סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

ותשובות, כרגיל, בהמשך....

לסוסת הפרא שלום.את לא מפסיקה להדהים אותי.כשכתבתי בבלוג אוהבת/המוות לא הייתי מודעת לבלוג הזה.יותר ויותר אני מרגישה שאני קולטת אותך ובטוחה שמה שכתבתי שם מאוד מתבקש בשבילך....
מצד שני אני מבינה שיש לך מספר דברים שאת עדיין זקוקה לפתור עם עצמך...הייתי מציעה שתפגשי את דר' נאדר בוטו (אני יכולה לעזור לך בזה). אני לא פסיכולוגית אלא מטפלת הוליסטית ופיזור הדמויות השונות שלך בבלוגים השונים,אומרות משהו...את מחפשת תשובות לשאלות רבות ואין לי ספק שלחלק מהן יש לך עצמך פתרונות,את פשוט זקוקה ל"דחיפה" קלה,כי את כבר כמעט שם...הפכי את ה.פ.ח.ד. שלך ל.ד.ח.ף...לצאת קדימה...כי את מסתובבת סביב עצמך שוב ושוב ונופלת למצבים בלתי רצויים מבלי לעצור את התהליך.(סליחה אם הייתי כבדה מדי או רצינית,כל אחד והתיק שלו..)
מדהים עוד יותר את כל הא/נשים הנפלאים שמבקרים אצלך ומלווים אותך בהמון חום ואהבה ומצפים ומוצא פיך בכל שעה משעות היום...ותחשבי על זה...

אתמול בלילה חלמתי שהיו כל מיני אנשים. וקופים.
והאנשים הסתלקו אחד אחד.
והקופים התבררו כלא אינטליגנטים מספיק. וגם הם נשרו אחד אחד.
ובסוף מכולם נשאר קוף אחד, אינטליגנטי ומודע לעצמו. יותר מבני אדם.
הוא עשה עבודה פנימית עמוקה.
אני חשבתי לעצמי אם קוף באמת יכול לצאת מ'הקופיות' שלו אי פעם ולהגיע למודעות של בן אדם.
אבל הנה, עובדה שכן.
ונזכרתי גם בגורילה מ'ישמעאל'. אז כן.
ולא סתם. הרגשתי שהוא ברמת מודעות ורמה רוחנית אפילו גבוהה יותר מסתם בני אדם.

הוא היה שחור עם שערות שחורות ארוכות.
אני הסתכלתי על כף היד שלו, ורציתי לגעת בה.
שאלתי אותו עם אפשר.
הוא הסכים. שלחתי יד וליטפתי את האצבעות שלו.

הרגשתי ריגוש עמוק. הרגשתי שאני נמשכת אליו.
אני רציתי אותו.

אח"כ בין שינה לערות שאלתי עצמי אם באמת הייתי יכולה להיות איתו.
ואם יש לו בכלל זין בגודל המתאים, שנוכל להתחבר. (הוא היה קוף לא גדול, כזה שאני יכולה להחזיק בזרועותיי).

אבל התעוררתי עם תחושת הריגוש הזו. המשיכה.
רציתי להמשיך את זה...

*****************************************

והלילה חלמתי שהייתי בקרב אנשים רבים. אולי זאת הייתה מין מסיבה.
היה שם בחור ערבי אחד.
משהו בו, בפנים שלו, בהתנהגות שלו - נראה לי מודע יותר. גבוה.
לא סתם ערבי. (סליחה על הגזענות הסמויה).
גם יותר גבוה ומפותח רוחנית מהאנשים האחרים שאני פוגשת.
והוא היה יפה. כל-כך יפה.
שחום כזה. פנים יפהפיים.
ואמיתיים.

ואני הבעתי את המשיכה שלי אליו בכמה הזדמנויות בערב הזה.
ולפני שעמד ללכת עם חברים שלו, שלחתי את ידי וליטפתי את זרועו.
כאילו לא יכולתי לעצור בעצמי.
וכאילו שזה בסדר והכי טבעי לנהוג כך, אם כך אני מרגישה.
הרגשתי שאני רוצה אותו.
כל-כך רוצה אותו.

הוא פנה אליי עם פנים שואלים.
ואני אמרתי: 'אתה מוצא חן בעיניי. אני רוצה אותך'.
זה נראה שהוא היה קשוב למה שאמרתי.
הוא התכופף אליי לשמוע אותי יותר טוב.
אבל אני לחשתי לו באוזן: 'לא נעים לי, אכלתי עכשיו משהו עם שום...'

הרגשתי את המתח הזה שנוצר כשמישהו ממש מוצא חן.
הפרפרים בבטן.
והרגשתי גם שאני עשיתי לו משהו.

הוא הלך עם החברים שלו, אבל הרגשתי שהוא יחזור.

נשארתי עם תחושה של ריגוש מהחלום האחרון.
(ובעצם גם מזה שלפניו).

יחד עם זה חשבתי לעצמי, מה העניין, אני כבר לא רואה את עצמי טובה מספיק כדי למצוא לי בן זוג, רק קוף?
או, עכשיו אני צריכה לפנות למגזר הערבי, כי כאן אין אף אחד מתאים לי?
לא מגיע לי מַשהו 'נורמלי'?!

אבל המעניין היה למשל, שהקוף ממש לא היה מכוער בעיניי, (למרות הדימוי שיש לקופים). הוא היה יפה. ואני נמשכתי אליו.
וגם, שניהם, גם הקוף וגם הערבי, היו ברמת מודעות ורוחניות הרבה יותר גבוהה מרוב החברה.

ונכון שאני רוצה מישהו ברמת מודעות ורוחניות מאוד מאוד גבוהות, אבל למה משהו לא שגרתי?
מה, אני לא יכולה למצוא את זה כאן, קרוב אליי?

המפגש עם הבחור הערבי הזה השאיר בי כמיהה עמוקה.
רצון להתחבר איתו ולהתאחד.

ויש בתוכי גם כמיהה להתחבר עם הזר דווקא.
עם הלא שגרתי.
כמו תמיד, ללכת מעבר לגבולות המוכרים.

ואני מקווה שאני לא אקבל תגובות מסוג 'מה זו הגזענות הזאת'.

אני יודעת שיש בי הרבה גזענות ודעות קדומות.
אבל יחד עם זה יש בי תמיד פתיחות לבדוק את הדעות הקדומות שלי, ולהכניס משהו חדש למערכת.

יש לי דעות על ערבים באופן כללי, אבל נראה לי שלא הייתי מתנגדת לקשר עם בחור ערבי אם הייתי מוצאת אותו מודע ועמוק כפי שאני מחפשת.

מה שמעניין זה, שבדיוק היום ראיתי במה חדש שפתחו דף יחסים עים בןבת זוג לא יהודים.
ושם נתנו הפניות גם לדף הבלדה על פאטמה ומותק ול-סקס בין יהודים וערבים.

נכנסתי לדף של פאטמה, וקראתי אותו בעניין.
וזה התיישב לי בדיוק על החלום.
כל היום ממשיך ללכת איתי הריגוש הזה מהחלום. והרצון לממש את זה...

ואולי אני באמת צריכה לחפש שם, במקום שלא חשבתי עליו קודם?
או שזה פשוט סמל למשהו, מטאפורה?

אני תמיד אשמח לפרשנות על חלומות שלי
(קשה לי בעצמי לראות את כל התמונה).

היי סוסת פרא. את חושבת שאפשר לפרש חלומות של מישהו אחר? אני חושבת שזה אפשרי רק אם מכירים אותו ואת החיים שלו לעומק (ובמיוחד, את מה שעובר עליו בתקופה שחולם את החלום הספציפי). אני לא מאמינה בסמלים אוניברסליים וכו'. ואת?

אני ואהובי:

(את התמונה הזו, והאנימציה בראש הדף מצאתי ב-מועדון חובבי הסוסים של דתיה בן דור)

איך אני מוצאת את אותה התמונה אבל ביותר גדול?

אני לא מאמינה בסמלים אוניברסליים וכו'. ואת?
דוקא זה לא שאלה של אמונה, אלה סמלים אונברסליים - לכן כוללניים, לכן נכונים אבל בערבון מוגבל.
צריך להתייחס אליהם כסמלים, אבל לא לסמוך עליהם כפרשנויות חד משמעיות.
לבדוק לאור המובן הכוללני שלהם מה הם יכולים לסמל אישית עבור כל פרט בנסיבות שלו.
במקרה הזה, פראית, נראה לי שהקופים והערבי מסמלים אצלך איזו גבריות מודחקת שלך, גבריות שלהפתעתך (או אולי לא ככ להפתעתך (-; )
מושכת אותך, מעוררת אותך?
עזבי את הפחדים ואת הניתוחים השכליים של גזענות
ותרשי לעצמך להתעורר ולהימשך, תרשי את הביטוי של הגבריות הזאת בתוכך...
מרגיש לי מוזר הניגוד הזה בין הדימוי שבחרת לעצמך - סוסת פרא, ובין החלק הבהמי הזה בחלום, אלי גם בגבריות שלך - שם זה היה קוף. ככ פחות אצילי מסוס, כמעט דוחה לידו.
אולי חלק בך נדחה (שזה ההיפך מנמשך) מהמקום הזה בתוכך? (עולה בי תמונה של הילד המפגר בחלומך)
תלמדי את עצמך לא להתבייש לאהוב גם את הקוף. לא גם. רק"את הקוף". יש בו איכויות שונות מסוס אך יחודיות ומדהימות בעצמן. תכירי אותן ותתאהבי בהן.
לגבי קשר במציאות עם בחור ערבי - זה לא מה שבאמת יגשים את זה. הפתרונות הם תמיד פנימיים בתוכנו מול עצמנו. אולי קשר עם ערבי יעורר בך את זה, אבל יציב בפנייך גם קשיים אחרים שעלולים להוות לך בעיה בלהתייחס באהבה לחלק הערבי בתוכך.

אוהבת אותך@}

כוכב נגה, אני מאוד אוהבת את הפרשנויות שלך.
ונדמה לי שיש לי כמה שאלות.

אבל כמו תמיד, לענות על דברים שכותבים לי בדפים האישיים לוקח לי זמן. (זה מצריך ממני יותר אנרגיות והתכווננות...)

וגם לאחרים שכתבו לי כאן.

אני מקווה שאתם לא מתבאסים.

ועכשיו.... תגובות:

לכל מי שאמרו לי שקוראים גם כשארוך - אני מאוד מודה לכם.

אם יש הרבה, באמת שלא חייבים תגובות ארוכות, אבל יספיקו לי תגובות קצרות כמו:
'קוראת', 'משתתפת', 'אהבתי את מה שכתבת על X ו-Y', 'אוהבת לקרוא אותך', 'אוהבת את צורת החשיבה שלך', 'נתת לי השראה', 'את מקסימה'

וכד'.
(מותר פה לתת דוגמאות לתגובות קצרות, כן?

)

באמת, באמת, זה כל מה שאני צריכה !

אבל בבקשה, אל תוותרו על לכתוב לי רק בגלל שיש הרבה הודעות.
אפילו רק רמז שהייתם פה. שאתם שוב פה...
זה נותן לי המון.

סוסת פרא רוצה להמציא לעצמה דמות מִשְנֶה, שנקרא לה נניח סוסת פרא פראונית, שתאמר לסוסת פרא את כל הדברים הטובים ומרחיבי הלב שהיא רוצה לשמוע, כי זה עושה לה כל-כך טוב, וזה יהיה כאילו שמישהו אחר אמר לה את זה. (ואז זה יהיה באמת נחשב, לא?

)

לעומת זאת, היא חושבת להמציא לעצמה גם דמות שתיקרא שדון קטן רשע, שיגיד את כל הקולות המגעילים שיש לה בפנים, ואת כל מה שהוא אומר לה ש'אחרים בטח חושבים'.
(אבל שלא יהיה בלבול, הוא דווקא לא דמות משנה שלה.
למרות שהוא חביב על פי דרכו, ואנחנו לא שונאים אותו. והוא אפילו מצחיק לפעמים.
הוא לא חלק ממנה. רק שהוא פשוט כאן. חבר למסע.)

ואת הקולות שהוא משמיע לה היא תכתוב בקטן. סתם בשביל לראות מה קורה בצד של הראש.

ובגלל שזה עוזר לראות את זה. וגם להודות בזה בפני אחרים. וגם לצחוק את זה.
כל חושך שנחשף לאור - מאבד מכוחו.

אופס, בזמן שכתבתי אופק הוסיף לי תמונה.

לרגע חשבתי שקורה כאן משהו מיסטי, ושבזמן שכתבתי על שדונים קפצו לי מעצמן תמונות של שדונים לבלוג.

מה זה, טלפתיה?
והם דווקא נראים ידידותיים. איזה כיף.
(או שאלֶה בכלל לא שדונים?)

בכל מקרה, תודה, זה נורא חמוד מצידך.

יש לי כוחות...

טוב, המשך תגובות:

פלוני אלמונית אלמוג היקרה,
_ב"טעות" לחצתי על הבלוג ומכיוון שאצלי אין "טעויות" ומקריות קראתי.
לא את כל הבלוג אך את דבריך האחרונים כן.
כל כך שמחתי על ה"טעות" הזאת. הרגשתי שהמלאכים שלחו אותי לכאן בעקבות החוויה שעברתי לאחרונה. דרכך הרגשתי כמה היקום תומך בי.
מאוד הדהד לי מה שכתבת כאילו קראתי את עצמי.
שוב נפעמתי מכך כמה כולנו קשורים, כמה כולנו רשת אחת גדולה ואם אחד מעצים את האור שלו זה מהדהד הלאה לעולם בין אם אנו מכירים לבין אם לא.
זהו בעצם. פשוט רציתי לומר לך תודה על זה שאת משתפת באור שלך._

מאוד שמחתי לשמוע שהבלוג שלי לקח חלק בתמיכתו של היקום בך. כמה מפעים !
תודה לך שסיפרת לי.

סקאלד מודרני,
גם אם אנחנו לא מכירים את עצמנו או את הטבע של אנשים אחרים מספיק, אך אנחנו ממוקדים וכנים בנוגע למטרות הזוגיות שלנו, המיסתורין הגדול יזמן לדרכנו ארועים, אנשים ובני זוג קצרי טווח שאיתם נלמד את כל מה שיש לנו ללמוד- כדי שכשיגיע הבן זוג המיוחל, נדע לזהות אותו ואת הפוטנציאל המשותף שלנו ונדע מה לעשות על מנת להביא את הקשר המיוחל לידי מימוש.

בעיקרון אני מסכימה אתך.
אני גם מאמינה שיש כאן דרך של לימוד.
אבל למרות שאני חושבת על זה בעצמי, זה לא מה שאני הייתי רוצה לשמוע מאנשים אחרים.

בסה"כ, עם כל הלימוד וההתפתחות והכול - נמאס לי שזה קורה ככה !!!!
נמאס לי מקשרים קצרי טווח !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני חושבת שאני יכולה ללמוד יפה מאוד, ולהתפתח יפה מאוד גם בתוך קשר. ואני מדברת על בתוך קשר טוב, כן?

אוקי, לומר שזה מה שהייתי צריכה, בלשון עבר - בסדר.
שהרי זה כבר קרה. אז מסתבר שזה היה נצרך להתפתחותי.
אבל מכאן ואילך - לא וחסל !
יש דרכים אחרות.
טובות יותר.
ואני רוצה תמיכה בזה !

לעצמי אני כן אומרת 'אולי זה מה שאת צריכה לעבור כדי ללמוד וכו', עד שתהיי בשלה ומוכנה לדבר הנכון...'
זה בהחלט חשבון נפש שאני עושה עם עצמי.
לעומת זאת, כשאחרים אומרים לי את זה, אני מרגישה שזה מחליש אותי.
אני לא רוצה לשמוע את המשפטים האלה !

מאחרים אני מעדיפה לשמוע דברים, שלטעמי מחזקים, שמרחיבים את ליבי ולכן גם מעצימים אותי, כמו:
'את כבר לגמרי בשלה לקשר. אין שום סיבה שזה לא יקרה כבר. את טובה ויפה וראויה לזה. רק תאמיני. הנה אוטוטו זה קורה....'
דברים כאלה....

זה מה שנותן לי כוח. יותר נכון: זה מה שעוזר לי למצוא את הכוח ואת היכולות בתוך עצמי !

תאמינו בי !
תגידו שאתם מאמינים בי !

אל תהיו בצד של היקום, בצד של התוכנית האלוהית וכל הדברים הגדולים האלו.
תהיו בצד שלי !

שאלוהים כבר ידאג לעצמו.
גם אתם צריכים להגיד לו: 'מגיע לה. תן לה את מה שהיא רוצה. ולא סתם, אלא על הצד הטוב ביותר'

לא אכפת לי מה נכון.
גם אתה, חלום, תמכת בי קודם בעניין של ה'בלה בלה בלה'.
אין לי כוח לבלה בלה בלה (ואנא, אל תיפגע).
ולא לשמוע על תוכניות אלוהיות. (את זה אני עושה ביני לבין עצמי, ורק לי מותר לומר את זה לעצמי)

אני רק רוצה תמיכה, וחיזוק והבטחה.

הכול בסדר.
את בדרך הנכונה.
את תקבלי את מה שאת רוצה בטוב ובגדול.

זה הכול.

************

חלום, מקווה שתגובתי אינה פוגעת בך. אני מבינה את כוונתך במה שכתבת, אך כתבתי מריתחת רגשותיי.

ואם יש מישהו שרוצה להביע איזושהי התנגדות או הסתייגות למה שכתבתי - אנא רק בדף הבית.

<איזה כיף, המחכימון אומר לי 'מותר לכעוס'>

וחלילה שלא ישתמע שאני מטילה ספק ב'שיקול הדעת' של אלוהים.
ברור לי שהוא יודע מה הוא עושה.
ואני נופלת אפיים לפניו.

יחד עם זאת, אני מחזיקה באימרה של רבי נחמן מברסלב: 'אסור לוותר לריבונו של עולם'.

ואם רבי נחמן יכול להגיד כזה משפט, הרי ברור שאין בזה הטלת ספק.

כן, אני בד בבד - גם מאמינה בבחירותיו ומקבלת אותן באהבה (בהמון אהבה), וגם מתעקשת על רצונותיי.

כן, אני רוצה זוגיות !
ואני רוצה זוגיות טובה !
ואם אתה, אלוהים, חושב שיש לי עוד מה ללמוד ולהתפתח - תן לי את זה. למֵד אותי.
אבל זה יכול להיות תוך כדי שתיתן לי את מה שאני מבקשת.
זה יכול להיות בעדינות.
זה לא חייב להיות כואב.
אני מוכנה ללמוד.

אם הלב שלי סגור ללמידה - אני לא חייבת מכות כדי שייפתח.
אתה יכול לפתוח אותו.
הנה הוא, אני מוסרת אותו בידיך.
פתח אותו !

אתה יצירתי מספיק כדי למצוא דרך לתת לי את מה שאני מבקשת, באופן הטוב, ועדיין שיהיו שם לימוד והתפתחות.
לך לא חסרות דרכים.

זה רק אנחנו שחושבים שזה חייב לבוא דרך כאב וסבל.

אני יודעת שאתה יכול.
לכן אני מתעקשת.

מגיע לי הטוב. אני ראויה לזה. אני ראויה למה שאני מבקשת.
אני ראויה לכל דבר שאני מבקשת. ושתמיד זה יהיה לטובה.
הקשב לי !

אני לא אוותר לך.
זה מה שאני רוצה, ואני רוצה את הכול, ואת הכי טוב, ולא פחות מזה !!!!!!!!!!!!!!!!!!

אתה שומע אלוהים?
הכי טוב, בשבילי, ולא פחות מזה.

אני מאמינה.

מלכה החדשה,

קודם כל, תודה על המילים הטובות.

בכל זאת לא הבנתי את המשפט:
כי את מסתובבת סביב עצמך שוב ושוב ונופלת למצבים בלתי רצויים מבלי לעצור את התהליך.(סליחה אם הייתי כבדה מדי או רצינית,כל אחד והתיק שלו..)

אני לא מסכימה עם המשפט הזה.
אבל גם אם זה נכון - זה מסוג המשפטים שכדאי לכתוב לי בדף הבית ולא בבלוג.

הבלוג הזה נועד לתמיכה שהיא כולה כולה תמיכה, ושזה אומר - רק מה שמרחיב את הלב לקרוא ולשמוע.

בלי 'בעיות' ובלי 'לפתור בעיות'.

אנחנו פשוט כאן. בשבילך. מקשיבים לך. מאמינים בך. אוהבים אותך. מלווים אותך.
זה כל מה שאני רוצה.

אני מוכנה גם לשמוע דברים אחרים, ביקורת או עצות, אם אתם חושבים שמאוד חשוב להגידם - אבל כפי שכבר אמרתי: בדף הבית.
לא כאן בבלוג.

(ו...מלכה, אני כן מעריכה את ההצעה שלך, אך אדבר על זה איתך אצלי בדף או אצלך, אוקי?
אני מקווה שלא תיפגעי.)

ובכלל, אני רוצה לומר, הייתי רוצה שאנשים יקשיבו לי, ופשוט יהיו איתי במה שאני מספרת.

בלי לנסות לפתור לי את החיים.
אני לא רוצה שתנסו לפתור לי את החיים.
זה התפקיד שלי.

אני רק רוצה ליווי. ואמון שלם בכוחותיי.

וגם בנפילות - לחבק. ולהיות. ולהמשיך פשוט להקשיב לי.
להאמין בי שאני בדרך הנכונה גם אם אני עושה טעויות.
שגם אם אני סוטה מהדרך אני אחזור אליה.
לא צריך להחזיר אותי.

אם אני טועה - לתת לי לטעות. זו הרי אף פעם לא טעות באמת.
ולהמשיך לחבק אותי גם שם.
עם הטעות.
בתוך הטעות.
להקשיב ל'טעות' בלי לשפוט אותה.
(אולי גם תתברר הגדוּלה שלה? ואיך היא בעצם מובילה אותי בדרך?)

כן, אפשר מדי פעם להציע טיפול שיכול לעזור (עדיף בדף הבית) ואולי אני אפילו אשתמש בעצה, ואם אני מבקשת משהו ספציפי (כמו פתרון לחלום) - אז גם.

אבל העיקר העיקר העיקר -
זה לוותר על הרצון לפתור לי את החיים
ופשוט להיות כאן איתי.

הייתי רוצה שמה שאני מבקשת מאחרים -
(רק להקשיב, לדעת לתת אמפתיה, לדעת להגיד את המילים הנכונות המחזקות והמצמיחות, לא לשפוט, לתמוך, לא להציע עצות, לא לנסות לפתור, פשוט להיות וכו')

הייתי רוצה שאני אדע ליישם את זה כלפי אנשים אחרים. (אני משתדלת. לפעמים מפקששת...)
אני בטוחה שזו הדרך הכי מועילה לעזור לאדם לצמוח.
אני מאמינה שלרוב זה מה שכל האנשים צריכים.

רק הייתי רוצה שדרך עצמי, דרך ההכרה שלי בצרכים האלו שלי, אדע לזהות את הצרכים של האחרים ולתת להם אותם.

ובכלל, תגלית שגיליתי לא מזמן, מול מטפלת שלי בעוצמת הרכות כאשר אמרה משהו שעורר לי את הגוש הכואב בגרון.

גיליתי שמה שאני בעצם צריכה ורוצה לשמוע כתגובה על מה שאני מספרת, יכול להתחלק ל-2 דברים עיקריים:

אמפתיה והזדהות לכאב, לדברים שעברתי וכד'. (אוי, כמה קשה, אוי כמה כואב, איך עברת את זה? וכד'. בעיקר 'אוי'. הרבה 'אוי'. )
הערכה לדרך שעשיתי עד כה (במיוחד בהתחשב בקושי שעברתי), ואמון בי שאני יודעת ויכולה.

ובסה"כ מאחורי כל זה, בתוך כל זה, לפני הכול ואחרי הכול - שתהיה האמירה 'את בסדר'.

הדברים האלה הם אבני בסיס ממש ממש חשובות.
בעיניי זה בעצם הכול.

כל תגובה שיש בה משהו שגורע מאחד מאלה, גם לא במתכוון, היא תגובה שאינה מעצימה אותי.
(ובד"כ מעוררת את הכאב בגרון).

****************

למשל, אני סיפרתי לה שבזמן הריקוד בג'ינגה, עלו לי שוב ושוב מחשבות על 'מה אנשים חושבים' ו-'איך אני נראית'.
וכמה שניסיתי לשנות את זה, מצאתי את עצמי נלחמת ללא תוחלת.
זה חזר שוב ושוב ושוב.
וזו מלחמה שאני מכירה אותה מכל החיים שלי.

תוך כדי הריקוד פתאום הייתה לי תובנה ממש חזקה:
שזה בכלל לא תלוי בי !
ושאני אפסיק להילחם בזה.
שהמחשבות האלה הן לא רצוניות !
ואז הבנתי שרק חסד אל יכול לעזור לי כאן.
ואמרתי לאלוהים: אני מוסרת לך את זה. (כמו שאומרים ב-O.A)

מבחינתי ההבנה הזו הייתה פריצת דרך גדולה.
וסיפרתי לה את זה בשמחה ובגאווה.

ואז היא אמרה לי משהו כמו: שזה שכ"כ חשוב לי מה אנשים חושבים נובע מכך שאיני אוהבת את עצמי מספיק.
ושעליי לאהוב את עצמי יותר.

לקח לי זמן, יותר מחצי הטיפול, לגלות שמאותו רגע נתקע לי גוש בגרון.
ולעצור ולבדוק מה היה שם.

אמירה כמו שהיא אמרה היא:
א. לא מעריכה את התובנה שהגעתי אליה.
ב. לא מודעת ולא מעריכה לדרך שאני עוברת ועברתי בתחום האהבה העצמית. (כי עשיתי דרך עצומה).
ג. לא מביעה אמפתיה לקושי.

סתם קלישאה.

זה לא מה שהייתי זקוקה לשמוע על מה שסיפרתי.

**************

התגלית שגיליתי על 'אמפתיה לקושי' ו'הערכה לדרך' עוזרת לי יותר להבין מה אני צריכה ומבקשת.
וגם אולי
לדעת לתת את זה לאחרים.

שכחתי לומר שאחרי שאמרתי לה את זה,
היא התחילה לומר לי, תוך כדי הטיפול, את כל המשפטים האלה שכ"כ רציתי לשמוע
את כל המשפטים האלה שכמהתי לשמוע כבר שנים

כמה קושי עברת
וכמה זה כואב כשלא מבינים אותך
ואיזו דרך מדהימה את עושה
ואיזו אמיצה את
ומגיע לך שיהיה לך מה שאת רוצה בלי להתאמץ
ומגיע לך שזה יבוא לך בקלות
ואת ראויה לזה שיהיה לך פשוט טוב

וכו' וכו'

כל מה שרציתי לשמוע, היא אמרה לי.
היא כאילו חזרה על מה שאני אמרתי, אבל הרגשתי שהיא ממש מתכוונת לכל מילה.

אני לא יכולה לתאר עד כמה זה היה חשוב לי.
עד כמה הייתי זקוקה לזה.

סוף סוף מה שכמהתי לו.
סוף סוף מה שאני רוצה לשמוע.
סוף סוף התיקון לכל חוסר ההבנה שנתקלתי בו. לכל הכאב.

זו הייתה אחת החוויות המרפאות והמעצימות שהיו לי.

ואני חשבתי על זה שהרבה פעמים אנשים אומרים:
'מה, את רוצה שנגיד לך מה שאת רוצה לשמוע?'

ואני אומרת: כן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא מסכימה עם השאלה הזאת בכלל.
כן. זה מה שאני צריכה.
למה כל-כך קשה להם?

כאילו: לא, את מה שאת רוצה - דווקא לא ניתן לך. אנחנו יודעים יותר טוב מה את צריכה. דווקא ניתן לך משהו אחר.

זו טעות קשה.

מי יכול לדעת עד כמה זה מצמיח בן אדם שאומרים לו את המילים הטובות שהוא כמה להן.
מי יכול לדעת עד כמה זה מצמיח אדם רק עצם הקבלה שלו, בלי לנסות לשנות או לפתור.

כמה זה מצמיח....

אני לא מאמינה בביקורת בונה.
אני לא מאמינה בביקורת.
ואני לא מאמינה בעצות.

אני הייתי רוצה שיתנו לי מידת הכלה שנותנים לילד (כמו שנותנים לילד אלה שיודעים לתת), ואותה מידה של מילים טובות וחום, ושיסמכו עליי.
שיסמכו עליי שאני יודעת מה אני צריכה.
שאני מחוברת לרצף שלי.
שאם אני בוכה ומבקשת על הידיים - זה באמת מה שאני צריכה.
וזה לא סתם פינוק.

אני תינוקת עם מודעות של בוגרת.
שגם יש לה הצרכים של תינוקת, וגם יודעת להגיד אותם.
זה הכול.

(ושוב, הלוואי שאצליח ליישם את ההבנות שלי כלפי אנשים אחרים).

בסוף המדבר, את שאלת אותי שאלה, ואני רוצה לענות לך עליה.
אבל בגלל שאני רוצה לחשוב על זה, כנראה אעשה זאת בהמשך.

עכשיו אני רוצה לספר על החוויה שלי מהגי'נגה האחרון:

(ונורא מתאים לי המחכימון שעלה לי עכשיו 'האושר אינו תלוי בדבר, רק בנכונות לאושר')

הג'ינגה התחילה הפעם בסדנת ריקוד אפריקאי, וסדנת תיפוף אפריקאי, ואח"כ הופעה (אפריקאית), ואח"כ ריקודים כמו בד"כ.

הלכתי לסדנת הריקוד.
מה זה הסתבכו לי שם הרגליים.
זה הצחיק אותי.
בריקוד חופשי אני רוקדת מקסים, אבל כשאני לומדת צעדים חדשים - אני צריכה שילמדו אותי ממש צעד צעד ולאט לאט.
אחרת - קטסטרופה.

אז הלכתי משם לסדנת התיפוף.
שם השתלבתי הרבה יותר טוב.
(או שהיה נדמה לי שאני משתלבת, כי מרוב הלמות תופים לא שמעו אותי.

)

בכל אופן, זה הלך ונעשה יותר ויותר עוצמתי
ואני הרגשתי יותר ויותר נכנסת לתוך זה
ואני נזכרתי למה האפריקאים כ"כ מחוברים לנגינת התופים
יש בזה משהו סוחף
ממכר
זה נכנס לך לדם

התחלתי לצחוק מרוב שמחה והנאה
ולצווח צווחות קטנות של שמחה
וצחקתי
וצחקתי
וצווחתי
וצחקתי
והצחוק הלך ונהפך להתקף של צחוק

פשוט לא יכולתי להפסיק (האמת, יכולתי, אבל למה?

)

בגלל שהיו שם המון תופים הולמים, לא שמעו את הצחוק שלי
אבל אולי שמעו את הצרחות
(כמו שאמרה כאן ילדה אחת לאמא שלה ב-חוכמות של ילדים: 'אני לא צועקת. אני שמחה')

אני פשוט הייתי בשמחה כזו שוקקת ומתפרצת, שזה נשפך מכל הנקבוביות בגוף שלי

ואז הסדנה נגמרה.
ונשארו שם עוד אנשים לתופף.
ולאט לאט התמעטו.

ואני המשכתי לתופף, ולצחוק ולצרוח

הרגשתי כאילו נמסך לי אלכוהול בדם, או איזה סם מופלא

ובסוף נשארתי לי שם לבדי
עם התוף שלי
והצחוק הבלתי נגמר
וצווחות השמחה המתפרצות
והג'יבריש

כן, היו שם אנשים מסביב, אבל כבר לא מתופפים, אני נשארתי לבד לתופף

ולא שאני יודעת לתופף
אבל הידיים יודעות
זה התיפוף האישי שלי

וזה היה סשן ארוך ומדהים ומקסים של משהו יפהפה שיצא מתוכי

ואיכשהו הייתי כ"כ מרוכזת פנימה, שלא היה אכפת לי שיש אנשים בסביבה

ובסוף, כשעצרתי לרגע, והנחתי את הראש על התוף
שמעתי מחיאות כפיים
ופתחתי את העיניים
וראיתי שכמה אנשים התקבצו סביבי, כאילו עשיתי איזו הופעה או משהו

האמת, שאני רק עשיתי הפסקה, אבל הם חשבו שזה הסוף
ואני אח"כ המשכתי עוד
עד שזה נגמר לי, והלכתי לרקוד בהופעה

*************

הבנתי שכמו שלמדתי עד היום על עצמי שהריקוד ממש מרפא בשבילי
גם לנגינת תופים הכוח הזה
וגם כשאני מתופפת באופן אינטואיטיבי, איך שיוצא לי (גם בלי לדעת)
וגם לשימוש בקול (כל מיני קולות שיוצאים לי באופן ספונטני, צחוק, צווחות, ג'יבריש, מילים סתומות שחוזרות על עצמן, הברות...)
ובפרט כפי שהיה אתמול - השילוב של תיפוף שלי עם שימוש בקול, שיש לו איזשהו מיקצב פנימי משלו -

כל זה מאוד מרפא בשבילי.
ואולי לא רק בשבילי.

משפט שקראתי לא מזמן והרגשתי שזה בדיוק אני -

אמרה גיבורת הסיפור: "אני המעבדה שלי, זה המחקר שלי בעולם, ואני חוקרת". _{(מתוך ספר של נורית זרחי)}.

כן. אני חוקרת.
דרך עצמי.
על עצמי.
כדי לרפא את עצמי.
כדי לרפא את העולם.

(אני החוקרת. אני המעבדה. ואני עכבר המעבדה.

)

ואכתוב על זה עוד.

לא סיפרתי שכשתופפתי לעצמי והייתי בתוך הצחוק המתגלגל הנשפך והמופלא
התקרב אליי בחור אחד
התיישב סמוך אליי (לטעמי סמוך מדי)
וכשהרמתי אליו את עיניי אמר 'זה טבעי, נכון?'
חשבתי שהוא מתחבר אליי
ואז אמר לי: 'נראה לי שאת יותר מדי שמחה'.

מה זה 'יותר מדי שמחה'?????
יש דבר כזה ?

הלוואי על כולנו שמחה כזאת. שמחה כמו שהייתה לי אתמול.
וואו.

הלוואי על כולנו כל הזמן לחיות בתוך שמחה כזאת.
זה מטורף.
זה מבפנים.
לא צריך כלום - וזה שם.

***************

ולפני כמה ימים הייתה לי הבנה.
כשמישהו שאל מה שלומי והתשובה בתוכי הייתה 'קצת עצוב לי וגם שמח'
חשבתי לעצמי פתאום
שיש טעם לשאול 'עצוב על מה'
אבל אין טעם לשאול 'שמח על מה'.

כי לעצב יש סיבה.

לשמחה לא.*

העצב נובע מדברים שקורים בעולם הזה
השמחה היא פנימית ועמוקה ונובעת מהמהות שלנו.

לא צריך למצוא לה סיבה.

בעצם השמחה היא הדבר האמיתי, והעצב רק מכסה אותה לפעמים.

כשנגמר הג'ינגה ביקשתי מבחור אחד לתת לי טרמפ.

בדרך קצת פטפטנו, והוא אמר שהוא ראה אותי שם כבר הרבה פעמים.
ושאני הרבה פעמים נותנת לו אינספירציה.

שאני מכניסה רוח חיה למקום.
שה'השתגעויות' שלי מכניסות קלילות ושמחה.
שהלוואי שאנשים היו מרשים לעצמם יותר ככה.

מאוד נהניתי לשמוע את דבריו.
תמיד משמח אותי לדעת שאני נותנת השראה.
במיוחד בדברים שכ"כ חשובים בעיניי.

(האפשרות להיות 'אני', האפשרות לשחרר את הילד הקטן שבתוכנו וכו')

ואמרתי:
הייתי רוצה ללמוד ולתת השראה לאחרים -
לגלות את המטורף שבתוכנו.

והוא אמר: כן, זה מטורף שפוי מאוד.

ואני אומרת: אכן.
זו השפיות האמיתית !

הבנתי לפני כמה ימים, שיש 2 דברים עיקריים שמניעים אותי בחיים:

מניעים הישרדותיים (ומדובר גם בדברים כמו צורך באהבה, או אפילו לשמור לעצמי מקום באוטובוס - שמרגישים לי נורא חשובים לי הישרדותית).
הרצון לעשות טוב בעולם.

חשבתי על זה
שבד"כ אני דואגת קודם למילוי הצרכים ההישרדותיים שלי (כי באיזשהו מקום ילדותי שלי זה מרגיש לי באמת נורא נורא חשוב לקיומי) - ורק אח"כ מתפנה לאחרים.
כך שמבחינה מעשית נראה שהקטגוריה הראשונה היא המניעה העיקרית שלי.
(וזו הסיבה גם שהרבה פעמים, לצערי, אני נתפסת כאגואיסטית).
אבל
מה שאני באמת רוצה, באמת באמת באמת רוצה - זה לעשות טוב בעולם. וזה באמת מה שאני רוצה להגיע אליו, גם כשאני נתונה לצרכיי ההישרדותיים.
כך שהבנתי שזו בעצם הקטגוריה הראשונה אצלי. מבחינת הרצון האמיתי שלי. מבחינת מה שמניע אותי מבפנים באמת.

אני פשוט מנסה לפלס לי נתיב, דרך הצרכים ההישרדותיים -
אל עבר היכולת לעשות טוב בעולם.

כי הצרכים ההישרדותיים האלה לפעמים מרגישים לי ממש עניין של חיים ומוות
קשה לי לא להילחם עליהם
אבל זה לא מה שאני באמת מחפשת בעולם הזה.

וזו אולי קצת התחלה של תשובה ל-בסוף המדבר, מה אני בעצם מחפשת בטיפולים שאני הולכת אליהם.
אני רוצה להתרפא מכל מיני כאבים ופחדים
ולשחרר אותי מההיאחזות ב'צרכים ההישרדותיים' האלה
כדי
שיהיו לי כוח ויכולת פשוט לעשות טוב בעולם.

שהרי לשם כך אני כאן.
כל-כך פשוט.

וכמובן, זה גם כדי שאני בעצמי ארגיש טוב (פיזית, רגשית)

אבל זו לא המטרה הסופית שלי.
אני מאוד מאוד רוצה להרגיש טוב בכל המובנים -
אך מבחינתי זו רק ההתחלה של המסע המופלא.

המסע של מה שבאתי לתת לעולם.

ונכון שכבר עכשיו מעצם קיומי ומהותי וגם מאיך שאני מתנהלת עכשיו אני נותנת הרבה
אבל אני יודעת שיש בתוכי הרבה יותר
הרבה הרבה יותר

וגם פשוט, כי אכפת לי מהעולם
כי כואב לי בכאב האנושות
בכאב החי
בכאב האדמה

אני רוצה להביא מרפא. לחבוש. לחבק. להביא נחמה. |

מה שאני נותנת עכשיו לא די.
ממש לא די.
לא בגלל שאני לא בסדר.
אני בסדר גמור עם יכולותיי כרגע.

אבל העולם זקוק ליותר מזה !
אני רוצה להיות יכולה לתת הרבה הרבה יותר !

ואם נחזור ל'קטן' יותר
אל מה שאני מבקשת באופן מיידי כרגע (בסוף המדבר, הנה באה התשובה...) -

אני הולכת לטיפולים ולסדנאות שונות וכיו"ב
כי אני רוצה ריפוי, התקדמות, התפתחות ורווחה בכל מיני תחומים

תחומים פיזיים שכוללים סימפטומים מציקים
תחומים רגשיים
כאבים ישנים לא פתורים
פחדים מרובים שונים ומשונים
כעסים
התנגדויות
מחסומים
קושי בלקיחת החלטות
קושי בעצמאות - רגשית, כלכלית וטכנית
קושי בלדחוף קדימה, ברמת המעשה, העשייה בעולם
קושי ביצירת קשרי חברות
קושי ביצירת זוגיות
בושה עצמית פנימית
רגשי אשמה
קושי להתחבר לגוף שלי ולקבל אותו כמו שהוא
פחד מדחייה
צורך עצום באהבה

וכו' וכו'.
לא חסר כלל וכלל.

פעם הייתי פוחדת לכתוב את זה, שזה לא יקפוץ לי לעיניים כל פעם שאני עוברת על הבלוג.
כאילו, להתמקד בחיובי.

אבל עכשיו לא אכפת לי. זה בסדר.
זה פחות מפחיד אותי.

(ולא להגיד לי לכתוב את זה במילים חיוביות ! >:))

אני הרבה מתמקדת בחיובי, אבל חושבת שיש גם לזה מקום. פשוט לכתוב את הדברים כפי שהם.

הו, כמה רווחה תהיה לי בריפוי הדברים הנ"ל.
אני חושבת, אם רק אשוחרר מהמחשבה על 'מה אנשים חושבים', רק מזה לבד (!) - הרי איכות החיים שלי תעלה במאות אחוזים !

הרי ברור שאז תתפנה לי המון המון המו-ן אנרגיה - להשקיע בַּטוב, לראות את הצרכים של האחרים ולתת להם, וללכת קדימה עם החלומות שלי....

עד לאין-סוף..................................................................................................

לְמה (עם שווא) את רוצה להשתנות?

לַמשהו המופלא שהוא אני באמת.
אני פשוט רוצה להסיר את השכבות ואת הכיסויים, ולגלות אותי שם...

_שיש טעם לשאול 'עצוב על מה'
אבל אין טעם לשאול 'שמח על מה'.
כי לעצב יש סיבה.
לשמחה לא._

כמה נכון.
ולדעתי אפשר לבטא את אותו רעיון גם כך: לשמחה יש סיבה אחת אמיתית ונצחית, ולעצב יש סיבות רבות, מדומיינות וזמניות.

פראית אהובה,
אני מתמכרת אלייך.

קוראת (וקוראת וקוראת) ותמיד נתקפת חשק למחוא לך כפיים!
גם מקנאה בך על העדר סכר בכתיבה, איך זה יוצא ממך בשטף כזה נהדר ושופע. אשריך.
ורציתי גם לספר לך שבהשראתך ניזכרתי כמה טעים זה סלרי ואני עכשיו זוללת אותו בסלט, בבישול וסתם ככה. הנה מתכון סלט עלי סלרי - איך שמביאים את הסלרי הביתה לקטוף לו את כל העלים ולשטוף, לשטוף צרור קטן של עלי פטרוזיליה, לקצוץ הכל דקדק ולהוסיף שן שום קטנה קצוצה (בדרך כלל אני לא סובלת שום חי אבל כאן עם כל העלים זה נפלא וגם לא משאיר ריח בנשימה), להוסיף שמן זית ומיץ לימון וזה הכל!
והנה גם שיר, אחד האהובים עלי בכל העולם ונראה לי שהולם נשמה חופשיה שכמוך.

_הו, כמה רווחה תהיה לי בריפוי הדברים הנ"ל.
אני חושבת, אם רק אשוחרר מהמחשבה על 'מה אנשים חושבים', רק מזה לבד (!) - הרי איכות החיים שלי תעלה במאות אחוזים !_

למה לא פשוט לקבל את כל הדברים האלה שבך? אולי לנסות, במקום להיפטר מכל זה, לקבל את זה ולהתייחס לזה כאל מה שהופך אותך לאדם המורכב והמעניין שאת. אלו לא "חסרונות". אולי במקום להשתחרר מהמחשבה על מה חושבים, להשתחרר מהמחשבה שהמחשבה על "מה חושבים" (!) היא מזיקה ואין לה מקום.

אנא, אל תקראי את זה כביקורת או עצה, זו בכלל לא כוונתי. סתם מנסה לומר לך שלדעתי את בסדר גמור כבר עכשיו (זה מה שרצית לשמוע, לא?: ))

עורכת, איזה כיף שגם את קוראת פה !

חשבתי שאת רק עורכת, לא ידעתי שאת גם קוראת.
ובכלל, עם כל הזמן שאת מקדישה לעריכות, מתי יש לך פנאי לקרוא בבלוג הקצרצר שלי?

תודה על מה שכתבת. זה מרגש. (מתמכרת אליי ! וואו, איזה כיף !)
ואולי זה בכלל הזמן לומר לך כל הכבוד על מה שאת עושה באתר.

ו-מי מה, ממש היו לי דמעות בעיניים ממה שכתבת לי.
תודה עצומה על השיר. את פשוט משחקת אותה בגדול עם השירים האלה.
זה שיר שאני אוהבת, אבל קשה לי לקלוט את המילים. אולי את יודעת להשיג לי את המילים כתובות?
ובכלל, אשמח שמדי פעם תצ'פרי אותי באיזה שיר. זה עושה לי טוב.

ו-קיזי הילדה הצוענייה, תודה לך על מה שכתבת. יוצאת עכשיו, אז אשתדל להתייחס בהמשך.

חשבתי שאת רק עורכת, לא ידעתי שאת גם קוראת.

איך אני אדע מה לערוך אם אני לא אקרא?

עם כל הזמן שאת מקדישה לעריכות, מתי יש לך פנאי לקרוא בבלוג הקצרצר שלי?

נו נו, ש{{}}את תגידי כזה דבר? את, שאחראית לעריכות הכי איכותיות והכי אינטנסיביות שנעשות באתר בחודשים האחרונים, תוך כדי כתיבת בלוג אחד שלא יורד ממה חדש, עם לפעמים עשר הוספות ביממה, ועוד בלוג אחר ככה מהצד? ש{{}}את תשאלי אותי כזה דבר?!

(אני חייבת לציין שכשאני רואה את הדף הזה במה חדש אני עולצת, עד שאני רואה את מספר השינויים, ואז אני נחרדת. אבל לא יכולה לוותר על להיכנס. את מדהימה. חוץ מזה שאת השראה וכו' וכו', כשאני קוראת אותך מתעוררת בתוכי כל-כך הרבה אהבה, שעצם זה כחוויה פשוט שווה הכל)

הנה המילים:

free
Stevie wonder

Free like the river |
Flowin' freely through infinity
Free to be sure of
What I am and who I need not be
Free from all worries
Worries prey on oneself's troubled mind
Freer than the clock's hands
Tickin' way the times
Freer than the meaning of free that man defines

Life running through me |
Till I feel my father God has called
Me having nothin'
But possessing riches more than all
And I'm free
To be nowhere
But in every place I need to be
Freer than a sunbeam
Shinning through my soul
Free from feelin' heat or knowing bitter cold
Free from conceiving the beginning
For that's the infinite start

I'm gone - gone but still living |
Life goes on without a beating heart

Free like a vision
That the mind of only you can see

Freer than a raindrop
Falling from the sky
Freer than a smile in a baby's sleepin' eyes

I'm free like a river |
Flowin' freely to infinity
I'm free to be sure of what
I am and who I need not be
I'm much freer - like the meaning of the word free that
crazy man defines
Free - free like the vision that
The mind of only you are ever gonna see
Free like the river my life
Goes on and on through infinity

ועכשיו אני חושבת עוד יותר מקודם שהשיר הזה מתאים לך בכלל ולבלוג הזה בפרט!

טוב, ניסיתי לסדר את זה שיצא ברצף ולא מצליחה... מקוה שתביני את הסדר של השיר. בכל אופן הנה המקור

גם אני קוראת!
ואת נראית לי נפלאה. בקשר למציאת בן זוג, רציתי להגיד, שאני בטוחה שזה שעוד לא מצאת זה לא בגלל שאת עוד לא מוכנה או כל סיבה אחרת כזו. אני חושבת שאת פשוט מאד מיוחדת ונדירה, ולכן גם האדם שיתאים לך יהיה כזה, ולכן מן הסתם, זה לוקח זמן למצוא אותו. הרי אין הרבה כאלה...
אני משוכנעת שכל יום מקרב את הופעתו, אז את צריכה רק עוד קצת סבלנות...
אגב, מה זה הג'ינגה שאת מספרת עליו? זה נשמע נהדר.

שוב זה קרה לי...
ובסוף קראתי את הכל

וגם רציתי להודות לך על החידוד הזה
בעניין ה - בלי עצות והמלצות לתיקונים
כמישהי שבקרוב מתחילה לטפל באנשים
אני חושבת שהדרך בה העברת לי את המסר (הלא חדש) הזה עכשיו
הכניסה לי אותו עמוק בתודעה.

תמונה

שלום, קראתי הכל,
אני מחוברת מאוד למה שכתבת
ומשאירה לך חיבוק
אחד כזה עצוב עצוב ומרוקן
ואחד שמח, מתגלגל, ממלא
ואם בא לך את יכולה גם לערבב אותם ולראות מה יצא

פראית
חשבתי לקרוא את הבלוג, אבל, אבל... וואי, זה ארוווווך.
נראה לי אני אקרא 10 הודעות ביום או משהו ואנסה להדביק

ככל שבן אדם מרשה לעצמו להיות הוא - כך הוא נחשב למוזר יותר

נראה לי שאשתמש במשפט הזה לעיתים כדי לשכנע אנשים להיות עצמם

גם אני מזדהה עם המשפט האמור.. גריינו כבר?

קוראת ונהנית (-:

הי פראית @} לא הספקתי לקרוא את רוב הימים האחרונים, אבל קפץ לי משהו לכתוב לך, אני ממש מקווה ש(לפחות) הרוב יתמוך בך. (אם לא, תוכלי להגיד לי מה יעזור שאני אכתוב, או אגיב? בטח יהיה עדיף שאני לא אנחש...)

בקשר לזוגיות,
אולי אני טועה, אבל נראה לי שמי שכנראה צריך עוד זמן ועוד שיעורים והתנסויות זה בן זוגך

אני חושבת שאת מתוסכלת מהמצב בצדק גמור, את כבר מוכנה, את כבר בשלה, את כבר כאן, באי שם הזוגי הזה.
אני לא רוצה שזה ישמע כמו הצעה, אז רק כרעיון

, אולי את יכולה לעזור לו, לתמוך בו, להגיד לו, שאת כבר במקום שלכם, שאת כבר קרובה אליו, שהכנת לכם מצע רך להתחבק עליו, לשתוק עליו, להתנגד עליו, להתמודד עליו, עם כל מה שיהיו לחיים המשותפים שלכם להציע לאורך זמן. אולי תסמני לו בדמיונך איפה את, או תשלחי לו צידה לדרך, או משהו כזה...
וגם, אולי, גם לדמיין אותו עוזר לך, תומך בך, מסמן לך איפה הוא, אומר לך שהוא קרוב, מחייך אליך, שולח לך צידה, מאמין בכם, ביחד ולחוד, ובזוגיות שאתם כבר יוצרים יחד...

_תאמינו בי !
תגידו שאתם מאמינים בי !

אל תהיו בצד של היקום, בצד של התוכנית האלוהית וכל הדברים הגדולים האלו.
תהיו בצד שלי !

שאלוהים כבר ידאג לעצמו.
גם אתם צריכים להגיד לו: 'מגיע לה. תן לה את מה שהיא רוצה. ולא סתם, אלא על הצד הטוב ביותר'_

אני מאמין בך
ולא רק שאני מאמין בך, אני מאמין בך באבועבוע!
ואני מוכן גם להוכיח לך את זה!

אערוך איתך טקס שבו נבהיר טוב טוב למיסתורין הגדול שלא רק שאת מוכנה, אלא שאת כל כך מוכנה שהוא צריך להיות קצת מובך מזה שהוא כבר לא סיפק לך בן זוג מלפני חודש.

וואו, תודה תודה תודה. כמה חיבוקים ועיטוף והכלה והבנה וחיזוקים אני מקבלת כאן.
אני מרגישה מעורסלת... |פרצוף מתמכר|

וגם כל-כך כיף לי לראות שהרבה קוראים פה, וגם מתייחסים.

***************

מי מה, סידרתי את המילים של השיר.
(פשוט צריך כל כמה שורות, להציב את הסמן בסוף השורה הכתובה, ללחוץ על מקש הרווח עד שמגיעים בערך לאמצע המסך, ואז לכתוב שם איזה סימן. אני שמה שם אחד כזה | (קו אנכי).)

הקשבתי למילים של השיר עם המילים הכתובות ברקע ו-וואו !
התברר שזה שיר שאני ממש אוהבת, ואפילו לא הכרתי אותו (רק התנגן לי מוכר).

גם המילים, וגם הלחן - ממש צובטים בלב.
עושה לי חשק לנסוק למעלה למעלה למעלה-------------
הנשמה שלי מתרגשת מהשיר הזה.

במיוחד המשפט הזה: 'Till I feel my father God has called'
(כמו כל דבר שמדבר על געגועים לאלוהים, או על חזרה - הביתה, שעושה לי לבכות).

דרך אגב, מהמילים נשמע כאילו שר את זה אדם שכבר מת, ונפטר מה'מחויבויות' של העולם הזה וכד'. האם אני טועה?

תודה שחשבת שזה מתאים לי.
אני בוודאי לא חושבת שאני חופשייה כך, ואפילו לא בקירוב, אבל אני יודעת שבמהותי כן, ואני חותרת לשם.
(זה מזכיר לי שיש שיר כזה 'Sailing, I am sailing', שזה שיר שגם מאוד מרגש אותי. נדמה לי שגם בו יש משפט כמו: 'To be near you, to be free'. אשמח אם בא לך למצוא לי אותו, אם לא תהיה זו טרחה גדולה מדי....

)

(ובקשר לסלט הסלרי, אני כבר מחכה בקוצר רוח להזדמנות להכין לי אחד כזה...)

ככל שבן אדם מרשה לעצמו להיות הוא - כך הוא נחשב למוזר יותר

אורי: נראה לי שאשתמש במשפט הזה לעיתים כדי לשכנע אנשים להיות עצמם
with passion: גם אני מזדהה עם המשפט האמור.. גריינו כבר?

טוב, לא גריינו. ואני מנועה מלגריין, כי זה אני כתבתי.
אבל בלי קשר אליי אישית (למרות שיש לי לפעמים פנטזיות שיגריינו אותי) - אשמח לראות את המשפט הזה מתנוסס מעל דפי האתר. סתם כי הוא נראה לי מחולל טרנספורמציה.

כך שאם חשקה נפשו של מישהו לגריין - אני אשמח.

ועל שאר ההודעות אני אענה בהמשך.
יש הרבה מה.
במיוחד התרגשות ותודה.

(אני ממש מלאה הכרת תודה על הנוכחות שלכם כאן ועל כל מילה ומילה.

)

בינתיים בא לי לספר, על חלום שחלמתי לא מזמן:

חלמתי שיש לי חלב.
וזה מאוד שימח אותי.
וחשבתי שאני אוכל לעזור לאמהות שלא יכולות להיניק, להיניק להם את התינוקות שלהם.
וגם ינקתי מעצמי וטעמתי את החלב שלי.
זה היה כ"כ שופע. וטעים.

הרגשתי שפע כזה.
ושיש לי מה לתת.

(יש לי דמעות כשאני כותבת את זה)

זה מתחבר לי לדף הנקת תינוק מאומץ (בגלל שכתוב שם על דרך לייצר חלב באופן מלאכותי).

אני הרבה פעמים רוצה שיהיה לי חלב.
אני רוצה להיניק.

ו-כוכב נגה, אני יודעת שלא התייחסתי עדיין לפרשנויות שלך על החלומות שלי, אנא סילחי.
הפירושים שלך ממש הוסיפו לי.
אבל זה פשוט נושאים כאלה פנימיים, ועמוקים ומורכבים, שקצת קשה לי לגשת לשם.

אני מקווה שאת מבינה.

זה מדהים.
יש בי כל-כך הרבה נתינה.
לצד רצון עצו-ם לקבל. לקבל. לקבל.

זה כמו שני רגשות שממש חיים זה לצד זה, ולכל אחד מהם חיים שלמים משל עצמו.

הם נראים הפוכים. אבל האם הם באמת?

יש לי רצון עצום לנתינה כלפי העולם.
כלפי ילדים.
רצון לתת לילדים משלי.

יש לי המון הזדהות עם כאב וסבל העולם, ורצון לתמוך, להקל, להביא מרפא.
המון רצון לחבק. לגעת. ללטף.
(אני אחד האנשים היותר חמים שאני מכירה. למרות שלפעמים עליי להתגבר על מבוכה או חשש. אבל אם הסכר נפרץ.... וואו !)

יש לי המון המון רעיונות לריפוי.
כרגע חלק מהם נראים הזויים-עד-הזויים-מאוד, אבל אני מאמינה בהם.
אני מאמינה שלפחות לחלק מהם יש פוטנציאל אמיתי.

אם רק אעז.
אם רק אאמין.
אם רק אפרוץ קדימה.
אם יקשיבו לי....

אמן.

אני נהר של אור

הרעיונות האלה עדיין לא בשלים.
אני עדיין בוחנת על עצמי את כוחות הריפוי שלהם. את האמיתיות שלהם.

אני עדיין מכינה את עצמי להיות אמיתית.
להביא דברים ממקום אמיתי.

אני כל-כך כמהה. כל-כך כל-כך כמהה לתת אותם.

לראות טרנספורמציה בתוכי, מסביבי.

אני גועשת, מתפוצצת

המעניין זה, שבנוגע לזוגיות - אני נמצאת יותר במקום של הילדה הקטנה.
זו שרוצה לקבל.
זו שרוצה להשלים את כל מה שלא קיבלה.

רוצה להיות ילדה קטנה.

זה מוזר, כי כשגברים מכירים אותי, זה נראה שאני רק רוצה לקבל.
ורק אני יודעת, שכאשר אני אוהבת - כל מעיינות הנתינה נפתחים לי.
אבל זה רק אחר-כך.

בהתחלה אני רוצה לראות, אני זקוקה לראות - שהבן אדם הזה בא לתת לי.
פשוט רוצה לתת לי.
לא מחפש לקבל.
לא מבקש תמורה.
הוא רואה מי ומה אני - ועל כך
פשוט רוצה להיטיב איתי, ולעטוף אותי, ולאהוב אותי, ולערסל אותי....

זה מה שאני רוצה.
ככה אני רוצה את זה.
זה הבן אדם שאני רוצה בשבילי.

ואז, במקום הזה של הביטחון
במקום הזה של המוכלוּת ושצרכיי הרגשיים מסופקים
פתאום יש לי מרחב לגלות דברים נוספים
ואז פתאום כל רגשי האימהוּת עולים בי, וכל הרצון להיטיב, ולאסוף, ולעטוף ולאמץ

ואולי מי שאני אוהַב באמת, ארגיש כך כלפיו גם מבלי ש'יוכיח' לי קודם שהוא בא לתת לי

ועל כל פנים, לא אוכל לבחור בבן זוג המחפש לכתחילה דמות אם.

עם כל האמהיות שבי, בזוגיות אני רוצה קודם כל להיעטף. ולהיות ילדה קטנה.
אני רוצה בן זוג שרוצה להיות קצת אבא.

(חשוב לי שיהיה לי קצת אבא. אבל חשוב לי מאוד גם שיידע לקבל את כל מה שיש לי לתת. כי יש בי המון....
לא יחפש לקבל, אבל יידע לקבל...)

סך הכול, עם כל הרצון שלי לתת, יש בי מקום עצום שרוצה אהבה.
ואני צריכה מאיפשהו לקבל את זה.
גם כי אני פשוט רוצה וצריכה את זה, וגם כדי בכלל שיהיו לי כוחות להמשיך הלאה, ולתת את מה שיש לי.

לפעמים אנשים נבהלים מכמה שאני רוצה.
הם לא יודעים כמה הם יקבלו.
הם פשוט לא מבינים את זה.

מי שיאהב אותי יהיו לו אוצרות שמיים ומטמונים שלא יסולאו בפז.

יש בי אהבה אינסופית, יש בי חוכמה אלוהית, יש בי שמחה ילדית, יש בי התפנקות, ונתינה, והקשבה, והבנה, ותבונה, ורגש, ורגש רגש רגש, וחום, וחיבוקים, ודמעות, ונסיקה, ועומקים בלתי נדלים, ושמיים בלי קצה, ואמת, ותום, ואור, ואופל, וטירוף, ושחרור, ולימוד, ולגעת, ועצב, וריפוי, ויכולות התמרה, וטרנספורמציה בלתי פוסקת, ואהבה עמוקה, ויופי עמוק, ואלוהות, ואהבה, וריקוד, ותשוקה, וגעגועים, ונגיעה -------------- ועוד לאין סוף----------------

אני הכול בעולם.
הכול.

<אנא לא לכתוב לי הסתייגויות או 'תיקונים' כלפי מה שכתבתי שאני רוצה בזוגיות>
<מקדימה תרופה למכה

>
<רררררררררררר..... >:)>

אני אמא אדמה
גבוהה
רחבה
רכה
וּמקבלת |

כל אובדי הדרך
צמאֵי החיבוקים
כמהֵי הלטיפה
והחזה החם
בואו
היאבדו
בחיבוקִי |

בואו
הניחו ראשְכם
על המצע הרך
הנושֵם |

מותר פה לבכות
מותר פה
לצחוק
מותר
לאבד את הכוח |

בתוך רחְמֵי-ידיי
רכות
וחזקות
מותר למות
אפשר
להיוולד שנית |

אפשר
לִשְ
כּוֹ
חַ

*****************

<שיר שכתבתי לפני כ-10 שנים>
<שימו לב גם למשחק המילים רחמֵי-ידיי

>

שיר יפיפה-

(חלום בא להגיד, שהוא עדיין קורא ולא החמיץ שום קטע)

רוצה לכתוב כל מיני דברים אבל אני לא מגיעה לזה
תזכורת: אוהבת'ותך.

לא מצאתי את סיילינג, אבל הנה לוריין היל שרה לבנה ציון יש בU-TUBE גירסה לא מהופעה חיה, יפה יותר לדעתי, שבה גם מופיעות המילים, אבל לא הצלחתי לעשות קישור. דיבר אלי במיוחד לאור חלום ההנקה שלך, גם לוריים מספרת לבנה איך שמרה את ההריון אתו למרות חוסר ההגיון הקריריסטי בזה , כי מבחינתה הוא עוד התגלמות של החסד האלוהי. וחוץ מזה שאין, אין על לוריין היל.

_יש בי כל-כך הרבה נתינה.
לצד רצון עצו-ם לקבל. לקבל. לקבל._

אני רואה בזה רצון אחד

רצון לזרימה מעגלית רציפה ועקבית של אור ואהבה בינך לבין חייך....

הם נראים הפוכים. אבל האם הם באמת?
הם נראים לי הפוכים, כמו שמפל והבריכה שמעליו נראים הפוכים... או כמו ששטפון ובצורת נראים הפוכים, או כמו שראש גל נראה הפוך מקרקעיתו. אבל הכל זה אותם מים, במערכת זרימה מורכבת ונפלאה

מעתיקה לכאן משהו שעניתי ל-מי מה בדף הבית שלי, בקשר לבקשת וקבלת חיזוקים מהסביבה:

אמרתי באופן מפורש מה אני רוצה וקיבלתי תגובות שאומרות "ככה וככה, כי ביקשת" ואני רציתי שיגידו לי שאני נהדרת בלי שאני אבקש. אז תחושת ההחמצה הית ה כי עדין לא ידעתי , ידעתי באופן מוכח וללא עוררין, שאני אהובה. מבחינתי זו היתה היענות לבקשה שלי ולא התפעלות מעצם הנהדרות שלי, שאינה תלויה בדבר.

הפעם הבנתי למה התכוונת. שאם את מקבלת חיזוקים אחרי שביקשת אז את לא יודעת אם זה אמיתי או שזה בגלל שביקשת.

אני יכולה להתחבר לזה.
למרות שאיכשהו, אני חושבת שבמשך השנים משהו התחזק בתוכי יותר.
ואם מישהו אומר לי משהו טוב - אני בד"כ נוטה לקחת את זה למקום של לקבל את זה כפשוטו.
אם הוא אומר - אז הוא בטח מתכוון.
אני משתדלת ללקט לי אהבה בין שבילי החיים, אז כל ביטוי אהבה אם קט הוא ואם רב, אני מלקטת לאמתחתי.
ואם מישהו אומר לי משהו טוב, אני אומרת לעצמי בשמחה 'הנה עוד התגלמות של אהבה' ומכניסה לסל.
הלא גם כך לא תמיד קל לראות את האהבה, אז שאני אתחיל גם לפקפק כשהיא מגיעה אליי? לא חבל?
וככל שאני מרגישה יותר ראויה לקבל ביטויים של אהבה מהסביבה, כך קל לי יותר להאמין להם.

ובפרט שגם אני חושבת על עצמי את הדברים הטובים האלה, ואז זה נראה לי די ברור שהם גם חושבים ככה באמת, ולא סתם 'מחרטטים'

.

ואת ודאי יודעת, שהרבה פעמים אנחנו חושבים דברים טובים על אנשים, רק לא מוצאים הזדמנויות לומר את זה. (משום מה, יותר קל לומר כשמשהו מפריע, מאשר כשחושבים טוב...)
ואז, אם את אומרת שאת צריכה חיזוקים, אז פשוט מתחילים לצאת כל הדברים הטובים שישבו בפנים ורק לא אמרו אותם.
נכון שאומרים זאת בגלל שביקשת, אבל לא חושבים זאת בגלל שביקשת.
המחשבה הייתה קיימת שם בכל מקרה, ובקשתך רק עוזרת לה להגיע לכדי גילוי.

כך אני רואה את הדברים.

דרך אגב, יש לי מין 'פטנט' כזה שהתחלתי לעשות בשנה האחרונה - שאני מלקטת מילים טובות שקיבלתי מאנשים. (לא רק כפי שכתבתי לעיל, 'מלקטת לסל' שכוונתי הייתה באופן מטאפורי, אלא גם ממש כותבת את זה - באופן מעשי).
בתוך מחברת שלי (שכוללת עוד הרבה דברים נפלאים שאולי אפרט מתישהו) - אני מעתיקה לי מחמאות שקיבלתי כאן באתר, וגם כותבת קומפלימנטים שקיבלתי מאנשים במציאות, או מעלה מזכרוני דברים טובים שאנשים אמרו לי בעבר.
והרשימה הולכת ומתארכת.

מדי פעם אני חוזרת לקרוא בה, ומתמלאת כוחות ועזוז מחדש.
כי לפעמים אתה צריך שאחרים יזכירו לך איזה בן אדם מיוחד אתה ואיזה איכויות יש בך. ורשימה כזו מאוד מזכירה לי שזה קיים, וגם, שיש אנשים שרואים את זה.

ומעתיקה לכאן גם משהו חשוב שכתבתי ב-בלוג ההנאה שבבכי (דף ישן ומקסים שמצאתי פתאום):

האם יש כאן עוד נשים שחוו בכי לאחר התעלסות???

אני בוכה לפעמים בתוך כדי הסקס.
המשגל נורא מרגש אותי. החיבור הזה, הקירבה הזו.
במיוחד כשהולם על דפנות הרחם.
זה נוגע כנראה באיזושהי נקודה שמעוררת דמעות.

***********

ולעניין הדף באופן כללי: אני בעצם בוכה כמעט מכל דבר.
כל רגש שעובר את המפלס - מעורר בכי.

אם זה כאב, כעס, הצטברות של מתח - ואם זה הקלה פתאומית, או שמחה, התרגשות, געגועים, אקסטזה, תובנות עמוקות, חיבורים, חלקים בפאזל שמתיישבים במקום, מפגש עם אלוהות.

לפעמים זה בכי קשה כזה, שיוצא בקושי, וממצב של כאב שלא קל לסבול.
לפעמים זה בכי של אבל על כאבים ישנים, ורחמים עצמיים - וזה דווקא מאוד נעים לשחרר, ועם הכאב יש גם הנאה גדולה כשזה יוצא.
ולפעמים זה בכי מטורף של אהבה ושמחה והתמזגות עם היקום - וזה הבכי הכי הכי כיפי בעולם !!!

************

העניין זה ללמוד לתת לבכי את המקום החשוב שלו בחיים.
לא לנסות להחניק אותו.
לתת לו הזדמנויות ועוד ועוד הזדמנויות לצאת, להתפרק, לרפא.
למצוא יותר ויותר מקומות שמרגישים נוח לבכות בהם ואנשים שמרגישים נוח לבכות לידם (או אפילו איתם).
לפתח בעצמנו יותר את היכולת לבכות ליד אנשים.

להבין את הגדלות של הבכי, ולהפסיק להתבייש בו !
להביא את בשורת הבכי לעולם !!!

<אפילו יותר מ-ההנאה שבבכי הייתי קוראת לְדף כזה הבכי כמרפא, או אפילו בשורת הבכי לעולם.>

כן, אני יודעת שעוד לא עניתי על כל מיני דברים.
זה יקרה.

בינתיים חיבוקים לכל אוהביי ואהוביי

<מרגישה מלאה אהבה>

אוי, אני מקנאה.
פעם הייתי נורא בכיינית, וממש כמוך חשבתי שהבכי שלי טוב ומרפא, אבל קיבלתי כאלה ירידות מהסביבה שבסוף הכרחתי את עצמי ללמוד להחניק אותו.
והיום יש הרבה הזדמנויות שאני מרגישה צורך לבכות בהן, משמחה, מהתרגשות, מעוצמות של רגש, והדמעות פשוט לא מגיעות

עכשיו אני מתפנה קצת לתגובות:

עיפרון פחם,
_שאני בטוחה שזה שעוד לא מצאת זה לא בגלל שאת עוד לא מוכנה או כל סיבה אחרת כזו. אני חושבת שאת פשוט מאד מיוחדת ונדירה, ולכן גם האדם שיתאים לך יהיה כזה, ולכן מן הסתם, זה לוקח זמן למצוא אותו. הרי אין הרבה כאלה...
אני משוכנעת שכל יום מקרב את הופעתו, אז את צריכה רק עוד קצת סבלנות..._

מאוד היה לי נעים לקרוא את הודעתך, והיא מחזקת אותי מאוד מאוד. פשוט מקסים.
זה נראה לי כל-כך נכון מה שכתבת, ואני צריכה את החיזוקים האלה מדי פעם אל מול הספיקות העצמיים. להוסיף אמונה בעצמי ובתהליך.

אגב, מה זה הג'ינגה שאת מספרת עליו? זה נשמע נהדר.

זה באמת נהדר. זה מתקיים בד"כ פעם בשבועיים ביום שישי בלילה (מ-10:30) במרכז ביכורי העיתים בת"א (ליד בית ציוני אמריקה). יש ריקודים נורא כיפיים, ובמקביל סדנאות אימפרוביזציה, הופעה, וסתם חדר להתרווחות ושאנטי. החברָה מאוד לעניין (את בטח מתארת לעצמך, אם אני שם), אווירה טובה, יש הרבה מקום לזוז, ובלי עשן.
זה עומד להתקיים גם היום.
אם מישהו רוצה עוד פרטים - אפשר לשאול אותי בדפבית. (אפשר גם לברר פרטים אצלם במענה קולי 03-5611103.)

תודה לך, עיפרון פחם

*****************

לוונדר סגול,

_שוב זה קרה לי...
ובסוף קראתי את הכל_

לוונדר היקרה, איך שמחתי לראות את השם שלך בדף שלי. כבר המון זמן לא ראיתיהו, ונזכרתי בגעגועים ובנוסטלגיה בביקורייך התכופים אצלי בעבר, והנה - את כאן. ותמיד אומרת לי מילים שכיף לשמוע.

_וגם רציתי להודות לך על החידוד הזה
בעניין ה - בלי עצות והמלצות לתיקונים
כמישהי שבקרוב מתחילה לטפל באנשים_

וואו, קודם כל מדהים לשמוע שאת עומדת להתחיל לטפל באנשים. זה נראה לי נפלא.
וגם שמחתי מאוד שדבריי דיברו אל ליבך.
אם יום אחד גם אני אגיע לתחום הטיפול (ויש לי הרגשה שמשהו כזה יקרה) - אני גם מקווה להשתמש בהמלצות של עצמי.

**************

אהבה טהורה,

_ומשאירה לך חיבוק
אחד כזה עצוב עצוב ומרוקן
ואחד שמח, מתגלגל, ממלא
ואם בא לך את יכולה גם לערבב אותם ולראות מה יצא_

תודה על החיבוקים מתוקה. נעים לקבל גם מזה וגם מזה. גם השמחים וגם העצובים.

וגם לך

חם ומהלב

****************

אורי יורמן,

_חשבתי לקרוא את הבלוג, אבל, אבל... וואי, זה ארוווווך.
נראה לי אני אקרא 10 הודעות ביום או משהו ואנסה להדביק_

תודה שבאת אליי. מקווה שתעמוד בקצב

.

_ככל שבן אדם מרשה לעצמו להיות הוא - כך הוא נחשב למוזר יותר
נראה לי שאשתמש במשפט הזה לעיתים כדי לשכנע אנשים להיות עצמם_

ממש משמח אותי לראות כשדברים שאני אומרת מדברים אל אנשים.
במיוחד בנושאים שלדעתי נוגעים במהות.
זה כאילו אני יוצרת מין יצירות קטנות כאלו.

תודה.

המשך תגובות:

דליתוש ב,

_אולי אני טועה, אבל נראה לי שמי שכנראה צריך עוד זמן ועוד שיעורים והתנסויות זה בן זוגך
אני חושבת שאת מתוסכלת מהמצב בצדק גמור, את כבר מוכנה, את כבר בשלה, את כבר כאן, באי שם הזוגי הזה._

קודם כל, תודה לך שאת אומרת את זה.
אני חייבת להודות שהקריאה בזה עוררה בי קצת ספיקות פנימיים: 'מה, באמת? אני כבר מוכנה? אני כבר בשלה?'
ברור שיש לי עוד המון דרך לעשות. אין על זה שאלה.
אבל ! אני רוצה לעשות אותה בתוך הזוגיות, ועם התמיכה של הזוגיות, ולא כהכנה לזוגיות.
גם בהחלט הייתי רוצה שהמתוק שלי יגיע אליי בשל ומוכן לַזוגיות שלנו.
ברור שגם לו תהיה דרך לעשות (כי למי אין?) - אבל שבבסיס נהיה שנינו כמה שיותר מוכנים אחד לשני, ויכולים להמשיך את הדרך מתוך תמיכה הדדית.

_אולי את יכולה לעזור לו, לתמוך בו, להגיד לו, שאת כבר במקום שלכם, שאת כבר קרובה אליו, שהכנת לכם מצע רך להתחבק עליו, לשתוק עליו, להתנגד עליו, להתמודד עליו, עם כל מה שיהיו לחיים המשותפים שלכם להציע לאורך זמן. אולי תסמני לו בדמיונך איפה את, או תשלחי לו צידה לדרך, או משהו כזה...
וגם, אולי, גם לדמיין אותו עוזר לך, תומך בך, מסמן לך איפה הוא, אומר לך שהוא קרוב, מחייך אליך, שולח לך צידה, מאמין בכם, ביחד ולחוד, ובזוגיות שאתם כבר יוצרים יחד..._

איזה מקסים דליתוש, תודה !
אני מאמצת.

(הגעתי גם לאיזו הבנה בנושא אתמול בלילה, ואני מתכוונת לכתוב אותה עוד מעט, אם אספיק)

ויפה גם מה שכתבת על הנתינה והקבלה.

**************

סקאלד מודרני,

_אני מאמין בך
ולא רק שאני מאמין בך, אני מאמין בך באבועבוע!_

יש !

_ואני מוכן גם להוכיח לך את זה!
אערוך איתך טקס שבו נבהיר טוב טוב למיסתורין הגדול שלא רק שאת מוכנה, אלא שאת כל כך מוכנה שהוא צריך להיות קצת מובך מזה שהוא כבר לא סיפק לך בן זוג מלפני חודש._

וואו, נשמע לי משהו מדהים. אני אכתוב לך בדפבית כדי לשמוע יותר פרטים.

ותודה שאתה קורא ומלווה.

***************

יעלי לה,

_פעם הייתי נורא בכיינית, וממש כמוך חשבתי שהבכי שלי טוב ומרפא, אבל קיבלתי כאלה ירידות מהסביבה שבסוף הכרחתי את עצמי ללמוד להחניק אותו.
והיום יש הרבה הזדמנויות שאני מרגישה צורך לבכות בהן, משמחה, מהתרגשות, מעוצמות של רגש, והדמעות פשוט לא מגיעות_

אויש, יעלי, חבל לי לשמוע. זה מה שקורה לרבים מאיתנו, לצערי.
הלוואי שנצליח למצוא את הדמעות החמות והמרפאות שלנו.

אוהבת אותך.

******************

תודה גם ל-כוכב נגה ול-with passion על הנוכחות.
ו-מי מה, עוד לא מצאתי הזמן להיכנס לקישור שנתת לי, אז בהמשך... תודה מתוקה. (נורא כיף לי שאת חושבת עליי)

יש לי עוד המון מה לכתוב, אבל אין לי זמן עכשיו. שבת אוטוטו נכנסת.

מקווה שמחר...

<סוסת פרא לא שומרת שבת, אבל המשפחה שלה כן>

(מוצאי שבת:)

ביום שישי אחרי כניסת שבת עשיתי יוגה.
הייתה זו שעת דמדומים, ואת הרחוב אפף שקט מוכר, כמו תמיד בשעה לאחר כניסת השבת, כאשר כל הגברים נמצאים בבית הכנסת.
בזמן שסיימתי את התרגול ושכבתי בהרפיה כבר הייתה החשכה בעולם.
עכשיו עדיין שקט, אבל עוד מעט יתחילו לשוב האנשים מבית הכנסת, והרחוב יתעורר לחיים לרגע, עד שיתכנסו כולם שוב בבתים.

פתאום, לקראת סוף ההרפיה, נשמע מבחוץ קול שירה.
הייתה זו שירה בקולות רבים, שירת איזה ניגון מתוק שלא הכרתי, אבל נגע אל ליבי.
קול השירה דומה היה שהתחיל מרחוק והלך והתקרב, עד שהיה מתחת לחלוני ממש.

קמתי מן ההרפיה וניגשתי אל החלון.
מתחת לחלוני עברה ברחוב קבוצת גברים חרדים לובשי שחור, הלכה ושרה בקול חזק, ניגון נוגע ללב ומשתפך.
והם הולכים יחדיו לאורך הרחוב וחוזרים על הניגון, שוב ושוב ושוב.
לכולם כובעים שחורים, וביניהם איש מבוגר יותר בכובע אפור ועמו ילד.
היה נראה שכולם הולכים עמו. נלווים אליו. שמא היה האיש הזה הרבי שלהם, או איזה אורח כבוד?

אמנם אני גרה בבני-ברק (בשולי העיר המעורבים, לא ממש במעוז החרדי), אך מעולם לא ראיתי כדבר הזה.
זה נראה הזוי, כאילו חלק מחלום.
זה היה כל-כך יפה.
והניגון, אחד היפים ששמעתי, כמו מעולם אחר. ניגון של הנשמה.

חלפה בדעתי המחשבה, שלו כך היו עושים תמיד, עוברים בקבוצות ברחובות ושרים ניגוני נשמה, לא היה צריך מלחמות חורמה.
לב הכול היה נמשך אחרי הניגון.
כמו החלילן מהמלין, היו כולם יוצאים מהבתים ונדבקים בהם.

ואני רציתי לזכור את הניגון, אבל לא הייתה לי דרך לשנן אותו.
רציתי שיישארו מתחת לחלוני וימשיכו לשיר עוד ועוד, אבל הם המשיכו להתקדם לאורך הרחוב, והקולות הלכו והתעמעמו.

נזכרתי בשיר של חוה אלברשטיין על סוס עם כתם על המצח.
יש שם ניגון ששזור לאורך כל הסיפור, ובסוף השיר המשפחה הנודדת מגיעה לבית הרב והם לא מצליחים לדבר - במקום מילים יוצא להם ניגון.
החסידים צוחקים, אך הרב מרעים עליהם בקולו:

"הכה הרב על שולחנו ובקולו הרעים:
האמנם חרשים אתם, האם אינכם שומעים?

הרי אל הניגון הזה חיכינו מתמיד

נשיר אותו כשיבוא משיח בן דוד*".

*********************

ושתי השורות האחרונות הן מהסוג שמעלה בי דמעות של התרגשות.

אני מאוד מתרגשת מהרעיון של גאולה ושל משיח.

לא שאני מתחברת לזה בדרך הדתית, ולאו דווקא מתוך ציפייה לאדם מסוים שיבוא 'לגאול'. אלא....

אני מאמינה בהתקדמות האנושות לקראת שלב גבוה יותר.
שלב שבו כל הדברים ייראו אחרת.
שלב שבו נביט לאחור ונבין את כל הסבל וכל הכאב.
שלב שבו הרטט של הקיום הינו גבוה יותר. (קראתי על זה פעם הסבר בספר 'הנבואה השמיימית').
שלב שבו הפוטנציאל האנושי-הנשמתי מגיע לכדי מימוש.

עוברת בי צמרמורת רק מהמחשבות על כך או מהיתקלות בכל מיני מילים ומשפטים המזכירים זאת.

למשל השיר
'הגיע זמן הגאולה, הגיע זמן הגאולה, אני שומע ינון ואליה' (לא זוכרת של מי)
או הפסוק שקוראים בהגדה:

'קרב יום, קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה'

אני מוצאת עצמי שרה בכוונה עצומה.
שרה ודומעת.

עכשיו אספר על בזיק הארה שהייתה לי בשבוע שעבר.

עשיתי בייביסיטר בלילה בשעה שהילדים ישנים והיה לי זמן לעצמי.
מצאתי שם את הספר 'האלכימאי'.
זהו ספר שקראתי מזמן מזמן מזמן, בתחילת דרכי הרוחנית (נניח לפני 14 שנה).
זהו ספר שממש ממש פתח לי את העולם הרוחני, ועזר לי להתוודע אל הרבה מושגים רוחניים חשובים.

מאז יצא לי לקרוא אותו עוד הרבה פעמים, כל פעם בתקופה אחרת בחיי. וכל פעם היה לי חדש, ומזווית אחרת.

אמנם בשנים האחרונות לא קראתי אותו, והתחלתי קצת לזלזל בו בליבי.
כאילו הוא פשטני מדי, ו'קיטשי' מדי, ועממי מדי, וקלישאתי מדי, ואומר תובנות שגורות.

עכשיו לקחתי אותו שוב לידיי והתחלתי לקרוא בו.
כבר כמה פעמים שאני עושה אצלם בייביסיטר, וכל פעם אני מתקדמת עוד כמה דפים.

ואני לוקחת את דבריי האחרונים בחזרה.
על אף הזמן שעבר, ועל אף כל התובנות שהגעתי אליהן במהלך השנים, ושלכאורה מה שכתוב בספר הזה אינו חדש לי - זה שוב כמו חדש לי בכל פעם שאני קוראת בו.
וגם הפעם.

אולי הספר הזה הוא הראשון שסיפר לי על הצלילה אל תוך נשמת העולם, ועל זה שהכול אחד, ועל כך שכל הדברים יכולים להיכתב על פני אבן ברקת אחת, ושכל יום הוא יום טוב למות בו באותה מידה.
באמת ! הוא הראשון שסיפר לי את כל הדברים האלה !

אבל גם עכשיו הוא מספר לי אותם מחדש.
כאילו אני צריכה את הניעור הזה.

ואני עדיין חווה את אותו הקסם כשאני קוראת בו.
עם טעם חדש.

בעיניי זה ספר אלמותי.

(וכל זה היה הקדמה לספר משהו שהבנתי....)

ריגשת אותי!

נשמע כמו דרגה גבוהה יותר מחלום
דיבור ישיר בין הקדוש ברוך הוא והנשמה
התעוררי, קומי אורי...

שיהיה שבוע של ברכה - שבוע טוב@}

בספר מסופר על הרגע שבו פגש הנער את הנערה הערבייה בנווה המדבר ליד הבאר.
ובאותו רגע הבין שהוא אהב אותה עוד בטרם ידע שהיא קיימת.

המשפט הזה מאוד ריגש אותי.
וחשבתי כמה הייתי רוצה אף אני לפגוש מישהו ולהרגיש כך.
להרגיש שבעצם אהבתי אותו עוד לפני שידעתי שהוא קיים.
שזה תמיד היה שם, ורק חיכה לרגע הגילוי.

ופתאום ! חדר לתודעתי, שאני מחכה לבן אדם שאני אוהַב !
לא זה ש'אקבל ממנו אהבה' אלא זה ש'אני אוהב'.
עם כל כמה שזה נשמע טריוויאלי, ההבנה הזו שאני רוצה זוגיות כדי לאהוב, שאני מחכה לו כדי לאהוב אותו, לאהוב אותו - ההבנה הזו הייתה חדשה לי לגמרי.
תמיד נדמה לי שאני מחכה לזוגיות כדי להיות נאהבת.
ופתאום - זה ממש הלם בי !

ברור שאני רוצה גם להיות נאהבת. זה לא 'או או'.
אבל ההבנה הזו שבעצם מה שאני רוצה זה לאהוב....
וואו.

>ההודעה שלי מקודם היתה לגבי החוויה בליל שבת, רק אחכ קראתי גם את מה שכתבת על האלכימאי <

כוכב נגה, תיארתי לעצמי שכך, ולכן העברתי אותה למקום הרלוונטי, כדי שזה לא יהיה מבלבל.

דרך אגב, השורה מ'לכה דודי':
'התעוררי התעוררי, כי בא אורך קומי אוֹרי
(עורי עורי שיר דבֵּרי
כבוד אד-ני עלייך נגלה)'

זו השורה שתמיד הכי אהבתי בשיר הזה, וכל פעם שהיינו מגיעים לשורה הזו הייתי שרה מתוך כוונה גדולה.
גם אני הבנתי את זה כדיבור לנשמה.
בקשה שלי מהנשמה להתעורר ולגלות את אור האלוהים בעולם.

עוד כמה מילים על אהבה וזוגיות:

הגדרה יפה שעלתה בי כשחשבתי על הרצון שלי עכשיו בקשר של אהבה אמיתית:
'אני רוצה להישפך מתוך עצמי'.

ועוד דבר שאמר לי מישהו על איך רוצה להרגיש עם הבחורה שהוא מחפש:
'אני רוצה מישהי שהלב שלי יוצא אליה'.

אני מאמצת.
'אני רוצה מישהו שהלב שלי יוצא אליו'.

מאוד הזדהיתי גם עם משהו שכתבה עפרה שחר בדף מה מסב לכם אושר, לאחר שתיארה את הדברים שמסבים לה אושר:
מה שיסב לי עוד יותר עונג זה מישהו לשתף אותו בפעמים שאני כל כך מאושרת שיורדות לי דמעות מרב שהגוף שלי בקושי מכיל את כל זה.

וואו. כל כך מזדהה...

בסוף המדבר צירפה לי web]קישור articles list[/po].php?category id=968 בדף הבית ושאלה אם אני כתבתי את זה.

אז לא.
הכותרת של הטקסט 'סוסת פרא - מכתב לגבר מפוחד'. זו לא אני, אבל בהחלט הזדהיתי עם חלק גדול מהדברים שנכתבו.

ובכל זאת, רציתי לומר משהו על מה שכתוב שם.
יש שם גבר המגיב על הדברים וכך הוא כותב:

"כשהייתי צעיר ותמים, הושטתי יד לסוסת הפרא, אבל היא רק עמדה שם וגיחכה.
הכוח והעוצמה שלה המיסו את ליבי, ורציתי לחסות בצילה, לאהוב ולהיות נאהב, אבל היא רק עמדה שם וגיחכה.
הצעתי לה את ליבי, ואת החופש, אבל היא רצתה חבל, שיקשור אותה.
עבר אז גבר, מחוספס ואלים, והיא נכנעה לו בהנאה, והפכה מסוסת פרא נערצת, לשפחה בזויה.
[...]
הסתכלתי על סוסת הפרא והבנתי, שראייתי הטעתה אותי, שמעולם לא הייתה סוסה, ומעולם לא הייתה שם פראיות. הייתה שם רק העמדת פנים, וכניעה. [..]"
ובהמשך הוא כותב:
"[...] היא מדברת על זוגיות שלא הצליחה, על העתיד המפחיד, על המחזרים הרבים.
ובין המילים היא מנסה להגיד לי, כך נדמה לי, שהיא רוצה לדעת, שהיא רוצה מסגרת, שהיא רוצה ביטחון.
ואני שם בשבילה, תומך, מפנק, אוהב, מפרגן, מחזק, מיעץ, נותן ללא גבולות, עם הרבה חום ודאגה, אבל זה לא מספיק.
כי אני לא מבטיח ולא מתחייב. ולא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאני יודע שהמילים יהרגו את האהבה.
כשאני קם בבוקר אני חושב עליה, באופן טבעי, ללא כל הכרח, בלי שהבטחתי לה או לעצמי דבר, וכל בוקר זה מפתיע אותי מחדש.
ואני יודע שביום שאתעורר ואזכר שהבטחתי לחשוב עליה, שום דבר כבר לא יהיה טבעי.
אז אני מקשיב לה ושותק, ולא אומר דבר, לא יודע מה לומר.
מקווה שתראה לפתע שיום ועוד יום עובר, ואני שם.
מקווה שתלמד לקבל את היום החדש ללא הצל של אתמול."

אני לא מבינה את החופש שהוא מדבר עליו.
אני לא מקבלת אותו.

זה נשמע לי מסוג הדיבורים הרבים של ה'עידן החדש' על נו-אטצ'מנט, ו'כאן ועכשיו' ועוד ועוד. דיבורים ללא כיסוי.

אני לא חושבת שפראיות אמיתית היא ההפך מהרצון להפוך לאחד עם אדם נוסף.
אני לא חושבת שסוסת פרא אמיתית צריכה להיות לבד כדי להוכיח את פראיותה ואת כוחותיה.
שילוב הכוחות הוא דבר אדיר, שיש לשאוף אליו לדעתי.

הרצון להתחבר עם עוד אדם באופן עמוק ומשמעותי ולהיות אך ורק 'שלו' - אינו הופך את סוסת הפרא לשפחה.
אם היא מתחברת למישהו אלים - זה עניין אחר. ולא בזה אני מדברת.

אך אני כן מכירה את הרצון לכניעה - רצון להיכנע מבפנים. לא מתוך חולשה.
להיכנע לגדלות אמיתית.
לפגוש מישהו שיעורר בי את הרצון להיכנע אליו, להניח את ליבי למרגלותיו.

(ודיון על משהו בדומה לזה, ניהלנו לא מזמן בדף מסרים מכוכב נגה).

להיות סוסת פרא זה לא אומר שאין חולשות, וגם לא שאין רצון להיקשר, ושאין יותר צורך באהבה או צורך בביטחון.
אבל להיות סוסת פרא זה אומר להרשות לעצמי להיות כל מה שאני - גם החולשות והפחדים והצורך.
להיות סוסת פרא זה אומר להרשות לעצמי.

והשאיפה היא לזוגיות שבה יש את המקום הזה שמכיל ומאפשר לנו להיות כל מה שאנחנו, גם עם הכאבים והחולשות ו-כן, כן - אפילו התלותיות !

ביחד לפתוח את המקום המאפשר הזה, ודווקא עם זה לשעוט בשדות הפתוחים.
ומה רבה העוצמה של הביחד כדי לפתוח את המקום הזה.

וגם אם יש חולשות ופחדים וצורך - זה עדיין לא אומר שסוסת הפרא היא העמדת פנים.
מה שחשוב זה ההכרה בסוסת הפרא הפנימית, והמסע לגילויה.

הוא אומר 'כי אני לא מבטיח ולא מתחייב. ולא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שאני יודע שהמילים יהרגו את האהבה.'

ואני חושבת,
שהוא אומנם שופט אותה על פחדיה מהעתיד, אך במשפט הזה הוא נוהג כמוה - הוא פועל מתוך פחד מהעתיד.
הפחד הוא לומר 'אני אוהב אותך, אני רוצה להיות איתך' - כי מה יהיה אם מחר לא ארגיש כך?

וּודאי שזאת אפשרות שמחר לא תרגיש כך. אפשרות.
אך למה מתוך הפחד מהמחר למנוע את הצלילה אל תוך מה שיש עכשיו.

אם עכשיו אני מרגישה 'אני רוצה להיות אתךָ לתמיד' - מותר לי להגיד את זה.
ואם מתישהו לא ארגיש כך עוד, אז אומר את ליבי כפי שיהיה באותו רגע.

הרי ברור שאין באמירה הזו (ובשום אמירה בעצם) מן המונע את האדם לשנות את דעתו בכל רגע נתון.

דווקא בזה אני רואה פחד - בהימנעות מלצלול לתוך מה שמרגישים כרגע מתוך חשש שדברים עלולים להשתנות.

בכל מקרה, אפשר שיש אנשים שחיים כך, ונכון להם כך, וזה בעיניהם חופש אמיתי -
לי זה לא מתאים !

אני רוצה להיסחף בטירוף פנימה, לאבד חושים, להתערבב, להיות שייכת, להרשות לעצמי את מה שאני, להרשות לעצמי את מה שעולה באותו רגע, ולהרשות לעצמנו 'להיות לבשר אחד'.

וכמה זה יימשך? זה תלוי בנו במידה מסוימת, אך לא בלי סוף תלוי בנו.
זהו חסד אל.

אני מזמינה את חסדי האל לשפוע עליי

מובן שההודעה האחרונה שכתבתי אינה הזמנה לדיון במקרה של אי הסכמות.
רציתי לפרוש כאן את מחשבותיי בעניין.

לו נניח שיש איזשהן השגות - אז שוב, המקום להן הוא בדף הבית.

(סליחה על ה'קשיחות'.

הדיוק הזה חשוב לי).

שוב יצא שכתבתי ברצף הרבה הודעות בנושאים שונים.
אני כל-כך רוצה לקבל תגובות על כל אחד מהנושאים (למשל, הסיפור על הניגון המרגש בליל שבת כבר כאילו נשאר הרחק מאחור מאז כל הודעותיי האחרונות, או התובנה שלי על הרצון יותר לאהוב מאשר להיות נאהבת),
כל אחד מהם נכתב במלוא הרגש, ובהתאם גם רוצה לקבל הכרה.
ואם ריבוי הנושאים יפריע, אז קצת חבל לי...

<בעצם, מסתתרת בזה בקשה:
בבקשה תתייחסו גם להודעות שנשארו מאחור.
אפילו במעט מילים.
אם אפשר. אם בא לכם. לא חובה

.
תודה מתוקות.

>

אני מרגישה שאני אומרת אמנם הרבה דברים נכונים.
אבל אני נלחמת.
זה כואב.

תמונה מדהימה מהאתר category]בדרך לאדם שלם id[/po]=2 (שהגעתי אליו דרך הקישור שלעיל):

http://adamshalem.com/images/[po]user images[/po]/Image/small Irland 2006 144.jpg

בס"ד
אל:
סוסת פרא

"*אני מרגישה שאני אומרת אמנם הרבה דברים נכונים.
אבל אני נלחמת.
זה כואב*".

"כל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכוח גדול ובמסירות נפש"".
והיו לו עליות וירידות אלפים ורבבות."
פעם אמר לתלמידיו: "מהניגלה שלי אין אתם צריכים ללמוד.
אף על פי שאני על פי רוב בעצבות, אין אתם צריכים ללמוד מזה".

..."והיה רגיל לקחת סוס מבית חותנו ורכב עליו לאיזה יער...
והלך להתבודד שם כדרכו , ואח"כ בא לביתו בשעה מאוחרת בלילה"
ועוד סיפר לפני רבי נתן תלמידו שבימי נעוריו, כשהיה מתבודד באיזה מקום ביער או בשדה, וחוזר משם, היה כל העולם חדש בעניו, כאילו הוא עולם אחר לגמרי" (חיי מוהר"ן)
יש לך ולמחבר הספר סיגנון כתיבה דומה באופן מדהים.
נראה שתהני מהספר.

"על גבול שני עולמות" - הלל צייטלין.
הוצאת "יבנה" תל אביב.

בס"ד

"יש שיש לו יסורים מ עצמו, אומר רבי נחמן, ויש שיש לו יסורים משכניו, ויש שיש לו יסורים ממשפחתו, ויש שיש לו יסורים מ עירו , ייש שיש לו יסורים מכל העולם".

..והיה הצדיק מברסלב בין בני אדם כאבל בין חתנים...
ואת השקפתו על רוב הצער בעולם הוא מביע בהיטול מר ושנון:
"הנה הכל אומרים שיש עולם הזה ועולם הבא.
והנה עולם הבא- אנו מאמינים שיש עולם הבא, ואפשר שיש גם עולם הזה באיזה עולם, אך בכאן נראה שהוא גיהינם."

דף מעורר השראה