יו שירה איזה סיפור נחמד
העיקר שנהניתם...

ניסיתי להכין את המלאווח (אחרי 3 חודשים... מרגישה יותר טוב עם ההריון)
[u]מה הכוונה להכין עם הילדים ? זה לא בצק לעוגיות- מה הם יוכלו להכין ?[/u]
הכנתי עם הילדים. היה להם כיף לא נורמאלי.
הם שפכו את החומרים לקערה איתי, הם לשו את הבצק, הם חילקו לכדורים קטנים, הם החביאו את קוביות החמאה בפנים בהתלהבות גדולה (ולא הסכימו לגלות לאבא את הסוד מה הם החביאו בפנים), הם רידדו בחדווה רבה והשתפרו מאחד לאחד.
הם הכינו עגבניות מרוסקות עם פומפיה עם אבא אחרי שהוא חזר, כשאני הייתי עם המחבת
(הטיגון לקח שעות וטוב שאבא כבר חזר,אחרת אין סיכוי שהייתי מצליחה בזה, הם קטנים הילדים שלי).
הם היו מאושרים.
מרוב אושר הקטן נהיה שבע רק משלב ההכנה ובקושי טעם בפועל (כמה אופייני)

בקיצור, אם יש לאמא כוח,זה ממש כיף להכין עם ילדים (וסיים לנו את הערב בכיף ובחיוך,אחרי שצהריים היה מלא מריבות ביניהם ואיתי).
הבעיה היא שלאמא ממש נגמר הכוח אחרי כל זה, לעמוד ליד מחבת ולטגן זה לא בשבילי, מזל שזה גם לא בריא, אז לא נראה לי שנעשה את זה שוב בזמן הקרוב לפחות.. נסתפק בדברי פשוטים יותר

תודה על המתכון

[u]מכירות (או מכירים) מתכון ללביבות ירקות בלי קמח או דגנים לסוגיהם, ובלי מוצרי חלב?[/u]
אני מגררת את הירקות בפומפיה,
סוחטת את הנוזלים היטב,
מוסיפה תבלינים (לרוב כורכום+פלפל שחור כדי שהכורכום ייספג+מלח)
מוסיפה 2-3 ביצים (לפי הכמות)
אני מוסיפה גם 2-3 כפות קמח כוסמין אורגני מלא אבל אפשר פשוט לגרר טיפה יותר תפוח אדמה, שעוזר להדביק, או להוסיף משהו מדביק כמו קצת קינואה מבושלת או קצת קטניות מושרות/מונבטות כמו שכתבה [po]טנא מלא כוכבים[/po].

שלום,
[u]מכירות (או מכירים) מתכון ללביבות ירקות בלי קמח או דגנים לסוגיהם, ובלי מוצרי חלב?[/u]
בטח!
אני מכינה לביבות עם ירקות ובהן ירקות חיים מגוררים (גזר, סלק, בטטה וחברים), וכל השאר משתנה: קטניות מונבטות (מבושלות או חיות, תלוי), קינואה מבושלת או מה שיש במקרר.
לפעמים אני מוסיפה קמח תירס או אורז, לפעמים קמח רגיל, לפעמים קוואקר. קצת שמן. עלים ירוקים (נענע, פטרוזיליה, כוסברה, בזיליקום, מה שאוהבים). על כל העיסה - ביצה אחת, אם אני מרגישה צורך. אם לא אז לא.
בדרך כלל אופה, אם אני ממהרת, אז מטגנת.

הטעם משתנה לפי המרכיבים בכל פעם. חברים ובני משפחה מספרים שהם מרגישים הרבה פעמים טעם של בשר, בעיקר אם יש קטניות כמו עדשים או מש בפנים (לא טעמתי בעשרות השנים האחרונות, אז לא יודעת).

הנה [url=http://vegansontop.co.il/quinoa-lentils-burgers/,]מתכון מהרשת[/url] שדגתי עכשיו (לא ניסיתי את זה ספציפית).

אנחנו אוכלים לביבות המון, בן השלוש מאד אוהב גם.

ומוסיפה על בשמת - מש מונבט (פשוט מש, בקערה עם מים, להפוך ולערבב על השיש במשך יממה או שתיים) הופך לנבטוטים נפלאים שאפשר להוסיף לסלט ירקות פשוט, סלט כרוב, להפוך לסלט בעצמם עם לימון ושמן זית, לבשל וכו'.
פשוט וטעים גם כחטיף.
בתאבון!

מכירות (או מכירים) מתכון ללביבות ירקות בלי קמח או דגנים לסוגיהם, ובלי מוצרי חלב?
האם הביצה מצליחה לשמור על כל העסק מהתפוררות, או שבעצם מקבלים מעין חביתת ירק?

וואו, המון זמן לא הייתי פה, עכשיו נאלצתי להשלים טונה הודעות בבת אחת... (-:

[u]המשפט "היחס בין אומגה 3 לאומגה 6" הביא לי את ויקיפדיה ואתר קופ"ח כללית.[/u]
אוקיי, שני מקורות שלא הייתי נוגעת בהם בקילשון. הם בפיגור של שנים, וכמובן נשלטים ע"י אינטרסים שלא ממין העניין.

כן ממליצה על ווסטון פרייס (עכשיו לקרן ווסטון פרייס יש אתר חדש באינטרנט, כמובן ממליצה לקרוא את הספר שלו), על גארי טאובס, למשל Good Calories, Bad Calories, אם רוצים בעברית תגגלו גיא בן צבי, אומגה 3 גליל. ועוד.

[u]מה אני רוצה? לשאול אם העיסוק באוכל ובמשקל באמת עוזר לנו לרדת/להיות בריאות או אולי משמש לנו דרך להלקות את עצמנו כדי להבריק את המצפון השמנמן...ורוצה לנסות לכוון לאופציה הראשונה.[/u]
אני לא בכיוון השמנמן, הייתי בתת משקל כל חיי ועכשיו מצליחה כבר כמה שנים להיות יותר בריאה וגם הצלחתי לעלות במשקל |יש|. אז כן, זה באמת עוזר לי. תיכף אפרט.

[u]תאורטית זה נכון, אבל בפועל אני מרגישה שהאינסטינקטים שלי כבויים או מוחלשים וגם ממוסכים בהרבה עובדות והשערות שצברתי במהלך שנותיי.[/u]
כן, גם אני הרגשתי את זה. אי אפשר לדעת מה באמת מתאים לך כשכל התזונה בעצם לא מתאימה. צריך להתחיל איפשהו ואז להתחיל להקשיב. ככל שמצליחים יותר לזקק, כך מצליחים יותר להקשיב.

[u]אני חושבת שילד צריך לגדול על סירים וניחוחות תבשילים, זה חלק מהחום של הבית.[/u]
בתור רזה בת למשפחת רזים, אמא לרזים - ככה בדיוק גם אני מרגישה.
אני הכי מרוצה מעצמי כשכל המקרר מלא סירים ויש המון אוכל וכל ילד יכול למצוא לו משהו (יותר מאחד) שהוא אוהב וטעים לו. אז אני מרגישה אמא אמיתית. אולי זה מפני שאין לנו תפיסה של "האוכל כנחמה". יותר בכיוון של בררנים איומים, מעדיפים לרעוב ורק לא לאכול משהו שלא רוצים/לא מתחשק/מגעיל אותנו/לא אוהבים...
וכל מה שלמדתי מסבתא, אלה הדברים שהכי קל לי רגשית לבשל {@ אפילו שהם הכי מסובכים (חביתיות ממולאות פירה עם בצל מטוגן נגיד... מממממממ).

אז באתי לשתף בכמה טריקים שלמדתי בחודשים האחרונים על ירקות, איך להוסיף המון ירקות לתפריט בלי להרגיש:
[list=1]
[*] אני מאדה תרד ומגישה סתם מאודה
[*] עושה המון לביבות ירקות בכל מיני שילובים
[*] מגישה ירקות חתוכים בצורה חמודה: למשל, עיגולי מלפפון מסודרים בצורת פרח שבמרכזו של כל אחד מהם חתיכת זית. או רצועות פלפלים צבעוניות שמונחות שתי וערב באי סדר אלגנטי, מזכיר קצת דוקים, או:
[/list]
סלט כרוב וגזר עם מיונז ביתי
סלט גזר וצנונית/צנון עם שמן זית
סלט מעגבניות חתוכות דק עם בצל לבן קצוץ דק, קצת נענע מהעציץ וקצת זיתים חתוכים, והמון שמן זית טעים
פסים של גזר, מלפפון, וכדומה על צלחות קטנטנות
טחינה עם המון פטרוזיליה וגם שום
עלי חסה רעננים שטופים
סלט עגבניה מלפפון בצל חסה

ירקות כמו עלי מנגולד וכדומה אני הרבה פעמים קוצצת בלביבות ירקות, או עושה מרק ירקות עשיר.

סלק:
הכי אהוב עלי - מבושל בקליפתו. אחר כך מקלפים, חותכים לקוביות, מוסיפים שיני שום קצוצות, וסוחטים לימון מעל. אלוהי.
כמו כן - מרק סלק קר: מבשלים סלקים מקולפים. בלי כלום. כשמתקרר, מגררים בפומפיה, שמים מלח וסוחטים חצי לימון. נפלא קר, עם שמנת למשל.

טוב, יאללה, הרעבתי את עצמי. הולכת להכין לביבות ירקות (-:

_הבנתי ששומן משביע ומונע צורך במתוק
אני זוכרת במעומעם שאמרו לי משהו דומה על חלבונים, וחשבתי שאולי יש קשר ביניהם - אז אני תוהה מה הקשר._

אה, הבנתי. זו קצת הכללה, כלומר, באופן כללי זה נכון אבל יכולות להיות חריגות. שומנים מביאים להפרשת הורמון שמאותת על שובע אצל רוב האנשים, ולכן רובנו מפסיקים לאכול די מהר אם האוכל שמן. אבל יש אנשים (בדרך כלל שמנים) שהתפתחה אצלם תת-רגישות להורמון הזה, ככה שאצלם המנגנון הזה לא עובד.

לגבי חלבון, כשבודקים כמה קלוריות אנשים אוכלים עד שהם מרגישים שבעים, בדרך כלל חלבון מביא לשובע על כמות קטנה יחסית של קלוריות לעומת שומן או פחמימות.

פחמימות אפשר להמשיך ולאכול די הרבה בלי לשבוע, אלא רק להתמלא. או בניסוח של אמא שלי: גם כשהקיבה מלאה לגמרי מהארוחה, לקינוח יש קיבה נפרדת.

המסקנה היא, לדעתי, שאם הבעיה היא תחושת רעב או שובע, אז כדאי לוודא שהארוחות יכללו חלבונים ו/או שומנים, ולשים לב לא להגזים עם הפחמימות.

[u]ואהבתי מאוד את הדו-שיח היפה, הכן והמכבד, שהתפתח בינך, אבישג, לבין גוגוס.[/u]
כן, גם אני אהבתי את התשובה של גוגוס וגם תכננתי להגיב וכהרגלי הדרדרתי אל מחוזות אחרים ומיותרים.

[u]אז כן נסכים. נסכים שיש אנשים שלהם זה מתאים ויש שלא, ונקווה ביחד שכל אחת תצליח, בדרך שלה, לא לשרוט את הילדים שלה בענייני אוכל. תשמרי על כתובת המייל שלך ונדבר שוב בעוד עשרים שנה ונראה מה יצא לנו. אם באופן עוד יהיה כאן נפתח ביחד דף של זקנות השבט.[/u]
ומוסיפה שנזכה לא לשרוט את הילדים שלנו בכלל (או שיהיה לנו מספיק כסף לממן להם את הפסיכולוג שישמע על ההורים הלא מכילים שיש להם (-8 ).
חברה אמרה לי פעם שחברה שלה, מנהלת אולפנא (תיכון לבנות), אמרה לה שהיא מתפללת על דבר אחד - שהם לא יגרמו נזק לתלמידות (יש לי חברות שהן לא חינוך ביתי אבל איכשהו מהשיחה איתן אני תמיד משתכנעת בצדקת דרכי)

אז נתראה ב"ה ב - 28/05/33 יהיה מעניין לשמוע בכלל תובנות על החיים שלנו בעוד עשרים שנה.

[u]הייתי שמחה לענות, אבל אני לא מבינה את השאלה. רוצה לנסח בצורה שונה?[/u]
הבנתי ששומן משביע ומונע צורך במתוק
אני זוכרת במעומעם שאמרו לי משהו דומה על חלבונים, וחשבתי שאולי יש קשר ביניהם - אז אני תוהה מה הקשר

[u]מכל הדף הזה הכי מתחשק לי שתהיה לי סבתא מרוקאית עם צמידים מזהב.[/u]
גם הסבתות הג'רביות שוות (תוניס)
וגם הסבתות הסופיות (אלג'יר)
אבל הכי שווים זה הצמידים

הייתי שמחה לענות, אבל אני לא מבינה את השאלה. רוצה לנסח בצורה שונה?

[u]בכמה מילים אני אשמח לשמוע על הקשר בין חלבונים לשומנים.[/u]

גם אני.

ואהבתי מאוד את הדו-שיח היפה, הכן והמכבד, שהתפתח בינך, אבישג, לבין גוגוס.

אני בטוחה, שאם תחפשי - תוכלי למצוא...

המשיכי ישירות לדף [po]מחפש סבתא או סבא[/po] :-)

הערה לא קשורה -

מכל הדף הזה הכי מתחשק לי שתהיה לי סבתא מרוקאית עם צמידים מזהב.

בכמה מילים אני אשמח לשמוע על הקשר בין חלבונים לשומנים

תודה ויום טוב

תודה, נשמע מעניין

מה אוכלים כדי לשבוע? ראשית,: סלט גדול עם הרבה עלים, שמן זית, לעיתים טחינה ואגוזים בתוכו. וגם- ירקות בתנור: כרובית, חצילים, קולורבי, בצל, קישואים. ואפשר לאכול ביצים ובשר. לא צריך הרבה בשר, צריך בדיוק כמה שהגוף רוצה.
אני גיליתי שכשמפסיקים לגמרי סוכר וגלוטן, וכל אוכל מתועש, המצב ההורמונלי משתנה וקל הרבה יותר לחוש שובע וסיפוק. אגב אנחנ כמעט לא אוכלים תפוחי אדמה, בננות ובטטות.

מעניין הקשר בין אוכל וקירבה.
אני גדלתי בקיבוץ. אוכלים בחדר-אוכל. בבית אין ריחות בישול. פעם-פעמיים בשבוע יש ריחות של אפיה, בכל הקיבוץ (בעיקר יום חמישי).
כשאמי התחילה לבשל בבית, אני כבר לא גרתי בקיבוץ.
ובכל זאת, יש מאכלים שגורמים לי להרגיש "בבית". אולי מאכלים שמזכירים לי את הילדות.
קראתי פעם איפה שהוא שריחות וטעמים הם החושים שמפעילים הכי טוב את הזכרונות. אז אולי הקשר הוא בין אוכל וזכרון ולאו דוקא אוכל וקירבה. אם הזכרון הוא של ילדות טובה ושמחה, אז זה מה
שנרגיש כשנאכל אותם, לא כך? ואם אני מוצאת את עצמי מכינה בעיקר אוכל שלא מחובר לילדות, אולי זה כי אני לא כל-כך רוצה להיזכר בה?

[u]אם אוותר על הבישול והאפייה אוותר על משהו מהותי וחשוב למשפחה שלי, מכיוון שאצלנו בהחלט לאוכל היה מקום ביצירת האווירה הביתית אני כן רוצה להמשיך במסורת הזאת.[/u]
כתבת יפה, אבישג. וזה אפילו קצת מרגש לראות ככה את המילים האלה. אני מכבדת את זה מאוד. אני גם בטוחה שזה לא בהכרח מייצר תסביכים אלא שהם נוצרים אם מסבכים את זה. כלומר, אם בשבילך יהיה שם רק יופי ומסורת וקירבה אז אלו הדברים שייווצרו (שני יודים? שני ווים? גם וגם? אוף, המילים האלה... מיכ------ל....).
מעבר לזה, מסורת לא עושה לי את זה, בלשון המעטה, ולך כן. בשבילי, זה שמישהו עשה משהו לפניי זו לא סיבה אפילו לבדוק אותו. אם זה יסקרן אותי אני אבדוק, אבל אני מודה שמעולם לא הבנתי את הצורך לעשות משהו כדי לשמר החלטות של אנשים אחרים בזמנים אחרים.
אז כן נסכים. נסכים שיש אנשים שלהם זה מתאים ויש שלא, ונקווה ביחד שכל אחת תצליח, בדרך שלה, לא לשרוט את הילדים שלה בענייני אוכל. תשמרי על כתובת המייל שלך ונדבר שוב בעוד עשרים שנה ונראה מה יצא לנו. אם באופן עוד יהיה כאן נפתח ביחד דף של זקנות השבט שייקרא [po]לאכול בכיף שלב המסקנות[/po]

< לכי תדעי, אולי עד אז יהיה שלום ונסכים על עוד כמה דברים ;-) >

וואי מצ'רה, אני לא זוכרת כלום, רק כשאמא שלי מדברת אני נזכרת מעט (ממש מעט)
איי ירידת הדורות

גוגוס ואישה אני ממש לא מסכימה אתכן בעניין האוכל כאווירה ביתית, ואין הכוונה לאכילה כפיצוי או נחמה אלא שהאוכל כשמו כן הוא : תקרובת - מלשון קירבה בין אנשים.
גם אני גדלתי בבית חם, וחלק מהחום בהחלט קשור לבישולים וניחוחות, לא רק ולא בעיקר אבל אני מוצאת קשר. מעבר לכך שאני רואה בכך חשיבות, אני גם מאמינה במסורת אז אם אתן גדלתן בבית חם בלי קשר לתבשילים אשריכן, אני חושבת שאם אוותר על הבישול והאפייה אוותר על משהו מהותי וחשוב למשפחה שלי, מכיוון שאצלנו בהחלט לאוכל היה מקום ביצירת האווירה הביתית אני כן רוצה להמשיך במסורת הזאת.
אז בעניין הזה כנראה לא נסכים (צר לי גוגוס, היה לי ממש קשה לחלוק עלייך, קושי נפשי, אחר כך אמרתי לעצמי, תחושה כזאת, שנראה לי שיש עוד נושאים בעולם שיש סיכוי שאנחנו לא ממש מחזיקות באותה דעה, אז אני אתגבר על צער המחלוקת ואקבל את העובדה שייתכן מצב שבו לא נסכים)

טל, תודה על כל התשובות. ועוד שאלה אם אפשר:
אני מוצאת (למרות אהבתי הרבה לחסה למשל) שאני זקוקה למשהו "סותם" (מה שנקרא "משביע").
במה את משתמשת על מנת לשבוע ולהתמלא בהעדר הדברים הסותמים הרגילים (דגנים, קטניות, כמות גדולה של תפוחי אדמה)?
נראה לי שאפשר להתמלא עם בשר, אבל רק כשזה בכמויות ממש ממש גדולות, ואני לא בטוחה שבא לי לאכול כל-כך כל-כך הרבה בשר כמו שאצטרך כדי לשבוע אם אין תפוחי אדמה למשל.
נכון שיש גם בננות ובטטות, אבל המגוון נראה קצת קטן כדי לשבוע באמת.
מתיאורך עולה כי את שבעה ומרוצה, ולכן אשמח לשמוע טיפים.

קטניות לא טובות לי במערכת העיכול ולא לרוב האנשים שאני מכירה.
אבוקדו בטח שאוכלים כמו כל ירק ופרי.
אורגני אנחנו מזמינים מערן אורגני. כיוון שלא קונים אוכל מוכן בקופסאות הוצאות המזון סבירות.
דבש אנחנו ממעטים, גם תמרים- זה מתוק לי מדי ועושה לי חשק לסוכרים (פירות לא).
שוקולד- ממיסה מסת קקאו יחד עם חמאת קקאו, ומערבבת עם מעט סטיביה. ממליצה בחום על מתכונים וגם הסברים שמופיעים ב״בלוג דל פחמימות״, יש שם רעיונות מצוינים.

הי טל,
אהבתי מה שעתבת על התזונה שלך ואני רוצה ברצינות לנסות
יש לי כמה שאלות: מה עם קטניות? חומוס, עדשים, כאלה?
מה עם קטניות טריות - אפונה ירוקה, פול ירוק, שעועית למיניה?
ומה עם אבוקדו? ועם דבש?
ואיך מכינים שוקולד?
תודה רבה,
מציפורי.

הי טל
אשמח אם תוכלי לענות
היכן את קונה אורגני במחיר סביר?

בתשובה לשאלות: אנחנו לא אוכלים קטניות, ולא אוכלים דגנים נטולי גלוטן.
אוכלים ירקות, פירות, ביצים, בשר ודגים.

שירה
[u]יש עצות גם לזה?או העיקר להעביר את התקופה הזו?[/u]

אני שוב אנסה לענות. למיטב זכרוני מהדף. לפעמים חור אכילה גורר חוסר אכילה במעיין מעגל סגור. ולפעמים להיות במקום בו יש הרבה מאכלים שונים מונחים על השולחן יכול לגרות למצוא מאכל שאולי מעורר תאבון.


[po]אבישג א[/po]
[u]אני חושבת שילד צריך לגדול על סירים וניחוחות תבשילים, זה חלק מהחום של הבית.[/u]
מכימה עם גוגוס. לדעתי הקשירה בין מזון לאהבה זה אחד הקשרים בעייתיים יותר שאני הייתי רוצה לבטל.

[u]שרק בה מפריעה לי אכילה של בעלי חיים, זה נראה לי בסדר גמור כשזה בכמויות כאלה.[/u]
גם לי. לי בעיקר מפריע העניין האקולוגי, שהתעשיות האלה יוצרות בעיות קשות. לא מתה על הסבל של החיות, אבל מודה שזה שזה גומר לנו את האדמה, המים והאויר מפריע לי יותר. עדיין חושבת שכמויות קטנות מאוד של מזון מהחי (אורגני) הוא בסדר. אני מרגישה שאם כולם יפחיתו אפילו חצי או 80% מהצריכה מהחי רוב הבעיות יפתרו, ונוכל להמשיך ליהנות מזה מדי פעם. בעצם כמו שפעם היה. אכלו מהחי, רק כמויות קטנות מאוד.

[u]לא סגורה על זה שטבעונות מלאה היא התשובה[/u]
כנ"ל. הילדים שלי אוכלים חיה פעם בשבוע וביצים פעם בשבוע. חלב לא. וגם אני, כשיש לי צורך עז, אוכלת חיה. זה קורה לעתים רחוקות מאוד וברמה המוסרית, שרק בה מפריעה לי אכילה של בעלי חיים, זה נראה לי בסדר גמור כשזה בכמויות כאלה.

טל - בעצם השינוי שלך היה לוותר על הדגנים ולהוסיף בשר? אם אני משווה בין מה שאכלת קודם לבין מה שעזר לך כל כך?

[u]מציעה לך את הגישה שלי, שלפחות לעת עתה נראית שעובדת בשביל הילדים שלי - להפריד בין מזון לבין משמעות באופן טוטאלי ולהשאיר את המזון להזנה בלבד[/u]
וואו גוגוס הצלחת לנסח משהו שהוא חשוב בעיני. אני לא יכולה להגיד שאני רואה את זה כמוך ממש - בשבילי מזון הוא לא הזנה בלבד אלא בהחלט גם כיף כיף כיף - אבל אני הצלחתי ליצור הפרדה בין הסוגים המסוימים של אוכל שנתפסים אצלי כביתיים (אוכל חם ומבושל בעיקר, בשר, תפוחי אדמה) לבין אהבה ביני לבין הילדים וגם בין כיף לאוכל. אז ככה שאצלנו (במיוחד בחודשים החמים) מרכיב גדול בכל ארוחה כמעט הוא שייקים קרים/קפואים, גלידות וארטיקים - הכל על טהרת הפירות כמובן :-) וגם סלטים ופירות טריים והילדים מאוד מאוד אוהבים את זה, ואני אוהבת את זה, וזה כבר הפך ל"בית" בשבילם. אפילו שהתחלנו עם זה רק לפני שנה בערך והם כבר היו בני 6,9. אפילו בכוון הרומנטי - פעם בשבילי היה רומנטי לשבת בערב, אחרי שהקידס ישנים, עם תה ועוגיות, וכבר שנים שזה הפך הרבה פעמים ללשבת עם פומלית, אבטיח, אנונה, מנגו...
אני אוהבת תהליכים איטיים וגם לא סגורה על זה שטבעונות מלאה היא התשובה, לכן אצלנו כן יש גם מרק עוף לפעמים, או עוף, או ביצה (חלב לא). אבל המינון של זה הרבה יותר נמוך ממה שאני גדלתי בו. ואני רואה שהילדים שמחים ואפילו מתגאים להביא חברים לאכול אצלנו את הארוחות הפירותיות שלנו.
חלק מהתהליך שלי היה לבדוק את כל המקומות שבהם אני אוכלת אוכל לא בריא בשבילי מתוך משמעות רגשית. אצלי שוקולד היה מקושר חזק לחגיגה של השגים. ואני מאוד אוהבת לחגוג כל השג קטן. כבר כמה חודשים שגם זה הולך ונעלם, ודווקא ההשגים לא והכיף לא :-)

טל, האם את אוכלת דגנים ללא גלוטן כגון תירס, קינואה וכוסמת?

האם את אוכלת קטניות (חומוס... עדשים... שעועית ירוקה...)?

טל, נשמע מדהים! עושה חשק ללכת על זה (חשק שגם ככה מתחיל להיווצר אצלי במחשבה וגם בפועל בימים האחרונים).

הי טל
כתבת שאת קונה ממגדל אורגני במחירים שפוים מאוד
אשמח אם תשתפי מהיכן את קונה ואיך יוצרים קשר
תודה

אבישג, תכתבי כאן כמה פתגמים, בחייאת

טל יקרה, לא מתאפקת :-)
לפני הכל - החוויה שלך נשמעת נפלא! משמחת ומרגשת ועמוקה.
מעבר לכך - התפריט שלי ושל רבות אחרות שמשתתפות בחיוניות כולל די הרבה שומן, פשוט לא מבעלי חיים (ואצל חלק מה"מתייסרות" הוא כן מגיע מבעלי חיים וזה לא מקל על הייסורים כי בתזונה יש עוד הרבה גורמים מעבר למה שנכנס בפועל לפה). עשיתי ניסיון להיפרד מהשומן והכתרתי אותו די מהר כלא מוצלח ולא מספק וכתבתי על זה בבירור. החזרתי לסלט את השמן ולפירות את האגוזים. כשאני אוכלת מספיק שומן (כל אחת ומה שהיא זקוקה לו) אני ממש ממש בטוב ונשמעת בערך... כמוך :-)
חוזרת לקרוא בשקט כי גדול עלי להתערבב ביותר מדף אחד. עד שנגמלתי [b]מזה[/b] אני לא יכולה לחזור אחורה...
שיהיה לך בהצלחה רבה בהמשך הדרך. זה באמת נשמע נהדר ומעורר השראה.

ואם אני כבר כאן אז מילה גם לאבישג שנראית לי חשובה - כתבת [u]אני חושבת שילד צריך לגדול על סירים וניחוחות תבשילים, זה חלק מהחום של הבית[/u]
מציעה לך את הגישה שלי, שלפחות לעת עתה נראית שעובדת בשביל הילדים שלי - להפריד בין מזון לבין משמעות באופן טוטאלי ולהשאיר את המזון להזנה בלבד. החום של הבית נוצר מזה שחם בבית. מזה שאוהבים וצוחקים ומשחקים וקשובים ומתחבקים וכו'. בתפישה שלי אוכל נועד להזין אותנו בצורה המיטבית ולא מעבר לזה. יש מצב שהתסביכים נובעים בדיוק בגלל החיבור בין מזון לדברים שהוא לא קשור אליהם בכלל. יכול להיות שבגיל מאוחר אגלה שטעיתי וזה היה חסר למישהו, אני לא פוסלת את זה. מה שכן, אני עצמי גדלתי בבית שלא היו בו תבשילים וניחוחות אבל הוא היה אוהב וחם בצורה בלתי רגילה והדברים האלה מעולם לא חסרו לי. בדקתי אצל האחים שלי וגם הם לא זיהו שום חסך אז אני מקווה שזה גם יעבוד בשביל הילדים שלי.
אבישג יקרה, שיהיה בהצלחה.

[u]מכירות נשים עם עודף משקל אמיתי שהרזו בשיטה הזו?[/u]
כן. אני. וגם בן זוגי. וגם חברה טובה.
אני בדרך כלל לא כותבת אלא רק קוראת, אבל מרגישה שחשוב שאשתף.
חוויתי לא רק ירידה במשקל אלא גם היעלמות של תופעות גופניות מציקות שנחשבות כחלק מהחיים לרוב. מגרנות לקראת מחזור, כאבי בטן, שפעות, עצבנות ועוד. נעלמו כליל.
אני אוכלת כבר שנתיים בערך ברוח הדברים שכתבו כאן בשמת ויונת, וברוח דברים שכתבו באתר גם ניצן מ. ותמי גלילי. קראתי הרבה זמן את התפיסות התזונתיות הללו, קראתי את הדף גמילה ממתוקים ואחר-כך גם ראיתי את התהליך שעברה חברתי שהצליחה לא רק לרזות אלא גם להחלים מאסתמה, שקעתי עמוק באינסוף מחקרי תזונה ובשלב כלשהו החלטתי לנסות.
הירידה במשקל שלי לא היתה דרמטית כי לא הייתי שמנה - רק כמה קילו מרגיזים ששנים סחבתי עלי (כשישה). בו-זוגי הוריד כעשרים. החברה הורידה כ- 15.
מה השיטה?
גמילה מוחלטת מוסכרים מתועשים ומגלוטן. במקומם - ירקות ובעיקר הרבה שומן בריא: שמן זית, קוקוס, חמאה (אני קונה הולנדית של אוכלי עשב), בשר, דגים.
אין חישובי קלוריות ולא חישובי כמויות רק הגבלה איכותיות: מה שבריא מותר לאכול אותו בשפע, ומה שבריא מוגדר כאוכל שבא מן הטבע, כזה שברור איך ומהיכן הגיע אלינו:
אני אוכלת שפע של ירקות חיים ואפויים (קונה ממגדל אורגני במחירים שפויים מאוד), מעט פירות (כשלושה ביום, לפי החשק), בשר ודגים - כאלה שנקנו טריים אצל קצב מוכר וטוב ומתבשלים בבית, ביצים אורגניות, אגוזים ושקדים (מקדמיה ומלך בעיקר). זהו נדמה לי. לא אוכלת אורז, מעט תפוחי אדמה, לא פירות יבשים, לא מתקרבת ללחם, פסטות וכדומה, לא חלב (כן אוכלים לעיתים גבינות שמנות איכותיות).
השבועיים הראשונים היו קשים, תחושה של גמילה מהתמכרות גופנית. התשוקה היתה לפחמימות - אלה שהופכות בגוף לסוכר.
וזה עבר. אחרי השבועיים הללו היתה הקלה גדולה. שום בעיה של חשקים, לא רעב, ולא תסכול.
הירידה במשקל היתה מאוד איטית. גם אצלי וגם אצל בן-זוגי שהצטרף אלי לתהליך. לא הרגשנו שאנחנו משקיעים בכך מאמץ, גם לא הוספנו ספורט מטורף, לא היינו בדיאטה, אלא פשוט עשינו שינוי תזונתי (ותודעתי) שעם הזמן הפך להיות הרגל פשוט ונוח.
מדהים היה לראות איך חלפו המגרנות האיומות שליוו אותי כל החיים - והייתי צמחונית שהקפידה על מה שחשבתי שהוא אוכל בריא: דגנים מלאים, ירקות, קטניות, לחם מלא, קצת ממתקים. נעלמו חולשות ועייפות, נעלמה עצבנות המחזור, נעלמו כאבי בטן, נעלמו סחרחורות.
מדהים היה לראות איך אפשר לאכול שומן והרבה (הרבה שמן זית בסלט, הרבה שומן כבש) ולרדת במשקל. ולהרגיש מסופקת.
מדהים היה לראות איך כל ההסתבכויות הנפשיות ביחס לאוכל נעלמו - לא התלבטות מה לאכול, לא התייסרות על מה שאכלתי, לא הסתבכות מול מארחים שמתעקשים שאטעם, לא נפילות ובולמוסי אכילה. נעלם גם העיסוק בקשר שבין דפוסי האכילה שלי ובין עניינים פסיכולוגיים שונים: עם התפריט הזה גם כשאני בלחץ אני לא מרגישה חשק גדול לאכול, כשאני אוכלת אני נהנית, אוכלת כמה שאני רוצה, מה שאני רוצה מתוך האוכל שיש בבית, בלי שום התעסקות מייסרת.
מדהים היה לראות איך הבנות הקטנות הצטרפו אלינו: בלי שלחצנו עליהן. פשוט נעלם כל האוכל הלא בריא מהבית והן אוכלות איתנו (לפעמים אני מכינה שוקולד ממסת קקאו, חמאת קקאו ומעט סטיביה, או בננות קפואות שהן כמו ממתק).
מחשבה אחרונה שלי: עקבתי אחרי הדף של גוגוס. אני רואה שם המון התייסרות - אצלה ואצל הכותבות, הרבה מאוד "נפילות" - שבועיים אוכלים בריא ואחר-כך משלימים חוסרים מכל הבא ליד- והרבה הסתבכויות פנימיות. אני חושבת שזו תוצאה של תפריט שכולל ירקות ופירות בלבד, שחסר בו שומן. הוא לא עושה טוב לגוף ולא לנפש. ניסיתי אותו בעבר, והוא לא עבד עבורי.
ברגע שהוספתי את מרכיב הבשר, ובמיוחד - השומן מן החי, הכל השתנה. בן זוגי עדיין בשוק מהמשקל הרב שהצליח לרדת, למרות שכבר שנתיים אנחנו במסלול הזה.

רסיסים כתבת מאוד יפה, החזרת אותי לילדות אם כי אצלנו זה היה שונה, סבתות שלי דיברו עברית גם עם הילדים, אמא שלי לא יודעת ערבית (אבל מבינה), אני כמובן לא יודעת כלום, חבל. קצת זכרונות ילדות מעורבבות במעט מילים בערבית (אי בינתי בינתי - אבא שלי אומר) והעיקר - פתגמי חכמה שאמא שלי עדיין מצטטת לעתים מאמא שלה - עדיף בערבית (נשמע אותנטי יותר).

אני מעדיפה שמה שכתבת ישאר כאן, את יודעת אולי להתעסק באוכל דרך הזכרונות מבית סבתא עוזר לי להבין טוב יותר מה מקום האוכל בחיי.

ואת הצפת בי זכרונות על סבתא שלי ועל הפעם האחת והיחידה שבה הכנתי מופלטות, אז אני מוסיפה ציטוט של דברים שכתבתי איפהשהוא אחרי ההכנה ההיא ואם זה לא המקום תעבירי לאן שבא לך...:
מכינה את הבצק, קצת דביק ונגמר לי הקמח... מניחה את כדורי הבצק להתפחה והולכת להתפלל, לקנות לחם בסופר ובינתיים הכדורים תופחים.
משמנת שיש וידיים, מתייעצת עם אחי ומתחילה לטגן. ערימות של בצק-חמץ נערמות במחבת ואחר כך בצלחת. תוך כדי ההכנה אני לא מפסיקה לחשוב ולהיזכר בסבתא שלי. סבתא-מאמא (קראו לה מזל אבל כולם קראו לה מאמא). הסבתא הזו שנפטרה לפני3 שנים אחרי שנים שבהם כבר לא היתה בנאדם... אבל כשהייתה במלוא אונה, היתה מתייצבת לה פתאם אצלנו בבית, עמוסת סלים ומטפחת לראשה והעיניים התכולות שלה צוחקות בלי מילים.
ממילא לא הבנו את הערבית המרוקאית שלה ותקשרנו רק בהמון הבעות, תנועות ידיים ושברירי מילים בעברית ובערבית. היתה נשארת לכמה ימים, אוכלת אבטיח עם לחם, מקפלת את הכביסה ברגליים ישרות ומתוחות לפנים ומעת לעת, פותחת את המטפחת שמכסה שיער לבן להפליא, מסדרת מחדש וקושרת. ואז, אחרי כמה ימים, היינו קמים לריח המופלטות ויודעים - סבתא כבר נסעה. היא היתה משכימה קום, מכינה את הבצק ואם היינו מספיקים להתעורר בזמן יכולנו לשמוע את רחש קשקוש הצמידים שעל ידיה כשהיא פותחת את עיגולי הבצק ומכינה את מעדן פרידה שלה...

אוי רסיסים, החזרת אותי למטבח ולבית של סבא וסבתא שלי, לא הייתי שם שנים ופתאום ריחות וניחוחות, שש בבוקר סבא מטגן שפינג' במטבח, אני באה לאכול אבל אי אפשר לגמור את זה, בשונה משפינג' מרוקאי, השפינג' התוניסאי הוא גדול ורחב כמו צלחת ועליו שמים ביצה עין ואוכלים עם גבינה וסלט - תענוג, שנים לא אכלתי (אני יודעת להכין רק את השפינג' המרוקאי).
וסיר קוסקוס ענקי מתאדה על הגז וריחות של תבשילים, ממולאים, סלטים
אין מצב בעולם שאוותר אי פעם על בישול ואפייה (על אף שאני מבשלת אולי עשירית מסבתותי) - אני חושבת שילד צריך לגדול על סירים וניחוחות תבשילים, זה חלק מהחום של הבית.

חבילת אבקת אפייה והבצק צריך להיות אממ לא יודעת לתאר, נראה לי כמו הבצק לפיתות, אבל אחרי שלשים אותו הרבה הוא נהיה ממש בצק לש כזה
עכשיו אני ברורה (ניסיתי, בחיי, ופתאום הרגשתי עילגות כזאת)

[u]בעיקר כי זה מעורר לי בלב זכרונות של צלצולי הצמידים של סבתא שלי בזמן שהיא מכינה את המופלטות[/u]
בעלי מכין מופלטות מעולות, אתם מוזמנים אם אתם באיזור
וצמידים, עכשיו הזכרת לי את סבתא שלי ז"ל והצמידים שלה, המוני צמידים מזהב על היד
אוי, געגועים

מבקשת סליחה אם אנחנו מפריעים כאן לדיונים המרתקים, תיכף נסיים, בינתיים תעברו לפרסומות

כפרה, אני אכן כזאת
אחרי שהתעצבנתי על חמותי ז"ל ועל אמי שתזכה לחיים ארוכים גיליתי שגם אני בדיוק כזאת ואין לי שמץ מושג כמה מים אני שמה
שהבצק יהיה כמו שצריך את יודעת... בצק (מקווה שעזרתי (-8 )
מה הכוונה להכין עם הילדים ? זה לא בצק לעוגיות- מה הם יוכלו להכין ?

רגע רגע, מה זה מים כמה שצריך ?? איך הבצק אמור להיות ? רטוב ודביקי או רק נעים ? וכמה אבקת אפיה ? חבילה או כפית ? את ממש עושה לי חשק לנסות להכין עם הקמח 70% שיש לי. בעיקר כי זה מעורר לי בלב זכרונות של צלצולי הצמידים של סבתא שלי בזמן שהיא מכינה את המופלטות... {@

אוי,את מהאלה?:-) (אלה-הסבתות הבשלניות ששמות כמויות לפי הרגש) מה זה מים כמה שצריך? תני איזו הערכה שיהיה לי מאיפה להתחיל, בחיים לא הכנתי מלוואח
ואבקת אפיה הכוונה שקית אחת?
אפשר להכין עם הילדים או שזה לא יוצא בצק מתאים?

[u]מה עם המתכון למלוואח? אפשר לקבל אותו?[/u]
כאן בפרהסיא ? לעיני כל ? לא נעים לי, בפרט אחרי שהצטרפו אל הדף כל בריאות האתר למיניהן

טוב בסדר, שכל הבריאים יעצמו עיניים רגע או פשוט יעברו לפוסט הבא - מי שנשארת לא על אחריותי :

קילו קמח (אני משתמשת חצי לבן חצי מלא
3-4 כפות סוכר
אבקת אפייה
כף מלח
מים כמה שצריך

לשים היטב
מחכים עשר דקות
לשים שוב
מחכים שוב עשר דקות
לשים שוב

עושים כדורים קטנים, שמים חתיכת חמאה בכל אחד מהם, מרדדים עיגול ושמים על מחבת טפלון, לסגור עם מכסה (אין לי אז אני סוגרת עם צלחת), כשזה מעלה בועות להפוך צד שני
זה די הרבה עבודה אני כבר אומרת לך, אבל בעלי מאוד אוהב וגם הילדים (וגם השכנים אבל בדרך כלל לא נשאר בשבילם)

אישה במסע, לא נפגעתי (-: אני אוהבת את הכנות שלך ומצליחה לשמוע אותה בלי שום עוקץ.
אני רק רוצה להבהיר שהמחשבות שלי לגבי המצפון היו במנותק מהדיון על הנחרצות, כי בזה אין לי מה להוסיף. אני, עם עצמי, חופרת באוכל ומרגישה שזו דרך עוקפת להמנע מעיסוקים בריאים באמת...אבל זה לא אבסולוטי כמובן.

אגב-אבישג
מה עם המתכון למלוואח? אפשר לקבל אותו? אולי יום אחד אשתמש בו
(אם יש סיכוי שאני אשנה את התזונה שלי,עדיין לא רואה סיכוי שהילדים ישנו,בטח לא עם מה שאבא שלהם אוכל,אז הרע במיעוטו עדיף)

אישה, הסירי דאגה מליבך. תהיי נחרצת ככל שתרצי.

קראתי פעם את הדף הזה,עוד לפני שהייתי בהריון.לא לעומק,אבל כן הייתי בו.
אבל אני לא רוצה לחזור אליו כי אם אני זוכרת מה כתוב בו-אין סיכוי שאני מצליחה לאכול את זה במצבי העכשווי. אז לא רוצה להוסיף רגשות אשם לעצמי..

[po]מיכל בז[/po]
_רוזמרין, אני חייבת לחזק אותך. אני מוצאת שהדיונים האלה, עם גישתם ההחלטית רק מחזקים ומקבעים אצלי, באופן אישי, פיקסציות וחרדות בקשר לאוכל שגם ככה יש לי בלי עין הרע.

אבל סתם, סתם, כמובן שאני צוחקת... השכלתי רבות במשך השנים וגיבשתי כמה עקרונות מוצקים שכן עזרו לי לעשות סדר בשפע האוכל שיש מסביב. כמו כן, התבלבלתי עד קצות הציפרניים ואני אכן מהנשים המושפעות האלו שרוזמרין נזעקה להגנתן, אז תודה רוזמרין._

מיכל, אז מה את רוצה שאעשה? אני שואלת בכנות, בלי שום האשמה, ומקווה שלא תפגעי ממה שאני כותבת. מפנה את השאלה גם לגבי רוזמרין.

אני מתבטאת מנחרצות כשיש לי דעה נחרצת. לרוב אני מנסה לזכור לרשום בהודעה [b]לדעתי[/b], שזה מרכך אותה, אבל ההודעות עדיין נכתבות בצורה נחרצת.
נחרצות של אחרות לא מפריעה לי, כמו של "גורואיות" השונות לא מפריעה הנחרצות אחת של השניה.

ולדעתי האישית, מושפעות שכזו היא לא מצב רצוי והיא מראה על בעיה כלשהי. וזה לא אינסטינקטיבי מבחינתי לחשוב על בעיות של אחרות שלא קשורות ישירות לדף.
למשל, לא חשבתי בכלל על הרעיון של [u]או אולי משמש לנו דרך להלקות את עצמנו כדי להבריק את המצפון השמנמן...[/u] פשוט כי הקשר היחידי שאני מוצאת בין מוסר לאכול זה הנזק הנגרם לעולם מייצור המזון, שיכול לכלול התעללות בבעלי חיים בתעשיות הבשר והחלב <עוד נימוק לטובת אורגני, אבל גם לטובת אוכל עשב וחוות מוכרות> וזיהום של הסביבה בהדברה רעילה בצומח לא אורגאני, כמו גם בהובלה של מזון לא מקומי.

זה לא שאני לא רוצה להתחשב, ומובן שאני לא מאשימה אתכן בדבר - כולכו נולדנו לפחות או יותר אותה תרבות, כולנו מתמודדות עם כל מיני מסרים מחלישים. אני פשוט לא תמיד חושבת על זה. אז אני מנסה לזכור להוסיף את המילה [b]לדעתי[/b] ואני חושבת שאני די מצליחה בזה, אבל אין לי רעיון לשום דבר אחר שאני יכולה לעשות. זו הדעה שלי. היא דעה נחרצת בהחלט. היא נחרצת משום שהיא מבוססת על מחקר שלי בנושא. היא לא מחייבת אף אחת.

אני לא רוצה לפגוע בך, אבל גם לא רוצה ולא מוכנה להעמיד פנים שאני לא בטוחה בדעה שלי כדי שזה לא יגרום לך לאי ביטחון.

אני גם לא רוצה לפגוע [po]בעץ לי מון[/po], אבל לא חשבתי על האפשרות שמישהי יכולה להאשים את עצמה עד שהיא אמרה זאת. הרי אני אוכלת אוכל צבאי, ולפעמים זה אומר אוכל שהוא גם לא בריא וגם לא טעים, כי אם לא אני פשוט אשאר רעבה. ואין לי רגשות אשם בגלל זה. ובכלל, רגשות אשם זה דבר לא פרודוקטיבי.
אז לדעתי ברור לחלוטין שיש פה עיסוק במזון ובבריאות, שהעיסוק במשקל משני להם, ושהלקאה עצמית היא לא בריאה ורק פוגעת בהשגת מטרות אלו.


שירה, יש לי דף שלדעתי מתאים ולא מתאים לך. לא מתאים בגלל שבתחילתו רשומות ברצינות תהומית המילים הבאות:
אזהרה חמורה:
דף זה אינו פוליטיקלי-קורקט ומכיל מידע שעלול להפחיד ולגרום רגשי אשמה!
כל הנכנס לדף עושה זאת על אחריותו האישית!
ראו הוזהרתם!

ומתאים, כי הוא עוסק בתזונה בהריון:
[po]תזונה ללידת ילד בריא[/po].

אז הייתי ממליצה לך לקרוא אותו אם לא יהיו לך רגשות אשמה בגללו. אבל מופיעות בו עצמות לגבי המצב שבו לא מתחשק אוכל בגלל ההריון.

נכון, אחרי דגנים גם לי לא בא סלט. לא אחרי ולא "יחד עם", למען האמת. לעומת זאת, עם בשר/ביצים/עוף/גבינה דווקא מאד בא לי סלט. נקודה מעניינת. זה מין "הולך טוב ביחד" כזה.
עוד משהו מעניין שאני נזכרת בו בימים האחרונים: במשך שנים הייתי הולכת למסעדות פועלים, ושם מגישים את השלישיה הנצחית: בשר + פחמימה + סלט.
שנים לא הייתי נוגעת בפחמימה (אורז... צ'יפס...) פשוט כי ממש לא נמשכתי אליה ונראתה לי תמיד "נחותה", אלא אוכלת רק את הבשר והסלט. משהו אינטואיטיבי לגמרי.
אז מתי התחלתי עם הפחמימות? דווקא כשנעשיתי "מודעת לתזונה" והבנתי ש"בשר זה לא טוב". (לא שאני יודעת כרגע בוודאות אם בשר זה טוב או לא טוב - אני עדיין בשלבי התנסות ובדיקה - אבל אני מספרת מתי התחלתי להמשך לפחמימות פתאום, וזה לדעתי כי הייתי חייבת מקור תחליפי לקלוריות עכשיו כשלא היה בשר)

[u]להפוך את היחס בין דגנים לירקות.[/u]
את יכולה לאכול קודם את הסלט ואז אם תהיי עדיין רעבה (אולי אפילו כבר לא בארוחה הזו) אז את הדגנים. ובארוחה הבאה שוב להתחיל מהירקות.
איכשהו אחרי דגנים לא בא לי סלט. אבל אחרי הרבה סלט אני יכולה אם בא לי לאכול קצת דגנים ואז יוצא איזון מצוין.

הנה מה שאני מנסה לעשות עכשיו: להפוך את היחס בין דגנים לירקות. יש עניין כזה שהדגן הוא המנה העיקרית והירק התוספת (אני בקושי אוכלת בשר, לא משתגעת על זה ולא מרגישה צורך בדר"כ) אז עכשיו אני מנסה שיהיה הפוך.
בעניין המתוק - במקום להפסיק לגמרי מתוק ניסיתי להוריד את רמת המתיקות. נניח במקום תמרים לאכול משמשים, במקום דבש ניסיתי שקדייה (אבל אני משוגעת על זה אז זה גם יוצא מאד יקר וגם לא דיאטטי בעליל) עכשיו אני במייפל .שוקולד וכאלו לא נכנסים אלי הביתה כי אני לא עומדת בזה. בחוץ אני יכולה להשבר מול איזה סניקרס בר בסופר או לטחון עוגות בלי למצמץ. זה עוד מוקדם להגיד אבל נדמה לי שמאז שהורדתי את רמת המתיקות , יש לי פחות משברי חוץ כאלו....

[u]יש לי הרגשה שלהשמיט לגמרי דברים מהתפריט שלי לא יעשה לי טוב אז אני משנה את התפריט אבל לאט ומדי פעם מגוונת במאכלים שפחות מומלצים לי.[/u]
גם לי. אני גם אוהבת להגיד לעצמי על כל מאכל שאם ממש, ממש אבל ממש יתחשק לי אני אוכל את זה. לרוב החשק לא מגיע לרמה הזו אז אני מוותרת. אבל עצם זה שהאופציה קיימת לי ממש עושה לי תחושה טובה. זה קצת כמו לראות דברים בחלונות הראווה ולדעת שאם אני באמת ארצה, אני אוכל לקנות. אבל אני מעדיפה שלא.

[u]הדף של גוגוס שונה בעניין זה, ומרגיש לי תומך ומכיל, מציע שינויים מתוך מקום של שפע ואיך להתייחס לעצמי, כולל הגוף שלי, ממש בכבוד[/u]
לגמרי. [po]החיוניות שלי חלק שמיני[/po] הוא דף נפלא שעזר לי לשנות הרגלים מגונים (רק את חלקם, כמובן, יש עדיין רבים אחרים) ולהבין ובעיקר להרגיש שאפשר אחרת. שייקים ירוקים למשל במקום ארוחת בוקר ועוד.
לגבי עניין הנחרצות, אני מתייחסת לזה כאל "כזה ראה ונסה" ולא "כזה ראה וקדש", זאת נקודה שלפי הבנתי גוגוס חוזרת ומדגישה ולכן זה מתאים לי. כך אני בודקת מה מתאים ועובד עבורי.
עוד לפני שהגעתי לבאופן, הרגשתי שתירס עושה לי לא טוב למרות שאני מאוד אוהבת תירסמתוך ניסוי ותהייה כך גם חיטה, סוכר, מוצרי חלב ועוד. אני אוכלת מדי פעם גם את הדברים הללו אבל ממעטת.
מתוך עיקרון אני לא עושה דיאטה או כול שיטה מובהקת אחרת. יש לי הרגשה שלהשמיט לגמרי דברים מהתפריט שלי לא יעשה לי טוב אז אני משנה את התפריט אבל לאט ומדי פעם מגוונת במאכלים שפחות מומלצים לי.
בקיצור, לדעתי כדאי להקשיב ולהתרשם מהכותבות המוכשרות והחכמות באתר ולקבל השראה ואז לנסות על עצמנו.

אני מאוד אוהבת את הדף הזה.קראתי ומצאתי את עצמי בכל מיני עצות. אז תודה לכל המייעצים,ודוקא טוב שיש פה מגוון דעות,זה עוזר לי לבחור את ההתנסויות שלי ולבדוק מה טוב לי.
כרגע אני מרגישה שכלום לא רלוונטי לי כי אני בהריון, ובאופן בסיסי מעדיפה לא לאכול כלום (בחילות והקאות) בתכלס מכריחה את עצמי לאכול פרוסה (רק לחם לבן מסוגלת) עם משהו - טחינה או גבינה,לפעמים ריבה. בזה מסתכם האוכל שלי לרוב בימים אלה. לפעמים אוכל סלט,אבל אין סיכוי שאכין בעצמי רק אם הכינו אותו והוא עומד מולי ואין לו רוטב (מלבד לימון). לפעמים פרי-רק אם יתאים לשגעון שלי באותו רגע. קשה קשה.
יש עצות גם לזה?או העיקר להעביר את התקופה הזו? :-(

אני רוצה לשתף במחשבות על משקל ותזונה, קצת בהקשר למה שכתבה רוזמרין:
כשאני רואה מליון דיונים על אוכל אני מתכווצת קצת, כי זה מעלה לי מיד את המחשבה שבאמת השמנתי קצת בזמן האחרון, ואני הרבה פחות בכושר ממה שהייתי בשנה שעברה, והגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים כבר, ונהיית לי נימה די תוקפנית ומאוכזבת כלפי עצמי.
זה גורם לי לרצות לאכול שוקולד, או משהו דומה. זה בדרך כלל לא גורם לי להכין סלט.
הדף של גוגוס שונה בעניין זה, ומרגיש לי תומך ומכיל, מציע שינויים מתוך מקום של שפע ואיך להתייחס לעצמי, כולל הגוף שלי, ממש בכבוד.
מצד שני אני אוכלת נורמלי לעומת חבורת השייקים הירוקים וסלטים בלי שמן, ואני מברכת על הדף של אבישג שמבקש רעיונות יותר אנושיים (-;
מה אני רוצה? לשאול אם העיסוק באוכל ובמשקל באמת עוזר לנו לרדת/להיות בריאות או אולי משמש לנו דרך להלקות את עצמנו כדי להבריק את המצפון השמנמן...ורוצה לנסות לכוון לאופציה הראשונה

גם אומגה 3 וגם אומגה 6 הם שומנים, ושניהם חיוניים לנו. אבל כנראה שרובנו מקבלים פחות מדי שומנים מסוג אומגה 3 והרבה יותר מדי מסוג אומגה 6, וחוסר האיזון הזה פוגע בבריאות (המשפט האחרון הוא השערה מקובלת, למי שזה נחרץ לו מדי). יש במיוחד הרבה אומגה 6 בזרעים שונים, והבעיה מחמירה כשאנחנו צורכים שמנים שמעובדים מזרעים: שמן סויה, שמן תירס, וכו׳.

[u]החלטתי לעשות גוגל על שתי אפשרויות כדי לבדוק את דברייך (בשטחיות, רק מה שהופיע בדף הראשון ונראה לי אתר מוכר לרובנו)[/u]

קצת צורם, מכיוון שיונת כתבה בפירוש שהיא מביאה דוגמאות למזונות שאין בהם הרבה אומגה 6.
ושימי לב שהמחקרים שמראים שתוספת של אומגה 3 לא עוזרת - הנקודה של יונת בדיוק אומרת שמה שחשוב זה לצרוך פחות אומגה 6.

לא מביעה כאן דעה לגבי הנושא הכללי, רק מצביעה על כמה אי דיוקים.

מה זה אומגה 6?

[u]אז להסתיר את מה שלמדתי? או שעדיף בכל זאת לשתף?[/u]
ברור שלשתף (זה צריך להקרא החלטי ונחרץ). הרעיונות המועלים בבאופן הם מעולים ומועילים ביותר בעיניי, אחרת לא הייתי "גרה" כאן.
אני כמובן דיברתי על סגנון נחרץ לעומת מציע.
חושבת שהסברתי את דעתי לא רע, אז אין לי צורך להמשיך. יום טוב לכולכן ובמיוחד לאבישג- מתנצלת על הפלישה לדף שלך. חיפשתי את הדף הכי טרי בנושא כדי להעלות את הבעיה.

[u]באף אחת מהרשימות לא הופיעו שמן זית, חמאה, בשר אוכלי עשב, קוקוס וחמאה.[/u]

אלה לא דוגמאות למקורות אומגה 3, אלא לשמנים שאין בהם כל כך הרבה אומגה 6. לגבי המקורות האחרים שהזכרת כמו פשתן וסויה: לא כתבתי עליהם בדיוק בגלל שהם שנויים במחלוקת, לא ברור שהרכב השמנים בהם באמת עוזר למי שרוצה יותר אומגה 3.

ולגבי הנקודה הכללית של הבעיה עם נחרצות: אני עדיין תוהה. הרי הנחרצות מקיפה אותנו בכל מקום, רק אתמול ראיתי אותה בתוכנית הבוקר (בתור במרפאה). מאחר שאני אינפוהולית, בכל זאת יוצא לי להגיע למספר יחסית גדול של מקורות מידע, ולפעמים מעודכן יותר מאשר רוב האנשים. אז להסתיר את מה שלמדתי? או שעדיף בכל זאת לשתף?

אני שאלתי מה אומרים הממליצים על שומן מהחי, ויונת ענתה לי מה אומרים הממליצים על שומן מהחי.
כך שברור לגמרי מאיפה היא הביאה את העקרונות האלה: מתוך עקרונותיהם של אלה הממליצים על שומן מהחי (-:

תודה רבה על התשובה

[u]רק רציתי לכתוב שאני נורא גאה בדף שכתבתי, נכון שהוא לא קשור כבר בכלל אליי אבל עצם זה שכל-כך הרבה אנשים כותבים בדף שאני פתחתי מראה שאני נורא מוכשרת.[/u]
אבישג, קבלי טפיחה על השכם. אכן דף מרתק וחשוב!

_אז למי נאמין???
לעצמנו ולאינסטינקטים שלנו._
תאורטית זה נכון, אבל בפועל אני מרגישה שהאינסטינקטים שלי כבויים או מוחלשים וגם ממוסכים בהרבה עובדות והשערות שצברתי במהלך שנותיי.
ועכשיו אני כבר לא כל כך מצליחה לגלות מה טוב לי.
ולכן אני מוצאת את עצמי צמאה [u]לדברי גורו חיים_ , מה גם שאני מאמינה ש _עם כל השוני בין אנשים מערכת העיכול דומה.[/u]
השאלה עכשיו היא איך לבחור בגורו המתאים.

[u]נראה לי שזו קריאה לסדר של אבישג[/u]
חלילה לי מלקרא לסדר את מעריצות [po]פלי לידי[/po] וגרורותיה - בסדר הן טובות ממני כנראה וגם בהקפדה על בריאות
אז תמשיכו לכתוב ואל תוטרדו ממני (על אף שאני נוטה לעיתים לציניות כרגע אני ממש רצינית)
מה שכן, מעניין לגלות שהדף הכי פופולרי שפתחתי אי פעם עוסק ב...אוכל, כלומר בסופו של דבר גם כל הרזים והבריאים למיניהם אוהבים לדבר עליו (כמאמר הפתגם "אם אינך יכול לאכול אותו - דבר עליו" )

[u]ואולי להתייחס בלי להתייחס לניק, או פשוט לא להתייחס כי ממילא אני בסוף אוכלת הכל כרגיל (כמעט)[/u]
:-)
נראה לי שזו קריאה לסדר של אבישג - משהו שאישית היתי מנסחת בערך כך:
תודה לכל מי ששיתפו בנושא. היה דיון מעניין. אפשר להניח אותו איפשהו ולחזור לדיון שלנו של איך לרזות בלי לסבול מדי. וכל מה שנאמר בהחלט נשמע.

_גבי אומגה 3, העיקר זה להפסיק להשתמש בשמנים שיש בהם כמויות אדירות של אומגה 6. שזה אומר בתכלס לעבור רק לשמן זית, אבוקדו, קוקוס, או חמאה.
חוץ מזה דגים זה כמובן נפלא (מינוס הכספית), וגם בבשר אוכל עשב יש אומגה 3._

נו, יונת, על סמך מה כתבת זאת? החלטתי לעשות גוגל על שתי אפשרויות כדי לבדוק את דברייך (בשטחיות, רק מה שהופיע בדף הראשון ונראה לי אתר מוכר לרובנו):
המשפט "היחס בין אומגה 3 לאומגה 6" הביא לי את ויקיפדיה ואתר קופ"ח כללית. בראשון יש מאמר שמעיד על החשיבות שבאומגה 3 [b]וגם[/b] לינקים למחקרים שטוענים שאין חשיבות. בשני טענה שאין חשיבות.
המשפט השני הוא "רשימת מזונות עשירים באומגה 3". הסתכלתי על כמה אתרים. ברובם מופיעים הדגים (שהזכרת), הפשתן (שלא הזכרת) וכן שמן קנולה, אגוזי מלך, סויה ואצות (שלא הזכרת).
באף אחת מהרשימות לא הופיעו שמן זית, חמאה, בשר אוכלי עשב, קוקוס וחמאה.

אני מניחה שאת מצטטת מקורות אחרים. אז כאן יש דוגמא מצויינת למחקרים שונים עם תוצאות שונות. גם ברמת חשיבות אומגה 3 וגם בעניין המזונות העשירים בה.
בגלל שאת [po]יונת שרון[/po] אז יש כאן אנשים שיקבלו את דברייך כאמת מוחלטת ולא כאמת שנכונה לך. האם זו כוונתך?

אגב, דגים זה לא נפלא. זה מגעיל וגורם להקאות. בעצם, [b]לי[/b] זה גורם לכך. אני שמחה שלך זה נפלא.

[u]רוזמרין, יש בזה משהו. אז מה, כל פעם שארצה לכתוב דעה נחרצת אצטרך לבחור ניק לא מוכר?[/u]


אני חייבת להודות שעניין הניק פחות מדבר אליי ויותר הנחרצות. גדול! בדיוק המרגיעון או הצהובון או מה שזה לא יהיה כתב: הספק מבורך.
למרות שאני יכולה להבין גם את עניין הנחרצות כי גם אני כשדעתי נחרצת אני חורצת אותה, ללא היסוס. אני חושבת שהאתר הזה מבורך בריבוי נשים אינטיליגנטיות שחורצות על ימין ועל שמאל.
העניין הוא שלא ברור איך בתזונה שהיא באמת מין תחום כל כך אמורפי ומרובב דעות מנוגדות ומחקרים סותרים אפשר בכנות להיות כה נחרץ? הרי תאמין במשהו אחד ומיד יופיע מחקר שטוען בדיוק את ההיפך.

[u]טוב נו, בכל זאת בניק הרגיל:[/u]
אז עכשיו אני בדילמה אם להתייחס למה שנכתב כי יונת שרון כתבה או דווקא לא להתייחס למה שנכתב כי יונת כתבה והיא לא תכתיב לי
ואולי להתייחס בלי להתייחס לניק, או פשוט לא להתייחס כי ממילא אני בסוף אוכלת הכל כרגיל (כמעט)
דילמה

טוב נו, בכל זאת בניק הרגיל:
לגבי אומגה 3, העיקר זה להפסיק להשתמש בשמנים שיש בהם כמויות אדירות של אומגה 6. שזה אומר בתכלס לעבור רק לשמן זית, אבוקדו, קוקוס, או חמאה.
חוץ מזה דגים זה כמובן נפלא (מינוס הכספית), וגם בבשר אוכל עשב יש אומגה 3.

רוזמרין, יש בזה משהו. אז מה, כל פעם שארצה לכתוב דעה נחרצת אצטרך לבחור ניק לא מוכר?

והערה היסטורית קטנה:
[u]במשך השנים, האתר קיבל גם זווית אקולוגית.[/u]
הזווית הזאת היתה מהתחלה. הספר הראשון שהזכרנו כאן היה [po]סדרת ישמעאל[/po], ובין הדפים הראשונים באתר היו דפים אקולוגיים. נראה לי שפשוט בעניין הזה פחות מדברים ויותר עושים...

[u]משפט מאוד החלטי. מנוסח בזהירות ובאדיבות את רק רוצה "להציע" אבל את קובעת בהחלטיות שצריך להגן על נשים מושפעות.[/u]
נכון, גם אני טיפוס החלטי, אבל אני מודעת לכך ומנסה להזהר. רק תראו באיזו החלטיות הודעתי שסוכר חשוב לגוף...

[u]אם זה מה שהוא אומר על בננות אני מקבלת וזה גם כל כך הגיוני כי אז...[/u] מעולה, קוסמת. גם קראת על זה וגם נוכחת שזה עושה לך טוב. מישהו אחר אוהב בננות במצב אחר ויכול להיות שהוא אפילו קרא על זה מאמר אחר וגם הוא מבסוט. עכשיו אני אבדוק את שתי האפשרויות ואראה מה עושה לי טוב.

[u]מה שמשותף בינינו זה מה שהגוף שלנו אמור לאכול וגם הפיזיולוגיה שלנו.[/u] ובכל זאת אחד אלרגי לעגבניה והשני שונא דגים. למה? כי יש שונות.

[po]מיכל בז[/po], אני שמחה שכתבת. אני מודה שחשבתי (גם) עלייך כשכתבתי על התיסכולים והתיסבוכים.

רוזמרין, אני חייבת לחזק אותך. אני מוצאת שהדיונים האלה, עם גישתם ההחלטית רק מחזקים ומקבעים אצלי, באופן אישי, פיקסציות וחרדות בקשר לאוכל שגם ככה יש לי בלי עין הרע.
בסופו של דבר אחרי שניסיתי אלפי שיטות שונות וקראתי המון המון חומר, אני בעיקר מבולבלת ויכולה לסכם את החכמה שרכשתי בשיר קצר:

קוקה קולה זה רע, אה אה אה! קוקה קולה זה רע! לה לה לה. (וכו'... אפשר להוסיף לזה הרבה בתים.)
מכיוון שמעולם לא שתיתי קוקה קולה, זה לא ממש הועיל לי.

אבל סתם, סתם, כמובן שאני צוחקת... השכלתי רבות במשך השנים וגיבשתי כמה עקרונות מוצקים שכן עזרו לי לעשות סדר בשפע האוכל שיש מסביב. כמו כן, התבלבלתי עד קצות הציפרניים ואני אכן מהנשים המושפעות האלו שרוזמרין נזעקה להגנתן, אז תודה רוזמרין.

רק בקשר לבננות: בננות כאלה עם נקודות - אני לא מסוגלת לאכול. הן מתוקות ורכות לי מדי. והריח שלהן לא טוב בעיני.
יש קטע קצר בתהליך ההבשלה של הבננות, שאז הן מושלמות בעיני. ואז קשה לי לאכול רק אחת... ולא שמתי לב לשום תופעת לואי.
מצ'רה ממחשב אחר

אבל קוסמת, זה בדיוק העניין!
את למדת רפואה סינית, אחרת למדה איורוודה והשלישית מאמינה שמה שבריא לאדם זה בשר ושומן... ויש לה מחקרים מדוקטורים ואוניברסיטאות!
אז למי נאמין???
לעצמנו ולאינסטינקטים שלנו. אז יהיה לכולנו הכי טוב!

אוף, איך לא רציתי להתערבב בדיון...

רוזמרין. עם כל השוני בין אנשים מערכת העיכול דומה.
למדתי רפואה סינית ארבע שנים בעברי ולמדתי אבחנה מבדלת ובכל זאת אני מרגישה שהיום אני יודעת הרבה יותר טוב
את מה שמשותף בין האנשים...
אני אישית מאוד סומכת על ד"ר גראהם. את מוזמנת לגגל ולקרוא עליו. אם זה מה שהוא אומר על בננות אני מקבלת וזה גם כל כך הגיוני כי אז הבננה מתקלפת לגמרי בקלות ואין בה טיפה ירוק על הקליפה והיא גם מאוד טעימה ולא עושה שום תופעות לוואי גם אם אכלתי שלוש או ארבע בננות ברצף.
ושוב חזרה לעניין של האם זה מתאים לכולם אז לפי דעתי מה ששונה ביננו זה השריטות שלנו (-: אבל מה שמשותף ביננו זה מה שהגוף שלנו אמור לאכול וגם הפיזיולוגיה שלנו למשל לכולנו יש כריות עדינות של אצבעות וציפורניים קטנות שמתאימות לקטוף ולקלף פרי ולא לקרוע בבשר החי כמו ציפורניים של טורפים למשל...

[u]אני רוצה להציע לנשים ההחלטיות ויודעות הכתוב שכאן- אנא הזהרו ושיקלו את סגנון התוכן. יש לכן השפעה ענקית על נשים רבות ולכן גם אחריות גדולה ביותר על מה ואיך שאתן כותבות.[/u]
משפט מאוד החלטי. מנוסח בזהירות ובאדיבות את רק רוצה "להציע" אבל את קובעת בהחלטיות שצריך להגן על נשים מושפעות.
אז אני רוצה להציע לך רוזמרין שתפסיקי להגן על מי שנדמה לך שמושפעות ותתני דוגמא ובמקום לסתור דברים רק בשביל לסתור אותם עם תירוצים של מגינת העם והנשים המושפעות תגידי מה את כן חושבת.
זה יהפוך אותך אולי לעומדת בזכות עצמך ולא לאחת שמוצאת לעצמה במה בגלל בקורת או הטלת ספק בדברים של אחרות.

ולנשים ההחלטיות, תמשיכו להיות החלטיות וככל שתהיו קיצוניות יותר ככה ההשפעה שלכן תהיה יותר גדולה אבל על פחות נשים.

HEAR HEAR...

נחמד

{@
הצהובון שיש לי כאן כשאני כותבת:
אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך:)

מצ'רה, סאלי, רסיסים - תודה על ההבנה וההסכמה. ושלום רב שובך, ממ:)

[u]סוכר פירות אינו כמו סוכר רגיל....סוכר פירות הוא בריא, חיוני, מרומם.[/u] קוסמת, אותך הוא מרומם. מעולה בשבילך.

[u]ודרך אגב בננות אמורות להאכל כשהן בשלות בלבד (עם נמשים) אחרת הן עלולות להזיק...כשהבננה בשלה היא מזון מושלם.[/u]
שמעתי שבדרום אמריקה הם נגעלים מבננה בשלה. לדעתם היא רקובה. אבל בשבילך, קוסמת זה מצויין לאכול בננה בשלה עם נמשים.

יכול להיות שיש לך מחקר או שניים על ענייני בננות, אני לא מטילה בכך ספק. האם זה אומר שזה נכון לכולם? ללא פקפוק?

רוזמרין יקרה תודה על מילותייך. כל הצהריים, במקביל להתנהלות השגרתית פה בבית, אני מנסה לנסח לעצמי מה בדיוק מפריע לי בדף הזה והנה באת ונסחת את זה במדוייק. גם אני בסופו של יום הגעתי למסקנה שעם כל הכבוד לכל מיני דעות ו"מחקרים" וכו', הרבה מהכתוב כאן נמצא בותר את עצמו (אנשים שונים כמובן סותרים זה את זה ולא את עצמם) והקריאה הזו לפעמים גורמת לי לצאת מהמיקוד שלי בעצמי ובגוף שלי ואני נזכרת שאף אחד הוא לא אני ואני לומדת לאט לאט מה נכון לי ולגוף שלי וזה כמובן דבר שמשתנה בהתאם לתקופות החיים השונות... {@

(אחרי שאקבל תשובה - ואני מקווה מאד שאקבל כי הנושא חשוב לי - יש לי כבר שאלת המשך בנושא קרוב)
:-)

אפשר לנצל רגע את הבמה לשאלה שחשובה לי?

רוב שיטות התזונה ממליצות לצרוך כמה שיותר אומגה 3 וכמה שפחות (או "בכמות מתונה בלבד") את השמנים האחרים. כלומר: חשוב שהאומגה 3 יהיה לפחות כמו שאר האומגות ורצוי שאף יותר.

ולשאלה שלי: איך זה מסתדר עם ההמלצה לאכול הרבה שומנים מהחי (למי שאכן ממליץ כמובן) שהם ברובם ממש לא אומגה 3? (אלא אם כן מדובר בדגים, אבל רוב הממליצים לא מדברים דווקא על דגים)

רוזמרין , סוכר פירות אינו כמו סוכר רגיל....סוכר פירות הוא בריא, חיוני, מרומם.
סוכר רגיל הוא...איך אני אגיד בעדינות...גרוע.
ודרך אגב בננות אמורות להאכל כשהן בשלות בלבד (עם נמשים) אחרת הן עלולות להזיק...כשהבננה בשלה היא מזון מושלם.

[u]בקיצור יש לי איזה עניין עם סלט- אם מישהו היה מכין ומגיש הייתי אוכלת בכיף אבל להכין לעצמי זה משום מה סיפור...[/u]
לאט לאט :-) עצם ההעלאה של זה למודעות שלך תזיז את זה קדימה

[u]הקשיבו לעצמכן ולגופכן. יש כאן רעיונות נפלאים אבל אין "כזה ראה וקדש". לכל אחד מתאים משהו אחר, לפי מצבו הנוכחי,[/u]
לגמרי |L|
[u]אני רוצה להציע לנשים ההחלטיות ויודעות הכתוב שכאן- אנא הזהרו ושיקלו את סגנון התוכן. יש לכן השפעה ענקית על נשים רבות ולכן גם אחריות גדולה ביותר על מה ואיך שאתן כותבות.[/u]
גם אני מאוד מציעה את זה ומשתדלת ליישם. מאוד מאוד חשוב לא לכתוב דברים החלטיים מדי, וגם הסברתי מדוע - באמת באמת שאין דרך להוכיח את הדברים האלה. מעבר ל"בייסיקס" שאנחנו ממש יודעות אותו.
[u]כי אני מזהה כאן המון נשים שצמאות לדברי גורו חיים[/u]
זה באמת עניין חשוב להבין, ובמשך תקופות בחיי אכן קיבלתי ללא ערעור תיאוריות שהיו נראות לי נכונות ואח"כ הבנתי שהן מופרכות לחלוטין (כמו סוג הדם שכמעט כל עובדה שכתובה בו שגויה). היום אני מבינה לקחת "עם קורט מלח" כל מה שכתוב כ"עובדה". רובן לא עובדות. ועדיין אני לומדת הרבה מאחרים ולאט לאט מדייקת את סגנון האכילה שלי. וכל דבר אחר בחיי.

[u]כי אפשר לקיים חינוך ביתי וגם להיות בזבזן ולגור בבית פרטי (לדאבת ממ). כמו שאפשר לקיים חינוך ביתי וגם להיות ימני (שלום ממ)[/u]
שלום :-)

[u]הכמיהה למתוק מסוכנת, כי היא יוצרת עוד כמיהה למתוק, השמנה, ומחלות (סכרת, מחלת לב וכו').[/u] בשמת 13.5 בשעה 11.27

[u]אם יש לך בעיות סוכר, אז כדאי להיזהר עם האורז כי גם הוא הופך די מהר לסוכר בגוף. אם אין לך בעיות כאלה, אורז הוא לא מזיק אבל גם לא נורא מועיל – בעיקר פחמימות ורק מעט מאוד רכיבים תזונתיים אחרים.[/u] יונת 13.5 בשעה 20.17

_אני אומרת: אנחנו אוכלים מתוק כי יש לנו התמכרות. התמכרות כמו לסמים. התמכרות לחומר שעושה לנו בלגן במשק האינסולין בגוף וגורם לעוד יותר התמכרות, וכמובן להשמנה.
כדי להיגמל מהסמים (=הסוכר, שעושה נזקים חמורים לגוף) צריך לאכול שומן._ בשמת 14.5 בשעה 19.28

קוראת, זה רק 3 ציטוטים כאן בדף. יש כאן עוד הרבה אבל את יכולה לבדוק בדיוק כמוני. זו רק המחשה למה אני מתכוונת. יש עוד המון דפים, אפילו לא יעודיים, שהנוסח הזה מופיע בהם.
ואני בטוחה שגם יונת וגם בשמת (או קוסמת, סאלי ושיחות) לא חושבות לרגע שהן גורואיות. אבל להערכתי הן משפיעות הרבה יותר ממה שהן חושבות. אם מישהי פחות ידועה באתר (או מוערכת) תכתוב את זה- לא יהיה לזה אותו אפקט. אני מעדיפה להחזיר את הספקנות וההססנות לקדמת הבמה. ובמיוחד את הבדיקה וההתנסות האישית.