הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף

הלינק מתמצת ספר מדהים שקראתי ויש לי. מי שרוצה לקרוא, מאד מאד מאד מומלץ:
תזונה והתנוונות פיזית

האמת, ממש צריך להסתכל על התמונות בספר.
לדעתי שווה שלכל רופא שיניים יהיה אחד.
בגדול, מדובר על רופא שיניים אמריקאי מתחילת המאה (יחסית, לא זוכרת במדוייק ואין לי כוח ללכת לבדוק), שהחליט לערוך מסע-מחקר בעולם בין תרבויות שונות, כדי לבדוק את מצב השיניים של האנשים במקומות שונים בעולם בהתאם לאורח החיים שלהם, התזונה וכיו"ב.
הוא בדק משהו כמו 14 תרבויות שונות (מערביות ועולם שלישיות), צילם, השווה והגיע למסקנות מדהימות.
מה שעניין אותו במיוחד היה להראות את אותן התרבויות שחיו לפי המסורות המקוריות שלהן (בתחומי התזונה, העיסוק, אורח החיים) וגם אחרי שהשפעת המערב חדרה אליהן (שינוי בתזונה, בעיסוק, בסגנון החיים).
הוא מצא דברים די מדהימים (טוב, זה כבר די ברור לא?) לגבי השפעת התזונה הקלוקלת המערבית על מצב השיניים, מבנה הפנים והגוף, והוא גם השליך זאת רחוק יותר לנושא של לידות (מבנה אגן וכיו"ב).
ספר מאלף על איש באמת מדהים, שערך מסע מופלא (עם אשתו, כמובן) בתקופה בה זה לא היה כ"כ טריויאלי לנוע בין קצוות עולם.
המעניין הוא, שלמרות שהוא היה רופא שיניים קונבנציונלי למדי, ולמרות שהמסקנות שהגיע אליהן הן די ברורות וחד משמעיות, עדיין לא מלמדים אותן בבתי ספר לרפואה, רפואת שיניים, תזונה וכו'.
כרגיל, כל דבר אמיתי מודחק איכשהו עמוק מדי בשביל שלא ימצאו וחלילה ינהגו לפיו. זה ממש חבל בעיני!

ורד, אני לא יודעת איזה תרבויות הוא בדק, אבל ממצאים ארכיאולוגיים מראים שלפני החקלאות (כשהיינו לקטים-ציידים) אנשים לא סבלו מחורים בשיניים.

בדיוק!
זה ממש מה שהוא מראה שם.
הוא היה באירופה, בדרום, מרכז וצפון אמריקה, באיים קריביים למיניהם ונדמה לי שגם באפריקה. אבדוק בהזדמנות.
התמונות בספר ממש מדהימות. למשל הוא מראה משפחה בה ההורים גדלו על המזון המסורתי, והם נקיים מסתימות ושאר מרעין בישין, ואילו ילדיהם שכבר נחשפו לתזונה הקלוקלת ממש סובלים (ולא רק שיניים!).
יתרה מזו, הוא מראה אחים מאותה משפחה שחלקם נולדו וגדלו לפני הפלישה המערבית ללייף סטייל, וחלקם נולדו וגדלו אחריה ו... ראו זה פלא, יש הבדלים משמעותיים הן במצב השיניים והן במבנה הגוף ובמצב הבריאותי. מזעזע כמה שזה אמיתי!

כן, אבל כשאת אומרת "תזונה קלוקלת" צריך להבין שזה כולל גם לחם, אורז, ודברים תמימים כאלה.

התזונה הקלוקלת כוללת : לחם לבן, סוכר לבן, אורז לבן וכדו...
התזונה של השבטים האלו כללה דגנים מלאים, מוצרי בשר וחלב מלאים, פירות וירקות מלאים, אוכל ים (בימינו אי אפשר לאכול אוכל ים, כי הים עמוס בזבלים תעשייתיים שמכילים כספית.. הרשעים האלו!).

שרה, אני לא בטוחה במאה אחוז איך הם אכלו את הלחם שלהם, אבל מדובר על אנשים שחיו לפני עשרת-אלפים שנה. בערך אז התחילה החקלאות, ויחד איתה באו החורים בשיניים (ועוד כל מיני מרעין בישין).

בעיית החורים בשיניים התחילה בעת הציוויליזציה המודרנית. לפני זה היתה בעיה של שבירת שיניים, או עיוות מבנה הפנים אם חיו בתת תזונה, אבל שיניים לא היו דבר שנרקב.
איך הם אכלו את הלחם שלהם? בתנ"ך מדברים על אכילת לחם. אני חושבת שזה היה פיתות מחיטה מלאה.. הקמח הלבן היחידי שהיה באותה התקופה היה הקמח שניפו בשביל לחם הפנים, שניפו אותו ב13 נפות, שכל נפה יותר עדינה וצפופה מהקודמת.

תזכרו שאז, בשנת 1932, זה עוד לא היה כל כך גרוע כמו היום. עוד לא השתמשו בצבעי מאכל ובחומרים משמרים ובהנדסה גנטית (המכה בפטיש)... מעניין מה הוא היה אומר אם היה רואה את האנושות 2003...

יונת,
זה חסר-תקוה. את מדברת על המהפכה החקלאית לפני עשרת אלפים שנה והיא על 1932... אין סיכוי לדיון משותף.

החקלאות לא מהווה בעייה. האוכל המעובד והלבן זאת הבעייה.

שרה, הבעייה עליה מדברת יונת היא הוספת החיטה, האורז והתירס למזון של האדם. אלו הם סוגי מזון שאי-אפשר לצרוך בלי חקלאות, ולכן בתקופת הציידים-לקטים פשוט לא נאכלו. שרידי שלדים ושיניים מתקופת טרום-החקלאות (עשרת אלפים שנה אחורה ולפני זה) מראים שיניים שלמות ללא חורים. אני לא יודע לגבי שרידים שמתוארכים לאחר תחילת התקופה החקלאית -- אולי מייק יוכל להוסיף בנקודה הזו.

אז איך כל התרבויות שנחקרו בספר הזה השיניים שלהם היו שלמות? התזונה שלהם כללה דגנים, וחיטה ואורז ותירס... והם גידלו את זה בחקלאות. היתה גם תרבות אחת שהאדמה שלהם לא יכלה לגדל שומדבר, רק שיבולת שועל. אז הם אכלו שיבולת שועל ובעלי חיים. משהו פה לא מסתדר... המחקר מ1932, יש בו תמונות של אנשים חיים להוכיח את זה, ואילו המחקר על לפני 10,000 שנה יש בו רק שרידי שלדים, שרק הדמיון הפורה יכול למלא את החסר ולעשות את התמונה שלמה..

טוב, אני אנסה לעשות קצת סדר (אולי...?)
יש דיבור ברמה אחת המתעסק בכך שציידים- לקטים בעבר הרחוק ניזונו מבשר צייד, ושורשים, גרעינים, ירקות ופירות בר (אולי עוד כמה דברים קטנים. לא נתקטנן פה, טוב?) ואז באמת דובר על בריאות גוף ושיניים וכו' ברמה גבוהה ביותר, ואחרת ממה שהתקיים מאז הפך האדם לחקלאי. זוהי התזונה הפליאוליטית.
ברגע שהפך אותו צייד-לקט לחקלאי, החל מגדל את מזונו והוסיף לתפריט עוד מגוון גדול מאד של מזונות (בעיקר מתייחסים לדגנים למיניהם ולחלב ומוצריו) או אז החלו להופיע כל מיני תופעות בריאותיות (או שמא אומר- חולניות) שהיום הגיעו לדרגה קיצונית ביותר, מאז שהוספו לתזונה כל מיני חומרים שהייתי קוראת להם אנטי- מזון.
עכשיו, כל עוד גידלו אותם חקלאים את מזונותיהם באופן טבעי ובלי עיבודים, ריסוסים, ניקויים ופיטומים למיניהם היה המצב יחסית טוב (בעצם, מה יחסית, טוב מאד אפילו). המצב הורע עד מאד מאד כאשר חדרה השפעת המערב (וכוונתי כאן היא למוצרים מעובדים, לבנים, עתירי סוכר, שומן ונטולי סיבים, ויטמינים, מינרלים ושאר חומרים חיוניים) ואת הדברים הללו בדיוק תיעד אותו ד"ר נחמד ווסטון פרייס
בספרו אפשר לקרוא על ההשוואות שערך כפי שכבר כתבתי לעיל וגם אשכרה לראות תמונות. שווה!

אני פשוט זוכרת ממוזיאון האדם הקדמון שבתקופה הניאוליטית הם עקרו שיניים בעזרת חוט (שקשרו לשן ומשכו), אז כנראה שכן היו להם חורים לפעמים. אם כי בטוח שהיו להם פחות חורים מאשר לנו.

יש מחקר שנעשה ב1958 באוסטרליה במקום שנקרא "Hopewood" .
הם אוכלים רק אוכל טבעוני, ורמת העששת שם הייתה יותר נמוכה (אם כי גם אצלם היתה עששת).
רועי - הכי מוקדם שאני יודעת -
גם ב500 לפנה"ס במסופוטמיה יש דיווחים על השחרת שיניים וגם שלדים (והם אז חשבו שמדובר בתולעים שאוכלות את השן...).
בסוף המאה ה - 19 הורידו את המס על סוכר והחל שימוש נרחב בקמח לבן באנגליה ואז הם שגיעו למצב שהיה להם 90% עששת.
מחקר נוסף נעשה בילדים שאינם מסוגלים לעכל סוכר (Hereditary fructose intolerance). נמצא שהיה להם פחות עששת.
היום עששת היא אפידמיה של ממש. וזה למרות שיודעים מהם הגורמים ויודעים כיצד למנוע. למישהו יש הסבר הגיוני? (ההסבר שלי הוא שאין סיכוי שאני אצחצח אחרי שאכלתי שוקולד. זה הורס את הטעם וההרגשה!).
יש מטרה של הWHO שילדים שנולדים היום כבר יהיו caries free (ללא עששת). אם לא בגלל הצחצוח בגלל איטומי החריצים...
אבל מי בכלל מתווכח על זה שפחמימות גורמות לעששת?

יונת, תקראי את הקישור המרתק שורד הציעה.
יש שם אנשים שאוכלים דגנים, שעושים מהם לחם, שחיים באירופה בשנות השלושים למאה העשרים.
השינוי לא בא מהדגנים, לפי הממצאים שלו.
השינוי בא ממה שאומרת שרה: סוכר לבן, קמח לבן, ובעיקר מזון מעובד, תעשייתי. קופסאות שימורים, ריבות, עוגות, קפה עם סוכר, שוקולד ועוד. זה מה שמעניין.
עוד נתון מעניין:
תזונה מוגבלת! נגיד, שוויצרים מעמק מבודד באלפים - לחם דגן (שכחתי איזה) מעשה בית, גבינה צהובה מעשה בית, חלב, וטיפ-טיפה ירקות מגן הירק שמגדלים שם רק בקיץ, ובשר פעם בשבוע. זה כל האוכל. חדגוני ומגודל במקום, טרי, לא מתועש, לא מפוסטר.
או, סקוטים מהאיים הנידחים: פירות ים ו-oats (שיבולת שועל?), וקצת עלים ירוקים. זהו. אין מוצרי חלב, אין פירות בכלל.

עכשיו אני (דור רביעי לניוון) שואלת את עצמי:

מה האוכל שמתאים לי, או לבתי? הוא מדבר על אוכלוסיות שחיות דורות על דורות עם המזון שלהם. אנחנו תערובת בלי שורשים!

ואגב, הדברים מתחברים היטב עם כל מה שידוע לנו על ההנקה ותרומתה הן למבנה הפה והלסת ובריאות השיניים, והן לבריאות, וגם עם האתר הזה

קראתי עד הסוף את הסקירה על הספר של פרייס, וזה ממש גרם לי מחשבות נוגות. אין שום דבר שאני יכולה לעשות עכשיו כדי למנוע את הצמיחה הלא תקינה של ילדי. הנזק כבר נגרם ברחם, לפי דעתו של הרופא הזה.
המשפחה שלי, משני הצדדים, ניזונה מקמח לבן, סוכר לבן וכל יתר הזבל כבר יותר ממאה שנה. ההורים של סבתא שלי מתו משחפת בעשור השני של המאה העשרים (הרופא מקשר את השחפת לתזונה המודרנית, ונוכח שוב ושוב שבקרב אלה שעדיין ניזונים מהתזונה המסורתית פשוט אין שחפת).
אני מניחה שהנקה ממושכת משפרת במעט את המצב, אבל כנראה רק במעט?
וגם - מה אמורה להיות תזונה "אמיתית" שלנו? אין פה שום חיים אמיתיים בארץ הזאת, אולי חוץ ממובלעות קטנות של בדווים ועוד כמה כפריים ערביים, אם כי גם הם כבר אוכלים קמח לבן רגיל בפיתות שלהם וסוכר לבן בקפה, בבקלאווה וכו'.
ואגב, אני לא בטוחה שרק התזונה היא הגורם. תראו את כל אורח החיים של האנשים המבודדים שהוא מצא.

בשמת, נדמה לי שבאיזה מקום באתר על ווסטון פרייס דווקא מצויין ש כן יש מה לעשות וזה קשור בהרגלי התזונה שלך, כאם מניקה, היום וגם של ילדייך.
>ורד רק לא זוכרת בדיוק איפה < }

בעמוד הזה יש רמזים לאורח החיים הבריא שורד דיברה עליו ועוד קישורים שאבדוק.
זה מזכיר במידה מדהימה את סדרת ישמעאל ואת לוג קריאה בישמעאל .

זו נקודה למחשבה:
לשנות את אורח החיים, לשנות את סדר העדיפויות.
עוד נקודה למחשבה:
(משהו שעובר לי בראש הרבה)
אילו היית יודעת, ממש יודעת, שבדרך שאת הולכת בה תלקי בסרטן חמור בעוד עשר שנים --
האם תשני את החיים שלך?
אני קוראת הרבה על אנשים שחלו במחלות סופניות -- ורק אז שינו את החיים שלהם. ואני חושבת לעצמי: הרי אפשר היה למנוע את זה.
אבל את השיעור אי אפשר למנוע. בלי השיעור הם לא היו משנים את החיים.
ואם אני אשנה את החיים היום -- אף אחד לא יאמין לי שהצלתי את חיי, אם אני באמת אצליח למנוע את המחלות האלה.
(עוד נקודה למחשבה: למה כל כך חשוב לי שיאמינו לי? לא מספיק שאני מאמינה? כי מי שלא מאמין לי גם מזלזל בי, לא מעריך את מה שאני עושה, וקיים בחיים שלי, כך שזה בכל זאת מרעיל את האוויר שאני נושמת).

אני בעד לשנות וליהנות מזה כל עוד אפשר ולא רק אחרי שחולים. וממש לא מזיז לי שיאמינו לי. מספיק שאני מאמינה!

אנונימי

ראו גם: תזונה ללידת תינוק בריא

נקודת המוצא של הדיון בדף זה היא התיאוריה של רופא השיניים והחוקר ד"ר ווסטון פרייס , שפרש בספרו Nutrition and PhysicaFl Degeneration. היא מתאששת מכיוון אחר במחקרו של רופא השיניים ד"ר בריאן פאלמר , ובמחקרים מעניינים אחרים, למשל על הקשר בין תזונתן של נשים בהריון לבין גודלו של העובר בלידה וגודלו הסופי, ולמומים ומחלות שילקה בהן בחייו (התזונאית טובה קראוזה מביאה במדור המאמרים באתר אמנות הלידה את המחקרים על הנשים ההולנדיות במצור במלחה"ע השנייה, ועל הסבתות האינדיאניות ונכדותיהן שחלו בסכרת).

הנושא התחיל בדף סתימות כסף וסתימות שורש , וממנו העתקתי והעברתי את הדיון הרלבנטי. העתקתי גם מהדף הקודם שפתחתי בנושא, והדיון קשור גם לדף שימוש נכון במיתרי הקול .

בעקבות פרשת רמדיה עלתה בי שרשרת של מחשבות, כי הנושא של הדף הזה מעסיק אותי כל הזמן מאז שורד הפנתה אליו, ואפילו קניתי את הספר (בקשה: תקראו קודם את כל השרשרת, כי הפואנטה בסוף):

יש הנקה ויש פורמולה. העובדה היא שקיימת פורמולה כזאת, ומיניקות כמוני פשוט מתעלמות ממנה. אילו היו היצרנים תלויים בי, המוצר היה יורד מהמדפים. כלומר: העובדה שהאבקה הזאת קיימת לא אומרת ש אני חייבת להשתמש בה.
כבר יותר משנה אני לא נוגעת במזון מעובד, מפני שיש לי תינוק שאלרגי לא רק לחלב, סויה, אגוזים, תירס, עגבניות, רוב הפירות, כנראה שומשום ולא יודעת מה עוד - אלא גם לכל הכימיקלים באשר הם. כלומר, העובדה שהמזון המעובד קיים לא אומרת ש אני חייבת להשתמש בו.
המסקנה: אפשר לחיות ככה, מתזונה מוגבלת ולא תעשייתית.
עוד מסקנה: קשה מאוד, כי אני מתגעגעת למאכלים אהובים.
עוד מסקנה: קשה כי צריך לבשל ולהכין כל דבר, אי אפשר סתם לחמם מקופסא...
עוד מסקנה, והיא המרכזית - לחלק מהסביבה יש בעיה קשה לקבל את התזונה המוגבלת שלי. במשפחתי המורחבת זה מתקבל בלי בעיות, אבל במשפחתו של בעלי יש תגובות שאפילו "לא מאמינות" שהינוקא משלשל דם כתוצאה ממשהו שאני אוכלת, ומנסות לכפות עלי לאכול גם את מה שאני נמנעת ממנו למען הינוקא.

עכשיו נגיד שבעקבות ספרו של פרייס אני מבינה שדווקא התזונה שאני אוכלת עכשיו היא התזונה העדיפה בשבילי מכל הבחינות.

מה קורה אם אני מחליטה להישאר עם התזונה הזאת גם כשהינוקא יבריא?

איך אפשר לחיות בחברת השפע מוקפת במה שורד לב קראה אנטי-מזון - ולהימנע לחלוטין מלצרוך אותו? (כשאין אלרגיה חריפה של תינוק יונק בתור סיבה טובה לעשות את זה)

האם אפשר?

כי כל החברות האלה שפרייס בדק פשוט חיו את חייהן. האנשים שאכלו "נכון" לא היו צריכים לעשות את זה באופן סגפני, כלומר למנוע מעצמם דברים שקיימים ושכולם סביבם צורכים. והנה, באמת, ברגע שהגיע המזון המערבי הקלוקל לאותם מקומות - הוא תיכף השתלט! תוך שנים בודדות לא נשאר שם אף אחד עם המזון המסורתי!

אולי הם לא ידעו מה המחיר, כמו בעניין הפורמולה, כי אף אחד לא אמר להם שהמזון החדש והטעים יגרום להם ולדורות הבאים למחלות ולניוון העצמות והשיניים בגוף. להיפך, בדיוק כמו עם הפורמולה, הקמח והסוכר הלבנים הגיעו אליהם בתור "המודרניזציה", הטוב, המשופר, העדיף והחדש!

אולי אילו היו יודעים היו מסרבים לזה. אבל מי ידע?

במשפחתו של בעלי יש תגובות שאפילו "לא מאמינות" שהינוקא משלשל דם כתוצאה ממשהו שאני אוכלת, ומנסות לכפות עלי לאכול גם את מה שאני נמנעת ממנו למען הינוקא.
מה?! למה? האם מישהו נעלב מזה שאת לא אוכלת משהו? האם התזונה המיוחדת שלך מחייבת אותם להתארגנות מיוחדת שאין להם כוח אליה?

מה קורה אם אני מחליטה להישאר עם התזונה הזאת גם כשהינוקא יבריא?
באמת, מה קורה?
שלא כרגיל, בשמת, קצת קשה לי להבין מהי התחושה/ההתלבטות שאת מעלה כאן. זה כנראה משהו טעון מבחינתך, כי בדרך כלל הדברים שלך חדים ובהירים, לפחות בעינַי הקוראות.
אם אני מנסה בכל זאת למפות את מה שאני כן מבינה, את אומרת שיש איזשהו קונפליקט עם הסביבה. כל עוד יש אלרגיה חריפה של תינוק יונק בתור סיבה טובה לעשות את זה , אז ההעדפה התזונתית שלך יכולה להתקבל, אם כי בהרמת גבה ובעין-עקומה-משהו. האם אחר כך, כשתעשי את זה רק למען עצמך -- זו אולי כבר לא תהיה סיבה מספיק טובה? לא מספיק טובה בעיני מי?
נושא אחר -- אבל קשור לזה -- את מדברת על לחץ חברתי מאסיבי לצרוך את האנטי מזון הזה (מישהו עושה מזה כסף). וגם על כך שההחלטה לא לצרוך אותו נתפסת כהימנעות, ענישה, סיגוף (שוב: נתפסת ע"י מי? רק הסובבים אותך או גם את? ומה בעצם כל כך נורא בלהיתפס כסגפנית?), ובכלל, קשה להימנע מצריכת המזון ה"משופר" הזה אחרי שמכירים אותו, כי הוא טעים. אולי עדיף היה שהוא לא היה בא לעולם.
אני מנסה להבין מהו בעצם הנושא שאת מעלה לדיון... אחר כך אני בהחלט אשמח לדבר איתך על זה, אם יהיה לי מה לומר.

מה?! למה? האם מישהו נעלב מזה שאת לא אוכלת משהו?
אני בעצמי לא כל כך מבינה.
אולי יש אנשים, שמרגישים רגשי אשמה כשהם אוכלים דברים טעימים שלי אסור?
ואולי יש אנשים, שפשוט לא מאמינים שמשהו שהם לא עברו בעצמם - קיים!
נגיד, שלא היתה לי אף פעם בחיים דלקת אוזניים. ואז בא מישהו ואומר "יש לי דלקת אוזניים". אני אומרת לו: "לא נכון. אין דבר כזה. בחיים לא שמעתי על דלקת באוזניים. טיפש מי שנתן לך את האבחנה הזאת". איך תאבחני את האישיות שלי?

לגבי נושא הדף:
אני אומרת ככה:
התיאוריה של פרייס אומרת -
בני אדם צריכים לאכול תזונה שמתאימה לבני אדם. מזון טבעי ואמיתי, שגדל באיזור שלהם.
כאשר בני אדם (או כל מין של בעלי חיים) אוכל מזון שאינו מותאם לו ביולוגית (למשל: חתולים שאוכלים מזון מבושל, בני אדם שאוכלים קמח לבן וסוכר לבן) זה גורם לתהליכי התנוונות בגוף שלהם.

יש התנוונות בעצמות: קודם כל בעצמות האף, הלסת והאגן, ועששת בשיניים.
יש התנוונות בגוף: מופיעות מחלות ניווניות באיברי הגוף השונים.
מופיעה חולשה בריאות, שבתקופה שהוא בדק התאפיינה במחלת השחפת.

כל אלה תהליכי התנוונות שפוגעים כבר ומייד בדור הראשון שנחשף למזון הלא-מתאים לאותו בעל חיים, תוך חודשים ספורים עד שנים ספורות מהתחלת התזונה הלא ביולוגית.

ההתנוונות הזאת פוגעת גם בעוברים אם אמם כבר נחשפה למזון הלא ביולוגי לפני ההריון או במהלכו, והיא מחמירה מדור לדור. הפגיעה באגן עושה אותו צר מדי וגורמת לבעיות בהריון, שאינן אמורות להיות בהריון בריא של נקבת אדם בריאה.

לטענתו, והוא מוכיח אותה בתמונות שאינן משתמעות לשתי פנים, הפנים ה"מעודנות" כביכול של האדם הלבן, עם האף הדק, הן עדות גלויה לניוון. האף שאמור להיות למין האנושי באופן ביולוגי תקין הוא אף יותר שרוע ורחב, במבנה פנים יותר רחב. ההיצרות אינה אלא דרכו של הגוף המתנוון לחסוך במשאבים כשהוא ניזון בדלק לא מתאים:
מה שניזוק קודם הוא עצמות שאפשר לנוון, כדי לשמור על איברים ועצמות יותר חשובים.

הנזק עובר ומחמיר מדור לדור.
הנזק מחמיר מילד לילד באותה משפחה.
ניסויים בחתולים, במחקר אחר, הראו שלקח לפחות ארבעה דורות שתזונתם היתה נקייה לחלוטין מכל מזון שאינו מתאים לחתולים עד שנולדו גורים בריאים ולא מנוונים - וגם אז, עדיין נולדו גורים מנוונים לצד גורים "נקיים מניוון".

אם משתכנעים מהתיאוריה שלו מסתכלים סביב ורואים שכל העולם שלנו מלא בתזונה שאינה מתאימה למאכל אדם , שגורמת לכולנו לנזקים.

אבל האוכל הזה הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו: בסופרמרקט, בטלביזיה, בקולנוע, בעיתון, בספרות, במסיבת יום ההולדת, בגן של הילדה, במנגל של יום העצמאות, בארוחה אצל ההורים ביום שישי, בהרמת הכוסית בעבודה, במסעדה, כשמתארחים. בכל מקום, בכל מצב, בכל אירוע.

אם אנחנו מחליטים שאנחנו וילדינו נפסיק לצרוך אותו, ונעצור בכך את התהליכים הניווניים אצלנו ואצל ילדינו, אנחנו ניתקל בקשיים הבאים:

יהיה לנו קשה לוותר על כל כך הרבה מאכלים שאנחנו כבר מכירים, רגילים אליהם ואוהבים. לזה התכוונתי כשדיברתי על "סגפנות". זו לא סגפנות אם כל מה שאי פעם הכרת ואכלת הוא שיבולת שועל, דגים ופירות ים. זו כן סגפנות אם אתה מת על עוגות ואתה מחליט לוותר עליהן מעתה ועד סוף חייך מפני שהן גורמות לך נזק בריאותי, ועוד נזק שאי אפשר לראות את תוצאותיו מייד אלא צריך להאמין (כמו שהמעשן לא רואה נזק מיידי מהסיגריה שלו).
יהיה לנו קשה בכל הסיטואציות החברתיות, כי לא נוכל להשתתף בריטואלים של חברתנו. זה לא רע אם משפחה שלמה מסכימה ומחליטה על אורח חיים תזונתי כזה, עוד אפשר לחיות (נניח, מגיעים לאירועים ולא אוכלים שם, לא הולכים למסעדות וכדומה). אבל אם רק בן זוג אחד רוצה לחיות חיים "מוגבלים" ובן זוגו לא מקבל ולא מאמין בזה, וגם לא רוצה לוותר על האוכל המוכר והאהוב, אז המשפחה עלולה להיכנס לקונפליקט קשה.
יהיה לנו קשה למצוא מזון שמותאם למין האנושי. אפילו לגדל בעצמנו יהיה לנו קשה, כי רוב הזרעים שיש היום הם הכלאה גנטית במקרה הטוב, והנדסה גנטית במקרה הרע. כיום, בעולמנו, מקורות המיים והאויר מזוהמים, רובו המכריע של המזון אינו טבעי, אפילו המזון האורגני מכיל זנים שלא נוצרו בטבע בסביבה אקולוגית מסוימת, אלא הותאמו בידי אדם לדרישות "השוק".
יהיה לנו קשה למצוא מזון שמותאם ל"שבט" שלנו: אנחנו פה בישראל, יוצאי המון עדות, מעורבים גנטית, וכמעט אף אחד מאיתנו לא חי פה מדורי דורות. אז מהו בכלל האוכל הטבעי שמתאים לאחת כמוני? מהם הגנים שלי? למה אני מותאמת? או יותר מדוייק: למה אני גם מותאמת ביולוגית וגם צומח באופן טבעי בארץ שאני חיה בה? והילדים שלי?

אין לי תשובות לאף אחת מהשאלות.
רק ברור לי, שלגבי המשפחה שלי אין ספק שהוא צודק. ההורים של סבתי מתו משחפת. בעיות בדרכי הנשימה, היצרות הלסת, כל בעיות השיניים שהוא פירט והסביר עליהם, היצרות האגן, כל הדברים האלה קיימים במשפחתי. המשפחה הזאת על כל ענפיה אוכלת קמח לבן וסוכר לבן בעצם לפחות שישה דורות. אני מתחלחלת למחשבה על כך שבגלל מה שאני אוכלת מאז ילדותי גם הילדים שלי נולדו עם אף צר מדי וכדומה, ושאין די בהנקה ממושכת כדי להציל את הלסת שלהם והשיניים שלהם מהבעיות האלה. לפחות אני נותנת הנקה, שזה בהחלט עונה על ההגדרה של "מזון טבעי המותאם למין האנושי", אבל כל השאר?

הסוגיה החברתית היא הסוגיה שהבלטתי בהקשר של האלרגיות של ילדי, מפני שאפילו עם סיבה רפואית בריאותית טובה (הרצון להגן על הילדים שלי) אני נתקלת בבעיות חברתיות בגלל התפריט המוגבל שלי, לפחות בקרב המשפחה של בעלי על כל ענפיה (גם דודים ובני דודים). בעלי מאוד מתוסכל מזה שאי אפשר ללכת למסעדות (אין לי כוח לזה שאוכלים שם משהו שבטוחים שהוא בסדר ואז הינוקא משלשל דם ושוב עצירת גדילה).

אם זה ככה לתקופה מוגבלת ובגלל סיבה רפואית - מה יהיה אם פתאום אני אחליט שילדי ואני לא אוכלים יותר שום דבר מהמזונות המנוונים?
זה כמו להחליט לחיות בכוכב אחר, לא כאן!

הרי מי, חוץ ממני (ומורד לב) יאמין שרשימת המזונות הבאים לא ראויה למאכל אדם:

כל מה שמכיל קמח לבן: לחם, פיתות, לחמניות, פסטה, עוגות, סופגניות, לביבות, עוגיות ועוד. (קמח אורגני מלא שלם או מנופה - מותר, אבל רק ל"שבטים" או לאינדיבידואלים שהחיטה בכלל מתאימה להם מבחינה ביולוגית, ודי ברור לנו היום שיש אוכלוסיות שהחיטה אינה בגדר "מזון" לגופם, אלא רעל).
כל מה שמכיל סוכר באבקה או בגבישים: כל דברי המתיקה, כל הבצקים, כל מה שמכיל שמרים, כל המשקאות הממותקים, ועוד. (פירות, דבש ומזונות אחרים שהסוכר נמצא בהם באופן טבעי - מותרים, אבל רק פירות ודבש מתוצרת מקומית, ושמתאימים ל"שבט" או לאינדיבידואל).
כמעט כל מזון תעשייתי שהוא, וכל מזון שמכיל כימיקלים: כל דבר שבא מקופסא, כל דבר שמכיל אבקת מרק, אבקת אפיה, משפרי אפיה, צבעי מאכל, חומר משמר וכו'. מזון תעשייתי כולל חלב פרה ומוצריו, שדרכי העיבוד שלהם אינם מסורתיים (מסתבר שיש הבדל וההבדל רעיל). כולל כמובן את כל החטיפים והממתקים מכל סוג שהוא. כולל את כל הבצקים האפויים מכל סוג שהוא. כולל כמובן את כל המזונות המוכנים, מטבעול ועד חומוס אחלה. כולל קופסאות שימורים. הכל הכל. (לא כולל חלק מהמזון האורגני, שהוא בעצם וריאציה על "אוכל ביתי" - נגיד, לבנה מחלב עיזים אורגנית, או מיץ ענבים אורגני, או פסטה אורגנית למי שהדגן שממנו היא עשויה איננו בגדר רעל. כן כולל מזון אורגני מעובד שאינו אלא חיקוי למוצר מזיק, כמו עוגות אורגניות, שוקולד אורגני, קורנפלקס אורגני וכן הלאה).

השארתי משהו?
נגיד: עוף, הודו, פרה, כבשה, דגים שגדלים בארץ. אורגני בלבד.
ירקות ופירות שגדלים באופן טבעי בארץ. טבעי =לבדוק מה גדל פה באופן אוטוכטוני. זה טבעי. לא ברור אם משהו שיובא לכאן כבר בימי הביניים (בכל זאת עברו יותר מאלף שנה) כבר ייחשב טבעי, או שאנחנו צריכים לחזור אחורה לעידן הטרום חקלאי.
וזהו בערך.
וגם הם לא טבעיים (ההודו מאמריקה, לא? הדגים מורעלים כבר בים).

הסברתי יותר טוב מה מטריד אותי?

הרי מי, חוץ ממני (ומורד לב) יאמין שרשימת המזונות הבאים לא ראויה למאכל אדם

גם אני.

אבל ההרגלים של הילדות, אפילו שההורים הקפידו מאד שלא יהיה קמח לבן, סוכר לבן, הרבה מלח וכו' מפתים ומושכים לאכול מדי פעם גם משהו "לא ראוי", כי הוא טעים (כלומר - ממכר).

ואני מסכימה מאד עם יהיה לנו קשה בכל הסיטואציות החברתיות
נראה לי בלתי אפשרי להתבדל תזונתית לאורך זמן גם משום שזה מאד מפתה, גם משום שהחברה לא מפרגנת ומנסה לדחוף אוכל עם כל מיני מניפולציות (ראי פולניות כאן ועכשיו), וגם משום שזה לא נעים להיות תמיד המוזר/יוצא הדופן וכדו'.

אני מאמינה שכל אחד מאיתנו בחר להוולד בתקופה בה הוא חי. כלומר אנחנו וילדינו בחרנו, בגלגול הזה, להוולד לתקופה הזאת עם כל האתגרים, עם כל החסרונות ועם כל היתרונות.

בשמת, ברור שהידע הזה שקיבלת מהספר ואת חולקת איתנו יכול לגרום לך לשנות את חייך, לחיות יותר טוב, לאכול יותר בריא. אבל, לדעתי, אין אפשרות לנהל בימינו אורח חיים שכבר לא קיים - במיוחד לאור כל הקשיים שציינת.
גם אם תצליחי למצוא, בדיוק, את האוכל המתאים לך ולילדייך, האם תוכלי למנוע מהם להכיר ולרצות את האוכל האסור?

החסך הזה עלול ליצור בהם דווקא רצון ל"מרד" - דווקא מה שאסור יהיה משאת נפש.
לאמא שלי היה מאוד חשוב שכל הצעצועים שלי יהיו מחומרים טבעיים, עץ וכד'. בפעם הראשונה שהיא הלכה איתי לחנות לקנות ביחד משהו (סנדלים) אני "מרדתי" בכל הטבעי הזה ובחרתי כפכפי פלסטיק עם פרח ורוד פלסטיקי וזוהר....(לשמחתי, טעמי השתפר עם השנים

)

לדעתי, בתקופה בה אנחנו חיים צריך לשמור על איזונים. אם זה במה אנחנו אוכלים, מה הבידור שלנו (ספרים ,טלויזיה, וכו') ובכל נושא אחר.

בודהה דיבר על דרך האמצע. לדעתו הדרך להארה לא נמצאת החיי העושר בארמון וגם לא בחיי הספגנות של הנזיר ביערות - אלא באמצע באיזון בין הדברים. לדעתי, דבריו שנאמרו לפני 2500 שנה נשמעים מאוד נכונים ואקטואלים בימינו.

אמא מתחדשת, כנראה פספסתי משהו בהסברת הנקודה:

אני לא מדברת על "לאכול בריא".

אני מדברת על זה שהמזון שלנו גורם לילדים שלנו להיוולד עם דפורמאציות בשלד, בגולגולת ובשיניים , עם בעיות נשימה מולדות (אף שעוות והתפתח צר מדי כתוצאה מהתזונה של הסבתא, האם והתינוק, למשל, כך שיש קשיי נשימה מבניים בלתי ניתנים לתיקון שרק יחמירו מדור לדור), וכן הלאה.
על תהליך של הרס המין האנושי שמסלים.

מי יודע אם מגיפת האלרגיות המתפשטת ומחמירה לא קשורה לזה?

אני מדברת על להציל את התזונה של ילדי כדי שנכדי לא ייוולדו במצב עוד יותר חמור.

איך שאני רואה את זה, אין דרך אמצע אם פרייס צודק, כמו שאין חצי הריון.

אם אני אתחיל עכשיו, והדורות הבאים ימשיכו, אולי ייוולדו במשפחתי ילדים בריאים עוד 4 דורות.
אם לא, ייתכן שנכדי ייוולדו עם דברים יותר חמורים מחוסר יכולת לנשום היטב כל החיים, מערך שיניים שלא מתאים ללסת ואלרגיות מרובות.

ננסח ככה:
אם מציעים לך לאכול תאלידומיד ואומרים לך שזה טעים, וזה באמת טעים לך, מה תעשי אם כולם נהנים מאכילת תאלידומיד אבל ילדים נולדים בלי ידיים ורגליים?
זה מדגים את הדאגה שלי?
ואם זה לא נראה כל כך בולט כמו העדר ידיים ורגליים?
רק אף צר מדי מכדי לנשום, ריאות חלשות, שיניים עקומות, מנשך מעוות, עששת וריקבון, אגן צר מדי ומחלות ניווניות באינפלציה מסלימה?
מה אז?
עדיין תגידי שדרך האמצע עדיפה ואי אפשר לוותר על התאלידומיד (הרעל הטעים שכולם אוכלים בהנאה)?

מעניין שאבא שלי חושב שהאנשים הם תוצאה של השתכללות אבולוציונית. הוא אומר את זה ככה: כשם שהאנשי הצלחות המעופפות הם קרחים, ראש ענק, וגוף קטן גם אנחנו מתקדמים ולא פרימיטיבים ושעירים. בגלל זה האנשים מקריחים. אנו מתקרבים להיות הקרחים של הצלחות המעופפות... וגם אנו לא פרימיטיבים שצריכים את השיני בינה, בגלל זה אין לגולגולת מקום וצריך לסלק אותם. השיני בינה זה שרידים מהעבר הפרימיטיבי שעכשיו לא צריכים אותם.

בא לי להקיא!
}>

בשמת, לא קראתי את הספר המדובר. כל מה שאני יודעת הוא מה שאת הצגת כאן לפנינו.

את מעלה הרבה שאלות. חלקן הפתרון הוא באמת בכוח הרצון שלך ו של ילדייך. לחלקן אני לא מוצאת פתרון.

אני לא רואה איך אני מצליחה לגדל ילד במאה ה21 ,עם כל ההגבלות הללו על האוכל, בלי חסך פסיכולוגי או יצירת אנטי.

כל זה בהנחה שבאמת הצלחתי למצוא מה הוא האוכל הנכון לנו.

לדעתי, יש מלחמות שהן אבודות מראש, ואין מה להלחם אותן.

דרך האמצע ולחיות את הווה (שוב בודהה) הם הדרך שלי לצאת שפויה בעולם מטורף וגם האמונה שזה רק אחד הגלגולים שלי ובאתי ללמוד פה משהו שהוא מעבר לחומר. זו כמובן לא חייבת להיות הדרך שלך, אני כותבת את זה רק כי העלית הרבה שאלות.

לגדל ילד במאה ה21 ,עם כל ההגבלות הללו על האוכל
זו באמת בעיה.
על זה אני באמת צריכה לחשוב, מה עושים.

הפנים ה"מעודנות" כביכול של האדם הלבן, עם האף הדק, הן עדות גלויה לניוון. האף שאמור להיות למין האנושי באופן ביולוגי תקין הוא אף יותר שרוע ורחב, במבנה פנים יותר רחב
למה, למה לא אמרו לי את זה לפני 10 שנים.
>האף ומבנה הפנים הרחבים-יחסית של סמדר עשו לה הרבה בעיות בדימוי העצמי<

בשמת, אני מאד מתחברת למה שכתבת על 'איך להימנע ממזונות טעימים, אבל מאד לא בריאים בעידן שלנו'. גם אני חושבת על זה הרבה.
כמה מחשבות שלי בעניין מתעסקות בשאלת המינונים. אבל היי, אני יכולה להרשות את זה לעצמי, כי לא אני ולא בתי לא מגלות תופעות כ"כ לא נעימות ואף מזיקות כמו שאת מתארת אותך ואת בנך

השאלה היא עד מתי...כלומר, עד איזה דור.
אני רוצה להאמין שאם אוכל בעיקר מזון מזין ובריא, שלם וקרוב למקורו, אוכל מדיי פעם לאכול גם דברים פחות בריאים, או ממש לא בריאים בכדי להשביע את המיינד. וכאן המקום לקבוע מינונים אישיים ובהחלט מורגשים. לחלקנו יהיה חבל ארוך יותר ולחלקנו (כמו שנדמה לי שאצלך, בשמת) החבל קצר בהרבה יותר... ואין ספק שיש פה השפעה של הדורות הקודמים, אותם 4 שלפנייך שציינת. זה משהו שהרבה אנשים לא ממש מודעים אליו, או מעדיפים להתעלם ממנו- ההשפעה שלנו על דור ההמשך שלנו בטווח הקצר או הארוך. אבל זה לא שונה בהרבה מההשפעה שלנו על כדה"א בטווח הקצר או הארוך, בעצם בעיניי זו הרחבה של ההבנה הזו

מחשבות נוספות מתעסקות בתחום הרוחני יותר של התגלגלות הנשמות. של מי בוחר להגיע לכאן בזמנים אלו. מה מתאים לאלו שבאים עכשיו. ברור לי שהם עם מודעות שונה מאלו שהגיעו לפני כמה מאות ואלפי שנים. כאלו שכבר לא יכולים לגור במקום מבודד, מוגדר וברור, עם אותה התזונה (בריאה ככל שתהיה), אותם כללי התנהגות, מנהגים, בחירת תחום העניין בחיים/ בן הזוג וכו'.
יש הבדל ורבות מדבר על זה רודולף שטיינר (שאגב, עוד ספר להמלצה, בשמת או אחרים "תזונה בריאה למניעת מחלות על פי הרפואה האנתרופוסופית/ ד"ר וולף) וגם אחרים (פשוט נכנסתי קצת לקריאת ספרי אנתרופוסופיה בעקבות יעל זלאיט ואחרים

).
העולם שלנו היום הוא ברבה יותר מעורבב בכל התחומים וודאי שיהיה גם בלבול בתחום התזונתי ואפילו בין הגישות ה"בריאות" יש ויכוחים.
זה קצת מחזיר אותי ללמידה העצמית של כל אדם את גופו ואת דפוסיו. כן, עם הכוונה, תמיכה והדרכה שכן אין לכולנו את כל הידע והכלים, אבל אני בהחלט חושבת שעל כולנו לחנך את עצמנו וראו איך זה קורה בנושאים החביבים עלינו פה: הריון, לידות, גידול ילדים, חינוך, רפואה, מניעת מחלות, אורח חיים בריא וכו'.
יש פה בהחלט את נושא האחריות שלנו כלפי עצמינו, העולם סביבנו, ילדינו וילדיהם הלאה.....

מחשבות שעלו לי לגבי מה שהילדים תמיד אומרים- למה מה שלא בריא תמיד טעים (כבר עברנו הסבר מקיף על מה שעושה המונוסודיום לטעם שלנו וזו עדיין שאלה שמרחפת ונותחת מידי פעם על שולחן האוכל שלנו...)
בקבוצת הילדים של בננו הגדול- בן 9 היה משחק שהורכב ממשהו מצחיק שאומרים והפרס שוקולד.
ילדינו אינם אוכלים שוקולד ובדר"כ מסרבים בנימוס- אבל כמה זמן זה יחזיק מעמד?
לא כל אחד מילדינו יעמוד בכך כמו הבכור- ואז מה?
<עדינה מאוד לא רוצה לפדח את הילד ולשלוח אותו לפעולה עם קוביית חרובים...יש גבול לא?!>

עדינה, גם אני חשבתי על זה כשראיתי את ילדייך בוחרים ביוגורט כשיש גם מילקי. אבל התרשמתי למדי מזה שהיה להם כל כך ברור שלא נוגעים בשוקולד שהנושא אפילו לא עלה לדיון (עד שאנחנו לא התאפקנו ושאלנו).

בשמת, למה חשוב לאכול רק תוצרת מקומית? ואם מגיעים ממקום אחר? צריך לאכול רק את התוצרת המקומית במקום המוצא או במקום החדש?

למה חשוב לאכול רק תוצרת מקומית?
השערתי (הלא מבוססת): מזון מתוצרת מקומית הוא מזון שהכי מותאם לנו בגנים שאולי הועברו מדורי דורות. זאת בהנחה שכול חיינו במקום מסויים הם התאמה לאקלים ותנאי שטח אחרים, שיוצרים בסופו של דבר את המזון אותו אנחנו אוכלים.

ואם מגיעים ממקום אחר? צריך לאכול רק את התוצרת המקומית במקום המוצא או במקום החדש?
שאלה מצויינת. נראה לי שכשבאים לגור במקום חדש כדאי להמשיך באותו מזון שאכלת במקום הישן. כשגרנו בחו"ל אכלתי בעיקר מזון מקומי אליו לא הייתי רגילה מהבית, וזה לא השפיע עלי לטובה.
אני רואה בעיות דומות (אבל שונות משלי) אצל בן זוגי שלא נולד בארץ

חוץ מזה שיש את העניין האקולוגי: אכילת תוצרת מקומית זה אומר פחות לייבא (פחות אנרגיה מוצאת על שינוע הדברים מח"ל לכאן),
זה גם אומר כלכלה מקומית בריאה יותר.

תובלה גם לוקחת זמן. הכי עדיף זה לאכול ישר מן העץ; קצת פחות טוב זה לאכול את מה שאתמול מישהו קטף מהעץ; לאכול מה שקטפו לפני שלושה ימים בדרום הארץ -- עדיין לא נורא; לאכול מה שהביאו מניו-זילנד לפני שבועיים -- לא מוגזם?

תמר, עם מבוגרים זה נתפס בהערכה אולי אבל חברת הילדים האכזרית יכולה בהחלט לראות בזה משהו מעורר בוז

ואם חברת הילדים היא של ילדי "באופן טבעי"?

גם אצל מבוגרים שזה לא נתפס כלכ ך בהערכה .
אגב , מה המזון המקומי שלנו ? תמרים ? עגבניות ? חומוס?
אני מנסה לחשוב מה מופיע בתנ"ך - דבש , תמרים , לחם (לאיזה הכוונה )?

נכון מאוד,סף סיבולת אחר של הגוף עם הסביבה,ו-אבולוציה.....מי יודע אם לחיים באופן טבעי כמו שקהילות כיום מתעקשות לנהל יהיה מקום בעתיד.
אממ"פ,
אולי בעוד המון המון שנים. אבל, באחד מהקורסים הראשונים בב"א שלי בפסיכולוגיה, למדנו על זה שהמוח האנושי התפתח הרבה יותר מהר מהגוף, והגוף האנושי לא מצליח להדביק את קצב השינוי שהמוח מכתיב. הרבה פתולוגיות מוסברות -- חלקית לפחות -- על הרקע הזה. למשל, התגובה הפיסית של הגוף האנושי למצבי לחץ (עלייה בקצב הנשימה והלב ובלחץ הדם) שירתה מצוין את אנשי היערות. כך הם יכלו לברוח מחיית הטרף או להתגונן במהירות וביעילות רבות יותר. היום, למי שמגיב כך, למשל, בשעת בחינה -- ויש רבים כאלה -- התגובה הזו לא יעילה במקרה הטוב ומזיקה ממש במקרה הפחות טוב (כמו שאמר אז המרצה שלי: אפשר לברוח היטב מחדר הבחינה, אפשר להכות היטב את הבוחן, אבל כל זה לא ממש עוזר לעבור את הבחינה...). למעשה, גופנו מפגר אלפי שנות אבולוציה אחרי המציאות שאנחנו יוצרים בעזרת מוחותינו, וכלל אינו מותאם לחיים בעולם המודרני, הגם שהשתנה רבות במשך השנים. לשם המחשה, די לחשוב על כך שהעולם של היום שונה תכלית השינוי מזה שלפני 400 שנה, הדרישות ההסתגלותיות שלו שונות לגמרי, ובכל זאת, הגוף האנושי כמעט שלא השתנה -- הוא לכל היותר התארך קצת.
בכל אופן, כדי לצמצם את הפער קל יותר ללכת קצת אחורה. זה משהו שאנחנו יותר שולטים בו מאשר ההליכה קדימה, שזה עניינם של גנים שאנחנו לא בדיוק יודעים מה הם עושים, ובדרך כלל הם עושים אותו לאט... לאט.
חלק עיקרי ממה שמניע את קהילת "באופן טבעי" ודומותיה הוא ההכרה בכך שאנחנו משלמים מחיר כבד על הפער האבולוציוני הזה. אם פעם הגוף האנושי ימחק את הפער לגמרי -- הרי הדיון על "באופן טבעי" לא יהיה רלוונטי משום שהטבע עצמו יהיה שונה. ייתכן שמה שיהיה הכי טבעי והכי בריא לגוף החדש הזה, זה לבהות יום תמים במסך מרצד, לאכול גלולות במקום מזון, לנסוע בכלי רכב כלשהו לכל מרחק הגדול מ 30 מטר ולנשום אויר מלא בחומרים שהיום נחשבים רעל.
אל דאגה, אם יימשך קצב האבולוציה הנוכחי, זה לא הולך לקרות באלף הקרוב. גם לא בזה שאחריו.
הרבה יותר פשוט לנסות לחיות קצת "באופן טבעי".

_אגב , מה המזון המקומי שלנו ? תמרים ? עגבניות ? חומוס?
אני מנסה לחשוב מה מופיע בתנ"ך - דבש , תמרים , לחם (לאיזה הכוונה )?_
גם אני ניסיתי לחשוב. בתנ"ך מופיעים שבעת המינים שנתברכה בהם ארצנו, כך שמלבד דבש, לחם (מחיטה או משעורה, סביר להניח שלחם מלא, כי למי היה כוח וזמן להתעסק בקילוף ובניפוי) ותמרים יש גם ענבים, תאנים, רימונים וזיתים. זה עושה קצת בעיה בחורף, אם חושבים על זה. בנוסף אכלו בשר בקר וצאן (עזבו אותי!!! לא אוכלת את זה!!!). לגבי חלב בקר או צאן, עופות וביצים אני לא מצליחה להיזכר במובאות רלוונטיות.
הצרה היא, כמו שבשמת כתבה למעלה, שבהיותנו נצר לעם מפוזר ומפורד, אי אפשר לדעת למה בדיוק אנחנו מותאמים גנטית. שינינו מקום הרבה פעמים, וסביר שהגנים שלנו התערבו-משהו באלה של המקומיים. סיכוי לא רע שלכל אחד מאיתנו מתאימה תזונה שונה במקצת מלמשנהו. במקביל, המודרניות הביאה לכך שיתאזרחו כאן גם זנים לא בדיוק מקומיים, כמו תפוחים, בננות או הדרים (טוב, בעצם אני לא יודעת. הביטוי "פרי עץ הדר" דווקא מופיע בתנ"ך. וגם "רפדוני בתפוחים". מי שיודע דבר לאשורו יבוא נא ויתקן).
>אולי בכלל כדאי שנחזור לאכול מן. נשמע מה-זה טעים<

סמדר, ממש נהניתי ממה שכתבת. אשמח לשמוע עוד!

מעניין שגם אני חושבת ישר על שבעת המינים. אגב החיטה: אם החיטה התגלתה פה בפלשתינה בידי האגרונום הידוע אהרון אהרונסון!
כמו כן אכלו: קישואים, דלעות ואבטיחים (שוב קייצי?).
פחות "בקר" במובן פרות, יותר אכלו בשר כבש, ואני חושדת שאכלו אותו בשלושת הרגלים - אז היו עולים לירושלים ועושים מנגל. הקרבת הקורבנות היא בעצם מתן בשר כבש ועז לאלוהים, ומובן שאת החלקים הטובים הכוהנים היו לוקחים, וחלקים אחרים היו נשארים בידי המקריב לאכול.
אכלו מוצרי חלב: חלב, חמאה (אברהם נתן גדי וחמאה למלאכים, יעל אשת חבר הקיני עשתה חמאה, ולסיסרא נתנה חלב במקום מים).
אגב המן: כמובן, אכלו ציפורים, כגון שלוים, וביצי ציפורים, כמובן תרנגולות.
אכלו דגים, מי שחי לחוף הים ולחוף הכינרת או החולה, או ליד נחלים.
אכלו חוביזות (חלמית?).

בחורף - חיטה, שעורה, ביצים, בשר (דגים, צאן), מוצרי חלב, בצל, שום, ירקות שורש? צנון וצנונית?
בסתיו - פירות יבשים.
וכן הלאה.

חסר לי בדף המעניין הזה איזושהי התייחסות למזון ביחס לעובדה שתוחלת החיים הממוצעת מהמאה ה18 -כמעט הוכפלה.
בזמנו אורך החיים הממוצע היה בסביבות ארבעים פלוס.
כדי לחדד זאת אני רוצה להוסיף שכל הנשים (שכמוני) בחרו להתחיל ללדת בגיל שלושים או יותר, לא יכלו לעשות זאת באופן טבעי בעבר, סביר להניח שהן כבר היו סבתות ... (אם כי יכול להיות שהיו להן עדיין מלא שיניים חסונות)
אם המזון שלנו הרסני עד כדי כך איך זה שרבים מהאנשים סביבי בני הארבעים, חמישים, שישים הם מלאי מרץ, עשייה ושמחת חיים ועוד ידם נטוייה.
כוונתי היא: תהליך השינוי של גוף האדם מורכב מדברים רבים חוץ מהמזון. התעסקות רק במרכיב הזה של האוכל, מעניין כפי שיהיה, הוא רק פן אחד בתהליך הרבה יותר מורכב. תהליך שבו השבטים שחיו ואכלו על פי עקרון הרצף הלכו ונכחדו, והתרבויות שהשתנו במהירות גדלו והשתלטו על פני כדור הארץ.

(סתם הערה קטנה על השפעת המזון על השיניים אצלנו: המשפחה של בעלי אוכלת הרבה פחות בריא ממשפחתי, המון המון קינוחים ובשרים מטובלים, בעלי בכלל שוקוהוליק, כלומר, מכור לשוקולד, ואני בכלל לא אוהבת מתוק ולא היו לנו ממתקים בבית בילדותי. אבל לבעלי שיניים צחורות ובריאות להפליא ושלי מחוררות להחליא... איזה באסה!)

במאה ה-18 כבר היינו די רחוקים מחיים "באופן טבעי". אנשים חיו בערים צפופות עם ביוב ברחובות, לא שטפו ידיים אחרי שטיפלו בחולים, ועוד הרבה דברים טובים. אם רוצים להשוות את תנאי החיים של היום למה ש"טבעי", עדיף להשוות ללקטים ציידים, ולא לחקלאים או עירונים.

<עדינה מאוד לא רוצה לפדח את הילד ולשלוח אותו לפעולה עם קוביית חרובים...יש גבול לא?!>

עדינה,

ההורים שלי "פידחו" אותי על בסיס יומיומי ולא רק עם קוביית חרובים. לי זה גרם להרגיש מיוחדת ובריאה, ושההורים שלי אוהבים אותי (כך הם הסבירו לי את השוני בתזונה - שהם לא רוצים שאני והם נאכל את X כי זה לא בריא, והם רוצים שנהיה בריאים).

הרבה מהאינדיבידואליזם שלי נבנה מלהביר לחברים שלי מדוע אני שונה מהם בכל מיני דברים.

< מצד שני אגליה יותר מידי אינדבידואליסטית עד היום >

אם אנחנו רוצים לחזור ללקטים ציידים, כל הרשימה שהיתה כאן לא רלוונטית (אולי חוץ מדגים, אם אלו דגי ים ולא בריכות):
חיטה, שעורה, ביצים, בשר (דגים, צאן), מוצרי חלב, בצל, שום, ירקות שורש? צנון וצנונית?
היא מגיעה מהתקופה בה החל ביות הצמחים והחיות וננטשה דרך החיים של הצייד והליקוט.
האם הנוון קשור למעבר מצייד וליקוט לחקלאות, או מתזונה חקלאית שהאדם לא מותאם אליה?
ואם האפשרות השניה - כמה זמן לוקח לאדם לסגל את עצמו לתזונה חקלאית? האם מזונות שהגיעו מיבשת אמריקה לפני כמה מאות שנים אינם מותאמים אלינו? אם לא, עלינו להתנזר מתירס, תפוחי אדמה, בטטות, כמדומני שגם דלעת ועוד.

לא, דלעת היא אוטוכטונית לארץ, עד כמה שידוע לי.
אבל תירס ועגבניות באמת לא מתאימים לרובנו.
לגבי תפוחי אדמה יש לחשוב, כי כבר מאות שנים הם שימשו באירופה מזון מרכזי.

יש כאן שתי שאלות, שמתחברות ומתרחקות כל הזמן:
ראשית, התזונה של הלקטים הציידים
שנית, התזונה שקדמה לתזונה המודרנית המתועשת והמעובדת.

כמו כן, יש לשים לב שפרייס בדק בכל מקרה אוכלוסיות מבודדות באירופה, שלא זו בלבד שעדיין לא הגיעו אליהן הקמח הלבן והסוכר הלבן וכן הלאה, אלא שהן היו אוכלוסיות עובדות, החיות בחיק הטבע, באויר הצח, לפי המזון המקומי, חיי עבודה בריאים די "באופן טבעי": שוויצרים שחיו בעמקי האלפים המבודדים עם עדר הפרות שלהם ועם הגינה הקטנה ליד הבית, סקוטים שחיו באיים מבודדים על הדייג, ואני אישית יכולה להוסיף שחלק לא מבוטל מאוכלוסיית נורבגיה חיה במידה רבה עדיין ככה עד היום.

ורד, תקני אותי אם אני טועה - הוא בכל מקרה לא התייחס לאוכלוסיות הערים שהיו מקולקלות כבר אז מכל הבחינות.
באוכלוסיות האירופיות שפרייס בדק לא היתה תוחלת חיים נמוכה כלל וכלל. היו אנשים מבוגרים וזקנים בריאים ביותר.

תודה בשמת. באמת מאד מבלבל לדעת מה מקלקל ומה לא (חוץ מזה שהבנתי שהמצב די חסר תקווה בכל מקרה

)
אגב בדקתי ב"רובים חיידקים ופלדה" (בהזדמנות זו תודה ענקית לאיתי שרון על ההמלצה שדירבנה אותי לקרוא את הספר אחרי שהוא שכב לי על המדף כמה חודשים. ספר מרתק ביותר), והדלעת כמו הקישוא הגיעו מאמריקה. הדלועים של אזור הסהר הפורה היו מלון, ובאפריקה המערבית אבטיח.
עדיין לא ברור לי עד כמה חשוב שהמזון יהיה מקומי, ותוך כמה זמן הוא הופך למקומי. זו בעצם שאלה שלישית שמתווספת לשתיים שלך: התזונה המקומית שמתאימה לגנים של מי שאוכל אותה. זה שיקול שעדיין לא נתקלתי בו עד עכשיו, למרות שכמובן נתקלתי בטענות נגד המעבר לחקלאות ונגד התזונה המעובדת מדי שמאבדת חומרי תזונה חיוניים בדרך. אם הבעיה היא "רק" המזון המעובד, זה לא כל כך נורא לתקן, לפחות חלקית, על ידי קניית מזון גולמי ולא מעובד ככל אפשר ובישול ואפיה בבית. (אם אופים לחם לבד מקמח מלא, סוכר חום, ביצים של תרנגולות חופשיות וכו' - מה עם השמרים? זה מקלקל הכל?)
אם המקומיות של המזון חשובה זה כבר מסבך את העניינים, במיוחד אצלנו היהודים שקשה להתחקות אחרי המקורות שלנו ולמה הגנים שלנו התרגלו במאות השנים האחרונות, שלא לדבר על מי שחי בכלל במקום אחר ממקור מחצבתו (ישראל) וגלותו (אירופה) כמוני - בארה"ב.
ואם אנחנו צריכים לחזור לצוד וללקט אנחנו בכלל בצרות

תוך כמה זמן הוא הופך למקומי
השאלה היא, בעצם, תוך כמה זמן המקומיים הופכים למותאמים למזון החדש.
משך שינויים אבולוציוניים באדם הוא מסדר גודל של עשרות אלפי שנים.
הסתיגות: זו אמירה מאוד כללית - תלוי האם שינוי התזונה הורג, או מקטין פוריות, או סתם מקטין איזשהן יכולות (שאז, אם חיים בקבוצה שלא כולה הושפעה, זה אולי בכלל לא יראה אבולוציונית (קרי, יגרום לברירה טבעית) כי אם יש די חברים בעלי יכולות רגילות, זה יכול לחפות על היכולות הירודות של האחרים).

באדם המודרני, מרבית השינויים הפיזיים מחופים ע"י היותנו בלתי תלויים (כמעט) במצבנו הפיזי כדי לאכול (חקלאות ממוכנת, תוספי מזון, מזון מעובד), להתרבות (הפריות, שאיבות, תרומות, קיסריים), ובכלל לחיות (הרבה מקצועות שאינם פיזיים, מכוניות-מעליות-כורסטלויזיה...).

מוח שמפצה על הגוף המתנוון, תהליך שמי-יודע-לאן-יוביל.
טוב? רע? נסבל?
לאיודעת.

גילה, לפי דברייך עוד לא הסתגלנו כלל לאוכל חקלאי כי החקלאות החלה לכל המוקדם לפני פחות מ 10000 שנים ובמקומות רבים מאוחר הרבה יותר.

בדיוק. כמעט.
סביר שכן קרה תהליך אחד, מהיר יותר: אנשים שלא היו שורדים כלקטים-ציידים, כן שרדו כחקלאים. כלומר - לא נבררו החוצה ליקויים פיזיים.
זו לא התאמה למזון החדש, אלא לתנאים החדשים, הנוחים יותר (התחלה של אותו חיפוי-בעזרת-המוח [מוח כולל גם עזרה-הדדית] על ליקויים פיזיים).

בהחלט רואים שינויים מאז החקלאות. למשל, אצל עמים שבייתו פרות, עזים, גמלים, וכו', רוב האנשים המבוגרים מסוגלים לעכל לקטוז (סוכר החלב). לעומת זאת אצל עמים שלא, כמעט כל המבוגרים לא מעכלים לקטוז.

בתוכנית "חוצה ישראל" שבה דב אלבוים מארח אנשים, התראיין אדם ששם המשפחה שלו עיטם מהיישוב ההררית. אני לא זוכרת את השם הפרטי. מר עיטם חקר בין השאר (הוא ארכאולוג) מה אכלו בארץ ישראל ובמזרח התיכון בתקופת התנ"ך. הוא סיפר שאכלו הרבה חיטה, אבל בצורה שאנחנו לא מכירים היום, הרבה שמן זית שהיו עושים על-המקום והה כנראה מאד מאד טעים, כי דב אלבוים פשוט שתה שמן מהכוס במהלך התוכנית וטען שזה נהדר, וגם שהיו שותים יין מהול במים.

לפי מר עיטם, נזיד העדשים שיעקב הכין היה משהו מאד מיוחד ונחשב מעדן, כי לא אכלו הרבה עדשים.
גם בשר לא אכלו כמעט לפי מה שהוא אמר, רק בנסיבות מאד מאד מיוחדות וגם אז מעט מאד.

אצל עמים שבייתו פרות, עזים, גמלים, וכו', רוב האנשים המבוגרים מסוגלים לעכל לקטוז (סוכר החלב).
נכון, ועדיין מדובר רק ברוב ולא בכולם -- מה שאומר שהתהליך עדיין נמשך.
בדומה לכך, יש אומרים שבעיות גב הן נפוצות כל כך משום שתהליך ההזדקפות והמעבר להליכה על שתיים עדיין לא הושלם!

אנשים שלא היו שורדים כלקטים-ציידים, כן שרדו כחקלאים.
הו, כן. למרות מה שכתבתי למעלה בעניין תגובת החרדה הבלתי-תואמת, אני עדיין מעדיפה את הסטרסורים המודרניים על פני פגישה עם דוב רעב במעבה יער.

חיטה - כן, אם החיטה.
זיתים, שמן זית, יין, וכאמור: תאנים, תמרים, צימוקים, דבלים, דבש, רימונים, מוצרי חלב (חלב, חמאה, כנראה גבינה מסוג כלשהו) וכפי שאמרתי - בשר בשלושת הרגלים, פחות או יותר. את תרנגול הכפרות אוכלים? ואם יש תרנגול יש גם תרנגולת ואוכלים את הביצים שלה ואת האפרוחים, יונים ושלוים.
מהו המלפפון התנ"כי? באמת שכחתי אם הדנוטציה היא "מלון" או "קישוא".

אתר שמלמד על תזונה "תנכית

נדמה לי שבספרים הישנים של ניסים קריספיל יש סקירה של צמחי ארץ ישראל וכיצד נהגו להשתמש ולאכול אותם במשך הדורות. אני זוכרת שהפתיע אותי כמה מאכלים ניתן להכין מצמחי הבר, (כולל בלוטי האלון) ותהיתי מדוע הידע הזה התפוגג ולא נשאר כחלק מהמזון העממי, היומיומי.

נראה לכם שגם מיגרנות קשורות לעניין? קראתי על העניין של הצרות האף ודרכי הנשימה ותהיתי אם יש לזה קשר למיגרנות שתוקפות אותי מדי פעם, יש לי הרגשה מדי פעם שלא מגיע מספיק אוויר דרך האף ומזה מתחילים כאבי הראש בזמנים המועדים לפורענות. מפחיד.
אגב, לגבי
אנשים שלא היו שורדים כלקטים-ציידים, כן שרדו כחקלאים
שוב מהספר המרתק "רובים חיידקים ופלדה" - נכון אבל באופן עקיף. חיי היומיום של האיכר הראשון לא היו קלים יותר מחיי הלקט צייד, להיפך, ולא נראה שבריאותו או איכות חייו השתפרו לפי ממצאים ארכאולוגים. אבל הוא היה יכול לייצר ולאחסן מספיק מזון כדי לקיים עוד אנשים חוץ מעצמו וכך אנשים אחרים שלא היו שורדים לא כציידים לקטים ולא כאיכרים יכלו לשרוד. וכך נוצר מצב בו יכלו לצוץ פתאום פקידים, בעלי מלאכה, מלכים, אנשי דת ועוד (ותחליטו לבד אם זה דבר טוב או לא...)

תהיתי מדוע הידע הזה התפוגג ולא נשאר כחלק מהמזון העממי, היומיומי
לא היה בו צורך יותר ברגע שעברו לחקלאות. מידע שאין בו צורך לא נשמר (אלא אם כן תועד בכתב, אך מאחר והיה פנאי להמציא את הכתב רק לאחר שעברו לחקלאות, זה היה קצת בלתי אפשרי מן הסתם...)

בדומה לכך, יש אומרים שבעיות גב הן נפוצות כל כך משום שתהליך ההזדקפות והמעבר להליכה על שתיים עדיין לא הושלם!
סביר יותר שהן נפוצות כי אנחנו לא פעילים פיסית.

תהיתי מדוע הידע הזה התפוגג ולא נשאר כחלק מהמזון העממי, היומיומי
הוא נשאר, רק לא אצלנו. מאיפה לדעתך קריספיל הביא אותו? מעממי הארץ שהידע עדיין קיים אצלם -- הם יוצאים לשדה עם שקיות לאיסוף, כמו שאנחנו יוצאים לשוק לקניות.

אנשים אחרים שלא היו שורדים לא כציידים לקטים ולא כאיכרים יכלו לשרוד
לזה התכונתי.

קראתי וחשבתי.
הגעתי למסקנה שאפשר למצוא בקלות מקרים הסותרים את הטענה על הקשר בין תזונה לבין מבנה הפנים:

בארה"ב יש קהילות שלמות של אפריקאים-אמריקאים שכבר כמה דורות חיים בעיר בשכונות עוני בהם יש גישה אך ורק למזון מהיר גרוע. זה כל מה שהם אוכלים. מקדונלדס. לא נראה לי שיש להם אפים יותר צרים וכ"ו.

בארה"ב יש קהילות של איימיש שכבר כמה דורות חיים בכפר ואוכלים מזון בריא ולא מעובד. גם אם זה לא המזון האופטימלי על פי התיאוריה, זה עדיין בריא יותר ממה שהרבה לבנים אחרים אוכלים. לא נראה לי שהאפים שלהם רחבים במיוחד.

מה מצב התפתחות הלסתות והשיניים שלהם? האם את יודעת לאבחן?
כי אחד הדברים שהדהימו אותי הכי הרבה היה לראות את התמונות ולהבין לראשונה שבניגוד לווסטון פרייס ולרופאי שיניים וחוקרים אחרים בתקופתו (שנות השלושים של המאה העשרים), שעדיין ראו פנים ושלד "נורמליים" ולכן דפורמציות בלטו לעיניהם - אני כבר לא ראיתי פרצופים בלי דפורמציות!

רק עכשיו אני פתאום רואה על כל צעד ושעל - לסת תחתונה לא מפותחת, לסת עליונה לא מפותחת, שיניים שלא נכנסות בלסת, מנשכים שלא מתאימים, חלק של הפנים שלא התפתח (לרוב החלק האמצעי או התחתון או שניהם), בעיות שלד ומבנה שהן תוצאה של מחסור תזונתי של האם לפני ההריון, וכן הלאה.

לגבי האיימיש - צריך לבדוק. הם לא צריכים להיראות כמו כושים. למעשה, כשראיתי את התמונות של הילדים הלבנים התקינים (בלי דפורמציות, בחברות מבודדות) ידעתי שבילדותי ראיתי כאלה! בנורבגיה! שם עד היום יש באזורים רבים מודעות תזונתית גבוהה. שם ראיתי ילדים בריאים. ותפסתי פתאום למה אני מבדילה כל כך בקלות (כמו הסקנדינבים) בין פרצופים של נורבגים לבין פרצופים של שבדים - השבדים תמיד נראים יותר "עירוניים". בטח! יש אצלם יותר דפורמציות!

אז מה בדיוק התזונה של האיימיש? צריך לבדוק את כל ההיבטים. לא מספיק לאכול מזון "בריא" (בריא לפי איזו תיאוריה?) או לא מעובד (הם לא אוכלים קמח לבן? לא אוכלים סוכר? לא אוכלים שמנים מוקשים? לא אוכלים שמנים צמחיים לא מכבישה קרה? לא אוכלים ממתקים משום סוג?) - חשוב גם לאכול מזון מסוים עשיר בויטמינים, שאולי הם לא אוכלים. האם הם שומרים על הקרקע או שיש שם הידלדלות הקרקע בגלל עיבוד חקלאי שלא מחזיר לאדמה את מה שנלקח ממנה? דברים כאלה.

והאם מבנה הפנים והשלד שלהם אכן עם דפורמציות - או תקינים? האם יש להם בעיות אורתודונטיות ובעיות עששת כמו לכל ארה"ב, או פחות? ואיך?

בקיצור, שאלות למחקר מעניין.

אגב, לא מזמן ראיתי תמונות של ערבים בארץ ישראל של תחילת המאה. כאלה שחיו על המזון המסורתי, כמובן (לא היה משהו אחר). בלטו לעיני הפנים המפותחים היטב, מבנה הלסת והשיניים התקינים וכו'. אחר כך יצא לי לראות בכמה תוכניות אקטואליה (הינוקא נרדם בהנקה בישיבה, אז אני מוצאת את עצמי תקועה מול כדורגל או כדורסל או יותר גרוע, תוכניות כאלה) ערבים של היום. אחרי הספר של ווסטון פרייס אי אפשר להחמיץ את זה - אותן דפורמציות כמו שלנו. שיניים בולטות בלסת העליונה, לסת עליונה לא מפותחת (כל מרכז הפנים לא מפותח, צר מדי), לסת תחתונה צרה מדי, ועוד עיוותים כמו שיש לרוב האנשים סביבנו.

טוב,
הדברים קשים עד מאוד, ואני חושבת שכרגע הכי חשוב הוא לאכול לפחות כ-ל מה שאפשר אורגני,,,,,

ואני מבחינה כי ככל שאוכלים יותר נקי כך יש רצון פחות ופחות ממילא לאכול אוכל מעובד כמו ביסלי , תפוצי'פס, שוקולד,מיצים למינהם..אפילו לימונדה שאני מכינה בבית מחצי לימון עם כפית סוגר חום טעימה לי פי כמה מכל מה "שטיבעי" שנמכר...(ברור שזה לא מפתיע) כמו גם שיציאה למסעדה אני מדללת בעד יותר ממחצית המשקה שמונח לפני....- אה בדר"כ אני מעדיפה לימונדה

) צריך לעשות כמו הפסקה ואז רואים שזה כלל לא חסר .... באופן לגמרי מפתיע!

הרגע עליתי על ציטוט מדהים מלינוס פאולינג:

As two time Nobel prize winner Linus Pauling declared: "You can trace every sickness, every disease, and every ailment, ultimately to a MINERAL DEFICIENCY."

ואיך הגעתי לזה? כי הלכתי לברר מהו המינרל "אירידיום", שהינוקא שלי היה אלרגי אליו.

במה לעזאזל יש אירידיום???

זה מאוד מעניין. הבחנתי בעיוות כזה אצל בני שכיום הוא בן 4. שיניו הראשונות בקעו בגיל חודשיים וחצי ומנפילה שקרתה בחודשים הראשונים - עדיין לא היה יציב , הן נוטות מעט פנימה.
האורטודנטית אליה פניתי ביקשה כי נישאר במעקב וטוענת כי זה גורם לתזוזה של הלסת ובעצם לסגירה לא טובה של הלסת.
יש לי תחושה שזה לא רק מהנפילה וכי קיימת חולשה בכלל באיזור הלסת ודפורמציה כלשהי.

כתבה מעניינת על מה קורה שאוכלים חודש מקדונלד
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2941988,00.html

אל תשכחו כמה נקודות בלהט הדברים :

אותם ציידים-לקטים לא סבלו מחורים רבים בשיניים הודות לעובדה המרה (בין אחרות) שהם לעתים נדירות מאוד הגיעו לגיל גבוה מ 30-35, חיות טרף היו אוכלות אותם הרבה לפני כן, או מחלות. כמובן שגם העדר מוחלט של סוכר לבן רק מועיל.

האבולוציה לא עוצרת, יש לנו עצם זנב שהיא שריד לזנב, מעי עיוור שלא עושה כלום חוץ מלקבל אפנדיציט - וגם הגוף משתנה לאט לאט בהתאמה לתנאי החיים. מעלתנו העיקרית היא בזה שאנחנו חיה מאוד סתגלנית.

לגבי 1: לא נכון. אתה מדבר על חקלאים (שכן סבלו מחורים בשיניים). לקטים-ציידים הגיעו (ועד היום מגיעים) לגיל 70 ואף 80. אם אתה מדבר על תוחלת חיים ממוצעת, הרי שהיא כוללת גם את מי שמת בינקות ובילדות, ולכן מטעה -- כ-50% מהילדים מתים לפני הבגרות בתרבויות שאין בהן אנטיביוטיקה.

שליחה על ידי מא_צ'י* » 31 מאי 2005, 14:42

_יונת שרון (03.12.2003 10:16):
בהחלט רואים שינויים מאז החקלאות. למשל, אצל עמים שבייתו פרות, עזים, גמלים, וכו', רוב האנשים המבוגרים מסוגלים לעכל לקטוז (סוכר החלב). לעומת זאת אצל עמים שלא, כמעט כל המבוגרים לא מעכלים לקטוז._

יש לנו פה כמה מחקרים על השימוש במוצרי חלב בתקופות עתיקות באזור א"י ויש פיתוי לצטט הכל
<מא מתרצת את הציטוט הארוך שהולך לבוא>

מתוך "ארץ זבת חלב..." מאת יונל רוזנטל וברוך רוזן:
"... למרות זאת, ספק אם אבותינו שתו באמת חלב טרי, כמזון שבשיגרה. תנובות החלב אז היו זעירות, וניתן היה לאסוף רק כמויות חלב קטנות. גם המעט שנאסף, בתקופות המתוארות במקרא, נשמר בכלי חרס ובנאדים עשויות מקיבות ומעורות של בעלי חיים (שופטים ד;יט); האנזימים הטבעיים והמיקרואורגניזמים ששרדו בריקמת הקיבה או בנקבוביות החרס, בשילוב עם חום הסביבה, החמיצו את החלב במהרה. ספק אם כל תושבי הארץ היו מסוגלים להנות משתית חלב טרי, אפילו אם נמצא להם.לפי מחקרים בני ימינו, יהודים וערבים ישראלים כאחד סובלים מ"אי ספיגת לקטוז". התופעה מצויה הן באוכלוסיות היהודיות, כ-70%, והן בין הערבים הפלסטינים, כ-81%. אין סיבה להאמין שהמצב היה שונה בהרבה בתקופת המקרא... לכן קשה לדמין שחלב טרי נצרך בכמויות".

הכותבים מצטטים מחקרים שמראים שרובנו בעצם לא מעכלים לקטוז, הדבר פשוט בא לידי ביטוי בצורות שונות ולאו דווקא באלרגיה "שרואים". זאת ועוד, אותם מחקרים מצוּטטים מראים שמדובר בתופעה מבוססת-גנטיקה (הכי קל להראות אצל היהודים, שאצלם אחוז האי-סבילות דומה לגבי תפוצות שונות) ולא בתופעה שמתפתחת עם היחס לסביבה שונה. כלומר, אנחנו לא מתאימים יותר מבעבר לצריכת חלב, למעשה - אנחנו לא מתאימים לצריכת חלב.

זאת ועוד - מוצרי החלב שכן ניצרכו באזור הזה בעבר היו, כפי הנראה, בעיקר מוצרים מוחמצים כמו חמאה ויוגורט.
לא - חלב וגבינות (צהובות או לבנות).

Scientists show we’ve been losing face for 10,000 years

בשמת א, זה פשוט מדהים.

יש לי הוכחה חיה בבית!
מפאת פרטיותם של שני הבנים שלי לא אצרף תמונה, אך:

לפני ההריון הראשון כמובן לא הייתה לי כל מודעות לנושא. בזמן ההריון אכלתי גרוע כי הייתי נורא עסוקה, ולמרות שבד"כ כן משתדלת להקפיד על מזון איכותי - באותה תקופה לא הקפדתי. לבן הבכור שלי יש מבנה פנים צר, אף פצפון עם נחיריים קטנים מאוד. לסת צרה, סנטר צר.

כמה חודשים לפני ההריון השני נתקלתי בדף הנהדר הזה, ובשני (עם המלא

) ולקחתי ברצינות. האמת ש"תמונה שווה יותר מאלף מילים" וזה מה שהכי דיבר אלי. הקישור עם התמונות (את הטקסט עוד לא מצאתי פנאי לקרוא במלואו). הייתי אז עם קנדידה ובמילא נאלצתי לעבור לתזונה נטולת סוכר לתקופה, בקיצור, אכלתי מזון מבריא, נקי, טרי, לא מעובד, לא מטוגן וכו'. אמנם כשנכנסתי להריון היו לי בחילות שלא איפשרו לי להמשיך לאכול הרבה מהדברים הבריאים, אבל ההתחלה הייתה טובה מאוד,ובהמשך השתדלתי כמה שיכולתי.
הבן השני נולד ומיד שמתי לב שהאף שלו רחב, נחיריים רחבים ופתוחים. הפנים יותר עגולים. הוא עדיין פצפון ושמנמן, בן 8 חודשים, נראה איך הוא יראה עוד כמה שנים.
יש לי עוד מה להוסיף אבל טסה לישון עכשיו

וואו, עשית לי צמרמורת!

בשמת, אני חייבת לציין שמי שלא קרא את החומר בנושא ולא ראה את התמונות לא יבין על מה אני מדברת, הבכור שלי נראה "נורמלי" לגמרי לפי הנורמות המקובלות בימינו.

זו אני הפלונית
וחייבת להשתמש סופסוף ב

הבכור שלי נראה "נורמלי" לגמרי לפי הנורמות המקובלות בימינו.
בדיוק. גם אני, לפני שקראתי את הספר וראיתי את התמונות בספר ובאינטרנט, לא ראיתי.
עכשיו אני רואה, בכל מקום.
כל כך הרבה סימנים לניוון.
וכל אלה שבלסת הצרה-מדי שלהם אין מקום לשיניים - אף רופא שיניים לא אומר אף פעם: "הילד נולד עם לסת צרה מדי". תמיד הם מסבירים בצורה מעורפלת ש"השיניים גדלות לא טוב, וצריך לעקור/לסדר". אף פעם לא אומרים למה.
כי הם לא יודעים )-:
אין להם מושג. ובוודאי שאין להם מושג שזה קשור לתזונת האם לפני ההריון ובהריון, ואחר כך להנקה )-:
אבל מבנה העצמות בלסת - איכות התזונה של האם לפני ההריון ובמהלך ההריון )-: בלתי הפיך.

לתועלת הציבור - מה אכלתי בחודשים לפני ההריון השני:

לחם שאור שיפון בלבד (של דר' מארק) ללא חיטה, ללא שמרים.
כל הירקות מלבד תפו"א בטטה עגבניות חצילים
פירות: תפו"ע אגסים ואולי גם מלון, וזהו. שום פרי הדר מלבד לימון.
שקדים ואגוזים טריים מכל הסוגים, שקדיה בכפית 9-:
כוסמת, דוחן, קינואה
ביצים אורגניות
עוף בשר ודגים
טחינה משומשום מלא
שמן קנולה מכבישה קרה (כמובן שלא מזוכך)
שמן זית כתית מעולה מכבישה קרה
אבקת סטיביה להמתקה, אבל כנראה זה לא עשה לי טוב, הפסקתי להשתמש

חיזוקים:

לניקוי הכבד: על הבוקר - רבע כוס שמן זית משובח עם רבע כוס לימון סחוט, לשתות על בטן ריקה ולהמתין חצי שעה לפני שאוכלים או שותים משהו. מומלץ מאוד, לא ממש טעים אבל אחרי כמה ימים נותן הרגשה מעולה. עלול בהתחלה לגרום לסחרחורת - זה סימן טוב שהגוף מתנקה.
שמן פשתן של "שומשום ירושלים" - בקבוק כהה אטום לאור, נשמר בקירור בלבד. איכותי. כף או שתיים ביום.
פרוביוטיקה

ללא מזון מטוגן, מעובד
ללא מוצרי חלב מלבד יוגורט ביו אמיתי (ללא עמילן ומייצבים, יש של חברת טרה)
ללא סוכר חום, דבש, מולסה, סילאן.
במצבי מצוקה קיצונית אכלתי תמר או שניים וזה היה ממש מספק. חוש הטעם מאוד מתעדן.

קצת אחרי תחילת ההריון התחילו לי בחילות שלא יכולתי לאכול כמעט כלום למשך תקופה. הלחם שיפון עשה לי להקיא בגלל המרקם שלו ונאלצתי לאכול לחם מקמח לבן, הרבה גבינה לבנה כדי "להחליק" את האוכל ומה שיכולתי לשמור שמרתי אבל זה היה משהו אחר כבר... בכל אופן כשעברו הבחילות השתדלתי לחזור לפחות לחלק מהדברים הטובים האלה.

אתמול עשינו מסיבת נשים קטנה לכבוד ראש חודש וקצת דיברתי על הנושא. מאוד בקטן כדי לא להפחיד, אבל לפחות שיהיה לנשים במודעות ברמה בסיסית כלשהי. יש לי עוד חברה שיש לה שני ילדים שנולדו עם מבנה פנים בריא בעקבות תזונה מאוד מוקפדת (לא הכירה את הנושא, פשוט היו לה בעיות בריאות שאילצו אותה לאכול ככה). והיא הייתה אתמול בערב, וסיפרה על ההבדל בין שני הילדים הגדולים, לשניים הקטנים שנולדו אחרי השינוי בתזונה.

וואו, מצמרר.
למזלי הקטן התעורר לינוק, והיה לי קצת זמן לחשוב, להתאוורר, לפני שחזרתי לדף הזה.
אכן, אני ממש סובלת מבעיות שיניים ודומיהם.
בקשר לתזונה- ישנה מודעות, ההקפדה משתנה לפי תקופות.(בין קיצוני פלוס לטבעונות מצויה...)
עלו אצלי כמה רעיונות בהנקה עכשיו:
רבי נחמן כותב שכל המחלות הן מהעדר השמחה.
קצת קשה להאמין. (במיוחד לאור כל הכתוב, זה פשוט מגוחך)
על אותו משקל הוא כותב שצדיקים(כנראה אנשים ממש שמחים-לפיו), מתרפאים מסתם לחם ומים. (בניגוד לאנשים אחרים, שצריכים "צמחים לרפואתם").
לחם ומים?! אבל ממה הם מקבלים ויטמין סי? איך לעזזל???
לא, באמת, כי את רוב הדברים שהוא כתב דווקא הערכתי, זה היה נשמע לי שהוא היה איש די חכם.
אז פה נזכרתי ב"מים חיים", מים שעוברים תהליך שמדמה אנרגטית את התהליך הטיבעי שמים טהורים אמורים לעבור, ותוך כדי כך מתנקים מרעלים, וגם מקבלים חיות ואנרגיה חיובית באיזשהו אופן.
באתר שלהם הם מראים צילום אנרגטי מדהים של טיפה טהורה, שבאה ממקום טהור, או לחילופין עמדו וחשבו ושלחו לה המון רגשות חיוביים, ולאומת זאת צילום מכוער של טיפה מנחל שלמשל מזרימים אליו גם שפכים, או מקללים שם....)
אז מישהו ניסה להסביר לי את זה פעם, שהתהליך שהמים עוברים בטיהור הזה, דומים לתהליך שהמים של הצדיק (השמח והמלא חיוניות) עוברים. ובטח גם הלחם.
טוב, לא שאני אתחיל לאכול עכשיו טופי בכמויות, אבל לפחות להשקיע את אותו המרץ שאני משקיעה בהשגת אוכל שבריא לי, בכיוון השמחה הכללית שלי.
עד כאן.
וכל זה התחיל בכך שהרהרתי בדף הזה ובכמה זה עושה לי טוב לירקוד- בו זמנית.

קראתי שוב את מה שכתבתי-
זה נראה לי קצת קשה להבנה, אז אני אבקש לא למהר ולהגיב (אם רוצים כמובן) אלא לנסות להבין את מה שכתבתי.
<כתר יה נאלצה להפסיק בלילה איפה שהפסיקה, אבל היתה רוצה להרחיב עוד קצת...>

_רבי נחמן כותב שכל המחלות הן מהעדר השמחה.
קצת קשה להאמין. (במיוחד לאור כל הכתוב, זה פשוט מגוחך)_
הרמב"ם דווקא סבר שהמזון הוא התרופה.
אבל אני גם מבינה את רבי נחמן.
חשוב לזכור דבר מאוד מהותי:

בתקופה של רבי נחמן, לא היו:

מזון מעובד/מוכן מראש/קפוא/מיקרוגל ב-כ-ל-ל
צבעי מאכל, עמילנים, סוכרים מלאכותיים, חומרי שימור, מייצבים וכל שאר הכימיקלים. שימרו בכבישה, בעישון או בייבוש.
לחם לבן, קמח לבן (אוקיי, בחצרות המלוכה המשרתים במטבח היו מכינים בעבודה ידנית).
סוכר לבן
אורז לא היה מזון נפוץ במזרח אירופה...
חלב מפוסטר

מה כן היה?

קמח שיפון בעיקר, וגם שיבולת שועל ודוחן. חיטה, יקרה יותר.
חלב לא מפוסטר ומוצריו (גבינות רכות, גבינות קשות, סוגים של שמנת ולבן)
פירות וירקות רק בעונה, וכמעט רק מקומיים.

אכלו בעיקר מבושל ואפוי.
כמעט לא אכלו מטוגן.
אכלו מה שבושל באותו יום. לא היה מקרר.
היה בעיקר רעב...

כשאין הרבה זבל שמתחפש למזון ונמצא בכל פינה, אוכלים אוכל.

יש להוסיף את הקשר המובהק מחקרית בין תזונה לקויה (בעיקר קמחים לבנים ורעלים תעשייתיים) של תזונת האם והילד לאוטיזם (אוטיזם כתוצאה מבעיות ספיגת הרעלניים הנ"ל במעי), הפרעות קשב וריכוז, עם או בלי היפראקטיביות ותסמונת טוראט.
בפורום של תמי גלילי בתפוז (אוטיזם בגישה ביו-רפואית) יש סיפורי הצלחה מרשימים ומרגשים כתוצאה מ"דיאטה" נטולת קמח, גלוטן ותעשייתיים למינהם, כמו גם מתיסוף של אומגה, ויטמינים ואנזימים. כך גם בתסמונת טוראט (תוספת אומגה 3 ותזונה אורגנית נטולת קמחים ממש מרפאת את התסמונת או לפחות מצמצמת את התסמינים למינימום מינורי). עכשיו יצא מחקר שרבים מהילדים ה"לוקים" בADHD הם בעצם חולי צאליאק. כלומר, תורידו מהם קמחים וגלוטן וייעלם הADHD (המחקר נמצא בדף החדש בפורום תסמונת טוראט בתפוז).

כתר -
מעניין מה שכתבת. אני יכולה להבין את זה, לפחות ברמה מסויימת. ששמחה אמיתית ופנימית יש לה כח מאוד מרפא. אדם שמח לגמרי הוא מן הסתם מאוד חזק.

רגע, נזכרתי במשהו ממש חשוב: הוכיחו מדעית (אין לי קישור, אולי מישהו שמע על המחקר הזה?) קשר הדוק בין מצבי לחץ, סטרס, טראומה מתמשכת ועוד מצוקות נפשיות לבין רמות של חומרים שונים במע' החיסונית. למשל - סטרואידים - במצבי סטרס המוח משתמש בסטרואידים בכמות גדולה הרבה מהרגיל וזה בא על חשבון המע' החיסונית כי למוח יש "זכות קדימה" על פני שאר הגוף. אז פועל יוצא מהעדר השמחה הוא חולשה של מע' החיסון. מתאים להפליא, לא?

בכל אופן רבי נחמן לא כתב שאין צורך בצמחי מרפא או רופאים, אלא שהגורם למחלה הוא כנ"ל. ואולי הופעתם של מוצרי "מזון" כל כך מזיקים, מרעילים וגורמי חולי מעידים על מגמה כללית בעולם של העדר שמחה? (שעכשיו מתחילה לתפוס כיוון הפוך, מודעות למזון בריא וכו')

ולגבי צדיקים ומה שמרפא אותם - לא מתווכחת עם רבי נחמן בנושא הזה

וכמובן - מה שבשמת כתבה - בתקופה של רבי נחמן, לא היו:

_מזון מעובד/מוכן מראש/קפוא/מיקרוגל ב-כ-ל-ל
צבעי מאכל, עמילנים, סוכרים מלאכותיים, חומרי שימור, מייצבים וכל שאר הכימיקלים. שימרו בכבישה, בעישון או בייבוש.
לחם לבן, קמח לבן (אוקיי, בחצרות המלוכה המשרתים במטבח היו מכינים בעבודה ידנית).
סוכר לבן
אורז לא היה מזון נפוץ במזרח אירופה...
חלב מפוסטר_

לגבי אורז - מסייגת, באזורים של דרום ומזרח רוסיה כן אכלו אורז. טוב, זה ממש על גבול סין.
דוחן - זה דגן שאם אינני טועה מקורו באפריקה. ברוסיה אכלו המון "קאשה" שזו כוסמת.

באתר שלהם הם מראים צילום אנרגטי מדהים של טיפה טהורה, שבאה ממקום טהור, או לחילופין עמדו וחשבו ושלחו לה המון רגשות חיוביים, ולאומת זאת צילום מכוער של טיפה מנחל שלמשל מזרימים אליו גם שפכים, או מקללים שם....)

ואני ראיתי צילום מקרוסקופי של גבישי קרח בהתהוות - ליד חלקם אמרו מילים יפות כמו אהבה, שמחה, ועוד. הגבישים יפהפיים, סימטריים ומושלמים. ליד עוד חלק אמרו מילים לא נעימות והגבישים התגבשו בצורות פחות סימטריות ולא יפות. ליד החלק השלישי אמרו קללות ונאצות והגבישים הללו יצאו הכי מכוערים, אמורפיים לגמרי ובכלל לא דומים למראה הזוהר שאנחנו מכירים. מעניין, לא?

יש עוד מחקר (ישראלי!) שנעשה באוניברסיטת בר-אילן - הנבטה של נבטים עם התנאים הנ"ל. ראו הבדלים באחוזי הנביטה וקצב הצמיחה של הקבוצות השונות.

משהו מאוד מעניין שגיליתי ברגעים אלו (באדיבות בעלי שיחיה, שלומד שיעור ב"יד החזקה" של הרמב"ם כל יום)

בתקופתו של הרמב"ם היה סוכר מעובד.
ברור שלא סוכר לבן כמו שאנו מכירים כיום, אבל הוא מתאר זאת כך:

"הקנים המתוקים שסוחטין אותן, ומבשלים מימיהן עד שיקפא וידמה למלח וגו'" (זה חלק מדיון בהלכות ברכות, אילו ברכות מברכים על מאכלים שונים ומדוע).
כמובן ש"ידמה למלח" מתקופת הרמב"ם זה לא המלח הדק והלבנבן שאנחנו משתמשים בו כיום. אני משערת שבזמנו היו גושי מלח אפרוריים שמהם חצבו חתיכות לפי הצורך וכתשו במכתש ועלי, נשמע סביר, לא?

בהודו ראיתי גושי סוכר כאלה - אין לזה צורה ריח או טעם של סוכר לבן. הם מוכרים שם כיכרות כאלה, נראה כמו כיכר גבינה צהובה, יש לזה ריח של דבש וטעם שבכלל לא דומה ל"סוכר".

"הקנים המתוקים שסוחטין אותן, ומבשלים מימיהן עד שיקפא וידמה למלח וגו'"
כן - זה הסוכר החום. סוכר קנים (שאני קונה אורגני). קני סוכר, שסוחטים, ומחממים כדי שהמים יתאדו ויישאר רק הסוכר.
כמו שאת המלח מפיקים ממים מלוחים, שמאדים כדי שהמים יתאדו ויישאר רק המלח.
אלה לא מעובדים. זה המזון בצורתו הטבעית, רק מופק מנוזל. באופן הכי טבעי, משאירים את הנוזל להתייבש בעצמו, ואז נשאר המלח או הסוכר בלי שצריך לחמם.

סוכר קנים (שאני קונה אורגני).
רגע, סוכר קנים ב"גרגרים"? זה לא עובר שום זיקוק חלקי לפני שהופכים את זה לגרגרים פיציים?

כי מה שאני הבנתי שמולסה (אמיתית) זה הנוזל לפני הייבוש. ויש את ה"סוכר" ההודי הזה, שנראה כמו גוש גדול ולפעמים שוברים לחתיכות קטנות יותר, שזה הנוזל המבושל והמיובש ללא כל תהליך זיקוק. ואח"כ הסוכר-חום (האמיתי, לא לבן-צבוע-בקרמל) שזה שלב ביניים בו נעשה תהליך זיקוק חלקי.
אשמח להארות בנושא @}

דוחן - זה דגן שאם אינני טועה מקורו באפריקה
בלימודי תזונה סינית דובר רבות על הדוחן כאחד הדגנים החשובים והמזינים ביותר. לפיכך נראה לי שהוא דווקא דגן מלוכסן:-)

מולסה (אמיתית) זה הנוזל לפני הייבוש
למיטב ידיעתי, מולסה זה מה שנשאר מנוזל קני הסוכר המקורי, אחרי שמזקקים ממנו את הסוכר הלבן.