לאכול בכיף

ההחלטה היא שלך. העובדות לפנייך.

כבד אורגני בארץ אפשר להשיג רק של תרנגולות אורגניות, ורק מייד לאחר השחיטה
יש כבד אורגני קפוא כל השנה. אבל כדאי לקחת בחשבון שבעצם רוב הזמן זה כבד ש"אכל" מזון לא מותאם. זה כבד חולה. הסיכוי ליפול על כבד ש"אכל" מזון חופש מותאם לגוף הוא ממש ממש קטן. ומעבר לזה, אני דווקא בעד לשאול שוב ולחפש תשובות טובות ומנומקות ומשכנעות, למה בכלל ללכת לחפש איברים פנימיים.
שלא יובן לא נכון - אני לא בהכרח נגד זה. אני פשוט חושבת שהקביעה הזו רחוקה מלהיות מבוססת, שלא לדבר על "היטב". ואם בגלל קביעה נחרצת שכזו מישהו עכשיו הולך לאכול משהו שיש בו סיכוי גבוה לנזק רב מתועלת אז זה חייב לעורר מחשבה. ואם בגלל קביעה כזו מישהו טורח ללכת לחפש איברים אורגניים של בעלי חיים חופשיים ולשלם עבורם הרבה כסף זה גם צריך לעורר מחשבה. הקביעה הזו שחייבים איברים פנימיים היא חלשה מאוד בעיניי. טרם נתקלתי במידע משכנע בהקשר הזה, למרות שגם אני קראתי על זה בכמה מקומות. בעיניי זו יותר השערה מאשר עובדה, וגם כהשערה היא לא מבוססת מי יודע מה.

ועוד משהו, גוונים - מבלי לפגוע לרגע בבשמת (שאותה אני מכבדת ומעריכה מאוד) שימי לב ש העובדות לפנייך אינן עובדות כלל. אלו בסך הכל עמדות וחומר למחשבה. גם הדברים החכמים של דר' מרקולה הם בחלקם עמדה ולא עובדה כלל. את הנתונים שמגיעים ממחקר שעניינו "איך מתנהלת הפזיולוגיה שלנו" אפשר לפרש ולהציג בדרכים רבות, חלקן סותרות האחת את השנייה.
הרשת מלאה עמדות נוספות וגם מידע מסוגים אחרים. אם חשוב לך לגבש עמדה אני מציעה לחקור באמת. לגישתי האישית - אכילת בעלי חיים בכלל ואיברים פנימיים בפרט היא לא החלטה פשוטה אלא משהו שכדאי להרהר בו ברצינות. שווה להשקיע פעם אחת את הזמן ולהבין היטב מה את אוכלת כשאת אוכלת ולקבל בחירה מושכלת, ולא לזרום בקלילות כאילו שזה כמו לאכול עגבנייה שקטפת מהשיח. וזה לגמרי מבלי לקבוע עמדה בשאלות האלה אלא רק בשאלה "במה שווה להשקיע זמן".

מה שחשוב לדעתי להבין הוא שכמעט אין דרך מדעית לחקור מה בדיוק-בדיוק מהדברים בריא לנו לאכול. אנחנו רק יכולים לבדוק על עצמנו, וגם זה לא קל בכלל בכלל. כי התזונה שלנו מורכבת ולא ברור מה בדיוק גורם לנו לתופעות מסוימות, שליליות או חיוביות. יש גם הסטוריה של מה שאכלנו בעבר. בקיצור מורכב. ולבדוק על קבוצה גדולה של אנשים - עוד יותר מורכב. איך בודקים איך אכילת כבד משפיעה (ועוד איזה כבד)? הרי יש גם חלק אחר בתפריט ויש בכלל חלק אחר בחיים (ספורט, שינה, עישון, זיהום אויר), וגנטיקה, ועוד לא דיברנו על המצב הרגשי שמשפיע על הפיזי. בלתי אפשרי לחקור במדויק. לכן אף אחד לא בדיוק יודע כמה ממתקים אפשר לאכול בלי לחטוף סכרת. רק יודעים שמכיון שהמחלה כל כך נפוצה אז כנראה שכולנו אוכלים יותר מדי. כמה בדיוק אפשר? לא יודעים. יש מחקרים גדולים לכאן ולכאן כמעט בכל סוגיה תזונתית. יש גם קצת שכל ישר. שגם הוא מוטה מכל מיני גורמים כמו חוויות ילדות. הנושא התזונתי גם משתפר עם הגיל וגם משתפר לפי ההרגלים שלנו. אם אוכלים יותר מדי חיטה עלולים לפתח רגישות לגלוטן, למשל.

שורה תחתונה? לדעתי: לקרוא, ללמוד, להבין, לנסות על עצמנו. ולהשתדל משנה לשנה לשפר את התזונה שלנו (לפחות לפי מה שמוסכם לחלוטין - כמה שיותר עלים, ירקות ופירות), ויחד איתה גם את המידה של הפעילות הגופנית, ושינה טובה וכל השאר @}

that fructose-containing sugars cause weight gain not only because of the calories they contain, but by triggering your "fat switch?" They tell your body it's time to store fat, just as if you were an animal preparing for hibernation. By avoiding fructose and "turning off" your fat switch, you can help prevent or treat obesity.

לא הבנתי כלום. פרוקטוז זה לא הסוכר שנמצא בפירות שאותם הומלץ כאן בדף לאכול והרבה ???

כהמשך לדברים של סאלי גם אני רוצה לשאול: כשממליצים למישהו לנסות להוריד מהתפריט או להוסיף לתפריט מאכלים מסוימים - מה הדרך לדעת שהשינוי הועיל לו או הזיק לו?
באופן אישי, אני לא מצליחה להרגיש מיידית, כמו שכתבה אבישג על הנקניקיות, שמאכל מסוים לא היה לי טוב.

ברוב הדברים אי אפשר לדעת מיד אלא רק אחרי תקופה בלי המאכל.
מה שכן, יש דברים שההסכמה לגביהם די רחבה -- הדברים שסאלי כתבה מחד, ולעומתם ממתקים וחטיפים מעובדים מאידך.

כנראה שזה ממש פרויקט.

אני רוצה להיות קצת לא מנומסת ולשאול אתכן יונת ובשמת אם אתן מכירות נשים עם עודף משקל אמיתי שהרזו בשיטה הזו?

(אני נזקקת להוכחות בשלב זה של חיי אחרי שהכרתי כבר כל כך הרבה שיטות תזונה וכל כך הרבה אנשים שאמרו ששלהם היא בהכרח הנכונה.)

כנראה שזה ממש פרויקט
קצת כמו ללמוד לנגן על כלי. כמו שיונת אמרה, יש דברים שלוקחים זמן. לפעמים הם לא לוקחים זמן בכלל אלא רק דורשים מודעות וביטחון בעצמך ובמה שאת מרגישה.
אבל כמו עם נגינה על כלי, זה הופך להיות מאוד מתגמל. מחדד את ההקשבה שלך לגוף ובתמורה להקשבה שלך תקבלי הרבה מאוד.

מכירות נשים עם עודף משקל אמיתי שהרזו בשיטה הזו?
לא יונת ולא בשמת אבל מכירה. אני מכירה דווקא גברים שרזו ככה. אבל... וזה אבל גדול, הם לא נהיו רזים ואפילו לא קרוב לזה. הם רק רזו כי היה להם עודף רציני. אחרי שהחלק הגדול ירד הם נתקעו בצורה הזו עם משהו כמו עשרה עד חמישה עשר קילוגמרים עודפים ולא משנה כמה הם הקפידו המשקל לא זז. אחד אוכל את השפע שבשמת מציעה גם עם בשר (בלי סוכר, גלוטן וחלב, כמובן) והשני אוכל את השפע הזה בלי בשר. שניהם תקועים עם משקל עודף דומה. ואגב, שניהם זזים המון המון בחיים בכלל ובפעילות ספורטיבית בפרט. לא עוזר.
אי אפשר להסיק כלום משני אנשים אבל זה מעורר את המחשבה שאולי בשביל מי שסובל מעודף משקל זו דרך להתחיל להניע שינוי ושצריך באיזשהו שלב להמשיך לדייק את זה, כל אחד לפי צרכיו.

מכירות נשים עם עודף משקל אמיתי שהרזו בשיטה הזו?
מיכל, למרות שכתבתי בדף חיוניות שגם אני חייבת להוריד כמויות כדי לרזות, ואולי זה לא משמעותי מספיק כהוכחה אבל רק על עצמי לספר ידעתי...
אני כבר כמה שבועות מצליחה (סוף סוף!) לאכול (כמעט) כמו שאני רוצה, בלי סוכר (כמעט), בלי קמח, בלי מעובד. המון המון ירקות ופירות, מעט קטניות, יותר שומן מבעבר, מעט ביצים, מעט גבינות קשות וכמובן כוס הקפה היומית (אחת ויחידה!) שאני עדיין לא יכולה בלעדיה.
ו... אחרי שנים שאני רק מעלה במשקל או במקרה הטוב תקועה ולא עולה אבל גם לא יורדת, ירדתי קילו וחצי.
אני עדיין מתקשה להאמין, ועדיין לא מדווחת על זה לעצמי ולעולם (בדף חיוניות לדוגמה) כי אני מפחדת שברגע שאצא בהצהרות הכל ייהרס...
אבל שאלת...
לי זו חוויה ראשונית ומאד נעימה, כי ההורדה במשקל היא מעין בונוס, לא כיוונתי ספציפית לזה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_אני רוצה להיות קצת לא מנומסת ולשאול אתכן יונת ובשמת אם אתן מכירות נשים עם עודף משקל אמיתי שהרזו בשיטה הזו?
(אני נזקקת להוכחות_

<תפילה לאם מהעבודה>

כשממליצים למישהו לנסות להוריד מהתפריט או להוסיף לתפריט מאכלים מסוימים - מה הדרך לדעת שהשינוי הועיל לו או הזיק לו?
קודם כל, ככל שאוכלים יותר טבעי הגוף מסמן יותר בבירור מה יותר טוב. בעצם כשאוכלים תזונה לא טובה ברובה, כל הזמן מרגישים קצת לא טוב אבל כבר לא שמים לב לזה. מצד שני יש דברים לא טובים שמגלים שכמות קטנה מהם (ועל קיבה ריקה נניח) מתקבלת בסדר.
אז כנראה קודם צריכים ללכת על פי ההגיון וכמו שיונת כתבה לסלק כמה שיותר מהמעובדים, הממתקים והחטיפים. ואז אני חושבת שתצליחי להקשיב יותר טוב לגוף.
לפעמים זה מאוד ברור. אוכלים משהו ומרגישים רע. ולפעמים צריך כמה ימים או שבועות כדי לשים לב.

שאולי בשביל מי שסובל מעודף משקל זו דרך להתחיל להניע שינוי ושצריך באיזשהו שלב להמשיך לדייק את זה, כל אחד לפי צרכיו.
היום אני חושבת שבעצם התהליך הזה של הדיוק נמשך כל החיים. כי הגוף משתנה ודורש דברים שונים.

פרוקטוז זה לא הסוכר שנמצא בפירות שאותם הומלץ כאן בדף לאכול והרבה.
שני דברים:

בציטוט הכוונה ל"סוכרים מכילי פרוקטוז" והכוונה לסוכר מעובד.
לא ראיתי שהומלץ לאכול פירות הרבה - הרבה המליצו לאכול פירות וירקות טריים, אבל "הרבה פירות" זו לא ההמלצה. זה הרע במיעוטו לעומת אכילת "הרבה ממתקים". זו אבחנה דקה אך חשובה:

עדיף לאכול הרבה פירות מאשר הרבה זבל.
כשכבר לא אוכלים זבל, עדיף לאכול הרבה ירקות.
בכל מקרה, פירות מאוד מומלץ לאכול בליווי שקדים/אגוזים/גרעינים, בדיוק בגלל כמות הסוכר - האגוזים מאזנים את הסוכר שבפירות, מה שחשוב במיוחד למי שאורבת לו סכנת סכרת או למי שסובל/ת מהשמנה.

ומסכימה עם רוב מה שנכתב מעלי.

_עדיף לאכול הרבה פירות מאשר הרבה זבל.
כשכבר לא אוכלים זבל, עדיף לאכול הרבה ירקות._

לגמרי לא מסכימה. זה מאוד מאוד מאוד אישי. מאוד
לשים פירות וזבל באותו משפט, כאילו שהם בכלל איכשהו קשורים אולי (בכוונה עברית מפותלת) עושה לי כואב בכל הגוף.
זה כל כך הרבה יותר מורכב מזה. סתם דוגמה - פרי אורגני יהיה בעיניי עדיף על כל ירק לא אורגני. עוד אחת - פרי מקומי, שנאכל בטריות גבוהה, יהיה עדיף בעיניי על כל ירק שנסע ממדינה אחרת המון זמן. עוד אחת? בבקשה - פירות הם לא חבילה אחת. יש פירות מתוקים ויש חמצמצים. יש פירות טרופיים, שחלק מהאנשים רגישים אליהם, ויש פירות מקומיים שתמיד היו מקומיים ואולי יתאימו יותר לחלק מהאנשים.
לדעתי כלל האצבע ביחס לפירות וירקות צריך להיות כזה - כולם מעולים ומזינים. מוטב לבחור מה שטעים ושיש אליו חשק באותו רגע. ואם הולכים לפי הכלל הזה אז גם נורא ברור מתי יש צורך באיזון (של אגוזים, למשל, כמו שהציעה בשמת, אבל לא רק. גם עלים ירוקים מאזנים יפה מתיקות ולפעמים זה מה שמתאים כי אין חשק לשומן ולכבדות שמלווה אגוזים) ומתי זה פשוט מושלם ואין צורך בשום איזון. לפעמים יש צורך עז במתוק מאוד וזה בסדר גמור לא לאזן אותו עם שום דבר. מי שסובל מבעיה כלשהי צריך להיות זהיר יותר. זהו זה.

מחשבה קטנה - אבישג, שפתחה את הדף בבקשה לתמיכה, אמרה די בהתחלה שכיוון הפירות וירקות לא לרוחה ויכול להיות שהדיון הזה בעצם קיומו מרחיק אותה מכאן.
אבישג, אם זה המצב, בבקשה להגיד.

תודה פנימאית את חמודה
האמת, אני לא רוצה שהדף יהיה רק שלי ואני לומדת מכן הרבה אז לא בא לי לקבוע מה מתאים לי שיהיה כאן ומה לא
לגבי תחושותיי את יכולה לקרא את הפוסט האחרון שכתבתי בדף זמן לילדים בחינוך הביתי ההתחלה שלו קשורה לשאלתך
ובכל מקרה אני בתקופה קצת לא ברורה בחיים, אז גם היחס לאוכל נהיה לא ברור ולגבי מה שכתבתם כאן אולי כרגע זה באמת לא מתאים לי אבל עוד כמה ימים או שבועות זה יתאים בהחלט, אז שכל אחת תרשום מה שנראה לה ומקסימים אני אחזור לדף הזה בעתיד -זה לגמרי בסדר (לאור כישלונותי המוחלטים כרגע להתקדם בעניין אפילו מעט זה נשמע לי הגיוני לעקוב כרגע בעיקר מהצד ולהתמלא מחשבות)

פנימאית, נכון.

אבל בגדול - יש הרבה אנשים שעלולה להיות להם בעיה עם הרבה פירות, ממש כפי שעלולה להיות בעיה עם מיצי פירות וירקות. בגדול, וזאת - בגלל הסוכר.

לגבי אבישג ספציפית, היא רמזה שאולי תשמח לאכול המון בננות ודאגה שמא יש כמות שהיא יותר מדי. במקרה הזה התשובה הספציפית שלי, לנוכח התיאור של אבישג את התזונה שלה, היתה שעדיף לאכול בננות ללא הגבלה מאשר ממתקים. אבל ברור שיש כאלה שבננות, שהן פרי טרופי, גורמים להם לתגובות לא טובות, יש כאלה שהבננות גורמות להם לעצירות בכמות גדולה, וכו' וכו'.

בכל מקרה כל אחד צריך לבדוק כל דבר על עצמו.
מעבר לכללי האצבע שהם בעיקרון הגיוניים אם מבינים את המנגנונים.

אני אישית לא נוגעת בפירות וירקות לא אורגניים, מלכתחילה. שם אני משקיעה את הכסף. לא בילויים, לא בגדים, אוכל נקי. עד כמה שאפשר, כמובן. וככל שאצבור יותר כוחות כך אתקדם לקראת עוד פרוייקט, שהוא - לגדל בבית מה שאפשר בדירונת קטנה בלי מרפסת. כרגע רק נענע ואורגנו, אבל בהמשך מי יודע.

להתקדם בעניין אפילו מעט זה נשמע לי הגיוני לעקוב כרגע בעיקר מהצד ולהתמלא מחשבות
לפעמים צריך פשוט לספוג ולספוג ולספוג ולחשוב ולחשוב ולחשוב ולעכל במשך זמן, פה ושם לעשות ניסוי קטנטן של חצי יום, ככה לראות מה מי מו, ורק אחר כך מצטלל הראש, אחרי שהמנוע בפנים עבד ועבד, ופתאום ברור איפה רוצים להתחיל ויש כוחות.

יש הרבה אנשים שעלולה להיות להם בעיה עם הרבה פירות, ממש כפי שעלולה להיות בעיה עם מיצי פירות וירקות. בגדול, וזאת - בגלל הסוכר
אני לא חושבת שזה ככה. נראה לי שהרבה אנשים אוכלים יותר מדי מזון שיש בו סוכר בתחפושת (קמחים... אורז... שאר פחממות מורכבות למיניהן...) ואז כשבאים הפירות זו כבר תוספת בלתי נסבלת. הבעיה לא בפירות עצמם אלא בזה שלגוף יש עודף סוכרים מהרבה מקומות והפירות זה רק אחד מהם. אני לא אומרת מה מבין הסוכרים האלה כדאי להוריד ומה להשאיר. כל אחת תעשה את החשבון שלה לפי הצרכים שלה. מה שאני כן אומרת זה שאין שום בעיה בסוכר של הפירות.

יש כאלה שבננות, שהן פרי טרופי, גורמים להם לתגובות לא טובות
בטח. אבל יש גם כאלה שעגבניות, שהן חומציות, גורמות להם לתגובות לא טובות. ואת לא שומעת אף אחד אומר בגלל זה מילה על ירקות באופן כללי.
לכל אחת הרגישויות שלה, שגם משתנות במהלך החיים, העונות, המחזור וכו'... פירות אינם יוצאי דופן בשום דבר. הם הממתק של הטבע, ולדעתי האישית בלבד לא טובים פחות מירקות בשום מובן שהוא. הדברים שנראים כמו "בעיות" ביחס לפירות מתחילים לצוץ על רקע שאר מרכיבי התזונה המערבית אבל כשאלו נעלמים מסתבר ברוב המקרים שלא היתה שום בעיה. וגם בזה הם לא שונים מירקות. אני יכולה בקלות לחשוב על הרכבי ירקות ומרכיבי תזונה אחרים שיעשו לי ממש בקלות בחילה או תחושה של כבדות או עייפות. אם השילוב הוא הבעיה צריך להציבע עליו ולא על מרכיב אחד מתוכו. אני מכירה כל כך הרבה אנשים שחושבים שפירות הם... (השלימו במשהו שלילי) בלי שהם ניסו מעולם לאכול רק אותם לאיזה ניסוי קטנטן של חצי יום, ככה לראות מה מי מו

ובשמת, תודה על הסיומת שלך ורק אחר כך מצטלל הראש, אחרי שהמנוע בפנים עבד ועבד, ופתאום ברור איפה רוצים להתחיל ויש כוחות.
רק מלקרוא את זה נהיו לי כוחות לפתע

<הולכת להתחיל לנקות את הבית ולתלות כביסה. כבר היה שווה>

עשיתי כמה שינויים לאחרונה, אני דווקא מאלה שאוהבים כל מיני תבשילי ירקות וגם פירות ופירות יבשים (למרות שהם לא תחליף לשוקולד, אני נהנית מהם), מה שאני לא מצליחה להעלות זה את כמות הירקות הטריים בכלל והירוקים בפרט. רעיונות ? (ניסיתי שיקיים, מצליחה להתמיד רק עם שייק סלרי-תפוח. מבאס אותי להוסיף לו עלים, לא יכולה להשתמש בבננות, צריכה לבדוק מה מפירות הקיץ מתאים).
מים, תזכורת חשובה - בשיאו של השינוי הצלחתי לשתות הרבה מים, זה היה נהדר . עכשיו חזרתי למשטר היובש הרגיל שלי

(וסליחה אם כל עניין הירקות והירוקים מתאים יותר לדף החיוניות, לא מתמצאת בו והדף הזה לגמרי מוצא חן בעייני

)

וסליחה אם כל עניין הירקות והירוקים מתאים יותר לדף החיוניות, לא מתמצאת בו והדף הזה לגמרי מוצא חן בעייני

)
איזה כיף, שמחה שתרמתי דף שמעניין ומשמח הרבה אנשים
ושמחה גם לגלות שנושא האוכל מעניין המון אנשים רזים שאוכלים בריא (מכיוונים אחרים אמנם אבל עדיין נחמד לגלות שלא רק אני כזאת גשמית)

עוד אחת - פרי מקומי, שנאכל בטריות גבוהה, יהיה עדיף בעיניי על כל ירק שנסע ממדינה אחרת המון זמן.
אני איתך, פנימאית.
רציתי להזכיר שאם כבר מדברים על מה שטבעי, אולי כדאי להעדיף את מה שהוא אכיל מיד עם קטיפתו על פני מה שאינו אכיל במצבו הטבעי.
למשל, עגבניה היא פרי מוכן לאכילה אז גם אם אבשל אותה- היא הגיונית לי יותר מתפוח אדמה שאינו אכיל ללא בישול.
כנ"ל קטניות מיובשות לעומת קטניות טריות מהתרמיל.
אגב, כשאתן מדברות על ירקות או פירות- למה אתן מתכוונות. עגבניה היא ירק או פרי בשבילכן? ומלפפון? ואבטיח? ואבוקדו? איך אתן ממיינות?

רוזמרין, יש דף שמנסה לענות על השאלה שלך:
ירק או פרי

משמינות בכייף ???? אה ?
נראה לי שזה מה שאכן התחיל לקרות לי מאז שהפסקתי את הדיאטה שתכננתי ועברתי למומלץ כאן. בינתיים ממשיכה אבל עוקבת (בדאגה) אחר נטיית המחט במשקל הביתי.

נראה לי שזה מה שאכן התחיל לקרות לי מאז שהפסקתי את הדיאטה שתכננתי ועברתי למומלץ כאן
יש כאן כל מיני "מומלץ"

יש את בשמת שממליצה על ירקות, אגוזים, ביצים, איברים פנימיים וגבינות איכותיות אירופאיות (עם דגש על שומן - בשמת מקוה שתמצתתי לא רע מדי), ויש את פנימאית (ואותי לצורך העניין) שממליצה (אם הבנתי נכון) על הרבה raw שזה פירות, ירקות ו(לא המון בהכרח) אגוזים שזה תזונה דווקא עם מעט שומן והרבה סוכר של פירות וסיבים. אני חושבת שההסכמה בעיקר היא על ירקות ועל כמה שפחות דגנים ואוכל מעובד. מתזונה של raw food הבעיה עלולה להיות שמרזים מדי, אם כבר יש בעיה שקשורה למשקל. עוד לא יצא לי להכיר מישהו שמשמין מזה, אלא אם כן הוא לוקח את כל התזונה האמריקאית הרגילה (המון דגנים ואוכל מהחי ומעובד) ועל זה מוסיף המון אגוזים וטחינה.

אז מעניין מה את עושה שמשמין אותך.

אגב, כשאתן מדברות על ירקות או פירות- למה אתן מתכוונות. עגבניה היא ירק או פרי בשבילכן? ומלפפון? ואבטיח? ואבוקדו? איך אתן ממיינות?
היו לי דיונים מעניינים ומסתבר שאפילו בספרות יש חלוקות שונות. לי אישית זה לא אכפת מה פרי, ירק או כל חלוקה אחרת. אני אוכלת כל מה שטרי (raw) וטעים ואוכלת כמה שבא לי ממנו. ואם בא לי אז אני אוכלת כמויות קטנות של משהו אחר.

אגב שמתי לב שיש דרך מעניינת לבדוק מה הגוף שלנו צריך. אם נפרדים ממאכל מסוים לתקופה, אז אפשר לראות אם הגוף מתגעגע לזה או לא. למשל דברי חלב, ממתקים, דגנים, זה דברים שאישית אצלי אחרי גמילה מסוימת (הדרגתית ביותר במשך שנים) איבדתי כמעט כל רצון אליהם. אני יכולה להסתכל על עוגת גבינה כאילו שזה אה... צעצוע. אין לי שום משיכה לאכול את זה, אם כי אני זוכרת מצוין שזה טעים. הגוף שלי לא מבקש את זה. אבל אם נניח ביומיום אני לא אוכלת בשר ואז אגיע לארוחה משפחתית ויהיה בשר, אני כן ארצה את זה (ואוכל קצת). זה משהו שאי אפשר לעשות בזמן שאוכלים הרבה ממשהו. אבל אחרי פרידה מרגישים.

מה שאני לא מצליחה להעלות זה את כמות הירקות הטריים בכלל והירוקים בפרט.
סלטים? סלטים של פירות וירקות יחד?
נסי גם סוגים אחרים של שייק. עוד מעט יהיה מנגו שזה בכלל להיט.

עוד מעט יהיה מנגו שזה בכלל להיט.

למי ששאלה ספציפית על הרזיה אצל נשים: מבין הנשים השמנות שאני מכירה אישית, אף אחת לא ניסתה פליאו, ווסטון פרייס, או טבעונאות. (מותר להגיד שמנות? או שצריך לסרבל את המשפט בביטויים ארוכים כדי לא לפגוע באיש?)

אבל, אני חושבת שמשקל אינו כל הסיפור. יש נשים שלפי ה-BMI הן בעודף משקל, אבל לא נראה לי שהן לא בריאות. ויש כאלה שבטווח המותר, אבל הבריאות שלהן לא משהו.
ויותר מזה, אני חושבת שלגודל שלנו יש גם גורמים שהם לא בדיוק פיזיים גרידא. לפעמים אנחנו רזות או שמנות מדי פשוט כי זה האופי שלנו או כי זה עונה על איזשהו צורך חשוב.

ואם אחזור לשאלה המקורית על אנשים שניסו אישית שינויי תזונה שונים: אני מכירה כמה גברים שירדו בשומן (לא רק במשקל) כשהפסיקו לאכול דגנים. אני אישית עליתי במשקל כשהפסקתי עם חיטה, ובשבילי זה היה טוב לעלות.

העיסוק באוכל, למרכיביו, מתפשט כמו וירוס באתר. עכשיו, בכיכר השוק, מיני-דיון על סוכר.
אני רוצה להביע את "מחאתי" לתופעה שנראית לי כמו קבוצות הנלחמות אחת כנגד השניה על מהו אוכל מזיק ואוכל מזין ואוכל שהוא לוכל. ממש כתות דתיות עם קבוצות תמיכה וגורואים.

ולמה אני מוחה? מה אכפת לי בכלל?
כי אני מזהה כאן המון נשים שצמאות לדברי גורו חיים. שלוקחות מילים נחרצות של גורואית לגבי מזון מסויים והופכות לדתיות יותר ממנה. או שמרגישות כשלון כי לא הצליחו להמנע ממה שאותה גורואית כתבה שהוא זבל או מסוכן או עושה רע בגוף ובנשמה.
כי בכיכר השוק, על שאלת הבדל בין סוכר לבן לסוכר קנים, מתפתחת שיחה שבה מובן שסוכר הוא רע באופן מוחלט. גם אם הוא מגיע מדבש או מייפל. יש כאן נשים שחושבות שסוכר הוא אויב.
סוכר הוא לא אויב. בלי סוכר לא תחיו. בלי כמות נאותה של סוכר, המוח שלכם יעבוד בקושי. לא סתם כך הגוף שלנו הופך פחמימות לסוכר. כי הוא צריך המון.

אני רוצה להציע לנשים ההחלטיות ויודעות הכתוב שכאן- אנא הזהרו ושיקלו את סגנון התוכן. יש לכן השפעה ענקית על נשים רבות ולכן גם אחריות גדולה ביותר על מה ואיך שאתן כותבות.
זה ממש בסדר שכל אחת מכן בטוחה שהתפריט שלה הוא הנכון ביותר בשבילה אבל כשמביאים ציטטות ממחקרים (ובכל זאת יש מגוון גדול של מחקרים, לכאן או לכאן) כאילו שמחקר כזה או אחר הוא ההוכחה הניצחת, או כשמוחאים כפיים (וירטואליות) למי שהצליחה לעשות צום או לאכול שבוע רסק ירוק ואגוזים או זרקה את הסוכר והחלב והבשר (וההיפך) - אני חושבת שלנשים שמתוסבכות עם הגוף שלהן זה יכול ליצור נזק נפשי עוד לפני הגופני.

לסיכום, הכי חשוב (ובאמת כל הגורואיות מציינות את זה אבל זה נבלע)- הקשיבו לעצמכן ולגופכן. יש כאן רעיונות נפלאים אבל אין "כזה ראה וקדש". לכל אחד מתאים משהו אחר, לפי מצבו הנוכחי,
רק אל תגרמו לעצמכן נזק. הקפידו על כל אבות המזון. סוכר, חלבון, שומן, ויטמינים ומינרלים בונים את גופנו. אף אחד מהם הוא לא אויב.
וכשאתן מספרות מה עשה לכן טוב, זה מאפשר לנו, הקוראות, לקחת את הרעיון שלכן ולבדוק על עצמנו. לא יותר ולא פחות. שיחת נשים במיטבה:)

שליחה על ידי מצ'רה* » 20 מאי 2013, 09:24

כי אני מזהה כאן המון נשים שצמאות לדברי גורו חיים. שלוקחות מילים נחרצות של גורואית לגבי מזון מסויים והופכות לדתיות יותר ממנה
החליפי "מזון" בהנקה, לידה, חינוך, שינה או זוגיות ותקבלי את האתר כולו.

סלטים? סלטים של פירות וירקות יחד?

נראה לי שזה יותר בעיה פסיכולוגית מאשר תפריטית
להלן התרוצים:
לא אוכלת סולניים- אני מקופחת
שקיות/קופסאות של עלים ירוקים תמיד מתעפשות לי לפני שמסיימת אותן
ניסיתי קצת לגדל עלים, אבל לא התמדתי ואת מה שיצא חלקתי עם הרבה שבלולים בגינה
תרוץ ממש חדש מאז שהתחלתי לקנות עלים אורגניים: החנות רחוקה אין לי כוח לנסוע
תרוץ בהתהוות: אני צריכה מנבטה, נמאס לי להנביט באילתוריה....(אני ממש אוהבת את העניין הזה של נבטים , יש להם כזאת מתיקות נעימה)
אין לי כוח להכין עכשיו סלט (ירקות מוקפצים עם אטריות אזוקי דווקא הולך, אבל סלט אין לי כוח לעשות, לכי תביני...)
בקיצור יש לי איזה עניין עם סלט- אם מישהו היה מכין ומגיש הייתי אוכלת בכיף אבל להכין לעצמי זה משום מה סיפור...

מחכה ומצפה למנגו !

שליחה על ידי קוראת* » 20 מאי 2013, 12:33

רוזמרין
תוכלי בבקשה לתת מראי מקום בכתוב בדף זה או אחר על מה שתיארת ?
תודה

החליפי "מזון" בהנקה, לידה, חינוך, שינה או זוגיות ותקבלי את האתר כולו.
אוי, עוברת, זה כבר לשפוך את התינוק עם המים. אני אדייק טיפה:
יש דברים שאין עליהם ויכוח. אין מחקר שמראה שתחליפי הנקה עדיפים מהנקה. אין מחקר שמראה שכימיקלים (חומרי שימור, צבע,טעם) הם מזון או שווי ערך למזון או מועילים לבריאותנו.
כן יש ויכוחים רבים בעולם לגבי גידול ילדים ומחקרים המצדיקים כל אחד מהצדדים. אבל כאן זה אתר של חינוך ביתי אז אין מקום לצד השני (ובצדק, יש מספיק אתרים למצוא את מקומנו).

במשך השנים, האתר קיבל גם זווית אקולוגית. זה לא היה מחוייב המציאות, כי אפשר לקיים חינוך ביתי וגם להיות בזבזן ולגור בבית פרטי (לדאבת ממ). כמו שאפשר לקיים חינוך ביתי וגם להיות ימני (שלום ממ) או שמאלני (שלום עמנואל). אותו הדבר לגבי מזון. חינוך ביתי הולך מצויין עם קרניבורים או טבעונאים. שמנים או רזים. עייפים או נמרצים.
בכל אופן, מרגע שהאתר הוסיף לאופיו גם אקולוגיה אז גם התווספו דפים רבים על צניעות קיומית, מזונות אורגנים, דיור משתלב בסביבה, חסכון, עשייה עצמאית בבית וכד' ונעלמו או נשכחו דפים המהללים עושר וצריכה מרובה או התישבויות חדשות.

אבל מזון? מי יותר באופנית? אוכלת בשר או צמחונית? אין שום קשר. אלה דעות לגמרי אישיות וכל אחת מוצאת לעצמה את ההוכחות שהיא זקוקה להן, אם היא זקוקה ולא מסתפקת בניסוי עצמי.

רק רציתי לכתוב שאני נורא גאה בדף שכתבתי, נכון שהוא לא קשור כבר בכלל אליי אבל עצם זה שכל-כך הרבה אנשים כותבים בדף שאני פתחתי מראה שאני נורא מוכשרת.

הכמיהה למתוק מסוכנת, כי היא יוצרת עוד כמיהה למתוק, השמנה, ומחלות (סכרת, מחלת לב וכו'). בשמת 13.5 בשעה 11.27

אם יש לך בעיות סוכר, אז כדאי להיזהר עם האורז כי גם הוא הופך די מהר לסוכר בגוף. אם אין לך בעיות כאלה, אורז הוא לא מזיק אבל גם לא נורא מועיל – בעיקר פחמימות ורק מעט מאוד רכיבים תזונתיים אחרים. יונת 13.5 בשעה 20.17

_אני אומרת: אנחנו אוכלים מתוק כי יש לנו התמכרות. התמכרות כמו לסמים. התמכרות לחומר שעושה לנו בלגן במשק האינסולין בגוף וגורם לעוד יותר התמכרות, וכמובן להשמנה.
כדי להיגמל מהסמים (=הסוכר, שעושה נזקים חמורים לגוף) צריך לאכול שומן._ בשמת 14.5 בשעה 19.28

קוראת, זה רק 3 ציטוטים כאן בדף. יש כאן עוד הרבה אבל את יכולה לבדוק בדיוק כמוני. זו רק המחשה למה אני מתכוונת. יש עוד המון דפים, אפילו לא יעודיים, שהנוסח הזה מופיע בהם.
ואני בטוחה שגם יונת וגם בשמת (או קוסמת, סאלי ושיחות) לא חושבות לרגע שהן גורואיות. אבל להערכתי הן משפיעות הרבה יותר ממה שהן חושבות. אם מישהי פחות ידועה באתר (או מוערכת) תכתוב את זה- לא יהיה לזה אותו אפקט. אני מעדיפה להחזיר את הספקנות וההססנות לקדמת הבמה. ובמיוחד את הבדיקה וההתנסות האישית.

שליחה על ידי ממ* » 20 מאי 2013, 12:52

כי אפשר לקיים חינוך ביתי וגם להיות בזבזן ולגור בבית פרטי (לדאבת ממ). כמו שאפשר לקיים חינוך ביתי וגם להיות ימני (שלום ממ)
שלום

הקשיבו לעצמכן ולגופכן. יש כאן רעיונות נפלאים אבל אין "כזה ראה וקדש". לכל אחד מתאים משהו אחר, לפי מצבו הנוכחי,
לגמרי

אני רוצה להציע לנשים ההחלטיות ויודעות הכתוב שכאן- אנא הזהרו ושיקלו את סגנון התוכן. יש לכן השפעה ענקית על נשים רבות ולכן גם אחריות גדולה ביותר על מה ואיך שאתן כותבות.
גם אני מאוד מציעה את זה ומשתדלת ליישם. מאוד מאוד חשוב לא לכתוב דברים החלטיים מדי, וגם הסברתי מדוע - באמת באמת שאין דרך להוכיח את הדברים האלה. מעבר ל"בייסיקס" שאנחנו ממש יודעות אותו.
כי אני מזהה כאן המון נשים שצמאות לדברי גורו חיים
זה באמת עניין חשוב להבין, ובמשך תקופות בחיי אכן קיבלתי ללא ערעור תיאוריות שהיו נראות לי נכונות ואח"כ הבנתי שהן מופרכות לחלוטין (כמו סוג הדם שכמעט כל עובדה שכתובה בו שגויה). היום אני מבינה לקחת "עם קורט מלח" כל מה שכתוב כ"עובדה". רובן לא עובדות. ועדיין אני לומדת הרבה מאחרים ולאט לאט מדייקת את סגנון האכילה שלי. וכל דבר אחר בחיי.

בקיצור יש לי איזה עניין עם סלט- אם מישהו היה מכין ומגיש הייתי אוכלת בכיף אבל להכין לעצמי זה משום מה סיפור...
לאט לאט

עצם ההעלאה של זה למודעות שלך תזיז את זה קדימה

רוזמרין , סוכר פירות אינו כמו סוכר רגיל....סוכר פירות הוא בריא, חיוני, מרומם.
סוכר רגיל הוא...איך אני אגיד בעדינות...גרוע.
ודרך אגב בננות אמורות להאכל כשהן בשלות בלבד (עם נמשים) אחרת הן עלולות להזיק...כשהבננה בשלה היא מזון מושלם.

שליחה על ידי אביבה* » 20 מאי 2013, 17:08

אפשר לנצל רגע את הבמה לשאלה שחשובה לי?

רוב שיטות התזונה ממליצות לצרוך כמה שיותר אומגה 3 וכמה שפחות (או "בכמות מתונה בלבד") את השמנים האחרים. כלומר: חשוב שהאומגה 3 יהיה לפחות כמו שאר האומגות ורצוי שאף יותר.

ולשאלה שלי: איך זה מסתדר עם ההמלצה לאכול הרבה שומנים מהחי (למי שאכן ממליץ כמובן) שהם ברובם ממש לא אומגה 3? (אלא אם כן מדובר בדגים, אבל רוב הממליצים לא מדברים דווקא על דגים)

שליחה על ידי אביבה* » 20 מאי 2013, 17:10

(אחרי שאקבל תשובה - ואני מקווה מאד שאקבל כי הנושא חשוב לי - יש לי כבר שאלת המשך בנושא קרוב)

רוזמרין יקרה תודה על מילותייך. כל הצהריים, במקביל להתנהלות השגרתית פה בבית, אני מנסה לנסח לעצמי מה בדיוק מפריע לי בדף הזה והנה באת ונסחת את זה במדוייק. גם אני בסופו של יום הגעתי למסקנה שעם כל הכבוד לכל מיני דעות ו"מחקרים" וכו', הרבה מהכתוב כאן נמצא בותר את עצמו (אנשים שונים כמובן סותרים זה את זה ולא את עצמם) והקריאה הזו לפעמים גורמת לי לצאת מהמיקוד שלי בעצמי ובגוף שלי ואני נזכרת שאף אחד הוא לא אני ואני לומדת לאט לאט מה נכון לי ולגוף שלי וזה כמובן דבר שמשתנה בהתאם לתקופות החיים השונות...

סוכר פירות אינו כמו סוכר רגיל....סוכר פירות הוא בריא, חיוני, מרומם. קוסמת, אותך הוא מרומם. מעולה בשבילך.

ודרך אגב בננות אמורות להאכל כשהן בשלות בלבד (עם נמשים) אחרת הן עלולות להזיק...כשהבננה בשלה היא מזון מושלם.
שמעתי שבדרום אמריקה הם נגעלים מבננה בשלה. לדעתם היא רקובה. אבל בשבילך, קוסמת זה מצויין לאכול בננה בשלה עם נמשים.

יכול להיות שיש לך מחקר או שניים על ענייני בננות, אני לא מטילה בכך ספק. האם זה אומר שזה נכון לכולם? ללא פקפוק?

מצ'רה, סאלי, רסיסים - תודה על ההבנה וההסכמה. ושלום רב שובך, ממ:)

שליחה על ידי קוראת* » 20 מאי 2013, 19:33

הצהובון שיש לי כאן כשאני כותבת:
אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה הכי צריך ללמוד בעצמך:)

שליחה על ידי אביבה* » 20 מאי 2013, 19:35

נחמד

אני רוצה להציע לנשים ההחלטיות ויודעות הכתוב שכאן- אנא הזהרו ושיקלו את סגנון התוכן. יש לכן השפעה ענקית על נשים רבות ולכן גם אחריות גדולה ביותר על מה ואיך שאתן כותבות.
משפט מאוד החלטי. מנוסח בזהירות ובאדיבות את רק רוצה "להציע" אבל את קובעת בהחלטיות שצריך להגן על נשים מושפעות.
אז אני רוצה להציע לך רוזמרין שתפסיקי להגן על מי שנדמה לך שמושפעות ותתני דוגמא ובמקום לסתור דברים רק בשביל לסתור אותם עם תירוצים של מגינת העם והנשים המושפעות תגידי מה את כן חושבת.
זה יהפוך אותך אולי לעומדת בזכות עצמך ולא לאחת שמוצאת לעצמה במה בגלל בקורת או הטלת ספק בדברים של אחרות.

ולנשים ההחלטיות, תמשיכו להיות החלטיות וככל שתהיו קיצוניות יותר ככה ההשפעה שלכן תהיה יותר גדולה אבל על פחות נשים.

HEAR HEAR...

רוזמרין. עם כל השוני בין אנשים מערכת העיכול דומה.
למדתי רפואה סינית ארבע שנים בעברי ולמדתי אבחנה מבדלת ובכל זאת אני מרגישה שהיום אני יודעת הרבה יותר טוב
את מה שמשותף בין האנשים...
אני אישית מאוד סומכת על ד"ר גראהם. את מוזמנת לגגל ולקרוא עליו. אם זה מה שהוא אומר על בננות אני מקבלת וזה גם כל כך הגיוני כי אז הבננה מתקלפת לגמרי בקלות ואין בה טיפה ירוק על הקליפה והיא גם מאוד טעימה ולא עושה שום תופעות לוואי גם אם אכלתי שלוש או ארבע בננות ברצף.
ושוב חזרה לעניין של האם זה מתאים לכולם אז לפי דעתי מה ששונה ביננו זה השריטות שלנו (-: אבל מה שמשותף ביננו זה מה שהגוף שלנו אמור לאכול וגם הפיזיולוגיה שלנו למשל לכולנו יש כריות עדינות של אצבעות וציפורניים קטנות שמתאימות לקטוף ולקלף פרי ולא לקרוע בבשר החי כמו ציפורניים של טורפים למשל...

אבל קוסמת, זה בדיוק העניין!
את למדת רפואה סינית, אחרת למדה איורוודה והשלישית מאמינה שמה שבריא לאדם זה בשר ושומן... ויש לה מחקרים מדוקטורים ואוניברסיטאות!
אז למי נאמין???
לעצמנו ולאינסטינקטים שלנו. אז יהיה לכולנו הכי טוב!

אוף, איך לא רציתי להתערבב בדיון...

רק בקשר לבננות: בננות כאלה עם נקודות - אני לא מסוגלת לאכול. הן מתוקות ורכות לי מדי. והריח שלהן לא טוב בעיני.
יש קטע קצר בתהליך ההבשלה של הבננות, שאז הן מושלמות בעיני. ואז קשה לי לאכול רק אחת... ולא שמתי לב לשום תופעת לואי.
מצ'רה ממחשב אחר

רוזמרין, אני חייבת לחזק אותך. אני מוצאת שהדיונים האלה, עם גישתם ההחלטית רק מחזקים ומקבעים אצלי, באופן אישי, פיקסציות וחרדות בקשר לאוכל שגם ככה יש לי בלי עין הרע.
בסופו של דבר אחרי שניסיתי אלפי שיטות שונות וקראתי המון המון חומר, אני בעיקר מבולבלת ויכולה לסכם את החכמה שרכשתי בשיר קצר:

קוקה קולה זה רע, אה אה אה! קוקה קולה זה רע! לה לה לה. (וכו'... אפשר להוסיף לזה הרבה בתים.)
מכיוון שמעולם לא שתיתי קוקה קולה, זה לא ממש הועיל לי.

אבל סתם, סתם, כמובן שאני צוחקת... השכלתי רבות במשך השנים וגיבשתי כמה עקרונות מוצקים שכן עזרו לי לעשות סדר בשפע האוכל שיש מסביב. כמו כן, התבלבלתי עד קצות הציפרניים ואני אכן מהנשים המושפעות האלו שרוזמרין נזעקה להגנתן, אז תודה רוזמרין.

משפט מאוד החלטי. מנוסח בזהירות ובאדיבות את רק רוצה "להציע" אבל את קובעת בהחלטיות שצריך להגן על נשים מושפעות.
נכון, גם אני טיפוס החלטי, אבל אני מודעת לכך ומנסה להזהר. רק תראו באיזו החלטיות הודעתי שסוכר חשוב לגוף...

אם זה מה שהוא אומר על בננות אני מקבלת וזה גם כל כך הגיוני כי אז... מעולה, קוסמת. גם קראת על זה וגם נוכחת שזה עושה לך טוב. מישהו אחר אוהב בננות במצב אחר ויכול להיות שהוא אפילו קרא על זה מאמר אחר וגם הוא מבסוט. עכשיו אני אבדוק את שתי האפשרויות ואראה מה עושה לי טוב.

מה שמשותף בינינו זה מה שהגוף שלנו אמור לאכול וגם הפיזיולוגיה שלנו. ובכל זאת אחד אלרגי לעגבניה והשני שונא דגים. למה? כי יש שונות.

מיכל בז, אני שמחה שכתבת. אני מודה שחשבתי (גם) עלייך כשכתבתי על התיסכולים והתיסבוכים.

רוזמרין, יש בזה משהו. אז מה, כל פעם שארצה לכתוב דעה נחרצת אצטרך לבחור ניק לא מוכר?

והערה היסטורית קטנה:
במשך השנים, האתר קיבל גם זווית אקולוגית.
הזווית הזאת היתה מהתחלה. הספר הראשון שהזכרנו כאן היה סדרת ישמעאל, ובין הדפים הראשונים באתר היו דפים אקולוגיים. נראה לי שפשוט בעניין הזה פחות מדברים ויותר עושים...

טוב נו, בכל זאת בניק הרגיל:
לגבי אומגה 3, העיקר זה להפסיק להשתמש בשמנים שיש בהם כמויות אדירות של אומגה 6. שזה אומר בתכלס לעבור רק לשמן זית, אבוקדו, קוקוס, או חמאה.
חוץ מזה דגים זה כמובן נפלא (מינוס הכספית), וגם בבשר אוכל עשב יש אומגה 3.

טוב נו, בכל זאת בניק הרגיל:
אז עכשיו אני בדילמה אם להתייחס למה שנכתב כי יונת שרון כתבה או דווקא לא להתייחס למה שנכתב כי יונת כתבה והיא לא תכתיב לי
ואולי להתייחס בלי להתייחס לניק, או פשוט לא להתייחס כי ממילא אני בסוף אוכלת הכל כרגיל (כמעט)
דילמה

רוזמרין, יש בזה משהו. אז מה, כל פעם שארצה לכתוב דעה נחרצת אצטרך לבחור ניק לא מוכר?

אני חייבת להודות שעניין הניק פחות מדבר אליי ויותר הנחרצות. גדול! בדיוק המרגיעון או הצהובון או מה שזה לא יהיה כתב: הספק מבורך.
למרות שאני יכולה להבין גם את עניין הנחרצות כי גם אני כשדעתי נחרצת אני חורצת אותה, ללא היסוס. אני חושבת שהאתר הזה מבורך בריבוי נשים אינטיליגנטיות שחורצות על ימין ועל שמאל.
העניין הוא שלא ברור איך בתזונה שהיא באמת מין תחום כל כך אמורפי ומרובב דעות מנוגדות ומחקרים סותרים אפשר בכנות להיות כה נחרץ? הרי תאמין במשהו אחד ומיד יופיע מחקר שטוען בדיוק את ההיפך.

_גבי אומגה 3, העיקר זה להפסיק להשתמש בשמנים שיש בהם כמויות אדירות של אומגה 6. שזה אומר בתכלס לעבור רק לשמן זית, אבוקדו, קוקוס, או חמאה.
חוץ מזה דגים זה כמובן נפלא (מינוס הכספית), וגם בבשר אוכל עשב יש אומגה 3._

נו, יונת, על סמך מה כתבת זאת? החלטתי לעשות גוגל על שתי אפשרויות כדי לבדוק את דברייך (בשטחיות, רק מה שהופיע בדף הראשון ונראה לי אתר מוכר לרובנו):
המשפט "היחס בין אומגה 3 לאומגה 6" הביא לי את ויקיפדיה ואתר קופ"ח כללית. בראשון יש מאמר שמעיד על החשיבות שבאומגה 3 וגם לינקים למחקרים שטוענים שאין חשיבות. בשני טענה שאין חשיבות.
המשפט השני הוא "רשימת מזונות עשירים באומגה 3". הסתכלתי על כמה אתרים. ברובם מופיעים הדגים (שהזכרת), הפשתן (שלא הזכרת) וכן שמן קנולה, אגוזי מלך, סויה ואצות (שלא הזכרת).
באף אחת מהרשימות לא הופיעו שמן זית, חמאה, בשר אוכלי עשב, קוקוס וחמאה.

אני מניחה שאת מצטטת מקורות אחרים. אז כאן יש דוגמא מצויינת למחקרים שונים עם תוצאות שונות. גם ברמת חשיבות אומגה 3 וגם בעניין המזונות העשירים בה.
בגלל שאת יונת שרון אז יש כאן אנשים שיקבלו את דברייך כאמת מוחלטת ולא כאמת שנכונה לך. האם זו כוונתך?

אגב, דגים זה לא נפלא. זה מגעיל וגורם להקאות. בעצם, לי זה גורם לכך. אני שמחה שלך זה נפלא.

ואולי להתייחס בלי להתייחס לניק, או פשוט לא להתייחס כי ממילא אני בסוף אוכלת הכל כרגיל (כמעט)

נראה לי שזו קריאה לסדר של אבישג - משהו שאישית היתי מנסחת בערך כך:
תודה לכל מי ששיתפו בנושא. היה דיון מעניין. אפשר להניח אותו איפשהו ולחזור לדיון שלנו של איך לרזות בלי לסבול מדי. וכל מה שנאמר בהחלט נשמע.

נראה לי שזו קריאה לסדר של אבישג
חלילה לי מלקרא לסדר את מעריצות פלי לידי וגרורותיה - בסדר הן טובות ממני כנראה וגם בהקפדה על בריאות
אז תמשיכו לכתוב ואל תוטרדו ממני (על אף שאני נוטה לעיתים לציניות כרגע אני ממש רצינית)
מה שכן, מעניין לגלות שהדף הכי פופולרי שפתחתי אי פעם עוסק ב...אוכל, כלומר בסופו של דבר גם כל הרזים והבריאים למיניהם אוהבים לדבר עליו (כמאמר הפתגם "אם אינך יכול לאכול אותו - דבר עליו" )

רק רציתי לכתוב שאני נורא גאה בדף שכתבתי, נכון שהוא לא קשור כבר בכלל אליי אבל עצם זה שכל-כך הרבה אנשים כותבים בדף שאני פתחתי מראה שאני נורא מוכשרת.
אבישג, קבלי טפיחה על השכם. אכן דף מרתק וחשוב!

_אז למי נאמין???
לעצמנו ולאינסטינקטים שלנו._
תאורטית זה נכון, אבל בפועל אני מרגישה שהאינסטינקטים שלי כבויים או מוחלשים וגם ממוסכים בהרבה עובדות והשערות שצברתי במהלך שנותיי.
ועכשיו אני כבר לא כל כך מצליחה לגלות מה טוב לי.
ולכן אני מוצאת את עצמי צמאה לדברי גורו חיים_ , מה גם שאני מאמינה ש _עם כל השוני בין אנשים מערכת העיכול דומה.
השאלה עכשיו היא איך לבחור בגורו המתאים.

שליחה על ידי אביבה* » 21 מאי 2013, 06:36

אני שאלתי מה אומרים הממליצים על שומן מהחי, ויונת ענתה לי מה אומרים הממליצים על שומן מהחי.
כך שברור לגמרי מאיפה היא הביאה את העקרונות האלה: מתוך עקרונותיהם של אלה הממליצים על שומן מהחי (-:

תודה רבה על התשובה

באף אחת מהרשימות לא הופיעו שמן זית, חמאה, בשר אוכלי עשב, קוקוס וחמאה.

אלה לא דוגמאות למקורות אומגה 3, אלא לשמנים שאין בהם כל כך הרבה אומגה 6. לגבי המקורות האחרים שהזכרת כמו פשתן וסויה: לא כתבתי עליהם בדיוק בגלל שהם שנויים במחלוקת, לא ברור שהרכב השמנים בהם באמת עוזר למי שרוצה יותר אומגה 3.

ולגבי הנקודה הכללית של הבעיה עם נחרצות: אני עדיין תוהה. הרי הנחרצות מקיפה אותנו בכל מקום, רק אתמול ראיתי אותה בתוכנית הבוקר (בתור במרפאה). מאחר שאני אינפוהולית, בכל זאת יוצא לי להגיע למספר יחסית גדול של מקורות מידע, ולפעמים מעודכן יותר מאשר רוב האנשים. אז להסתיר את מה שלמדתי? או שעדיף בכל זאת לשתף?

אז להסתיר את מה שלמדתי? או שעדיף בכל זאת לשתף?
ברור שלשתף (זה צריך להקרא החלטי ונחרץ). הרעיונות המועלים בבאופן הם מעולים ומועילים ביותר בעיניי, אחרת לא הייתי "גרה" כאן.
אני כמובן דיברתי על סגנון נחרץ לעומת מציע.
חושבת שהסברתי את דעתי לא רע, אז אין לי צורך להמשיך. יום טוב לכולכן ובמיוחד לאבישג- מתנצלת על הפלישה לדף שלך. חיפשתי את הדף הכי טרי בנושא כדי להעלות את הבעיה.

מה זה אומגה 6?

החלטתי לעשות גוגל על שתי אפשרויות כדי לבדוק את דברייך (בשטחיות, רק מה שהופיע בדף הראשון ונראה לי אתר מוכר לרובנו)

קצת צורם, מכיוון שיונת כתבה בפירוש שהיא מביאה דוגמאות למזונות שאין בהם הרבה אומגה 6.
ושימי לב שהמחקרים שמראים שתוספת של אומגה 3 לא עוזרת - הנקודה של יונת בדיוק אומרת שמה שחשוב זה לצרוך פחות אומגה 6.

לא מביעה כאן דעה לגבי הנושא הכללי, רק מצביעה על כמה אי דיוקים.

גם אומגה 3 וגם אומגה 6 הם שומנים, ושניהם חיוניים לנו. אבל כנראה שרובנו מקבלים פחות מדי שומנים מסוג אומגה 3 והרבה יותר מדי מסוג אומגה 6, וחוסר האיזון הזה פוגע בבריאות (המשפט האחרון הוא השערה מקובלת, למי שזה נחרץ לו מדי). יש במיוחד הרבה אומגה 6 בזרעים שונים, והבעיה מחמירה כשאנחנו צורכים שמנים שמעובדים מזרעים: שמן סויה, שמן תירס, וכו׳.

אני רוצה לשתף במחשבות על משקל ותזונה, קצת בהקשר למה שכתבה רוזמרין:
כשאני רואה מליון דיונים על אוכל אני מתכווצת קצת, כי זה מעלה לי מיד את המחשבה שבאמת השמנתי קצת בזמן האחרון, ואני הרבה פחות בכושר ממה שהייתי בשנה שעברה, והגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים כבר, ונהיית לי נימה די תוקפנית ומאוכזבת כלפי עצמי.
זה גורם לי לרצות לאכול שוקולד, או משהו דומה. זה בדרך כלל לא גורם לי להכין סלט.
הדף של גוגוס שונה בעניין זה, ומרגיש לי תומך ומכיל, מציע שינויים מתוך מקום של שפע ואיך להתייחס לעצמי, כולל הגוף שלי, ממש בכבוד.
מצד שני אני אוכלת נורמלי לעומת חבורת השייקים הירוקים וסלטים בלי שמן, ואני מברכת על הדף של אבישג שמבקש רעיונות יותר אנושיים (-;
מה אני רוצה? לשאול אם העיסוק באוכל ובמשקל באמת עוזר לנו לרדת/להיות בריאות או אולי משמש לנו דרך להלקות את עצמנו כדי להבריק את המצפון השמנמן...ורוצה לנסות לכוון לאופציה הראשונה

שליחה על ידי שירה* » 21 מאי 2013, 14:44

אני מאוד אוהבת את הדף הזה.קראתי ומצאתי את עצמי בכל מיני עצות. אז תודה לכל המייעצים,ודוקא טוב שיש פה מגוון דעות,זה עוזר לי לבחור את ההתנסויות שלי ולבדוק מה טוב לי.
כרגע אני מרגישה שכלום לא רלוונטי לי כי אני בהריון, ובאופן בסיסי מעדיפה לא לאכול כלום (בחילות והקאות) בתכלס מכריחה את עצמי לאכול פרוסה (רק לחם לבן מסוגלת) עם משהו - טחינה או גבינה,לפעמים ריבה. בזה מסתכם האוכל שלי לרוב בימים אלה. לפעמים אוכל סלט,אבל אין סיכוי שאכין בעצמי רק אם הכינו אותו והוא עומד מולי ואין לו רוטב (מלבד לימון). לפעמים פרי-רק אם יתאים לשגעון שלי באותו רגע. קשה קשה.
יש עצות גם לזה?או העיקר להעביר את התקופה הזו?

שליחה על ידי מנגו* » 21 מאי 2013, 15:34

הדף של גוגוס שונה בעניין זה, ומרגיש לי תומך ומכיל, מציע שינויים מתוך מקום של שפע ואיך להתייחס לעצמי, כולל הגוף שלי, ממש בכבוד
לגמרי. החיוניות שלי חלק שמיני הוא דף נפלא שעזר לי לשנות הרגלים מגונים (רק את חלקם, כמובן, יש עדיין רבים אחרים) ולהבין ובעיקר להרגיש שאפשר אחרת. שייקים ירוקים למשל במקום ארוחת בוקר ועוד.
לגבי עניין הנחרצות, אני מתייחסת לזה כאל "כזה ראה ונסה" ולא "כזה ראה וקדש", זאת נקודה שלפי הבנתי גוגוס חוזרת ומדגישה ולכן זה מתאים לי. כך אני בודקת מה מתאים ועובד עבורי.
עוד לפני שהגעתי לבאופן, הרגשתי שתירס עושה לי לא טוב למרות שאני מאוד אוהבת תירסמתוך ניסוי ותהייה כך גם חיטה, סוכר, מוצרי חלב ועוד. אני אוכלת מדי פעם גם את הדברים הללו אבל ממעטת.
מתוך עיקרון אני לא עושה דיאטה או כול שיטה מובהקת אחרת. יש לי הרגשה שלהשמיט לגמרי דברים מהתפריט שלי לא יעשה לי טוב אז אני משנה את התפריט אבל לאט ומדי פעם מגוונת במאכלים שפחות מומלצים לי.
בקיצור, לדעתי כדאי להקשיב ולהתרשם מהכותבות המוכשרות והחכמות באתר ולקבל השראה ואז לנסות על עצמנו.

יש לי הרגשה שלהשמיט לגמרי דברים מהתפריט שלי לא יעשה לי טוב אז אני משנה את התפריט אבל לאט ומדי פעם מגוונת במאכלים שפחות מומלצים לי.
גם לי. אני גם אוהבת להגיד לעצמי על כל מאכל שאם ממש, ממש אבל ממש יתחשק לי אני אוכל את זה. לרוב החשק לא מגיע לרמה הזו אז אני מוותרת. אבל עצם זה שהאופציה קיימת לי ממש עושה לי תחושה טובה. זה קצת כמו לראות דברים בחלונות הראווה ולדעת שאם אני באמת ארצה, אני אוכל לקנות. אבל אני מעדיפה שלא.

הנה מה שאני מנסה לעשות עכשיו: להפוך את היחס בין דגנים לירקות. יש עניין כזה שהדגן הוא המנה העיקרית והירק התוספת (אני בקושי אוכלת בשר, לא משתגעת על זה ולא מרגישה צורך בדר"כ) אז עכשיו אני מנסה שיהיה הפוך.
בעניין המתוק - במקום להפסיק לגמרי מתוק ניסיתי להוריד את רמת המתיקות. נניח במקום תמרים לאכול משמשים, במקום דבש ניסיתי שקדייה (אבל אני משוגעת על זה אז זה גם יוצא מאד יקר וגם לא דיאטטי בעליל) עכשיו אני במייפל .שוקולד וכאלו לא נכנסים אלי הביתה כי אני לא עומדת בזה. בחוץ אני יכולה להשבר מול איזה סניקרס בר בסופר או לטחון עוגות בלי למצמץ. זה עוד מוקדם להגיד אבל נדמה לי שמאז שהורדתי את רמת המתיקות , יש לי פחות משברי חוץ כאלו....

להפוך את היחס בין דגנים לירקות.
את יכולה לאכול קודם את הסלט ואז אם תהיי עדיין רעבה (אולי אפילו כבר לא בארוחה הזו) אז את הדגנים. ובארוחה הבאה שוב להתחיל מהירקות.
איכשהו אחרי דגנים לא בא לי סלט. אבל אחרי הרבה סלט אני יכולה אם בא לי לאכול קצת דגנים ואז יוצא איזון מצוין.

שליחה על ידי אביבה* » 21 מאי 2013, 20:16

נכון, אחרי דגנים גם לי לא בא סלט. לא אחרי ולא "יחד עם", למען האמת. לעומת זאת, עם בשר/ביצים/עוף/גבינה דווקא מאד בא לי סלט. נקודה מעניינת. זה מין "הולך טוב ביחד" כזה.
עוד משהו מעניין שאני נזכרת בו בימים האחרונים: במשך שנים הייתי הולכת למסעדות פועלים, ושם מגישים את השלישיה הנצחית: בשר + פחמימה + סלט.
שנים לא הייתי נוגעת בפחמימה (אורז... צ'יפס...) פשוט כי ממש לא נמשכתי אליה ונראתה לי תמיד "נחותה", אלא אוכלת רק את הבשר והסלט. משהו אינטואיטיבי לגמרי.
אז מתי התחלתי עם הפחמימות? דווקא כשנעשיתי "מודעת לתזונה" והבנתי ש"בשר זה לא טוב". (לא שאני יודעת כרגע בוודאות אם בשר זה טוב או לא טוב - אני עדיין בשלבי התנסות ובדיקה - אבל אני מספרת מתי התחלתי להמשך לפחמימות פתאום, וזה לדעתי כי הייתי חייבת מקור תחליפי לקלוריות עכשיו כשלא היה בשר)

מיכל בז
_רוזמרין, אני חייבת לחזק אותך. אני מוצאת שהדיונים האלה, עם גישתם ההחלטית רק מחזקים ומקבעים אצלי, באופן אישי, פיקסציות וחרדות בקשר לאוכל שגם ככה יש לי בלי עין הרע.

אבל סתם, סתם, כמובן שאני צוחקת... השכלתי רבות במשך השנים וגיבשתי כמה עקרונות מוצקים שכן עזרו לי לעשות סדר בשפע האוכל שיש מסביב. כמו כן, התבלבלתי עד קצות הציפרניים ואני אכן מהנשים המושפעות האלו שרוזמרין נזעקה להגנתן, אז תודה רוזמרין._

מיכל, אז מה את רוצה שאעשה? אני שואלת בכנות, בלי שום האשמה, ומקווה שלא תפגעי ממה שאני כותבת. מפנה את השאלה גם לגבי רוזמרין.

אני מתבטאת מנחרצות כשיש לי דעה נחרצת. לרוב אני מנסה לזכור לרשום בהודעה לדעתי, שזה מרכך אותה, אבל ההודעות עדיין נכתבות בצורה נחרצת.
נחרצות של אחרות לא מפריעה לי, כמו של "גורואיות" השונות לא מפריעה הנחרצות אחת של השניה.

ולדעתי האישית, מושפעות שכזו היא לא מצב רצוי והיא מראה על בעיה כלשהי. וזה לא אינסטינקטיבי מבחינתי לחשוב על בעיות של אחרות שלא קשורות ישירות לדף.
למשל, לא חשבתי בכלל על הרעיון של או אולי משמש לנו דרך להלקות את עצמנו כדי להבריק את המצפון השמנמן... פשוט כי הקשר היחידי שאני מוצאת בין מוסר לאכול זה הנזק הנגרם לעולם מייצור המזון, שיכול לכלול התעללות בבעלי חיים בתעשיות הבשר והחלב <עוד נימוק לטובת אורגני, אבל גם לטובת אוכל עשב וחוות מוכרות> וזיהום של הסביבה בהדברה רעילה בצומח לא אורגאני, כמו גם בהובלה של מזון לא מקומי.

זה לא שאני לא רוצה להתחשב, ומובן שאני לא מאשימה אתכן בדבר - כולכו נולדנו לפחות או יותר אותה תרבות, כולנו מתמודדות עם כל מיני מסרים מחלישים. אני פשוט לא תמיד חושבת על זה. אז אני מנסה לזכור להוסיף את המילה לדעתי ואני חושבת שאני די מצליחה בזה, אבל אין לי רעיון לשום דבר אחר שאני יכולה לעשות. זו הדעה שלי. היא דעה נחרצת בהחלט. היא נחרצת משום שהיא מבוססת על מחקר שלי בנושא. היא לא מחייבת אף אחת.

אני לא רוצה לפגוע בך, אבל גם לא רוצה ולא מוכנה להעמיד פנים שאני לא בטוחה בדעה שלי כדי שזה לא יגרום לך לאי ביטחון.

אני גם לא רוצה לפגוע בעץ לי מון, אבל לא חשבתי על האפשרות שמישהי יכולה להאשים את עצמה עד שהיא אמרה זאת. הרי אני אוכלת אוכל צבאי, ולפעמים זה אומר אוכל שהוא גם לא בריא וגם לא טעים, כי אם לא אני פשוט אשאר רעבה. ואין לי רגשות אשם בגלל זה. ובכלל, רגשות אשם זה דבר לא פרודוקטיבי.
אז לדעתי ברור לחלוטין שיש פה עיסוק במזון ובבריאות, שהעיסוק במשקל משני להם, ושהלקאה עצמית היא לא בריאה ורק פוגעת בהשגת מטרות אלו.

שירה, יש לי דף שלדעתי מתאים ולא מתאים לך. לא מתאים בגלל שבתחילתו רשומות ברצינות תהומית המילים הבאות:
אזהרה חמורה:
דף זה אינו פוליטיקלי-קורקט ומכיל מידע שעלול להפחיד ולגרום רגשי אשמה!
כל הנכנס לדף עושה זאת על אחריותו האישית!
ראו הוזהרתם!

ומתאים, כי הוא עוסק בתזונה בהריון:
תזונה ללידת ילד בריא.

אז הייתי ממליצה לך לקרוא אותו אם לא יהיו לך רגשות אשמה בגללו. אבל מופיעות בו עצמות לגבי המצב שבו לא מתחשק אוכל בגלל ההריון.

שליחה על ידי שירה* » 21 מאי 2013, 21:50

קראתי פעם את הדף הזה,עוד לפני שהייתי בהריון.לא לעומק,אבל כן הייתי בו.
אבל אני לא רוצה לחזור אליו כי אם אני זוכרת מה כתוב בו-אין סיכוי שאני מצליחה לאכול את זה במצבי העכשווי. אז לא רוצה להוסיף רגשות אשם לעצמי..

אישה, הסירי דאגה מליבך. תהיי נחרצת ככל שתרצי.

שליחה על ידי שירה* » 21 מאי 2013, 22:01

אגב-אבישג
מה עם המתכון למלוואח? אפשר לקבל אותו? אולי יום אחד אשתמש בו
(אם יש סיכוי שאני אשנה את התזונה שלי,עדיין לא רואה סיכוי שהילדים ישנו,בטח לא עם מה שאבא שלהם אוכל,אז הרע במיעוטו עדיף)

אישה במסע, לא נפגעתי (-: אני אוהבת את הכנות שלך ומצליחה לשמוע אותה בלי שום עוקץ.
אני רק רוצה להבהיר שהמחשבות שלי לגבי המצפון היו במנותק מהדיון על הנחרצות, כי בזה אין לי מה להוסיף. אני, עם עצמי, חופרת באוכל ומרגישה שזו דרך עוקפת להמנע מעיסוקים בריאים באמת...אבל זה לא אבסולוטי כמובן.

מה עם המתכון למלוואח? אפשר לקבל אותו?
כאן בפרהסיא ? לעיני כל ? לא נעים לי, בפרט אחרי שהצטרפו אל הדף כל בריאות האתר למיניהן

טוב בסדר, שכל הבריאים יעצמו עיניים רגע או פשוט יעברו לפוסט הבא - מי שנשארת לא על אחריותי :

קילו קמח (אני משתמשת חצי לבן חצי מלא
3-4 כפות סוכר
אבקת אפייה
כף מלח
מים כמה שצריך

לשים היטב
מחכים עשר דקות
לשים שוב
מחכים שוב עשר דקות
לשים שוב

עושים כדורים קטנים, שמים חתיכת חמאה בכל אחד מהם, מרדדים עיגול ושמים על מחבת טפלון, לסגור עם מכסה (אין לי אז אני סוגרת עם צלחת), כשזה מעלה בועות להפוך צד שני
זה די הרבה עבודה אני כבר אומרת לך, אבל בעלי מאוד אוהב וגם הילדים (וגם השכנים אבל בדרך כלל לא נשאר בשבילם)

שליחה על ידי שירה* » 21 מאי 2013, 22:52

אוי,את מהאלה?:-) (אלה-הסבתות הבשלניות ששמות כמויות לפי הרגש) מה זה מים כמה שצריך? תני איזו הערכה שיהיה לי מאיפה להתחיל, בחיים לא הכנתי מלוואח
ואבקת אפיה הכוונה שקית אחת?
אפשר להכין עם הילדים או שזה לא יוצא בצק מתאים?

רגע רגע, מה זה מים כמה שצריך ?? איך הבצק אמור להיות ? רטוב ודביקי או רק נעים ? וכמה אבקת אפיה ? חבילה או כפית ? את ממש עושה לי חשק לנסות להכין עם הקמח 70% שיש לי. בעיקר כי זה מעורר לי בלב זכרונות של צלצולי הצמידים של סבתא שלי בזמן שהיא מכינה את המופלטות...

כפרה, אני אכן כזאת
אחרי שהתעצבנתי על חמותי ז"ל ועל אמי שתזכה לחיים ארוכים גיליתי שגם אני בדיוק כזאת ואין לי שמץ מושג כמה מים אני שמה
שהבצק יהיה כמו שצריך את יודעת... בצק (מקווה שעזרתי (-8 )
מה הכוונה להכין עם הילדים ? זה לא בצק לעוגיות- מה הם יוכלו להכין ?

מבקשת סליחה אם אנחנו מפריעים כאן לדיונים המרתקים, תיכף נסיים, בינתיים תעברו לפרסומות

בעיקר כי זה מעורר לי בלב זכרונות של צלצולי הצמידים של סבתא שלי בזמן שהיא מכינה את המופלטות
בעלי מכין מופלטות מעולות, אתם מוזמנים אם אתם באיזור
וצמידים, עכשיו הזכרת לי את סבתא שלי ז"ל והצמידים שלה, המוני צמידים מזהב על היד
אוי, געגועים

חבילת אבקת אפייה והבצק צריך להיות אממ לא יודעת לתאר, נראה לי כמו הבצק לפיתות, אבל אחרי שלשים אותו הרבה הוא נהיה ממש בצק לש כזה
עכשיו אני ברורה (ניסיתי, בחיי, ופתאום הרגשתי עילגות כזאת)

אוי רסיסים, החזרת אותי למטבח ולבית של סבא וסבתא שלי, לא הייתי שם שנים ופתאום ריחות וניחוחות, שש בבוקר סבא מטגן שפינג' במטבח, אני באה לאכול אבל אי אפשר לגמור את זה, בשונה משפינג' מרוקאי, השפינג' התוניסאי הוא גדול ורחב כמו צלחת ועליו שמים ביצה עין ואוכלים עם גבינה וסלט - תענוג, שנים לא אכלתי (אני יודעת להכין רק את השפינג' המרוקאי).
וסיר קוסקוס ענקי מתאדה על הגז וריחות של תבשילים, ממולאים, סלטים
אין מצב בעולם שאוותר אי פעם על בישול ואפייה (על אף שאני מבשלת אולי עשירית מסבתותי) - אני חושבת שילד צריך לגדול על סירים וניחוחות תבשילים, זה חלק מהחום של הבית.

ואת הצפת בי זכרונות על סבתא שלי ועל הפעם האחת והיחידה שבה הכנתי מופלטות, אז אני מוסיפה ציטוט של דברים שכתבתי איפהשהוא אחרי ההכנה ההיא ואם זה לא המקום תעבירי לאן שבא לך...:
מכינה את הבצק, קצת דביק ונגמר לי הקמח... מניחה את כדורי הבצק להתפחה והולכת להתפלל, לקנות לחם בסופר ובינתיים הכדורים תופחים.
משמנת שיש וידיים, מתייעצת עם אחי ומתחילה לטגן. ערימות של בצק-חמץ נערמות במחבת ואחר כך בצלחת. תוך כדי ההכנה אני לא מפסיקה לחשוב ולהיזכר בסבתא שלי. סבתא-מאמא (קראו לה מזל אבל כולם קראו לה מאמא). הסבתא הזו שנפטרה לפני3 שנים אחרי שנים שבהם כבר לא היתה בנאדם... אבל כשהייתה במלוא אונה, היתה מתייצבת לה פתאם אצלנו בבית, עמוסת סלים ומטפחת לראשה והעיניים התכולות שלה צוחקות בלי מילים.
ממילא לא הבנו את הערבית המרוקאית שלה ותקשרנו רק בהמון הבעות, תנועות ידיים ושברירי מילים בעברית ובערבית. היתה נשארת לכמה ימים, אוכלת אבטיח עם לחם, מקפלת את הכביסה ברגליים ישרות ומתוחות לפנים ומעת לעת, פותחת את המטפחת שמכסה שיער לבן להפליא, מסדרת מחדש וקושרת. ואז, אחרי כמה ימים, היינו קמים לריח המופלטות ויודעים - סבתא כבר נסעה. היא היתה משכימה קום, מכינה את הבצק ואם היינו מספיקים להתעורר בזמן יכולנו לשמוע את רחש קשקוש הצמידים שעל ידיה כשהיא פותחת את עיגולי הבצק ומכינה את מעדן פרידה שלה...

רסיסים כתבת מאוד יפה, החזרת אותי לילדות אם כי אצלנו זה היה שונה, סבתות שלי דיברו עברית גם עם הילדים, אמא שלי לא יודעת ערבית (אבל מבינה), אני כמובן לא יודעת כלום, חבל. קצת זכרונות ילדות מעורבבות במעט מילים בערבית (אי בינתי בינתי - אבא שלי אומר) והעיקר - פתגמי חכמה שאמא שלי עדיין מצטטת לעתים מאמא שלה - עדיף בערבית (נשמע אותנטי יותר).

אני מעדיפה שמה שכתבת ישאר כאן, את יודעת אולי להתעסק באוכל דרך הזכרונות מבית סבתא עוזר לי להבין טוב יותר מה מקום האוכל בחיי.

שליחה על ידי טל* » 22 מאי 2013, 09:24

מכירות נשים עם עודף משקל אמיתי שהרזו בשיטה הזו?
כן. אני. וגם בן זוגי. וגם חברה טובה.
אני בדרך כלל לא כותבת אלא רק קוראת, אבל מרגישה שחשוב שאשתף.
חוויתי לא רק ירידה במשקל אלא גם היעלמות של תופעות גופניות מציקות שנחשבות כחלק מהחיים לרוב. מגרנות לקראת מחזור, כאבי בטן, שפעות, עצבנות ועוד. נעלמו כליל.
אני אוכלת כבר שנתיים בערך ברוח הדברים שכתבו כאן בשמת ויונת, וברוח דברים שכתבו באתר גם ניצן מ. ותמי גלילי. קראתי הרבה זמן את התפיסות התזונתיות הללו, קראתי את הדף גמילה ממתוקים ואחר-כך גם ראיתי את התהליך שעברה חברתי שהצליחה לא רק לרזות אלא גם להחלים מאסתמה, שקעתי עמוק באינסוף מחקרי תזונה ובשלב כלשהו החלטתי לנסות.
הירידה במשקל שלי לא היתה דרמטית כי לא הייתי שמנה - רק כמה קילו מרגיזים ששנים סחבתי עלי (כשישה). בו-זוגי הוריד כעשרים. החברה הורידה כ- 15.
מה השיטה?
גמילה מוחלטת מוסכרים מתועשים ומגלוטן. במקומם - ירקות ובעיקר הרבה שומן בריא: שמן זית, קוקוס, חמאה (אני קונה הולנדית של אוכלי עשב), בשר, דגים.
אין חישובי קלוריות ולא חישובי כמויות רק הגבלה איכותיות: מה שבריא מותר לאכול אותו בשפע, ומה שבריא מוגדר כאוכל שבא מן הטבע, כזה שברור איך ומהיכן הגיע אלינו:
אני אוכלת שפע של ירקות חיים ואפויים (קונה ממגדל אורגני במחירים שפויים מאוד), מעט פירות (כשלושה ביום, לפי החשק), בשר ודגים - כאלה שנקנו טריים אצל קצב מוכר וטוב ומתבשלים בבית, ביצים אורגניות, אגוזים ושקדים (מקדמיה ומלך בעיקר). זהו נדמה לי. לא אוכלת אורז, מעט תפוחי אדמה, לא פירות יבשים, לא מתקרבת ללחם, פסטות וכדומה, לא חלב (כן אוכלים לעיתים גבינות שמנות איכותיות).
השבועיים הראשונים היו קשים, תחושה של גמילה מהתמכרות גופנית. התשוקה היתה לפחמימות - אלה שהופכות בגוף לסוכר.
וזה עבר. אחרי השבועיים הללו היתה הקלה גדולה. שום בעיה של חשקים, לא רעב, ולא תסכול.
הירידה במשקל היתה מאוד איטית. גם אצלי וגם אצל בן-זוגי שהצטרף אלי לתהליך. לא הרגשנו שאנחנו משקיעים בכך מאמץ, גם לא הוספנו ספורט מטורף, לא היינו בדיאטה, אלא פשוט עשינו שינוי תזונתי (ותודעתי) שעם הזמן הפך להיות הרגל פשוט ונוח.
מדהים היה לראות איך חלפו המגרנות האיומות שליוו אותי כל החיים - והייתי צמחונית שהקפידה על מה שחשבתי שהוא אוכל בריא: דגנים מלאים, ירקות, קטניות, לחם מלא, קצת ממתקים. נעלמו חולשות ועייפות, נעלמה עצבנות המחזור, נעלמו כאבי בטן, נעלמו סחרחורות.
מדהים היה לראות איך אפשר לאכול שומן והרבה (הרבה שמן זית בסלט, הרבה שומן כבש) ולרדת במשקל. ולהרגיש מסופקת.
מדהים היה לראות איך כל ההסתבכויות הנפשיות ביחס לאוכל נעלמו - לא התלבטות מה לאכול, לא התייסרות על מה שאכלתי, לא הסתבכות מול מארחים שמתעקשים שאטעם, לא נפילות ובולמוסי אכילה. נעלם גם העיסוק בקשר שבין דפוסי האכילה שלי ובין עניינים פסיכולוגיים שונים: עם התפריט הזה גם כשאני בלחץ אני לא מרגישה חשק גדול לאכול, כשאני אוכלת אני נהנית, אוכלת כמה שאני רוצה, מה שאני רוצה מתוך האוכל שיש בבית, בלי שום התעסקות מייסרת.
מדהים היה לראות איך הבנות הקטנות הצטרפו אלינו: בלי שלחצנו עליהן. פשוט נעלם כל האוכל הלא בריא מהבית והן אוכלות איתנו (לפעמים אני מכינה שוקולד ממסת קקאו, חמאת קקאו ומעט סטיביה, או בננות קפואות שהן כמו ממתק).
מחשבה אחרונה שלי: עקבתי אחרי הדף של גוגוס. אני רואה שם המון התייסרות - אצלה ואצל הכותבות, הרבה מאוד "נפילות" - שבועיים אוכלים בריא ואחר-כך משלימים חוסרים מכל הבא ליד- והרבה הסתבכויות פנימיות. אני חושבת שזו תוצאה של תפריט שכולל ירקות ופירות בלבד, שחסר בו שומן. הוא לא עושה טוב לגוף ולא לנפש. ניסיתי אותו בעבר, והוא לא עבד עבורי.
ברגע שהוספתי את מרכיב הבשר, ובמיוחד - השומן מן החי, הכל השתנה. בן זוגי עדיין בשוק מהמשקל הרב שהצליח לרדת, למרות שכבר שנתיים אנחנו במסלול הזה.

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2013, 10:20

טל יקרה, לא מתאפקת

לפני הכל - החוויה שלך נשמעת נפלא! משמחת ומרגשת ועמוקה.
מעבר לכך - התפריט שלי ושל רבות אחרות שמשתתפות בחיוניות כולל די הרבה שומן, פשוט לא מבעלי חיים (ואצל חלק מה"מתייסרות" הוא כן מגיע מבעלי חיים וזה לא מקל על הייסורים כי בתזונה יש עוד הרבה גורמים מעבר למה שנכנס בפועל לפה). עשיתי ניסיון להיפרד מהשומן והכתרתי אותו די מהר כלא מוצלח ולא מספק וכתבתי על זה בבירור. החזרתי לסלט את השמן ולפירות את האגוזים. כשאני אוכלת מספיק שומן (כל אחת ומה שהיא זקוקה לו) אני ממש ממש בטוב ונשמעת בערך... כמוך

חוזרת לקרוא בשקט כי גדול עלי להתערבב ביותר מדף אחד. עד שנגמלתי מזה אני לא יכולה לחזור אחורה...
שיהיה לך בהצלחה רבה בהמשך הדרך. זה באמת נשמע נהדר ומעורר השראה.

ואם אני כבר כאן אז מילה גם לאבישג שנראית לי חשובה - כתבת אני חושבת שילד צריך לגדול על סירים וניחוחות תבשילים, זה חלק מהחום של הבית
מציעה לך את הגישה שלי, שלפחות לעת עתה נראית שעובדת בשביל הילדים שלי - להפריד בין מזון לבין משמעות באופן טוטאלי ולהשאיר את המזון להזנה בלבד. החום של הבית נוצר מזה שחם בבית. מזה שאוהבים וצוחקים ומשחקים וקשובים ומתחבקים וכו'. בתפישה שלי אוכל נועד להזין אותנו בצורה המיטבית ולא מעבר לזה. יש מצב שהתסביכים נובעים בדיוק בגלל החיבור בין מזון לדברים שהוא לא קשור אליהם בכלל. יכול להיות שבגיל מאוחר אגלה שטעיתי וזה היה חסר למישהו, אני לא פוסלת את זה. מה שכן, אני עצמי גדלתי בבית שלא היו בו תבשילים וניחוחות אבל הוא היה אוהב וחם בצורה בלתי רגילה והדברים האלה מעולם לא חסרו לי. בדקתי אצל האחים שלי וגם הם לא זיהו שום חסך אז אני מקווה שזה גם יעבוד בשביל הילדים שלי.
אבישג יקרה, שיהיה בהצלחה.