בר-עדש אתה צודק לחלוטין, אבל אני חושב שאתה מהיר מדי - צריך להבין צעד צעד, כי אחרת זה נהיה נורא מבלבל..
אבל לגבי הפלוני ששאל עלהאיש השניה שנע ב 250,000 ק"מ לשנייה- אכן גם הוא יראה את האור מתרחק ממנו 300,000 ק"מ בשנייה. ממש מדהים. זאת למרות שהאיש הראשון יראה את האיש השני במרחק 250,000 מהאלומה.
רינ-צ'י אותך כרגיל אני אוהב
. אכן חיבור המהירויות הוא רק קירוב במערכות עם מהירויות קטנות.
הייתי רוצה לחזור קצת אחורה, ולספר כמה הבעייה הייתה קשה אז -במאה התשע עשרה. רינ-צ'י - העלית שאלה שגם החבר'ה במאה התשע עשרה שאלו, האם האור הוא ייחודי בתכונה הזאת. הם היו בטוחים אכן האור הוא ייחודי - כדי להבין את זה הם חשבו על גלי רדיו - שגם הם נעים במהירות האור. הם גלים אלקטרומגניים - הזרם באנטנה המשדרת יוצר גל כוח חשמלי שיוצר גל מגנטי וחוזר חלילה וככה הם מתקדמים. החוקים נקראים חוקי מקסוול והם קצת מסובכים, אבל הם
קיימים - הפיסיקאים ידעו אותם. כלומר - אלה היו חוקי טבע הראשונים הידועים שלא מצייתים לעקרון היחסות של גליליי!
האמת היא שהיה נראה שכל תופעת המגנטיות לא מצייתת לעיקרון היחסות. זה בלבל את כולם מאוד. מגנט שזז בתוך סליל יוצר זרם חשמלי בסליל (ככה דינמו של אופניים מייצר חשמל לפנס למשל). אבל מי אמר מי מבינהם זז ומי עומד? אם המגנט זז יחסית לסליל- אז הזרם זורם בגלל חוק מוזר שנקרא השראות מגנטית שאף אחד לא הבין באמת למה הוא, ואם הסליל זז יחסית למגנט, אז הזרם זורם בגלל הכוח המגנטי, שזה הסבר אחר לגמרי. נראה שאין סימטרייה... למה בכלל שני הניסויים יתנו את אותו הזרם?
אז הם החליטו שעקרון היחסות לא נכון, וכולנו מוקפים במין חומר מוזר, שהם קראו לו "אתר", שהוא זה היוצר את הכוח המגנטי, ואת הכוח החשמלי, וגלי הרדיו, וגם גלי האור (מכאן הם הסיקו נכונה שגם האור הוא גל אלקטרומגנטי) נעים בתוך החומר המוזר הזה, וגם כדור הארץ והשמש נעים בתוך האתר (כי אור מגיע מהשמש אלינו)... והכל הכל נע בתוך האתר שעומד לו. והאור נע 300.000 ק"מ לשנייה
יחסית לאתר (כמו שגל קול, להבדיל, נע 300 מטר לשנייה יחסית לאוויר - אם יש רוח אז הוא נישא ברוח ונוספת לו מהירות...). עד היום לגלי רדיו קוראים "גלי האתר". כנראה כי בן-יהודה חי במאה התשע-עשרה.
ואז בא ניסוי מייקלסון מורלי וסתר את זה! - האור נע ב300,000 בן אם אתה זז יחסית לאתר (כלומר האתר זורם דרכך) ובין אם אתה נח. הם פשוט מדדו את האור בניצב ובמקביל לתנועת כדוה"א, ולא ראו שום הבדל במהירות האור.
אמרו שאוליי כדור הארץ סוחב את האתר איתו - כמו שהמכונית סחבה את האוויר שסחב איתו את הזבוב שלנו, זוכרים?
אבל אז זה חייב ליצור חיכוך בין האתר שסובב את כדור הארץ לבין האתר של השמש. וזה חייב להאט את כדוה"א עם השניים.. והוא מסתובב סביב השמש כבר המון זמן.. אז זאת בעייה
אז זה יצר את המצב הדרמתי ביותר בתולדות המדע! כל הפיסיקאים התגייסו להבין מהם התכונות של האתר, שיגרום לאור להיראות כאילו הוא נע במהירות קבועה גם יחסית לצופים שזזים יחסית לאתר.
המשך יבוא אחרי הפיקניק של יום הנישואים שלנו מחר....
בר-עדש אתה צודק לחלוטין, אבל אני חושב שאתה מהיר מדי - צריך להבין צעד צעד, כי אחרת זה נהיה נורא מבלבל..
אבל לגבי הפלוני ששאל עלהאיש השניה שנע ב 250,000 ק"מ לשנייה- אכן גם הוא יראה את האור מתרחק ממנו 300,000 ק"מ בשנייה. ממש מדהים. זאת למרות שהאיש הראשון יראה את האיש השני במרחק 250,000 מהאלומה.
רינ-צ'י אותך כרגיל אני אוהב :). אכן חיבור המהירויות הוא רק קירוב במערכות עם מהירויות קטנות.
הייתי רוצה לחזור קצת אחורה, ולספר כמה הבעייה הייתה קשה אז -במאה התשע עשרה. רינ-צ'י - העלית שאלה שגם החבר'ה במאה התשע עשרה שאלו, האם האור הוא ייחודי בתכונה הזאת. הם היו בטוחים אכן האור הוא ייחודי - כדי להבין את זה הם חשבו על גלי רדיו - שגם הם נעים במהירות האור. הם גלים אלקטרומגניים - הזרם באנטנה המשדרת יוצר גל כוח חשמלי שיוצר גל מגנטי וחוזר חלילה וככה הם מתקדמים. החוקים נקראים חוקי מקסוול והם קצת מסובכים, אבל הם [b]קיימים[/b] - הפיסיקאים ידעו אותם. כלומר - אלה היו חוקי טבע הראשונים הידועים שלא מצייתים לעקרון היחסות של גליליי!
האמת היא שהיה נראה שכל תופעת המגנטיות לא מצייתת לעיקרון היחסות. זה בלבל את כולם מאוד. מגנט שזז בתוך סליל יוצר זרם חשמלי בסליל (ככה דינמו של אופניים מייצר חשמל לפנס למשל). אבל מי אמר מי מבינהם זז ומי עומד? אם המגנט זז יחסית לסליל- אז הזרם זורם בגלל חוק מוזר שנקרא השראות מגנטית שאף אחד לא הבין באמת למה הוא, ואם הסליל זז יחסית למגנט, אז הזרם זורם בגלל הכוח המגנטי, שזה הסבר אחר לגמרי. נראה שאין סימטרייה... למה בכלל שני הניסויים יתנו את אותו הזרם?
אז הם החליטו שעקרון היחסות לא נכון, וכולנו מוקפים במין חומר מוזר, שהם קראו לו "אתר", שהוא זה היוצר את הכוח המגנטי, ואת הכוח החשמלי, וגלי הרדיו, וגם גלי האור (מכאן הם הסיקו נכונה שגם האור הוא גל אלקטרומגנטי) נעים בתוך החומר המוזר הזה, וגם כדור הארץ והשמש נעים בתוך האתר (כי אור מגיע מהשמש אלינו)... והכל הכל נע בתוך האתר שעומד לו. והאור נע 300.000 ק"מ לשנייה [b]יחסית לאתר[/b] (כמו שגל קול, להבדיל, נע 300 מטר לשנייה יחסית לאוויר - אם יש רוח אז הוא נישא ברוח ונוספת לו מהירות...). עד היום לגלי רדיו קוראים "גלי האתר". כנראה כי בן-יהודה חי במאה התשע-עשרה.
ואז בא ניסוי מייקלסון מורלי וסתר את זה! - האור נע ב300,000 בן אם אתה זז יחסית לאתר (כלומר האתר זורם דרכך) ובין אם אתה נח. הם פשוט מדדו את האור בניצב ובמקביל לתנועת כדוה"א, ולא ראו שום הבדל במהירות האור.
אמרו שאוליי כדור הארץ סוחב את האתר איתו - כמו שהמכונית סחבה את האוויר שסחב איתו את הזבוב שלנו, זוכרים?
אבל אז זה חייב ליצור חיכוך בין האתר שסובב את כדור הארץ לבין האתר של השמש. וזה חייב להאט את כדוה"א עם השניים.. והוא מסתובב סביב השמש כבר המון זמן.. אז זאת בעייה
אז זה יצר את המצב הדרמתי ביותר בתולדות המדע! כל הפיסיקאים התגייסו להבין מהם התכונות של האתר, שיגרום לאור להיראות כאילו הוא נע במהירות קבועה גם יחסית לצופים שזזים יחסית לאתר.
המשך יבוא אחרי הפיקניק של יום הנישואים שלנו מחר.... :)