בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה תסלח לי
תודה
***************
אני פותחת את הבלוג הזה כדי לספר על תהליך מופלא שאני עוברת לאחרונה.
אני מרגישה רצון ולהט לשתף בדברים שקורים בתוכי.
אני מרגישה רצון לתעד את מה שקורה.
התחושה היא של תזוזה פנימית של לוחות טקטוניים גדולים כמו שקורה מתחת לפני כדור הארץ, אבל כמו בסרט בהילוך מהיר. לא זוכרת אם ראיתי את הדימוי הזה איפשהו או שהוא בא מתוכי.
אספר קודם איך הגעתי לשיטה הזו.
אספר קצת על הרעיונות שמאחורי השיטה.
ואח"כ אני מקווה להמשיך לתעד בתקופה הקרובה - איך אני חווה אותה ביומיום מול אתגרים שונים שצצים, ואת הניסים שאני חווה.
אני מצטערת
בבקשה תסלח לי
תודה
***************
אני פותחת את הבלוג הזה כדי לספר על תהליך מופלא שאני עוברת לאחרונה.
אני מרגישה רצון ולהט לשתף בדברים שקורים בתוכי.
אני מרגישה רצון לתעד את מה שקורה.
התחושה היא של תזוזה פנימית של לוחות טקטוניים גדולים כמו שקורה מתחת לפני כדור הארץ, אבל כמו בסרט בהילוך מהיר. לא זוכרת אם ראיתי את הדימוי הזה איפשהו או שהוא בא מתוכי.
אספר קודם איך הגעתי לשיטה הזו.
אספר קצת על הרעיונות שמאחורי השיטה.
ואח"כ אני מקווה להמשיך לתעד בתקופה הקרובה - איך אני חווה אותה ביומיום מול אתגרים שונים שצצים, ואת הניסים שאני חווה.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
התוודעתי לראשונה לשיטת הואופונופונו לפני כמה שנים עם הדף 100 אחוז אחריות.
קראתי אז חלק מהדף, הרגשתי שיש שם משהו, ניסיתי קצת לתרגל, לא בדיוק הבנתי איך ליישם את זה, וזה לא כ"כ תפס, ועזבתי את זה.
מאז שמעתי על השיטה הזו פה ושם מילה פה מילה שם. לא המשכתי להתעמק.
במקביל לפני כמה שנים התוודעתי לשיטת העבודה של ביירון קייטי שמאוד תפסה אותי. תקופה ארוכה תרגלתי ואז הפסקתי לכמה שנים מתוך התנגדויות.
לאחרונה הרגשתי שהגיע הזמן לחזור. ועשיתי סדנה נוספת שהייתה מדהימה, אצל אריק פלד - שמלמד את שיטת 'העבודה'.
ואז קצת אח"כ קיבלתי למייל הודעה שעומדת להיות עוד סדנה של אריק פלד בנושא של קבלת החלטות - והיא תהיה מבוססת גם על שיטת 'העבודה' וגם על שיטת 'הואופונופונו'.
משהו בזה מיד תפס אותי. גם כיוון שנושא קבלת החלטות בחיים שלי הוא אישו רציני, וגם בגלל שמאוד עניין אותי ללמוד יותר על שיטת הואופונופונו.
הסדנה הייתה פשוט מעולה מבחינתי. החלק הראשון שלה היה מבוסס בעיקר על שיטת 'העבודה' ולקראת הסוף למדנו את עיקרי שיטת 'הואופונופונו'.
בזמן הסדנה היה לי קשה להתחבר לשיטה.
בשיטה צריך לומר 'אני אוהב אותך' לישות האלוהית. ואני כבר הרבה שנים מרגישה כעס כלפי 'אלוהים', ומשהו בזה הרגיש לי מעושה, דביק.
בכל זאת הלכתי הביתה ואמרתי לעצמי 'אנסה אין מה להפסיד'.
כל מה שצריך בשיטה הזו הוא לומר 4 משפטים קצרים.
מתברר שזה היה הרבה יותר חזק ממה שדמיינתי.
יש ספר על השיטה שנקרא 'אפס מגבלות' שקניתי עוד בסדנה הקודמת של 'העבודה', אך לא התחלתי אז לקרוא. עכשיו כשהתחלתי לתרגל את ההואופונופונו והרגשתי שזה באמת חזק, החלטתי להתחיל לקרוא את הספר.
קראתי אז חלק מהדף, הרגשתי שיש שם משהו, ניסיתי קצת לתרגל, לא בדיוק הבנתי איך ליישם את זה, וזה לא כ"כ תפס, ועזבתי את זה.
מאז שמעתי על השיטה הזו פה ושם מילה פה מילה שם. לא המשכתי להתעמק.
במקביל לפני כמה שנים התוודעתי לשיטת העבודה של ביירון קייטי שמאוד תפסה אותי. תקופה ארוכה תרגלתי ואז הפסקתי לכמה שנים מתוך התנגדויות.
לאחרונה הרגשתי שהגיע הזמן לחזור. ועשיתי סדנה נוספת שהייתה מדהימה, אצל אריק פלד - שמלמד את שיטת 'העבודה'.
ואז קצת אח"כ קיבלתי למייל הודעה שעומדת להיות עוד סדנה של אריק פלד בנושא של קבלת החלטות - והיא תהיה מבוססת גם על שיטת 'העבודה' וגם על שיטת 'הואופונופונו'.
משהו בזה מיד תפס אותי. גם כיוון שנושא קבלת החלטות בחיים שלי הוא אישו רציני, וגם בגלל שמאוד עניין אותי ללמוד יותר על שיטת הואופונופונו.
הסדנה הייתה פשוט מעולה מבחינתי. החלק הראשון שלה היה מבוסס בעיקר על שיטת 'העבודה' ולקראת הסוף למדנו את עיקרי שיטת 'הואופונופונו'.
בזמן הסדנה היה לי קשה להתחבר לשיטה.
בשיטה צריך לומר 'אני אוהב אותך' לישות האלוהית. ואני כבר הרבה שנים מרגישה כעס כלפי 'אלוהים', ומשהו בזה הרגיש לי מעושה, דביק.
בכל זאת הלכתי הביתה ואמרתי לעצמי 'אנסה אין מה להפסיד'.
כל מה שצריך בשיטה הזו הוא לומר 4 משפטים קצרים.
מתברר שזה היה הרבה יותר חזק ממה שדמיינתי.
יש ספר על השיטה שנקרא 'אפס מגבלות' שקניתי עוד בסדנה הקודמת של 'העבודה', אך לא התחלתי אז לקרוא. עכשיו כשהתחלתי לתרגל את ההואופונופונו והרגשתי שזה באמת חזק, החלטתי להתחיל לקרוא את הספר.
-
- הודעות: 4315
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
קוראת (כמובן!)
-
- הודעות: 2781
- הצטרפות: 30 יוני 2007, 17:29
- דף אישי: הדף האישי של הגבירה_בחום*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
גם אני התוודעתי לשיטה לא מזמן, והיו איזה שבועיים שממש קראתי אודותיה ותרגלתי אותה בהתמדה
והרגשתי את הניקוי וההתמרה המחשבתית הזאת שארבעת המשפטים הקצרים האלה יוצרים כשמשננים אותם כמו מנטרה, במיוחד עם ההתכוונות (אבל גם בלעדיה)
ואח"כ באו החיים ושטפו והשכיחו גם את התרגול הזה.
אז כיף שפתחת את הדף והחלטת לשתף. אולי בעזרתו אשוב גם אני לתרגול היפה הזה.
@}
והרגשתי את הניקוי וההתמרה המחשבתית הזאת שארבעת המשפטים הקצרים האלה יוצרים כשמשננים אותם כמו מנטרה, במיוחד עם ההתכוונות (אבל גם בלעדיה)
ואח"כ באו החיים ושטפו והשכיחו גם את התרגול הזה.
אז כיף שפתחת את הדף והחלטת לשתף. אולי בעזרתו אשוב גם אני לתרגול היפה הזה.
@}
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה לכן .
ממשיכה בהסבר המקדים...
אומר עכשיו את עיקרי השיטה (כמובן על פי הבנתי, שהיא עדיין בתחילת דרכה):
כל דבר בחיים שלנו שנחווה כבעיה - בין שזו לכאורה בעיה שלנו ובין משהו שאנחנו רואים אצל מישהו אחר (שמעורר בנו ביקורת, רחמים וכו') ומפרשים כבעיה - זו בעצם בעיה שלנו !
אם למשל אנו פוגשים מישהו שסובל ממחלה כלשהי. הבעיה היא אצלנו לא אצלו.
אם אנחנו מלאים ביקורת על התנהלות הממשלה - הבעיה היא אצלנו לא בהתנהלות של הממשלה.
מה שאומר שהתיקון צריך להתבצע בתוכנו ולא בחוץ !
אנחנו לא צריכים לרפא את האדם החולה שאנו פוגשים אלא את עצמנו. ואז גם הוא יתרפא.
אין טעם לקטר על הממשלה, לשנוא אותה, לצעוק חמס. אפילו לנסות לתקן אותה בדרכים חיצוניות לרוב לא יעזור. אך אם נרפא את החלק בתוכנו שיוצר את המצב הזה - גם הממשלה תתרפא.
מתברר שכולנו מלאים מה שנקרא 'זיכרונות', מעין תוכנות - שמשותפות לכלל המין האנושי ומחזיקות בתוכן את כל ההיסטוריה של המין האנושי. והן יוצרות אצלנו את ה'בעיות'.
עכשיו, כל אדם הוא מצבור של זכרונות כאלה - והזכרונות אצלו יוצרים את הבעיות גם אצל האחרים.
כל כאב שיש לנו - הוא לא רק שלנו. הוא תוצר של מצבור הזכרונות המשותף.
ברגע שאדם אחד מנקה את הזכרונות האלה אצלו - הזכרונות מתנקים גם אצל האחרים. ואז נוצר ריפוי.
אם אני רואֶה אדם חולה, ואני מבין שיש משהו בתוכי שיצר את המחלה שלו, אני מבין שאין טעם לרחם עליו. כי המחלה היא בעצם אצלי. הבעיה היא שלי - לא שלו !
והעבודה שלי - היא לנקות את זה מתוכי.
ברגע שאני אנקה, זה ישפיע גם עליו.
(אני מדמָה את זה לאדם שעומד מול מראה ורואה שלדמות שבמראה יש כתם על המצח.
אם ישלח יד אל המראה וינסה לנקות את הכתם מהדמות שבמראה לא משנה כמה ינסה - הוא לא יצליח.
אך אם פשוט ישלח יד אל המצח של עצמו וינקה את הכתם - הפלא ופלא - גם הכתם על מצח הדמות שבמראה ייעלם).
לפי השיטה, כאשר אנו נתקלים בבעיה 'בחוץ', אצל מישהו אחר - עצם זה ש-אני רואה את הבעיה, זה אומר שהבעיה היא שלי.
עצם זה שהיא הגיעה למודעות שלי, זה מוכיח שהיא לא בחוץ אלא בתוכי.
הכל הוא יצירה שלנו !*
ממשיכה בהסבר המקדים...
אומר עכשיו את עיקרי השיטה (כמובן על פי הבנתי, שהיא עדיין בתחילת דרכה):
כל דבר בחיים שלנו שנחווה כבעיה - בין שזו לכאורה בעיה שלנו ובין משהו שאנחנו רואים אצל מישהו אחר (שמעורר בנו ביקורת, רחמים וכו') ומפרשים כבעיה - זו בעצם בעיה שלנו !
אם למשל אנו פוגשים מישהו שסובל ממחלה כלשהי. הבעיה היא אצלנו לא אצלו.
אם אנחנו מלאים ביקורת על התנהלות הממשלה - הבעיה היא אצלנו לא בהתנהלות של הממשלה.
מה שאומר שהתיקון צריך להתבצע בתוכנו ולא בחוץ !
אנחנו לא צריכים לרפא את האדם החולה שאנו פוגשים אלא את עצמנו. ואז גם הוא יתרפא.
אין טעם לקטר על הממשלה, לשנוא אותה, לצעוק חמס. אפילו לנסות לתקן אותה בדרכים חיצוניות לרוב לא יעזור. אך אם נרפא את החלק בתוכנו שיוצר את המצב הזה - גם הממשלה תתרפא.
מתברר שכולנו מלאים מה שנקרא 'זיכרונות', מעין תוכנות - שמשותפות לכלל המין האנושי ומחזיקות בתוכן את כל ההיסטוריה של המין האנושי. והן יוצרות אצלנו את ה'בעיות'.
עכשיו, כל אדם הוא מצבור של זכרונות כאלה - והזכרונות אצלו יוצרים את הבעיות גם אצל האחרים.
כל כאב שיש לנו - הוא לא רק שלנו. הוא תוצר של מצבור הזכרונות המשותף.
ברגע שאדם אחד מנקה את הזכרונות האלה אצלו - הזכרונות מתנקים גם אצל האחרים. ואז נוצר ריפוי.
אם אני רואֶה אדם חולה, ואני מבין שיש משהו בתוכי שיצר את המחלה שלו, אני מבין שאין טעם לרחם עליו. כי המחלה היא בעצם אצלי. הבעיה היא שלי - לא שלו !
והעבודה שלי - היא לנקות את זה מתוכי.
ברגע שאני אנקה, זה ישפיע גם עליו.
(אני מדמָה את זה לאדם שעומד מול מראה ורואה שלדמות שבמראה יש כתם על המצח.
אם ישלח יד אל המראה וינסה לנקות את הכתם מהדמות שבמראה לא משנה כמה ינסה - הוא לא יצליח.
אך אם פשוט ישלח יד אל המצח של עצמו וינקה את הכתם - הפלא ופלא - גם הכתם על מצח הדמות שבמראה ייעלם).
לפי השיטה, כאשר אנו נתקלים בבעיה 'בחוץ', אצל מישהו אחר - עצם זה ש-אני רואה את הבעיה, זה אומר שהבעיה היא שלי.
עצם זה שהיא הגיעה למודעות שלי, זה מוכיח שהיא לא בחוץ אלא בתוכי.
- בעצם אין שום דבר בחוץ !
הכל הוא יצירה שלנו !*
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
עכשיו, מתברר שיש רק שני מקורות למחשבות שצצות במוחנו:
ברגע שאנחנו מנקים את הזכרונות, ההשראה האלוהית מתחילה להכנס ומחוללת בתוכנו ריפוי, ויוצרת עוד הרבה ניסים בחיינו. דברים מתחילים לקרות ללא מאמץ.
השאיפה היא להגיע ל'מצב האפס'. שבו אפס זכרונות.
במצב של אפס זכרונות יש אפס מגבלות. ואז הכל הוא השראה אלוהית.
איך מתבצע הניקוי של הזכרונות הישנים?
זה מה שמנקה את הזכרונות הישנים. זה מה שירפא אותנו. ואת כל מי שחולק איתנו את אותם זכרונות.
*************
את השיטה מלמד ד"ר מהוואי ושמו איהליאקלה הו לן.
מתברר שהוא פסיכולוג שעבד בעבר במחלקה לפושעים חולי נפש, שהיו במצב קשה מאוד.
ובעזרת השיטה הזו הוא הגיע למצב שכמעט כולם נרפאו ועזבו את המחלקה.
הוא בעצם לא נפגש אישית עם אף אחד מהם, אלא רק ישב כל פעם עם תיק של אחד מהם, הוא הבין שאם הוא רואה את זה אצלם סימן שזה קיים גם אצלו, ואז הוא ניקה בתוך עצמו את החלק שיצר את המצב הזה.
הוא רק אמר כל פעם: 'אני אוהב אותך, אני מצטער, בבקשה תסלח לי, תודה'.
זה הדבר היחיד שהוא עשה. והריפוי התחולל !
- זכרונות ישנים (תת מודע קולקטיבי)
- השראה אלוהית
ברגע שאנחנו מנקים את הזכרונות, ההשראה האלוהית מתחילה להכנס ומחוללת בתוכנו ריפוי, ויוצרת עוד הרבה ניסים בחיינו. דברים מתחילים לקרות ללא מאמץ.
השאיפה היא להגיע ל'מצב האפס'. שבו אפס זכרונות.
במצב של אפס זכרונות יש אפס מגבלות. ואז הכל הוא השראה אלוהית.
איך מתבצע הניקוי של הזכרונות הישנים?
- ברגע שאנו נתקלים בבעיה, כאמור - לא משנה אם בתוכנו או בחוץ - אנו פונים לישות האלוהית ואומרים:
- אני אוהב אותך
- אני מצטער
- בבקשה תסלחי לי
- תודה*
זה מה שמנקה את הזכרונות הישנים. זה מה שירפא אותנו. ואת כל מי שחולק איתנו את אותם זכרונות.
*************
את השיטה מלמד ד"ר מהוואי ושמו איהליאקלה הו לן.
מתברר שהוא פסיכולוג שעבד בעבר במחלקה לפושעים חולי נפש, שהיו במצב קשה מאוד.
ובעזרת השיטה הזו הוא הגיע למצב שכמעט כולם נרפאו ועזבו את המחלקה.
הוא בעצם לא נפגש אישית עם אף אחד מהם, אלא רק ישב כל פעם עם תיק של אחד מהם, הוא הבין שאם הוא רואה את זה אצלם סימן שזה קיים גם אצלו, ואז הוא ניקה בתוך עצמו את החלק שיצר את המצב הזה.
הוא רק אמר כל פעם: 'אני אוהב אותך, אני מצטער, בבקשה תסלח לי, תודה'.
זה הדבר היחיד שהוא עשה. והריפוי התחולל !
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אמשיך יותר מאוחר...
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
עשית לי צמרמורת...
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
עשית לי צמרמורת...
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
את מסבירה כל כך יפה!
תודה!
תודה!
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה שאת מזכירה.!!!אשמח להמשיך לקרוא
חשבתיעד עכשיו משאני אמורה להגיד את זה לעצמי עי המצב וחידשת לי
תודה!
חשבתיעד עכשיו משאני אמורה להגיד את זה לעצמי עי המצב וחידשת לי
תודה!
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה על הדףהזה,
אני זוכרת את הסיפור על הרופא וחולי הנפש מהדף 100% אחריות
שאלה: למי צריך להפנות את האמירות הללו:
"אני אוהב אותך
אני מצטער
בבקשה תסלחי לי
תודה"
?
אם הבעיה אצלי, כלומר אני סובלת ממשהו שבמציאות מסביבי, אז למי לכוון את המשפטים האלו?
אני זוכרת את הסיפור על הרופא וחולי הנפש מהדף 100% אחריות
שאלה: למי צריך להפנות את האמירות הללו:
"אני אוהב אותך
אני מצטער
בבקשה תסלחי לי
תודה"
?
אם הבעיה אצלי, כלומר אני סובלת ממשהו שבמציאות מסביבי, אז למי לכוון את המשפטים האלו?
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
קוראת
תודה @}
תודה @}
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה על ההתייחסות ועל השאלות.
בהקשר לשאלה למי צריך לומר את זה, אני מתייחסת להלן.
באופן מוזר גם מהסדנה וגם מהספר לא הצלחתי למצוא תשובה חד משמעית.
בכל מקרה הכנסתי את האינטרפרטציות שלי, ואני גם מאוד יצירתית עם זה. עושה הרבה ניסוי ותעיה.
מרגישה שכך או כך זה עובד.
הנה המשך מה שכתבתי:
אז למי אנו אומרים את המשפטים הנ"ל?
לפי הספר אנחנו אמורים לומר זאת לישות האלוהית.
יחד עם זאת ראיתי גם אזכורים של פנייה לאדם או לדבר.
אני עצמי חווה שגם פנייה ישירות לאדם (כמובן בדמיוני) הרבה פעמים מועילה, ושאפילו פנייה לעצמים או לדברים מופשטים היא חזקה.
(ואולי בעצם אין הבדל אם פונים לישות האלוהית או לאדם או דבר, כי בעומק כל דבר הוא הישות האלוהית?)
אני פונה למשל לאדם, לבעל חיים, לאדמה, לכדור הארץ, לים, לבית, לחדר, לכלל הגברים, לכלל הנשים, למדינת ישראל, לעם היהודי, לערבים, לגוף שלי, לאיבר בגוף, לאוכל שאני אוכלת, לאתר אינטרנט, וכו' וכו'.
הכל אפשרי !!!
הבנתי פתאום שאפשר לפנות אפילו למחלה. מחלה שאנחנו כועסים עליה. מחלה שאנחנו מפחדים ממנה. גם לה אפשר לומר את זה.
כאשר עולה אצלי תחושה קשה (או אפילו חוסר נוחות) ביחס למשהו, אני מיד מפנה את המשפטים האלה למי או למה שנראה לי קשור אליהם.
לפעמים רק לאדם, לפעמים רק לישות האלוהית, לפעמים גם וגם.
אם יש אנשים שונים שקשורים לבעיה הזו - לפעמים גם אליהם.
בין שזה מי שסובל מהבעיה.
ובין שזה מי שלדעתי יצר את הבעיה !!!
וזה מדהים.
************
אני חווה את זה כחזק לפנות בדמיוני גם אל הנפגע וגם אל הפוגע - ולומר לשניהם את המשפטים הנ"ל.
כן, גם 'אני מצטערת'. אפילו לפוגע.
אם אנחנו מבינים שאנחנו יצרנו את המצב הזה - אז זה נראה ברור שעליי לבקש סליחה מהנפגע.
אך במחשבה נוספת, מתברר פתאום שאם כך עליי לבקש סליחה גם מהפוגע.
זאת כיוון שיש חלק בתוכי, הזכרונות שבתוכי, שיצרו את המצב הזה.
כלומר, המצב הזה הוא יצירה שלי !
כיוון שכך, איך אני יכולה להתלונן על הפוגע ש'הוא' עושה את זה, אם בעצם במובן מסוים הוא רק שליח שלי. אני זו ששלחתי אותו לעשות את זה.
זו מציאות ש-אני יצרתי !!!
ולכן אני צריכה לבקש מהפוגע סליחה מעומק הלב שהבאתי אותו למצב כזה.
זה מדהים להבין את זה !
(יכול להיות שיש חלק מהקוראים שזה יישמע להם מוגזם ולא הגיוני. ובאמת קצת קשה להסביר את זה. אך אולי בהמשך הקריאה זה יתבהר יותר. אך אני חושבת שהדבר שהכי מבהיר את זה הוא כאשר מתרגלים את השיטה. זה פשוט מתבהר מעצמו....)
בהקשר לשאלה למי צריך לומר את זה, אני מתייחסת להלן.
באופן מוזר גם מהסדנה וגם מהספר לא הצלחתי למצוא תשובה חד משמעית.
בכל מקרה הכנסתי את האינטרפרטציות שלי, ואני גם מאוד יצירתית עם זה. עושה הרבה ניסוי ותעיה.
מרגישה שכך או כך זה עובד.
הנה המשך מה שכתבתי:
אז למי אנו אומרים את המשפטים הנ"ל?
לפי הספר אנחנו אמורים לומר זאת לישות האלוהית.
יחד עם זאת ראיתי גם אזכורים של פנייה לאדם או לדבר.
אני עצמי חווה שגם פנייה ישירות לאדם (כמובן בדמיוני) הרבה פעמים מועילה, ושאפילו פנייה לעצמים או לדברים מופשטים היא חזקה.
(ואולי בעצם אין הבדל אם פונים לישות האלוהית או לאדם או דבר, כי בעומק כל דבר הוא הישות האלוהית?)
אני פונה למשל לאדם, לבעל חיים, לאדמה, לכדור הארץ, לים, לבית, לחדר, לכלל הגברים, לכלל הנשים, למדינת ישראל, לעם היהודי, לערבים, לגוף שלי, לאיבר בגוף, לאוכל שאני אוכלת, לאתר אינטרנט, וכו' וכו'.
הכל אפשרי !!!
הבנתי פתאום שאפשר לפנות אפילו למחלה. מחלה שאנחנו כועסים עליה. מחלה שאנחנו מפחדים ממנה. גם לה אפשר לומר את זה.
כאשר עולה אצלי תחושה קשה (או אפילו חוסר נוחות) ביחס למשהו, אני מיד מפנה את המשפטים האלה למי או למה שנראה לי קשור אליהם.
לפעמים רק לאדם, לפעמים רק לישות האלוהית, לפעמים גם וגם.
אם יש אנשים שונים שקשורים לבעיה הזו - לפעמים גם אליהם.
בין שזה מי שסובל מהבעיה.
ובין שזה מי שלדעתי יצר את הבעיה !!!
וזה מדהים.
************
אני חווה את זה כחזק לפנות בדמיוני גם אל הנפגע וגם אל הפוגע - ולומר לשניהם את המשפטים הנ"ל.
כן, גם 'אני מצטערת'. אפילו לפוגע.
אם אנחנו מבינים שאנחנו יצרנו את המצב הזה - אז זה נראה ברור שעליי לבקש סליחה מהנפגע.
אך במחשבה נוספת, מתברר פתאום שאם כך עליי לבקש סליחה גם מהפוגע.
זאת כיוון שיש חלק בתוכי, הזכרונות שבתוכי, שיצרו את המצב הזה.
כלומר, המצב הזה הוא יצירה שלי !
כיוון שכך, איך אני יכולה להתלונן על הפוגע ש'הוא' עושה את זה, אם בעצם במובן מסוים הוא רק שליח שלי. אני זו ששלחתי אותו לעשות את זה.
זו מציאות ש-אני יצרתי !!!
ולכן אני צריכה לבקש מהפוגע סליחה מעומק הלב שהבאתי אותו למצב כזה.
זה מדהים להבין את זה !
(יכול להיות שיש חלק מהקוראים שזה יישמע להם מוגזם ולא הגיוני. ובאמת קצת קשה להסביר את זה. אך אולי בהמשך הקריאה זה יתבהר יותר. אך אני חושבת שהדבר שהכי מבהיר את זה הוא כאשר מתרגלים את השיטה. זה פשוט מתבהר מעצמו....)
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
מה בדיוק אומרים?
כאמור, 4 המשפטים הבסיסיים הם:
לוקח בערך 4 שניות להגיד את זה. כל משפט שנייה אחת. עדיין לא פגשתי שיטה יותר קלה מזו.
יחד עם זה, אפשר גם לפרט.
גם כשאני מפרטת, יכול לקחת לי 25 שניות לומר את הכל. עדיין כלום.
אני מוצאת כאפקטיבי לומר את זה הרבה פעמים ביום.
ועדיין זה דורש מעט מאוד השקעה.
אז איך בעצם מפרטים?
ולכן אריק הציע לומר ב'אני מצטער' משהו כמו 'אני מצטער על ההתנגדויות שלי למציאות'.
אז כשאני פונה לישות האלוהית אני יכולה לומר מה שמתאים לי באותו רגע מתוך הנ"ל.
עם זאת, 'אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה' - זה משפט שכמעט תמיד נכון לומר אותו.
כשאני פונה לאנשים אני לפעמים מפרטת יותר.
לפעמים יש לי עוד דברים לבקש מהם סליחה עליהם.
לפעמים אני מבקשת סליחה אפילו על דברים שלא עשיתי להם רק חשבתי (דווקא מתוך התרגול של השיטה הזו גיליתי בשלב מסוים עד כמה אני הרבה פעמים שיפוטית ומתנשאת וחושבת שאני יודעת הכי טוב. ומתברר שכמעט על כל אדם שאני פוגשת יש לי מחשבות שליליות כאלה ואחרות).
אז אני מבקשת סליחה מהם על כל השיפוטיות שלי, על ההתנשאות, על זה שלא מספיק הבנתי אותם, על זה שלא מספיק הערכתי אותם וכו' וכו'.
אני מבקשת סליחה על ההתנגדויות שלי.
אם אני פונה אליהם בקשר לבעיה ספציפית שיש להם - אני אומרת שאני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה.
אם לא משהו ספציפי, או שאני פונה אליהם כי יש לי עליהם טינה או כעס, אני אומרת גם שאני מצטערת על החלק בתוכי שיוצר את כל הכאבים שלהם והקשיים שלהם.
אם יש בינינו מטענים, אני מוסיפה גם שאני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה בינינו.
************
כאמור, לא חובה לפרט.
גם לעשות את 4 המשפטים הקצרים כמו שהם - זה מדהים.
אך אני אישית מרגישה לפעמים צורך או רצון לפרט בחלק מהסעיפים.
יש סעיף או שניים שהוספתי ל-4 האלו.
אך כדי לא להאריך כרגע אספר על זה בהמשך.
*************
עד כאן בערך הסבר השיטה.
מעכשיו הייתי רוצה לספר על התנסויות שלי עם השיטה....
כאמור, 4 המשפטים הבסיסיים הם:
- אני אוהב אותך
- אני מצטער
- בבקשה תסלח לי
- תודה.
לוקח בערך 4 שניות להגיד את זה. כל משפט שנייה אחת. עדיין לא פגשתי שיטה יותר קלה מזו.
יחד עם זה, אפשר גם לפרט.
גם כשאני מפרטת, יכול לקחת לי 25 שניות לומר את הכל. עדיין כלום.
אני מוצאת כאפקטיבי לומר את זה הרבה פעמים ביום.
ועדיין זה דורש מעט מאוד השקעה.
אז איך בעצם מפרטים?
- 'אני אוהב אותך' - זה כמו שזה. אין צורך לפרט. (לפעמים אני אומרת 'אני אוהבת אותך כמו שאתה' ליקום או לאדם).
- על 'אני מצטער' בספר כתוב שהפירוש הוא בעצם 'אני מצטער על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה'.
ולכן אריק הציע לומר ב'אני מצטער' משהו כמו 'אני מצטער על ההתנגדויות שלי למציאות'.
אז כשאני פונה לישות האלוהית אני יכולה לומר מה שמתאים לי באותו רגע מתוך הנ"ל.
עם זאת, 'אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה' - זה משפט שכמעט תמיד נכון לומר אותו.
כשאני פונה לאנשים אני לפעמים מפרטת יותר.
לפעמים יש לי עוד דברים לבקש מהם סליחה עליהם.
לפעמים אני מבקשת סליחה אפילו על דברים שלא עשיתי להם רק חשבתי (דווקא מתוך התרגול של השיטה הזו גיליתי בשלב מסוים עד כמה אני הרבה פעמים שיפוטית ומתנשאת וחושבת שאני יודעת הכי טוב. ומתברר שכמעט על כל אדם שאני פוגשת יש לי מחשבות שליליות כאלה ואחרות).
אז אני מבקשת סליחה מהם על כל השיפוטיות שלי, על ההתנשאות, על זה שלא מספיק הבנתי אותם, על זה שלא מספיק הערכתי אותם וכו' וכו'.
אני מבקשת סליחה על ההתנגדויות שלי.
אם אני פונה אליהם בקשר לבעיה ספציפית שיש להם - אני אומרת שאני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה.
אם לא משהו ספציפי, או שאני פונה אליהם כי יש לי עליהם טינה או כעס, אני אומרת גם שאני מצטערת על החלק בתוכי שיוצר את כל הכאבים שלהם והקשיים שלהם.
אם יש בינינו מטענים, אני מוסיפה גם שאני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה בינינו.
- ואז אני מבקשת 'בבקשה תסלח לי'. בלי פירוט נוסף. (כי זה בעצם המשך של סעיף 2).
- ואז בחלק של ה-'תודה' לפעמים אני גם מפרטת לישות האלוהית או לאדם תודה על מה.
************
כאמור, לא חובה לפרט.
גם לעשות את 4 המשפטים הקצרים כמו שהם - זה מדהים.
אך אני אישית מרגישה לפעמים צורך או רצון לפרט בחלק מהסעיפים.
יש סעיף או שניים שהוספתי ל-4 האלו.
אך כדי לא להאריך כרגע אספר על זה בהמשך.
*************
עד כאן בערך הסבר השיטה.
מעכשיו הייתי רוצה לספר על התנסויות שלי עם השיטה....
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
רק להבהיר, כאשר אני לא כותבת שזה משהו שהספר אומר או שלמדתי בסדנה, זה לרוב תוספות שלי.
למשל, הפירוט של 4 המשפטים הגעתי לזה מעצמי.
בשבילי בחלק מהזמן זה עובד יותר חזק ככה.
אני ממליצה לנסות את מה שמדבר אליכם ולבדוק איך זה עובד לכם, ולעשות התאמות במקרה הצורך.
בכל מקרה, אין מה להפסיד .
למשל, הפירוט של 4 המשפטים הגעתי לזה מעצמי.
בשבילי בחלק מהזמן זה עובד יותר חזק ככה.
אני ממליצה לנסות את מה שמדבר אליכם ולבדוק איך זה עובד לכם, ולעשות התאמות במקרה הצורך.
בכל מקרה, אין מה להפסיד .
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
איזה יופי, תודה על השיתוף.
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
רגע..הישות האלוהית היא ..אלוהים לא??
-
- הודעות: 27
- הצטרפות: 13 נובמבר 2009, 12:03
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה על הדף - מאוד מעניין.
מחכה בשקיקה להמשך.
מחכה בשקיקה להמשך.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
הי אהבת,
אני רוצה לבקש ממך שתדגימי את השיטה על המצב ההיפותטי הבא
יש לי חור בשן
אני כועסת על עצמי שהזנחתי את שיניי
אני רוצה לטפל בבעיה ובו בזמן בגלל פחדים ישנים נמנעת מכך.
אל מי אני מפנה את המשפטים? לאלוהים? לשן? לעששת?
אם תוכלי לקחת את המצב הזה ולהדגים מה את היית עושה, זה יהיה לפחות בשבילי, פחות וירטואלי.
תודה
שיבולת
אני רוצה לבקש ממך שתדגימי את השיטה על המצב ההיפותטי הבא
יש לי חור בשן
אני כועסת על עצמי שהזנחתי את שיניי
אני רוצה לטפל בבעיה ובו בזמן בגלל פחדים ישנים נמנעת מכך.
אל מי אני מפנה את המשפטים? לאלוהים? לשן? לעששת?
אם תוכלי לקחת את המצב הזה ולהדגים מה את היית עושה, זה יהיה לפחות בשבילי, פחות וירטואלי.
תודה
שיבולת
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
_על 'אני מצטער' בספר כתוב שהפירוש הוא בעצם 'אני מצטער על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה'.
בסדנה של אריק, הוא שילב את זה עם שיטת 'העבודה', שבה אנו חוקרים את המחשבות שלנו שמתנגדות למציאות (לפי 'העבודה' מחשבות אלו הן בעצם מה שיוצר את הסבל שלנו),
ולכן אריק הציע לומר ב'אני מצטער' משהו כמו 'אני מצטער על ההתנגדויות שלי למציאות'._
אהבת!
איזה יופי שפתחת את הדף הזה עכשיו.
אני חושבת על השיטה הזאת כבר זמן מה, אבל ככה בקטנה.
והפלת לי מבול של אסימונים עם מה שכתבת כאן.
מה שאת כותבת הוא תשובה מדוייקת לשאלות שאני חושבת עליהן כבר הרבה זמן. אתמול ממש דייקתי את השאלה שלי.
והופ!
הנה הגיעה תשובה (-:
ענק. ענק. ההזמנות מהיקום...
בסדנה של אריק, הוא שילב את זה עם שיטת 'העבודה', שבה אנו חוקרים את המחשבות שלנו שמתנגדות למציאות (לפי 'העבודה' מחשבות אלו הן בעצם מה שיוצר את הסבל שלנו),
ולכן אריק הציע לומר ב'אני מצטער' משהו כמו 'אני מצטער על ההתנגדויות שלי למציאות'._
אהבת!
איזה יופי שפתחת את הדף הזה עכשיו.
אני חושבת על השיטה הזאת כבר זמן מה, אבל ככה בקטנה.
והפלת לי מבול של אסימונים עם מה שכתבת כאן.
מה שאת כותבת הוא תשובה מדוייקת לשאלות שאני חושבת עליהן כבר הרבה זמן. אתמול ממש דייקתי את השאלה שלי.
והופ!
הנה הגיעה תשובה (-:
ענק. ענק. ההזמנות מהיקום...
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה על התגובות מחממות הלב שלכן.
חשבתי עד עכשיו שאני אמורה להגיד את זה לעצמי על המצב וחידשת לי
שוב, אני כותבת ממה שאני מבינה.
לרוב מדברים שם על פנייה לישות האלוהית, אך ראיתי שמוזכרות גם אפשרויות אחרות.
ולי אישית מתאים גם להפנות לאנשים ודברים.
לכן מבחינתי - זה נכון לומר את זה גם לעצמי אם אני מרגישה צורך.
**************
רגע..הישות האלוהית היא ..אלוהים לא??
כן קוסמת.
ד"ר הו לן מעדיף לומר 'הישות האלוהית'. אך אפשר לקרוא לזה כמובן אלוהים, היקום, המציאות וכן הלאה.
**************
_הי אהבת,
אני רוצה לבקש ממך שתדגימי את השיטה על המצב ההיפותטי הבא
יש לי חור בשן
אני כועסת על עצמי שהזנחתי את שיניי
אני רוצה לטפל בבעיה ובו בזמן בגלל פחדים ישנים נמנעת מכך.
אל מי אני מפנה את המשפטים? לאלוהים? לשן? לעששת?
אם תוכלי לקחת את המצב הזה ולהדגים מה את היית עושה, זה יהיה לפחות בשבילי, פחות וירטואלי._
שיבולת, אני לא בטוחה אם יש לי תשובה בשבילך.
זה כאמור משהו שאני בודקת, שהוא עדיין בבדיקה אצלי. ניסוי ותעיה.
אני רק אגיד לך שברגע שקראתי את השאלה שלך, זה עורר אצלי זכרונות דומים ממקרים דומים (כאבי שיניים, פחד מהתמודדות ודחיינות שמגבירה את הפחד וכו'), ובעקבות כך עלו בי גם רגשות כמו פחד, רחמים עלייך שנמצאת במצב הזה וכו' -
אז הבנתי שעוד לפני שאני נותנת לך תשובה, אני צריכה להגיד את המשפטים האלה בעצמי על המצב שלך - כי עצם זה שהוא הופיע מולי ועורר בי משהו, זה אומר שזה גם בתוכי.
כלומר, בצורה משונה לכאורה, מבחינתי - אני זו שיצרתי את המצב שלך, ולכן כשאני קוראת את דברייך אני מיד אומרת לך את המשפטים האלה (או אומרת אותם לישות האלוהית מתוך התייחסות למצב שלך).
אבל כשאני אומרת לך את המשפטים האלה - אני צריכה לזכור שהבעיה לא אצלך. הבעיה היא אצלי, ולכן מתבטאת גם אצלך.
השאיפה שלי צריכה להיות לא לרפא אותך, כאילו את זו שיש לה בעיה כאן, אלא לרפא את עצמי מהבעיה הזו שיצרתי, שמתבטאת בין השאר גם אצלך.
וברגע שארפא את זה אצלי, אוטומטית זה יתרפא גם אצלך.
(אני רק בתחילת הדרך, אז תסלחי לי אם עדיין לא הצלחתי ).
עכשיו לשאלתך, אם הייתי במקומך,
אני חושבת שהייתי מפנה אותם למי שהייתי מרגישה באותו רגע.
לאלוהים.
לשן (נותנת לה אהבה, תודה, מבקשת ממנה סליחה על המצב הזה).
לעששת (גם אהבה ותודה - למרות הכל, מבקשת ממנה סליחה שאני כועסת עליה, פוחדת ממנה וכו').
לרופאי השיניים (מבקשת סליחה שאני פוחדת מהם, מבקשת סליחה שלמרות התרומה שלהם לרוב האנשים יש מחשבות רעות עליהם - שזה מצב שגם אותו מבחינתי אני יצרתי וכו').
לעצמי (מבקשת סליחה שהזנחתי את זה, נותנת לעצמי אהבה).
ובגדול מה שחשוב לדעתי, גם אם לא מגדירים בדיוק למי ובדיוק על מה - לומר 'אני אוהבת אותך' ו'אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה'.
**************
_מה שאת כותבת הוא תשובה מדוייקת לשאלות שאני חושבת עליהן כבר הרבה זמן. אתמול ממש דייקתי את השאלה שלי.
והופ!
הנה הגיעה תשובה_
בשמת, אם בא לך, אשמח לדעת מה הייתה השאלה ומה הייתה התשובה.
חשבתי עד עכשיו שאני אמורה להגיד את זה לעצמי על המצב וחידשת לי
שוב, אני כותבת ממה שאני מבינה.
לרוב מדברים שם על פנייה לישות האלוהית, אך ראיתי שמוזכרות גם אפשרויות אחרות.
ולי אישית מתאים גם להפנות לאנשים ודברים.
לכן מבחינתי - זה נכון לומר את זה גם לעצמי אם אני מרגישה צורך.
**************
רגע..הישות האלוהית היא ..אלוהים לא??
כן קוסמת.
ד"ר הו לן מעדיף לומר 'הישות האלוהית'. אך אפשר לקרוא לזה כמובן אלוהים, היקום, המציאות וכן הלאה.
**************
_הי אהבת,
אני רוצה לבקש ממך שתדגימי את השיטה על המצב ההיפותטי הבא
יש לי חור בשן
אני כועסת על עצמי שהזנחתי את שיניי
אני רוצה לטפל בבעיה ובו בזמן בגלל פחדים ישנים נמנעת מכך.
אל מי אני מפנה את המשפטים? לאלוהים? לשן? לעששת?
אם תוכלי לקחת את המצב הזה ולהדגים מה את היית עושה, זה יהיה לפחות בשבילי, פחות וירטואלי._
שיבולת, אני לא בטוחה אם יש לי תשובה בשבילך.
זה כאמור משהו שאני בודקת, שהוא עדיין בבדיקה אצלי. ניסוי ותעיה.
אני רק אגיד לך שברגע שקראתי את השאלה שלך, זה עורר אצלי זכרונות דומים ממקרים דומים (כאבי שיניים, פחד מהתמודדות ודחיינות שמגבירה את הפחד וכו'), ובעקבות כך עלו בי גם רגשות כמו פחד, רחמים עלייך שנמצאת במצב הזה וכו' -
אז הבנתי שעוד לפני שאני נותנת לך תשובה, אני צריכה להגיד את המשפטים האלה בעצמי על המצב שלך - כי עצם זה שהוא הופיע מולי ועורר בי משהו, זה אומר שזה גם בתוכי.
כלומר, בצורה משונה לכאורה, מבחינתי - אני זו שיצרתי את המצב שלך, ולכן כשאני קוראת את דברייך אני מיד אומרת לך את המשפטים האלה (או אומרת אותם לישות האלוהית מתוך התייחסות למצב שלך).
אבל כשאני אומרת לך את המשפטים האלה - אני צריכה לזכור שהבעיה לא אצלך. הבעיה היא אצלי, ולכן מתבטאת גם אצלך.
השאיפה שלי צריכה להיות לא לרפא אותך, כאילו את זו שיש לה בעיה כאן, אלא לרפא את עצמי מהבעיה הזו שיצרתי, שמתבטאת בין השאר גם אצלך.
וברגע שארפא את זה אצלי, אוטומטית זה יתרפא גם אצלך.
(אני רק בתחילת הדרך, אז תסלחי לי אם עדיין לא הצלחתי ).
עכשיו לשאלתך, אם הייתי במקומך,
אני חושבת שהייתי מפנה אותם למי שהייתי מרגישה באותו רגע.
לאלוהים.
לשן (נותנת לה אהבה, תודה, מבקשת ממנה סליחה על המצב הזה).
לעששת (גם אהבה ותודה - למרות הכל, מבקשת ממנה סליחה שאני כועסת עליה, פוחדת ממנה וכו').
לרופאי השיניים (מבקשת סליחה שאני פוחדת מהם, מבקשת סליחה שלמרות התרומה שלהם לרוב האנשים יש מחשבות רעות עליהם - שזה מצב שגם אותו מבחינתי אני יצרתי וכו').
לעצמי (מבקשת סליחה שהזנחתי את זה, נותנת לעצמי אהבה).
ובגדול מה שחשוב לדעתי, גם אם לא מגדירים בדיוק למי ובדיוק על מה - לומר 'אני אוהבת אותך' ו'אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה'.
**************
_מה שאת כותבת הוא תשובה מדוייקת לשאלות שאני חושבת עליהן כבר הרבה זמן. אתמול ממש דייקתי את השאלה שלי.
והופ!
הנה הגיעה תשובה_
בשמת, אם בא לך, אשמח לדעת מה הייתה השאלה ומה הייתה התשובה.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
נראה לי שעדיין אין לי ממש תשובות לאנשים אחרים מה הם יכולים לעשות,
מה שאני כן יכולה לעשות זה לשתף מהנסיון שלי, בתקווה שאנשים יוכלו להיעזר בזה.
אני גם לא יכולה להבטיח שזה מרפא בעיות פיזיות, או שמה שאני עושה משפיע על אחרים. אולי כן.
בכל מקרה, בינתיים אני כן מרגישה ברמה הפנימית שזה משפיע עליי מאוד.
אני כבר חווה דברים מאוד משמעותיים, וגם רואה את זה בתגובות של אנשים אליי.
אז גם אם אני כרגע לא רואה סביבי אנשים שנרפאים בן רגע כתוצאה מהתהליכים שלי (הלוואי), אני מרגישה שעליתי על משהו טוב.
מה שאני כן יכולה לעשות זה לשתף מהנסיון שלי, בתקווה שאנשים יוכלו להיעזר בזה.
אני גם לא יכולה להבטיח שזה מרפא בעיות פיזיות, או שמה שאני עושה משפיע על אחרים. אולי כן.
בכל מקרה, בינתיים אני כן מרגישה ברמה הפנימית שזה משפיע עליי מאוד.
אני כבר חווה דברים מאוד משמעותיים, וגם רואה את זה בתגובות של אנשים אליי.
אז גם אם אני כרגע לא רואה סביבי אנשים שנרפאים בן רגע כתוצאה מהתהליכים שלי (הלוואי), אני מרגישה שעליתי על משהו טוב.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אחרי שלמדתי את זה בסדנה של אריק, בימים הראשונים פניתי הרבה ליקום.
על כל מיני דברים שעוררו בי פחד, שעוררו בי רחמים, שעוררו בי כעס.
על דברים שקורים בעולם שקשה לי איתם. וכו'.
על אנשים קרובים אליי שסובלים.
ובאמת השתמשתי בהצעה של אריק, לומר 'אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות'.
התברר שהאמירה הזו הוציאה ממני המון בכי. בכי טוב. מרפא.
זה הרגיש כנוגע בנקודה מאוד רגישה ומאוד נכונה.
ההתנגדויות שלי למציאות.
במשך כמה ימים חזרתי על זה שוב ושוב, והרגשתי ממש התעלות נפש.
משהו שהיה סגור הרבה זמן נפתח אצלי מחדש.
**************
יחד עם זאת היו רגעים שלא בדיוק הייתי בטוחה שאני עובדת נכון.
פתאום נתקלתי במקרה מאוד קשה של התעללות הורה בילד, ותהיתי אם נכון יהיה להגיד כאן 'אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות'?
זה הרגיש כאילו מנוכר לומר את זה מול מקרה כזה שמישהו אחר כ"כ סובל.
ואחרי שקראתי בספר ש'אני מצטערת' משמעו 'אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה' - זה הרגיש לי אפילו הפוך מלומר 'אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות'.
בכל מקרה, אני כל הזמן בוחנת לפי המקרה מה נכון לומר.
לפעמים זה נכון, לפעמים זה, לפעמים שניהם.
כאמור, זה עובד חזק, ככה או ככה.
על כל מיני דברים שעוררו בי פחד, שעוררו בי רחמים, שעוררו בי כעס.
על דברים שקורים בעולם שקשה לי איתם. וכו'.
על אנשים קרובים אליי שסובלים.
ובאמת השתמשתי בהצעה של אריק, לומר 'אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות'.
התברר שהאמירה הזו הוציאה ממני המון בכי. בכי טוב. מרפא.
זה הרגיש כנוגע בנקודה מאוד רגישה ומאוד נכונה.
ההתנגדויות שלי למציאות.
במשך כמה ימים חזרתי על זה שוב ושוב, והרגשתי ממש התעלות נפש.
משהו שהיה סגור הרבה זמן נפתח אצלי מחדש.
**************
יחד עם זאת היו רגעים שלא בדיוק הייתי בטוחה שאני עובדת נכון.
פתאום נתקלתי במקרה מאוד קשה של התעללות הורה בילד, ותהיתי אם נכון יהיה להגיד כאן 'אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות'?
זה הרגיש כאילו מנוכר לומר את זה מול מקרה כזה שמישהו אחר כ"כ סובל.
ואחרי שקראתי בספר ש'אני מצטערת' משמעו 'אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה' - זה הרגיש לי אפילו הפוך מלומר 'אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות'.
בכל מקרה, אני כל הזמן בוחנת לפי המקרה מה נכון לומר.
לפעמים זה נכון, לפעמים זה, לפעמים שניהם.
כאמור, זה עובד חזק, ככה או ככה.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
משהו שאני חייבת להוסיף -
יש לי תוספת משלי ל-4 המשפטים האלה.
זה משפט שיצרתי לעצמי לפני כמה שנים ובמשך תקופה עשה לי נפלאות, ואח"כ שכחתי ממנו. פתאום נזכרתי שוב.
המשפט הוא 'אתה בן אדם גדול'.
כשהייתי נתקלת במישהו שהיו לי כל מיני שיפוטים עליו (ועל מי אין לי? )
הייתי אומרת לו בלבי 'אתה בן אדם גדול'.
ופתאום הייתי מצליחה להרגיש את זה - שהוא בן אדם גדול.
שגם אם באמת יש לו הפאק הזה או הפאק הזה, המגרעת הזאת או המגרעת הזאת, ואפילו מגרעות איומות -
אז רואים שהוא בן אדם גדול.*
שבמהות הוא בן אדם גדול.
שבעצם מעבר להכל הוא בן אדם גדול.
זה אוסף פתאום את כל הטוב לחבילה ענקית אחת, וכל ה'רע' מאבד מהחשיבות שלו.
(ואנחנו הרבה פעמים שופטים אדם לפי מראה עינינו, אך לא יודעים איזה חסדים הוא עושה בסתר, עם איזה קשיים או 'שדים' הוא מתמודד וכו'...)
גם אנשים שהיה לי קשה לומר להם את זה, ברגע שבכ"ז שכנעתי את עצמי ואמרתי - זה מיד השפיע.
וממש הצלחתי לראות את זה !
ואז גם פתאום הצלחתי להרגיש אחרת כלפיהם.
הטינה נעלמה. הפחד מהם נעלם. וכו'.
אז בעבר כאמור המשפט הזה עבד עליי מאוד חזק.
עכשיו החלטתי לשלב אותו. מבחינתי זה שילוב מנצח.
וזה הולך ככה:
זה מדהים איך זה משנה לי את התפיסה על האנשים.
איך זה מכניס אותי למקום הרבה יותר נכון ואמיתי עם עצמי.
יש לי תוספת משלי ל-4 המשפטים האלה.
זה משפט שיצרתי לעצמי לפני כמה שנים ובמשך תקופה עשה לי נפלאות, ואח"כ שכחתי ממנו. פתאום נזכרתי שוב.
המשפט הוא 'אתה בן אדם גדול'.
כשהייתי נתקלת במישהו שהיו לי כל מיני שיפוטים עליו (ועל מי אין לי? )
הייתי אומרת לו בלבי 'אתה בן אדם גדול'.
ופתאום הייתי מצליחה להרגיש את זה - שהוא בן אדם גדול.
שגם אם באמת יש לו הפאק הזה או הפאק הזה, המגרעת הזאת או המגרעת הזאת, ואפילו מגרעות איומות -
- אם יוצאים לרגע מכל הקטנויות האלה ומסתכלים מלמעלה במבט שרואה את כולו, ומסתכלים לעומק אל מי שהוא באמת -
אז רואים שהוא בן אדם גדול.*
שבמהות הוא בן אדם גדול.
שבעצם מעבר להכל הוא בן אדם גדול.
זה אוסף פתאום את כל הטוב לחבילה ענקית אחת, וכל ה'רע' מאבד מהחשיבות שלו.
(ואנחנו הרבה פעמים שופטים אדם לפי מראה עינינו, אך לא יודעים איזה חסדים הוא עושה בסתר, עם איזה קשיים או 'שדים' הוא מתמודד וכו'...)
גם אנשים שהיה לי קשה לומר להם את זה, ברגע שבכ"ז שכנעתי את עצמי ואמרתי - זה מיד השפיע.
וממש הצלחתי לראות את זה !
ואז גם פתאום הצלחתי להרגיש אחרת כלפיהם.
הטינה נעלמה. הפחד מהם נעלם. וכו'.
אז בעבר כאמור המשפט הזה עבד עליי מאוד חזק.
עכשיו החלטתי לשלב אותו. מבחינתי זה שילוב מנצח.
וזה הולך ככה:
- 1. אני אוהבת אותך (משתדלת להרגיש את זה. אם לא, לא נורא. העיקר להגיד).
- אתה בן אדם גדול (משתדלת ממש לחוות את התחושה עד כמה שאני יכולה).
- אני מצטערת (עם פירוט או בלי)
- בבקשה תסלח לי
- תודה (עם פירוט או בלי)*
זה מדהים איך זה משנה לי את התפיסה על האנשים.
איך זה מכניס אותי למקום הרבה יותר נכון ואמיתי עם עצמי.
-
- הודעות: 896
- הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
- דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
איזה יופי שפתחת בלוג.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
המשפט 'אתה בן אדם גדול', בשבילי זה חשוב במיוחד, כיוון שהבנתי ואני רואה את זה יותר ויותר עם התהליך הזה, שיש לי הרבה גאווה, יוהרה.
יש לי נטייה לחשוב שאני יודעת יותר טוב, שאם אחרים חושבים אחרת הם 'סתם טיפשים', 'לא מבינים מהחיים שלהם', 'לא יודעים מה חשוב באמת' וכו'.
זה יוצר תחושה של הרבה בדידות.
אני מרגישה ויודעת שיש בי גדלות, וזה נכון. יש לי הבנות מאוד עמוקות, מודעות, תובנות. ורוב החיים הרגשתי שאין הרבה שמבינים על מה אני מדברת.
אני הייתי רואה את עצמי כאילו פיזית בגודל עצום עם הראש מגיע עד השמיים, וכאילו מסתכלת סביבי ואין אף אחד במידה שלי. כולם שם למטה.
ואין לי עם מי לדבר. ואין לי עם מי לחלוק את הדרך.
אפילו אנשים רוחניים ומודעים הייתי שופטת ומרגישה שהם 'לא מבינים אותי'.
עכשיו פתאום בבת אחת, כאילו נוספו לי פרטנרים לדרך.
הנה, גם זה אני מצליחה לחוות שהוא בן אדם גדול, וגם זה, וגם זה, וגם זה, וגם זה.
פתאום אני לא מרגישה לבד שם למעלה. (סליחה אם מה שאני כותבת עכשיו נשמע משתחצן, אני פשוט מתארת תחושות פנימיות, תהליך. גם דברים שלא תמיד נעים לומר אותם בקול).
זה לא שפתאום 'ירדתי לעם', כי זה כן נכון שאני גדולה, ואני באמת גדולה. אני לא צריכה להקטין את עצמי.
אבל ההגדלה של האחרים פתאום עושה אותי שווה להם.
וזה לא מרגיש רע. זה מרגיש טוב. מאוד מאוד טוב.
יש לי נטייה לחשוב שאני יודעת יותר טוב, שאם אחרים חושבים אחרת הם 'סתם טיפשים', 'לא מבינים מהחיים שלהם', 'לא יודעים מה חשוב באמת' וכו'.
זה יוצר תחושה של הרבה בדידות.
אני מרגישה ויודעת שיש בי גדלות, וזה נכון. יש לי הבנות מאוד עמוקות, מודעות, תובנות. ורוב החיים הרגשתי שאין הרבה שמבינים על מה אני מדברת.
אני הייתי רואה את עצמי כאילו פיזית בגודל עצום עם הראש מגיע עד השמיים, וכאילו מסתכלת סביבי ואין אף אחד במידה שלי. כולם שם למטה.
ואין לי עם מי לדבר. ואין לי עם מי לחלוק את הדרך.
אפילו אנשים רוחניים ומודעים הייתי שופטת ומרגישה שהם 'לא מבינים אותי'.
עכשיו פתאום בבת אחת, כאילו נוספו לי פרטנרים לדרך.
הנה, גם זה אני מצליחה לחוות שהוא בן אדם גדול, וגם זה, וגם זה, וגם זה, וגם זה.
פתאום אני לא מרגישה לבד שם למעלה. (סליחה אם מה שאני כותבת עכשיו נשמע משתחצן, אני פשוט מתארת תחושות פנימיות, תהליך. גם דברים שלא תמיד נעים לומר אותם בקול).
זה לא שפתאום 'ירדתי לעם', כי זה כן נכון שאני גדולה, ואני באמת גדולה. אני לא צריכה להקטין את עצמי.
אבל ההגדלה של האחרים פתאום עושה אותי שווה להם.
וזה לא מרגיש רע. זה מרגיש טוב. מאוד מאוד טוב.
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
בשמת, אם בא לך, אשמח לדעת מה הייתה השאלה ומה הייתה התשובה
המממ. מסובך, אבל אני אנסה (-:
יש אצלי איזה סיפור ישן של התנגשות בין הראש ללב.
אז אתמול שוחחתי עם חברתי ואמרתי לה, שאני לא מבינה מדוע הלב שלי לא מקבל את המציאות! (המציאות = מה שהראש חושב).
ואז צחקתי נורא, כי מייד היה ברור לי שבאותה מידה - גם הראש שלי לא מקבל את המציאות! (המציאות = מה שהלב מרגיש).
אז חברתי אמרה שזה מזכיר לה את הויכוח שלי עם אלוהים בסיפור "איך קיבלתי את בתי הבכורה" בדף אלוהים אדירים, ואמרה לי שאקבל כבר את המציאות ואפסיק להתנגד!
מייד עלה בי גל עצום של התנגדות טוטאלית.
אז צחקתי נורא ואמרתי, טוב, אני צריכה להתמודד עם ההתנגדות הזאת.
אז השאלה היתה:
איך אני מוותרת על ההתנגדות הזאת?
למה לוותר על ההתנגדות הזאת?
מה פתאום שאוותר על ההתנגדות הזאת!
לא יכול להיות שזאת המציאות!
עכשיו באת ונתת את התשובה.
עכשיו אני יודעת, שהדרך לפתור את ההתנגשות שלי היא לומר כל היום:
"אני אוהבת אותך.
אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את הבעיה הזאת, ואני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות.
תסלח לי בבקשה.
תודה".
(במקרה שלי, שני החלקים של "אני מצטערת" משתלבים ביחד ומדוייקים)
המממ. מסובך, אבל אני אנסה (-:
יש אצלי איזה סיפור ישן של התנגשות בין הראש ללב.
אז אתמול שוחחתי עם חברתי ואמרתי לה, שאני לא מבינה מדוע הלב שלי לא מקבל את המציאות! (המציאות = מה שהראש חושב).
ואז צחקתי נורא, כי מייד היה ברור לי שבאותה מידה - גם הראש שלי לא מקבל את המציאות! (המציאות = מה שהלב מרגיש).
אז חברתי אמרה שזה מזכיר לה את הויכוח שלי עם אלוהים בסיפור "איך קיבלתי את בתי הבכורה" בדף אלוהים אדירים, ואמרה לי שאקבל כבר את המציאות ואפסיק להתנגד!
מייד עלה בי גל עצום של התנגדות טוטאלית.
אז צחקתי נורא ואמרתי, טוב, אני צריכה להתמודד עם ההתנגדות הזאת.
אז השאלה היתה:
איך אני מוותרת על ההתנגדות הזאת?
למה לוותר על ההתנגדות הזאת?
מה פתאום שאוותר על ההתנגדות הזאת!
לא יכול להיות שזאת המציאות!
עכשיו באת ונתת את התשובה.
עכשיו אני יודעת, שהדרך לפתור את ההתנגשות שלי היא לומר כל היום:
"אני אוהבת אותך.
אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את הבעיה הזאת, ואני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות.
תסלח לי בבקשה.
תודה".
(במקרה שלי, שני החלקים של "אני מצטערת" משתלבים ביחד ומדוייקים)
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
בשמת, תודה שפירטת.
אני שמחה לשמוע שזה פתאום התיישב לך .
בבקשה תשתפי בהמשך אם יהיו לך תובנות...
אני שמחה לשמוע שזה פתאום התיישב לך .
בבקשה תשתפי בהמשך אם יהיו לך תובנות...
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אני רוצה לשתף בעוד משהו שהיה לי מאוד חזק, ומתקשר להודעה הקודמת שלי:
יש מקום מסוים שאני הולכת לרקוד בו קבוע, ואני מאוד אוהבת שם את האנרגיה של האנשים, את האווירה.
אני מרגישה שם נוח לרקוד את עצמי בחופשיות, לפעמים בצורה מאוד יוצאת דופן, לפעמים בצורה מאוד פרובוקטיבית,
וזאת בלי להיראות 'מוזרה' ובלי לחשוש מתגובות גבריות לא נעימות וכו'.
אני לרוב חוששת ללכת למסיבות אחרות, כי ברובן אני לא מרגישה נוח באותו אופן, מה שבעצם גורם לי סבל.
לא מזמן בכ"ז העזתי והלכתי למסיבה אחרת שקיוויתי שכן תהיה דומה להיא.
רוב המסיבה פשוט לא מצאתי את עצמי.
אמנם חלק מהאנשים היו שם האנשים המוכרים לי מהמסיבה הקבועה שזה עזר, אך היו גם הרבה אחרים, שחלק גדול מהם הרגישו לי לא שייכים לאנרגיה שאני אוהבת.
אולי אנשים שבעיניי הם פחות מודעים. פחות בדרך רוחנית.
לחלק מהם היו אנרגיות גבריות שלא עשו לי טוב. הסתכלו בי במבטים שלא נעמו לי. 'נדבקו'.
הרגשתי שבכל זאת נתקעתי במסיבה צפופה של 'כל עם ישראל', מה שאני בדיוק בדיוק שונאת. מתעבת.
אני אוהבת לרקוד לפעמים בצורה מאוד מינית. זה חלק ממני. חלק מהריקוד שלי, ממי שאני.
זה עדיין רחוק מלומר 'תידבקו אליי'.
במסיבה הקבועה אני מרגישה בטוח להביע הרבה מיניות, כל אחד רוקד לעצמו ואף אחד לא מציק לי. כאן הרגשתי שאנשים יפרשו אותי לא נכון.
והרגשתי שזה סוגר אותי. אני לא מצליחה לרקוד.
כבר כמעט רציתי ללכת, אך כיוון שכבר הייתי כמה זמן עם ההואופונופונו, החלטתי לנסות.
התחלתי להגיד בלבי לכל האנשים שם: 'אני אוהבת אתכם'.
ואז 'אני מצטערת'.
וכשחשבתי על מה אני מצטערת פתאום חטפתי מכה בבטן...
כי פתאום פשוט הבנתי, ראיתי - כמה אני שיפוטית, כמה אני מתנשאת, כמה אני חושבת שאני יותר טובה מ'הם', שאני כאילו יודעת מי 'הם'.
כמה נוח לי להגיד לעצמי 'אני לא שייכת לכאן, אני מעל זה. אתם סתם עמך, מגעילים ולא מודעים שנהנים להצטופף ולהידבק אחד לשני, ואני כאן רק במקרה'.
ואז אמרתי 'אני אוהבת אתכם, אני מצטערת על כל השיפוטיות וההתנשאות שלי, בבקשה!!! תסלחו לי, תודה על מי שאתם ועל מה שאתם מביאים לעולם'.
אמרתי את זה כמה פעמים, שוב ושוב. ויותר ויותר הרגשתי איך הלב נפתח לי, ואיך התפיסה שלי לגבי האנשים שנמצאים שם משתנה.
קצת אח"כ פתאום הריקוד נפתח לי,פתאום התחלתי ליהנות, ופתאום הצלחתי לרקוד איך שאני אוהבת.
ואפילו הרגשתי נוח פתאום לרקוד באופן מאוד מיני, משוחרר, בלי לדפוק חשבון, בלי לפחד (ותוך כדי כך המשכתי לומר את המשפטים האלה בראשי).
ואף אחד לא נדבק אליי.
****************
זאת הייתה חוויה מאוד חזקה.
מאז ממש נפתחה לי ההסתכלות על עצמי עד כמה אני מבוססת בהתנשאות ושיפוטיות.
זה לא משמח שזה המצב, אבל כן משמח שאני רואה את זה.
(זה עדיין לא אומר שאני צריכה ללכת למקומות שפחות נעים לי בהם מלכתחילה. יכול להיות שלא אלך שוב למסיבה הזאת.
אבל עדיין מה שקרה שם היה מבחינתי חוויה מכוננת...)
יש מקום מסוים שאני הולכת לרקוד בו קבוע, ואני מאוד אוהבת שם את האנרגיה של האנשים, את האווירה.
אני מרגישה שם נוח לרקוד את עצמי בחופשיות, לפעמים בצורה מאוד יוצאת דופן, לפעמים בצורה מאוד פרובוקטיבית,
וזאת בלי להיראות 'מוזרה' ובלי לחשוש מתגובות גבריות לא נעימות וכו'.
אני לרוב חוששת ללכת למסיבות אחרות, כי ברובן אני לא מרגישה נוח באותו אופן, מה שבעצם גורם לי סבל.
לא מזמן בכ"ז העזתי והלכתי למסיבה אחרת שקיוויתי שכן תהיה דומה להיא.
רוב המסיבה פשוט לא מצאתי את עצמי.
אמנם חלק מהאנשים היו שם האנשים המוכרים לי מהמסיבה הקבועה שזה עזר, אך היו גם הרבה אחרים, שחלק גדול מהם הרגישו לי לא שייכים לאנרגיה שאני אוהבת.
אולי אנשים שבעיניי הם פחות מודעים. פחות בדרך רוחנית.
לחלק מהם היו אנרגיות גבריות שלא עשו לי טוב. הסתכלו בי במבטים שלא נעמו לי. 'נדבקו'.
הרגשתי שבכל זאת נתקעתי במסיבה צפופה של 'כל עם ישראל', מה שאני בדיוק בדיוק שונאת. מתעבת.
אני אוהבת לרקוד לפעמים בצורה מאוד מינית. זה חלק ממני. חלק מהריקוד שלי, ממי שאני.
זה עדיין רחוק מלומר 'תידבקו אליי'.
במסיבה הקבועה אני מרגישה בטוח להביע הרבה מיניות, כל אחד רוקד לעצמו ואף אחד לא מציק לי. כאן הרגשתי שאנשים יפרשו אותי לא נכון.
והרגשתי שזה סוגר אותי. אני לא מצליחה לרקוד.
כבר כמעט רציתי ללכת, אך כיוון שכבר הייתי כמה זמן עם ההואופונופונו, החלטתי לנסות.
התחלתי להגיד בלבי לכל האנשים שם: 'אני אוהבת אתכם'.
ואז 'אני מצטערת'.
וכשחשבתי על מה אני מצטערת פתאום חטפתי מכה בבטן...
כי פתאום פשוט הבנתי, ראיתי - כמה אני שיפוטית, כמה אני מתנשאת, כמה אני חושבת שאני יותר טובה מ'הם', שאני כאילו יודעת מי 'הם'.
כמה נוח לי להגיד לעצמי 'אני לא שייכת לכאן, אני מעל זה. אתם סתם עמך, מגעילים ולא מודעים שנהנים להצטופף ולהידבק אחד לשני, ואני כאן רק במקרה'.
ואז אמרתי 'אני אוהבת אתכם, אני מצטערת על כל השיפוטיות וההתנשאות שלי, בבקשה!!! תסלחו לי, תודה על מי שאתם ועל מה שאתם מביאים לעולם'.
אמרתי את זה כמה פעמים, שוב ושוב. ויותר ויותר הרגשתי איך הלב נפתח לי, ואיך התפיסה שלי לגבי האנשים שנמצאים שם משתנה.
קצת אח"כ פתאום הריקוד נפתח לי,פתאום התחלתי ליהנות, ופתאום הצלחתי לרקוד איך שאני אוהבת.
ואפילו הרגשתי נוח פתאום לרקוד באופן מאוד מיני, משוחרר, בלי לדפוק חשבון, בלי לפחד (ותוך כדי כך המשכתי לומר את המשפטים האלה בראשי).
ואף אחד לא נדבק אליי.
****************
זאת הייתה חוויה מאוד חזקה.
מאז ממש נפתחה לי ההסתכלות על עצמי עד כמה אני מבוססת בהתנשאות ושיפוטיות.
זה לא משמח שזה המצב, אבל כן משמח שאני רואה את זה.
(זה עדיין לא אומר שאני צריכה ללכת למקומות שפחות נעים לי בהם מלכתחילה. יכול להיות שלא אלך שוב למסיבה הזאת.
אבל עדיין מה שקרה שם היה מבחינתי חוויה מכוננת...)
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
יש עוד הרבה. לילה טוב בינתיים....
תודה למי שקורא
תודה למי שקורא
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
-
- הודעות: 1097
- הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
- דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אני גם קוראת , זה ממש מעניין. תודה שאת משתפת.
@}
@}
-
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אהבת, עכשיו שאני יודעת שכבר קראת את התשובה שלי, ערכתי אותה.
-
- הודעות: 27
- הצטרפות: 13 נובמבר 2009, 12:03
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
יש עוד הרבה. לילה טוב בינתיים....
מחכה לעוד. - עוזר לי לקרוא אותך ומאוד אמיץ ונדיב ממך לשתף.
מחכה לעוד. - עוזר לי לקרוא אותך ומאוד אמיץ ונדיב ממך לשתף.
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
מדהים לשמוע על התהליך, דרך צלחה! ובבקשה המשיכי לשתף.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה אהבת
על כל השיתוף ועל התשובה בשבילי
עוד לפני שקראתי אותה, השתמשתי אמש בארבעת המשפטים כמנטרה כשלא הצלחתי להירדם אתמול בלילה ובלי לפרט יותר מדי, זה עזר לי לא להתעצבן על הגורם שהפריע לי לישון אלא לאהוב אותו!
אני לא מבינה עד הסוף את השיטה הזו, את דרך החיים הזו
ובדרך כלל לא ממהרת לאמץ תורות חדשות
אבל משהו באינטואיציה שלי אומר לי שכדאי, שזה משהו טוב ולא סתם שטות רוח'נית.
אז תודה לך על השיתוף, מחכה לעוד סיפורים
שיבולת
על כל השיתוף ועל התשובה בשבילי
עוד לפני שקראתי אותה, השתמשתי אמש בארבעת המשפטים כמנטרה כשלא הצלחתי להירדם אתמול בלילה ובלי לפרט יותר מדי, זה עזר לי לא להתעצבן על הגורם שהפריע לי לישון אלא לאהוב אותו!
אני לא מבינה עד הסוף את השיטה הזו, את דרך החיים הזו
ובדרך כלל לא ממהרת לאמץ תורות חדשות
אבל משהו באינטואיציה שלי אומר לי שכדאי, שזה משהו טוב ולא סתם שטות רוח'נית.
אז תודה לך על השיתוף, מחכה לעוד סיפורים
שיבולת
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
היי אהבת, להבנתי השיטה הזאת אומרת לשלוח אהבה לכולם, לקבל את כולם, גם את השליליות, גם את ההתנגדות. הדוגמא שהבאת עם המסיבה היא קלה, כי אף אחד באמת לא עשה משהו אישי נגדך, מלבד מבטים שפירשת כחודרניים. השאלה איך שולחים אהבה למישהו שפגע בך? ברגעים מסוימים אני יכולה לחוש חמלה כלפי מי שפגע בי ולהבין את החולשות שלו, אבל להגיד לו שאני אוהבת אותו קשה לי.
מול הבית שלנו גרים שני בחורים עבריינים, שאיני יודעת עדיין מה רמת העבריינות שלהם, אבל מכיוון שלא עשו משהו אישי נגדי אני ממש מצליחה להרגיש שאני אוהבת אותם, שנסיבות החיים הביאו אותם למה שהם, ונראה לי שבאמת העניינים שם רגועים. גם כשהיו התרחשויות אלימות בבית שלהם, הרגשתי שאני אוהבת אותם ושהם רק מנסים אותי לראות מתי אני אקרא למשטרה. בינתיים אף פעם לא עשיתי זאת.
גם אני זוכרת את הסיפור עם הפסיכיאטר והעבריינים שהוא ריפא. כפי שאמרתי, לא היה לו דבר אישי איתם וסך הכל הם היו נתונים להשפעות פחותות בגלל שהיו סגורים במוסד, ועל כן השפעתו היתה רבה עליו.
השיטה אכן מדהימה כי אתה משנה את נקודת מבטך, זה לא שמשהו משתנה באמת אלא נקודת המבט משתנה, ובעצם המציאות היא איך שאתה רואה אותה.
הכל מאוד מבלבל, אני לא יודעת איך לאהוב מישהו שפגע בי, למרות שלפי השיטה אני היא זו שגרמתי לו לא לאהוב אותי, ועל כך אני מבקשת ממנו סליחה. ותודה. זה מעצים אותי ועוטף אותי בהגנה מסוימת. כך אני לומדת לאהוב. האם גם תינוק או ילד שלא מקבל אהבה מהוריו אחראי לכך?
מול הבית שלנו גרים שני בחורים עבריינים, שאיני יודעת עדיין מה רמת העבריינות שלהם, אבל מכיוון שלא עשו משהו אישי נגדי אני ממש מצליחה להרגיש שאני אוהבת אותם, שנסיבות החיים הביאו אותם למה שהם, ונראה לי שבאמת העניינים שם רגועים. גם כשהיו התרחשויות אלימות בבית שלהם, הרגשתי שאני אוהבת אותם ושהם רק מנסים אותי לראות מתי אני אקרא למשטרה. בינתיים אף פעם לא עשיתי זאת.
גם אני זוכרת את הסיפור עם הפסיכיאטר והעבריינים שהוא ריפא. כפי שאמרתי, לא היה לו דבר אישי איתם וסך הכל הם היו נתונים להשפעות פחותות בגלל שהיו סגורים במוסד, ועל כן השפעתו היתה רבה עליו.
השיטה אכן מדהימה כי אתה משנה את נקודת מבטך, זה לא שמשהו משתנה באמת אלא נקודת המבט משתנה, ובעצם המציאות היא איך שאתה רואה אותה.
הכל מאוד מבלבל, אני לא יודעת איך לאהוב מישהו שפגע בי, למרות שלפי השיטה אני היא זו שגרמתי לו לא לאהוב אותי, ועל כך אני מבקשת ממנו סליחה. ותודה. זה מעצים אותי ועוטף אותי בהגנה מסוימת. כך אני לומדת לאהוב. האם גם תינוק או ילד שלא מקבל אהבה מהוריו אחראי לכך?
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
שאלה:האם את יושבת בקשר לארוע מסויים ומתרכזת בו ואומרת את המשפטים האלו
או אומרת מדי פעם,תוך כדי החיים וההתנהלות
האם לומר משפטים בדרך לעבודה, בתור,לפני שנרדמים במיטה,באמצע ישיבה מאוד משעממת חסרת תכלית וכגון אלה, יכול להועיל? או שצריך להתרכז בארוע או באדם הספיציפי?
ושאלה שניה:האם כשאת אומרת את המשפטים הנ"ל יש לך כוונה לנקות? את אומרת את זה עם הפילוסופיה שאת מאמינה שמאחרי זה, או פשוט אומרת בלי לחשוב יותר מדי ובלי דוקא אמונה גדולה?
או אומרת מדי פעם,תוך כדי החיים וההתנהלות
האם לומר משפטים בדרך לעבודה, בתור,לפני שנרדמים במיטה,באמצע ישיבה מאוד משעממת חסרת תכלית וכגון אלה, יכול להועיל? או שצריך להתרכז בארוע או באדם הספיציפי?
ושאלה שניה:האם כשאת אומרת את המשפטים הנ"ל יש לך כוונה לנקות? את אומרת את זה עם הפילוסופיה שאת מאמינה שמאחרי זה, או פשוט אומרת בלי לחשוב יותר מדי ובלי דוקא אמונה גדולה?
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
וואו זה מהדהד מאד עמוק.
איך קוראים לספר שמסביר את השיטה ?
איך קוראים לספר שמסביר את השיטה ?
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
האם גם תינוק או ילד שלא מקבל אהבה מהוריו אחראי לכך?
אמנם לא אהבת עולם, אבל רוצה לענות.. השיטה מיועדת לאנשים בוגרים ומודעים.
מילת המפתח בשיטה הזו היא מודעות. בלעדיה אין תיקון.
הילדים תפקידם רק להיות ילדים. האחריות למה שקורה סביבם היא לא שלהם מאחר ואין להם מודעות. מאחר ואין להם מודעות, אין להם גם אחריות
על המבוגרים סביבם.
ככה אני רואה את הדברים.
תודה רבה אהבת
אמנם לא אהבת עולם, אבל רוצה לענות.. השיטה מיועדת לאנשים בוגרים ומודעים.
מילת המפתח בשיטה הזו היא מודעות. בלעדיה אין תיקון.
הילדים תפקידם רק להיות ילדים. האחריות למה שקורה סביבם היא לא שלהם מאחר ואין להם מודעות. מאחר ואין להם מודעות, אין להם גם אחריות
על המבוגרים סביבם.
ככה אני רואה את הדברים.
תודה רבה אהבת
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
איך קוראים לספר שמסביר את השיטה ?
אפס מגבלות.
אפס מגבלות.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה, נעים לקרוא את התגובות.
אני מקווה שאני יכולה לענות על השאלות...
שיבולת,
תודה על השיתוף, אני שמחה שזה עבד בשבילך אתמו,ל ושמשהו בשיטה מרגיש לך כדאי.
אם יהיו לך עוד התנסויות, בבקשה תשתפי.
**********
אליענה, הדוגמא שהבאת עם המסיבה היא קלה, כי אף אחד באמת לא עשה משהו אישי נגדך
בגדול את צודקת, למרות שבשבילי זה לא היה קל בכלל.
מבחינתי זו הייתה פריצת דרך ענקית, מה שקרה שם. אני רצינית לגמרי !!!
בקשר לשאלתך אם אפשר לאהוב מישהו שממש פגע בי,
זה מעניין שבדיוק אתמול חשבתי על אותה שאלה.
בדיוק גם אני אמרתי לעצמי שלא ראיתי דוגמה בספר על יישום השיטה מול פגיעה אישית חמורה. (אולי בהמשך הספר, עדיין לא סיימתי אותו).
חשבתי האם בחורה שעברה אונס למשל תוכל ליישם את זה בדיעבד מול התוקפים שלה. האם אני הייתי יכולה?
אין לי תשובה ברורה.
אני מניחה שזה כן אמור לעבוד גם במקרה כזה.
אולי זה יהיה קשה ליישום. כי מי שעבר פגיעה קשה יתקשה לומר לפוגע 'אני אוהב אותך' ו'אני מצטער' ו'תודה'.
רוב הסיכויים שאצל רוב האנשים שנפגעו תהיה התנגדות לעשות את זה.
אך אני משערת שאם בכל זאת יעשו את זה, אולי אפילו בחוסר חשק, אבל כן ינסו, תהיה לזה השפעה חיובית.
אני אשמח לשמוע אם מישהו כאן ניסה את זה על פגיעה משמעותית, ומה הייתה החוויה.
אני מקווה שאני יכולה לענות על השאלות...
שיבולת,
תודה על השיתוף, אני שמחה שזה עבד בשבילך אתמו,ל ושמשהו בשיטה מרגיש לך כדאי.
אם יהיו לך עוד התנסויות, בבקשה תשתפי.
**********
אליענה, הדוגמא שהבאת עם המסיבה היא קלה, כי אף אחד באמת לא עשה משהו אישי נגדך
בגדול את צודקת, למרות שבשבילי זה לא היה קל בכלל.
מבחינתי זו הייתה פריצת דרך ענקית, מה שקרה שם. אני רצינית לגמרי !!!
בקשר לשאלתך אם אפשר לאהוב מישהו שממש פגע בי,
זה מעניין שבדיוק אתמול חשבתי על אותה שאלה.
בדיוק גם אני אמרתי לעצמי שלא ראיתי דוגמה בספר על יישום השיטה מול פגיעה אישית חמורה. (אולי בהמשך הספר, עדיין לא סיימתי אותו).
חשבתי האם בחורה שעברה אונס למשל תוכל ליישם את זה בדיעבד מול התוקפים שלה. האם אני הייתי יכולה?
אין לי תשובה ברורה.
אני מניחה שזה כן אמור לעבוד גם במקרה כזה.
אולי זה יהיה קשה ליישום. כי מי שעבר פגיעה קשה יתקשה לומר לפוגע 'אני אוהב אותך' ו'אני מצטער' ו'תודה'.
רוב הסיכויים שאצל רוב האנשים שנפגעו תהיה התנגדות לעשות את זה.
אך אני משערת שאם בכל זאת יעשו את זה, אולי אפילו בחוסר חשק, אבל כן ינסו, תהיה לזה השפעה חיובית.
אני אשמח לשמוע אם מישהו כאן ניסה את זה על פגיעה משמעותית, ומה הייתה החוויה.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אני לא יודעת איך לאהוב מישהו שפגע בי, למרות שלפי השיטה אני היא זו שגרמתי לו לא לאהוב אותי, ועל כך אני מבקשת ממנו סליחה.
איך שאני מבינה את זה, לא רק שאני גרמתי לו לא לאהוב אותי -
אלא זו אני שיוצרת את המציאות. את כולה.
אני זו גם שיצרתי את כל מהלך החיים של אותו אדם, את כל הפגיעות שהוא חווה בחייו, את כל הכאב שלו, את כל מה שהוביל אותו לנהוג כפי שנהג.
את כל הכאבים שלו והחטאים שלו, אני יצרתי.
ולפי הבנתי אפילו יותר מזה - אני זו שיצרתי אותו. אני זו שבראתי אותו.
כל מה שקיים ביקום זו הבריאה שלי.
עכשיו, זה משהו שקשה להסביר בהגיון. אני מבינה את זה מבפנים.
אני יצרתי אותך אליענה, ואני יצרתי את כל נסיבות חייך, ואני יצרתי את הפגיעה שלך ששאלת עליה, ואני יצרתי את השאלות שלך.
על כל דבר מכאיב שיצרתי בחייך אני מצטערת, ועליי לבקש ממך סליחה על כך.
זה מעורר תהייה: מה הכוונה שאני יצרתי.
האם אני היוצרת וכולם יצירים שלי?
ובכן כן.
מצד שני, מנקודת מבטך, את היוצרת ואני יצירה שלך.
איך ייתכן שגם את היוצרת שלי וגם אני היוצרת שלך?
את זה אני לא יכולה להסביר בהגיון.
אני מבינה שאנחנו גם לא אמורים להתעסק במה שמישהו אחר יוצר או יצר.
כל אחד להבנתי אמור לתפוס את הדברים כך: מבחינתי - זה אני, וכל מה שמסביבי זה מאה אחוז בריאה שלי, זה מאה אחוז אחריות שלי.
אם כל אחד יבין שהוא היוצר, שהוא הבורא - זה ישנה לגמרי את ההתנהלות בעולם.
לא עוד קורבנות, לא עוד האשמה.
ברגע שאין קורבנות ואין האשמה, אז גם מפסיקים להתגונן, מפסיקים לפגוע.
אני חווה שיישום השיטה הזו יוצר בתוכי המון חמלה.
**************
בכל מקרה, מה שאני אומרת, אליענה,
שגם אם אני לא יודעת איך לאהוב מישהו שפגע בי -
כדאי לנסות.
כדאי לנסות לומר את המילים האלה. גם אם קשה ולא מתחברים אליהן.
אין מה להפסיד מפשוט לומר.
אם תנסי, תראי אם זה בכל זאת עושה לך משהו, ומה זה עושה לך.
איך שאני מבינה את זה, לא רק שאני גרמתי לו לא לאהוב אותי -
אלא זו אני שיוצרת את המציאות. את כולה.
אני זו גם שיצרתי את כל מהלך החיים של אותו אדם, את כל הפגיעות שהוא חווה בחייו, את כל הכאב שלו, את כל מה שהוביל אותו לנהוג כפי שנהג.
את כל הכאבים שלו והחטאים שלו, אני יצרתי.
ולפי הבנתי אפילו יותר מזה - אני זו שיצרתי אותו. אני זו שבראתי אותו.
כל מה שקיים ביקום זו הבריאה שלי.
עכשיו, זה משהו שקשה להסביר בהגיון. אני מבינה את זה מבפנים.
אני יצרתי אותך אליענה, ואני יצרתי את כל נסיבות חייך, ואני יצרתי את הפגיעה שלך ששאלת עליה, ואני יצרתי את השאלות שלך.
על כל דבר מכאיב שיצרתי בחייך אני מצטערת, ועליי לבקש ממך סליחה על כך.
זה מעורר תהייה: מה הכוונה שאני יצרתי.
האם אני היוצרת וכולם יצירים שלי?
ובכן כן.
מצד שני, מנקודת מבטך, את היוצרת ואני יצירה שלך.
איך ייתכן שגם את היוצרת שלי וגם אני היוצרת שלך?
את זה אני לא יכולה להסביר בהגיון.
אני מבינה שאנחנו גם לא אמורים להתעסק במה שמישהו אחר יוצר או יצר.
כל אחד להבנתי אמור לתפוס את הדברים כך: מבחינתי - זה אני, וכל מה שמסביבי זה מאה אחוז בריאה שלי, זה מאה אחוז אחריות שלי.
אם כל אחד יבין שהוא היוצר, שהוא הבורא - זה ישנה לגמרי את ההתנהלות בעולם.
לא עוד קורבנות, לא עוד האשמה.
ברגע שאין קורבנות ואין האשמה, אז גם מפסיקים להתגונן, מפסיקים לפגוע.
אני חווה שיישום השיטה הזו יוצר בתוכי המון חמלה.
**************
בכל מקרה, מה שאני אומרת, אליענה,
שגם אם אני לא יודעת איך לאהוב מישהו שפגע בי -
כדאי לנסות.
כדאי לנסות לומר את המילים האלה. גם אם קשה ולא מתחברים אליהן.
אין מה להפסיד מפשוט לומר.
אם תנסי, תראי אם זה בכל זאת עושה לך משהו, ומה זה עושה לך.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
האם גם תינוק או ילד שלא מקבל אהבה מהוריו אחראי לכך?
שוב, אני לא חושבת שאנחנו יכולים לומר על מישהו אחר שהוא אחראי על משהו.
בשיטה הזו כל אחד לומד על עצמו שהוא זה שאחראי.
מבחינתי, ברגע שאני שומעת על ילד שלא קיבל אהבה מהוריו - אני יודעת שאני אחראית לכך. אני זו שיצרתי את המצב הזה.
מבחינתך, אליענה, אם את מתחברת לזה - את תביני בינך לבין עצמך שזו את אחראית למצב של אותו ילד, ותיישמי את השיטה בהקשר לכך.
הילד הזה, כשהוא יגדל, אם הוא יהיה מודע ויתחבר לשיטה - הוא יוכל ליישם אותה, והוא יבין שהוא יצר את כל המציאות שלו, מאה אחוז שלה, ולא יהיו לו טענות כלפי הוריו.
ברור שברמה הארצית אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי שילדים כן יקבלו אהבה מהוריהם.
ברמה העמוקה של הדברים אז כן, הילד יצר את המציאות של עצמו.
למרות שהוא עדיין רק ילד. זה לא משנה. כי אנחנו לא מדברים על החלק המודע שלו. זה משהו עמוק יותר.
בזה אני מתייחסת, עתליה, גם למה שאת כתבת:
_השיטה מיועדת לאנשים בוגרים ומודעים.
מילת המפתח בשיטה הזו היא מודעות. בלעדיה אין תיקון.
הילדים תפקידם רק להיות ילדים. האחריות למה שקורה סביבם היא לא שלהם מאחר ואין להם מודעות. מאחר ואין להם מודעות, אין להם גם אחריות
על המבוגרים סביבם._
זה נכון ברמה המיידית.
אך בעומק - אנחנו, כולנו, מבוגרים, ילדים, לא משנה - כולנו יוצרים את המציאות שלנו. במאה אחוז.
בקיצור, אין אל מי לבוא בטענות.
שוב, אני לא חושבת שאנחנו יכולים לומר על מישהו אחר שהוא אחראי על משהו.
בשיטה הזו כל אחד לומד על עצמו שהוא זה שאחראי.
מבחינתי, ברגע שאני שומעת על ילד שלא קיבל אהבה מהוריו - אני יודעת שאני אחראית לכך. אני זו שיצרתי את המצב הזה.
מבחינתך, אליענה, אם את מתחברת לזה - את תביני בינך לבין עצמך שזו את אחראית למצב של אותו ילד, ותיישמי את השיטה בהקשר לכך.
הילד הזה, כשהוא יגדל, אם הוא יהיה מודע ויתחבר לשיטה - הוא יוכל ליישם אותה, והוא יבין שהוא יצר את כל המציאות שלו, מאה אחוז שלה, ולא יהיו לו טענות כלפי הוריו.
ברור שברמה הארצית אנחנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי שילדים כן יקבלו אהבה מהוריהם.
ברמה העמוקה של הדברים אז כן, הילד יצר את המציאות של עצמו.
למרות שהוא עדיין רק ילד. זה לא משנה. כי אנחנו לא מדברים על החלק המודע שלו. זה משהו עמוק יותר.
בזה אני מתייחסת, עתליה, גם למה שאת כתבת:
_השיטה מיועדת לאנשים בוגרים ומודעים.
מילת המפתח בשיטה הזו היא מודעות. בלעדיה אין תיקון.
הילדים תפקידם רק להיות ילדים. האחריות למה שקורה סביבם היא לא שלהם מאחר ואין להם מודעות. מאחר ואין להם מודעות, אין להם גם אחריות
על המבוגרים סביבם._
זה נכון ברמה המיידית.
אך בעומק - אנחנו, כולנו, מבוגרים, ילדים, לא משנה - כולנו יוצרים את המציאות שלנו. במאה אחוז.
- להבנתי - כל אחד מאיתנו הוא הישות האלוהית.
בקיצור, אין אל מי לבוא בטענות.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
ורק דימוי קטן שעלה לי לפני שאני ממשיכה בשיתוף - איך ייתכן שאם אני מנקה משהו בתוכי זה מנקה גם את כל שאר האנשים:
אמרנו שכל הזיכרונות משותפים לכל האנושות. והם אלה שיוצרים את הכאבים של כולנו.
אני רואה זאת כך:
זה כמו קובץ משותף (יש אפשרות כזאת בג'ימייל נדמה לי, נכון?). כזה שכל אחד שיש לו גישה אליו יכול גם לקרוא וגם לעשות בו שינויים.
נניח שלכל האנושות יש גישה לקובץ הזה.
אם למשל בקובץ הזה כתוב משהו כמו 'אהבה=סבל'.
מישהו מתישהו הכניס את זה לקובץ, ומאז זה ממשיך לרוץ.
כל אחד נכנס לקובץ, קורא את זה ומאמין ש'אהבה=סבל'.
עכשיו, תארו לכם שמתישהו אחד מאיתנו מחליט למחוק את המילים האלה מהקובץ?
הוא נכנס דרך המחשב שלו, ומוחק את המילים האלה, כאילו מהקובץ שנמצא אצלו.
אבל מעכשיו, כל מי שייכנס לקובץ הזה, לא ימצא שם את המשוואה הזאת.
ניקיתי אצלי = ניקיתי אצל כולם.
*************
זה דימוי שעוזר גם לי להבין.
אך להבנתי זה אפילו יותר מורכב מזה.
כי בכ"ז בדימוי שהבאתי לכאורה מישהו אחר רשם שם את המשוואה הזאת ובכוחי רק למחוק אותה.
אך לפי מה שאני מבינה מהשיטה - גם אם מישהו אחר רשם, זה אני רשמתי.
אפילו אם זה משהו שקרה לפני 5000 אלפים שנה - זה אני יצרתי את זה.
אני יכולה לומר 'אני מצטערת, בבקשה תסלח לי' גם לאנשים שחיו לפני 5000 שנה.
איך זה?
קשה להסביר.
אבל בפנים אני מבינה את זה.
אמרנו שכל הזיכרונות משותפים לכל האנושות. והם אלה שיוצרים את הכאבים של כולנו.
אני רואה זאת כך:
זה כמו קובץ משותף (יש אפשרות כזאת בג'ימייל נדמה לי, נכון?). כזה שכל אחד שיש לו גישה אליו יכול גם לקרוא וגם לעשות בו שינויים.
נניח שלכל האנושות יש גישה לקובץ הזה.
אם למשל בקובץ הזה כתוב משהו כמו 'אהבה=סבל'.
מישהו מתישהו הכניס את זה לקובץ, ומאז זה ממשיך לרוץ.
כל אחד נכנס לקובץ, קורא את זה ומאמין ש'אהבה=סבל'.
עכשיו, תארו לכם שמתישהו אחד מאיתנו מחליט למחוק את המילים האלה מהקובץ?
הוא נכנס דרך המחשב שלו, ומוחק את המילים האלה, כאילו מהקובץ שנמצא אצלו.
אבל מעכשיו, כל מי שייכנס לקובץ הזה, לא ימצא שם את המשוואה הזאת.
ניקיתי אצלי = ניקיתי אצל כולם.
*************
זה דימוי שעוזר גם לי להבין.
אך להבנתי זה אפילו יותר מורכב מזה.
כי בכ"ז בדימוי שהבאתי לכאורה מישהו אחר רשם שם את המשוואה הזאת ובכוחי רק למחוק אותה.
אך לפי מה שאני מבינה מהשיטה - גם אם מישהו אחר רשם, זה אני רשמתי.
אפילו אם זה משהו שקרה לפני 5000 אלפים שנה - זה אני יצרתי את זה.
אני יכולה לומר 'אני מצטערת, בבקשה תסלח לי' גם לאנשים שחיו לפני 5000 שנה.
איך זה?
קשה להסביר.
אבל בפנים אני מבינה את זה.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אני מקווה שאני לא קצת סוטה עם ההסברים האלה, כי התכוונתי בעיקר לספר על התנסויות אישיות שלי. (שירה, אשתדל לענות לך יותר מאוחר).
אז אספר עוד דבר:
סיפרתי שבימים הראשונים הייתי פונה בעיקר לישות האלוהית ואומרת 'אני אוהבת אותך, אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות' וכו'.
לא זוכרת איך, זה קצת השתנה והתחלתי לפנות לאנשים.
אני זוכרת שחשבתי על מישהו שהיה בן זוג שלי לפני כמה חודשים.
מאוד אהבנו אחד את השני, אך לא הצלחנו להסתדר.
בין השאר, יש לו נכות קשה בעקבות תאונה לפני 7 שנים, והוא מוגבל בכל מיני דברים.
למדתי אמנם לקבל את הנכות, אך היו מצבים שהיא השפיעה על יכולות שלו בכל מיני תחומים, וזה הפריע לי ותסכל אותי.
היו מצבים שהוא כעס עליי שאני לא מבינה אותו, כשאני חשבתי לעצמי 'אני הרי כלכך הולכת לקראתו, ואני לא אשמה שהוא נכה, אז במקום לנסות ללכת לקראתי גם, הוא עוד כועס עליי?'
עכשיו התחלתי לומר לו את המשפטים האלה.
אמרתי את המשפטים בתוספת המשפט שהוספתי (אני אוהבת אותך, אתה בן אדם גדול, אני מצטערת, בבקשה תסלח לי, תודה).
וכשאמרתי 'אני מצטערת' פירטתי על כל מיני דברים שאני מצטערת - אני מצטערת שלא הבנתי אותך, אני מצטערת על הכאבים שלך, אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את הנכות שלך.
ופתאום זה הלם - בי: אני יצרתי את הנכות שלו !
הרי חשבתי כל הזמן 'זה לא פייר איך שהוא מתנהג אליי, אני לא אשמה בנכות שלו'.
ופתאום הבנתי: כן. זו אני יצרתי את הנכות שלו.
זה ביטוי חיצוני לנכות שלי.
אני לגמרי לגמרי לגמרי יצרתי את הנכות שלו.
לא. זו לא אשמה. זו הבנה.
אין כאן שום אשמה.
אני פשוט התחלתי לבכות. חזרתי על המשפטים האלה שוב ושוב ובכיתי בלי הפסקה. במשך איזו שעה שלמה.
יותר ויותר נהיה לי ברור שהנכות שלי יצרה את הנכות שלו.
שהכל הוא יצירה שלי.
שיש לי בהחלט על מה להצטער ולבקש סליחה.
נדמה לי שאז פעם ראשונה הבנתי לעומק מה שהשיטה הזו אומרת.
(אבל כל הזמן נדמה לי שלא משנה בכמה מילים אני משתמשת, אני לא מצליחה ממש להסביר).
**************
בכל אופן, זה היה כלכך חזק וכלכך עוצמתי, שלא יכולתי שלא לחשוב שזה פשוט חייב להשפיע עליו.
כלכך הרבה אהבה הרגשתי אליו, וכלכך הרבה חמלה, ושלחתי כלכך הרבה סליחה וניקוי, שהרגשתי שלא יכול להיות שהוא לא מרגיש את זה עכשיו.
אני לא יודעת אם הוא הרגיש את זה. אם זה השפיע עליו. אנחנו לא בקשר כרגע כדי לא להתבלבל.
אני רק מקווה.
אבל *חשוב תמיד לזכור - שאנחנו לא עושים את זה כדי לרפא את האחר, אנחנו עושים את זה כדי לרפא את עצמנו.
כדי לרפא בתוך עצמנו את מה שאנחנו רואים באחר - ובעצם קיים בנו.*
כשזה יקרה - ה'אחר' יתרפא גם הוא באופן טבעי.
*************
אני איכשהו מרגישה שאותי זה מרפא.
אני מרגישה שזה פותח לי את הלב, אני מצליחה הרבה יותר להרגיש אהבה לאנשים, הרבה יותר חמלה, הרבה יותר לראות אותם.
הרבה יותר ענווה.
מבחינתי זה כבר המון.
אז אספר עוד דבר:
סיפרתי שבימים הראשונים הייתי פונה בעיקר לישות האלוהית ואומרת 'אני אוהבת אותך, אני מצטערת על ההתנגדויות שלי למציאות' וכו'.
לא זוכרת איך, זה קצת השתנה והתחלתי לפנות לאנשים.
אני זוכרת שחשבתי על מישהו שהיה בן זוג שלי לפני כמה חודשים.
מאוד אהבנו אחד את השני, אך לא הצלחנו להסתדר.
בין השאר, יש לו נכות קשה בעקבות תאונה לפני 7 שנים, והוא מוגבל בכל מיני דברים.
למדתי אמנם לקבל את הנכות, אך היו מצבים שהיא השפיעה על יכולות שלו בכל מיני תחומים, וזה הפריע לי ותסכל אותי.
היו מצבים שהוא כעס עליי שאני לא מבינה אותו, כשאני חשבתי לעצמי 'אני הרי כלכך הולכת לקראתו, ואני לא אשמה שהוא נכה, אז במקום לנסות ללכת לקראתי גם, הוא עוד כועס עליי?'
עכשיו התחלתי לומר לו את המשפטים האלה.
אמרתי את המשפטים בתוספת המשפט שהוספתי (אני אוהבת אותך, אתה בן אדם גדול, אני מצטערת, בבקשה תסלח לי, תודה).
וכשאמרתי 'אני מצטערת' פירטתי על כל מיני דברים שאני מצטערת - אני מצטערת שלא הבנתי אותך, אני מצטערת על הכאבים שלך, אני מצטערת על החלק בתוכי שיצר את הנכות שלך.
ופתאום זה הלם - בי: אני יצרתי את הנכות שלו !
הרי חשבתי כל הזמן 'זה לא פייר איך שהוא מתנהג אליי, אני לא אשמה בנכות שלו'.
ופתאום הבנתי: כן. זו אני יצרתי את הנכות שלו.
זה ביטוי חיצוני לנכות שלי.
אני לגמרי לגמרי לגמרי יצרתי את הנכות שלו.
לא. זו לא אשמה. זו הבנה.
אין כאן שום אשמה.
אני פשוט התחלתי לבכות. חזרתי על המשפטים האלה שוב ושוב ובכיתי בלי הפסקה. במשך איזו שעה שלמה.
יותר ויותר נהיה לי ברור שהנכות שלי יצרה את הנכות שלו.
שהכל הוא יצירה שלי.
שיש לי בהחלט על מה להצטער ולבקש סליחה.
נדמה לי שאז פעם ראשונה הבנתי לעומק מה שהשיטה הזו אומרת.
(אבל כל הזמן נדמה לי שלא משנה בכמה מילים אני משתמשת, אני לא מצליחה ממש להסביר).
**************
בכל אופן, זה היה כלכך חזק וכלכך עוצמתי, שלא יכולתי שלא לחשוב שזה פשוט חייב להשפיע עליו.
כלכך הרבה אהבה הרגשתי אליו, וכלכך הרבה חמלה, ושלחתי כלכך הרבה סליחה וניקוי, שהרגשתי שלא יכול להיות שהוא לא מרגיש את זה עכשיו.
אני לא יודעת אם הוא הרגיש את זה. אם זה השפיע עליו. אנחנו לא בקשר כרגע כדי לא להתבלבל.
אני רק מקווה.
אבל *חשוב תמיד לזכור - שאנחנו לא עושים את זה כדי לרפא את האחר, אנחנו עושים את זה כדי לרפא את עצמנו.
כדי לרפא בתוך עצמנו את מה שאנחנו רואים באחר - ובעצם קיים בנו.*
כשזה יקרה - ה'אחר' יתרפא גם הוא באופן טבעי.
*************
אני איכשהו מרגישה שאותי זה מרפא.
אני מרגישה שזה פותח לי את הלב, אני מצליחה הרבה יותר להרגיש אהבה לאנשים, הרבה יותר חמלה, הרבה יותר לראות אותם.
הרבה יותר ענווה.
מבחינתי זה כבר המון.
-
- הודעות: 896
- הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
- דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
וואוו, איזה דף. תודה, אהבת עולם
-
- הודעות: 4315
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אהבת, תודה שאת משתפת.
הגישה הזאת מאוד מזכירה לי את מה שאמר רבי נחמן מברסלב (בעקבות הגמרא):
"כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי. נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם. ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם."
התחלתי לכתוב קצת על איך אני מבינה את זה אבל הסתבכתי ומחקתי זה מורכב כל כך.
מבחינתי קשור להבנה שהכל לטובה והכל בהשגחה פרטית.
הגישה הזאת מאוד מזכירה לי את מה שאמר רבי נחמן מברסלב (בעקבות הגמרא):
"כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי. נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעין בכל עת בתקון העולם. ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם."
התחלתי לכתוב קצת על איך אני מבינה את זה אבל הסתבכתי ומחקתי זה מורכב כל כך.
מבחינתי קשור להבנה שהכל לטובה והכל בהשגחה פרטית.
-
- הודעות: 896
- הצטרפות: 12 דצמבר 2004, 15:51
- דף אישי: הדף האישי של א_ל_א_ן*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
_אני אוהבת אותך
אני מצטערת
בבקשה תסלח לי
תודה_
פתאום אני חושבת על זה שיצא לי כבר כמה פעמים, לא רבות אמנם, לדבר כך לבן הקטן שלי.
אני מצטערת
בבקשה תסלח לי
תודה_
פתאום אני חושבת על זה שיצא לי כבר כמה פעמים, לא רבות אמנם, לדבר כך לבן הקטן שלי.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
שמתי לב שיש אנשים שמתקשים להתחבר לרעיון שאנחנו אחראים גם על כל מה שקורה בעולם.
ובטח על משהו שקרה הרבה לפני שנולדנו.
זה בסדר לדעתי.
מעבר לזה, שמתי לב שככל שאני מתרגלת - יותר קל לי להבין את הרעיון.
אני פתאום מרגישה ממש מבפנים איך זה עובד. איך אני באמת יוצרת.
**************
אני חושבת שהרעיון מעלה תהייה:
אם אני יצרתי את כל מה שקורה בעולם - אז איך אני משנה את זה?
אנחנו הרי לא יודעים איך לעשות את הפעולה ההפוכה. למחוק את היצירה שיצרנו.
איך אני מפסיקה את מלחמת המינים?
איך אני מפסיקה את הטבח בסוריה?
איך אני מפסיקה את כל העוולות שיש בעולם?
ואם אני מרגישה שאין לי את היכולת לשנות את זה - אז איך ייתכן שאני זו שיצרתי את זה?
כי היצירה הזו שיצרנו, לא בצורה מודעת יצרנו אותה, איזה חלק לא מודע בתוכנו יצר אותה.
ואם אין לי תקשורת עם החלק הלא מודע הזה - איך אני יכולה לשלוט בו?
אז ככה, איך שאני מבינה את זה:
באמת כל הדברים האלה נעשים מתוך חלקים שלא מודעים לנו.
ובאמת אין לנו דרך לשלוט בהם באופן ישיר.
אבל בעומק - זו כן יצירה שלנו.
וכן יש לנו יכולת לשנות.
איך?
בדיוק בדרך שהשיטה מציעה: לנקות.
לנקות. לנקות. לנקות.
ככל שאנחנו מנקים את עצמנו, את מאגרי הזיכרון שבתוכנו - מתנקים מאגרי הזיכרון של האנושות.
ואז מגיע הריפוי. שלנו. של האנושות.
אז גם אם אנחנו מרגישים קטנים וחסרי אונים מול מה שקורה בסוריה,
וגם אם אין לנו מושג מה אפשר לעשות במציאות הפיזית,
וגם אם אין לנו מושג איך להשפיע באופן רוחני או אנרגטי -
אז הנה, יש דבר 'קטן' שאנחנו יכולים לעשות, שהוא דבר גדול.
ובטח על משהו שקרה הרבה לפני שנולדנו.
זה בסדר לדעתי.
- אני חושבת שפשוט כדאי לומר את המשפטים. וזה כבר עושה את העבודה.
מעבר לזה, שמתי לב שככל שאני מתרגלת - יותר קל לי להבין את הרעיון.
אני פתאום מרגישה ממש מבפנים איך זה עובד. איך אני באמת יוצרת.
**************
אני חושבת שהרעיון מעלה תהייה:
אם אני יצרתי את כל מה שקורה בעולם - אז איך אני משנה את זה?
אנחנו הרי לא יודעים איך לעשות את הפעולה ההפוכה. למחוק את היצירה שיצרנו.
איך אני מפסיקה את מלחמת המינים?
איך אני מפסיקה את הטבח בסוריה?
איך אני מפסיקה את כל העוולות שיש בעולם?
ואם אני מרגישה שאין לי את היכולת לשנות את זה - אז איך ייתכן שאני זו שיצרתי את זה?
כי היצירה הזו שיצרנו, לא בצורה מודעת יצרנו אותה, איזה חלק לא מודע בתוכנו יצר אותה.
ואם אין לי תקשורת עם החלק הלא מודע הזה - איך אני יכולה לשלוט בו?
אז ככה, איך שאני מבינה את זה:
באמת כל הדברים האלה נעשים מתוך חלקים שלא מודעים לנו.
ובאמת אין לנו דרך לשלוט בהם באופן ישיר.
אבל בעומק - זו כן יצירה שלנו.
וכן יש לנו יכולת לשנות.
איך?
בדיוק בדרך שהשיטה מציעה: לנקות.
לנקות. לנקות. לנקות.
ככל שאנחנו מנקים את עצמנו, את מאגרי הזיכרון שבתוכנו - מתנקים מאגרי הזיכרון של האנושות.
ואז מגיע הריפוי. שלנו. של האנושות.
אז גם אם אנחנו מרגישים קטנים וחסרי אונים מול מה שקורה בסוריה,
וגם אם אין לנו מושג מה אפשר לעשות במציאות הפיזית,
וגם אם אין לנו מושג איך להשפיע באופן רוחני או אנרגטי -
אז הנה, יש דבר 'קטן' שאנחנו יכולים לעשות, שהוא דבר גדול.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
את הספר 'אפס מגבלות' כתב מורה רוחני ושמו ג'ו ויטלי, שלמד את השיטה מד"ר הו לן מהוואי.
הוא אמר שכשהוא מלמד את השיטה והוא מרגיש שאנשים לא מבינים - הוא מבין שיש לו מה לנקות.
כי גם זה שהם לא מבינים זה יצירה שלו.
ולכן מיד הוא אומר 'אני אוהב אותך. אני מצטער. בבקשה תסלח לי. תודה'.
(אני חושבת שהוא אומר את זה לישות האלוהית. אני אוהבת להגיד את זה לאנשים עצמם).
***************
עוד תהייה שהייתה לי:
האם לעשות את השיטה זה במקום לפעול?
נניח אני רואה עוול קורה - האם לא צריך לפעול במציאות? האם מספיק רק להגיד את המשפטים?
אז ככה, אני משערת *שאם אפשר לפעול - אז ברור שחשוב לפעול.
זה לא סותר את האמירה של המשפטים.*
אפשר לומר אותם לפני הפעולה, בזמן הפעולה ואחריה.
אם אי אפשר לפעול - בין שזה מסיבות חיצוניות שלא מאפשרות, בין שאני מרגיש שאין לי היכולת, הכוח, המשאבים וכו' -
אז רק להגיד.
לנקות. לנקות. לנקות.
************
יותר מזה,
לפעמים נדמה לנו שכדאי לעשות משהו במציאות, כשבפועל לא כדאי.
למשל שמתי לב, כשאנשים רָבִים לידי, אני רוצה לשנות את המצב, ולכן יש דחף להתערב. איזה צורך עז 'לעשות משהו בעניין'.
ההתערבות לא תמיד מועילה. לפעמים ההפך. לפעמים כל התערבות רק תלבה את האש.
אבל אם אני לא מתערבת, אני מרגישה לא טוב עם עצמי שאני נותנת לעניין להימשך בלי לעשות כלום.
אז עכשיו במקום לנסות להתערב בזמן שהאנשים רבים אני מתחילה לומר בתוכי את המשפטים האלה - כלפי האנשים, כלפי הישות האלוהית, כלפי עצמי.
מה שיפה כאן, שזה גם מונע ממני (לפעמים, כן? ) לעשות פעולות לא רצויות.
וגם שבאותו זמן זה גם עונה על הצורך שלי להרגיש ש'עשיתי משהו'.
(ואני משערת שזה באמת עושה, ואולי אפילו הרבה יותר מכל עשייה אחרת שהייתי עושה...)
הוא אמר שכשהוא מלמד את השיטה והוא מרגיש שאנשים לא מבינים - הוא מבין שיש לו מה לנקות.
כי גם זה שהם לא מבינים זה יצירה שלו.
ולכן מיד הוא אומר 'אני אוהב אותך. אני מצטער. בבקשה תסלח לי. תודה'.
(אני חושבת שהוא אומר את זה לישות האלוהית. אני אוהבת להגיד את זה לאנשים עצמם).
***************
עוד תהייה שהייתה לי:
האם לעשות את השיטה זה במקום לפעול?
נניח אני רואה עוול קורה - האם לא צריך לפעול במציאות? האם מספיק רק להגיד את המשפטים?
אז ככה, אני משערת *שאם אפשר לפעול - אז ברור שחשוב לפעול.
זה לא סותר את האמירה של המשפטים.*
אפשר לומר אותם לפני הפעולה, בזמן הפעולה ואחריה.
אם אי אפשר לפעול - בין שזה מסיבות חיצוניות שלא מאפשרות, בין שאני מרגיש שאין לי היכולת, הכוח, המשאבים וכו' -
אז רק להגיד.
לנקות. לנקות. לנקות.
************
יותר מזה,
לפעמים נדמה לנו שכדאי לעשות משהו במציאות, כשבפועל לא כדאי.
למשל שמתי לב, כשאנשים רָבִים לידי, אני רוצה לשנות את המצב, ולכן יש דחף להתערב. איזה צורך עז 'לעשות משהו בעניין'.
ההתערבות לא תמיד מועילה. לפעמים ההפך. לפעמים כל התערבות רק תלבה את האש.
אבל אם אני לא מתערבת, אני מרגישה לא טוב עם עצמי שאני נותנת לעניין להימשך בלי לעשות כלום.
אז עכשיו במקום לנסות להתערב בזמן שהאנשים רבים אני מתחילה לומר בתוכי את המשפטים האלה - כלפי האנשים, כלפי הישות האלוהית, כלפי עצמי.
מה שיפה כאן, שזה גם מונע ממני (לפעמים, כן? ) לעשות פעולות לא רצויות.
וגם שבאותו זמן זה גם עונה על הצורך שלי להרגיש ש'עשיתי משהו'.
(ואני משערת שזה באמת עושה, ואולי אפילו הרבה יותר מכל עשייה אחרת שהייתי עושה...)
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
הלכתי עם חברה לטייל לאורך חוף הים.
ואז הגענו למקום שהיו שם הרבה מכונות שחפרו בחוף.
החברה התחילה לומר 'אוף, גם פה חופרים, אי אפשר כבר, אני לא יכולה לראות את זה, תעזבו את החופים המסכנים שלנו...'
זה דבר שתמיד מייד יוצר אצלי ויברציות בגוף. הבטן מתחילה להתערבל לי.
הנושא הזה מאוד כאוב לי.
אז מה אני מתחילה בד"כ לעשות? גם להתלונן ולקטר. בדיוק כמו שהחברה התחילה.
האם זה עוזר משהו למישהו? לא. האם זה משנה את המצב? לא.
זה רק משאיר אותי בתחושה של חוסר אונים, ורק מלבה בתוכי את הפחד והכאב.
אז במקום זה התחלתי לפנות לאנשים שעושים את זה - אלה ש'יושבים שם למעלה' שיוזמים את הבנייה בחופים וכל מי שקשור אליהם,
ולהגיד להם:
"אני אוהבת אתכם.
אתם אנשים גדולים.
אני מצטערת (על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה. על החלק בתוכי שיצר את כל הכאבים והקשיים שלכם. על החלק בתוכי שיצר את הקושי שלכם לראות את ההשפעה של מה שאתם עושים. אני יודעת שאתם רוצים טוב, אני מצטערת שאני גרמתי לכם לעשות את זה...)
בבקשה תסלחו לי !
תודה."
אמרתי את זה להם כמה פעמים.
אח"כ אמרתי את המשפטים שוב והפניתי אותם לכל אלה שסובלים מהמצב הזה, וכואב להם, וגם להם אמרתי את זה כמה פעמים.
אח"כ אמרתי את המשפטים האלה והפניתי אותם לחופי הים, וגם מהם ביקשתי סליחה.
אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית.
אני רוצה להאמין שככל שאני אעשה את הניקוי הזה יותר ויותר,
ככל שאנשים נוספים יעשו את זה יותר ויותר -
נתחיל לראות גם השפעה חיצונית.
ואז הגענו למקום שהיו שם הרבה מכונות שחפרו בחוף.
החברה התחילה לומר 'אוף, גם פה חופרים, אי אפשר כבר, אני לא יכולה לראות את זה, תעזבו את החופים המסכנים שלנו...'
זה דבר שתמיד מייד יוצר אצלי ויברציות בגוף. הבטן מתחילה להתערבל לי.
הנושא הזה מאוד כאוב לי.
אז מה אני מתחילה בד"כ לעשות? גם להתלונן ולקטר. בדיוק כמו שהחברה התחילה.
האם זה עוזר משהו למישהו? לא. האם זה משנה את המצב? לא.
זה רק משאיר אותי בתחושה של חוסר אונים, ורק מלבה בתוכי את הפחד והכאב.
אז במקום זה התחלתי לפנות לאנשים שעושים את זה - אלה ש'יושבים שם למעלה' שיוזמים את הבנייה בחופים וכל מי שקשור אליהם,
ולהגיד להם:
"אני אוהבת אתכם.
אתם אנשים גדולים.
אני מצטערת (על החלק בתוכי שיצר את המצב הזה. על החלק בתוכי שיצר את כל הכאבים והקשיים שלכם. על החלק בתוכי שיצר את הקושי שלכם לראות את ההשפעה של מה שאתם עושים. אני יודעת שאתם רוצים טוב, אני מצטערת שאני גרמתי לכם לעשות את זה...)
בבקשה תסלחו לי !
תודה."
אמרתי את זה להם כמה פעמים.
אח"כ אמרתי את המשפטים שוב והפניתי אותם לכל אלה שסובלים מהמצב הזה, וכואב להם, וגם להם אמרתי את זה כמה פעמים.
אח"כ אמרתי את המשפטים האלה והפניתי אותם לחופי הים, וגם מהם ביקשתי סליחה.
אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית.
אני רוצה להאמין שככל שאני אעשה את הניקוי הזה יותר ויותר,
ככל שאנשים נוספים יעשו את זה יותר ויותר -
נתחיל לראות גם השפעה חיצונית.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
לאנשים שהם 'הרעים' הרבה פעמים כמובן יותר קשה לי לומר.
אני לפעמים ממש צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני שאני אומרת, כי אני מרגישה מחנק להגיד את זה.
לפעמים אני מרגישה 'לא, אני לא יכולה להגיד, לא לאלה'.
ואז אני משכנעת עצמי 'רק תגידי, אפילו בלי להרגיש. מה יש לך להפסיד'
לוקחת נשימה עמוקה ואומרת.
ואז זה מרגיש נכון.
ואח"כ אני שמה לב שיש לי אפילו משיכה יותר גדולה לומר את זה לצד ה'רע' מאשר לצד ה'טוב'.
לזה שפוגע אפילו יותר מלזה שנפגע.
שלזה שפוגע יש לי אפילו הרבה יותר מה להצטער מולו מאשר לזה שנפגע. קשה להסביר את זה.
כאילו אנשים בבסיס שלהם רוצים להיות טובים, ואם יצרתי מצב שבו הם לא - אז יש לי הרבה על מה לבקש מהם סליחה.
ופתאום יש לי יכולת לראות אותם באור אחר.
זה מרגיש מאוד חזק.
אני לפעמים ממש צריכה לקחת נשימה עמוקה לפני שאני אומרת, כי אני מרגישה מחנק להגיד את זה.
לפעמים אני מרגישה 'לא, אני לא יכולה להגיד, לא לאלה'.
ואז אני משכנעת עצמי 'רק תגידי, אפילו בלי להרגיש. מה יש לך להפסיד'
לוקחת נשימה עמוקה ואומרת.
ואז זה מרגיש נכון.
ואח"כ אני שמה לב שיש לי אפילו משיכה יותר גדולה לומר את זה לצד ה'רע' מאשר לצד ה'טוב'.
לזה שפוגע אפילו יותר מלזה שנפגע.
שלזה שפוגע יש לי אפילו הרבה יותר מה להצטער מולו מאשר לזה שנפגע. קשה להסביר את זה.
כאילו אנשים בבסיס שלהם רוצים להיות טובים, ואם יצרתי מצב שבו הם לא - אז יש לי הרבה על מה לבקש מהם סליחה.
ופתאום יש לי יכולת לראות אותם באור אחר.
זה מרגיש מאוד חזק.
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אהבת, תודה. מאוד מרגש לקרוא אותך.
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
_אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית._
אולי אצלך זה הרגיע משהו וגם זה לטובה
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל
קרי- הפגנות, עצומות, תביעות ייצוגיות, פוליטיקה
בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות
זאת הבעיה הכי גדולה להבנתי של הניו איג' והפוסט מודרניזם: במקום לקחת אחריות על המציאות, מנסים לראות את המציאות באופן שונה, אין אמת אחת וכל ה* הזה
זאת לדעתי בריחה מאחריות
רק כאשר כולנו, או לפחות רובנו נבין את הבעיות וגם נפעל ביחד כדי לתקן יהיה שינוי
יש ביננו כאלו שמודעים יותר לבעיות: לאיכות הסביבה, למערכת הבריאות, למערכת החינוך, לשחיתות, לכלכלה, לכיבוש וכו'
והתפקיד שלנו הוא להעיר ולהאיר לכל השאר כדי שנהפוך להיות "מסה קריטית"
הכוונה להבנתי היא לא מסה קריטית של אנשים שאכפת להם ומבינים ולכן הם עושים מדיטציות כדי להצליח להכיל את כל הרוע הזה בלי לחטוף התמוטטות עצבים
אלא מסה קריטית שמשתמטת בזעם הצודק שלה כדי להשפיע ולשנות
וזה בלי קשר לכך שאני נהנת לקרוא אותך אהבת עולם ועל כך תודה!
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית._
אולי אצלך זה הרגיע משהו וגם זה לטובה
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל
קרי- הפגנות, עצומות, תביעות ייצוגיות, פוליטיקה
בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות
זאת הבעיה הכי גדולה להבנתי של הניו איג' והפוסט מודרניזם: במקום לקחת אחריות על המציאות, מנסים לראות את המציאות באופן שונה, אין אמת אחת וכל ה* הזה
זאת לדעתי בריחה מאחריות
רק כאשר כולנו, או לפחות רובנו נבין את הבעיות וגם נפעל ביחד כדי לתקן יהיה שינוי
יש ביננו כאלו שמודעים יותר לבעיות: לאיכות הסביבה, למערכת הבריאות, למערכת החינוך, לשחיתות, לכלכלה, לכיבוש וכו'
והתפקיד שלנו הוא להעיר ולהאיר לכל השאר כדי שנהפוך להיות "מסה קריטית"
הכוונה להבנתי היא לא מסה קריטית של אנשים שאכפת להם ומבינים ולכן הם עושים מדיטציות כדי להצליח להכיל את כל הרוע הזה בלי לחטוף התמוטטות עצבים
אלא מסה קריטית שמשתמטת בזעם הצודק שלה כדי להשפיע ולשנות
וזה בלי קשר לכך שאני נהנת לקרוא אותך אהבת עולם ועל כך תודה!
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות
מתצפיות שלי על עצמי בעולם המעשה והעשייה, קל ללכת לאיבוד בשבילים של עשייה 'חשובה' בלתי פוסקת. ולנסות לשפר. ולנסות לתקן.
הקטע של 'לנסות' תמיד מזכיר לי סיפור זן שקראתי פעם:
תלמיד אומר למורה שלו שהוא מנסה לעשות מדיטציה ולא מצליח.
המורה מפיל את מניפה שלו על הרצפה ואומר לו לנסות הרים את המניפה.
התלמיד מתכופף אל המניפה מושיט אליה את היד - והמורה נוזף בו - לא! אמרתי לך לנסות להרים את המניפה!
ואז התלמיד הבין: אי אפשר לנסות להרים את המניפה.
ולפעמים כל הפעילויות הפוליטיות נראות לי כמו הרבה אנשים שמנסים לשנות את המציאות.
ויש בי המון חלקים שהזדהו אתך - הרוחניקים האלה, הם לא מבינים שאלה שבחלונות הגבוהים מבינים רק כוח.
אבל אני לא מבינה רק כוח. וכשאני מתבוננת באנשים סביבי - כמו שאהבת כתבה, פעמים כל כך רבות הם אנשים גדולים. יותר ממני, או אולי בדיוק כמוני.
אני לא מבינה רק כוח אז למה שאני אדבר בשפה שאני לא מבינה? האנשים סביבי לא מבינים רק כוח. הם עדינים כל כך ורגישים. למה שאדבר אתם בכוח?
התחלתי לקרוא קצת על nvc והוא מסביר קצת על השפה שלנו, שהוא קורא לה סטטית, ומראה איך היא יוצרת תקשורת שמבוססת על מניפולציות ואיומים במקום לתקשר את מה שאנחנו רוצים. בלי איום שזה חייב להתממש.
ואז הוא מסביר שזה גם קטע פוליטי. שיותר קל לשלוט באנשים שכל הזמן מרגישים לא בסדר. ומפחדים מהאלימות שנטועה כבר בשפה עצמה.
יש ביננו כאלו שמודעים יותר לבעיות: לאיכות הסביבה, למערכת הבריאות, למערכת החינוך, לשחיתות, לכלכלה, לכיבוש וכו'
מה זה אומר? האם אלה באמת בעיות? למה?
כן יש בינינו כאלו בעלי מצפון (אם יש כזה דבר) שמחווט כך שהטיפול של האנושות בנושאים אלה נראה לו בלתי נסבל. מעצבן. הוא רוצה אולי אפילו לפגוע בכל מי שנוהג כך.
לעומתו יש כאלה שמחווטים להפך. (אחרת הבעיות לא היו קורות) אז צריך להסביר לכולם את האמת של אלה שמחווטים באופן הראשון, ולצפות מהם מיד להסכים ולהירתם?
להסביר להם בשיטות של קוקה קולה? עם תשדירי רדיו וטלוויזיה? או ממש ללכת אחד אחד ולעשות חוגי בית, בסגנון עדות המחזירים בתשובה?
ומה עם המצפן הפנימי של האנשים האלה שזקוקים להסבר? אם הוא יגיד משהו שונה? האם הם בכלל מסוגלים להקשיב לו, או שהם מפוצצים בכאב?
אז את אלה שכואב להם לא נצרף למסה הקריטית?
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל
האם זה באמת נכון?
האם יש לנו דרך לדעת שזה באמת נכון?
ואיך אנחנו מתפקדים כשאנחנו פועלים מתוך הפרספקטיבה הזו?
ומי או מה היינו ללא האמונה הזאת?
יצא לי יותר תוקפני ממה שהתכוונתי, רק בגלל שאני מזדהה עם העמדה של פלונית. ולכן שולחת בכל זאת.
מתצפיות שלי על עצמי בעולם המעשה והעשייה, קל ללכת לאיבוד בשבילים של עשייה 'חשובה' בלתי פוסקת. ולנסות לשפר. ולנסות לתקן.
הקטע של 'לנסות' תמיד מזכיר לי סיפור זן שקראתי פעם:
תלמיד אומר למורה שלו שהוא מנסה לעשות מדיטציה ולא מצליח.
המורה מפיל את מניפה שלו על הרצפה ואומר לו לנסות הרים את המניפה.
התלמיד מתכופף אל המניפה מושיט אליה את היד - והמורה נוזף בו - לא! אמרתי לך לנסות להרים את המניפה!
ואז התלמיד הבין: אי אפשר לנסות להרים את המניפה.
ולפעמים כל הפעילויות הפוליטיות נראות לי כמו הרבה אנשים שמנסים לשנות את המציאות.
ויש בי המון חלקים שהזדהו אתך - הרוחניקים האלה, הם לא מבינים שאלה שבחלונות הגבוהים מבינים רק כוח.
אבל אני לא מבינה רק כוח. וכשאני מתבוננת באנשים סביבי - כמו שאהבת כתבה, פעמים כל כך רבות הם אנשים גדולים. יותר ממני, או אולי בדיוק כמוני.
אני לא מבינה רק כוח אז למה שאני אדבר בשפה שאני לא מבינה? האנשים סביבי לא מבינים רק כוח. הם עדינים כל כך ורגישים. למה שאדבר אתם בכוח?
התחלתי לקרוא קצת על nvc והוא מסביר קצת על השפה שלנו, שהוא קורא לה סטטית, ומראה איך היא יוצרת תקשורת שמבוססת על מניפולציות ואיומים במקום לתקשר את מה שאנחנו רוצים. בלי איום שזה חייב להתממש.
ואז הוא מסביר שזה גם קטע פוליטי. שיותר קל לשלוט באנשים שכל הזמן מרגישים לא בסדר. ומפחדים מהאלימות שנטועה כבר בשפה עצמה.
יש ביננו כאלו שמודעים יותר לבעיות: לאיכות הסביבה, למערכת הבריאות, למערכת החינוך, לשחיתות, לכלכלה, לכיבוש וכו'
מה זה אומר? האם אלה באמת בעיות? למה?
כן יש בינינו כאלו בעלי מצפון (אם יש כזה דבר) שמחווט כך שהטיפול של האנושות בנושאים אלה נראה לו בלתי נסבל. מעצבן. הוא רוצה אולי אפילו לפגוע בכל מי שנוהג כך.
לעומתו יש כאלה שמחווטים להפך. (אחרת הבעיות לא היו קורות) אז צריך להסביר לכולם את האמת של אלה שמחווטים באופן הראשון, ולצפות מהם מיד להסכים ולהירתם?
להסביר להם בשיטות של קוקה קולה? עם תשדירי רדיו וטלוויזיה? או ממש ללכת אחד אחד ולעשות חוגי בית, בסגנון עדות המחזירים בתשובה?
ומה עם המצפן הפנימי של האנשים האלה שזקוקים להסבר? אם הוא יגיד משהו שונה? האם הם בכלל מסוגלים להקשיב לו, או שהם מפוצצים בכאב?
אז את אלה שכואב להם לא נצרף למסה הקריטית?
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל
האם זה באמת נכון?
האם יש לנו דרך לדעת שזה באמת נכון?
ואיך אנחנו מתפקדים כשאנחנו פועלים מתוך הפרספקטיבה הזו?
ומי או מה היינו ללא האמונה הזאת?
יצא לי יותר תוקפני ממה שהתכוונתי, רק בגלל שאני מזדהה עם העמדה של פלונית. ולכן שולחת בכל זאת.
-
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תתחדשי על הבלוג!
יופי של דף.
תודה על השיתוף ועל כל המידע.
יופי של דף.
תודה על השיתוף ועל כל המידע.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
מאוד שמחה לקרוא את התגובות שלכן.
יש לי המון מה לכתוב, אך הרבה פעמים החוויה כ"כ פנימית שלא מוצאת את המילים.
גם מול השאלות שעולות כאן, לא תמיד מוצאת את המילים הנכונות לנסח את מה שאני מבינה ומרגישה.
דרך אגב,
אם יש בין הקוראים עוד כאלה שמתרגלים, אשמח אם תשתפו כאן גם.
הבלוג הזה פתוח לשיתופים של כולם.
יש לי המון מה לכתוב, אך הרבה פעמים החוויה כ"כ פנימית שלא מוצאת את המילים.
גם מול השאלות שעולות כאן, לא תמיד מוצאת את המילים הנכונות לנסח את מה שאני מבינה ומרגישה.
דרך אגב,
אם יש בין הקוראים עוד כאלה שמתרגלים, אשמח אם תשתפו כאן גם.
הבלוג הזה פתוח לשיתופים של כולם.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אתמול המשכתי לקרוא בספר 'אפס מגבלות' אחרי שכמה ימים לא קראתי.
תובנות נפלו כמו אסימונים, ושפכתי דמעות כמים.
אשתדל לספר עוד בהמשך.
תובנות נפלו כמו אסימונים, ושפכתי דמעות כמים.
אשתדל לספר עוד בהמשך.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אנסה לענות עכשיו על השאלה של שירה.
_שאלה:האם את יושבת בקשר לארוע מסויים ומתרכזת בו ואומרת את המשפטים האלו
או אומרת מדי פעם,תוך כדי החיים וההתנהלות
האם לומר משפטים בדרך לעבודה, בתור,לפני שנרדמים במיטה,באמצע ישיבה מאוד משעממת חסרת תכלית וכגון אלה, יכול להועיל? או שצריך להתרכז בארוע או באדם הספיציפי?_
שירה, אני לא בטוחה אם הבנתי בדיוק כ-ל מה שהתכוונת, אבל אספר לך איך ומתי אני אומרת את זה:
לרוב זה הרבה פעמים במשך היום. לא בהכרח עם תכנון מראש.
נניח פתאום עלתה לי מחשבה שלילית על מישהו.
או פתאום מישהו במציאות מעצבן אותי.
או קראתי בעיתון על אירוע מזעזע.
או פגשתי חבר שאמא שלו מאוד חולה.
וכו'.
בגלל התרגול של השיטה, נהייתי מאוד רגישה לרגע שבו עולה לי איזו מחשבה או הרגשה לא נעימה - וזה מיד סימן בשבילי להתחיל לתרגל.
לא משנה אם זה מתוך רחמים על מישהו, מתוך פחד ממשהו, מתוך כעס, מתוך טינה, מתוך שיפוטיות וכו' וכו'.
ברגע שמשהו או מישהו - במציאות או במחשבה - מעורר בי תחושה לא נעימה - אני מיד מתרגלת על זה.
כך יוצא שלפעמים במשך היום אני מתרגלת עשרות פעמים. (לרוב משתדלת על כל אדם או דבר לומר את המשפטים לפחות 3 פעמים ברצף).
לפעמים אין לי כוח או חשק, או שעולות בי התנגדויות, אז אני מתרגלת פחות.
זה גם בסדר.
אני מציעה לעשות רק כמה שיש חשק וכוח ולא יותר מזה.
עכשיו, יכול לקרות למשל שמיד כשאני מתעוררת בבוקר עוד לפני שאני בכלל קמה או אפילו לפני שפוקחת את העיניים - כבר עולה בי איזו מחשבה שלילית.
זה טיבן של מחשבות - מיד כשיש להן הזדמנות הן מתחילות להפגיז.
אז לפעמים מוצאת עצמי עוד לפני שקמתי כבר מתרגלת.
לפעמים גם לפני השינה. שזה זמן שבאות הרבה מחשבות - ואז יש לי הרבה הזדמנות לתרגל.
*****************
האמת, זו פעם ראשונה בחיים שאני רואה איזה *משהו חיובי בזה שהמוח שלי חושב כל הזמן וקופץ בלי הפסקה מדבר אחד לאחר.
כך זה נותן לי הזדמנות לתרגל על המון דברים אחד אחרי השני, ולנקות אותם*.
כלומר, מהוויה לא חיובית במיוחד של בלגן במוח - נהייתה הזדמנות אינסופית לתרגול וניקוי.
_שאלה:האם את יושבת בקשר לארוע מסויים ומתרכזת בו ואומרת את המשפטים האלו
או אומרת מדי פעם,תוך כדי החיים וההתנהלות
האם לומר משפטים בדרך לעבודה, בתור,לפני שנרדמים במיטה,באמצע ישיבה מאוד משעממת חסרת תכלית וכגון אלה, יכול להועיל? או שצריך להתרכז בארוע או באדם הספיציפי?_
שירה, אני לא בטוחה אם הבנתי בדיוק כ-ל מה שהתכוונת, אבל אספר לך איך ומתי אני אומרת את זה:
לרוב זה הרבה פעמים במשך היום. לא בהכרח עם תכנון מראש.
נניח פתאום עלתה לי מחשבה שלילית על מישהו.
או פתאום מישהו במציאות מעצבן אותי.
או קראתי בעיתון על אירוע מזעזע.
או פגשתי חבר שאמא שלו מאוד חולה.
וכו'.
בגלל התרגול של השיטה, נהייתי מאוד רגישה לרגע שבו עולה לי איזו מחשבה או הרגשה לא נעימה - וזה מיד סימן בשבילי להתחיל לתרגל.
לא משנה אם זה מתוך רחמים על מישהו, מתוך פחד ממשהו, מתוך כעס, מתוך טינה, מתוך שיפוטיות וכו' וכו'.
ברגע שמשהו או מישהו - במציאות או במחשבה - מעורר בי תחושה לא נעימה - אני מיד מתרגלת על זה.
כך יוצא שלפעמים במשך היום אני מתרגלת עשרות פעמים. (לרוב משתדלת על כל אדם או דבר לומר את המשפטים לפחות 3 פעמים ברצף).
לפעמים אין לי כוח או חשק, או שעולות בי התנגדויות, אז אני מתרגלת פחות.
זה גם בסדר.
אני מציעה לעשות רק כמה שיש חשק וכוח ולא יותר מזה.
- אפשר ממש לעבוד עם כל מחשבה מעיקה שעולה,
עכשיו, יכול לקרות למשל שמיד כשאני מתעוררת בבוקר עוד לפני שאני בכלל קמה או אפילו לפני שפוקחת את העיניים - כבר עולה בי איזו מחשבה שלילית.
זה טיבן של מחשבות - מיד כשיש להן הזדמנות הן מתחילות להפגיז.
אז לפעמים מוצאת עצמי עוד לפני שקמתי כבר מתרגלת.
לפעמים גם לפני השינה. שזה זמן שבאות הרבה מחשבות - ואז יש לי הרבה הזדמנות לתרגל.
*****************
האמת, זו פעם ראשונה בחיים שאני רואה איזה *משהו חיובי בזה שהמוח שלי חושב כל הזמן וקופץ בלי הפסקה מדבר אחד לאחר.
כך זה נותן לי הזדמנות לתרגל על המון דברים אחד אחרי השני, ולנקות אותם*.
כלומר, מהוויה לא חיובית במיוחד של בלגן במוח - נהייתה הזדמנות אינסופית לתרגול וניקוי.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אז הכיוון האסוצייטיבי זה כיוון אחד.
שהוא נהדר מבחינתי.
וזה אכן יכול לקרות במשך היום בכל רגע של היום.
או ברגעים מסוימים שיש למחשבות הרבה הזדמנות לעלות - כמו בזמן שטיפת כלים, בזמן נסיעה, לפני השינה וכו'....
בנוסף לדרך האסוציאטיבית אני לפעמים מתרגלת גם באופן יזום.
למשל אומרת לעצמי בזמן שטיפת כלים,
"בוא ניזכר איזה אנשים יש לי טינה כלפיהם" (אוי וי, הרשימה בלתי נגמרת.... )
ואני פשוט עוברת אחד אחד ועושה את זה כלפיהם.
(כפי שאמרתי, במצב של טינה כלפי מישהו, עושה לי מאוד טוב ומרפא להוסיף גם את המשפט 'אתה בן אדם גדול').
האמת, נדמה לי שבספר מתואר תרגול השיטה יותר מול אנשים שיש להם איזו 'בעיה' כמו מחלה או משהו,
אך כפי שסיפרתי, אני דווקא מוצאת את זה אפקטיבי במיוחד מול אנשים שיש לי עליהם מחשבות שליליות.
(ודרך אגב, יש אנשים שאני מנקה מולם שוב ושוב בהזדמנויות שונות, אם אני מרגישה שזה עדיין לא נקי לגמרי).
שהוא נהדר מבחינתי.
וזה אכן יכול לקרות במשך היום בכל רגע של היום.
או ברגעים מסוימים שיש למחשבות הרבה הזדמנות לעלות - כמו בזמן שטיפת כלים, בזמן נסיעה, לפני השינה וכו'....
בנוסף לדרך האסוציאטיבית אני לפעמים מתרגלת גם באופן יזום.
למשל אומרת לעצמי בזמן שטיפת כלים,
"בוא ניזכר איזה אנשים יש לי טינה כלפיהם" (אוי וי, הרשימה בלתי נגמרת.... )
ואני פשוט עוברת אחד אחד ועושה את זה כלפיהם.
(כפי שאמרתי, במצב של טינה כלפי מישהו, עושה לי מאוד טוב ומרפא להוסיף גם את המשפט 'אתה בן אדם גדול').
האמת, נדמה לי שבספר מתואר תרגול השיטה יותר מול אנשים שיש להם איזו 'בעיה' כמו מחלה או משהו,
אך כפי שסיפרתי, אני דווקא מוצאת את זה אפקטיבי במיוחד מול אנשים שיש לי עליהם מחשבות שליליות.
(ודרך אגב, יש אנשים שאני מנקה מולם שוב ושוב בהזדמנויות שונות, אם אני מרגישה שזה עדיין לא נקי לגמרי).
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
אני חושבת שאני יכולה לסכם 3 צורות לעבוד עם השיטה:
1) מול דברים חזקים שעולים מולנו ביומיום שמטרידים אותנו (כאב של מישהו אחר, משהו שמעורר בנו רגש חזק לא נעים...)
2) אסוציאטיבית מול כל מחשבה לא נעימה שעולה
3) באופן יזום - להיזכר באנשים שיש לנו עליהם מחשבות שליליות, או אנשים שאנחנו מכירים שיש להם 'בעיות', או צרות שיש בעולם - ולנקות אותם אחד אחרי השני
1) מול דברים חזקים שעולים מולנו ביומיום שמטרידים אותנו (כאב של מישהו אחר, משהו שמעורר בנו רגש חזק לא נעים...)
2) אסוציאטיבית מול כל מחשבה לא נעימה שעולה
3) באופן יזום - להיזכר באנשים שיש לנו עליהם מחשבות שליליות, או אנשים שאנחנו מכירים שיש להם 'בעיות', או צרות שיש בעולם - ולנקות אותם אחד אחרי השני
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
ושאלה שניה:האם כשאת אומרת את המשפטים הנ"ל יש לך כוונה לנקות? את אומרת את זה עם הפילוסופיה שאת מאמינה שמאחרי זה, או פשוט אומרת בלי לחשוב יותר מדי ובלי דוקא אמונה גדולה?
שירה, רוב הזמן יש לי כוונה לנקות.
לפעמים אני מתחילה להגיד ואז המחשבות נודדות, אז יוצא שאני אומרת בלי לחשוב יותר מדי.
בגלל זה אני מעדיפה לא רק להגיד את המשפטים כמו שהם, אלא להוסיף פירוט על חלק מהסעיפים (כפי שכבר הסברתי),
כי אז זה לא הופך לאוטומטי, אלא יש מחשבה והתכוונות במה שאומרים.
אבל יכול להיות, יכול להיות, *שגם אם פשוט אומרים את זה שוב ושוב - בלי לחשוב על הכוונה, ואפילו בלי לכוון למשהו מסוים -
יכול להיות שגם לזה יש אפקט חיובי*.
אני כמובן אשמח לשמוע פידבקים מאחרים שמתנסים.
איך אתם חווים את זה?
שירה, רוב הזמן יש לי כוונה לנקות.
לפעמים אני מתחילה להגיד ואז המחשבות נודדות, אז יוצא שאני אומרת בלי לחשוב יותר מדי.
בגלל זה אני מעדיפה לא רק להגיד את המשפטים כמו שהם, אלא להוסיף פירוט על חלק מהסעיפים (כפי שכבר הסברתי),
כי אז זה לא הופך לאוטומטי, אלא יש מחשבה והתכוונות במה שאומרים.
אבל יכול להיות, יכול להיות, *שגם אם פשוט אומרים את זה שוב ושוב - בלי לחשוב על הכוונה, ואפילו בלי לכוון למשהו מסוים -
יכול להיות שגם לזה יש אפקט חיובי*.
אני כמובן אשמח לשמוע פידבקים מאחרים שמתנסים.
איך אתם חווים את זה?
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
עוד שיתופים מדברים טובים שקרו לי עם השיטה בהמשך...
(וגם, בתקווה, תשובה ל'פלונית')
(וגם, בתקווה, תשובה ל'פלונית')
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
בוקר טוב אהבתנו, אני שוקלת לקנות את הספר "אפס מגבלות", מה שבעבר לא הייתי שוקלת אלא קונה מיד ,
היום אני שבעה ומפוקחת , לא קופצת על כל שיטה חדשה ורעיון חדש..
האם הוא שווה את ערכו בכסף וזמן? יום טוב,
היום אני שבעה ומפוקחת , לא קופצת על כל שיטה חדשה ורעיון חדש..
האם הוא שווה את ערכו בכסף וזמן? יום טוב,
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
וואוו, איזה דף. תודה, אהבת עולם
גם ממני.
גם ממני.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה רבה .
היום בחנות.
המוכר לא נחמד. מחמיץ פנים.
אני שואלת אותו משהו והוא עונה בצורה לא נעימה.
אני חוזרת לנבור בחנות בתחושה של 'אני לא באה לחנות הזאת יותר',
ותוך כדי אומרת לעצמי תעשי הואופונופונו.
לא ממש בא לי, אבל אני עושה בכל זאת.
אומרת כמה פעמים את המשפטים.
לא ממש מרגישה שונה אחרי שאמרתי.
אח"כ ניגשת חזרה למוכר להשלים את הקניה.
פתאום אני מרגישה ממנו משהו מרוכך יותר.
הוא מתנצל. מסביר את עצמו.
מושיט לי יד ללחיצה.
נותן לי משהו קטן במתנה.
נפרד ממני בחיוך.
אם זה בגלל ההאופונופונו? אני לא יודעת.
בכל זאת השינוי היה מאוד ברור. לא הרגיש כמשהו מקרי.
אבל אם זה באמת בגלל ההאופונופונו, אז זה ממש קסם - כי אני אפילו לא ממש הצלחתי להתכוון למילים שאמרתי.
היום בחנות.
המוכר לא נחמד. מחמיץ פנים.
אני שואלת אותו משהו והוא עונה בצורה לא נעימה.
אני חוזרת לנבור בחנות בתחושה של 'אני לא באה לחנות הזאת יותר',
ותוך כדי אומרת לעצמי תעשי הואופונופונו.
לא ממש בא לי, אבל אני עושה בכל זאת.
אומרת כמה פעמים את המשפטים.
לא ממש מרגישה שונה אחרי שאמרתי.
אח"כ ניגשת חזרה למוכר להשלים את הקניה.
פתאום אני מרגישה ממנו משהו מרוכך יותר.
הוא מתנצל. מסביר את עצמו.
מושיט לי יד ללחיצה.
נותן לי משהו קטן במתנה.
נפרד ממני בחיוך.
אם זה בגלל ההאופונופונו? אני לא יודעת.
בכל זאת השינוי היה מאוד ברור. לא הרגיש כמשהו מקרי.
אבל אם זה באמת בגלל ההאופונופונו, אז זה ממש קסם - כי אני אפילו לא ממש הצלחתי להתכוון למילים שאמרתי.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
פלוני אלמונית, בקשר לספר, אשתדל לענות מחר. צריכה עכשיו לסיים.
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה רבה!!!!
אשמח גם לשיתופים כאלה מעצים ומעודד להמשיך לעשות..
אשמח גם לשיתופים כאלה מעצים ומעודד להמשיך לעשות..
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
וואוו, איזה דף. תודה, אהבת עולם
כן, כל כך
כן, כל כך
-
- הודעות: 27
- הצטרפות: 13 נובמבר 2009, 12:03
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
_תודה רבה!!!!
אשמח גם לשיתופים כאלה מעצים ומעודד להמשיך לעשות.._
אשמח גם לשיתופים כאלה מעצים ומעודד להמשיך לעשות.._
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה על ההסברים
נראה שאת חווה באופן אישי דברים משמעותיים לרוב באיך שאת מרגישה את העולם.
ניסיתי קצת לתרגל את זה. אבל באמת אני מתקשה מאוד להבין ולקבל את העיקרון של הניקוי הזה. יכול להיות שבלעדי ההבנה או ההסכמה לעיקרון הזה זה בכלל לא מתאפשר.
נראה שאת חווה באופן אישי דברים משמעותיים לרוב באיך שאת מרגישה את העולם.
ניסיתי קצת לתרגל את זה. אבל באמת אני מתקשה מאוד להבין ולקבל את העיקרון של הניקוי הזה. יכול להיות שבלעדי ההבנה או ההסכמה לעיקרון הזה זה בכלל לא מתאפשר.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
מה לגבי תחושות קשות שעולות לגבי עצמך- פגיעות, חרדת נטישה, הבכת הסובבים במפגשים חברתיים (לא בכוונה)?
האם גם אז אומר את המשפטים כלפי היישות האלוהית?
האם גם אז אומר את המשפטים כלפי היישות האלוהית?
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
_מה לגבי תחושות קשות שעולות לגבי עצמך- פגיעות, חרדת נטישה, הבכת הסובבים במפגשים חברתיים (לא בכוונה)?
האם גם אז אומר את המשפטים כלפי היישות האלוהית?_
האם גם אז אומר את המשפטים כלפי היישות האלוהית?_
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
תודה על הדף הנהדר. קראתי בזמנו את הדף 100 אחוז אחריות, התחבר לי, אבל לא היה לגמרי היה מובן לי היישום.
את מסבירה את זה נהדר.
_אני רוצה להאמין שככל שאני אעשה את הניקוי הזה יותר ויותר,
ככל שאנשים נוספים יעשו את זה יותר ויותר -
נתחיל לראות גם השפעה חיצונית._
אני מאוד מאמינה בזה. כל אחד עושה צעד קטן. משנה את עצמו. זה כל מה שביכולתנו לעשות.
כמה נפלא האינטרנט עם כל המגרעות שלו. רק אתמול דיברתי על זה עם בן זוגי, על הסכנות הנסתרות מעיננו התמימות, והנה באת לי היום עם הדף הזה והבאת לי שוב את החלק הטוב שבו. כמו שהדוגמה הנפלאה שנתת על הקובץ המשותף.
אתחיל לתרגל ואם יהיה הארות, אשמח לשתף אתך, אתכן, אתכם על כך.
המנטרה שלי עד היום הייתה המילה אהבה. כל פעם שהרגשתי רע, מהמצב ובן אדם, התחלתי להגיד בראשי שוב ושוב - אהבה.
אנסה להרחיב זאת לארבעה המשפטים האלו שנשמעים לי נהדר.
את מסבירה את זה נהדר.
_אני רוצה להאמין שככל שאני אעשה את הניקוי הזה יותר ויותר,
ככל שאנשים נוספים יעשו את זה יותר ויותר -
נתחיל לראות גם השפעה חיצונית._
אני מאוד מאמינה בזה. כל אחד עושה צעד קטן. משנה את עצמו. זה כל מה שביכולתנו לעשות.
כמה נפלא האינטרנט עם כל המגרעות שלו. רק אתמול דיברתי על זה עם בן זוגי, על הסכנות הנסתרות מעיננו התמימות, והנה באת לי היום עם הדף הזה והבאת לי שוב את החלק הטוב שבו. כמו שהדוגמה הנפלאה שנתת על הקובץ המשותף.
אתחיל לתרגל ואם יהיה הארות, אשמח לשתף אתך, אתכן, אתכם על כך.
המנטרה שלי עד היום הייתה המילה אהבה. כל פעם שהרגשתי רע, מהמצב ובן אדם, התחלתי להגיד בראשי שוב ושוב - אהבה.
אנסה להרחיב זאת לארבעה המשפטים האלו שנשמעים לי נהדר.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
נהנית מהתגובות. תודה !
רק דבר אחד, כל הפלוניות והאלמוניות, אנא אנא אנא - בחרו לכן איזה כינוי, כדי שאדע להבחין ביניכן.
חן חן.
*************
_אני שוקלת לקנות את הספר "אפס מגבלות", מה שבעבר לא הייתי שוקלת אלא קונה מיד ,
היום אני שבעה ומפוקחת , לא קופצת על כל שיטה חדשה ורעיון חדש..
האם הוא שווה את ערכו בכסף וזמן?_
ובכן, תראי,
הספר בעיניי לא כתוב כמו שאני הייתי כותבת אותו.
הוא כתוב בצורה שאני הייתי קוראת לה 'נשית' - לא לינארי אלא מעגלי.
המחבר לא מסביר את השיטה בצורה מובנית, אלא מספר את הסיפור של עצמו, איך שמע על ד"ר הו לן,
איך נחשף לשיטה צעד ועוד צעד, תגובות מאנשים שתרגלו, מפגשים שלו עם ד"ר הו לן, חוזר לסיפור ההתחלתי של ד"ר הו לן במוסד הפסיכיאטרי וכו'.
אותי זה קצת תסכל.
כי מתחילת הספר חיפשתי 'איך בדיוק מתרגלים את הדבר הזה לעזאזל',
ולא מצאתי כתוב מיד בתחילת הספר איזו פסקה ברורה בנושא, אלא פשוט ליקטתי לעצמי מהספר טיפין טיפין כדי להבין.
יחד עם זאת,
אני מרגישה שהספר כן תורם לי הרבה.
התרגלתי לצורת הכתיבה, ואני בעיקר מפיקה מהקריאה בספר.
הוא מדרבן אותי לתרגול.
הוא נותן לי כל פעם זווית נוספת על התרגול, ומחשבה על אפשרויות נוספות שאפשר לעשות איתו.
הוא מחדד לי דברים יותר ויותר ושוב ושוב.
אני מרגישה שאני עוברת איתו תהליך נהדר.
בקיצור, למרות ההסתייגויות שכתבתי, מבחינתי הוא שווה כל שקל !
רק דבר אחד, כל הפלוניות והאלמוניות, אנא אנא אנא - בחרו לכן איזה כינוי, כדי שאדע להבחין ביניכן.
חן חן.
*************
_אני שוקלת לקנות את הספר "אפס מגבלות", מה שבעבר לא הייתי שוקלת אלא קונה מיד ,
היום אני שבעה ומפוקחת , לא קופצת על כל שיטה חדשה ורעיון חדש..
האם הוא שווה את ערכו בכסף וזמן?_
ובכן, תראי,
הספר בעיניי לא כתוב כמו שאני הייתי כותבת אותו.
הוא כתוב בצורה שאני הייתי קוראת לה 'נשית' - לא לינארי אלא מעגלי.
המחבר לא מסביר את השיטה בצורה מובנית, אלא מספר את הסיפור של עצמו, איך שמע על ד"ר הו לן,
איך נחשף לשיטה צעד ועוד צעד, תגובות מאנשים שתרגלו, מפגשים שלו עם ד"ר הו לן, חוזר לסיפור ההתחלתי של ד"ר הו לן במוסד הפסיכיאטרי וכו'.
אותי זה קצת תסכל.
כי מתחילת הספר חיפשתי 'איך בדיוק מתרגלים את הדבר הזה לעזאזל',
ולא מצאתי כתוב מיד בתחילת הספר איזו פסקה ברורה בנושא, אלא פשוט ליקטתי לעצמי מהספר טיפין טיפין כדי להבין.
יחד עם זאת,
אני מרגישה שהספר כן תורם לי הרבה.
התרגלתי לצורת הכתיבה, ואני בעיקר מפיקה מהקריאה בספר.
הוא מדרבן אותי לתרגול.
הוא נותן לי כל פעם זווית נוספת על התרגול, ומחשבה על אפשרויות נוספות שאפשר לעשות איתו.
הוא מחדד לי דברים יותר ויותר ושוב ושוב.
אני מרגישה שאני עוברת איתו תהליך נהדר.
בקיצור, למרות ההסתייגויות שכתבתי, מבחינתי הוא שווה כל שקל !
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
שיתוף נוסף:
פקחתי עיניים בבוקר ובשטף המחשבות שמיד עט על התודעה, נזכרתי במסעדה לא טעימה שאכלתי בה לאחרונה.
כמובן שנשארתי עם תחושה שלילית ביחס למסעדה הזאת.
כיוון שכבר כ"כ התרגלתי לתרגל את השיטה על כל דבר, אמרתי לעצמי רגע, אפשר לתרגל על זה.
בספר מתואר שאפשר לעשות את השיטה גם כדי לנקות אנרגיה של מקומות.
ד"ר הו לן מתייחס לכל יצור, לכל חפץ, לכל מקום - כאל דבר חי.
גם מהאולם שעמד לתת בו הרצאה הוא ביקש רשות.
אם הרגיש שנשארה שם אנרגיה לא טובה של אנשים שהיו בו, או שאנשים שביקרו שם לא העריכו מספיק את האולם ולכן הוא הרגיש לא מוערך -
הוא תרגל וביקש סליחה ונתן לו הערכה.
גם במרכז הפסיכיאטרי שעבד בו, שהיו מאושפזים בו פושעים חולי נפש שביצעו פשעים קשים מאוד -
זה מקום שהיה מאוד מדכא והייתה בו אנרגיה מאוד קשה, ואנשי צוות לא החזיקו שם מעמד.
הוא טען שניסו כמה פעמים לצבוע את הקירות, אבל הצבע כל פעם התקלף.
הוא אמר לקירות שהוא אוהב אותם. וביקש מהם סליחה.
אח"כ צבעו אותם שוב, והפעם הצבע נשאר.
הוא טוען שמה שכל דבר בעולם צריך זה אהבה.
גם חפצים.
גם אולמות.
גם קירות.
הם צריכים אהבה.
ציטוט מהספר:
_נכנסנו למסעדה והזמנו קפה.
כשהגענו לשם, המקום היה שקט.
לאט לאט זרמו אנשים פנימה והוא הפך הומה ורועש. האנרגיה במקום הלכה וגברה.
'אתה שם לב?' הוא שאל.
'המקום תוסס' אמרתי 'האנשים נראים מאושרים'.
'נכנסנו לכאן והבאנו איתנו את העצמי הנקי יותר שלנו. המקום מרגיש בזה' הוא אמר.
הוא סיפר לי על מסעדות באירופה שלא זכו ללקוחות רבים, אבל אחרי שהוא היה מבקר בהן, מספר הלקוות גדל.
הוא ניסה זאת בכמה מסעדות כדי לבדוק אם התופעה חזורת על עצמה.
ואכן, אותו הדבר קרה בכל פעם.
הוא נהג לגשת לבעלים של המסעדה ולומר 'ם אני וחברי נשב פה והעסקים שלך ישתפרו, תיתן לנו ארוחה חינם?'
הבעלים נהגו להסכים._
אז כאמור ברגע שעלו לי המחשבות השליליות על המסעדה שהייתי בה,
התחלתי לתרגל.
תרגלתי על המסעדה עצמה.
תרגלתי על המלצרית - שנראתה כעושה את עבודתה די בחוסר חשק.
תרגלתי על השף - שלכו תדעו מה עבר עליו.
פשוט תרגלתי.
לנקות את האנרגיה השלילית.
לנקות את המחשבות השליליות.
לנקות את המציאות שיצרתי - של אוכל לא טעים, של מקום עם אנרגיה אולי לא הכי חיובית, של מלצרית מתוסכלת וכו' וכו'....
סה"כ, *כל פעם שמתוסכלת ממשהו, צריכה להזכיר לעצמי שזו בעצם יצירה שלי.
אל מי יש לי לבוא בטענות.
נשאר הרבה פחות מקום להתלונן.
וגם כשמתלוננת - מרגישה איזו צרימה. כאילו אני בכיוון הלא נכון.*
לא תמיד יש לי הוכחות לכך שזה עובד על המציאות שסביבי, כפי שמתואר בספר.
או אולי כפי שקרה לי אתמול עם המוכר.
בכל זאת אני מרגישה נכון לעשות את זה.
פקחתי עיניים בבוקר ובשטף המחשבות שמיד עט על התודעה, נזכרתי במסעדה לא טעימה שאכלתי בה לאחרונה.
כמובן שנשארתי עם תחושה שלילית ביחס למסעדה הזאת.
כיוון שכבר כ"כ התרגלתי לתרגל את השיטה על כל דבר, אמרתי לעצמי רגע, אפשר לתרגל על זה.
בספר מתואר שאפשר לעשות את השיטה גם כדי לנקות אנרגיה של מקומות.
ד"ר הו לן מתייחס לכל יצור, לכל חפץ, לכל מקום - כאל דבר חי.
גם מהאולם שעמד לתת בו הרצאה הוא ביקש רשות.
אם הרגיש שנשארה שם אנרגיה לא טובה של אנשים שהיו בו, או שאנשים שביקרו שם לא העריכו מספיק את האולם ולכן הוא הרגיש לא מוערך -
הוא תרגל וביקש סליחה ונתן לו הערכה.
גם במרכז הפסיכיאטרי שעבד בו, שהיו מאושפזים בו פושעים חולי נפש שביצעו פשעים קשים מאוד -
זה מקום שהיה מאוד מדכא והייתה בו אנרגיה מאוד קשה, ואנשי צוות לא החזיקו שם מעמד.
הוא טען שניסו כמה פעמים לצבוע את הקירות, אבל הצבע כל פעם התקלף.
הוא אמר לקירות שהוא אוהב אותם. וביקש מהם סליחה.
אח"כ צבעו אותם שוב, והפעם הצבע נשאר.
הוא טוען שמה שכל דבר בעולם צריך זה אהבה.
גם חפצים.
גם אולמות.
גם קירות.
הם צריכים אהבה.
ציטוט מהספר:
_נכנסנו למסעדה והזמנו קפה.
כשהגענו לשם, המקום היה שקט.
לאט לאט זרמו אנשים פנימה והוא הפך הומה ורועש. האנרגיה במקום הלכה וגברה.
'אתה שם לב?' הוא שאל.
'המקום תוסס' אמרתי 'האנשים נראים מאושרים'.
'נכנסנו לכאן והבאנו איתנו את העצמי הנקי יותר שלנו. המקום מרגיש בזה' הוא אמר.
הוא סיפר לי על מסעדות באירופה שלא זכו ללקוחות רבים, אבל אחרי שהוא היה מבקר בהן, מספר הלקוות גדל.
הוא ניסה זאת בכמה מסעדות כדי לבדוק אם התופעה חזורת על עצמה.
ואכן, אותו הדבר קרה בכל פעם.
הוא נהג לגשת לבעלים של המסעדה ולומר 'ם אני וחברי נשב פה והעסקים שלך ישתפרו, תיתן לנו ארוחה חינם?'
הבעלים נהגו להסכים._
אז כאמור ברגע שעלו לי המחשבות השליליות על המסעדה שהייתי בה,
התחלתי לתרגל.
תרגלתי על המסעדה עצמה.
תרגלתי על המלצרית - שנראתה כעושה את עבודתה די בחוסר חשק.
תרגלתי על השף - שלכו תדעו מה עבר עליו.
פשוט תרגלתי.
לנקות את האנרגיה השלילית.
לנקות את המחשבות השליליות.
לנקות את המציאות שיצרתי - של אוכל לא טעים, של מקום עם אנרגיה אולי לא הכי חיובית, של מלצרית מתוסכלת וכו' וכו'....
סה"כ, *כל פעם שמתוסכלת ממשהו, צריכה להזכיר לעצמי שזו בעצם יצירה שלי.
אל מי יש לי לבוא בטענות.
נשאר הרבה פחות מקום להתלונן.
וגם כשמתלוננת - מרגישה איזו צרימה. כאילו אני בכיוון הלא נכון.*
לא תמיד יש לי הוכחות לכך שזה עובד על המציאות שסביבי, כפי שמתואר בספר.
או אולי כפי שקרה לי אתמול עם המוכר.
בכל זאת אני מרגישה נכון לעשות את זה.
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
כל כך מתחברת.
כילדה אהבתי את החפצים שלי. נהגתי להתבונן בהם באהבה, להעריך את היופי שלהם, לגעת בהם בעדינות, להכיר כל פינה...
נהגתי להתבונן על החיות שלי באהבה. נהגתי לשכב במיטה ולחשוב על אנשים שאני אוהבת ולהרגיש את האהבה שלי כלפיהם.
לעשוץ דברים מתוך תשומת לב ואהבה....
ומתוך תחושה פנימית שככה אני מניעה את הדברים בעולם. כל הבלוג שלך הזכיר לי את הנשכחות האלה.
תודה תודה תודה
כילדה אהבתי את החפצים שלי. נהגתי להתבונן בהם באהבה, להעריך את היופי שלהם, לגעת בהם בעדינות, להכיר כל פינה...
נהגתי להתבונן על החיות שלי באהבה. נהגתי לשכב במיטה ולחשוב על אנשים שאני אוהבת ולהרגיש את האהבה שלי כלפיהם.
לעשוץ דברים מתוך תשומת לב ואהבה....
ומתוך תחושה פנימית שככה אני מניעה את הדברים בעולם. כל הבלוג שלך הזכיר לי את הנשכחות האלה.
תודה תודה תודה
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
_כילדה אהבתי את החפצים שלי. נהגתי להתבונן בהם באהבה, להעריך את היופי שלהם, לגעת בהם בעדינות, להכיר כל פינה...
נהגתי להתבונן על החיות שלי באהבה. נהגתי לשכב במיטה ולחשוב על אנשים שאני אוהבת ולהרגיש את האהבה שלי כלפיהם.
לעשוץ דברים מתוך תשומת לב ואהבה....
ומתוך תחושה פנימית שככה אני מניעה את הדברים בעולם. כל הבלוג שלך הזכיר לי את הנשכחות האלה_
ביישניתית איזה תאור יפה של הילדות שלך
מי יודע לגריין?
נהגתי להתבונן על החיות שלי באהבה. נהגתי לשכב במיטה ולחשוב על אנשים שאני אוהבת ולהרגיש את האהבה שלי כלפיהם.
לעשוץ דברים מתוך תשומת לב ואהבה....
ומתוך תחושה פנימית שככה אני מניעה את הדברים בעולם. כל הבלוג שלך הזכיר לי את הנשכחות האלה_
ביישניתית איזה תאור יפה של הילדות שלך
מי יודע לגריין?
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
_כמה נפלא האינטרנט עם כל המגרעות שלו. רק אתמול דיברתי על זה עם בן זוגי, על הסכנות הנסתרות מעיננו התמימות, והנה באת לי היום עם הדף הזה והבאת לי שוב את החלק הטוב שבו. כמו שהדוגמה הנפלאה שנתת על הקובץ המשותף.
אתחיל לתרגל ואם יהיה הארות, אשמח לשתף אתך, אתכן, אתכם על כך._
שמחתי לקרוא את דברייך, פלוני אלמונית.
כמובן שיהיה יותר ממשמח לקרוא את תיאור התהליך שלך.
(אבל כאמור, יהיה לי יותר קל אם תבחרי כינוי, שאדע שזו את).
בקשר לדימוי הקובץ המשותף -
יש דימוי נוסף שעולה לי לפעמים:
אני מרגישה שזה כאילו שאני נכנסת לתוך עצמי ויורדת בסולם לתוך בריכה גדולה ועמוקה, ומעלה ממנה דברים.
אבל הבריכה הזו היא לא רק שלי, אלא של כולם.
לכל אחד יש בתוך עצמו איזה סולם או מדרגות או משהו לרדת לבריכה הזו.
זאת בריכת הזכרונות הזו שמשותפת לכל האנושות.
עכשיו, כשאני מרגישה שיש לי מחשבות רעילות, ויש לי מהן הרבה,
אני מרגישה שאני בעצם מרעילה את הבריכה הזאת.
מה שאני מנקה - בעצם מנקה את הבריכה הזאת.
של כולם.
לכן זה מאוד חיוני לנקות.
אתחיל לתרגל ואם יהיה הארות, אשמח לשתף אתך, אתכן, אתכם על כך._
שמחתי לקרוא את דברייך, פלוני אלמונית.
כמובן שיהיה יותר ממשמח לקרוא את תיאור התהליך שלך.
(אבל כאמור, יהיה לי יותר קל אם תבחרי כינוי, שאדע שזו את).
בקשר לדימוי הקובץ המשותף -
יש דימוי נוסף שעולה לי לפעמים:
אני מרגישה שזה כאילו שאני נכנסת לתוך עצמי ויורדת בסולם לתוך בריכה גדולה ועמוקה, ומעלה ממנה דברים.
אבל הבריכה הזו היא לא רק שלי, אלא של כולם.
לכל אחד יש בתוך עצמו איזה סולם או מדרגות או משהו לרדת לבריכה הזו.
זאת בריכת הזכרונות הזו שמשותפת לכל האנושות.
עכשיו, כשאני מרגישה שיש לי מחשבות רעילות, ויש לי מהן הרבה,
אני מרגישה שאני בעצם מרעילה את הבריכה הזאת.
מה שאני מנקה - בעצם מנקה את הבריכה הזאת.
של כולם.
לכן זה מאוד חיוני לנקות.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
נסעתי באוטובוס.
אני אוהבת להתפרש.
מקום לי. מקום לתיק. (אם אפשר, גם מקום לרגליים).
הרבה פעמים כשמישהו רוצה להתיישב לידי, אני מרגישה טינה מסוימת.
משהו כמו 'אוף, אין לך מקום אחר?'
אז הגיעה בחורה ורצתה לשבת, והרגשתי את הטינה המוכרת עולה בי.
אפילו לפני שממש הרמתי אליה את המבט, ועוד לא ראיתי איך היא נראית.
מיד אמרתי את המשפטים, הלב קצת נפתח, ופיניתי לה מקום בחיוך.
אח"כ בהמשך הנסיעה היא שואלת אם אפשר לסגור את החלון,
ואומרת 'נראה שרק לי קר כאן'.
סה"כ היה יום לא קר בכלל בשבוע השרבי הזה.
אני בד"כ מאוד קנאית לאוויר הצח שלי, לי בד"כ חם כמעט בכל מצב,
ואנשים ש'כל הזמן קר להם' ממש מעצבנים אותי.
סגרתי את החלון ברוחב לב. והרגשתי אמפתיה אליה.
נראה לי שתרגול המשפטים מגביר את תחושת החמלה כלפי אחרים.
זה מה שאני מרגישה.
אני אוהבת להתפרש.
מקום לי. מקום לתיק. (אם אפשר, גם מקום לרגליים).
הרבה פעמים כשמישהו רוצה להתיישב לידי, אני מרגישה טינה מסוימת.
משהו כמו 'אוף, אין לך מקום אחר?'
אז הגיעה בחורה ורצתה לשבת, והרגשתי את הטינה המוכרת עולה בי.
אפילו לפני שממש הרמתי אליה את המבט, ועוד לא ראיתי איך היא נראית.
מיד אמרתי את המשפטים, הלב קצת נפתח, ופיניתי לה מקום בחיוך.
אח"כ בהמשך הנסיעה היא שואלת אם אפשר לסגור את החלון,
ואומרת 'נראה שרק לי קר כאן'.
סה"כ היה יום לא קר בכלל בשבוע השרבי הזה.
אני בד"כ מאוד קנאית לאוויר הצח שלי, לי בד"כ חם כמעט בכל מצב,
ואנשים ש'כל הזמן קר להם' ממש מעצבנים אותי.
סגרתי את החלון ברוחב לב. והרגשתי אמפתיה אליה.
נראה לי שתרגול המשפטים מגביר את תחושת החמלה כלפי אחרים.
זה מה שאני מרגישה.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
בכלל, יש לי נטייה להתעצבן מכל מיני דברים קטנים.
לא בהכרח רואים את זה כלפי חוץ, אבל בתוכי אני מאוד 'עצְבַּן'.
אני בקלות כועסת על אנשים על כל מיני דברים, אפילו שהם לא אשמים בהם, ואפילו כשאני לא מכירה אותם בכלל.
למשל אם אני מנסה לרוץ לאוטובוס, ולפני אנשים שהולכים לאט וחוסמים את הדרך בלי לשים לב וכו'.
זה לא בהכרח כעס כזה שאני אשאר איתו אח"כ, כי בהגיון אני מבינה שהם לא אשמים.
אבל באותו רגע בתוכי, עולה לי מפלס העצבים.
ולמשל יש שכנים בבניין שמולנו, שפתחו את המרפסת שלהם.
לפני כן היו שם תריסים והם היו כמעט תמיד סגורים,
כך שיכולתי להשאיר את חלון האמבטיה פתוח ולקבל אוויר צח בזמן שאני מתארגנת.
עכשיו המרפסת שלהם פתוחה ישר לחלון האמבטיה שלי.
(והם דתיים אז אין מצב שאני אסתובב חופשי עם חלון פתוח).
אני כבר שנים מסתובבת עם טינה כלפיהם.
כאילו שהם אשמים במשהו.
כאילו שהם בכלל יודעים שאני קיימת.
עכשיו כשאני מתרגלת את השיטה הזו, אני שמה לב יותר כמה אני מלאה מחשבות רעילות כלפי כלכך הרבה אנשים.
אני מקווה שזה לא באמת משפיע עליהם ישירות, אבל אני משערת שזה כן מרעיל את העולם באופן כללי.
כשאני מתרגלת על השכנים האלה,
זה גורם לי פתאום לחשוב עליהם בצורה חיובית,
ופתאום אני מרגישה שאני רוצה טוב בשבילם.
שמתי לב *שכשאני מתרגלת את השיטה על מישהו -
אני מסוגלת פתאום לראות אותו.*
אני מסוגלת פתאום לראות אותו.
לא בהכרח רואים את זה כלפי חוץ, אבל בתוכי אני מאוד 'עצְבַּן'.
אני בקלות כועסת על אנשים על כל מיני דברים, אפילו שהם לא אשמים בהם, ואפילו כשאני לא מכירה אותם בכלל.
למשל אם אני מנסה לרוץ לאוטובוס, ולפני אנשים שהולכים לאט וחוסמים את הדרך בלי לשים לב וכו'.
זה לא בהכרח כעס כזה שאני אשאר איתו אח"כ, כי בהגיון אני מבינה שהם לא אשמים.
אבל באותו רגע בתוכי, עולה לי מפלס העצבים.
ולמשל יש שכנים בבניין שמולנו, שפתחו את המרפסת שלהם.
לפני כן היו שם תריסים והם היו כמעט תמיד סגורים,
כך שיכולתי להשאיר את חלון האמבטיה פתוח ולקבל אוויר צח בזמן שאני מתארגנת.
עכשיו המרפסת שלהם פתוחה ישר לחלון האמבטיה שלי.
(והם דתיים אז אין מצב שאני אסתובב חופשי עם חלון פתוח).
אני כבר שנים מסתובבת עם טינה כלפיהם.
כאילו שהם אשמים במשהו.
כאילו שהם בכלל יודעים שאני קיימת.
עכשיו כשאני מתרגלת את השיטה הזו, אני שמה לב יותר כמה אני מלאה מחשבות רעילות כלפי כלכך הרבה אנשים.
אני מקווה שזה לא באמת משפיע עליהם ישירות, אבל אני משערת שזה כן מרעיל את העולם באופן כללי.
כשאני מתרגלת על השכנים האלה,
זה גורם לי פתאום לחשוב עליהם בצורה חיובית,
ופתאום אני מרגישה שאני רוצה טוב בשבילם.
שמתי לב *שכשאני מתרגלת את השיטה על מישהו -
אני מסוגלת פתאום לראות אותו.*
אני מסוגלת פתאום לראות אותו.
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
הייתה כאן שאלה כמה פעמים שאלה מה עושים מול תחושות שליליות כלפי עצמי.
אין לי זמן כרגע לענות, ואני רוצה קצת לחשוב על זה בעצמי.
אשתדל לענות בהקדם.
דרך אגב, 'רוצה', ראיתי שכתבת הודעה והיא נמחקה. האם בכוונה? אשמח לשמוע גם אותך...
אין לי זמן כרגע לענות, ואני רוצה קצת לחשוב על זה בעצמי.
אשתדל לענות בהקדם.
דרך אגב, 'רוצה', ראיתי שכתבת הודעה והיא נמחקה. האם בכוונה? אשמח לשמוע גם אותך...
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
ביישניתית איזה תאור יפה של הילדות שלך
תודה רבה, אפילו קצת מרגש, הילדות שלי הייתה גם מאוד עצובה לעיתים קרובות...
הדף הזה כל כך מרגש אותי, שאני רוצה לשתף בדברים שעולים לי ממנו, למרות שעוד לא ממש התחלתי לתרגל, וכמובן שלא קראתי את הספר. רק מה שאהבת כתבה, ואת זה קראתי לעומק.
אני רוצה לשתף בשבילי, וגם בגלל ששיתופים של אחרים עוזרים לי מאוד, אז אולי גם שלי יעזור...
הוא טוען שמה שכל דבר בעולם צריך זה אהבה.
אני חושבת על המשפט הזה. כן. זה ידע שהיה לי. עד שלב מסוים של החיים שלי ידעתי את זה בוודאות.
אני עושה חיפוש בינארי - בגן - ידעתי. בתיכון - לא. בבית הספר היסודי - זה התחיל להתמוסס. התחלתי להגן על עצמי יותר. ממש להתכסות בשיריון.
דברים שעולים לי בנושא זה:
זיכרון - אני בונה משהו מדומינו. זה דומינו חש ויפה עם לבנים חלקות שאני נהנית ללטף. אנילא מצליחה לבנות ופתאום יש לי התקף של זעם. אני זורקת את אחת הלבנים על הריצפה והיא נשברת קצת בצד. אני מרגישה את הלב שלי נשבר. פגמתי בעולם. יש המון דברים פגומים בעולם והדומינו היה מהדברים המושלמים ואני פגמתי בו. עכשיו אני חלק מהכח הפוגם במקום החלק שנוצר את הדברים היפים. אני מתביישת בעצמי כל כך.
עוד זיכרון - אחי הקטן לא מוכן לעשות משהו שאמרתי. אני נותנת לו מכה. כמו שאחי הגדול עושה כשהוא מעצבן אותו. אחי הקטן מסתכל עליי ולא מגיב. אני מבינה שאין לו סיכוי מולי. אני מבינה מה עשיתי. אני רוצה שהאדמה תבלע אותי, שהזמן יעבור לאחור, ושאני לא ארביץ לאחי. נהייתי בצד של אלה שמרביצים.
למה הזיכרונות האלה עלו לי? כי מתישהו עברתי צד באמת. והמקרים האלה היו מאבני דרך במסע שלי לאיבוד העצמי. אבל הצד שהייתי בו בהתחלה דיבר שפה מאוד דומה לזו של הואופונופונו.
תודה רבה, אפילו קצת מרגש, הילדות שלי הייתה גם מאוד עצובה לעיתים קרובות...
הדף הזה כל כך מרגש אותי, שאני רוצה לשתף בדברים שעולים לי ממנו, למרות שעוד לא ממש התחלתי לתרגל, וכמובן שלא קראתי את הספר. רק מה שאהבת כתבה, ואת זה קראתי לעומק.
אני רוצה לשתף בשבילי, וגם בגלל ששיתופים של אחרים עוזרים לי מאוד, אז אולי גם שלי יעזור...
הוא טוען שמה שכל דבר בעולם צריך זה אהבה.
אני חושבת על המשפט הזה. כן. זה ידע שהיה לי. עד שלב מסוים של החיים שלי ידעתי את זה בוודאות.
אני עושה חיפוש בינארי - בגן - ידעתי. בתיכון - לא. בבית הספר היסודי - זה התחיל להתמוסס. התחלתי להגן על עצמי יותר. ממש להתכסות בשיריון.
דברים שעולים לי בנושא זה:
זיכרון - אני בונה משהו מדומינו. זה דומינו חש ויפה עם לבנים חלקות שאני נהנית ללטף. אנילא מצליחה לבנות ופתאום יש לי התקף של זעם. אני זורקת את אחת הלבנים על הריצפה והיא נשברת קצת בצד. אני מרגישה את הלב שלי נשבר. פגמתי בעולם. יש המון דברים פגומים בעולם והדומינו היה מהדברים המושלמים ואני פגמתי בו. עכשיו אני חלק מהכח הפוגם במקום החלק שנוצר את הדברים היפים. אני מתביישת בעצמי כל כך.
עוד זיכרון - אחי הקטן לא מוכן לעשות משהו שאמרתי. אני נותנת לו מכה. כמו שאחי הגדול עושה כשהוא מעצבן אותו. אחי הקטן מסתכל עליי ולא מגיב. אני מבינה שאין לו סיכוי מולי. אני מבינה מה עשיתי. אני רוצה שהאדמה תבלע אותי, שהזמן יעבור לאחור, ושאני לא ארביץ לאחי. נהייתי בצד של אלה שמרביצים.
למה הזיכרונות האלה עלו לי? כי מתישהו עברתי צד באמת. והמקרים האלה היו מאבני דרך במסע שלי לאיבוד העצמי. אבל הצד שהייתי בו בהתחלה דיבר שפה מאוד דומה לזו של הואופונופונו.
-
- הודעות: 27
- הצטרפות: 24 פברואר 2013, 15:03
- דף אישי: הדף האישי של עץ_לי_מון*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
לא קראתי את הכל, אבל המשפט ״אתה בן אדם גדול״ הגיע אלי כמו מתנה, איך שקראתי אותו נעמדו בשורה כל האנשים שאני כועסת עליהם/שופטת/מתנשאת והם נראו לי כמו אנשים גדולים. ראיתי אותם ככה, כמו בפוסטר לאיזה סרט פעולה הוליוודי, אמיצים ומתמודדים כל אחד עם השדים והקשיים שלו.
תודה
תודה
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
_זיכרון - אני בונה משהו מדומינו. זה דומינו חש ויפה עם לבנים חלקות שאני נהנית ללטף. אנילא מצליחה לבנות ופתאום יש לי התקף של זעם. אני זורקת את אחת הלבנים על הריצפה והיא נשברת קצת בצד. אני מרגישה את הלב שלי נשבר. פגמתי בעולם. יש המון דברים פגומים בעולם והדומינו היה מהדברים המושלמים ואני פגמתי בו. עכשיו אני חלק מהכח הפוגם במקום החלק שנוצר את הדברים היפים. אני מתביישת בעצמי כל כך.
עוד זיכרון - אחי הקטן לא מוכן לעשות משהו שאמרתי. אני נותנת לו מכה. כמו שאחי הגדול עושה כשהוא מעצבן אותו. אחי הקטן מסתכל עליי ולא מגיב. אני מבינה שאין לו סיכוי מולי. אני מבינה מה עשיתי. אני רוצה שהאדמה תבלע אותי, שהזמן יעבור לאחור, ושאני לא ארביץ לאחי. נהייתי בצד של אלה שמרביצים._
ביישניתית, תודה. הייתי צריכה לקרוא את זה.
עוד זיכרון - אחי הקטן לא מוכן לעשות משהו שאמרתי. אני נותנת לו מכה. כמו שאחי הגדול עושה כשהוא מעצבן אותו. אחי הקטן מסתכל עליי ולא מגיב. אני מבינה שאין לו סיכוי מולי. אני מבינה מה עשיתי. אני רוצה שהאדמה תבלע אותי, שהזמן יעבור לאחור, ושאני לא ארביץ לאחי. נהייתי בצד של אלה שמרביצים._
ביישניתית, תודה. הייתי צריכה לקרוא את זה.
-
- הודעות: 246
- הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
ביישניתית, תודה. הייתי צריכה לקרוא את זה.
@}
@}
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
למה הזיכרונות האלה עלו לי? כי מתישהו עברתי צד באמת. והמקרים האלה היו מאבני דרך במסע שלי לאיבוד העצמי. אבל הצד שהייתי בו בהתחלה דיבר שפה מאוד דומה לזו של הואופונופונו.
אאוצ'
איזה מודעות יש לך לתהליך שעברת
יש בי משהו ממה שאת מתארת על הצד הזה שבראשית החיים דיבר בשפה דומה לשל האופונופונו
משהו שמדגדג כאב וגעגוע
אאוצ'
איזה מודעות יש לך לתהליך שעברת
יש בי משהו ממה שאת מתארת על הצד הזה שבראשית החיים דיבר בשפה דומה לשל האופונופונו
משהו שמדגדג כאב וגעגוע
-
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בלוג חיים ואהבה הואופונופונו 100 אחוז אחריות
חוזרת לענות לפלונית על מה שכתבתי בשבוע שעבר:
אני כתבתי שכאשר ראיתי שחופרים בחוף הים וזה הכאיב לי, תרגלתי את השיטה.
_אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית._
פלונית:
_אולי אצלך זה הרגיע משהו וגם זה לטובה
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל
קרי- הפגנות, עצומות, תביעות ייצוגיות, פוליטיקה
בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות_
אז ככה, פלונית, אני חושבת שאין סתירה בין הדברים.
ובעצם, ממש הודעה אחת לפני זו שהגבת עליה התייחסתי לכך.
אכתוב שוב בקצרה:
כאמור, אני לא מציעה לתרגל את השיטה במקום לפעול.
אני מציעה לתרגל אותה או בנוסף לפעולה, או כאשר אין אפשרות לפעול.
באותו מקרה של חוף הים, אני הרגשתי שאין לי ממש יכולת לפעול בעניין.
אבל גם לא ידעתי, וגם לא הרגשתי מסוגלת, וגם, נוסף על כל זה הרגשתי משותקת וחסרת אונים.
במקרה כזה אני חושבת *שהכי חשוב דבר ראשון זה לנקות את התחושות.
דווקא אחר כך, כשאני נקייה יותר, מתפנים לי הרבה יותר משאבים לפעול.*
ושוב, כאמור, אם את יכולה לפעול - ברור שתפעלי. אין כאן בכלל שאלה.
אך, כאמור, מה מונע ממך גם לתרגל את השיטה לפני הפעולה, או בזמן הפעולה?
זה יכול רק להוסיף.
לפעמים אנחנו מאמינים שרק אם נכעס - תהיה לנו מוטיבציה לפעולה,
ולכן אנו אפילו מייצרים לעצמנו כעס, בצורה אפילו לא מודעת.
השאלה, אם האמונה הזו נכונה, או רק תוקעת אותנו.
אני מרשה לעצמי לשער גם שפעולה מתוך כעס, תוביל לתוצאות פחות מדויקות. רק משערת...
אני כתבתי שכאשר ראיתי שחופרים בחוף הים וזה הכאיב לי, תרגלתי את השיטה.
_אם זה שינה משהו במצב? אני לא יודעת. לא יכולה להתחייב.
אצלי בכל אופן זה שינה.
ממקום מתלונן וקורבני, זה שינה אצלי למקום עם לב פתוח, עם אהבה, עם עשייה חיובית._
פלונית:
_אולי אצלך זה הרגיע משהו וגם זה לטובה
אבל, כדי לשנות את המציאות צריך להשפיע עליה באופן פעיל
קרי- הפגנות, עצומות, תביעות ייצוגיות, פוליטיקה
בהודו אלפי אנשים עושים מדיטציה וזה לא שינה כלום ברמת הנורמות החברתיות והפוליטיות_
אז ככה, פלונית, אני חושבת שאין סתירה בין הדברים.
ובעצם, ממש הודעה אחת לפני זו שהגבת עליה התייחסתי לכך.
אכתוב שוב בקצרה:
כאמור, אני לא מציעה לתרגל את השיטה במקום לפעול.
אני מציעה לתרגל אותה או בנוסף לפעולה, או כאשר אין אפשרות לפעול.
באותו מקרה של חוף הים, אני הרגשתי שאין לי ממש יכולת לפעול בעניין.
- העולם מוצף בעוולות שזקוקות לתיקון - וגם אם אני רוצה, וגם אם אני מטפלת בהרבה מהן, אין לי היכולת לטפל בכולן. אפילו לא חלקיק.
- מעבר לעוולות שזקוקות לתיקון - החיים שלי מלאים דברים ש'צריך' לעשות, ולפעמים אני מרגישה שבקושי יש לי מספיק משאבים בשביל עצמי.
- נקודה חשובה מאוד: כאשר אני מרגישה את הכאב והכעס הזה - אותי באופן אישי זה לא מניע לפעולה, אלא משתק. אולי יש אנשים שאותם הכעס מניע לפעולה, אצלי ההפך. אלו תחושות שגוזלות ממני המון משאבים רגשיים.
אבל גם לא ידעתי, וגם לא הרגשתי מסוגלת, וגם, נוסף על כל זה הרגשתי משותקת וחסרת אונים.
במקרה כזה אני חושבת *שהכי חשוב דבר ראשון זה לנקות את התחושות.
דווקא אחר כך, כשאני נקייה יותר, מתפנים לי הרבה יותר משאבים לפעול.*
ושוב, כאמור, אם את יכולה לפעול - ברור שתפעלי. אין כאן בכלל שאלה.
אך, כאמור, מה מונע ממך גם לתרגל את השיטה לפני הפעולה, או בזמן הפעולה?
זה יכול רק להוסיף.
לפעמים אנחנו מאמינים שרק אם נכעס - תהיה לנו מוטיבציה לפעולה,
ולכן אנו אפילו מייצרים לעצמנו כעס, בצורה אפילו לא מודעת.
השאלה, אם האמונה הזו נכונה, או רק תוקעת אותנו.
אני מרשה לעצמי לשער גם שפעולה מתוך כעס, תוביל לתוצאות פחות מדויקות. רק משערת...