אמא עם הפרעות קשב

אנונימי

פותחת דף בלוג,

יש עיניין ביהדות שכל נשמה בוחרת היכן להיוולד,אצל איזה הורים היא יכולה לצמוח ולהשלים את התיקון שלה,אחרי שמראים לנשמה את החיים הצפויים לקרות לה היא מגיעה וחוזרת על "הסרט".
הילדים שלי בחרו אותי טוב,טוב...
אני, שהייתי ילדה עם קשיי קשב וריכוז וסבלתי כילדה בביה"ס מתואר של "עצלנית" או "ילדה שלא מנצלת את הפוטנציאל שלה"-(מוכר למישהו המשפט הזה??)
זכיתי לקבל חמישה ילדים מיוחדים ,שלושה מהם משולבים בכיתות מקדמות עם ליקויי למידה שונים,
(השניים הקטנים עוד לא אובחנו...)

הכי קשה לי עם הביקורת הסמויה והגלויה מהצוותים המקצועיים,כאילו כל הזמן יש מסר- את אמא לא משקיענית,לא אכפת לך מספיק מהילדים,לדוגמה אני פותחת מחברת קשר ורואה שאופס,שכחתי לשלוח שתי בננות לשיעור כלכלת בית "מאוד הצטערנו ש...לא הביא את מה שביקשנו,הילד התבייש וחבל..." או - גם היום ירחמיאל(שם בדוי כמובן) הגיע בלי שיעורי בית נבקש להקפיד שיגיע עם השיעורים מוכנים" .
העיניין הוא שאני באמת משתדלת אבל קשה לי בא לי לצרוח : קשה לי, ריבונו של עולם!!!
זהו ,נשפכתי קצת כבר אני מרגישה שאני עושה לעצמי משהו עם הכתיבה הזאת ,תודה למי שקורא.

קוראת.
אין לי דברים חכמים לומר, רק ש... שעורי הבית הם לילדים שלך! וזה חוזה בין המורים לילדים ותפקידם של המורים לגרום להם לעשות את שעורי הבית לא תפקידך. את יכלה לעזור , לעודד אותם לבצע את המטלה לא יותר (מה לעשות את מיזמן פטורה מהמטלה הזאת).
אז כל ביקורת סמויה או גלויה היא לא לגבי תיפקודך כאם. אלה תפקודם כמורים.
תהיה שמחה בדברים שאת כן עושה למען הילדים שלך. במטלות שלך כאם שאת מבצעת על הצד הטוב ביותר. וכניראה גם למרות שהיית....
"עצלנית" או "ילדה שלא מנצלת את הפוטנציאל שלה"-(מוכר למישהו המשפט הזה??)
יצאת בסדר גמור וזכית לגדל משפחה של חמישה ילדים אז היי גאה בעצמך.

לא הזכרת בשיחות עם הצוותים המקצועיים שיש לך בעיית קשב?
בד"כ בכל הראיונות היכרות האלה שואלים על היסטוריה רפואית במשפחה, והרקע שלך הוא חלק מזה.
זה נראה לי לגיטימי לצפות מהם להבין אותך כמו שמבינים את הילדים שלך.

עם 5 ילדים (כל הכבוד!) את בטח עסוקה מעל הראש, אבל עכשיו שאת מכירה גם דרכי טיפול, אולי תמצאי דרך לעזור לעצמך - בעיקר לפתח אסטרטגיות להתגבר על דברים שקשים לך ושאת צריכה לעשות. איך שהיית עוזרת לילד עם קשיי קשב.

>מתביישת להציע אבל ל Fly Lady יש הרבה על החשיבות של שגרה קבועה בבוקר ובערב<

אני קוראת אותך בהתרגשות רבה. (לנו יש קשיים דומים)....ושולחת לך חיבוק חם.

עם 5 ילדים (כל הכבוד!) את בטח עסוקה מעל הראש,

וגם תזכרי שאת תמיד עושה הכי הכי טוב שאת יכולה.

ומותר לך להיות מי שאת בלי שום רגשות אשמה. בלי שום רגשות של כעס והלקאה עצמית.
אלא נהפוך הוא - אני בטוחה שיש דברים שאת יכולה ממש להתגאות להתפעל מעצמך.(להיות למשל אמא ל 5 ילדים עם קשיי קשב וריכוז...ואללה, אני מצדיעה לך מעומק ליבי).

יש כל מיני טכניקות פשוטות שאפשר לתרגל וללמוד (מנסיון קל להתחיל וקשה להתמיד... אבל אפשרי).
שיטת הפליילידי היא למשל שיטה מצויינת ואוכל לנסות לחשוב איתך על עוד שיטות.....

אבל הכי חשוב :
הדרשות והפרצופים והערות של המורים.....הם שלהם!!! הם מהמקום שלהם.
זה פוגש אותך מהמקום הרגיש שלך מהעבר...ועל זה יש לעשות עבודה.

מבינה אותך. בעלת ליקויי למידה לא מאובחנת בעצמי, ואמא רק לשלושה ילדים.
למרות כל בעיות הקשב, ריכוז, דיסגרפיה, התמצאות במרחב שאבחנתי לעצמי היה לי יתרון: אחריות. מתוך אותה אחריות פיתחתי דרכים לעקוף את הבעיות (עכשיו אני מדברת כתלמידה לשעבר). אף פעם לא סמכתי על עצמי, תמיד כתבתי לי פתק במקום בולט "להביא 20 ש"ח לטיול" וכו'.
הסטוריה לא הצלחתי להבין בחיים כי במשפט השני שקראתי בספר, כבר לא זכרתי מה היה במשפט הראשון. כך פיתחתי לי שיטה לנחש מה המורה יכולה לשאול (תמיד היתה בחירה של 3 מתוך 5 או 6) ולמדתי בע"פ כמו תוכי כמה תשובות ארוכות כמו בספר ופתרתי בהצלחה את המבחנים בלי להבין דבר.

לכתוב בכיתה כשהמורה מדברת ושיצא גם מסודר (מה לעשות, לכל הבנות יש מחברות מסודרות ואני התביישתי ששלי ממש לא) אז השקעתי: היתה לי מחברת "כלבויניק" לכל המקצועות שבה כתבתי מהר, מכוער ועם קיצורים שרק אני מבינה ובבית העתקתי הכל למחברות הנכונות בכתב משתדל ובסדר מופתי.
גם היום בעבודה אני לא סומכת על עצמי ורושמת הכל, שמה את הפתק במקום שהכי בטוח אתקל בו או מקבל ההודעה יתקל בו. הרבה פעמים אני מבקשת (כאילו זו בדיחה) שיזכירו לי להסתכל על הפתק ואז המצפון כבר מנדנד.
מכל הסיפור הארוך הזה מה שרציתי להגיד זה שצריך לרשום במקום בולט. אולי לתלות בבית לוח מחיק או לוח שעם עם נעצים וכל פעם שמישהו בא עם כל מיני "צריך" מייד לרשום. פעם ביום לעשות טקס סידור תיקים ואז לעבור על הרשימה ולבדוק מה אפשר כבר למחוק או להוריד מהלוח.
היי גאה בעצמך לחיות עם בעיות קשב זה לא קל, לגדל חמישה ילדים "רגילים" זה עוד יותר לא קל, השילוב שיש אצלך בבית ממש לא פשוט. עשי סדר עדיפויות, לשמוח ולעזור לילדים קודם ושהבית יחכה...

הי אמא ,
אני פשלונרית גדולה מודה. - אמא עובדת ל-4 קטנים.
אני לא מצפה מאיש להבין אותי ולהתחשב אבל השיטה הטובה שגיליתי שעובדת היא להיות החברה של המורים ונותני שירותים למינהם של ילדיי.
הם אנשים כמוני וכמוך שבאו לבצע את עבודתם 0 לצערינו ברהב במיקרים ללא צנאים והם עייפים אולי ולא שמים לב לפרטים. אנחנו ההורים עוד משהו שהם צריכים ללהתמודד איתו.

אז, כמון שאמרתי יש ל 4 ילדים שכול אחד במסגרת אחר.. אבל אני מקפידה בבוקר לשאול את הגננת. סייעת ומי ששם - לשלומה, מתעיינת קצת במה קורה לה- שהיא עצמה תדע שאכפת לי. מחמיאה להן מידי פעם. דואגת להציע את עזרתי ( כן גם עם 4 קטנים אפשר לעזור). בחגים אפילו כותבת כרטיס ברכה - אפילו אמא שלי לא מקבלת. ואם ידוע לי יום הולדת אני מתייחסת. ואם אין בעיות מיחדות אני לא מעירה לה. במידה ויש להן ביקורת או הערה על משהו שקרה - הבת שלך עשתה... הוא נשך - אני לא מייד קופצת להציל את ילדיי- ומחמיאה לה על דרך טיפול. ומבקשת בעתיד לעשות XXX.
באופי שלי אני אש ותמרות עשן - לומת צדק מושבעת. אבל מערכת החינוך דורשת טקטיקה אחרת.
ואז עם אני מאחרת מידי פעם לא כועסים, ואם הבן שלי עשה במכנסיים ואין לו בגדי החלפה הוא לא מקבל נזיפה אלה עזרה...
אני מוותרת לעצמי המון - שכחנו עלי שלכת - טוב שכחנו.
אני יודעת שאת עושה את המקסימום - תני לעצמך חיבוק גדול - תסלחי לעצמך.

אל תשכחי כי גם לילדייך יש אחריות - והם אילו שצריכים להשלים את המטלות שלהם - להביא בננות להכין שיעורים.
את כבר סיימת את בית הספר - בדרך זו או אחרת. גם הן הם יסיימו עם או בלי בננות!

אני ממש מתרגשת כאן מכל התגובות והתמיכה,תודה מתוקות ,הייתי רוצה באמת לענות לכל אחת באופן אישי,אבל עכשיו אני מקלידה עם יד אחת כי הקטן יונק...ואת פיצול הקשב שלי כבר הזכרתי...אולי שהכנופיה תלך לישון,zzz
עכשיו אנחנו כאן באטרף של היום.
מזדהה עם כל מה שנכתב,מה שבאמת קשה לי זה ללמוד להעביר את האחריות אליהם.
גם לי יש לוח שעם במטבח(מפוצץ!) והמון פתקים על הארונות מטבח וגם בעבודה וזה באמת עוזר,
אני רוצה ללמוד את שיטת מגירות שדומה לשיטת fly lady רק יש בה גם צד של התכוונות ותפילה שעוזרת לי,בפעמים הבודדות שהתנסיתי זה היה כ"כ חזק בשבילי שאפילו פחדתי להמשיך,כן,פחדתי אולי להשתנות באמת.היום אני מרגישה יותר בשלה להעיז ולקבל על עצמי שינוי.
מקווה שאמצא את הזמן והמקום ללמוד את זה בצורה מעמיקה.

זהו, הם במיטות,זה הזמן שלי,
עברתי שוב על התגובות ובאמת אני יכולה לקחת מכאן כל מיני תובנות,אז שוב תודה לכן.
אני מרוקנת מכוחות בסופו של עוד יום מוצף בדרישות אינסופיות ,
כשאני נכנסת לשכנה שלי שהיא גם חברה טובה, אני לפעמים משתגעת מתסכול,
איך אחרי יום עבודה היא מרימה פרויקטים בבית שחבל על הזמן.ניקיונות,גינון,שיפוצים ומה לא,
אני חוזרת מהעבודה ועושה הסבה מקצועית לשטיח...
פשוט נשפכת בלי כוחות,בקושי דוחפת מכונה מנסה לארגן איזו ארוחה עלובה לגוזלים ונגמר לי היום.
כשאני הולכת לישון לפעמים בא לי לא להתעורר- אל תיבהלו לי ,שום נטיות אובדניות, פשוט המתח שבבוקר ובעבודה מוציא ממני את כל החיות.
כשאני בבית ביום חופשי ,אני מרגישה כ"כ טוב לעשות בשביל הבית, אבל במצבנו הכלכלי היום אין מצב לוותר על המישרה שלי ,גם ככה לא ממש סוגרים חודש...
התחלתי לעשות לעצמי בלילה לפני השינה הרפיות ולהתפלל לחיות בלי מתח, לקבל בשלווה כל מציאות בלי להתחנן לקבל מציאות רצויה - מה שעשיתי פעמים רבות.
כבר כמה בקרים שאני קמה למירוץ המטורף של הבוקר קצת יותר רגועה.
ה' איתי שומע ומבין- תודה לך ה'.

ציפציף חמודה. את יודעת מה אומרים על הדשא של השכן... אין בן אדם מושלם ואת לא יכולה לעשות השוואה של המגרעות שלך לעומת היתרונות של אחרים. שמחה לראות שאת נרגעת ומשנה את גישתך. כשאת מודה לה' על ההקשבה וההבנה אל תשכחי גם את ילדיך המיוחדים ואת כשרונותיך המיוחדים (אני בטוחה שיש כאלה) . רציתי לספר לך איך אצלינו הבית לפעמים מסודר: הילדים רוצים להזמין חברים, אז מהר הם מסדרים הכל מהפדיחה...

אמא יקרה,

כשאני בבית ביום חופשי ,אני מרגישה כ"כ טוב לעשות בשביל הבית, אבל במצבנו הכלכלי היום אין מצב לוותר על המישרה שלי ,גם ככה לא ממש סוגרים חודש...
עד ממש לא מזמן גם לי לקום בבוקר זה היה סיוט, כל בוקר זה לקום למירוץ מטורף , הרגללים נוגעת ברצפה וכל הגוף חשמל. כול סוף יום עבודב כאב בטן שלהגיע לגנים לגן. ועוד ועוד שאת מכירה.
אני עבודת בצחום של הי - טק, 9 ש"ע ביום זה מינימום וללכת בזמן לא מקובל.

משלא עמדתי יותר בלחץ , בקשתי להוירד ש"ע ביום- למנוע תלנות הסובבים שאני יוצאת בזמן או מוקדם 0להפסיק לרדוף אחרי השעון.
גילינו שבנטו הכספי ההפרש אינו גדול.
היום אני עובדת 50% בשל סיבות נוספות כתוצאה ירדתי דרגת מס ושוב - החיים נראים קצת אחרת - לפחות אני לא רצה בדרכים. אצלינו בחברה אני נחשבת לחריגה. זה הגיע גם עם ויתורים מקצועיים שלא עוזרים לקידום הקררירה האישית. אבל עשיתי סדרי עדיפיות. והבנתי שבשלב זה המשפחה ואני יותר חשובים.
תנסו לחשוב בכיוון - את יכולה להיתתיעץ עם חשבת השכר שלכם או עם מחשבונים אחרים באינטרנט- תעשו חשבון.
בהצלחה

שוב תודה על התגובות, הלוואי והייתי יכולה לצמצם מישרה,לצערי כרגע אין מצב לשינוי.תאמיני לי כל הקיץ שברתי את הראש בניסיון למצוא אלטרנטיבה , בשנתיים הקרובות זה מה יש.אני מתנחמת בכך שעוד שנתיים אצא בע"ה לשנת שבתון.
נראה כמו נצח אבל אני אופטימית.

רוצה לשתף אתכם ביום המטורף שעבר ועדיין עובר עלי.

קמתי בבוקר אחרי לילה מלא חגיגות מהקטנצ'יק,
אתמול בערב עשיתי לעצמי ויתורים על עבודת הכנה ובבוקר שילמתי את הריבית.
(לא מכה על חטא, מנסה להיתייעל)
הסנדוויצ'ים לא היו מוכנים ואז גיליתי שהלחם אזל,התחלתי להתווכח בצורה קטנונית עם בעלי ("הייתי בטוחה שאתה קונה")
הקטנצ'יק התעורר בג'ננה בקיצור - "בוקר טוב ישראל"
אחרי ששלחתי את הכנופיה להסעות ,יצאתי בשבע ורבע כמידי יום להספיק לשים את הקטן במעון ולהגיע להסעה שלי,
אני עולה להסעה ורואה כמה ילדים לבושים חגיגי לכבוד ר"ח.אז ירד האסימון-
שכחתי לתת לירחמיאל (ההוא מהבננות) כחול לבן! איך שכחתי??? שמתי אפילו פתק על השולחן במטבח.
נזכרתי בעידוד שקיבלתי כאן .החלטתי לקרוא לתופעות האלה - "סינדרום הבננות".
נראה לי שבאמת כדאי לשתף את המורה שלו בקשיים שלי,אולי אצליח לזכות למעט אמפטיה.

המשכתי ליום עבודה מטורף,הפרטנרית שלי נעדרת כבר שבוע ואני עובדת כמו משוגעת,איך שאני באה ליישר את הגב אני רואה בחלון את המפקחת שלי מגיעה לביקור, יופי נחמה !
הרמתי את הראש לבדוק,אם עוד משהוא צריך ליפול עלי,לפחות אני אתכונן...

הילדים חזרו עכשיו נסערים "הרביצו לי, שתו לי, אכלו לי..."
ה' תן לי כח!

רוצה לעשות חשיבה איך להתארגן כך שלא אצטרך כל הזמן לכבות שריפות,מספיק מה שיש להתמודד במילא.
תודה ה' שאתה נותן לי את התובנות האלה,בסה"כ אני לא מתמודדת עם צרות גדולות באמת,
אבל זה השק שלי,זאת ההתמודדות שלי.
חודש טוב ,בשורות טובות!

עשיתי את זה,
התקשרה המורה של הילד אחרי שהתעדכנו במצבו אמרתי לה את המצב הנתון, שאני לא מזלזלת ולא עושה דווקא אלא באמת לפעמים מתקשה,הסברתי גם מה עושה לי הביקורת במחברת עד כמה גם אני יכולה להיפגע.
נראה לי שבהתחלה היא היתה בהלם,אמא שמודה מראש בקשיים כאלה לא פוגשים כל יום ,הצעתי גם לשלם סכום שיתאים לצרכים החודשיים של המפגש בכלכלת בית וכך יחסך ממני מתח ולילד לא יחסר דבר,היא קיבלה את ההצעה.

איך מקבלים הזדמנות לתקן שנמצאים באמת ברצון לשינוי.
תודה ה'.

כלהבכוד יישר כח!

איך מקבלים הזדמנות לתקן שנמצאים באמת ברצון לשינוי כל הכבוד! לזה התכוונתי כשהייתי בטוחה בכשרונות מיוחדים שיש לך. ידוע שבעיות קשב וריכוז עשויים להיות אחד הסימפטומים של אנשים יצירתיים. בכך שנתת לעצמך אישור להרגע גם נתת חופש ליצירתיות שבך. יש לי הרגשה שתמצאי עוד פתרונות שיעזרו לחייך להראות פשוטים יותר. בהצלחה!

אני מותשת,אני יודעת שאני נשמעת "קוטרית" אבל כ"כ קשה לי עם המשימות הכי טריביאליות ופשוטות,
חזרתי היום אחרי השתלמות בשעה 17:30 ישר להסתער על הכיורים,ארוחת ערב ולכביסה ושאר התוספות כבר אין לי כוח,ברחתי לכמה דקות לאינטרנט עד שהילדים יסיימו לאכול,
יש לי גם פרויקטים להכין לעבודה מחר, הפרטנרית שלי בשעה טובה בהריון,כנראה בשמירה וקשה לי עם המחליפה (בעצמה בסוף שמיני...)בחורה מתוקה אבל לא מכירה את העבודה.
אני לא יודעת כמה זמן המצב הזה עוד ימשך והמתח הורג אותי,הכתפיים והצוואר כבר הפכו למיקשה אחת מרוב עומס,
קוראת את ההצהרות של לואיזה היי על הרצון להיות שלווה,
ה' תעזור לי להיות שלווה! לא להתרגז,לא לכעוס,רק לקבל כל רגע בשלווה פשוט כי זאת המציאות וזה רצון ה'.
קיבלתי ניסיון אמיתי ,מקווה לעמוד בו בגבורה.

תודה לרויטל ומבורכת הילדים ולכל המתוקות שמעודדות-אוהבת אתכן אתן נותנות לי כח.

תודה לך על הדף הזה. על גילויי הלב.
אני מוצאת נחמה בידיעה שאני לא לבד.
שכל האיחורים, השיכחות, האבדות ה אופס... הם לא כי אני רעה, או עושה דוקא.
אלא כי יש לי קשיים אובייקטיבים.
אני יכולה להיות יותר סלחנית לעצמי.
וכך גם לילדי.

לפי מה שהספקתי ללמוד מהחיים: לגדל יותר משני ילדים זה קשה. לעבוד מחוץ לבית משרה מלאה וגם להיות עקרת בית זה עוד יותר קשה, הוסיפו לזה שיש חמישה ילדים ועוד לא דיברנו על בעיות קשב וליקויים למיניהם. האם זה אפשרי לעשות הכל מושלם ללא עזרה?מי שמצליחה לעבוד משרה מלאה ולנהל בית מושלם, אולי הבית באמת מושלם אבל קשה לי להאמין שיש לה זמן להתייחס לילדים שלה. הכרתי כמה "מושלמות " כאלה ואין להן סבלנות לילדים שלהן, או יותר נכון: פחות סבלנות מאשר לאמהות מבולגנות הן מתפקדות יותר כמו רס"ר משמעת. ואם מישהי באמת עושה הכל מושלם היא פוגעת בעצמה. סליחה אם בהכללה שלי טעיתי או פגעתי במישהי.

אין לי שאיפה להיות מושלמת,אני רק רוצה לפעול ולתפקד בצורה רגועה,להיות עם הילדים באמת,בהקשבה,באכפתיות,
ולדעת באמת לעשות סדר עדיפות נכון,חלק מהנפילות שלי הן כשאני מבזבזת אנרגיה על שטויות ולא משאירה כוחות למה שחשוב באמת.
יש לי מחר יום חופשי ,אמנם עם שתי ועדות באמצע אבל לפחות יורד חלק מהמתח של העבודה.
מקווה לדעת לנצל טוב את הזמן (כביסה,כביסה,כביסה...)

מיץ-פטל ,בואי נעשה עמותת אמהות במלחמה על שפיות
( מוכנה לתרום את חשבון האוברדרפט לתרומות) p-:

אפשר לתרום לעמותה זמן?

זמן=כסף, לא?!

רוני,הלוואי !
רוצה לבוא לעזור? יש הר של כביסה שמחכה לגאולה...

הנה לכם נסיון להתייעל, מהפח לפחת
שמעתי על בחור שלוקח מהבית גיהוץ ומחזיר למחרת ובמחיר ממש הגיוני - כמו לשלם לעוזרת שלנו לגהץ - רק שהיא לא ממש יודעת.
החלטתי אחרי זמן רב להשתמש בשירותיו.
הבחור הגיע ביום א' נתתי לו את מחלצותיי וכותנותיו של יקירי(לזכותו יאמר שוויתר ואמר שלא אכפת לו לגהץ לבד - רק שזה לא קורה).
אנחנו ביום ד' ללא מחלצות ואין מה ללבוש.
לפחות ניסיתי.

ציף ציף,
זמן! אני יכולה למכור לך זמן! כביסה יש גם אצלנו.
למרות שהייתי שולחת לך את הבנות שלי (6.5 ו- 5), אבא שלי לימד אותן לקפל כביסה וזה ממש נהדר.
הן מקפלות טוב בעיקר בגדי חורף! אני ממליצה לך ללמד את הילדים שלך.

מצאתי לפני חודש בחורה מתוקה שבאה לנקות(במחיר סביר),עד שמצאתי מישהי שאני מעיזה להכניס לבאלגן שלי ,עכשיו היא עזבה כי היא מתחילה ללמוד,איזה בעסה...

אני מתחילה כל יום עם תפילה ועם אמירות חיוביות של לואיזה היי,מדהים איך שאומרים את הדברים מרגישים את האמונות השגויות שלנו.ואת ההתנגדות הסמויה שלנו לחיות באמת.

"יש לי את כל הזמן שבעולם"- איזה זמן? אני לא מספיקה כלום! לא בבית,לא בעבודה ,לא עם עצמי...

"החיים שלי שלווים ונינוחים"- נו, טוב...שלווים כמו ארנב שליו שפוגש נמר רעב.

"מגיע לי להיות שליו"- למה לא מספרים לי שום דבר???

"אף אדם,ושום מקום או דבר,אינם מסוגלים להרגיז או להטריד אותי"- מה לגבי הילדים,הם גם כלולים בעיסקה הזאת?

בקיצור למרות הציניות,אני באמת מנסה לשנות דפוסי חשיבה ולהמיר אותם בחשיבה חיובית.
"..לא קלה היא לא קלה דרכינו..."
מקווה לטוב ! יהיה טוב !

רוני,קניתי את הרעיון!
תספרי לי עוד על זמן,
(סליחה על השאלה אבל ללמד אותם באמת יחסוך לי זמן?הרי אני אהיה חיבת להיות איתם ולשפץ אחריהם לא?)

ציפציף היי,
מרגש לקרוא אותך, הגעתי אליך אחרי שקראתי בדף מה עושה הכתיבה בבלוג
את כותבת בצורה מענינת וזה מפעים כמה את כל כולך בהשתדלות ובענין של להשתנות ולהשתפר.
זה לא מה שכולנו שואפים לו בחיינו אלה? להיות יותר ויותר טובים, ללמוד מהטעויות שלנו, לדעת לסלוח לעצמינו?
הקריאה כאן חידדה לי את זה וריגשה אותי. אז תודה מקרב לב.

ללמד אותם באמת יחסוך לי זמן?
כן:
תחשבי שבזמן הזה את גם נמצאת איתם (יכולים לדבר, לשיר, להחליף חוויות וחלומות...), וגם הם לא מבלגנים חלק אחר בבית...

תודה לכל מי שמתחלק איתי כאן,מחמם לי את הלב להרגיש את השיתוף והאמפטיה,
אני לא לבד בקושי שלי,
אוהבת אתכן

משהו שאני מנסה בימים אלו זה לחיות בכאן ובעכשיו.
כמי שיש לה יכולת ריחוף למחוזות נישאים, אני מגלה שיש בעוכריי הנטייה הזו.
אני קצת חושבת על משהו אחר והנה הם שוב עושים מה שבא להם, שוב שכחתי להכניס את הכביסה, שוב שכחתי להרים טלפון בשעה היעודה....אפילו בזמן נהיגה.
להיות בפוקוס לרגע זה. למה שקורה כאן מול עיני. זו המטרה שלי עכשיו.

אני מגלה שזה די עוזר.

אה... ואני קוראת את "לאהוב את מה שיש " - מומלץ מאוד.

"לאהוב את מה שיש "בבקשה פרטי מי כתב? איזה ספר זה ?
נשמע טוב.

גם אני משתדלת לחיות את ה"כאן ועכשיו" ולא להלחיץ את עצמי מה יהיה מחר
<לא תמיד זה עוזר לי...>

היום התחילו לקרות דברים טובים,קיבלתי מחליפה לפרטנרית שפרשה (לטובת גידול עובר יקר)
עכשיו אוכל לעבוד עם פרצוף קבוע ולהתחיל להתחלק במטלות,עושה רושם שהבחורה בכיוון חיובי, תודה ה'!

אני מרגישה שאני מצליחה להחזיר שמחה לחיים שלי,

התקשרה אלי עורכת של עיתון לילדים שהם מעונינים לפרסם סיפור שלי! אני ממש מתרגשת.
רצתי לשתף את שכנתי בבשורה והיא רקדה איתי מרוב שמחה היא הכריזה "איזו חברה מוכשרת יש לי! רוקדת, שרה, מציירת ועכשיו כותבת" "ויצרנית אוברדרפט שיטתית"-הוספתי,משביתת שמחות שכמותי...
ראית פעם אמן בלי חובות?? שאלה חברתי.
יודעת לנפח לי את האגו שכנתי,חזרתי הביתה להתמודד עם הכנופיה שלי,מוכשרת או לא,מישהו צריך להכין ארוכת ערב ולעזור בשיעורי הבית...
בעקבות פרישת עוזרת הבית אני מצליחה לצבור בלאגן מרשים בהחלט,אבל ממשיכה למרות הכל לשמור על שמחה.
מקווה שגם מחר יהיה יום שבו אראה את הטוב.

<מאמינה שהטוב ישנו תמיד,לא תמיד יש תבונה לראות אותו מתוך ההתמודדויות.>

@} @} @} אין לי מילים, פשוט כיף לקרוא.

ציפציף
מעניין חשבת על השם שבחרת לך?
ממש ציפור דרור. גם הן עסוקות כל הזמן והמומוחיות שלך כמו שלהן זה הקן הבייתי שלהן וכמובן הגוזלים. כמובן גם הן מצייצות כל הזמן- מעניין מהן אומרות ואלוי הן מצפצפות על עץ הצפצפה.
תחשבי על זה גם את דיי פיוטית ונעימה לקרוא.
בהצלחה

איזה מתוקות...

"או-הו,איך שגלגל מסתובב לו(מסתובב,מסתובב לו)
פעם למעלה פעם למטה..."

אחרי יומיים נהדרים-עם יום חופשי באמצע,אני שוב בקריסת מערכות,מרגישה שאין לי כח,
כואב לי כל הגוף,הגב בעיקר.
אני כל כך רוצה חופש מהעבודה...
אני יודעת שאני לא מודה מספיק על הטוב שאני מקבלת (תודה ה',אני יודעת שאתה איתי ולטובתי באמת )

נראה לי שאני באמת צריכה לעשות רשימה של הדברים הטובים שקורים לי כל הזמן,זה יכניס אותי קצת לפרופורציות,
יש כאן דף שדן במה עושה הכתיבה בבלוג-הנה לכם תובנה שלא היתה צומחת לי אלמלא הכתיבה.

<ציפציף יוצאת לדרך! הריעו הריעו! הולכת להכין רשימה... > (-:

מיץ, ציפציף, קראו פה: להתארגן ליציאה עם ילדים הודעה של עידית בתחתית הדף. תהנו

קראתי ,מוכר להכאיב...
עם השנים גם אני משתכללת,יוצאת הרבה לפני הזמן לפגישות חשובות (ואז מתבאסת שצריכה לחכות במתח...)
יש מצבים שלא עוזר כלום,למשל שמחליטים לצאת לביקור משפחתי או סתם איזו יציאה ,בעלי פשוט מתחרפן ממני- מה שלא מביא אותו לסייע יותר עם הילדים, אבל זה כבר סיפור אחר שיכול למלא דף בלוג שלם...

אומרים:" צרת רבים נחמת שוטים" , במקרה הזה אני כנראה שוטה אמיתית,זה מה זה מעודד אותי לדעת שאני לא הברדקיסטית היחידה על פני האדמה.

<ציפציף מתעודדת> (-:

צפציף תראי מה כתבתי ב להתארגן ליציאה עם ילדים .

מיצמיץ.תודה על ההפניה,הורדתי את המאמרים ואני עוברת עליהם.

שבת במשפחה עם הפרעות קשב (ולצורך העינין נוסיף גם היפריות אצל חלק מהמשתתפים)

בתקופה האחרונה אני חיה לי משבת לשבת,
שזה טוב במובן מסוים - אני מייקרת לי את השבת,אך למעשה, זה מראה לי עד כמה אני במצוקה, שאין לימי החול משמעות חיובית,אני פשוט מחכה שיחלפו וכשמגיעה שבת, כמו בכל שירי הילדות אני נושמת לרווחה את נשימותי היקרות ומרשה לעצמי להרפות ולאגור כוחות.

אך גם כאן אין מנוחה לרשעים כמו שאומרות הפולניות...
יושבים בליל שבת לשולחן הערוך,הילדים חפופים ולבושים (טוב,מי שהספיק...)
אישי אוחז בגביע ומתכונן לקדש ואז- זה מתחיל ,אחד מחליט לדפוק עם המזלג על הצלחת, השני נזכר שהוא צריך פיפי,השניים האחרים פתחו במריבה קולנית והקטנצ'יק צועק"נינוק!,נינוק!" ומנסה להפשיט אותי.
לא אפרט עוד אך אתמצת בכך שזה המשיך גם אחרי הקידוש...

אני כבר לא נלחמת שישבו כל הארוחה ליד השולחן,אני גם מנסה להתעלם מרוב המריבות,אבל לפעמים אני מפנטזת על סעודה פשוטה ושקטה,בה כל המשפחה יושבת יחד,אוכלים,שרים ,לומדים.סתם סעודת שבת...

למען ההגינות אציין שבסעודה השניה,בבוקר המצב בד"כ קצת יותר טוב.

לפחות הספקתי לנוח בצהריים, <אמא עם הפרעות קשב למדה להרדם בהמולה>

אין לי כח לשבוע חדש,מזל שלכל שבוע יש סוף שבוע...

קראתי וצחקתי .
תיאור הקידוש גם אצלנו זה ככה!!!
רק מתחילים וכבר : אמא אני צמאה, מתחילים עם קולות ה ואוו,מווו, ציק ציק.....,
ואבא שמפהק תמיד באתו קטע....

טוב אז הנה רעיוניות שלפעמים עובדים אצלנו.

לא חייבים להיות בקידוש.
אפשר להיות רק בחלקים שלו שאומרים מראש: רק במוציא, או רק בשלום- עליכם.
מי שקם מהשולחן חייב ללכת לחדר אחר.(ושם הוא יכול להרעיש ולעשות קולות לשחק וכ'..).
כל קטע מלווה בהכנה מוקדמת :

עכשיו זמן "שלום עליכם". מי חושב שהוא יכול להשתתף עד שהשיר נגמר?
עכשיו הקידוש על היין. זה קצת ארוך. מיחושב שהוא יכול לעמוד עד סוף הברכה?

מי שמצליח מקבל חיזוק על הצלחתו באותו השלב.

השבוע מתחיל..מאוחר כרגיל...

והכי חשוב:
גם אם לא הולך...לקחת הכל ברוח טובה!!!!

מיץ,איזה כיף! אנחנו לא המשפחה המטורפת היחידה!!!

כדי להצליח במה שאת מציעה צריך לשתף את הפרטנר,מקווה שיבין ויסכים,
בכל אופן צריך לשבור כמה מיתוסים שגדלנו עליהם...(כל הילדים יושבים עד סוף הסעודה,לא שותים לפני קידוש וכו')

אבל תודה על ההצעות מי יודע אולי שבת הבאה תהיה שלווה יותר,בנתיים שכחתי שהיתה שבת ואני שוב בטירוף שבשיגרה.

יש לנו שמחה במשפחה ,בני הבכור יחגוג בקרוב בר-מצווה.
מכיוון שאני מודעת לקשיי ההתארגנות שלי ניסיתי לחלק משימות למי שיכול לעזור ,אך עדיין אני במתח רב,נתקעת בגלל כל מיני דברים טכניים ובגלל העומס,
אני מתלבטת אם לוותר ושיהיה מה שיהיה או להשקיע (ולשקוע) כדי שיהיה מיוחד,
בכל אופן זה אירוע של פעם בחיים- של הילד, אני בע"ה אעבור את זה חמש פעמים....-מה שנקרא "חמסה בויס".
הקושי הכי גדול שלי,שבמקום לחוות את השמחה
אני נתקעת על מה אני אלבש-אני לא מוצאת שום דבר לטעמי ולתקציב שלי,
או על הזמנות שדורשות השקעה טכנית גדולה וזמן.

נקודה של אור-אני מאוד גאה בילד ,למרות דיסלקציה קשה הוא למד את כל ההפטרה !!-והוא עושה את זה בשמחה,וזה באמת מה שחשוב.על דרשה וויתרנו,לדעתי הוא יכול אבל הוא בחר שלא לומר,ביננו ,סתם מלחיץ אותם ואף אחד לא באמת מקשיב.
,טוב,חוץ מהסבתא... p-:

ציפציף - מזל טוב...

מכירה לגמרי את הקושי... אםן כי לבן שלי יש עוד הרבה זמן עד הבר מצווה.

אבל מכירה לחלוטין את הקושי ואת ההתקעות בגלל עומד והלחץ מאיך יהיה? והדאגה הכי גדולה מדברים כאילו קטנים..

א זהשיטה שבשילי עובדת לפעמים היא לפרק את זה..
בכתב!!
לעשות רשימה של מה נשאר לעשות: [לדוג']

למצוא בגדים..
לסיים הזמנות
לאסוף את כל הכתובות
לשלוח הזמנות
וכן הלאה..

ואז אני בודקת מה המשימה הכי דחופה..
מתחילה איתה ואחרי שסיימתי חוזרת לדף וממישכה לבאה בתור..
ככה דואגים כל פעם למשהו אחד..
[וכן יודעת שלפעמים אין ברירה וצריך לדאוג ל8 משימות ביחד אבל גם בתוך זה אפשר להחליט שכל יום דואגים לאחת או להקציב בתוך היום את הזמן המוגדר לכל אחת....]

בפעמים שהצלחתי ליישם את זה זה עבד נהדר..
ובאמת גם הוריד לי מהלחץ וגם עזר לי לעשות ה כל בצורה טובה יותר..

אז בהצלחה..
ומזל טוב...

תודה פו...
אני משתדלת גם לעבוד עם רשימות,מקווה לעמוד במשימה בכבוד.
...ובשמחה!

היום עבר עלי יום קשה,
אני מרגישה מוצפת,לא מצליחה לפעול בשום מקום כמו שצריך.
בעבודה קיבלתי היום על הראש.בבית-חבל על הזמן...ועם הבר-מצווה אני עוד תקועה עם ההזמנות
(והאירוע עוד שבועיים...)
אני מרגישה שבא לי לעשות "פוס" כמו שהיינו ילדים.הפסקה.אני לא יכולה הכל בבת אחת !

מחר יהיה יום חדש עם יכולות חדשות ושמחות חדשות.

אני זקוקה לתמיכה

מה שלומך?
אני בעד פוס!!

קחי כוס קפה ,קחי מחברת וצאי לאיזה טבע לשעה- שעתיים.
תתחלי לשפוך ולשפוך.
ואז תתחילי לסדר לך מה צריך לעשות איפה.
מה הכי דחוף. ומה ממש בא לך לעשות כי זה הכי קל, כיף וכ'.

ותתני לעצמך לו"ז מתי את עושה מה ומי עושה מה.

חיבוקי.

אין לך דף בית אישי, אז אני כותבת לך פה.
תוכלי לפרט אילו משחקי קופסא?
את גם יכולה לשלוח לי את זה ישר למייל.

מיץ,שלחתי מייל.

תודה על התמיכה,את נהדרת!

ב"ה אני קצת רואה אור,
התפללתי והצלחתי להתקדם עם ההזמנות ו...מצאתי בגדים יפים שאני מרגישה טוב איתם
(מרשים אבל לא מגונדר)

כל הכבוד...
את רואה.. הרבה אמונה עצמית.. קצת מזל..
ובסוף יהיה נהדר..

תודה!

אנונימי

גמני מכירה את זה מקרוב, גמני עם אותם בעיות, יש לי ילדה בת 8, ואני מרגישה שאני חייבת להיות מצויינת מול החברה, רק בגלל הבעיות שלי "קשב", הוא בכל זאת אני שמה פס על כולם ומשירה את עצמי כמו שאני והבת שלי מבינה שגם לאמא יש בעיות קשב בריכוז
אבל,,,,,,, עוד לא יצא מסגרת שיבין את ההורים.

המחשב היה מושבת תקופה ארוכה , התגעגתי ואני חוזרת לבלוג לשתף אתכם,אשמח לקבל תגובות אפילו מינוריות כדי לדעת אם מישהו אכן קורא...
אז הבר מצווה עברה ב"ה והרוב היה טוב,טוב מאוד אפילו ומה שהיה פחות - יהיה שיעור לבר מצווה הבא (עוד פחות משנתיים...)
אני שמחתי והתרגשתי אבל אני הרבה יותר שמחה להיות אחרי... כיום שאני מגיעה לאירועים אחרים אני שמחה להיות במקום של האורחת.

ההתמודדויות הקשות ביותר עבורי לא היו דווקא בצד הטכני בו בד"כ קשה לי,אלא דווקא התמודדויות רגשיות עם בני משפחה קרובים,היו כמה חיכוכים כואבים ולא צפויים לגבי,יצאתי מנקודת הנחה שמי שבא,בא פשוט לשמוח בשמחתינו ומסתבר שלפעמים דווקא בזמנים כאלו נפתחות להן תיבות פנדורה.וכל מיני יחסים לא פתורים מהעבר עולים בעוצמות חזקות,למרות הקושי הרגשי הרב בו הייתי אני מודה לה' על הניסיון הזה שעוזר לנו לברר אחד עם השני עד כמה אנו באמת יקרים וחשובים זה לזה,מקווה שהשמחות הבאות יעמידו אותי במקום הזה אבל בלי כאב לב s-:

בשורות טובות לכולם !

קוראת

תודה רחלי,

רציתי להעלות קושי שאני מאמינה שקיים בעוד בתים...
בני השני מוגדר כילד adhd ,הוא ילד מוכשר מאוד מתוק ומי שנתקל בו בד"כ מתפעל מהחום שלו, אבל בבית ביום יום המציאות היא לפעמים קשה עד בלתי נסבלת,המון התנגדויות (שנובעות מסף תסכול נמוך) והדבר שהכי משגע אותי זה הצקות חוזרות ונשנות לאחיו פשוט התעללות לשמה !
הוא לא מתנהג באלימות ב"ה. אבל הוא ממש יודע להגיע מהר לחיכוכים והתעמתויות מיותרות,
מה שלי קשה עם זה ,זה המסר השלילי שעובר אליו מאיתנו שוב ושוב מכיון שאיני מוכנה שמישהו מאחיו יסבול סתם בגלל שבא לו להתחרפן.

יש למישהו רעיון יצירתי איך לעזור לכולנו לצאת מהמעגל הזה ???

למרות שלאחרונה אין תגובות לבלוג ,אני מנסה להמשיך ,נראה מה יצא מזה...
לאחרונה אני מתחילה לחשוב על העתיד,אני יודעת שזאת ירידה באמונה שלי,הכי נכון זה לחיות את העכשיו ,ובכל זאת ,אני מוצאת את עצמי מוטרדת.
אז מה יהיה איתם,תמיד ימשיכו בכיתות מיוחדות? ומה יהיה עם בגרויות? ומה עם לימודים אקדמיים? אני הייתי תמיד במסגרת רגילה ,בלי תמיכה אך ציפו ממני לעשות בגרויות (ההורים אלא מה...) אבל כאן נראה לי שמרוב הבנה כבר אין ציפיות,וזה קצת מפחיד אותי.
אז מה האלטרנטיבה?הרי הם לא מתאימים לכיתה רגילה עדיין,וגם במעט שעות השילוב הם לא מרגישים חלק מהכיתה,האם צריך ללחוץ יותר ולחשוב על מעבר לכיתה רגילה או להמשיך עם כיתה קטנה ותומכת מתוך אמונה שיצליחו להשיג את המירב שביכולתם.
מקווה שאנו לא טועים והורסים להם את העתיד...מקווה שיצליחו להוציא את היכולות שלהם והכשרונות שלהם ולבנות לעצמם עתיד טוב.

"הלו,אניבדי הום???"

אני רואה שאין תגובות לאחרונה ,האם לסגור את הבלוג?
אשמח לתגובות כנות...

והדבר שהכי משגע אותי זה הצקות חוזרות ונשנות לאחיו פשוט התעללות לשמה !

ממש מזדהה.

אכתוב לך פעם אחרת כי אני ממש גמורה מעייפות ,
ושתדעי שחשבתי עליך.

ציפציף, אני קוראת,
אשתדל להשאיר סימן בפעם הבאה, שתדעי שקראתי...

_אכתוב לך פעם אחרת כי אני ממש גמורה מעייפות ,
ושתדעי שחשבתי עליך._
אני כמו מיץ.

גם אני קוראת.

<שותקת כי אין לי מה לומר. מתפעלת מחדש על הכוחות היצוקים באימהות>

תודה לכל מי שמלווה אותי...

אני גם קוראת... [כמה שאני מספיקה בתוך הבלגן אצלנו]
לא יודעת כל כך מה להגיד לגבי הדילמה של החינוך..
אני באופן אישי מרגישה לגבי עצמי שאילו הייתי לומדת לבד לבגרויות הייתי מגיעה להישגים יותר טובים ממה שהגעתי בבי"ס...
אבל לא מכירה את ילדייך אז לא יכולה להביע דעתי לגביהם..
רק יכולה לומר שיש להם מזל גדול מאד שיש להם אותך כאמא שלהם...

אני מרגישה שאין לי סבלנות להיות בשביל ילדי שלי,הם מבקשים סיפור-אין לי חשק
רוצים לספר משהו - אין לי סבלנות להקשיב

האשמה הזאת...
לא להיות אמא מספיק...מספיק מה ??
אני רוצה קצת להיות בשבילי,רוצה לרצות!
אז למה האשמה הזאת למה ???

אני רוצה,אני,אני...
שיקשיבו לי,שיעשו מה שביקשתי...

די ! רוצה להיות איתם ובשבילם בלי להרגיש שלקחו ממני משהו .
רוצה להיות יותר מפוקסת לעשות מה שבאמת צריך ולא להתמרח עם שטויות שגומרות את הזמן (כולל הביקור באתר כאן...)

משהו שאני מנסה בימים אלו זה לחיות בכאן ובעכשיו.

כמי שיש לה יכולת ריחוף למחוזות נישאים, אני מגלה שיש בעוכריי הנטייה הזו.
אני קצת חושבת על משהו אחר והנה הם שוב עושים מה שבא להם, שוב שכחתי להכניס את הכביסה, שוב שכחתי להרים טלפון בשעה היעודה....אפילו בזמן נהיגה.*
לי יש דף מה צריך לעשות כל יום בשבוע,(יום א להכנים מכנסי ספורט לילדה יום ו מקלחות וכו) עם מקום לרשום בעיפרון דברים מיוחדים של השבוע (פגישות, ומה לקחת לפגישה, טלפונים וכו)

בשבילי "יכולת ריחוף" זה מתנה משמיים, טוב, לא לכולם יש את הכישרון הזה.
תארו לעצמכם כמה אפור ומשעמם היה העולם בלעדיו.
ליקוי? הגזמתם, לילדים פשוט יש עולם עשיר, מה הפלא שהם לא מרוכזים במה ש"רץ" בכיתה.
וביאליק, לא ריחף?
והאדמורים לא מרחפים? נראה לי שבלי לרחף אי אפשר להיות אדמו"ר בכלל..
ולהיות "יקה" זה יותר טוב?

זה מה זה מעודד אותי לדעת שאני לא הברדקיסטית היחידה על פני האדמה.
"על פני האדמה"..

שמעתי פעם שיש כזה מקום..

ציפו ממני לעשות בגרויות (ההורים אלא מה...) אבל כאן נראה לי שמרוב הבנה כבר אין ציפיות,וזה קצת מפחיד אותי.

האם צריך ללחוץ יותר ולחשוב על מעבר לכיתה רגילה או להמשיך עם כיתה קטנה ותומכת*
בכיתה הקטנה ילמדו אותם את החומר של הבגרויות עם יותר עזרא, או שלא מנסים?
היום יש הקלות לילדים עם לקויות למידה בבחינות.
אולי יתאים להם לעשות באקסטרני? שם אפשר לקחת רק 2-3 מקצועות כל חצי שנה,(אבל אין"ציוני מגן").

אני באופן אישי מרגישה לגבי עצמי שאילו הייתי לומדת לבד לבגרויות הייתי מגיעה להישגים יותר טובים ממה שהגעתי בבי"ס...

POOH והתוספות*
אני הצלחתי לעבור את הבגרות דווקא כי למדתי לבד. (שיעורי ערב באקסטרני).
דרך ביה"ס לא היה לי סיכוי.

עוד דבר אחד על סבלנות, כשאין לי סבלנות אני פשוט אומרת שעכשיו לא מתאים, שומעת על מה בקיצור, וחוזרת לזה כשיש לי זמן.
הדבר הכי גרוע זה להיות עם ילד כשאין סבלנות , דוקא כשלא חייבים יש יותר סבלנות. אני חושבת על כל השבוע- רוצה לשחק איתם, להקריא ספר בהמשכים, לפטפט, אבל בזמן שכן מתאים לי, לא חייב כל יום.

טוב, רק עוד על זה, חייבת:

הוא לא מתנהג באלימות ב"ה. אבל הוא ממש יודע להגיע מהר לחיכוכים והתעמתויות מיותרות,

מה שלי קשה עם זה ,זה המסר השלילי שעובר אליו מאיתנו שוב ושוב מכיון שאיני מוכנה שמישהו מאחיו יסבול סתם בגלל שבא לו להתחרפן.*
אם יש התנהגות שמפריע, מאוד עזר אצלי, לחזור על אותו משפט, מסר, באותם מילים ותגובה. לא בכעס ובלי דיונים .
מציקים- יושבים על הפופ (שהם אוהבים) לכמה דקות עד שירגעו. הציקו שוב- ישבו קצת יותר. לא יכולים להפסיק- ישחקו לבד עד שיוכלו.
אם זה מריבה שלא נגמרת (או נגמרת רע)- כל אחד צריך לשחק לחוד- בדרך כלל הם מודיעים שהם יסתדרו אחרי כמה זמן,
אים לא הולך הם נפרדים לבד.
בחזרה אין סופית על אותה בקשה- אומרת ש"אחרי 3 פעמים התשובה היא לא". עבד מדהים.
ביציאה מהבית והתארגנות- "אומרים רק מה שדחוף- כל שאר הדיבורים באותו".
פשוט- אותם תגובות, אותם מילים לכל מצב, ואז זה נקלט.
( אחרי 10000 פעם..):-P}

רק רפרפתי, מצטערת.
הדף הזה מגיע למה חדש בדיוק בזמן עבורי.
הילד שלי בגן חובה, והגננת חושבת שכדאי להשאיר אותו שנה נוספת בגן. חוץ מזה, היא ביקשה שניקח אותו לאבחון לגבי הפרעת קשב אפשרית.
נכנסתי לאיזה אתר באינטרנט שמדבר על הסימנים - צריך שיהיו לילד 6 מתוך 9 סימנים, במשך שישה חודשים לפחות. מצאתי 4 שמתאימים לו.
אבל לי יש שמונה מתוך תשע!!!! והתשיעי זה "לפעמים נראה כאילו אינו מקשיב כשמדברים אליו". אולי באמת ככה מרגישים מי שמדברים אליי, רק אני לא שמה לב.
הייתי כל החיים תלמידה מצטיינת, ביסודי, בתיכון, באוניברסיטה. אבל כל החיים שוכחת, מפוזרת, מתפזרת... קושי לארגן כמה משימות במקביל...
יכול להיות שאני ADD לא מאובחנת?!
יכול להיות שיש הסבר לבת הלא-מסודרת/שכחנית/מרחפת שלי? יכול להיות שיש סיבה לוויכוחים האין-סופיים בבית?
או שאני "סתם" מנסה להפיל את כל הקשיים על תווית חדשה?
בכל אופן, ציפציף, אני אחזור ואקרא בדף שלך. שולחת לך כוחות וחיבוקים, ותודה לך שאת כותבת.

כדאי לך להיכנס גם לדפים על "קשב וריכוז", על "כשקשה עים הילדים", דפים על ילדים בגן ,"בעד ונגד ריטאלין" ועוד.

ממליצה לך מאוד להצטרף וללמוד יעוץ הדדי .
זה בדיוק המקום לכאוב לפרוק ולשחרר את המקמומות בהם אנו לא מקבלים, בהם לא מקשיבים לנו, בהם אנו רוצות לא להיות.

ואוו בן עמי - תודה על השיתוף. למדתי.

למיץ פטל
זהו, שציפציף כתבה- "אני רואה שאין תגובות לאחרונה ,האם לסגור את הבלוג"?
אז כתבתי.
אבל אף פעם אי אפשר לדעת- אם מה שכתבת תורם לדף, או שובר את הרצף, אם הטקסט לענין או לא, משעמם מידי, ארוך מידי, "משטלת" מידי או תוקפני מידי.
הרי אף אחד לא יכתוב לך "נרדמתי", "את כותבת שטויות", או ,"את כבדה מידי" וכו.
רק במקרים נדירים היו באתר תגובות (נזעמות) על התשובות.
אולי צריך גם הבעות למה שכותבים?
חוזרת בי, כולם יעלבו (חוץ ממני...)

שום עלבון,
תכתבו,תגיבו, ככה אני מרגישה שיש ערך לכתיבה,
אם אני רוצה לכתוב רק לעצמי אני פשוט אקח מחברת, נכון?-אני זקוקה לתגובות ואפילו מינימליות.(אפשר הבעות בצ'יק צ'ק)
תודה שוב לכל מי שעבר כאן והגיב,בשורות טובות !

ברכה והצלחה..
ו זי גזונט.

היום תכננתי יום חופשי עם המשפחה,חשבנו שהשלג יאפשר לנו להתפנק בבית אבל בבוקר התאכזבנו...הילדים לא האמינו לי שהערתי אותם בבוקר וסרבו לקום(לא עזר להם...)אבל בסוף לקחנו ת'בעסה בסבבה והתחלנו את היום.

בזמן האחרון הרגשתי שקורא משהו טוב,לקחתי על עצמי לקום יותר מוקדם כדי שאוכל להתפלל לפני שהילדים מתעוררים-מה שאומר להתחיל את היום ב-5:30 .בשביל שלופרית כמוני זאת הקרבה אמיתית,אך למרבה הפלא אני לא יותר עייפה מהרגיל-ומתחילה את היום הרבה יותר מלא ורגוע.
יש הרגשה של חסד שעוטף אותנו לאחרונה ואני מרגישה שזה חיבור ישיר בין ההשתדלות שלנו להתחבר לה'.

התבוננתי לפני כמה ימים במראה וחשבתי לעצמי:"אני אוהבת את מה שאני רואה!" אין בי כבר את הרצון הזה להיות כמו מישהו אחר,להראות אחרת אני כמו שאני עם הטוב והמוטב.
אז מה זה אומר שאני מושלמת ? לא,ממש לא.יש לי עוד עבודה עצומה בעולם ובחיים האלה,אבל לדעת מהי העבודה זאת כבר תגלית עצומה ואני מרגישה שאני בדרך הנכונה.

ואפרופו עבודה עשינו אתמול מבחן טובה (לגלות קשיי קשב וריכוז) למ"ס 3 וכמובן שגם הוא מסופח רשמית למחלקה...מעניין שהפעם אני לוקחת את זה בשיווין נפש ולא נלחצת,
האמת שהמבחן הרשמי אישר את מה שידעתי במילא...עבודה כבר אמרתי היום?

מקסים.
את מאוד חזקה.

הילדים האלה יודעים אצל מי להוולד.
לפעמים כשאני בחונת את החברות שלי אני חושבת שכמעט אף אחת מהן לא יכלה להיות אמא מספיק טובה עבור הבן שלי.
(טוב אולי משהי אחת...), אני רואה שמשימה הזו מצריכה כוחות נפש עצומים. מצריכה שינויים פנימיים והרבה אמונה .

וגם להיות כזו... עם קשיי קשב וריכוז בעצמי - זה בכלל משימה בפני עצמה.
אני למשל נופל תמיד בדברים הקטנים לכאורה והנורא מעצבנים.
לדוגמא : היינו צריכים להגיע לבדיקה בתל אביב, ולשם כך הייתי צריכה לארגן לקטנה מקום לשהות בו באזור המרכז, לארגן את סדר היום עצמו, לארגן ציוד,אוכל , בגדים וכ', להודיע לגננת של הגדול, להודיע לאמא שאוספת בצהריים,ועוד.
מה שכחתי? להודיע לאמא שאוספת לגן בבוקר. אוףףףףף. איזה לא נעים ומעצבן.
והטעיות הללו לפעמים בלתי נמנעות.

ולאחר שאני מתנצלת אני מסבירה על הלקות שלי. ומנסה לקחת את הכל באהבה . לעצמי.

פיל פיל ,שמחה בשבילך על הבחירה שלך,אני לצערי לא יכולה להחזיק ראש ממשכורת אחת(לבעלי הורידו משרה לחצי וגם לפני כן לא היתה לו משכורת בשמיים...)
מנסה לחיות עם המציאות הזאת ומנסה לבחור במציאות הזאת בשמחה.

יש תופעה שהבחנתי בה גם במשפחות "רגילות" ,תמיד יש איזון בחוסר האיזון,כלומר תמיד יש ילד אחד שגורם לנו קשיים\אי שקט ,או שסתם המצפון שלנו עושה על הילד הזה שרירים.אם אנחנו קצת מתאזנים עם הילד הזה-הופס קופצת בעיה אצל אחיו וחוזר חלילה. החסד שבתוך זה שלרוב אין כמה מוקדים בו זמנית.

זוכרים שסיפרתי על מ"ס 2 אצלינו ,זה שמשגע עם הצקות והתכסחויות ?
אז עכשיו הגענו לימים קשים איתו,החלתטי להוריד ריטלין ולנסות אומגה 3.הרגשתי שהילד חוזר תמיד בדאון מבי"ס והתיאבון ירד לאפס-מדובר בילד רזון באופן מדאיג(את סבתא שלו במיוחד...)
אבל כמובן שנוצרה רגרסיה גדולה מאוד בתיפקוד בביה"ס ,הילד הפך לכסחן ברמות שלא יבישו לוחם בסיירת מטכ"ל.מתחצף למורים ואפילו לסגן מנהל,רב עם כל מה שזז וגם עם מה שלא,בקיצור-סיוט!
בשבוע שעבר החלטתי לעשות ניסיון,היה לו מבחן שהיינו אמורים ללמוד יחד והילד היה מוטרף,אמרתי לו שאני מרגישה שמאז שלא לקחנו כדור קשה לו להתרכז והצעתי לו לבלוע כדור ולעבוד כעבור חצי שעה-שזה זמן ההשפעה של הכדור.התחלתי ללמוד איתו ובאמת הרגשתי שהוא נרגע יחסית והראה נכונות ויכולת ללמוד למבחן,למדנו יחד את כל החומר בלי הפסקות,נכון יופי?-לא!!!
העיניים שלו היו כמו של זומבי,הרגשתי שממש סיממתי את הילד,ועכשיו אני בתיסכול,מצד אחד אין כמעט אפשרות שילמד בלי הכדור מצד שני זה מרגיש לי כ"כ לא נכון.
אני רוצה להמשיך אפשרויות אלטרנטיביות אבל פוחדת שבניסיונות האלה הילד בנתיים יאבד את ההערכה העצמית שלו מרוב חיזוקים שליליים שהוא סופג.

אימא ציפציף יקרה.
אני איתך כל הזמן, לא תמיד נחשפת.
מותר לי להציע משהו? האם מתאים לכם לשקול בית ספר דמוקרטי? או בית ספר פתוח? נדמה לי שאתם בחינוך הממ"ד, שלא שופע בתי ספר אלטרנטיביים, אבל אולי בכל זאת יש משהו? זה יכול כל כך להתאים לילדים עם הפרעות קשב!

סליחה אם ההצעה לא במקום.
נראה לי שהבן שלך חוזר מבית הספר מאוד מתוסכל, עמוס, מותש ממאבקים ונסיונות להצליח, להוכיח, לעמודבקצב ובדרישות בבית הספר ובכיתה. אחרי הצוהריים פשוט לא נשאר לו כוח להיות סבלני ואוהב כלפי האחים שלו. ובבית, במקום שבו הוא הכי מוגן ואהוב, כשלא צריך יותר לעמוד בדרישות ולבצע משימות, אין ציונים ואין הערכות, הוא מוציא את הכעס, הקושי והתסכולים שצבר במשך כל היום, על כל מי שלידו.
אני רואה שתי אפשרויות - הראשונה, היא לתת את תשומת הלב למי שנפגע ממנו, ולא לו, הפוגע. בדרך זו את מעבירה לו מסר שהוא לא יקבל תשומת לב אם יכה ויפגע באחרים.
האפשרות השנייה היא לתת דוקא לו את תשומת הלב. קראתי כאן באתר משפט מאוד חשוב - כשהילד שלך הוא הכי בלתי נסבל, דוקא אז הוא זקוק לאהבה שלך יותר מכל. כל כך נכון בעיניי....

שולחת לך חיזוקים וחיבוקים, ואת כל ההערכה שלי אלייך.

תודה בלה,לא רלוונתי כרגע,יש אלטרנטיבות לעשירים שגם זה לא ממש רלונטי יחסית לממ"ד הם במסגרות תומכות עם כיתות קטנות ועם המון טיפולים רגשיים(אמנות,בע"ח,אומנוניות לחימה)בכיתה של מ"ס 3 יש רק 5 ילדים! העבודה היא אצלי! שינוי בי"ס לא פותר את ההתמודדות בבית.

ציפציף, רציתי לספר לך שבמקור ראשון של השבת היתה כתבה על סופרת שכתבה ספר ראשון שהוא ממש רב מכר, והעידה על עצמה שהיא גם כן בעלת קשיי קשב וריכוז. היא סיפרה שם דברים מעניינים על דרך החיים שלה ועל הדרך בה כתבה את הספר.
(הכתבה הופיעה ב "דיוקן", אבל אני לא מוצאת אותה באתר שלהם...)

קראתי והזדהתי-תודה!

שינוי בית ספר לא פוטר אותך מהצורך להתמודד כמובן, אבל יכול לחסוך לפעמים חלק מהקשיים. מבינה שלא מתאים לכם, בסדר גמור.
שיהיה בהצלחה בבית.

מ"ס 2 בטיול ליומיים,
אני מתבישת להגיד , אבל כ"כ שקט ונעים שהוא לא נמצא,(אח שלו ממש חיכה שהוא יסע)
פתאום תפסתי לאיזה סיחרור הגענו,הוא מכניס אותנו לקרבות שלו ואנחנו כמו אהבלים משתפים פעולה,ומשדרים עוינות,טוב לא ממש עוינות אבל התנגדות.קשה להראות לו שאוהבים אותו במהלך העימותים האלו,
נשמה שלי,כמה אני אוהבת אותך,כמה אני רוצה שתצמח לעתיד טוב באמת.
ההפסקה הזאת ממקדת אותי ומסייעת לי להערך עם דרך טובה יותר בשבילו,
מקווה שאצליח במטרות שלי גם שיחזור מהטיול.

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... d=72433226

אויש ,מצחיק מרוב שזה אמיתי!
אין כמו הומור לשרוד את הקשיים של היום יום...

אמא עפ הפרעות קשב מתכוננת לפורים
פרטים בקרוב...
(קוראים לזה פרומו -לא?
אין לנו טלויזיה ,אני לא בענינים...)

כל הכבוד על השיווק של הבלוג.... !!!!! בקרובים, וזה. שיחקת אותה.

טוב, היינו קצת עסוקים בדף החדש,אבל אין מה לדבר,בבלוג הזה אני מחוברת לכאן ולעכשיו
(ב נחל נובע אפשר לרחף אם אף אחד לא מקרקע אותי...)
נתתי לילדים להוציא את התחפושות-הצילו איך שהם נהנים-איזה באלגן!
קבענו שאם לא אוספים את התחפושות שגומרים לשחק לא רואים אותם עד פורים <ציפציף מאיימת!>
בנתיים זה עובד.כל יום הם מחליטים על תחפושת חדשה-הפעם זה סופי:"זבוב אביר" הפשוש היצירתי שלי רוצה אביר עם כנפיים...
כמובן שלכל תחפושת צריך אביזרים שבלעדיהם התחפושת לא תהיה מושלמת,רק מלחשוב על יום שלם שיגמר בעיר חטפתי צמרמורת.
"מש...מש.. משנכנס אדר מרבין בשמחה"