אמא מתבגרת בהריון חדש

החלטתי לפתוח דף חדש, כי השם של הדף הקודם ( אני בדכאון ) כבר לא נראה לי מתאים.
תקציר - הייתי בדכדוך כי הבנתי שכבר לא אוכל להכנס להריון וללדת מפאת גילי המתקדם. יש לי כבר ילדים, אך מאד רציתי לחוות שוב הריון לידה והנקה, והיה לי קשה לקבל את העובדה שצריך להתקדם לשלב הבא בחיים. אבל במהלך החודשים האחרונים דווקא כבר השלמתי והרגשתי בסדר גמור. ואז, לפני שבוע וחצי גיליתי שאני בהריון! תאריך הלידה המשוער הוא שבוע לפני יום הולדתי ה- 45.
הסיכוי שההריון הזה באמת יוביל ללידה הוא קלוש למדי. הסיכויים להפלה בגילי הם הרבה מעל 50%, וכמובן גם הסיכונים לבעיות גנטיות וכו'. ואני מודעת לכך, ולכן שמחתי היא מאד זהירה, בתקווה שלא אתאכזב יותר מידי אם זה לא ילך.
פתחתי את הדף הזה כדי לעדכן אתכם על התקדמות ההריון. אני כמובן לא משתפת איש בעולם האמיתי בהריון, בעיקר בגלל הסיכונים הגבוהים, אך גם כי תמיד לא נהגתי לשתף לפני תום השליש הראשון. אפילו בעלי לא ממש בתוך העניין. הוא יודע שיש בדיקת הריון חיובית, אך מאחר ועוד לא ראינו דופק (ולפני שנה היתה הפלה אחת לפני שהופיע דופק), אז אנחנו כלל לא מדברים על כך. כאילו זה לא קיים.
ולכן אני חשה צורך לשתף מישהו, כי קשה לי לשמור הכל בבטן.
אז נכון להיום - אני באמצע שבוע 5, כלומר 10 ימים לאחר בדיקת ההריון החיובית. אין לי עדיין בחילות או סימנים ממשיים להריון, מלבד תחושת לחץ בבטן תחתונה, כמו לפני מחזור. יש לי תור לאולטראסאונד בדיוק בעוד שבוע, אמצע שבוע 6, ואז כבר אפשר יהיה לדעת אם יש דופק. זוהי המשוכה הראשונה שעלי לעבור. ורק לאחר מכן אחשוב על שאר הבדיקות שצריך לעשות.
אני מבטיחה לעדכן כאשר יהיה משהו חדש, או סתם כאשר ארגיש צורך להוציא קצת החוצה. אולי באמת זה יהיה מין בלוג הריון. מקווה שהוא לא יסתיים בעוד שבוע...

@} בהצלחה @}

וואו, מאוד מרגש.
מחזיקה אצבעות!

שליחה על ידי תמר_ס* » 03 מרץ 2004, 07:49

שתפי שתפי. כיף לקרוא אותך.

איזה יופי! כל יום אני חושבת: נו, עדיין חדשות טובות?

וכאמור, בדיוק אני קוראת המון חומר על הריון ולידה והקשר לתזונה וויטמינים. יש שם מראי מקום למליון מחקרים. כל החומר הזה מועלם מעינינו, זה כל כך מתסכל אותי. אילו רק ידעתי על הספר הזה לפני ההריון השני! (אני אפילו לא מדברת על הראשון)

בקרוב אעביר לפה את הקטעים הרלבנטיים מ אני בדיכאון , ואחרי השיעור היום ובית החולים מחר (שבוע לחוץ פחד) אפתח דף חדש בנושא, אני מבטיחה.

מרגש ביותר!!!!!!!!!
תמשיכי לעדכן

>ורד מחזיקה אצבעות<

אין עדיין עדכונים - רק שלא השתנה דבר, כלומר אין סימנים לבעיות. אין לי עדיין בחילות, אבל זה סביר באמצע שבוע 5. למיטב זכרוני גם בהריונות הקודמים זה התחיל קצת יותר מאוחר. יש לי עדיין תחושות של "רגע לפני מחזור" בבטן תחתונה, שגם זה זכור לי מתחילת ההריונות הקודמים.
יש לי תור לרופא נשים ביום שלישי הבא, ואז אפשר יהיה לראות אם יש דופק.
אצלנו בבית כרגע ממש business as usual . כלומר, בעלי ואני כלל לא מעלים את הנושא, כאילו זה לא קיים. והאמת, זה ממש בסדר מצידי. אין לי חשק לדבר על זה עם בעלי עד שאדע יותר. פעם שעברה (שנגמר בהריון ללא התפתחות) זה גזל מאיתנו כל כך הרבה כוחות נפש עד שהתברר שבעצם אין כלום, שאני שמחה מאד לחסוך לנו את זה.
זה לא אומר שאני לא חושבת מידי פעם שאני משוגעת לגמרי. מה אני צריכה את ההריון הזה? הילדים הגדולים יהיו מאד לא מרוצים (כבר בהריון הקודם הם לא ממש התלהבו). הם יודעים כמה תינוק קטן זה מגביל, אני פחות פנויה להסעות, עזרה בשעורים ובכלל זה מקשה על סדר החיים. אי אפשר להתעלם מזה. הבן הגדול על סף גיוס, וזה ממש לא מתאים לו שאמא פתאום תהיה קשורה לבית וכו'. הם כמובן לא יודעים עדיין כלום, אבל מדברים שונים שהם אמרו בעבר אני יודעת שזה ממש לא יתקבל בברכה. טוב, נעבור את הגשר כשנגיע אליו...

מה אני צריכה את ההריון הזה?
כי את רוצה אותו.
כי את כמהה אליו.
כי רצית את הצ'אנס לחוות במלואו את הילד האחרון ולדעת שזה הילד האחרון, במקום שהחלומות על "הילד הבא..." (בילד הבא אני אעשה... אולי יהיו לי עשרה ילדים... אולי בעצם רק תשעה... מעניין למי הילד הבא יהיה דומה... זה יהיה בן או בת?...) ייגזלו ממך בפתאומיות ובלי הכנה?

זה לא אומר שאני לא חושבת מידי פעם שאני משוגעת לגמרי
קשה לי לראות שגעון באמא שרוצה עוד ילד, ושעושה משהו בשביל זה.
אני לא זוכרת אם כתבתי את זה בדף אני בדכאון - אמי חיה כל החיים (ז"א - מאז שאני זוכרת שהיא משתפת אותי, הרבה לפני שהייתי בת 18) עם "חבל שלא עשינו עוד ילד". אני חושבת שזו החמצה גדולה בשבילה.

אני מצטרפת לקהל המעודדים ומחזיקי האצבעות

זה לא אומר שאני לא חושבת מידי פעם שאני משוגעת לגמרי.
זה בסדר גמור להתבלבל לפעמים... זה נורמלי בכלל וודאי בסיטואציה שאת נמצאת בה... הרבה פעמים מתוך הבלבול צומחת הבהירות ואיתה גם החוזק והבטחון והלגיטמציה לעצמינו להרגיש מה שאנחנו מרגישים בלי צנזורה עצמית. יש לך רצונות ושאיפות ואת מתחברת אליהם למרות אלף גורמים חיצוניים נוספים (חלקם חשובים מאוד) שהופכים את העניין למורכב (ככה זה בחיים...)
ככה שזה נפלא שאת מרגישה את עצמך, ומבטאת את זה. מכאן יצמח רק טוב.
ובינתיים אני ממשיכה להחזיק לך אצבעות וממתינה יחד איתך ליום שלישי...

שליחה על ידי שרה_ק* » 07 מרץ 2004, 12:15

לגבי היריון בגיל 42, אני מתארת לעצמי שאין מספר 'קסם' שמכאן והלאה את בסיכון גבוה. מה ההבדל בין גיל 40 לגיל 45? בנתיים שמעתי על נשים בנות 42 שילדו בבית. לאורך כל ההסטוריה נשים ילדו עד גילאי 50 ללא כל בעיה. את רק צריכה לדאוג לתזונה טובה. תעייני באתר blue ribbon baby
הם מלמדים אותך על תזונת היריון מתאימה שתוריד את הסיכונים לרעלת היריון, לחץ דם גבוה או אפילו סוכרת היריון.
תדאגי לקבל אומגה 3 בתזונה. אפשר לקבל את זה מביצים אורגניות, כמו ביצי חופש. התזונה האורגנית של העופות צריכה להיות מצויינת בקופסא.
גם כן אפשר לקבל את האומגה 3 משמן פשתן מכבישה קרה או יותר טוב: מגרעיני פשתן. והכי טוב מגרעיני פשתן נבוטים.
אני לא חושבת שיש לך יותר סיכונים בהיריון הזה יותר מבגיל 40. כמו שאמרתי, אין שום מספר קסם
יש נשים שיתחילו להיות בגיל הבלות בגיל 38 ויש אלו שזה יקרה להן רק בגיל 55. אז..... תהני מההיריון. תמצאי מישהו, רופא או מיילדת שלא יהיו אובססיים לגבי הגיל שלך, ויבדקו אותך אובייקטיבית, ללא פחדים לא הגנוניים רק בגלל המספרים המטופשים האלו.
(שרה שינתה מאנגלית לעברית)

כן, אבל טרה, הוא רלבנטי ישירות לדף הזה...
הדיון שהעברת שייך לנושא "המלצות תזונה דחופות לאמא מתבגרת בהריון חדש, שכדאי לה מאוד לקבל וליישם".

ואמא יקרה (למה לא "אמא ותיקה"? "אמא מנוסה"? "אמא צעירה ברוחה ואוהבת תינוקות"? "40 היום זה לא מה שהיה פעם"?),
היום יום שלישי, לא? או שמדובר רק בשלישי הבא?

להחזיר?
פשוט חשבתי שזה קצת משתלט לאמא על הדף ושם בנוסף אנשים שלא היו נכנסים לדף בשם אמא מתבגרת בהריון חדש יכנסו לדף אמיתות רפואיות מסוכנות על תזונה בהריון ועל הנקה

פתאום שמתי לב: נראה כאילו יש כאן קצת חפיפה עם תזונה ללידת תינוק בריא

אוי, אני מרגישה שסתם עשיתי בלגן. מה עושים?

טוב, אז אני חייבת לכם עדכון...
הייתי היום אצל הרופא. הוא איחר, היו כבר המון נשים בחדר ההמתנה, למרות שעשיתי תור פרטי, כי רציתי שהוא יקדיש לי זמן. אבל ראיתי ביומן שרשומות לו נשים כל עשר דקות. הוא רופא במכבי, אבל רואה גם פציאנטים פרטיים, ואני לא ידעתי שהוא בעצם רואה את כולם יחד. זה נראה לי די חוצפה. לכל אחת מוקצבות עשר דקות, אבל מהפרטיות הוא לוקח 450 ש"ח!! המזכירה אמרה לי שאין בעיה, והוא יענה לי על כל השאלות וזה יהיה בסדר. טוב, אז הוא הקדיש לי 13 דקות.
ואז הוא לקח אותי לחדר השני, שם עומד מכשיר האולטראסאונד מאחורי וילון, בחד שבו יושבת המזכירה, עם דלת פתוחה, ומכניסה את כל הנשים שמגיעות.
ואז הוא מתחיל לבדוק.
ואז הוא שואל אותי - מה את רואה? אני - שק הריון.
כמה שקים את הרואה? אני - מה זאת אומרת כמה???
כמה? אני - נו כמה?
שניים!!!!! 2 !!
אבל רק באחד מהם ראה דופק, והשני עוד לא ברור. כך שעל אחד הוא אמר בבטחון שנראה בסדר, והשני יתכן מאד שלא, אבל לבוא עוד שבועיים, ואז הוא יגיד כמה יש. כי הוא ראה עוד משהו לא ברור בחצוצרה, ואולי זה משהו שלישי!!!!!
ועכשיו אני מחפשת רופא חדש, כי הוא ממש לא מצא חן בעיני. הרי בכל זאת יש לא מעט חששות בהריון בגיל קרוב ל-45, וצריך רופא סבלני, עם ראש פתוח. הוא ממש לא דן איתי בכלל על כל מה שמשתמע מהממצאים באולטראסאונד, רק אמר - נראה עוד שבועיים.

כפי ששמתן לב - אימצתי את המלצתה של בשמת להחליף שם.
למרות שלא הכל כל כך פשוט.
למרות שמאד רציתי את ההריון מבחינה רגישית, הרי שזה ממש לא פשוט. הרי אנחנו כבר בגיל שחשבנו סוף סוף לצאת מהמחויבות האין סופית לילדים, שכבר חשבנו על פיתוח הקריירה שנדחתה כל כך הרבה שנים, על שינוי בעבודה, בעיקר לבעלי. הוא תמיד היה שותף בגידול הילדים, ועתה, שוב יאלץ להיות בבית מוקדם, שוב לא אוכל להצטרף אליו לנסיעות עבודה, שוב הוא יקצר כל נסיעה למינימום כדי למהר ולחזור הביתה. ולהתחיל שוב עם כל מה שכרוך בתינוק חדש. אין לי בכלל ספק שאלך עם ההריון הזה, ואין בכלל מחשבה להפסיק אותו. אבל זה לא כל כך פשוט.
בניגוד שכל ההריונות הקודמים שהיו ממש מתוכננים, מתואמים עם כל השלבים המתאימים בחיינו, והסתדרו ממש בסדר מבחינת מעבר דירות, מעבר עבודה וכו' - הפעם זה סוג של הריון בילתי צפוי. אמנם כל הזמן רציתי, אבל גם הייתי מודעת היטב לקשיים הצפויים.
ועכשיו קראתי את הדף קבלת הריון לא מתוכנן , ונראה לי שבאמת אני מזדהה עם אחד הדברים שנכתבו שם - זה ההריון שבחר אותי, לא אני אותו. ואני אקבל אותו באהבה.
אם בכלל זה ימשך - אני עדיין מקפידה להזכיר לעצמי את השכיחות הגבוהה של הפלות בגיל שלי...

שליחה על ידי תמר_ס* » 09 מרץ 2004, 20:53

יוווווווווווווווווו! אני מעולפת פה מהתרגשות.

בטח להחליף רופא. אם רופא מקבל גם פרטי וגם דרך הקופה הוא צריך לדאוג לימים נפרדים. ככה זה בדר"כ.

גם אני כ"כ מתרגשת בשבילך!!!

אנחנו איתך!
וביי ביי ד"ר "13 דקות

450 ש"ח

אולטרה סאונד מאחורי וילון"

וואו!! מזל טוב !!

(פתאום חשבתי על זה שאני מכירה מישהי שהיו לה 5 ילדים כשנכנסה להריון בגיל מבוגר וגם לה נולדו תאומים! הם עכשיו כבר בתיכון. איזה כיף!)

מאיפה את?
אם את מהצפון אני ממליצה בחום על ד"ר דרוגן מאלישע.
הוא מעולה. מקצועי. סובלני. מכבד את לקוחותיו (ואין לו מזכירה)

אני מאזור הרצליה.
האם מישהי מכירה את ד"ר קרלוס רוזנברג? הוא נשמע מאד מרשים, השאלה אם הוא גם רציני ומקצועי. זה אמנם די רחוק עבורי, אך אחרי הנסיון שהיה לי היום, אני מוכנה גם להרחיק. ואני רוצה רופא פרטי כדי שיהיה לו את הזמן הדרוש כדי לעזור לי בהתלבטויות השונות.

וואו!!!!!
בוודאי, הרי שכיחות התאומים עולה עם הגיל ועם מספר הלידות...
אוי, אני מאוד מקווה בשבילך שזה רק אחד...
מזדהה עם מתעלפת מהתרגשות

וכמובן להחליף רופא! איכס ממש!
מה זאת אומרת "עוד משהו בחצוצרה"??? הוא מפטיר חשד להריון חוץ רחמי בלי להניד עפעף ושולח אותך ככה הביתה עד "עוד שבועיים"???? אין לי מספיק סימני שאלה וקריאה בשביל זה!

מה עם ד"ר ברדה? הוא עושה מעקב הריון או רק לידות? נדמה לי שהוא עכשיו על הקו ירושלים-לניאדו, לא? אולי כדאי לשאול את המיילדת שלך אם יש לה המלצה.

המון בהצלחה והמון בריאות

אני שמעתי על ד"ר קרלוס רוזנברג דברים טובים. הבנתי שהוא גם מטפל דרך מכבי, אז אולי זה יכול לחסוך את עניין הפרטיות.

שליחה על ידי תמר_ס* » 10 מרץ 2004, 07:13

ברדה מקסים. מאוד הרשים אותי. עזר לי לעבור את ההפלה בלי התערבויות. מקצועי. מקבל בלאומית. או פרטי. הוא עושה גם מעקב הריון.

יו! מה - תאומים? אני פה לשאלות (-:
וכמובן - רופא - כמו שאמרו.

בהצלחה!

בקשר לרוזנברג - חברה שלי לא היתה מרוצה ממנו. הוא היה יותר מדי רגוע, והתפתח מצב לא תקין שהוא לא עלה עליו כי לא בדק אותה לעתים קרובות מספיק לקראת סוף ההריון וגם לא לקח מספיק ברצינות כשאמרה לו שהיא חושבת שאולי משהו לא בסדר כי לא עולה מספיק במשקל. עם זאת, אני מניחה שלכל רופא יכולים לקרות דברים כאלה.

שליחה על ידי שרה_ק* » 10 מרץ 2004, 17:27

וואו, זה נפלא שיש לך אולי תאומים! לפי דעתי תניחי להיריון כמו שהוא ותמנעי מבדיקות מיותרות במיוחד אם יש בהן סיכון. אפילו אם יש עובר מת, לדעתי כדאי להניח לו. שמעתי שאם מסלקים עובר מת יש סיכון להפלה עם התאום הנותר (לא יודעת אם זה נכון, אבל שווה לבדוק) גם כן לא נראה לי שבדיקות רבות יותר מהרגיל יתנו תעודת ביטוח שהכל יהיה בסדר. רק תטפלי בעצמך היטב וזה יגביר את הסיכויים להיריון בריא ולידה בריאה
בהצלחה

הי! הריון זה טוב ומדהים בכל מצב, (גם אם הוא לא ממש מתוכנן...) אני יכולה להגיד לך שסבתא שלי (אמא של אמא) נכנסה להריון אחרי שאמא שלי התחתנה וילדה אותי...בין אמא שלי שהיא הבת הגדולה ודודה שלי יש כמעט 22 שנה... אז נכון שהן אחיות, אבל שתינו בנות בודדות בבית וזה הפך את הקשר בינינו לקשר אפילו יותר טוב מקשר שבין אחיות...

אז יכול להיות שבהתחלה הילדים שלך לא יהיו מרוצים וזה לא יסתדר להם, אבל בסופו של דבר תינוק זה דבר מתוק וכובש שאי אפשר להכנע לו.... אז הם יתרגלו... מה שחשוב הוא שתעשי את מה שנכון בשבילך לפי תחושת בטן... ולגבי זה שזה בא בטיימינג גרוע, אומרים שהקשר בן בן זקונים להוריו הוא הטוב ביותר, אז אני מניחה שזה יהיה סוג של פיצוי...

ענק והמון בהצלחה!

מחר אנחנו הולכים לרופא חדש.
אני מקווה שכבר אפשר יהיה לדעת אם באמת מדובר שתאומים. ממש לא נראה לי סביר, וגם מדבריו של הרופא הראשון שראה אותי לא נראה לי שהוא לוקח את האופציה הזאת ברצינות, אבל במו עיני ראיתי שני שקים באולטרסאונד, ואפילו יש לי תמונה. הביקור אצל הרופא הוא בערב, כך שאעדכן בודאי רק מחרתיים.
אני גם לא ממש יודעת מה אני רוצה (לא שזה משנה משהו...).
מצד אחד - זה נורא מרגש לחשוב על תאומים, ותמיד רציתי, עם ההריונות הראשונים. אבל מצד שני - היום זה נראה לי ממש טרוף. הרי גם עוד תינוק אחד בגילי זה כבר שיגעון, אז שניים?
ובעלי ואני ממשיכים לחלוטין לא לדבר על ההריון. כאילו שזה לא קיים. לא על תאריך לידה משוער, לא על בדיקות שצריך לעשות, לא על איך שאני מרגישה (מצוין, אגב), ובכלל - כמעט ולא מזכירים את הנושא. כמובן שלא נדבר על זה בנוכחות הילדים, אך גם בזמנים הבודדים שאנחנו לבד אנחנו לא מדברים על זה.
הוא יבוא איתי מחר לרופא, אז אולי לאחר מכן זה ישתנה. האמת שגם אני לא כל כך רוצה לדבר על הנושא כי כאמור יש עדיין המון קשיים לעבור, והסיכוי להגיע באמת ללידה עדיין לא מאד גדול.

חושבת עלייך הרבה. אבל בעומס הנוכחי אני דוחה את הטלפונים.

(גם אם לא מגיבים, קוראים)

בדיוק... קוראים, מתרגשים, דומעים....

טוב - עדכון.
היינו היום אצל רופא חדש. הוא היה מאד נחמד, ישב איתנו שעה שלמה, שמע, הסביר ובדק.
הוא ראה עובר אחד, בדיוק בגודל המתאים, עם דופק טוב. בקיצור - ככל שניתן לראות - הריון תקין לחלוטין.
למרות שנכון שהסיכונים גדולים יותר, הרי שרוב ההריונות גם בגילי הם תקינים, והוא מתיחס אל ההריון ככזה.
כמובן שאני אעשה את הבדיקות הנדרשות במהלך ההריון.
אם לא יהיה משהו חריג אין מניעה מללכת לכוון לידת בית, למרות שכמובן עוד מאד מאד מוקדם לדבר על זה.
גם בעלי כבר יותר מקבל את קיום ההריון.
מזל שהריון נמשך 9 חודשים. כך אפשר להתרגל לרעיון. היום בהחלט התקדמנו בכוון הנכון.

אז עכשיו ממש אפשר להגיד מזל טוב!!

מזל טוב , כמה חיכיתי לעדכון הזה...

בשעה טובה!

או! המון המון מזל טוב! (ושתהיה לך לידה קלה, למרות שזה עוד מוקדם...

)

וואו! איזה יופי! איזו הקלה! כמה טוב שמצאתם רופא נחמד ורציני! איזו שמחה, מזל טוב!!!
ולפי החשבון שלי כבר נשארו פחות מ-9 חודשים. יותר קרוב ל-7, לא?
ואני מקווה שאת מקפידה במיוחד על התזונה שלך (-; ועל ברזל וחומצה פולית וויטמין A ועוד ועוד.

שליחה על ידי טלי* » 15 מרץ 2004, 17:49

מזל טוב:-)

תודה תודה לכל המברכים!
אמשיך לכתוב ולעדכן, וגם קצת הגיגים על כל המצב.
אני נעה בין שמחה להרגשה של "בישביל מה הייתי צריכה את זה??!!" במיוחד עכשיו בערב, כשאני עייפה, צריך עוד לפנות אחרי הילדים במטבח, בעלי בדיוק מספר לי על נסיעת עבודה של שבועיים וחצי לסין, ביתי הגדולה רוצה שאני אעזור לה ללמוד למבחן בביולוגיה, הקטנה לא עושה כל סימנים של להתעייף ולהרדם.... בקיצור - כל מה שחסר לי זה הריון ואחרי זה תינוק... מה בדיוק חשבנו לעצמנו??

ואו! הריון קל ותקין!
מה בדיוק חשבנו לעצמנו??
כמו שאמרת קודם, ההריון הזה בחר אותך, את ההורים שלו ואת המשפחה שלו...
המון מזל טוב, תענוג לקרוא, ואני עדיין בשוק מרופא 13 הדקות שראה כל מיני דברים ונפנף אותך למרות 450 השקלים שהשארת אצלו!

מה בדיוק חשבנו לעצמנו??
תיזכרי כמה היית עצובה כשחשבת שכבר לא תהיי עוד פעם בהריון (והכל מתועד בזמן אמת בדף אני בדיכאון).

כל מה שחסר לי זה הריון ואחרי זה תינוק... מה בדיוק חשבנו לעצמנו??
זה בדיוק מה שהרגשתי לפני פחות משלוש שנים - בת 43.5, שני ילדים גדולים (12 ו-9), בהריון מאוחר ובלתי צפוי, כשאמרנו כבר נואש אחרי כמה שנים של ניסיונות לעוד ילד. היום הוא בן שנתיים, משוש חיי ובבת עינם של כל בני הבית - מתנה משמיים. זה כל-כך מצעיר ונפלא משמח - נכון, גם מעייף, אבל בעיקר אושר גדול. מחזיקה לך אצבעות להריון בריא וקל.

אני אשמח לשמוע עדכונים!

האמת שאין הרבה מה לעדכן. בינתיים אין שינוי, אני מרגישה מצוין, למעשה כל כך טוב שאני מידי פעם חושדת שבעצם הכל רק נדמה לי. הרופא הציע לי לעשות אולטראסאונד, אבל החלטתי שאין לי כל עיניין לבדוק כל הזמן מה קורה. כפי שאמרתי - מה שיהיה יהיה. אני שוקלת לעשות סיסי שליה, וזה יוצא בעוד שבועיים, אז נראה כבר אז מה קורה.

אני ממשיכה לעקוב ולהחזיק אצבעות להריון תקין, נעים ומאושר... @}

בהצלחה!!

אני חוששת שזה נגמר.
כפי שכבר כתבתי - אני מרגישה יותר מידי טוב. אמנם בדרך כלל אני לא מקאיה, אבל בכל זאת, יש אי נוחות בבטן, קצת בחילה וכו', והפעם - כלום. וגם הציצי שהיו רגישים בהתחלה כבר הרפבה פחות רגישים (שבוע 9+).
אתמול בצהריים ראיתי טיפונת הפרשה חומה על הנייר בשרותים, ולאחר מכן התחילו כאבים עמומים בבטן תחתונה כמו מחזור, שנמשכו כל הזמן, עם הפוגות, גם בלילה. אבל לא היה יותר כל רמז לדיומום, עד עכשיו.
דיברתי עם הרופא, הוא הציע אולטראסואנד, אך ויתרתי. רק רציתי לדעת אם הוא ממליץ לעשות משהו מסוים, ואמר שלא, אפשר להתנהג רגיל, כי בשלב הזה של ההריון אין שום השפעה של מה שאני עושה. אין גם צורך לראות רופא באופן דחוף, אלא אם כן מתפתח דימום קשה. כאשר היתה לי הפלה לפני שנה פשוט חיכיתי, והכל עבר ללא כל התערבות רפואית. ומבחינתי זה המצב העדיף.
מבחינה רגשית אני לא מרגישה רע נורא. אולי הדחקה, ואולי תוצאה מזה שבעצם כל הזמן חשבתי על זה שזה עלול לקרות.
וגם היה לי זמן לחשוב על ההריון הזה, ולמרות שמאד רציתי להיות בהריון, נראה לי שלא ממש הייתי שלמה עם זה. אני אכן מאד אוהבת תינוקות, אך תינוקות גדלים, הצרכים שלהם גדלים, ומאחר וכבר יש לי ילדים גדולים אני יודעת שלא תמיד קל לי עם הצרכים והדרישות של ילדים גדולים. אין לי כל בעיה להניק כל היום ולהחזיק על הידיים, אבל אני חייבת להודות שאני לא הכי טובה בלשחק, להכין אוכל, לטייל, ללכת לחברים, ואחר כך להסיע בלי סוף, לשבת שעות על שעורים וכו'. אני חייבת להודות שלעיתים די קרובות נגמרת לי הסבלנות די מהר. ובעצם הרצון להריון היה אולי יותר עניין של הוכחה לעצמי שאני מסוגלת, שהגוף שלי מסוגל, ואיזה כמיהה לתינוק רך ומתוק. אבל ככל שעבר הזמן התחלתי לחשוב שאולי זו טעות, זה ממש לא הוגן לשאר ילדי, לבן זוגי, ואולי גם לעצמי. לוותר על המעט זמן פנוי שעוד היה לי לעוד כמה וכמה שנים, להטיל עומס רציני על כל המערכת, לעצור את התקדמות הטבעית של העיניינים, לעצור את המעבר של המשפחה לשלב הבא, השלב בלי תינוקות, השלב של התבגרות המשפחה.
כך שבינתיים אני בהמתנה, למרות שאני די בטוחה שזהו זה. יש יותר מידי סימנים לכך שההריון למעשה לא מתפתח.
אני אמתין בסבלנות, ואתן לטבע לעשות את שלו, ואקבל את מה שיהיה.

נשמע שההריון (בדיקה אמיתית של הרעיון של לידת ילד נוסף) עזר לך להשלים עם המעבר של המשפחה לשלב הבא.

. עשה לי עצוב לקרוא אותך אפילו שאת נשמעת שלמה עם כל מה שיקרה.

אני חושבת כמו גילה! פשוט לא מצאתי מילים

דימומים וכאבי מחזור מאפיינים המון הריונות צעירים. יכול להיות שזה הסוף, אבל גם יכול להיות שזה קצת מוקדם לחשוב ככה. אני הייתי שותה כמו שצריך, מורידה הילוך ונחה קצת, ומחכה לראות מה קורה.

בכל מקרה - חיבוק

קראתי ונזכרתי בהריון האחרון שלי. (מפורט בפרטי הפרטים בספרי מבטן ומלידה...) איך רציתי עוד פעם אחת להחזיק תינוקת בידיים ולהניק ואיך ניסיתי וניסיתי להכנס להריון ולא הצלחתי ואיך בכל פעם יותר ויותר הבנתי שזה הסוף ושאני כבר לא רוצה. ואז, נכנסתי להריון. איזה שוק. הייתי הכי מבוהלת ומבואסת שאפשר. וברור שאין אופציית הפלה...
זוכרת ערב אחד עם החברות שלי שהבנתי שכל מה שרציתי לקבל דרך עוד לידה, אני יכולה לקבל בצורה אחרת ובכיתי נורא.
ההריון הפסיק להתפתח. גיליתי את זה באוטרסאונד בשבוע 12. עברתי גרידה כי התחיל לעלות לי החום.
כשהתעוררתי מההרדמה, הייתי מלאת הכרת תודה לנשמה שבאה לרגע לעזור לי להבין שאת הפרק הזה סיימתי.
חיבוק

תודה לכולן!
המילים שלכן עוזרות לי להבין מה קורה, ומה שלא יהיה - אני אהיה שלמה יותר עם זה.
בינתיים - אין חדש.

אהה! אני מתנזרת מ"מה חדש" ומהמחשב בכלל ונמנעת מטלפונים אישיים והכל קורה בהעדרי!

ואני מרגישה בדיוק כמו גילה!
מחכה להמשך העידכונים.

מלאת הכרת תודה לנשמה שבאה לרגע לעזור לי להבין שאת הפרק הזה סיימתי.
דבריה של נועה ברקת הביאו דמעות לעיני כששכבתי אתמול בערב במיטה. אני מרגישה שהם כל כך נכונים עבורי.
מבחינת עדכונים - בינתיים ממשיכה הפרשה ורודה, שנראית משום מה כמו מי שפיר (כמה כבר יש בשלב כל כך מוקדם??).
מאד לא מתחשק לי לפנות לממסד הרפואי. אני ממש לא רוצה שיחטטו, שלא לדבר על הרדמה ופעולה כירורגית. נראה כמה זמן אחזיק מעמד.

ואולי, בגלל שההריון והלידה וההנקה הם נושאים שאנו כל כך קשורים אליהם (וגם את לא?), עוד יותר קשה לנו לקבל את העובדה שהפרק הזה נגמר.
רוצה להגיד לך עוד ששנתיים מאוחר יותר יצא הספר שלי מבטן ומלידה ואחר כך התחלתי בקריירה חדשה לגמרי של כתיבה והוצאת ספרים וכן של יעוץ ביוגרפי.
הבת הקטנה שלי בת 7 עוד מעט ואני עוד הרבה פעמים חשה אימה מהזמן המתרוקן... אבל גם מאד שמחה עליו. יש חיים אחרי התינוקות

זהו. היום התחיל דימום רציני, מלווה באבים חזקים של התכווצויות הרחם, ואין כל ספק שזהו זה. בינתיים אני בבית, אך אני חוששת שאם קצב הדימום החזק ימשך, אאלץ בכל זאת לפנות לטיפול. נראה.

@} ואילו הרהורים עולים בך?

גם אצלי היום יום של אובדן. מקריות לא נחמדה. (כתבתי ב בקשה מיוחדת של בשמת ). )-:

הרהורים - שאלה קשה.
מצד אחד ברור לי עתה שהסתיים פרק בחיי, אך שוב עולות הדמעות בעיני עקב הסיום. לא פשוט להתבגר.

מאד קשה לתאר את הרגשות. מצד אחד ברור לחלוטין שמכל הבחינות עדיף שהעיניין נגמר כך, ומצד שני אני מרגישה ממש ריקנות וכשלון. תחושה שהנה, ביזבזתי את ההזדמנות האחרונה שניתנה לי. למרות שכמובן אני יודעת שזה לא אשמתי, ולא קשור לשום דבר שעשיתי, או לא עשיתי.
שוחחתי היום ארוכות עם בן זוגי, והוא מודה בפה מלא שהוא לא מסוגל להבין. סיכמנו זאת שכנראה שאין מה לעשות - יש דברים שגברים לא יבינו לעולם.
האבל של י הוא לא על אובדן התינוק, כי באמת הצלחתי לא להקשר אליו, כי כל הזמן חשבתי שזה עלול להגמר כפי שזה נגמר, אלא על פרידה מהפוריות. הבכי הוא על הידיעה שלעולם לעולם לעולם לא אחוש עוד את הקסם של יצור חדש הגדל בתוכי, את התחושה שאני בעננים, גאה בגופי, גאה בעצמי על הפלא הזה. (וזה הרי ממש שטות - כל נשות העולם נכנסות להריון ויולדות, ואני לא המצאתי שום דבר. אפילו לא דרוש לכך כישרון מיוחד). והנה - שוב אני בוכה....

ומחינה גופנית - אתמול היה דימום ממש קשה, עם הרבה קרישים, אבל כעבור כעשר שעות זה הלך ונחלש, והיום זה בערך כמו מחזור יחסית קשה, ויש המשך שיפור. אני שמחה שלא הלכתי למיון. שפ בןדאי היו מנסים לשנע אותו בכל הכוח לעבור גרידה.

באמת טוב שזה נגמר לבד. לפחות נמנעה ממך חוסר הנעימות שבגרידה. ואם את עדיין לא בטוחה שהכל עבר, לכי לד"ר ברדה,אליו הלכתי כשהיתה לי הפלה ונשלחתי דחוף לגרידה. הוא נתן לי כדורים לכיווץ הרחם ותאר לי בדיוק מה עוד צריך לצאת כדי שאדע שזה באמת נגמר.

לומר שאני מבינה? אני יודעת שזה מסוג הדברים שאי אפשר באמת להבין עד שחווים.

האבל של י הוא לא על אובדן התינוק... אלא על פרידה מהפוריות.
זה נשמע שמה שאת עוברת עם עצמך הוא שלב מאוד חשוב בחייך, ושאת חווה אותו במלואו - מה שלדעתי יעשה לך טוב בטווח הארוך. אנחנו כאן איתך גם ברגעים האלה.

I am so sorry for your lost. I still think that even if you lose THIS pregnancy you defitiently can become pregnant again by surprise. things do happen. and if it doesn't happen enjoy the family you have, just flow with the things that going on
anyay... (())hugs(()) one thing, many women do lose pregnancy and it happens to everyone, even to young women. I dont' think its because of your age.

פרידה מפוריות הוא תהליך בונה ומחזק. פותח בפניך צוהר לעולם חדש ואחר. אני מרגישה גאה על כך שבחרת לשתף אותנו בתהליך הזה.

הוא נתן לי כדורים לכיווץ הרחם
אמא מתבגרת, הקטנה שלך עוד יונקת?

אני כל כך מזדהה...
זו באמת פרידה ואובדן.
אולי אחרי שיעבור הפסח תרגישי טוב יותר....

תודה לכן. ובמיוחד לנועה ברקת - שלפי סיפורה אני מבינה שאת עברת מצב דומה לא מזמן, ולכן יכולה לעודד שיהיה בסדר....
היום כבר נראה לי יותר טוב. אמנם יש עדיין די הרבה דימום, וקצת כאבים בבטן תחתונה, אבל אני מקווה שזה יסתדר. איזה מזל שלמרות התוכניות במקור, ליל הסדר בסוף לא אצלי!
וגם מבחינת ההרגשה - יותר טוב. אין ספק שיהיו עליות וירידות, אבל אני מניחה שיהיה יותר טוב.
אני אכן מניקה את ביתי הקטנה (קטנה?! בת ארבע החודש...). אבל לא נראה לי שזה בכלל משפיע על כווץ הרחם, כלומר - גם לא מבחינת הרגשה של כאבים, וגם לא מבחינת הדימום - הוא לא גובר לאחר הנקה. והרי ידוע שבשלב הזה ההנקה לא גורמת להפלות או כווץ הרחם באופן משמעותי.
תודה לכלכן על ההקשבה. בסופו של דבר - עוזר להוציא את הדברים, ומאחר ובאמת מדובר בתהליכים טבעיים ונורמליים, אני מניחה שהזמן יעשה את שלו.
חג שמח לכולם!!

נותרתי בלי מילים.

אמא צעירה ברוחה ואוהבת תינוקות, קראתי את כל הדף הזה בפעם אחת, חוויתי עד כמה שניתן מהצד את ההתרגשות של הגילוי, את ההשלמה עם הפרק שאת רוצה להניח מאחור, את הקושי בלהרפות מהפרק הזה, את תחושת האובדן, הסיום.
אבל בעיקר, בעיקר, הרגשתי את החוזק שלך. עוברת טלטלות רגשיות, אישה באמצע החיים, עם גבר שמודה בכל הכנות שלא ברור לו על מה המהומה. ואת, מכילה את כל כולה (המהומה) בתוכך.

כל הכבוד לך.

מאחלת לך שתתני לעצמך את כל הזמן לממש את תקופת הפרידה, ממה שמוכר לך בעבר, ההריון, הלידה וגידול פעוטות, שתתני לעצמך להתאבל.

ואחר כך שתתני לעצמך להתחיל להנות מכל החדש המסקרן והמפתיע בפרק הבא.
שיהיה לך רק טוב.

אני מאוד מזדהה איתך. טובי _י אמרה יפה את מה שיש לי להגיד.

טובי, תודה לך על המילים המחזקות.
אני יודעת שיהיה בסדר, אבל כרגע, בעין הסערה, מאד קשה. אני כמו ברכבת הרים עם עליות וירידות מאד חדים.
באמת קשה לי מאד לתת לעצמי להתאבל, כי הרי יש לי כל כך הרבה, ואיך אני בכלל מעיזה להיות עצובה.
היום לקחתי את הידים לסרט, והסתובבתי בקניון לחכות להם. והייתי כל כך עצובה. רק לפני שבוע עוד הייתי כל כך גאה על הסוד הנפלא שאני נושאת בתוכי, ועכשיו - כלום, ריקנות...
והערב הזמנתי חברים לארוחת ערב, והיה נחמד, ואני מרגישה הרבה יותר טוב.
כפי שאמרתי - עליות ומורדות...

וההתלבטות הגדולה היא - מה עכשיו?
האם מעתה והלאה למנוע הריון? להשתמש באמצעי מניעה? זה מה שבעלי רוצה. גם בגלל שהוא ממש לא חושב שילד נוסף זה רעיון טוב (כך גם חשב קודם, אבל קיווה שהגיל יעשה את שלו, ולא אכנס להריון), וגם, אני חושבת, בגלל שהוא דואג לי. הוא רואה את הקושי הרב שלי באיבוד ההריון.
ואני מצידי - אמנם מודעת לקושי שעוד ילד יביא איתו, וגם הקושי באיבוד הריון (זה כבר פעם שניה עכשיו), אבל מצד שני, אני לא מסוגלת לגרום לעצמי למנוע הריון באופן פעיל. אני חשה שאני רוצה לתת לטבע לעשות את שלו - אם יהיה עוד הריון, שאולי יסתיים יותר טוב מההריון הזה, זה מה שצריך להיות. ואם לא - לא. אבל לא שאני מנעתי את זה.

אני מאד מתרגשת לקרוא את דבריך. את עושה רושם של אישה חזקה מאד. עם זאת, היה לי רושם שאת מוכנה להמשיך הלאה בחייך, לא? לפני רגע עשה רושם שאת עוברת לשלב הבא מבחינה משפחתית, ועכשיו נראה לי שאת עוד לא שם.
האם רק אני מבולבלת ולא הבנתי נכון? או אולי את לא לגמרי שלמה עם זה?

מונו נוקי - שאלת מיליון הדולר...
_לפני רגע עשה רושם שאת עוברת לשלב הבא מבחינה משפחתית, ועכשיו נראה לי שאת עוד לא שם.
האם רק אני מבולבלת ולא הבנתי נכון? או אולי את לא לגמרי שלמה עם זה?_

אני חשה שאני רוצה לתת לטבע לעשות את שלו - אם יהיה עוד הריון, שאולי יסתיים יותר טוב מההריון הזה, זה מה שצריך להיות. ואם לא - לא. אבל לא שאני מנעתי את זה
אני כ"כ מבינה את הרצון הזה שלך!
המקומות בהם אני פשוט לא רוצה להתערב, או מרגישה שאני לא אמורה להתערב.

באמת שאלה קשה. לא יודעת מה לומר. וגם אני כמו גילה, כל כך מבינה את הרצון הזה לא להתערב. שמה שצריך לקרות יקרה (וממש בלי קשר לאמונה דתית).
שיהיה טוב, מה שתבחרו.

מה שצריך לקרות יקרה (וממש בלי קשר לאמונה דתית).
אצלי, אגב, זה הכי קרוב לאמונה דתית שיש לי.

(מותר לגלוש לנושאים ליד אצלך ב-דף תמיכה?)