לילה ראשון בלי אמא

[רותי_קליין*]

תכננו תוכנית אמיצה. שאני אלך לסדנה של יעוץ הדדי מיום שישי בערב ועד שבת אחה"צ. לילה ראשון בלי אמא. או מה שנראה כיותר קשה - לילה ראשון בלי הבנות... כל היום הייתי בחרדה. הרגשתי את זה עולה לי ומתיישב בגרון אבל ידעתי שבסדנת היעוץ יהיה לזה מקום ותהיה לי תמיכה ובאמת אחרי ארבע וחצי שנים (והקטנה בת שנתיים וחצי) באמת שאני יכולה. שלא לדבר על זה שהבנות הגיבו במשהו בין אדישות לשמחה... בכל מקרה הן לא הביעו התנגדות ונראה שזה זמן מתאים. כל עוד טמיר איתן זה בסדר.
ואז התבטלה הסדנה והם כבר תיכננו לנסוע להורים של טמיר במרכז ("בלי את" כמו שליאור אומרת). ועכשיו אני מתלבטת - לנסוע איתם או להשאר לסוף שבוע לבד?
גם אני מפחדת. כמובן גם מזה שיקרה להם משהו אבל גם שיהיה לי קשה ושאני לא אהנה, ומה פתאום לוותר על סוף שבוע בתל אביב, בעיקר שלהיות שם זה אומר שהם שומרים כל הזמן על הבנות ואנחנו מכייפים.
ומצד שני - יש לי הזדמנות. אני אוכל לישון, וללכת לסרטים בחיפה ולהיות בודדה... (לחיוב אני אומרת)
אני מרגישה כאילו אני צריכה להחליט על משהו כל כך משמעותי... ובסך הכל זה סוף שבוע.
נראה.

[בשמת_א*]

[יונת_שרון*]

לכי על זה! ככה אם יש בעיה, את פנויה לקפוץ מיד לדום...

[ענת_גביש*]

אוי...קשה, הא?
טוב אני הייתי נוסעת. כי ברגע שהם היו מתרחקים הייתי נהרסת מגעגועים וחרטה.
מצד שני ....
איזה כיף זה צריך להיות להשאר לבד כל הסופשבוע. אני כבר מקנאה בך.
אולי שיסעו גם בסופשבוע הבא, ואז תישארי בבית?
<ענת בעד לאכול את העוגה ואחר כך לאכול עוד אחת>

[.מי*]

אני נזכרת בסדנה של ייעוץ הדדי שנסעתי אליה לסוף שבוע כשהאמצעית שלי היתה בת חצי שנה.
להגנתי אני יכולה לומר, שחזרתי משם אמא טובה יותר
תמיד נראה לי הבדל גדול מאד בין להשאיר את הילדים עם אבא או לנסוע יחד עם האבא ולהשאיר אותם עם מישהו חיצוני, ואפילו סבתא
על כל פנים, במשך השנים נסעתי לבדי לא פעם, גם לסדנאות ואפילו לכמה ימי חוצלארץ עם חברות
ואני רואה בזה גם משהו חיובי (מעבר לכייף לאמא שגם זה חשוב לכשעצמו)
וזה שנוצרת דינמיקה אחרת בין הילדים ובין אבא שלהם, משני הכיוונים, מתאפשרת איזו התקרבות אחרת, שאי אפשרית כנראה כשאני נמצאת

[רותי_קליין*]

תודה לכולן!
נראה שבאמת אני אלך על זה...
למרות שליאור ישנה גרוע הלילה ושאני גם סבלתי מנדודים ולמרות שמזג האויר הגרוע מקפיץ לי את החרדות.
רק שלא יקחו אותן לקניון...

[ענן_בעננים*]

אני בדיוק מתלבטת בבעיה דומה
רוצה לנסוע לאירופה ל 4-5 ימים, להיות קצת עם עצמי - דבר שאני מרגישה בו צורך.
ולהשאיר את בת השנה שלי עם אבא וסבא וסבתא.
האם חסרוני עשוי לפגוע בה מאוד? היא רגילה גם למטפלת, ובכלל חברותית, ואני מניחה שלא יהיו בעיות אבל בכול זאת החשש מנקר....

חוצמזה , אני מניקה אותה בבוקר ובערב. מה לעשות עם זה?,לשאוב ולהשאיר לה, לתת חליף (שמעולם לא ניסתה), לתת לה מזון רגיל +שקדיה למספר ימים????

ומה לגבי החלב שלי?, לא בא לי לשאוב פעמיים ביום כשאני מטיילת, אבל אני גם לא רוצה שיגמר לי החלב..., האם שאיבה פעם ביום תגרום לזה שיהיה לי מספיק חלב כשאחזור?

[יונת_שרון*]

ענן, השארת אותה כבר פעם לילה בלעדיך? אני חושבת שכדאי להתחיל בלילה אחד כשאת זמינה למקרי חירום, ורק אחר-כך להתקדם בהדרגה עד לכמה ימים כשאת בארץ אחרת.

[מ_י_כ_ל*]

רותי, ההחלטה אם ליסוע אם לאו כבר נתקבלה מן הסתם, אבל בכל זאת:

ומה פתאום לוותר על סוף שבוע בתל אביב, בעיקר שלהיות שם זה אומר שהם שומרים כל הזמן על הבנות ואנחנו מכייפים.

סליחה - אבל גם תל-אביב (ת ל א ב י ב!) וגם זמן לבד עם הבעל (ל ב ד ע ם הב ע ל!)?
אני הייתי מוצאת הזדמנות אחרת להיות עם עצמי...

<מיכל גרה יותר מידי זמן בפרובינציה...>

וברצינות, אני כל כך שמחה לגלות שיש עוד מטורפות שמעולם לא נפרדו מילדיהן ל-over night. סירובי לקבל הצעות נדיבות לשמור על הבן ושרק נצא כבר, בעלי ואנכי, לחופשה, נתקל תמיד בפליאה...
אמנם, לא מזמן, כשמלאו לבכורי 3 שנים, נפרדתי ממנו לשני לילות, אבל לזכותי יאמר, שזה היה רק מפני שילדתי את אחיו... (או-או, אמרתי משהו בשבח הלידה הבייתית?!?). הוא (הבכור) נשאר אז עם בעלי וחמותי, וממש כמו הבנות של רותי קליין, לא הראה כל סימני מצוקה (עד עכשיו לא חשבתי על זה, אבל - בוגד! מעליבן! חכה, חכה, לתאילנד אני נוסעת!.. טוב אולי רק למסעדה תאילנדית.. אתה רעב?.. טוב, אתה יכול גם להצטרף...אוף!!!).

אתן לא חושבות שזה מצביע בעיקר על חוסר היכולת שלנו להנתק מהם (=אני מדברת על הגדולים יותר, שנתיים, שלוש ומעלה)?

אגב, ענת גביש - רעיון גאוני!!!

[ענן_בעננים*]

יונת רעיון מצויין, תודה!
אני מניחה שהיא תהיה בסדר, אבל בוודאי שכדאי לנסות להשאיר אותה כשאני בארץ

[אפרת_מ*]

ומה עם לילה ראשון בלי אמא לקטנה בהרבה?

האוצר בת שנה וחודשיים. אני ואבא שלה לא יחד. הוא מבקר קבוע והיא אוהבת אותו וקשורה אליו. בחודשיים האחרונים היא מבלה איתו בשבת 6-8 שעות בלעדי. גם לקח אותה מהמשפחתון אחה"צ לארוע משפחתי והחזיר אותה ישנה, כך שהיא ראתה את אמא בבוקר ואז כשהתעוררה לינוק.
הוא רוצה לקחת אותה לסבים. הם גרים רחוק. הוא יודע שאני לא אוהבת שהיא תבלה הלוך וחזור באוטו ביום אחד (כשנסענו לשם יחד בעבר). התכוון שתישאר לישון. נראה לי שיותר הסבים הזמינו מאשר שזה היה רעיון שלו. אמר שאולי היא כבר מוכנה.
היא יונקת, יונקת בלילה. נכון שנראה שהיא מסתדרת בלילה בלי אמא מצוין (עקב פציעה יצא שבילתה עם דוד ודודה עד 4 בבוקר, והרדימו אותה ללא בעיה ללא ציצי - היא לא מוכנה בקבוק או מוצץ). גם עם אבא שלה הסתדרה למשך כמה שעות מצוין, עם אמא היא מוכנה רק ציצי כשהעא מתעוררת.

מרגיש לי קצת מוקדם להיות יום וחצי או יומיים כולל לילה לראשונה, בלי אמא. כשהיא רחוקה, וגם אם היא רוצה/צריכה את אמא, זה לא ממש אפשרי מיידית.
יש בינינו תקשורת מצוינת. הוא מיד קיבל את ההסתייגות שלי שאולי כדאי לנסות שהיא תהיה לילה בלעדי קרוב יותר (אצלו, שהוא יהיה איתה אצלי, אצל אחותו, איפשהו לא כ"כ רחוק). שאם זה יעבוד טוב, תכף בחגי תשרי יהיו שלל הזדמנויות לנסוע איתה להוריו.
הייתי מעדיפה שהיא כבר תיגמ"ל לפני. אבל כאמור, לאור ניסיון העבר, אני לא חושבת שיש לה בעיה לבלות לילה בלי ציצי.

היא עוד לא ממש מדברת. או נכון יותר, היא אומרת "הלו", לפעמים ברור שהיא אומרת "אמא" או מאמא ומתכוונת אלי. לפעמים פחות. "לא", אולי עוד משהו..
מה שבאמת נראה לי מפחיד - איך אפשר לדעת שהיא לא מרגישה שאמא נעלמה לה, ושהיא באמת מוכנה להיות בלי אמא לילה שלם, וכ"כ הרבה זמן. ברור לי שהיא תהנה עם אבא ועם המשפחה. אבל לא רוצה שתרגיש שאמא נעלמה לה, בלי שהיא יכולה לתקשר את זה באופן שמובן גם לצד השני.

[אחת*]

אולי כדאי לחכות חצי שנה, הרבה דברים ישתנו עד אז והיא תהיה בשלה יותר מהרבה בחינות.

[אפרת_מ*]

גם אני חשבתי לכיוון שנה וחצי... גם גמ"ל וגם שינה בלי אמא.
מצד שני, אני מאוד סומכת עליו ועל מה שהוא חושב/מרגיש שמתאים לה (והוא מאוד סומך עלי בהקשר הזה גם).
כך שאני לא יודעת כמה מתוך זה אלו הפחדים שלי וכמה באמת מה שמתאים לה.
הייתי בעיקר שמחה לשמוע מה אחרים עשו, ואילו סימנים קונקרטיים כדאי לבדוק. לחכות למאוחר יותר תמיד אפשר, אבל עבור כל ילד "מאוחר יותר" זה משהו אחר.

[אפרת_מ*]

חשבתי להתייעץ עם אחי. אז נזכרתי שהו אהשאיר לשני לילות את 2 ילדיו (10 ח' ו-3.5 אצל הסבים, ואיתי גם, הקטן מכיר אותי יותר מאת הסבים).
זה היה נראה לי ממש ממש מוקדם מדי. הגדול התגעגע נורא, ובכה כשדיבר איתם בטלפון.
הקטן, שהוא הילד הכי נח, שליו ומלאכי שיש, קיטר מלא. אבל מתישהו הסתבר שיש לו חום גבוה, אז לך תדע אם זה רק בגלל שהיה חולה או גם שהיה בלי אמא ואבא.
אז אחי רואה את זה מראש מאוד שונה. אוף.