רוצה לגדול באמת

[ציפ_ציף*]

וכביסה - האמת שקצת ויתרתי לעצמי כשאין איפה ליבש.
למזלי יש לי עליית-גג שנראית ומריחה כמו מכבסה:-)

[דנדוש*]

לאמא של א-א-א, תחרות בין קבוצות עם פרסים, מצטיין השיעור, משוב חיובי : כל הכבוד ל: שיושב בשקט...., לגבי השאגות, רק בהתחלה.......סתתתאאאםם(-:. להגיד שתהיה תערוכה ולקיים. תעודת הצטיינות, וכו', בתור מורה לא-ב ממש נפגעתי,)': בלי לטפוח לעצמי על השכם המטרה הראשונה שלי שלילדי הכיתה יהיה טוב, ללמוד, הם יכולים גם בלעדי (-;(ולפעמים יותר טוב ממני). בקשר לקור, אז אני נראית "קצת" יותר דובה ממקודם , סנטימטר לפה סנטימטר לשם כבר לא ישנה9-:, העיקר שיהיה לי חם. עם הכביסה אני זורמת לאט לאט היא נעלמת, עד לאיסוף הכביסה הבא מהחדרים...
ציפציפ- לעניין המכבסה הריח של לפני או אחרי...???(())
יום חמישי, רק אתמול התחלנו את השבוע, כבר צריך להתארגן לשבת, מצד שני יום המנוחה בפתח, גם אצלכם ביום שישי השטן מבקר כמעט באופן קבוע?)':
כל יום שישי אני מתפללת לה' שיעביר אותי בלי עצבים::
על הבעל שלא יהיה כל-כך אדיש,0-:
על הילדים שיבצעו את המשימות שלהם בלי 20,000 איזכורים
ובעיקר על עצמי למה לא התארגנתי טוב יותר? יש לכם עצה? אשמח לשמוע!

[אמא_של_א_א_א*]

אכן, כל שישי אני מחילטה ששבוע הבא אני מתכוננת לשישי מיום רביעי, ועכשיו יום חמישי ואין כלום מוכן כי היום שלושתם חולים אז הם כל היום בבית, ומקפיא אז אי אפשר לעשות כלום בטח לא כביסות ו..בקיצור נראה לי שאני צריכה להפנים שהעיקר האוירה ולא הנקיון לכבוד השבת.
כי המריבות בשביל הנקיון לא שוות אותו.
עדיף - אני מקווה- אווירה טובה על פני בית מבריק וכולם בקריז.

[אמא_של_א_א_א*]

ציפ-ציף , אפשר למחוק אותי - כי אני חורגת מגבולות דף הגדילה.

[ציפ_ציף*]

ציפציפ- לעניין המכבסה הריח של לפני או אחרי...??? -באמבטיה הריח לפני,בעלייה הריח אחרי D-:

אפשר למחוק אותי מה פתאום !!! אני אוהבת את הביקורים שלכן.

[אני*]

ציף ציף,
קראתי אותך כאן ובדפים קודמים. הכתיבה שלך משגעת, את נשמעת לי אדם יצירתי ומדהים. את עושה הליכות מידי פעם בערבים? נראה לי שזה יכול להרגיע אותך, לנקות קצת את הראש ולהוסיף שמחה.
סליחה על ההתפרצות.

[ציפ_ציף*]

הליכות...תודה על התזכורת! רוצה אבל...העצלות והעייפות מכניעות אותי
ואני אוהבת שמתפרצים לי לדף,את מוזמנת להתפרץ בכל זמן שתרצי:-)

[ציפ_ציף*]

הגוזל שלי בן 3 היום.
אני ביום חופשי,הבית נמצא באחד המצבים הפחות נחמדים שלו,היה לנו שבוע עמוס אירועים משפחתיים ולא התפנתי טכנית ונפשית לעשות את מטלות הארגון הבסיסיות ביותר בבית.
העייפות מכריעה אותי וגם היום במקום לנצל טוב את הזמן אני מתמרחת ,תולה מכונה,מורידה מכונה,ומחליטה כל רגע מחדש להסתער על איזה מוקד בבית,הבעייה שאני לא עיקבית ומהר אני מצליחה להשתכנע במקום לנקות רק לקפוץ לראות מה חדש...ורק לאכול משהו והופ,נגמר היום ועוד מעט מגיע הגדוד העברי ממוסדות החינוך...
חשבתי לפנק את הגוזל ולהשאיר אותו איתי בבית היום,אבל הוא ארז בנחרצות את הברווז והכבשה שלו והודיע שהוא רוצה ללכת למעון O-:...
כל פעם שניסיתי לשיר לו בעליצות "היום יומולדת" הוא השתיק אותי בתקיפות,מוחה,לא רוצה חגיגות,טוב לו ככה בלי הפקות אירועים מרהיבות.
רציתי כל כך ליסוע איתו למירון לעשות "חלקה" אצל ר' שמעון, אבל שוב המציאות הנחיתה אותי ולא נראה שהשבוע נצליח.
עדיין לא גוזזת אותו,מקווה שאולי נגיע לשם בכל זאת.
לא רוצה לתת לזמן המיוחד הזה להפוך לתספורת שגרתית.
מסתבר שיש דברים שדורשים היערכות ותכנון מוקדם,לא תמיד הספונטאניות מצילה אותי...

[ציפורה_מזמרת*]

עדיין,
הספונטניות תמיד יותר מעניינת מהריבוע
ולגבי התספורת, אין שום חיוב לעשות דווקא בול ב-3, והוא גם יהיה יותר בשל לכך ככל שיהיה יותר גדול, זה בסדר, תלכו בעוד כמה זמן וגם אם לא מירון, המערה של אבותינו מספיק קרובה ושווה לא פחות אם אני לא טועה...
ובכלל, כל מי שעושה במירון בל"ג בעומר לדוגמא, באמת בן 3 באותו היום? שטויות.
קחי ת'זמן ואל תאבדי בדרך את הספונטניות
שלך

[אני*]

סליחה שוב על ההתפרצות,
בדקת את הברזל, את ה- B12? אולי את רגישה למזון כלשהו ולכן כל כך עייפה ושפוכה. מנסיוני רב השנים כנערה ואישה עם קשיי ריכוז וקשב, העניינים האלה קצת מצטמצמים כשהגוף מתנקה מרגישויות ומתחזק.
אולי זה נשמע קטנוני להתרכז כך בחומר, אבל זה בהחלט משפיע על הרוח.
שיהיו לך חיים טובים.

[אליקו*]

הייתי כאן
שיהיה שבוע טוב

[פלוני_אלמונית*]

אליקו,תמיד מתרגשת שאתה כאן.
תודה על הביקור,נשיקות לכולם.

[ציפ_ציף*]

"איזה עולם איזה עולם..."

תקופה ארוכה שנעדרתי מהאתר,המחשב שלי בפרפורי גסיסה ואי אפשר לדעת מתי יפול שוב,
כשהמחב חזר האתר היה בשביתה.
בתקופה הזאת חוויתי קשיים רבים בעבודה ובבית,
סביב ההתמודדויות שלי עם כמה ילדים בגן וגם עם הכוכבים הפרטיים שלי.
היה נראה שאין תיקון,שאני נופלת ליאוש אמיתי (אשכרה יאוש!) ואז שממש גרדתי את התחתית,הרפתי,
להרפות כדי לרפאות.
ונתתי לו יתברך,למי שבאמת מוביל את הכל,חזרה את המושכות.
והוא הוביל אותי לאט,לאט.
בעדינות ובזהירות, דרך בכי,דרך כאב אל דרך טובה,
היה בה מקום למנוחה, היה בה מקום לשקט.
היה בה מקום לקבלה,לקבל אותי ולאהוב את מה שיש.
ועכשיו עדיין קשה לי,מאוד.
אבל אני לא לבד,ואני עטופה בהמון חסד ורחמים,עטופה בחמלה גדולה,
מגלה המון אנשים טובים שאכפת להם ורוצים לתמוך גם שאי אפשר ממש לעזור.
וזה טוב ככה.

היום האיש לקח את הילדים ליום כיף,לקנות תחפושות ולהיות ביחד.
קנו, שמחו , בילו ואז ירדו לחניון וגילו שהאוטו נגנב.

(הם מצטערים על התחפושות יותר מאשר על המכונית...)

נו טוב,יכול להיות יותר גרוע,
נכון???

[יעלי_לה]

[אמא_של_א_א_א*]

עכשיו קראתי
גם ממני

[ציפה_דריפה*]

אוי לא! מתוקה שלי! המון אהבה וחיבוקים
ציפורה מזמרת

[נערה_בהפרעה*]

תודה.

[ציפ_ציף*]

היום היה לי יום חופשי,יצאתי למסע שיחזור תחפושות,
הילדים אתמול כ"כ היו עצובים שהאוטו נגנב עם כל התחפושות,נתתי להם משימה,
עכשיו כל אחד מצייר וכותב בדיוק מה אבא קנה ואני משתדלת לקנות הכל,משתדלת,לא מבטיחה.

הם פנו כל אחד לדף שלו,במשך זמן רב היה לי שקט מיבבות התסכול,והם קיבלו תרפיה וגם תחושה שלא כל העולם נגדם.
עם הדפים המתוקים האלו יצאתי היום לעיר הגדולה,מראה למוכרים את היצירות ומנסה לשקם ולשחזר.
ב"ה הצלחתי למצוא כמעט הכל ואפילו הוספתי פריטים שרצו והם לא מצאו.

אז מה הרווחנו מהגניבה:
רמקולים למחשב-ביקשתי מהאיש לקנות ולא נשאר לו כסף...כך שהרמקולים לא נגנבו
מעילים של הילדים-שכחו אותם בבית.
ג'קט פליז של האיש,שבאופן מפתיע לבש אותו ולא השאיר במכונית
וכמובן-הבריאות הגופנית והנפשית של כולנו.

הכל טוב!

[ציפה_דריפה*]

מתוקה
איך את תמיד רואה את הצד הטוב בכל, כל הכבוד לך!
אני מוסיפה לך לדף האישי על הסדנא של מירב שרמן, תחשבי על זה
י.

[אמא_לשלושה*]

נכנסתי לדף הלא נכון כדי לראות מה שלומך

איך את תמיד רואה את הצד הטוב בכל, כל הכבוד לך!

[ציפ_ציף*]

תודה על עוד פירורי תמיכה שאני אוספת כאן,
כנראה שלשבועיים הקרובים האיש יקבל אוטו מהבוסית שלו,לאט לאט העתיד נראה סביר ולא מאיים,למרות שאנחנו משתדלים לחיות את ההווה ולא את העתיד,
חיים היום ולא מחר,בטח שלא אתמול.

אגב זה הזמן לספר שהאיש כבר חודשיים מועסק באיזה פרויקט חדש,יתכן שיצליח ויתכן שלא,כרגע נכנסת משכורת חלקית והוא עושה השלמות בעבודות קטנות אחרות.
אז אחרי חצי שנה בלי עבודה קבועה,אפשר לומר שאנחנו יכולים קצת להרים ראש.
לא לקנות אוטו חדש,אבל לקנות אוכל ולשלם חשבונות,או לפחות חלק מהחשבונות.

מרגישה קצת קטנונית בפירוט הזה,אבל נראה לי הוגן לשתף אתכם אחרי שהייתם איתי בפיטורים של האיש.

היום היתה לי פגישה שיכולה להביא לאיזשהו שיפור במצב המטורף איתו אני מתמודדת בעבודה,החלפת צוות ואולי גם הכנסת סיוע נוסף.אמנם זה יהיה כרוך בפגישות נוספות וניסוח מכתבים,אבל איך שהדברים עומדים היום,חייב להיות שינוי מהותי בעבודה,אני די קרובה לאפיסת כוחות.
למזלי יש לי צוות של פסיכולוגית ומנחה שתומכות בי מול הרשויות ונותנות לי גב חזק,מעבירות לי מסר שהתפקוד שלי טוב ולא מהססות לדרוש עבורי תגבור של כח אדם.
ואני לפעמים חסרת אונים שעלי לדרוש לעצמי הטבת תנאים ,מאבדת כל שביב של אסרטיביות שעוד היה בי,מרגישה אולי לא ראויה לקבל טוב.
טוב שיש לידי אנשים טובים שעושים את העבודה בשבילי.

[דנדוש*]

מזל שעוד הספקת לנחם אותי......

[ציפ_ציף*]

המציאות בגן סוחפת אותי למקום בו אינני רוצה היום להיות.
אני נוטה לאמת לעצמי את המסר השלילי ש"אני לא יכולה יותר" ואפילו משכנעת את עצמי בזה לא רע,
אח"כ אני ממשיכה עם המסר המעוות הזה גם בבית,הכל יותר מידי.
הכל גדול עלי .
באמת אני יכולה לעזור לעצמי יותר בזה שאכריז שכל מה שקורה מותאם לי בדיוק,לעבודה האישית שעלי לעבור בדרך המופלאה והמפחידה הזאת.

מחר יום התחפושות הגדול.
הילדים מחכים לזה שנה שלמה ,ואני הייתי מוכנה לוותר עליו לגמרי...<שונאת את היום הזה>

מתחילה בניסיון,
"מחר יהיה יום מלא שמחה"
"אני אנצל את הכוחות שלי ואשאר רעננה ומלאת חיות"
"הולך להיות לי יום נפלא!"
"אין כל מתח ביום שמתקרב,אין לי שום בעיה להעסיק עד 12.00 קבוצת ילדים נרגשים ומחופשים"

למה אני כותבת ולא מאמינה לאף מילה???
ננסה שוב בבוקר.אני מניחה שתפילות יהיו יותר מועילות.

רבונו של עולם,תהיה איתי מחר ביום העמוס הזה...
אל תיתן לי ליפול למתח ותשישות,תעזור לי,תנחה אותי.

[יעלי_לה]

רוצה להגיד לך כמה דברים אבל המחשבות שלי מתפזרות ואני עייפה מכדי לנסח כרגע,
שולחת לך הרבה בהצלחה מחר, מאחלת לך הרבה כוחות, אורך רוח ונוכחות.

[אמא_של_א_א_א*]

מזדהה איתך. ותודה על איחוליך.
בסופו של דבר זה מתהפך.
כן "כולנו זקוקים לחסד"
ויש פורימים שאני ממש לא מצליחה להבין איך מצליחים לשמוח, כנראה שזו סיבת התחפושות.
לפעמים באמת הכל כ"כ קשה.
עזר לי קצת כשקראתי וגיליתי ש..
מגילת אסתר = גילוי הנסתר
והעיר שושן צהלה ושמחה= אפשר לצהול ולשמוח רק אם מבינים את שתי הבחינות של העולם, את שני גילוייו את הגלוי ואת הנסתר.
ובפורים יש לנו את היכולת לעשות זאת ואז גם לשנות.

חגגנו לאבי גבורות עכשיו - וזה לא היה קל מהמון בחינות.....
אבל אומן של הושענה רבה ושמחת תורה באודסה - בחבד הזכירו לי נשכחות, ונתנו לי להבין את הקשר הדק השקוף שעין רדומה לא רואה
אבל עיניים פקוחות רואות.
יד ההשגחה נמצאת ונוכחת כאן בחיים, וצריך להיות שמח אפילו שלעיתים כ"כ קשה.
כי החיים יפים אבל הם כל הזמן משתנים.
וצריך להיות גיבור או להגיע לגבורות כדי להבין אותם.
שהפור יהיה לטוב
לכולנו.

[אין_כמו_משפחה*]

הכל גדול עלי זה רק הפחד שמקשקש. ואני אומרת לך את זה בוודאות כי יש לי ותק בפחדים.
אולי עדיף לא לאמץ אנרגיות שאין לנו, ופשוט לבוא עם מה שיש אבל ברגוע. במקום לבוא "שמחים" אך מתוחים. ברוב המקרים בעבודה עם ילדים, האנרגיות כבר מגיעות אוטומטית עם העבודה. בכל מקרה, עוד מעט חופש פסח...

[ציפ_ציף*]

עוד מעט חופש פסח... גם זה ממלא אותי שמחה ופחד בו זמנית...

[ציפ_ציף*]

היום הייתי בבית,אני וסנופקי חטפנו קלקול קיבה,שכבנו מותשים במיטה כמעט כל היום,מפנקים אחד את השני בחיבוקים וליטופים,נרדמים ומידי פעם מתעוררים לעווית של כאב בטן,הציפלון התפעל שגם אמא סובלת .
אתמול חזרנו מביקורים משפחתיים ברכב של הבוסית והוא הקיא בתוך האוטו כמו שרק ילדים קטנים ומשוחררים יודעים לעשות...בעעעע
לנקות את זה היה פחות משחרר,אבל היתה בסוף תחושת ניצחון מסוימת <נראה את האיש מתמודד עם ג'יפה כזאת בעצמו!>
עכשיו אני מכינה את עצמי נפשית לחזור לעבודה לעוד שבועיים וחצי.
ומתחילה לתכנן נקודות לפרוץ בפרוייקט הפסח הקרב.משום מה יש בזה משהו מאוד נכון לי לעכשיו,להחזיר את הבית למקום טוב,לשליטה.
מקווה שתהיה בי התבונה לנצל כבר את הימים הקרובים ולא להשאיר כמו תמיד את המסה הגדולה של העבודה לשבוע האחרון.
שנהיה בטוב ובשמחה.

[יעלי_לה]

תרגישו טוב.

[ציפ_ציף*]

עוד יום מטורף חלף לו,אני מגיעה הביתה ורק רוצה להרפות,להרפות,להרפות.
המציאות בגן כל כך קשה לי לאחרונה שכל יום שעובר מחזק בי את הידיעה שאני לא רוצה בכזאת מציאות.
וזה כל כך קשה,יש התנגדות שמונעת ממני את היכולת להתגמש במציאות הקיימת,משתקת,לא מאפשרת לי כמעט בחירה.
ואני במעגל קסם שלילי,לא מוצאת כלים לשבור את מעגל הנאחס הזה,
מצד שני יודעת שרק בידי נמצאת האפשרות לשינוי אמיתי.
הייתי פורשת היום לו יכולתי,זה לא מעשי ולא מוסרי כרגע, אז אני נשארת,אבל לא משאירה בעצמי כוחות להתמודד.
חייבת להיות דרך לעבור את הניסיון הזה!
לא יכולה להיות מציאות שאין לה תכלית!!!
יש בי את הכוחות לשנות.
ריבונו של עולם,תן לי דרך.
עזור לי לבנות כלים ראויים.

[ציפ_ציף*]

להיות בשקט
להקשיב
לעצמי,לקולות שנמצאים בתוכי
לא להתנגד
להקשיב
מה אני באמת רוצה עכשיו
מה הכי מדויק לי

מדהים איך לאט התשובות מגיעות עמוק מבפנים.
ואני כל הזמן חיפשתי בחוץ...

[אמא_של_א_א_א*]

מציעה לך להכנס לתלד במדיטציה ותקשור
אשמח לשמוע דעתך

[ציפ_ציף*]

מציעה לך להכנס לתלד במדיטציה ותקשור מה זה תלד? עם מדיטציה אני יכולה להסתדר,תקשור ממש נוגד את האמונה שלי.
תוכלי להוסיף פרטים למה את מתכוונת?

[ציפ_ציף*]

קראתי,התחברתי.
לא הבנתי איך זה קשור לתקשור (יצא חרוז)
מרגיש לי פשוט כמו הקשבה ומודעות.נראה לי יותר מדויק ככה.

[פשוט_אלון*]

הגיע הזמן הזמן שאני אגלה שיש לך שלושה בלוגים!
מאחל לך בריאות, דגש על הקלקול (יהיה קל אם תהיי קול..)
ושתזכי לרווח לסדר מחשבות ודרכים !
עמל רב מדי זה עצת פרעה הרשע למנוע מישראל רווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים: "ותכבד העבודה על האנשים.."

[ציפ_ציף*]

דגש על הקלקול אני מניחה שהתכוונת לתיקון...

[ציפ_ציף*]

עמל רב מדי זה עצת פרעה הרשע למנוע מישראל רווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים: "ותכבד העבודה על האנשים.." אוי,ספר לי על זה....כמה נכון

[ציפ_ציף*]

השתקפויות
לומדת שכל התמודדות עם ילדי או עם ילדי הגן באה ללמד אותי משהו,משקפת לי מציאות שאני נמצאת בה,הילד הוא רק ראי.

היום הקטנצ'יק לקראת סוף השבת חטף ת'ג'ננה של החיים,רצה את כל מה שאי אפשר,צעק,בכה,בעט...
בסוף נרדם על השטיח,
התעורר והמשיך מאותה הנקודה.צועק,בוכה ,נשנק מרב בכי,
לא קשוב,לא מתרצה.
"ילד,מה אתה רוצה ???"

בהתחלה הייתי קשובה,מנסה להכיל,לעזור
היתה התנגדות גדולה.
"לא רוצה שתעזרי,לא רוצה לצאת מזה,רוצה להיות בלא "
ואז הרגשתי שאני מוצפת ולא פנויה יותר להכיל
התפללתי "ה' אני לא רוצה לכעוס" "תעזור לי,תן לי כלים"
וכשראיתי שהאנרגיה שלי מתערפלת,העברתי פיקוד לאיש.
עד כאן אני יכולה,מכאן אתה ממשיך.

והוא בפשטות הצליח להרגיע אותו,האכיל,טייל קצת איתו וזהו.

אז מה אני לומדת,
שאולי גם אני מתעקשת להיות בלא
להיות במציאות לא קיימת,רוצה להחליף את המציאות הקיימת,לא מוכנה לעזור לעצמי מהמקום בו אני נמצאת עכשיו.
אולי גם אני בועטת במקום לקבל עזרה אמיתית.
אולי גם אני לא מרפה מלרצות את מה שאין...

[אמא_של_א_א_א*]

פעם מישהו אמר לי
בשביל להגיד כן , באמת.
צריך קודם לדעת להגיד לא באמת.
נראה לי שזה המקום.
שבוע טוב

[ציפ_ציף*]

תרגיל ההשתקפויות עוזר לי,
אני רואה את עצמי בילדי,במקום להיות בביקורת שלילית,אני חושבת,רגע, מה קרה כאן?
הילדים מרבים להאשים במקום לקחת אחריות על המעשים שלהם,זה חוזר הרבה פעמים.
בינגו מתי אני מאשימה במקום לקחת אחריות,הא ???
<זוכרים את העיניין של להסתכל לתוך הג'יפה?,אז זהו שזה ממש ככה>
אבל שוב ,בלי האשמות,רק מודעות.
מעכשיו אני יכולה לוותר על ההאשמה ולהתחיל להיות עם יותר אחריות ומודעות בחיים שלי.

היה לי עיניין לא פתור עם ההורים שלי,פסח מתקרב ותמיד יש בחגים המון מטענים משפחתיים.
יכלתי להעביר את זה,להמשיך בשגרת הנחיתות שלי.
החלטתי לא לוותר,העברתי בשתי שיחות טלפון מסר אסרטיבי,לא הסכמתי להכנס למניפולציות רגשיות
(אמא:"אז את מנסה לנגן לי על המצפון?"
אני:"לא,אני רוצה להגיד לכם את מה שמפריע לי.")
ולמרות ששוב אני נאלצת לוותר על הרצונות שלי למען המשפחתיות,יש בי הקלה מסוימת שלפחות העברתי את הרגשות שלי בצורה עיניינית.מרגישה שיצאתי גדולה,לא נפלתי לבור שהיה שם.

איך החיים מזמנים לי כל יום שיעור...
אין רגע מנוחה.

[יעלי_לה]

נפלא נפלא מה שכתבת
מחזק מאוד!

[ציפ_ציף*]

שבת,
מצד אחד הרפייה שכל כך נחוצה,
מצד שני אשמה...
לא נמצאת לגמרי עם הילדים,כל הזמן מתרגזת...
הילדים מצידם מאוד תוססים,משתוללים,מבלגנים,
ואני מרגישה שאין בי רצון וכוח להכיל אותם ככה.מהבוקר אני ביקורתית אליהם.
עד אחרי הסעודה,
צללתי לשינה עמוקה,מתנתקת מהכאן והעכשיו.בורחת.
מה שלא הפריע להם להמשיך ולהשתולל בחדווה...
ישנה בלי שעון,לא מודעת לזמן.
כמה זמן ישנתי? שעה,אולי ארבע שעות?...
שהתעוררתי האיש ישב עם חבר לסעודה שלישית,השמש התחילה לשקוע והכל המשיך מהמקום שעזבתי,קצת יותר רגוע.
אחרי ההבדלה האיש נאלץ ליסוע לעבוד ואני נשארתי עם החבורה.
אמא,אפשר לראות סרט? כמעט עניתי "לא,צריך להתארגן למחר" אבל במקום זה ישבתי איתם לראות סרט קיטצי של דיסני(סוס פרא) הם שמחו,אני נהניתי לראות שאני מצליחה להתאזן איתם ולרצות גם את הצרכים שלהם - סרט+אמא.
מפנה את עצמי לקראת שבוע חדש.
שיהיה באמת שבוע טוב !.

[יעלי_לה]

שבוע טוב יקירה!

[ציפ_ציף*]

התחלתי חיובי,באמת שניסיתי,
מילאתי את עצמי בהגדרות וחשיבה חיובית מיד שכשהתעוררתי.
"היום אני מכניסה שפע לחיי,שפע שלווה ,שפע נתינה,שפע חומרי"
הכנתי את עצמי להתמודדות קלה וחיובית בגן ובבית,בתפילה הוספתי התכוונויות,להיות בשמחה,לתת מעצמי ברכות בשלווה.
ובכל זאת,היה יום מפרך עם התמודדויות רבות ומתישות.
אפשר לומר לזכותי שביום אחר הייתי מתפרקת נפשית,היום פשוט היה קשה,אבל לא היה מטענים של תסכול וכעס.
למעשה שאני חושבת על הילדים איתם התקשיתי היום,אני מתמלאת באהבה אליהם,לא כך הרגשתי לפני שבוע.
אז בכל אופן קרה כאן משהו טוב...
עכשיו אני יוצאת ללמוד (מירב שרמן-אשתף בהמשך בע"ה) השמרטפית הגיעה בקלות ,לעומת פעמים אחרות שישבתי שעות על הטלפון למצוא מישהי שאני סומכת עליה.נערה שאנחנו מאוד אוהבים,באה לפני הזמן,סתם,כי התגעגעה אלינו...והנה אני מנצלת את הזמן לשבת בשקט בלי שיפריעו לי (ההיית או חלמתי חלום ??.)
אכן זימנתי לי יופי של שפע היום.תודה לה'.
מקווה להמשיך בכיוון טוב.

[דנדוש*]

איך לומדים לקבל את עצמינו כפי שאנחנו? איך לא נופלים לבור של אני בחיים לא אשתנה? איך לומדים משמעותה של סבלנות ולדעת ששינויים הם עניין של תהליך? כל-כך קשה לי בקטעים שכתבתי עכשיו. בהיותי טיפוס אימפלוסיבי אני רוצה כאן ועכשיו.

[ציפ_ציף*]

אני רוצה כאן ועכשיו. כאן ועכשיו זה בדיוק העיניין ! הבעיה מתחילה שאת נכנסת לעתיד,למה יהיה...
אם את פועלת כאן מתוך מה שיש עכשיו זאת העבודה האמיתית,וזהו תהליך משמעותי.
מה אני יכולה לעשות מהמקום בו אני נמצאת,איך אני יכולה להסתכל בצורה חיובית על הקושי ממנו אני מנסה לצמוח עכשיו.
למשל : אני עיפה,הילד שלי מנדנד שהוא רעב (שבאמת הוא רעב לתשומת לב), אלו נתונים של כאן ועכשיו.
איך אני מסתכלת למציאות הזאת ? אני מתחילה להתרגז ? אולי אני עוצרת רגע,עוצמת עיניים וחושבת,מה הוא באמת צריך עכשיו? ומה אני יכולה לתת לו?
את מבינה דנדוש,הצמיחה היא לא מאיזה מעשה הירואי,הצמיחה היא מהפרטים הקטנים שמרכיבים לנו את היומיום.

איך לומדים לקבל את עצמינו כפי שאנחנו? לי עוזר לחשוב על עצמי כילדה קטנה שזקוקה לעזרה וה' הוא כמו מיטיב עצום שרואה אותי בקושי שלי ואוהב אותי,תמיד רוצה רק בטובתי.
ואם הוא אוהב אותי,אז שאני לא אוהב את עצמי ???:-)

[יעלי_לה]

[ציפ_ציף*]

דנ דוש הצטרפה לקהילה שלנו,חנכנו לה דף חדש אליו העברתי את מה שכתבה כאן וב נחל נובע.
שם הדף הוא נפרדת מאמא , מוזמנים להכנס ולתמוך.

[ציפ_ציף*]

שבוע לפני פסח,למרות עומס העבודה אני כל כך שמחה להרפות מהעבודה בגן...
מכיון שאני מודעת לחולשותי לצבור עבודה לרגע האחרון,בניתי תכנית עבודה לימים שנותרו עד החג.
כבר ביום הראשון לא עמדתי בציפיות שהצבתי לעצמי...הלכתי לחתונה של בת של חברה טובה והלך לי חצי יום.
קמתי היום דרוכה,מלחיצה את האיש בצרורות-שלחת פקס ? הבטחת שתדיח כלים,למה הכיור מלא ? ועוד שאלות ביקורתיות.בעצם כעסתי על עצמי שאני לא עומדת ברף שהכנתי בחוסר רגישות לעצמי,שוכחת שצריך גם לרחם על הנשמה המסכנה שלי.
ואז תוך כדי עבודה עם הילדים בסידור החדרים שלהם,נרגעתי,הייתי איתם לגמרי,בלי ציפיות,בלי דרישות,ובאופן מפתיע הם הראו נכונות לעזור ולשאת בעול.
כך שהיום ההספק היה מבורך.
איזה כיף לראות את חדרי הילדים נקיים מכל הזבל שנאסף שם ,מקווה שיצליחו לשמור עד החג P-:

בארוחת הערב לקחתי מרקר ורוד וסימנתי בתכנית העבודה את רשימת הניצחונות שהספקתי היום,
וואו,זה היה כיף !

[ציפ_ציף*]

מקווה שיצליחו לשמור עד החג אויש,שוב פעם ציפיות !!!
ציפיות הן רק לכריות ! ציפיות הן רק לכריות ! ציפיות הן רק לכריות !ציפיות הן רק לכריות !

[אמא_של_א_א_א*]

אני מנסה לראות את ניקיון החמץ שבמוח וגם זה עוזר להוריד קצת לחץ - אולי?....???.?

[דנדוש*]

, הבית נקי, הארונות מסודרים, עשיתי מיון, נפרדת (בצער) מדברים לא שימושיים, ורק הערימה הזאת בצד המיטה מחכה לי, שקיות שקיות של החומרים של הכיתה והבי"ס, למיין לאזור אומץ לזרוק, והכי נורא להחזיר למקום. אוף, איפה הגמדים הקטנים כשזקוקים להם?

[ציפ_ציף*]

...הנה אנחנו מגיעים !

[ציפ_ציף*]

אני בטוב,אני בשמחה,
עובדת טוב.
מקווה לא ליפול בסוף,
מרגישה את שבת מתקרבת,
טוב לי.
יש לי משפחה נהדרת.
מתוקים,מתוקים...
(הילדים והאיש)

תודה לה' יתברך.
אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך -רגיעון מצויין !

[דנדוש*]

גמדים גמדים בואו הביתה.... והנה יש גמדים שקוראים להם עזרה הדדית, יעני משפחה, אז אומנם זה לא 100% אבל מי מאיתנו מושלם? הגדולה נידבה את הכישרון בצבעים, הבעל את הידיים וכך אחרי 9 שנים בבית, יש לנו צבעים בסלון, ואני עיוורת שילובים שכמותי לא מבינה איך הצבעים האלו מסתדרים ביחד, אבל במבחן התוצאה הסופית...... נו.... הצרה שעכשיו צריך להחליף את הסלון... יש למישהו סלון בצבע שמנת למסירה...??? גם לא יזיק מזנון מסיבי מעץ כבד... ואם כבר גם חדר שינה עם מיטה יהודית....... המזרונים עלי....
לנושא אחר, אתמול הייתי בחנות שנקראת כך וכך... זה מתיימר להיות משהו בעיצוב, היו שם "ענפים" מצופים בזהב עם פרחי משי, כל מיני אגרטלים צבועים בצבעי מזרח וזהב. חמסות מגבס בלבן וזהב, אפילו הכוסות היו עם עיטור של... נכון ניחשתם של זהב, ואני רציתי פשטות של אבן. עץ ,וחרס, ורק מצאתי את "עגל הזהב".

[ציפ_ציף*]

עוז מאתגר אותנו,
יש זמנים שהוא הופך להיות בלתי אפשרי בבית,
עובר מאחד לשני ומציק,מכעיס,מעלה את הפיוזים ברמות...
מתחצף,מתנגד,
לא מאפשר דיבור.
לא נותן לשום מסר להגיע אליו.
עכשיו הגיע פיצוץ,אחיו הגדול הגיע איתו לתגרה אלימה...
בכי,כעס...פחד...
אני מנסה לא להתערב,לא להיות שיפוטית,
אבל כשהוא בא אלי בוכה אני משקפת לו את מה שקרה היום.
"כל היום לא היה אכפת לך מה אחרים מרגישים,
הערתי לך וביקשתי שתפסיק,אתה המשכת,זה היה צפוי שמישהו יתפוצץ בסוף.
אתה לא יכול לצפות שיהיו רגישים כלפיך שאתה אטום לרגשות של אחרים..."
לא בטוחה שהמסר עבר.אבל לפחות ניסיתי לתת לו חום וחיבוקים להם היה זקוק נואשות.

הוא עכשיו מקבל טיפול הוליסטי שמטפל בכל הקשיים,גם ברובד רגשי וגם פיזי.שילוב טיפולים של רפלקסולוגיה,פרחי באך,טיפול עם ציורים,מטוטלת.
מקווה שההחמרה מגיעה מתוך השינוי שהוא עובר בעקבות הטיפול (כבר חודש וחצי)

בכל אופן עבורי זאת התמודדות מאוד קשה,לראות את הילד שלי אטום לרגשות של אחרים ומצד שני כל כך מסכן ופגיע...
יש זמנים שהשפיות ממנו והלאה...ויש זמנים שהכשרון שלו מראה על גאונות רגשית.
זה מבהיל אותי.
מקווה שיתחזק ויהיה בטוב.שאני אתחזק ואוכל לתמוך בו ובאחיו.

[ציפ_ציף*]

הסדר עבר בסדר.למרות התנגדויות פנימיות שהיו לי,תחושה שנגזלה ממני הבחירה היכן להיות,אבל אני אחרי.

עכשיו מרגישה לא מאוזנת,כאילו יש איזה חור שאני צריכה למלא.לא רוצה לעבוד בבית,לא מפרגנת לנוח,גם לא נמצאת בַּדִיוק.הילדים מחוץ לבית ואין בי הרפייה,משהו מטריד,אי-שקט לא מובן.

מורחת את הזמן באינטרנט...אוף!

[דנדוש*]

ישנם ימים ללא מרגוע בם לא אמצא לי מנוחה ומוכרחה אני ל..... החור הזה שאת מתכוונת אליו, לי נשמע כמו הרצון לעשות משו בשבילי, בלי ילדים, בלי בעל, לקחת את הזמן לעצמי ובשבילי, ללא יסורי מצפון, ללא רגשות אשמה, למלא את המצברים לא כדי שיהיה לי כוח למשפחה, אלא ממקום האנכי ביותר אני עצמי.מתי בפעם האחרונה לקחת לך זמן כזה?

[דנדוש*]

...הנה אנחנו מגיעים !
חיכינו חיכינו ומי לא בא?
טוב שנזכרתי.....

[דנ_דוש*]

עוד מעט שבת, איזו שלווה ושקט, רק צפצופי התוכיים הקטנים שאישי הביא ערב חג, וקולות הילדים המשחקים מפירים את השקט. ריח אביב מגיע עם משב רוח די קרירה, שבת. שבת מנוחה.

[ציפ_ציף*]

נסענו לשבת למשפחה שלנו,משפחה חרדית מאוד.
קודם כל היתה לנו חויה של נסיעה משפחתית באוטובוס,לסדר קיבלנו רכב מהבוסית של האיש.עכשיו נגמר הלוקסוס ואנחנו לומדים לנצל את שירותי התחבורה הציבורית,
היה לי חשש איך נסתדר עם התיקים וכל החבורה,אך מסתבר שלילדים זו ממש חוויה ! הקטנצ'יק שמח כאילו עולים על מטוס לניו-יורק....
עברה עלינו שבת כיפית,במשפחות חרדיות יש המון ילדים וכך לכל אחד יש חברה מגוונת.
תמיד כשאני שם עולה בי ביקורת סמויה וגלויה על דפוסי החיים שלהם,לפעמים הביקורת לא נאמרת ורק אני מתמלאת בה,לפעמים כמו בכל מקום עולים בשולחן דיונים סביב נושאים חמים ואז אני מוצאת את עצמי מתווכחת...
הכל באהבה ואף פעם לא נשארים משקעים פשוט מהידיעה הבסיסית,שהשוני הוא נתון.
ועם נתון אין וויכוח.
פתאום עלתה בי ההכרה שאין מקום להשוואות או הצדקות.
אין מקום לבדוק מי צודק יותר ( מה שלצערי אני עושה לפעמים )
להם האמת שלהם , יש בהם המון טוב ,המון חיבור לעולם של הלכה.
לנו יש את היתרונות שלנו ,המון מודעות אישית ,עבודה על מידות אם ניתן לקרוא לזה בשם הזה,
בכל אחד יש יתרונות וחסרונות.
אין אמת אבסלוטית.
לכל אחד יש את העבודה שלו,
לכל אחד יש את הדרך שלו.
והעיקר הוא לדעת שמכל מקום אפשר לגדול ולהתקרב לבורא.ממש מכל מקום.
הידיעה הזאת מרגיעה אותי.לא חידוש גדול אבל חשוב לי.

[ציפ_ציף*]

אלי (מס' 4 ) מחפש ממני המון חום,נדבק,מתעלק.
לפעמים אני מרגישה שממש מוצץ אותי."אמא בואי תכסי אותי","אמא-חיבוק!"
מביא אותי לרצות ההפך,לא לחבק ולנשק,לנפנף אותו ממני...
מתבישת לכתוב,אבל זאת המציאות...
כמובן שזה מביא אותי להמון רגשי אשמה ונסיונות לפצות אותו.
יש כאן משהו טעון שאני בוחרת לא לפתוח כאן לגמרי.

אתמול הילדים דברו בשולחן החג,מה כדאי לקנות בכסף שקיבלו מסבא וסבתא לאפיקומן.
ואז בצורה תמימה ונקייה הוא אמר :
"אני רוצה לאפיקומן את אמא,שתהיה רק שלי..."
הרגשתי שאני מקבלת אגרוף לחזה.כמה אמת.
איך הילד הזה אמר בקול צלול מהו הצורך הממשי שלו.

עוד שיעור.

[ציפ_ציף*]

יומיים אני בחרדות מהחזרה לשגרה הקשה שלי,
על השגרה הרגילה יתווסף קושי נוסף,האיש יעדר לשלשה ימים בשל אימון מיוחד.
מוסיף לי עוד חשש,מערער קצת את האמונה הפשוטה שיהיה בסדר,
שה' לא עוזב אותי,בטח לא כשאני בקושי.
עכשיו בשיא הניסיון להכניס את הילדים ללינה מוקדמת לכבוד הלימודים מחר,מתקשר חבר טוב ומזמין את כל המשפחה לחגיגת יו"ה לחברה...
לא להאמין-אנחנו עכשיו הולכים!
בי בנתיים.

[דנ_דוש*]

מה שבטוח לישון הם ישנו היטב, איך הם יקומו זו כבר שאלה אחרת....
ציפציפ, יש לי חברה נהדרת שכותבת כאן נהדר וממנה אני שואבת הרבה כוח כשאני קוראת את מילותיה, אני ממליצה לך לקרוא כמה הערות למעלה ואני בטוחה שתתחזקי... שולחת לך את אהבתי.ותפילותי.....
אחרי מחשבה החלטתי להוסיף:

• להיות בשקט להקשיב

לעצמי,לקולות שנמצאים בתוכי
לא להתנגד
להקשיב
מה אני באמת רוצה עכשיו
מה הכי מדויק לי
מדהים איך לאט התשובות מגיעות עמוק מבפנים*
ומה שמדהים, יש עוד מהמקום שמשם זה בא.(-:

[דנ_דוש*]

שולחת לך מפה אנרגיות חיוביות, תחשבי עלי בערך בשלוש, בזמן ניקוי המדפים.

[ציפ_ציף*]

התחלתי לחשוב איזה עוד חברה יש לך כאן...עד שקראתי את המילים שלי:-]

תודה על האנרגיות,הייתי צריכה אותן היום...

וד"א הם לא נרדמו כ"כ מהר...כמובן שבבוקר חיכה התסריט הצפוי:-\

[ציפ_ציף*]

לא להאמין,איך הניקיון הטוטאלי של פסח נמוג...מכל שגרת הסדר והניקיון שנבנתה בתקופה שלפני החג לא נותר זכר,שום דבר,נאדה.
כבר חשבתי שהצלחתי להכנס לאיזו שגרת ניקיון רגועה,איפה...רק חזרתי לעבודה ונעלמו אנרגיות הניקיון והסדר.
כל הזמן חוזרת למקום הזה,
כאילו שפתאום זה לא חשוב לי,יש כלים- SO ... אז יש מכונה שלא תליתי,אף אחד לא יקח אותה ממני.היא תישאר גם מחר...
מצד אחד יש בי צער,כי נהניתי מהניקיון בבית,
מצד שני,האנרגיות שלי מוגבלות,לא יכולה גם משרה מלאה,גם לדאוג לאוכל,גם לכבס ולנקות.
לא רוצה להתעסק בתחזוקה התמידית הזאת.
אם אני בבית זה נעשה בכיף (עד גבול מסוים,כן?) אבל כשאני עובדת,אין לזה אנרגיות.

אבל מה,פתאום יש בי חדוות גינון,קניתי שתילים והתחלתי לעבוד בגינה בשמחה.ממלאה כלים שונים באדמה ושותלת שתילים בצבעים שמחים-בשמת,מפלית,גרניום...
עודרת במרץ ונלחמת ביבלית טורדנית ובאבנים עקשניות.
שמחה לחזור הביתה מהעבודה ולגלות אדמה עדורה,מתוכה מחייכים אלי שתילים מבסוטים.
במקום ההזנחה שהיתה שנים בחצר,מתחילים לקפוץ לעיניים פרחי מרווה ולוונדר בסגול.
שתילים ששתלתי בקיץ שעבר מוקירים לי תודה וחוזרים ללבלב אחרי שנת החורף.צמחים שחשבתי שנגמרו ,מעלים עלים חדשים ומותחים זרועות ירוקות לשמיים.
פעם הסתכלתי על עצים ושיחים וראיתי שתנועת הצמיחה שלהם מזכירה לי נשיאת כפיים כמו תפילה,תפילת הודיה או תחנונים אל השר הממונה על הצמחים.

"ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה"(ר' נחמן-כמובן...)

ברחתי מעול הבית החוצה,ואני שמחה עם זה.

[יעלי_לה]

איזה כיף!

[ציפה_דריפה*]

את משוררת את יודעת?

[ציפ_ציף*]

תודה לכן ! @} - זה מהגינה שלי...

[דנ_דוש*]

ציפ ציפ, אני זקוקה לחיזוקים.

[ציפ_ציף*]

ירחמיאל מתגרד,
מה...? יש איזו נחמה על הראש?
בדיקה קצרה מראה למרבה הזוועה קילו בשר על הראש.
מהר,למקלחת!
חופפים,מעבירים מסרק סמיך,כל סירוק מעלה לפחות כינה אחת.
מכיוון שאני נמנעת מחומרים כימיים,רוזמרין לא ממש עושה את זה לזן הכינים המקומי.
אנחנו מוצאים את עצמינו בזמן איכות,הילד מניח כרית על הרגליים של אמא,אמא חופרת בין מחלפותיו של הגוזל,מידי פעם קוראת קריאת צהלה-"הנה עוד אחת !" וגם-"לא לזוז!!! ראיתי משהו...רגע..אל תזוז! עכשיו היא נעלמה..."
הילד עם הפרעות קשב וריכוז,מתחיל להתפתל,"די,נמאס ! אני לא יכול יותר..." ואני בטקטיקה מיומנת של אמא למודת קרבות,מנסה כל פעם תרגיל חדש "וואי,ראית את השובבה הזאת? הנה אני תופסת אותה!" או "אמא יוצאת לציד ! נחמה,ראי הוזהרת!" עד שהוא צוחק אני מנסה לטהר עוד חלקת שיער.

מה שיכול להיות פשוט לילד אחד,הופך אצל החמודים שלי לאתגר כמעט לא אפשרי.
סף התסכול נמוך,הקושי התחושתי הופך את המצב לכמעט בלתי נסבל.

חוזרת להיות ילדה,עומדת מול הכיור בחדר האמבטיה.
נזכרת בנזיפות כשהתברר שנדבקתי,כאילו שזימנתי כל כינה אישית לבוא לראשי.
הסירוק חסר הסבלנות,בלי הקשבה לסבל שלי,בלי רגישות לקושי שלי...
כואב,מושך...
ואז הנורא מכל-תספורת שנכפית עלי.
בלי להתחשב ברצון שלי...אבל אני רוצה שיער ארוך!
הדמעות בעיניים ששורפות מהעלבון וגם מאדי הנפט(!)+חומץ+שמן שנמשח על שערי הנגוע.

הילד מניח עלי את הראש,רכות,אהבה,
רצון להקל על הגירוד,
הקשבה.
תיקון.

[אין_כמו_משפחה*]

תיקון |y|

[יעלי_לה]

וואו.

[פלוני_אלמונית*]

וואוו. קראתי רק חלק בינתיים. זמן המחשב שלי קצוב. אבל כל כך נותן תקווה ומעודד.
שיהיה הרבה טוב
ובעיקר המון תודה לך שכמו מנסחת חלק מהמחשבות שלי אבל נמצאת כל כך יותר קדימה בתהליך.
ומעניקה לי תקווה.
נטע

[ציפה_דריפה*]

מרכך השיער הירוק בהיר -של הוואי-עושה נפלאות, סירוק של הערב הראשון לתגלית תמיד ארוך יותר, את שאר המלאכה גונרים לאט אבל בטוח בכל ערב שאחריו,כך זה עובד אצלנו בכל אופן
בהצלחה בטקס!!
עוד מעט אני יוצאת לתלות את הקלטת על השער....
לילה טוב

[אמא_לשלושה*]

,אמא חופרת בין מחלפותיו של הגוזל,מידי פעם קוראת קריאת צהלה-"הנה עוד אחת !" וגם-"לא לזוז!!! ראיתי משהו...רגע..אל תזוז! עכשיו היא נעלמה..."

כמה צחקתי כשקראתי את התיאור הזה, נראה כאילו אני כתבתי אותו.
גמני נמנעת מחומרים כימיים וגם אצלנו הרוזמרין לא עוזר.......

אני קניתי (בטעות) מרכך ושמפו של חברת "מורז" הם אומנם הורגים את הכינים והביצים אבל עדיין צריך להוציא את הביצים באופן ידני.

[אמא_של_א_א_א*]

גם אני צחקתי והזדהתי,
ומוסיפה מידע "פינלה" תרסיס עץ התה - יש שקט בנושא כבר שבוע
מקוה שימשיך.

[ציפ_ציף*]

תודה לכולכן !
אכן המכה הזאת לא מדלגת על אף-אחד,לחשוב שפעם ילד עם כינים היה מנודה והופך להיות דחוי...
ב"ה שהילדים שלנו גדלים איתנו כאן ועכשיו.

המרכך של הוואי הוא אכן נהדר.
ולגבי מורז,אני חושבת שיחסית הם הרע במיעוטו,בכל אופן הם מתימרים להיות על בסיס צמחי.
ולגבי עץ התה-חשבתי שזאת המצאה מטורפת של חבר שלנו...וואלה,החכמתי!

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

מרגרינה ניסית?
לא רעילה לילד, אבל הורגת את הכינים על בטוח.
להמס את המרגרינה, למרוח על ראש הקטינא (המילים של אודטה-מתוך הספר המשפחתי שלה) לסגור עם ניילון למספר שעות ואחר כך לחפוף.
<ביננו-מ'כפת מביצים על הראש כל עוד הן מתות?>
אם זו בת, ממילא לא רואים בסבך השיער.
אם זה בן קטן, מחכים לתספורת (עוד מעט ל"ג בעומר)
יש עוד עצות בספר-בהצלחה.
(אגב, באיזה יישוב את גרה?-סתם סקרנות)

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

והכי חשוב, להתמיד לסרק גם אח"כ.
5 דקות כל יום והראש נקי. <תופסים אותם בבודדים>

בן כמה החמודי שלך שרוצה את אמא?
לי יש ילדה בת 5 שרוצה כל היום 'צומי' כשאני נותנת בשמחה, הרצון בא על סיפוקו.
כשאני 'בורחת' זה מתגבר.

[ציפ_ציף*]

החמודי בכיתה ב'.
אכן לפעמים אני מנסה למצוא זמן שבו אהיה בשבילו,אבל החיים לפעמים לוקחים אותי...
כמו בשיר של לאה שבת "רק החיים לוקחים אותי,סוחפים אותי ..
סה"כ אני רוצה לחיות את חיי בשקט..."

[ציפה_דריפה*]

מותק
סליחה על הבשורה
את זוכרת שראינו הערב במעיינות את הדף על הבחורה ההיא שחולה המון שנים ?
אז היא נפטרה
ברוך דיין האמת,
שנשמע בשורות טובות
י.

[טלי_מתכוננת_לביאת_המשיח*]

כל היום אני מרגישה כבדה,בלי אנרגיות,
ציפציף, את מדברת לפעמים מתוך הגרון שלי, (בטח של עוד אמהות)
אחרי חודשיים במיטה (מחולשה) שניסיתי 1000 השערות מאין היא באה, גיליתי ספר שעזר לי המון: "שביל הזהב לריפוי טבעי"
שרה, מחברת הספר, מספרת על ההחלמה האישית שלה מסרטן על-ידי תזונה פשוטה, מאוזנת ומנקה.
ניסיתי באופן חלקי את העצות, ו-פתאום יש כח!!

לפעמים חוסר אנרגיה (רגשית) נובע מתזונה לא נכונה.

[ציפ_ציף*]

טלי,מקווה שתקחי את דבריי בלי להפגע,
הבלוג שלי הוא מקום בו אני מקבלת הקשבה ותמיכה.
אני שמחה שנגעתי אצלך במקומות שקרובים לך,אשמח שתקראי ואפילו תגיבי,אך שאלות ועצות הן לא מה שאני זקוקה.
התלבטתי אם לכתוב זאת,בכל זאת איני רוצה לפגוע בך...
אבל ראיתי שמתעוררת בי אי נוחות סביב שאלות אנפורמטיביות ,אז אני רוצה לשתף אותך גם בתחושה הזאת.

מקווה שתקבלי בהבנה.

[ציפ_ציף*]

הגדול יצא לטיול.שלשה ימים בצפון.
האיש נסע להורים שלי ,יש לו בבוקר סדנא במרכז.
ואני כאן בעפעפיים כבדים,מחכה שכבר יחזור הילד שאוכל להכנס למיטה...
הגוזל עירני מתמיד,מרכיב מנוף מלגו.
מתה לישון,אבל רוצה להיות ערה שיגיע הילד,לקבל אותו.
בבית ריח בישולי שבת.
מחכה למחר,להיות כבר מול הנרות,בשקט שלי,
בהרפיה הטובה הזאת.
מה הייתי עושה בלי שבת?...
רק המרטון הזה שאני מכניסה את עצמי מידי שבוע,במקום להיות מתוכננת ויעילה,
משאירה הכל לרגע האחרון,ואז מוסיפה עוד כמה פרויקטים.
מה,יש עוד שעה? יאללה נעשה מהר עוד סלט \ עוגה \נוריד מכונת כביסה...

ואז מהמירוץ המטורף הזה,
לרגע היקר בו אני עומדת מול הנרות.
לא ממהרת,
נמצאת שם,
עם כל הבקשות והתחינות.
על הילדים,על האיש,
על חולים ויקרים שרוצים להינשא.
כמו צינור של אור .
חיבור מלא.

שבת שלום.

[מיטל_מ*]

שבת שלום
@}

[אלונ_צ'יק*]

איזה יופי...
@}

[אמא_של_א_א_א*]

שבת שלום

[ציפ_ציף*]

תודה לכן על הביקור,ממש אחוות נשים.

המדורה דולקת בחצר בחום נעים.
הילדים מפזזים סביבה,מוסיפים בחדווה מקלות קוצים וכל דבר דליק שהם מוצאים.
יושבים בזולה על מזרן עם תוף שמידי פעם מחבר אותנו לר' שמעון.
פתאום האיש מקבל שיחת טלפון,בחורה שהכרנו נפטרה אחרי ייסורים רבים ממחלה.
ההלוויה עוד זמן קצר,
אני עוד בהתלבטות אם לצאת או לא.
עצב הגיע ומילא את הלב,
כמה כאב עברה,כמה סבל.
בלי תמיכה של משפחה.
לבד.
ואני כאן מוקפת בכל השפע הזה,
איש טוב,ילדים מתוקים.
בית.

הולכת להתיעץ עם האיש.