בן זוג שלא אוהב שם זמני

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז כל התפיסה של דיכוי ותנאים של דיכוי של נשים פשוט מתמוטטת.

עוד מי שלא נותן לעובדות לבלבל אותו. פרקליט המדינה הוא גבר, היועץ המשפטי לממשלה הוא גבר. הם מחליטי ההחלטות.

יש הבדלים בין המינים ויותר מתאים מסיבה כזו או אחרת (מבחינת התכונות הנדרשות) ליותר גברים להיות מנהלים או פוליטיקאים

הנה טענה חשוכה ושמרנית ומפחידה. הגברים שמנהלים את ישראל עושים עבודה איומה ונוראה: במשרד הבריאות, משרד החוץ, התקשורת, החינוך, התחבורה ועוד. אין מספיק רופאים, בתי החולים קורסים, אנשים מחכים לניתוחים חודשים, אין משרד חוץ מתפקד, בתקשורת אתה יודע מה קרה עם בזק, ישראל היום וידיעות, בחינוך הכיתות מתפוצצות, למורים אין מעמד ושכר סביר, יש אלימות נוראית בבתי הספר ובלגן מחפיר והוראה הולכת ומידרדרת. אין בישראל תחבורה ציבורית סבירה, יש בעיות פקקים כמו בעולם שלישי. להמשיך?

הטענה שגברים יותר מתאימים לניהול היא טענה של גברים שרוצים להרחיק את הנשים מעמדות הכוח.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש הבדלים בין המינים ויותר מתאים מסיבה כזו או אחרת (מבחינת התכונות הנדרשות) ליותר גברים להיות מנהלים או פוליטיקאים

חחח. עדיין צוחקת. על אף שזו טענה יותר עצובה ומפחידה ממצחיקה.
עוד על הניהול הגברי:
ניהול גברי של משרד האוצר יצר בישראל פירמידות, יוקר מחיה בלתי נסבל, מונופולים שעובדים ללא הפרעה, חברת חשמל שמחזיקה את הציבור חנוק, חברות ביטוח שעובדות בניגוד אינטרסים (מי שעכשיו לוחמת בזה היא אישה). כל מומחי הסביבה אומרים שישראל לקראת אסון סביבתי, כי אין תכנון בניה כולל, אלא ריצוף של כל השטחים הפתוחים שנותרו. לא משאירים עתודות קרקע, הורסים חופים ושטחים פתוחים, מחסלים אוכלוסיות של חיות. כל זה בניהול גברי של שרי ממשלות ומזכירי משרדים גברים.

יש המון ראשי עיריות גברים (אחת אישה) שהתגלו כמושחתים מהיסוד, כולל ראש עיריית חדרה השבוע (שמי שחשפה אותו היא אישה, שנלחמה על החשיפה הזו ארבע שנים וגברים במשטרה הדפו אותה למרות הראיות). ראשי עיריות גברים מנהלים עיריות נפוטיסטיות, עם צורך בשוחד לכל פניה במינהל ההנדסה. ערים שלמות מטונפות וחסרות תשתיות בניהול של גברים.
רשויות הרווחה בקריסה. הורים לילדים עם קשיים צריכים לחכות חודשים על חודשים לעזרה. יש קשישים ללא טיפול או אפילו חשמל.
הפערים הכלכליים הולכים וגדלים. יש בישראל מיליון ילדים רעבים. ניהול גברי העמיק את הקיטוב בין החרדים לחילונים. ניהול גברי של בין הדין הרבני לדיני אישות יצר מצבי אפליה מבחילים ומרושעים.

ניהול על ידי גברים.

מי עוד יכול לומר שגברים מתאימים לניהול, או לפחות יותר מנשים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אף אחד לא מונע מאישה להיות פוליטיקאית

??
אתה צוחק?
יש בישראל שתי מפלגות מאוד חזקות, שחברים בהם מכהנים כשרים בעלי עוצמה, שאוסרות על נשים להיות חברות בהן בחסות החוק--יהדות התורה וש"ס.

אבל זה עולם מלוכלך ומגעיל וכנראה שלנשים פחות מתאים להיכנס אליו, ומי שכן מתאים לה אף אחד לא מדכא אותה.

הבת של עובדיה יוסף, שהיא מנהלת מעולה של מכללה ואישה מלאת כשרון, קיבלה איסור לרוץ לבחירות בש"ס. כלומר בדיוק מדכאים אותה.

הצרפתי, אתה שוב לא נותן לעובדות לבלבל אותך.

בנוסף, בעוד שדוגמאות של מאסות ושל עשרות שנים לא מובילות אותך להיסק, 4 נשים במשרד עורכי דין מובילות אותך להכללה על המין הנשי.

קוראת, כשכתבתי אין לי בכלל חשק להתווכח על זה. אני קצרה בזמן וארוכה בכעס. אני פשוט רואה את המלחציים האלה שגברים נמצאים בתוכם.
התכוונתי שאני כועסת על המצב, לא עלייך, והכעס מקשה עלי לדון בזה כמו שצריך. המאמץ לנסות להתגבר עליו ולהמשיך לדון יעייף אותי, ולכן אני מעדיפה לעצור פה.
בתכלס, אמרתי את כל מה שרציתי להגיד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את צוחקת, כן?
ממש לא. אמנם הדומה עולה על השונה, אך עדיין כנראה לא סתם ספרים כמו "נשים מנוגה גברים ממאדים" נהיו רבי מכר.
הנסיון לטשטש את ההבדלים לדעתי לא רק שלא עוזר, הוא יכול אף לפגוע.

הטענה שגברים יותר מתאימים לניהול היא טענה של גברים שרוצים להרחיק את הנשים מעמדות הכוח.
אני לא טוענת שהם יותר מתאימים, הם יותר שואפים לכך.
בכל זאת, בשניה שמשחררים את הנשים לממש עצמן, הן הופכות למפרנסות מעולות בזכות תכונות נשיות של הסתדרות אנושית, תחכום, יכולת של ריבוי תפקודי, יכולת עמידה במשברים ועוד.
טענה לשוני, לא מחייבת דירוג איזה שוני יותר טוב. חוץ מזה שלכל אחד מאתנו יש דברים שהוא יותר או פחות טוב בהם.

ניהול גברי של משרד האוצר יצר בישראל פירמידות,
אוקי אז אם, רק בשבל הדוגמא, נבטל את יכולתם של גברים לנהל משהו וניתן רק לנשים להחליט.
נשארת עדיין השאלה איזו אישה היית בוחרת?
האם היית בוחרת באישה שנוטה יותר לסוציאליסזם או קפילטלזם? מישהי בסגנון של תמר זנדברג שנאבקת בימים אלו למען תחבורה ציבורית חינם, או סגנון כלכלי של אישה כמו איין ראנד.
גם אם אנחנו מסכימות על הבעיות שהעלת, עדיין זה לא מחייב שתהיה ביננו הסכמה על איך לדעתנו הדרך הנכונה לטפל בהם.
אני למשל חושבת

לא לחץ חברתי מנע מנשים לבחור מסלול חיים מתאים, אלא דיכוי בן אלפי שנים. הרי במאה ה-19 עוד היו אקדמיות של קיבלו נשים לשורותיהן, ומדעניות היו צריכות לפרסם מחקרים מבריקים על שם קולגות גבריים.
אבל אני לא חיה במאה ה19. אני חיה במאה ה-21. אני חיה בזמנים שאני יכולה לקנות בית, אני יכולה לפתוח עסק, אני יכולה לבחור ואני יכולה להבחר.
הזוגות הצעירים של היום לא חיים את המציאות של הסבתות שלנו.

לפני כמה ימים ראיתי כתבה של hbo על אישה אמריקאית שחורה שעזבה את ארצות הברית ופתחה מקום תיירותי ליוגה ותזונה בקוסטה ריקה. המקום שלה פתוח רק לשחורים. זכותה. היא הרגישה שהאדם הלבן לא טוב בשבילה, והיא החליטה להרחיק אותו מחייה. בא לה מקום בו היא מרגישה בטוחה.
רק שזה לא מספיק לה. בהמשך הראיון כבר התגלה שמבחינתה אסור לתת לאדם הלבן בעיקר האמריקאי דרכון כי הוא עשה כבר מספיק נזק לעולם.
בשבילי זאת עוד דוגמא שראיתי די הרבה בחיי. הסובל מגזענות נלחם בכך בלי לשים לב שהוא גזעני בעצמו.
אותו הדבר לגבי נשים. הדברים שנשים מסוגלות לכתוב היום על גברים (ועל נשים) זה פשוט מחריד.
סתם במהיר עוד דוגמא מלפני כמה ימים. קומיקאית מוערכת בארצות הברית , כחלק מקטע קומי בתוכנית שלה שלחה את ביתו של הנשיא ללבוש בגדים צמודים וקצרים על מנת לפתות אותו לשנות את המדיניות שלו לגבי ההגירה.
אנחנו לא צריכים גברים שובנסטים בשביל להוריד את הנשים יש גם נשים פמינסטיות, דמוקרטיות, תומכות ידועות בהילרי קילנטון, מסוגלות להשתמש בכוחן הטלוזיוני להוקיע ולהשפיל כל מי שלא חושב כמוהן.

אני אמונה על מחקרים כאלה.
שואלת בלי ציניות, למה את מתכוונת? האם נתקלת במחקר כזה ואת יודעת שהוא מפוברק, או שפשוט לא נתקלת במחקר כזה אז מכך את מסיקה שהוא לא קיים?

אם ילדה

שואלת בלי ציניות, למה את מתכוונת? האם נתקלת במחקר כזה ואת יודעת שהוא מפוברק, או שפשוט לא נתקלת במחקר כזה אז מכך את מסיקה שהוא לא קיים?

אם.ילדה. שלחי קישור למחקר הזה ואראה לך.
באופן כללי, מחקרים זה דבר מאוד מגוון וסבוך. צריך להיזהר מאוד מלהגיד "מחקרים מראים ש." יש מחקרים אמפיריים, איכותניים, שנעשים על ידי סוציולוגיה, תורות מגדר, אנתרופולוגיה וכו'.

אני לא טוענת שהם יותר מתאימים, הם יותר שואפים לכך.

ברגע שמאפשרים לנשים לשאוף, והאפשרות הזאת נראית בכלל סבירה, רבות מהן בהחלט שואפות להיות בעמדות כוח וניהול. וגם מגיעות לשם אם מאפשרים להן!

גם אם אנחנו מסכימות על הבעיות שהעלת, עדיין זה לא מחייב שתהיה ביננו הסכמה על איך לדעתנו הדרך הנכונה לטפל בהם.

ברור! אני גם לא חושבת שכל הנשים מנהלות טובות והגברים לא טובים. בשום אופן לא! יש מכל הסוגים בשני המינים. אני כן יודעת שעדיין נשים לא מקבלות הזדמנות שווה להגיע למוקדי כוח באינספור מוסדות פוליטיים, ציבוריים למיניהם ואף פרטיים.
למשל, ימנו בישראל שר ביטחון גבר שאין לו שמץ של מושג בביטחון ואפס ניסיון (ליברמן, וכל הגוורדיה הביטחונית טוענת את זה, שהוא פשוט לא יודע כלום שבכלום). אבל לא יעלה על דעתו של אף אחד למנות שרת ביטחון, אפילו אם היתה בעמדה בכירה בצבא יותר מליברמן. מינוי אישה לשרת ביטחון זה ברמת הלא-נתפס.

אבל אני לא חיה במאה ה19. אני חיה במאה ה-21. אני חיה בזמנים שאני יכולה לקנות בית, אני יכולה לפתוח עסק, אני יכולה לבחור ואני יכולה להבחר.

אין ספק שיש התקדמות די גדולה מהמאה ה-19. אני עצמי הייתי בעמדות ניהול והשפעה ומאז ומעולם לא נתתי למגדר שלי לעצור אותי. אבל דווקא משום הידע הזה אני יודעת היטב כמה נשים עדיין מופלות מבחינה תודעתית, חברתית, פוליטית. וגם באופן אישי הייתי במקום עבודה שבו בוס זמני שלי תמיד אמר לי "בצחוק" מול כולם "אז תשכבי איתי" ובזמנו לא עלה בדעתי אפילו שכאב הבטן שזה גורם לי הוא בגלל שהוא מטריד אותי מינית. ולא עלה בדעתי לומר משהו כדי לא להיחשב נודניקית. ואני חזקה ומוכשרת.

ושוב, מה זאת אומרת יכולה להיבחר? יש שתי מפלגות חזקות שבהן אסור לך לרוץ כאישה. וזה חוקי! את לא יכולה להיבחר לשופטת בבית דין רבני שחייבים להינשא או להתגרש דרכו אם רוצים לעשות זאת בישראל. את אפילו לא יכולה להשיא כחוק בישראל. יש המון משרות שלא עולה על הדעת לתת אותן לנשים.

אותו הדבר לגבי נשים. הדברים שנשים מסוגלות לכתוב היום על גברים (ועל נשים) זה פשוט מחריד.

זה באמת לא בסדר. אבל זה לא מבטל את האפליה כלפי נשים. אני גם תמיד טוענת שנשים לוקחות חלק בדיכוי נשים אחרות. הנה פה, היתה מישהי שכיסחה נשים, ונשים חזרו ואמרו לה כמה היא מקסימה במקום לעצור אותה (זאת לא ביקורת. הנשים פה נפלאות).
מה שקורה עכשיו הוא מבנה של מהפיכה ויש לו תמיד קורבנות שלא מגיע להם מהצד ששלט קודם. הצד שהופלה והושפל שנים מחזיר לצד השני, לפעמים באופן לא מספיק אנין. זה לא פשוט ולא תמיד נכון והוגן. מסכימה.

צריך להעביר את הדיון הזה למקום כלשהו, או לפתוח דף חדש. יש רעיונות?

מבולבלת, מה שלומך? עדכני!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ושוב, מה זאת אומרת יכולה להיבחר? יש שתי מפלגות חזקות שבהן אסור לך לרוץ כאישה. וזה חוקי! את לא יכולה להיבחר לשופטת בבית דין רבני שחייבים להינשא או להתגרש דרכו אם רוצים לעשות זאת בישראל. את אפילו לא יכולה להשיא כחוק בישראל. יש המון משרות שלא עולה על הדעת לתת אותן לנשים.
איך שאני רואה את זה הוא שהבעיה שאת מתארת היא רק חלק מבעיה גדולה יותר במדינת ישראל, החיבור של הדת והמדינה.
כתבתי על זה פה כבר בעבר ( פוסטפמיניזם באופן טבעי ) שלדעתי הרבה פעמים הבעיה עם להסתכל ספציפית על הבעיה של הנשים היא שאז לא מסתכלים על התמונה הגדולה.
אני מאמינה שגם את חושבת הבעיה עם המפלגות הדתיות לא מסתכמת רק ביחס שלהן לנשים.

אני גם תמיד טוענת שנשים לוקחות חלק בדיכוי נשים אחרות.
אז אני גם טוענת שנשים לוקחות חלק מדיכוי של גברים.
כוח הוא דבר משחית, זה דבר אנושי, אצל גברים ונשים.

מה שקורה עכשיו הוא מבנה של מהפיכה ויש לו תמיד קורבנות שלא מגיע להם מהצד ששלט קודם.
מודעת לזה. מקבלת צמרמורת מזה. לא מוכנה לקבל את זה. אני חושבת שצריך מאוד להזהר מזה, כי זה יכול להתהפך על כולנו.

צריך להעביר את הדיון הזה למקום כלשהו, או לפתוח דף חדש. יש רעיונות?
מצטערת, עדיין לא לימדתי את עצמי לערוך, אז לא יכולה לקחת זאת עלי.
אולי הדף על פוסט פמיניזם.

אם ילדה

לדעתי הרבה פעמים הבעיה עם להסתכל ספציפית על הבעיה של הנשים היא שאז לא מסתכלים על התמונה הגדולה.

כמובן שהבעיה היא לא רק נשים. אבל לא מדויק לכנות את הבעיה של הנשים "ספציפית" או שהיא לא תמונה גדולה. היא תמונה מספיק גדולה בעצמה.

אז אני גם טוענת שנשים לוקחות חלק מדיכוי של גברים.

אני מסכימה פה עם מי אני. זאת לא התופעה השכיחה. היא גם לא ה-בעיה. הדיכוי הנשי על ידי העולם הגברי הוא כל כך עצום ורב מימדים ורב שנים ונשים כל כך סובלות ממנו. זה עצום במאות ואלפי מונים מדיכוי של גברים על ידי נשים. כך שאני לא מבינה למה כשיש סיכוי לשינוי של תופעה כל כך איומה, מפנים את תשומת הלב לבעיה קטנה. זה כל כך כל כך קשה לנשים להשתחרר מהדיכוי. אז אני באמת לא מבינה למה לשים לזה מקלות בגלגלים.

כל אישה שניה סבלה הטרדה מינית ברמה כלשהי מגבר, למשל. מעט מאוד גברים סבלו הטרדה מאישה. כל אישה בדור שלי (סוף שנות הארבעים) סבלה מהערות בלתי פוסקות ברחוב. גברים לא סובלים מהטרדות ברחוב. אם כן, באחוז.
ונחזור להתעללות בזוגיות. מאלימות פיזית בזוגיות סובלות כמעט רק נשים מגברים. גברים לא נאנסים על ידי נשים ולא נשדדים על ידי נשים ולא חוטפים מכות מנשים (וכמעט לא נרצחים על ידי נשים).

אני מאמינה שגם את חושבת הבעיה עם המפלגות הדתיות לא מסתכמת רק ביחס שלהן לנשים.

בעיני המשפט הזה הוא דוגמה לנסיון הקטנה לא ברור של תשומת הלב לאפליית נשים. נכון, למפלגות הדתיות בעיות איומות. אבל היחס שלהן לנשים הוא מחריד, מחפיר, משפיל ואפילו מסוכן. זה לא מספיק כדי להפנות על זה זרקור? זאת בעיה גדולה מאוד, לא בשוליים.

אולי הדף על פוסט פמיניזם.

אם זה בסדר, אחשוב על דף אחר. הפוסט-פמיניזם הוא בעיני מכשיר לעכב את השחרור הנשי, כך שאני מודה שלא בא לי להיות חלק מזה. מקווה שזה בסדר.

מודעת לזה. מקבלת צמרמורת מזה. לא מוכנה לקבל את זה. אני חושבת שצריך מאוד להזהר מזה, כי זה יכול להתהפך על כולנו.

גם את זה אני לא מבינה. למה זה מה שמפחיד אותך? המצב המסוכן היום הוא דרדור מחדש במעמד האישה, שגם כך הוא די גרוע.
לפני שבועיים בבית ספר יסודי בכפר סבא כפו על הבנות לשבת מאחור במופע כי התארח שם בית ספר דתי! כולם שתקו! את מדמיינת איזה עיוות תודעתי זה יוצר אצל הבנות הצעירות והבנים?
כשאהרן ברק בא לדבר בקרייה האקדמית אונו (מקום חילוני בחציו) כפו על הסטודנטיות לשבת מאחורי פרגוד, כך שלא יכלו לראות את הדוברים כמעט. בבה"ד אחד כפו על צוערות לשבת בסוף האולם מאחורי פרגוד בזמן הרצאה. כל יום קורים דברים כאלה.

ולכן, כשבאה לפה אישה, שבעלה נוהג בה באלימות, מגיע גבר ומסביר לה שהכול בראש שלה. שהאלימות של הבעל זאת פרשנות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זאת לא התופעה השכיחה.
שוב פעם, הנה נתון ממדינה מערבית. אחת משלוש נשים עוברת מערכת יחסים מתעללת, אחד מכל ארבעה גברים עובר מערכת יחסים מתעללת.
שלושים ושלוש אחוז מול עשרים וחמש. יש כאלה שאולי יפרשו את השמונה אחוז הפרש שבכל זאת מעט מאוד גברים סבלו הטרדה מאישה לעומת הנשים, אחרים יחשבו שההפרש לא מוריד מעומק הבעיה.

גם את זה אני לא מבינה. למה זה מה שמפחיד אותך?
אני אתן לך דוגמא. לגדל ילדים ללא מגדר מיני על מנת ליצור שיוויון. זה חלק מהרעיונות היצירתיים שנתקלתי בהם.
חוץ מזה ש הפוסט-פמיניזם הוא בעיני מכשיר לעכב את השחרור הנשי , וכרגע הוא זה ששולט בשיח הציבורי בעולם המערבי.

לגבי התופעות שאת מתארת בארץ, אני מודעת לכך. אפילו נהיה לי מנהג לראות גב האומה רק בגלל הסיפורים על ההדתה.
סיפורים על הנשים לוקח חלק גדול שם, אבל עדיין חלק מתמונה הרבה יותר גדולה.
במקום הפרדה בישראל מחזקים את הקשר של הדת ומדינה, אבל אני חושבת שרצון לרדות באישה הוא לא סיבה מרכזית מאחורי המהלכים האלו.

אם ילדה

מבולבלת, מה שלומך?
האם תרצי שנעביר את הדיון הכללי? אם לא תתנגדי, אעשה זאת.
אנא עדכני מה שלומך. נשמח לנחזור לדון בעניינך שלך, כידוע בבאופן גולשים לדיונים כלליים לעתים (שזה גם נחמד ומעשיר את הסיפור האישי לא פעם, אבל גם עלול להפריע קצת). מקווה שאת בסדר.

הוא חזר לכאן לפני שבוע.

אחרי שהוא חזר דיברנו ביננו, ושמעתי ממנו בכנות אמיתית לקיחת אחריות על האלימות ורצון גדול להפסיק לכעוס ולהוציא את זה עלינו.
שמעתי שם נכונות גדולה ללכת לטיפול זוגי וטיפול פרטי - כשהוא האחראי למצוא את המטפל/ת הפרטי/ת שלו, תוך שבועיים לכל היותר.

היו איזה כמה ימים ממש נחמדים שנראה שהכל זורם בהם בסדר, אבל במשבר הראשון הכל התפרק שוב, אין לי אנרגיה לפרט בדיוק מה. אבל בגדול זה היה משהו כמו להזמין אותי לשיחה על כוס קפה בבית אחרי שכולם ישנו, להגיד שהוא פנוי לשיחה, ואחרי שאמרתי שלושה משפטים לצעוק עלי שהתזמון שלי ממש לא בסדר, הוא ציפה לשיחה ולא ליריות של האשמות (ולא האשמתי!! כן אמרתי שקשה לי כשעוצרים אותי באמצע פעולה (או אינטרקציה עם הילדים/נותן שירות כלשהו) כדי לתת לי עצות ייעול, ושאני מתקשה לתפקד ככה, ושאני מבקשת שאם הוא יכול שידבר איתי ברגוע, כשאני לא באמצע משהו, אלא אחריו)

היה נסיון אחד ללכת למטפלת זוגית - היה שם משהו לא אסוף...אני לא מתחברת אליה בכלל.
בשני הבא עוד פגישה
אין לי אנרגיה כרגע לשפוך כאן פרטים על התוכן שלה, הוא חזר להתעלם ממני אחריה.
היום, כשראיתי שזה לא עובר לו, אלא ממשיך להיות ככה,
נשמתי עמוק, שמתי את הילדים מול המחשב, ובאתי לדבר איתו
הכרחתי אותו להקשיב לי ולהיות פעיל בשיחה

עלו שם המון דברים - פגיעה שלי, פגיעה שלו, הרבה בכי
הרבה הצהרות
אמר שקשה לו שלאורך השנים אני לא לגמרי מאמינה לו כשהוא אומר שהוא כן רוצה להיות במערכת היחסים הזאת/שהוא כן אוהב אותי ושזה מרחיק אותו
אמרתי לו שזה מאוד קשה להאמין לו כשהוא אומר שהוא אוהב אותי, כששבוע לפני זה זרק עלי צלחת, או יומיים לפני זה כינה אותי מטומטמת.
ושקשה מאוד להאמין לו כשהוא אומר שהוא רוצה להיות במערכת היחסים הזאת, אבל כשאני אומרת שאני זקוקה לעזרה וחמלה ותמיכה נפשית ופיזית כי כל היום עם הילדים+לילות ללא שינה הופכים אותי למדוכאת ועצובה ועייפה, הוא בדיוק אומר שהוא יוצא לראות משחק כדורגל/שואל מה יש לאכול לארוחת ערב, ושגם היום ההשכבות וארחות עלי....וכשאני מבקשת חיבוק כדי לשאוב קצת אנרגיה הוא אומר שאין לו כח לזה/מחבק כדי לצאת ידי חובה חיבוק קצר כזה של הכתפיים בלבד

הוא לא הגיב לדברים האלה, הסתגר.
אמרתי לו שכשהוא יהיה מוכן לדבר- אני זמינה
ויצאתי עם הילדים לגן שעשועים
כשחזרנו הוא הכין ארוחת ערב ועכשיו איתם קצת.

יש לי תחושה של "זהו" באוויר
למרות שאני רוצה ממש שזה יצליח..לא יודעת אם זה אפשרי בכלל בלי עזרה חיצונית בשבילו.
מבחינתו אני זאת שצריכה להשתנות והוא סבבה לגמרי

מבולבלת יקרה, אני מבינה שהוא בא והבטיח הבטחות (ריקות, בינתיים) ובזכות ההבטחות שלו חזר לגור איתכם?

לא לגמרי

אף פעם לא דובר על יציאה קבועה שלו מהבית..דובר על יציאה של שבועיים שאחריה תהייה שיחת "לאן"

בשמת, את נמצאת שם, מאחורי המחשב, את מאוד נחרצת
אני יכולה לראות את הילד הפצוע שהוא, והגבר הבודד שהוא, זה שלא יודע איך לריב או להתמודד עם קושי.
לא היה שם אף אחד שילמד אותו.
אני רואה גם את הגבר המקסים שהוא

אחרי הדברים שכתבתן כאן (לי, לא הדיונים הלא-קשורים שהתפתחו להן, ואני אשמח שיערכו החוצה לאנשהו לא כאן), אני כן מאוד במודעות לכך שמעשים יקבעו
אני כן מוכנה לתת צ'אנס לראות אם יש או אין מעשים - מכאן והלאה
ואני כן נותת מקום לעצמי להיות אני ולא לבלוע צפרדעים ולמחוק את עצמי (אין סיכוי שלפני חודשיים הייתי מגיעה לדבר איתו באמצע סצנת התעלמות. היום אני לא מוכנה להיות בהמתנה להוד מעלתו שיחזור לדבר איתי)
אני לא חושבת שאני אלמד אותו לריב נכון או להתמודד עם קושי - אני כן חושבת שטיפול אישי יעשה את זה, יש לו עוד שבוע.

בשמת, את נמצאת שם, מאחורי המחשב, את מאוד נחרצת

מבולבלת, הטון הנוזף לדעתי מיותר פה. ראשית, בשמת שאלה ולא קבעה דבר. שנית, גם אם היתה קובעת, בסך הכול יש פה השקעה של זמן ומאמץ רגשי כדי לתמוך בך בתהליך.
בטוח לא התכוונת ואת גם עוברת תקופה לא קלה כלל וכלל.

לא, לא התכוונתי לנזוף. בכלל לא.

אני קצת מרגישה שמבחינת בשמת יש את הדבר הנכון והיחיד שאני צריכה לעשות, ואם אני בוחרת רגע להאט ולבדוק קצת ולא לפרק את החבילה כאן ועכשיו - אז אני לא בסדר.

ולא, הוא לא מוכן בכלל לדבר על לחיות בנפרד פרק זמן ארוך. מבחינתו זה אומר פירוק מוחלט של המשפחה.

סליחה. הכל אצלי כרגע מאוד רגיש ויש מצב שאני כבר שומעת ביקורת בכל דבר תמים (יותר או פחות)

וכנראה שזה לא היה ברור, אז אני אגיד שוב:

תודה לך בשמת
תודה לך, קוראת
תודה לצילצול, חלילית, מי אני, לב שומע, זרח הפרח, וכל מי שעוד כתבה לי כאן.

זה ממש לא ברור לי מאליו, תשומת הלב הזאת והמילים שלכן

אני קצת מרגישה שמבחינת בשמת יש את הדבר הנכון והיחיד שאני צריכה לעשות, ואם אני בוחרת רגע להאט ולבדוק קצת ולא לפרק את החבילה כאן ועכשיו - אז אני לא בסדר.

אם כבר, אז מבחינתי

סליחה. הכל אצלי כרגע מאוד רגיש ויש מצב שאני כבר שומעת ביקורת בכל דבר תמים (יותר או פחות)

המצב הרגיש כל כך ברור ומוכר, יקרה. לא קיבלת תמיכה ואהבה והגנה זמן רב מאוד. ברור שאת מגיעה לרגישות כזאת.
שום דבר פה הוא לא בגדר ביקורת. את נהדרת ומודעת למצב ואף פועלת. מהצד פשוט דברים נראים לפעמים די ברורים.

לכל מי שאני מכיר שיצא ממערכת יחסים בעייתית לקח זמן והיו התחבטויות והאטות וגם נסיגות זה טבעי.

ברור שמהצד הרבה יותר קל אבל אין ביקורת מודעים לקשיים

אני כן נותת מקום לעצמי להיות אני ולא לבלוע צפרדעים ולמחוק את עצמי (אין סיכוי שלפני חודשיים הייתי מגיעה לדבר איתו באמצע סצנת התעלמות. היום אני לא מוכנה להיות בהמתנה להוד מעלתו שיחזור לדבר איתי)
יוהו!!!!!!!!!!
איך שמחתי לקרוא את המשפט הזה.
את גדלה והולכת מבפנים.
את ראויה לאהבה עקבית והערכה עקבית ויחס עקבי של כבוד - ותחושת בטחון ומוגנות.

_אני יכולה לראות את הילד הפצוע שהוא, והגבר הבודד שהוא, זה שלא יודע איך לריב או להתמודד עם קושי.
לא היה שם אף אחד שילמד אותו.
אני רואה גם את הגבר המקסים שהוא_
מאוד הזדהיתי עם המילים האלה. וגם נדרכתי כשקראתי אותן.
אני מכירה מאוד מקרוב את המקום הזה - לא במערכת יחסים זוגית, אבל כן במערכות יחסים חבריות ומקצועיות.
אני חושבת שבכללי, זו מעלה גדולה להיות מסוגלת לראות את הילד בתוך האיש, ולהבין מאיפה הוא בא. ובוודאי להיות עם אמפטיה.
אבל, בעת ובעונה אחת, עם אנשים כאלה - נורא חשוב לשמור על האינטרסים שלך. ולזכור שהאנשים האלה, בניגוד לאנשים פחות פגועים, לא יכולים להגן עלייך מעצמם.
הם לא באמת יכולים לווסת את עצמם.
ואני תמיד הרגשתי שעם אנשים כאלה, אני נמצאת בסיכון מסוים. ואני מדברת אתך על דברים מאוד רחוקים מלזרוק צלחת. הרבה יותר עדינים. "סתם" מישהו שלא היה מסוגל לזהות שאני לא רוצה לדבר אתו, והמשיך לדבר ולדבר ולטחון.
או "סתם" מישהי שמעולם לא היו לה את כוחות הנפש לשאול אותי מה שלומי.
כאילו, אפשר לחשוב. הם אף פעם לא תקפו אותי או הקטינו אותי, גם לא מילולית.
ואלה אנשים טובים, עם כוונות טובות, ומתחת לפגיעה יש להם לב.
ועדיין, עם אנשים כאלה, למדתי להרגיש ולזהות ולהזכיר לעצמי, אני חייבת קודם כל לשמור על הגב שלי, על הלב שלי ועל הנפש שלי.
ולווסת, לווסת, לווסת את מידת המעורבות שלי אתם.
ובמובן מסוים - לא לסמוך עליהם בגרוש. כמו שאת לא בונה על פעוט שיבין אותך או שיתחשב בך מעצמו - ככה גם עם האנשים האלה. אני לא בונה עליהם שיהיו בוגרים, כי הם לא. הם ילדים פגועים בגוף של מבוגר.

וכשאני מזהה אדם מבוגר, טוב, נבון, עדין, כזה שאני מתה להיות אתו בקשר, ואז מזהה אצלו פגיעת ילדות, עמוקה מפה ועד הונולולו, שמשפיעה תכלס על האינטראקציות היומיומיות שלו אתי - וזה קרה לי שוב פעם, ממש עכשיו - אני אומרת "וואוווווווווווו..... לאט". וזזה צעד אחד אחורה.
קודם כל - שמרי נפשך, שמרי עורך, שמרי בינתך, שמרי חייך.
אני יכולה להיות באינטראקציה מועילה ומפרה עם אנשים כאלה, אך ורק אם יש לי רזרוות, מטען עודף של כוחות ובריאות נפשית ואנרגיה ואופטימיות
אחרת אני אפגע.

שמה לך כאן, ממש רק למקרה שיהיה מועיל:
למדתי על עצמי במצבי קונפליקט, שישנן שתי פרספקטיבות. פרספקטיבה אחת שאני מכנה אותה "ממעוף הציפור", זו עם המבט המאזן שרואה את המכלול, את שני הצדדים או שלושתם, את הצרכים השונים, המניעים השונים, הכוונות שמאחורי המעשים.
וישנה פרספקטיבה צרה, של לראות את הסיטואציה דרך העיניים של עצמי. עצמי בלבד. אחר כך כל השאר.

זיהיתי פעם שבמצבי קונפליקט, הפרספקטיבה הצרה, זו שבה אני קודם כל אוטומטית בעד עצמי, לא באה לי בקלות. לא בטבעיות.
הפרספקטיבה של מעוף הציפור זמינה לי יותר בקלות, בסיטואציה מסויימות.

גיליתי גם, שאצל הרוב היותר רווח של אנשים שאני מכירה, דווקא הפרספקטיבה הצרה היא הקלה והזמינה במצבי קונפליקט. בשביל מבט ממעוף הציפור הם צריכים לעבוד.

כשמעצבנים אותי ממש, נניח, הפרספקטיבה הצרה יוצאת ממני ממש בקלות.

למדתי עם השנים שדווקא לפרספקטיבה הצרה ישנו תפקיד ממש ממש חשוב, במצבים מסויימים. ושהתפקיד הזה הוא שלי. כמעט אף אחד לא ימלא אותו במקומי. כמעט. (-:

לקח לי זמן לתרגם את זה לתובנות תיאורטיות, מוסריות, קונספטואליות.

אם זה עוזר במשהו אז משאירה את זה כאן בשבילך.

ובעיני, כל מילה של תמרוש. ממש.
אבל אם את מהסוג שלי, אז לאט..

אני מהסלולרי ואין לי פה את הצטט.
אישית אהבתי מאוד והתחברתי לתחושת הלהאט קצת ולבדוק שעולה מהדברים שלך.

לקוראות האחרות - (גם מדפים אחרים, סליחה מבולבלת שזה אצלך, אני פשוט מכירה את הדברים שצפויים לעלות) -לא זה לא כי אני כן או לא חושבת שיש צ'אנס למערכת הזוגיות הזו. כן חושבת או לא חושבת.
זה כי אני חושבת שיש תפקיד ענקי ללאט הזה. ללבדוק. וגם להלוך חזור. נכון יש סיכון בכל הלוך חזור אבל יש גם סיכוי ענקי ויש סיכון גדול בההיפך.

מבולבלת.. מה שלומך? בתור עוקבת אחרי הדף אשמח לעדכון..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כבר פעם שלישית שאני מנסה לעדכן בשבועיים הארחונים, והדף שלי קורס לי...אני אנסה שוב

במשך הרבה זמן הסתובבתי עם הפסקה הזאת של בשמת בנוגע לשינוי:

_את הכיסוי צריך לחפש במעשים ולא במלים.
לכן, אם אין אפילו מלים שמרמזות על איזשהו מאמץ מינימלי לראות את הצד שלך - בוודאי אין מה להאמין לו.
אם יש מלים, אפשר להגיד לו: הנה, אני מקשיבה לך. עכשיו אני רוצה לדעת, בסיטואציה זו וזו, מה היית עושה אחרת היום? (ממש להעלות סיטואציה מהעבר שהתנהגותו מאוד הכאיבה לך ולשאול: מה היית עושה אחרת היום? מה התובנות שלך היום?)
ואם תשובתו השביעה את רצונך, תגידי לו תודה על תשובתו הכנה, את מרגישה שיש התקדמות, ואז תעלי סיטואציה שמתקיימת כאן ועכשיו, ותשאלי:
ועכשיו אני רוצה לדעת, איך אתה-של-היום, מתכוון לפתור את הסיטואציה הזאת? אני מעוניינת לדעת איך אתה רואה את זה וגם מה אתה מתכוון לעשות._

ועם הפסקאות הללו (ממש, הסתובבו לי בראש בכל מני מצבים):

ציל צול{{}}: _המחוייבות שלו כלפייך, לדעתי, מאוד מאוד נמוכה. וזה שהוא מניח לפתחך את מה שהוא בפירוש צריך לעשות בעצמו זו תקלה ענקית בעיניי שמעידה על הרבה מאוד דברים ואף אחד מהם לא חיובי.
לו היה מביע רצון ונכונות ועשייה ורק היה נשאר לחכות שזה יפעל את פעולתו - כן הייתי נשארת. במצב שאת מתארת חסרים הרבה דברים בשביל שהייתי מסכימה שהחיים שלי יחכו לחיים של מישהו אחר._

מי אני{{}}: מה? מה פתאום שמישהו יצטרך לספוג דבר כזה? את מקבלת כנתון שיש לו התקפי זעם, ורק מחפשת מה יקל עליך לספוג את זה? את מבינה שיש גם אופציה שלא יהיו לו התקפי זעם? מותר לו, כמו לכולנו, להתרגז, אבל התקף זעם- בן אדם מבוגר אמור לדעת לרסן את עצמו.

קור את{{}}: מבולבלת, זה ממש לא משנה. לא משנה מה הכוונות שלו. משנה איזה חיים הוא בונה לכם. והם נשמעים חיים קשים וחסרי תקווה.

פלוני אלמוני כלשהו: חשוב שתביני שעשית את זה כי לך לא היה טוב. זה לא בגללו. זה לא קשור אליו. הפוקוס הוא עליך. לך לא היה טוב ופעלת מתוקף חובתך שיהיה לך טוב

אני (כן, גם מה שאני אמרתי הסתובבת לי בראש

): _זה אומר שאני שמה את עצמי בתיעדוף המתאים ביני ובין עצמי (זה כבר קורה), ואם הוא יכול לקבל את זה - יש על מה לדבר.
אם לא - אז אין כאן שום דבר שנכנס תחת קטגוריית הזוגיות, ואני מקווה שנצליח לפחות להיות ביחסי הורות טובים לילדים._

הדוגמה המהממת הזאת של מי אני{{}}: _לפני שבוע הילדה ביקשה אחר הצהריים לאכול משהו. אני רק נכנסתי מהעבודה והיא היתה צריכה לצאת לפעילות כיתתית כשעה אחר כך. כלומר לא היה הרבה זמן. הצעתי כמה דברים, סירבה לכולם וזעפה. הורדתי את זה מעצמי, אולי לראשונה בחיי ההורות שלי. אני לא אחראית לרעב שלה. אני הצעתי. היא לא רצתה- שתתמודד (כמובן תלוי גיל, אבל נכון לטעמי גם לגיל שנתיים). הכנתי לי את קפה האחה"צ שלי וישבתי לשתות אותו. איך שמזגתי מים- היא הודיעה שהיא רוצה סלט. בשמחה, אמרתי לה. אבל עכשיו אני שותה קפה. כשאסיים- אחתוך לך. בינתיים, את מוזמנת לשטוף את הירקות. והיה לי קשה: איזו הזנחה! אני שותה לי קפה רגל על רגל כשהיא רעבה, אללי! היית חושבת שהיא תמשיך לזעוף. אבל לא. הפעולה הקטנה הזו של הצבת גבול ואי ביטול רצונותי- אפילו לא צרכי, רק רצונותי מול הילדה, הביאה אותה לבוא ולחבק אותי ולומר שהיא אוהבת אותי.
כמה שנות הורות עברתי עד שהבנתי שהילדים צריכים אותנו חזקים. וחזקים זה גם להגיד: עכשיו 9 ואתה הולך לישון. כן, גם בגלל שאמא צריכה לנוח._

עם זה הסתובבתי יומם ולילה. סשן שלם עם המטפלת שלי על שינוי, היכולת לשינוי...של בשמת א{{}}, כמובן: _"קורבן" מסוגלת לעשות את השינוי, ה"תוקפן" בקשר - לא מסוגל. זה אחד ההבדלים שמבדילים ביניהם. ד"ר איירין לפעמים לא ידעה מי המתעלל ומי הקורבן (שמתנהג בצורה איומה) בתוך זוגיות מרעילה. היא היתה שולחת אותם לעשות שינוי מסוים. מי שהיה מסוגל לעשות מייד את השינוי ולהישאר שם, היה תמיד הקורבן. המתעלל רואה את עצמו תמיד בתור "הקורבן האמיתי" ומשום מה נדירים המקרים שהם משתנים. אחד ממאפייני הקורבן, שחשוב לו/לה לא לפגוע בזולת.
היו אצלה כמה מתעללים ששינו את עורם. מקרים בודדים ממש. על אצבעות יד אחת. היא נתנה לסיפור שלהם מקום בהרחבה, אפשר לחפש באתר שלה, כי זה נדיר והיה חשוב לה להראות תהליך שבו אדם מבין מה עשה לאנשים האהובים עליו ומה אינו רוצה לעשות יותר. לקח אחריות. השתנה. (או לקחה אחריות, השתנתה).
פשוט, סטאטיסטית? תראי כמה מהר הבנת, השתנית ופעלת.
האם הוא רוצה להשתנות?
האם הוא עושה הכל כדי להשתנות?
עד שלא תראי הוכחות בדוקות לאורך זמן, כאשר הוא עדיין בנפרד מכם, אל תאמיני (לאורך זמן - לפחות שנה ולפני שנה אין על מה לדבר. הם טובים בהעמדת פנים לטווח קצר, אבל שנה בוודאות תגלה לך אם הוא אכן השתנה או שרק ניסה להעמיד פנים או לעשות שינוי קוסמטי כדי לקבל אותך בחזרה).
להבטחות, בטח אל תאמיני.
"אני אאמין לך כשאראה קבלות".
וקודם כל, הוא צריך להכיר באופן אמיתי ואותנטי בפגיעות שפגע, במי שהיה, באחריות שלו. ולהצטער על זה. ככה שתראי. בגלוי. לבוא ולהגיד, עכשיו אני מבין. אני ממש מצטער. הייתי שרוט נורא. הלכתי לטפל בעצמי. עכשיו אני רואה כמה הכאבתי לך.
אם הוא לא רואה, מחר בבוקר את שוב אשמה בזה שלא יורד גשם._

כבר אמרתי בעבר שזה השפיע עלי מאוד..לא? מי אני{{}}: כאשר מתנצל צריך לשאול בדיוק על מה מתנצל. אם זה אמירות כלליות על "יחס", ולא, נגיד, "על זה שזרקתי עליך צלחת"- אז יש בעיה ואין הבנה. אם מתחיל להתעצבן מול השאלה הזו- אז יש בעיה ואין הבנה. אבל עדיין, הניסיון שלי עם הכרה, לקיחת אחריות והתנצלות הוא שלילי לטווח הארוך.

תמרוש רוש{{}}, אני חושבת שזה משהו שרק במיומיים האחרונים יכולתי לקבל בלי התנגדות ולהבין, באמת: _אבל, בעת ובעונה אחת, עם אנשים כאלה - נורא חשוב לשמור על האינטרסים שלך. ולזכור שהאנשים האלה, בניגוד לאנשים פחות פגועים, לא יכולים להגן עלייך מעצמם.
הם לא באמת יכולים לווסת את עצמם._

לב שומע{{}, אכן, אני כמוך לגמרי, ואני לומדת לגייס את "הפרסקטיבה הצרה" אלי. היא לא באה לי בקלות בכלל-בכלל: _במצבי קונפליקט, שישנן שתי פרספקטיבות. פרספקטיבה אחת שאני מכנה אותה "ממעוף הציפור", זו עם המבט המאזן שרואה את המכלול, את שני הצדדים או שלושתם, את הצרכים השונים, המניעים השונים, הכוונות שמאחורי המעשים.
וישנה פרספקטיבה צרה, של לראות את הסיטואציה דרך העיניים של עצמי. עצמי בלבד. אחר כך כל השאר._

במשך חודש ++ חשבתי שהוא באמת במקום שמכוונן לשינוי, שמבין את הצורך האקוטי של כאן ועכשיו בהפסקת האלימות. במיידי.
והוא הלך איתי לטיפול זוגי, והוא התחייב שתוך שבועיים ימצא מטפל/ת וילך לטיפול - זוכרות את זה?
והנה, עברו שבועיים, והוא קבע עם מישהי. אחרי פגישה אחת זה נגמר, כי היא מישהי כלכך לא קונבנציונאלית, שלא לאמר שרלטנית, ויש לה אפס הבנה בהתקפי זעם...אז אחרי שעתיים וחצי שיחה, הם הלכו כל אחד ואחת לדרכה/דרכו.

מבחינתו? הוא קיבל טיפול
מבחינתי?
פחחחחחחחח
טיפול זה לא לסמן וי, זאת הכרה בכך שיש משהו אקוטי, קריטי, מיידי, שדורש טיפול
הכרה בכך שגם אם עכשיו כאילו טוב - זה כמו כאבי שיניים: אם לא יטופלו, הן ידרדרו ויכאבו יותר, בנוסף, זה בא בגלים.

ושאת האלימות יש לעצור באופן מיידי.

אחרי חודש++ כזה, הבנתי ש...אין לי עם מי לדבר, לא באמת.
לצערי, בדיוק כמו שחלקכן אמרו למעלה.
ואני?
אני לא מוכנה לחיות בצל האלימות, לא מוכנה לחיות עם בן זוג שלא אוהב אותי, או אוהב אותי לפרקים
לא מוכנה לחיות עם מישהו שמרגיש בנח להוציא לי דברים מהיד, או לזרוק עלי צלחת, או לכבות לי את המחשב, או..לצעוק עלי כי הוא איבד איזון
או שמחליט להעלם מהחיים ולהתחפר בגיטרה, להשאיר אותי לבד עם הילדים
לא מתאים לי לפחד יותר מהחדהוריות.

בכל מקרה - מה שהחזיק אותי לאחרונה זה הדאגה לחינוך הביתי - יש לי ילדים שאמורים להיות בבי"ס שנה הבאה (עוד חודשיים), וממש ממש לא מתאים לי להכניס אותם למסגרת...מצד שני - איך לעשות את זה?
אני עם תינוק קטני (רבכ לא כ"כ קטן, כשאני חושבת על זה..), ועוד כמה ילדים גדולים יותר.

גם הוא במקום שרוצה חנ"ב, אבל הוא עובד ויכול להיות איתם רק אחה"צ, ואני לא אוכל לעמוד בשכירות+חיים בלי לעבוד.
ולעבוד אומר מסגרות (מה שאומר גם להגדיל הוצאות באופן משמעותי ולקרוע לי את הלב)
לופ.
שאני בטוחה שנעבור, כי לי ברור ש...זהו.
גם לו זה ברור.
היינו בפגישה עם מדריכת הורים שתעזור לנו לתווך את זה לילדים.
הוא מחפש בית, בינתיים אני ישנה איתם והוא בחדר שלנו.

הילדים מרגישים משהו, אבל לא יודעים לתמלל אותו, מין שקט חזר לבית. וודאות
ברור לי שלא יתפרץ עלי, כי גם לי וגם לו ברור שאנחנו לא בזוגיות, אלא כרגע, זמנית, שותפים לדירה
אני מקווה שמתוך זה נוכל לפחות הורות משותפת בלי בעיות גדולות ובנעימות וחברות - כי באמת שמעבר לזה שאנחנו לא מתאימים מבחינה זוגית, אני יכולה לראות איך כן נוטכל להיות בחברות טובה והורות משותפת טובה (בבתים נפרדים, בחיים נפרדים-אבל-לא, בגלל הילדים), כי הוא כן בנאדם מקסים - רק לא כבן זוג שלי.
גם אצלו יש רוגע, כאילו חיי המשפחה הכניסו לו כלכך הרבה לחץ, ועכשיו שהוא יודע שהשהות עם הילדים תהיה מוגבלת ותחומה, זה מכניס לו הרבה סדר ונינוחות מחשבתית.

יש לנו עוד מסע, אבל מבחינתי אפשר למחוק את הדף הזה.

תודה עצומה לכן, על המילים שלכן, ועל הליווי
לא הייתי יכולה להגיע לאן שאני בלי המילים המפוכחות שלכן שעזרו לי לראות בעד לתעתוע, ובעזרתן הלכתי לרווחה וביקשתי עזרה בסבסוד טיפול בשבילי, שממש ממש ממש עוזר לי. המטפלת ממש מהממת. נראה לי שדיברתי עליה כאן איפשהו קצת.
אני עוד בונה את עצצמי, מנסה להבין למה הגעתי מלכחתחילה למצב הזה - קוראת את הדף הזה ונמלאת חמלה על עצמי..זאת באמת אני?
אני זאת שהייתה צריכה לשאול בבאופן אם זה לגיטימי לא לקחת לה מהיד משהו ולהחרים לה אותו?
הרי ברור שזה עקום!!
איזה שפל.
ועוד יותר עצוב לי להיזכר בסצנות אחרות, אלימות הרבה יותר, ש...איכשהו, גם בהן יצאתי "משוגעת הזוייה", ולא הייתי בטוחה אם זה נכון או לא
עצוב לי עלי של לפני חודשיים, שלושה, שנה..ארבע. חמש.
כלכך שמחה לא להיות במצב הזה יותר

על החיים ועל המוות - שולחת

לא מבולבלת יקרה, את קולטת כמה שאת חכמה, מודעת למצב, אמיצה, בעלת יכולת אנליטית? בבקשה להבין את זה מיד

.
גם הצלחת להבין שאת בזוגיות שלא טובה לך, גם הצלחת לקבל עזרה, גם הצלחת להקשיב לקולות שבעדך ואומרים לך דברים שלא קל לשמוע, גם הצלחת להתקדם מאוד. את גם כבר בונה עתיד נכון לך ולילדים (ולו).

נהדרת!!

בעזרתן הלכתי לרווחה וביקשתי עזרה בסבסוד טיפול בשבילי, שממש ממש ממש עוזר לי. המטפלת ממש מהממת. נראה לי שדיברתי עליה כאן איפשהו קצת.

יקירה, יכולה להרחיב בבקשה איך עושים את זה? זה מאוד עוזר לקוראות/ים

אין לי מילים
רק בבקשה, לא למחוק את הדף הזה
יש בו כל כך הרבה... המון

@}

_רק בבקשה, לא למחוק את הדף הזה
יש בו כל כך הרבה... המון_
אשה מעוררת השראה.

הוא כן בנאדם מקסים - רק לא כבן זוג שלי.
טוב, כמובן שאני חייבת להוסיף, מתוך הכרות אישית עם הבלבול, עם הרוגע שמגיע עם ההחלטה- זוכרת איזו רגועה היית כשהוא יצא לשבועיים מהבית?- ועם המיסטר הייד שמגיע כשהפרידה מתקרבת. זה עדיין, לדעתי, הזמן הכי מסוכן. כי כאן, כמו שקראה לזה באחד הדפים אשה יקרה - הטווס פורש את נוצותיו. ופתאום הוא "בן אדם מקסים". אז לא, בן אדם שמתנהג כמו שתארת, וממה שלא תארת אפילו יותר- איננו בן אדם מקסים. הוא חכם, הוא מניפולטיבי, הוא פגוע- אבל לא מקסים.
יש לנו תמיד נטיה לחשוב ש"גבר מתעלל"- צריך להראות בצורה מסויימת ולהתנהג כל הזמן בצורה מסויימת. אבל גם אנשים מתעללים- הם אנשים ואנושיים, כלומר: מורכבים. יש בהם כך מיני שכבות והתנהגויות.
ולמה אני מתעכבת על זה? כדי שלא תישאבי חזרה. נשאבתי אינספור פעמים חזרה, זה היה כל כך מפתה ומנחם ומבטיח. זה ייתר את הצורך בפרידה, בדאגות כלכליות*, בתחושת כישלון, בפגיעה בילדים. אבל לא יכול שינוי. זה נשמע דטרמניסטי ומבאס, אבל לאחר ההתנסות האישית שלי וקריאה של שנים סיפורים אישיים- לא אקדמיה- אני רואה את זה שוב ושוב. (מוזמנת לדף של בעל שלא רוצה סקס תראי כמה שנים היא העבירה, ועדיין מעבירה בהלוך וחזור עם בעל שלדעתי הוא מתעלל. אצלו, הדרך לפגוע בה ולהקטין אותה היא דרך מניעה של מגע וחום. ואיך היא- שוב: שנים! כל פעם מתפתה בחזרה, נראה שיש תיקון, הכרה, שיפור- רק כדי להפגע שוב תוך זמן קצר).

רוצה לומר: כבן זוג של אף אחת. זה לא קשור אליך, אלו קשיים שלו. ואני מדגישה, כי סביר מאוד, מניסיוני לפחות, שבתוך זמן קצר תהיה לו בת זוג. ואולי אפילו זה יראה שויתרת על הפרס, או שהיא קוטפת את פירות המאמץ שלך. אבל את לא תדעי מה קורה בינהם, וכמה היא סובלת. אבל אין לי ספק (שוב: דטרמניסטי, אך לצערי התברר פעמים רבות כנכון)- לא יחול בו שינוי, כי הוא לא מסוגל לראות את הבעיה ולהתמודד עם הטיפול בה.
הוא מחפש בית, בינתיים אני ישנה איתם והוא בחדר שלנו.
ממממ
צרם לי. למה? לאמא לא מגיעה מיטה נוחה משלה? שישן בסלון, אם אינו יכול לחזור לחברים אליהם יצא אז. זה לא כ"כ המיטה, אבל זה בהחלט שוב המסר: מה המקום שלך? מי נאלצת לעשות ויתורים? ועוד: באיזה זמן זה תחום? אנשים כאלה, מניסיוני, יכולים לגרור את זה כמהזמן שיתנו להם. דיברנו על זה כבר כאן, אם את זוכרת.

אה, כן: דאגות כלכליות. סימנתי בכוכבית כדי לחזור לזה.

מדהים איך שדווקא אחרי הפרידה, כשלכאורה "ירד מפרנס", השתפר המצב. בשמת א כתבה על זה כאן.
אני מאמינה שלאחר תקופת הסתגלות, זה יקרה גם אצלך. כי הוא גוזל משאבים: זמן, כוח, אנרגיה, אמונה בעצמך. ולא באמת עוזר: משאיר לך זמן לפתח את עצמך, לגדול, לתרום לפרנסהץ כי ככה את "שבויה" שלו. איזה יופי: את כבר לא!
כלכך שמחה לא להיות במצב הזה יותר
גם אני.

כל מה שמי אני כותבת--לקרוא שוב ושוב. ניתוחי המצב שלה טובים במיוחד (ומנוסים...).

איזה שינוי מבורך, בהצלחה !

אין לי אלא לחתום על כל מה שכתבו לך. את מדהימה בכל קנה מידה.
כולל זה, שלא הייתי רוצה שהדף הזה יימחק.

כבר לא מבולבלת יקרה, מה שלומך?

וואי, נראה שעבר נצח מאז שכתבתי כאן

תודה על ההקפצה של הדף הזה, וההתעניינות

אני בסדר, גם הילדים
הוא יצא מהבית, היה נסיון להסדרי ראייה משותפים (הורות משותפת מה שנקרא), אבל אחרי שהרים קול ויד על הילדים כשהיו אצלו, הוא התעשט והרים אלי טלפון שאאסוף אותם (מזל-מזל-מזל שהתעשט בזמן!!!!), מצאתימאותם מכווצים בחדר אצלו מתחת למיטה

הם לא מוכנים להיות איתו בלעדי....אז כרגע שלוש פעמים בשבוע, שעתיים כל פעם אנחנו ביחד בגן שעשועים, כשאני קוראת/סורגת/בלפטופ/עושה משהו בצד, והוא עם הילדים מתרוצץ. זה מאפשר לי קצת זמן איוורור למרות שאני איתם, מאפשר להם תחושת משפחה ולו..אני לא יודעת מה זה מאפשר לו.
(דוגרי?
אם תהיה לו תאונת דרכים מחר, אני לא ארגיש בחסרונו בחיינו. אוי, כמה נורא זה להגיד את זה בקול? נו, מכ'פת לי, אני אנונימית כאן אתןצלא תשפטו אותי לחומרה, נכון? האיש איים על הילדין שלי למען השם!!)

ברור לי שזה פאץ' ולא יחזיק מעמד לטווח הרחוק, אבל אני באמת בחוסר אונים מול זה

עוד לא התגרשנו ברבנות/בית דין לענייני משפחה
כן פתחתי שם (בבית הדין לענייני משפחה) תיק ונקבעה פגישת ישוב-סכסוך (מסתבר שלפני דיון בבית משפט שולחים לפגישה הזאת...אייייייף איתם)
אבל מפחיד אותי שברגע שנתגרש "באופן רשמי" אני אאלץ לתת אותם שיהיו איתו לבד, כי אין רווחה שמעורבת בעניין..מה גם שהרווחה כאן מאוד בקטע של לתת לילדים להיות עם האבות, גם אם הם מתעללים מינית..אז בטח במקרים שאין אפילו תלונה במשטרה.
ולא, אני לא אתלונן עליו

למרות שהוא בעצמו, אחרי הפעם ההיא, כבר מבין שהוא לא יכול להיות איתם

כואב לי עליו, עדיין, ועצוב
אבל לא ברמה של לרצות לחיות איתו...

מסתכלת מהצד עליו ולא מבינה מה עשיתי איתו ולמה התקשתי לעזוב

מבחינה כלכלית עדיין לא פשוט, בלי העזרה של אמא שלי ואחים שלי לא הייתי עוברת את החודשים האחרונים

אבל החשבונות כבר נפרדים, ואני לא צריכה לתת דין וחשבון על כל דבר - בכלל לא שמתי לב שזה היה אישו, לא שמתי לב שאני עושה את זה.
זה מהדברים השקופים האלה שרק אחרי שהוא יצא מהבית שמתי לב אליהם....החשש להגיד שקניתי משהו "מותרות", למרות שהוא באמת לא עשה עניין מדברים והוא בעצמו קנה הרבה דברים בשבילו שהם "לא נדרשים"
איכשהו לא הרשתי לעצמי לקנות כלום לעצמי (כנראה שהוא שידר משהו, או שהייתה איזו התפרצות מזמן שנחרטה לי בגוף)

בכל מקרה, התחלתי לעבוד בבית דרך המחשב (תמלול של הקלטות ועוד כל מני כאלה פיצ'פקס), ואני מחפשת עוד מקור הכנסה שאני יכולה לעשות ברקע, כי למרות שהוא משלם את שכר הדירה (במקום מזונות, שזה לגמרי נהדר ושווה ערך), זה עדיין לא מספיק, ואני לא רוצה להיות תלויה בו

הבעייתיות העצומה היא שאין לי מי שיהיה עם הילדים כדי שאוכל לעבוד...אני מנסה לייצר החלפות עם אמא נוספת שמחנ"בת כאן..שלפחות יום בשבוע אני אוכל לדעת שאני יכולה להקדיש לעבודה.
אולי ללכת לנקות בתים או משרדים כמשהו זמני?
לא יודעת. משהו

מבחינתי אני בחוץ, כבר לא בלופ
עדיין הולכת לטיפול

כלכך מודה על הרגע שהתחלתי לכתוב כאן.זה לא היה קורה בלי התמיכה שלכן

כי אין לי זמן, רק מבקשת להריע לך מהיציע. כמה את חכמה, רואה נכוחה, חזקה. איזו אמא מדהימה. מרגש לקרוא.
תודה על העדכון. לא רציתי לנדנד, אבל חשבתי עליך הרבה ודאגתי לך שתיפלי שוב לבור. ולכן כל כך התרגשתי לשמוע על הכוחות שלך.

אלופה, מדהימה , חזקה!
כל הכבוד

כמה את חכמה, רואה נכוחה, חזקה. איזו אמא מדהימה. מרגש לקרוא.

וואוו! מדהימה! עם הזמן והתהליך שלך תמצא דרך.
המון בהצלחה!

וואו, נכנסתי לרגע וכמה שמחתי לקרוא את העידכון שלך!
והכי אני שמחה על זה:

"מסתכלת מהצד עליו ולא מבינה מה עשיתי איתו ולמה התקשתי לעזוב"

איזה יופי! יצאת מזה! אין ספק שעם כוחות כאלה תצליחי עוד יותר בהמשך

_והכי אני שמחה על זה:

"מסתכלת מהצד עליו ולא מבינה מה עשיתי איתו ולמה התקשתי לעזוב"_

זה באמת סימן שאת במצב טוב, של התקדמות, בהירות ובנייה של חיים מעולים לך ולקטנטנים.

איזה יופי.
ברור שהדף הזה מבורך כאן. את תתני וכבר נותנת המון כוחות לנשים אחרות שקוראות ונמצאות שלב-שניים אחורה.

מאחלת לך ולילדים שלך המון בריאות נפשית, אהבה ושלוות נפש. כל כך מגיע לכם.
נצבט לי הלב על מה שכתבת על בית המשפט והילדים והסדרי ראייה... אני מאחלת לך שתוכלי להגיד לו "כרגע אני לא משאירה אצלך את הילדים לבד כי הם מפחדים לבוא, וכי מצאתי אותם רועדים מתחת למיטה. לא בא לבחשבון". ושהמסר ינחת.