באופן טבעי

על ידי גוונים* » 27 יוני 2018, 10:29

תמי, רק עכשיו ראיתי שכתבת לי, תודה!
מחזק ביותר!! (בענייני השינה במיוחד, כל הצד של האיש, משפחה וחברים, רואים את כל הנושא הזה בצורה כל כך שונה, ו...מיינסטרימית, והוא, מה לעשות, די מושפע מזה. אז יש לנו כאן דיונים על הנושא, זה לא שהכל חלק...)

על ידי תמי* » 21 יוני 2018, 17:58

היי,
מגיבה לך כאן לשיחה בדף על הנקה לילית.
כתבת שאת במחשבות על העתיד הבלתי ידוע. אני כל כך זוכרת את עצמי שם, עם התהייה הזו לגבי גידול הבנות וכל הבחירות המשונות שלנו והלבטים והרצון להבין אם זו הדרך הנכונה.
זה נראה לי רק אתמול. ופתאום יש לי בנות גדולות ומשהו מאותו עתיד נסתר התגלה (:
ובהקשר הזה אני רוצה לחזק אותך ולהגיד לך שכל בחירה שנראית לך עכשיו נכונה - בתחושה שלך, באינסטינקטים שלך, לפי הערכים שלך - סביר מאוד מאוד שהיא נכונה לך ולכם ותביא ברכה וטוב.
אני חושבת שבכל אותן פעמים שנהגתי בהתאם לתחושות הבטן שלי, כל אותן ההחלטות שנשענו על קשב אמיתי (לעצמי, לבנות, לבן הזוג) ועל הבנה פנימית של מה כדאי עכשיו (ולא על לחצים חיצוניים, נורמות מקובלות, עיצות של אחרים) - התבררו כטובות והביאו לטוב.
זה לא אומר שהחיים לא מורכבים, כמובן, ויש בהם גם תסבוכות וקושי. אבל ההשקעה בקשר עם הבנות - ענייני השינה למשל, ועוד ועוד - שווה ביותר בראייה קדימה.

@}
<תפילה>

על ידי גוונים* » 21 יוני 2018, 10:20

אני בסדר גמור.
התגעגעתי להגיגייך וסיפוריך על הילדים, על התזונה ובכלל.
ותהיתי אם ההעלמות נובעת מעומס החיים או שהיא מכוונת..

בוקר טוב,
תודה על ההתעניינות.
עמוסה כרגיל וכרגע בהורדת פרופיל כאן. בכל אופן, ככל שסוף יוני מתקרב - שלומי משתפר

עד הרגע שאני נזכרת, שזה אומר שגם תחילת ספטמבר מתקרבת.
איך את?

על ידי ממ* » 01 יוני 2018, 09:43

שמחה שהשלמנו. סבלתי נורא וברור שגם את. תודה.

על ידי ממ* » 30 מאי 2018, 20:27

השבתי לך אצל אמא נמרה

על ידי לב_שומע* » 30 מאי 2018, 19:58

על ידי אוליב* » 30 מאי 2018, 19:28

גם אני גוונים, מאוד מאוד איתך.

על ידי גוונים* » 30 מאי 2018, 19:21

וואו, רק עכשיו ראיתי כאן את כל התגובות.
העליתן דמעות בעיני.
תודה מעומק ליבי על התמיכה, זה מאוד משמעותי לי.

על ידי לב_שומע* » 30 מאי 2018, 10:01

באתי להשאיר פה פרחים

על ידי לב_שומע* » 30 מאי 2018, 10:00

_גם אני!
ממש כאב לי לקרוא את התגובות אליך.
אני מרגישה שיש באתר הרבה השתקת קולות והשתלטות על דיונים וממש לא רק בגלל אישה במסע. יש פה גוון קול כמעט זהה ואבוי מצד מי שלא מתיישר לפיו._

על ידי אמא_של_מוש* » 30 מאי 2018, 09:49

גם אני!
ממש כאב לי לקרוא את התגובות אליך.
אני מרגישה שיש באתר הרבה השתקת קולות והשתלטות על דיונים וממש לא רק בגלל אישה במסע. יש פה גוון קול כמעט זהה ואבוי מצד מי שלא מתיישר לפיו. אני קוראת פה המון ובקושי כותבת בגלל זה.

על ידי מאי* » 30 מאי 2018, 09:39

גם אני. אל תיעלמי, בבקשה. קולות כמו שלך הם אלה שבגללם עוד לא התייאשתי לגמרי מהאתר :--)

על ידי **יולי_קו** » 30 מאי 2018, 08:24

מסכימה.

על ידי תמי* » 30 מאי 2018, 08:11

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם אני איתך.

גם אני איתך

על ידי מיכל_בז* » 30 מאי 2018, 06:53

אל תתני לבריונות הזאת עכשיו לדכא או להרחיק אותך. אני יודעת שאת נפש עדינה, אבל נשמות כמוך הן בדיוק התשובה להתנהגות כזאת.

הגזימו! אני איתך!

על ידי **תפילה_לאם** » 29 מאי 2018, 20:59

@} @} @}

על ידי **תפילה_לאם** » 20 מרץ 2018, 11:43

כנראה לא ראית ששאלתי:
אני סקרנית לדעת אם יש שינוי בחוסר השטף של הקטנה...

היי גוונים,

אני סקרנית לדעת אם יש שינוי בחוסר השטף של הקטנה...
@}

על ידי גוונים* » 18 ספטמבר 2017, 10:34

מיכל, בן כמה יואבי?
הוא אתך בבית? את מן הסתם מכירה את כל שיטות ההתאווררות הקיימות (סבתא, בייביסיטר לשעתיים וכו')

על ידי גוונים* » 18 ספטמבר 2017, 10:32

כן... אוגוסט אכן היה מאתגר. גם אני חיכיתי כל כך לרגע הזה כי אוגוסט עם שתיהן בבית היה רק סיומת מאתגרת לתקופה ארוכה שכבר היה לי לא פשוט עם הקטנטונת שגדלה וגדלה וכבר לא יכולתי לעבוד כשהיא בבית בכלל, והדדליינים נערמו וגם בלי קשר התעצם לי כבר הרצון ל זמן ללא ילדים ועכשיו כשהגיע הזמן הזה, זה כל כך לא פשוט לי.

על ידי מיכל_בז* » 17 ספטמבר 2017, 06:52

אני כל כך מרוטה אחרי אוגוסט והחום הגדול וכל כך הרבה זמן לא הייתי לבד בבית... יואב (המתוקי הזה) אמנם ישן לפעמים, אבל התחושה שמישהו אחר אחראי ולי יש זמן ללא ילדים, חסרה לי נורא.

על ידי גוונים* » 15 ספטמבר 2017, 22:57

מיכל,
ממש סיקרנת אותי...
אפשר קצת פרשנות למה שכתבת? בכלל לא הרגשתי במצב מעורר קנאה משום כיוון.

על ידי מיכל_בז* » 14 ספטמבר 2017, 23:32

אלוהים, איך אני מקנאה בך.

על ידי גוונים* » 14 ספטמבר 2017, 21:54

אני עדיין אוזרת אומץ לכתוב בדף שלי
אשמח מאוד לקרוא!

שמחה שאת פה באתר
כנ"ל:-)

_הלב שלי קצת בוכה, וגם העיניים.
אבל, איכשהו, תוך כדי, גם מרגישה רווחה עצומה, כמובן שבוכה גם מזה.
הבוקר, אחרי שלוש ורבע שנים, כמעט רצוף, אני לבד בבית._

וואו איזו צביטה בלב...מזדהה ... @}
אני עדיין אוזרת אומץ לכתוב בדף שלי אחרי ההעדרות הארוכה וכל השינויים. אולי מחר
תודה, ושמחה שאת פה באתר

כמובן שבוכה גם מזה.
הכי מזדהה עם זה.
והנה, הבוקר כמעט עבר.

על ידי גוונים* » 14 ספטמבר 2017, 09:37

ניחוח, עניתי לך אצלך.

על ידי גוונים* » 14 ספטמבר 2017, 09:31

נכנסת הביתה. שקט. נעים.
נושמת נשימה לא רגועה.
מסתובבת, פה מעבירה סמרטוט, שם מרימה בגדים מהרצפה.
פותחת את המחשב. הולכת לשתות מים.
חוזרת, עובדת שתי דקות, קמה.
חותכת לעצמי סלט ומחליטה להדליק רדיו.
עוד נשימה עמוקה.
הלב שלי קצת בוכה, וגם העיניים.
אבל, איכשהו, תוך כדי, גם מרגישה רווחה עצומה, כמובן שבוכה גם מזה.
הבוקר, אחרי שלוש ורבע שנים, כמעט רצוף, אני לבד בבית.

(גם הקטנה התחילה גן (משפחתון, קטן, חצי יום, ובכל זאת..))

היי גוונים
זאת אני ניחוח אדמה אחרי הגשם

קצת מתחת לרדאר, לא הייתי הרבה זמן באתר...
רציתי להתייעץ איתך, מקווה שאת פה באתר
אנחנו כנראה מכניסים את הקטן לגן אחרי המון לבטים ואחרי שמצאנו פתאום גן ממש מקסים וקטנטן
אשמח לקצת טיפים להכנסה הדרגתית וטובה, כי נשמע שהייתה לכן חוויה טובה

על ידי אוליב* » 16 פברואר 2016, 22:35

קראתי מזמן וחיכיתי שתהיה לי אפשרות להגיב באריכות. זה לא קורה כל כך...
אני בתהליך חיפוש, נפגשנו עם דולה אחת שלא התאימה לנו ועם אחת נוספת שאני מאוד מתלבטת לגביה. מאוד מתאימה למה שרציתי (הקשבתי לעצתך ופשוט עשיתי רשימה של מה שחשוב לי ומה אני מחפשת בדולה) אבל קצת קיוויתי לאיזו ידיעה יותר ברורה שזה זה, כמו בדייט, וזה לא כל כך קרה. ניסיתי לישון על זה בלילה אבל קמתי רק יותר מבולבלת (וזה נכנס לי לחלומות).
אחרי המון התלבטויות ביקשתי ממנה לדבר מחר (נפגשנו אתמול והיא שלחה הבוקר סמס ששואל מה החלטנו) וקבעתי להיפגש עם עוד דולה (בלי הבנזוג שלא יכול) ואנסה פשוט להחליט בין שתיהן. מסובך לי...

ראיתי שכתבת שאת ממש לקראת לידה
אז באתי לאחל לך לידה טובה, בידיים מלאות ושתהיה חוויה חיובית ומתקנת ומעצימה וגם התאוששות והסתגלות טובה ורכה
מחכה לשמוע חדשות טובות ממך !

וואו אנחנו אכן דומות ממש בקטע הזה

על ידי גוונים* » 02 פברואר 2016, 10:24

הי אוליב, (ברור שזה בסדר שאת כותבת, את מוזמנת בשמחה להמשיך לכתוב, כל מה שבא לך).
עכשיו אני ממש מצטערת שלא כתבתי לך קודם, כי אחת המסקנות שלי מתהליך חיפוש הדולה היתה שחיכיתי יותר מדי זמן... (פשוט אני לא מספיקה להגיע למחשב, ולכתוב מהטלפון אני לא סובלת).
גם אני איטית ודחיינית וחששנית וביישנית והסתבכתי לגמרי בקטע הזה של הדולה, אני מזדהה לגמרי עם כל מה שכתבת, כולל המחשבות על לוותר על זה לגמרי!
לי לקח ה-מ-ו-ן זמן להחליט אם אני הולכת על לידה בחדר לידה טבעית או על על לידה עם דולה בחדר רגיל. אחרי שהחלטתי התחלתי להתלבט איזו דולה וגם אני עברתי על המון קבוצות ואתרים ולא מצאתי מישהי שנראתה לי מתאימה.
וכשכן מצאתי מישהי שממש רציתי היא כבר היתה תפוסה וזו היתה אכזבה נוראית ובגלל זה המסקנה שלי היתה שצריך לקבוע כמה שיותר מוקדם, כי אחר כך הן כבר תפוסות... אז למרות שזה קשה, ממליצה לך דווקא לנסות לא לדחות את זה כי אחר כך זה יכול להיות מבאס אפילו יותר.
לצערי אני לא הכי ממליצה על הדולה שבסוף בחרתי ולא פגשתי אף אחת חוץ ממנה (כי בגלל כל הנ"ל זה כבר היה ממש מאוחר).
לדעתי לא כדאי לך לוותר, למרות שזה לא היה מושלם הדולה כן עזרה לי ואני שמחה שהיא היתה שם ושזה לא היה רק אני והאיש. יש משהו מרגיע בנוכחות של מישהי שמכירה את כל עולם הלידות, שלא מתרגשת מכל דבר, שלא הכל זר לה (כמו לנו) שיכולה להסביר באריכות במקומות שהמיילדת או הרופא מקצרים ולי היא גם מאו-ד עזרה דווקא בשלב שבו כבר הייתי עם אפידורל, היא עזרה לי להמשיך באוריינטציה של לידה טבעית למרות ששכבתי מחוברת לאפידורל ולמוניטור, עשתה לי כל הזמן עיסויים ורפלקסולוגיה ברגליים כדי להזרים את הדם ועזרה לי להזיז את הרגליים להמון תנוחות של פתיחה ואני בטוחה שזה מאוד עזר להתקדמות המהירה והטובה של הלידה למרות האלחוש (עזר גם שהוא היה במינון נמוך) ואולי גם לזה שאחר כך לא היו קרעים. למרות ששכבתי, כמעט בכלל לא הייתי סטטית. אני בטוחה שאם היא לא היתה לא היה עולה בדעתי שאני יכולה לעשות את רוב הדברים האלה.
כלומר, גם אם הלידה לא ממשיכה להיות טבעית ולפי התכנית עדיין יש מקום לדולה (טובה, שיודעת איך להתמודד עם כל מצב נתון ולעזור בו) וזה דווקא משהו מאוד לטובת הדולה הזו, כי היא באמת עשתה את זה טוב. האמת, שזו אחת הסיבות שלקחתי אותה מלכתחילה כי היא נראתה לי מאוד פתוחה לכל שלל האפשרויות שיכולות לקרות ואמרה שתמיד יש מה לעשות ואיך לעזור.

הדרך שאני מצאתי כדי להקל על עצמי את התקשורת הראשונית בתהליך הבחירה היתה לא להתקשר (מה שגיליתי שממש עוצר בעדי, הרמת הטלפון הזו) אלא ליצור קשר במייל או דרך האתר וככה לפי התגובה כבר היה לי מושג כללי, אם אני מתחברת אליה או לא, וההמשך היה קל יותר.
מה שהכי חשוב לדעתי הוא להיות מאוד מאוד כנה עם עצמך לגבי מידת הנוחות שאת מרגישה איתה. אני קצת עיגלתי פינות בקטע הזה ולדעתי אחר כך זה היה בעוכריי בלידה עצמה. כלומר לא הרגשתי איתה מאה אחוז בנוח אבל הבלגתי על זה וקיוויתי שזה יהיה בסדר. וזה באמת היה בסדר, זה לא שהיא לא היתה בסדר, היו הרבה קטעים שהיא היתה מאה אחוז ויש הרבה דברים טובים להגיד עליה, אבל בדיעבד כשחשבתי על מה שהיה, גיליתי שהיו קטעים שהייתי רוצה שהיא תתנהל אחרת ושאולי אם הייתי מרגישה איתה יותר בנוח הייתי מעלה את זה בפניה (או שזה בכלל לא היה קורה כי החיבור בינינו היה טוב יותר).
לדעתי כדאי לך לנסות להגדיר מראש מה היית רוצה ממנה, אפשר ממש לעצום עיניים ולנסות לדמיין את זה ואיך היית רוצה שהיא תהיה. וככה אולי יהיה לך קל יותר לבחור.
לי היה נורא חשוב שהיא תהיה מבוגרת, מבוגרת ממני ומבוגרת בכלל. הרגשתי שזה משהו שייתן לי בטחון ושיהיה לי קל יותר לתת בה אמון ככה ולסמוך עליה (זה כבר הוריד איזה שליש או יותר מהמבחר...) היה לי גם חשוב שהיא תדבר בקול רך ושקט, משהו באנרגיה של הקול, כי חשבתי שבלידה יהיה לי לא טוב קול רם או אינטנסיבי מדי.
וכמובן גם דברים תוכניים יותר כמו שעליהם אפשר לדבר מראש, עוד בטלפון, לראות אם יש התאמה בהשקפת העולם לגבי הלידה, התאמה לגבי מידת ההתערבות (זו הנקודה שהיתה בעיתית אצלנו, ממליצה מאוד לחשוב על זה ולדבר על זה מראש ולתאם ציפיות) וכד'.

אנסה לחפש מספר טלפון של דולה שקיבלתי ממישהי שעובדת איתי שנשבעה שהיא נפלאה, אני לא הגעתי ללהתקשר אליה אז אין לי מושג אבל אולי תוכלי לנסות למצוא עליה המלצות באינטרנט.
בהצלחה!
את מוזמנת להמשיך לכתוב כאן את לבטייך או כל מה שאת רוצה ואנסה לעזור...

על ידי אוליב* » 01 פברואר 2016, 19:45

הי גוונים, מקווה שזה בסדר שאני כותבת כאן (ואם לא כמובן אמחק או אעביר למקום אחר).
אז אחרי התלבטויות הכיוון כרגע הוא שאני כן רוצה דולה, אבל לא כל כך יודעת איך להתחיל למצוא אחת. ראיתי המלצות בכל מיני קבוצות בפייסבוק, נכנסתי לדפים ולא מצאתי מישהי שרציתי לפנות אליה. בכלל, אני איטית ודחיינית וחששנית בדברים מהסוג הזה ויש לי הרגשה שזה לא יקרה רק בגלל זה.
יש לך המלצה לדולה ספציפית? או הכוונה כללית לאיפה ואיך לחפש?
תודה!

אה, והכעס על הבן זוג... אין לי עיצה, אבל רציתי לספר שגם אצלי/אצלינו זה היה ככה לפני הלידה. כעסתי עליו באשר הוא... לא האמנתי שיוכל לתמוך בי.
זה גם התקשר למין, כי הרגשתי שהוא לא נמשך אל האני ההריונית, ופחדתי מאוד שלא אוכל להשתחרר בפניו במהלך הלידה.
בסופו של דבר, בזמן אמת, הוא עשה בדיוק את הדבר הנכון (ישב בצד בשקט) (ולאחר מכן סיפר שמעולם לא ראה אותי כל כך סקסית!).
המממ... מה הפואנטה שלי? אולי להאמין בו שידע לעשות מה שצריך (ולהאמין בעצמך שבזמן הצירים תדעי להגיד לו בצורה מאוד מדוייקת מה לעשות...).
זאת כמובן לאחר מספר פגישות בקורס הכנה(;
(אה, גם אנחנו הלכנו לקורס, כשהוא נגרר אחרי, רוטן... אבל היה מאוד נחמד! הוא גם הפסיד איזו פגישה או שתיים. לא נורא.)

לגבי מנשאים - אפשר לשאת במנשא בד בתנוחת בטן אל בטן מגיל לידה כמעט. אני ספציפית השתמשתי במנשא שרון דרור למטרה הזו אבל אני מניחה שאפשר גם במנשא בד ארוך.

גם אני נשאתי בטן אל בטן מיד אחרי הלידה (טוב, לא מיד מיד, כי חיכיתי בערך חודש עד שממש התהלכתי איתה... בכל זאת לא עזר לרצפת האגן ):
במנשא בד ארוך (תינוקיס. או שמא תינוכיס?).
נראה לי שפעם הבאה, אם תהיה, אשתמש מיד בארגו...

על ידי אוליב* » 14 ינואר 2016, 16:20

הי גוונים, אל תשאי בכובד האחריות

מאוד עזר לי מה שכתבת על התכנים והגישה של הקורס ובכלל על בית החולים וזה הפיג קצת את החשש שמנע ממני לשקול קורס של בית חולים מלכתחילה, של איזה "חיבּרוּת רפואי" שאנחנו הולכים לעבור. קיבלתי היום במייל את התכנית של הקורס וגם זה עודד אותי, כי יש שם התייחסות לשיכוך כאבים טבעי ולתנוחות בלידה ולמגע. וגם השיקול של להכיר קצת את המקום והצוות והנהלים הגיוני בעיני מאוד.
בתחילת ההיריון קראתי כמה פרקים בלידה פעילה ואני קוראת די הרבה באתר. אני חושבת שאחזור לקרוא ואם ארגיש צורך אלך לפרפרים בבטן לסדנה לנשים, זה מפגש אחד ואולי ישלים איזה צורך שלי במשהו יותר טבעי ורוחני שהבחור לא מתחבר אליו.

אני את התהליכים הנפשיים והרגשיים שלי בנושא עשיתי במקומות אחרים והאיש היה רק נרתע מזה כאמור
אם מתאים לך לפרט אני אשמח. שבוע שלושים עכשיו, מרגישה צורך פתאום ביותר הכנה נפשית ורגשית למה שהולך לקרות.

עדיין חייבת לך תשובה על הדולה, אבל זה קצת ארוך יותר, כי אני בעצמי צריכה לחשוב איך לנסח חלק מהדברים, מקווה בימים הקרובים למצוא זמן (האמת שזה ממש יכול להועיל גם לי לאוורר את זה קצת).
ממש בלי לחץ, אשמח כשיש לך זמן. בינתיים אני קצת משהה את הרעיון.

אבל את נשמעת באיזה כעס על הבחור שלך שאולי קצת חורג מעניין הקורס? (מנסה לשאול בזהירות)
מאוד. אני בעצמי לא מבינה איך הקורס הפך לכזה אישיו. כי זה יושב ומייצג דברים אחרים. תחושה שאני לבד, שסדר העדיפויות שלו שונה משלי, פחד שאהיה לבד בהמשך, שאצטרך להתמודד, כעס עליו. ומהצד שלו - תחושה קשה שברגע שהוא לא מתאים את עצמו במאה אחוז לרצונות שלי אני נהיית קרה ומרוחקת ופוגענית כלפיו. תחושה שכל מה שהוא עושה לא מספיק, שאני מבקשת דברים לא הגיוניים. עוברים עלינו ימים מאוד לא קלים של מריבות ושל תחושת חוסר הבנה וכעס. לא כל כך יודעת איך יוצאים מזה ומרגישה שאני בעצמי לכודה באיזה מעגל של תגובות והתנהגויות שלא מסתדר לי רציונאלית עם מה שאני יודעת וחושבת שנכון, אני מרגישה שאני בחוסר שליטה על עצמי ואיזה מוצפות/התפרקות רגשית וזה קשה נורא.
תודה על הזהירות, אני מרגישה כל כך לבד בזה שההתעניינות שלך מאוד טובה ונעימה לי, האפשרות לנסות לחלוק קצת ולאוורר. תודה!

לגבי מנשאים - אפשר לשאת במנשא בד בתנוחת בטן אל בטן מגיל לידה כמעט. אני ספציפית השתמשתי במנשא שרון דרור למטרה הזו אבל אני מניחה שאפשר גם במנשא בד ארוך.
בלידה השניה היה לי ארגו עם המתאם לניו-בורן וגם בו השתמשתי ממש מגיל לידה בבטן לבטן וזה היה מעולה, גם לי וגם לבעלי שממש לא התחבר למנשאי בד אבל לבש בשמחה את הארגו מגיל לידה.

על ידי טלי_ב* » 14 ינואר 2016, 10:22

סליחה שאני מתפרצת, אבל יש לי הצעה נוספת - ללכת לקורס שמעבירה מיילדת/דולה באופן פרטי לגמרי. יכול להיות לקבוצה קטנה ויכול להיות רק לכם. אנחנו עשינו את זה בזמנו כי לוחות הזמנים שלנו היו עמוסים מאוד וזה מאפשר לתאם את השעות יותר לנוחותכם ואפילו שהיא תגיע אליכם הביתה. בדרך כלל גם צריך פחות מפגשים כי בקבוצה קטנה מספיקים יותר בכל מפגש. אם זו מישהי מקצועית ועניינית ולא נראית מרחפת אני חושבת שאפשר ללמוד ממנה גם אם לא באים מראש בקטע טבעי שכזה.

על ידי גוונים* » 14 ינואר 2016, 10:18

עדיין חייבת לך תשובה על הדולה, אבל זה קצת ארוך יותר, כי אני בעצמי צריכה לחשוב איך לנסח חלק מהדברים, מקווה בימים הקרובים למצוא זמן (האמת שזה ממש יכול להועיל גם לי לאוורר את זה קצת).

על ידי גוונים* » 14 ינואר 2016, 10:17

אוליב, מצד אחד אני שמחה שהחלטת, מצד שני אני מקווה שלא רק בגלל מה שכתבתי. אני באמת מקווה שזה יעשה לכם טוב אבל אם לא, מקווה שלא תתאכזבי... לכל אחד הדברים האלה עובדים אחרת... (פתאום מרגישה אחריות כבדה מדי...)
טכנית, ממש לא נראה לי נורא שהוא יפסיד פגישה או שתיים (הרי באותה מידה יכול היה להיות חולה פתאום ביום המפגש ולא להגיע). אפשר לשאול מראש את המדריכה מה יהיה הנושא בפגישה הזו (נראה לי גם שהיא אומרת בהתחלה מה יהיה בכל מפגש) ואולי שהיא תנסה להשלים לכם לפחות חלקים חשובים לפני או אחרי אחת הפגישות או שתשלח לכם את הסרטונים/מצגת שהיא מציגה באותו יום וכד'. אפשר למצוא פתרונות שיחפו, לפחות חלקית על ההיעדרות, אבל את נשמעת באיזה כעס על הבחור שלך שאולי קצת חורג מעניין הקורס? (מנסה לשאול בזהירות) ולא יודעת, אם לא בא לך ללכת אולי לא כדאי שתלכי רק בגלל ש'צריך' או בגלל שמישהי המליצה לך... ואם השעות זה כזה אישו ונגיד השעות בפרפרים בבטן כן יותר מסתדרות לכם אז אולי זה כן שווה, לא יודעת. נראה לי שאת צריכה לחשוב עם עצמך, מה חשוב לך כאן בכל הסיפור הזה, מה המטרה שלך, איזה ויתורים מבאסים אותך מדי ואיזה פחות ולפי זה להחליט (שוב מקווה שאני לא נדחפת פה לעניינים אישיים מדי ואם כן סליחה ואפשר למחוק...)
לגבי הללכת לבד, אצלנו בקורס היתה מישהי שהיתה כל הזמן לבד, כנראה שבן הזוג שלה לא יכול היה לבוא (ראיתי אותה פעם אחת איתו באיזו הרצאה אחרת אז מזה אני יודעת שאכן יש לה בן זוג:-) ) וזה היה ממש בסדר, אף אחד לא ממש מתייחס לדברים האלה.

על ידי אוליב* » 14 ינואר 2016, 00:56

תודה אורי וגוונים.
קראתי כמה פעמים והשתכנעתי שאני רוצה שנלך לקורס בהדסה. אבל.
אין קורס ביום שישי (רק בהר הצופים וגם התחיל כבר), רק באמצע השבוע ובשעה מוקדמת יחסית. למרות אי הנעימות ואי הנוחות ביקשתי בעבודה ונמצא פתרון שיאפשר לי לצאת מוקדם. כל זה רק כדי שיתברר שהוא לא יכול בחלק מהימים.
המשמעות היא שאם נלך לקורס של שבעה מפגשים הוא יפסיד פעמיים ואם לקורס המקוצר יותר של החמישה הוא יפסיד פעם אחת. אני ממש מתבאסת וכועסת עליו על סדר העדיפויות ושוב לא בא לי ללכת בכלל.
מנסיונך בקורס הזה, כמה זה בעייתי להפסיד? כדאי ללכת בכל זאת או לוותר? והאם ארגיש נוח ללכת לבד?

על ידי אורי* » 12 ינואר 2016, 12:05

_אני חוששת שדווקא הוא, שאמור לעזור לי ולתווך ביני לבין הצוות הרפואי יהיה בעקבות קורס כזה "בצד שלהם" ולא יבין למה הדברים האלה חשובים לי.
גם אני חששתי מזה והאמת, חוששת מזה שוב עכשיו... אבל לדעתי קורס לא יעזור בזה._
מותר להתערב? (רק באתי לכאן כדי למחוק את ההודעה שלי למעלה יותר ברשותך,גוונים ונתקלתי בשיחה)
אצלינו דוקא כן עזר הקורס בנקודה הזו. בעקבות הקורס (ה 'הזוי' ) בעלי שמע את המיילדת שדיברה בקורס וגם קצת רופא, ובתור בעלי סמכות ותואר הם הצליחו לשכנע אותו. אז לפעמים כן עוזר להחשף בצורה מסודרת לידע. אבל מסכימה שטפטוף תמידי של ידע ושל
תהליך להסביר לו שהדעה שלו כאן פחות משנה... מה שחשוב זה שברגע האמת, הוא לא יחליש אותי עם הדעות שלו אלא יהיה שם לגמרי בשבילי, בשביל לחזק אותי והלזכיר לי מה אני רוצה.
יעזור מאוד, גם לתקשורת בינכם.
אבל אצלינו היה מאוד ברור שהולכים לקורס, זה לא היה שאלה בכלל (לא שהוא מאוד רצה או התעניין, זה פשוט היה ברור. אולי כי ככה כל הסביבה עושה? לא יודעת, אבל שם לא היתה התנגדות מצדו) ומרגע שהיה ברור שהולכים לקורב גם היה ברור לו שאני אבחר מה שמתאים לי והוא יצטרף. והלכנו לקורס של 'היפים הזויים' אבל אם יש אנשים מהממסד הרפואי זה כבר אחרת. יש שם מיילדת שעובדת בבית חולים? אולי צריך לדעת מי הנפשות הפועלות ומה הסגנון שלהם בערך כדי להחליט.

וגם אני עדיין חוששת שברגע האמת הוא לא ידע להיות שם כי הוא איש הממסד הרפואי הקונבנציונלי

על ידי גוונים* » 11 ינואר 2016, 11:50

הי אוליב,
אני מאוד מזדהה עם הרבה מהלבטים שאת מעלה. אני חושבת שהייתי במקום מאוד דומה בהריון הקודם.
תכף אכתוב מה שאני זוכרת ממה שהיה בקורס. אבל לפני כן יש עניין מהותי יותר. עניין הגישה שלך לעומת הגישה שלו לדברים.
כתבת:
קצת בתחושה שידע טכני זה לא מה שיעזור אלא הייתי רוצה שהוא יתחבר לגישה שלי לגבי הלידה ולדברים שחשובים לי. מצד שני, הוא יהיה הרבה יותר פתוח להקשבה והרבה יותר מתאים לו ללכת לקורס של בית החולים וכתבת בצדק שזה בעיקר בשבילו ולא בשבילי.
אז אצלנו עבד בדיוק המצד שני שכתבת... אני לא יודעת איך בן זוגך אבל אצלנו אני הבנתי ש:
א. הוא פשוט לא יתחבר לגישה שלי לגבי הלידה, הוא יכול אולי לנסות להבין, וגם להסכים לתמוך בדרך שלי אבל הוא פשוט לא חושב כמוני (הוא די מחזיק מהממסד הרפואי וזה לא משתנה גם בתחום הלידה) ואין טעם לנסות לגרום לו לשנות את דעתו כי זה רק יעורר אנטי (אף אחד לא אוהב שאומרים לו שמה שהוא חושב לא נכון ואף אחד לא אוהב שלוחצים עליו להשתנות...)
ב. הבנתי שדווקא 'להכריח' אותו ללכת למשהו שמעורר אצלו התנגדות יהיה בעוכריי, לעומת משהו שבא לו קצת יותר בקלות. ואכן כבר אחרי הפגישה הראשונה ראיתי איך דרך השיחה על מה שהיה בפגישה הגענו לדבר על דברים שלפני כן לא הגענו לדבר עליהם או שלא הצלחנו לדבר עליהם כי לא הצלחתי להסביר לו בצורה שתשכנע אותו או שתדבר אליו וככה על בסיס מה שנאמר בקורס כן הצלחתי. אני זוכרת את זה, זה היה בנסיעה הביתה מהקורס ואני זוכרת שחשבתי שההימור הצליח, כי גם אני נורא התלבטתי אם ללכת לקורס של 'פרפרים בבטן' או של בית החולים. יכול להיות כמובן שזה היה עובד גם בקורס של פרפרים, אין לדעת... אבל איכשהו יש לי הרגשה שפחות.

אולי אני אלך במקביל לאיזו סדנה או קורס קצר יותר על לידה טבעית ופעילה (לא בהכרח מתכוונת ללדת ככה, אבל רוצה ללמוד טכניקות להתמודד עם הכאב והצירים ולהיות אקטיבית כמה שאפשר).
קראת את הספר לידה פעילה? תקראי... ואחרי זה תראי אם את עדיין מרגישה ככה.
מהספר הזה אפשר בעצם ללמוד כל מה שצריך לדעת על לידה פעילה וטבעית (וביתית..) אני הרגשתי שהקריאה בספר (וקריאה כאן באתר) מספיקים לי מבחינת הידע שאני צריכה בנושא הזה.

הקורס:

ימים ושעות - גם לנו השעות מאוד לא התאימו וגם אנחנו נקלענו למצב של כמעט חוסר אפשרות לבחור. היה קורס אחד בערב שלא בא בחשבון מבחינת העבודה של האיש וקורס ביום שישי על הבוקר ששנינו מאוד לא רצינו (לסגור ככה שישה ימי שישי? הימים היחידים החופשיים שלנו?) אבל עשינו את זה. לא היה מאוד כיף אבל היה שווה את זה. אין קורס בימי שישי בבוקר? בכל מקרה בדיעבד לנו זה היה שווה את ההשקעה והמאמץ וההקרבה המסוימת...
מאוד קסם לי ללכת דווקא לקורס ששם את הדגש על לידה כמה שיותר פעילה ועם פחות התערבויות רפואיות ורציתי קורס שדווקא ילמד אותי איך להתמודד עם הצוות הרפואי והדרישות שלו

אז מסתבר שהדסה עין כרם זה אחד מבתי החולים בארץ שהכי סבלניים ומקבלים ואפשר אולי אפילו להגיד מעודדים לידות טבעיות. בקורס היא דיברה לא מעט על החשיבות של התנועה בלידה, אפילו היו כל מיני תרגילים שמדגימים תנועה בצירים (על כדור, עם בן הזוג וכד') אמנם משהו מאוד שטחי אבל בשביל האיש זה היה בדיוק טוב ולא מוגזם להבנת החשיבות ולטעימה של איך זה אמור להיראות (אח"כ העמקנו את זה קצת בפגישות עם הדולה). אז כן, במקביל היא דיברה גם על כל הפרוצדורות הרפואיות ומתי ואיך הן נערכות אבל לי דווקא החלק הזה היה מאוד חשוב. מאוד רציתי לדעת ספציפית בבית החולים בו אני עומדת ללדת מה הנהלים, מה המדיניות. בקורס אחר (נגיד של פרפרים בבטן) יוכלו להגיד לך בכלליות על פרוצדורות - מתי נהוג לזרז, מתי עושים קיסרי וכד' אבל יש הבדלים בין בתי חולים ובקורס של בית החולים מדברים אתך קונקרטית על הנהלים בו. מבחינתי זה היה יתרון עצום, לדעת בדיוק לאן אני מגיעה ומה הולך להיות.
אני לא יודעת אם יש קורס שמלמד איך להתמודד עם הצוות הרפואי והדרישות שלו. בפרפרים בבטן מלמדים את זה? (שואלת באמת כי לא ברור לי איך אפשר ללמד דבר כזה) בכל אופן, יכולה להגיד לך שמההתנסות האישית שלי ושל עוד כמה וכמה חברות שילדו בעין כרם, הצוות שם לרוב באמת נוקט בגישה פחות התערבותית. כמובן תלוי על מי נופלים (אותי בסוף יילדה, בחדר לידה רגיל, מנהלת חדר הלידה הטבעית שפשוט היתה במשמרת רגילה באותו יום...) אפשר גם ליפול גרוע, אבל בגדול הבנתי שהגישה שם יחסית פתוחה, גם מבחינת מדיניות כפי שנאמרה לנו בקורס וגם מהחוויה האישית שלי (אני בסוף הגעתי לזירוז, פיטוצין, ורציתי מאוד לנסות ללדת עם הפיטוצין בלי האפידורל, דבר שרופאים ומיילדות לא מאוד אוהבים אבל אף אחד לא אמר לי שאי אפשר, נתנו לי לנסות, כולל להעביר צירים על כדור בזמן שהייתי מנוטרת ועם אינפוזיה, כמה זמן שרציתי, אמנם כמה שדיברו איתי היו סקפטיים ולא מאוד אוהדים אבל אף אחד לא סירב, בסוף אני ביקשתי אפידורל כי זה לא התקדם וכבר הייתי גמורה אחרי שעות על שעות ללא התקדמות, אבל באמת שלא לחצו עלי).

בקורס היא הראתה כמה סרטונים שלי אישית נראו מאוד 'אנטי ממסדיים' אפילו. אני זוכרת סרטון על חשיבות ההנקה וסרטון שמעודד ממש לידה טבעית (משהו מחו"ל שמצולם במרכז לידה טבעית אפילו לא בבית חולים) שבו ראו נשים בשלבי לידה שונים והתמודדות עם צירים. בדיעבד הסתבר לי גם שהמדריכה בקורס היא בעצמה מיילדת בחדר הלידה הטבעית אז אולי נפלנו טוב במיוחד על מישהי ששמה דגש על הפן הזה יותר מאחרות. מצד שני נראה לי שהקורס די מובנה ושהיא לא המציאה כלום.
היא דיברה לא מעט על תפקיד בני הזוג ואליהם ממש. וזה היה מאוד טוב וחשוב.
כמובן שהיה חלק ארוך ומפורט על הפיזיולוגיה ותהליך הלידה וכל השלבים וכד'. זה היה טוב אפילו לי מבחינת לקבל פעם את כל המידע מסודר ורציף וברור שלאיש שיודע קצת מפה וקצת משם אבל ממש לא היתה לו תמונה בראש של איך לידה מתנהלת.
קצת לגבי מה שלא היה, אמנם היא דיברה הרבה על טכניקות טבעיות כמו נשימות ותנועה אבל ההתנסות היתה שטחית ומועטה. לנו זה היה טוב כי ההתנסות שכן היתה נתנה מושג ולדעתי אם היה יותר מזה האיש היה מתחיל להתבאס ולהיות ביקורתי. ועדיין הפורמט לא כזה 'אקדמי' כמו שחששתי שיהיה, כן יושבים על מזרונים וכן יש תרגילים כאלה ואחרים מדי פעם ולא הכל רק הרצאה עם ברקו... וגם אין הרבה התייחסות לפן הנפשי של לידה מה שאולי יש בפרפרים בבטן, היא כמובן מדברת מדי פעם על היבטים רגשיים ונפשיים אבל לא נכנסת לזה לעומק. גם כאן, מבחינתנו זה היה בסדר (אני את התהליכים הנפשיים והרגשיים שלי בנושא עשיתי במקומות אחרים והאיש היה רק נרתע מזה כאמור) אבל אולי לאחרים זה כן יכול להיות חסר.
הסיור בחדר הלידה ובמחלקה נכלל בקורס ומבחינתנו סגר את הפינה של ללכת במיוחד וזה גם היה נחמד.

אני חוששת שדווקא הוא, שאמור לעזור לי ולתווך ביני לבין הצוות הרפואי יהיה בעקבות קורס כזה "בצד שלהם" ולא יבין למה הדברים האלה חשובים לי.
גם אני חששתי מזה והאמת, חוששת מזה שוב עכשיו... אבל לדעתי קורס לא יעזור בזה. מה שיעזור כאן אלה שיחות ביניכם שבהן הוא יבין שהוא אמור לתמוך בך גם אם זה נוגד את דעתו. כי את יולדת ואת זו שקובעת. לנו יש אישו רציני בנושא הזה ובדיוק לפני כמה ימים הסברתי לו בצורה מאוד נחרצת ולא משתמעת לשתי פנים שאין מצב שהוא עוזב את התינוקת אם נגיד אני מחוץ לתפקוד מאיזושהי סיבה (קיסרי, או משהו אחר שדורש הרדמה מלאה). ברור לי שלו זה לא כזה חשוב כמו שלי זה חשוב. אז אמרתי לו בערך מאה פעם (באמת...) שהוא חייב לעשות את זה, אפילו אם הוא לא מבין לגמרי למה פשוט כי אני מבקשת ממנו וכי לי זה אחד הדברים הכי חשובים שיש. אחר כך גם הסברתי לו קצת מה הסיבות, לחלק הוא אולי התחבר יותר לחלק פחות. אבל באמת שאני לא חושבת שאצליח לשכנע אותו, מה שכן אני מקווה להצליח לעשות זה לגרום לו לעשות את זה כי אני מבקשת וכי לי זה חשוב. וכך גם לגבי כל תהליך הלידה. הוא לא מבין למה אני כל כך לא רוצה אפידורל ואני עכשיו ממש בעיצומו של תהליך להסביר לו שהדעה שלו כאן פחות משנה... מה שחשוב זה שברגע האמת, הוא לא יחליש אותי עם הדעות שלו אלא יהיה שם לגמרי בשבילי, בשביל לחזק אותי והלזכיר לי מה אני רוצה.

אמשיך מאוחר יותר בנושא הדולה.

על ידי אוליב* » 11 ינואר 2016, 09:18

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי גוונים,
תודה על התגובה שלך בדף של ניחוח. חשבתי הרבה על מה שכתבת מאז וגם דיברתי על זה עם בן זוגי. באמת הרבה יותר קל לו עם הרעיון ללכת לקורס של בית חולים (גם אני מתכוונת ללדת בעין כרם) ולא של "היפים הזויים" ולפגוש מראש צוות רפואי.
מאז התקשרתי אליהם כדי לברר מתי מתחיל קורס וזה ממש בשבוע הבא, ומאז אני קצת מתלבטת. קודם כל כי הימים והשעות לא כל כך טובים לנו (הם כותבים שזה בשעות הערב אבל בעצם בחמש אחה"צ), זה אומר שאצטרך לצאת מוקדם מהעבודה ולא נעים לי מזו שעובדת איתי, שבדרך כלל יוצאת מוקדם בעצמה ביום הזה ויש לה משהו שחבל לה להפסיד. אבל מעבר לזה, מאוד קסם לי ללכת דווקא לקורס ששם את הדגש על לידה כמה שיותר פעילה ועם פחות התערבויות רפואיות ורציתי קורס שדווקא ילמד אותי איך להתמודד עם הצוות הרפואי והדרישות שלו. יש לי תחושה שללכת לקורס של בית חולים זה ממש הפוך מזה ובעוד שאני די יודעת ומגובשת לגבי כל מיני דברים שאני רוצה (פחות קריטי לי בלידה עצמה ויותר אחרי - מינימום הפרדה עם התינוק, לוותר על פרוצדורות לא חיוניות כמו מקלחת, להשעות את חיתוך חבל הטבור ובעיקר להשאיר אותו עלי או על אבא שלו אחרי הלידה) אני חוששת שדווקא הוא, שאמור לעזור לי ולתווך ביני לבין הצוות הרפואי יהיה בעקבות קורס כזה "בצד שלהם" ולא יבין למה הדברים האלה חשובים לי.
אז אני בהתלבטות לגבי זה כרגע... קצת בתחושה שידע טכני זה לא מה שיעזור אלא הייתי רוצה שהוא יתחבר לגישה שלי לגבי הלידה ולדברים שחשובים לי. מצד שני, הוא יהיה הרבה יותר פתוח להקשבה והרבה יותר מתאים לו ללכת לקורס של בית החולים וכתבת בצדק שזה בעיקר בשבילו ולא בשבילי. אולי אני אלך במקביל לאיזו סדנה או קורס קצר יותר על לידה טבעית ופעילה (לא בהכרח מתכוונת ללדת ככה, אבל רוצה ללמוד טכניקות להתמודד עם הכאב והצירים ולהיות אקטיבית כמה שאפשר). אשמח אם תפרטי עוד על הקורס ועל היתרונות שלו מבחינתכם כפי שהצעת.
ולגבי הדולה, גם - אשמח לשמוע את התובנות שאת הדעת אליהן.
אני שקלתי קצת את הרעיון בתחילת ההיריון והחלטתי נגד כי חשבתי שאני רוצה שנהיה רק שנינו ושאנחנו יכולים להתמודד עם זה וגם ההוצאה הכספית הרתיעה אותי. בעקבות יום שבו הרגשתי נורא רע פיזית והוא כעס עלי ומאוד לא תמך והרגשתי לבד ורע התחלתי לחשוב על כל העניין מחדש. מפחיד אותי להיות לבד בלידה ולהתמודד לבד ופתאום התחלתי לחשוב שדולה זה כן כיוון שכדאי לבדוק. מה דעתך?

זהו, כתבתי המון. מה שלומך? איך עובר ההיריון בינתיים? מה ההבדלים בינו לבין הקודם?

גוונים (07.01.2016 11:30):
אוליב, התגובה של בעלך מאוד דומה לתגובה של האיש שלי בהריון הקודם. הוא, במילים פשוטות, לא רצה ללכת לקורס הכנה ללידה.
אני, באמת שלא כהרגלי, פשוט קבעתי לו עובדה בשטח. זה היה נראה לי מספיק חשוב.
וגם אני חששתי שהוא יהיה ביקורתי ויזלזל ובכל זאת אמרתי לעצמי שזה מספיק חשוב וגם אם יהיה ביקורתי ומזלזל מצד אחד, מצד שני, הוא כן יקבל מזה משהו (ומהרגע שהגענו לשם, הוא היה ממש ההפך מזה).
אני באמת חושבת שבמקרה הזה כדאי לשים את ההתעקשויות בצד, ובהחלט שתלכו שניכם לקורס, גם אם בהתחלה זה בשביל לרצות אותך, זה נורא נורא חשוב!
נשמע לי שהקורס יהיה בעצם יותר בשבילו מאשר בשבילך. את בתוך זה, קוראת, מתעניינת, לומדת מה שאת צריכה (וזה עוד יילך ויתגבר לקראת הלידה לדעתי). הוא מחוץ לזה, מהתגובה שלו, אפשר להבין כמה הוא מחוץ לזה (בדיוק כמו שהאיש שלי היה).
הקורס היה פשוט מעולה בשבילנו! אין לתאר כמה זה חיבר אותו! (בדרכו, הוא מעולם לא היה ולא יהיה מאלה שיקראו מיוזמתם על תנוחות בלידה ועל נשימות...)
מעבר למידע הבסיסי ההכי פשוט, שאולי לנו הנשים ברור מאליו (למרות שזה בהחלט עושה סדר בתהליך הלידה) ולרוב הגברים בכלל לא נהיר, זה פשוט מקרב ומחבר לנושא.
אני התלבטתי הרבה בין הקורס של 'פרפרים בבטן' לבין הקורס בבית חולים (הדסה עין כרם). בסוף הלכתי על הקורס בבית חולים (אפילו שהוא ארוך וזו בהחלט מחויבות והאיש עשה בהתחלה פרצופים) בדיוק בגלל שהאיש היה כל כך רחוק ולא מעוניין בהתחלה, 'פרפרים בבטן' נשמע לי יותר למיטיבי לכתhappy אבל לנו (לאיש) הקורס בהדסה היה מצוין. מאוד אינפורמטיבי, אבל כן מדגיש מאוד את החשיבות בנשימות, תרגילים וכו'. המדריכה פנתה הרבה לבני זוג וממש אמרה להם מה תפקידם בכל התהליך ואצלנו זה היה נורא חשוב. בהרגשה שלי אני יכולתי להגיד לו מאתיים פעם את הדברים האלה אבל ברגע שזה מוגש לו באופן מסודר על ידי מישהי מקצועית זה נשמע אחרת. לנו זו היתה חוויה מאוד חיובית וממש קפיצת מדרגה בכל היחס של האיש ללידה.
ממש שקלתי למצוא איזה משהו כזה גם הפעם כי שוב האיש נראה לא בעניין בכלל (נסיבות אחרות אבל עדיין, לא קל...)
ואני יכולה לפרט לך עוד הרבה על מה היה בקורס ולמה זה היה לנו טוב אבל אולי נעבור לדף שלי (או שאולי תייסדי לעצמך כבר דף??) במקום להשתלט כאן על הדף של ניחוח.
אני חושבת שמומלץ ללכת בסביבות שבוע 30, תלוי גם מה האורך, שלנו היה פגישה שבועית במשך שישה שבועות, ורצוי לסיים בסביבות שבוע 35 (כדי לא ללדת לפני סוף הקורס, קרה לזוג אחד בקורס שלנו).
אני יכולה לכתוב לך גם הרבה על דולה, כי ראיתי שאת מחפשת. גם עם זה עברתי פעם קודמת תהליך עם תובנות. תכתבי לי אם את מעוניינת ונעבור לדף שלי.
לגבי הלסדר את הדירה, יקירותיי, אני אחרי שנה וחצי בדירה ועדיין לא הכל מסודר... כך שאתן ממש בסדרhappyblink

שולחת לך חיבוק והקשבה...הלוואי שיכולתי לעזור ולעודד,
המילים שעולות לי הן כאילו בנאליות וקלישאתיות... אבל אני מתכוונת אליהן אז בכל זאת אכתוב:
תזכרי שאת אמא נפלאה @}
תרשי לעצמך להיות עצובה. מותר לך.
לי מאוד עוזר להוציא את כל הרגשות על הנייר, לכתוב הכל הכל הכל בלי לצנזר. כל מה שמפחיד, מכעיס, כואב, עצוב, מוחמץ, לא הוגן... או להגיד את כל זה לחברה תומכת ומקשיבה
חשוב להוציא את זה כי זה מפנה כוח להתמודדות ומשאיר איכשהו אווירה נקייה יותר בלב
אני יודעת שיהיה קשה בהתחלה וזה בסדר וחלק מהתהליך
אבל אני באמת באמת באמת למרות כל הבאופניוּת שבעולם חושבת שהקטנה שלך תהיה בטוב ותפרח ותסתגל נהדר ו...
חיבוק ענק
מקווה שזה מתאים ואם לא אז תמחקי בכיף

מאחלת לכן דרך צלחה ושתשכילו ותעיזוצלפעול למען הטוב של כולכם

על ידי גוונים* » 08 אוקטובר 2015, 22:08

תודה יקרות.

זה אולי לא האתר הנכון לכתוב את זה (ובגלל זה אני כותבת כאן בדף שלי, למרות שבהתחלה כן חיפשתי דף אחר מתאים, פשוט לא מסוגלת לקבל תגובות ביקורתיות)
אז עוד כמה ימים מתחילים גן (משפחתון) נעתקת נשימתי רק מהמחשבה על זה. אפילו שהעובדה הזו קיימת בעולמנו כבר כמעט שלושה חודשים. עדיין נעתקת נשימתי בכל פעם שאני חושבת על זה.
מרוב שזה ענק ומורכב לא הצלחתי כל כך בכל התקופה האחרונה לעבד ולעבוד עם עצמי כדי להתמודד עם זה קצת יותר טוב, בעיקר הדחקתי.
הדבר היחיד שקצת עוזר לי זו המחשבה (ההפוכה לאוטומט שלי, לאמונה שלי, לרגשות שלי) שהנה הצלחנו שנה וחמישה חודשים להיות בבית, להיות יחד. שנה וחמישה חודשים שהיתה לה אמא זמינה 24 שעות ביממה, יום אחרי יום אחרי יום.
וכל יום כזה שהצלחתי לייצר עבורה את המציאות הזו, היה טוב עבורה, היה, לפי אמונתי, המציאות האולטימטיבית עבורה.
כל יום כזה הוא פחות יום שבו היתה צריכה להיות באיזה מסגרת, לבד, בלי העוגן המיידי שלה.
ושנה וחמישה חודשים זה המון, המון! (למרות שזה ההפך ממה שאני מרגישה) לזכור כל הזמן שזה המון. המון זמן שהיא חיה באופן הטוב ביותר עבורה.
באמת. מודעת מאוד שזה הרבה יותר מהנורמה הסובבת. מודעת לזה שהזמן הזה (בשאיפה) בנה לה אמון ובטחון. מודעת לזה שהיא כבר הרבה פחות שברירית וחסרת אונים בעולם מאשר מה שהיתה בהתחלה. מודעת לזה שהיא זקוקה לחברה.
ומצאנו (אני מאוד מקווה!) מקום קטן ואינטימי ורגוע ונעים ובאמת הכי טוב שאפשר.
אבל עדיין... עדיין.... חושבת עליה שם... ובא לי לבכות.

מדהים ומרגש

גוונים, נהניתי כל כך לקרוא, התפעמתי והתרגשתי.

איזו מתיקות

על ידי אוליב* » 03 אוקטובר 2015, 08:56

המון מילים מתוקות, היא נשמעת מקסימה.

וואי איזו מתיקות

טוב שאת רושמת ! אני אתחיל גם.
מדהים כמה הם לומדים בתקופה כל כך קצרה... ושכבר בגיל כזה פיצי ממש רואים אישיות וחוש הומור

על ידי גוונים* » 02 אוקטובר 2015, 23:03

היא ממיסה ומדהימה אותי לגמרי.
היא מדברת ומבינה פשוט הכל.
אני כותבת מדי פעם פה ושם, לא מצליחה לארגן לי מקום מסודר ולכתוב הכל, אז הנה מתעדת עכשיו כאן:

רואה את החולצה שלי רטובה קצת ואומרת טיפ-טפ.
מכניסה חלק של פאזל למקום ואומרת בָּק (נדבק)
מסמנת לי או לאבא באצבע על מקום מסוים (לרוב לידה) ואומרת 'פה פה' (רוצה שנשב שם)
קוראת לאבא 'אבא בוא', אני שואלת אותה מה תגידי לו כשהוא יבוא אז היא עונה: לך

שואלת במבט שובבי 'מי זאת?' ומצביעה עלי ועונה: 'אמא'
רואה תמונה של מלפפון ואומרת מוּץ כי כמה ימים קודם הסברתי לה שיש מלפפון רגיל ויש מלפפון חמוץ (אכלנו את שניהם)
רוצה לסגור את בקבוק שמן הזית שממנו אני שופכת, אני אומרת לה 'את יודעת שאני לא נותנת לך לסגור את השמן זית כי המכסה שמנוני וחד', אז היא אומרת: 'מלח' כי יום קודם נתתי לה לסגור את המלח.
אני שואלת אותה 'איפה הספר/בקבוק/כדור/וואטאבר שלך?' היא עונה: 'אי-פה?' ומרימה את שתי כפות הידיים ופורשת אותן בתנועת תימהון, ואז ממשיכה 'פֶּשֶת' (מחפשת) ומכופפת את הראש ומסתכלת מתחת לשולחן/כיסא בתנועות חיפוש חמודות.
מביאה לי את הנעל ומיד רצה חזרה - ני ני (שני) ומביאה את הנעל השניה
מוצאת חתיכה קטנטנה של אוכל שנשארת על הצלחת או על השולחן ואומרת 'ק-טן ק-טן' תופסת באצבעות צבת ומכניסה לפה.
משחקות משחקי מילים: אני אומרת תיק תיק תק היא אומרת תיק תיק תוק. אני אומרת טיף טיף טף היא אומרת טיף טיף טוף וכו'
משלימה שורות משירים: אני: שיפרח... היא: אקינטון (יקניתון). אני: תנו טיפה ועוד טיפונת. היא: אגנים (בגנים) וכו'
מילים חמודות במיוחד: אַבַּס (אמבטיה) גגוט (אבוקדו) קופטר (הליקופטר) ציטס (עציץ, אלוהים יודע למה דווקא את המילה הזו קלטה בשלבים מאוד מוקדמים, עם שני העציצים המסכנים שבקושי שורדים כאן) owedet (עומדת) גן דו-לַק (מזגן דולק).
הכי אני אוהבת שהיא עונה: 'הנה' או 'שם' כששואלים משהו (לפעמים מתאים ולפעמים לא...)
ואומרת לי שוב ושוב עו-פּם (עוד פעם) כל פעם שאני שרה לה משהו שמוצא חן בעיניה או מדגדגת או מלטפת או עושה משהו שנעים לה.
יש עוד כל כך הרבה.... זה כבר לא רק שמות עצם אלא גם פעלים וצירופי מילים, עשרות רבות של מילים ולא הספקתי לרשום מתי התחיל כל השטף הזה ועכשיו הכל מתערבב לי...

(בת שנה וחמישה חודשים עוד עשרה ימים)
(אה וגם סוף סוף היא הולכת:-) )

ואני מרגישה שכל הצמידות שלי ושלה שהייתי די גאה בה עד כה, שהיא איתי בבית ויונקת מלא וישנה איתנו כו' עכשיו פתאום זה בעוכרינו. כי בבת אחת היא תצטרך להתרגל לכל כך הרבה שינויים
אבל... האופציה האחרת, שנראית לך טובה יותר, היא שהיא כבר הייתה רגילה למשפחתון או למטפלת, והרי לו היית מרגילה אותה לשגרה כזאת בגיל שלושה חודשים, מן הסתם לא היית מבחינה בקלות בקשיי הסתגלות כלשהם, אבל אני מאמינה (וחושבת שגם את), שזה היה רק מפני שיכולת התינוק להביע את עצמו בבהירות בגיל ההוא נמוכה יותר.

על ידי גוונים* » 09 יולי 2015, 10:06

יש לך זמן!
זהו שבהרגשה שלי אין לי זמן בכלל. אני מרגישה שהיא בתקופה הקרובה תצטרך להתרגל לכל כך הרבה שינויים שצריך מיד להתחיל.
מעבר לגמילה היא צריכה עכשיו להתרגל גם להיות עם סבתא יותר ממה שהיה עד כה (שעה שעתיים במשך היום, טיולים משותפים וכו' אבל אף פעם לא כולל הרדמה והתעוררות לסבתא וכד') ולו רק כדי שאמא שלי תוכל לעזור לי יותר עכשיו (כן, התחילו הבחילות....)
ובקרוב כנראה נמצא מטפלת או משפחתון ליומיים שלושה וגם לזה היא תצטרך להתרגל.
ואני מרגישה שכל הצמידות שלי ושלה שהייתי די גאה בה עד כה, שהיא איתי בבית ויונקת מלא וישנה איתנו כו' עכשיו פתאום זה בעוכרינו. כי בבת אחת היא תצטרך להתרגל לכל כך הרבה שינויים שכולם בעצם מבטאים את התרחקות. שהיא מתרחקת ממני או שאני מרחיקה אותה ממני. ומעבר לזה שזה שובר לי את הלב, אני גם לא תוהה איך זה ישפיע עליה. אני יודעת שילדים סתגלתנים מאוד ואנחנו לא הראשונים בעולם בהריון עם תינוקת קטנה ובכל זאת, מעבר לפן הרגשי שאני מנסה לא להיכנס אליו מאוד כי לא נראה לי שזה יועיל, אני באמת מנסה להבין איך לעשות את זה הכי טוב.

תופתעי לגלות שהמציאות תתגבש מעצמה
הלוואי!

מרגישה שבא לי שתהיה לי תכנית...
מבינה ומכירה היטב את התחושה.
מציעה שתנשמי עמוק ותגבשי את התכנית לאט. יש לך זמן! ואולי תוך כדי שתגבשי אותה, תופתעי לגלות שהמציאות תתגבש מעצמה. @}

על ידי גוונים* » 06 יולי 2015, 21:17

תפילה, תודה.
הרבה אומרות שזה קורה. אני חוששת לסמוך על זה. ואם זה לא יקרה? יש כאלה שממשיכים לינוק להם בסבבה עד הסוף.
לא רואה את עצמי מניקה בחודש שמיני תשיעי. ולא רואה את עצמי מניקה שניים.
גדול עלי.
יכול להיות שזה הצורך המוגזם שלי בשליטה, אבל ממש מרגישה שבא לי שתהיה לי תכנית... כרגע הכל כאוס מוחלט (בנושא הזה ובכלל...)

על ידי גוונים* » 06 יולי 2015, 21:16

נצליח לעשות לו/לה מקום, נכון?

בעקבות תהייה שהעלית בדף של אורי רציתי לשתף, ששניים מילדיי פחות או יותר נגמלו מיזמתם במהלך ההריון הבא בתור, אם בשל התמעטות החלב או השינוי בטעמו.

על ידי טלי_ב* » 29 יוני 2015, 18:16

בשעה טובה!
גם אני לא הרגשתי כלום בשבועות הראשונים. זוכרת את זה כהרגשה מוזרה, איך הכל מרגיש כל כך רגיל כשבעצם הכל כל כך לא רגיל?

שולחת חיבוק גדול ומזכירה שהכל לטובה

יש פה קטנטונת שרוצה סיפור
באמת? גאונה חמודה!

מרגישה שלא הצלחתי לנסח בכלל את הבלגן בראש שלי.
הצלחת גם הצלחת.

ועל השאלה
איפה זה יכנס?
אין מה לענות מלבד... ייכנס גם ייכנס.

על ידי גוונים* » 29 יוני 2015, 09:24

תודה לכם.
היו ימים עמוסים כל כך מכל מיני בחינות. גם פיזית. גם רגשית. אינטנסיביות אדירה.
וחשבתי שאם ההריון הזה יעבור את השבוע הזה, אז הוא בטח בסדר.
אז כן, עבר השבוע ולא נראה שיש שינוי. כלומר הדימומונים הפסיקו לגמרי איזה יומיים שלושה אחרי שהתחילו וזהו. לא מרגישה כלום.
בהריון הראשון, היו לי המון תחושות בשבועות הראשונים, אפילו עוד לפני הבחילות. כאבי בטן, כמו של מחזור ואחרים, ותשישות, וכאבי ציצי נוראיים.
ועכשיו כלום.
מתקשה להאמין שיש שם בכלל הריון, כל הזמן חושבת שאולי דמיינתי הכל. אבל מחזור לא הגיע, ועשיתי לפני כמה ימים עוד בדיקה, וכן יש שם שני פסים...
כל הדבר הזה נראה לי כל כך לא מציאותי. לא רק בגלל שפיזית לא מרגישה כלום, אלא כי הכל כל כך צפוף עכשיו ואיפה זה יכנס?
ומצד שני מתה מפחד שאגיע לרופא והוא יגיד שההריון לא מתפתח (כי הרי לא מרגישה כלום...)
קבעתי תור לשבוע הבא.
טוב, שולחת ככה, כי יש פה קטנטונת שרוצה סיפור, מרגישה שלא הצלחתי לנסח בכלל את הבלגן בראש שלי.

על ידי אישה_במסע* » 21 יוני 2015, 00:19

בשעה טובה!

|| בשעה טובה! ||

על ידי שחף_בז* » 20 יוני 2015, 23:39

מזל טוב! גם אני מחזיק לך אצבעות. ומי יודע בכלל מה טוב יותר לילד? לקבל אח בגיל שנתיים או בגיל ארבע? אם כבר, אינטואיטיבית הכי טוב מתי שהיה מסתדר באופן טבעי, והנה, הלוואי הלוואי.

על ידי מיכל_בז* » 20 יוני 2015, 09:50

הו גוונים! איזה יופי... אני מבינה אותך כל כך כל כך. את החששות והחרדות והתחושה שאולי את עושה עוול. אבל אני עם רסיסים, גם אם את מקשה עליה עכשיו, את נותנת לה אח/אחות! אפשר לדמיין מתנה יותר שווה מזה?

הלוואי ויחיזיק !!!
ולגבי פיצק מבינה את החששות ומציעה לבחור כבר מעכשו בזוית הסתכלות אחרת: איזו ברת מזל פיצק, שיהיה לה, בעזרת ה', עוד אח/אחות בקרוב. זו מתנה ענקית! ( ותודה ל חגית נובק על ההשראה)

על ידי אורי* » 19 יוני 2015, 14:50

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יוהו!!
איזה יופי גוונים
באמת מרגש
ושימשיך בטוב ובבריאות
ברור שיש מערבולות רגשיות בפנים, זה עובר חדש שם בפנים

@}
מרגש !
מבינה את הפחדים וגם שמחה בשבילך כי רצית. השמחה תגיע

וגם בסדר אם תהיה מעורבת בחששות...

על ידי גוונים* » 19 יוני 2015, 07:35

אני בהריון!!
מפתיע לחלוטין עקב מיעוט עניינים מביך החודש...
גיליתי לפני שלושה ימים.
ומאז מערבולות, מערבולות.

גיליתי כי התחילו הכתמות והפרשות קלות, חומות כאלה. ככה התחילו בזמנו הפעמיים של ההריונות הכימיים, ההריונות שלא צלחו.
אז קלטתי שמשהו קורה. התאפקתי שלושה ימים שבהם ההפרשות פחתו במקום להתגבר...עשיתי בדיקה וחיובי!
לא יאמן איך תוך רבע שעה בערך לתוך ההריון הזה וחזרתי להיות היצור החרדתי והלחוץ מההריון הקודם. כמה קיוויתי שבפעם הבאה יהיה אחרת...
כל הזמן חושבת שזהו, עוד שניה זה נגמר. ההפרשות, אמנם קלות ביותר, אך עדיין ממשיכות מדי פעם, מערערות אותי. האיש בכלל משוכנע שזה עוד הריון כימי ושזה לא יחזיק. אולי זה מנגנון הגנה.
ואני לא מצליחה שלא להסחף במחשבות קדימה. מה יהיה עם ההנקה ועם הנשיאה במנשא. וכמה מחירים פיצק עומדת לשלם, כי ההורים שלה התמהמהו כל כך (לפניה) ועכשיו כל עולמה הולך להתהפך והיא עוד כל כך קטנה.
היא לא תבין כלום ומשום מה זה שובר לי את הלב...

אבל למה אני רצה קדימה? אולי באמת ההריון לא ימשיך ואז למה כל הלופים האלו?
ולמה אני לא שמחה? נובט בי הריון חדש! והוא בא כל כך בקלות! באמת שלא ציפיתי לקלות כזו (אני כן שמחה... מאוד! אבל הכל מעורבב כל כך...)

על ידי מיכל_בז* » 24 פברואר 2015, 08:05

מה שלום פיציק?

חיבוק ואהבה גדולה והרבה שמחה גם ( נטע ק)

על ידי טלי_ב* » 27 ינואר 2015, 14:29

תודה על מה שכתבת שדף המחשבות (-: ובהצלחה בשנה הבאה. אני מקווה שיעבור לכולנו חלק ונעים.

על ידי גוונים* » 07 דצמבר 2014, 23:15

ירוק, תודה!!
מעודד לדעת שאני לא היחידה בעולם שסובלת מהתופעה:-) (עד כה לא נתקלתי באף אחת שחוותה דבר כזה או דומה) ובעיקר שזה יכול לעבור כך סתם.
האמת, אני חושבת שיש שיפור בשבוע-שבועיים האחרונים (קצת חוששת לפתוח כאן פה..) גם בתדירות וגם בעוצמה של הסתימות.
ובאמת למדתי קצת איך ל'נהל' את זה וכבר מצליחה להתגבר על זה לפעמים יותר בקלות ובמהירות עם מסז'ים ובקבוק חם וכמובן הנקות (חזיות בקושי לובשת בלי קשר ומאז שזה התחיל עוד פחות) למרות שעדיין מדי פעם עדייו יש אחת כואבת נורא ואז זה סיוט.

את זוכרת במקרה באיזה גיל זה עבר?

על ידי ירוק_תפוח* » 07 דצמבר 2014, 14:13

בקשר לסתימה בצינורית חלב- לי גם היתה תקופה ארוכה של סתימות חוזרות ונשנות, ואז זה פשוט עבר - אולי היונק גדל והיניקה השתנתה במשהו. מה שעזר לי תוך כדי זה להקפיד מאד שלא יהיה גודש, לא ללבוש חזיות או גוזיות הדוקות ולעשות מסז'ים נמרצים לאזור בכל פעם שזה התחיל.
שיעבור במהירות...

על ידי מיכל_בז* » 09 ספטמבר 2014, 14:38

באתי לפטפט גם פה ולשאול:
איזה מנשא ילקוט יש לך וכמה את משתמשת בו? באמת מגיל חודש? עלמה בת חודש ביום ראשון!

עברת לידה עם פיטוצין ובלי אפידורל? ואחר כך לידה טבעית? זה באמת כזה הבדל?? בא לך לספר קצת יותר על השוני?

אני לא רקמה אבל יכולה לתאר מהחוויות שלי, שבע לידות, שלוש בלי פיטוצין, ארבע עם פיטוצין ושתיים בלי אפידורל (כמובן שאלה שתיים מתוך השלוש שבלי פיטוצין, בשלישית בלי הפיטוצין הייתי בכוננות לפיטוצין ולכן בשכיבה עם מליון ואחת חוטים מחוברים וכך התגלגלתי לאפידורל...). בשתי הלידות שבהן לא נזקקתי לעזרת הפיטוצין, הלידה פשוט התקדמה עם צירים שהגוף והתינוק ייצרו וזה ממילא קידם את הפתיחה משמעותית והאמת שגם בקצב די מהיר (על אחת מהן כתבתי כאן ב סיפור ההריון והלידה של התאומים שלנו ) . העניין עם הפיטוצין הוא שמדובר בצירים מלאכותיים שמביאים אל הרחם ולא שהרחם מייצר בעצמו. הרעיון, אם הבנתי נכון, הוא לעורר צירים שיגרמו לגוף לשחרר את ההורמונים שיעוררו צירים עצמוניים של הגוף. בלידה הרביעית שלי, שהיתה אחרי הלידה השקטה, נכנסתי בשבוע 38 לחדר לידה ליום שלם של פיטוצין שבסופו יצאתי מחדר הלידה, חזרתי הביתה ורק כעבור שבועיים (!!!!!) בתל"מ עצמו חזרתי שוב לאותו סוג של זירוז שתודה לאל היה יותר אפקטיבי ובסיומו של התהליך נולד לנו בננו השלישי...

על ידי גוונים* » 16 יוני 2014, 19:40

הנשמה שלי ריחפה מעליי מרוב כאב. העיניים התגלגלו וכמעט פקעו החוצה. בלידה עם צירים רגילים אולי אולי בסוף הרגשתי שמץ מזה.
כמה מעודד אותי לשמוע את זה!!
יש לי חברה שסיפרה לי דבר דומה (לידה ראשונה פיטוצין ואפידורל, לידה שניה טבעית), ככל שאשמע יותר סיפורים כאלה -אשתכנע שאכן כך

אז רקמה, עברת לידה עם פיטוצין ובלי אפידורל? ואחר כך לידה טבעית? זה באמת כזה הבדל?? בא לך לספר קצת יותר על השוני?

על ידי גוונים* » 16 יוני 2014, 19:36

תודה לכן.
מסתבר שלידות עם פיטוצין נפוצות הרבה יותר ממה שחשבתי, מאז הלידה שלי כשאני בענין אני שומעת עוד ועוד סיפורי לידות פיטוצין, הנה שלוש הנשים שהגיבו לסיפור שלי וכבר ילדו, גם חוו לידה (לידות?) עם פיטוצין, כל כך מבאס שזה נפוץ כל כך...
רקמה - ידעתי שתעריכי את העובדה שנפלתי על ננסי

רסיסים - כן, זה אותו בית חולים בו את ילדת. קראתי שוב את סיפור הלידה שלך כי זכרתי שהתרשמתי ממנו עמוקות אבל לא זכרתי את הפיטוצין שם (נראה לי שלפני הלידה פשוט הדחקתי את הענין) וואו, איזו לידה מאתגרת, כמה תעצומות נפש, את מדהימה.
תפילה - ממש לידות דומות! קטעים!
מיכל - בא לך לספר למה הרגשת שהסיפור מלמד? סתם מסקרן אותי כי באמת התלבטתי אם להעלות אותו לכאן (מרגיש לי מאד מאד חושפני ולא בא לי שמישהו מהמציאות יזהה אותי כאן, אגב אם יש כאן מישהי כזו, שמכירה אותי מהעולם האמתי אני מעדיפה בלי אאוטינג, מביך אותי מדי..) אז משמח אותי שהרגשת שיש בו גם משהו מלמד.

על ידי רק_מה* » 16 יוני 2014, 15:41

את מהממת!!!!

ואת תעמדי יופי בצירים רגילים, מניסיון: אין קשר בינם לבין ה״פיצוצים״

כשקיבלתי בזמנו טסט פיטוצין הנשמה שלי ריחפה מעליי מרוב כאב. העיניים התגלגלו וכמעט פקעו החוצה. בלידה עם צירים רגילים אולי אולי בסוף הרגשתי שמץ מזה.
במיוחד למישהי מדוייקת כמוך (שלב לחיצות קצרצר כזה זה אליפות לא משנה איך הלידה, על אחת כמה וכמה בלידה ראשונה אחרי כל התלאות) פיטוצין עושה שמות, ועם צירים נורמליים את תחגגי.
איזה כיף, ננסי!

על ידי מיכל_בז* » 16 יוני 2014, 13:58

יו גוונים, איזה סיפור לידה מהמם! וגם ממש ממש מלמד!
את גיבורה אמיתית, בחיי.

ואוו !! איזה סיפור לידה מדהים ומרגש !! וכמה יופי יש בו !!! וכן, את יולדת מדהימה וגדולה ואיזה יופי של לידה היתה לך למרות ועל אף שהיתה שונה מהתוכניות !!!

מה שתפס אותי בהתחלה היה האומץ שלך להיפרד מבעלך כדי לזכות אותו במנוחה.

ועוד התפלאתי לקרוא על קיומו של "חדר זרוז". בפעמיים שקיבלתי זרוז (בשני בתי חולים שונים) זה היה בחדר הלידה. יכולה להבין את תחושת אי הנעימות של ההידחקות הממושכת בחדר קטן.

ואת שלב צירי הלחץ כבר קראתי בנשימה עצורה. מדהים. בלידה הראשונה שלי (ירידת מים - אין צירים - המתנה - פיטוצין - אפידורל - תחושה חזקה של צירים מלאים - פתיחה מלאה... נראה לך מוכר?

) נמשך שלב הלחיצות שלושת רבעי השעה...

מזל טוב גדול!

אה, עוד דבר, מניסיוני הכתיבה של סיפורי הלידה עוזרת לעבד אותם ולעכל אותם ולהשלים אתם ועם השוני בין הרצון למציאות. מאחלת לך שכך יהיה גם אצלך.

ועוד תודה, שכתבת את הסיפור הזה דווקא עכשו, ואיך הוא ממלא את הלב מחדש בתקווה ואמונה ושמחה

ואוו !! איזה סיפור לידה מדהים ומרגש !! וכמה יופי יש בו !!! וכן, את יולדת מדהימה וגדולה ואיזה יופי של לידה היתה לך למרות ועל אף שהיתה שונה מהתוכניות !!! ואני קוראת אותך והעיניים שלי תכך שוב מתמלאות דמעות ומרגישה כזו הזדהות במיוחד שנראה לי שילדנו באותו בית חולים ואני קוראת ורוצה לצטט את כל מה שכתבת בערך...

אז אנחנו מחכים. שעות. אפשר להגיד שאלה השעות הקשות לי ביותר מנטלית בכל הלידה הזאת. אני מרגישה איך אני הולכת ומתעייפת (כזכור ישנתי בלילה פחות משעה) המים שממשיכים לנזול ממני בלי הפסקה גורמים לאי נעימות קבועה, אני מתחילה קצת לחשוש לעוברית. ובעיקר אני מרגישה שהנחישות שלי הולכת ומתפוגגת, שאני מתחילה להתייאש, עוד לא התחלנו ואני כבר גמורה.

מרגישה זנוחה, חלשה, נבגדת. רחוקה שנות אור מכל מה שרציתי שתהיה הלידה הזו.

זה מאד קשה, שצירים של פיטוצין הם לא כמו צירים טבעיים, זה לא נבנה בהדרגה, אלא בצורה מלאכותית, אין אנדרופינים שיקלו על התהליך בדיוק בדיוק !!!! אז אל תשווי את עצמך לאף יולדת אחרת. זו חוויה די מ-ז-ע-ז-ע-ת ! לא מזמן הייתי אצל מיילדת בית בבית-יולדות בגדרה בשביל משהו וסיפרתי לה קצת על הלידה האחרונה, תארתי את זה שקיבלתי פיטוצין כזירוז ואז ויתרתי ולקחתי אפידורל והיא ישר אמרה : ברוור !! אי אפשר בלי או משהו בסגנון הזה !!

בשלב הזה לדעתי מנמיכים או מפסיקים לגמרי את האפידורל כי אני מתחילה להרגיש לחץ. גם אני חושבת שזה מה שהם עושים כי צירי הלחץ היו כואבים בטירוף על אף האפידורל שקבלתי...

אני יודעת שזה לא מה שתכננת ורצית, אני יודעת כמה כולנו מפנטזות על לידה כזו שתתנהל בעוצמה ובזרימה ובלי שום התערבויות וכו' וכו'. במיוחד אחרי ששוהים הרבה כאן באתר ומתרשמים כאילו כל הלידות כאלה. בעיני, כקוראת מהצד וכמי שילדה כבר שבע פעמים (?!) הלידה שלך מרגשת ומעצימה !!

שליחת תגובה

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: גווני ם