בלוג למה אני רוצה ילדים

אנונימי

מעבר להיותו דף בלוג, בלוג זה הוא גם דף תמיכה.
רוצה לשמוע את מחכימותיכם בעניין וגם לאפשר להעזר בו כתומך קולקטיבי.
תרגישו חופשי.

אני עוד מהוססת...
זה חדש לי כל זה...
כן להחשף/ לא להחשף...
המון קולות עולים לי, וזה מזכיר לי שיחה עם חברה (לא וירטואלית) שהיא גם באתר, שהסכמנו שתקשורת וירטואלית היא הזדמנות להתבוננות, וכשהיא לא, לפעמים היא בריחה.
אז קולות, צופו ועלו, אני מקשיבה.
ומכאן אני אשתדל לזרום ולהנות (שזו סיבה מס' 1 לכל דבר, כולל "תקשורת וירטואלית").
יש לי הרבה מה להגיד באתר אבל הנושא בכותרת הוא עניין לתמיכתכם, יודעי דבר שכמותכם.
גם אני יודעת דבר, אבל עוד לא התנסיתי.
מוזר, נתקעתי. גם עייפתי.
אני אמשיך בהזדמנות אחרת.

הוספה מאוחרת: זהו גם דף תמיכה

חיבוק גדול למתלבטת .
תדעי לך שגם אם אין לך ילדים נסיון יש לך בחיים וכל שיחה איתך פותחת ערוצי חשיבה .

מסכימה עם דברים שכתבת במקום אחר (כבר לא זוכרת איפה) לגבי להיות המורה של עצמך וללמוד דברים על עצמך עוד לפני שיש ילדים. מנסיון אישי שלנו- זה מאד השתלם וממשיך להשתלם. התחושה אצלנו היא שעבדנו על כל מיני דברים "כבדים" לפני אומני וזה מאד עזר, שיפר, פתח, הכין וכו'. אני רואה שכשכבר יש ילדה, יש פחות זמן / פתיחות / נכונות / אנרגיה וכו' לעשות את הדברים החשובים האלה.
אז ככל שמתעוררים מוקדם יותר, זה מעולה!
>ורד זוכרת, למשל, שקראה את עקרון הרצף הרבה לפני שאומני הייתה בהתכוונות והתלהבה עד מאד. בשביל עצמה!<

תודה!! איזה כיף.
ההיסוס שכתבתי עליו בהתחלה, התכוון לכתיבה באתר, לכתיבת בלוג.
עכשיו אני חווה את הכיף האינטרנטי שבחשיפה-לא-חשיפה ובתמיכה הזמינה.
במשך היום חשבתי אם אני רוצה להמשיך את דברי ואם יש לי מה להגיד.

ה"למה" בכותרת הדף מתיחס לעצמו כשאלה, ולא כהפניה לתשובות שלהלן
(שלא כמו בפרומואים בטלוויזיה- "למה X שכבה עם Y ? כל התשובות הערב... לא לפספס...").
אני רוצה לברר למה.
יש פה את כל העניינים הנעלים-יצירתיים- מחוברים- להריח תינוק- להתחבר לאמא אדמה שבי- לתת לנשיות את מלא ביטויה וכו' (הצעות נוספות מהחוויה שלכם יתקבלו בברכה),
אבל כמו כל דבר יש גם את הצד של צרכים שלי, מניעים אישיים עמוקים, משהו שאני מחפשת להשלים דרך זה.
מישהו מרגיש הזדהות עם הנאמר? יש לכם מה לספר לי מהתשובות שאולי התקבלו עם בואו של הזאטוט?

ילדים הם האובייקט שעליו את מפעילה את המודל שלך לגבי אמהוּת.
(באופן דומה, אגב, בן-זוג הוא האובייקט שעליו את מפעילה את המודל שלך לגבי זוגיות).
יכול להיות - לא בטוח, רק יכול להיות - שאחת הסיבות שבגללן את רוצה ילדים היא שיש לך מודל של אמהוּת, שמוצא-חן בעינייך, ואת רוצה לממש אותו.
אני לא יודע מה אתך, אבל לי זו נשמעת סיבה מצויינת לרצות ילדים.

וואו.
הרהור- "מודל שלי לאמהות" יכול להיות גם היתפסות לאידיולוגיה.
אידיולוגיות משתנות. תלויות צורך.
אבל אהבתי את התשובה.

בשבילי , ועוד עם בעיות פוריות כמו שלי אני מרגישה לשהוליד ילדים זה צורך פיסיולוגי (כזה שכשהוא לא ממולא זה ממש גורם לכאב פיסי ומצוקה קיומית . ) ממש כמו לאכול לנשום , לקיים יחסי מין . אני גם יכולה להוסיף שזה שכבר יש לי ילדה לא מקהה את הצורך שעדיין לא סופק .
ממשיכה להתפלל לעוד ועוד .

העניין של לענות על הצרכים של עצמי דרך הילד - בדיוק מזה אני מנסה להמנע בהורות שלי .
לא למלא צרכים שלי דרך הילדה אלא להתמקד בצרכים שלה כאם (מן הסתם יש גם סיפוק צרכים שלי אבל אסור להבנתי שזה יהיה המוקד.)

מתפללת איתך.

אין לי תשובה. מתישהו פשוט התעורר לו הצורך, ואני קוראת לזה צורך כי אין לי דרך אחרת לתאר את זה. תמיד הייתי בטוחה שלפני גיל 30 אני לא ארצה ילדים, ארצה למצות את עצמי ולגלות את עצמי קודם, ללמוד יותר, להתקדם יותר, ובכל זאת, יום אחד, בגיל 25 וקצת, פשוט התעורר לו הצורך הזה...
אצלי זה מחובר לחלוטין לחצי שלי, כלומר, רק היותי איתו אפשרה, או אולי עוררה את הצורך הזה, למשהו שהוא כולו יצירה שלנו.
כשהתחלנו לקדם את הנושא, ראינו שלא הולך, ואז הצורך הזה הפך לעוד יותר חיוני ומשמעותי, ועם כל חודש שעבר ואיתו עוד כשלון, הצורך הבוער המשיך להשתלט ולצבור נוכחות, והחוסר הזה, בילד, ליווה אותי בכל רגע ורגע, כמו משהו שלא מניח לך לשנייה אפילו...
היום אני בשבוע 18, מאושרת עד הגג, לא ממהרת לשום מקום, לא רוצה להפסיד אף רגע מכל התהליך הזה, שבסופו, תהיה ישות קטנה שתקרא לי 'אמא'.

כשהתחתנתי באה אלי אחת מהחברות הטובות של אימי ואמרה לי:
"כשתרגישי שבא לך ילד, ממש ממש בא לך ולא תצליחי לחשוב על שום דבר אחר שאת רוצה יותר, בדיוק בשלב הז תסמני לך ביומן את התאריך ותחכי שנה!
אם אחרי שנה עוד תרגישי אותו דבר, תעשו ילד."
כשהיא אמרה את זה זו נראתה לי כמו עיצה מוזרה מאד. הייתי צעירה ולא חשבתי עדיין על ילדים. היום אני יודעת שזו היתה אחת מהעצות הטובות ביותר שקיבלתי. אנחנו פעלנו לפיה והיא היתה שלב חשוב מאד בהתכוננות שלי לאימהות.

אצלי לא בא הצורך הפנימי, פשוט לא.
זה היה בן זוגי שמאוד רצה, ואני הסכמתי להכנס להרפתקה (ככה התיחסתי לזה).
במהלך ההריון שאלתי את עצמי לא פעם, למה בעצם אני צריכה את זה, והתחושות הללו התחזקו אחרי הלידה, בחודשים הראשונים, הקשים.
היום כמעט שנה אחרי אני יודעת בדיוק למה כדאי להביא ילדים לעולם: כי לא חוותי מעודי חוויה יותר חזקה, מחוברת, מאושרת, מפחידה, יוצרת, אוהבת מזאת (ואפשר עוד להוסיף ולהוסיף).
לעולם לא הייתי מבינה את זה בלי להתנסות בעצמי.

וואהו, יערה, איזה סיפורים ותובנות מרגשות הוצאת פה מאנשים.
אצלי זה גם היה משהו פנימי עמוק (ועדיין....

.
לקח לי זמן לשכנע את בן זוגי, אבל זה כ"כ כ"כ כ"כ משתלם......

תודה לכולם
(עוד...)

משהו שהזכירו לי דבריה של עגור לבן(תודה)-
תמיד כשקשר עם חבר התחיל להיות רציני, גם הראשון בגיל 18, הייתי מתחילה לעשות "פרצופים למראה" של הריון, או יותר נכון "פרצופי- בטן" (מה שממש אפשרי עם הבטן שלי- ברזון ובשמנמנות, כילדה ובכל גיל- תמיד אפשר לנפח אותה למימדי חודש 8) וכל ה-יד על המותן-גב ופוזות הרינוניות שכאלה.
לא תמיד רציתי ילדים באופן ברור, אבל זה מתקשר לי לכך שכשיש חבר/ אבא פוטנציילי, הדבר מתחיל לפרוח,
ואפילו בלי לרצות ממש- נהיים "שם", מתחברים לזה.

בנוסף, רוצה לומר לכם שמאז ששחררתי את הדברים פה, ירד לי הצורך לכתוב על זה, בעצם אני כבר לא מתעסקת עם השאלה.
אולי אני כן רוצה לשמוע מכם יותר דברים "פסיכולוגיים", כלומר מה שהגדרתי כדברים ה"פחות מחוברים" ,יותר מכוון של מילוי צרכים/ חורים. ואז אולי זה יצוף גם לי.

יערה, רציתי להבאיר שמה שכתבתי לגבי בן הזוג, הוא ספציפי לחצי שלי, ולא משהו שאי פעם חויתי עם אף חבר אחר. פעם אפילו היה לי חבר 4.5 שנים, שהייתי בטוחה שאני אהיה איתו כל החיים, ועדיין הילדים נראו לי משהו מאוד מאוד מאוד רחוק.

טוב, בואי ננסה לכתוב.
בנתיים, ברור שהתבהר לי, שאם אני שואלת, אז יש שם גם תשובה.

ודאי שאני מחפשת יותר יציבות- בקשה! צרי לך יציבות.
ודאי שאני רוצה לטפח לי משהו שהוא רק שלי (לא להתווכח בבקשה על "האם הילד הוא של ההורה או לא"- זה רק הגיג)- כבר ידוע לי שיש עוד דברים שאני מתה כבר לפתח, יצירות "שלי".
הנה, כבר נגמרה הרשימה...
ולרשימה הראשונה נוספו עוד כמה-
להצטרף ל"שבט-אמהות" בלתי נראה, מהבריאה ועד היום.
להזכר שיש דברים שהמדע לא יכול לקחת בהם חלק.
לעזור להחזיר לעולם קצת הקשבה לעוללים.
להניק.

יערה, לי נראה שרצון ללדת ילד הוא הענות לצו חיים ראשוני, אבולוציוני. הענות לכח החיים שבתוכי. ולא סתם אנחנו "מניקות" בובות, "מתאמנות" בהרגשה של להיות בהריון וכו' וכו'. לדעתי זו מן הכנה לאמהות, שמתחילה איפשהו בגיל רך מאוד. ובקשר לשאלת מילוי צרכים "אגואיסטיים" - אולי קשה להבחין? חגית נובק כתבה פעם בעיתון של "באופן" נדמה לי, שבכל פעם שנולד תינוק נולדת גם ההזדמנות לריפוי של הוריו - "ילד מרפא הורה".

באיזה "באופן"?

תמיד ידעתי שיהיו לי ילדים אבל מעולם לא תיארתי לעצמי שלברוא ילד שהוא עולם ומלואו, שהוא מעצמי ובשרי, שבדמותו אני רואה את בן-זוגי, ושהוא התגלמות האהבה שלנו יהיה דבר כל כך נפלא.
היום אחרי 3 חודשים של הכרות עם בננו הבכור אני יכולה לומר שלברוא ולהביא ילד לעולם היא אולי הפעולה הכי "אלוהית" שהאדם זוכה לה (למרות הקשיים, ויש ויהיו).
הילד הזה הוא חלק בלתי נפרד מנשמתי ולשמחתי הרבה, מיומו הראשון בעולם גם חלק בלתי נפרד מנשמתו של בן-זוגי. לפעמים זה קשה ומעיק וחונק אבל בהיותו בחיי נשמתי גדלה לה וצמחה יותר מבכל שנותיי וואינני יכולה לתאר את חיי וחיינו בלעדיו.
אני מקוה שהצלחתי להעביר לך למה לדעתי כדאי להביא ילדים

כן, ועוד לא נכנסתי בכלל לעוצמה המדהימה שוודאי יש לדבר, שזוהי יצירה משותפת לא תיאמן בין שני אנשים שפעם היו זרים, ברמה של יצירה אלוהית.
(אתה עדיין זר לי).

יערת דבש, המאמר של חגית נובק מופיע בגליון מס' 41, יולי-אוגוסט 2002 (בנושא "דימוי עצמי"), ונקרא "הילדה שהייתי, הילדה שהנני".

יש לי שאלה-
זה רק נדמה או שהגברים הטובים אוזלים עם הגיל?
זה בעיה כשלא בא לי עכשיו בכלל להיות עם מישהו או לעסוק בחיפוש,
אבל יש איזה דחף למצוא אב לילדי שעוד לא נולד.
אני כאילו בחיפוש אחרי הילד ולא אחרי הבעל.
למה אני מעלה את זה פה, כי יש לי תחושה שאפשר לסמוך עליכם, "באופנים" יקרים, שיש איזה פנוי טוב לידכם להיכרות.
מישהו שמתאים לרוח הדברים.
אם זה לא היה ברור, אני לא מחפשת מישהו שיהיה רק כלי כדי להביא לי ילד.
גם זוגיות יכול להיות נחמד

[-:

לעניות דעתי זה רק נדמה. אולי בגלל אכזבות, אולי בגלל ציפיות גבוהות מדי, אולי בגלל שחיקה ועייפות מהמצב הרווקותי או סתם מהתקרצצות של הסביבה כשרווקים, יש אלף ואחת סיבות. אבל יש גברים טובים. הצרה איתם שצריך לגלות אותם. הגברים הטובים לא מסתובבים עם שלט

אני הכרתי את בן זוגי האהוב בגיל 30 ועד אז עברתי רבות ונצורות. למרות שאנחנו נשואים עם זאטוט עדיין לא שכחתי את ימי רווקותי ואת הדילמות הקשורות לבן-זוג. מה שאני יכולה לומר לך זה שאם לא בא לך להיות עם או לחפש אז פשוט אל. אולי זה ישמע תלוש אבל כשזה יגיע זה יגיע. כל דבר בזמנו ואין מה לדחוק ולעשות דברים בכוח. גם העובדה שאת חושבת על ילד ומתעניינת בעניין מאד חשובה כי את בעצם בונה לך השקפת עולם משפחתית וזה דבר שלדעתי רק מוסיף לך את היכולת למצוא את הגבר הנכון שבאמת מתאים לך ולהשקפת העולם שלך. הרבה פעמים כשמגיעים לגיל מסויים ומתחילים להיות "לחוצים" ה"אני" נהיה מאד דומיננטי בבחירת בן הזוג: שיהיה ככה כי אני אוהבת את זה ושיהיה אחרת כי אני מעדיפה אחרת, במקום : אני מחכה לראות אותנו יושבים בשלישיה/רביעיה בארוחת ערב, או אני מדמיינת אותנו רוחצים את הזאטוט.
מה שאני מנסה לומר ואולי יוצא לי פילוסופי מדי הוא שהחיפוש כביכול אחרי הילד הוא חשוב מאד וכמה טוב לך שיש לך את החוכמה לדמיין ולחקור את העניין לפני שיש לך ילד ולפני שיש לו אבא. ובקשר לאבא שלו - היי בטוחה שיבוא יום והעלם יופיע, וכשהוא יופיע תופתעי שדבר כזה קיים. אל תתיאשי. לכל דבר עת ומקום.
חוצמיזה לגבי הכרות אולי כדאי שתאמרי מאיפה את ובת כמה את. זה יכול לעזור

צנצנת יקרה, כתבת נהדר.
אולי יוצא לי פילוסופי מדי -בשבילי אין "פילוסופי מדי"- הכי כיף להתפלסף!
הדמעות כמעט עלו לסף- העין לבכיה אך חזרו למקומן בגרון.

נוּ, אֱיך?
אמרי את דברך גם, יְקֱרֳה.
שימי לב למשפט האחרון שכתבתי לצנצנת, מזכיר לך בדיחה
משפחתית ישנה?ֱֲֳִִֵֶַָ.?

כפרה עלֵך. אוהבת אותֵך. תודה רבה שאישרת לי להתארח. תני לעכל ולהכנס לזה.

הייתי הערב בהרצאה של אורנה וצפריר שפרון על חינוך ביתי.
לבד מהרעיון, הנסיון להתעמק בו, העיכול של הדברים, הקסם ממנו וההתנגדויות הקטנות...
היו המוני ילדים ולא היו בכלל קריאות "אסור" שפופולריות במקומות אחרים.
רעש הרמוני כזה.
ממש חוויתי את מה שכרגע יושב לי כרעיון, והתגבר הרצון לקהילה שכזאת.
נורא רציתי לדעת מי משם גם כותב באתר, ההנאה מהתגשמות המילים למשהו לא וירטואלי.
זה כמו לראות בדיסנילנד בתלת-מימד ענק ומדברת, דמות שעד כה ראית אותה באנימציה בגודל 21#.
הסתבר שרובם "מוכָּרים לי" מפה ושגם אני מפורסמת (למרות השם החצי מוסווה שלי).
אני אוהבת שההשראה שלי בנוגע לילדים ול"רעיון", היא גם מוחשית ולא רק שחור ע"ג לבן או נייר ממוחזר (-;
אז תודה ל"משריאים".

_"כשתרגישי שבא לך ילד, ממש ממש בא לך ולא תצליחי לחשוב על שום דבר אחר שאת רוצה יותר, בדיוק בשלב הז תסמני לך ביומן את התאריך ותחכי שנה!
אם אחרי שנה עוד תרגישי אותו דבר, תעשו ילד."_
אצלינו, כשחלפה שנה, כבר היו שניים.

לפעמים אני שוקעת באתר ומתחילה להכנס לתיאורים ולסיפורים ולמעשים, מחיים עם ילדים.
לפעמים אני חושבת שאני סתם מתעללת בעצמי.
יותר נכון, שאני מתעסקת במשהו שהוא בסך הכל ציפיה, וציפיה מרחיקה אותי מהחיים.
רק כדי לסבר את העין, אני חיה חיים כל כך רחוקים במעשה מזה- מאד "רווקיים" במובנים מסויימים, ומאד מחוברת גם לעשיה הזאת שלי, לא מרגישה פספוס כי כלום לא נגמר (רק מתחיל) ולא מקנאה באף אחד (לגבי הורות).

כן היתה לי קנאה, שאני לא מכירה כדוגמתה אצלי בדרך כלל, וזה מראה כמה האירוע היה עוצמתי-
כשאחותי חזרה עם ביתה (פיטליק פיטליק) מביה"ח ופעם ראשונה בחייה נפגשו כל בני המשפחות מעל ראשה הזאטוטי,
הרגשתי משהו שאוכל אותי כל הפגישה, לא נותן לי מנוח ודמעה אחת מסויימת עוצרת את הגרון, ועיניים עמוסות במשהו שלא מסביר את עצמו.
והרי ברור שאני כל כך כל כך שמחה...
כשיצאתי עם האוטו הביתה ידעתי שאני צריכה לעצור רגע...
הבנתי שאני מקנאה. מה? באחותי? אני?
לא יודעת אם באחותי, אבל היה שם משהו של החיים, עשיה אמיתית, שאין יותר אמת ממנה, בעצם, משהו שאין לו מילים.
בגלל זה כנראה זה הציק כל כך בגוף.
גם כעת אין לי יותר מילים אז אעבור לשפת הסימנים

9-:

סתם.
תודה אחותי שהבאת לי אחיינית, זה דבר גדול בחיי. כבר הרבה זמן אני רוצה להגיד לך את זה.

את מרגשת אותי @}

את יותר

אה, אז אתן אחיות?
>ורד חובשת את כובע הבלשית שוב

שאגב, הלבישו לה פה באתר <

הו, לא.
את מוזמנת להמשיך לבלוש, כי פיתרון החידה יותר מוסווה.
בגדול היא עוד לא ממש כתבה פה אך הדבר הלא וירטואלי שקורה דרך האתר הוא שהוא מקרב בינינו.
|דמעות|...
והיא מוזמנת לכתוב!

שלום, איזה מרגש לדעת שעוד נשים מרגישות כמוני ,כלומר רוצות ילד ואני מאחלת לעצמי את המשפט "כשאת ממש מרגישה שאת רוצה ילד תרשמי ביון ותחכי שנה..."
ואז באמת להיות לפחות עם אחד, מאוד קשה לי הציפייה אני עם בן זוגי כבר 7 שנים ומתוכם נשואים שנה, ובלי קשר מלחץ מהסביבה (באמת)יום אחד התעוררתי בבוקר ותפסתי שהינה גם אני רוצה ואני די קוייתי כי זה יחכה לפחות עד גיל 29 30 אבל זה הקדים אותי ב- 3 שנים (27) ובן זוגי לא מוכן עדיין וזה כ"כ קשה...וקשה גם לו שאני רוצה והוא לא כי זה עולה כיעט בכל מצב אולי יש הצעה איך להמודד עם זה טוב יותר עד שהבמצב יישתנה...??

לתמר פ - אולי תנסי לארגן לשניכם איזה בייביסיטינג עם ינוקות קטנטנים ולתת לו להתעסק ולשחק עם תינוקות? אפילו אולי פגישות עם חברים עם תינוקות שיראה ויחווה את הכייף הקשור לתינוקות ? אולי ע"י מגע ישיר עם הדבר הזה יבוא לו החשק? לפעמים לגברים המושג תינוק הוא די וירטואלי...

אם כבר לוקחים אותו לראות ילד אז זה לא צריך להיות כזה שקוף. הילד לא צריך להיות הסיבה המוצהרת.
חוצמזה זה צריך להיות "ילד לדוגמא" עם הורים רגועים.
ילד בן שנתיים שבדיוק מטריף את הוריו לא יעשה את השירות.
יש ילדים שהם ממש "פרסומת למה להביא ילדים".
יש לנו חברים עם ילד כזה. אחרי שנולד להם הילד לא הייתי מוכנה לפגוש אותם אם הילד לא בסביבה (למען האמת לא היה אכפת לי אם הם לא יהיו בסביבה) ולא הייתי אחת שנמרחת על ילדים באשר הם ילדים.

אנחנו היינו יחד 12 שנים מתוך זה נשואים 4 כשזה בא (החשק)

וקשה גם לו שאני רוצה והוא לא כי זה עולה כיעט בכל מצב
אולי זה מלחיץ אותו שזה עולה כלכך הרבה?

אני מתיחסת לשאלה של תמר פ מהכוון ההפוך.
נראה לי את שואלת אותי, מפני שאנחנו במצב דומה של "המתנה".
כאילו הכל כבר מוכן וזה לא קורה. אני את שלי עשיתי.
זהו, שלא הכל מוכן. במקרה שלי זה בן זוג ולא רק. אני חושבת שדברים באים כש"יש מצב" שיבואו.
בעלך לא מוכן, אבל זה גם נוגע לקשר שלכם אולי- בעלך, במצב הנוכחי (שאת חלק משמעותי בו), לא מוכן.
(אני לא מדברת בכלל על טיב הקשר!) (מאיפה לי לדעת...)

גם אני, מבינה שזה מה שיש עכשיו ואני לוקחת אחריות על כל המכלול של מי ואיפה אני.
אז אני עושה דברים אחרים. ממתינה בסבלנות. לומדת. משתמשת בכל האהבה שלי לתינוקות אצל אחרים, אולי אפילו כדי לעזור. וכפי שאמרתי כבר, מגדלת בינתיים את עצמי.
(אם יש אנרגיה להורות, למה כבר לא לנצל אותה על הקורבן הראשון שיש בסביבה?)

ואולי, גם הוא, כמוני, עדיין רוצה לגדול וללמוד ולעשות מלא דברים בנתיים כדי שפעם הוא יהיה מה זה מוכן...
פרגני לו.

קודם כל ואוו, הכל נכון בעצם ,האמת היינו אצל אחותי עם הקטנטן שלה בן 48 שעות כזה מתוק והוא אפילו החזיק אותו , אומנם לזמן קצר, בתואנה כי הוא לא מחזיק אותו נכון ונראה לי שקצת נלחץ,..ונכון מלחיצים אותו מאוד כל הדיבורים על תינוקות כ-ל הזמן והוא מתחיל לאבד את סבלנותו לעיניין, לשמחתי הרבה הוא מאוד מודע לעיניין הזה של תינוק , ולדעתי זה יבוא לו כשאחד החברים הקרובים שלנו יתחיל קודם.. כרגע אני יודעת שכול מה שיש באפשרותי זה להמתין בסבלנות ולהמשיך ולגדול בעצמי כי לזה אף פעם אין מספיק בעצם..אני יודעת שיש כאן שיעור שאני צריכה ללמוד עם עצמי שהוא סבלנות ובכל מיני פעמים כבר יצא לי עם בן זוגי לחכות כמו לחתונה והייתי זקוקה לגיוס של המון המון סבלנות ואני יודעת שזה בפירוש לא צד חזק שלי אבל כל הידיעות הללו לא עושות את ה"המתנה" קלה יותר, בן הזוג שלי הוא אדם שאני מאוד מעריכה את דרך החשיבה שלו והוא באמת חושב על הדברים ולא מנפנף הצידה כלום ולפעמים אני אומרת תזרום והוא לא יכול ... אני כרגע במחשבה אופטימית שכשנעבור דירה הוא יישתחרר ואולי הדברים יישתנו..

ולדעתי זה יבוא לו כשאחד החברים הקרובים שלנו יתחיל קודם..
כן אחותי, הולדת צאצאים זה דבר מדבק...
תמיד אני רואה קבוצות שלמות של חברות "פתאום" נהיות אמהות, וקבוצות אחרות, כולן רווקות- אני אפילו רוצה לפעמים שחברותי יתחילו ללדת רק בשביל האפקט המדבק!
זהו אפילו אפקט עידרי מבורך בעיני.

עלה לי רעיון מצחיק עכשיו (מזל שיש מולי אינטרנט כדי לתפוס אותו)-

ומה יהיה אם כש(בה"ע)סופסוף יהיה לי ילד לא יהיה פה יותר האתר הזה?

יערת דבש .. בטח שיישאר אולי פשוט התוכן שלו יהיה רלונטי למה שאז יעניין אותך הרי הכל נתון לשינויים...

תמר פ היקרה, קחי את מר פ היקר ותסחבי אותו לביקור אצלנו.
לדעתי (האובייקטיבית והלא משוחדת, כמובן

) הינוקא יעשה לו חשק לתינוק חמוד...
אם כי אני צריכה לזכור להכין מצלמה לצלם את פניו כשהינוקא יבדוק את חולצתך שוב (תוהה: מה שיש שם מתפקד או לא? ).

אבל תיזהרי, שמעתי שהחזקת תינוקות של אחרים היא סגולה לכניסה להריון D-:

אני רוצה לשתף אותכם שהיה בליינד-דייט אינטרנטי הערב.
כלומר, מהדברים שכתבתי בדף שאתם קוראים עכשיו, אי- שם למעלה באמצע בערך, וביקשתי את דחיפתכם הקלה...
נשמה אחת טובה מקוראי האתר חיברה שני אנשים לערב (לפחות) נחמד..

אה!
המצחיק הוא, שהוא קרא קצת פה מה שכתבתי אבל לא בסבלנות יתרה, והסתבר שהרושם שנקלט לו הוא שאני לא רוצה כל כך ילדים עכשיו...
זה היה לשאלתי איך אתה מרגיש עם הדברים שכתבתי (דוגמא: זה בעיה כשלא בא לי עכשיו בכלל להיות עם מישהו או לעסוק בחיפוש )
סיכמנו שהוא לא הבין כלום ושעדיף שהוא לא יחזור לקרוא...
אם אתה בכל זאת קורא את זה עכשיו, סליחה שאני מרכלת עליך [-:

בשמת א .. אכן רעיון מצויין אבל זה משהוא שצריך לארגן בשבת שמתאימה לכולם מהסיבה הפשוטה שאחה"צ הוא לא בבית .....וגם שזה לא יהייה שקוף כמו למשל "עזרה במחשב"....

יערת דבש..יש חדש..המשך..

בלי תירוצים. פשוט הגיע הזמן שגם הוא יבוא. מה, הוא מחרים אותנו?

בשמת _א .. האמת את צודקת זה פשוט שיש הגדרות של חבר שלו, חברה שלי ,אבל כמו שהוא בא אל הלית אין שום סיבה שלא יבוא איתי אליכם אבל האם אתם מארחים ב- למשל, ערב שישי?? כי אלה הזמנים שרואים חברים בד"כ או אולי יש לך הצעות זמנים נוספות ... לשמל אנחנו הולכים לאכול ארוחות ערב בימי שישי אצל חברים.. האם גם אצלכם זה נהוג? ... יום נעים בינתיים...

צנצנת - מזל טוב, בריאות ושמחה ונחת עם העולל @} @} @}

אצלינו זה היה כניסה להרפתקה ואח"כ כניסה לעוד הרפתקה ועכשיו אני רוצה ממש עוד הרפתקה אחת - והכל בגלל איומי הגיל.

תמר פ, את צוחקת? אולי נזמין לשבת בצהריים...
ארוחות ערב עם הינוקא - זה לביקור של שעה שיסתיים בשמונה בערב בערך, כשהינוקא ואני נסיים לאכול ואני אקח תינוק עייף ישר לאמבטיה ולמיטה, יחד. חסל סדר אירוח. לא חיים של "רווקים" (כאלה בלי ילדים).

אנשים, אני רואה שהדף הזה פופולרי (מרשימת הדפים החמים) ואתם בהחלט מוזמנים לכתוב גם מהגיגיכם בנושא!
הרי כתבתי שזה דף תמיכה אז תמיכה קולקטיבית.
וגם באופן אישי, לשמוע הגיגים של אחרים בנושא שהעליתי, תומך בי.

אומנם קצת באיחור אבל, אני מודה ומתוודה לאור התנסות חדשה שהיתה לי, (יום ראשון האחרון) שהסתובבות עם ינוקא (ובמיוחד זה של בשמת א) גרמה לבן זוגי ולי רצון עז להיות הורים. אומנם התנאים שלי קצת שונים מהתנאים שלך - תמר - אבל אני באמת חושבת שארוחת צהריים בזמן לא מלחיץ כמו שבת תהיה לעזר רב, חוץ מזה ששתינו יודעות שאם רני הוא זה שמבשל זה גם יהיה טעים מאוד (בשמת - לא להעלב).

איזה נעלבתי! ברוכה הבאה, מלכתי!
ואני מזכירה לכל האמהות לעתיד שרוצות ילדים, שהם לא רק מתוקים ומקסימים וגורמים אושר, אלא גם מאוד תובעניים בזמן ובכוחות 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, בזמן שהם קטנים.
את הפירות קוצרים אחר כך, אבל זה דורש השקעה הורית. לא לשכוח את זה.
אני מקווה שתמר והמלכה נפרטיטי זוכרות שיש הריונות ממש איכסיים (טפו טפו טפו לכן יהיו הריונות נהדרים, במיוחד אם תחכו שאני אוכל לעזור

), שתינוקות יונקים בלילה, שבלי חיתולים (אני יודעת שאתן חושבות על זה) זו עבודה קשה, שצריך גם להאכיל את האמא ושכל נקודת תורפה שיש לכן - הילד ידרוך עליה חזק.

שלום לכולם- בשמת _א לתשובה שלך בדף האישי שלך..
מלכה נפרטטי, לא הבנתי בן הזוג שלך גם החזיק תינוק??- ובכל אופן הצעתך מצויינת
תלקח בחשבון בודאי אם הטבח "ידוע"מראש.
רכמו כן רציתי להוסיף כי אני מאוד מאושרת ונינוחה הרבה יותר מאז דך התמיכה שלך
יערת דבש הוא נהדר ומאוד עוזר לי אני יותר נינוחה ונראה לי שאלך על ה"טיפים"שקיבלתי. יום נעים לכולנו בינתיים.

לתמר פ - למה את כה מופתעת שבן זוגי החזיק תינוק - זה לא שזה מחלה מדבקת, את יודעת....
בכל אופן אני חושבת שבאמת לכל דבר יש את הזמן שלו, ומתוך הכרותינו רבת השנים אני יודעת שחשוב מאוד שנרגעת בעזרת התמיכה אותה בקשה יערת דבש, זהו צעד חשוב ונוסף בדרך להכרה שלכל דבר יש את עיתו, ואין להאיץ פן התוצאה תהיה עגומה...
זכרי שאני אוהבת אותך, ושיהיה לכולנו יום נעים, פורה ומהנה.

המלכה נפרטטי , ההפתעה שלי נובעת ממשהוא שלא אוכל להסביר על דפי אתר זה אם תרצי לשמוע תשובה נא צלצלי....

המלכה שלום,
ואין להאיץ פן התוצאה תהיה עגומה...
הוא משפט שהייתי צריכה לשמוע. תודה.

אכן, בתור אחת שהיתה במצב הזה לפני כמה שנים - המלכה נפרטיטי היקרה, מצטרפת ליערת הדבש: משפט כדורבנות.

באתי לכתוב כדי לראות מה מצבי בעניין של נושא הבלוג.
מה השתנה מאז שפתחתיו.
לא יודעת.
מה שברור הוא שאני נמשכת מאד לתינוקות, אני יכולה להעביר נסיעה שלמה באוטובוס בבהיה עד לטישה באם ופעוטתה, וכל היופי- בלי קינאה. בהנאה צרופה והתחברות לקטנה- כאילו אנחנו חברות. או בסדנת מיון לאיזו עבודה שהיום התבשרתי שהתקבלתי אליה, כשהיינו צריכים להציג את עצמינו בדרך ויזואלית, אחד האלמנטים שהשתמשתי בהם הוא תמונה מ"לאשה" של אשה צעירה בהריון מתקדם.
כן, דף תמיכה זה דבר מרגיע. ראיתי מה קרה ל תמר פ רק מכמה מילים שהתחלפו בינה לבינינו!
אז אני לא שואלת יותר שאלות בתקופה זאת, רק ממשיכה, כתחביב הכי כיפי, להתעניין, לראות, לשאול וללמוד סתם מצפיה (לא ציפיה- הבדל משמעותי).
יודעת שוב ויותר, שעד שלא אתנסה אני לא יודעת כלום, אולי חוץ מאותו ידע קדום...
אבל גם הוא, נראה לי שאופיו מעורפל, לא ממוקד, מצפה להתנסות כדי להמחיש את עצמו,

מה עוד... לא יודעת. אני מרגישה רגועה ולא נמהרת.
אולי... אולי הדיבור שלי איתכן, נשים יקרות, ועם כל האתר, ה"התמכרות" המוזרה הזאת לביקור כאן, מהווה בשבילי חיבור שבטי, אפילו לתינוקות שלכן.
כאילו משהו בי נרגע ובא על סיפוקו מלהיות בקשר איתם דרככם...
מוזר...
רוצה לכתוב עוד ולא יודעת מה.
אמשיך תוך כדי שינה

אפשר להגיד שאני ממש מקנאה בך על המודעות. בשבילי ילדים ותינוקות היו כוכב אחר עד שנולדה לי בתי.

יערת דבש היקרה..האם יש המשך לדייט האינטרנטי שהיה?? ...

....

שבת שלום , מתוקית , אני אחזיר צלצול בקרוב , ואיחולים על הקבלה לעבודה. גם זה סוג של הורות .

לגמרי, וגם כבר רציתי להצהיר פה שאני הולכת כנראה לתעל את אימהיותי לטובת אנשים מפגרים
(זאת העבודה החדשה), איזה כיף להם...[-:

כללי:
שמעתי משירה לוריא (זאת מ תחבושות רב פעמיות) שהיא הולכת להקים אוהל אדום...ממממ...

תמר פ:
זה בשלב שלא יודעים עוד כלום...
אבל משהו שוב נפתח אצלי בנוגע למין היפה השני (קרי=גברים).
זה העדכון המשמעותי,
עידכונים רכילותיים יותר (אולי) בהמשך ותודה על ההתעניינות [-:

ועוד לתמר פ -
איך מתקדם אצלכם??

יערת דבש,
אצלנו מתקדם בכך שאני רגועה משמעותית בגלל שמצאתי את ה"דף" שלך שעזר לי עד מאוד וזה אומר שכרגע אני מתרכזת בעיניין אחר שהוא רכישת הדירה שלנו שאנחנו אמורים לעבור אליה בעוד חודש וחצי ואנחנו עוד אפילו מפחדים להתרגש שזה אולי ייעלם לנו פתאום זה פשוט חלום משוטף של שנינו וייתכן מאוד שלאחר השינוי המאוד משמעותי בחיינו ומאוד ייתכן (האמת שאני מאוד מקווה לכך), שאז אז בן הזוג שלי יחתיל להרגע ולראות מה שאני רואה כבר כמה זמן .......... כמובן שאן לדעת אבל זה נוסך בי תקווה וגם לעקוב אחר הדף המדהים שלך בעיתוי נהדר כ"כ וזה פשוט עושה לי טוב...
הבנתי את תשובתך לשאלתי .. ואני מקווה לבאות.
מזל טוב על עבודתך החדשה

יום נעים..

תמר,
שכרגע אני מתרכזת בעיניין אחר -סגולה לקידום העניין שלא מתרכזים בו...
שאז אז בן הזוג שלי יחתיל - פליטת פה שלך או של הגורל היודע את העתיד?

הייתי היום עם אחייניתי ה מ ה מ מ ת, התינוקת הראשונה בחיי.
זה נהדר לעשות על רטוב את מה שכל הזמן הוגים אותו על יבש.
ישר באות תובנות, כמו המשחק הזה שיש ציור מבולבל וצריך להזיז קוביות כדי לחבר הכל נכון..
כן, אני קצת מוטרדת מההליכה הזאת "על יבש", כי זה מאד בשכל- המציאות יודעת את התשובות הרבה יותר מכל הגות...
אני לפעמים מהססת להביע את דעתי ליד הורים, כי בעצם "מה כבר היא יודעת"-
אני יודעת שאני יודעת אבל ידע הוא רק ידע...
דבר שהיה לי מאד ברור מהמפגש עם המהממת, זה התנהגות הורית או של מי שמטפל, של "להזהר לא להעיר"- למי אנחנו בדיוק דואגים בדבר הזה?
אולי לנו עצמנו, שסופסוף היא נותנת לי רגע לבד/ רגע בלי לתפעל מישהו/ רגע בלי לדאוג למישהו/ או כמו שזה נקרא באתר- מנוחת אחריות.
כשראיתי שאני נזהרת יותר מדי, בתקופה בשינה שנראתה לי רגישה, אמרתי לה בלבי-
זה בסדר, אני אקבל אותך גם אם תתעוררי. ושלווה נפלה על שתינו.
חוץ מזה, מדיטציה ליד תינוק (ישן...) היא מץ' בטר!
אין אין, יש להם אנרגיות אחרות...

יערת דבש..
ואו , איזה מרגש ואני כ"כ מתחברת למה שכתבת ,גם אני ביקרתי את אחותי עם הינוקא שלה הקטנט (היה אז בן 4 ימים), ואני לא יכולתי א' להוריד ממנו את העיניים וגם שהוא ישן וכל עויית פנים לשו ריגשה אותי עם חייוך נימרח שלא נגמר ממש כאבו לי הפנים אחרי הביקור וגם מן הרגשת שלווה מדהימה של נינוחות הציפה אותי , כן, כן אני יודעת בדיוק לאילו אנרגיות את מתכוונת.. אני איתך.. יום נעים

אה, לגבי ה"פליטות כתב" שלי... מי יודע מה העתיד חובה בתוכו...

נ.ב. כ"כ נעים לי להחליף עימך רשמים... יום מדהים שיהיה לך.

"להזהר לא להעיר"- למי אנחנו בדיוק דואגים בדבר הזה?
לעצמנו, כמובן! סוף סוף אפשר לנשום קצת!

טוב, וגם לתינוק, כי אם המסכן מתעורר כשהוא עוד עייף ובעצם רצה לישון "עד הסוף" אז חבל"ז איזה מסכן ובייכן הוא יהיה מהתעוררות פתאומית...

משפט שעלה לי לראש אתמול:
לפני הלידה ובחודשים הראשונים הכנתי את עצמי שבקרוב תהיה לי ילדה
ובזמן האחרון התחלתי להבין שבנוסף אני גם אמא של מישהי ושזה לגמרי לא אותו הדבר...

את כל כך צודקת! מסכימה בכל אחד ואחד ממאת האחוזים!

סתם שיתוף:
בפעם הראשונה שחשבתי שאני רוצה ילדים הייתי בת 24, רק שאז לא היה שום שותף פוטנציאלי באופק. אבל בכל זאת היה משהו חדש בהרגשה: אני רוצה ילדים, לא בתור הצהרת כוונות תיאורטית -- הרי מאז שהייתי ילדה קטנה היה לי ברור שאני ארצה ילדים -- אלא ממש רוצה. בגוף. אז זה הסב כאב גדול -- כי איכשהו הייתי בטוחה שחיי יחלפו להם בלא שיפציע בהם אהוב.
חברה שהיתה לי אז אמרה משפט כזה "אם לי זה קרה, אין שום סיבה שלך זה לא יקרה". אז לא האמנתי, אבל היום אני רואה שזה נכון. זה פשוט קרה, ולכן, יערת דבש היקרה, אני רוצה להעביר לך את המשפט הזה הלאה: אם לי זה קרה, אין שום סיבה שלך זה לא יקרה. בזמנו ובמקומו. טוב, אולי את לא ממש צריכה את זה. את נשמעת כמי שיש לה יותר אמונה ממה שהיתה לי בימים שבטרם היות בן זוגי. וזה המון לזכותך, כמובן.
לפני כמה זמן שאל אישי אם אני חושבת שהוא יהיה אבא טוב. עניתי, שלולא הייתי בטוחה בכך, לא הייתי מתחתנת איתו.
גם אנחנו עכשיו רוצים נורא ילדים. ילדינו קיימים בנפשנו מאז שנישאנו, פחות או יותר. כרגע אנחנו לא מביאים אותם לעולם החיצון בגלל כל מיני אילוצים אובייקטיביים, כאלה של עבודה/כלכלה/מגורים, אבל אנחנו מקווים שהם ייפתרו בקרוב.
הפחד החדש שלי הוא מפני בעיות פוריות. לא שיש לי סיבה ספציפית לחשוש, אבל סתם, ככה, שומעים על כל כך הרבה מקרים...
יערת דבש (איכשהו אני מוצאת את עצמי נלחמת בדחף לקרוא לך סתם יערה, אני הרי לא יודעת מה שמך), תודה שפתחת את הדף שנותן לי הזדמנות לחוות כל כך הרבה מעצמי.
נ.ב
גם לי יש אחיינית חדשה, ראשונה

תמר,
יום מדהים שיהיה לך.
עבד!!
באמת היה אתמול יום מדהים!

יערת _דבש, שמחה מאוד

תודה, תודה- סמדר נ ובהצלחה.

ההתמכרות שלי לאתר הולכת ודועכת.. אני כותבת כדי ללבות את האש.. לשמר את חווית הקריז...
מחשבה יפה- כמו כל התמכרות, אם נותנים לה חופש להיות, (בלי רגשות מצפון וייסורי אשמה), גם זו דועכת.
אינטרנט יכול למכר, חבל"ז.
כמו כל אמצעי תקשורת. מה, לפלאפון ותוצריו אנו לא מכורים? יקום הסורר שלא!!
מעניין שאני כותבת זאת עכשיו. לפני- מה? כבר?- שלושה ימים איבדתי לא לעולמים את הפלא' שלי, וזאת בפעם הראשונה בחייו (גיל של פעוט מתקדם), אצל חברה, ואני נהנית מהחזרה לימים בלי,
לפשטות, לחן, "אנשים אמרו שלום".. ולהכנס לתא הקולי שלי 5 פעמים ביום!! (הקריז חוזר..)
אין מה להמנע, חברים. אני לא היחידה שמדווחת על השתלטות האתר-פורום הזה על חייו. כבר שמעתי על נסיונות התנזרות עצובים.. שלא עולים יפה.
אז מתמכרים להתמכרות, וזה עובר.
זה קרה לי עם אוכל. לא, אף פעם לא הייתי מכורה, לא.
יש לי מה שנקרא בהגה המדעית-פולנית: ע י נ י י ם ג ד ו ל ו ת. ואיזשהו צורך הפעלה מוגדל לאיזור השפתיים (בטח כי לא ינקתי, שיט), וזה בא לידי ביטוי בענייני אוכל דווקא (יכולתי לפחות לנצל את זה למעשי צדקה נחמדים יותר) אה! ולשירה. לשיר. זה נחשב??
בקיצור, יכולתי כמובן להתאבסס על דיאטות כבר מזמן (אף פעם לא הייתי שמנה. חוץ מבצבא.) אבל הבנתי שצריך לתת לזה מקום. להקשיב לזה ולא לכלוא את זה במרתפים.
היום, ברוך השם (חבל שאין פה אייקונים לנימות-דיבור כדי שתשמעו את הברוך השם הזה) (אופ כמה סוגריימים)
בתקופה האחרונה, אני אוכלת בריא אמיתי , מודעת ומבינה, וכאילו מכלום- פתאום הגוף שלי מבין מה טוב לו.
איזה כיף זה.
טוב אז זה לא למה אני רוצה ילדים, אבל נכתב באופן שגם אני לא ידעתי מה הולך לבוא.
המשפט מבולבל כמו מצב העירות שלי וכמו המיטה שאני צריכה לסדר כדי להסדיר את זה.
אוהבת! אוהבת את המוח המעורפל שמרשה לי להוציא צירופי-אותיות פחות מדודים ולהשתלח יותר (טוב, פה הייתי קצת מדודה) (עוד סוגרייייים?)
לילה טוב

יקרים

[-:{@
קרה לי משהו מדהים מאז כתבתי פה את בקשתי להכיר מישהו-
המצב שהיה לפני, הוא שהייתי די כבויה בנושא, מן תקופת התאוששות והתארגנות וקצת אנטי, אחרי קשר שנגמר.
ומעבר לדירה בעקבות זה, שבה רציתי להתגבש עם עצמי.

די בהומור או ציניות, כתבתי פה וקצת דיברתי על זה שאני מחפשת אב לילדי המדומיין, וקצת הטריד אותי שאני עושה את הסדר ההפוך, מחפשת ילד ובתוך כך מחפשת בעל, ואם אני רוצה בכלל ואם זה לא להקדים משהו,
you know, לתת זמן לתקופה הזאת להיות.
אז זה לא קרה מיד אחרי שכתבתי, אבל כבר סיפרתי והודיתי לעוגיה שדרך הבקשה הזאת נפגשו שתי נשמות.

עדיין הייתי סגורה, עדיין הרגשתי שאני טכנית ובודקת (בוררת אולי) אם הוא מתאים למשימה.
אבל הוא היה חמוד, ואחרי לא הרבה זמן נזכרתי !!! נזכרתי מה זה בנים, למה הם נחמדים (כשהם נחמדים),
והיום הסתובבתי -בירושלים במקרה, אבל אולי לתחושת התיירות שאפפה אותי היתה יד בענין- בתחושות אחרות לגמרי ממה שהייתי כשהעליתי את הנושא פה,
למי שבענייני צ'אקרות פה- אשכרה, בתחושה שהצ'אקרה הראשונה נפתחה סופסוף.

אני חושבת שאני מחזירה את הבקשה, ואת האמון בכם שיש בסביבתכם בנים מעניינים, אם לא כולם מבוייתים (-; .

[-:{@

לאחר תקופה ארוכה שלא ביקרתי מספר תגובות:
א. יערית, לא,תודה לך!
ב. את צריכה את "פן להאיץ..."? לא מכירה: "כל עכבה לטובה"? לא עדיף על דרך החיוב מהשלילה?
ג. תפסיקי להתחבר לתינוקות נקבות באוטובוס או ברכבת, זה עוד יבוא לך בבומרנג בצורת בולבול (סליחה, פין)- מנסיון!
ד. נראה לי באמת שאנחנו צריכים לסוע שוב לחו"ל, מה את ערה ב 04:03??? ב00:59 עוד הבנתי, ב1:37 הבלגתי, אבל ארבע לפנות בוקר? את לא נרדמת? לא מתעוררת? חוץ מזה מה זה היציאה הזאת מאתמול: 17:56?????
ה. אם את מחפשת לתעל יש לך את תהל. בואי לגור איתנו!!! ובקרוב עם בן שרעבי.
ו. לגבי להביע דיעה ליד הורים, כבר מזמן רציתי להגיד לך, ואני בדרך כלל בעד להגיד בפנים ולא כאן, אבל פשוט לא רוצה לשכוח, שדווקא מאוד אשמח לשמוע הערותייך!! (כמובן בטעם, וכמובן שרק לטובת הדברים שאני עושה. סת---ם!).
ז. לסיכום יערה- יש לך פה דף הורס. את הורסת!

א חו,
את מתכוונת ברצינות? בעיקר לסעיף ז' ?.....

ילדה,
יש פה מקרה חריף במיוחד של שפה פנימית ובדיחות משפחתיות-
גם אני לא הבנתי בהתחלה מי זה התוקפן הזה!!
עד שהבנתי שזו אם-ה מ ה מ מ ת (בשפה שתובן לכם) (גם לי ולכם כבר יש שפה פנימית) @}

אז א-חו, הגיע הזמן באמת,
ואיך אומרים- עד שבן שרעבי יגיע, בעזרת השם.

ו ילדה יפה ,
אם את כבר פה למה את לא כותבת?
אוהבת התרעננות של הדף!ZZZ

יערית, (הרגשתי צורך בכינוי זה מקווה שזה בסדר?.)
אני קצת עסוקה כרגע עם דירה חדשה (עוד לא עברתנו וזה ייכח עוד קצת, אבל ההתעסקות).....ועם כל העיניין של המשכנתא.....אבל הכל עדיין אותו דבר לחץ ג-ד-ו-ל ירד והכל בזכות הדף שלך,
מה שלומך? ואיך בעבודה החדשה? ואני מבינה שאין חדש(אם את מבינה).....
ועוד דבר עלה על הפרק וכנראה גם אתו אני ממלאת את מחשבותי חוץ מעל | תינוק | , וזה לימודים , יש לי משהוא כמו שליש תואר אולי קצת פחות אני צריכה לבדוק ואני חושבת ברצינות לחזור ללימודים .....
ובעיקר הדירה הדירה הדירה טוב זהו , ואיך מתקדם אצלך עיניין ה | תינוק | ....... איך המחשבות היום.....

התאמנתי כי לא יצא לי קודם .....

הא, הפעם יצא לי ....

...

כנראה חזרתי להיות ממוכרת...
אני עוברת פה כדי להגיד לילה טוב.
חשבתי שזה יסתכם ב זד-זד-זד כדי לסמל בלבד "הלכתי לישון" אבל יש לי משהו לומר-
הושפעתי מהדף המדהים יומנו של אב טרי , ובמסגרת ההבנות החדשות, המתחדשות למעשה, אש"י עזר לי עוד להזכר שיש גברים טובים, כיפיים, רכים.
שאני רוצה מישהו להתכרבל איתו.
זה כיף שההיזכרות הזאת לא עושה לי רע אם כי טוב.
ופתאום אני מגלה- היזכרות תרתי משמע!
עכשיו אפשר-

.

חזרתי הרגע מ-יומנו של אב טרי- מהמם.....אין לי מילים..
וזה חיבר אותי שוב לגם אני רוצה (

)ואבל זה יחכה כמובן .....

הנה זה כבר טכס בדרך לישון..

לפני מס' חודשים (בקיץ) שלחה לי אילנה אילן (אני חושבת שיש לה פה דף, התשובה תגיע רק כש"אוסיף לדף" ואראה אם יש או אין סימן השאלה הנודניק) יומן הקשבה נשי, מן כתיבה יומית מתומצתת , בהיבט ירחי, מחזורי, שבאה לחדד את ההקשבה לטבע הנשי ולקשר עם מר ירח.
לראות מחזוריות טבעית של רגשות, הלכי רוח, התנהגויות, חשקים וכו' עם הזמן.

רק היום התחלתי אותו, ימים יגידו אם אמשיך.
זה מאד יפה, מרגש ומזמין.
כבר כמה שנים אני בשיחות עם הירח ולומדת את מסלולו בגופי ומחוצה לו,
עד לפני כמה שנים לא היה לי מושג באיזה מצב הירח עכשיו, מתי הוא זורח ביום ולמה, ופעם עוד הייתי כותבת ביומן (המשרדי) מתי קיבלתי...

היום הכל אחרת, וגם מהיומן הזה, שבהתחלה עשה עלי רושם של תיעודיות יתר, של לדעת במקום להיות, כבר למדתי היום.

- אתה מפורסם!

באיזה מילים יפות תיארת את מה שאני ניסיתי לומר על התחברות לגורמי השמיים , בשפה הלא פיוטית שלי בדף המפגשים הבאים.

ול א חו :
סחטיין לראות אותך פה , כיך לראות באתר עוד מישהו שאני גם יודעת איך הוא נראה (וגם איך נראת המ ה מ מ ת שלך)