_יש את הטעם (האחד): אג'נדה מוצקה, הנחת יסוד שזו הדרך היחידה שנכונה עבור כל אחד, זו האמת האבסולוטית .
ויש את הטעם השני - אנשים שלא מוצאים תשובה שמספקת אותם במערכת הקיימת (קונבנציונלית, אלטרנטיבית, כל הקשת) ומתוך כך מוצאים את עצמם עושים חינוך ביתי._
פה באתר, לפחות על סמך הכרות שלי עם חלק מהאנשים, יש משני הסוגים, ובטח גם כאלה שנדדו ואולי עוד ינדדו שוב מקבוצה אחת לאחרת.
רק למי שעושה את זה מתוך האג'נדה - רק הוא לטענתך עושה חינוך ביתי. השאר פשוט "מתנסים".
בכלל לא לזה התכוונתי - התכוונתי קונקרטית לענין
הגיל. הרך.
אם אנסה להוציא חפיף מהשרוול הגדרה ל"התנסות" זה יהיה משהו כמו "מתחילים, נותנים לדברים להתקיים לזמן מה, ובעוד איזה זמן נעשה הערכת מצב ולראות אם אנחנו מרוצים מספיק כדי להמשיך, אם לאו".
בתקופת ההתנסות הזו, שבה המשפחה בבית, המשפחה, כאמור, בבית.
אם מישהו לא אוכל בשר לזמן מה, לתקופה מספיק ארוכה כדי שתהיה לה משמעות - לא יום יומיים - האם הוא צמחוני או לא? הרי בפועל באותו זמן הוא מתנהל כצמחוני, בין אם הוא אומר "אני מנסה צמחונות לזמן מה, ונראה איך ארגיש ומה אחליט בעוד X זמן", ובין שהוא אומר "קראתי את כל הספרים, השתכנעתי - צמחונות היא הדרך הנכונה, אני ממיר את דתי, והריני צמחוני מוצהר!".
האם משום שהוא רק "מנסה" ולא "התחייב", הוא לא ייתקל ב, נגיד, מחסור בB12 או מה שלא יהיו תופעות לוואי של צמחונות?
האם על סמך העובדה שהוא רק "מנסה" אפשר לנבא מה הוא יחליט בסופו של דבר?
אבל
לעומת זאת, להכריז על תינוק יונק שהוא צמחוני, זה לא
רלוונטי בכלל . זה לא מימד שאמור לחול עליו, באותה מידה שאין טעם לשאול אם הוא נהג זהיר או משתמש כראוי בלוח לוגריתמים.
למרבה הצער, באותה מידה שכבר בגיל בו תינוק על פי הטבע אמור לחיות על חלב אם, הנורמה היא לדחוס לו מחלב פרה ועד גרברים, כך הנורמה היא לחשוב שחייו יכולים להתנהל באופן שדורש "חינוך", ומול נורמת איפסון תינוקות בידיים זרות, מי שעושה את הדבר הכי פשוט ושפוי, ונשאר עם התינוק בבית, כבר נדרש לכל מיני כותרות והצדקות.
_כאלה שהאמינו שנכון להיות בבית עד גיל 3 ואחר כך רצו למצוא גן לשביעות רצונם
- במקרה הספיציפי הזה שתי המשפחות פשוט היו בבית ללא כותרת..._
העובדה שאדם לא שם על עצמו כותרת, לא אומרת שהכותרת אינה שם. העובדה שאינו מודע או מצהיר על סיבות למעשיו, אין פרושה שאין סיבות. כמו שכותבת נורית זרחי ב"אמורי אשיג אטוסה":
"לא בכוונה זה בכוונה אחרת".
"כותרת" יכולה להיות (ובמקרה הזה לדעתי גם ראוי שתהיה): "ילד בן שנה-שנתיים-שלוש זכאי להיות עם אמו/הוריו בבית". כותרת פחות מודעת יכולה להיות "אנו בבית כי זה מה שמרגיש בריא ונכון לנו". אם רוב ההורים לילדים בני שנה-שלוש היו נמצאים איתם בבית תחת הכותרת
הזו, גם הכותרת הלכאורה לא אידאולוגית, לא חברתית, לא פוליטית הזו, היתה יכולה לקבל פתאום פנים אחרות, לא?
זכותו של כל אחד לקרוא לזה "חינוך ביתי" ולעשות איזה קומבינות שהוא רוצה
ברור שזכותו של כל אחד לעשות איזה קומבינות שהוא רוצה. (ברור לך, לא למדינה, מסתבר, אבל על זה יש מספיק דפים).
האם זכותו של כל אחד לקרא איך שהוא רוצה למה שהוא רוצה?
"אני צמחוני, שכן בין ארוחת צהריים בשרית אחת לשניה איני אוכל בשר".
"למעשה, כולנו צמחונים, גם אם אנו אוכלים בשר בכל ארוחה, שהרי לצד הסטייק אנו אוכלים תפוחי אדמה, ועל הנקניק שבסנדוויץ' מכסה עלה של חסה".
לא מדובר פה על זכות; מדובר על א-ב של התנהלות של שיחה. לנהל שיחה כשמושגים בסיסיים שמשמשים בה הם מעורפלים ורב משמעיים זה בעייתי. יש פן פרקטי מאד ברור לענין: יש מאפיינים והתמודדויות וקשיים שצצים ככל שגיל הילדים עולה, ואינם קיימים בגיל רך. יש מאפיינים והתמודדויות וקשיים שצצים כשהילדים אינם במערכת,
לחלוטין אינם במערכת, ואינם צצים בכל מיני שעטנזים אחרים.
לקבוצות השטענז האלה יש מן הסתם מאפיינים אחרים ונושאים אחרים לדון בהם; ויש הפריה הדדית בין הקבוצות; אבל עשיית סדר בדברים וזיהוי מי הוא מה חיונית לתקשורת.
ואומר שוב: ולגבי הענין שצורם לי, לקרא "חינוך ביתי" לפעוט בן שנתיים שנמצא בבית - זה כרוך בבעיה נוספת, חמורה בהרבה מבלבול מושגים, והיא יחס לא נאות של החברה לגוריה; קונסטלציה של הכחשת ודיכוי צרכים וזכויות של מגזר חלש. נשים, פלשתינים, זקנים, מהגרים, הומוסקסואלים, עניים, בעלי חיים וסליחה עם כל מי ששכחתי - פנו מקום לתינוקות הרומשים בין רגליכם ולילדים הנדחפים אל תוך זרועותיכם.
מי שאומר על עצמו "חינוך ביתי" וחושב שהוא נעלה מאחרים זכאי למילה שהרשת לא סובלת.
בניסוח שלך, זה באמת עלוב ובזוי. אבל אני אנסח את זה כך: אם אני עושה מאמץ - מאמץ, חביבתי, דם יזע ודמעות, ולא כמטאפורה; מאמץ כדי לעשות משהו שלדעתי הוא הנכון, ולא מנסה לחמוק מאחריות שהבאתי על עצמי, ולא מנסה להתלות בתרוץ "כולם עושים" - כי אז
מגיע לי על זה קרדיט. ואני אוהבת את הקרדיטים שלי מדויקים. לא יותר מזה, לא פחות מזה. בדיוק באותה מידה
במבי ק וכל הורה אחר שלא הסתפק בהליכה בתלם, והשקיע כדי לסנכרן את המציאות עם ההבנה שלו לגבי מה שמגיע לילדים, לקח על עצמו קשיים ייחודיים, ומגיע לו על זה קרדיט ייחודי.
לא
"מי שאומר על עצמו "חינוך ביתי" וחושב שהוא נעלה מאחרים"
אלא
"מי שעושה "חינוך ביתי" ובכך משקיע מאמץ וסיכון אחרים משל אחרים, ובחלקם -שאחרים אינם משקיעים, ולכן טופח לעצמו על השכם"
ובכל מקרה ולמען הסר כל ספק - איני מייצגת איש ואיני מתיימרת לייצג איש זולת את עצמי.
יש אנשים מסוימים, שבזמנים מסוימים, ולגבי דברים מסוימים, אני חושבת עצמי לנעלה עליהם. וצרופים אחרים שאני חושבת שהם נעלים עלי. וצרופים אחרים ש"השוואת מעמדות" אינה רלוונטית כלל לגביהם. וככל שאגדל ואפתור את הדברים המפריעים לי בחיי, כנראה יילך מספרם של האחרונים ויגדל.
איני מייצגת איש, משום שכל אחד הוא ייחודי לחלוטין; ודווקא משום כך חשוב להבהיר את המושגים המשמשים לדיון.
_יש את הטעם (האחד): אג'נדה מוצקה, הנחת יסוד שזו הדרך היחידה שנכונה עבור כל אחד, זו האמת האבסולוטית .
ויש את הטעם השני - אנשים שלא מוצאים תשובה שמספקת אותם במערכת הקיימת (קונבנציונלית, אלטרנטיבית, כל הקשת) ומתוך כך מוצאים את עצמם עושים חינוך ביתי._
פה באתר, לפחות על סמך הכרות שלי עם חלק מהאנשים, יש משני הסוגים, ובטח גם כאלה שנדדו ואולי עוד ינדדו שוב מקבוצה אחת לאחרת.
[u]רק למי שעושה את זה מתוך האג'נדה - רק הוא לטענתך עושה חינוך ביתי. השאר פשוט "מתנסים".[/u]
בכלל לא לזה התכוונתי - התכוונתי קונקרטית לענין [b]הגיל. הרך.[/b]
אם אנסה להוציא חפיף מהשרוול הגדרה ל"התנסות" זה יהיה משהו כמו "מתחילים, נותנים לדברים להתקיים לזמן מה, ובעוד איזה זמן נעשה הערכת מצב ולראות אם אנחנו מרוצים מספיק כדי להמשיך, אם לאו".
בתקופת ההתנסות הזו, שבה המשפחה בבית, המשפחה, כאמור, בבית.
אם מישהו לא אוכל בשר לזמן מה, לתקופה מספיק ארוכה כדי שתהיה לה משמעות - לא יום יומיים - האם הוא צמחוני או לא? הרי בפועל באותו זמן הוא מתנהל כצמחוני, בין אם הוא אומר "אני מנסה צמחונות לזמן מה, ונראה איך ארגיש ומה אחליט בעוד X זמן", ובין שהוא אומר "קראתי את כל הספרים, השתכנעתי - צמחונות היא הדרך הנכונה, אני ממיר את דתי, והריני צמחוני מוצהר!".
האם משום שהוא רק "מנסה" ולא "התחייב", הוא לא ייתקל ב, נגיד, מחסור בB12 או מה שלא יהיו תופעות לוואי של צמחונות?
האם על סמך העובדה שהוא רק "מנסה" אפשר לנבא מה הוא יחליט בסופו של דבר?
אבל
לעומת זאת, להכריז על תינוק יונק שהוא צמחוני, זה לא [b]רלוונטי[/b] בכלל . זה לא מימד שאמור לחול עליו, באותה מידה שאין טעם לשאול אם הוא נהג זהיר או משתמש כראוי בלוח לוגריתמים.
למרבה הצער, באותה מידה שכבר בגיל בו תינוק על פי הטבע אמור לחיות על חלב אם, הנורמה היא לדחוס לו מחלב פרה ועד גרברים, כך הנורמה היא לחשוב שחייו יכולים להתנהל באופן שדורש "חינוך", ומול נורמת איפסון תינוקות בידיים זרות, מי שעושה את הדבר הכי פשוט ושפוי, ונשאר עם התינוק בבית, כבר נדרש לכל מיני כותרות והצדקות.
_כאלה שהאמינו שנכון להיות בבית עד גיל 3 ואחר כך רצו למצוא גן לשביעות רצונם
[list]
[*] במקרה הספיציפי הזה שתי המשפחות פשוט היו בבית ללא כותרת..._
[/list]
העובדה שאדם לא שם על עצמו כותרת, לא אומרת שהכותרת אינה שם. העובדה שאינו מודע או מצהיר על סיבות למעשיו, אין פרושה שאין סיבות. כמו שכותבת נורית זרחי ב"אמורי אשיג אטוסה": [b]"לא בכוונה זה בכוונה אחרת".[/b]
"כותרת" יכולה להיות (ובמקרה הזה לדעתי גם ראוי שתהיה): "ילד בן שנה-שנתיים-שלוש זכאי להיות עם אמו/הוריו בבית". כותרת פחות מודעת יכולה להיות "אנו בבית כי זה מה שמרגיש בריא ונכון לנו". אם רוב ההורים לילדים בני שנה-שלוש היו נמצאים איתם בבית תחת הכותרת [b]הזו[/b], גם הכותרת הלכאורה לא אידאולוגית, לא חברתית, לא פוליטית הזו, היתה יכולה לקבל פתאום פנים אחרות, לא?
[u]זכותו של כל אחד לקרוא לזה "חינוך ביתי" ולעשות איזה קומבינות שהוא רוצה[/u]
ברור שזכותו של כל אחד לעשות איזה קומבינות שהוא רוצה. (ברור לך, לא למדינה, מסתבר, אבל על זה יש מספיק דפים).
האם זכותו של כל אחד לקרא איך שהוא רוצה למה שהוא רוצה?
"אני צמחוני, שכן בין ארוחת צהריים בשרית אחת לשניה איני אוכל בשר".
"למעשה, כולנו צמחונים, גם אם אנו אוכלים בשר בכל ארוחה, שהרי לצד הסטייק אנו אוכלים תפוחי אדמה, ועל הנקניק שבסנדוויץ' מכסה עלה של חסה".
לא מדובר פה על זכות; מדובר על א-ב של התנהלות של שיחה. לנהל שיחה כשמושגים בסיסיים שמשמשים בה הם מעורפלים ורב משמעיים זה בעייתי. יש פן פרקטי מאד ברור לענין: יש מאפיינים והתמודדויות וקשיים שצצים ככל שגיל הילדים עולה, ואינם קיימים בגיל רך. יש מאפיינים והתמודדויות וקשיים שצצים כשהילדים אינם במערכת, [b]לחלוטין[/b] אינם במערכת, ואינם צצים בכל מיני שעטנזים אחרים.
לקבוצות השטענז האלה יש מן הסתם מאפיינים אחרים ונושאים אחרים לדון בהם; ויש הפריה הדדית בין הקבוצות; אבל עשיית סדר בדברים וזיהוי מי הוא מה חיונית לתקשורת.
ואומר שוב: ולגבי הענין שצורם לי, לקרא "חינוך ביתי" לפעוט בן שנתיים שנמצא בבית - זה כרוך בבעיה נוספת, חמורה בהרבה מבלבול מושגים, והיא יחס לא נאות של החברה לגוריה; קונסטלציה של הכחשת ודיכוי צרכים וזכויות של מגזר חלש. נשים, פלשתינים, זקנים, מהגרים, הומוסקסואלים, עניים, בעלי חיים וסליחה עם כל מי ששכחתי - פנו מקום לתינוקות הרומשים בין רגליכם ולילדים הנדחפים אל תוך זרועותיכם.
[u]מי שאומר על עצמו "חינוך ביתי" וחושב שהוא נעלה מאחרים זכאי למילה שהרשת לא סובלת.[/u]
בניסוח שלך, זה באמת עלוב ובזוי. אבל אני אנסח את זה כך: אם אני עושה מאמץ - מאמץ, חביבתי, דם יזע ודמעות, ולא כמטאפורה; מאמץ כדי לעשות משהו שלדעתי הוא הנכון, ולא מנסה לחמוק מאחריות שהבאתי על עצמי, ולא מנסה להתלות בתרוץ "כולם עושים" - כי אז [b]מגיע לי על זה קרדיט[/b]. ואני אוהבת את הקרדיטים שלי מדויקים. לא יותר מזה, לא פחות מזה. בדיוק באותה מידה [po]במבי ק[/po] וכל הורה אחר שלא הסתפק בהליכה בתלם, והשקיע כדי לסנכרן את המציאות עם ההבנה שלו לגבי מה שמגיע לילדים, לקח על עצמו קשיים ייחודיים, ומגיע לו על זה קרדיט ייחודי.
לא
[u]"מי שאומר על עצמו "חינוך ביתי" וחושב שהוא נעלה מאחרים"[/u]
אלא
"מי שעושה "חינוך ביתי" ובכך משקיע מאמץ וסיכון אחרים משל אחרים, ובחלקם -שאחרים אינם משקיעים, ולכן טופח לעצמו על השכם"
ובכל מקרה ולמען הסר כל ספק - איני מייצגת איש ואיני מתיימרת לייצג איש זולת את עצמי.
יש אנשים מסוימים, שבזמנים מסוימים, ולגבי דברים מסוימים, אני חושבת עצמי לנעלה עליהם. וצרופים אחרים שאני חושבת שהם נעלים עלי. וצרופים אחרים ש"השוואת מעמדות" אינה רלוונטית כלל לגביהם. וככל שאגדל ואפתור את הדברים המפריעים לי בחיי, כנראה יילך מספרם של האחרונים ויגדל.
איני מייצגת איש, משום שכל אחד הוא ייחודי לחלוטין; ודווקא משום כך חשוב להבהיר את המושגים המשמשים לדיון.