נונסנס איגיון

[אנונימי]

_{דף הזוי}

[אבא_של_יותם*]

להתראות לכולם!
גביש קריסטל נוצץ, שתי קרונות.
זה כל המחיר, בחיי!
ראו עצמכם מוזמנים להיות חסרי הגיון.
בין החיתולים, מסתתר לו חלום.
להיות יבש!
יבש!
רטוב זה באסה.
רטוב זה באסה.
אמא, אבא, נקונינה.

[האף_המאומץ*]

חתולים מסתתרים בינות - קרונות, שלל בהונות!
מיהו זה ואיזה הוא, ארוך שפמפם ומפוטם?
הייתכן, בלי שום בלבול שזה ללא ספק חתול?
אכן, יְלל, יְלל מן הבוקר עד הליל
לֹק לְשוֹן חתוּל זקרקרית מזופזפת
עוד מעט ויתכסה כולו נוצות וזפת
מה לי כי אתגולל על זה המחמד
זה לא מנומס, זה לא נחמד!
אולי טמונה פה התשובה בדף האיגיון -
הזמנה לשטוּת אצלי תמיד תצית את הדמיון!

[חצול_קרבות_ותיק*]

גבינת קצ'קבל - בולגרית לתפארת
התתני לי ידך וניסע לכינרת?
הביטי - המים שפעו ומילאוה מגדה לגדה,
עזבי הביוב, אם תרצי: אין זו אגדה.
הדחקה, קצ'קבל, היא שם המשחק.
צללי בקישון! את לא דג רקק!
קצ'קבל שכמוך, גאוות העם היושב בציון ואף הבלקן,
אח, איפה, איפה הן הבחורות עם הקוקו והסרפאן...?

[אבא_של_יותם*]

כך סתם באמצע
היום השטויות
מתרוצצות
לך לעבוד איש צעיר
אפים מאומצים
מתעצלים לקום
ועזטוב
משמן טוב.
zzz

[האף_המאומץ*]

נו, בדיוק.

יָם צידרָם - חצי מנה
לא לנזוף בי, כי אצא מן התמונה
גם אתה, אח ורֵע לי שכמותך
אל תלקה גבך, נשמתך ומצפונך

צא לדרך, השמש בהירה
אולי לא יתפסו אותך רשויות ההגירה.

(פאוזה.
המקהלה יוצאת בלבוש צ'רקסי מסורתי, שעל אפיהם מורכב תותב-שלב-על-שלב-מחנות-שילב-שקר-וכזב:)

הה! גילוי: ביולוגי - או - מאומץ?!
עכשיו האמת מתגלה, עכשיו יאכלו חצץ.

(מישהו נכנס אל הבמה. דומה לבקט. למעשה זה מישהו אחר לגמרי. אברהם אבינו.)

אברהם אבינו?! פָּאדרֶה קֶרידוֹ!!
קוראת המקהלה בקול גדול.

דברי סיום:
שמעון פרס עולה לבמה ומתנשף פעמיים. פעם אחת לזכר החללים, ופעם אחת לזכר קולות הימאים.

גרעינים שחורים (150 גרם, כמובן) יחולקו לצופים הנאמנים ששרדו את המופע עד תומו.

כמו כן יש צורך בתרומת אונה.
כל היודע דבר על מקום הימצאה, הרי זה משובח.

ודי לחכימא בקצת 777.

[קהל_מריע_בגאון_לגאונות_הצרופה_שנתגלתה_לפתע*]

קדימה, תנו עוד בשר,
מה אתכם כי דממתם?
קצת חוכות ואיטלולות - להשיב את הנפש
בצוק עיתים זה, שמאיים לכלות ימינו ברפש
ויווה, נריע,
לכבוד רוב-תִבדוֹחוֹת ותשנינים
כל גילויי רצינות בדף זה יהיו לנו לצנינים!
מאור פנים, ויווה! נריע! ויקטוריה! וכל אלה,
(הן אביה, כזכור, היה בכלא...)
קוראים אנו אליכם מעל בימה זו במפגיע:
כתתו צרותיכם לעטים ומִינוּסיכם למזמורות!
שאו ציונה נס ודגל -
אל אל הפועל.
ואסיים בחודורוב.
חודורוב.

[ורד_לב*]

כולכם מוטרפים לחלוטין!

[האף_המאומץ*]

כן. נכון. אבל אני במיוחד!!!
הא, הא, הא...
עוד נחזור וניפגש...
אם לא מחר - אולי בשש.

[בנימין_ואן_קוגל*]

לוקשים אתם מוכרים לי
תתבישו!
מה רע בקצת תקווה?
למה אין תשובה?
הלו?
מי שם?
אני עוד אחזור.

[אני_מהמסע_לאיכטלנד*]

האח היתה בי כבוגדת?
מה לך ארץ תפארת
הלא תקיזי דם למכביר
וגם תהלכי עלינו אימים...
מי לה' אלי ומה ילין פה בגבורה
נסי ואזרי אומץ
כי לך הגאולה.

עוד יוסיפו ימים של קץ
לאסוף אותנו בקסמייך
הבו לנו בני חורין
כי לך שבו בנייך
בדמי אשבע כי אצילך
ובזרועותייך אנסה לחוש כיצד נראית האהבה

אמרי מלכתי היכן היית
מה לך כי תבושי בליבך
אמרי את אשר קופץ ליבך
ואושר ניסך מעל צווארך

בתולה הינך בתולה
ללא גבולות וללא מחסומים
אם רק תרצי להתעורר
אחוש אני את פעמיי
לשאת אותך ממיטתך.

[האף_המאומץ*]

למה תקווה?
אני חוזר לבלומה. לילדים. לשכנה. (שהיא עוד עונה לשם תקווה.)
תתארו לכם.
אתם בטח שואלים מה אני עושה עם כל הליריות הזאת, עם כל הסמליות אשר בינה לבינה?
ובכן - כמה זמן יכולנו, אֶה, פשוט להתחזות?
בנימין היקר.
כל שעליך לעשות הוא לעבוד קצת בגינה. זה לא אני אמרתי. זה וולטֶיר.
הבל הבלים אמר קישקשתא. הבל הבלים. (אבל ה-כ-ל בעצמי. מה פתאום?)
ואן קוגל, אמרת? זה מגיע גם בקופֶּה?
דרך אגב, אני לא יודע אם שאלתי אותך, זה קצת אישי, אני יודע, אבל בכל זאת:
יש לך כרטיס מועדון???

[בנימין_ואן_קוגל*]

אח!
חזרתי. היה קשה. אפילו יותר ממלפפון.
מה זה?
מה כתוב כאן למעלה?
שחיתות!
גסויות!
בוארשה זה לא היה קורה!
בגדנסק זה קרה גם קרה.

[דון_מועה_חרא_טיס*]

רילקס בייב.
צ'רלי וויל טייק קר אוף יו.
דו יו וונט סאמטינג טו דרינק?
נו?
אינעל סמארט.
איפה הנעליים?

[זו_אני_הגבירה_בחום*]

עוד אזכור. אזכור אותך. אז. מהמסע הארוך הארוך ההוא לאיכטלנד.
שאני-נא ממיטתי. ההיית או חלמתי חלום?
הו, פנקס הקטן. קח אותי אל הדרום החם.
מאוחר? ואין כסף למסע?
דחף אותי לשם.

[יוהן_סבסטיאן_דובק*]

עצה לבנימין מיוּדָעִי:
לא בריא לעשן.
ועוד יותר לא בריא להסתובב בחוץ.
ועוד יותר לא בריא לעשן ולהסתובב בחוץ ולנער שטיחים ולשדך שכנים קירחים קשישים לחברות עם שיער ארוך!
לך תתבע את דובק! (שזה אני, בעצם...)
לך לישון!

[בנימין_ואן_קוגל*]

אני מוחה!
אני מוחק!
אני נוחר!
שטיחים וקרחים הם שידוך מוצלח
האבק מתעופף אל הקרקפת ושם נח
וניתן די בקלות לסלקו מן הפדחת
בשואב אבק ידני ישר אל הצלחת
וכפי שנאמר לא פעם ואפילו לא פעמיים
יש נמר נם בגבעתיים!
נעים זה רק בפיפי.
קביץ קבץ

[שכן_קרח_מקיר_לקיר*]

מבזק ידיעות מהשט(י)ח:

יש זאב במצודה.
יש כרמל בטירה.
יש נקרה בראש, וגם פינה.
יש ענבים בקריה.
יש אריה בבית.

תמיד יש מישהו בבית!
תמיד יש מישהו בבית!
תמיד יש מישהו בבית!
תמיד יש מישהו בבית!
תמיד יש מישהו בבית!

אז שיהיה אריה. גם טוב.

[אבא_של_יותם*]

מתכון לתה:
מים
תה

תמיד יש מים בבית
תמיד יש תה בבית

ומה עם סוכר?

נגמר......

תמיד יש סוכר בבית
תמיד יש סוכר בבית
תמיד יש סוכר בבית
חום.
לא לבן.

[המורה_לקראטה*]

אבא של יותם, אם אתה כבר פה, אנצל את ההזדמנות לתזכורת חשובה. אל תשכח: בשיעור הבא אני רוצה לראות את יותם עם תלבושת מלאה! אני לא מוכן לשמוע עוד תירוצים על זה שהחתולה שוב זללה לו את החגורה. יום חמישי - קראטה. על זה סיכמנו ועל זה התחייבנו. אני לא הפרעתי לך, אתה אל תפריע לי. ותיזהר שאני לא אלשין עליך למורה לגלישת מגבות, שהיא במקרה ידועתי בציבור. (ציבור הגולשים, כמובן.)

[כרית_יתומה*]

קר לי
ראשו של אהובי נודד בשדות וירטואליים
מה יהיה עליו
מתי יבוא לחמם אותי?

אולי עכשיו?
כן!
לילה טוב!!!!!!!!!!
zzz

[אני_מהמסע_לאיכטלנד*]

אי אי אי
גויה שכמותך
את לא רואה שאבא מקליד פה דברי הבל ושטות
תפסיקי לבלבל את הביצים ותתחילי לחתוך את הבצל.

המשרתות האלה ,צ'ורט-וואיו-כולירע...
(אח ,איפה הכדורים?)

[בנימין_ואן_קוגל*]

הגונג מגנגנג
הפום מפמפמפמפם
הלום מלמלמלם

והחיטה צומחת. שוב.
(כן. אפילו הרגע. עכשיו.)

[אני_מהמסע_לאיכטלנד*]

ונסיים בשורות אחרונות מתוך התקווה:
אומרים שבלי רעש אין שקט
אומרים שבלי נפש אין יהודי
אומרים שבלי ציון אין תקווה.
אז אומרים

[אמא_של_יונת*]

מוּל דִילֵי הַדַעֲזוּעִים / יחיאל חגיז

כְּבָר מָרַשׁ הַקַרְנָשׁ עֲלֵי סֵשֶׁל הַקְלָשׁ
עוֹד מְעַט יְקַרְמֵף כְּחוֹרֵם.
וּבְשַׁלְמֵי הָרִמוּק מִשׁתַּצֵל הַטַלְבּוּק
מִתְרַקֵל מִתְבַּקֵל וְשׁוֹרֵם.
כִּי שָׁף וְנִמְשָׁף שִׁיף הַמַֹשָף
וְשֶׁלֶף הַקְּלָף זָף וְזוֹפֵעַ.
אָז נִרְמְשׁוּ רְקִיטְים וְצוֹרְקוּ קַרְלִיטִים
כֶּעָרוּל צִיטוּמִים בַּקַרְלָךְ.
לֹא חָלְזוּ לֶאֱרוֹם, לֹא עָלְזוּ לֶאֱפְרוֹם
וַיִרְטוּ שִׁנְעָרָם הַנִרְדָּךְ.
וּלְפֶתַע הוֹמִיגוּ מַהֲגָיִים וַיִרְטוּ אֶת הַגָמִיז,
לַעֲמֹז בְּגַמְזוּזִים וְלִגְְלֹז בְּגַלֵי תַּגְלִיז.
עוּגוּ זוּגוּ אַל תָלוּגוּ
אַל תוֹגִידוּ גִנְדוּלִים,
כִּי בַּזֶמֶל קָם הַקֶמֶל
גַם בַּמֶמֶל בִּלְבְּלִים.
דַעֲנוּ דַעֲזוּזַי, זַעֲנוּ כָּל הַדוּזָי,
וַאֲנִי זוֹקֵל בִּלְגוּזַי
וַאֲזִיזַי בְּזִיזַי, זַי!

[טוב_נו_אז_בסדר*]

טוב נו אז בסדר,
אמרתי לך כבר אלף פעם
ואת שמעת
אני יודע ששמעת
אפילו שהיית שם למטה
מלחכת, מקרקשת,במצמוצי שפתיים.

זה לא כזה תענוג גדול כמו שנדמה,
זה הרבה יותר מזה,
אור גז מה?

[שירי_בן_דב*]

מיומני הצלילים אני שולקת בחדוה
קרני הגשם מזדקרות בתלתלי שפתי המשופלים
חומקת לאיטי בינות לאדוות עיסת הנשמה
הנשמה
השמנה
השמנמנה
הנשמה השמנמנה
אבוי לחתרורי קילוף!

[אבא_של_יותם*]

---ציון, הלו? תשאלי!!!!!!!!!!----

גינות ברי
עד לחוזה
המדינה

פקוק
פקוק
פקוק

מרחבי מתכת מטאלייייייייייים
חורקים בגלגל משונן
ניתן כבר לראות את קצה התור

בואו אל הנגב
אל הגליל
אל העמק
אל החציל

שם נפרח
שם נפלח
שם נפתח
דף חדש

[בנימין_ואן_קוגל*]

משמעות הציונות:

אטריות.

[לוק_הובס_ושני_קאנטים_מעשנים_ג'ויינטרמיניזם*]

הפילוסופייה (מחזמר ב- 3.14 מערכות כלים סטטיסטיים)

מערכה I
סצנה I

החלל החיצון; פנים; שעת בין ערביים.

קול מהדהד של ילדה בת שתיים עשרה: (מלמול. משהו עם אור... אחריו מלמול נוסף- משהו לגבי סירפדים)

תאורה עולה
על הבמה שני ארונות תיוק משרדיים גדולים. על האחד רשום באותיות גדולות "תוהו" ועל השני "בוהו". כמו כן במרכז הבמה שתי כורסאות טלוויזייה מפוארות, עם מנוע חשמלי הנשלט בשלט רחוק וחמש מהירויות מסג' שונות, עכשיו רק ב- 7,000ש"ח כאן במכרז הבטוח (למזמינים עד אחרית הימים סט מברשות שיניים חשמליות במתנה עם אחריות הייפוסטמלוגית לכל החיים).

נכנסים א' וב' ומתיישבים.

א: הו הפילוסופייה...
ב: כן, הפילוסופייה...
א: הו כן, הפילוסופייה...
ב: כן (מחייך ונעמד) הפילוסופיה! (מתיישב).
א: הו הו (צוחק, נעמד, פוצח בצעד תימני וקופא על מקומו) הפילוסופייה!
ב: כן, הו כן הפילו(לוחץ על כפתור ההופך את קורסת הטלוויזייה למשוואה דיפרציאלית באין נעלמים)סופיה!
א: כן הו הו כן הו הו כן הו הו כן הו הו (פוצח בוואלס בעודו יושב מבלי לנוע וממשיך ב:"כן הו הו")...
ב: שולף מכונת חישוב מכאנית מימי הביניים ובולע אותה

קול מהדהד של ילדה בת שתיים עשרה: (מלמול וצחוק, אח"כ מלמול נוסף... משהו לגבי סימון)

אור יורד.

[מה_קיאבליזם_אה*]

הנסיך 2003

מצא לך אויב אכזר
צ'פר אותו
גדל אותו
השקהו
כבדהו
חשדהו

היה מי שאתה רוצה
רק בטלוויזיה דבר יפה

מצא לך נסיכה יפה
רצוי דוגמנית צמרת
שדופת כתפיים
חיוורת
מלא את מדורי הרכילות בשמועות
תפליג לחופשות ארוכות
תחזור להפיץ שקרים
עזוב את הנסיכה לטובת תענוגות אחרים
פשוט את המדים
צא לרחוב
אין יותר נסיכים
תביט טוב טוב
הגמד.

[סוחרת_הנוצות_מטשקנט*]

נוצות, אנשים, נוצות!
מי יקנה נוצה?

יש נוצה אדומה כדם
מזנבו של טיגריס מעופף
טובה להשבחת הזרע
ולאונים אין קץ!

גם נוצה צהובה באמתחת,
של אווז נורווגי בריא
מי שיקנה אותה
לא יסבול עוד מטחורים!

ועוד נוצה אחת לי יש
כחולה כעין הים
הקונה אותה לא יסבול עוד
מעצירות, שלשול או לחץ דם!

אך הנוצה היפה מכל,
נוצת טווס סיביר.
הקונה אותה ידע תמיד
מה יהיה מזג האוויר.

[חוג_חתם_סופר_במתנ''ס_גוננים*]

מחזה בשלל מערכות.

מערכה אחת:

(על הבמה ילדה בתלבושת של דם המכבים. בת שתים עשרה וחוזר חלילה. לא ראתה דגראסי, לא ראתה ממטר.)

ילדה: "אנחנו מגש הכסף. עץ מלא. רק כאן, עכשיו, בערוץ, רבותיי."

(נכנס שאול, הומלס. אין לו שיניים ואין לו הורים. אין לו כסף ואין לו מגש.)

שאול: "ילדה, ראית אולי קו שלושים עבר?"

(הילדה מתמוטטת. לוקחת את חרבה ונופלת עליה. בפרפורי גסיסה אחרונים היא לואטת:)

ילדה: "הצבי ישראל, על במותיך חלל... איך נפלו..." (מתעשתת פתאום. משתעלת. מסירה בבת אחת את תלבושת דם המכבים. מתחת היא לובשת תחפושת של דב פנדה.)

ילדה: "אנחנו זן נדיר. ציפור משונה. החלומות באוויר, הראש באדמה. עשו למען חיות הבר הנכחדות. תרמו למען ערי הזהב הנסתרות."

(שאול ההומלס הופך בבת אחת לאסטבן, טאו וזיאה. כולם עכשיו על פסגת המאצ'ו-פיצ'ו. פוצחים בזמר:)

שאול (אסטבן, טאו וזיאה) וילדה (דב פנדה):
L'enfants du soleil...
(שרים את השיר ברגש, מהנשמה, עם כל הלב. האור יורד אט אט. נשמעות שתי נשימות קצרות וצריחת טווס. האור עולה ונשמעת נגינת "התקווה" ממרחק. ההוא מהמסע לאיכטלנד מצטרף בדמעות. האף המאומץ עומד מאחוריהם ומונה את פעימות הלב של כולם ומחלק בגירעון השנתי של קזחסטן. יוצאת לו משמעות החיים:)
האף המאומץ (בתדהמה): ארבעים ושתיים!!!

(בנימין ואן קוגל עולה במהירות, מתנשף. פולה מבגדיו נוצות טיגריס שדבקו בו מן הלילה הסוער שבילה קודם לכן. הוא מסתער אל קדמת הבמה וצורח:)

בנימין ואן קוגל: לא! לא! איטריות! איטי - איטי - איטריות! (משתדל ממש לעשות קול טלוויזיוני של עגבניה קוקטית:) מבושלת וטרייה, תמיד מבריאה! עוזרת לספיגת ברזל בטעם עגבניה! יש בי ויטמין סי, הצטננת - קח אותי!"

כולם ביחד: "ירקות, בן אדם. ירקות!"

הגבירה בחום (מסיימת כשאור גדול פלוס נהרה שפוכים על פניה):"לבריאות!"

[המתמוגגת*]

איזה יופי של דברים, באמת! אתם כל כל מוכשרים כאן. מה אומר ומה אדבר.
אפשר אולי אפילו להפוך את הדף הזה ל צוות הוויי באופן טבעי...
בחיי. אולי כדאי להציע לצ'יק צ'ק, או איך שקוראים למי שעורך את האתר. (צ'ק נוריס?)
יופי. תמשיכו ככה. ממש יופי. נורא מעשיר, וממלא. ומעניין. ממש שיקוף מהימן של החיים המטורפים שאנחנו חיים.
זה סינמה וֶריטֶה ממש. זה פליני. זה מטורף, ואני עומדת על זכותכם להישמע. אמן.

[המצננת*]

ככה ככה הם חיי
חיתולים וציצי
ככה ככה הם חיי
"אבא" אל תאיץ בי
עוד יהיו לילות של פעם
אור נצית אז בתשוקה
אבל שוב, "לא הפעם"
"אמא" קצת שחוקה
כן, זוכרת פעם היה לנו און
אך עכשיו אחרי לידה - רק הדכאון
בואו בואו יקירי
גמדים עושקים,
שנו ביננו ,
בכו עלינו
הוריכם המוכים

[ללי_בן_דב*]

שעועית קטנה הולכת לבד ברחוב עם רגליים
באה סבתא ואומרת שאין לשעועית הקטנה רגליים
ואז האוטובוס נפל על גבינה
ואז שפכו שם מים והאוטובוס טבע
ואז קפצו למים והרימו את האוטובוס
אף עפעף לא עצמתי בטטה בלילה
אני לא אוהבת דברים מחופשים
מים שפכתי על הראש של אמא
אני אוהבת את את הראש והשעונים המלוכלכים ביותר
אני לא אוהבת את השעונים המלוכלכים רק את הראש של אמא ואת הפה של אמא ואת הלשון של אמא ואת השיניים של אמא
אני הטובה ביותר והיא הרעה ואני הטובה הרעה.

[בטטה_קרה*]

ללי, יופי של שיר!

אני עצמי שיחקתי כדורעף במים מעופשים.
לא שמתי לב אם היה שם עץ או חץ או לץ
אבל קישקשתי חצאי שזיפים ברוטב עוף.

[אגם_לב*]

קישקיש קוש
בלבוש
קטטוש בלע תתוש
פקה פקה פקה תוף
פעם דבורה הלכה למספרה
ביחד איתה פרה
וביחד איתה שטוזונות
נחמדית
ופעם פרה טיפסה על התקרה
ופעם פרה הלכה למספרה
ופעם פרה הלכה ללולאה
פוש פוש קש
וטוש טוש טוש קלקוש
קיש קוש
כוס וספר אני אכין
רק על בנות הפאוור-פאף
איזה פרק שאתם בוחרים
שלוש ואחת
מתחילים במסיבה
אני אומר לילדים
בואו ונשיר
פעם אחת בשביל המתפתל
הלך לו מישהו עם עוגה בצֵל
מה היה שם בעוגה?
דובדבנים ותותים, מלפפון
וזה כל המסיבה
ומה האורחים היו שם?
דודה שרה, דודה אילנה
דודה בננה שאוהבת בננה.
והיה שם שולחן גדול
והיתה שם העוגה
והיתה סבתא יוכבד
וגם שם סבא נזק
והיה שם שולחנות
והיו שם ריקודי הדיסקו
איזה דיסקו, דיסקו של בישול
והיה להם כיף חיים
כיף חיים
איזה כיף, לכל החיים
כיף חיים
והיה שם גם קוסם
אחד, והוא עשה הרבה קסמים
בקסמים האלו הוא עשה שתהיה אבקה
והוא יעלם בבדיחה
חרוזים, אה?
חרוזים מלא.
בואו תכתבו ספר עם חרוזים.
לא צריך להתבייש.
והתפוצץ בניין השש.
והקוסם אמר: שקט כולם.
הנה ההצגה מתחילה כולם.
אם הוא מצא מתנדב
שקראו לו רון בשש.
רון היה יפה מאוד
ואז הוא רצה עוד מישהו אחד
למופע הנפלא
והוא היה צריך ארון קטן
כי בארון אחד נכנס
ואחרי זה השני נכנס
ואחרי זה הקסם הזה
החליפו מקומות
אנחנו יכולים לעשות את זה בבית.

[אני_מהמסע_לאיכטלאן*]

נהגדF;HF;יעףיגגגגגגגכלףנ יקםםן ינםגקנ םףג ניגכםםם''םןני םיקאנ ''אקינ

1000$ לפותר כתב החידה הזה.

[בנימין_ואן_קוגל*]

היכן נעלמת לך
שוכנת בין גורדונה לדבורה בארון
חזרי נא, חזרי נא, חזרי נא
לפלשתינה
(בקצב הטםטם)

[אכן_הגבירה_בחו''ל*]

כאן מזכירה האישי של הגבירה. הגבירה בחו"ל. לרגל הנסיעה היא לבשה חליפה שכולה תכלת. תכלת. רק תכלת רצתה. לא הועילו כל הפצרותיי. "הן את הגבירה! הגבירה בחום, גבירתי!" הזכרתי לה. לא עזר. רצתה תכלת. אז תכלת. שיהיה תכלת. דעו לכם, פשוטי עם ובורים. הגבירה בחום בחו"ל. ועכשיו היא המאדאם בתכלת. יצאה לה לסיבוב על פני היבשת הגדולה. אירופה. גבירתי היא אישה אירופאית במלוא מובן היבשת. אחר כך תיסע לנופש קצר במדגסקר. אני מקווה שלא קר במדגסקר, אחרת קצה אפה של הגבירה יאדים, ואני לא בטוח שזה ישתלב כל כך עם התכלת. נישא תפילה. כולנו. לשלום קצה אפה של הגבירה. בקרוב היא תחזור. אני סופר את הימים. אני לבד כאן. בביתה החום הריק של גבירתי. כמה אפשר לאבק את כונניות הספרים ואוספי החרסינה של הגברת? את האוספים, אגב, רכשה ואספה במסעותיה בעולם כולו. גבירתי היא אשת העולם הגדול, במלוא מובן הגודל. קוסמופוליטית. לפעמים היא נהנית לכנות את עצמה "המאהבת של הגלובוס." אל תבינו אותה לא נכון, צרי מוח, אופק ועין שכמותכם. לא מדובר פה בכינוי זול ונלעג. מאהבת. במלוא מובן הרומנטיקה. גבירתי אישה רומנטית. זה לא משהו שאתה מוצא כל יום. גבירתי אישה נדירה. אבל בחו"ל. אני מתגעגע. אולי אכתוב לה שיר. כמובן שלא אעז להראות לה. אני שומר תלי תילים של פואמות ושירים שכתבתי אודותיה. היא לא תדע לעולם. כך אני. עוזר נאמן. מזכיר אישי. לכבוד הוא לי. לכבוד הוא לי שהגבירה, הוד גבירתיותה, נותנת בי מדי פעם את מבטה. ועלי היא סומכת. עלי! אני הוא הדואג לכל מחסורה. לא כל אותם גברברים שהיא נהנית לאסוף מדי פעם - כמו פריטי החרסינה היקרים והעדינים שהיא מביאה ממסעותיה. אלה מחזיקים זמן מוגבל, היא משחקת איתם קמעה, ומחזירה אל המדף. אל הזיכרון. אני הוא המשתנה הקבוע בחייה. למעשה, אפשר לומר, שאני הגבר של חייה. היא לא תאמר זאת לעולם, אך אני יודע. ומתגעגע. גבירה, גבירה. שובי אלי.

[האחראים_על_פרס_נובל*]

פרס נובל לפורום זה מוענק ל: ללי בן דב על הביטוי הנפלא: השעונים המלוכלכים.
המדור נפעם ומשתלהב.
איזה ביטוי בן חיל.
תיק תק. תיק תק.

[אני_מהמסע_לאיכטלאן*]

משמעות הקיום= פסל בגן ציבורי וציפור מחרבנת ממעל.
מה שלא תעשה אתה חשוף,מקובע, רכוש ציבורי ומחרבנים עליך כל יום כל היום ואתה אפילו לא זז, כאילו אומר , זה בסדר אני כאן בשבילך ציפור שחררי עליי עוד.
> וכדברי יונה וולך : מה איכפת לציפור ...<

[שלמה_ארצי*]

חתולים מחשבים את קיצם לאחור
עד היום בסביבות חמש ושלושים
וצועק לירח שב
ערב על אבטיחים יורד

[אבטיח*]

נעלבתי.
ירד עלי המניאק.
מילים קשות, כמו בלוקים.
הפיל עלי משפטים ארוכים.
ומי עשיתי רע? ככה ירד עלי?
ולמה? כי אני לא אדום מספיק?
לא מתוק מספיק?
על הסכין. רק היום.
גם כן לא גמר הכל. טיפטף מסביב ולא ניגב.
השאיר אותי בחוץ להתבאס עם הזבובים.
משורר עלק.
זמר.
אומן.
חסר רגש!

פעם היו אמנים עם רגש.
טועמים בכפית, ולא בידיים.
ובטח לא מטנפים עם הגבינה הבולגרית.
איכס.

[הסדר_הטוב*]

מר "אני מהמסע לאיכטלאן". אנחנו קוראים אותך לסדר. לסדר הטוב. "מה אכפת לציפור" זה חנוך לוין כתב. ואם את זה אתה לא מבין, אז אולי אין לך מה לחפש כאן... הא? הרי מה איכפת ליונה וולך אם הים הוא עמוק? אם העץ הוא ירוק? מה איכפת לה? היא בענייני ג'וליאנים ורודים, קורים פתלתולים, ססיליות וקורנליות. אל תפריע לה עם ציפורים בבקשה.
וסייג לחוכמה שתיקה.
אנו מתנצלים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; היא מדינת ישראל.

[אני_מהמסע_לאיכטלאן*]

גדול גדול.

"אבטיח אבטיח לא על עץ ולא על שיח
על הארץ הוא גדל
גם בשמש גם בצל.
אבטיח פרי נחמד מלא הוא מיץ ולשד
נחתכהו ונאכל פלח פלח וחסל."

> כיתה ג, "המקראה שלי" , שיר שהמורה לימדה ועד היום שרוט אצלי בהרד דיסק. נפלאות התבונה<

[זן_גוריון*]

השלווה הפנימית
ארצנו
אנו מתנצלים
על אבדן השממה
על אבדן הנשמה
נושים ונישומים
לכל עבר ייפוצו
כשהעבר יתגלם לעתיד.

[אבא_של_יותם*]

מזל טוב!
איזה יום שמח לי היום?
איזה יום!
יומולדת לדף נונסנס איגיון !
הדף בן חמישים ושבעה אלף זימים!
שאו ציונה נס וראשון
שוק מחנה יהודה
נסגר עקב השלג.

[תחרות_''הסיפור_הקצר_המוזר_הקצר''*]

סיפור לעת ליל:
יום אחד היה עכברוש.
ואז ימים רבים היו עטלפים.
לא עזרו כל תחנוניהם של השכנים.
אבוי, אבוי, זעקו מרה נהגי המוניות מעל דוכן הפלאפל המאולתר. מה נשאר? מה נשאר?
מאז ועד היום, לא נמצא איוואן האיום.
כל הכבשים שרעו באחו לא ידעו את התשובה. גם לא הילדה הקטנה, עם השמלה האדומה ושתי הצמות.
ואז בא המפקח. על ההגבלים. העסקיים. בא חנוט בחליפה מהודרת וצעק: לא! אסור! אין רשות!
בהתחלה כולם התביישו. אחר כך התמרדו. אחר כך מצאו תמונה קטנה של קארל מארקס באחד הכיסים של אחת החליפות של אחד הצעירים מאחת מתנועות ההתנגדות, ותלו אותה בכיכר העיר. למען יראו וייראו!
סופו של הסיפור, ילדים, מרגש מאוד, כך סיפרו לי אנשי העיר ההיא. עד היום הם נוהגים לחגוג את היום המיוחד בשירים ומזמורים וריקודים מסביב לפתיליות.

[כה_לחי_הגרסא_הרשמית*]

מזל טוב לסלע קיומנו, משוש ליבנו ומחמל נפשנו - דף נונסנס איגיון בהגיעו לגיל מצוות, חופה וקידושין. אל בימת הנואמים יעלה ויבוא שר צבא שאול: עמשא בן יהוידע צדקיהו יחזקאל בן דובי בן בוקי בן יוגלי וגו'.
(מחיאות)
עמשא שר צבא: הורים, מחנכים-מן-הבית ואורחים יקרים!
זהו יום חשוב. יום גדול הוא,מבואו ועד צאתו. כל זרע יעקב יעשה כדבר המלך ודתו. אכֹל ושתֹה!
(מחיאות)
עמשא ש"צ: ואם כבר, אנצל בימה זו.
(מחאות)
עמשא: הנונסנס הוא חיינו. האיגיון בליבנו. את שארם א שייח. (מהורהר) באמת, כמה שארם היה לשייח הזה...
(מחאות מסוייגות. בכל זאת. פוליטיקלי קורקט)
עמשא: ולסיום, אני מזמין את כולם להשקת קו מוצרים חדש לעור הפנים, להשגת מראה בריא, יבש ומלא ברק לאורך כל היום. "nonsense-care".
(מחיאות. פנקסי צ'קים עפים באוויר. הברווז של דודו גבע מגיח מן העלטה ואוסף ציטטות נבחרות.)
תם הטקס.

[גשם_גשם_בוא*]

באתי.
יופי?

[הפואמה_הגדולה*]

טוב שסתם מילים עפות.
טוב לראות נשים יפות.
טוב שדלתות לא ניגפות.
טוב שיש גם ג'ירפות.

סתם רחוב שקט נרדם.
סתם לעסתי בָּאבְּל-גָם.
סתם נסעתי, לחינם,
לגליל ולירוחם.

לא היו לי אפרוחים.
לא ניגנתי לאורחים.
לא קטפתי תפוחים,
לא גדלתי בשטחים.

יום אחד אלמד לעוף.
יום אחד אלבש שקוּף.
יום אחד יבוא ליטוף,
יום אחד אשתה לי צוף.

כך אחרוז לי חרוזים,
כך עד תום התפוזים.
כך אנצור כמה רזים,
כך, לחמושים ולמפורזים.

סוֹפי וודאי ידוע לעין כל.
סוֹפי יבוא בקול גדול.
סוֹפי קָרֶב, הוא פה, משמאל,
סוֹפי חיכה לי מאתמול.

[חרדת_נטישה_בהופעת_בכורה_בדף*]

איפה כולם? איפה איפה איפה כולם? איפה כולם? תמיד יש מישהו בבית??? ממש.

[שיר_לללי_מעוררת_ההשראה*]

שעונים מלוכלכים
מורים על השעה להשתולל
לקפוץ לתוך שלולית,
להשתגע ולהתגלגל.

שעונים מלוכלכים מכל הבא ליד:
על המחוג של השעות מרחו קילו שוקולד
על המחוג של הדקות פיזרו אבקת סוכר מתקתקה,
והעדין, של השניות, חטף קוּבֶּבּוֹת בּוֹץ בלי הפסקה.

נסו לקחת שעונים מלוכלכים אל המקלחת
מיד תראו - כמה קשה להיחלץ מן הקלחת!
מפה לשם קופצים, משתוללים הסבונים,
שעונים מלוכלכים יודעים לעשות חיים!

[מדלן*]

זה יפה!

[הנרי*]

ערב טוב.

[קריאה_נרגשת*]

אבא של יותם! אבא של יותם!
מדוע השארת את הדף כה ריק ומיותם?
כאן מוּלטי-פרסונל, בין גוֹרדוֹנִיָה לַדְבוֹרָה,
מחכה למוצא מקלדתך, וּמְצַפָּה נורא!

נו טוב, יהיה מחר, לזאת אינני דואֶגָה,
מחר ודאי תרעיש ותצלצל פה חגיגה.
עכשיו אלך לישון לי, השעה כבר מאוחרת -
וזאת אדע כי השעון המלוכלך ציין זאת לתפארת!

יאללה ביי.

[שירי_בן_דב*]

לא במקרה הדף הזה מככב בראש רשימת הדפים הפופולריים של האתר. תמיד חשדתי שאני שייכת לערימה של מטורפים, חולי נפש, והרי לי הוכחה ניצחת. כמה טוב שאני לא לבד.

[מדלן*]

זה יפה.

[הנרי*]

פעם ראיתי
מרחוק
את ישו
ועבדו הנרעץ
משחקים בדוקים פילוסופיים של הטחות אשמה הדדיות.
דה סוסיר אמר את זה לפני
זה לא משנה
אני ודרידה נשנה את העולם.

[לינדה_גווארה*]

קדימון: בקרוב יפורסמו כאן ורק כאן קטעים מן היומן האבוד של צ'ה גווארה!

אל תחמיצו!
גם לא מלפפונים!

[חרדת_נטישה_מכה_שנית*]

בום.

[אבא_של_יותם*]

לנטשה החרדית שלום.
אין צורך, באמת.
תודה.

שעות קבלה:
לפעמים אחרי התה של הבוקר. אם מתחשק. לפעמים דוקא נס.

יש לעיין בעלון לצרכן לפני הבית שימוש.

[מדלן*]

זה יפה.
ברומניה היה הרבה שלג. עד הגג.
זה יפה.

[לה2ק_מעשנים*]

מתוך הקובץ: "שירה פוסט ציונית" בעריכתו של הנ"ל

האוטו שלנו גדול וירוק?
האוטו שלנו נוסע רחוק?
בבוקר?
נוסע בערב?
הוא שב?
מביא הוא מתנובה ביצים?
וחלב?

גם לאום אל פאחם הוא מביא?
אה?
אה?
אה?

[לה2ק_מעשנים*]

הפילוסופיה (מחזמר ב-3.14 מערכות בריאות קורסות).

מערכה I
סצנה II

פארק מים בתוך גרעין של אטום של יסוד לא מוכר ורדיו אקטיבי לפרקים, חוץ, שעת בין ערביים.

קול של ילדה בת שתיים עשרה במערכת הכריזה: בעל הפרעה נפשית שמספרה הוא E^-3.14, ההפרעה שלך חוסמת את דרכה של האנושות בשאיפתה למצוא משמעות. אבל זה בסדר. באמת.

על הבמה ניצבות שתי מברשות שיניים חשמליות ענקיות. אחת בצבע אדום והשניה צבועה כחול. על האחת מנוסס שלט עליו כתוב באותיות ענק "קרליוס" ועל השנייה "בקטוס". כמו כן על הבמה שני שיחי ורדים קוצניים.

אור עולה
א' וב' נכנסים ומתיישבים על השיחים הקוצניים.

א: נורה. חוט של להט עטוף ומוגן בתוך שבירות.
ב: ובפנים? ומתחת?
א: הכל מתקדם במהירות. תמיד מתקדם.
ב: ובכלל רק בבואה של נורה ואין בה דבר.
אולי נמות עתה?
א:לא! את הדברים יש לעשות.
ב: ובכן נעשה את הדברים ואז נמות?
א: אולי!
ומה בדבר כוס תה?
ב: נשתה כוס תה ונעשה את הדברים ונמות.

א' קם ויוצא. שיח הורדים נעוץ באחוריו. שיח ורדים חדש מופיע על הבמה. א' חוזר כעבור דקה ללא שיח הורדים.

א: קומקום של מים רותחים- מחול שדים של דברים קטנים מן הדעת.
ב: ואם נשפוך אל עצמנו מים רותחים, נמות?
א: אולי! אבל קודם נשתה כוס תה ונעשה את הדברים.
ובכלל בבואה של קומקום של מים רותחים ואין בה דבר!
ב: ואם לא יעשו הדברים?
א: יעשו הדברים או שלא יעשו.
ב: אם כן, יעשו אחרים את הדברים ואנו נמות עתה.
א: עתה נמות.

קול של ילדה בת שתיים עשרה במערכת הכריזה: ומה בדבר התה?

אור יורד

[לינדה_גווארה*]

מחר זה כאן!
היומן האבוד של צ'ה גווארה, מחר!
ציטוט נבחר מן הפרק הראשון: "הכוח לעם, הכוח לפועלים, הכוח מכבי רמת גן, לינדה, מה עם הקפה? וכל זה, עוד לפני שציחצחתי שיניים"

כדאי לחכות בסבלנות ולא להחמיץ! זה ישתלם.

[אבא_של_יותם*]

לנטשה החרדית שלום.
לבבושקה הנתנייתית שלום.
ליבטושלח הרחובותי שלום.
לגזעון הלונדוני שלום.
לקרלופיל הברלינאי שלום.
לגורגורביץ' הבימאי שלום.
לשלום להתראות.
ומי לא קיבל? למי לא נשאר?

נטשה, אייך?

[נטשה_בלי_החברים_של*]

כאן נטשה.
רציתי לשתף אתכם בנבחר מבין שירי המורבידיים ביותר. עוסק קצת במצב, קצת בקיום, הרבה מוזיקה טובה וקצת על עסקים:

מכשיר הקשר

האם שומע?
האם שומע עבור?
שומע עבוּר מי?
שומע?
מי שומע?
מי יודע?
תמיד יש מישהו?
ותמיד יהיה מי שישמע?
גם ביער?
גם את נפילת העץ ההוא?
ותרבויות קדומות?
האם שומע, עבור?
אתה עם רות, עבור?
רוג'ר...?

זהו. סוף השיר. יפה מאוד. זכה להיות משודר כמה וכמה פעמים ב"בימת שיר" ברדיו קול הקולחוז.
קיבלתי עליו פרס. פרס ראשון, אגב. מי שמתעניין, מספר הטלפון שלי הוא ארבע ארבע חמש שתיים, ואני חטובה, ספונטנית וחייכנית מירושלים. צמאה לקשר. האם שומע?
כתבתי את השיר אחרי שניהלתי (למרות שאני גרועה בניהול) רומן סוער עם רוג'ר. חייל מארינס אמריקאי שהגיע למזרח התיכון החדש לרגל המלחמה המרגשת המתרגשת עלינו. אני תמיד כותבת על אנשים שאני מנהלת איתם רומן סוער. וגם רומנסות-עֵר.
פעם גידלתי חמוס. מאומץ. לא ביולוגי.

[ללא_מילים*]

[האיש*]

שלום. שמעתי שדיברו עלי, שניערו שטיחים עלי, ששידכו חברות אליי.
שהתבדחו על קרחתי וגילי המופלג - אלליי.
אני לא יודע מה להגיד לכם, חברים.
זה יפה? (כולם חוץ ממדלן יכולים לענות.)
יפה ככה?
היא טיפוס קשה. גם אני. היא פסלה אותי ("אפשר להבין אותה!"). אני דווקא פיסלתי אותה. טכניקה מעורבת. ברונזה ושמן תינוקות. יצאה נפלא. היא בכלל נפלאה. טיפוס קשה. גם אני נפלא. תמסרו לה ד"ש, אם תראו אותה. לפעמים אני מתגעגע. אחרי הכל, שלוש שעות של קשר כל כך אינטנסיבי ועמוק זה לא דבר שקורה כל יום. ומיוחד. היה לנו קשר מיוחד.
תמסרו לה ד"ש.
תבוא לנער שטיחים מחר?

[זהירות_קונקורנציה*]

חירום חירום חירום חירום חירום

חברים יקרים!

ראיתם שפתחו לנו דף מתחרה בשם המקורי "אי גיון"?
ושמתם לב שנכתבים שם דברים שאיכותם לא נופלת מזו שלנו?
אני קורא את כולם להתייעצות דחופה.
זו עת קשה.

[צ'ה*]

מישהו ראה אולי את היומן שלי?

[צפריר_שפרון*]

למישהו כאן יש עשרה גרוש?

[אביב_חדש*]

אני מכירה כמה גרושים.
כאלו שלא הצליח להם בחיי הנישואים...

[אני_מהמסע_לאיכטלאן*]

חביירים מה קורה? פתחתם מועדון?
לא, אני רוצה להבין מי נגד מי, מה המטרה , היכן היעדים , ומה זה לעזאזל תאונת עבודה?
לא יתכן שכל פעם שתרכיבו פצצה , אחד מכם יתעופף מהחלון. החל ממחר אין חופשות, אין תמריצים ואין חומוס פול אצל אבו סנאן. אני רוצה לראות את היֲהודים האלה הולכים לג'הנם.
מוסטפא תביא תקאלצ' יוצאים לרסס קצת בשכונה, עבֶד מה עם הקאסם על שדרות ,יאללה לפני שמתחיל הסרט בערבית.
יא שבבאב עוד לא גמרנו להכין את היומית.

והעיקר והעיקר לא לפחד, לא לפחד כלל

[בנימין_ואן_קוגל*]

אינני דואג מן הדף העתיק שהוחזר לחיים, מכמה טעמים:
שוקולד.
שקולד-ווניל
תות
דג מלוח
ביצה קשה
גריסת קונפטי

חוץ מטעמים אלו- ישנו הבדל תהומי בין הדפים. כאן, כל איש הוא איטריה שלמה. שם, חצי איטרית. ללא. וגם בכלל.
כאן בנימין ואן קוגל, אכזיף.

[שפריר_צפרון*]

איזה כיף להיות צפריר שפרון.
זה כמעט כמו להיות שפריר צפרון (שזה אני), אבל בלי הטעויות.
בלי הטעויות האלה, שמלוות אותי לאן שלא אלך.
זה נורא, אם חושבים על זה רגע לעומק. נורא.
להיות בעצם צפריר שפרון שגוי. טעות. אחד כזה שהוא תמיד ליד. לא באמת. לא עד הסוף.
צפריר, מה עושים כדי להפסיק להיות טעות ("שפריר"...), ולהתחיל להיות צפריר?

[צפריר_שפרון*]

הו, זה קל,
כמעט כמו להיות חשמל,
הייתי כבר שפריר צפרון,
הייתי כבר שפרוצ פרון,
שפרן שפורן וטפרירים,
ובכל הכובד ומילות השיר,
הצפי הברור הוא לבסוף צפריר,
וזה לא קל, כלל,
להיות מי שאני מי שאתה,
לסבול מעת הבוקר ועד החשכה,
את כל ההוויה השמית הזו,
המתפרשת ומשתפרנת ומצריפה
צרוף וריר שצף, וכן ולא,
אך הברירה לא נתונה לברור,
ניתן השם ואין לבחור.
כך זה ולפיכך בדומיה,
להכנס להווית ההודיה.
תודה רבה.

[צפריר_שפרון*]

למישהו כאן יש אולי שקל?

[אבא_של_יותם*]

שקל.
מיליון.
הכסב מסופף ת'עולם
סופף ת'עולם
סופף ת'עולם

השקל
מכופף ת'ישבן
כופף ת'ישבן
כופף ת'ישבן

אי די בי די בי די בם
לו הייתי רוטשילד פינת שינקין
השקל היה מונח בארנקין

[שלמה_ארצי*]

תסבול היא אמרה לי תסבול.
הברושים לא ידעו אם להיות או לחדול.

[יש_לי_גזים*]

למה אכלתי מרק עדשים?
למה?

רוצה לברוח מעצמי ואין לאן.

מחר אוכל צ'ולנט.

[מאין_נחלתי_את_שירי*]

שלום רב לכל הגולשים, הקוראים, ולמאזיננו בקול המוזיקה.
בתוכניתנו "מאין נחלתי את שירי", נארח בכל שבוע משורר או משוררת, אשר יחלקו איתנו את הסיפורים שמאחורי השירים. השירים שעליהם כולנו גדלנו, השירים שכולנו אהבנו.
והיום בתכנית, מתארח המשורר הנודע אלכסנדר פן.
מראיין: שלום מר פן.
א. פן: דוברו וויצ'ה. בונה סרה. בואנוס נוצ'ס. אני פשוט מכור ל"המורדים". התרגלתי לספרדית.
מראיין: כן... זה ברור. ובכן, מאין נחלת את שירך?
א. פן: אני בחרתי לספר על שירי המפורסם "שקיעה נוגה". זה היה בשנת שלושים ומשהו. אני בדיוק הרגשתי חרא. זה לא היה יוצא דופן, אבל חבריי ב"כסית" כנראה שמו לב שהמצב ממש מחריף, ודחקו בי לילך אצל הרופא לשם בדיקה פיזיולוגית מקיפה. אז אני הלכתי. פסעתי לי מכסית אל קופת החולים זמנהוף, ונכנסתי אל הרופא, הדוקטור לנגזם. כן, כן, אותו הרופא שצ'צ'קס כתב עליו אחר כך בסיפור שלו. סיפור פשוט זה היה.
לנגזם בדק, בדק, ובסוף שלח אותי לערוך שקיעת דם. כשהאחות קרבה אליי עם מחטה האימתנית, לא יכולתי למשול בתוגה שניחתה עלי באותו רגע.
כאשר שבתי לדירתי הקטנה, התרחשו בראשי המילים "שקיעה נוגה". זו אכן היתה שקיעה נוגה.
התוצאות, אגב, הראו שאני סובל.
מראיין: סובל ממה?
א. פן: סובל. פשוט סובל.
מראיין: וכיצד נרפאת?
א. פן: לא נרפאתי. התיישבתי מייד לכתוב את השיר. ומאז ועד היום - הסיפור ידוע.
מראיין: תודה רבה לך, המשורר אלכסנדר פן, על שחלקת עמנו את סיפורך המרתק.
שובו אלינו בשבוע הבא, בתכניתנו "מאין נחלתי את שירי". התכנית הבאה תוקדש למשוררת זלדה, שתספר לנו על שירה האהוב "לכל איש יש שם". (לסקרנים נגלה שמדובר בסיפור מופלא על הרפתקאותיה של זלדה הצעירה בחופש הגדול שבין כתה ח' ל-ט', אז עבדה במשרד הפנים למשך שבועיים.)
תודה רבה, ולהשתמע.

[ונעבור_לפרסומות*]

תמיד רצית להיות איש העולם הגדול, גבר בעל ממון ועז מבט שנשים נופלות לרגליו.
מה לעשות?
כל מה שעליך לעשות הוא.

[אמת_בפרסום*]

נו, אז מה? תמיד גם אני רציתי ללכת עם הזמן, לדרוש יעילות ונוחות, לחוש רעננה ויבשה לאורך כל היום.
זה עזר לי?
ע"ע פתיחת דף זה:
רטוב זה באסה.
אז מה עלי לעשות, באמת? הא?
קחוני נא לממלכת הפרסומות. ל: commercial-land. שם כולם בעלי מראה בריא ומלא ברק. שם.

[העוזר_האישי_של_הגבירה_בחום*]

הגבירה חזרה.
אני מאושר.

[התסכול*]

שלום לכולם. אני התסכול.
אני חבר של נטשה החרדית - או - החרדתית.

אנחנו גרים לנו, מתוסכלים וחרדים לעילא, ב"נאות מרגוע", כפר קטן, פסטורלי ושלו שגובל מצידו האחד בשדה תעופה, מצידו השני בקו הירוק, מצידו השלישי במועדון לילה רועש ומצידו הרביעי באיזור תעשייה שוקק וצח-אוויר.

ועכשיו באתי לבקר, ואין כאן אף אחד, כי מאוחר, וכולם הלכו לישון, ואני מתוסכל.

טוב. אין ברירה. נלך לישון. אני רואה שאף אחד כאן לא משתף איתי פעולה. (אמא, פעם: "אם לא תשתף איתו פעולה, הוא יפסיק להציק לך!" - אני מבין שאתם מיישמים.)

אמנם לא נונסנס מי יודע מה, אבל בכל זאת. צוק העיתים.

[סיכום*]

זהו. אף אחד לא כותב כאן יותר.
נגמר.
אבד עלינו הכלח?