חיים חדשים

אחרי האוכל החזרתי אותו למיטה כי הייתי חייבת לשאוב.
הוא ישן, אבל שיהק וצייץ והיה נראה לי לא רגוע.
ניסיתי להרגיע קצת, ולהניח יד וכאלה אבל זה לא עזר.
סיימתי לשאוב ולקחתי אותו עליי.
נרגע מיד ונכנס לשינה עמוקה.

מתוק כזה.

רק שעכשיו אני חייבת פיפי, ועוד לא אכלתי צהריים... תכננתי לעשות את זה כשהוא יירדם...
אולי עוד חצי שעה ככה אנסה לשים אותו שוב בעריסה.

הולך להיות יום קשה, כבר הבנתי את זה.
כל שעה לשאוב קצת, לשטוף בקבוקים. לשים לב מתי הוא מתעורר לאכול. לא יודעת מתי לצאת לאכול ולשירותים. מתי לנמנם קצת.

ועכשיו אחת מהאחיות הנוראיות איתנו...
אז גם צריכה לתרגל אסרטיביות...
לא מאלה שמעירות מלא הערות רק שמתעקשות לעזור עם האוכל... זאת שחטפה לי אותו מהיד.
אז לתרגל -
רק אני מאכילה, רק אני מחליפה חיתול. תכלס אין עוד שוב דבר לעשות איתו...
מקווה שזה יעבור בטוב.

הלוואי ונגיע למחר בבוקר עם 24 שעות שבהן אוכל כמו שצריך ונוכל ללכת הביתה.

מצטרפת לתקווה לשחרור מהיר בקלות ובטוב

(())(())(())(())
אני לא מאמינה!
לולו עוד מעט בן חודש!
עוד יומיים, ליתר דיוק.
כמה שאת אמיצה! יצאת לבדיקה ליתר ביטחון, ואת כבר ארבעה שבועות מחוץ לבית, ומתפקדת בצורה מעוררת הערצה!
אני משאירה פה שורה של חיבוקים בשביל שלשתכם.

_סיימתי לשאוב ולקחתי אותו עליי.
נרגע מיד ונכנס לשינה עמוקה.

מתוק כזה._

איזו מתיקות זאת, נכון? אין כמו אמא. אבל אז באמת קשה לעשות פיפי

. אני תמיד השתדלתי שלפני שנרדמים עלי, שיהיה לי ספר ביד

טוב אז הוא כנראה התחלף ונהיה ילד אחר.
כי הוא התעורר ב5 וחצי לאכול (שוב, בזמן שלו בלי שהערנו אותו). אכל 40 ושמחתי מאוד.
עשה קצת גרפס ולא נרדם והיה קצת לא רגוע. אבל לא הייתי בטוחה מה הוא רוצה, קקי/ גרפס/ אוכל/ שונות... ככה כמה זמן, עד שנראה לי שהוא באמת רעב וניסיתי לתת לו עוד.
אכל 18 מ"ל נוספים!
מי ידע שהוא יכול לאכול כל כך הרבה?
ולא מתוך שינה, ובלי לדחוף לו. פשוט היה רעב ואכל...
אחרי זה התלבטתי אם לחמם עוד, אבל הוא התחיל לנמנם וסוף סוף נרדם. עכשיו ישן עליי שפוך לגמרי...

בקיצור, עמד באתגר כמו גדול.
היה אמור לאכול 150 מ"ל עד 20:00. כבר אכל 180...

_לולו עוד מעט בן חודש!
עוד יומיים, ליתר דיוק._
נכון! ובגלל שפברואר קצר, אז 4 שבועות יצאו בדיוק חודש. מקווה שנחגוג את זה בבית...

יצאת לבדיקה ליתר ביטחון, ואת כבר ארבעה שבועות מחוץ לבית
ממש, אלוהים יודע מה קורה אצלי בבית. השארתי אותו כמו שהוא, ומאז אנשים נכנסו וסידרו והזיזו ובעלי שם חודש לבד. ואני לא יודעת איך נראה שם בכלל (וכנראה גם די מטונף...).
גם הגינה קצת מתפרעת לפי בעלי, בגלל כל הגשמים.

אני תמיד השתדלתי שלפני שנרדמים עלי, שיהיה לי ספר ביד
יש לי פלאפון... למרות שזה על הפנים. זה מה שמחזיק אותי פה.

עוד מעט תשתחררי והוא יגדל כבר ואז תגלי את נפלאות ההליכה לשירותים עם מנשא. חוויה שלא חוזרת! (טוב, נו. חוזרת שוב ושוב אם להיות כנה)

היה אמור לאכול 150 מ"ל עד 20:00. כבר אכל 180...
טוב לו! טוב לו בלי הזונדה!!!! מתוקי, באמת.
הוא קלט את השידור שלך "תאכל, תאכל" עכשיו בחייאת תוציאו אותו משם הביתה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
האם הוא לא הוכיח שהוא מתפקד הרבה יותר טוב בלי צינורות וכפייה?
באמת אין לי עוד מלים. ואת יודעת שו' המקסימה והנהדרת תעזור כשתהיו בבית.

נפלאות ההליכה לשירותים עם מנשא
מודה שהגוף שלי זוכר היטב עד היום איך זה ללכת לשירותים תוך כדי הנקה... כשהינוקא מחובר אלי...

בחייאת תוציאו אותו משם
מקווה שגם הלילה יעבור בטוב. פתאום קלטנו שיש מצב שאנחנו יוצאים מפה...

אין לי בעיה ללכת לשירותים עם מנשא או בלי, להשאיר אותו בדיוק מחוץ לדלת או איתי בפנים.
כל דבר עדיף מלהשאיר אותו פה, כאילו בהשגחה, אבל כל הדרך לחשוב האם הוא התעורר והאם ניגשו אליו ולחשוש שפתאום מישהו יאכיל לי אותו או יבדוק איזה משהו ששכחו לספר לי עליו...

היום יצאתי פעמים בודדות ללא יותר מ5-10 דקות.
ואני כאן כבר יותר מ 11 שעות ברצף...
ושאבתי כל 10 דקות, ושטפתי בקבוקים אחרי כל פעם...

העניין הזה עם השאיבות, אני יודעת שכבר מזמן היה טוב אם הייתי שואבת לזמן קצר לעיתים קרובות יותר, במקום שאיבה ארוכה כל 3 שעות.
אבל היום כשאני עושה את זה אני מבינה למה זה לא קרה עד עכשיו.
זה ממש תופס את כל היום לא משאיר זמן לנשום... הסיבה היחידה שאני מתמידה זה כי אני מפחדת שלא יהיו לי מספיק כמויות לניסוי החדש... וזה רק ליומיים אז מקווה שאצליח לעבור אותם ואחר כך הכמויות קצת יגדלו.
לא הייתי עומדת בזה לאורך זמן.

בינתיים מבחינת כמויות אני מצליחה, כל פעם כזאת של 5 דקות יוצא סביב ה15 מ"ל. ובגלל שהוא אכל יפה יצא שכמעט לא זרקנו.

_בקיצור, עמד באתגר כמו גדול.
היה אמור לאכול 150 מ"ל עד 20:00. כבר אכל 180..._

נשבעת שיש לי דמעות בעיניים... וואו, מדהים.
איזה כיף ואיזה יופי ויאללה הביתה!!!!!

<ליאור>

ניחוח אדמה אחרי הגשם

איזה כיף ואיזה יופי ויאללה הביתה!!!!!
תמשיכו ככה...
מחכה כבר לשמוע שאתם בבית ולולו יונק ויונק בשלווה ועולה במשקל היטב בבית

שליחה על ידי אוליב* » 03 מרץ 2019, 21:43

מדהים ומשמח!
יהיה יותר רלוונטי בהמשך אבל הדעה שלי בסוגיית המתי להחליף - באמצע. מתעורר רעב, מאכילה חצי כמות (או מניקה מצד אחד) וכשמתחיל להתנמנם מחליפה ומציעה לאכול עוד או מצד שני. ככה בהתחלה, עד שייגדל ויתחזק.
ולגבי שטיפת הבקבוקים - האם יש לך אפשרות להשאיר את הבקבוקים שאליהם את שואבת ואת חלקי המשאבה בקירור בין פעם לפעם? כך הייתי עושה כשהייתי שואבת בעבודה ורק בסוף היום סטריליזציה להכול. או לחילופין להצטייד במלאי גדול של בקבוקים נקיים. כי הלשטןף כל פעם זה נורא מתיש וגוזל המון זמן.
יאללה, מקווה שההצטיינות של לולו היום תקבל הכרה ושתצאו מהר הביתה. נשיקות.

בסוגיית המתי להחליף - באמצע.
אה, נכון, גם אני רציתי ושכחתי לכתוב.
צד אחד - קקי - צד שני.
אולי אפילו אפשר לנסות את זה עם הבקבוק?

(זו אני, ליאור)

כל הכבוד פרח ולולו! הצוות המנצח שאין שני לו!
את אלופת העולם. העולם!!!!

היה אמור לאכול 150 מ"ל עד 20:00. כבר אכל 180...

נהיה רעבתן! זה הקטן גדול יהיה!

תודה לכולכן.
מחזיקה אצבעות שגם הלילה יילך טוב.

האחות כבר אמרה שאולי מחרתיים נלך הביתה.
שאלנו למה מחרתיים ולא מחר?
אמרה שאולי מחר, אבל לא בטוח, כי יש עוד שחרורים וזה תלוי ברופא.
ורק התכוונה להגיד שהוא נראה כרגע מוכן ואם הכל מאורגן בבית.

אז יש כמה סיבות שאולי לא מחר.
אם לולו לא יאכל טוב בלילה - מילא.
אם זה כי עוד לא עשו כל מיני בדיקות שצריך - נשב להם על הראש עד שיעשו.
אם זה כי יש עוד שחרורים ולא משחררים כל כך הרבה באותו יום - איזו מן סיבה הזויה, מה הם נפלו על הראש?? בשביל זה שאני אשב פה עוד יום ולילה?...

בכל מקרה, סיכמנו שאם הלילה יילך טוב, בבוקר בעלי מיד יתפוס רופא ויתחיל לעבוד על זה שנשתחרר.
מקווים שלא תהיה הרופאה המעצבנת, כי אצלה יש סיכוי שהיא לא תשחרר סתם כדי לעצבן...
הלוואי ותהיה הרופאה הנחמדה והיא בטוח תשחרר בלי להתווכח. אולי רק נצטרך ללחוץ שיסיימו את כל הבדיקות ולא יגידו מחר ומחר כמו שהם עושים לכולם...

והכי הלוואי שלולו ימשיך לאכול בכזה תאבון.

לגבי החיתול - כשהוא יפלוט פחות (היום לא פלט אבל יש ימים שיותר), אולי נחליף באמצע. לפעמים עשינו את זה, אבל צריך ממש בזהירות, כאילו מנטרלים פצצה...

לגבי הבקבוקים - בגלל שהוא פג וממש צריכים לשים לב להיגיינה וכאלה אני שוטפת אחרי כל שימוש. הבנתי שיש פגיות שאומרים לעשות סטריליזציה אחרי כל ישמוש. זה נראה לי מתיש++.
אולי בהמשך באמת אשים במקרר, קראתי שעושים את זה. או שאם נראה שההנקה לא מספיקה ואני אמשיך לשאוב לאורך זמן, אקנה עוד ערכה (כרע בונה על זה שזאת תקופה, ואחרי זה אשאב פעם ב... לצרכים ספציפיים)

אני עשיתי סטריליזציה אחרי כל שימוש, זאת הייתה ההוראה כשעלמה הייתה תינוקת. אכן מתיש ולכן היו לנו מלאן בקבוקים ובערב היינו כבר מסטרלים את כולם.

אז בעיקרון הוא מוכן להשתחרר.
יעשו היום אולטרסאונד שצריכים בגיל חודש.

אבל... זאת הייתה הרופאה המעצבנת, ובאופן מפתיע היא מצאה סיבה שנישאר.
צריך בדיקת עיניים. ויש רק ביום רביעי.

נו באמת. נראה לה שבשביל זה נישאר פה עוד יומיים??

חודש שלם פה, אף אחד לא עשה את הבדיקה, ופתאום זה דחוף וצריך להישאר בשביל זה.

לא מאוד הפתיע אותנו, כי כבר שמענו שהיא עושה את זה לאנשים (בדיוק אותו דבר, עם הבדיקות עיניים... לא מבינה אם כל פעם זה ככה למה לא פשוט עושים מראש לכל מי שמתקרב לשחרור...)

בעיקרון זה עניין בירוקרטי, כי אם לא נעשה את הבדיקה באשפוז נצטרך התחייבות מהקופה. ומה שלא ברור לי, זה איך התחייבות לבדיקת עיניים יקרה יותר מיומיים של אשפוז...

קיצר, נחכה לאולטרסאונד ואחרי זה נלך ונודיע שאנחנו יוצאים הביתה.
שיעשו מה שהם רוצים עם זה...
נביא התחייבות, נשלם להם פרטי. רק שייתנו ללכת.

סטריליזציה אחרי כל שימוש
אוי נשמע מטורף... מזל שאמרו לנו רק פעם ביום

ניחוח אדמה אחרי הגשם

ואחרי זה נלך ונודיע שאנחנו יוצאים הביתה.
וואו !!!
יש ! איזה כיף שהכל בסדר עם לולו והוא מוכן לצאת
תסדרו את הבירוקרטיות ויאללה הבייתה

<קמתי ודבר ראשון נכנסתי לבאופן לראות מה שלומכם>

יש!!!!!!! יש!!!!!! יש!!!!!!
אני מרגישה כאילו אני לפני 13 וחצי שנים, משתחררת עם הבכור מהפגיה.
אין כמוכם.
<רק שתמשיכי לכתוב מהבית...

אשמח להמשיך לגדול אתכם>

דיברתי גם עם הרופאה הנחמדה. הם ממשיכים להתעקש. אבל הצלחתי להוציא ממנה שהיא תנסה לבדוק לנו.
במקביל אנחנו מנסים לבדוק באפיקים נוספים.
ולהבין מה נדרש כדי לעשות את זה אחרי השחרור (זה בוודאות אפשרי, כי יש פה מישהי שהשתחררה ותבוא ברביעי לעשות).

ומה מסתבר, שזה לא שהרופאים לא נמצאים, אלא שהם של כל הבית חולים אז הם עסוקים ובפגיה עושים רק ברביעי. נו באמת...

אני באמת לא מבינה איך זה נראה להם הגיוני. זה כל כך הזוי.

אוקיי אז עכשיו יש משהו חדש.

היא כנראה יכולה לקבוע לנו תור לנו תור למרפאה.
אבל - 24 שעות זה לא מספיק ואולי הוא יתעייף, היא רוצה שנישאר עוד 24 שעות.

לדעתנו היא פשוט מנסה להוציא אותנו מדעתנו ולראות מתי נתפוצץ...

גררררררר.......

פרח יקרה,
כשתחזרי הביתה, ויהיה לך זמן, תוכלי להניק ולקרוא בדף המצחיק הזה- מקלידה ביד אחת - שבטח יתאים למצבך בחודשים הבאים.

לדעתנו היא פשוט מנסה להוציא אותנו מדעתנו ולראות מתי נתפוצץ...
קומו ולכו. זה מאבקי כוח מצידה.
אין סיבה רפואית להישאר שם.
די.

כל מלה.

אתם יכולים ליתר ביטחון להשאר שם עוד חודש. למה לא? זה הרבה יותר מדוייק מדעית.
(אייקון דופק ראש בקיר, איי כואב).

אז שקלנו אותו עכשיו והא ירד במשקל ביומיים האחרונים.
אנחנו לא רגילים לזה...
לפי האחות זה כנראה בגלל שהתחיל לאכול רק מבקבוק, אז מוציא אנרגיה שלא היה מוציא כשהיה אוכל עם הזונדה.
לדעתי אןליזה גם כי הפסקנו עם האבקה, היא אמורה לעודד עלייה במשקל.

בקיצור, מרגישה שאני משתגעת לגמרי. אין לי מושג כבר מה לעשות.

מצד אחד, צריך עוד מעקב, להבין מה קורה עם זה.

מצד שני, זה לא שהוא מקבל פה טיפול רפואי. זה רק בשביל מעקב, ושקילות פעם ביומיים אפשר לעשות גם בטיפת חלב (ותכלס אם נקנה משקל אז גם בבית...) .
זה לא שיחזירו לו עכשיו את הזונדה, הוא אוכל ממש יפה.

יושבת ובוכה פה.
לא יכולה להיות פה כבר, עם כל הצפצופים והאורות והתינוקות שצורחים. והלילות בלעדיו. ולרוץ באמצע הלילה במעליות להביא לו חלב. ובעלי שלא ישן אף לילה, ואנחנו כמעט לא מתראים.

רוצה בית.

זה טבעי, היו שינויים ועדיין לא חזרתם לאיזון, זה יקרה הרבה יותר בקלות בסביבה מותאמת חיים .
דעה בלתי מקצועית שמבוססת על המון נסיון .

פרח, לכו הביתה, ועל הדרך תקנו גם משקל.
די, זה כבר מספיק.

<ליאור>

אני יושבת פה כמו זומבי, בוהה ובוכה.
לא מסוגלת להוציא מילים. הכל כואב לי.

לא יכולה לבקש ולנהל שיחה עם אף אחד.
בעלי לא ישן יומיים.
נישאר עד מחר ונלך.
בעלי יילך לישון בבית כדי שיהיה לו כוחות למחר.

נגמרתי לגמרי, כל בדל כוחות שהיה בי נעלם.
אני לא בטוחה שאני קיימת יותר בכלל.

ממש מזדהה, הייתי בדיוק במצב הזה לפני שמונה שנים (רק שהיו ילדים בבית, אחד רק בן שנתיים ומשהו

), היה כ״כ כייף לחזור הבייתה! זה ממש קרוב... אנחנו איתך

אוי, פרח, כל כך קשה... באמת, אין מילים.
רק עוד הלילה, ואז בית. אם לא משחררים, אז תחתמו וזהו.
עדיף לעשות טיול יומיומי לטיפת חלב מאשר להישאר שם.

ליאור

הי, מתוקה, את קיימת! אשה אמיתית, אמא עד עומק עומקי נפשך וגופך, ובת זוג מעולה.
התנאים כל כך קשים ושוחקים, ואתם כל כך משקיענים ונחושים, שלא נשאר כח למאבקים אחרים.
ממש לשרוד מדקה לדקה. בסוף השהות בפגיה תגמר. עכשיו זה נספר בשעות, אולי כבר לא בימים.

אני חושבת שיהיה לך טוב לצאת מהמקום הזה, ולכן גם ללולוני (מותר שמות חיבה מהדודה ?;-)), וגם לבעלך יהיה יותר קל לעזור לך, ולאמא שלך.

מאיך שאני רואה את המצב מפה (נו, זו לא המלצה עם גושפנקא רפואית, אלא של אמא), הוא קטנטון. כל שינוי הוא שינוי גדול בשבילו, והוא מתאמץ ללמוד ולהבין את התנאים. אולי גם בבית יזדקק לקצת זמן להתרגל לאור השונה, לריחות של אבקות הכביסה, פרחים, חתול(?), לחלב שלך שישתנה עם השינוי בתזונה (הלאה מפה, אורז יבש של בי״ח!). אבל נראה לי שהנוכחות הקבועה של שניכם תקל עליו מאוד.
אני חושבת ככה- לצאת הביתה ברגע שאפשר (שיחרורים זה רק בבוקר?), ואחרי מקלחת שלך (או לפני, תלוי מה מרגיש לך נכון), שניכם, הופ, למיטה. עור לעור. לצאת רק לשירותים

.
אם את חוששת למעוך אותו בטעות, אז לפחות בתנומה הראשונה אמא שלך יכולה להיות בחדר ולהשגיח. בשאר הזמן: להיות עור לעור, הוא עליך, או הוא לצידך. אם את לא בטוחה, והמיטה המתחברת בשבילו נמצאת בביתכם ולא זמינה, אז שימי עריסת ׳אמבטיה׳ על המיטה שלכם בבית אמך, או כרית הנקה כגבול, ותניחו אותו בתוכה רק כשאת ממש הולכת לישון (אני ישנתי איתם במיטה, ואף פעם לא חששתי למעוך אותם, אבל זה נורא אישי. את תרגישי מה נכון לך).
את אמא מעולה. את תסתדרי. אם יהיה צורך רפואי חדש, אתם תמצאו איך לקבל טיפול בשבילו.
חיבוק ענק בשבילך, תחזיקי מעמד!
כרגע זה מרגיש לי שהוא פשוט זקוק לזמן אמא, ולשקט, ואמא שלו זקוקה לזמן תינוק, ולשקט. תמצאו את זה מחוץ לכתלי בי״ח.

אה ושכחתי לכתוב שהיום יום ההולדת של אבא שלי.
לא שמתי לב שזה הולך להגיע בכלל, אבל היום בבוקר קלטתי את זה דבר ראשון כשפתחתי את העיניים וראיתי את התאריך בטלפון.

הסתכלתי קצת על תמונות.
ראיתי תמונות שלו עם אחיין שלי אחרי שהוא נולד. הנכד היחיד שהוא פגש.
בכיתי.

אגיב לכל השאר בהמשך.

אני עדיין בקושי נושמת.

הייתה החלפת משמרת. הייתי בלחץ כרגיל.
בסוף הגיעה האחות האהובה עלינו.
ואפילו להגיד לה שלום בקושי הצלחתי מרוב שאני במצב מנותק.

פרח יקרה ואהובה חיזקי ואמצי

את גדולה מהחיים, אמא מהממת שעושה מעל ומעבר למען לולו הקטן שלה...
חודש את שמה נלחמת בגבורה וממש עוד מעט את חוזרת הביתה..
זאת הישורת האחרונה.
שולחת לך הרבה חיבוקים חמים חמים @}

פרח אהובה, תחזיקי מעמד! הלב שלי איתך לגמרי לגמרי. עוד רגע ותהיו בחוץ. עוד שנייה.

_את גדולה מהחיים, אמא מהממת שעושה מעל ומעבר למען לולו הקטן שלה...
חודש את שמה נלחמת בגבורה וממש עוד מעט את חוזרת הביתה..
זאת הישורת האחרונה._

ממש לקראת הבית. קטן על לביאה כמוך.

טוב מסקנה אחת מהיום הזה.
לולו הכי הכי חמוד כשהוא ישן לי על הציצי, עם היד מתחת לראש והלחי מעוכה.

בכלל לא הנקתי, הוא היה אחרי אוכל ורצה על הידיים.
היה לא רגוע אז ניסיתי לתת ציצי. ניסה להכניס לפה שתי שניות וויתר. סגר את הפה חזק, שלא אכניס לו את הפיטמה בטעות... ונרדם.

ועכשיו הוא הכי מתוק בעולם.

הוא כבר מצליח לאכול מהבקבוק שקנינו לו, לא רק מהבקבוק הקטנטן של הבית חולים.
שלשום ניסינו והוא בקושי הכניס את זה לפה...
היום הכניס כמו גדול ואכל מנה שלמה צ'יק צ'ק.

החוצה.
יקירה, השהות בבית החולים עולה לשניכם המון המון.
זה מתיש.
אי אפשר באמת להחלים שם.
בכלל אי אפשר להתפתח שם.
מה שאתם זקוקים לו זה מנוחה.
ירידה ברמת האדרנלין והורמוני סטרס.
עור לעור
הנקה זמינה 24/7
אנשים אוהבים סביבכם.
עזרה מקצועית טובה, כרגע בעיקר הרבה עידוד ומעקב.

האם בית החולים יכול לספק לכם את זה?

_נגמרתי לגמרי, כל בדל כוחות שהיה בי נעלם.
אני לא בטוחה שאני קיימת יותר בכלל._
סחטו אותך לגמרי

התישו אותך עד עפר.

תשמעי, אני לא רוצה שאנשים יחשבו שאני יוצאת מפרופורציות. אני יודעת שהכל שם זה מכוונות טובות - או מיומרות לכוונה טובה, רק עם ידע מחורר קצת וקונספציות שגויות - אבל בתכלס, בלי להבין את זה, בלי שאף אחד ירצה שזה יקרה (והם היו מתעלפים אם היו מבינים את זה), אתם נמצאים בסיטואציה של שבי ועינויים.

מניעת שינה. אורות מלאכותיים חזקים מדי. רעשים מפחידים. שרירותיות. חוסר שליטה על שגרות יומך הבסיסיות ביותר. בגדים שנכפו עלייך. אביזרים שנכפו עלייך. האכלה בכפייה. בחירות אכזריות (מה את מעדיפה, לסבול X או שהוא יסבול Y?). אה, כמובן: האזנה לבכי של המעונים האחרים, בלי אפשרות לעזור להם.
והכי קלאסה: לתת לשבוי את האשליה שיש דרך החוצה, שעוד מעט זה נגמר, עוד מעט המצב ישתפר - ואז לסגור לו את הדלת בפרצוף.
זה שובר. זה מרסק.

(ככה בוחנים אנשים בסיירת, דרך אגב: נותנים להם לרוץ קילומטר בחולות, וברגע שהם מגיעים לנקודת הסוין, מסתכל עליהם המפקד ואומר: טוב, עכשיו תחזור חזרה. מי שמצליח להישאר על הרגליים ולהתחיל לחזור - מתקבל)

אני אומרת שוב: בית החולים הזה מנסה לעזור לבני אדם.
אבל כל האלמנטים שהוא מייצר בבלי דעת או מחוסר ברירה, או מבורות שמתחפשת לחוסר ברירה, נמצאים בשימוש נרחב ומכוון אצל אנשים שרוצים להתעלל בבני אדם.

עכשיו, אחרי שהצהלתי את רוחך

- קחי שיר.
לי הוא עזר בזמנים קשים.

Wallflower

התחיל כאב בשד שמאל (זה שמייצר יותר חלב...).
כנראה בגלל השאיבות התכופות, זה היה יותר מדי.
בצהריים התחילו קצת דקירות עדינות ועכשיו זה כאב.
מקווה ממש שלא מתפתחת דלקת, כי אין משהו שאני צריכה פחות כרגע...

לא מפתיע אם אני אצא מפה חולה בסוף.

וצריכה לקבל את זה שהלילה כנראה יקבל מטרנה לפחות חלקית.
כרגע יש ארוחה וטיפה במקרר ולא יודעת כמה אצליח לשאוב, אם בכלל כדאי לנסות...
מבאס אותי מאוד.

אם ארוחת תמ״ל אחת תעזור לציץ הסובל לנוח-זה כדאי. אפילו כמה.

תזכרי שאת מלכה!

שולחת לך כוחות ואהבה.
https://www.youtube.com/watch?v=llNlV1KDVUE
(You can relax now)

כדאי לשאוב כשמתחילה דלקת , זה אמור להקל, אבל כמובן להתייחס לרקמה בעדינות .

וואו תמרוש. שבי ועינויים?!? נותרתי בלי מילים. לא כולם חיים בתוך טראומת הילדות שלך. לא כולם נשרטו באופן בלתי הפיך כל כך עד שכל סיטואציה -קשה, לעתים מאיימת, לא נוחה בעליל-תיראה להם כקנוניה מכוונת היטב נגד. תניחי לפרח. זה פשוט חא עוזר בכלום.

התחייבות מהקופה
סתם טופס 17 עלוב!!!!

אולטרסאונד שצריכים בגיל חודש
נו באמת. עוד בדיקה שיגרתית לגמרי שאפשר גם לעשות עוד שבוע אחרי שתצאו כבר הביתה.

אני דווקא מסכימה עם כל מלה של תמרוש רוש וזה כולל שבי ועינויים. פרח מתארת בדיוק מה שעשו בק.ג.ב לאסירים. זקנים כמוני עוד זוכרים.
אני במקומך הייתי פשוט אומרת, או שתביאו לי עכשיו טופס לחתום שאני משתחררת על דעת עצמי, או שנסתלק מפה בלי טופס!!! זו הבחירה שלכם!

אבל אני קוראת בין השורות שאת מאוד רכה וענוגה וגם בעלך. ממש עצוב לי.
רוצה לספר לך, שאבא שלי אדם מאוד תרבותי ומנומס. מאוד.
אבל כשהגיע למשרד החינוך וביקש להעביר אותי מבית הספר המזעזע שלי, שבו סבלתי סבל נורא, לחטיבת הביניים החדשה שנפתחה, ואמרו לו שאי אפשר כי אני בבית ספר שממשיך עד כיתה ח' - הוא דפק על השולחן! או עשה את המקבילה של "להפוך שולחן" על הפקידים!
לפעמים, כדי להציל את הילד שלך, אתה צריך להיות יותר מ"מבקש בנימוס" וגם יותר מאסרטיבי, ושיתהפך העולם.

שליחה על ידי טלי_ב* » 05 מרץ 2019, 11:11

פרח יקרה, שמחתי לקרוא שאתם מתכוונים לעזוב היום. גם אני חושבת שזו החלטה טובה ושקולה.
אני לא יודעת אם כל הדימויים שלמעלה עוזרים לך או לא, בעיני כן יש בהם הגזמה - אבל ברור שהשהות בבית החולים יוצרת קשיים עצומים ואם אני מבינה נכון, לולו כבר לא במצב שזקוק לכך רפואית.
אם מנסים להפחיד אותך בכל מיני הפחדות (מקווה מאוד שכולם יהיו נחמדים ולא יקרה) ומדאיג אותך פער הידע מול הצוות - דעי שזכותך לקבל הסברים ברורים של מה הסיכון הספציפי שהם מודאגים ממנו ומה החלופות לטיפול שהם מציעים, על יתרונותיהן וחסרונותיהן.
אם את לא מקבלת את ההמלצה, זה לא אומר שיכולים למנוע ממך ייעוץ ומידע.
ושוב, ממש מקווה שהדברים ילכו חלק.
ממש בא לי לקרוא אותך פה כותבת שאתם בבית (-:

ראיתי תמונות שלו עם אחיין שלי אחרי שהוא נולד. הנכד היחיד שהוא פגש.

אחד הדברים הכואבים באובדן של אדם קרוב הוא שזה תמיד חוזר ומלווה בכל אירוע משמעותי בחיים, שמבליט שוב ומחדש את ההיעדר

מצטרפת ומחזקת, אנחנו קראנו, ביננו לבין עצמנו, לרופאה בטיפול נמרץ יילודים פרעה.
ובסוף שחררו אותנו רק כשבעלי הגיע בבוקר להחליף אותי שאוכל לישון (הייתה לי שם רק כורסא ואסור היה לישון עליה עם תינוק על הידיים, כיוון שלא הסכמתי להוריד אוו מהידיים לא יכולתי לישון בכלל) וראה אותי יושבת עם התחנוק ובוכה, הוא לא אמר מילה, הסתובב והלך לקבלה ואמר להם שיביאו עכשיו רופאה כי אנחנו משתחררים, וכך היה.
עד היום זו זכורה לי כמחוות האהבה הגדולה ביותר שעשה למעני.

מקווה שהכל הולך חלק ואתם כבר בדרך הביתה

(לא רוצה להלחיץ, כמובן, אבל אני בטוחה שאני לא היחידה שיושבת כאן וכוססת ציפורניים במתח ( ;
ליאור

פרח אהובה שלחתי לך מייל @}

אם כתבתי שטויות, פרח תדע לקרוא את זה כשטויות.
הרי זו היא שנמצאת שם ויודעת מה היא מרגישה

אבל כשאת צריכה לעבור דרך שלוש דלתות נעולות והמפתח לא אצלך, כשאת מרגישה שאת לא יכולה לקום וללכת בלי שסוללה של אנשים תאשר לך שאפשר, וכשהנסיבות גורמות לאנשים לשנות את דעתם פעמיים ביום, להגיד שאפשר ואז אי אפשר - זו הגבלה רצינית בחופש התנועה ובתחושת השליטה, והיא יכולה ליצור גם מצב של כלא פסיכולוגי. של חוסר אונים מוחלט כנגד הסיטואציה.
לא בהכרח, אבל אפשר.

אבל אם קוראים לתחושות האלה בשמן, אז יותר קל להגיד "רגע, אבל בעצם יש לי יותר חופש תנועה ממה שהצד הדורסני של המצב (לא בהכרח האנשים) גורם לי לחשוב. אני לא באמת כלואה. אי אפשר להשאיר אותי פה נגד שיקול דעתי. יש לי אלטרנטיבות".

המטרה של הפוסט הזה היתה לשבור את תחושת הכלא (אם היא קיימת). כי כלא ממשי - באמת אין.
@}@}@}@}@}@}@}

בקשר לכאבים בשד:

לתעדף מנוחה כמה שיותר. מנוחה עוזרת למנוע דלקת.
לא להפסיק לשאוב כי יווצר גודש, אבל לעבוד הכי עדין שאפשר, לאט יותר, עוצמה נמוכהיותר ולא נגד כאב.
אם יש כאבים של פטמות סדוקות אז כן לדלל / להפסיק שאיבות ליום אחד ולמצוא דרך אחרת לניקוז החלב.
לבדוק איך הולך לך עם סחיטה ביד. כולל ביד הנגדית לשד, כדי לחלק את העומס.
להשתחרר מבית החולים. המשאבה צריכה לעבוד נגד התנגדות ולעבוד כפול ממה שהפטוטנציאל שלך מכתיב לך, כי המקום הזה מחרפש לך את רפלקס שחרור החלב.
לזכור שאת יפה ועדינה וחזקה ומוצלחת, וכולנו פה מתות עלייך ואוהבות אותך כל דקה. כל אחת בדרכה.

ניחוח אדמה אחרי הגשם

שולחת כוחות ותמיכה, וחיזוקים !
הלוואי שכבר תהיו בבית...
הכי קשה זה כשזה כבר כל כך קרוב אבל עוד לא...

משהו פרקטי - כשהקטן שלי נולד, ההורים שלי שכרו מיד שרה משקל תינוקות, והיה מאד נוח (ובלי לקנות)

אבל אם קוראים לתחושות האלה בשמן, אז יותר קל להגיד "רגע, אבל בעצם יש לי יותר חופש תנועה ממה שהצד הדורסני של המצב (לא בהכרח האנשים) גורם לי לחשוב. אני לא באמת כלואה. אי אפשר להשאיר אותי פה נגד שיקול דעתי. יש לי אלטרנטיבות".

לגמרי
בכלל, אין למשטר את השיח. כך תמרוש רוצה לאפיין את המצב. זכותה וזה גם מאיר עיניים.

מקווה שהכל הולך חלק ואתם כבר בדרך הביתה
שלא לומר ממש בבית!
שולחת כוחות ותמיכה, וחיזוקים !

מקווה שהכל הולך חלק ואתם כבר בדרך הביתה
לצערי עדיין לא...
הילד קצת בשביתת רעב היום.
אוכל קצת פחות ושוב מתוך שינה...
ואני הרגשתי זוועה כל היום. הייתי על משככי כאבים וישנתי הרבה.
עכשיו מתחיל להשתפר, מקווה שהכאב החזק והצמרמורות לא יחזרו.

שליחה על ידי אוליב* » 05 מרץ 2019, 22:55

פרח אהובה כל כך, חיבוק גדול. וגם חיבוק ללולו.

שליחה על ידי טלי_ב* » 06 מרץ 2019, 07:06

אוי, נשמע שאת תשושה לגמרי. מעבר לתשישות.
שולחת הרבה כוחות וחיזוקים. מאחלת לכם יום טוב יותר, עם הרבה אוכל ללולו ומנוחה (לפחות קצת... ) לך.

(())(())

איתכם ב |l|

שליחה על ידי שרה* » 06 מרץ 2019, 14:48

אוי, פרח.. )-:

הכל מוכן.
אני שואבת ונצא הביתה.
התרגשות גדולה.

לולו כנראה לא מודע לזה. הוא פשוט ישן. כרגיל...

אתמול ביקשנו לצאת איתו לשבת בחדר משפחות. אישרו לנו לרבע שעה.
ישבתי איתו עליי, בחדר בלי צפצופים ואורות פלורסנט ורעשים. רק אור טבעי מהחלונות. נוף של הרים ושלושתנו.
היה כל כך נעים.
הצצה לחיים שאחרי הפגיה.

וואו. איזו התרגשות... שתהיה לכם נחיתה רכה והסתגלות טובה.
בשעה טובה!

בשעה טובה!
שתהיה לכולכם הגעה הביתה טובה ונינוחה, ימים רגועים ומיטיבים והסתגלות נעימה לכולכם@}

הצצה לחיים שאחרי הפגיה.
מרגש!!!

זהו, אפשר לנשום לרווחה ולהתחיל להנות מהחיים עם לולו הקטן.

ימים שקטים ורגועים לכם!
ליאור

ניחוח אדמה אחרי הגשם

יש !!!!!
_שתהיה לכם נחיתה רכה והסתגלות טובה.
בשעה טובה!_

נהדר!!! נפלא!!! יש!!! יש!!!! יש!!!

(-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-:(-: (-:

ישששששששששש!

נחיתה רכה, שלווה רבה ושעות לולו מרובות ומאוהבות.

שליחה על ידי אוליב* » 06 מרץ 2019, 20:13

קולולולולולולו ללולו שיוצא הביתה. ברוך הבא לעולם שבחוץ. שיהיה בקלות, בשמחה, בנחת, בשקט ובנועם.

שליחה על ידי טלי_ב* » 06 מרץ 2019, 20:37

יההההה!!!!!

נגמר המסע לבית של אמא שלי.

בדרך גיליתי שהכל ירוק מהגשמים, שיש מלא רקפות, שהשקדיות פורחות אבל חלקן כבר לקראת סיום.
ראינו שקיעה מקסימה והקשבנו למוזיקה יחד.

הראש של לולו נראה לי קופץ מדי, אז כל הדרך שמתי לו יד ליד הראש שלא יזוז.
נשבר לי הגב מזה אבל לא נורא...

בבית פרקנו, התארגנו חלקית, אכלנו והאכלנו.
לא בטוח שלולו שם לב שקרה משהו בכלל, הוא ישן כל הדרך וגם בבית. קם לאכול ונרדם חזרה.

עכשיו שואבת ואז לישון.

חבל שעניין השאיבות לא נשאר בבית חולים...
אפגש בקרוב עם היועצת ומקווה שההנקה תתקדם.

קצת חוששת מלהיות איתו לבד בבית מחר כל היום.
אין מי שיעזור לחמם אוכל לו או לי, להביא משהו כשאני מחזיקה אותו.
מקווה שזה יעבור בקלות ובנעימים.

מזל שאח"כ שישי שבת אז אמא שלי ובעלי יהיו.

קצת חוששת מלהיות איתו לבד בבית מחר כל היום.
יש לך מנשא של פצפונים?

לא... מנשא זה משהו שעוד לא ארגנתי לי כי לא הייתי בטוחה מה יהיה לי נוח

אם אמא שלך יכולה להביא לך, אז את פשוט שמה אותו במנשא לרוב היום.
אבל אם לא, פשוט היי איתו על מיטה גדולה ככל האפשר. הביאי הכול לשם כשהוא ישן והיו על המיטה כל היום. קומי רק להביא לו חלב, לך אוכל, או לשירותים.

אני אישית לא הייתי בונה על מנשא (לי זה לא עבד בגדלים הפיצפוניים האלה ואצלי גם כשהיו פיצפונות היו בערך כפול מלולו כרגע... ולרוב מנשא דורש קצת תרגול ואימון שעדיף לעשות עם עזרה, לפחות בפעמים הראשונות, בעיקר שהוא כזה פיצפון). אבל זאת לעומת זאת נראית לי אופציה מעולה פשוט היי איתו על מיטה גדולה ככל האפשר. הביאי הכול לשם כשהוא ישן והיו על המיטה כל היום. קומי רק להביא לו חלב, לך אוכל, או לשירותים.
אם את יכולה, לפני שמגיע הרגע שאת לבד ממש לארגן לך את כל מה שאת יכולה לחשוב עליו שתצטרכי:
נשנושים, ואולי גם ממש אוכל? מים, אולי תרמוס או כוס תרמית עם תה? מטען, שמיכות, טיטולים, בגדים להחלפה, חיתולי טטרה, נייר טואלט, כריות, כרית הנקה, המשאבה וכל מה שנלווה אליה וכו' וכו' הכל כמה שיותר בהישג יד. כמובן שתצטרכי לקום מדי פעם, לשירותים, למקרר, לחלץ עצמות אבל ברגע שהכל מרוכז במקום (נוח ונעים) אחד יש בזה משהו מרגיע. לי זכור שבפעמים הראשונות שנשארתי לבד זה מאוד עזר לי. הרגשתי כאילו בניתי לעצמי קן קטן.
ואז גם הרבה יותר קל פשוט להירדם כשהוא נרדם (בהנחה שאתם על מיטה נוחה).

נורא מרגש! הנה מתחילים החיים... שיהיה לכם בנחת ובנעימות ובטוב ובהרבה שעות שינה והנקה טובות ורגועות:)
לילה טוב@}

בוקר טוב,
מה שלומכם? איך עבר הלילה הראשון בבית??

אז לפני השינה באמת ארגנו את הכל לידי - משאבה ובקבוקים, חיתולים, מים וכו.
הקושי העיקרי זה לקום כל פעם למטבח לשטוף בקבוקים ולחמם לו אוכל (חלב שלי אם יש במקרר או מטרנה). צריכה עוד להתאפס על העניין הזה.

היה לילה קשה. בקושי ישנתי, אולי גירדתי 3 שעות מפוזרות...
פשוט לא נשאר זמן בין שאיבה להאכלה לגרפס להחלפת חיתול, ואז עוד לקח לי זמן להרדם.

ולולו החליט שהוא לא ישן רגוע ברצף אלא מתעורר כל שניה ועושה קולות וחריקות ורוצה שאני אחזיק אותו או לפחות אחזיק לו את היד.
כל פעם הרגשתי שאני כבר נרדמת ופחדתי למעוך לו אותה אז שחררתי ומיד הוא התחיל שוב עם הקולות שלו.
כנראה גזים אבל אולי גם המקום החדש שמרגיש אחרת, כי זה המשיך גם אחרי שעשה קקי ומיליון גרפסים.

לפני שיצאנו אתמול אמרו לנו שאולי ייקח זמן עד שיתרגל, שאולי יחסרו לו כל הצפצופים שהוא רגיל אליהם... אז התחלתי לעשות לו פיפ פיפ ולספר לו איזה תינוק הוריד סטורציה ואיזה בדיוק בוכה כי הוא רעב, ואיימתי גם להדליק לו פלורסנט לתוך העין כדי להאכיל תינוק אחר...
לא עזר...

מה שכן אכל ממש יפה, בלע פה בקבוקים של 50 בשלוק.

מדי פעם אני צריכה לזרוק איזה 5 מ"ל של החלב שלי שהוא לא אכל וזה מאוד מבאס, כי הכמויות בכלל לא גדולות ואנחנו עם די הרבה השלמות של מטרנה.
אני מוסיפה כל פעם לבקבוק בהדרגה אבל לא תמיד מצליחה לזהות מראש מתי בדיוק יפסיק לאכול. וגם מבאס להספיק אותו באמצע האוכל כדי למלא לו עוד...

בלילה אמא שלי קמה לעזור לי עם החימום והשטיפות. בעלי ישן כמו בול עץ כי לא ישן יומיים...

אז הבוקר אני איתו לבד.
בינתיים ממשיכים את הלילה.
אוכל, שאיבות, אני מנסה לישון ומצליחה לנמנם חצי שעה בין לבין...
אמא שלי הכינה לי מראש מגש עם ארוחת בוקר כאילו אני בבית מלון, עוד לא אכלתי.
לולו ממשיך לחרוק כהרגלו.

בשלב מסוים כשרגשתי שאני מצליחה להחזיק את העיניים פקוחות ליותר מדקה לקחתי אותו עליי ונתתי לו ציצי.
הוא התלהב. קצת התעצבן שלא יצא לו כלום...
לא עבר מספיק זמן מהשאיבה, אז לא ממש יצא חלב. ניסיתי לסחוט לו קצת ויצאו טיפות בודדות. אבל זה הספיק לו והוא מצץ קצת עד שנרדם.

לא ייאמן כמה יותר קל להניק במיטה... זה ממש נוח. בלי כרית ובלי כלום. הוא פשוט שוכב עליי לרוחב ואני שעונה אחורה. הידיים שלי נשענות על השמיכה וזהו...

ושלא נדבר על כמה פשוט לשלוף ציץ כשאין חלוק ולא צריך לסגור את הוילון...
ושהוא צמוד אליי אז לא צריך לקום מהמיטה כדי להרים אותו.
זה לקח ממש שנייה.

הלוואי וינק כבר כמויות, זה מרגיש לי כמו משהו שיהפוך את הכל ליותר פשוט.

בלילה מצאתי את עצמי כבר ממש כועסת עליו. כל כך רציתי לישון והוא לא שיתף פעולה.
רוב הזמן מרוב עייפות לא הצלחתי להתעורר לשאוב לו אז אכל מטרנה ושאבתי אחרי. ואז הייתה מנה חלקית ובארוחה הבאה שוב השלמה.
הרגשתי שזה מעבר לעייפות, הגוף פשוט קרס, אחרי יום ארוך ומעייף בלי מנוחה, להיות ערה כל הלילה.

וכנראה גם מתח ולחץ ובכל פעם שכבר נרדמתי אז היו לי מלא חלומות והחזקתי שיניים כל כך חזק שהן עדיין כואבות לי. שינה ממש לא רגועה.

עכשיו פעם ראשונה שאני מרגישה שאני נהנית ממנו ככה. כשהוא שוכב עליי שפוך.

לא ברור איך אני יו. ר ערנית, כי ישנתי אולי חצי שעה נוספת...

מחכה שבעלי יחזור ויהיה איתו ואוכל לישון טיפה ברצף, בלי להניח עליו יד או לתת לו מוצץ כל רגע.

עוד בעיה זה שהמוצץ ממש עוזר לו כשיש לו גזים, אבל הוא עוד לא ממש יודע להחזיק אותו פה לבד לאורך זמן. הוא כן למד לקרב את היד וזה עוזר לו בהתחלה, אבל בשלב מסוים הוא מזיז אותה והמוצץ בורח וזה מעצבן אותו. אז מצאתי את עצמי מחזיקה לו אותו די הרבה בלילה...
כמובן שהיה עדיף לתת לו ציצי אבל ממש לא היה מצב, הייתי אאוט לחלוטין.

דברים שהתרגלתי אליהם בבי"ח וחסרים פה -

משמרות...
שמישהו אחד איתו בלילה ואני ביום. אמנם הייתי קמה לשאיבות, אבל היו לי כמה שעות שינה בין לבין.
עכשיו כשבעלי חזר לעבודה אני בעצם עושה משמרת כפולה, שזה אומר להיות ערה כל הזמן בעצם... אנחנו עוד צריכים לחשוב איך אנחנו עושים את זה, בעיקר כל עוד אני צריכה לשאוב בלילה.

כביסה -
משתמשים בטטרות ובגדים ושמיכות כאילו זה חד"פ... זורקים לכביסה כל רגע בערך, כי הוא פלט, עשה פיפי או קקי, זה רטוב או שנפל על הרצפה (הכל היה נופל שם על הרצפה כל הזמן...). או סתם כי עברו כמה שעות או התחלפה משמרת אז מחליפים בגדים ומצעים.
פה צריך להתרגל לזרוק רק כשמלוכלך, כי אחרת לאמא שלי יהיו פה הררי כביסות (בבי"ח היינו זורקים לכביסה משהו כמו 3 שמיכות ביום...).
בינתיים אני מסתדרת, אבל זה ממש להתרגל לשינוי בהתנהלות.

דברים שלא קנינו -
מחמם בקבוקים וסטריליזטור. כי אפשר בלי, אבל אחרי שמתרגלים אליהם צריך להתרגל למשהו אחר. אם זה ישגע אותי אולי כן נקנה (תכלס זה נחוץ לטעמי רק כל עוד אני בשאיבה בלעדית, אח"כ זה כבר יהיה מעט פעמים ביום אז פחות קריטי).

כיור -
שממש קרוב אל לולו לשטיפת הבקבוקים, ולא צריך ללכת למטבח כל פעם...
האמת שזה היה רק כשהייתי לידו בפגייה. בחדר הכיור גם היה לא נוח ורחוק יותר. וגם לולו בכלל היה בקומה אחרת...

דברים שאני ממש לא מתגעגעת אליהם -

הבגדים המעצבנים של הבית חולים.
יכולנו להביא בגדים משלנו, אבל גם לקח זמן עד שקנינו קטנטנים כאלה (ניובורן עדיין קצת גדול עליו, לפני שבועיים נגיד זה היה ענק בשבילו),
וגם לא היה לי כוח להתעסק עם עוד כביסות משלנו (לדאוג שלא לוקחים בטעות לכביסה של הבי"ח, להעביר כל פעם לאמא שלי לכביסה, לחכות כמה ימים שהיא תחזיר).
אז עכשיו סוף סוף לולו לובש בגדים יפים וחמודים, שאפשר להלביש בקלות וגם לא גדולים עליו ב10 מידות (המכנסיים של הבית חולים היו ענקיות עליו).

מד סטורציה -
אתמול עשיתי לו לימות בכף רגל, ןבשניה הראשונה חיפשתי באיזה רגל המד סטורציה כי לא ללחוץ עליו.. פתאום קלטתי שאין לו.
וגם, הוא היה מפריע להחלפת חיתול וההלבשה ועכשיו בלי כבלים וחוטים זה הרבה יותר פשוט, וגם לא נופלות לו המכנסיים כי החוט מושך אותן.

ואין ספק שהשקט והחושך וזה שאפשר לשלוט בזה בעצמי.

ולישון צמוד אליו שזה פשוט מטורף ואיך לא היה עד עכשיו.

ולשכב במיטה ולא על הכורסא.

אה, ואתמול התקלחתי במקלחת נורמלית.
בלי כפכפים, בלי לסחוב איתי דברים חצי מסדרון, בלי להיגעל כשמשהו נוגע בריצפה.
זה היה הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי הביתה...

ניחוח אדמה אחרי הגשם

כמה כיף לשמוע שאתם בבית, בנוחות ובשקט ! ושהכל יותר קל, ההנקה, החלפת החיתולים, השקט והפרטיות והניקיון
@} @} @}

נשמע ששניכם צריכים את ההסתגלות הזו לחיים בבית, למרות שהיה כל כך קשה בבית חולים... כן התרגלת לצורת התנהלות מסויימת (כמו עם הכביסות)

אני זוכרת שגם אני כעסתי עליו בלילה כשהייתי כל כך עייפה... זו הרגשה ממש קשה.
אבל אני מאמינה שאחרי כמה ימים של התאוששות בבית, לאט לאט תתחילי לצבור כוחות, להצליח לישון איתו יותר בקלות,
פשוט יש לך עייפות מצטברת ענקית מהחודש שביליתם בבית חולים, ולכן את עדיין לא מרגישה את הכוחות חוזרים כל כך מהר

שינה משותפת זה עניין של הרגל, אם את עדיין לא מרגישה בטוחה ועייפה מדי,
את יכולה כמו שהציעו לך לשים אותו ב"אמבטיה" של עגלה (עשינו ככה כמה ימים בהתחלה)
או לשים ביניכם כרית נחשוש.

הסטריליזטור יחסוך לך שטיפת בקבוקים ? לא היה לי אבל שמעתי שזה יכול להיות שימושי, ואם זה משהו שמאד מעסיק ומעייף אותך כל היום, אולי שווה.
או לקנות עוד בקבוקים כדי שתוכלי לשטוף רק בסוף היום או לבקש מאמא שלך.

כרגע הוא ישן בתוך קן כזה שהביאו לנו, על המיטה לידי. היום כנראה נרכיב מיטה שיכולה להתחבר ונשים אותו שם כדי שלבעלי יישאר מקום... הלילה הוא ישן בסלון.
סה"כ אין לי בעיה עם המידות אליו, זה דווקא נוח ונעים לי.
רק שלו זה לא מספיק והוא רוצה להיות ממש עליי, רק אז הוא ישן ברוגע...
זה קצת מצחיק כי חודש עכשיו ישן במיטה נפרדת ורוב היום היה ישן שם ולא עלינו.

אבל האמת שבאמת בימים האחרונים גם בפגייה היו פעמים שהשינה שלו הייתה לא שקטה והיה צריך יותר יחס מאיתנו תוך כדי. כנאה סתם כי גדל קצת.

וגם כי שם היה רגיל לישון על הבטן (הוא מנוטר כל הזמן אז הם לא חוששים) , ופה אני שמה אותו רוב הזמן על הצד. על הגב הוא פחות אוהב.
אולי אשים אותו על הבטן כשאני לידו ומספיק ערנית, חושדת להשאיר אותו על הבטן כשאני ממש ישנה.
מצד שני אם אני ערנית אז כבר שיהיה עליי, הרי הבעיה זה כשאני רוצה לישון...

לגבי הסטריליזטור - זה לא במקום לשטוף בקבוקים, אלא בנוסף. פעם ביום צריך לעשות, או במכשיר או להכניס לקערה מלאה מים רותחים. זה דווקא נראה לי לא כזה כאב ראש אבל נראה איך זה הולך.
אתמול עשיתי בפגיה אז עדיין לא עשיתי בבית.

נקנה עוד בקבוקים בשבילו, פשוט לא קנינו הרבה מראש כי רצינו לראות עם מה הוא מסתדר. באמת יש אחד שהוא אוהב יותר. נקנה עוד.
אבל בכל מקרה יישארו החלקים של המשאבה, ולקנות עוד נראה לי מוגזם כי זה 300 שקל לערכה דו צדדית...

תכלס השטיפה לוקחת לי דקה וחצי, אבל זה הלקום מהמיטה וללכת למטבח ולהתעסק עם מים ואחרי זה או לנגב או לחכות שיתייבש. קיצר יותר מדי התעסקות כל 3 שעות ועוד באמצע הלילה.

שליחה על ידי שקטה* » 07 מרץ 2019, 12:00

מזל טוב על החזרה הבייתה!

גם לי זכורים רגעים של כעס וייאוש בגלל העייפות המצטברת. אין ספק שזה קשה. זה פשוט עדיין מאוד הישרדותי כרגע אבל דברים ייכנסו לאיזון לאט לאט.
בהחלט הייתי משתמשת בעריסה חלק מהזמן אם זה עוזר לך לישון, לי קשה לישון ליד תינוק למרות שזה כיף להתחבק איתו. אבל זה גורם לי לשינה קלה ומופרעת מדי כי אני מודעת כל הזמן לנוכחותו ולא מעיזה גם להסתובב או להחליף תנוחה, ממש לא נוח.
מבחינת שאיבות, יש מצב להחליף חלק מהן בהנקה?

שליחה על ידי שקטה* » 07 מרץ 2019, 12:04

כתבנו ביחד אז עכשיו ראיתי שענית לגבי עריסה.

שכחתי לכתוב שהפיזיותרפיסטית בדקה אותו אתמול והתפעלה מאוד.

הוא היה כבר ער ורעב אז זז המון (לא מצאנו זמן אחר לעשות את הבדיקה, כי אחרי האוכל אי אפשר שלא יפלוט ובשאר הזמן הוא ישן מדי... אז משכנו אותו טיפה).

שאלה אותי אם זה היה בבטן שלי הדבר הזה.
אמרתי לה שממש כן והוא לא הפסיק לבעוט וממש להכאיב.

בדקה כל מיני רפלקסים ותגובות לגירויים.

בבדיקה של pull to sit בגלל הרעב הוא ניסה לאכול את היד שלו אז הביא את הראש ממש קדימה. היא ממש התפעלה ואמרה שלא ראתה אף פג עושה את זה.

אחרי זה גילגלה אותו מהבטן לגב ומהגב לבטן כמה פעמים. עזבה אותו לרגע כדי לכתוב משהו בדף ואז הילדון התהפך בעצמו! בדיוק כמו שהיא עשתה לו, כלומר לא מלא תנועות ואז איזו התהפכות פתאומי, אלא עשה את זה ממש יפה.
אמרתי לה שאתרגל איתו בבית.
בקצב הזה תוך חודשיים הוא זוחל P-:

לגבי טונוס ידעתי לבד שאין לו טונוס נמוך, זה די ברור כשרואים אותו זז... למרות שלא עשיתי לו בדיקה כי אני לא לגמרי זוכרת איך ותמיד יודעת סתם לפי העין, גם בעבודה.
למרות שהשנה גיליתי שלפעמים אני טועה בין גמישות יתר לטונוס נמוך, כי לרוב הם באים יחד וזה מה שאני רגילה לראות.
אבל השנה למשל הגיע ילד עם גמישות יתר וטונוס תקין, ולא זיהיתי את זה עד שהפיזיותרפיסטית הראתה לי איך היא בודקת.

כשניסתה לבדוק ללולו מעקב עיניים הוא ממש לא שיתף פעולה, חשבתי שזה בגלל שעשו לו בדיקה עיניים בבוקר והיה עם טיפות שנראה לי מטשטשות.
אבל אחרי הבדיקה שלה לקחתי אותו עליי לאכול, והוא ממש הסתכל עליי הרבה זמן והיא שוב התפעלה ממנו.
אמרה שבגיל שלו מתוך 2 דקות שמנסים לרוב יש מעקב עיניים של 10 שניות בערך.
אז אצלו לפעמים הוא באמת בורח או בוהה, אבל לפעמים הוא ממש מסתכל או מפנה מבט למשהו קרוב.
למשל אם אאכיל אותו ובעלי יתקרב אלינו, הוא יסתכל לכיוונו ובזמן האחרון גם ממש מפנה את הראש. ואם הוא יתכופף לכיווננו לפעמים הוא ממש ישאיר את המבט לאורך זמן.
כמובן שבגלל שזה אחד החששות העיקריים שלנו (בגלל העבודה שלי, ובגלל הטיפולים, ואולי גם בגלל שהוא פג ואלוהים יודע איזה עוד קבוצות סיכון סטטיסטיות יש), זה הדבר שאנחנו כל הזמן מחפשים בחשש. למרות שאני יודעת שהוא קטנצ'יק אז לא באמת אמור להסתכל עלינו עכשיו לאורך זמן....

בכל מקרה הייתה בדיקה ממש נחמדה והיה כיף לראות אותו ככה.
הבנתי שאני לא זוכרת כמעט כלום מהקורס התפתחות מהתואר, אז שאלתי אותה כל דבר שהיא בדקה כדי לנסות לראות גם. למרות שיש הרבה דברים שלא קלטתי בדיוק.

נראה לי שאקרא יותר כי זה מעניין.
למרות שאני בספק שיהיה לו איזה עיכוב מוטורי כי זה בהחלט תחום חזק אצלו.

היא אמרה שאין לה שום דבר להדריך אותנו, כי הוא באמת מראה יכולות טובות וגם יש לי את הידע הבסיסי על התפתחות.
ורק לשים לב לסימטריה בין הצדדים.
באמת אני צריכה לשים לב לזה כי הנטייה שלי היא להחזיק אותו רק בצד הדומיננטי שלי ולגשת כל הזמן מאותו כיוון.
זה מצחיק כי אצל תינוקות של אחרים אני ממש שמה לב לטורטיקוליס. אצל תינוק של חברה שמתי לב בשלב שבטיפת חלב עוד אמרו לה שאין לו העדפה (ואז אמרו שכן, והיא הלכה לפיזיותרפיה וזה כמובן הסתדר אחרי איזה 2 פגישות). אבל על עצמי קשה לי לשנות וגם לא תמיד שמה לב...
בעלי דווקא משנה יותר, וגם היד הדומיננטית שלו שונה אז אולי זה יאזן.

עוד מעט כשקצת אתרגל לבית אתחיל גם עם עיסויים, שבבית חולים לא הרגיש לי מתאים לעשות.
כלומר אנחנו תמיד עושים קצת לחיצות ומגע עמוק, אבל עוד לא עשיתי לו ממש עיסוי בלי בגדים ועם שמן ובכל הגוף.
עד עכשיו הוא גם הרגיש לי קטן די ופחדתי לשבור אותו קצת... עכשיו הוא טיפה גדל אז אולי ארגיש יותר בטוחה.

וצריכה גם להסתגל לעניין הקנגורו בבית.
בינתיים הוא הרבה עליי, אני חצי בלי חולצה כדי שיהיה קרוב לציצי, אבל הוא לבוש כי אני מאוד מפחדת שיהיה לו קר.
מאז שהגענו הביתה הידיים שלו כל הזמן קרות ואני כל דקה בודקת אם הוא מרגיש חם מספיק.

אז צריכה להסתגל לפה ולהרגיש שהוא לא קופא ואז אוריד לו בגדים (האמת הוא גם כזה חמוד איתם שאני מתבאסת...בבית חולים הבגדים היו כאלה מכוערים שברור שהוא היה הרבה יותר יפה ערום ).

הוא כבר שעה ישן ממש טוב, כי הוא עליי...
ברור לי שאם אוריד אותו הוא יתחיל לחרוק.

הבעיה הכי גדולה זה כשאני צריכה לשאוב, או כשאני מתה לישון קצת.
שאר הזמן תכלס אין לי בעיה שהוא ישכב עליי. זה ממש נעים.

מבחינת שאיבות, יש מצב להחליף חלק מהן בהנקה?
כרגע אני עוד לא בטוחה... אני באמת חושבת שהוא לא מצליח להוציא חלב כמעט, ובטח בימים האחרונים שהחלב יוצא ממש בקושי, הוא יצטרך ממש להתאמץ.
הכוונה לא עם המשאבה, אלא בסחיטה ידנית. יוצאות לפעמים ממש טיפות. בקושי יש זרם חלק מהזמן...
אני כן אתן לו לנסות, מקסימום אם לא יצא לו יותר מדי אז זה לפחות יעודד ייצור חלב, וגם הוא יירגע במקום מוצץ. אבל לא בטוחה שזה יכול לבוא במקום ארוחות כרגע...

מקווה ממש שהיועצת תגיע בימים הקרובים ונעשה תכנית לזמן הקרוב.
היא צריכה עוד לחזור אליי להגיד מתי היא יכולה.

לגבי העריסה, אמא שלי תביא היום מיד שרה שתהיה פה ליתר ביטחון. אפילו סתם כדי שנוכל לשבת כולנו בסלון והוא יהיה לידנו ולא רק עלינו.
למרות שכמו שזה נראה בינתיים, לא בטוחה שהוא יסכים להיות בה... הוא ממש רוצה להיות צמוד (שזה הגיוני, רק מתיש...)