האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
התלבטתי אם לכתוב את מה שיש לי להגיד בדף חוכמות של גברים או כאן, אבל מכיוון שאני מחפשת איזשהן תובנות, החלטתי לפתוח דף חדש...
בעלי איש טוב. באמת. אבל איכשהו, למרות שהוא בהחלט לא בתול, ידיעותיו על מין וגוף האישה לא עברו מעולם את רמת שיעורי החינוך המיני של כיתה ח'.
כשדיברתי איתו על כמה מכרים אינטרנטיים שעובדים עכשיו על כניסה להריון וזה לא כל כך קל, הוא התפלא איך פעם אחת וזהו לא מספיקה להם (הרי הוא תמיד ידע שאוי ואבוי לא להשתמש באמצעי מניעה, כי מספיקה פעם אחת לא זהירה כדי להכנס להריון). ואם לאנשים מסויימים זה קשה יותר - הם בטח עושים משהו לא כמו שצריך.
בעקבות התעניינותי הגוברת בענייני הריון ולידה, הבעל נתקל במושא עיסוי פירנאום. ומיד שאל: ''זה לא ההרים האלה באמריקה?'' ברצינות מוחלטת.
ובכלל, הריון בשבילו הוא פשוט תקופה בה האישה אוכלת בשביל שניים, מדי פעם צריך להביא לה באמצע הלילה גלידה עם מלפפון חמוץ, ובסוף היא יולדת בתהליך שלדמיונו נמשך כמה דקות, הכל יוצא החוצה והולכים הביתה.
לא עושים מתישהו 'שיעורי חינוך מיני למתקדמים - הכרת גוף האישה' או משהו כזה? הכל אני צריכה ללמד אותו מאפס?
מאוד פשוט.
אני לזוגי שלי סימנתי כאן כמה דפים בעקבות המעבר שלי ל מניעת הריוןבאופן טבעי והוא קרא והבין, חלק מהדברים אכן נאלצתי להסביר בעצמי, אבל מה אכפת לי?
יש כאן מאגר בלתי נדלה של מידע, כדאי להעזר בו כדי להחכים יחד.
מעניין... איך אפשר להיות בטוח שאתה יודע הכל על משהו??? קשה לי להאמין שזה מה שהוא חושב.
אני, לדוגמא, סקרנית ביותר לגבי התחושה שיש לגוף הגברי, אז מצאנו את עצמנו המון פעמים בשיחות ארוכות על ההבדלים בתחושה (במין, באוננות, אבל גם רגשות וציפיות חברתיות).
בעיניי בן זוג מהמין השני הוא צוהר לעולם שונה משלי, ואני משתדלת ללמוד ממנו כמה שאפשר.
אולי הסוד הוא בהדדיות?
בתור מי שטרם חוותה הריון ולידה, הדברים הפחות וורודים כמו עיסוי פירנאום וכו' גם נשמעים לי לפעמים כמו תעלומה...
אולי כשזה יהיה יותר רלוונטי בשבילכם כזוג הוא ירצה ללמוד עוד?
כן , יש חינוך מיני למתקדמים .קוראים לזה מונוגמיה ארוכת טווח.
לחפש חומר ומענה לשאלות ביחד ולחוד, להתפלץ מהבערות של עצמך או/ושל בן זוגך(הרי בכל דבר בחיים יש משהו שמשהו יודע אותו יותר טוב ממשהו אחר ,אולי הוא יודע לתקן ברז מטפטף בעיניים עצומות ואת לעומת זאת תסתבכי עם זה חודשים), לחשוב שעם כל שנה נחשף עוד משהו ושזה עושה את הקשר בכלל ליתר עמוק ויותר משמעותי מרוב תגליות וחויות .
לא עושים מתישהו 'שיעורי חינוך מיני למתקדמים - הכרת גוף האישה' או משהו כזה?
בטח נותנים! אני נתתי לשלי, הנה כאן
ומאז הפכתי אתזה למקצוע- אני מחנכת למיניות וכיום, בין השאר, נותנת יעוץ פרטני. את מוזמנת ליצור קשר.
ובכל אופן, אני מסכימה עם אילה בשדה הדגן לחשוב שעם כל שנה נחשף עוד משהו ושזה עושה את הקשר בכלל ליתר עמוק ויותר משמעותי מרוב תגליות וחויות .
אני בדיוק חושבת המון על כמה שהחינוך המיני לנשים חסר (גם כתבתי על זה בבלוג שלי), ונורא הייתי מסוקרנת לדעת, רציתי לשאול אנשים אחרים, גברים, מה אתם חושבים על החינוך המיני שקיבלתם, בפרספקטיבה של עשר - חמש עשרה שנים ונישואין והולדת ילדים.
אני יכול להעיד על עצמי שהיום, אחרי כמעט עשר שנות נישואין, יש לי יותר נסיון מבעבר ככל הקשור לזוגיות שלי.
בכמה שנים שקדמו לחתונה שלי, במערכות היחסים שלי, לא תמיד דאגתי לצד השני. השתדלתי לעשות כמיטב הבנתי אך כמעט ולא שאלתי.
היום המערכת הזוגית שלי ובמיוחד בזמן האחרון, אני משתדל להיות קשוב ולשאול.
כאן, חינוך מיני, כמו גם כל אותם נסיבות ואמונות, ניתן, בתוך מארג שלם של חניכה.
חניכה זו, של המשפחה כולה, לעצמאותה ועצמאות פרטיה, במשפחה, עולה מתוך המשפחה, בעבור המשפחה, כמבנה בסיסי לתרבות האנושית בת זמננו.
גם כאן, נמצאים אם כך ההורים, מטביעים את חותם התנהגותם המינית, עצמאותם המינית, על פי נטיותיהם, בדפוסי המשפחה כולה, ומשפיעים על התפקוד המיני העתידי של ילדיהם, השפעה מכרעת.
כאשר מדובר על חינוך מיני, על פני שעולה מתוך ההפרדה של חניכת הילד, או הנער, או הילדה או הנערה, כחניכה גברית או נשית, נמצא זה, דווקא כביטוי ישיר, של החניכה ההדדית של ההורים עצמם, מתוך למידתם את מיניותם הם ומיניות הצד הנגדי - זה המשלים בתואם מושלם, זכר ונקבה - לאדם.
וכאשר ההורים עצמם, במובן הזה מחנכים אחד את השני, כתהליך מנוגד או מופרד, מן הסתם, נמנעים מאיחוד המיניות של האדם.
כך, שאם מבקשת האשה לחנך, במובן של לאלף; או במובן של ללמד; או במובן של לחנוך את הגבר, עד לתפקודו המיני לשביעות רצונה, זה מה שמנחילה לילדיה.
ואם מבקש הגבר לחנך, במובן של לאלף; או במובן של ללמד; או במובן של לחנוך את האשה, עד לתפקודה המיני לשביעות רצונו, זה מה שמנחיל לילדיו.
ואם, במובן הזה של התחנכות משותפת,נמצאים השניים, חוקרים ולמדים, מעצמם, את הצד שמשלים את מיניותם, במובן הזה הגבר למד את מיניות האשה, וזו למדה את מיניותו, ולמידה זו היא הדדית, מתוך ייחוד הבשר, אז, במובנים רבים ניתן החינוך המיני הביתי, כרובד אחד, של החינוך הביתי.
אז, הגברים הופכים להיות גבר אחד, הנשים הופכים להיות אשה אחת, ובמובן הזה כל 'אני' יחיד ומיוחד, הופך להיות 'אנחנו' יחיד ומיוחד - מבחינת הזוג הזה, שהוא לעולם 'אנחנו'.
אז, החינוך המיני הביתי, זה ההדדי, שעולה בין שני ההורים, כביטוי אישי, מיוחד במינו, עדיין מתקיים במלוא הדרו, במובן הזה של חינוך, או חקר, או צמיחה, כמושג, המאחד תחתיו את כל הזוגות באשר הם.
לכן, הכותרת הזו נמצאת מפירה את החינוך המיני, על פני מפרה אותו.
לכן, הכותרת הזו נמצאת מפירה את החינוך המיני, על פני מפרה אותו.
אפשר לשנות אולי כך- חניכה מינית הדדית בין בני זוג
אני מאמצת את האבחנה של צפריר בין "לְחנך" ל"לַחֳנוך"
"לחנך" נשמע שמי שמחנך בא עם אג'נדה ברורה. ואז זה מאוד מגביל,
לעומת זאת "חניכה" הדדית בין בני הזוג מריח לי יותר כמו תהליך- אני כאישה מכניסה את בן זוגי לנבכי החשיבה/הרגשה ממקום של אישה, אך מאפשרת גם לבן זוגי ללמד אותי את החלקים הגבריים.
אבל זה צריך להתאים לנועה.
כמובן שאין לי שום כוונה 'לחנך' את בעלי. הוא לא עושה משהו לא בסדר שצריך להטיף עליו מוסר.
הרעיון הוא באמת לחשוב איך ללמד יותר ולא בדרך של הטפה, איך להרחיב אופקים בדרך שיוצרת עניין.
פשוט נדמה לעתים שההשכלה המינית של אנשים מתקבלת מה שלמדו בבי''ס, ומשם הכותרת. אבל זה בהחלט לא הפורמט שבו לימודים כאלה צריכים להיות.
השאלה היא מהו כן הפורמט. אני יודעת הרבה לפני ההריון שלי מה קורה שם בפנים, ואיך מתבצעים כל מיני תהליכים. למה גברים, לרוב, לא יודעים את זה? זה לא מלחיץ קצת לגלות דברים כאלו רק כשהם קורים? וזו רק דוגמה אחת...
אבל זה צריך להתאים לנועה
אם הדף מתקדם לכיוונים אחרים, בהחלט אפשר לשנות את שמו. זה מתאים לי לגמרי.
נועה היפואית לפי התשובות פה, יצאתי קצת מבולבלת. האם את מתכוונת לחינוך מיני במובן של "מה ואיך עושים במיטה"? או על עובדות החיים גרידא (הרחם, הביוץ, ההריון וכו')? אם הכוונה לשאלה הראשונה- אז צפריר שפרון כתב, לדעתי, בצורה יפה מאד.
אם זה החלק העובדתי, אז לא כל-כך התייחסו לזה בתשובות.
למשל, גיליתי שרבים מהגברים חושבים שאפשר להכנס להריון בכל יום בחודש. מדהים, לא? אבל הם מצליחים להעביר חיים שלמים
(כולל הורות וסבאות) בלי שחוסר הידיעה גורם להם איזשהו נזק. אז מה זה משנה בסופו של דבר?
_כמובן שאין לי שום כוונה 'לחנך' את בעלי. הוא לא עושה משהו לא בסדר שצריך להטיף עליו מוסר.
הרעיון הוא באמת לחשוב איך ללמד יותר ולא בדרך של הטפה, איך להרחיב אופקים בדרך שיוצרת עניין._
מכאן, טוב לקחת בחשבון שאי אפשר ללמד אף אחד כלום.
מאידך, אפשר ללמוד.
ומכאן, כאשר את מעונינת להעמיק את הבנתך וידיעותייך את מיניות האדם - הנך מוזמנת ללמוד.
אז, למדה את מיניותך ואת מיניותו של הגבר שאיתך, ומתוך כך שלומדת ומעמיקה את לימודייך, קרוב לוודאי שגם הוא, יגלה עניין וילמד, על פני שאת תלמדי אותו.
_מכאן, טוב לקחת בחשבון שאי אפשר ללמד אף אחד כלום.
מאידך, אפשר ללמוד_
וזה מביא אותי למה שאני רציתי לומר: אי אפשר ללמד בכלל. מה כן אפשר?
ההצעות שלי:
א. כשאת מדברת על משהו (שמעניין אותך, שמובן לך מאליו) והוא מתבטא ומגלה בורות - את יכולה פשוט להרחיב. אם את רואה שהוא מוכן לשמוע.
ב. הכי חשוב: כשהוא מתבטא ומגלה בורות - הכי כדאי פשוט לרדת מהגישה של "איך הוא לא יודע????" כי עצם המחשבה (תאמיני לי שהגוף שלו קורא את המחשבות שלך) כבר מבטלת אותו, כבר מזלזלת בו, כבר מגלה חוסר הערכה, וזה לא מתכון טוב ללמידה. אחרי כמה שידורים כאלה, לא בטוח שהוא ירצה לשמוע מלה אחת ממך בנושאי מין והריון...
וחוץ מזה, עם כל הכבוד - גם אני לא ידעתי מה זה פירנאום לפני שקראתי את זה בספר על הריון ולידה כשהייתי בהריון. נדמה לי. או שלא. מה זה חשוב בכלל.
כל הכבוד לו שהוא שמע על הרי הפירנאים (אם כי זה בטח מלראות את סדרת האנימציה "הלב" אז אולי אני לא צריכה להתפעל כל כך P-: ).
ויופי שהוא מגיב - זה נותן לך הזדמנות להעמיד דברים על דיוקם.
באגביות, מתוך העניין שלך, מתוך רצון להתקשקש על זה, לא מתוך רצון להשכיל אותו, לא מתוך זילזול בו.
האיש שלי היה אומר משהו כמו, לא מעניין אותי, לא רוצה לשמוע, לא רוצה לקרוא, תעזבי אותי עם הדברים האלה, מה זה שייך אלי.
(למען הגילוי הנאות צריך לומר שאני מדברת על לפני עשר שנים. בהריון השני בכלל לא הלכתי לקורס הכנה ללידה ואף שקראתי המון חומר לא ביקשתי ממנו לקרוא אפילו שורה אחת, ולכן לא היו תגובות כאלה D-: ).
כשאני הקאתי את נשמתי והגעתי למשקל של שלד, האיש שלי לא האמין שיש דבר כזה "בחילות בהריון". והוא ראה אותי מקיאה. הוא פשוט לא האמין שזה קיים. ואז התברר, שגם אבא שלו לא האמין שזה קיים. והתברר, שדודתו לא סולחת עד היום לדודו שהוא לא האמין שהיא סובלת מבחילות (חמישה הריונות, וזה היה לפני כמה עשרות שנים, והיא לא שוכחת ולא סולחת).
והאמת: אנחנו הנשים חושבות על הריון וילדים מגיל מאוד צעיר. וגם זה, לא נכון לגבי כל הנשים. רק לגבי חלק.
למה שגבר יתעניין בזה? איך יסתכלו על בחור בן 17 ששואל שאלות על הלידה או על ההריון? למה שהוא יידע יותר ממה שכתוב בספר שהוא קרא בגיל 12?
את לא תאמיני איזה צעקות חטפתי פעם מרופא נשים בגלל שכל מה שהחבר שלי ואני ידענו היה מה שהיה כתוב ב"מאחורי עלה התאנה", שזה הספר שקראו כשאני הייתי בת 12 וזה מיצה את הידע שלי בנושא גם עד אחרי גיל 20. אז למשל, ידענו (כי כך היה כתוב בספר שוב ושוב) שאין דבר כזה "ימים בטוחים". נכון שזה לא לגמרי הסתדר עם מה שהיה כתוב בפרק על הביוץ והפוריות, אבל - היה כתוב בפירוש. מכאן הבנו שאפשר להיכנס להריון בכל יום ויום. כן, גם ביום החמישי לספירת המחזור. אמרתי את זה לרופא והוא פשוט צרח עלי ככה, שעד היום אני מתכווצת כשאני חושבת על כל האנשים שהיו במסדרון ושמעו אותו צועק עלי (ובדרך החוצה הייתי צריכה לעבור ביניהם, בתווך בין שתי השורות שהם ישבו משני הצדדים...).
אז מה? היינו ילדים טובים. קראנו את הספר. האמנו להפחדות שלו.
אבל מי היה אצל הרופא? רק אני. אז רק אני הייתי במצב להסביר לו כמה תיקונים לגבי "עובדות החיים".
\ה דף עצוב בעיני
אני נזכרת שבגיל 20 + היה לי חבר שאמר לי :" זה ממש מוזר העניין הזה עם המחזור הייתי מצפה שבמאה שלנו כבר לא יהיה דבר כזה "
עצרתי רגע והסברתי לו מה קורה בגוף וכל זה .
והוא לא היה בחור טיפש או משהו כזה פשוט כשהסבירו לבנות בבית ספר את הבנים הוציאו לשחק כדורגל .
ומצד שני הבן זוג הנוכחי שלי הפתיע אותי לטובה שהוא אמר לי שהוא מתכנן להיות בלידות של הילדים שלנו .
(אני דימיינתי אותו צועד במסדרון ושותה כוסות קפה )
יש מקום לתיקון עמוק בתחום הזה של חינוך מיני חינוך להיכרות עם גוף האדם והבנתו.
אני מניחה שהתיקון נמצא בכל אחד מאיתנו בקרובים לו .
("הלב" נקרא במקור "מן האפנינים אל האנדים").
לא הספר, בספר זה רק אחד מסיפורי החודש.
אם כבר. P-:
אבל תודה על התיקון. באמת לא שמתי בכלל לב (הפירנאים הם לא רכס ההרים שמפריד בין ספרד לצרפת, או שהתבלבלתי?).
בשמת, הפירנאים הם אכן בין ספרד לצרפת. האפנינים הם באיטליה ומשם נדד מרקו אל האנדים שבארגנטינה בחיפוש אחר אמו האבודה.
>הייתי קרועה על הסדרה הזו בתור ילדה <
חוצמזה, הרסת אותי עם "מאחורי עלה התאנה"
הזכיר לי גם את המדור האלמותי במעריב לנוער "על בנים ועל בנות"...
בשמת, תודה על ההודעה. היא עשתה לי טוב.
אני מניחה שכשמתעסקים הרבה בתחום מסויים, שוכחים קצת איך זה מרגיש לא להתמצא בו. לא להתמצא ברמה כזו, שאפילו אי אפשר לדעת שיש דברים שאפשר לשאול עליהם.
אולי מהצד השני, מה שאני רואה כבורות הוא מן טאו כזה שפשוט מתהווה ללא ידיעה מסויימת או נסיון להעמיק בו.
אני מניחה שאצטרך פשוט לסמוך עליו בקטע הזה, ולהעלות הסברים רלוונטיים בנקודות ציון שונות. או אולי פשוט להפתח ולנסות להסביר לו איך אני מרגישה כאישה, כמישהי שמחפשת את ההכלה הזו וזה חלק מהותי מהחיים שלה.
המרגיעון שלי אומר 'אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך'. אני תוהה אם בהתחשב בכך שאנחנו מתכננים ילדים רק עוש שנתיים פלוס, אולי כדאי דווקא להרפות מהנושא (אם אפשר בכלל) במקום ללמד או להתעמק בו עוד בעצמי. מותר לחלוק על מרגיעון?
הפירנאים הם אכן בין ספרד לצרפת
עדכנתי אותו. תודה על התיקון.
<נועה יודעת איפה נמצא פירנאום, אבל שכחה קצת גיאוגרפיה רחבה יותר...^ (אין לי משולש שמאלי)
הגעתי לדף הזה כי אני הולכת להעביר בשבוע הבא סוג של חינוך מיני בכיתה ח'
עם כל ההשמצות שהיו פה על הידע הנרכש בכיתה ח'... (-;
אבל גם אני מרגישה לא נוח עם הבסיס הזה, ורוצה להרחיב ולדבר על סוגיות מעניינות
שבאמת יגרו למחשבה.
אשמח לקבל הצעות ורעיונות.
דברים שנראים לכם חשובים ללמד בכיתה ח' (זה לא באמת שיעור חינוך מיני, זה למעשה שיעור מדעים בנושא רבייה באדם...)
תודה
