על ידי אמא_ל_5* » 26 יולי 2003, 23:32
בודאי מותר לקטר! מה עוד אפשר לעשות?
מנסיון - זה עובר לבסוף. כשביתי היתה בת שנתיים היא ינקה כמו תינוק בן יומו, וחשבתי שלעולם היא לא תגמל, אבל בהדרגה זה פחת, והיא ינקה עד גיל 4.5, וזה פשוט ירד באופן טבעי. ככל שהיו לה יותר עיניינים אחרים, משחק עם ילדים אחרים, וכו', כך ירדה תדירות והצורך בהנקות. ביתי הקטנה, כיום בת שלוש ורבע עדיין יונקת, ויש ימים שזה ממש נורא, אבל אם מעניין לה, היא יכולה לא לינוק שעות ארוכות. אני בהחלט מרגישה שיפור ניכר, ואני גם אומרת לה שהיא לא יכולה לינוק כל הזמן, ואני עסוקה וכו'. יש שעות שזה מתקבל, ושעות אחרות שהיא מאד עצובה.
המפתח הוא כמובן תמיכת הבעל. כל שאר הסביבה לא חשובה, אבל באמת מאד קשה אם הבעל לוחץ. אצלי למזלי מעולם לא עלה בדעתו של בעלי שעל הילדים להפסיק לינוק. זה נראה לו חלק טבעי לחלוטין מגידול הילדים, וגם ילדי הגדולים לא חושבים שיש עם זה בעיה (בני 17, 15, 19, 9 - זאת ישנקה עד גיל 4.5).
כדאי שתנסי לשבת עם בעלך ולהבין ממנו מה הוא מציע. הרי רק להגיד - מספיק להניק, זה לא מאד עוזר. את יכולה להבטיח לו שזה לא ימשך לנצח, שתינוקות גדלים אם אנחנו רוצים ואם לא. בני וביתי הגדולים לא מרשים לנו אפילו לתת להם נשיקה, וחיבוק גם הוא אסור - "אמא, תעזבי אותי, מספיק".
מצטערת שלא היו לי רעיונות איך להפסיק להניק, אבל אולי יעזור לך לדעת שהיו ויש אחרים במצבך, והזמן עושה את שלו.
דרך אגב - יכול היות שמה שהקל עלי היה שהם הלכו לגן (בית ילדים בקיבוץ) מגיל מוקדם יחסית. זה אמנם היה קשה בהתחלה, אבל בהמשך, זה היה הזמן היחיד שהם יכלו להיות בלעדי, והסתדרו מצוין. עם אבא זה עדיין - אמא, איפה אמאאאאא....
וזה כמובן עזר לי לשמור על השפיות.
תחזיקי מעמד!
בודאי מותר לקטר! מה עוד אפשר לעשות?
מנסיון - זה עובר לבסוף. כשביתי היתה בת שנתיים היא ינקה כמו תינוק בן יומו, וחשבתי שלעולם היא לא תגמל, אבל בהדרגה זה פחת, והיא ינקה עד גיל 4.5, וזה פשוט ירד באופן טבעי. ככל שהיו לה יותר עיניינים אחרים, משחק עם ילדים אחרים, וכו', כך ירדה תדירות והצורך בהנקות. ביתי הקטנה, כיום בת שלוש ורבע עדיין יונקת, ויש ימים שזה ממש נורא, אבל אם מעניין לה, היא יכולה לא לינוק שעות ארוכות. אני בהחלט מרגישה שיפור ניכר, ואני גם אומרת לה שהיא לא יכולה לינוק כל הזמן, ואני עסוקה וכו'. יש שעות שזה מתקבל, ושעות אחרות שהיא מאד עצובה.
המפתח הוא כמובן תמיכת הבעל. כל שאר הסביבה לא חשובה, אבל באמת מאד קשה אם הבעל לוחץ. אצלי למזלי מעולם לא עלה בדעתו של בעלי שעל הילדים להפסיק לינוק. זה נראה לו חלק טבעי לחלוטין מגידול הילדים, וגם ילדי הגדולים לא חושבים שיש עם זה בעיה (בני 17, 15, 19, 9 - זאת ישנקה עד גיל 4.5).
כדאי שתנסי לשבת עם בעלך ולהבין ממנו מה הוא מציע. הרי רק להגיד - מספיק להניק, זה לא מאד עוזר. את יכולה להבטיח לו שזה לא ימשך לנצח, שתינוקות גדלים אם אנחנו רוצים ואם לא. בני וביתי הגדולים לא מרשים לנו אפילו לתת להם נשיקה, וחיבוק גם הוא אסור - "אמא, תעזבי אותי, מספיק".
מצטערת שלא היו לי רעיונות איך להפסיק להניק, אבל אולי יעזור לך לדעת שהיו ויש אחרים במצבך, והזמן עושה את שלו.
דרך אגב - יכול היות שמה שהקל עלי היה שהם הלכו לגן (בית ילדים בקיבוץ) מגיל מוקדם יחסית. זה אמנם היה קשה בהתחלה, אבל בהמשך, זה היה הזמן היחיד שהם יכלו להיות בלעדי, והסתדרו מצוין. עם אבא זה עדיין - אמא, איפה אמאאאאא....
וזה כמובן עזר לי לשמור על השפיות.
תחזיקי מעמד!