טלפתיה במימד הוירטואלי

בעוד 'שלם' נמצא מניע את האצבעות של הכותב על המקלדת, ועולות המילים האלה העולות מאליהן, ומתוך שתי השיחות האחרונות (92-93) צפריר]בדף שפרון[/po], עלה הרקע הזה, ככותרת, הטלפתיה במימד הוירטואלי.

כאן, המימד הוירטואלי, נמצא חי וקיים ושוקק חיים.
ובמובן הזה של שוקק חיים, ניתן לומר שאלה מתקיימים בעיקר בסמוי.
שכן הוירטואלי כולל בתוכו את דמיונות דמויות רבות, ועדיין נמצאת כל נפש פרטית, מגיבה ומטיחה, מקבלת ומסכימה.

ומכאן, נמצא המימד הוירואלי נושק לסמוי ולנסתר.
כך היא הטלפתיה - סמויה ונסתרת.

ובמובן הזה, נמצאת זו איננה תלויה בדבר, מתקיימת מאליה ופתוחה לכל האדם, להיות מקושר אל הים הזה הטלפתי, גם בערותו.
כפי שמקושר בחלומותיו, בשנתו, ובהבהובי ההווה המתבטאים בתפישת הנפש כ- רגע.

מימד זה, הוירטואלי, אם כך, מנכיח טלפתיה במיטבה, כנסתר, בזמן ערות, נמצא כפי החסד, בשאיפה לאיזון, יציאה מאיזון, כרוניקה של חוסר איזון, הקצנת חוסר האיזון למצב אקוטי, חזרה לאיזון מחודש, וחוזר חלילה.
כך, כפי האנושות, כפי האדם.

ומכאן, יכול המימד הזה, ובמובנים רבים כך ממילא מתקיים, להיות ככלי של הבראה, בריאה, בריאות.

עם זאת, עבודה זו של ערוץ רוחי, מנשבת את משובתה, ומתוך שעשוע, ומתוך כך שאפשר, ומתוך סקרנות תמימה, אותו כוח ילדי של צמיחה והתחדשות, מניחה הזמנה זו, בפני כל המעוניין, ליצירת קבוצת עבודה וירטואלית, אשר החקר והתגלית הם עיקרה.

במובן הזה, של יעדים או תועלות לנפש הפרטית, אלה אינם ידועים מראש, שכן התנועה הספונטנית עקרונית.
שכאשר יוצאים למסע על כנפי הדמיון, טוב להניח לו לדמיון את המושכות, ולשחרר את הזיקה למה שנתפש כמציאות.

עיקר ההזמנה הזו, היא לאירועים ממוקדי זמן ומרחב, במובן הזה של זמן, זמן ידוע ומוגדר, במובן של מרחב, מרחב מקודש להתכמסות הזו.
בזמן המסוים ובמרחב המקודש האלה, תתכנס כל דמות להרפייתה, להרגעתה העצמית, ותצטרף לקבוצה של דמויות, המסכימות לקבל ולהודות.

כאן, מקבלות מהנפש האנושית הכללית, זו שמקיפה את כל בני האנוש באשר הם, מניחות לדמיון להדריך את המהלך כולו, ומעלות להתעלותן את הודיית הלב.

זו ראשית ההתנסות.

<שלם>
[מילים יוצרות מציאות]

שמחה להיות פה.
מזרימה לתוכי ממרכז הראש חופש אל תוך הגוף פנימה. מנקה מבפנים ופותחת את כל מה שמרגיש
אחוז, מלמעלה עד קצות אצבעות הרגליים.

עוקבת בעניין.
תודה לך

צפריר,
מניחה הזמנה זו, בפני כל המעוניין, ליצירת קבוצת עבודה וירטואלית, אשר החקר והתגלית הם עיקרה.
מעוניינת.
ועכשיו מה?
תודה

במובן הזה אם כך, בוחרת כל דמות ודמות את הזמן והמקום, על פי מי שהיא ומתכנסת אל המרחב הוירטואלי.
התכנסות זו החוצה אם כך, היא אותה כוונה לשלוח את ההוויה המתקיימת בו ברגע באופן הזה של הודייה.
ומתוך כך שתנועה זו טוב אם תהיה ספונטינית מבחינת ההודייה על ההוויה, לא מוגבלות הדרכים האמצעים או הנסיבות.
אז, כאשר מודים, נמצאים מסכימים לקבל.
במובן הזה שתנועה של הסכמה חופפת לתנועה של הודייה.

כללים טוב אם יהיו מה שפחות, שכן, מסגרת איננה מתבקשת כאן אלא מסגרת הָכָּוָונָה.
שכאשר מתכוונת הנפש אל אחדותה, מבקשת אחר הנסתר, ושולחת את מסרי תודתה אל המימד הזה הוירטואלי, נמצא הנסתר נענה ונגלה.

כאן, אמנם קשרים טלפתיים אלה כבר מתקיימים במובנים רבים, וטוב שכך.
עם זאת, המודעות והכוונה, המשלבים את הקיים עם האפשרי, הם עיקר ההתכוונות הזו המשותפת.

כאן, כל דמות המעונינת בכך, מוזמנת להעלות את חוויותיה, הן הפיזיות, הן האינטלקטואליות והן הרגשיות כאן, עד כמה שניתן.

הווה ההתרחשות הוא העיקר, וטוב אל דילול האמת אל תוך אמת דלילה במובן של חלימה.
חלימה זו, בהקיץ, או תוך ערות, אפשרית ככלי נרכש.

על פי התהליך עצמו עולים שלבי ההבשלה הזו של הכלליות אל פרטיה.

תודה רבה.

<שלם>

לקבוצה של דמויות, המסכימות לקבל ולהודות.
אכן. בכל מקום חדש אליו אני מגיעה אני מנסה לחוש מי הן אותן הדמויות שיודעות להעלות את תודעתן כלפי מעלה. בדרך כלל מעטים בודדים. ברוב המקרים הם האנשים שאני מצליחה ליצור איתם קשר משמעותי יותר מאוחר. לא כולם מודעים לכך שהם עושים את זה דרך אגב. בדרך כלל אני שומעת אותם כמין זמזום, מודעת לקיומם במרחב הממשי. רגישה יותר למחשבות ולצרכים שלהם. אמפתיה? לא יודעת.

ככלי של הבראה, בריאה, בריאות
ממש כך. בפעם שעברה שהייתי חולה חיפשתי את הדמויות שאיתן אני בקשר במרחב התודעתי (לא יודעת למה אבל מעדיפה תודעתי על פני וירטואלי) וביקשתי כוחות, אנרגיה. היו לא מעט דמויות אבל רק לדמות אחת היתה הפניית מבט החוצה ולא פנימה, עם יכולת לתת. הבראתי למחרת. זה כמובן הולך גם לכיוון השני. לפני כשנה אני הייתי ב"צומת של אנרגיה" (קשה לי לנסח אחרת, מקום שבו קווי אנרגיה נפגשים. כשזה במרכז הגוף אז יש איזון מאד גדול) והיה לי הרבה לתת לסובבים אותי. עכשיו אני קצת פחות מאוזנת. זה גלגל החיים.

מעוניינת. ועכשיו מה?
תעצמי עינים. מה את רואה? הדבר הראשוני. האינטואיטיבי. לאט לאט לומדים לסמוך על זה וזה הופך למיידי כעצימת עינים. בעיני, יש בזה יכולת להתעלות מעל הבלי היומיום. מעבר לזה קשה לי להסביר.

החקר והתגלית הם עיקרה
אני כל הזמן לומדת דברים חדשים. כל הזמן מתפעלת. זה התחיל אצלי בכך שידעתי פרטים על אנשים בלי שאכיר אותם, "ניחשתי" סיסמאות וחלמתי חלומות שהתממשו יום למחרת. כיום בעיקר לוקחת את זה למקום של טיפול, בי ובקרובים לי. דרך ליצירת קשר, ודרך להבנת העולם המופלא סביבנו.

תודה צפריר על הדברים.

צפריר,
מה שאני מבינה ממה שכתבת הוא שמה שצריך על מנת לפתח את הטלפתיה הוא: מודעות_ _כוונה_ ו _הודיה
שזה אומר למשל: אני מודה על היש, ונותנת כוונה לראות את הנסתר?
חלימה זו, בהקיץ, או תוך ערות, אפשרית ככלי נרכש.
מה צריך לעשות כדי לדעת לחלום בערות?
תודה

במובן הזה של כלי להבראה בהחלט יעיל.
עם זאת, טוב להתכוונות הזו לעלות ללא כל כוונת תועלת.
מתוך סקרנות ושעשוע. מתוך תמימות העולה מאליה.

אני מודה על היש, ונותנת כוונה לראות את הנסתר?
בהחלט כן. עם זאת על פני כוונה לראות את הנסתר, מתוך הנחת האפשרות לנסתר להתגלות מאליו.

מה צריך לעשות כדי לדעת לחלום בערות?
במובן הזה של חלימה ערה, טוב במיוחד לקרוא את "אמנות החלימה" מאת קסטנדה.

תודה רבה.

<שלם>

לא הבנתי כלום וכולי סקרנות.
אפשר הסבר פשוט, למה מתכוון המשורר??

פשוט?
התכוונות אל הקולקטיב, הגברת הרגישות לאותן ידיעות פנימיות חמקמקות, למידה תוך גילוי של מימדי הטלפתיה, התבוננות ברקע, ברקיע.

איך?
גילוי עצמי, למידה עצמית.

מפתח?
תמימות וסקרנות.

ותו לא.

<שלם>

אנקדוטה
כשרק פגשתי את "באופן", הייתי בטוחה אבל ממש בטוחה שמישהו כותב את המרגיעונים
ולא הבנתי איך? בסוף החלטתי משום מה שזה צפריר, עוד לא הבנתי איך האתר עובד ועל מה לוחצים אבל הגעתי לדף הבית שלצפריר כמעט מיד.
וזו טלפתיה מבחנתי.
ובכלל אני סומכת עליה כמעט תמיד יותר מאשר על הגלוי.
ועכשיו יש לי אליכם שאלה, ועל פי הטלפתיה אני יודעת שתדעו להשיב לי
ביני ובין חברתי הטובה ביותר מזה שנים רבות שאף הפכה להיות גיסיתי (הכירה לי את אחיה) עבר חתול שחור במיוחד.
אנו לא מצליחות לתקשר.
מחר יש לה יום הולדת, אני אוהבת אותה אבל עדיין החתול השחור הזה יושב שם ואני לא מצליחה לחשוב על עצמי מרימה לה טלפון ומאחלת לה מזל-טוב.
זה נהיה סיפור........
אני ממש רוצה שהוא יפתר - ואפרופו טלפתיה אנו מחוברות בקשר טלפתי כל הזמן.עד כדי שידענו דברים אחת על השניה שממש היו לא נכונים ואולי מכאן נהיה חלק גדול מהבלגן. והיינו בטוחות בתוכנו שהם נכונים.
נשמות תאומות, אחיות מחוברות, שהפכו לגיסות.

איך הפלונתר נפתר?

תמיד,

_במובן הזה של כלי להבראה בהחלט יעיל.
עם זאת, טוב להתכוונות הזו לעלות ללא כל כוונת תועלת._

שלא נמצאת התכוונות הזו מיועדת לשיח במילים.
עם זאת, בהחלט מיועד דף זה להעלות התרשמויות אישיות.

תודה רבה.

<שלם>

במובן הזה של חלימה ערה, טוב במיוחד לקרוא את "אמנות החלימה" מאת קסטנדה.
בוצע. - למרות שהיה לא קל לקריאה.
ומה עכשיו?

חני,
בוצע. - למרות שהיה לא קל לקריאה.
ועכשיו, קריאה נוספת, לאט לאט.
ביצוע התרגילים של דון חואן הוא המתבקש.

תודה.

ועכשיו, קריאה נוספת, לאט לאט.
תודה
<השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש>

הי צפריר,
ביצוע התרגילים של דון חואן הוא המתבקש.
מעדיפה לתרגל במסגרת "מדריכה".
קראתי על "מעברים קסומים" מה דעתך? איזו עוד מסגרת יכולה להתאים לי?
תודה
<אני המראה שלך>

חני,
במובן הזה, מבקשת את ההדרכה הזו שם, ותיענה.
'מעברים קסומים' בהחלט מתאים למי שאת היא.

תודה רבה.

<שלם>

חיפשתי את "אמנות החלימה" בחנויות שונות ולא מצאתי. אזל בהוצאה לאור.
ופתאום הבנתי שאני לא צריכה.
אינטואיטיבית מרגיש לי הכי נכון להסחף אל מה שקורה לי.
אל מה שקורא לי.
בלי הגדרות ובלי ציפיה לשלב הבא.
גם ככה לוקח זמן להכיל

נכון שלא חייבים לקרוא הדרכות?

לא חייבים לקרוא הדרכות? אז אם לא הדרכה חיצונית, הדרכה פנימית...

רוצה להגיע מת"א ל-ב"ש ? תקשיבי לרמזורים, לתמרורים... או לחילופין.... אינטואיטיבית תשתלבי בכביש ותתחמקי ממכוניות...
יש דברים בהם עדיפה הדרכה חיצונית.
לדעתי.

רוצה להגיע מת"א ל-ב"ש ?
לא רוצה להגיע לשומקום
גם ככה ישלי פחד כבישים והRUSH
לא רוצה להשתלב, לא רוצה להתחמק
הכל כבר נמצא בפנים
אין לאן לדהור

הכל כבר נמצא בפנים הקיבה שצריכה מזון, המוח שצריך חמצן, הנפש רוח נשמה שצריכים לעשות כל מיני סידורים או סתם משעמם להם בא להם לעשות סיבוב......
<דוהר לחפש אוכל>

דוהר לחפש אוכל

נסה כאן: מנות בתמונות

אני נגד ניצול מזון ..

כמו שאין צורך בלעבור קורס "איך יודעים שהקוטג' מקולקל?" - כי יש לך את כל החושים כדי להבחין בכך,
כך גם בהרבה דברים אחרים המדריך שלך כבר נמצא בפנים, מובנה, בא איתך חתיכה אחת, מתנת יומולדת

יש דברים בהם עדיפה הדרכה חיצונית
כן, למשל אם רוצים לתקן מכונת כביסה (-:

דווקא בכל אשר נוגע בנפש המדריך שלך כבר נמצא בפנים, מובנה
חלק מהקסם הוא להכיר בכך ואז ללמוד לבטוח ולהתמסר לזה.
גם כשאדם מבקש ומקבל הדרכה חיצונית לעד היא עובדת עם אותה הדרכה פנימית.
הדרכה חיצונית תהדהד את אותו קול פנימי שלעיתים קשה לשמוע או להכיל... משרתת את ההדרכה הפנימית ולעולם לא באה במקומה.
ככל שיש "מקום" והכרה בזו הפנימית יש צורך קטן יותר לחפש את זו החיצונית.

_אינטואיטיבית מרגיש לי הכי נכון להסחף אל מה שקורה לי.
אל מה שקורא לי._
וכשמשהו נגלה אלייך מבפנים זה משום שאת בשלה לקראתו.
ותמיד יש שם ליווי... הדרכה... וכשהמיינד שקט אז אפשר לשמוע.
וכשאת מסכימה להסחף את מסכימה להתמסר לאותה הדרך שמרצפת את עצמה לכבודך (-:

אחחח, זושה, מה הייתי עושה בלעדייך?

<רמז - מזמינה טכנאי מוצרים לבנים>

במובן הזה, ההדרכה החיצונית, לעולם עולה מבפנים.
שכן האינסוף איננו בחלל החיצון מעבר לגלקסיות, אלא טמון, פנימה, בתוך גרעין ההתקיימות, זיק הנשמה המאיר, כקיום פיזי בגוף הפיזי, כל עוד חיים בחומר.

תודה רבה.

<שלם>

באופן טבעי

באופן טבעי