ארוחות חג יצירתיות ובריאות

מחכה לשמוע על ארוחת החג הטובה וגם על זו הטובה יותר.
טוב, אז לבסוף היה סדר כהלכתו עם מזונות "חדשניים לייט". התארחנו אצל המשפחה של האיש, והתגובות היו די נלהבות.
בין שלל המאכלים שהוגשו לשולחן היו גם -
לברכות -

דלעת, בצל, עלי סלק ולוביה במשרה של פומלית, תמרים וקינמון
רימונים אלוהיים מהזן הוורוד _{(קניתי מכפר יהושע 11 ק"ג ואתמול אכלנו את האחרון... ממש השתדלנו לאכול אותם לאט כדי שלא ייגמרו.)}
תמרים לחים (שליקטנו בגדיד לפני שלושה שבועות)

(רציתי להכין גם סביצ'ה, אבל לא השגתי דג טרי מתאים).

"אורז" מגרעיני חמנייה קצוצים בתבלון של שמיר, כורכום ושום
סלט ירוק עשיר עם ריבועי מנגו קטנטנים
"אטריות" בטטה וגרעיני דלעת
סלט גזר חריף (סלט מדליק שהולך חזק אצלנו לאחרונה)
מיני פיתות מכוסמת מונבטת ועגבניות
ובגזרת המתוקים ? עוגת דבש חיונית, בראוניז תפוח וכוסמת וגלידת בננות ותמרים לחים (מהגדיד).

עכשיו אני שמה את שלי בפרוטרוט. (מקווה שמתאים @})

פתחנו בישיבה בחדר המגורים, פטפטנו על סיידר תפוחים עם קינמון וציפורן שישב כל הלילה על השיש לספוג טעמים ועם מקלות ירקות (גזר, מלפפון וסלרי) בשלישיית מטבלים (קשיו-כרישה (ברכה ראשונה), מקדמיה-שום, ויניגרט)

עברנו לשולחן האוכל הארוך (פתחנו אותו ארוך ארוך וצר, ממש כמו משתה מלכים, עם ספסלי עץ שבנינו עם אבי בביקורו האחרון)

פתחנו במרק צ'אודר-צדפות (בעצם זה היה קשיו, סלרי, תמר, מלח ים, ועוד רכיבים חיים וטריים שנטחנו עד חימום שבסוף ערבבנו לתוכו אצת דולסה שעשתה טעם ימי נפלא.)
למנה ראשונה הגשנו סביצ'ה של טונה וסלמון עם מנגו ואבוקדו חתוכים לקוביות קטנות. המנה נבנתה בתוך גליל שכבות שכבות - צהוב-אדום-כתום-ירוק, מעליה עלי בייבי ומושרית ברוטב ויניגרט מתקתק על בסיס לימון, שמן זית ואגאבה. יצא נפלא. (ברכת שנפרה ונרבה כדגים)
למנה עיקרית הכנו דג שלם לכל סועד (כן, בגריל. המנה היחידה שצלויה. שנהיה לראש ולא לזנב.)
לצידו הוגש סלט של אפונה ירוקה, פקאן ושומשום ברוטב שמן שומשום ולימון. (זה היווה תחליף לברכה עם שעועית לוביה.) <היה גם נסיון לעשות פירה כרובית בתיבול הודי, אבל אחרי נסיונות עם שלוש כרוביות נגנז מחמת הטעם המר והמראה הדומה מדי לפירה. אם זה לא היה נראה כמו פירה זה היה בסדר. אבל המראה מעורר ציפיה ואז יש אכזבה גדולה מאד.>
לצד המנה העיקרית על השולחן, היו סלט ירקות עשיר, סלט גזר וסלק חיים מגורדים ברוטב לימון, אגאבה ומעט מלח (מומלץ מאד. שיסתלקו אויבנו, שיקרע רוע גזר דיננו. (עשינו עם גזר במקום עם דלעת.))
הוגש מיץ רימונים (עוד ברכה) ומי שרצה מהל עם סודה או עם מים. (עלה לי רעיון נחמד של סודה עם גרעיני רימון בתחתית. חמוד לא?)
לקינוח הגשנו גלידת תפוח בדבש (ברכה) עם קוביית בראוני (משמן קוקוס, תמרים לחים וקקאו) ושברי אגוזים.

תודה על שלך. ניקח השראה לפעם הבאה ובכלל!
_{המשרה נשמעת נפלאה! אני אשמח לפירוט לגבי ה"אורז" וה"אטריות", ה"פיתות", ה"עוגות" וכמובן סלט הגזר! בקיצור, הכל נשמע מרגש ואני אשמח אם יהיה לך זמן לפרט מתכונים פה ושם.)}

כדאי להעביר את התפריטים המפורטים לדף של מתכוני חגים ....

אכן מעורר השראה, אני אלתרתי רק תמרים ממולאים במחית אגוזים עם עשבי תיבול והיה "מעניין", השילוב של מתיקות התמר עם תערובת האגוזים היה מפתיע עבור בני משפחתי השמרנים, מאידך הם כבר רגילים למאכלים המוזרים שלנו ואפילו מוכנים לטעום כך שיש שיפור

ניצן,
תיאורי ארוחת החג עוררו בי רגשות רומנטיים ואינטימיים משהו. הרגשתי שאני ממש יושבת איתכם בשולחן...
(אגיב בפירוט בהמשך).

אנונימי

_{ראו גם: מתכונים חיים לחגים}

החגים תמיד מעלים אצלי שאלות על אוכל - האוכל המסורתי נוטה להיות שמנוני ומעובד מאוד, ואוכלים ממנו הרבה מידי בשעות ערב מאוחרות מידי.
אז ברור שאנחנו לוקחים אחריות על הארוחה, כדי שנוכל לאכול.
אבל איך מכינים ארוחה שתהיה חגיגית, תתאים לכל האורחים ותעמוד בסטנדרטים שלנו?

בעניין הזה מצאתי שתי פנינים בדף הבית של מירב ב - תפריטי ארוחות החג שלה ושל ניצן אמ.
אז (באישורן) אני שמה אותן כאן והולכת מיד לקרוא להן לענות על כמה שאלות שיש לי

אולי אח"כ אוציא מהאיש שלי (הוא השף של הבית) כמה רעיונות משלו ואוסיף גם.
אשמח לשמוע על התמודדויות יצירתיות עם "בעיית החגים"...

לקינוח הגשנו גלידת תפוח בדבש

וואו, נשמע טוב! אפשר מתכון?

איזה יופי! נשמע מעורר תיאבון (-:

טוב, בקשר לתפוח בדבש...
השתמשנו בכעשרים תפוחים

התפוחים נטחנו היטב בבלנדר וסוננו במסננת דקה מאד.
יצא בערך ליטר מיץ צלול מכל עשרה תפוחים, שממנו הכנו מין פונצ' תפוחים על ידי השרייה למשך לילה עם קינמון ועם ציפורן.)

מהPULP עשינו את הגלידה. (יש תיאור על הכנת גלידה אצלי בדף) הבסיס הוא קאשיו ומעט מים, נטחן עם חלק מהרסק שנשאר ועם דבש ואז הוקפא בתבניות קרח.
את הקוביות טחנו במהירות לפני ההגשה ויצא גלידה חלקה וקפואה.

את שאריות הרסק עירבבתי עם פשתן וזהו (ממש זהו. לא מים לא מלח לא כלום) וייבשנו במייבש מזון. יצאו קרקרים מתוקים מופלאים. אפשר לתקוע מרובע בגלידה כתוספת טעימה ואסתטית ולהגיש או פשוט לכרסם בהנאה.
יש לי חברה פה שטעמה ומאז מכינה את הקרקרים האלה יום יום! הוא לוקחת שני תפוחים מרוסקים וכמות מתאימה של פשתן ומכינה במייבש מזון.

אם יש עוד שאלות, אשמח לענות.

וואו, זה נשמע מעולה! אני מזילה ריר...

חבל שאין לי מייבש מזון ולא שמש: (
האם כדי להכין את הבסיס מקשיו צריך לסנן אותו דרך מסננת הבד הדקיקה הזאת? כי גם את זה אין לי...

והפשתן הוא פשתן טחון או בגרגרים שלמים?

תודה!
גרגרים שלמים מושרים ברסק תפוחים. אחרי כמה שעות זה נהיה דביק ואז מייבשים וכך זה נשאר מחובר.
אפשר לעשות בתנור בחום הכי נמוך. אולי תאבדי כמה נוטריינטים אבל זה עדיין יצא מאד טעים

רציתי להוסיף מילה על עניין השעות. בארה"ב בגלל שאנשים באים מנורא רחוק, מקובל להזמין לארוחות החג משעות אחה"צ (נניח, שתיים-שלוש)
יושבים בסלון, מפטפטים על איזה קוקטייל, קצת עוזרים לערוך שולחן אם עוד צריך (זה מדהים איך המטורפות האלה מאורגנות. כל הבית מסודר כבר יום קודם, מזיזים שולחנות ועורכים אותם, מבשלים ומבקשים מהאורחים להביא דברים ספציפיים (אתה מביא סלט לחמש עשרה איש, ואתה גלידה ואתה את הרוטב לבשר...) וברגע האחרון לא עושים כלום חוץ מלחייך יפה ולהראות כמו אידיליה של תצלום המשפחה המושלמת

)
בקיצור, יושבים לאכול בחמש בערך. אחרי ארוחת הערב עוזרים לפנות וכשהכל נקי ויפה שוב, יושבים לכוס דיז'סטיף ועושים קטע אומנותי כזה...

אז אצלנו הזמנו בחמש. אכלנו בערך בשש-שש וחצי (לא בדקתי בשעון) והקטע האומנותי היה בעיקר פטפטת נעימה (עוד אין לנו ילדים בגיל מתאים לשירה או לנגינה ואנחנו סתם בטלנים מכדי להכין משהו מראש...) אחרוני האורחים ובכן... נשארו לישון אצלנו, אבל אחרוני העוזבים עזבו בסביבות חצות. היה משובח ביותר. סיימנו לעכל הכל עד שכולם עזבו והלכנו לישון קלים ושמחים.

<את התנור להשאיר פתוח קצת כדי שתהיה תנועת אויר ולהשתמש בפונקציית טורבו אם יש לך. זה יותר ייבוש מאפייה.>

אוקיי, תודה!: )

סתם סקרנית, כמה אורחים אירחת לארוחת החג?

היינו שנים עשר איש. כולל ילדים ותינוקות.

אני מנסה להזמין אלינו לארוחה לפחות שנה, אבל עד לחג האחרון לא הצלחתי לגייס כמות אורחים "אמיצים" מספקת...
למרות שהיום, אני מניחה שהמצב השתנה.

_{<שאסביר מה הכוונה ב"אמיצים"?>}

נשמעות מפתות הארוחות שלכם, אפשר הזמנה לפעם הבאה? (-:

בקיצור, יושבים לאכול בחמש בערך.
זה נשמע מעולה.
משהו שאנחנו מנסים להכניס יותר ויותר לחיים שלנו גם. מדהים ששם זה ממוסד.
כאן מזמינים לארוחה בשבע בערב ואוכלים מאוחר יותר, והארוחה כל-כך כבדה.....
אנחנו מזמינים לחמש.
אבל הקטע של להגיע עוד יותר מוקדם זה משהו שממש הייתי רוצה לנסות.

טוב, אז אם אתן כאן, אני רוצה לשמוע עוד על כמה מנות

מירב,
מה המתכון לפיתות?
מיני פיתות מכוסמת מונבטת ועגבניות

וגם -
האם האורחים לא יצאו בתחושת חסר?
אשמח לשמוע פידבקים.

כולל ילדים ותינוקות.
אה, יש לי עוד שאלה, לשתיכן.
מה אכלו הילדים האורחים מתוך הרשימה שנתתן?

שלי אכלה כמעט הכל (חוץ מהדג המבושל)
ג'ייק בן שלוש אכל הכל עם אמא שלו, ג'יימס בן שש היה מאד מאוכזב שאין לחם. הוא אכל את הדג וקצת סלט. הוא גם רגיש לקשיו, אז הוא לא יכול היה לקבל מן הגלידה

אז הוא היה קצת מאוכזב, אבל איכשהו לא יצא רעב מכל הסיפור.
לגבי שני הילדים האחרים - את יכולה לשאול את שאק טי. לא ממש בדקתי לאנשים בצלחות. אבל נראה לי שכולם אכלו ושבעו.
אורחת אחת היא "צמחונית" אז הכנו לה גרסה למנה הראשונה עם טופו חתוך לקוביות במקום דגים והיא היתה מרוצה. אורחת אחרת היא צמחודגית (:-) בעצם אוכלת אוכל המכונה צמחוני ודגים.)
היה תינוק אחד. שלושה פעוטות וילד בן שש.

את יכולה לשאול את שאק טי.
קראתי לה.

לא כל-כך קשור לנושא הדף.
כתבת פעם שאת עושה חלב מגרעיני דלעת.
את יכולה לספר לי איך? (קצת ניסיתי היום. יש לי בעיה עם אגוזים, כולל קשיו, ואני מחפשת פתרונות)

האם האורחים לא יצאו בתחושת חסר?

מה אכלו הילדים האורחים מתוך הרשימה שנתתן?

אצלי התשובות מעט יותר מורכבות כי לא אני אירחתי. אנחנו התארחנו אצל הורי האיש והבאתי את הארוחה נוסף לארוחה שהוגשה לשולחן.
כדי לקבל תמונה מלאה אני חייבת לפרט מה הוגש שם.

ראשית אימו של זוגי היא בשלנית ואופה מצוינת. כולם אוהבים את מעשה ידיה, וגם אני בעבר נהניתי מאוד מתבשיליה. אז להתחרות בשולחן אחד במטעמים מסורתיים של סבתא זה עניין לא פשוט (לי ולבתי זה היה פשוט, אבל למי שגדל מלידה כמעט על ברכי אותם מאכלים ריחניים ומגוונים שהוגשו לשולחן, זה אמממ... לא פשוט).

ובכל זאת, על השולחן היו שלושה סוגי לחמים ביתיים ולחמניות מתוקות אישיות, ירקות ופירות (חלקם מבושלים) לברכות החג ומגוון עשיר וצבעוני של סלטים טריים. למנה ראשונה הוגש קרפ מקמח דל (מאמצת את הביטוי מ{{}}תמרוש רוש) במילוי בשר בקר מבושל וירקות מוקפצים. מנה עיקרית ? צלי בשר בקר, עוף, קציצות בשר, אורז לבן עם שקדים קלויים וצימוקים, שעועית ירוקה מבושלת, בטטה ודלעת מאודות, תפוחי אדמה אפויים בעשבי תיבול ולקינוח עוגת שוקולד בקרם וניל.

באופן כללי אנשים במשפחה שפתוחים לטעמים וכבר התנסו במעשה ידיי, לא ויתרו ואכלו מכל מה שהבאתי והוגש לשולחן ? מהברכות הטריות, מהסלטים, מהמיני פיתות, מ"אורז" גרעיני החמנייה (סחט מחמאות רבות) ומאטריות הבטטה - ואהבו. גם ילדים ? בתי אכלה הכול עד ששבעה ועזבה את השולחן לשחק, ילד בן 10 טעם מכל מה שהבאתי ואהב (ביקש מאימו שתכין לו סלט כזה וכזה ושתיקח את המתכון לזה ולזה), פעוטה בת שנתיים וחצי טעמה הכול, את הפיתה מכוסמת לא אהבה.
שאר הילדים ? בת 8, בן 7, ובת 5 טעמו רק מהסלט עם המנגו (אכלו בתחילת הארוחה שתי לחמניות וגם את המזון המבושל של סבתא כבר לא רצו).

עם הקינוחים ההיענות הייתה גורפת יותר.
כולם אהבו את הגלידה (הבאתי כמות מסחרית שחוסלה עד תום), המבוגרים אהבו מאוד את עוגת הדבש הריחנית (וגם בתי והילד בן ה- 10) ובראוניז תפוח וכוסמת חלק אכלו וחלק לא.
(לא לשכוח... על השולחן הייתה גם עוגת שוקולד של סבתא...).

רוצה רק להוסיף כי אימו של זוגי מפרגנת מאוד לדרכי, טועמת מהכול ואוהבת!!! @}

לגבי מידת השובע אין לי אפשרות לענות, כיוון שכמות הדגנים ש"רצה" שם על השולחן לא יכולה הייתה להותיר מישהו רעב (-:

<אם מסקרן עניין "תחושת החסר", אני יכולה לשתף מניסיון ארוחות יומיומיות כשמתארחים אצלנו בבית.>

לקח לי כמה שניות להבין מה אני אמורה לעשות בדף הזה

_האם האורחים לא יצאו בתחושת חסר?
מה אכלו הילדים האורחים מתוך הרשימה שנתתן?_

אני יכולה לספר על אורחים אוכלי כל (ומבקשים עוד) בבית אוכל מיוחד (איך קוראים לכם עכשיו? על מה סוכם? אתם נאים?

)
תמיד טעים לי להגיע לניצן. היא מגישה אוכל שווה ומשביע וצבעוני וטעים ומותר לאכול שם עם הידיים ולשבת ערומים על הספות (לא אני. אלה. ולא קשור לדף. סליחה....)

מה שכן. אני נברנית ותמיד חוקרת לגבי האוכל והשיטה והבריאות וכמה אחוזי טרחה הושקעו בכל גרם גלידה (אוי... הגלידה....), מה שמבלבל אותי לגמרי וגורם לי, באופן קבוע, מאנצ'יס למקדונלדס.

ולגבי ארוחת החג?
הילדים שלי אכלו בדיוק כמו שהיו אוכלים בארוחה אצל הסבתא. אלה (3) לא אכלה הרבה מרק כי זה מסובך לה אבל אכלה המון סלט סלק וסביצ'ה. שגיא (1+) אכל הכל, יחד איתי. שני המבוגרים אכלו הכל והתפוצצו, כרגיל בארוחות כאלו, הרבה לפני הדג. את הקינוח אני זוכרת במעורפל כי הילדים כבר היו עצבניים ועייפים ונתלים. אה - והיו גם קציצות כאלו שלא הפסקנו לנשנש, ארבעתנו.

אז הסיכום שלי כנציגת משפחה קונבנציונלית להפליא?

מי שיודע לארח טוב - מארח טוב בלי קשר למרכיבי הארוחה
בארוחות חג אוכלים יותר מדי
הדרך ללקסינטון בסתיו מרהיבה ביופיה

אה - ודבר קטן לגבי השעות
אצלנו שני הילדים מתעייפים מאוד אחרי שש/שבע בערב ונהיה לא נעים להיות איתם בחוץ
הרעיון להקדים למן ארוחת צהריים מאוחרת נשמע מצויין!

באמת שכחתי את קציצות הגזר...

תודה על המחמאות

ובכלל, אתם מתארחים מצויינים! באמת חבל שלא היה מספיק עירום. שוין. בפעם הבאה.

טלי, כשהיו תולעים במעיים, שינינו את משקה הבוקר. בד"כ זה חלב קאשיו עם בננות (בננה שלמה, חופן (אגרוף) קשיו וכוס מים בערך.) והחלפנו לפפיטס במקום. (ככה קוראים פה לגרעיני דלעת ירוקים.)
ניסית רק גרעיני דלעת ומים? לא עבד? לדעתי אמור לעבוד. אפשר לעשות את זה קצת יותר ריחני ומעניין עם טיפת וניל וחצי כפית אגאבה.

תודה שאק טי!

ניצן,
דווקא כן עבד.
עשיתי משומשום, גרעיני דלעת, תמרים ואגאבה עם קצת וניל. היה טעים מאוד, קצת דומה לדייסת סולת.
אבל רציתי לדעת מה את עושה.

הארוחות שלכן באמת נשמעות מדהימות.
החלק הכי יצירתי אצלי היה עצם הזמנת המשפחה אלי הביתה.
אצל ההורים שלי, גם קינואה (מבושלת לגמרי) נתפס כמאכל "מוזר" שלא בדיוק אוכלים. כך שארוחה עם אורז מלא וקינואה בתור תוספות נחשבה "אלטרנטיבית"
חוצמזה היו הדברים הרגילים: עוף, בשר, דגים בסגנון מרוקאי... לא יצירתי במיוחד...
יש לי גיסה שהיא שף קונדיטור, אז זכינו לפאי תפוחים בדבש משובחת במקום העוגה המסורתית.

ניצן, באילו תפוחים השתמשת לקרקרים? מתוקים או גרנד סמיט?
אני ממש רוצה להכין אותם!
@}

ארוחת החג שלנו הסתכמה בלהסתובב בקהילה עם פרוסות תפוח ודבש, ולהציע לאנשים לטבול :-p

אבל אני מקווה שבשנים הבאות, כשהקטנטונת תגדל קצת, נרחיב את העניין לארוחה ממש. אתן עושות לי חשק!

שירי, באיזור בוסטון יש (בלי להגזים) לפחות עשרים סוגים שונים של תפוחים, לפחות. כולם יושבים אחר כבוד בסופר, ויש להם גרסה אורגנית וגרסה מרוססת...

(ר"ל שיש עכשיו המון תפוחים בסופר...) האהובים עלינו ביותר הם הפינק-ליידי, אבל הם לא בעונה עדיין. אז אני לא זוכרת באילו בדיוק השתמשנו, אבל אלה לא היו תפוחים חמוצים.

טלי, אצלי זה עם בננות :-\ אם יצא דייסתי ואת רוצה יותר חלבי, אפשר להוסיף מים. אבל אני בטוחה שאת יודעת את זה

פינק-ליידי אף פעם לא טעמתי. לא מגדלים אותם בישראל, לפחות לא גידלו כזמנים שאני גידלתי תפוחים, ומייבאים אותם, אבל במחירים מזעזעים. נראה לי לא מוסרי לקנות תפוחים במחירים כאלה כשלצידם נמצאים תפוחים גם-טעימים-בהחלט מהגליל במחירים גם-יקרים-בהחלט אבל עדיין חצי... אז מה, הפסדתי?

יכוליות שזה כי הם באמת באמת הכי הכי הכי טעימים. <ניצן לא אשה של תפוחים. אבל פינק ליידי זה לא תפוח. זה פינק ליידי...

>

טוב, מבחינתי מה שעושה אותם התפוח המושלם זה שהם עסיסיים בלי להיות קמחיים, מתוקים בלי להיות מתוקים מדי, הקליפה שלהם בעובי המדוייק ביותר, מצד אחד מתפצחת בפה מצד שני לא מציקה בלעיסה, ליבה קטנה יחסית... בקיצור, בכל פרמטר הם בדיוק בדיוק בול.

אבל זה באמת עניין של טעם.

המחיר? אולי זה פשוט כי אצלנו זה בהשוואה לאחרים. בד"כ תפוחים נעים בין שניים לשלושה דולרים ל450 גרם (אורגני) ומדובר בגידול מקומי שזה יתרון גדול. אז הפינק ליידי הם מהיקרים יותר, אבל בשביל פרי אורגני זה נחשב מחיר לגמרי סביר (ענבים אורגניים לא בעונה יכולים להאמיר ל8 דולרים ל450גרם (!!) ובוודאי בשביל ירקות אורגניים שעולים משהו כמו 7 דולרים ל5 מלפפונים לא אורגניים בגודל ישראלי... או 7 דולרים ל3 פלפלים אורגניים... או 7 דולרים ל450ג' עגבניות אורגניות... או שני דולרים לרימון לא אורגני אחד)

באמת עדיף לאכול תפוחים גליליים כשנמצאים בישראל. גם מסיבות בריאותיות, גם מסיבות כלכליות וגם מסיבות אקולוגיות.

ברור...

מבחינתי תפוחי גאלה הם עסיסיים בלי להיות קמחיים, מתוקים בלי להיות מתוקים מדי, הקליפה שלהם בעובי המדוייק ביותר, מצד אחד מתפצחת בפה מצד שני לא מציקה בלעיסה{{}}.

ניצן, צריך להקדיש מתישהו קצת זמן-שיחה לרגישויות.
נראה לי שחצי מהדברים שכתבת שאת מכינה אי אפשר לאכול אצלנו בגלל רגישויות.
הבנות רגישות לבננה, אבוקדו, מנגו
אני רגישה לאגוזים (מסתבר שגרעיני הדלעת נופלים גם הם באותה קטגוריה

)

טלי, בננה-אבוקדו-מנגו הולך ביחד מבחינת רגישויות. אמרתי לך את זה כבר פעם, לא? רק מנחשת פה, אבל זה בטח קשור לאיזה חוסר באיזה אנזים שמפרק איזה משהו שיש בשלושתם. אני מתעבת בננות, רגישה לאבוקדו ולמנגו קלות (אבוקדו קצת שורף לי בלשון, מנגו נורא טעים לי אבל עושה לי מין מגעילות בבטן...) אז אני מזדהה. אני לא אוכלת אותם הרבה, ומודעת לכך שאני עשויה לשלם מחיר קטן על האכילה. לא יודעת מה המצב אצלכם.
הסיבה שאוכלים הרבה את שלושתם זה הערך הקלורי הגבוה יחסית והעובדה שהם פשוט משביעים להפליא. כשלא אוכלים דגנים בכלל, מזונות עם ערך שובע גבוה מקבלים מקום של כבוד. הרבה אנשים רגישים לסוגים שונים של אגוזים (בדקת לאיזה? אני מכירה כאלה שרגישים ברמה של הלם אנפילקטי לפקאנים, לקאשיו ולמלך אבל לגמרי אדישים למקדמיה...)

ככה ממש על רגל אחת, אני לא נרתעת מרגישויות. ממילא יש כל מיני אילוצים לכל מיני אנשים בבית, אז מוצאים את הדרכים היצירתיות לעבוד עם זה.
שימי לב שאני לא נותנת מתכונים עם נבטים ועם קטניות. כולנו מגיבים להם רע. אז הם לא חלק מהרפרטואר וזהו...

ומה פתאום חצי מהדברים!
אתן רגישות לסלק? לגזר? לסלרי? לפשתן? לתפוחים? אז לא סביצ'ה מנגו ואבוקדו (לבנות, אבל לך כן) ולא גלידה (לך, אבל אולי לבנות כן?) יש הרבה מקום לתמרון. וזו רק ארוחה אחת...

מה עם פול? חשבתי לשים פה מתכון לפלאפל טעמייה מצרי שאני מכינה. אתן אוכלות פול? נגיד שזה מתכון לשמחת תורה ויתאים לדף

עכשיו לחמניות איסיי ריחניות יצאו מהתנור...
אולי בערב אוסיף את ארוחת החג שלנו.

אגב, אצלנו יש כנראה רגישות לפשתן. אז אצלנו הוא לא חלק מהרפרטואר.

תודה על השיתוף בנות @}

נגיד שזה מתכון לשמחת תורה ויתאים לדף
עזבי את ה"מתאים לדף", נדבר על מה שנרצה.
מקסימום אפשר לערוך אח"כ

סבבה.

בעקרון מתכוני פלאפל "סטנדרטיים" (או מיינסטרים

) הם על בסיס של חומוס מושרה ללא בישול, בצל שלם, שום, פטרוזיליה וכוסברה ותבלינים. את זה טוחנים למשחה או למשהו יותר גס ומטגנים בשמן עמוק מעט עד שמשחים מבחוץ.
במתכונים לא מבושלים מה שקורה זה שהבצל דופק את הטעם, אז מוסיפים משהו ממתיק או מאזן ומרחיקים את זה עוד יותר מטעם של פלאפל.
המצרים משתמשים בפול במקום בחומוס והתיבול טיפה שונה.
מה שאני עושה זה קודם כל להוריד הבצל... במקרה הזה, LESS IS MORE

זה הולך להיות אופן הכנה קצת מרחף כזה. לא יודע כמויות מדוייקות של תיבולים וכאלה, והכמויות שכן כתבתי זה ככה בערך ממה שאני זוכרת מאתמול.. אם זה נורא קשה למישהי, שתכתוב, אני אשתדל להיות יותר עירנית בפעם הבאה שאני עושה.

פלאפל מצרי אפוי למחצה (טעמייה)

משרים כוס וחצי (בערך 350גרם) פול יבש לילה. מקלפים בערך חצי (אחרת יהיה גס מדי בתחושה ובטעם, אבל מצד שני לא רוצים להפסיד את כל הקליפה. אז אני ממליצה על חצי בערך.) הכי קל לקלף כשהפּוֹלים עוד מושרים במים, אם הם מתייבשים זה נהיה יותר קשה.
מכניסים למעבד מזון עם כמות של ראש עלים (אפשר רק כוסברה, אפשר חצי חצי עם פטרוזיליה, תלוי בטעם האישי.) מלח (הכי טעים מלח ים), פלפל שחור טחון טרי, כמון, ו-2 שיני שום. כמה תבלינים? לפי הטעם. אז לטעום לטעום! זה ממש בסדר ואכיל גם לפני ייבוש. מוסיפים שתי כפות שמן זית ושלוש כפות מים. את השמן אני מוסיפה כדי שיפצה על זה שאנחנו לא מטגנים בעצם ומוסיף לטעם האפייני בלי להרעיל אותנו... טוחנים במידה הרצויה (אני ממליצה לטחון ממש דק בפעם הראשונה, ואח"כ להתאים לטעם האישי.)

מסדרים כדורונים קטנטנים (אם יש את המכשירון של הפלאפל הכי טוב, אם לא, אפשר עם הידיים לעשות גולגולכים כאלה, אבל לא למחוץ יותר מדי ולא להדק. כמו שעושים קציצות - אוורירירירי....) על מגש לייבוש (אני משתמשת במייבש אקסקליבור אז זה יוצא מגש אחד לכמות שנתתי פה)
מייבשים ממש מעט! רק שיקבל צורה ונוקשות מבחוץ. כמו פלאפל מטוגן, הכי שווה כשבפנים זה עדיין קצת משחתי. במייבש שאני משתמשת בו, ב40 מעלות אני מייבשת משהו כמו 6 שעות.
אפשר כמובן לעשות בתנור טורבו על חום מינימלי עם דלת פתוחה קמעא (קצת בזבזבני באנרגיה, אבל כנראה שבמצטבר פחות מלהזמין אקסקליבור מארה"ב.

)
והכי אקולוגי בשמש, אבל מזהירה מראש שברחשים משתגעים על פול.

אני הכי אוהבת לאכול את זה בתוך עלי חסה, עם כמות נדיבה של טחינה, סלט "קיבוצי" (מלפפונים, עגבניות, בצל) קצוץ דק, ומלפפון חמוץ. בפעם הבאה אני גם אכין עמבה. עירקית נשארת עירקית

ספרו איך יצא.

אנחנו כן מבשלים, אבל נמנעים מעמילנים.
לארוחת החג היינו מוזמנים למשפחה ולא הבאנו אוכל, אבל אני יכולה לספר על הארוחה האחרונה נטולת העמילנים שהכנתי.

מנה ראשונה:

סנדוויץ' חציל קלוי בתנור

גבינת עיזים - עגבנייה מסוג HEILOOM - בזיליקום טרי, מלח ים גס, פלפל, שמן זית משובח ומעט חומץ בלסמי. טעיממממממ.

מרק:

מרק קישואים

שיש לו טעם מוקרם אף על פי שאין בו שום קמח או מוצרי חלב. קישואים מבושלים במים מרוסקים בממחה, שמיר קצוץ דק, חלב קוקוס (לא הכרחי, אבל נותן אחלה ריח קוקוס), מלח.
למנה עיקרית:

מוסאקה

שהשכבה העליונה שלה הייתה כרובית במקום תפוחי אדמה. לצידה היו ירקות אנטיפסטי וסלט: עלים, עגבניות, פטריות, פיסטוקים, ורוטב משמן זית, חומץ בלסמי וקצת חרדל.
מנה אחרונה:

סלט פירות

כמו שהכינו בבית הוריי (תפוח, תפוז, בננה, צימוקים - מוצרי היסוד, שאפשר להוסיף להם תותים וקיווי ומה שרוצים) ומעליו גרנולה חיה שאני המצאתי (מבוססת על אגוזים, נטולת סוכר ודגנים) ושאני מקווה עדיין לעשות ממנה כסף יום אחד... מי שמקפיד למעט בפחמימות ניסה, לרוב בלי הצלחה, להימנע מהמנה האחרונה או לאכול ממנה מעט

.
לא היו לא לחם, לא תפוחי אדמה, לא אורז ולא שום דבר עמילני.

תמי, אפשר מתכונים?

תמי, כמה קטנות -

הכריך, זה עם פרוסות חציל במקום עם לחם?
בגבינות יש לא מעט סוכרים.
HEIRLOOM זה בלאדי יש המון סוגים.. אני מנחשת שאת מתכוונת לענקיות בצורה של פרח?
איך עושים שכבה מכרובית? זה לא מתפורר?
למי שלא יודעת, הגרנולה שתמי עושה היא ממרכיבים טריים (מיובשת) ואלוהית. <עשיתי עליה וריאציות, אגב. לידיעתך...>

אפשר!

מהדף בישול עונתי :
עוד מתכון חצילים, הפעם שלי: סנדוויץ' צבעוני

מרכיבים:
חצילים פרוסים לפרוסות עגולות בעובי של ס"מ - ס"מ וחצי, עם הקליפה
עגבניות בשלות ויפות (עובד הכי טוב עם heirloom tomatoes) בטמפרטורת החדר
גבינת עיזים מסוג chevre (גבינה שמנה שבדרך כלל נמכרת בצורת נקניק)
עלי בזיליקום טריים
מלח גס
שמן זית טוב
חומץ מעניין (תפוחים, בלסמי או חומץ בן יין)

הכנה:
משמנים תבנית בקצת שמן זית ומסדרים את פרוסות החצילים עם קצת שמן זית מרוח עליהם. אופים בחום בינוני עד שזהוב, מוציאים ומצננים.
(אני מתכננת לנסות אותו דבר עם חצילים מיובשים במקום אפויים)
מסדרים את פרוסות החצילים בצלחת הגשה. מפוררים את גבינת העיזים ושמים כמות נדיבה על כל פרוסה.
פורסים את העגבניות לפרוסות עגולות ומסדרים מעל גבינת העיזים.
מפזרים קצת מלח גס, מטפטפים שמן זית וחומץ, ומקשטים בהרבה עלי בזיליקום. מגישים מייד.

אפשר להוסיף: פלפלים קלויים, זיתים, פלפל שחור גרוס.

עוד מאותו דף - מרק קישואים.
מבשלים את הקישואים עד שהם מתרככים. מערבלים בבלנדר למירקם חלק עם חלק מהנוזלים, עד לסמיכות הרצויה (אני אוהבת סמיך מאוד, כמעט דייסתי). מוסיפים שמיר קצוץ, מלח ופלפל, וקצת חלב קוקוס. אם תשימי טיפה חמאה, זה בכלל יקפיץ את הטעם.

מוסאקה - אני אשתדל לכתוב כמויות אבל אני מבשלת לפי העין, אז אתם מוזמנים לשחק עם הכמויות כאוות נפשכם.
חומרים:
שלושה חצילים
שמן זית
בשר טחון (אני מערבבת הודו ובקר או ביזון) - בערך חצי קילו מכל סוג
בצל ושום - הממ, אני אוהבת הרבה. שני בצלים.
פטרוזיליה
רסק עגבניות - בין קופסה לשתיים, תלוי בטעם.
תבלינים: מלח, פלפל, כמון, אורגנו, פפריקה, מעט קינמון וכל תבלין אחר שאתם אוהבים
כרובית אחת
כשש ביצים, אולי יותר (תלוי בגודל הביצים ובגודל הכרובית)

אופן ההכנה:
פורסים את החצילים לפרוסות בעובי של כסנטימטר. משמנים תבנית קלות בשמן זית. מניחים את פרוסות הקישואים ומורחים או מטפטפים מלמעלה עוד שמן זית אם רוצים (לא חובה). קולים עד שהחצילים מקבלים גוון זהוב ומתרככים מעט. מוציאים.
קוצצים את הבצל והשום לדק. מטענים במחבת גדולה במעט שמן זית עד שהם זהובים. מורידים מהאש. מוסיפים את רסק העגבניות והתבלינים ומפוררים לתוכם את הבשר הטחון עד שאין גושים. מחזירים לאש ומבשלים על אש קטנה עד בינונית מתוך עירבוב תכוף עד שזה מבושל לגמרי וטעים. מורידים מהאש ומוסיפים פטרוזיליה קצוצה דק (אני אוהבת הרבה פטרוזיליה).
מאדים את הכרובית עד שהיא רכה. מועכים ומוסיפים ביצים, מלח ופלפל. זה צריך להיות כמו תערובת לפשטידה, כי בעצם מה שאני עושה כאן הוא הרכבת פשטידה על פשטידה. אם יש יותר מדיי כרובית זה ייצא נוזלי, ואז אפשר להוסיף מעט שקדים טחונים או עוד ביצים. איך יודעים? אין לי מושג.

עכשיו מרכיבים בתבנית עמוקה (אצלי זה נכנס לשתי תבניות):
שיכבה של חצילים
שיכבה של בשר ברסק עגבניות (אם זה נוזלי, להשאיר את הנוזלים במחבת)
ושוב שיכבה של חצילים
ולבסוף את תערובת הכרובית.

אופים בתנור בחום בינוני-גבוה במשך 30-40 דקות. מוציאים כשהשיכבה העליונה מתחילה להזהיב.
אני תמיד מכינה שתי תבניות, אחת נשארת בשביל היום שאחרי. אם היא מצליחה לשרוד עד אז (ובדרך כלל זה קורה, זו כמות גדולה מאוד), אחרי יום זה אפילו טעים יותר.

אנטיפסטו: פרחי כרובית, ברוקולי, שעועית ירוקה, לבבות ארטישוק, אספרגוס, דלעת או כל ירק אחר, חתוך לחתיכות קטנות ואפוי בתנור במעט שמן זית ומלח ים.

סלט:
עלים
עגבניות פרוסות דק או עגבניות שרי חצויות
מעט בצל ושום למי שאוהב (אנחנו אוהבים)
פטריות פרוסות דק
שני חופנים אגוזי פיסטוק (עוד אופציה: קולים קלות שומשום וגרעיני חמניות במעט מלח)

רוטב:
3/4 מידה שמן זית
1/4 מידה חומץ מעניין
מלח, פלפל, בזיליקום (אני גם אוהבת טרגון)
שום כתוש אם לא שמנו שום בסלט
כפית חרדל

מכניסים לצנצנת ומנערים היטב את הרוטב. מוזגים על הסלט ומערבבים ממש לפני ההגשה.

סלט פירות:
שני תפוחים
שני תפוזים
שלוש בננות
צימוקים לפי הטעם
בערך כוס מיץ תפוזים

אפשר להוסיף:
כל פרי אחר (אני אוהבת להוסיף קיוי בזכות הצבע)
שמנת מתוקה לא מומתקת לאלה שאוהבים

קולפים וחותכים את התפוזים. חותכים את התפוחים (אני פורסת לשניים, ואז כל חלק מניחה על הצד הלבן ופורסת לשלושה חלקים די שווים, ואז חותכת בניצב לחלקים פרוסות דקות). מוסיפים מעט מיץ תפוזים כדי שהם לא ישחירו. קוצצים את יתר הפירות, ואם יש להם נטייה להשחרה, מוסיפים מיד מיץ תפוזים ומערבבים היטב.
ממש לפני ההגשה מוסיפים את הבננות, פרוסות (ומצפים במיץ תפוזים), ואת הצימוקים. אם עושים את זה לפני כן, הבננות פשוט נמסות מהחומציות. לעומת זאת, אלה שאוהבים צימוקים מושרים מוזמנים להוסיף אותם לפני כן (הם תופחים, מבהירים ומתמלאים מיץ תפוזים).

שאלות?

_תמי, כמה קטנות -

הכריך, זה עם פרוסות חציל במקום עם לחם?_

חציל מלמטה, עגבנייה מלמעלה.
2. בגבינות יש לא מעט סוכרים.
זה תלוי באחוזי השומן. אני משתמשת בגבינות שמנות. (ולא אוכלת גבינות באופן קבוע). באמת חשוב לציין במתכון שזו גבינה מסוג chevre (הוספתי לעיל).
3. HEIRLOOM זה בלאדי יש המון סוגים.. אני מנחשת שאת מתכוונת לענקיות בצורה של פרח?
כן. יאממממ. אצלנו קוראים להן "עגבניות עם טעם".
4. איך עושים שכבה מכרובית? זה לא מתפורר?
לא, כי הביצים הופכות אותה למעין פשטידה.
5. למי שלא יודעת, הגרנולה שתמי עושה היא ממרכיבים טריים (מיובשת) ואלוהית. <עשיתי עליה וריאציות, אגב. לידיעתך...>
תודה

. כן, אפשר בכיף לעשות עליה וריאציות. בתוכנית שלי לעסק יש כמה כאלה

.

אם תשימי טיפה חמאה, זה בכלל יקפיץ את הטעם.
אבל אז לא תוכלי להגיד: "נכון שיש לזה טעם כאילו שיש בזה חמאה? - אין בזה אפילו טיפה!"

נכון שזה קטע מדהים עם קישואים, איך שהם לפעמים תופסים מרקם חמאתי כזה בלי שום סיבה הגיונית?..

אבל אז לא תוכלי להגיד: "נכון שיש לזה טעם כאילו שיש בזה חמאה? - אין בזה אפילו טיפה!" hilarious
בדיוק! D-:
והאמת היא שממש לא צריך את החמאה. הקוקוס נותן לזה את כל ה"טוויסט" שזה צריך, וגם ממנו צריך כמות די קטנה.

גבינת עיזים מסוג chevre
כמו פרומז'? קצת פחות מ-20% שומן?

תמי,

תודה על המתכונים.
ותודה למי שביקשה, אני התביישתי...

CHEVRE זה עז בצרפתית...
היירלום זה לא סוג של עגבניה, ושבר זה לא סוג של גבינה, העז לא עז, והגבינה לא גבינה. מה יהיה איתך תמי? אמת בפרסום!

יש בדיחה משפחתית על איך שאישי קנה בצרפת גבינת עזים מותכת (Chevre Chaud - מילולית - עז חמה, או גבינת עזים חמה) וקרא לה "שוד ושבר"

אני מדברת על הגבינה שנמכרת באמריקה תחת הכותבת chevre. אני לא יודעת צרפתית. (מה את מלבינה את פניי כאן וחושפת ברבים את בורותי?

)

(אני מתכננת לנסות אותו דבר עם חצילים מיובשים במקום אפויים)
ניסיתי.
אני רגישה לחצילים מילדות, בכל דרך וצורה אפשריות. לאחרונה גיליתי שאם החציל ממש משובח (ניצן הבטחת באיזה דף הסבר על איך בוחרים חצילים), הוא טעים לי חי.
אני חותכת לפרוסות בעובי ס"מ אחד, מייבשת קלות בשמש מכל צד, והשמיים הם הגבול...

chevre פירושה לא רק עז, אלא גם "גבינת עזים". למען הבהרת כוונתי אגדיר את התכונות של הגבינה שאני משתמשת בה: גבינה טרייה - לא מובשלת, לבנה, שמנה מאוד, פרירה, נמכרת בצורת נקניק. עכשיו אתן יכולות לקרוא לזה איך שאתן רוצות

.
ולהנאתכן, heirloom tomatoes Heirloom]בוויקיפדיה tomato[/po]. אני מתכוונת לכל אחד מהסוגים הגדולים שמצולמים שם. עכשיו מובן?

מילולית - עז חמה, או גבינת עזים חמה
אל תתחכמי! תפסתי אותך בקלקלתך!

<אני כבר לא יכולה ללכת לישון בלי לצחוק בקול רם לפני כן. אני יודעת שאת מבינה... חוץ מזה, אם לא אלבין פנייך מעט ברבים, אנשים עוד יעלו אותך למעמד של אל קטן.>

אה, אז זה למטרה טובה כפולה, ומי אני כי אלין. אל קטן? מה, הם כולם יודעים צרפתית ומגדלים עגבניות? אוף, למה לא סיפרו לי קודם?! (ניצן, נראה לי שלפי זה את המועמדת הרצינית כאן!)

טוב, נגמרו ה"חגים" ובחג הקרוב ביותר שולטים פירות יבשים, תודה לאל.
אבל מה עם חנוכה?
שמן שרוף על קמח ועמילנים על שמן שרוף....

בדיוק חושבת על חנוכה בעצמי! אני אשתף במחשבות בהמשך.

בינתיים אני קוראת ללחץ פיזי מתון על מירב שתשחרר מתכונים!

אז חנוכה.

כתבתי איפשהו את המתכון של האיש ללביבות גזר, ועם גבינת מקדמיה (עם קצת שמרים תזונתיים בשביל הטעם המיוחד) זה יכול להיות יופי של מתכון לחג. אצלנו בעדה הלביבות הן לביבות תפו"א מגורר, מטוגנות עם ביצה ולפעמים עם בירה וקמח. פיקנטיות/מלוחות. לביבות גזר יכולות להתאים בתור כאלה.
עוד אפשר לעשות קציצות רכות ומתוקות במייבש ולטבול ברסק תפוחים, זה לא צריך להיות קשה מדי. <זה בשביל הענף האשכנזי בבית.>
בתור "סופגניות" (מאכל מתועב) חשבתי על לחמניות איסייות עגולות עם מילוי מתוק (אפשר פשוט לשים ענב או צימוק, אבל גם קרם או פרי יבש אחר.) לפזר למעלה קוקוס טחון לאבקה. כמו סופגניות, אני לא יכולה לדמיין מישהו אוכל יותר מאחת כזאת

בקיצור, אלה הכיוונים, אשמח להמשך סיעור מוחות (בכלל, מה עוד אוכל מסורתי בחנוכה חוץ מלביבות ומסופגניות?)

גם רוצה לשמוע על לביבות הגזר והמקדמיה, וגם" מה זה לחמניות איסיות ואיך מכינים אותן? נשמע כמו משהו שאני מדמיינת לאחרונה.

טלי מא, אני למדתי מ{{}}ה עוגיה להכין חלב שומשום משובח:
1 כף שומשום טחון במטחנת תבלינים
150 מ"ל מים
1 תמר

מערבלים את התמר, השומשום הטחון ומעט מים בבלנדר ליצירת תערובת בעלת מרקם משחתי-קרמי. מוסיפים את יתרת המים ומערבלים שוב. אצלי, אני מערבבת די הרבה זמן (נניח 2-3 דקות) בכל פעם, כי יש לי בלנדר מעאפן. מעבירים דרך מסננת, ושותים. מדובר בחלב קרמי, חלבי ונפלא בעיני.
כמובן, שאם יש לך ויטמיקס או בלנדר אימתני אחר, התמזל מזלך ואת יכולה לדלג גם על מטחנת התבלינים וגם על הסינון.

אני עושה לאחרונה את אותו הדבר משקדים - משתמשת בכף ממרח "השקד" של משק לין, על 200 מ"ל מים (אני מכינה בכל פעם עם 600 מ"ל מים, 3 כפות שקדיה ותמר מג'הול ענק אחד). נורא קשה לי להחליט המ יותר טעים, חלב השומשום או חלב השקדים. לחלב השקדים יש טעם נייטרלי יותר.

מה זה לחמניות איסיות ואיך מכינים אותן? נשמע מפתה.

קציצות גזר

(מתכון על רגל אחת) יש כאן - ניצן אמ(2008-07-27T20:38:00)
היום אנחנו מוסיפים המון גרעיני דלעת בגלל שהיו תולעים במעיים וזה עובד נהדר ומוסיף לקראנצ'יות, לצבעים ולטעם.

גבינת מקדמיה יש בדפי היוגורט שעדיין אפופים סמטוחות. אז אני כותבת פשוט איך אני עושה את זה (מבוסס על ניסוי וטעיה, על תמיכה ממירב ועל מתכונים מספר שיש לי.)

טוחנים בממחה כמות שווה של מקדמיה ומים (רצוי להתחיל בכמות קטנה בשביל הניסוי) עד לקרם חלק. אל תשתמשו בקאשיו בשביל גבינה. הוא לא מתגבש טוב וזה נהיה סיוט. מנסיון.

מכניסים לצנצנת זכוכית (אני משתמשת שימוש חוזר בצנצנת שימורים) ומכסים מעל בבד גבינה וסוגרים בגומיה למניעת ברחשים.
משאירים מחוץ למקרר למשך 12 שעות במזג אויר נעים.
לוקחים קערה עמוקה, מחזיקים מעליה את בד הגבינה (רצוי עם עזרה ממישהו) שופכים לתוך הבד (אני משתמשת בכמה שכבות על ידי קיפול ומשאירה שוליים יפים כדי לקשור.) יוצרים מין שקיק מלא ביוגורט, וקושרים את הקצוות בגומיה. את הצ'ופסטיק אני תוקעת בגומיה ותולה את השקיק בתוך הקערה. אפשר גם לקשור מברז המטבח או כל מקום שלא אכפת שייגרו מעליו מי גבינה. משאירים בחוץ לעוד 12 שעות ואז עוברים למקרר ליומיים.
במהלך התהליך הזה יכול להיות שיקרה אבל לא הכרחי - הצטברות מי גבינה בתחתית הצנצנת, הגרה יפה של מי גבינה לקערה... אצלנו לא קורה. אולי זה בגלל מזג האויר.
בכל מקרה, אפשר "לעזור" לזה על ידי זה שמוציאים את הגבינה מדי פעם, טועמים, מערבבים קצת מלח פנימה בשביל הטעם ובשביל הגרת המים.
אחרי יום אחד כבר יש לה טעם של גבינה, אבל בקצה יש טעם של מקדמיה. אחרי יומיים הטעם של האגוזים נעלם ויש גבינה בסגנון אורדה.

בד"כ (מאז הראשונה אנחנו עושים כל יומיים

) אני מחלקת לשניים ושמה בחצי מהגבינה כמות קטנה של שמרים תזונתיים. זה עושה לגבינה טעם מאד מיוחד ושווה, אבל אני רגישה לשמרים, אז רק חצי.
בספר שלנו ממליצים להעביר את הגבינה גם שלב של ייבוש בשלב הזה כדי לקבל גבינה יותר קשה וצהובה. (טעמנו כזה במסעדה, פשוט גן עדן. אבל מה, עושה פלוצים.

)

זהו בעצם.

כיוון שהתלהבתי כל כך מהלחמניות האיסייות שהכנתי, אז צילמתי. [-:

http://img137.imageshack.us/img137/9595/img5254ac2.jpg]+לחמניות[/img] איסייות

אני כבר שנה וחצי או יותר אומרת לעצמי כל עוד הילדה לא מבקשת לחם, אני לא מכינה. אז זהו, הרגע הגיע. מאז שראתה לחמניות אצל סבתא בחג ואצל חברים בפארק היא מבקשת. ואיך שהיא אהבה את מה שהכנתי.... כיף!
אפשר לחתוך לשניים, למרוח, לטבול ברוטב של הסלט ועוד.

לחמניות איסייות

3 כוסות כוסמת נבוטה
חצי כוס שומשום מלא
חצי עגבנייה/מעט מים
2 תמרים קטנים
מעט מלח ים

הנבטת כוסמת
לא מעט אני שומעת (וטועמת לפעמים) על טעם הלוואי של הכוסמת; מצאתי שכאשר אני מקפידה על שלבי תהליך ההנבטה היא מתקבלת נהדר - ניטרלית ונטולת ריח וטעם לוואי.
אני משרה אותה במים 5 דקות. בדיוק! (טוב, מקסימום 7 דקות). שוטפת את הריר הוורוד במים זורמים, מסננת היטב ומפזרת שכבה דקה בכל מסננת (אני מנביטה בדרך כלל כמעט ק"ג כל פעם). את המסננות אני מניחה בתוך ארון עם דלת מעט פתוחה ולא מכסה אותן בבד.
לא שוטפת במהלך ההנבטה.

הוראות הכנה:
במעבד מזון טוחנים את הכוסמת והשומשום עד שהכוסמת במרקם קמחי.
מוסיפים את התמרים, העגבנייה ומעט מלח, ומעבדים לכדי עיסה רטובה קלות ואחידה.
בכל פעם צרים כדור בגודל של קלמנטינה גדולה, ומניחים בתבנית אפייה.
מכניסים לתנור ומייבשים בטמפרטורה 42 מעלות על פונקציית אוורור (FAN). תוך שעה בערך אפשר להפוך את הלחמניות לצד השני, ולתת להן עוד כ 3/4 שעה בתנור עד שהן יבשות למגע.
החלק הפנימי נותר רך וחמים.
אם מעוניינים בלחמניות יבשות לחלוטין גם בפנים, צריך להוסיף עוד שעה-שעתיים של ייבוש בטמפרטורה נמוכה.
המרקם לחמי לחלוטין (-:

בדף מוצרי חלב מאגוזים ומזרעים יש מתכון לגבינת לבּנֶה מאגוזי מקדמיה שהכנתי בחג שבועות.
להלן קישור ישיר: מוצרי חלב מאגוזים ומזרעים (2008-07-01T22:27:15)

אפשר לשאול למה את אומרת "לחמניות האיסיי"? איסיי זה שם של עם. האנשים הם איסיים אז הלחמניות איסייות, לא?

_{שיהיה ברור שזו שאלה, אני לא מפקפקת לרגע בכך שיש לך סיבה טובה... שלא יצא פה שאני בכת שלא אוכלת בשום אופן עגבניות היירלום איסיי עם שבר...}

אפשר לשאול למה את אומרת "לחמניות האיסיי"?
סתם הצטלצל לי יפה באוזן... לא נתתי על כך את הדעת יותר מדיי.
האנשים היו ודאי איסיים, והלחם שאכלו היה איסיי והלחמניות הן איסייות.
ותודה על הקישור למתכון (אשמח להסבר מפורט בהזדמנות).

3 כוסות כוסמת נבוטה
זה אומר 1.5 כוסות לא מונבטת

והאם ערבבת את כל החומרים בבלנדר/מג'ימיקס או שיש שלבי ביניים?
בקיצור, אנא תני פירוט להדיוטות

אגב, אני אישית לא אמרתי "טעם לוואי" למרות שאני יודעת שיש כאלה שזה מפריע להם.
אני אמרתי שאני לא סובלת את הטעם שלה. לא לוואי. פשוט הטעם שלה, בלי לוואי, לא טעים לי. :-\
אני מוכנה לתת לזה צ'אנס בכל זאת. הלא את שלך אף פעם לא טעמתי. אולי אופתע לטובה.

יש לי כוסמת ירוקה אורגנית מישראל. אף פעם לא הצלחתי להנביט אותה בצורה משמעותית (רק נבט זעיר ופצפון, בטח לא כפליים בגודל)
(ולא, אני לא מסתמכת על נסיונותיי הכושלים כדי לקבוע שלא טעים לי.

אבל כאמור, צ'אנס. ניתן.) )
<אף אני מאותגרת סוגריים. חבקוני!>

בארוחות חג אוכלים יותר מדי
אחרי שרוב החיים שלי חוויות ארוחות החג היו כאלה שאי אפשר לזוז בסוף הארוחה או כבר באמצעה, אני כל כך שמחה שהאקסיומה הזו כבר לא נכונה עבורי.

טלי,
המתכון למיני-פיתות די דומה.
כוסמת, עגבנייה, צרור מכובד של רגילת הגינה, אזוב, מלח ופלפל שחור טרי. אני צרה כדורים בינוניים ומשטחת על תבנית.
מייבשת עד שהמעטה החיצוני יבש למגע, והופכת. בפנים המרקם נותר רך וחמים.

_אבל מה עם חנוכה?
שמן שרוף על קמח ועמילנים על שמן שרוף...._
או.. שאלה טובה!
לביבות ממש לא חייבים לטגן.
וגם ייבוש בתנור או במייבש הוא למשך זמן קצר עד להתגבשות המעטה החיצוני של הלביבה. כדי בכל זאת לתת מקום לעניין השמן בחנוכה - אפשר להוסיף שמן זית לתערובת או למרוח את כפות הידיים בשמן זית לפני שיוצרים את הלביבות.

לגבי סופגנייה בריאה, ניסיתי כבר משהו דומה.
הבצק על בסיס כוסמת נבוטה (מעדיפה אותה פי מונים על חיטה, ראשית כי היא נטולת גלוטן, וכן היא לא גורמת לתחושת כבדות. אפשר לאכול יותר מאחת אם רוצים (-: ). ובפנים הכנסתי גרגרי רימון. מפתיע ביותר!
אפשר להכין קרם אדום על בסיס תות ותמרים (הקפאתי כמה תותי עץ ופטל במיוחד לחנוכה, שנה שעברה לא מצאתי פרי אדום שישמש אותי לכך).
יש גם סופגניות מרוקניות שנהוג להכין בחנוכה, אבל להן לא מצאתי גרסה בריאה... (קמח דל, סוכר מולבן, ושמן שמן שמן...).

והאם ערבבת את כל החומרים בבלנדר/מג'ימיקס או שיש שלבי ביניים?

בעיקרון כל המרכיבים עובדו לכדי עיסה במעבד מזון.
קודם הכוסמת והשומשום, הבהוב קצר של המעבד. ואז הוספתי את העגבנייה, התמרים והמלח. לאחר דקה-שתיים מתקבלת עיסה במרקם יחסית חלק.

לגבי הכוסמת, היחס הוא 1 כוס יבשה נותנת פי שניים כוסמת מונבטת, כלומר 2 כוסות.

אני אמרתי שאני לא סובלת את הטעם שלה... הלא את שלך אף פעם לא טעמתי. אולי אופתע לטובה.
רשמתי לפניי.
כשאנחנו נפגשות בדצמבר הקרוב, הכיבוד עליי - קופסת עוגיות כוסמת ולחמניות...
מה את אומרת?

לאחר דקה-שתיים מתקבלת עיסה במרקם יחסית חלק.
ואז...

בקיצור, אנא תני פירוט להדיוטות
מגלגלים לכדורים? באיזה גודל? מייבשים? מחכים? כמה? איך?
נדמה לי שנגמרו לי השאלות.

תודה.

מירב, אפית או ייבשת? הלחמניות נראות ממש אפויות. ומה עושה אותן איסייות?

אני חייבת לומר שאני משקיפה על הדף בקנאה מהולה בעצב...
כשאנחנו הכנו דברים עבור המשפחה, שהם לא סלט ירקות, תמיד התגובה היא - אין מספיק מלח/סוכר, זה תפל מדי!
נמאס לי לחטוף את הזבנגים האלו לאגו, אז אני לא מכינה או מכינה אוכל "רגיל", ובסוף תמיד סובלת מאובר-דוז של מלח בדם בסוף הארוחה.
ש י ר י

אין מספיק מלח/סוכר, זה תפל מדי!
איזה משפחה מפרגנת )-:

גם אצלנו המשפחה שלי מתלוננת על התיבול (אמא שלי עירקית) שיוסיפו מלח ויהרסו לעצמם את האוכל, מה אכפת לי? למה אני צריכה לסבול בגלל זה?
חבל שאת לוקחת את זה לאגו...

אכן לא מפרגן בכלל

מצטערת, נהר שלחה באמצע

אני חושבת שחבל שתסבלי בשבילם. להוסיף מלח יותר קל מלהוריד מלח.

אין מספיק מלח/סוכר, זה תפל מדי!

משהו שכתבתי בדיון האם להגביל אכילת ממתקים ויכול לשפוך מעט אור על עניין התפלות שחשים במזון:

אני לא יודעת איך זה אצלכם, אבל יש אנשים וילדים שבעקבות אכילת מזון מעובד ומבושל רווי תבלינים וכימיקלים (חומרי טעם וריח, צבעי מאכל, משפרי טעם, ממתיקים, חומרים משמרים, חומרים מייצבים וכדומה) מאבדים את הרגישות לטעמים ולריחות. לדוגמה פירות טריים לא מספיק מתוקים עבורם, ירקות מסוימים שאינם נאכלים בלוויית שמן, מלח ושלל תבלינים, נחווים כתפלים בעיניהם, עוגות פירות ללא סוכר פשוט לא טעימות להם וכדומה.
הלשון והחך רגילים לטעמים עזים, מלאכותיים וחזקים ביותר, כך שמזון בריא (מבושל או טרי) עם תבלון מועט וללא תוספים מלאכותיים, פשוט לא עובר את סף ה"טעימות" שלהם.

יש גם את עניין ההרגל והשגרה. כשרגילים לאכול שניצל מטוגן עם צ'יפס כל הזמן, בהחלט יכול להיווצר מצב שלילדים לא יהיה טעים ולא הגיוני לאכול שניצל אפוי עם אורז מלא.
ויש גם את העניין שדובר עליו רבות כאן בדיון, ההתמכרות. אימהות רבות סיפרו כאן ובדפים אחרים על בני משפחתן שאוכלים פחמימות ריקות כמו אורז לבן וקמח חיטה לבן על כל צורותיהם, ולא יכולים לחדול מלאכול אותם וליהנות ממזונות מלאים ומזינים.

מעשית - כשאני מכינה מתוקים/קינוחים למשפחה המורחבת אני ממתיקה עם כמות גדולה יותר של תמרים, על מנת שההתנסות הראשונה עם מאכלים חיים תהיה טובה וטעימה ביותר. אחרת, זה עלול לסגור את הגולל על רצונם לטעום בעתיד. מסתבר שהרושם הראשוני בהחלט חשוב.
ולגבי מלוחים - אני מוסיפה תיבול מעט יותר חזק, אבל לא יותר מלח. בסלטים כמו ניצן גם אני חושבת להוסיף מלח יותר קל מלהוריד מלח

ואם טעמתי מאכל שלא עומד בסטנדרטים שלי (קרי, יותר מדיי מלח) אני פשוט לא ממשיכה לאכול אותו.

_מגלגלים לכדורים? באיזה גודל? מייבשים? מחכים? כמה? איך?
נדמה לי שנגמרו לי השאלות._

מירב, אפית או ייבשת? הלחמניות נראות ממש אפויות. ומה עושה אותן איסייות?
מיצי ותבשיל, אפרט כבר מחר.

עונה על מה שאני יודעת...
לחם איסיי זה לחם שמכיל רק חיטה נבוטה. החיטה מונבטת ואז מותססת קלות והלחם יוצא מתקתק ובאמת מדהים... אפשר לעשות אותו שטוח, גלילי או כדורים, אין באמת מגבלות על הצורה חוץ מזה שהוא מאד לח, אז אם רוצים שיישמר לח עושים עבה ומייבשים מעט ואם רוצים יבש יחסית עושים שטוח ודק.

לעשות לחם מכוסמת מונבטת בלבד זו וריאציה מעניינת שלדעתי מירב המציאה

למי שרוצה לטעום בלי להכין בעצמה, יש מוצר "מסחרי" (בעצם זה מוצר בוטיק לא משהו תעשייתי בכלל) שנקרא "לחם מן" שמשווק קפוא בחנויות אורגניות משובחות. (אנחנו קנינו בביו סנטר כשעוד אכלנו דגנים) לא ברור ולא מאד סביר שהלחם הספציפי הזה מיובש בטמרפטורות נמוכות, יותר סביר שהוא נאפה. בכל מקרה, מדובר בלחם הצ (מי שלא יודעת מה זה, שתשאל) אבל טעים ומעולה ברמות.

מתכון ללחם איסיי מסורתי מפורט מאד גם לגבי איך להנביט. אצלם זה באפייה, אפשר לייבש במקום.
והנה כמה תמונות...
http://grainpower.files.wordpress.com/2008/05/essene-bread.jpg]+לחם[/img] איסיי שטוח raw]+לחמניות איסייות נאות weekend 002[/po].jpg

לחם הצ
אני אסביר: לחם כל כך יבש שרוצים להגיד "הצילו", אבל נחנקים באמצע.
(חשבתי שזו המצאה של נירמו!)

לחם הצ

ניצן, תודה על המידע.
מירב, מחכה למתכון.

אני מייבאת מתכונים מקומונת מתכונים לדייאטות מיוחדות בתפוז, ואתן כבר תחליטו לאיזה חג זה מתאים

. המתכונים נטולי עמילנים וסוכר קנה, אבל אינם דלי פחמימות.

"מאפינס" מקמח שקדים
חומרים:
3 כוסות קמח שקדים, או שתי כוסות קמח שקדים וכוס אחת קמח אגוזים כלשהו
1 כפית אבקת סודה לשתייה
2000 מג ויטמין C לא BUFFERED
2 ביצים
קורט מלח
~2 כוסות נוזלים: חלב קוקוס, רסק תפוחים או שילוב של שניהם
אופציונלי: סטביה, קינמון לטעם; פירות יבשים או טריים קצוצים; אגוזים קצוצים גס; דבש או אגאבה להמתקה נוספת

אופן ההכנה:
מערבבים את החומרים היבשים. מוסיפים את הביצים ומערבבים היטב. מוסיפים בהדרגה חלב קוקוס ורסק תפוחים לפי הטעם (אם רוצים יותר מתוק מוסיפים יותר רסק או ממתיק נוסף, אם רוצים פחות מתוק מוסיפים יותר חלב קוקוס). מה שחשוב זה לא כמות הנוזלים אלא המירקם הסופי של הבלילה שצריך להיות סמיך כמו דייסה, אבל לא נוזלי.

משמנים קלות תבניות של מאפינס, שמים כף גדושה בכל אחת. צריכות לצאת כ-12 מאפינס.
אופים בין 20-25 דקות בתנור מחומם לחום בינוני-גבוה (אצלי זה 350 פרנהייט, נדמה לי שזה 180 בצלסיוס) עד שמשחים או שסכין שהוכנס פנימה יוצא רק עם פירורים ולא עיסה נמרחת.

לא מחזיק מעמד יותר מיום-יומיים (אצלנו זה נגמר הרבה קודם...)

גירסה 2 למאפינס

חומרים:
2 כוסות קמח שקדים
1 כוס קמח פקאן
1 כפית אבקת סודה לשתייה
2000 מג ויטמין C חומצי או 3000 מג ויטמין C BUFFERED של TWINLAB
סטביה וקינמון לפי הטעם
2 ביצים
4-5 כפות חלב קוקוס סמיך

אופו ההכנה: מערבבים קודם חומרים יבשים ואחר כך מוסיפים את הרטובים.
המרקם הסופי צריך להיות מוצק ממש ולא "צמיג" כמו בגירסה הקודמת.
אופים 20-25 דקות בתנור מחומם מראש ל-180 מעלות.

הגירסה הזו מכילה פחות פחמימות ויוצאת צפופה יותר מהגירסה הקודמת, ולכן יש פחות מאפינס (לי יוצאות מזה כ-7-9 מאפינס).
גיוון: עשינו מזה גם עוגת יום הולדת.

עוגיות שקדים
מבוסס על מתכון מהספר "לצאת ממעגל הקסמים" של אליין גוטשייל בתוספת כמה שינויים.

חומרים:
4 כוסות מידה קמח שקדים
קינמון
קורט מלח
1/2 כפית סודה לשתייה
1000 מג ויטמין C לא BUFERED
1/3 כוס שמן קוקוס מומס (אפשר לשים את הצנצנת בתוך מים חמים לכמה דקות)
1/2 כוס דבש נוזלי או תמצית אגאבה

אופן ההכנה: מערבבים היטב את כל החומרים היבשים ואז מוסיפים את הרטובים. מערבבים ולשים לעיסה. מחלקים לכדורים ומשטחים אותם. אופים בתבנית אפייה או נייר אפייה טבעי משומנים קלות כ-10 דקות בתנור מחומם מראש בחום נמוך (אצלי זה 275 פרנהייט), עד שמזהיב. מוציאים, מפרידים מהתבנית ואוכלים.

לא מתכון אבל פעם סיפרה לי חברה צימחונית שהם לראש השנה מכינים,
ראש כרוב ממולא, בשביל הסימנים במקום דגים וכבשים..

_מגלגלים לכדורים? באיזה גודל? מייבשים? מחכים? כמה? איך?
נדמה לי שנגמרו לי השאלות._

מירב, אפית או ייבשת? הלחמניות נראות ממש אפויות. ומה עושה אותן איסייות?
עידכנתי למעלה את הפרטים לגבי הלחמניות האיסייות.
הקישור הישיר: ארוחות חג יצירתיות ובריאות (2008-10-22T22:21:55)

בפעם הבאה אני גם אכין עמבה
ניצן, מבקשת מתכון לעמבה. (-:

לגבי סופגנייה בריאה, ניסיתי כבר משהו דומה.
בחנוכה האחרון הכנתי סופגניות נאות על בסיס כוסמת מונבטת.
מהעיסה שהתקבלה צרתי כדורים בגודל קלמנטינה, ובמהלך הכנתם, הכנסתי לתוך כל כדור תות עץ (שהקפאתי מהאביב).
אחרי שעה וחצי-שעתיים הסופגניות הקטנות יבשות למגע בייבוש בתנור בטמפרטורה 42 מעלות.
בחלק מהסופגניות צבע סגול זלג מעט החוצה מהתות, והעניק להן צבע מיוחד.
אוכלים חמים וטרי!

העתקתי לכאן בינתיים, למרות שחג השבועות עוד קצת רחוק... (-:

ארוחת חג שבועות:
מיני-פיתה עם זעתר, ממרח לבָּנה, יוגורט, שלל סלטים צבעוניים וטריים - ריבועי סלק ופטרוזיליה, שעועית צהובה ועגבניות, סלט עלים ירוקים וקולרבי, סלט קולסלאו עם מיונז קשיו, כבושים ביתיים ועוד; קרקר תירס ופלפל אדום, קרקר גזר וגרעיני חמנייה ופשטידת גזר חמימה.

בפינת המגדנות: רקיקי פרג, עוגיות צימוקים, קרפ במילוי אגוזים ושומשום ופרפה מקדמיה ופירות יער.

להלן תמונה של http://tzuna.org/pics/meravb/parfait.jpg]פרפה[/img] מקדמיה ופירות יער

_{כל המאכלים על טהרת המזון החי ללא שימוש בקמח, בשמן, בסוכר, בביצים או במוצרי חלב.}

איזה יופי מירב!

אפשר להצטרף? בתור נציגת האוכל הקונוונציונלי של באופן

(יש אצלנו מחסור חמור בבשלנים נאים במשפחה. עד שניצן או מירב לא ינחתו אצלי במטבח, יילכו אתי לשוק ונכין ביחד איזו ארוחה, העסק החי לא יתניע. יישאר ברמת הפנטזיה)

חנוכה נטול סופגניות
לי נשבר סופית מסופגניות (אכלנו פעם אחת, וזה הספיק לי לעשר השנים הבאות, לפחות)
ובכל זאת היה נורא חשוב לי לשמור על המסורת המקורית, של שמן זית לזכר בית המקדש, פח השמן, אש התמיד, ושלושת הקילוגרמים שאיבדתי בשנה של הנקה-נשיאה ועוד לא הצלחתי להחזיר.
אז סידרנו על השולחן:
צלחת עם משולשי לחם מלא
שתי קעריות שמן זית משובח
קערית זעתר
קערית של תערובת תבלינים אוסטרלית טעימה בטירוף, שרק אתמול התוודעתי אליה: Bush Dust. זה אדום, זה מטסמניה, וזה ט ע י ם.
(אפשר כל תערובת תבלינים מוצלחת. רצוי שיהיה אדום, כגיוון לזעתר. למשל: תערובת של פפריקה מתוקה, chives אבקת בצל, וקצת אבקת קארי)
טובלים את הלחם בשמן ובתבלינים, משמינים יופי, ונהנים מכל רגע, ובעיקר משמן זית ריחני שלא הושחת.

עכשיו, רק תציעו אלטרנטיבה ללחם