על ידי פרח_בית* » 08 מרץ 2019, 14:37
לא לזרוק!!!!!! החלב טוב לפחות עד ההאכלה הבאה, לא קורה לו כלום, תתעלמי מהכסת"ח של הפגיה
את מתכוונת גם לבקבוק שהוא כבר אכל ממנו?
כי ממה שראיתי, לא רק בפגיה אלא גם כשחיפשתי באינטרנט, ההנחיה היא שמומלץ להשאיר חלב לא יותר מ 3 שעות בטמפרטורת החדר, אבל אפשר גם 4-6 שעות (בפגיה אומרים מיד להכניס למקרר, אבל אפילו שם לא עשיתי את זה, רק אם היה הרבה זמן עד שיאכל אותו).
אבל אם זה בקבוק שהוא כבר אכל ממנו לא להשאיר יותר משעה ככה.
לא חייבים מחמם בקבוקים, הדרך הכי עדינה לחמם חלב אם שאוב היא בקערה עם מים חמים,
זה בעיקרון מה שאני עושה, מים רותחים בספל ותוקעת שם את הבקבוק לכמה רגעים. רק הזמן עד שהמים מתחממים מעצבן אותו.. וגם זה דורש ממני ללכת למטבח להביא מים חמים.
אבל תכלס זה נחוץ רק אם לא הספקתי לשאוב בדיוק לפני הארוחה, כי הוא קצת משנה את השעות שלו.
אם אני שואבת לפני אין צורך לחמם כי החלב פשוט מחכה ליד המיטה שלי.
להשלמות של הסימילאר אני צריכה להתארגן על בקבוקים עם מים לידי ורק לערבב. לזה עוד לא הגענו... בכל, צריכים לקנות עוד בקבוקים מהסוג שהוא אוהב.
אתמול הייתה לי הרגשה שהוא ככל מלא מטרנה וממש התבאסתי. אבל בסוף בדקתי בדף וראיתי שזה היה בין רבע לשליש, הייתה ארוחה אחת וחצי של מטרנה ועוד טיפה השלמות כשלא יצא מספיק חלב והוא רצה לאכול יותר (למשל פתאום רצה לאכול 50 והיה לי רק 40 חלב אם...) .
היום בינתיים יוצאות כמויות שדי מספיקות לו, רק עדיין דורש הרבה סחיטה ידנית (שהורגת לי את הידיים) ודי הרבה זמן כל פעם...
הוא כבר אוכל הרבה יותר טוב. עדיין לא ממש העלה כמויות, אבל מתעורר לבד לאוכל, בזמנים פחות או יותר קבועים. מתעורר ממש רעב ועצבני, זה חדש.
ולרוב אוכל די יפה וברצף, חוץ מהארוחות שתקועים לו גרפסים ואז לפעמים זה נמשך כמעט שעה...
לאט לאט מרגישה שאני מתחילה להבין יותר אותו ואת הסימנים שלו בארוחה, מתי הוא רוצה הפסקה ומתי צריך הפסקה יזומה (כי הוא מפסיק לבלוע והכל נוזל, או כי הוא עוד רגע ישתנק).
הוא כמעט ולא פולט, ממש טיפה ובעיקר כשמזיזים אותו או כשאוכל מהר מדי או כשכואבת לו הבטן.
לפעמים הוא מרים את עצמו ואז אנחנו עושים הפסקה, וכשהוא מוכן הוא חוזר טיפה אחורה וממשיך לאכול.
אתמול אמא שלי ניסתה להאכיל אותו והוא עשה לה את הטריק הזה, שנראה שהוא אוכל חצי שעה, אבל בעצם המפלס לא יורד כי הוא רק מוצץ את הבקבוק כמו מוצץ והאוכל לא נכנס לו לפה בכלל.
היא אמרה שאולי הוא לא רעב, ואני אמרתי לה שהוא צריך גרפס ואחרי שהוא יוציא הוא יאכל את הכל בשלוק.
היא ובעלי ניסו כמה זמן עד שבסוף לקחתי אותו וטיק טק הוא אכל קצת, עשה רגע גרפס ואז סיים את הבקבוק.
אמא שלי אמרה שהיא משאירה לנו את ההאכלות כי אנחנו יותר טובים בזה...
פתאום נראה לי כל כך הזוי מה שהלך בפגיה עם כל האחיות שלא הבינו למה אנחנו לא נותנים להן להאכיל אותו...
עם הזמן אני לומדת אותו, יודעת מה מתאים לו ואיך נוח לו. ובלי קשר לזה שאני אמא שלו, זה נראה לי מוזר מאוד שכל רגע תאכיל אותו מישהי אחרת...כי לא מספיק לדעת להאכיל תינוק, צריך להכיר אותו ספציפית...
מילא אם היו שתיים-שלוש אחיות קבועות שמכירות אותו מאכילות אותו בכל פעם... אבל 3 אחיות שונות כל יום...
ולגבי הכמויות מתחשק לי ללכת לרופאה ההיא שכל הזמן אמרה שאולי הוא עוד מעט יתעייף, ולהראות לה איך הוא התקדם תוך יום וחצי.
לא כתבתי פה ביום השחרור, אבל הסיבה שהשתחררנו בסוף בכזאת קלילות זה כי הרופאה המעצבנת טסה לחו"ל והייתה רופאה אחרת...
היא הסתכלה על הדף ואמרה - אה, הוא עולה במשקל, אוכל בסדר, אין בעיה לשחרר.
לגבי הכמויות אמרה - 35, 40, 45, זה לא משנה. תנסו לשאוף ל45 ולראות שהוא עולה לאט לאט בכמויות. שימו לב שיש מספיק פיפי ועלייה במשקל.
תוך שנייה הורידה המון לחץ שכל האחיות והרופאים יצרו במשך שבוע...
ביום לפני השחרור, הרופאה המעצבנת באה להגיד ש- גם היום לא נשתחרר כי הוא לא אכל אתמול 45 לארוחה...
ואני לא הבנתי על מה היא מדברת, כי הוא בכלל היה אמור לאכול 40..
ואז בדקתי וראיתי שיום לפני הוא באמת הוא אכל 40 לארוחה. ויש דף שהרופאה חתומה עליו, שזה מה שהוא אמור לאכול...
אבל מה שהיא עשתה, זה ש 5 דקות לפני שהיא באה להגיד לי את זה , היא הדפיסה דף שכתוב עליו שהוא אמור לאכול 45.
ולזה הוא עדיין לא הגיע (כי זה היה ממש באותו רגע והוא כנראה לא עומד הצליח לעמוד בקצב...).
וכל הזמן אמרה שמהניסיון שלה תינוקות הרבה פעמים מתעייפים אחרי כמה זמן ואולי הוא פתאום יאכל פחות. ואנחנו לא הבנו על סמך מה היא יכולה להגיד את זה, אם היא בחיים בכלל לא ראתה אותו אוכל...
בכל מקרה, אנחנו כבר ממש התעצבנו ורצינו ללכת.
אבל בסוף בגלל השילוב של המשקל שלו, זה שהוא בדיוק באותו בוקר עשה הצגה ואכל מעט ומתוך שינה, הבדיקת עיניים שהייתה אמורה להיות למחרת, וזה שהרגשתי זוועה... החלטנו להישאר עוד יום. בדיעבד זאת הייתה החלטה טובה כי לא יכולתי להתארגן ליציאה במצב שהייתי בו...
ויום אחרי כבר הרגשתי טוב יותר, ובאה הרופאה השנייה, וגם הוא עלה במשקל, ובכלל לא היה ספק שהולכים.
לגבי המעקב אמרנו לה שאולי ניקח משקל מיד שרה, אז אמרה שאם זה ככה אז גם אין צורך ללכת כל הזמן לטיפת חלב ורק לנהל רישום בשבועיים הראשונים לראות שהכל בסדר.
ובבית באמת יש את התחושה שאנחנו מנהלים את זה.
במקום האחיות שרושמות ומתעדות, אבל תכלס לא יודעות בכלל מה היה במשמרת הקודמת...
פה אני יודעת כמה אכל ומתי, אם אכל פחות אני יודעת למה (כי בדיוק כאבה לו הבטן, כי אכל רק שעה לפני ורק עשה הפסקה וכו).
ההאכלות הן בלי לחץ על הכמויות, ויש לי פנאי לנסות ולזהות מה מתאים לו ומה הוא צריך.
איך הוא מסמן כשהוא רעב או כשמספיק לו, מתי כואבת לו הבטן ומתי הוא סתם עייף, מתי הוא יכול להמשיך לאכול מתוך שינה ומתי ממש לא.
מתי מתאים להחליף חיתול, ולא תמיד בדיוק לפני הארוחה כי ככה עושים...
ככה יוצא שכמעט תמיד אני מחליפה לו את הקקי מיד אחרי שהוא עשה והוא לא צריך לחכות עם זה איזה שעתיים עליו וזה ממש לא נעים (אחת מההטבות של זה שהוא כבר לא פולט כל כך).
מה שהיה אתמול זה, שכל היום היינו יחד בחדר החשוך. הוא היה לידי במיטה או עליי.
אני נחתי, הייתי בפלאפון, שמתי לנו שירים או שאבתי.
מדי פעם קמתי לכמה רגעים לשירותים/לחמם לי צלחת אוכל/להביא את האוכל שלו.
היה אחלה ורגוע. לא הספקתי לישון אבל...
אחה"צ אמא שלי ובעלי חזרו והיו איתו גם קצת.
בלילה האדון החליט לקום כל שעתיים ולא כל 3.
היה לו המון ענייני בטן וכל הזמן רצה לאכול...
זה היה מתיש באופן מיוחד.
וב5 כבר הערתי את בעלי שיעזור לי, כי הוא קם שוב הייתי צריכה לשאוב (תכננתי לתת להם לישון עד הבוקר כדי שבמהלך היום יוכלו להיות ערניים).
אמא שלי גם קמה כבר - אמרתי לה שלא צריך, אז בעלי אמר שזה סתם כי היא אוהבת לקום ב5... היא התחילה להרים את הבית, לנקות ולסדר ולשטוף בקבוקים וכל מיני כאלה.
בעלי נשאר איתו
ואני שאבתי ואז הלכתי לישון בחדר השני ל3 שעות! הכי הרבה שישנתי ברצף מאז שחזרנו הביתה.
כשקמתי לא הבנתי למה הדלת סגורה ולקח לי רגע להבין למה הוא לא לידי...
אחרי זה שאבתי שוב, אכלתי והרגשתי שאין סיכוי שאני ארדם, אז טיפה ארגנתי את הדברים שלנו מהבית חולים, כל מיני חלקים ספייר של המשאבה, ניירת שאני צריכה לזמן הקרוב (מכתבי שחרור שלנו בשביל תורים לרופאים וכל מיני כאלה).
גם התקשרתי לקבוע לי תור לרופא נשים ולברר תאריכים לתורים של לולו.
הוא ישן כל הזמן הזה יפה על הספה. לא מצמץ למרות שהיה אור מהחלון.
קם לאכול וחזר לישון...
ועכשיו ישן עליי.
יותר מאוחר אנסה לישון עוד קצת,
ואז נעשה לו אמבטיה ואולי קצת עיסוי. פעם ראשונה מאז שהגענו הביתה.
[u]לא לזרוק!!!!!! החלב טוב לפחות עד ההאכלה הבאה, לא קורה לו כלום, תתעלמי מהכסת"ח של הפגיה[/u]
את מתכוונת גם לבקבוק שהוא כבר אכל ממנו?
כי ממה שראיתי, לא רק בפגיה אלא גם כשחיפשתי באינטרנט, ההנחיה היא שמומלץ להשאיר חלב לא יותר מ 3 שעות בטמפרטורת החדר, אבל אפשר גם 4-6 שעות (בפגיה אומרים מיד להכניס למקרר, אבל אפילו שם לא עשיתי את זה, רק אם היה הרבה זמן עד שיאכל אותו).
אבל אם זה בקבוק שהוא כבר אכל ממנו לא להשאיר יותר משעה ככה.
[u]לא חייבים מחמם בקבוקים, הדרך הכי עדינה לחמם חלב אם שאוב היא בקערה עם מים חמים,[/u]
זה בעיקרון מה שאני עושה, מים רותחים בספל ותוקעת שם את הבקבוק לכמה רגעים. רק הזמן עד שהמים מתחממים מעצבן אותו.. וגם זה דורש ממני ללכת למטבח להביא מים חמים.
אבל תכלס זה נחוץ רק אם לא הספקתי לשאוב בדיוק לפני הארוחה, כי הוא קצת משנה את השעות שלו.
אם אני שואבת לפני אין צורך לחמם כי החלב פשוט מחכה ליד המיטה שלי.
להשלמות של הסימילאר אני צריכה להתארגן על בקבוקים עם מים לידי ורק לערבב. לזה עוד לא הגענו... בכל, צריכים לקנות עוד בקבוקים מהסוג שהוא אוהב.
אתמול הייתה לי הרגשה שהוא ככל מלא מטרנה וממש התבאסתי. אבל בסוף בדקתי בדף וראיתי שזה היה בין רבע לשליש, הייתה ארוחה אחת וחצי של מטרנה ועוד טיפה השלמות כשלא יצא מספיק חלב והוא רצה לאכול יותר (למשל פתאום רצה לאכול 50 והיה לי רק 40 חלב אם...) .
היום בינתיים יוצאות כמויות שדי מספיקות לו, רק עדיין דורש הרבה סחיטה ידנית (שהורגת לי את הידיים) ודי הרבה זמן כל פעם...
הוא כבר אוכל הרבה יותר טוב. עדיין לא ממש העלה כמויות, אבל מתעורר לבד לאוכל, בזמנים פחות או יותר קבועים. מתעורר ממש רעב ועצבני, זה חדש.
ולרוב אוכל די יפה וברצף, חוץ מהארוחות שתקועים לו גרפסים ואז לפעמים זה נמשך כמעט שעה...
לאט לאט מרגישה שאני מתחילה להבין יותר אותו ואת הסימנים שלו בארוחה, מתי הוא רוצה הפסקה ומתי צריך הפסקה יזומה (כי הוא מפסיק לבלוע והכל נוזל, או כי הוא עוד רגע ישתנק).
הוא כמעט ולא פולט, ממש טיפה ובעיקר כשמזיזים אותו או כשאוכל מהר מדי או כשכואבת לו הבטן.
לפעמים הוא מרים את עצמו ואז אנחנו עושים הפסקה, וכשהוא מוכן הוא חוזר טיפה אחורה וממשיך לאכול.
אתמול אמא שלי ניסתה להאכיל אותו והוא עשה לה את הטריק הזה, שנראה שהוא אוכל חצי שעה, אבל בעצם המפלס לא יורד כי הוא רק מוצץ את הבקבוק כמו מוצץ והאוכל לא נכנס לו לפה בכלל.
היא אמרה שאולי הוא לא רעב, ואני אמרתי לה שהוא צריך גרפס ואחרי שהוא יוציא הוא יאכל את הכל בשלוק.
היא ובעלי ניסו כמה זמן עד שבסוף לקחתי אותו וטיק טק הוא אכל קצת, עשה רגע גרפס ואז סיים את הבקבוק.
אמא שלי אמרה שהיא משאירה לנו את ההאכלות כי אנחנו יותר טובים בזה...
[hr]
פתאום נראה לי כל כך הזוי מה שהלך בפגיה עם כל האחיות שלא הבינו למה אנחנו לא נותנים להן להאכיל אותו...
עם הזמן אני לומדת אותו, יודעת מה מתאים לו ואיך נוח לו. ובלי קשר לזה שאני אמא שלו, זה נראה לי מוזר מאוד שכל רגע תאכיל אותו מישהי אחרת...כי לא מספיק לדעת להאכיל תינוק, צריך להכיר אותו ספציפית...
מילא אם היו שתיים-שלוש אחיות קבועות שמכירות אותו מאכילות אותו בכל פעם... אבל 3 אחיות שונות כל יום...
ולגבי הכמויות מתחשק לי ללכת לרופאה ההיא שכל הזמן אמרה שאולי הוא עוד מעט יתעייף, ולהראות לה איך הוא התקדם תוך יום וחצי.
לא כתבתי פה ביום השחרור, אבל הסיבה שהשתחררנו בסוף בכזאת קלילות זה כי הרופאה המעצבנת טסה לחו"ל והייתה רופאה אחרת...
היא הסתכלה על הדף ואמרה - אה, הוא עולה במשקל, אוכל בסדר, אין בעיה לשחרר.
לגבי הכמויות אמרה - 35, 40, 45, זה לא משנה. תנסו לשאוף ל45 ולראות שהוא עולה לאט לאט בכמויות. שימו לב שיש מספיק פיפי ועלייה במשקל.
תוך שנייה הורידה המון לחץ שכל האחיות והרופאים יצרו במשך שבוע...
ביום לפני השחרור, הרופאה המעצבנת באה להגיד ש- גם היום לא נשתחרר כי הוא לא אכל אתמול 45 לארוחה...
ואני לא הבנתי על מה היא מדברת, כי הוא בכלל היה אמור לאכול 40..
ואז בדקתי וראיתי שיום לפני הוא באמת הוא אכל 40 לארוחה. ויש דף שהרופאה חתומה עליו, שזה מה שהוא אמור לאכול...
אבל מה שהיא עשתה, זה ש 5 דקות לפני שהיא באה להגיד לי את זה , היא הדפיסה דף שכתוב עליו שהוא אמור לאכול 45.
ולזה הוא עדיין לא הגיע (כי זה היה ממש באותו רגע והוא כנראה לא עומד הצליח לעמוד בקצב...).
וכל הזמן אמרה שמהניסיון שלה תינוקות הרבה פעמים מתעייפים אחרי כמה זמן ואולי הוא פתאום יאכל פחות. ואנחנו לא הבנו על סמך מה היא יכולה להגיד את זה, אם היא בחיים בכלל לא ראתה אותו אוכל...
בכל מקרה, אנחנו כבר ממש התעצבנו ורצינו ללכת.
אבל בסוף בגלל השילוב של המשקל שלו, זה שהוא בדיוק באותו בוקר עשה הצגה ואכל מעט ומתוך שינה, הבדיקת עיניים שהייתה אמורה להיות למחרת, וזה שהרגשתי זוועה... החלטנו להישאר עוד יום. בדיעבד זאת הייתה החלטה טובה כי לא יכולתי להתארגן ליציאה במצב שהייתי בו...
ויום אחרי כבר הרגשתי טוב יותר, ובאה הרופאה השנייה, וגם הוא עלה במשקל, ובכלל לא היה ספק שהולכים.
לגבי המעקב אמרנו לה שאולי ניקח משקל מיד שרה, אז אמרה שאם זה ככה אז גם אין צורך ללכת כל הזמן לטיפת חלב ורק לנהל רישום בשבועיים הראשונים לראות שהכל בסדר.
ובבית באמת יש את התחושה שאנחנו מנהלים את זה.
במקום האחיות שרושמות ומתעדות, אבל תכלס לא יודעות בכלל מה היה במשמרת הקודמת...
פה אני יודעת כמה אכל ומתי, אם אכל פחות אני יודעת למה (כי בדיוק כאבה לו הבטן, כי אכל רק שעה לפני ורק עשה הפסקה וכו).
ההאכלות הן בלי לחץ על הכמויות, ויש לי פנאי לנסות ולזהות מה מתאים לו ומה הוא צריך.
איך הוא מסמן כשהוא רעב או כשמספיק לו, מתי כואבת לו הבטן ומתי הוא סתם עייף, מתי הוא יכול להמשיך לאכול מתוך שינה ומתי ממש לא.
מתי מתאים להחליף חיתול, ולא תמיד בדיוק לפני הארוחה כי ככה עושים...
ככה יוצא שכמעט תמיד אני מחליפה לו את הקקי מיד אחרי שהוא עשה והוא לא צריך לחכות עם זה איזה שעתיים עליו וזה ממש לא נעים (אחת מההטבות של זה שהוא כבר לא פולט כל כך).
[hr]
מה שהיה אתמול זה, שכל היום היינו יחד בחדר החשוך. הוא היה לידי במיטה או עליי.
אני נחתי, הייתי בפלאפון, שמתי לנו שירים או שאבתי.
מדי פעם קמתי לכמה רגעים לשירותים/לחמם לי צלחת אוכל/להביא את האוכל שלו.
היה אחלה ורגוע. לא הספקתי לישון אבל...
אחה"צ אמא שלי ובעלי חזרו והיו איתו גם קצת.
בלילה האדון החליט לקום כל שעתיים ולא כל 3.
היה לו המון ענייני בטן וכל הזמן רצה לאכול...
זה היה מתיש באופן מיוחד.
וב5 כבר הערתי את בעלי שיעזור לי, כי הוא קם שוב הייתי צריכה לשאוב (תכננתי לתת להם לישון עד הבוקר כדי שבמהלך היום יוכלו להיות ערניים).
אמא שלי גם קמה כבר - אמרתי לה שלא צריך, אז בעלי אמר שזה סתם כי היא אוהבת לקום ב5... היא התחילה להרים את הבית, לנקות ולסדר ולשטוף בקבוקים וכל מיני כאלה.
בעלי נשאר איתו
ואני שאבתי ואז הלכתי לישון בחדר השני ל3 שעות! הכי הרבה שישנתי ברצף מאז שחזרנו הביתה.
כשקמתי לא הבנתי למה הדלת סגורה ולקח לי רגע להבין למה הוא לא לידי...
אחרי זה שאבתי שוב, אכלתי והרגשתי שאין סיכוי שאני ארדם, אז טיפה ארגנתי את הדברים שלנו מהבית חולים, כל מיני חלקים ספייר של המשאבה, ניירת שאני צריכה לזמן הקרוב (מכתבי שחרור שלנו בשביל תורים לרופאים וכל מיני כאלה).
גם התקשרתי לקבוע לי תור לרופא נשים ולברר תאריכים לתורים של לולו.
הוא ישן כל הזמן הזה יפה על הספה. לא מצמץ למרות שהיה אור מהחלון.
קם לאכול וחזר לישון...
ועכשיו ישן עליי.
יותר מאוחר אנסה לישון עוד קצת,
ואז נעשה לו אמבטיה ואולי קצת עיסוי. פעם ראשונה מאז שהגענו הביתה.