רוצה לגדול באמת

[ציפ_ציף*]

תודה אמא של א א א מקווה בשבילך ובשביל כל אחת מהיקרות שתומכת בי כאן לגדול באמת,למצוא את המקום הממלא של היצירה איתו אפשר לפרוץ החוצה,ויצירה יכולה להתבטא בהמון המון תחומים.

חיבוק גדול לכולכן,אתן נשים נהדרות @}

[אנונימי]

דף בלוג דף תמיכה

[ציפ_ציף*]

לאחר שני בלוגים אמא עם הפרעות קשב ו גדלה עם ילדי
אני פותחת דף נוסף,

מנסה מתוך מודעות להשתנות ולתקן,לא מתיאשת ,יודעת שלפני עוד דרך ארוכה...
לומדת להעריך את הצעדים הקטנים בהם התקדמתי ,היום אני במקום יותר טוב,אבל עדיין יש לאן להגיע.
ר' נחמן אמר שאסור להיות זקן,צריך להתחיל כל יום מחדש,לא להתיאש,להתחיל אפילו כמה פעמים ביום אחד.
אז הנה אני מנסה,
דרך צלחה.

[ציפ_ציף*]

מעבירה מה שכתבתי בסוף הבלוג גדלה עם ילדי:

עובר עלי משהו,
מראש השנה הרגשתי צורך מאוד גדול לתקן,להיות מודעת למקומות בהם פגמתי,
לעמוד מול אותם מקומות ולהסתכל לעצמי ישר לתוך הג'יפה,בלי התחמקויות,בלי להוריד את העיניים.
וזה היה כואב,מביך,מבייש...
ראיתי את הנחיתות שלי במלוא עוצמתה,
ואז,
פתאום ,ראיתי קרן אור דקיקה שחלפה מפגמי אל דרך,
דרך חדשה,שאני לא רגילה לצעוד בה,
דרך שהתחמקתי מלעבור דרכה כי היו בה כמה שבילים קוצניים...
לא מזמינים.
היה לי יותר קל בדרך הכבושה,המרוצפת.
בדרך שרמסו רבים לפני,
שגרת ההרגלים הרעים.
ועכשיו בדרך החדשה,אני מגלה שבין הקוצים יש אדמה בתולית יפיפיה,
ואפילו פרחים נדירים שלא הכרתי מימי.
איזה יופי.

מתחילה מחדש.
"כי צריך האדם להתחיל מחדש בכל פעם..."- ר' נחמן מברסלב.

[מיטל_מ*]

"כי צריך האדם להתחיל מחדש בכל פעם..."- ר' נחמן מברסלב.
קוראת אותך גם כאן. @}

[יעלי_לה]

איזה נחמד זה, המשמעות שבאופן נותן ללפתוח דף חדש.
קוראת אותך גם כאן.

[אמא_של_א_א_א*]

והעיקר והעיקר לא לפחד כלל.
הייתי אצלו עכשיו. ומאחלת לך שתמשיכי להנות

[ציפ_ציף*]

תודה על קבלת הפנים הנעימה !

[גלו_לה*]

כיף לקרא אותך למרות שרב הנסתר על הנגלה .
בהצלחה בתהליך הצמיחה, אשמח להמשיך ללוות אותך בקריאה .
ימים טובים!

[אמא_של_א_א_א*]

מה דעתך על ה- 17 באוקטובר. ?
גם את הרגשת?
ועל הגשם שהגיע בעיתו?
נראה שיהיה נפלא, נכון?

[ציפ_ציף*]

מה דעתך על ה- 17 באוקטובר. ? לא מתחברת בכלל לתאריכים לועזיים,לא הרגשתי משהו מיוחד,אני מניחה שאם הייתי בהתכוונות הייתי מגלה תחושות מדהימות,אבל אני יכולה להגיד את זה על כל יום

ועל הגשם שהגיע בעיתו? זה באמת נותן הרגשה של שפע גשמי שיורד עלינו.
קצת נלחצת לגבי החורף,חימום,ביגוד וכל העינינים החומריים...מקווה באמת שה' ישלח את כל מה שנזדקק בעיתוי מושלם.(אמן).

[ציפ_ציף*]

רב הנסתר על הנגלה . לאט ,לאט,לוקח לי הפעם קצת יותר זמן להפתח ולשתף...
אבל אל דאגה גם זה יגיע.

[ציפ_ציף*]

טוב,אז הנה אני יוצאת לדרך ומתחילה לכתוב ולשתף,לא ברור לי מה חסם אותי,
אולי חלק מרצון להשתבלל ולהתכנס בעצמי,
יש לי פעמים רבות שאני חשה מאוד מוצפת במציאות בה אני חיה,
ועכשיו זאת מן תקופה כזאת.
כמו שסיפרתי אני גננת,פתחתי לא מזמן שנת לימודים חדשה עם גן מלא עד סף התקן של משרד החינוך,מה שאומר 35 ילדים.
אין מה לדבר,תקן מאוד לא תיקני מבחינתי,אך לא נתון לשינוי כרגע ( ולא שלא ניסיתי...יודעת להיות לפעמים כמו דון קישוט)
הרכב הקבוצה השנה לא פשוט,המון ילדים עם הפרעות התנהגות,קשיי משמעת וקשיים נוספים שונים,נדרשת ממני המון עבודה רגשית אנרגטית שמשאירה אותי בסוף היום מותשת,המון הערכות מוקדמת בבנייה של החומר,הערכות רגשית כל יום.
עם כל זה,אני מרגישה שקיבלתי ילדים מאוד מיוחדים,עם חשיבה עצמאית,רצונות חזקים,יצירתיות,באמת מתוקים.וכבר חלק מהילדים לומדים לתת בי אמון ומתחילים תהליך של רכישת הרגלים טובים והשתלבות בגן.

חוץ מהעבודה החיצונית בגן,אני מוצאת את עצמי בניסיונות השתנות ועבודה פנימית בבית,מה שמביא אותי להתכנסות,חשיבה ולפעמים קושי אישי גדול,
אני רוצה ללמד את עצמי להשתנות בעדינות בלי הלקאה עצמית,הייתי זקוקה להתמקד בקושי כדי לרצות להשתנות,עכשיו אני זקוקה לחיזוקים אישיים שלי,ללמוד מהם הכוחות שלי,מה המתנות שקיבלתי ויחודיות לי.
לא לפחד להשתנות,
אחת הנקודות שאני מנסה לעבוד עליהן היא ההתארגנות בבית,הייתי במצב שניסיתי לשכנע את עצמי שאם אני בלאגניסטית,אז טוב לי במציאות הזאת.
האמת היא שזה לא היה נכון,את המדד לכך קיבלתי באי הנוחות שחשתי כשמישהו נכנס הביתה והבית היה מבולגאן,אם אני שלמה עם הבחירה הזאת,הרי לא צריך להטריד אותי מה אחרים חושבים על הבית,אך העובדה היא שחשתי אי נוחות פעמים רבות,
כשהבית נקי ומסודר לי יותר נעים.
עכשיו אני נלחמת בעצמי לצאת מההרגלים שהתקבעו אצלי להשאיר דברים לא מטופלים-כביסה,כלים,אבק וכו'
יש ימים שאני טופחת לעצמי על השכם ואומרת: "ציפציף,אני גאה בך!" ויש ימים בהם יש לי עומס ומחויבויות נוספות ואני לא מנסה אפילו להתעסק עם ניקיון וסדר,וזה גם בסדר,בנתיים.
האיש כרגע מובטל חלקית ומנסה בזמן שהוא בבית לתת יד,להדיח כיור לתלות ולהוריד כביסה וזה אכן מקל עלי.
מצד שני יש את אי הודאות לגבי העתיד הקרוב...אנו כבר צוברים אוברדרפטים גדולים.
ואם לא תמצא עבודה זה הולך להחמיר,
כל הזמן אני מנסה לא ליפול לדאגה הזאת,פשוט לצמצם כמה שניתן בהוצאות ולהאמין שכל מה שצריך יגיע אלינו בתזמון מושלם,שאני במקום הזה אז יש בי שלווה ואמונה חזקה שהכל טוב,יהיה טוב.
אך יש גם נפילות באמונה...
נכנסתי היום לדף הותיק נחל נובע והתחזקתי,מה שמצחיק הוא שהתחזקתי מדברים שאני בעצמי כתבתי...
כבר כתבתי כאן מגילה,אמשיך פעם אחרת.

[מיטל_מ*]

_כל הזמן אני מנסה לא ליפול לדאגה הזאת,פשוט לצמצם כמה שניתן בהוצאות ולהאמין שכל מה שצריך יגיע אלינו בתזמון מושלם,שאני במקום הזה אז יש בי שלווה ואמונה חזקה שהכל טוב,יהיה טוב.
תתחזקי, בנסיון האחרון שלנו זה כל כך עבד, עד כדי כך שאפילו בעלי האפיקורס קרה לזה נס. עכשיו שוב תקופה קצת קשה, מחכים לשפע. (-:
חוץ מזה אני שוב רוצה להגיד, שאני נפעמת מחדש מהחוזק, האופטימיות והאמונה שלך. @} @} @} @}

[ציפ_ציף*]

כל הזמן חוזרת למעגל של עיקר וטפל,ללמוד להשקיע אנרגיה בעיקר,לוותר על הטפל או לפחות לצמצם אותו,
העיקר=הבית,הילדים,הבריאות הנפשית שלי
טפל=כל השאר...או לפחות הרוב,
לפעמים אני מתבלבלת והטפל מציג עצמו לעיקר,

מעגל נוסף שאני לומדת כל הזמן הוא מעגל הגאווה-ענווה,ללמוד את הפשטות של החיים,לא להעצים את מה שקורה,לא להעצים הצלחות,להעריך כן,להעצים-עדיף לוותר.
אבל המעגל הזה הרבה יותר מורכב...למידה גדולה כל יום.

[ציפ_ציף*]

לתת לעצמי מקום אמיתי,לצרכים שלי,
לא "לגנוב" זמן לעצמי,לקחת אותו בפשטות,כי זה מה שאני צריכה עכשיו.

[ציפ_ציף*]

לדעת על מה לוותר בחומר ומה נחשב צורך הכרחי ,גם כאשר הוא ממלא צורך רגשי ולא פיזי.

[קרן_שפע*]

ציפציף!
התרגשתי מאוד מהדברים שכתבת בתחילת הדף הזה!
כמוני כמוך,
גם אני מרגישה את הצורך העז
_להיות מודעת למקומות בהם פגמתי,
לעמוד מול אותם מקומות ולהסתכל לעצמי ישר לתוך הג'יפה,בלי התחמקויות,בלי להוריד את העיניים.
וזה היה כואב,מביך,מבייש...
ראיתי את הנחיתות שלי במלוא עוצמתה,_

מאחלת לך דרך צלחה וכל טוב!!!!

[אמא_של_א_א_א*]

את חושבת שיש אפשרות שלא תיגדלי?
אני מרגישה שאני מבינה למה את מתכוונת
אולי- ואני שואלת באמת גם - זה רצון לשנות מה שלא טוב היום
אולי מה שלא טוב זו יכולת הקבלה
אולי השאיפה או הרצון הוא - להיות יותר מקבלת את מה שקיים
אולי -להגדיל אמונה
הרבה אוליים- כי גם אני מחפשת - רוצה להיות גדולה - אפילו שכבר מזמן גדולה
אולי זה רק דימוי כזה - כי גדול הוא אחד שיודע ואחראי ו.....
וזה מה שבעצם רוצות - לדעת.
ואולי המחפשים - זו בירכתם - שהם מחפשים/ות ?
לא עזרתי - סליחה
לילה טוב.

[ציפ_ציף*]

מוסיפה:
להחליף אשמה בתחושת אחריות.

[ציפ_ציף*]

את חושבת שיש אפשרות שלא תיגדלי? לא,אבל אני יודעת שצריך לעבוד על זה

[ציפ_ציף*]

יום חופשי,כמה אני מחכה ליום הזה,כמה תכנונים לבית,לעבודה לצבור קצת הרפיה ומנוחה,אבל בת'כלס,נאדה,גורנישט מיט גורניש,כלום!
להתעורר אני צריכה בכל מקרה מוקדם לשלוח את הכוכבים להסעות,אח"כ אני נשארת עם קצופי "חינוך ביתי" כזכור,מתוק,מתוק,אבל זקוק לי כל הזמן צמודה אליו.

מה יצא מהיום הזה,לא ניקיתי,לא ציירתי כמו שחשבתי שאעשה,
לנוח לא הצלחתי...סתם נמרח לי היום.
כל היום אני מרגישה כבדה,בלי אנרגיות,
כדי להמלא ברצון לשינוי דפדפתי כאן באתר במיוחד בדפים של פליי לידי,שבד"כ ממלאים אותי ברצון ושליחות להזיז דברים בבית,אבל היום אפילו הפליירית לא השפיעה עלי.
אז אני יכולה עכשיו לטבוע באשמה,ואני מכירה את המקום הזה היטב,
אני בוחרת לראות את מה שכן עשיתי - הייתי במזכירות וסידרתי איזו דחיינות קטנה שם.
כיבסתי,הכנתי ארוחת ערב נחמדה והייתי שם בשביל הילדים שלי (ש.ב וצ'ומי)
מותר לי לפעמים להרפות ולהיות בלא להיות,אני לא שיקספיר אבל אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי...

[יעלי_לה]

אני בוחרת לראות את מה שכן עשיתי אשרייך.
מכירה היטב את ההרגשה הזאת ש סתם נמרח לי היום, אבל מניסיוני כשאמא "סתם" מעבירה את היום הילדים מה-זה זוכים. הרווחתם.

[אמא_של_א_א_א*]

פשוט לחיות






.

[אמא_של_א_א_א*]

בדרך לעבודה היום , חשבתי לי : כמה הילדים רוצים לגדול
כמה אנחנו אומנו לרצות לגדול
כשתהיה גדול תוכל לעשות כך וכך..
והחיים הפכו להיות במעין התניה הקשורה לגדילה
משהוא כמו - עכשיו זה רק בנתיים אבל כשתהיה גדול זה יהיה על אמת
לפחות אצלי - בתור המז'יניק ( הילדה הקטנה בבית)
וכשאת קוראת לדף כך - זה כל הזמן מעורר בי חשיבה בנושא

[ציפ_ציף*]

מוסיפה לימוד מליקוטי מוהר"ן ד:
"שאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו,זאת הבחינה היא מעיין עולם הבא"
לדעת באמת שכל מה שקורה,קורה לטובתי באמת.

[אין_כמו_משפחה*]

לדעת באמת שכל מה שקורה,קורה לטובתי באמת. - כמה מתאים לי המשפט שלך עכשיו.

[מיץ_פטל*]

ציפציפ, איזה כיף שהזמנת אותי לכאן.
אני קוראת מתפעלת , ולומדת המון.
מאוד מתחברת למה שאני קוראת "להיות בריכוז" :לגלות ולהבין מה עיקר ומה טפל. מה נחוץ ומה לא. להיות מדוייקת יותר. אם זה בסידור חפצים על מדף בארון, ואם זה בתקציב, ואם זה ברגשות או מצבי-משפחה.
וזה קשה....אבל מופלא. ויש תחושה נפלאה של עוצמה פנימית.

לדעת באמת שכל מה שקורה,קורה לטובתי באמת
נכון נכון נכון. לחיות כך. להאמין בזה. ולא לפחד כלל.
לחיות ללא פחד. מגיעם לחרות האמיתית. לחרות שבלב.


מעגל נוסף שאני לומדת כל הזמן הוא מעגל הגאווה-ענווה,ללמוד את הפשטות של החיים,לא להעצים את מה שקורה,לא להעצים הצלחות,להעריך כן,להעצים-עדיף לוותר.
אני לא מכירה את המעגל הזה. שמעתי עליו.
אולי תספרי עליו יותר. במיוחד את
לא להעצים את מה שקורה,לא להעצים הצלחות,להעריך כן,להעצים-עדיף לוותר.

חיבוקים גוזלית. את פורסת כנפיים.

[ציפ_ציף*]

את פורסת כנפיים. אוי ,המשפט הזה בא לי בזמן...
היום ניסיתי לעשות סקיצה לציור גדול,
פינטזתי על דמות נשית שפורשת את הידיים רחב,עד שנדמה שהיא פורשת כנפיים להגביה עוף,
בעיני רוחי ראיתי את הידיים עם תנועה,חזרה של ציור הידיים מ'ס פעמים בזוויות שונות עד שתיווצר מוטת הכנפיים,
אך כשציירתי יצא תוצר כבד שיותר מנסיקה שידר נחיתה,נחיתת אונס למען האמת...
הילדים עמדו לידי וראו את ניסיונות הנפל שלי,
"אמא , מה את מנסה לצייר?"
"אני מנסה לצייר אשה שעפה , אבל זה לא מצליח לי"
"אה...חשבתי שאת רוצה לצייר פייה"
ברוב יאושי ובטיפת ההומור האחרונה רשמתי על השירבוטים - "אוף,אני לא מצליחה לעוף!!!"

בתגובה הילד היצירתי שלי צייר דמות שהתרסקה על הארץ שסביב ראשה מעגל של כוכבים...חבל שאני לא יודעת להעביר לכאן את הציור,פשוט מדליק.
ואז הבנתי שאין בי היום מספיק מעוף לצייר ...אולי מחר.

[ציפורה_מזמרת*]

ציפה דריפה!
אם הילד ראה פיה, אז סימן שכן היה שם משהו שעף ומתרומם לא? בכל אופן את יודעת מה דעתי על ילדים ומה שהם מבינים, אם הם מבינים -זה באמת, אין זיוף, הם לא מבינים בערך.
נהנית לקרא אותך כל פעם מחדש, כואבת את כאבייך, ומתפללת בשבילך שהניסיונות שלך יהיו יותר קלים ובכל מקרה שתעברי אותם במהירות ובשלום.
האופטימיות שלך ושמחת החיים, האמונה והביטחון הם פשוט אבן שואבת!! את מדהימה אותי
שמרי נפשך
זמר-חן שלך...

[ציפ_ציף*]

תודה מותק,נהנית מהנוכחות שלך כאן ובעבודה.

[ציפ_ציף*]

כמה ימים שאני מתמודדת עם אמא פרובלמטית בגן,המון תסבוכים,מבלבלת את הילד שלה,חבל על הזמן אני יודעת שזה נשמע לא טוב אבל אני מתמצתת מתוך אוסף חוויות שלי מולה,
אתמול אחרי שפגעה בבוקר בסייעת שעבדה איתי ,הרגשתי שהיא הגזימה לגמרי ובסוף היום שראיתי שהיא מנסה להתסיס הורים שבאו לקחת את הילדים,ניגשתי אליה ולמרות שניסיתי להיות עיניינית ואסרטיבית מצאתי את עצמי עומדת מולה ושואגת...
הסייעת שמכירה אותי כאדם רגוע ומכיל הייתה בהלם (אבל הייתה מבסוטה עד השמיים),
הגעתי הביתה עדיין נסערת מהמאורעות הללו,מתלבטת אם לא הגזמתי בתגובה שלי,מסתבר שזה מה שהייתה צריכה.
גם היום בבוקר עמדתי מולה אבל הפעם עם יותר רצון לעזור לה ולילד ,ניסיתי לקבוע איתה פגישה בה נוכל לשבת יחד למצוא דרכים לעבוד בשיתוף פעולה.דיברתי בצורה שקולה ורגועה,מקווה הפעם שאצליח להגיע איתה לעמק השווה,אחרת יהיה לי שמח כל השנה...

ומה זה עושה לי שאני חוזרת הביתה? אני מרגישה כאילו אני באיזה קרב,עצבנית,חסרת מנוחה.
לא מספיקה ההתמודדות עם קבוצה של 35 ילדים ,מורכבת מהמון בעיות התנהגות וקשיי למידה ,נוספת לי ההתמודדות עם הורים שבקושי יודעים מה הם רוצים מעצמם ואז הם מנסים לעשות איתי מניפולאציות כדי להרגיע את המצפון שלהם עם מה שלא מסתדר להם עם הילדים שלהם.בעעעע

טירוף.

אני מרגישה שאני מתנהלת "נכון" בעבודה אבל בכל זאת אני מצליחה לצאת מהאיזון שלי ולהיות עסוקה בזה יותר ממה שצריך.

[יעלי_לה]

מתלבטת אם ואיפה לכתוב את מה שאני רוצה להגיד...

מהלימוד שאני לומדת (לימודי ימימה) וגם מהניסיון שלי, אם עשייה כלשהי שלי משאירה אחריה אי-שקט, רטט פנימי, זה סימן עבורי שלא דייקתי. ולהיפך, אחרי דיוק יש שמחה ושקט.

[ציפ_ציף*]

נכון,באמת אני מרגישה אי-שקט,כי לא הייתי בדיבור שלוו ,דיברתי מהבטן,לא תמיד זה מקום טוב,אני נופלת לשם מידי פעם...
היה לי איזה תיקון היום שדיברתי איתה ממקום יותר שפוי,בכל אופן מדובר באשה עם שריטה בהרד-דיסק ועם טיפוסים כאלה אני לפעמים מוצאת בתוכי גם את המקום הלא מאוזן הזה...

השאלה היא מה אני עושה עם זה עכשיו,אני הולכת להיות בנוכחות שלה עד סוף השנה.

מתלבטת אם ואיפה לכתוב
אני הרי מנסה לתקן וללמוד,בשביל זה קיים הבלוג,כיף לקבל תמיכה חיובית אך לפעמים תיקון מגיע גם ממקום של ביקורת בונה,תוכחה...וכשהיא נאמרת כמו שכתבת בנעימות-אני פנויה לשמוע.

[יעלי_לה]

תוכחה ??? חס ושלום

פשוט ראיתי את המשפט שלך אני מרגישה שאני מתנהלת "נכון" בעבודה אבל בכל זאת אני מצליחה לצאת מהאיזון שלי ולהיות עסוקה בזה יותר ממה שצריך, והרגשתי שאולי כדאי לעשות לך סדר, להראות לך את הסתירה הפנימית במשפט, בתקווה שזה ייקל עלייך להבין מה את רוצה לעשות. איך לדייק. הזיהוי מתי אנו מדייקים ומתי אנו מֵפֵרים (מלשון הֲפָרָה) עוזר לדייק.

[ציפ_ציף*]

אם תוכלי להמשיך ולהרחיב בעיניין הדיוק והלימוד של ימימה-אודה לך.
תוכחה יכולה להיות טובה אם היא באה ממקום של רצון להיטיב,לשפר.אבל באמת היא נתפשת אצלינו בקונוטאציה שלילית.אז סליחה על ההגדרה הלא מדויקת-את רואה כבר אני מנסה להשתפר!<ציפציף נותנת לעצמה חיזוקים>

[יעלי_לה]

בימימאית, דיוק הוא הדבר (עשייה, אי-עשייה, או מילה או רגש, כל דבר) שבזמן נתון ובנסיבות נתונות מקרב אותנו למהות שלנו כנובע ממנה, בניגוד לאי-דיוק, שנובע מהחסימות שלנו (אלה שבינינו לבין מהותנו) ומגדיל אותן. כאמור, קל לזהות דיוק ואי-דיוק בדיעבד, על-פי ההד שנשאר אחריהם: דיוק תמיד יביא לשמחה, אי-דיוק תמיד יגרום לרטט עצבי פנימי (שלעתים אנו לא יודעים לְמה לשייך אותו, בעיקר כאשר הקשב לא נקי). אחרי שמתאמנים בזה, אפשר לזהות אותם גם מראש...
אין מעשה שיהיה תמיד מדויק, לכל אחד או בכל זמן; זה תמיד משתנה ויחסי.
זו הגדרה חלקית מאוד בהתאם להבנתי האישית...
(מקווה שעזרתי, אפשר להרחיב בדף הנ"ל, או במייל ובטלפון)

[ציפורה_מזמרת*]

אוהו! נכנסים פה לפילוסופיה הארד -קור, מה מותק? למרות זאת, אני מזדהה עם מה שאני מבינה מתוך מה שכתוב מעלי..., יש לנו אכן תחושה טובה אם משהו נעשה נכון, אני חושבת אפילו שאם משהו יצא לנו טוב במקרה בלי הכנה מראש , ההרגשה היא לא אותו דבר כמו משהו שתוכנן טוב ויצא כך והשאיר אחריו הד מהדהד(כמה מוסיקה!)
אין אפשרות אחרת שבחינוך ילדים- ועוד כ"כ הרבה, לא תחזרי הביתה עם המשך הצלילים באוזניים, במיוחד אם יש משהו קשה שדופק לך בנשמה יום יום. גם ככה העבודה שלך כל כך קשה ותובענית! ואז את חוזרת לחיים הפרטיים, ואין לך אפילו אפשרות לעשות סוויץ', ולנוח קצת את נשאבת מיד לעשייה, אז מה את מצפה?להיות ברוגע?
אפילו רופא שחוזר מתורנות חייב לישון כדי להתפנות למשפחתו, את בתורנות בעבודה עם 35 ילדים!! תטפחי לעצמך על השכם שאת בכלל חוזרת בחתיכה אחת!
אוהבת אותך
ציפה

[אמא_של_א_א_א*]

איפה שהוא למעלה רשום : "להחליף אשמה בתחושת אחריות."

ודרך אגב יצא לי עכשיו מרגיעון מדהים, תקשיבי:
"כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי."
מדויק נכון?
גם נשמע פשוט, - אבל מנסיון יודעת שלעיתים קשה לביצוע.
בהצלחה , את נשמעת לי כמו הרבה מעבר לזה.
זו הטרדה ישנה , כך זה נראה.
ניסיון ישן שיש לך כבר את כל הכלים בשבילו.
יום נעים

[ציפ_ציף*]

ניסיון ישן שיש לך כבר את כל הכלים בשבילו. איזה מותק את!
משום מה אני מרגישה מרוקנת,בלי כלים להכיל,
מרגישה שזקוקה לכלים חדשים,
אני שמחה שיעלילה הכניסה לכאן את ימימה,אבל זה חדש לי ועדיין אני קבורה בהרגלים הישנים,
רוצה לעשות סוויץ' גדול,פוחדת,
אבל באמת רוצה ללמוד לקחת את ההתנסויות האלה למקום רחוק,עם יותר איזון ושלווה.

[ציפ_ציף*]

ועוד דבר,יעלילה ,את כותבת שאי דיוק מביא לרטט הזה,לאי שקט,מודעות והקשבה ילמדו אותי לזהות את הרטט כתוצאה לאי דיוק,
אבל יש ימים בהם הרטט הוא בוויברציות מאוד גדולות עד שאיני יודעת לזהות ,תוצאה של מה הוא...אני מניחה שהוא תוצאות ולא תוצאה,
מרגישה כ"כ מוצפת,לא יודעת למקד את עצמי בנקודה אחת לעבוד עליה,
אי הדיוק בהתגלמותו.

אני בבוקר מטורף,הספקתי הבוקר לצעוק ולכעוס ברמות לא טיבעיות,
עכשיו אני מרגישה מתוחה ומאוד לא מאוזנת.

יום חופשי עלק...

[יעלי_לה]

יש ימים בהם הרטט הוא בוויברציות מאוד גדולות עד שאיני יודעת לזהות
זו הדרך שלנו לומר לעצמינו:
אהובתי, התרחקנו, בואי נתקרב (אני לעצמי, כן?)
על כן דבר ראשון וקודם כל - קבלה עצמית. קבלה את עצמי כולל העומס הזה, אך ללא ערבוב איתו.

יום טוב!

[ציפ_ציף*]

תודה,
הולכת לצייר.
המקום היחיד בו אני שם באמת...

[אמא_של_א_א_א*]

יש לי הרגשה שתקבלי מחזור

[ציפ_ציף*]

אוי ואבוי! אתמול טבלתי...[-:

[אין_כמו_משפחה*]

אתן חמודות !!! (סורי על הקיטש, לא יכולתי להתאפק.) @}

[ציפ_ציף*]

עברתי לצד של הקנווסים,אחח...כמה טוב,מרגיע ומשמח,
ציירתי כמה ציורים למתנות (בת מצווה,לידה וחתונה) נהניתי לי,ובין המכחולים הצלחתי להשחיל גם שני סירים טובים לארוחת צהריים.

ערימות הכביסה מחכות,הכיורים גדושים , אבל אני קצת יותר בסדר עכשיו.
הצלחתי גם להחליף לילדים את בגדי הקיץ בבגדי חורף,די נרגעתי שראיתי שבסה"כ לא חסר להם בגדים,קצת נשאר,קצת הגיע ב"פקלאות" ,וטיפה קניתי בכסף מסבא וסבתא-בערך טרנינג לילד.

עכשיו אני בניסיונות לבחור נכון מה לעשות עד הלילה ,להיות כאן זאת גם בחירה...
מתפתה לגשת לסריגה ולהתעלם ממחויבויות שגרתיות...שוב עיניין הדיוק מתחדד לי,אבל מה באמת יותר חשוב?
אני מניחה שאף פעם לא תהיה תשובה חד משמעית.

הרגיעון המדויק ביותר מתנוסס לו כאן "שאת לא יכולה יותר,אל תכילי"
או-קי,אז אני הולכת לסרוג

[אמא_של_א_א_א*]

נפלא -על הציורים ובכלל

[יעלי_לה]

הולכת לצייר.
...
עברתי לצד של הקנווסים,אחח...כמה טוב,מרגיע ומשמח
...
או-קי,אז אני הולכת לסרוג

איזה כיף שאת יודעת בבהירות כזאת מה ה דבר שעוזר לך להתקרב לעצמך.

[ציפ_ציף*]

איזה כיף שאת יודעת בבהירות כזאת מה ה דבר שעוזר לך להתקרב לעצמך. תודה,אבל לפעמים אני זקוקה דווקא לדבר שיעזור לי להתקרב יותר לחיים של עשייה...<תכל'ס הכוונה>
תיקונים...תיקונים...

היום היתה לי בגן פגישה עם פסיכולוגית ,היא חדשה אצלי ומחליפה שורה של פסיכולוגים שלא אהבתי לעבוד במחיצתם,תמיד הרגשתי שבמקום לתת עצות טובות הם מחכים לעצות ממני..לא חשוב,
בקיצור,אחרי שערכנו פגישה לזוג הורים היא נשארה ודיברנו על אותו הילד שאמא שלו התחרפנה בגן השבוע,היא מאוד תמכה בי וקבענו פגישה עם אותה אמא.
אני יושבת איתה ואומרת לה,תשמעי זה לא נורמאלי,כל כך הרבה ילדים עם קשיים בקבוצה אחת,צריך לבנות תכנית עבודה לכל ילד שני,
ואז היא התחילה לתת לי פידבק מאוד חיובי על העבודה שאני עושה בגן,על הגישה ועל הדרך שעברתי עם כמה ילדים מתקשים מתחילת השנה,"את לא רואה,אבל שאני באה מבחוץ אני לא יכולה שלא להתפעל ממה שאת עושה."
הייתי בהלם,כל הזמן אני מלאה בהאשמה עצמית,בטוחה שאני לא עושה מספיק,שחלק מההורים מצפים לדברים אחרים ומאוכזבים מדרך העבודה שלי (לא מספיק דידקטית...) והנה באה מישהי,שנחשבת בעיני כאשת מקצוע בתחום ומלאה תשבחות על העבודה שנעשית בגן.

פתאום הכל נכנס לפרופורציות אחרות,מצאתי את עצמי הרבה יותר נינוחה ורגועה."אז אני בסדר..."

כמה שאני זקוקה לחיזוקים כל הזמן,כמו ילדה קטנה...
מחמאה מרימה אותי ונזיפה מפילה אותי,
מתי אני אגדל ואדע לתת לעצמי משוב אוביקטיבי?

[יעלי_לה]

_מחמאה מרימה אותי ונזיפה מפילה אותי,
מתי אני אגדל ואדע לתת לעצמי משוב אוביקטיבי?_

דווקא משוב אובייקטיבי זה מה שחסר לך? כשקראתי את שני המשפטים האלה אחד אחרי השני ככה כמו שכתבת אותם, התפלאתי שהמשפט לא המשיך ב- "מתי אני אגדל ואדע להישאר יציבה במקומי, בנקודת המרכז שלי, מול מחמאות ונזיפות כאחד?" זה כאילו התבקש... ואולי זה מה שרצית להגיד?

[אמא_של_א_א_א*]

מתי את רוצה לגדול ולתת לעצמך משוב אוביקטיבי?

(-: (-:

[ציפ_ציף*]

ואולי זה מה שרצית להגיד? אכן,זאת היתה הכוונה.

מתי את רוצה לגדול ולתת לעצמך משוב אוביקטיבי?-עכשיו !

[אין_כמו_משפחה*]

האם יש משוב אובייקטיבי? או יותר נכון, האם בן אדם יכול לתת לעצמו באמת משוב אובייקטיבי?
תמהני.
כולנו סובייקטיבים .
חיזוקים עושים לנו טוב, וזה לגיטימי. השאלה עד כמה משקל יש לתגובות החיצוניות . האם התגובות כל כך חשובות שאנחנו לא מסוגלים לשמוע את עצמנו. אם אנחנו קשובים קודם כל לעצמנו, ויודעים מי אנחנו ומה אנחנו, אז סחתיין, שיגיעו כל החיזוקים והנזיפות, אנחנו נדע להסתדר איתם : להנות מהם,ולכעוס מהם בפרופורציות הנכונות.

[ציפורה_מזמרת*]

אני מסכימה גם שאין משוב אובייקטיבי, אבל לשמוע משוב זה תמיד מערער במידה מסוימת. ברור שדרושה לנו יציבות גם כדי לשמוע ביקורת טובה. אנחנו יודעים בדיוק כמה ממנה היא אמת וכמה רק בעיני המתבונן
אז מה?
אנחנו צריכים להחיל את הכלל גם לגבי ביקורת שלילית, אבל ברור שאחרי שקצת מתעצבנים, וחשבים עליה טיפה-אם היא מגיעה ממקום טוב- היא משפרת אותנו
בכל מקרה
אני אמרתי ראשונה-
את עושה שם עבודה נפלאה, יש לילדים כללים וסדר, יש להם חוויה, ויש להם חום ואהבה, מה עוד צריך?? עזבי אותך מכל הדידקטיקה, זה לא משנה, במילא הילדים לא יכולים ללמוד בלי שלושת הדברים האלה(חום חוויה וסדר) ואת מספקת את זה בגדול,יש לך גן מדהים באמת!! את חייבת להאמין למי שמגיע מבחוץ, רואה את העבודה וההתקדמות, לא בצעדים יומיים אלא יותר מכך, ורואה גם מה קורה במקומות מקבילים
את מופלאה בעיני!
שבת שלום

[ציפ_ציף*]

[-:

[ציפורה_מזמרת*]

שבוע קשה עבר על כוחותייך?
ההמלצה שלך ל"פליי ליידי" לא הגיעה אמנם לכדי מימוש, אבל לעומת זאת הספקתי להסתער -בחמת זעם יש לומר- על הארון המזורגג של כל הילדים, ועשיתי בו שמות ,כלומר, עכשיו הוא קצת יותר מסודר ויש בו הרבה פחות דברים אבל עדיין ממש לא מספיק. ובניגוד גמור לכל העיצות הטובות תחמתי את המשימה רק במשימה כלומר לא בזמן- הקצבתי לי לגמור עם הארון הזה! טוב זה עבד הפעם, אבל זה יכול ללכת כך רק פעם בכמה זמן ולא על בסיס קבוע, ברור לי, וגם תוך כדי איזה עשר פניות לבעלול " ב-ב-ק-ש-ה!!! אני לא יכולה לעבוד ככה!"
זה מאחורינו,
שבת שלום
אוהבת אותך

[אמא_של_א_א_א*]

מצאתי עכשיו דף שהזכיר לי את מה שאת עכשיו לומדת (לא בטוחה שבחרתי במילה המתאימה)
אחריות מול אשמה
שבת שלום והמשך : שבוע נפלא

[ציפורה_מזמרת*]

ציף ציף מוסרת שהמחשב שלה מושבת לשבוע הקרוב, געגועים ונשיקות! ותודה מראש על הביקורים.
להתראות בשבוע הבא בע"ה.

[פלוני_אלמונית*]

<ציפציף כותבת מהשכנים>

לא יכולה יותר להכיל
לא יכולה יותר
לא יכולה
לא

[יעלי_לה]

יקרה, מה קרה???

אין ייאוש בעולם כלל...

[ציפ_ציף*]

בתקופה בה נעדרתי מהאתר עברתי הרבה,
הרגשתי כאילו איזה מלאך קטן עומד מעלי עם פטישון קטן,
בכל פעם שאני סוטה מהדרך ומתבלבלת,
פוינג אני חוטפת מכה מהפטישון.
במקום להרים את הראש והעיניים,לראות את הדרך הנכונה,
המשכתי להוריד ראש,להתבלבל,
ואז הייתי חוטפת שוב פוינג !
אווצ',איי,אךך- די כבר !!
אני לא יכולה יותר ! זה ממש כואב...
ועדיין לא מרימה ראש,המכות הפילו אותי
הראש למטה,אני צוללת....עד לקרקעית,
ממש מגרדת שם את התחתית,

מקווה עכשיו להרים ראש,להתיישר,לראות קצת אור,
חופשת החג הזו באה לי בזמן.

אעדכן עודבע"ה בקרוב.

[אין_כמו_משפחה*]

על זה שחזרת, ועוד על מה שכתבת. מקווה שהכל יסתדר לטובה.... @}

[יעלי_לה]

[ציפ_ציף*]

החזרנו סוף סוף את המחשב,עכשיו אני צריכה להשתחל בין התורים שהילדים מארגנים ...

הנה, רק ישבתי והקטן צורח...נפל (אין מנוחה)
טוב, הוא עלי עכשיו, ננסה,

חיכיתי לחג הזה ואני רוצה להרגיש כל יום,שלא יעבור לי סתם,
מנסה להכניס לנשמה שלי אור אמיתי,
לראות את הילדים שלי באור טוב ונכון,
לאחרונה אנחנו מתמודדים עם קושי גדול מאוד אצל עוז,
יש הרגשה שכולנו יורדים לגמרי מהפסים,המון כעס,
המון עצבים,
הילד מצליח לקחת אותנו ממש עד הקצה.
גם הוא זקוק לחופשה הזאת,לפחות ככה הדרישות ממנו יורדות,
לא צריך לקום מוקדם,אין מערכת לסדר,ש.ב.

אוף איזו המולה יש כאן עכשיו...
הם שמחים ואני עצבנית

איך אני מגיעה לתחושת השלווה שכל כך חסרה לי עכשיו?
תיכף אשוב...

[ציפ_ציף*]

במשך שנות חיי למדתי פעמים רבות שאני "לא בסדר" ,
הפנמתי את זה עמוק,
לפעמים נמנעתי לתקן כי זה החזיר אותי לאותו מקום,
של ה"לא בסדר",
כל כך מאסתי במקום הזה ,שמנעתי את עצמי מלעבור על ידו,
וצברתי בעקבות הסטייה הזאת,המון קשיים,
גם בבית,גם בחינוך.
לא מוכנה להיות שוב "לא בסדר!"
היום בעודי תולה כביסה (זה הזמן שלי למחשבות-וגם הדחת כלים)חשבתי שאני קצת יכולה לעקוף את המקום הזה,ולבדוק מה יגרום לי להיות בסדר,
מה יחזיר אותי למסלול יותר מדויק בעשייה שלי,

לאחרונה הייתי שוב ב"לא בסדר" בעוצמות מטורפות שהשאירו אותי חסרת כוחות,חסרת חיות,

אז עכשיו אני רוצה להיות יותר מכוונת,יותר שלווה,
פשוט להיות,
לגמרי.

סליחה על הכתיבה המבולבלת,אני מקווה שאני מובנת,אם לא-העיקר שאני מובנת לעצמי:-)
<ציפציף מנסה לטפל בעצמה בעצמה>

[ציפ_ציף*]

יום עמוס ושמח עבר על כוחותינו,
בילינו יחד עם הילדים ,נשמנו עמוק את ירושלים על כל חנוכיותיה שזוהרות בחלונות.
אני יצאתי למסע קניות זעיר לרגל אירוע משפחתי שמתקרב,מתנהגת כאילו אין אובר מוטרף,מוציאה כספים בחדווה,משלימה חסכים ,קונה מה שצריך וגם מה שלא-אבל בשמחה,ספרים לילדים (במבצע מדהים בצומת ספרים סליחה על הפרסום אבל 10 ש"ח לספר-אני חייבת לספר שגם אחרים יהנו...)
קצת ביגוד,ביקור קטן במחנה יהודה,
לנשום את האויר הנעים של הערב ולהתרגש מחנוכיות שמן בחלונות ובמיכלי זכוכית ליד הפתחים.

חזרנו עייפים אך מרוצים
(הילדים שגעו אותנו בדרך אבל אני מנסה לחשוב חיובי P-:)

[יעלי_לה]

[ציפ_ציף*]

מלחמת האור בחושך,
נלחמת ללמוד להתיחס למציאות באור חיובי,להפסיק להתלונן ולקטר.
להתבונן על ילדי בעיניים טובות,לוותר על מסת הביקורת.
לוותר על הביקורת העצמית ובמקומה להכניס בחירות טובות ומדויקות לי.
להיות מחוברת יותר לתפילה ,להיות בהתכוונות.
לא להעביר את היום סתם,גם כאשר אני בוחרת להרפות-להיות בהרפייה הזאת מתוך בחירה ולא מתוך ברירת מחדל.

היום הייתי יותר מכוונת,התפללתי על זה ובאמת היה לי הספק מבורך בבית,הייתי לגמרי בשביל הבית,זה מקום טוב בשבילי.
כל נר שמדליקים ממלא את החנוכייה באור נוסף ומעביר בי רטט של חרדה-זה עומד להגמר...חיכיתי כ"כ הרבה והזמן נוזל בין האצבעות.
מקווה בכל זאת להגיע אחרי השבוע הזה לעבודה עם יותר נחת ושלווה.
<המחשבה על החזרה קצת מוציאה ממני את השלווה...>

[ציפ_ציף*]

להכניס יותר אור!
ללמוד להודות (תודה ה' !)
להיות בעשייה- אז מה אני עושה כאן בעצם???
יאלה בי.

[ציפורה_מזמרת*]

אוהבים אותך
שמחה שחזרת!!
הפחד מפני החזרה-אין מי שזה לא עובר לו בראש אחרי השבוע הזה...
את הכי סדר בעולם!!
וה' ישמע לכל התפילות שלך בקרוב אמן!

[ציפ_ציף*]

תודה מותק (פעם שנייה שאנחנו כאן באותו הזמן)

[דנדוש*]

וואו, ציף ציף אז גם את בדיוק כמוני, נאבקת יום יום, כן בכוונה כתבתי נאבקת, כל יום הוא מאבק שהיום הזה יהיה יותר טוב ממה שהיה אתמול או לפחות לא גרוע יותר, אני מחכה לחזור לעוגן שלי ,לכיתה, גם שם יש התמודדויות, אבל אני מתמודדת ממקום אחר, ממקום של אחת שיודעת את מקומה את יכולתה, בבית המקום הזה לא קיים, אני עדיין מחפשת בו את מקומי, לפעמים אני חושבת שאני בכלל לא נחוצה, הילדים הם כל-כך עצמאיים,הטוב הוא גם הרע, את מבינה?, אני מרגישה כעוזרת הבית שמתפקידה לנקות, וגם חלק מזה נעשה עבורי, אז מה אני מתלוננת? עוד מעט שבת, יש שבתות שהקדושה לא נדבקת בכניסתה, וההבדל בין קודש לחול כמעט ולא קיים, אז אין טלויזיה או מחשב, אין בישולים ועבודה, אבל גם אין את הבפנוכו של שבת, את אותה הרגשה... את יודעת על מה אני מדברת, התחלתי ללכת לשיעורי תורה בבוקר, מכריחה את עצמי לקום..., להתלבש...לא להשאר במיטה עם הטרנינג, והספר הנהדר הזה שם כל הבעיות הם לשם שינוי של מישהו אחר., (נחמת שוטים). קראתי את הדברים שאת כותבת ואני אומרת לעצמי את לא לבד... גם אחרות מתמודדות... והדמעות מתגלגלות(רחמים עצמיים...???) בפעם הבאה אכנס ואצחק על עצמי, יותר נכון אערוך מחדש, שולחת לך את אהבתי בתקווה שבשבת הזאת תהיה מקודשת. love דנדוש.

[דנדוש*]

רק עוד משהו קטן... עכשיו את אצלי במועדפים, מאד מאד מועדפים....דנדוש

[ציפ_ציף*]

מכריחה את עצמי לקום..., להתלבש...לא להשאר במיטה עם הטרנינג, אוי דנדוש,איזו גיבורה את ! כל הכבוד מתוקה,מקווה שהצלחת להכניס את הקדושה לשבת שלך,
אני מכירה את זה,גם עלי עברו שבתות רבות בהן היה נדמה לי שרק אכלתי וישנתי (וקצת צעקתי על הילדים... )
ואז עשיתי חושבים,אני כל השבוע מחכה לשבת,כשהיא נכנסת אני אפילו מתרגשת ומתמלאת רגע של אור ותפילה ליד הנרות,ואז מה..?
גיליתי שדווקא בשבת אני כמעט לא מתפללת,כל השבוע אני קמה לפני 6.00 בבוקר ומצליחה להתפלל ואפילו לאמר בהסעה תיקון הכללי ועוד לימוד קטן של רבינו.ודווקא בשבת את הופכת לבטטה כזאת שלא עושה כלום בשביל להתחבר באמת לה'.
אז ניסיתי להוסיף תפילת שחרית וכשאני מצליחה זה מכניס לי קצת אור...אפילו השבת הצלחתי (בלי מוסף...)
אין מה לעשות,אם רוצים קדושה צריך להכין כלי,צריך להשקיע.

מאחלת לך ולי שבוע עם הרחבת כלים גדולה ואהבה עד השמיים

[דנדוש*]

הי, חברות וחברים שקוראים אתם מוזמנים להצטרף, עזר נורא הקטע של לספר, שבת נכנסה ברגיעה אפילו אמרתי תפילה על הבנים, החלטתי שאני מכניסה קדושה שלי אז שרנו זמירות עשה לי טוב, אבל בבוקר , נראה הקדושה השפיעה חזק קמנו כולנו ב- 10 אפילו הקטנות שמתעוררות מוקדם קמו אחרי, לא נורא זו פעם ראשונה, ולא נתתי לקדושה לברוח גם שקמנו מאוחר שרנו, והיא היתה שם!!!., במוצאי שבת לשכנים נשרף לוח החשמל, וכך ביליתי עם שלישיה בני 7 + ילדה בת 3 + האמא, נראה לי הקדושה משכה אותם שיהיה לי עוד קצת "עונג שבת" אבל בכייף.
אז זהו שהשבת המעט גשומה תתפתח לשבוע מלא גשמי ברכה בכל המובנים. אוהבת המון. דנדוש. נ.ב איך עושים לב?

[ציפ_ציף*]

דנדוש,נראה לי שעוד מעט גם את פותחת כאן בלוג !
רק תגידי ואני מסדרת לך יופי של דף.
לב עושים | L| אבל בלי רווחים ובכלל שווה לך לראות את האפשרויות ב הבעות בצ'יק צ'ק יש כאן למטה מתחת להוספה.
ברוכה הבאה מתוקה@}

[יעלי_לה]

תודה ציפ ציף ודנדוש, העליתן אותי!

[ציפורה_מזמרת*]

מילים של שמחה תמיד מרוממות אותי
ואחרי המילים נמשכים הלבבות וכן הלאה..
אני יושבת נפעמת נוכח דיבורי הקדושה שלכן,
כלי? הכנה?
קדושה?
מצוין, עכשיו סיפקתן לי חומר לרגשי- נחיתות לעשור הקרוב,
מה בדבר- זה הזמן שלנו עכשיו לגדול ולגדל את הילדים אז אנחנו די פטורות מכל החובות האלה ?
אני בכל אופן ממלאת בשבת את המצברים של השינה ורק אותם, כדי שיהיה לי כח נפשי להמשך השבוע עם כל הקצ' קעס, שירים-כמובן, סיפורים בשולחן שבת, הקשבה מעל לממוצעת לילדים (כלומר 2 דקות לכל אחד...) וזהו, היידה למיטה, לפעמים ספר טוב, סקס(מותר להגיד כאן???), והרבה הרבה מנוחה!!
בכל זאת בלי "רגשיי" אי אפשר אז תודה לכן דנדוש וציפהל'ה! תבורכו
עוד אני אמצא את עצמי בשיעור השבועי בגללכן , בשלג, בשבת הבאה, קריזה!
צלילים טובים.

[דנדוש*]

הי! ציפורה מזמרת, לשחק עם הילדים רק כשאני עם אנרגיות שופעות בד"כ בשבת אני עם אנרגיות שקועות, ז"א כמוך מחפשת את השקט, פעם מממזזזמממןןןן כשהם היו קטנים עוד הצלחתי לשכנע אותם לישון צהריים, היו זמנים.... היום הם עושים טובה אם הם "יחסית" בשקט, וזה לא משנה אם שיחקתי איתם לפני או לא, אין הנחות!!! אז את שק הנחיתות תתחפי למקום רחוק, השיעורים עלו כצורך נפשי, ואם אני מוותרת על ספר טוב, אז הצורך הזה ממש אבל ממש צועק,. אם כבר לשחק אז רק עם הבן זוג (אני קורעת אותו בשש-בש, נותן לי הרגשה טובה).אימל'ה ראיתי את השעה אני טסה לישון.בי.

[ציפ_ציף*]

ציפורה!!!:-] (אוהבת אותך-תחי הכנות!)

דנדוד את נהדרת! <זוכרת איך פעם קרעת את האיש שלי בשש-בש בחוף גופרה?>

[אמא_של_א_א_א*]

הי,
בדרך לשעור נוסף, עדין קשה לי שם.
מאוד משתדלת לאהוב את מה שעושה ולעשות מכל הלב, אבל כל- כך שונאת את המערכת הזו - שלא מאפשרת לילדים להיות הם, ואני בפנים פשוט משתגעת.
מחוייבת עד סוף השנה , אבל הקושי הביא לי הרבה בלגן ומחלות.
ממש לא מצליחה להבין איך עושים שקט בזמן יצירה עם כ"כ הרבה תלמידים בכיתה, שרוב הזמן אין להם מחנכת - אחת יצאה לחופשת מחלה והחליטה לא לחזור, והשניה, המחליפה, גם רוב הזמן נעדרת.
ואני שמבקרת שם רק פעמיים בשבוע - משתגעת.
למה מספרת לך - כי יודעת שאת מבינה אותי.
ויודעת שאת גם מסתדרת נהדר עם 40 "פרחושים" קטנים.

לגבי לוח השנה נשמע לי מגניב, אלא - אנילא שומרת כמעט הלכות וגם כך קצת קשה לי עם זה אז אם אני אראה את ההלכה כל יום מחדש יהיה לי אשם בלב- דבר שכדאי מאוד מאוד להמנע ממנו.
לכן תודה . ואשמח לשמוע מפעם לפעם איזה משפט מהרבי.
ואני ממש מתגעגעת לתחושה שהיתה לי שם.
ועוד דבר - גם אצלי חנוכה היה לא קל.
אני יודעת שהשיתוף בנחס לא עוזר אבל לפעמים קצת מאיר פרספקיטבה שונה. אולי?
רצה לעבודה
יום נפלא.

[דנדוש*]

תראפיה בניקיון- מכירות? זהו, שזה עובד נפלא!!!!, עד שהגעתי למטבח....... החלטתי שגם אישי צריך קצת לעבוד...... אז אני באתנחתא, רק ערימות הכביסה משגעות אותי ואין מייבש, החליט לשבות מרוב עבודה...., אם יש המוני כביסה ומשתדלים לכבס בקצב נורמלי ובכל זאת יש ערימות כביסה אז זה אומר שיש יותר מדי בגדים??? אני רק חושבת להגיד לילדים להתפטר מכמה בגדים זה עושה לי רע....(כי לי קשה....), החדרים נקיים, החדר הורים אפילו שטוף, אפשר לדרוך על הריצפה בלי חשש מעבמ"ים אם זה עושה לי כ"כ טוב הסדר הזה, אז למה קשה כ"כ לשמור על רצף כזה?, הכי מצחיק שכל פעם אני אומרת לעצמי זאת פעם אחרונה שאני נותנת לעצמי להגיע למצב כזה ופלופ מהר מאד אני נמצאת במצב הזה שוב! מישהי שמעה על שיטת המגירות? מעניין אותי לדעת אם מישהי שלמדה לפני שנתיים הצליחה להתמיד ולשמור על סדר.אבל ביום יום החלטתי שדבר אחד שהכי מפריע לי בו אני מטפלת ולא נמרחת, הבעיה שיש הרבה אחדים כאלה.... אנחנו צריכים גם תוכנית של ד"ר פיל ששולח לך מין חברת נקיון וסדר וארגון שמסדרים ומארגנים את הבית.... למישהו יש הצעות.?? טוב, עשה לי טוב על הלב לכתוב לכם עכשיו אני מתחילה את המשרה השניה...

[דנדוש*]

נ.ב ציפציפ- לקחתי את העניין שאמרת למצא את הטוב שבכל יום , ובכן חזרתי מאמא, במצב רוח החרגיל, והחלטתי לנסות להוציא את הבעסה בסבבה מכאן התרפיה בניקיון...הדברים שאני קוראת פה ובנחל נובע מאד עוזרים לי, בהערת אגב בעיתון מקור ראשון של שבת שעברה במוסף שבת, היה מאמר נהדר של נעמה מנוסי על האשה, ההארה, והשמן , (משהו כזה)קראתי ומיד נזכרתי בך, שווה לקרא!!!

[ציפ_ציף*]

וואו! אני בדיוק נמצאת באותו הטירוף,הבית מבולגן ברמות קשות,כשאני מצליחה לנקות,כ"כ נעים לי עם זה ולמרות הכל אני עוד לא מצליחה להביא את עצמי לשגרת סדר וניקיון.עדיין לא מצליחה להטביע את זה באופי שלי,
יש לי נטייה להניח לדברים,לתת להם להצטבר,להעמיס .
ואז מהיאוש קשה אפילו להתחיל...מאיפה בעצם להתחיל???
הצפה לא נורמאלית - כן,ואז גם אני מפנטזת על איזו מרגרט שתבוא בשקט,בלי ביקורת ופשוט תתחיל לנקות חדר אחרי חדר,מכונה אחרי מכונה,
חלון אחרי חלון.
שתעמיד כמה סירים טובים על האש ואז-פוף! תעלם עד הפעם הבאה...

מרגרט,איפה את???

אין יאוש! אין יאוש! אין יאוש! אין יאוש! אין יאוש כלל!!!

דנדושה,טוב לך לכתוב,
מה את אומרת שנפתח לך כאן דף? - מבטיחה להכנס ולהגיב .

[יעל*]

דנדוש , אני כבר שנה בשיטת המגירות. מדהים! מופלא!
מחבר אותי לקב"ה בצורה פשוטה ומדהימה (וחפשתי המון דרך לחיבור כזה)

הסדר והנקיון החיצוני הם כלום לעומת הנפש שמתנקה באמת ומסתדרת לה באמת לאט לאט..

כתבתי קצת באמא דתית, אם מעניין אותך..
בהצלחה!

[דנדוש*]

יעל-הדף ריק יש לך מושג למה? אשמח אם תשחזרי למעני ת'דף, עשית לי חשק לכתוב אז כתבתי שם מה שנקרא עשיתי סיפתח,
את יכולה קצת לפרט על מגירות? ואולי לפתוח בלוג בעניין?
ציפציפ חברתי- את יודעת שבעניין העקביות יש לי מניעות רבות אז למה לפתוח לי דף? חוץ מ'זה אני נהינת לשוטט לי בין נחל נובע, לבלוג שלך לעת עתה אני חושבת שזה די והותר,
לאמא של א-א-א -- איך יוצרים שקט ל-40 זאטוטים? בהתחלה שואגים, אחר-כך קובעים כללי התנהגות ועבודה מאד ברורים להיות הכי קשוחה שבעולם, ואחר-כך משא ומתן תהיו בסדר 10 דקות אחרונות עשיה חופשית., אחרי שכל זה מתבצע אפשר להיות נחמדים. נ.ב. זמן שאתם לוקחים מהשיעור יורד לכם מההפסקה, רעיון אכזרי אבל עובד.

[יעל*]

אמא דתית...

תהני

[ציפ_ציף*]

דנדוש,יש משהו במה שכתבת ל אמא של א א א זאת טכניקה שתשיג רגיעה זמנית,אבל לדעתי היא לא בונה ערך אצל הילדים,
בינינו,אם אני שואגת אני מלמדת אותם שמשיגים שליטה ע"י אבדן שליטה...
אז לא שאני לא שואגת בכלל,אבל אם זה קורה זה ממקום של עייפות או נפילה זמנית.
אני באמת מאמינה שאם יש עקביות ביחס חיובי+הרגלים טובים+משהו מעניין לתת להם,התוצאה תהיה כיתה שהיא שלך,לגמרי.
הבעייה שהיא לא מורה שנמצאת כל יום בכיתה והמחנכת שלהם היא דמות שמתחלפת לסירוגין,מה שמביא לבדיקת גבולות אצל הילדים,במציאות כזאת באמת קשה לבוא ולגבש את הכיתה.<קשה,אבל אפשרי>

יש לי תסכול גדול על מערכת החינוך שלא באה לדאוג באמת לטובת הילדים,אפשר לראות את זה בתקנים המעוותים של הכיתות,בתקציבים המוגבלים,בכך שהחלטות נעשות על בסיס של כסף.אפשר לראות את זה גם בכל מערך החינוך המיוחד.
אני עובדת שעות למלא טפסים לוועדת שילוב,מערבת את ההורים,עוברת וועדת שילוב ומה מקבל הילד הזה? - 40 דקות שבועיות !!! פחות משעה בשבוע! מה כבר אפשר לעזור לילד עם ליקויי למידה בפחות משעה שבועית?

למרות הביקורת אני נמצאת בתוך המערכת הזאת,מתוך אילוץ ובחירה,מנסה לפעול בשטח ולתרום במגבלות היכולות שלי למען הילדים,
ואין מה לעשות גם למען הביטחון של פרנסת בני ביתי...כיום המשכורת שלי היא המשכורת ה"בטוחה" בבית,מי שישמע יחשוב שאני מכניסה סכום מרשיםS-: אבל זה הכי טוב שיש עכשיו.

[אמא_של_א_א_א*]

קראתי אותכן, ותודה על ההתיחסות, אבל - אני לא יודעת לשאוג.
וכשניסיתי הלך הקול לשלושה שבועות. לא כדאי שוב.
ואני גם לא מסוגלת להעניש. וגם - השיא בשיטת החינוך הזו - אין לי איך להעניש.
לא יכולה להוציא ילד, לא לשלוח למזכירות , מקסימום לכתוב במחברת קשר, דבר בעייתי בפני עצמו כי הם מגיעים אלי לשעור הזה ללא ילקוטים.
אין יאוש אתן אומרות - ואני מסכימה- אבל ממש לא מבינה למה אני שולחת את בכורי לכיתה א'
סתם נהרסים שם הילדים.
ורק בגלל שהתחייבתי ושאני ממש זקוקה לכסף אני בפנים. ומנסה לגדול מכך. לשפר להמציא פתרונות,
למשל - אני אמורה לעבוד איתם המון ביצירה - אבל אין חומרים בית ספר.
אז כל המשפחה גויסה לאסוף והגענו לתוצאות מרשימות - הררי חומרים ממוחזרים מגיעים אל הכיתה והילדודס עוברים שעורי מיחזור.
קשה לי, אבל קיבלתי גם עזרה מהאומאופטית בענייני שליטה עוצמה וכוח, קצת עזר.
בסה"כ המשכורת עבור 6 שעות טובה.
ולמדתי שאני לא רוצה לעבוד בבית-ספר.
איך אתן מסתדרות עם הקור?
וכביסה - האמת שקצת ויתרתי לעצמי כשאין איפה ליבש.
ימים טובים