מהו חינוך ביתי

אנונימי

מהו חינוך ביתי עבורכם? הגדירו אותו. אם יש כמה דרכים, הגדירו אותן גם. מטרת דף זה להגיע להגדרה ברורה - מצד אחד ורחבה מספיק כדי להכיל את כולם - מצד שני.

הגדרה זו שנגיע אליה "תייצג" אותנו במשרד החינוך. למשרד החינוך יש מן הסתם הגדרות משלו. חשוב שנבדוק הגדרות אלו ונאתר את התיקונים שהיינו רוצים לעשות בהן.

חינוך ביתי הוא (גם):
היכולת של הורים לבחור להעמיד בראש סדר העדיפויות שלהם את הקשר שלהם עם ילדיהם ואת הנכונות שלהם להקדיש לנושא את מרבית זמנם.

Homeschooling is (also) to be incharge of your chlid's education and development. It is to take responsibility on the growin process with the values that the parents believe in. It is to let the child to grow in an home enviroment that give him a chance to be part of the family life.

שליחה על ידי ציונה* » 11 מאי 2002, 16:44

לפי דעתי חינוך ביתי הינו חינוך שאמור לעודד את סקרנותו הטיבעית של הילד. ההורה המחנך חייב להיות בעל יכולת נאותה ונדרשת ולא שהדבר יתפרש כהפקרות והעברת זמן מתוך תקווה שהילד בעצמו יתרצה מתי שהוא ויפסיק לצפות בטלויזיה כל הזמן. חינוך ביתי לא מתוכנן (בהתאם לאמות המידה של ההורה המחנך והילד גם יחד) יהפוך עד מהרה לחופש ארוך אחד גדול. ילד אשר מתחיל לשאול שאלות חייב לקבל את התשובות להן: בין אם ממקור מידע אישי של ההורה או מספרות מקצועית שההורה (בשלב ראשון) והילד (בשלב הבא) מגלים. וזו הדרך ללמידה אמיתית והרחבת אופקים. חינוך ביתי הינו חינוך לכל דבר, בעל מסגרת וכללי עבודה ברורים, המקנה הרגלי עבודה עצמית ומפתח פתיחות למגוון העצום של הנושאים הקיימים. בית הספר הקונבנציונלי כמו כל דבר אחר איננו שלילי לגמרי והורים רבים אינם מודעים לשיטות למידה חדשות אשר יישומן במסגרת בית ספרית לקוי עד מאוד, מסיבות שלא כאן המקום לפרטן (למשל למידה אינטראקטיבית ונושאים אינטגרטיביים). שיטות כאלה בהחלט ניתנות ליישום במסגרת החינוך הביתי, מכיוון שהן מתבססות על עבודה יחידנית אישית.

ציונה,
אני מאוד ממליצה לך לקרוא את ספריו של ג'ון הולט John Holt בנושא החינוך בכלל והחינוך הביתי בפרט. חוששתני שהוא לא תורגם לעברית. כדאי גם לחפש ספרים שכן נמצאים בעברית, שכחתי באיזה דף באתר יונת שרון המליצה על ספרים מצוינים.
יש כל מיני תפיסות של "חינוך ביתי", והתפיסה שלך היא הגירסה שבעצם מקיימת בית ספר בבית (עם רבים מהחסרונות של בית הספר). לכן נראה לי שתפיקי תועלת מהיכרות עם חומר בנושא.
האם את מנויה על "באופן טבעי" (כתב העת)? כדאי לך גם לחפש באתר הזה את הדפים השונים המתארים חינוך ביתי. תמצאי שם הרבה התייחסויות לדברים שהעלית.

הי ציונה וברוכה הבאה!

כפי שבשמת כתבה, יש אינספור גישות שונות לחינוך ביתי - למעשה כמעט לכל משפחה יש גישה ייחודית, ככה שאי-אפשר להגדיר חינוך ביתי לפי דרך אחת מסויימת. נראה לי שמה שכן משותף לכולם זה שלא מעבירים את האחריות לחינוך למישהו אחר אלא משאירים אותה בתוך המשפחה.

אני ממליצה לך להסתובב כאן קצת באתר ולקרוא על חינוך ביתי ועל מדור לימודים (וגם לכתוב!). וחוץ מזה, את מוזמנת ל-יום עיון באופן טבעי 2002, שם תוכלי לפגוש עוד משפחות חינוך ביתי.

אין חינוך אשר איננו ניתן מהבית. נקודה.
כל הילדים אשר מתגוררים בביתם - מתחנכים מהבית. אפילו אלה הנשלחים או הולכים מרצונם לפנימיות - מתחנכים מהבית. חינוך מתבצע מהבית גם בהיעדרו של הבית, גם בעת היותו של הילד בגן, בבית הספר, עדיין - עיקר החינוך - ליבת החינוך - מהבית.
מכאן, שעצם המושג חינוך ביתי אינו מפריד כלל ועיקר בין צורות חיים או גישות הורים באשר הם. במהותו הריהו מצביע על הזכות שניתנת להורים להיות אחראיים על טובת ילדיהם ועל חינוכם.
לפיכך, מי שמקבל עליו את המושג חינוך ביתי, מצהיר כי הוא מאמין כי חינוך = בית, במובן הפיזי, או המשפחה שהיא הבית האנושי, או שניהם גם יחד.

אין מי שמקיים "יותר" חינוך ביתי, אין מי שמקיים פחות. אי אפשר לקבל תיעוד בספר השיאים של גיניס על קיום חינוך ביתי, ברמה, בכמות, בזמן או בכל אפיון אחר. לא מתקיימת תחרות, גלויה או נסתרת בין משפחות החינוך הביתי, אותן שקבלו על עצמן ביודעין את האחריות לחינוך, אלא יש למידה לסובלנות וקבלת התפישה השונה כלגיטימית.
על כן, מידה זו של הצורך לקבל או לתת ציון כזה או אחר, או לסווג בכוח ולהגדיר באופן נוקשה, ראוי לה להישמע, למרות שאפשר כי עצם הצורך לייצר תחרות מדומה נובע מהרגלי העבר, צורך הנמשך מתוך אמונות העבר אשר עדיין לא התאיינו לחלוטין. שכן, התפישה המאמינה כי ניתן לקיים חינוך תעשייתי לגבי ילדים, נזקקת לבחינה מתמדת, הגדרה, הערכה, מידור ושאיפה. אלה מחלחלים אל נפשו הרכה של הילד, חלחלו אלינו, כל אחד מאיתנו, אי אז בילדותנו. מרגע שחיידק השאיפה והצורך לקבל אישורים רשמיים אחז לו נחלה במחוזותינו, הריהו מסרב להרפות, ומכך, ודאי שתהליך הזיכוך ייקח זמן. זה מאפשר בדרכו את רכישת הכלים המתבקשים לזיהוי וזיקוק הרעל והעול שנובטים מאותו חיידק - עד שנלמד את אותה סובלנות.

מהו חינוך ביתי?
לקום בבוקר כשכלום לא מתוכנן ולראות איך היום זורם
לקבל את מלוא החופש ואת הבחירה לעשות מה שאני רוצה ואוהב
לרקוד כשמתחשק, לקרוא כשמתחשק וללמוד כל הזמן.
לא לתת דין וחשבון לאף אחד (מלבד לעצמי) כמה למדתי, איך התקדמתי ומה אני יודע
לא לקנות תיק וקלמר ליום הראשון של כיתה א'
ללמוד דברים חדשים הורים וילדים ללא עליונות או בעלות על הידע
להמציא דברים שאף אחד לא חשב עליהם ואולי גם אף אחד לא ישתמש בהם.
לחיות עם מטרה
לחיות ללא מטרה
לאהוב את הבית, לאהוב להיות ביחד ללמוד את הילדים ואת ההורים

לא לקנות תיק וקלמר ליום הראשון של כיתה א'
תיק לא, אבל קלמר חדש ישמח את בתי מאוד.
ואני קוראת עכשיו ב - פליי ליידי המון עצות מעולות לחינוך ביתי.
למשל כאן (אפשר לדפדף ישר לחלק של ההומסקולינג אם לא רוצים לקרוא הכל, ותתעלמו מזה שרובם עושים חינוך ביתי לא-חופשי).

חינוך ביתי הוא החינוך שניתן להורים.
הילדים הם המורים.
ההורים הם
התלמידים.

אלא שעל כתפי התלמידים יש גם את כל האדמיניסטרציה של החיים, עבודה מול מוסדות, פרנסה, מעמד חברתי, עמדות פוליטיות, עמדות מדיניות, ענייני מוסר, ניסיון, בטחון ועוד כהנה וכהנה.
והמורים?
משוחררים מכל אלה, נדרשים רק ללמד את הוריהם כיצד להיות הורים. כיצד לתת להם (למורים הקטנים) את הכלים המתאימים על מנת שיוכלו להגיע ליעדיהם למרות שהם משתתפים (זמנית לפחות) במסע שלנו.
לפיכך נמצא תפקיד הילדים אולי מסובך מלהפילו על כתפיהם, אבל, זה רק לכאורה, מכיוון שהם, הילדים, רק צריכים להיות מי שהם ולהמשיך ולשגע אותנו, עד שנבין.
ובסוף אנחנו מבינים.

אנחנו מבינים שאנחנו באמת יודעים איך להיות הורים. אנחנו מבינים שאנחנו לא זקוקים לאף אחד מבחוץ. אנחנו לומדים להבין את כוחה של הקירבה והמשמעות האדירה שיש לקירבה ביחסי האדם עם עצמו, הן בגיל הילדות (וזה עבור ילדינו) והן בגיל הבגרות (וזה עבור עצמנו).

ומתוך החינוך הזה, שחונכנו אנו בשנים האחרונות, שמחונכים כל הורי הילדים המתפתחים במסגרת הבית והמשפחה, עולה צורך להעביר תובנות והבנות הלאה.. אל הורים אחרים... למשרד החינוך... לחלל האוויר.

מתוך מהות החינוך והלימוד אנו מתחנכים ולמדים מילדינו - להיות מי שאנחנו - ולאפשר להם להיות מי שהם. כל השאר מובן מאליו.

צפריר,
מקסים. כל-כך נכון. לצערי עדיין הדרך שלי עוד ארוכה (בללמוד לתת להם להיות מי שהם)

אין לי ספק שהחינוך הביתי מגלם בתוכו אפשרויות אדירות להתפתחות אישית של ההורים, הילדים והמשפחה כולה. אבל, מיכל, האם העולם בו יקחו הילדים חלק לכשיגדלו לא מחייב חיים במסגרת, מתן דין וחשבון, הגדרת מטרות? אינני טוענת שיש לשים את הילדים בבית הספר רק כדי להכינם לחיים הללו. אבל אני כן תוהה על המסרים העוברים לילדים - האם הם מקבלים כישורים שיסייעו להם להתמודד עם חוקים, נהלים, מחויבות, תחרותיות? אפשר לעקם את האף על כל אלה - אבל זה העולם בו אנו חיים, ויש לדברים אלה לעיתים תוצאות חיוביות. אני למשל פחדתי מאוד מכל מה שהריח תחרות - עד שהבנתי שתחרותיות מדרבנת אותי להתקדם, לשאוף לדעת עוד, ללמוד עוד, להצליח. אי אפשר לחיות בעולמנו בלי תחרות. האם החינוך הביתי מכין היטב את הילדים לכך?

אני לא אדם תחרותי מטבעי. אחותי מאד תחרותית. שתינו גדלנו באותו הבית.
יש תחרות בין אחים, בין חברים שמגיעים לכאן או שאנחנו הולכים אליהם.
אבל אין עידוד של תחרות מבחינתינו, אין ציונים לתשובות נכונות אין ציונים למבחנים
חוץ מזה מה זה הכנה לחיים?
גן זה הכנה לחיים האם בית ספר מכין לחיים?
מאז שסיימתי תיכון לא הייתי צריכה להתמודד עם ארבעים ילדים רעשניים באותה כיתה ומורה שמנהלת אותנו ביד רמה.
בעצם כן, נזכרתי כשהייתי באוניברסיטה, אבל לא זכור לי ששום דבר שלמדתי מלבד פיסיקה עזר לי בחיים האוניברסטיים.
צבא. מישהו הכין אותי לקראתו? לקראת הטירונות?
מה שאני אומרת זה שאם ההכנה הרגשית של הילדים טובה, הם יתמודדו עם כל סיטואציה קשה בחייהם הבוגרים ואין צורך בהכנות מיותרות.
ארנה שפרון וצפריר יכולים להעיד על כך (יש להם שבעה ילדים חלקם בגיל תיכון)

תוהה, אני מזמינה אותך לקרוא באתר ובעיתון ובספר שהוצא את כל החומר, ושם תמצאי יותר תשובות לשאלותייך. הנושא נדון כאן המון. רק צריך לקרוא (המון...).

מה עם כל יתר אנשי החינוך הביתי? למה רק אני ואת כאן. טוב יונת מבלה, אבל מה עם "מאות משפחות המחנכות בבית"

שמתם לב שקוראים לזה חינוך ביתי?
לא התיימרנו ללמד, לא התיימרנו לספק חברה. רק לחנך כדי שיהיו אנשים טובים...(וגם לאקט החינוכי מתנגדים רבים וטובים אבל הוא השם שבחרנו)
והיתר כבר יבוא מאליו.
צפריר? אורנה? חדווה? ציפור דרור?
האם נשארנו כאן לכבות את האור?

מיכל, אני מרימה את הכפפה.
מאוחר, אני עייפה ולא בטוחה כמה חכמה והגיון אשפוך כאן,
אבל אם צריך לכבות את האור - שלפחות נעשה את זה ביחד.

מהו חינוך ביתי?

פעם, כשבתי הייתה בת שנתיים, ישבתי בבית קפה.
בשולחן שלידי התנהלה שיחה ערה.
כשעשיתי אזני כאפרכסת, התברר לי שסביב לשולחן יושבים הדר' רוני אבירם והמו"ל שלו.
הם דנו במכירות הספר החדש של רולנד מייהן "החינוך מן הבית". (בעריכת רוני אבירם)
מאוד התרגשתי מהמקריות המיוחדת הזו, כי בדיוק מוקדם יותר באותו יום, רכשתי את הספר...
קמתי, ובחיוך מבוייש הצגתי את עצמי לפני רוני אבירם.
ספרתי לו שאני מחנכת את בתי מהבית, ושקניתי את הספר, ושאני מעריכה את פעלו וכו'.
כמובן שקיבלתי פדבק חיובי בחזרה ואפילו הצעה להופיע בטלוויזיה ולספר על החינוך הביתי.
"בת כמה בתך?" שאל רוני אבירם
וכשעניתי לו "שנתיים" ראיתי איך נמוג הניצוץ מעיניו.
"רק שנתיים?"

שלוש וחצי שנים אחרי, אני יכולה להבין את אכזבתו ההיסטורית של הדר' אבירם.
אני כמובן הייתי מאוד נלהבת ובטוחה שאני אכן עושה "חינוך בייתי". מה גיל הילדה שלי קשור לעזאזל?
גם עולל בן חודש יכול להקרא "מחונך בייתי"...הלא כן?

5 שנים אחרי - ואני יכולה לנסות למלל את האכזבה הזו.

גם כשילדתי הייתה בת שנתיים היינו "לבד בגינה" מוקפות במטפלות.
אבל אפשר עוד היה למצוא אמהות ש"דוחקות את הקץ" (מבינים אותי?)
אני חייבת לומר שעם חלוף השנים (הלא רבות כל כך בסך הכל)
מעט מעט אמהות נשארו סביבי בחינוך הביתי.
חלקן חיכו לגיל 3 שמשום מה תוחם קו מסויים (גיל 3 הוא כזה גיל שהרבה אמהות רואות בו גיל מכובד לשליחה לגן, ונוהגות לצטט "ילדים לא זקוקים לחברה עד גיל 3" כאילו יש בהכללה הזו משהו אוניברסלי. עזבו. לא יודעת. לא ספרתי.)
ומשפחות רבות נרתעות מלהמשיך לצעוד בדרך החינוך הביתי הקשה ומרובת השאלות מעבר ל"גן חובה".
אין פה שום האשמה .
כך שיכול להיות שהד"ר החכם פשוט ידע, ואולי בליבו אמר:
"חינוך ביתי בגיל שנתיים. חכו חכו ונראה איפה היא תהייה בעוד שלוש וחצי שנים... הא הא הא..."
אז אני פה.
יודעת שלחינוך ביתי יש מקום בארץ הזו (כי במקומות אחרים בגלובוס מקומו, כך נראה, מובטח)
מחזקת אֶת - ומתחזקת מ ההולכים בדרך היפה, הקשה, המייגעת, הקורעת, המלהיבה, המדהימה, ובעיקר החדשה הזו.

פנתה אלי אמא שפארק רעננה במפגש ללל ואמרה:
תיכננו להישאר בבית (ארבעה ילדים 7, 5.5 , 3, 1.5) אבל אחרי המריבות בחופש הזה אני מחליטה אחרת.
ומה שאני רוצה לכתוב לה כאן (כי לא הצלחתי לדבר איתה) הוא שבדרך שהיא לא "דרך המלך" ולא רבים הולכים בה, קל מאד להישבר וליפול.
ואם אתה לא בטוח במליון אחוז בצדקת הדרך, ובכך שהאלטרנטיבה היא לא אופציה עבורך, הסיכוי שתנשור בדרך הוא די גדול.
גם לי יש חששות, פחדים, התלבטויות, אבל אני גם יודעת שלא מחכה לי שום דבר מעבר לפינה, ולכן אני כאן (בבית)
יש מריבות, יש חיכוכים, לא תמיד הכל וורוד, אבל
כלום לא משתווה לילד שחוזר מהגן מעולף (ומאולף), מתוסכל, עצבני, שאין להורה שום מושג מה עבר עליו,
בסדר, יש ילדים שחוזרים יום יום מאושרים אבל זה לא קרה לילדי ולכן קשה לי להאמין במה שלא ראיתי בעיני.
לעומת זאת ראיתי ילדים אין ספור שחוזרים במצב של ילדי ואף גרוע מכך.

אז לכל המתלבטים, תכנסו למערכת החינוך, ראו דרכיה וחכם

האם ילדי חינוך ביתי רבים כמו אחים אחרים או שנוצרת אחרי תקופת ההסתגלות תקופה יותר קלה ופחותת מריבות?

פגשתם פעם ילד שמנה את מספר החוגים ואת שמותיהם?
היום התנהלה שיחה בין שני חברים בביתינו (האחד בחינוך ביתי והאחר לא)
ע: אתה אולי רוצה לרקוד איתי בלט?
פ: לא, אני הייתי בחוג בלט.

שוב המסגרת יותר חשובה מתוכן הדברים, מהידיעה עצמה ומהשימוש אח"כ בחיים
אז מה אם הוא הולך לחוג בלט, לחוג אנגלית לחוג ג'ודו ולקרמיקה?
כמו שאז מה אם הוא הולך לבית הספר. זוהי רק המסגרת.
כמה אתה נהנה להיות שם? כמה החוויה משמעותית עבורך? ומה הידע הפעיל שלך?

בזמן האחרון התחילו להיות לי אותן מחשבות ממש גם לגבי האוניברסיטה.
התעודה (המסגרת) מחפה הרבה פעמים על בורות בנושאים הנלמדים (לא אצל כולם)
אבל היא בהחלט לא אומרת שאת החומר אתה יודע אלא שעברת את הבחינות

_אותן מחשבות ממש גם לגבי האוניברסיטה.
התעודה (המסגרת) מחפה הרבה פעמים על בורות בנושאים הנלמדים_
אכן אכן ואכן.
לגבי הרוב המכריע של התלמידים.

שלום עדינה מאד,
מריבות בבית תלויות באווירה בבית, בגיל הילדים, בהתייחסות הנקודתית לאלימות ובכעסים מצטברים שאין להם מקום לפורקן.
אצלי המריבות באות בתקופות.
אני מוכרחה לומר שלא מפריעים לי בכלל וויכוחים מילוליים כל עוד הם לא מלווים בגידופים (מאד מפריע כשמקללים או לא מכבדים את הזולת במריבה).
ואני נותנת להם מקום.
אני גם נוטה לא להתערב כשיש שוויון כוחות והמריבה היא של כמה שניות וכבר היא נגמרה.
אני אנחם את שני הצדדים, אטפל בפצעים הנפשיים והפיזיים (אם קיימים) ונמשיך הלאה בצורה רגועה
למדתי לא להתפרץ על כל מריבה והגעתי למצב שהן התמעטו עד מאד.

מה שכן, מאד מפריעות לי הן הצקות בין שניים לא שווים (ומלווים בדר"כ בצרחות היסטריות של החלש)
אז אני מתערבת וממגרת אותן מיד. קוטעת את המריבה באיבה.
אין מקום לפשרה בין שניים שאינם שווים. רק צריך לוודא שהחלש לא מרים סירנות לחינם (עכשיו זה קורה כל הזמן)

אז כן, קיימת נסיגה בכמות המריבות בעקבות החינוך הביתי (בעיקר מכיוון שאני מאד נגישה לטפל בהן)
אבל יש תקופות שבלי הודעה מוקדמת זה פורץ.

לבכורה יש חברה מהחינוך הבייתי. אצלן מריבות נגמרות בשניה. הן מתנצלות, מתחבקות וזהו. אין רגשות פגועים. וזה ממש ממש מדהים.
אני מייחסת זאת למבוגר שעוזר להן להגיע לשורש הבעיה ולפתור אותה.
מקרים אחרים בהם מבוגרים לא רואים (מה שאנחנו היינו קוראים "בלי לערב הורים") יוצרים הרבה פעמים המון משקעים
שלא כל כך מהר נשכחים.
יש לי כמה דוגמאות משלי מכיתה ד' ה'.
עד היום אני לא סובלת את הבנות האלה (שהחרימו אותי) עדי עדי עינת ענת וויוי

עד היום אני לא סובלת את הבנות האלה (שהחרימו אותי) עדי עדי עינת ענת וויוי
אויש. נשמע כמו זכרון נורא.
ומצד שני - בטח מאוד מקל (להיות מסוגלת) להוציא ככה את רשימת השמות.

מיכל, אני גם מחרימה את השמות שלהן (אבל זוכרת טוב מאוד). איכס. איכס.

רק השבוע התגלתה לפניי האפשרות של חינוך ביתי. אני אמא לשלושה שהגדול בכיתה א'.הייתי רוצה להבין :איך מלמדים ,מה עם תוכנית לימודים ? הרי לא הייתי רוצה שילדי"יפגר" בהשיגיו. קראתי על בחינות בביה"ס הקרוב , האם משרד החינוך נותן את החומר???אודה על פרטים.

הרי לא הייתי רוצה שילדי"יפגר" בהשיגיו.
(-:
אם "הישגיו" זה מה שצריך לעמוד בו מבחינת בית הספר, עם חומר של משרד החינוך ומבחנים בבית הספר הקרוב, אז אולי שפשוט ילך לבית ספר? (-:

ועכשיו ברצינות:
כל משפחה מחנכת ומלמדת אחרת. יש משפחות עם סדר יום מאד מובנה ונוקשה של רשימת מטלות ויעדים ותחומים. לא ידוע לי על משפחות חינוך ביתי שעובדות בצמוד להנחייות וחומרי משרד החינוך אבל אולי הן קיימות.
יש משפחות שדוגלות ב אנסקולינג - חינוך ללא חינוך, או חינוך ללא הנחייה שניתנת לילד בלי שביקש אותה.
במשפחות אלה, שהן לא מעטות בארץ, מאמינים שהילד, בהינתן לו סביבה נכונה בריאה וטובה, יגיע לכל "חומר הלימוד" הנחוץ לו ללא התערבות מלאכותית וכפיית למידה. .
ויש משפחות באמצע, מכל הגוונים והסוגים.
כך שאין מתכון אחד ויחיד איך לעשות חינוך ביתי. אי חושבת שלא אטעה אם אומר שבגדול הורים בחינוך ביתי בארץ די נרתעים מהמילה "הישגים" ורואים בה מושג ששייך למערכות שאין להן קשר לחיים טבעיים ובריאים, ודאי לא בגיל צעיר.

תוכלי לקרוא עוד הרבה ב חינוך ביתי כאן באתר, או בספר חינוך ביתי שהוציאו חדוה ורני כשר .
אם יעניין אותך, תוכלי גם לקבל מהם גליון דוגמא של העיתון באופן טבעי שהם מוציאים. מומלץ בחום.
ותרגישי חופשייה להמשיך ולשאול שאלות. בהצלחה וברוכה הבאה לאתר

שליחה על ידי סיגל* » 30 יוני 2005, 11:02

שלום לכולם,

התפתח דיון בפורום ראש פינה בנושאי חינוך ביתי ולידה טבעית.
אשמח אם מישהו מכם, הכל כך קרובים לנשוא, תוכלו לבקר ולהתיחס.

פורום ראש פינה

לאסתי לי
מה עם תוכנית לימודים ?
די לעשות בבית את חוברות ביה"ס [אפשר בע"פ, ורק את החשובות] כך שהילד ידע גם את מה שלומדים בכתה.
הילד מרגיש שהוא יודע "כמו כולם" ורוב הזמן נשאר חופשי. בבית החוברות גוזלות זמן קצר ביותר.

שליחה על ידי סיגל* » 03 יולי 2005, 15:59

הגדולה שלי, בת 5, החליטה שהיא רוצה להישאר בבית. בנתיים זה מוגדר כחופש מהגן (למרות שאצלינו יש גן כל החופש). אתמול שאלתי אותה מה התוכניות- עד מתי היא מתכננת לא ללכת לגן, והתפתחה שיחה. הסברתי לה מה זה חינוך ביתי ושאלתי אותה מה היא מעדיפה. היא אמרה שהיא רוצה להיות כל השבוע בבית ורק ביום שישי ללכת לגן כי זה יום קצר (מצחיק כי היא הולכת כל יום ב-13:30הביתה אבל כל שאר הילדים נשארים עד 16:00 חוץ מביום שישי... אולי צורך להיות כמו כולם?). אני לא בטוחה אם זה נכון לתת לילדה בגיל כזה לבחור... אולי עדיף להחליט בעצמי ולהודיע לה? מצד שני זה קצת נוגד את כל הרעיון של חינוך ביתי- לא?

נראה לי שכדאי לך לקרוא את להחליט על חינוך ביתי ואת מי מחליט על חינוך ביתי.

סיגל, אם את רוצה שנתיחס, תצטרכי לתת קישור ישיר להודעה עליה את מדברת...

אהלן במבית
(העברתי לכאן מהדף חינוך וולדורף)
כתבת שם ואני שותפה לגן כזה שהוקם בשביל הילדים שלנו ובשביל ילדים של הורים אחרים שמצאו בו אלטרנטיבה לרוחם (אגב, גם כמה בוגרי חינוך ביתי).
ואני שאלתי, כדי לוודא -
למי התכוונת שהינם "בוגרי החינוך הביתי" במשפט הזה - חלק מההורים המקימים או חלק מהילדים שבגן?
ואכן, ענית:
"בוגרי החינוך הביתי - ילדים שהצטרפו לגן, או מדוייק יותר: הורים לילדים בחינוך ביתי שהתגייסו להקמה ותרמו המון - זמן, אמון, עבודת כפיים וציוד"

האם את רואה את האוקסימורון במשפט הזה?

אמנם ליאת skippy כתבה פעם ב התנסות בחינוך ביתי ככה:
_לדעתי, "חינוך ביתי" זה שם קוד כזה, שלא תמיד מדייק. אנחנו למשל. כמעט ולא בבית.
חוץ מזה, שלדעתי, גם ילדים שהולכים למסגרות לימוד (ובעיקר שהִייה) חיצוניות, עיקר חינוכם הוא ביתי. חינוך באופן כללי הוא דבר שנעשה בבית, בית במובן של חיק המשפחה, ולא מחוץ לו - ללא קשר לאן הילדים הולכים בבוקר אם בכלל.
ולכן, חינוך ביתי זה לכל המשפחה, ולא רק לחברים צעירים יותר במשפחה.
ויותר מזה: הצעירים, כשנמצאים במסגרות השונות, לומדים שם מעט מאד. המסגרות בעיקר מאפשרות לאמא (להורים?) לעשות דברים אחרים מלהיות עם ילדיה חלק משעות היום.
אם מסתכלים על המושג חינוך ביתי מזווית כזו, אזי אין משמעות לגיל הזאטוטים. גם בגיל חודש וגם בגיל שלוש עשרה שנים, יכולים להימצא בחינוך ביתי. ולמעשה, כל מי שלא חי בפנימיה, בית יתומים וכו', הוא בחינוך ביתי.
במובן המקובל פה באתר, גם אין משמעות לגיל הזאטוטים, שכן הלך הרוח בבית, הכוונה, הם שקובעים אם אנחנו בחינוך ביתי או לא._

כהתפלספות, זה תקף. בפועל, זה לא. הבסיס ל"תקפות הפילוסופית" של הדברים היא שפסיכולוגית, להורים לילדים רכים תמיד היה ותמיד יהיה משקל עצום יחסית לכל שאר המשפיעים על הילד. ככל שגיל הילד עולה, הוא יכול לקלוט גם השפעות אחרות. החל מגיל מסוים – אפילו סותרות לאלה של הוריו. במאמצים עצומים, בגיל מספיק מבוגר, אפשר אפילו לנסות למחוק במידת מה את ההשפעות של ההורים. במידת מה, לעולם לא לחלוטין.
וגם שזה נורא פוליטיקלי קורקט, להחמיא לכולם. אבל כמו ב"משפחת סופר על", שהאמא, בנסותה לשכנע את הילד לא להשתמש ביכולת העל שלו בבית הספר, אומרת לו "כולם מיוחדים, חמודי", והוא מתמרמר בשקט "להגיד שכולם מיוחדים זה כמו להגיד שאף אחד לא מיוחד" - להגיד "כולנו בעצם בחינוך ביתי" מרוקן מתוכן ומעקר את המושג חינוך ביתי.

כי למושג חינוך ביתי יש שימוש פרקטי ברור. בניגוד לכותבת, אני לא מסכימה שהמובן שניסחה הוא המובן המקובל פה באתר. ולראיה, שהתעורר הצורך להקים את האתר הנפרד לחינוך ביתי.

ולגבי תינוקות, ופעוטות, וילדים ממש צעירים, לא אמורה בכלל להתעורר הדילמה "בבית או בחוץ". ה"בבית" אמור להיות כל כך ברור ומובן מאליו, שלא יזכה את נושאיו בתואר הלא-מיינסטרימי "חינוך ביתי".
ואם לך, ששייכת למגזר ההורים שאינם פועלים על אוטומט והולכים בתלם, אלא משקיעים בחינוך ילדיהם מחשבה אקטיבית וחיפושים, וגם מאמץ מעשי גדול - אם לך המשפט "יש לנו בגן כמה בוגרי חינוך ביתי" נראה הגיוני, מה יגידו אזובי הקיר?

מה הלאה? "בתינוקיה שלנו יש כמה יילודים בוגרי חינוך ביתי" – בניגוד לאחרים, שעוּבָּרוּתם עברה עליהם בפונדקאות? או שזה יחכה לימים בהם ויצו יפעיל רשת רְחמים מלאכותיים, לתועלת האמהות העובדות, אלק?

ואולי בכלל צריך לכתוב את זה בדף מעצבן לראות מסביב (ששמו האמיתי צ"ל "עצוב ומחריד לראות מסביב"), או נורמות של הורות בישראל.

אם לך המשפט "יש לנו בגן כמה בוגרי חינוך ביתי" נראה הגיוני.

ההורים שלהם הגדירו אותם ככה (הילדים היו עד היום בחינוך ביתי, ועכשיו אנחנו רוצים גן. הגדולים ביניהם היו בני חמש)
זו היתה גם סוג של תגובה לרועי שאמר שאם זה משרת את חברי הקהילה אז זה בסדר (ניסיתי לומר שהנה כמה חברי קהילה או חברי קהילה פוטנציאליים שרוצים ב"שירות" המפוקפק שאנחנו מציעים)...

חוץ מזה, כששאלת רציתי להבהיר שהכוונה היתה לילדים כמובן, לכן הרחבתי לגבי ההורים. וגם כמובן שמתי לב לאוקסימורון, אבל כאמור רוב ההורים הגדירו את ילדיהם כבוגרי חינוך ביתי. אני חושבת שהרבה הורים לילדים מגיל שלוש בערך מגדירים את עצמם כ"חינוך ביתי" פשוט כי זו הגדרה ואנשים מחפשים הגדרות (בעיקר כתשובה לשאלות), ולא תמיד זה מתוך אג'נדה כל כך ברורה ומוגדרת כמו שלך ואחרים כאן, אלא מתוך הרבה התלבטויות. אני מכירה (בעיקר דרך הגן) כמה זוגות הורים שממש לא בקטע של חינוך ביתי, ופשוט עשו את זה כי לא מצאו משהו אחר שיספק אותם. אגב, ילדה אחת עזבה את הגן אחרי כמה חודשים ווחזרה לחינוך ביתי, כי לא התאים להם, ולמרות זאת הם אומרים שהם לא מאמינים בחינוך ביתי. אז שם זה קשיים בפרידה, למרות שיש איזשהו רצון של ההורים לבצע אותה (ילדה שהיתה בת 4 בתחילת השנה, ולא נפרדה מעולם מההורים, גם לא לכמה דקות).

חשבתי כבר שאת מציעה לי להצטרף לאיזה ניסוי בחינוך ביתי

(ואצלי זה על הפרק רק מגיל בית ספר, בטח מחשבה ביזארית עבורך ועבור הקולגות שלך לאגף הזה של האתר)...

תודה על ההזמנה

ואצלי זה על הפרק רק מגיל בית ספר
פרטי ונמקי
<וגם: התנצלות על חשד השווא.>

הי, כתבתי אתמול תשובה די ארוכה, אבל קראתי אותה שוב ובעצם היא לא מספקת (אותי לפחות), אז אני אנסה שוב ונרא מה יצא ---

יכול להיות ששני אנשים יעשו חינוך ביתי משני טעמים שונים לגמרי.

יש את הטעם שלך (וחברייך פה) - אג'נדה מוצקה, הנחת יסוד שזו הדרך היחידה שנכונה עבור כל אחד, זו האמת האבסולוטית עבורך (שוב, כמייצגת קבוצה).

ויש את את הטעם השני - אנשים שלא מוצאים תשובה שמספקת אותם במערכת הקיימת (קונבנציונלית, אלטרנטיבית, כל הקשת) ומתוך כך מוצאים את עצמם עושים חינוך ביתי.

אני, אם אמצא את עצמי עושה חינוך ביתי, אהיה שייכת לקבוצה השניה. חינוך ביתי עבורי זו עוד אלטרנטיבה מתוך סל אלטרנטיבות. אני אגש לבדוק אותה (אם בכלל) כשאזדקק לאלטרנטיבות. כלומר, זו לא האג'נדה שלי. אני יכולה לגלות מתוך עשיה, שזו הופכת להיות האג'נדה שלי (כמו כל דבר אחר שאנסה). כרגע, בגיל גן - אני לא זקוקה לאלטרנטיבות, כי אני לא חושבת שגן זה דבר רע. אני אוהבת את הרעיון הזה (גן), כל זמן שיש לי בקרה ויכולת לבחור. לכן, אם לא היתה לי אפשרות לשלוח לגן כמו שאני בוחרת (ומיותר לציין שגם בגן שלנו יש חסרונות והתמודדויות רגילות, כמו בכל גן אני מניחה) - הייתי שוקלת חינוך ביתי. וגם אז, לפי דברייך, לא הייתי עושה חינוך ביתי, כי בעצם רק למי שעושה את זה מתוך האג'נדה - רק הוא לטענתך עושה חינוך ביתי. השאר פשוט "מתנסים".

לכן בגיל בית ספר אני כן רוצה לחשוב על זה. כי בית ספר זה רעיון שאני לא מתחברת אליו. בגן (כמו שאני רואה את זה) משחקים המון, שרים, רוקדים, עושים הרבה עבודות יצירה וברוב הזמן עושים כיף. יש חברים, יש מקום מוגן וחם (כולל רגעים שאינם כאלה, שאני בטוחה שקיימים גם במפגשי חינוך ביתי, וגם קראתי פה באתר - שאלות שעולות), יש כמה שעות ביום שלפחות עבור הילדה הגדולה שלי - הן כיף. לא מלמדים שם כלום, פשוט עושים. בבית ספר זה משתנה. ואני לא אוהבת את הרעיון של לשבת וללמוד. ובתי ספר מלחיצים אותי גם כסביבה אלימה. לכן, אם לא תימצא אלטרנטיבה שתספק אותי (לדוגמא בית ספר עוסק הרבה באומנות, חקלאות, וולדורף, דמוקרטי, מה שזה לא יהיה) ומוריד באופן ממשי את המינון של לימוד סטנדרטי בכיתה - אז אחשוב על האלטרנטיבה הזו (כאמור, אני שייכת לקבוצה השניה).

ועכשיו לגבי הקבוצה השלישית

את כותבת
אבל כמו ב"משפחת סופר על", שהאמא, בנסותה לשכנע את הילד לא להשתמש ביכולת העל שלו בבית הספר, אומרת לו "כולם מיוחדים, חמודי", והוא מתמרמר בשקט "להגיד שכולם מיוחדים זה כמו להגיד שאף אחד לא מיוחד" - להגיד "כולנו בעצם בחינוך ביתי" מרוקן מתוכן ומעקר את המושג חינוך ביתי.

אני שואלת באמת - מה אכפת לך? מה אכפת לך שאנשים לובשים את המותג הזה? את הרי לא עושה את זה כדי להיות מיוחדת, שונה... את עושה את זה עבור הילדים שלך, מתוך אמונה עמוקה שזה מה שנכון. זה שיש אמא שבגיל שנתיים "עושה חינוך ביתי" ואחר כך שולחת לגן - זה לא גורע ממה שילדייך מקבלים. וכל מי שחשוב שידע שאת עושה את הדבר האמיתי - כל אלה מכירים אותך ויודעים את זה. אז מישהו חושב שזה אופנתי (הקבוצה השלישית) - מה זה משנה?

יכול להיות שמה שנראה לי חפיף (נשיאת שם החינוך הביתי לשוא), נראה לך ברומו של עולם - אשמח לשמוע ממך למה...

רק להבהיר - מתוך קבוצת ההורים שאני הזכרתי (מהגן) רק מישהי אחת היתה שייכת לסוג הראשון (אבל בגלל חילוקי דעות זוגיים מצאה את עצמה מצטרפת לזה, והיום ראשונת הממליצים). השאר (5 משפחות) - סוג 2 או כאלה שהאמינו שנכון להיות בבית עד גיל 3 ואחר כך רצו למצוא גן לשביעות רצונם. בכל מקרה, אף אחד לא שייך לסוג 3...

או כאלה שהאמינו שנכון להיות בבית עד גיל 3 ואחר כך רצו למצוא גן לשביעות רצונם
זה לא "סוג 3" ?

_או כאלה שהאמינו שנכון להיות בבית עד גיל 3 ואחר כך רצו למצוא גן לשביעות רצונם
זה לא "סוג 3" ?_
לא, לא! מיכל, את לא רואה שזה סוג שונה לגמרי? הסוג השלישי הם אלו שמאמינים בחינוך ביתי אבל שולחים לבית הספר. מה שאת מדברת עליו אלו אלו שחושבים שעל גיל מסוים נכון יותר להשאיר בבית.
>א.ילת חושבת שכל זה זה קשקוש. מה שאומר על עצמו "חינוך ביתי" וחושב שהוא נעלה מאחרים זכאי למילה שהרשת לא סובלת. זכותו של כל אחד לקרוא לזה "חינוך ביתי" ולעשות איזה קומבינות שהוא רוצה. כבר סגרנו שאנחנו לא מעידים לטובת אף אחד<

_או כאלה שהאמינו שנכון להיות בבית עד גיל 3 ואחר כך רצו למצוא גן לשביעות רצונם
זה לא "סוג 3" ?_

לא. כי במקרה הספיציפי הזה שתי המשפחות פשוט היו בבית ללא כותרת...

אגב, אני חושבת כמו איילת (בערך)

_יש את הטעם (האחד): אג'נדה מוצקה, הנחת יסוד שזו הדרך היחידה שנכונה עבור כל אחד, זו האמת האבסולוטית .
ויש את הטעם השני - אנשים שלא מוצאים תשובה שמספקת אותם במערכת הקיימת (קונבנציונלית, אלטרנטיבית, כל הקשת) ומתוך כך מוצאים את עצמם עושים חינוך ביתי._
פה באתר, לפחות על סמך הכרות שלי עם חלק מהאנשים, יש משני הסוגים, ובטח גם כאלה שנדדו ואולי עוד ינדדו שוב מקבוצה אחת לאחרת.

רק למי שעושה את זה מתוך האג'נדה - רק הוא לטענתך עושה חינוך ביתי. השאר פשוט "מתנסים".
בכלל לא לזה התכוונתי - התכוונתי קונקרטית לענין הגיל. הרך.
אם אנסה להוציא חפיף מהשרוול הגדרה ל"התנסות" זה יהיה משהו כמו "מתחילים, נותנים לדברים להתקיים לזמן מה, ובעוד איזה זמן נעשה הערכת מצב ולראות אם אנחנו מרוצים מספיק כדי להמשיך, אם לאו".
בתקופת ההתנסות הזו, שבה המשפחה בבית, המשפחה, כאמור, בבית.

אם מישהו לא אוכל בשר לזמן מה, לתקופה מספיק ארוכה כדי שתהיה לה משמעות - לא יום יומיים - האם הוא צמחוני או לא? הרי בפועל באותו זמן הוא מתנהל כצמחוני, בין אם הוא אומר "אני מנסה צמחונות לזמן מה, ונראה איך ארגיש ומה אחליט בעוד X זמן", ובין שהוא אומר "קראתי את כל הספרים, השתכנעתי - צמחונות היא הדרך הנכונה, אני ממיר את דתי, והריני צמחוני מוצהר!".
האם משום שהוא רק "מנסה" ולא "התחייב", הוא לא ייתקל ב, נגיד, מחסור בB12 או מה שלא יהיו תופעות לוואי של צמחונות?
האם על סמך העובדה שהוא רק "מנסה" אפשר לנבא מה הוא יחליט בסופו של דבר?

אבל
לעומת זאת, להכריז על תינוק יונק שהוא צמחוני, זה לא רלוונטי בכלל . זה לא מימד שאמור לחול עליו, באותה מידה שאין טעם לשאול אם הוא נהג זהיר או משתמש כראוי בלוח לוגריתמים.

למרבה הצער, באותה מידה שכבר בגיל בו תינוק על פי הטבע אמור לחיות על חלב אם, הנורמה היא לדחוס לו מחלב פרה ועד גרברים, כך הנורמה היא לחשוב שחייו יכולים להתנהל באופן שדורש "חינוך", ומול נורמת איפסון תינוקות בידיים זרות, מי שעושה את הדבר הכי פשוט ושפוי, ונשאר עם התינוק בבית, כבר נדרש לכל מיני כותרות והצדקות.

_כאלה שהאמינו שנכון להיות בבית עד גיל 3 ואחר כך רצו למצוא גן לשביעות רצונם

במקרה הספיציפי הזה שתי המשפחות פשוט היו בבית ללא כותרת..._

העובדה שאדם לא שם על עצמו כותרת, לא אומרת שהכותרת אינה שם. העובדה שאינו מודע או מצהיר על סיבות למעשיו, אין פרושה שאין סיבות. כמו שכותבת נורית זרחי ב"אמורי אשיג אטוסה": "לא בכוונה זה בכוונה אחרת".

"כותרת" יכולה להיות (ובמקרה הזה לדעתי גם ראוי שתהיה): "ילד בן שנה-שנתיים-שלוש זכאי להיות עם אמו/הוריו בבית". כותרת פחות מודעת יכולה להיות "אנו בבית כי זה מה שמרגיש בריא ונכון לנו". אם רוב ההורים לילדים בני שנה-שלוש היו נמצאים איתם בבית תחת הכותרת הזו, גם הכותרת הלכאורה לא אידאולוגית, לא חברתית, לא פוליטית הזו, היתה יכולה לקבל פתאום פנים אחרות, לא?

זכותו של כל אחד לקרוא לזה "חינוך ביתי" ולעשות איזה קומבינות שהוא רוצה
ברור שזכותו של כל אחד לעשות איזה קומבינות שהוא רוצה. (ברור לך, לא למדינה, מסתבר, אבל על זה יש מספיק דפים).
האם זכותו של כל אחד לקרא איך שהוא רוצה למה שהוא רוצה?
"אני צמחוני, שכן בין ארוחת צהריים בשרית אחת לשניה איני אוכל בשר".
"למעשה, כולנו צמחונים, גם אם אנו אוכלים בשר בכל ארוחה, שהרי לצד הסטייק אנו אוכלים תפוחי אדמה, ועל הנקניק שבסנדוויץ' מכסה עלה של חסה".

לא מדובר פה על זכות; מדובר על א-ב של התנהלות של שיחה. לנהל שיחה כשמושגים בסיסיים שמשמשים בה הם מעורפלים ורב משמעיים זה בעייתי. יש פן פרקטי מאד ברור לענין: יש מאפיינים והתמודדויות וקשיים שצצים ככל שגיל הילדים עולה, ואינם קיימים בגיל רך. יש מאפיינים והתמודדויות וקשיים שצצים כשהילדים אינם במערכת, לחלוטין אינם במערכת, ואינם צצים בכל מיני שעטנזים אחרים.
לקבוצות השטענז האלה יש מן הסתם מאפיינים אחרים ונושאים אחרים לדון בהם; ויש הפריה הדדית בין הקבוצות; אבל עשיית סדר בדברים וזיהוי מי הוא מה חיונית לתקשורת.

ואומר שוב: ולגבי הענין שצורם לי, לקרא "חינוך ביתי" לפעוט בן שנתיים שנמצא בבית - זה כרוך בבעיה נוספת, חמורה בהרבה מבלבול מושגים, והיא יחס לא נאות של החברה לגוריה; קונסטלציה של הכחשת ודיכוי צרכים וזכויות של מגזר חלש. נשים, פלשתינים, זקנים, מהגרים, הומוסקסואלים, עניים, בעלי חיים וסליחה עם כל מי ששכחתי - פנו מקום לתינוקות הרומשים בין רגליכם ולילדים הנדחפים אל תוך זרועותיכם.

מי שאומר על עצמו "חינוך ביתי" וחושב שהוא נעלה מאחרים זכאי למילה שהרשת לא סובלת.
בניסוח שלך, זה באמת עלוב ובזוי. אבל אני אנסח את זה כך: אם אני עושה מאמץ - מאמץ, חביבתי, דם יזע ודמעות, ולא כמטאפורה; מאמץ כדי לעשות משהו שלדעתי הוא הנכון, ולא מנסה לחמוק מאחריות שהבאתי על עצמי, ולא מנסה להתלות בתרוץ "כולם עושים" - כי אז מגיע לי על זה קרדיט. ואני אוהבת את הקרדיטים שלי מדויקים. לא יותר מזה, לא פחות מזה. בדיוק באותה מידה במבי ק וכל הורה אחר שלא הסתפק בהליכה בתלם, והשקיע כדי לסנכרן את המציאות עם ההבנה שלו לגבי מה שמגיע לילדים, לקח על עצמו קשיים ייחודיים, ומגיע לו על זה קרדיט ייחודי.

לא
"מי שאומר על עצמו "חינוך ביתי" וחושב שהוא נעלה מאחרים"
אלא
"מי שעושה "חינוך ביתי" ובכך משקיע מאמץ וסיכון אחרים משל אחרים, ובחלקם -שאחרים אינם משקיעים, ולכן טופח לעצמו על השכם"

ובכל מקרה ולמען הסר כל ספק - איני מייצגת איש ואיני מתיימרת לייצג איש זולת את עצמי.
יש אנשים מסוימים, שבזמנים מסוימים, ולגבי דברים מסוימים, אני חושבת עצמי לנעלה עליהם. וצרופים אחרים שאני חושבת שהם נעלים עלי. וצרופים אחרים ש"השוואת מעמדות" אינה רלוונטית כלל לגביהם. וככל שאגדל ואפתור את הדברים המפריעים לי בחיי, כנראה יילך מספרם של האחרונים ויגדל.

איני מייצגת איש, משום שכל אחד הוא ייחודי לחלוטין; ודווקא משום כך חשוב להבהיר את המושגים המשמשים לדיון.

אגב, במבי, חשוב שאבהיר:
כבר שנתיים שכל פעם שאני נתקלת בטיזר שנלקח מדבריה של ליאת skippy למעלה, הוא מעצבן לי ת'רישתית;
והתהייה (שהתבדתה, כמסתבר) אם גם את נפלת בפח הזה פשוט היתה הטריגר להגיב סוף סוף על הדברים ההם. אל תפרשי את דברי כמכוונים אלייך ישירות. רק ניצלתי דלת שפתחת כדי להסתער דרכה.

אני לא אוהבת לערוך דברים של אחרים, אבל את דברייך לגבי מי רדוד ושטחי ומי עמוק ורציני אני מוחקת, ברשותך; הם לא לכבודנו וגם לא נכונים במיוחד, על כל חלקיהם.
תתחילי להתרווח כאן, הרי אפילו מבעל הבית הרשמי קיבלת הזמנה להצטרף אליו במלאכת הארוח ולהרגיש בבית.

הי אביה,

לגבי כל מה שכתבת בקטע הראשון - אני מזדהה מאוד (חוץ מזה שלי בדרך כלל לא ממש חשוב הקרדיט, גם בחיים המקצועיים

)

אני מזדהה בעיקר עם החלק האחרון:

יש אנשים מסוימים, שבזמנים מסוימים, ולגבי דברים מסוימים, אני חושבת עצמי לנעלה עליהם. וצרופים אחרים שאני חושבת שהם נעלים עלי. וצרופים אחרים ש"השוואת מעמדות" אינה רלוונטית כלל לגביהם. וככל שאגדל ואפתור את הדברים המפריעים לי בחיי, כנראה יילך מספרם של האחרונים ויגדל.

לגבי זה:

את דברייך לגבי מי רדוד ושטחי ומי עמוק ורציני אני מוחקת, ברשותך; הם לא לכבודנו וגם לא נכונים במיוחד, על כל חלקיהם.

אופס, כנראה שלא הבנת אותי נכון - זה חלק באופי שלי שאני די אוהבת (כלומר, זה לא היה כדי לרדת על עצמי או נכתב בציניות כלפייך או איך שלא קראת את זה). לא משהו להשוויץ בו מבחינתי, אבל גם לא משהו להתבייש בו. יכול להיות, מאידך, שזה משהו שאני חושבת על עצמי (נניח המשיכה העצומה שלי לספרות מתח, לרכילות לפעמים, העבודה שלי הרבה פעמים היא מאוד שטחית ואני אוהבת אותה... וכד') ואחרים לא חווים אותי ככה (שטחית באופן יחסי). אני לא חושבת שאין לי יכולת לרדת לעומקם של דברים או לחשוב ברצינות, אני פשוט חלק גדול מהזמן לא עושה את זה

אבל אני מקבלת את זה שזה מפריע ואין לי בעיה שנמחק כמובן.

וזה משהו שבהחלט תואם את תפיסת העולם שלי:

אם אנסה להוציא חפיף מהשרוול הגדרה ל"התנסות" זה יהיה משהו כמו "מתחילים, נותנים לדברים להתקיים לזמן מה, ובעוד איזה זמן נעשה הערכת מצב ולראות אם אנחנו מרוצים מספיק כדי להמשיך, אם לאו".

ולכן אצלי אין אמיתות מוחלטות (חוץ מאשר בענייני מוסר, ששם יש לי נטיה לחשוב שאני יודעת הכי טוב מכולם

ובטח לא תמיד זה נכון)

תתחילי להתרווח כאן

זה כבר די קורה

להצטרף אליו במלאכת הארוח ולהרגיש בבית

זה כבר גדול עלי

לא נורא, נראה לי שבינתיים זה עובד איכשהו... (?)

אביה-
לא מסכימה. לא כמטאפורה ולא כמעשה.
מי שאינו שולח את ילדו לבית הספר ונותן לו "לזרום", ובפועל, אינו נמצא עם הילד "אחד על אחד" ולו שעה ביום-זכאי לאיזה תואר?
מי ששולח את ילדו לבית ספר מעולה, מסיע אותו פעמיים ביום, נמצא איתו כל שעות אחה"צ, משחק איתו, מלמד אותו, מחנך אותו- לאיזה תואר הוא ראוי?
ומי ששולח את ילדו לבית הספר השכונתי, מפקיר אותו בהסעה המקומית, אינו מעורב בענייני ביה"ס ואוסף אותו בשש מהצהרון- וכל זאת כי הוא עובד כמו חמור ע"מ לאפשר לילדיו איזו צורת חיים שיבחרו (גם חינוך ביתי לילדיהם)- לאיזה תואר הוא זכאי?

הראשון לא יקבל ממני טפיחות על השכם. השלישי לא ישמע ממני שריקות בוז. השני - לא את זה ולא את זה. ואני לא אעלב אם כל אחד מהם יספר לי שהוא בחינוך ביתי.
מי שלא שולח את ילדו בן השנה לגן- הולך נגד הזרם. מי שמוצא לילד זה את המטפלת הטובה ביותר ועובד קשה כדי לממן זאת עושה זאת בדם יזע ודמעות. למה שלא יקרא לעצמו "הורה בחינוך ביתי"?

_מי שמוצא לילד זה את המטפלת הטובה ביותר ועובד קשה כדי לממן זאת עושה זאת בדם יזע ודמעות. למה שלא
יקרא לעצמו "הורה בחינוך ביתי"?_
הוא יכול לקרוא לעצמו גם מלכת אסתר.
זה לא אומר שהוא הורה פחות או יותר טוב. הוא פשוט לא בחינוך ביתי.

"אני צמחוני, שכן בין ארוחת צהריים בשרית אחת לשניה איני אוכל בשר".
"למעשה, כולנו צמחונים, גם אם אנו אוכלים בשר בכל ארוחה, שהרי לצד הסטייק אנו אוכלים תפוחי אדמה, ועל הנקניק שבסנדוויץ' מכסה עלה של חסה".

ועוד באתר של צמחונים?
כמעט כל ההורים, כמובן גם שלושת אלה שאילת מנתה, אכן משקיעים דם יזע ודמעות. וכפי שדיאנה אידלמן אמרה פעם, "לכל אמא מגיע כתר": מגיעים להם הרבה תארים והרבה פירגונים; רק לא התואר "חינוך ביתי", זה הכל. לא מדובר ב"מי הורה טוב וראוי", מדובר ב"מי הורה בחינוך ביתי".

אותה יפה מבאר שבע שעברה כמטאור בשמי הדף נהלי חינוך ביתי חדשים תשובת המחץ הציעה לשנות את המונח מ"חינוך ביתי" ל חינוך הורי . אני לכשעצמי מאד אוהבת את הרעיון. בעיני הוא מדויק בהרבה. ואת הויכוח הזה היה מייתר עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.

_הוא יכול לקרוא לעצמו גם מלכת אסתר.
זה לא אומר שהוא הורה פחות או יותר טוב. הוא פשוט לא בחינוך ביתי._

מה כולם כל כך רוצים להקרא "הורים בחינוך ביתי" ?
זה נראה לכם כמו איזה מילה נרדפת ל"הורים טובים" ? או ל"הורים משקיעים" ?

לפחות אפשר להגיד לזכות האתר הזה שהוא הפך את התואר "הורים בחינוך ביתי" לתואר נחשק
ולא לתאור של משוגעים שמזניחים את הילדים כמו שאני רגילה שקוראים לנו. (-:

תגדירי "חינוך ביתי"

הבה נתחיל בהגדרה ב דף פתיחה של האתר פה

כל הורה לוקח אחריות על חינוך ילדיו. גם אם הוא שולח אותם לביה"ס.

כל הורה לוקח אחריות על חינוך ילדיו. גם אם הוא שולח אותם לביה"ס.
נכון. חינוך במובן של חינוך לערכים לדוגמא. ביה"ס אמור להקנות ידע. בעבר, אולי מטרתו היתה גם הקניית ערכים.
כמו שאלו התאדו, גם הקניית הידע לא משהו היום. ביה"ס הוא פשוט אחד מהתלמים שאנחנו רגילים ללכת בהם. אם אנו שוקלים אותם מחדש, אנחנו תמהונים או פורצי דרך, תלוי את מי שואלים.

הבה לא ניתמם. ב"חינוך ביתי" הכוונה היא להורים שבחרו לא לשלוח את ילדיהם מסיבה זו או אחרת לביה"ס. ילדים שאינם הולכים לביה"ס נקראים ילדים בחינוך ביתי. אם יש שם מוצלח יותר, הבה נשמע. כרגע זה מה שיש.

_מה כולם כל כך רוצים להקרא "הורים בחינוך ביתי" ?
זה נראה לכם כמו איזה מילה נרדפת ל"הורים טובים" ? או ל"הורים משקיעים" ?_
אני באופן אישי הייתי רוצה להקרא אמא בחינוך ביתי, כי אני מאמינה שזו הדרך הטובה ביותר לגדל ילדים. למרבה הצער אני לא אמא כזו. עדיין, לאמהות אחרות שלא שולחות את ילדיהן לביה"ס אני קוראת "אמהות בחינוך ביתי" ולילדיהן: "ילדי חינוך ביתי". אין מה להעלב מזה, כמו שאין מה להעלב מהשם (החביב עלי, אגב): "עקרת בית", או מ"עורך-דין".
יותר קצר להגיד "חינוך-ביתי" מאשר: "משפחות שבחרו שלא לשלוח את ילדיהם למסגרות החינוך הקיימות אשר מספקת המדינה".

אפשר להעלות הצעות לשמות אחרים כמו:
משפחות ביה"ס ביתי,
משפחות חסרות בית (ספר),
משפחות לימוד ביתי,

כל הורה לוקח אחריות על חינוך ילדיו. גם אם הוא שולח אותם לביה"ס.

כאן אני נאלצת לא להסכים.

הורה ששולח את ילדיו לבית הספר, לפחות רוב ההורים, מוסר את האחריות על חינוך ילדיו למישהו "אובייקטיבי" שמטבע הדברים, מתייחס לילדים כאל "אובייקטים".
באמירה זו, אני לא טוענת שמורים וגננות לא אוהבים את הילדים, אלא שאינם קשורים אליהם באינטימיות שיש בין הורה לילדיו.

הדמות החינוכית הזו, מחליטה מה ללמד את הילד, מתי ללמד אותו, מה החוקים והכללים הנהוגים במקום, ועוד.
כל ההחלטות האלו, לא קשורות לילד האישי שלי בכלל. הילד בבואו לגן או לבית הספר, נכנס לתבנית כלשהי.
במקרה הטוב, מתאפשרת איזושהי בחירה, אך עדיין, המסגרת נקבעת על ידי אנשים זרים.

להורה, מעצם זה שהוא לא נמצא במקום, יש מעט מאוד השפעה.

הוא יכול לבחור את בית הספר - כמובן, בטווח נסיעה סביר ממקום מגוריו.
הוא יכול לבחור את מקום המגורים לפי בית הספר - כמה הורים נוהגים כך?
הוא יכול לנסות להשפיע מי תהיה המחנכת של הילד שלו - ומה עם שאר המורים? ומה עם האווירה והכללים במקום?
הוא יכול לבקש שאם הילד עצוב או בודד או פגוע שיתקשרו אליו - אני לא חושבת שיש בית ספר שיכבד בקשה כזו.

ןמה שקורה לרוב - האחריות כמובן נשארת של ההורה, אך ההורה מנסה להתנער מהאחריות הזו וסומך על המערכת שתלמד את הילד שלו, תחנך אותו, תנחם אותו כשהוא בוכה ותעודד אותו כשהוא נעלב ממשהו,
ובכך תמלא בעצם את המקום שהוא, ההורה החליט לפנות.

אמא בבית- את מזלזלת בהורים הללו. לא כל ההורים ששולחים את ילדיהם לבית הספר חושבים שבית הספר ילמד ויחנך את ילדיהם. יש סיבות רבות לשלוח ילד לבית הספר. "העברת אחריות" היא לא תמיד אחת מהן.
_ןמה שקורה לרוב - האחריות כמובן נשארת של ההורה, אך ההורה מנסה להתנער מהאחריות הזו וסומך על המערכת שתלמד את הילד שלו, תחנך אותו, תנחם אותו כשהוא בוכה ותעודד אותו כשהוא נעלב ממשהו,
ובכך תמלא בעצם את המקום שהוא, ההורה החליט לפנות._ זה ממש זלזול והתנשאות.

הבה לא ניתמם. ב"חינוך ביתי" הכוונה היא להורים שבחרו לא לשלוח את ילדיהם מסיבה זו או אחרת לביה"ס. ילדים שאינם הולכים לביה"ס נקראים ילדים בחינוך ביתי. אם יש שם מוצלח יותר, הבה נשמע. כרגע זה מה שיש. הסמנטיקה היא לא נושא הדיון.

לרוב - פירושו בהכרח לא כולם.
כמעט בכל נושא, ההורים כאן באתר לא מייצגים את רוב האוכלוסיה בישראל. כנראה גם בנושא הזה.

אין שום סיכוי שאני מזלזלת ומתנשאת מכיוון שלי עצמי יש שתי בנות בבית ספר.
בזמנו כאשר שלחתי אותן לגן בגיל שלוש, חשבתי שאני פועלת לטובתן, חשבתי שגננת ויותר מאוחר מורים ומורות, יכולים לתת להן דברים שאני לא יכולה.
כיום אני מפרשת את ההתנהלות שלי אז, כ"העברת אחריות" או יותר נכון ובוטה - "התנערות מאחריות".

סליחה אם פגעתי. זו בפירוש לא הייתה הכוונה.

יש סיבות רבות לשלוח ילד לבית הספר.
הייתי רוצה, כמי שנמצאת גם בחינוך הביתי, וגם בחינוך המוסדי, לדעת באמת, אילו סיבות יש לשלוח ילד לבית ספר.

כהורים שמגדלים את 2 ילדינו בבית מזה 5 שנים (בת 10, בן 7.5) לרגע לא עצרנו להתעמק בהגדרה חינוך ביתי או... כל דבר אחר.
אנחנו בבית נקודה.
זה שאנחנו בבית לא הופך אותנו להורים טובים יותר מאחרים, זה פשוט מציין עובדה מחיינו.
אנחנו אוכלים מכל הבא ליד- זההופך אותנו קצת להורים לא אחראים שיודעים שמזון לא בריא-מזיק ולא עוצרים את ילדנו לאכול מזון לא בריא-
כאן ההגדרה מאוד פשוטה וברורה.
חינוך הורי- לנו לא היה מתאים, אצלנו סבא וסבתא שגרים אצלנו ואילו שלא מאוד שותפים לחינוך, לערכים, ללימוד עצמו.
בצעירותי בקיבוץ משהי שדבריה ליוו אותי במהלך חיי אמרה משהו כמו - יש להיות עם הילד, ויש להיות ליד הילד. - אפשר להיות בחינוך ביתי או בית ספרי ולבחור להיות עם או להיות ליד ולא דרך זו או השניה הופכת אותנו לטובים יותר או פחות.

אילו סיבות יש לשלוח ילד לבית ספר.
בייביסיטר. לפעמים לצרכי עבודה של ההורה ולפעמים מסיבות משפחתיות. למשל, אם ילד אחד צריך זמן עם הוריו, ובלי אחיו.

מי שאינו שולח את ילדו לבית הספר ונותן לו "לזרום", ובפועל, אינו נמצא עם הילד "אחד על אחד" ולו שעה ביום-זכאי לאיזה תואר?

מי ששולח את ילדו לבית ספר מעולה, מסיע אותו פעמיים ביום, נמצא איתו כל שעות אחה"צ, משחק איתו, מלמד אותו, מחנך אותו- לאיזה תואר הוא ראוי?

מי שמוצא לילד זה את המטפלת הטובה ביותר ועובד קשה כדי לממן זאת עושה זאת בדם יזע ודמעות. למה שלא יקרא לעצמו "הורה בחינוך ביתי"?

הסמנטיקה היא לא נושא הדיון.

הסמנטיקה היא לא נושא הדיון.
סליחה שאני מתערבת, אני בכלל לא בחינוך ביתי (הילד לא בגיל המתאים

) אבל הסמנטיקה היא הדאגה האחרונה בדיון הזה. השיחה הפכה לסניף של אמא שאוהבת יותר

לא מובן לי למה "חינוך ביתי" הפך למין מחמאה שיש להעניק לכל הורה מסור, גם אם הוא לא בחינוך ביתי.
בשביל חינוך ביתי צריך להשאיר את הילדים בבית (או לפחות עם ההורה... לא משנה איפה הוא).

למה דומה הדבר? בשביל הנקה צריך להיניק. אי אפשר לומר "אמא שנותנת מטרנה אבל מאוד אוהבת את הילד שלה ומאוד מסורה לו, היא בעצם אמא מיניקה". אולי היא אוהבת ומסורה (למה לא בעצם?) אבל היא לא מיניקה.
זו עובדה, ולא דרגה באמהות. שוב, למרות מה שנמצאנו למדים ב אמא שאוהבת יותר

באותו אופן, מי שמסיע את הילד לבי"ס, לא נמצא בחינוך ביתי. זה לא אומר שהוא הורה רע חלילה. יהיו שיאמרו שמדובר בשאלה של סגנון הורות ותו לא, ויהיו מחמירים יותר כמו אביה נו שיאמרו שהדבר קשור בזכויות אלמנטריות של הילד. אני לא רואה מה זה משנה, ולמה צריך לקבל צל"ש מאלה או מאלה

העובדות הן שהילד עולה על ההסעה מדי בוקר. אם זה מבחירה של ההורה או מפני שהוא עובד קשה, גם כן לא קשור - אם הוא עובד קשה ואין לו ברירה, הוא יכול לקבל הרבה אמפתיה, אבל לא את הצל"ש "חינוך ביתי".

ואם לך, ששייכת למגזר ההורים שאינם פועלים על אוטומט והולכים בתלם, אלא משקיעים בחינוך ילדיהם מחשבה אקטיבית וחיפושים, וגם מאמץ מעשי גדול

אם אני עושה מאמץ - מאמץ, חביבתי, דם יזע ודמעות, ולא כמטאפורה; מאמץ כדי לעשות משהו שלדעתי הוא הנכון, ולא מנסה לחמוק מאחריות שהבאתי על עצמי, ולא מנסה להתלות בתרוץ "כולם עושים" - כי אז מגיע לי על זה קרדיט. ואני אוהבת את הקרדיטים שלי מדויקים. לא יותר מזה, לא פחות מזה

אני אנסה לנסח מאוחר יותר אבל בקצרה- זה הדיון. לא: "האם לקרוא לזה חינוך ביתי או לא" אלא "למה מי שלא שולח את ילדו לבית הספר הוא משקיע, טוב יותר ורציני יותר מאלו שכן שולחים" ולמה חינוך ביתי לפני גיל חוק חינוך חובה הוא לא חינוך ביתי "אמיתי".

ולמה חינוך ביתי לפני גיל חוק חינוך חובה הוא לא חינוך ביתי "אמיתי".
למה ההגדרה הזו חשובה?

<אמא בחינוך ביתי לא אמיתי>
<לא נורא, יום אחד הוא יתאמת>
<;-)>

חינוך ביתי אמיתי, מתחיל מרגע הלידה.
ההבדל שבא עם הגיל הוא רק במידת הלגיטימציה שיש לכך מהסביבה.
ככל שהילד גדל, עוד ועוד אנשים שואלים ומעירים ועוד ועוד ילדים בגילו כבר הולכים למסגרות.
גם הילד וגם ההורים מרגישים שונים מכולם ומתחיל צורך בקבוצת התייחסות.
אם כולם היו בחינוך ביתי, אני לא חושבת שהיה הבדל בעיני ההורים והילדים, בין גיל יומיים לגיל עשר.

אם כולם היו בחינוך ביתי
לא היו קוראים לזה "חינוך ביתי".

ההבדל שבא עם הגיל הוא רק במידת הלגיטימציה שיש לכך מהסביבה.

חינוך ביתי טהור

חינוך ביתי הוא מושג טעות לדעתי. מקורו הוא בהגדרה השלילית: חינוך שאינו בבית ספר. גם המילה "חינוך" היא בעיתית, כי זו מילה מושאלת מהתקופה בה ניסו לחנך בבתי הספר (ישנם כאלה עדיין, אבל מועטים). ברוב בתי הספר לא מתעסקים בחינוך, וגם ברוב הבתים באופן:חינוך ללא חינוך .
אני חושב שחינוך ביתי משמעו להיות בבית או פשוט לבחור את מסגרות החיים לעצמנו.

אני בעד המילה חינוך- אני לא מלמדת מהבית, אני מחנכת מהבית
עבורינו כמשפחההחינוך להיות אדם אוהב סבלני סובלני מכבד ועוד ועוד חשוב יותר מנוסחא בפיזיקה
ולכן ההגדרה חינוך ביתי מאוד מדברת עבורנו.
בבית הספר החינוך הלך לאיבוד היום יששם ציונים ומיצבים.

ובינתיים בחלל החיצון:
אמהות חתרניות שמשאירות ילדים בבית עד גיל 3 מסווגות בכתבה
כ"חינוך ביתי"

קול המון כקול שדי?
בוויקיפדיה מצוטט הנוסח הלטיני, שגרסתו המלאה היא "ואין להטות אוזן לאלה הנוהגים לומר 'קול המון-עם - קול אלוהים', מאחר שרגשת ההמון גובלת תמיד עם טירוף-הדעת". ולהסתייגות זו קדמה ההסתייגות המקראית "לא תהיה אחרי רבים לרָעות" ( שמות כ"ג, ב').

או כמו שאמרה פעם מישהי בדיון על עקרון "הרוב קובע" -
גם אם הרוב קובע, לא הרוב הוא שמחליט בין טוב ורע ובלשונו של ת'ורו "אין זה רצוי לטפח כבוד כלפי החוק, אלא כלפי הצדק".

ובטייק -אוף, אפשר להחליף חוק בנורמה, וצדק ב -- שפיות? בריאות נפשית? צרכים אנושיים?

- - - - - - -

אני רואה שלפני שנה תהיתי מה הלאה? "בתינוקיה שלנו יש כמה יילודים בוגרי חינוך ביתי" – בניגוד לאחרים, שעוּבָּרוּתם עברה עליהם בפונדקאות? או שזה יחכה לימים בהם ויצו יפעיל רשת רְחמים מלאכותיים, לתועלת האמהות העובדות, אלק?

בדיוק עכשיו אני קוראת את "שמש עירומה" של אסימוב, ושם מתואר עולם בו יש מעט אנשים והרבה רובוטים המשרתים אותם. כל אדם חי לבדו באחוזת ענק בשטח גדול, ועם הדורות פותחה סלידה כלפי מגע עם אנשים אחרים. אינטראקציות מבוצעות רובן ככולן בצפיה הדדית בהולוגרמות. פגישה פנים אל פנים נחשבת דבר חייתי ובהמי. את העוברים מגדלים במיכלי זכוכית במעבדה, ואת הילדים מגדלים רובוטים; מנהלת חוות הגידול אומרת בטינה, "הם דורשים מספר עצום של רובוטים. דרוש פחות או יותר רובוט אחד לכל תינוק עד גיל ההליכה. הם נהיים חולים אם הם לא זוכים לתשומת לב אישית".
האורח מכדור-הארץ, שלו מראים את החווה, מהנהן: "כן, אני מניח שאי אפשר להתנער מהצורך בחיבה".
והמארחת מזדעפת - מתברר ש"חיבה" זו מילה גסה ביותר בחברה זו, ומגונה אף ממנה זו המילה הנתעבת "אהבה".

שליחה על ידי אחת* » 14 יולי 2007, 15:21

הכתבות האלו מביאות לי ת'חלסטרה, והתגובות- בכלל...

תיכנסו לקומונת ילדי חינוך ביתי בבקשה (תיכנסו לקישור שלמתה)בבקשה בבקשה בבשקה
http://www.tapuz.co.il/Communa/userComm ... naId=16554

אני יושבת וקורה לי פה את מה שנכתכב, מעניין מאוד איך כל אחד לוקח את הפירושים לאן שנוח לו, וכמובן יש את הפירושים כביכול שהם מוכרים לכולם.
מה שנראה לי, אין משהו נכון או נכון, יש מה מתאים לי ולמשפחתי בהתאם להערכים המינימלים, בין הקהילה שאתה חיי בה לאני מאמין שלך.
חינוך ביתי - חינוך לערכים, חינוך לקבלת האחר, חינוך לאהבה, חינוך ליצירתיות, חינוך להתפתחות.
אני בתור אמא רוצה שהילד יקבל את החינוך הזה בכל מקום שהוא הולך.
אני צריכה לעשות חושבים באיזה דרך אני יצליח לחנך הכי טוב.
יש בתי ספר שיופי יכולים לחנך, ויש בתי ספר שאיבדו את זה.

מאיזה גיל נחשב חינוך ביתי?למה? מי קבע?

את.

ומחינת משרד החינוך: מגן חובה או כיתה א'?

גן חובה.

אמא אמא

לרגל פסטיבל אקטיביזם שיתקיים ב 19-21/5/2011
התבקשתי לכתוב פסקה של כמה משפטים שתסביר את תכני המעגל-שיח שאנחה

מצאתי שזה בכלל לא פשוט,לנסח בכלליות מהו חינוך הביתי

הנה הנוסח שהוחלט עליו לבסוף:

חינוך ביתי משמעו בחירה של הורים לקחת את האחריות על חינוך ילדיהם תוך כבוד לתהליך ההתפתחות האישי:לדרך,לתכנים ולקצב הייחודי שבו כל ילד בוחר ללמוד
הנחת הייסוד היא כי כל אדם ניחן בסקרנות טבעית שמניעה אותו להתפתח לכוון הנכון עבורו. עלינו כמבוגרים לאפשר לילדינו לחקור את עולמם בדרכם העצמאית וללמוד בעצמנו איך להשתחרר מתפישות-שבי.

ינחו את הדיון :
ד"ר עוז גוטרמן- אבא לחמישה ילדים בחנ"ב
נעמה וייס- אמא לארבעה ילדים בחנ"ב

מוזמנים לשוח לשיח, לשאול,לבדוק,להתעניין כל האקטיביסטים שבוחרים לקחת אחריות על חיייהם,חיי ילדיהם,סביבתם,בריאותם,תזונתם,מודעותם הגבוהה... בקיצור: כל מי שמחובר לעצמו ורוצה להתוודע לאפשרות החינוך הביתי

מעבר לעינין הכבוד והסקרנות הטיבעית(שזה טוב ויפה ואידיאל שאפשר או אי אפשר לעמוד בו)-בתכל'ס- ח"ב זה קודם כל הבית, או ליתר דיוק מי שגר בבית=המשפחה.
אין שתי משפחות ח"ב שעושות ח"ב אותו הדבר.
יש גישות כלליות, יש טווח תנאי מחיה,אופי שונה לילדים ולהורים , יעוד בחיים.
להכיר את משפחות הח"ב , זה במובן מסויים כמו להיות עליסה בארץ הפלאות.

פלונית שלום
אני חושבת שיש כאן דפים שמתייחסים לחינוך ביתי והחוק
בכל אופן, אם את צריכה מחקרים תשלחי לי מייל ואשלח לך את התזה שלי שעוסקת בחינוך ביתי וגם מסמך הכנה לוועידת הכנסת.
בעמוד על מחקרים בחינוך ביתי יש קישור למחקר של לילך מרום
ספרים יש בעיקר את של חיה דגני (שזו עבודת הדוקטורט שלה בעצם), ספר שהוציאו אנשי האתר הזה וספר מצויין בעריכת רוני אבירם שנקרא אני חושבת המחנכים מן הבית וכתב אותו רונלד מייהן.
המייל שלי [email protected]
אם תפרטי אולי נוכל לסייע יותר
ובצד המשפטי ממליצה לך לפנות ל יונת שרון היא ממש מתמצאת
בהצלחה רבה ושבוע טוב

פלונית, את מוזמנת לכתוב לי לדואל [email protected] ונחליף טלפונים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם, אני אימא לתינוק בן שנה וחצי שלא נימצא במסגרת מחפשת לו חברה בגילאים שלו או יותר גדולים בני שנתיים באזור ירושלים קריית יובל

סתם מספרת לך שאני גרה בתל אביב. מצד שני אין לי שום מושג לגבי מדיניות הפטור. הקשר לאיזורים בארץ הוא לא גיאוגרפי אלא פרסונאלי: מי האדם הממונה במחוז מסוים במשרד החינוך...

יש מלא משפחות במרכז, ובאיזורים עירוניים. למעשה בפריפריה יש פחות, אולי בהתאמה ליחס האוכלוסיה. בכל הארץ מותר לחנך בבית.

צריך אישורים מהעירייה? זה לאמ בודד את הילד מילדים אחרים בסביבת המגורים?

צריך אישורים מהעירייה? זה לא מבודד את הילד מילדים אחרים בסביבת המגורים?

תלוי. לפרטים: מדור חינוך ביתי.