[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

זבוב עובר מהמושב האחורי למושב הקדמי ברכב שנוסע 80 קמש...מה מהירות הזבוב...?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

זבוב עובר מהמושב האחורי למושב הקדמי ברכב שנוסע 80 קמש...מה מהירות הזבוב...

[u]פעם שמעתי שבניו יורק יש כוננות גדולה יותר בזמן ירח מלא כי הפשיעה גוברת. זה גם כי יש יותר אור לדעתי.[/u]
מעניין דווקא הגיוני שיהיה הפוך יותר אור יותר סיכוי להיתפס, מבצעים צבאיים נעשים בדר"כ דוקא בלילות חשוכים יותר לדוגמא

סיכוממצה!

אז אם אני מסכמת את מה שלמדתי עד כה:

[list=1]
[*] מבחינת הפיזיקה הפשוטה - כשאני נושאת את ביתי שנושאת בובה, אני נושאת את משקל שתיהן.
[*] כמות האנרגיה שמושקעת בנשיאת אותו משקל יכולה להשתנות ותלויה בהתארגנות שלי.
[*] כמות האנרגיה שביתי משקיעה בנשיאת הבובה שלה בזמן שאני נושאת אותה לא בהכרח אומרת שאני אשקיע פחות אנרגיה בנשיאת הבובה כי סעיף 2.
[*] בהרתחת מים - אין הבדל משמעותי בין סיר מלא מהתחלה לחצי חצי
[*] יש אנשים שאין אפשר להרכיב אותם על האופנוע.
[/list]

תודה רבה, הוקל לי. :-)

[u]נשיאת התיק על אצבע בודדת[/u]
מה הקול של אצבע בודדת?
אם אצבע בודדת נושאת תיק ביער ועובר שם הבודהה - היא כבר לא בודדת? האצבע הורגת אותו? אה? אה?

צוויל

[u]יש הבדל בין הרמת המשקל של משהו לבין האנרגיה שמושקעת בנשיאת המשקל?[/u]

כן -- הנה ניסוי:
קחי תיק או שקית ושימי בפנים משהו ששוקל מספיק כדי להרגיש (נגיד, כמה ספרי הארי פוטר). עכשיו תשווי את המאמץ בין:
[list=1]
[*] נשיאת התיק על הכתף
[*] נשיאת התיק ביד
[*] נשיאת התיק ביד כאשר היד מושטת הרחק מהגוף
[*] נשיאת התיק על אצבע בודדת
[/list]

תודה רבה! :-)

מבחינת נשיאת משקל (למשל: המשקל שנושאות ברכייך), לשאת תינוקת שמחזיקה בובה, או לשאת תינוקת וגם בובה, זה אותו דבר בדיוק.

מבחינת השקעת אנרגיה של הגוף שלך - זה קשור לאילו שרירים פועלים, וזה קשור לאיך הילדה והבובה מאורגנות.
לא ניתן לומר חד משמעית האם הילדה שמחזיקה את הבובה בעצמה מקילה עליך את הנשיאה שלך, כי זה תלוי בהתארגנות של כל העסק.

לגבי המים-אם תשפכי לסיר את כל הכמות בבת אחת אולי זה יקח עוד דקה ( או 0. 45 שניות)לא משנה .מה שכן חסכת זה את האנרגיה שלך.כדאי לזכור את זה.
וחוץ מזה , אני חושבת שאפשר לעשות את הניסוי הזה בבית עם שני סירים זהים וסטופר.
בואי נניח שגם אם הלהט המדעי בוער בעצמותיכם , תאלצו להסתפק בקיום בועות מבעבעות כסימן לרתיחה, מד חום של מעל 100 מעלות צ' זה לא אביזר ביתי נפוץ.

ולגבי הילדה והבובה- שימי לב לסבלים - הם נושאים משקל כבד ללא ספק , אבל יש לציין שהטובים שבהם עושים את זה רק לאחר שסידרו ואירגנו לעצמם את המשקל על הגב היטב, גם אם זה בעזרת עמית שזה מה שהוא עושה כל היום- עוזר להעמיס ולארגן . הם גם תמיד נועלים נעלים שטוחות, הגב שלהם ישר.. ושוב, כבר דיברנו על טאי צי ,גוקהלה, פילטיס ושאר חברים טובים?
טכניקה חשובה לא פחות מהכוח הגולמי.

אחרי האוכל אולי אפרט (ואולי - מה שעדיף - אלך למיין כביסה...).

יש הבדל בין הרמת המשקל של משהו לבין האנרגיה שמושקעת בנשיאת המשקל?
כלומר,
כשביתי נושאת את הבובה בעצמה ומשקיעה את האנרגיה שלה בהחזקת הבובה אז האנרגיה הזאת של החזקת הבובה נחסכת ממני ואז אני כאילו מרימה / נושאת את המשקל של שניהם אבל משקיעה בזה פחות מאמץ / אנרגיה?


[u]אני חשתי שיש אנשים שבלתי אפשרי להרכיב אותם, ואחרים שמשתלבים היטב איתי ועם האופנוע, ואני לא מרגישה אותם.[/u]
נראה לי שזה קשור יותר ליכולת של אותו אדם להשתלב בתנועה שלך ושל האופנוע..לא? יש כאלה שמאוזנים ונעים טוב יותר וכאלה שפחות, אני חושבת....

גם אז משהו משתנה. משהו בתגובה לתנועה שלך, לעומת שק תפוחי אדמה.
(יש פעמים שהתנועה של הילד במנשא רק מקשה)

הרכבת פעם אנשים על אופנוע/אופניים?
אני חשתי שיש אנשים שבלתי אפשרי להרכיב אותם, ואחרים שמשתלבים היטב איתי ועם האופנוע, ואני לא מרגישה אותם.
לדעתי זה דומה.

[u]זה בולט במיוחד כשסוחבים ילד שנרדם – פתאום נדמה שנוסף לו עוד קילו למשקל. בעצם כל מה שקרה הוא שנקודות התמיכה שהיו קודם פתאום התחילו "לנזול" כשהשרירים שלו התרפו, ולכן קשה יותר לשאת אותו למרות שמשקלו לא השתנה.[/u]
אז למה מרגישים את זה גם כשנושאים פעוט או ילד במנשא גב, מהסוג שהוא כמו תרמיל גב? אפשר לדעת שהוא נרדם לפי המשקל, למרות שטכנית כלום לא משתנה.

לי, לפעמים, נוח יותר לקחת את הבובה בעצמי, כי קורה שההתארגנות במרחב של ילד עם בובה עושה אותו (את הילד) לפחות נוח לנשיאה.

מבחינת משקל ברור שאת משקל שתיהן. מבחינת התארגנות אולי יותר קל לחשוב על זה כעל הרמת שקית ניילון עם ידיות לא נוחות ובה חבילות סוכר במשקל הכולל של הילדה והבובה, לעומת הרמת הילדה והבובה. אמנם אותו המשקל, אבל הרבה פחות נוח.
<רק המחשבה על לסחוב שקית כזאת גורמת לי להתעייף, שלא לדבר על זה שהשקית שאני אשא תכיל 18 חבילות סוכר... וזה לא הולך ברגל, זה.>

אגב, יש בדיחה כזאת על מישהו שלא מוריד את התיק כשהוא עולה לעגלה לקחת טרמפ, כדי שלא יהיה כבד מדי למי שלוקח אותו... :-)

:-) תודה!

[u]מבחינת הפיזיקה הפשוטה, את נושאת גם את משקל הבובה, אפילו שהבת שלך מחזיקה אותה[/u]
אחדי שכתבתי חשבתי שזה בעצם כמו שנעלה שלושתינו על משקל שישקול את כולנו. אז הבנתי שכנראה, למרות שביתי משקיעה אנרגיה בעצמה בהרמת הבובה, אני מרימה את משקל שתיהן..


[u]נראה לי שזה ניסוי שפשוט מאוד לעשות, אז אולי תנסי ותספרי לנו מה יצא?[/u]
חשבתי שזה כנראה מה שאני צריכה לעשות...סתם קיוותי שיש איזו נוסחה פשוטה שכולם מכירים.. :-)
מבטיחה לדווח מהשטח בפעם הבאה שאכין פסטה..

[u]אני מרימה בסה"כ את משקלה ועוד את משקל הבובה או שהעובדה שהיא נושאת את משקל הבובה מפחית את משקלה מהמשקל הכולל שאני מרימה?[/u]

מבחינת הפיזיקה הפשוטה, את נושאת גם את משקל הבובה, אפילו שהבת שלך מחזיקה אותה -- כי את זו שמרימה את שתיהן. אבל מבחינה התארגנות גופנית, היא חוסכת לך להפעיל עוד יד או אצבע ולכן סביר שאת צריכה פחות להתאמץ ככה. זה בולט במיוחד כשסוחבים ילד שנרדם -- פתאום נדמה שנוסף לו עוד קילו למשקל. בעצם כל מה שקרה הוא שנקודות התמיכה שהיו קודם פתאום התחילו "לנזול" כשהשרירים שלו התרפו, ולכן קשה יותר לשאת אותו למרות שמשקלו לא השתנה.

_כשאני מרתיחה מים בסיר, מה ירתח מהר יותר -
למלא קצת מים בהתחלה ואז כשרותחים להוסיף עוד או להרתיח מההתחלה את כל כמות המים?_

אני די בטוחה שעדיף לשים מראש את כל המים, כי שכבת המים העליונה קצת מאיטה את איבוד החום מהמים שמתחממים בתחתית הסיר. שלא לדבר על זה שהרמת המכסה כדי להוסיף מים גורמת לאיבוד חום משמעותי.
יחד עם זאת, נראה לי שזה ניסוי שפשוט מאוד לעשות, אז אולי תנסי ותספרי לנו מה יצא?

שתי שאלות:

כשאני מרימה את ביתי והיא מחזיקה בובה -
אני מרימה בסה"כ את משקלה ועוד את משקל הבובה או שהעובדה שהיא נושאת את משקל הבובה מפחית את משקלה מהמשקל הכולל שאני מרימה?

כשאני מרתיחה מים בסיר, מה ירתח מהר יותר -
למלא קצת מים בהתחלה ואז כשרותחים להוסיף עוד או להרתיח מההתחלה את כל כמות המים?

תודה!

טוב, התייאשתי, נו... :-)

תודה, בכל אופן.

_יכול להיות שההסבר למה ששאלתי הוא שזה כמו צינור מים שמוציא מים כשהברז פתוח, וגם אם מנתקים אותו פתאום באמצע מהברז - עדיין ימשיכו המים שכבר היו בצינור לזרום עד שייגמרו?
יכול להיות שה'קַבָּל' הוא כמו צינור המים שמחזיק את המים עוד קצת זמן אחרי הניתוק מהברז?_
לא.
קבל הוא כמו דלי, מתמלא ומתרוקן.
(למוליכים החשמליים, כמו לצינור מים, יש קיבוליות. אבל במקרה של הרדיו זו קיבוליות זניחה ולא היא זו שגורמת לרדיו לעבוד לעוד מספר שניות).

[u]מה זה בכלל 'מתח'?[/u]
מתח חשמלי, נקרא גם הפרש פוטנציאלים.
אם נמשיך בהמשלה למים: אם יש בריכת מים במקום גבוה ובריכת מים במקום נמוך, יש בין הבריכות הפרש גבהים.
אם נחפור תעלה בין מאגרי המים, יזרמו המים מהבריכה הגבוהה לנמוכה.
כך, כאשר מחברים מוליך חשמלי, בין נקודה עם מטען חשמלי גבוה לנקודה עם מטען חשמלי נמוך, יזרום זרם חשמל בין הנקודות.

חוץ מהרבה הבדלים, כן (-:
אם תהפכי את הצינור לחבית אז זה בדיוק ההסבר שנתנו לך - הברז שלך ממלא מלמעלה חבית שלתחתית שלה מחוברת ממטרה. כשתסגרי את הברז הממטרה תפעל עד שהמים בחבית יגמרו
<לא מבין יותר ממך>

כן זאת הצורה הפשטנית של ההסבר
שנשאר "חשמל" בצינור

נו, אבל ברצינות, מישהו יכול לענות לי על מה ששאלתי:

_יכול להיות שההסבר למה ששאלתי הוא שזה כמו צינור מים שמוציא מים כשהברז פתוח, וגם אם מנתקים אותו פתאום באמצע מהברז - עדיין ימשיכו המים שכבר היו בצינור לזרום עד שייגמרו?
יכול להיות שה'קַבָּל' הוא כמו צינור המים שמחזיק את המים עוד קצת זמן אחרי הניתוק מהברז?_

[list]
[*] שני ברזים ממלאים קבל במתח 220V , אחד במשך חצי שעה (30 דקות) והשני חסר לו הגומיה והוא מטפטף.
[/list]
שתי תעלות זורמות בשלושה כיוונים אל תוך תעלה שלישית שהיא תעלת זן ואינה בעלת כיוון מוגדר אלא פשוט, קיימת.
אם שקנאי צף במהירות של שני גלים לשעה כשבמקורו דג ששוחה נגד סיבוב כדה"א אבל הוא באמת משתדל, ומאולף להכנס אל תעלות,
ובאותו זמן מתרכזים שני מדענים סובייטים בחצי תפוח ומשדרים לו מחשבות כגון "אתה נסיך יפה ועדין..." וכאלה,
באיזה קצב בעצם [u]אני אפול לחבית ואהפוך לאיש הקטן מהרדיו?[/u]
שאלת בונוס:
כמה מעורב ועד עובדי חברת החשמל במדיניות הזיהום הסביבתית של ממשלת ישראל - פרט, נמק, הסבר, הדגם, באר, בער והבהר. (15 נק')*

_בתוך הטרנזיסטור ישנו רכיב הנקרא קבל kabal
רכיב זה מסוגל לאגור אנריגה חשמלית ולפרוק אותה.
כאשר מנתקים את הרדיו מהחשמל הוא יכול להמשיך לעבוד פרק זמן קצר תוך שימוש באנריגה שנטענה בקבל בזמן שהרדיו היה מחובר לחשמל. כאשר הקבל מתפרק אין יותר אנריגה ואנו מפסיקים לשמוע את הרדיו_

יכול להיות שההסבר למה ששאלתי הוא שזה כמו צינור מים שמוציא מים כשהברז פתוח, וגם אם מנתקים אותו פתאום באמצע מהברז - עדיין ימשיכו המים שכבר היו בצינור לזרום עד שייגמרו?
יכול להיות שה'קַבָּל' הוא כמו צינור המים שמחזיק את המים עוד קצת זמן אחרי הניתוק מהברז?

(התקרבתי קצת למה שהסברתם, או שאני עדיין רחוקה מלהבין?)

ועכשיו נגיד שאני שט לי בשלווה בסירת הדיג שלי בתעלה שזורמת לכיוון הים
יש סיכוי שאני אפול לחבית
ואהפוך לאיש הקטן מהרדיו?
מהפכה מהפכה מהפכה

תודה על ההסברים.
לא הכול הבנתי, אבל רק עכשיו הבנתי שיש כאן שני מסבירים שונים :-).

[u]שיוצרים תעלה נוספת שבה זורמים מים רק כשהגל חוזר....[/u]
איך זה ייתכן שהמים לא זורמים בכיוון שמהים אל החוף ובכל זאת חוזרים מהחוף אל הים? הם היו צריכים הרי להגיע לשם כדי לחזור - מאיפה הם הגיעו אם לא מהים?

[u]ואז מחברים את שתי התעלות לתעלה שלישית נוספת.[/u]
לא הבנתי איפה עוברת התעלה השלישית.
(שתי התעלות הראשון מחברות בין הים לחוף, ומקבילות זו לזו?)

**********

ועכשיו נלך קצת אחורה - להתחלה:

מה זה בכלל 'מתח'?
ואיך מתבטא מתח נמוך ומתח גבוה?

לגבי השאלות של [po]אהבת עולם[/po]...

[u]למה הם מתחלפים ביניהם?[/u]
כי כאשר הם מתחלפים יותר קל להעביר אותם למרחק גדול (מתחנת הכוח לצרכנים).

[u]האם בהכרח מתח נמוך זה מצב שהפלוס והמינוס קבועים במקומם, ומתח גבוה - זה מצב שהם מתחלפים?[/u]
לא באופן עקרוני אבל כן במציאות של רובנו. כאשר הפלוס והמינוס קבועים זה נקא [b]זרם ישר[/b]. רוב מערכות הזרם הישר שאנחנו מכירים פועלות במתח נמוך של עד 48 וולט. הרוב במתחים של 3, 4.5, 9 ו 12 וולט. רוב מערכות [b]זרם חליפין[/b] שאנחנו מכירים בחיי היום יום פועלות ב 220 וולט וקווי המתח הגבוה שמחברות תחנות כוח לערים הם עם מיליוני וולטים. אם זאת, ניתן ליצור מתח גבוה עם זרם ישר ומתח נמוך עם זרם חליפין אבל בחיי היום יום של רובנו זה לא קורה.

[u]למה צריך להמיר למתח נמוך?[/u]
טרנזיסטור נייד עובד על סוללות נאמר 3 וולט. השקע שבקיר מספק 220 וולט. לכן יש להמיר את המתח של רשת החשמל למתח נמוך.

[u]למה צריך לבטל את הזרם החילופי?[/u]
לא לבטל אלא להמיר. זרם הרשת הוא זרם חליפין. הטרנזיסטור צריך זרם ישר ולכן יש לבצע שתי המרות. אחת מ 220 ל 3 והשנייה מחליפין לישר.

מנגנון היישור מבוסס על רכיב הנקרא דיודה. היא מעבירה זרם בכיוון אחד בלבד ומכאן ההשוואה.
תחשבי על תעלה הקרובה לשפת הים שיש לה בקצה מדף על ציר שמאפשר זרימה רק מהים לתעלה.
כאשר הגל נע אל החוף המים יפתחו את המדף ויזרמו לתעלה
כאשר הגל מתרחק מהחוף המדף יסגר ולא יתן למים שבתעלה לחזור.
יתקבל מצב שמתעלה המוזנת במים הנעים הלוך ושוב יש מים הזורמים בכיוון אחד בלבד.
הבעיה היא שכאשר הגל חוזר אין זרימה בתעלה....

עכשיו, תניחי שיוצרים תעלה נוספת שבה זורמים מים רק כשהגל חוזר....
ואז מחברים את שתי התעלות לתעלה שלישית נוספת וכך נוצר מצב ש:
כאשר הגל מגיע אל החוף מגיעים מים אל התעלה המשותפת מהתעלה הראשונה.
כאשר הגל חוזר אל הים מגיעים מים אל התעלה המשותפת מהתעלה השניה.

וכך גל שנע הלוך ושוב מייצר זרימה רצופה של מים בתעלה.

ואולי בכל זאת קצת תשובות לשאלות ששאלתי בכזו חריצות? אם כבר...

_בתוך הטרנזיסטור ישנו רכיב הנקרא קבל kabal
רכיב זה מסוגל לאגור אנריגה חשמלית ולפרוק אותה.
כאשר מנתקים את הרדיו מהחשמל הוא יכול להמשיך לעבוד פרק זמן קצר תוך שימוש באנריגה שנטענה בקבל בזמן שהרדיו היה מחובר לחשמל. כאשר הקבל מתפרק אין יותר אנריגה ואנו מפסיקים לשמוע את הרדיוץ_

אהה.
לא יכולת להתחיל מזה?! >:)

זה יעבוד גם עם דיסק או רק עם הרדיו?

<אין לי כוח עכשיו ללכת לנסות :-P>

מיקוד של ההסבר
בתוך הטרנזיסטור ישנו רכיב הנקרא קבל kabal
רכיב זה מסוגל לאגור אנריגה חשמלית ולפרוק אותה.
כאשר מנתקים את הרדיו מהחשמל הוא יכול להמשיך לעבוד פרק זמן קצר תוך שימוש באנריגה שנטענה בקבל בזמן שהרדיו היה מחובר לחשמל. כאשר הקבל מתפרק אין יותר אנריגה ואנו מפסיקים לשמוע את הרדיוץ

טוב, קראתי שוב, והתעמקתי קצת יותר.

אז הבנתי שהפלוס והמינוס בבטריה הם במיקום קבוע משני צידי הבטרייה, והפלוס והמינוס בקיר מחליפים ביניהם מקומות.

[list]
[*] למה הם מתחלפים ביניהם?
[*] האם בהכרח מתח נמוך זה מצב שהפלוס והמינוס קבועים במקומם, ומתח גבוה - זה מצב שהם מתחלפים?
[/list]

_טרנספומטור שממיר למתח נמוך
ומיישר זרם, שמבטל את הזרם החילופי._
[list]
[*] למה צריך להמיר למתח נמוך?
[*] למה צריך לבטל את הזרם החילופי?
[/list]
(חוזר לשאלה לעיל - האם כשיש מתח נמוך, זה לא אומר בהכרח שהפלוס והמינוס במיקום קבוע?)

גם לא הבנתי:
אם המים צריכים לזרום פעם מימין לשמאל ופעם משמאל לימין -
[list]
[*] אז למה לשים שסתום שיעצור את המים שבאים משמאל? מה זה נותן? למה 'להפריע' לזרימה?
[*] ואם כבר שמנו שסתום, איך זרימה קבועה של מים מימין לשמאל היא מספיק טובה כמו זרימה של מים משני הצדדים? (בכלל לא ברור לי איך להבין את זרימת ה'מים' הזו מבחינה חשמלית)
[/list]

טוב, אני בעצם הרבה יותר לא מבינה מאשר מבינה.
ככה שאני גם מתקשה לנסח את השאלות.

הבנתי שה'חבית' היא זו שאיפשרה לי עוד כמה דקות של שמיעה, אחרי שהזרם הרגיל של התעלה נפסק.
חוץ מזה, [u]לא הבנתי כלום[/u]. :-D

איזה הסבר מסובך. אמאל'ה !
ואין לי מושג מה זה וולט, מיישר זרם, מתח נמוך, מתח חילופי.
('מיישר זרם' זה מה שגורם, בעזרת ה'חבית', שהזרם לא יהיה מקוטע?)

חשבתי שזה יהיה משהו יותר פשוט כמו: 'גלי הקול שיצאו מהמכשיר עדיין לא הגיעו לאוזן שלך בזמן שכיבית את החשמל, ולכן המשכת לשמוע אותם במשך כמה שניות...'
מה, לא?

אני נפעמת, אני מלאת התפעלות, אני המומה....
איזה הסבר....
איך הגיע משום מקום ונתן את כל התורה כולה.
(לא הבנתי כלום, אבל "מה זה" התרשמתי!)
ואני רק מחכה לתגובה של אהבת האהובה [img]http://www.beofen-tv.co.il/emoticon/happy.gif[/img]

[u]אבל אשמח לקבל הסבר יותר מדעי.[/u]
בשמחה

הרדיו עובד על מתח נמוך
בד"כ 6 או 9 או 12 וולט DC , זה אומר כמו בטריה,
הפלוס במקום אחד
והמינוס במקום השני , באופן קבוע.
בקיר יש לנו 220 וולט מתח חילופי (ה פלוס והמינוס מחליפים צדדים הלוך חזור 50 פעמים בשניה)

מבחינה חשמלית, יש כאן שתי פעולות
טרנספומטור שממיר למתח נמוך
ומיישר זרם, שמבטל את הזרם החילופי.

איך מבטלים את המתח החילופי,
הנה הסבר על בערך, סוג של שקר קטן אך שימושי

תדמייני שיש לך תעלה קטנה של מים , והמים זורמים בה פעם מימין לשמאל ופעם משמאל לימין.

שלב 1 נשים שסתום חד כיווני בצד שמאל,
כך שהמיים שזורמים מימן לשמאל ימשיכו לזרום כהרגלם, אך השסתופ יעצור את המיים שמנסים לזרום משמאל לימין.

עכשיו יש לנו מיים שזורמים רק מימין לשמאל, אבל בהפסקות, פעם כן פעם לא.

איך אפשר לקבל זרם חלק יותר ?
נשים בצד ימין חבית,
וכשהמים יוצאים מצד ימין, הם גם זורמים כרגיל אבל גם ממלאים את החבית, והמפלס עולה, וכשהזרם מפסיק , החבית מתחילה להתרוקן, והמיים שוב זורמים מימין לשמאל , הפעם מה שזורם זה המיים שהוכמסו לחבית

ל"חבית" החשמלית הזו קוראים קבל kaBAL מלשון קיבולת.
היא נמצאת במיישר זרם, לפעמים יש יותר מאחד כזה ואם המכשיר לא צורך הרבה חשמל , מה שיש בו יכול להספיק לכמה שניות.
אותו דבר קורה כשמנתקים משהו מהחשמל והנורית האדומה דולקת עוד איזה 10 שניות

[u](חשבתי שדמיינתי וניסיתי שוב - אותה תוצאה).[/u]
כל הכבוד !! זו תמצית המדע

שאלה ששאלתי ב-[po]ככר השוק[/po]:

היום שמעתי רדיו, ואז רציתי להעביר את הרדיו למקום אחר וניתקתי את התקע מהשקע. [b]להפתעתי, עוד רגע אחר כך המשיך השיר להתנגן כשהרדיו כבר לא היה מחובר לחשמל ![/b]
(חשבתי שדמיינתי וניסיתי שוב - אותה תוצאה).

אני מתארת לעצמי שזה קשור לגלי קול, אבל [b]אשמח לקבל הסבר יותר מדעי[/b].

[u]למשל אם מקבלים מחזור בליל ירח מלא הוא בד"כ יהיה מלא דם וכבד.[/u]
ואללה! זה מסביר למה המחזור שלי כל כך כבד הפעם!!!
תודה!

אצלנו הם מייללים כל הזמן. שומעים את זה יותר חזק, כשהם קרובים...

[u]ירח מלא זהו זמן שבו התת מודע "נשפך" אל המודע.[/u]
מאוד מתחברת..".הגיעו "אליי תובנות מהותיות בקשר לעצמי ולחיי....ייתכן שזה קשור?
אשים לב יותר למחזור הירח והנשיות....@}
תודה לכן.

ירח מלא זהו זמן שבו התת מודע "נשפך" אל המודע. זהו זמן של הצפה ריגשית...
למשל אם מקבלים מחזור בליל ירח מלא הוא בד"כ יהיה מלא דם וכבד.
לא כדאי לעשות ניתוחים בליל ירח מלא כי יש סכנה של דימומים.
פעם שמעתי שבניו יורק יש כוננות גדולה יותר בזמן ירח מלא כי הפשיעה גוברת. זה גם כי יש יותר אור לדעתי
וגם כי כל הטרופים משתוללים...
מצד שני אפשר להשתמש בזמן הזה ליצירה, לאהבה, לכל מה שריגשי...

[u]לראשונה, זה לא שזה הרגל. לראשונה בליל ירח מלא מיוחד (כי הוא היה קרוב במיוחד לארץ אתמול), התעוררתי לשמע היללות .אין ספק שזה ממצב הירח שהיה.[/u]
אולי את לא ישנת טוב, בגלל הירח....ולכן התעוררת ושמעת, שלא כהרגלך.
התנים מיללים כל לילה, בעונות מסוימות.

[u][b]היללה היא דרך שלהם לתקשר אחד עם השני. אני שומעת אותם מייללים בלי קשר למצב הירח ובעיקר בזמן השקיעה[/b][/u]
ואם יש בזה משהו מיסטי - זה מה שבני אדם מייחסים ליללות. לא ממש קשור לבעלי החיים.

תודה על התגובות, אבל זה עדיין לא מסביר את מה ששמעתי אתנמול בלילה. לראשונה, זה לא שזה הרגל. לראשונה בליל ירח מלא מיוחד (כי הוא היה קרוב במיוחד לארץ אתמול), התעוררתי לשמע היללות .אין ספק שזה ממצב הירח שהיה.
האם מישהו יודע מה המשמעות המיסטית של ירח מלא כזה ולמה מייללים בו?

הכי מצחיק אותי שאם, למשל, עובר אמבולנס בכביש הראשי - הם מיד עונים לו...

היללה היא דרך שלהם לתקשר אחד עם השני. אני שומעת אותם מייללים בלי קשר למצב הירח ובעיקר בזמן השקיעה, שאז, נראה לי, הם מתחילים להיות פעילים אחרי שהסתתרו כל היום. הם פעילים בעיקר בלילה ולכן אז שומעים אותם, גם בלילות חשוכים. והכלבה שלי, למשל, אוהבת לענות להם בנביחות.
(מצד שני, גם יכול להיות שהסתובבו באזור שלך אנשי זאב אתמול... :-) )

שלום,
אשתמול כאמור היה ירח מלא שהאיר באופן יוצא דופן.
הלכתי לישון, ובאמצע הלילה העירו אותי יללות התנים והכלבים באיזור.
זה מאוד מסקרן אותי לגלות את המשמעות של זה, זה נשמע ונראה כול כך מיסטי.
הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים? למי הם מייללים ולמה?
סתם עולה לי עכשיו בראש שזה היום בו הם נושאים תפילה ביללה לבורא עולם....
אשמח לשמוע מיכם תגובות והסברים..@}

לא, אבל יש [po]דף מומלץ[/po]

[po]דף מענג[/po]

יש תיוג כזה?

לגבי הזבוב, הוא כן יזוז, ואפילו לכיוון מפתיע
(לפחות לפי דעתי)
אבל כמובן לא יימרח על אף חלון

עוד קצת בעניין [url=http://www.notes.co.il/gali/43351.asp]פרדוקס התאומים[/url] . מצאתי ונזכרתי בדף החינני הזה.

דף לא למחיקה.

[u]עובדה שלא כתבו פה מיולי....מה זה מראה?[/u] שום דבר. דיון לא פעיל הוא לא סיבה למחיקה, קל וחומר אם אין סיבות אחרות.

עובדה שלא כתבו פה מיולי....מה זה מראה?

[u]דף עם חידות היגיון מתמטיות, גיאומטריות וכאלה[/u]

גם אנחנו צמאים לכאלו....

למה דף למחיקה? זה דף מעניין מעניין (לפחות לדעתי)... !

יש במקרה דף עם חידות היגיון מתמטיות, גיאומטריות וכאלה בבאופן? בזמן האחרון נזכרתי שפעם מאוד אהבתי לפתור - כאלה שלא צריך בשבילן הרבה ידע, אלא בעיקר שכל (שאפשר לפתח לבד משוואות או הסקות). בשיעור בפילוסופיה המורה הציג איזשהו פרדוקס גיאומטרי, שהזכיר לי את האהבה שלי לזה...

דף למחיקה

1) יחסות פרטית תקפה רק למערכות בהן אין האצה. כאשר מנתחים מערכות עם האצה (כמו פרדוקס התאומים) צריך להשתמש ביחסות כללית.
2) במקרה זה ההאצה היא הגורם להבדל הגילים שיווצר (אין כאן באמת פרדוקס).
3) הפרשי גילים יכולים להווצר גם מתנועה במהירות קבועה (רק אז הם לא יפגשו שוב...), על פי יחסות פרטית, וגם מגרוויטציה או האצה - על פי יחסות כללית.

ובכל זאת, אני טוען שאת פרדוקס התיאומים ניתן לפתור במסגרת היחסות הפרטית. אין ספק שהפתרון קשור איכשהו לתאוצה של התאום בחללית. אבל לא צריך יחסות כללית, לא צריך מרחבים עקומים, לא צריך גרוויטציה או כל קללה אחרת. אך ורק יחסות פרטית.

(מה אכפת לך? חובת ההוכחה עליי. אם אצליח, אצא גבר. אם לא, תוכל לצחוק עליי כל הדרך אל ה... לאנשהו, נו :) )

עכשיו זו אני [po]שאק טי[/po]. ולא הבעל. אבל מקלידה בשמו תגובת בזק ל [po]בר עדש[/po].

יש משחק בין צרפת ופורטוגל. הוא יענה אח"כ. אל תמחוק עדיין כלום. טוב?

מרגיעים אותי בכתום עם "שבעים פנים לתורה". זה מרגיע אותי מאוד כי זה פחות או יותר המשפט היחידי בדף הזה שאני מבינה!

[u]את פרדוקס התיאומים ניתן לפתור אך ורק במסגרת תורת היחסות הפרטית.[/u]
זה לא פרדוקס, ולא ניתן לפתור אותו נכון בעזרת היחסות הפרטית. כפי שכתבתי, בעיני היחסות הפרטית, המערכות של שני התאומים שקולות. כלומר, בעיני התאום הנוסע, אחיו שנשאר על הארץ האיץ והתרחק ממנו במהירות, ולאחר מכן התקרב עליו עד שעצר. כלומר, בסוף המסע התאורים של תנועת כל תאום יחסית למערכת המנוחה של התאום השני זהים. לכן לא יתכן שאחד מהם יהיה יותר זקן מהשני.

שים לב גם שבסוף המסע שניהם נמצאים באותו זמן, באותו מקום (נניח שיש מרחק של מטר ביניהם, אבל הוא לא משמעותי) , והם נייחים אחד יחסית לשני (שלא כמו בדוגמא של האיש בחללית והאיש על הארץ).

הסיבה שמכנים את בעיית התאומים "פרדוקס" היא בדיוק זו: לפי היחסות הפרטית לא יתכן שאחד מהם יהיה יותר זקן מהשני. כדי שיהיה בין התאומים הבדל כשהם נפגשים לאחר המסע, חייב להיות הבדל בין מערכות המנוחה שלהם במהלך המסע. אם לא לוקחים בחשבון את התאוצה\כבידה שהופעלה על האח הנוסע, לא קיים הבדל כזה.

<התשובה לעיניו של (האיש של) [po]שאק טי[/po] בלבד.
אפשר למחוק אותה לאחר סיום הדיון.>

בואו נבין את תורת היחסות הפרטית. הנה שוב שתי הנחות היסוד שאושרו על ידי כל הניסויים.

1) בכל שתי מערכות שנעות במהירות קבועה אחת יחסית לשנייה ימדדו אותם חוקי פיסיקה.
2) האור מתפשט במהירות שווה יחסות לכל צופה - 300,000 ק"מ בשנייה.

נתחיל עם ניסוי מחשבתי פשוט. הנה חללית שנעה במהירות גדולה, וחולפת על פני איש שנמצא על כדור הארץ.
בתוך החללית יש חדר ארוך מקביל לכיוון התנועה שלה, ובדיוק באמצעו יש שולחן ועליו פנס דו צצדי - כשמדליקים אותו הוא שולח שני אלומת אור קדימה ואחורה - כלפי שני הקירות הרחוקים של החדר (והוא נמצא במרחק שווה משניהם) . יש איש במרכז החדר, וכשהחללית חולפת על פני כדוה"א האיש מדליק את הפנס - ואלומות האור נעות כלפי שני הקירות.

נספר את מה שקורה לפי תיאור האיש בחללית, ולפי תיאור האיש על כדור הארץ, בעזרת שני ההנחות שלנו:

האיש בחללית אומר - טוב, אני לא יודע אם אני זז או עומד. (זוהי הנחה 1), אז נגיד שאני עומד. שתי אלומות האור יצאו באותו זמן מאותו מקום -בדיוק באצמע בין שני הקירות. האור יתקדם לשני הכיוומים במהירות 300,000 ק"מ כל שנייה, ומתי שהוא יגיע לקירות.
הוא יגיע לשני הקירות בו זמנית - כי יש לו את אותו המרחק לעבור.

עכשיו, שתי נקודות למי שמתאר את הסיפור מנקודת ראותו של האיש על כדוה"א...:)

אוף :).
טוב, פירטת כאן (בצורה די נכונה אני חייב לומר) תקציר של תורת היחסות הכללית, אסטרונומיה כללית, תורת הקוונטים, תורת השדות הקוונטיים, והיית בוודאי מגיע לקרינת הוקינג ולמיתרים... אפשר גם להוסיף עוד כל מיני תחומים מסובכים בפיסיקה (תורת הכיאוס?) ובמתימטיקה...

אבל אני חושש שכל אלה לא רלוונטיים לעינייננו, ולכן עלולים לבלבל את הקוראים. את פרדוקס התיאומים ניתן לפתור אך ורק במסגרת תורת היחסות הפרטית. כלומר - פשוט לקחת את שתי הנחות היסוד הנ"ל, ולהסיק מהן מה הגיל של כל תיאום שייפגשו שנית.

אני מתכוון לעשות את זה פה. צעד צעד. חובת ההוכחה עליי. הנה מתחילים

[u]אני לא מסכים עם הספר שזה מחוץ לתחום היחסות הפרטית.[/u]
אם תנסה לעשות את החישוב, תראה שלא ניתן לבצעו במסגרת היחסות הפרטית. אם תנסה תקבל ששני האחים יהיו בני אותו גיל, כיוון שבעוד שהאחד האיץ יחסית לשני, כך גם השני האיץ יחסית לראשון. זוהי תוצאה שגויה. איך יודעים? הניסוי הזה אמנם לא בוצע אך מדידות אסטרונומיות הראו שחלק מהניבויים של היחסות הפרטית נכשלים.

את היחסות הכללית הציע איינשטיין כהרחבה ותיקון של היחסות הפרטית. במסגרתה ניתן לבצע את החישוב של 'ניסוי' שני האחים, והתוצאה אכן תהיה שהאח הנוסע יחזור יותר צעיר. ההסבר לתוצאה: האח שיצא למסע היה מספר פעמים בתאוצה גבוהה - דבר השקול לשהייה שלו בשדה כבידה מאד גבוה (עקרון השקילות נמצא גם ביחסות הפרטית, ויש מקום להרחיב עליו. [po]שאק טי[/po] - לטיפולך). בתנאים אלו, לפי היחסות הכללית, המרחב שבו הוא נמצא 'מתעקם' וזרימת הזמן משתנה. האח הצעיר, לעומתו, נמצא כל אותו הזמן בשדה הכבידה (הקטן יחסית) של כדור הארץ. ההבדל בכבידה שמרגישים שני האחים הוא הגורם להבדל בזרימת הזמן שלהם, ולהאטה היחסית של הזדקנות האח הנוסע.

לתאוריה של 'עיקום החלל' על ידי כבידה יש ראיות בתצפיות אסטרונומיות. הבולטת בהם היא תופעת עדשת הכבידה. יש אזורים ביקום הנצפה אשר האור העובר דרכם 'מתעקם' ומוסט ממסלולו כאילו עבר דרך עדשה ענקית. ההסבר לתופעה הוא קיום חור שחור במרכז העדשה, היוצר שדה כבידה עצום ומעוות את החלל סביבו, ואת מסלול האור העובר בקרבתו. עדשות כבידתיות נצפו לאחר שאיינשטיין חזה את קיומם של חורים שחורים, והן היוו את ההוכחה הראשונה לקיומם של חורים כאלו.

עוד נקודה: כאשר חלקיק מתקרב אל מהירות האור, זרימת הזמן שלו הולכת ומאיטה, ואם הוא יגיע למהירות האור (דבר הדורש אנרגיה אינסופית על פי תורת היחסות - ולכן אינו אפשרי) זרימת הזמן שלו תיקפא. מדענים השתעשעו בעבר באפשרות של קיום טכיונים - חלקיקים המואצים אל מעבר למהירות האור, וכך נתונים לזרימת זמן שלילית. כלומר, הם חוזרים אחורה בזמן. אם האח הנוסע היה רותם את חליליתו לטכיון, ומאיץ איתו, הוא היה חוזר בגיל צעיר יותר מהגיל בו יצא למסע.

(היום יודעים שאכן קיימים חלקיקים הזזים אחורה בזמן, אך זה כיוון התנועה הקבוע שלהם, ולא תוצאה של האצה אימתנית. לכן לא ניתן לרתום אליהם לא חללית ולא מכונת זמן, לצערנו. אחד השמות היותר ביניהם הוא הפוזיטרון - אשר ניתן לפי תורת השדות הקוונטית ניתן לתארו כאלקטרון הנוסע אחורה בזמן. )

אני עוד בעיניין אבל התשובה ארוכה ולצערי היום אני טיפה עסוק - אני צריך לכתוב דוח ארוך ארוך ארוךךךךך ולהכין מצגת ארוכההההה עד מחר
אבל יש לי תשובה - ורק כדי לעורר את התיאבון:

1) ספרים מלומדים כבודם במקומם מונח. אבל חשוב להבין שלשאלה "מה יקרה לתיאומים" יש רק דרך אחת [b]באמת[/b] נכונה לענות.
[b]כל[/b] מה שיש לנו, וכל מה שהיה לאיינשטין, זה רק המון ניסויים שהוכיחו את שתי הטענות שבבסיס היחסות הפרטית (עקרון היחסות, והעובדה שמהירות האור זהה לכל הצופים)
אז הדבר שצריך לעשות, זה לקחת את שתי ההנחות האלה, ומהן לבדוק, מה יקרה לתאומים? כלומר לתת לתאומים שעון, ולסנכרן אותו איכשהו עם קרני אור חולפות (איך?), ואז לעקוב אחרי קרני האור האלה.... צריך לעשות את זה במסודר. זה מרהיב! תשארו... :)

2) רק לפרוטוקול - אני מסכים שהתאוצה משחקת תפקיד. אבל איזה? אני לא מסכים עם הספר שזה מחוץ לתחום היחסות הפרטית. שלא יסבן אותנו. זה כולה תאוצה של שעה, יום, שבוע, את יודעת מה, שתהיה שנה (זמן ארץ, כאשר הנסיעה במהירות קבועה היא נגיד 50 שנה) מה היא כבר יכולה לעשות?

אוקיי, אחרי כל הדיונים המנהלתיים מרשה לעצמי לחזור למקום בו הפסקתי בפעם הקודמת, אבל עכשיו עם סימוכין.
נכון אמרתי שקניתי ספר על אינשטיין? אז שם מסופר על פרדוקס התאומים: שני תאומים חיים על כדור הארץ, אחד משוגר בחללית במהירות קרובה למהירות האור ואחר כך חוזר לכדור הארץ. הטיול הזה לקח 10 שנים מנקודת מבטו. התאום השני נשאר על כדור הארץ, והזמן עבורו עובר מהר יותר - עד שאחיו חזר עברו 50 שנה. יוצא שהוא זקן בהרבה מאחיו שחזר מהטיול.
איך קרה? הרי שניהם שינו מהירות זה יחסית לזה, אז למה דווקא אצל אחד הזמן הואט ולא אצל השני?
והנה מה שנאמר בספר: "שורש הפרדוקס נעוץ בקביעה השגויה שמצב התאומים הוא סימטרי. אך לא כך הדבר. התאום שבחללית [b]מואץ[/b] מספר פעמים - כאשר הוא עוזב את כדור הארץ, כאשר הוא עוצר, כאשר הוא שב ומאיץ לעבר כדור הארץ וכאשר הוא מאט ונוחת על פניו. הטיפול במערכות מואצות הוא מחוץ לתחום תורת היחסות הפרטית. טיפול קפדני בבעיה זו במסגרת תורת היחסות הכללית, מלמד שהאח שטס בחללית יהיה צעיר יותר".
אז בכל זאת התאוצה אשמה, לא? הפעלת כח על אחד הגופים, שמשנה את מהירותו, היא זאת שיוצרת את ההבדל.
[po]בעלה של שאק טי[/po] - לטיפולך (אם הכל בסדר ואם אתה עוד בעניין..)

תמרוש :-D
מערוך- חפש ב [po]מדור לימודים[/po] את הדפים המדעיים הנוספים.

_[po]שאלות מדעיות מחפשות תשובה [/po] |Y|

כן, כן, לאחד הכל ולקרוא לדף [po]שאלות מדעיות מחפשות תשובה[/po].
ואז זוגי האהוב יתחיל גם הוא לגלוש כאן, יענה בחשיבות רבה על כל השאלות, יפתח מיוזמתו דף [po]שאלות באנגלית מחפשות תשובה[/po] ויענה על כולן באריכות יתר. מריבות המחשב שלנו יתעצמו עוד יותר, אני אאלץ לפתח טכניקות מקוריות כדי להעיף אותו מהכסא ושהוא גם ישים לב לזה (קפיץ עם שָלַט?), הוא יפתח טכניקות נגדיות נבזיות במיוחד, וכולנו נשמח מאוד.
:-D

[u]מה אתם חושבים?[/u]
כן, אבל לודא שכל הדפים המדעיים מתאחדים ולא רק חלק (יש גם את [po]שאלות מחפשות תשובות[/po], ואולי עוד).

למי שמאחד - [po]למה השמיים כחולים[/po]

אני מציעה לאחד את הדף הזה עם הדף [po]האם שמיכה מחממת[/po] ואולי עוד דפים שיש בהם שאלות מדעיות, ולקרוא לדף [po]שאלות מדעיות[/po].

מה אתם חושבים? [po]תזמורת הים[/po]?

הערה בקשר למטוסים והבדלים בזמני הטיסה:
הסיבה לכך היא זרם הסילון (זרם של רוח חזקה מאד וממוקדת הנמצא בגובה), שמטוסים מצליחים לפעמים (לא תמיד) לנצל. הרוח נוצרת ע"י הפרשי לחצים שנגרמים מהפרשי טמפרטורות, אבל כיוונה בהחלט מושפע מסיבוב כדור הארץ (כח קוריוליס).
עוד מידע בוויקי:
http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Jet stream[/po]

[u]אחד המאמרים הקריאים ביותר שנכתבו בפיסיקה מעולם[/u]
עכשיו ממש ברור לי שעשיתי נכון כשלא למדתי פיזיקה :-)

אבל בכל זאת, [po]בעלה של שאק טי[/po], ניסיתי קצת ואני עוד פעם מציקה. כתוב שם ש:
The laws by which the states of physical systems undergo change are not affected, whether these changes of state be referred to the one or the other of two systems of co-ordinates in uniform translatory motion.
ואני חוזרת לסיפור של התאוצה ועצירת הזמן שנדון למעלה - לפי החוק הזה, כן נכון שרק בזמן תאוצה הזמן אמור להתנהג אחרת. בזמן של מהירות יחסית קבועה, שני הגופים פועלים תחת אותם חוקים. רק בתאוצה המהירות היחסית של אחד הגופים משתנה, שם מופעל עליו כח.

ומה בכל זאת עם השאלה שלך על השעה-תאוצה-ועשרים-שנה-נסיעה-במהירות-האור?
קצת לא מצליחה לעכל את האפשרות הזאת. זאת אומרת - בתור ניסוי מחשבתי זה אפשרי, ובאמת התשובה היא שהוא יהיה צעיר בשעה אחת יחסית אליהם. אבל למה זה לא נשמע סביר? אני חושבת שבגלל שבחיים ( :-) ) המצב הזה לא אפשרי. קראתי קצת [url=http://bendov.info/heb/books/physbook/10.htm]כאן[/url] , אצל יואב בן-דב, ומוסבר שם איך ככל שגוף נע במהירות רבה יותר, צריך אנרגיה עוד יותר רבה כדי לגרום לו להאיץ. ואיכשהו, ממה שמצטייר לי, להאיץ למהירות קרובה למהירות האור זה לא משהו שעושים אותו והוא גמור ואז אפשר להמשיך ככה 20 שנה, אלא משהו שצריך לתחזק אותו, וכל 'תחזוק' כזה הוא לא דבר בעלמא, כי הרי כדי להגיע למהירות האור צריך כח אינסופי, וכדי להגיע למהירות הקרובה למהירות האור גם צריך כח עצום ביותר.
ובעצם אני מנסה להגיד שנדמה לי שאין 'להגיע למהירות הקרובה למהירות האור', אלא להאיץ בדרך לשם כל הזמן. ממהותו של הדבר, לא רק בגלל הקשיים הטכניים. ולכן נשארים צעירים כל הזמן, הנוסעים האלו, כי מאיצים יחסית אלינו כל הזמן. כי מופעל הרבה כח כל הזמן כדי לשנות את מהירותם.
אבל זאת סתם האינטואיציה שלי, שנבנתה על מליוני התנסויות במהירויות וכוחות במידות של יום-יום, והבטחת שתורת היחסות נותנת [u]מכה לאינטואיציה[/u] .
<אאוצ'>

ובעיקר - שתהיה בריאה הקטנה, וריחניים הפרחים, וטעימים הבונבונים, ויפים החיים.

טוב ממשיכים.
איינשטין סיים את הדוקטורט שלו והמנחה שלו -הרמן מינקובסקי - שנא אותו כי הוא היה עצלן ומעופף (שלוש שנים אחרי הוא יגיד על ערס דווי שהוא לא מבין כיצד יצאה מתלמיד עצלן כזה תיאוריה מופלאה כלכך, וגם "עצוב למות בשחר של תורת היחסות").

אז ב-1905 הוא פרסם שני מאמרים שלא קשורים לעיניננו, (באחד מהם הוא הסביר את הניסויים באפקט הפוטו-אלקטרי, בכך שהאור הוא גם גל וגם חלקיק - עליו הוא עתיד לקבל את פרס נובל ב 1922).

ואז הוא פרסם את המאמר שלישי שלו - "על האלקטרודינמיקה של גופים נעים" - שקרוי בימינו תורת היחסות הפרטית.

הוא התחיל את המאמר בניסוי עם המגנט שזז יחסית לסליל ויוצר זרם חשמלי בסליל (הדינמו של האופניים). כל טיפש יכול להבין שזה לא משנה אם המגנט זז יחסית לסליל או שהסליל זז יחסית למגנט. העובדה שהפיסיקה מפרשת אותם כשני ניסויים שונים לגמרי (כיוון שלא האמינו אז בעקרון היחסות) זה אומר שצריך לתקן את הפיסיקה.

הוא המשיך בכך שכל התיאוריות שניסו לתאר איזשהו חומר, תווך שבו נע האור (הוא התכוון לאתר) נכשלו
במבחן עם הניסוי. יש לוותר לחלוטין על האתר.

למעשה יש שני חוקים שהוכחו כנכונים

1) עיקרון היחסות - בכל שני מערכות שנעות במהירות קבועה אחת לשניה ימדוו אותם חוקי פיסיקה. לא ניתן להכריע על סמך ניסויים בזבובים, בעשן או בכל דבר אחר מי עומד ומי זז.
2) מהירות האור בחלל הריק היא תמיד 299,792 ק"מ לשנייה (תקישו את האות c בגוגל), יחסית לכל צופה בכל מערכת. זהו קבוע של הטבע.

ישנם ניסויים רבים המאשרים שני הנחות אלו, ואין אף ניסוי שסותר אותם.
שני הנחות אלו [b]הן[/b] תורת היחסות הפרטית. זהו יופייה - העובדה שרק משתי הנחות ניתן לשנות לחלוטין את ההבנה שלנו על המרחב והזמן, והחומר והאנרגיה.

איינשטין המשיך באותו מאמר הראה כיצד להבין את ההשלכות של תורת היחסית הפרטית באותה הדרך שהתחילה [po]תזמורת הים[/po] בתחילת הדף. ניסויים מחשבתיים. אז הפעם לא נשתמש בזבוב, כי הוא זז לאט מדי - אלא בקרני אור שנזרוק לכל מני כיוונים, בחלליות, ועל הארץ. נבדוק לפי ההנחות 1 ו-2 איך כל צופה רואה אותם, ונסיק מכך מה זה אומר על השעונים שלו, על הסרגלים שלו, וכו'...

קישור - כיון שהמקור הרבה יותר ברור ממני - תרגום של המאמר לאנגלית:
http://www.fourmilab.ch/etexts/einstein/specrel/www/

אחד המאמרים הקריאים ביותר שנכתבו בפיסיקה מעולם. העמודים הראשונים שלו הם ברמה של מה שאנחנו מדברים פה.

והוא היה רק בן 26, השנה גמר דוקטורט!
לא מצאתי תרגום של המאמר שלו לעברית. מישהו צריך לקום ולעשות את זה.

המשך יבוא... :)

הילדה הצטננה, אז לא הלכנו - נלך אולי שבוע הבא.
(קניתי פרחים ובונבונים לבינתיים...:) )

עומר - אפשר להסביר רק את התיאוריות הקיימות. בכל מקרה אני חוזר אליהם :)

זה תלוי בבן-אדם. ללמוד את תורת היחסות יכול להיות כלכך כיף! - שיעור בלתי נשכח בפשטות ובהירות, משחקים בניסויים מחשבתיים, ובעיקר מכה לאינטואיציה.

אני למשל לא יכול להבין כלום בלי לראות תמונה שלמה ובלי לשחק שעות ברעיונות אחרים - למה אי אפשר לחשוב אחרת? ואם נעשה אחרת מה יקרה? מה חשבו לפני זה? מה היו הבעיות ואיך ניסו לפתור?
אבל זה רק אני. יש אחרים שיכולים ישר להבין.

רציתי גם לתת תחושה כמה המחשבות היו מבולבלות לפני איינשטיין, וכמה האתר וניסוי מייקלסון מורלי שיגע את הפיסיקאים.
זהו, עכשיו אני יכול לחזור לתלם.

יעלי - האור אכן נע במהירות קטנה יותר בחומר. הוא לא יכול לנוע במהירות [b]גדולה יותר[/b]. נגיע לזה - זאת נקודה חשובה מאוד.

שאלה אידיוטית: למה ההיסטוריה של הנושא חשובה להבנה? למה אי אפשר להסביר רק את התיאוריות הקיימות וזהו?

מזל טוב ליום הנישואין!

נזכרתי עכשיו בדבר שמאוד בלבל אותי כשלמדתי פיזיקה בתיכון. קראתי (בלי קשר לתיכון, סתם מהתעניינות) ספר על איינשטיין ותורת היחסות, שהוסבר בו כל מה שדובר כאן ועוד כמה דברים. תואר שם איזה ניסוי מחשבתי שאיינשטיין עשה, שהוכיח שהאור [b]לא מסוגל[/b] לנוע במהירות קטנה מ-300,000 קמ"שנייה. למה...? אני מנסה להיזכר... עכשיו אני לא זוכרת את זה זה, אבל אז זה היה לי מובן ו [b]מאוד מרגש[/b].
ואחרי כמה חודשים הלכתי לתיכון, ולמדנו על אופטיקה, והמורה לפיזיקה אמרה שכשהאור עובר דרך חומרים שונים, המהירות שלו קטֵנה (ולכן קש בתוך כוס מים נראה שבור).
איך שני הדברים האלה מתיישבים?

בר-עדש אתה צודק לחלוטין, אבל אני חושב שאתה מהיר מדי - צריך להבין צעד צעד, כי אחרת זה נהיה נורא מבלבל..
אבל לגבי הפלוני ששאל עלהאיש השניה שנע ב 250,000 ק"מ לשנייה- אכן גם הוא יראה את האור מתרחק ממנו 300,000 ק"מ בשנייה. ממש מדהים. זאת למרות שהאיש הראשון יראה את האיש השני במרחק 250,000 מהאלומה.

רינ-צ'י אותך כרגיל אני אוהב :). אכן חיבור המהירויות הוא רק קירוב במערכות עם מהירויות קטנות.

הייתי רוצה לחזור קצת אחורה, ולספר כמה הבעייה הייתה קשה אז -במאה התשע עשרה. רינ-צ'י - העלית שאלה שגם החבר'ה במאה התשע עשרה שאלו, האם האור הוא ייחודי בתכונה הזאת. הם היו בטוחים אכן האור הוא ייחודי - כדי להבין את זה הם חשבו על גלי רדיו - שגם הם נעים במהירות האור. הם גלים אלקטרומגניים - הזרם באנטנה המשדרת יוצר גל כוח חשמלי שיוצר גל מגנטי וחוזר חלילה וככה הם מתקדמים. החוקים נקראים חוקי מקסוול והם קצת מסובכים, אבל הם [b]קיימים[/b] - הפיסיקאים ידעו אותם. כלומר - אלה היו חוקי טבע הראשונים הידועים שלא מצייתים לעקרון היחסות של גליליי!

האמת היא שהיה נראה שכל תופעת המגנטיות לא מצייתת לעיקרון היחסות. זה בלבל את כולם מאוד. מגנט שזז בתוך סליל יוצר זרם חשמלי בסליל (ככה דינמו של אופניים מייצר חשמל לפנס למשל). אבל מי אמר מי מבינהם זז ומי עומד? אם המגנט זז יחסית לסליל- אז הזרם זורם בגלל חוק מוזר שנקרא השראות מגנטית שאף אחד לא הבין באמת למה הוא, ואם הסליל זז יחסית למגנט, אז הזרם זורם בגלל הכוח המגנטי, שזה הסבר אחר לגמרי. נראה שאין סימטרייה... למה בכלל שני הניסויים יתנו את אותו הזרם?

אז הם החליטו שעקרון היחסות לא נכון, וכולנו מוקפים במין חומר מוזר, שהם קראו לו "אתר", שהוא זה היוצר את הכוח המגנטי, ואת הכוח החשמלי, וגלי הרדיו, וגם גלי האור (מכאן הם הסיקו נכונה שגם האור הוא גל אלקטרומגנטי) נעים בתוך החומר המוזר הזה, וגם כדור הארץ והשמש נעים בתוך האתר (כי אור מגיע מהשמש אלינו)... והכל הכל נע בתוך האתר שעומד לו. והאור נע 300.000 ק"מ לשנייה [b]יחסית לאתר[/b] (כמו שגל קול, להבדיל, נע 300 מטר לשנייה יחסית לאוויר - אם יש רוח אז הוא נישא ברוח ונוספת לו מהירות...). עד היום לגלי רדיו קוראים "גלי האתר". כנראה כי בן-יהודה חי במאה התשע-עשרה.

ואז בא ניסוי מייקלסון מורלי וסתר את זה! - האור נע ב300,000 בן אם אתה זז יחסית לאתר (כלומר האתר זורם דרכך) ובין אם אתה נח. הם פשוט מדדו את האור בניצב ובמקביל לתנועת כדוה"א, ולא ראו שום הבדל במהירות האור.

אמרו שאוליי כדור הארץ סוחב את האתר איתו - כמו שהמכונית סחבה את האוויר שסחב איתו את הזבוב שלנו, זוכרים?
אבל אז זה חייב ליצור חיכוך בין האתר שסובב את כדור הארץ לבין האתר של השמש. וזה חייב להאט את כדוה"א עם השניים.. והוא מסתובב סביב השמש כבר המון זמן.. אז זאת בעייה


אז זה יצר את המצב הדרמתי ביותר בתולדות המדע! כל הפיסיקאים התגייסו להבין מהם התכונות של האתר, שיגרום לאור להיראות כאילו הוא נע במהירות קבועה גם יחסית לצופים שזזים יחסית לאתר.

המשך יבוא אחרי הפיקניק של יום הנישואים שלנו מחר.... :)

[u]מה קורה אם מהירות האיש על הטיל היא 250,000 ק"מ לשניה? האם גם אז באותו רגע מדידה אלומת האור תהיה 300,000 ק"מ ממנו? מה קורה כשההפרש בין האור לבין הטיל הוא לא כזה גדול במהירויות.[/u]
מהירות האור בכל מערכת ייחוס נשארת קבועה. הוא עדיין ימדוד שאלומת האור נעה 300000 ק"מ בשניה. פיתרון ה"פרדוקס" הוא ששניה על הטיל שונה משניה שמודד האיש הנייח. מהלך הזמן אינו קבוע אלא משתנה בין מערכות יחוס שונות.

[u]אם יש שתי טירות עתיקות (כדי שיהיה ניסוי אסטתי) אחת במרחק 300,000 ק"מ מהאיש הראשון והשניה במרחק 310,000 ק"מ מהאיש הראשון (כלומר 300,000 ק"מ מהאיש על הטיל) - האם האיש על הטיל יראה את הטירה השניה מוארת בזמן המדידה?[/u]
המונח [u]זמן המדידה[/u] הוא בעייתי. ארועים שקורים בו זמנית עבור האיש הנייח, קורים בזמנים שונים עבור האיש על שטיל. גם המרחקים משתנים כשעוברים בין מערכות יחוס. במקרה המובא כאן: עבור האיש שעל הטיל המרחק בין שתי הטירות קצר יותר מאשר המרחק שמודד האיש הנייח. לכן משך הזמן שהוא בין הארת הטירה הראשונה להארת הטירה השנייה יהיה קצר יותר מזה שימדוד האיש הנייח, למרות ששניהם ימדדו שהאור נע באותה מהירות.

בצורה דומה אפשר לסגור טיל באורך 11 מטר באסם שאורכו 10 מטר: אם הטיל עף מאד מהר הוא יראה לאיש שעומד על יד האסם יותר קצר, נניח באורך 9 מטר. ואז, ברגע שהטיל נכנס לאסם האיש רואה את הטיל נמצא כולו בתוך האסם.
ה"פרדוקס": עבור איש אחר שרוכב על הטיל, הטיל הוא באורך 11 מטר, והאסם קצר יותר, נניח באורך 9 מטר. עבורו לא יתכן שברגע מסוים הטיל לכל אורכו יהיה בתוך האסם.
ההסבר.. (המשך יבוא)

פלוני אחרון = במבי

_ההיגיון הבריא יגיד שהאור צריך להיות במרחק 290,000 קילומטר מהאיש על הרכבת/טיל - כי הוא זז קצת בינתיים.
אבל לא. האיש שבטיל ימדוד שהמרחק ממנו לאלומת האורהוא 300,000 קילומטר בדיוק._

כמה שאלות:

[list=1]
[*] מה קורה אם מהירות האיש על הטיל היא 250,000 ק"מ לשניה? האם גם אז באותו רגע מדידה אלומת האור תהיה 300,000 ק"מ ממנו? מה קורה כשההפרש בין האור לבין הטיל הוא לא כזה גדול במהירויות.
[/list]

[list=1]
[*] אם יש שתי טירות עתיקות (כדי שיהיה ניסוי אסטתי) אחת במרחק 300,000 ק"מ מהאיש הראשון והשניה במרחק 310,000 ק"מ מהאיש הראשון (כלומר 300,000 ק"מ מהאיש על הטיל) - האם האיש על הטיל יראה את הטירה השניה מוארת בזמן המדידה?
[/list]

[u]שיבוא! שיבוא! עכשיו זה נהיה מעניין באמת!!![/u]

זה לא רק האור שטורף את הקלפים, לא? זה בכלל במהירויות גבוהות-עד-אימה, נכון?
או שזה רק האור כי הוא ייחודי במובן הזה שלפעמים מתנהג ככה (גל) ולפעמים ככה (חלקיקים)?

ממה שהבנתי, חוקים שנראים ברורים [po]באופן טבעי[/po], נגיד חיבור מהירויות, נכונים (בקירוב) למידות כאלו שמרגישים אותם ביום-יום, אבל כשמדובר במהירויות עצומות הם לא עובדים. כל הזמן והמרחב והזבובים מתערבבים שם ללא הפרד, וכבר באמת כאב ראש.

כמו שביום-יום אנשים הסתדרו לא רע במשך זמן רב עם התפיסה שהעולם דיסק שטוח, ולא הטרידו את עצמם בשאלה למה הספינות נעלמות במרחק ורואים רק את קצה התורן, ככה אפשר להסתדר עם ניוטון בכל מה שנוגע למהירויות קטנות. אבל בשביל האור צריך כבר איינשטיין.

(ואני רוצה להוסיף שכל הדיבור בדף הזה ממש מעניין ומאתגר, עד שפינקתי את עצמי בספר חדש על איינשטיין לכבודו. וגם לכבוד שבוע הספר).

מה שהם אמרו!

[u]שיבוא! שיבוא! עכשיו זה נהיה מעניין באמת!!![/u]

|Y|

[u]המשך יבוא? תלוי בקהל.[/u]
שיבוא! שיבוא! [b]עכשיו[/b] זה נהיה מעניין באמת!!!

[po]עומר ס[/po] - ראשית לא ניוטון גילה זאת אלא גלילאו (שעל שמו עיקרון היחסות) וכבודו צריך להיות מונח - דפדף קצת למעלה, שמתי קישור לציטוט המקורי מהספר שלו - מרתק. לדעתי הוא האיש המשפיע ביותר על האנושות באלף השנים האחרונות - בגלל שהוא גילה את המדע עצמו - וזה שינה את פני האנושות יותר מכל דבר אחר.

(אם למישהו יש ספק מי היה קודם, שימו לב: גלילאו מת בתחילת שנת 1642. ניוטון נולד בסוף אותה שנה בדיוק!)

חוקיי המכניקה של ניוטון (שגם כבודו במקומו!! :)) הם חוקיי התנועה של הגופים. על פיהם מסבירים איך הבלון זז, איך הזבוב עף, איך חלקיקי העשן של הסיגריה עולים ועוד ועוד. החוקים האלה [b]כפופים[/b] לעיקרון היחסות. כלומר - הם מתיישבים בתוכו, ומזיזים את הגופים ככה שעקרון היחסות ייתקיים. הוא ה[b]שלד[/b], הבמה, שעליו המכניקה משחקת.

שנית לאיינשטין.
מה שכתבת נכון, אבל הוא רק הסוף. אני רוצה להתחיל להסביר על מה איינשטיין בכלל ענה.

הניסויים על הזבובים והבלונים וכיוב, והמכיניקה הניוטונית היו ידועים היטב בסוף המאה התשע עשרה. גם חוק חיבור המהירויות (אם הזבוב נע ב-15 קמ"ש יחסית לאוטו, והאוטו נע ב-100 קמ"ש יחסית לאדמה, אז הזבוב ינוע 115 קמ"ש יחסית לאדמה - כלומר יעבור בשעה אחד 115 ק"מ).

ואז, בין 1880-1900 נערך ניסוי (המון פעמים!) שנקרא ניסוי מייקלסון מורלי. הוא הראה שיש משהו בעולם שלא מציית לחוק חיבור המהירויות - האור! נראה שהאור נע בדיוק באותה המהירות 300,000 ק"מ כל שנייה - בין אם אתה מתקרב למקור האור, בין עם אתה נח יחסית מקור האור, ובין אם אתה מתרחק ממנו.

זוהי תוצאה מדהימה. תחשבו על שני אנשים - אחד מדליק פנס ומודד את מהירות התקדמות האור, והשני נמצא על רכבת נוסעת שחולפת במהירות רבה על פני האיש הראשון בדיוק כשזה מדליק את הפנס.
האיש הראשון, אחרי שנייה אחת, ימדוד שהאור יימצא במרחק 300,000 קילומטרים ממנו. הוא גם יראה את האיש השני במרחק מה ממנו - נניח במרחק 10 קילומטר (רכבת מאוד מהירה! 10 קילומטר בשנייה. אז אולי זה טיל או משהו אחר).

ההיגיון הבריא יגיד שהאור צריך להיות במרחק 299,990 קילומטר מהאיש על הרכבת/טיל - כי הוא זז קצת בינתיים.
אבל לא. האיש שבטיל ימדוד שהמרחק ממנו לאלומת האורהוא 300,000 קילומטר בדיוק.
חוק חיבור המהירויות לא חל על האור. מהירות האור לא יחסית לכלום. למה זה, ואיך זה יכול להיות? על זה ענה איינשטין.

(המשך יבוא? תלוי בקהל :) )

רעננתי את זכרוני בקיצור תולדות הזמן.
חוקי הפיזיקה זהים במערכת סגורה. זבוב שנע בין החלון הקידמי לחלון האחורי במכונית יעבור מבחינתו בדיוק את המרחק בין שני החלונות. למתבונן מבחוץ הוא גומע גם את המרחק שעברה המכונית. זוהי פיזיקה ניוטונית, הגורסת שאין תקן מוחלט למנוחה.
ניוטון גילה שאי אפשר לדעת מי נח ומי נע. אם אני עומד והמכונית נעה, אני לא יכול לדעת אם אני עומד והמכונית נעה או להיפך (אני יודע, ניוטון לא יודע).
אינשטיין שיכלל את זה במספר נקודות. אחת הנקודות היא השקילות של המסה והאנרגיה (E=MC^2). ככול שהמהירות גדלה, המסה גדלה. כאשר מתקרבים למהירות האור המסה גדלה. לכן אצל שני אנשים, האיש שנע במהירות האור (=נהג המונית) יהיה בעל מסה גדולה יותר, והזמן אצלו יזרום לאט יותר.

<אני מקווה שאני לא עושה פדיחה לעצמי>

נורמה,
נהגים חיים יותר אבל בחלקיקים פצפונים של שניות, אז לא לדאוג
וחוץ מזה פגשתי גם נהגים רזים ורגועים שלא מעשנים
וחוץ מזה - אם הם חיים יותר, הם גם חושבים יותר לאט, אם זה מנחם אותך

[u]ולראיה - נהגי מוניות אכן חיים סטטיסטית יותר זמן, כי הם כל הזמן על ברקס-גז[/u]
וזה מתקזז עם הכרס, הסיגריות והעצבים?

באמת גררתי את הדף הזה למקום אחר ([po]פיזיקה זבובים ומכוניות מהירות נורא[/po]?), אז סליחה. ותגידו אם אתם רוצים להאט את המהירות חזרה.
וחוצמזה, בעלה של..., אני אשמח להרצאות, כי אני כבר מעורב רגשית בחיי הזבוב הזה (שנתקע כנראה בתוך החללית).

ובקשר לתנועה במהירות האור והזמן שעוצר - אני לא באמת יודע, אבל אני חושב שזו התאוצה. אינטואיטיבית נראה לי ששם קבור הכלב.
כי הרי באמת (ממה שאני מבין) מהירות הקרובה למהירות האור היא, ככל מהירות, יחסית, וממהותה אומרת שכדור הארץ והחללית מתרחקים זה מזה במהירות כזאת, ולמה שאחד יושפע והשני לא. רק בתאוצה (ובתאוטה) יש כח שמופעל על אחד מהם ולא על השני, ונראה לי הכי ששם ההבדל.
חיפשתי פה ושם, ולא מצאתי תשובה - לפעמים מדברים על מהירות ולפעמים על תאוצה, בלי שום התיחסות ספציפית.

ואני עדיין לא הבנתי מה זאת מהירות, רק מה זאת "מהירות ביחס ל...", ואם אין הבדל אז ההבדל היחיד בין שני המקומות הוא בתאוצה

מה שכן, נראה לי שלהגיע למהירות הקרובה למהירות האור ביחס לכדור הארץ זה לא דבר שעושים אותו בשעה (זמן כדור הארץ). יכול להיות שיש לזה משמעות.
מה אני יודע.
בכל מקרה, כמי שחי כרגע בפרובאנס, אני יכול להבטיח לך שהזמן פה זורם לאט יותר (אולי כי אנחנו יותר למעלה וקרובים יותר לציר הסיבוב של כדור הארץ? ;-) ) ואתה בהחלט מוזמן לבא ולחקור את זה