הי שקטה!
את יודעת, זה קצת קשה להגיד מה לא עושים, כי לא תמיד יודעים שלא עושים. אבל הלכתי להסתכל בדפים השונים פה כדי לקבל השראה וחשבתי על דברים ששאלו אותי לאורך השנים בהפתעה רבה. הנה כמה דוגמאות בהשראת דפים שיש עכשיו במה חדש. אני לא...
מבשלת דברים מורכבים כדי שיערבו לחיכם של ילדיי. שיאכלו מה שיש
מארגנת מפגשים חברתיים או מנהלת את חיי החברה של ילדיי
מציעה להם חוגים או פעילויות
מסיעה לחוגים ופעילויות (כמעט ולא, מאוד מעודדת אותם לבחור דברים שהם יכולים להגיע אליהם עצמאים)
מגדלת בעלי חיים רק כי הילדים רוצים
לוקחת לטיפולים נפשיים או רפואיים (אני מאמינה בכנות שרוב הדברים עוברים לבד ולא זקוקים להתערבות)
מניקה למרחקים ארוכים (הנקתי על אחד מהם שנה וקצת והספיק לי)
מארגנת ימי הולדת בגילאים צעירים
ובהשראת שאלות שנשאלתי לאורך השנים, אני לא...
מביאה למסגרות או מחזירה מהן. הילדים שלי תמיד היו הכי צעירים ללכת ולחזור לבד מבתי הספר, גם מבתים של חברים ומפעילות אחרת כמו חוגים
מנקה טוסיקים מעבר לגיל הכי מינימאלי
מקלחת מעבר לגיל הכי מינימאלי שאפשר
מכינה שיעורי בית או מתגייסת לפרוייקטים שמורות ממציאות
מכינה קופסאות אוכל לבית הספר (הילדים עושים את זה לבד מגיל צעיר וגם מכינים לעצמם אוכל בבית מגיל צעיר למדי, בעיקר ארוחות צהריים שאינן מבושלות)
מסדרת או מנקה דברים פרטיים של הילדים כמו החדרים שלהם או התיקים שלהם או הארונות שלהם
בכל הזמן שנשאר לי אני חיה, ומחבקת אותם הרבה ומדברת איתם הרבה ומטיילת איתם הרבה
לא נפטרתי מהרגלים עד שהם לא ביאסו אותי. אני לא חושבת שיש דברים שהם במהות שלהם מיותרים. פשוט ברגע שהרגשתי שאני עושה משהו והוא לא משמח אותי מייד שאלתי את עצמי אם חובה, ולרוב עניתי שלא, ומייד העברתי אחריות או פשוט ביטלתי את המשימה. הרבה שנים, למשל, הכנתי קופסאות אוכל בשמחה לבתי הספר. ופתאום זה נמאס לי אז העברתי אליהם. ודברים אחרים, כמו לארגן להם ימי הולדת, מעולם לא שימחו אותי אז לא עשיתי אותם מעולם. דווקא עכשיו, כשהם הרבה יותר גדולים, הם שמחים לארגן לעצמם ואני רק תורמת הכנת אוכל וארגון של הבית מאחורי הקלעים וזה בא לי ממש בכיף.
ויש עוד מיליון דוגמאות, גם בחיים וגם מול הילדים, אבל הכלל נשאר דומה. עושים בשמחה, או שלא עושים. ואם נמצא איזה דבר שאין מנוס והשמחה לא מתקיימת בו - מוצאים את השמחה או לפחות את הניטראליות, את ההשלמה השקטה. אני לא עושה בתוך מרמור או קיטור כמעט כמעט שום דבר. וגם את זה אני כותבת לא כי יש לי דוגמה בראש אלא כי אני בטח לא זוכרת אותה. זו לא בחירה ערכית אלא עניין תודעתי.
את יודעת, אחת לכמה זמן אני שואלת את הילדים שלי מה הם ייקחו ממני כשהם יהיו גדולים. התשובות מהממות לגמרי ומשתנות משנה לשנה, אבל יש אחת שחוזרת על עצמה לא משנה כמה זמן עובר בין השאלות האלה (לפחות שנה או יותר) - כל אחד מהם בשלב כלשהו אמר שהוא ייקח ממני את זה שלא אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים עלי ועל מה שאני עושה. מה אומר לך, גם אם זה היה כ-ל מה שהם היו לומדים ממני הייתי מאושרת ממש. וזה לגמרי במהות של הדף הזה.
חיבוק לך