הורי עוברים לגור אצלנו

[אנונימי]

^{אבא שלי בבית אבות ולבי שבור, ההורים מזדקנים צריכים עזרה, אל תשליכני לעת זקנה}

[שרית_אמיר*]

דף בלוג
כותבת כיומן אישי ואשמח לשמוע תגובות הצעות רעיונות ומנסיונם של...
זהו ממחר חיינו משתנים
ואני לחוצה מאוד שלמה עם הצעד אך מאוד חוששת מהבאות.
הורי אנשים לא צעירים ולאחרונה הבריאת מהם והלאה ( התקפי לב, ארוע מוחי וכו...)
הם לא יכולים יותר לדאוג לעצמם, הם צריכים עזרה, ואני ואחותי גרות רחוק
הערב היתה שיחה שבסיכומה הוחלט שהם יעברו כשלב ראשון לגור איתנו בצפון
מחר אבי ובעלי נוסעים לביתם בדרום להביא חפצים אישים והם עוברים אילינו ולאט אט נתארגן.
נחפש עבורם בית בקרבתנו למצוא לא זו הבעיה ,הבעיה להשכיר את ביתם כי אחרת מעבר לכמה חודשים הם לא יצליחו להתמודד כלכלית עם השכרת בית.
משערת שזה יקח חודשים אחדים
נכון לעכשיו זה אומר
אנחנו נותנים להם את חדר השינה שלנו. נעצב להם אותו לפי צרכיהם.
חדר ענק בו אנו והילדים ישנים יחדיו.
לצערנו יחול שינוי בנושא הלינה המשותפת ועדין לא החלטנו סופית איזה
כלומר אין אפשרות לישון כולם יחדיו (חדר נוסף מספיק גדול אין, חוץ מהסלון )
לא מתאים לנו שכל ילד ישן לבד בחדרו אולי הילדים ישנו בסלון ילדים יחד....לא ברור עדין
טלוזיה תחזור להיות בבית, נצטרך להיות עם יד על הדופק שהילדים לא יתפתו
(בדיוק היום שוחחנו עימם האם מפריע להם שאין טלוזיה והם אמרו שלא, קלטת אחת ביום רואים)
אמי ואני...לא ממש מסתדרות שזה אומר המון איפוק מצידי דבר שאני לא ניחנת בו בפרט איתה.
אני שמחה על שהם נאותו להצעתנו לפתוח את ביתינו עבורם
אך יושבת כאן וכל שניה עוד ועוד חששות צצות ועולות.
רק שיהיה לנו כוח להתמודד.

[ה_עוגיה*]

אתם עושים מעשה אצילי.

כל הבעיות עם החדרים והמקום והטלויזיה הן זמניות כי לדבריך לא תהיה בעיה למצוא להם בית משלהם.
מקווה שתפיקו מהקרבה את הטוב. גם אם הם לא בריאים נוכחותם יכולה להביא לכם תועלת ואין שום ספק שהקרבה אליכם תעשה להם הרבה טוב.
גם הילדים שלכם ילמדו מזה הרבה.

כשאבא שלי הביא את אמא שלו לגור לידם (הציב עבורה בית קטן מוכן 10 מ' מהבית שלהם) ראיתי שזה עשה לא טוב לאמא שלי. סבתא שלי יכולה להיות מעצבנת (נדייק - לפעמים היא לא) אבל על כל אלה אפשר להתגבר כי לחיות עם החשש שדברים לא טובים קורים לאנשים שיקרים לך הרחק ממך - זה הרבה יותר קשה.

[תבשיל_קדרה*]

באנתולוגיה המשפחתית שלנו, מיחסים את יכולתה של סבתי (מצד אבי) לגור אתנו 8 שנים לאיפוק שלה ולמסירות של אמי.
שתי תכונות שכנראה חשובות ליכולת שלנו, האיניבידואליסטים, לעשות דבר כזה.
היא נפטרה כחודש שלפני שאנחנו (הילדים) יצאנו ללימודים (המחיבים מגורים) מחוץ לבית.

[רון_ג*]

שרית,

השעור שהילדים שלכם ילמדו מהמעשה שלכם הוא הרבה יותר משמעותי מכל מסר מזיק שהם עלולים לקלוט מהטלויזיה.
למעשים טובים ואנושיים וש כוח חזק מאוד.
בהצלחה.

[נאוה*]

עוגיה
כשאבא שלי הביא את אמא שלו לגור לידם (הציב עבורה בית קטן מוכן 10 מ' מהבית שלהם) ראיתי שזה עשה לא טוב לאמא שלי.

את יכולה לפרט קצת?

[ה_עוגיה*]

.תראי, אני לא גרה שם. אני באה לבקר מדי פעם.
סבתא שלי היא לא בנאדם קל ונח ובתור כלה זה קצת קשה לאמא שלי לזכות לביקורים ממנה על בסיס יומיומי (כמה פעמים ביום).
נניח שיש בנאדם שאת לא משתגעת עליו אבל את מסתדרת עם זה כי הוא לא לידך. ופתאום הוא כן לידך, כל הזמן. זה הופך להיות עניין רגיש. את מתחילה להתעצבן רק מנוכחותו, בלי שהוא צריך לעשות משהו.
אלה הויברציות שאני קלטתי שם.

[מייק_בר_רב_אשי*]

שרית,
ראשית כל עשיתם את הנכון ואת המובן-מאליו.
שנית צריך לנסות להקהות עוקצים ופינות.
ושלישית צריך להוציא מזה את היתרונות.
>נשמע שדוף, אני שומע. אבל צריך.<
חשוב מאד: איך בעלך מרגיש עם זה? ואיך הילדים? ואיך ההורים עצמם מרגישים -- שהם בני-מזל או שהם קורבן?
האם תוכלי להקנות להורים הרגשה שהם עוזרים לכם? להודות להם על שהם מעשירים לילדים את חייהם.
העיקר וההתחלה זה להתייחס לכל אחד מן ההורים בכבוד, כאל אדם עם זכויות, יתרונות וחסרונות
ועם זאת להבהיר להם שיש לך חיים משלך, וזכות לקבוע לגבי החיים שלך ושל ילדייך. מותר להם להציע, לעזור, אך לא לבקר ולא לנסות לשנות אותך ואת השקפותיך. את מתייחסת אליהם בכבוד, וגם הם חייבים להתייחס אלייך בכבוד.
<אוף, יצא לי כל כך טריביאלי ומטיף.>
<ניסיתי.>

[מייק_בר_רב_אשי*]

שכחתי להוסיף את המובן מאליו: אני מהדור שלהם, עם כל המשתמע.

[לוטם_מרווני*]

שרית
נשמע לא קל בכלל.
אני מניחה שהבעיה האמיתית אינה המרחבים הפיזיים שמשתנים אלא המרחבים הנפשיים.
רשימת המטלות, המקום שלך כאדם בוגר מול אלו שבשבילם תמיד תיהי התינוקת- הורייך. אך אולי במקום לראות זאת כ"מולם" תראי זאת כ"איתם". הזדמנות לחיות יחד, כמו שבט של פעם, עם חלוקה משותפת בזכוית ובחובות. לפעמים זה יכול אפילו להקל.
בהצלחה לכם!

[תבשיל_קדרה*]

אני מהדור שלהם, עם כל המשתמע
תוכל לפרט על המשתמע?

מדי פעם אני חושבת על הענינים האלה.
בדור (ובמוצא?) של סבתי, היה ברור ש"בית אבות" היא סוג של "קללה", כמו ש"פנימיה" זה "מקום של יתומים".
היום זה לא ככה - ראו את כל הפרסומים של בתי אבות, בתי גיל הזהב וכו' - אנשים מנסים לדאוג לעצמם בזקנתם בעזרת כספם, ופחות בעזרת ילדיהם. זה דומה למטפלות-24 שעות שבקושי היו פעם, והיום זה הפתרון הרגיל לקשיש חולה בבית.

[אמא_אינקובטור*]

שרית - אחרי 10 שנים שבהן לא גרתי בבית אחד עם הורי, גרתי בביתם - כולל בעל וילדות - למשך שבועיים.
אני יודעת שזה סידור זמני ושונה מסידור קבוע-למחצה, אבל פתאום הבנתי שהיחסים בינינו עלו מדרגה. הם כבר לא מנסים לחנך אותי, אני לא מנסה לבעוט בכל דבר. שבועיים של (לא לצחוק) הרמוניה, כיף צרוף, ובעיקר נוכחות אינטנסיבית של סבא וסבתא (וסבא וסבתא-רבא, שגרים בדירה הסמוכה) לילדות.
הדינמיקה משתנה, ומה שהיה פעם הוא לא בהכרח מה שיהיה.

[שרית_אמיר*]

זהו היום בנזוגי ואבי החלו במסע עברות והעבירו מהדרום אומנם רק דברים אישים כשלב ראשון- אך זהו.
מחר אנחנו חוזרים יחד איתם לצפון לארגן להם את החדר שינה שלנו בצורה הכי נוחה והכי מתאימה ושיהיה להם הכי נוח.
ואני...עוד לא נותנת לעצמי להרגיש עסוקה יותר באיך יהיה ומה יהיה.
הילדים מאוד שמחים, והתחושה היא שהם מתיחסים לזה הכי טבעי שיש.
בנזוגי - מתיחס לזה בהשלמה (מה איכפת לו רוב היום בעבודה (-: סתאאאאאאאאאאם)
מבחינה טכנית ואירגונית עזר מאוד ובאמת מרגיש עם זה כמציאות.
ואני מתיחסת לזה כמציאות אך מהכרות עם עצמי ואמי יודעת שהמון עבודה תהיה כאן.
שיעור מאוד חשוב אני כנראה הולכת לעבור- מקווה שבהצלחה.
היום שוחחתי רבות עם אמי על הנושא ואמרתי לה שהדבר הכי טבעי הוא החיים בחמולה שמבוגרים צעירים וילדים חיים יחד.עוזרים, תומכים ולומדים זה מזה.
האמת אני חושבת שזה נכון
רק שזה יהיה כרוח בהרבה מאמץ אך כנראה שאני מוכנה לקראתו.
שבת נעימה שרית

[נאוה_פרנס*]

כשסבתי בת ה- 92 קרסה ואושפזה לחודשיים-שלושה, ובנותיה (אימא שלי ואחותה) הבינו שהיא לא יכולה להמשיך לחיות לבדה,
הן גם החליטו שהיא כבר בגיל מבוגר מכדי להתרגל לאישה שתגור איתה.
הן החליטו: בית אבות.
כיון שממש אז נכנסתי לדירה חדשה, הודעתי ש "אי אפשר!! - זה יהרוג אותה! הבטחתי לה שאמנע את זה אם אפשר."

היא היתה בבית מרגוע לאנשים במצבה וחיכתה שיחברו אותי לחשמל (חייתי עם גנרטור בקומה 6 חצי שנה!!)
מיד עם התקנת המעלית, היא עברה לגור איתי.

זה לא היה קל, ונמשך רק חצי שנה.

נאלצתי לשחרר לאחר שעליתי על סרטן במצב מתקדם.
היא הייתה צריכה טיפול סיעודי שלא יכולתי לתת.

היא נפטרה 24 שעות לאחר שיהונתן נולד.

אהבתי אותה, היה לנו קשר מיוחד, ולמרות הקשיים (אישה קשה) אני שמחה שיכולתי לתת לה את החצי שנה בביתי.

החיים ביחד הם הזדמנות לרפא פצעים ישנים וללמוד גמישות ופרספקטיבות אחרות.
זה שיעור מדהים בסבלנות ובסובלנות באורך רוח ובאהבה.

בהצלחה!!!
אני בטלפון... תשתמשי מתי שאת צריכה לשחרר.

[ב_דחילו*]

שהדבר הכי טבעי הוא החיים בחמולה שמבוגרים צעירים וילדים חיים יחד.עוזרים, תומכים ולומדים זה מזה. מסכימה עם זה כל כך.

אנחנו 'העברנו' את הורי קרוב אלינו, אמנם לא באותו בית, אבל ביישוב סמוך - וכל הצדדים כל כך מרוצים. הקשר האמיץ והמפתיע ביותר הוא בין בנזוגי והורי. שני הצדדים מבצעים רגרסיות מרגשות ונשענים זה על זה. הרבה פעמים העקיצות מופנות אלי, אבל 'מותר' לי להוציא קיטור לפעמים. עם הזמן וככל שאני מתחזקת (בדרכי ובחיי) המחזורים של העקיצות-והוצאת הקיטור הולכים ומתקצרים, כמעט נעלמים.

בהצלחה, והרבה בריאות להוריך!

[שרית_אמיר*]

בין שישי לשבת 05:00 ( אנחנו בבית אחותי בכפר סבא)
"שרית תתעוררי אמאלא מרגישה טוב"
מיד זענקתי וחשתי איליה המכשיר בלב לא אותת על מצוקה
היא נראתה/נשמעה צלולה
ואמרה לי בשקט ברגע שאבי יצא מהחדר
"אני מסימת תשמרי על אבא"
עניתי לה (-:
" אמא ראית עברת דברים קשים והוא לא לקח אותך אז עכשיו יקח אל תדאגי הוא לוקח רק את הטובים (-: )
לא לקחנו סיכון הזמנו רופא וכמו שחשבתי התקף חרדה
כששמעה מהרופא שהכל בסדר קצת נרגעה ואמרה לי
" את רואה מה את לוקחת על עצמך"
במהלך היום נרגעה
הגענו לצפון לביתנו
מיד אירגנו להם את חדר השינה שלנו ( מזל שהוא ענק)
התמונות המוכרות על הקירות הדברים האישים על השידות ותחושה של הרבה אהבה ואיכפתיות.
בתי כל הזמן קירקרה סביבה לעזור ולהנעים.
אט אט הם מצאו עצמם בחדרמתמקמים, ואנחנו התחלנו לסדר סביב להכניס דברים למקומות חדשים ( שונאת את ההתעסקות עם הפיציפקס הקטנים (-: )
ישבתי לפנות ערב עם אמי ושוחחנו והיא אמרה לי שמזה 3 שבועות זה ערב ראשון שהיא מוצאת עצמה מצחקקת.
(איזה יופי (-: )
היא לקחה רגיעון ורסקיו ונכנסה למיטה.
כולי תקוה שהלילה יעבור ברגיעה וכך הימים והלילות הבאים.
ילדי החליטו לישון יחד בסלון ילדים והנפלא שהם מקבלים הכל בכל כך טבעיות ופשוט ( ישנו כולם יחד ועכשיו אין חדר מספיק גדול)
המטרה הקרובה לעזור לאמי להתחזק שתרכוש מחדש את הבטחון בעצמה ותפקודה
ואם הזמן לחפש עבורם בית בעירנו לא רחוק מאיתנו.
אני מאוד שלמה מבפנים עם כל ההליך

[נאוה_פרנס*]

שריתה, איך הולך?

חושבת עליך הרבה,
ועוד לא מעיזה להתקשר בשעות שלנו כי...
בטוחה שזה יעיר אותם

אז אני מחכה לטלפון ממך - כשיתאים

[רוני_בלוני*]

ואו, זהו באמת שיעור מדהים על החיים. אם חושבים על הצד של ההורים שלך, גם להם וודאי לא קל. אני מקווה שתתגברו על הקשיים ותמצאו צדדים חיוביים למרות הקושי.
נאוה, הסיפור על הסבתא שלקחת אלייך לביתך היה מרגש במיוחד.

[שרית_אמיר*]

היומים הראשונים עוברים בסדר גמור
מצליחים לזרום יחד בלי שהדבר יפריע במיוחד/ או יפגע בחיינו השוטפים.
המדהים באיזו טבעיות הילדים מקבלים את זה וכל הזמן מבקשים שזה יהיה לתמיד ושלא נחפש להם בית.
כולנו לומדים גם להרויח מהמצב החדש
כמו: אמש שבני ואבי ישבו ושיחקו בניחותא דומינו לא כמו תמיד של אירוח אלא כחלק מחיי היום יום בבית.
אנחנו מתכננים כהורי ישתלבו בקטע הלימודי
( אמי היתה גננת וגיל רך) ואבי מלא כרימון בסיפורי ארץ ישראל
אנחנו כל הזמן משננים בואו נרויח וננסה לדלג מעל מיכשולים.
הלילות מאוד בעיתיים אמי מלאת פחדים רסקיו ורגיעון עוזרים במעט אמש ישבנו עד 04:00 ושוחחנו על מליון נושאים אך הפחדים של אמי היו שם כל זמן ומנעו ממנה ללכת למיטה לישון.
פיזית אני קצת מותשת כל היום מסדרת מארגנת וכו...אבל מאמינה שתוך ימים אחדים הכל יבוא על סדרו החדש.
כשהתחלתי לכתוב כתבתי שגם אמי וגם אני דומיננטיות, למדנו קצת " להצניע, להוריד הילוך"
כאמור שיעור
(-:

[מייק_בר_רב_אשי*]

איזה יופי!
<עוקב בעניין>

[שרית_אמיר*]

היום היתה טבילת אש אמיתית בנושא הטלוזיה
אמי כנראה לא ממש הפנימה את זה שבאופן עקרוני איננו רוצים טלוזיה שותפה בחיינו.
אך לשמחי אבי הפנים ובזה מנע אימות מיותר.
אכלנו ארוחת ערב כולם יחד והיה מאוד נחמד
ואז אבי אמר אני הולך לחדר לראות חדשות
אמי אמרה לו תראה כאן וטהוא אמר לה את לא מבינה הם עקרונית לא רוצים טלוזיה
אמרתי לו שהוא צודק
ובזה הסתיים הענין
( לפחות להיום) (-:
היום בנזוגי הביא מביתם את שאר חפציהם והחדר ממש נעם ומותאם להם.
ואני....מה אני מרגישה?
מרגישה שלמה עם עצמי
חששות....קצת בנושא הטלוזיה
מרגישה כוח ועוצמה פנימית לספוג ולהתמודד עם קשיים
פה ושם אמי מעירה לילדים אך הם מתמודדים עם זה נפלא.
בתקווה שהלילה אמי תצליח לישון.
לילה טוב לכולנו.

[נאוה_פרנס*]

תודה רוני @}

[ג'ינ_ג'ית*]

גמני מצטרפת לחיזוק ידיכם.
בכלל כל נושא המבוגרים, ההורים הסבים, סבתות, מאוד מאוד רגיש. נוגע בבטן הרכה. מצד אחד רוצים לתת הכל בשבילם, מצד שני, כבר יש מחוייבויות אחרות, לחיים, לדור הבא.

ונאווה גם אני התרגשתי מהסיפור שלך. חלום שלי לעשות זאת עם סבתי. כרגע עוד מתגוררת בדירתה עם בנה הצעיר, שיותר מציק לה מאשר עוזר. ובנותיה מגיעות אליה לדרום למס' ימים או שהיא אליהן. בכל מקרה, יש תחושה שהיא לבד, שאף פעם לא ברור מי יבוא השבוע אם בכלל להיותאיתה. לשמחתי יש לה 11 ילדים ככה שיוצא שהיא לבד יחסית לא הרבה. אבל עדיין, גרה רחוק בדרום. בקושי רואה, בקושי הולכת. מקווה שאוכל בעתיד, לשכור דירה לבד ולקחת אותה אליי.

<נו, אמרתי שהסיפור של שרית נוגע בבטן הרכה?! >

[נאוה_פרנס*]

אני מקווה שיצליח לך טובי,

זו הכנה טובה לילדים
גם אני עשיתי את זה כרווקה.

[רוני_בלוני*]

מדציעה לכם, גבירותי (ורבותי).

[תמי*]

פה ושם אמי מעירה לילדים אך הם מתמודדים עם זה נפלא

את יכולה לתאר תגובה כזו של הילדים?

[יעל_ג*]

לא קראתי את כל הדברים בדף, אבל רציתי לחזק את ידיכם. שתי סבותי סיימו את חייהן בבית הורי ואני זוכרת את זה אמנם כחויה לא קלה - (אימי לא הסתדרה עם אימה כל כך והיו משברים בדרך),אבל כאבן דרך בחינוכי - אני מעריצה את הורי על מה שעשו וברור לי שגם הורי (במידה וירצו זאת כמובן) יהיו מוזמנים לגור עמנו לעת זיקנה. זהו מעשה אצילי מעין כמוהו ודוגמא אדירה לילדים.

[שרית_אמיר*]

את יכולה לתאר תגובה כזו של הילדים?
אמי אומרת לבתי את הולכת עם מכנסים מוחתמות וחולצה דקה
בתי בחיוך זה בסדר סבתא לא קר לי
וממשיכה בעיסוקיה
אמי מעירה לבני שהוא צועק ומדבר בקול רם
הוא פשוט מתעלם
(אבי אומר לה זההקול שלו)
מכל הערה כזו יכול לצאת פיצוץ מריבה אך הילדים בדרכם פשוט זורמים אם הערות.
שאני עושה חשבון נפש עם עצמי אז הפסד הגדול שלנו בכל ההליך הוא הפרדה מהלינה המשותפת
( וזה באמת הפסד עצום)
אני קצת מרגישה בימים אילו כמו עקרת בית (אני? עקרת בית? (-:)
אבל יודעת שזה בגלל כל השינויים בבית שדורשים סדרים חדשים ומציאת מקומות לדברים כי בעצם המון ציוד נוסף.
מבחינה רגשית היום הרגשתי קצת עמוס לי מדי, אך נחתי קצת בצהרים וזה חלף עבר
חברה ובתה הצטרפו אילינו לארוחת ערב והדלקת נרות והורי היו שותפים לשיחה וזרמו עם הדברים.
יש לנו חברים דרוזים בקומה הראשונה גרים ההורים בשניה החברים שלנו ובשלישית אח נוסף בחצר אך נוסף (-:
ובמהלך הזמן שלמדנו את אורחות חייהם התגבש בנו הקו מחשבה שהחייים בחמולה זההדבר הכי טבעי ויתכן שלכן כיום קל לנו כל כך לקבל צורה זו.
הלואי שימשיך כך.

[שרית_אמיר*]

צהרי שישי
הבת מוזמנת לבא לגן- בטח חוגגת
הורי נחים
בנזוגי והבן- הלכו לפעילות " גברים" רכיבה על גיפים (לילדים)
ואני...קצת נחה כאן
הימים עוברים בניחותא
מבחינה רגשית אני די מופתעת
אמש אמרתי לבנזוגי שהוא שאמי ואני מבליגות הרבה הוא ששתינו שינינו מצב ושתינו הרבה יותר נינוחות יחדיו ויותר מתקשרות בלי לחץ.
כנראה הידיעה שהחיים במשותף הם עובדה גרמה לנו לשינוי בהתנהגות/התיחסות זו לזו.
אני מאושרת כי אני מתח בבית, בנזוגי והילדים מדברים על המצב כמצב סופי שהורי ישארו לגור אצלנו, אני אמרתי שביום הולדתה של אמי החל עוד 3 חודשים נשב ונחשוב מה הלאה.
אני לא עסוקה במצב פשוט חיה אותו
הקטע שקצת מפריע לי זה החזקת הבית.
הרבה עומס ואני ממש לא בנויה לזה.

[מייק_בר_רב_אשי*]

טוב לשמוע
טוב, זה לא משהו רב-השראה, אבל בתור רמז שעוקבים בעניין זה יספיק.
יישר כוחכם!

[שרון_ח*]

ישר כוח.
אני מאמינה שזו הדרך הנכונה בחיים למרות שזה בפירוש מסבך אותם...
אני חושבת על זה לאחרונה למרות שאצלינו יש עוד זמן...
אמשיך לקרוא ולחזק ידייך מרחוק.{@{@

[חגית_ל*]

אני חושבת שזה ככה צריך להיות.
אצלינו סבתי, 97 עוד חודש, מעדיפה לגור לבד, 2 דקות הליכה מאמי. הן מבלות יחד כבר 67 שנים.
אמי הודיעה לי שהיא מעדיפה דיור מוגן - אבל זה עולה כ"כ הרבה כסף שאין סיכוי.
הייתי רוצה שהן יגורו איתנו, אבל הן לא רוצות לעזוב את ביתן בירושלים (ואנחנו כבר גם רוצים לעבור מפה) ואנחנו לא רוצים לגור בירושלים.

[נאוה_פרנס*]

שרית, מה קורה? מה עם אימא?
תעדכני אותי כאן או בסלולרי או בכל מקום שמתאים לך (אפילו מסר)

שולחת לך

[שרית_אמיר*]

שבוע עבר חלף
מרגישה די מותשת
חשה שלא מתארגנת נכון עם חלוקת הזמן.
מרגישה שמעניקה פחות לילדי וזה מתחיל להפריע לי.
שבוע זה פרק קטנטן בסיפור שלפנינו ומנסה להכניס את הדברים לפרורציות
ילדי לא ניזוקים או מוזנחים
מזמן רב שהייתי איתם אני עכשיו פחות
לא יודעת עם הם חשים בכך אני חשה בכך מאוד.
מקווה למצוא את האיזון הנכון.
יום בלי אנרגיות
)-:
מקווה לצבור מחדש

[שרית_אמיר*]

ערב
האוירה בבית נינוחא
הורי קלטו שטלוזיה קצת מפריעה לנו אז רואים בחדר השינה
וזה יופי.
לפנות עב ילדי שיחקו עם אבי משחקי קופסא והמציאו יחד משחקים חדשים.
אני חוזרת לעצמי.
לפנות ערב הייי הרבה עם הילדים והתחושה כאילו אנו פחות יחד פחתה.

[סבתא_מתנות*]

כל הכבוד!

[פלונית*]

וואו שרית כל הכבוד לכם. מאד מרגש לקרוא. תודה שאת משתפת.

[Pלונית_אחרת*]

אני מעתיקה:
וואו שרית כל הכבוד לכם. מאד מרגש לקרוא. תודה שאת משתפת

[שרית_אמיר*]

עוד יום עבר
מתחילים למצוא את עצמנו במסגרת החדשה
היום התארגנתי קצת יותר טוב עם הזמן
כשישבתי עם בני על חוברות אמי ישבה מאחור ושיתפתי אותה וזה מאוד שיעשע את בני והוא הזמין אותה גם מחר להצטרף.
לאחר שבתי ואבי המציאו יחד משחק קופסא
אבי קם הבוקר מלא אנרגיות ושופע רעיונות להמציא משחק לילדי
כולם בעשיה
(-:
הדבר שהכי פחדתי ממנו זה ויכוחים והערות מצד אמי ועקיצות קטנות מאבי
הוא שהם משתנים/או שאני לא נותנת לזה פתח/ או ש...אין לי מושג מה
אבל מצבים חוזרים ונשנים מהעבר (שיצרו מתח) לא צצים עכשיו.
אולי באמת מעבר לקטע של טיפול/עזרה/ולהיות שם בשבילם
זה השלב גם לשיעור/תיקון/סליחות/הבנות
יש עוד הרבה קטעים רגשיים שאני עוד לא שמה עליהם את האצבע אלא יותר מתיחסת למסביב
אך מאמינה שאם הזמן גם הקטעים הרגשיים שלי יעלו ויצוצו.

[ב_דחילו*]

_הוא שהם משתנים/או שאני לא נותנת לזה פתח/ או ש...אין לי מושג מה
אבל מצבים חוזרים ונשנים מהעבר (שיצרו מתח) לא צצים עכשיו._
וואו, ואיזה תיקון! קרן אור יוצאת מהמחשב פה..

[שרית_אמיר*]

חלפו להם שבועיים לחיים במשותף.
מציינת בכוונה במשותף כי אנחנו מנסים שהם יהיו במשותף בכדי ליצור אוירה בריאה ונינוחא ככל שאפשר.
היום ניהלתי עם הורי שיחה כנה ומאוד שמחתי לשמוע שהם חשים בבית מאוד מאוד בנוח( לאבי יש קצת בעיות התמצאות בעיר וזה מרגיז אותו) .
אבל פרט לכך טוב להם.
המגורים המשותפים משרים עליהם תחושת בטחון, זה שנטל אחזקת בית ירד מעליהם ושיש שמחת ילדים כל הזמן גורם להם רק לטוב.
אני מרגישה כאילו כך זה היה מאז ומתמיד.
השינוי מגיע מצד בני בן ה-6
שהיום נתן לזה ביטוי מילולי
בערב ישבתי בחדר של הורי ובני חיפש אותי וכשמצא אמר לי שאת הולכת לחדר תגידי לי שאני לא אחפש אותך.
חשה שהוא קצת במצוקה זה בא לידי ביטוי בהרבה כעס כשמשהו לא מצליח לו, לא ממש מקשיב לי, עם הורי יש לו קשר נפלא.
הוא התרגל עד כה שהייתי נטו שלו (הוא הפינוקי שלי (-:) ופתאום אמא מתחלקת ונראה לי שקצת קשה לו.
לא ממש יודעת כיצד לגשת לזה, אולי הזמן יעשה את שלו.
היום אחה"צ לקחנו אותו לבד איתנו ונסענו לכייף מנסה לתת לו, אך ...
ואולי זה לטובה שקצת ילמד להתחלק באמא שלו (-:
חוץ מזה שבת שלום לכולנו
(-:

[נונה_בי*]

עוקבת בשקט כבר שבועיים.קרן אור יוצאת מהמחשב פה..
איזה יופי.
שבת שלום!

[שרית_אמיר*]

בתום ארוחת צהרים הילדים ישבו על השטיח ושיחקו בעולם חיות משחק מלא דמיון.
בי בן ה6 אומר לי פתאום
"אמא נכון שגם לשחק זה ללמוד, זה ללמוד להקשיב לשחק יחד"
הורי היו המומים ומשם יצאה שיחה על חינוך ביתי.
בהדרגה אנחנו משתפים אום כשותפים פעילים בחינוך הביתי המתנהל בביתנו ומאוד מענין ההתפתחות.
באחת משיחות הטלפון עם בכורי (25) שאל אותי כמי שמכיר את הנפשות הפועלות
"את וסבתא מתוכחות/רבות הרבה"
ולא האמין לתשובתי שכלל לא.
ואכן כך החשש כאילו לא שייך לכאן.
פתחתי דף זה כי חשבתי שיהיו קשיים/כאבים/ דברים שיעלו
אך ההפתעה לטובה גדולה.
רק להמשיך כך.

[Pלונית_אחרת*]

הלואי
רק להמשיך כך.

[שרית_אמיר*]

חודש עבר חלף לו- והורי איתנו והשד לא כל כך נורא (-:
כן, התחילו לצוץ קשיים, אולי בעצם לא קשיים אלא תפוסי שהם חלק מאמי שלי אישיתמקשים את החיים.
למה לקשקש אתאר
השבוע יצאתי עם ילדי בשעות הבוקר לטיול, חזרנו לצהרים, ואחה"צ יצאנו שוב וחזרנו רק בערב
כשחזרנו אמי אומרת לי
" לא היית 5 שעות בבית וגם בבוקר לא היית"
שתקתי, בלעתי את הרוק, בפנים רתחתי אך שמרתי על שקט תעשיתי.
בדיוק מהתגובות והערות הללו פחדתי, יותר מכל מהתגובות הרגשיות שלי ומההתפתחות.
הפעם התגברתי.
אתמול ( חמישי) יצאתי עם בניבמהלך היום לטייל לשעה וחצי בערך כשחזרתי
אמי אומרת לי
" איפה היית כל כך הרבה זמן הרי אמרת שלא תשארי אותנו לבד"?
רתחתי
עניתי לה על מה את מדברת, ניסי לשמור על טון רגוע וביקשתי בואי נדבר ונלבן, אמי לא מסוגלת לזה היא אמרה כנראה טעיתי עזבי.
אבי הלך לחדרם הלכתי אחריו ניסתי לשאול אני לא בסדר? מה קורה?
הוא הפנה אותי ללבן עם אמי אמר שמצידו הכל בסדר ושאנחנו נמשיך בחיינו כסדרם.
מצד אחד הרגשתי כמו ילדה איפה היית ומה עשית? - סליחה אני אדם בוגר ...שכחתם.
מצד שני הרגשתי שהיא מתלוננת כאילו אני מזניחה אותם- ואני כל כך משתדלת שלא
הרגשתי מאוד פגועה ונסערת אך החלטתי לשמור על שקט תעשיתי.
כשבנזוגי בא וסיפרתי לו הוא אמר זו בעיה שלך, זו היא ואיל הערות שלה ואת מכירה ויודעת
את פשוט צריכה לענות לה
כן היינו פה ושם והיה נחמד. או משהו כגון זה לא להצטדק או להתנצל או להפגע אלא להתיחס לעובדות כי הן אמתיות היינו איקס זמן מחוץ לבית.
לא קל- אבל אנסה לאמץ את זה.
כשמסתכלת על כל התקופה חודש זה כבר מיני תקופה (-: יכולה לומר לי ולכם שזה הולך הרבה יותר טוב מהמצופה, כשסתכלת על יממה שלמה רב הטוב על הקושי הזעיר.
נו בחיי. הרי תמיד איפה שיש 2 בני אדם יהיו קשיים אחת כמה בסיטואציה שכעזו
אך השכל והרגש כאן מתנגשים.
אני אצטרך לעבוד על עצמי ולהעביר את הידע מהשכל לרגש- לא קל.
אך אני אופטימית

[דגנית_ב*]

שרית,
בשבילי זהו אחד הדפים המרתקים ביותר.
מדברים פה ושם על שבט והנה, אצלכם, 3 דורות בחינוך ביתי.
רציתי קודם לכתוב שזה מעורר קינאה אבל זהו דף מעניק השראה
לכולכם

[יוחננ_ית*]

_זהו דף מעניק השראה
מסכימה בהחלט!

את פשוט צריכה לענות לה, כן היינו פה ושם והיה נחמד.
נשמע הצעה טובה. את יכולה גם מראש לספר לה על תוכניותיכם, אלא אם את מעדיפה שלא כמובן.

[תמרול_ה*]

לשרית,
קודם כל הדף הזה מדהים, את מדהימה, לא ברור מאליו מה שעשיתם, ונראה שפתחת פה הזדמנות לכולכם לעבור משהו אחר לגמרי.
לגבי מה שתיארת, עם אמך, שולחת , ומצטרפת לקודמותי.
לפעמים הפרשנות שלנו לדברים שמישהו אומר לנו, משפיעה על התגובה שלנו ויוצרת מעגל סגור כזה.
ומעגל סגור כזה עשוי גם לקבע (פתח וצירה בצליל, לא יודעת את כללי הניקוד המדוייקים) את אמא שלך במקום שלה.
ולכן הכי טוב אולי לשבור את המעגל ולענות באופן ענייני...
זה גם יעזור לה להישאר במקום יותר ענייני... ולא להיסחף למקומות אחרים...

_זהו דף מעניק השראה?
מסכימה בהחלט!_

[נאוה_פרנס*]

שרית, למה שלא תספרי לה מראש שאתם הולכים ולאן,
לא כדי שהיא תוכל לפקח (הילדה הפנימית תרתח מזה)
אלא כדי שהיא תחוש ביטחון.

אימך עברה חוויה שפגעה מאוד בביטחון שלה בעולם.
בכך שלקחת אותה לגור איתכם, השבת לה חלק מהביטחון.
כשאת נעלמת והיא לא יודעת לאן - היא שוב מפחדת.

יותר מזה,
גם אם תאמרי לה, יכולים להיות התקפי פאניקה שיעלו את השאלה: איפה היית כל כך הרבה זמן?
למעשה,
מה שאת צריכה לעשות זה לשמוע אחרת.

היא אומרת:
איפה היית כל כך הרבה זמן?

את שומעת:
פחדתי לבד, זה היה זמן ארוך מדי בשבילי ואיבדתי את הביטחון.

מה דעתך?

אגב, אני שיחררתי בזמנו את התגובה שהיתה לי לגבי: "תתקשרי כשתגיעו"
כשהפסקתי להלחם ולחשוב שזה הניסיון שלה לשלוט,
יכולתי לענות על הפחד שלה באהבה ומתוך רצון חופשי לעשות לה טוב.

[שרית_אמיר*]

תודה לרעיונות
היום אימצתי אחד מהם.
הורי הלכו לנוח ( צהרים)
אמרתי לאמי " כשתקומו לא נהיה כאן, אנחנו הולכים לחוג טבע של הילדים, אני אחזור יחד עם הילדים בערך ב19:00"
(-:
אכן כך היה והפעם לא היו שאלות וטרוניות איפה הייתי
קצת מוזר לתת דין וחשבון, אבל אם זה המחיר אז בכייף.
עכשיו רק להצליח ולשכנע אותם להצטרף לאחד מהמכללות לגימלאים באזור
הקשר עם הילדים רק הולך ומתחזק ממש תענוג לראות את ההתפתחות.
המון שיחות על חינוך ביתי וחינוך בכלל, בחלק מהשיחות הילדים שותפים אקטיבים בחלק פסיבים הם משחקים סביב ואנחנו משוחחים.

[נאוה_פרנס*]

[מיץ_פטל*]

ואוו שרית, רק עכשיו ראיתי!!!
כל הכבוד ואני ממש ממש מרותקת למה שעובר עליכם.
יש הרבה מה ללימוד מכם , אז תמשיכי לספר ולשתף.
חיבוק.

[שרית_אמיר*]

מחר אנחנו נוסעים למפגש עם חברים ( מהחינוך הביתי)
ולאחר מכן מתעכבים כלומר נצא מהבית מוקדם ונחזור בערב
בערב הסברתי לאמי מה תוכניתנו מחר מתי נצא-מתי נחזור- איפה נהיה
קצת מוזר,,,אך אם זה ימנע השתנות של הדברים אין לי בעיה.
השילוב של הורי בחינוך הביתי ממש מדהים
היום אבי ובתי ישבו עם אטלס והכינו לי שאלות ומשימות ( אגב עמדתי בהם בכבוד (-: )
וגולת הכותרת
אחרי ארוחת צהרים אמי אמרה פתאום
"כל כך טוב לי איתכם ואצלכם" היה מאוד מרגש לשמוע זאת ממנה וב כזו אינטונציה.
הרווחתי את אמי מחדש והיא לדעתי הרוויחה אותי ואת ילדי.

[נונה_בי*]

הרווחתי את אמי מחדש והיא לדעתי הרוויחה אותי ואת ילדי.
מדהים אילו קשיים החיים מזמנים כדי להעניק לנו את המתנות הכי גדולות @}

[תמרול_ה*]

כל כך טוב לי איתכם ואצלכם
אוי זה נורא מרגש!!!
@{

[שרית_אמיר*]

אנחנו באיזה משברון
אפילו לא יודעת איך להעבר אותו לכתב
עד כה היה נפלא.
בימים האחרונים יש מתח בין אימי לבתי ( מזל טלה שלושתינו)
אמי אומרת ימין בתי שמאל ואני ....לעיתים שותקת לעיתים מגיבה
המתח הוא בין בתי לאמי ואני שם כי אני מבינה את בתי.
אמי עובדת עם הבעות פנים שתביעות היא שביעות נחת בתי קולטת ושואלת מה עשיתי לא בסדר
היום עזרתי לה והלכנו לשוחח עם אמי
אך אמי אמר שהיא לא כועסת והכל בסדר
אבל
אני יודעת שהבעות הפנים שלה לצופה מהצד לא הכי נעימות
( אז שתשנה פנים (-: )
אמי מעירה לבתי הרב כמו
"אל תלכי יחפה אתמול אמרת שכואבת לך הבטן:
בתי מתעלמת קצת מתעצבנת
ואני מגיבה
"אמא מה זה קשור?"
בתי שומעת וכך מתגלגל לו גלגל.
בנזוגי אומר תתעלמו
קצת קשה
קצת גורם למצב רוח
בתקווה לטוב

[חני_בונה*]

פוגשת אתכם בפעם הראשונה. יש כל כך הרבה מה ללמוד.....

[שרית_אמיר*]

בשבת הזמנו את הורי לטיול ביער בית קשת הם נהנו מאוד
באוטו היתה אוירנ נעימה ונינוחה
בלי הרגשה של משקעים מהמצב שהיינו בו.
בנזוגי אומר שטוב שהילדים נתקלים בעוד מבוגרים (בפרט שאוהבים אותם) שמביעים דעות ומחשבה אחרת וזה יתן לילדי נקודת הבחנה שלא כל העולם חושב כמו אמא ואבא
( מה באמת? (-:)
השבוע התחיל בטוב ומקווה שימשיך.
בשעות משבר והאמת אין הרבה כאלו עושה לעצמי בראש טבלת רווח והפסד לגבי המצב החדש.
אחד היתרונות למצב החדש
פתאום לנו כזוג יש הרבה מקום לספונטניות ולעשיה , לפכמים הוא מתקשר בדרך מהעבודה תתקטני נצא לטייל בים/מסעדה וכו...
הספונטניות חזרה להיות נחלתנו(איזה כייף)
דבר שלא לקחנו בחשבון במהלך הזה.

[שרון_ח*]

[שרית_אמיר*]

שבוע קשה
קשה
עבר אלינו השבוע.
התחיל ביום ראשון
הורי חזרנו מנסיעה בתוך העיר וכשאמי ירדה מהרכב חשה ברע
אבי הזעיק אותי רצתי החוצה בידי איבדה את ההכרה
כעבור זמן קצר התאוששה
רופא וכו....בדיקות מעקב ....
ביום שני ב03:00 לפנות בוקר אמי
"שרית אבא חש ברע"
הלב, דקירות, מועקה,
רופא מוזעק בודק אקג וכו...בסדר, אך ממליץ על אישפוז אני מציעה לוותר כי הבדיקות הקרטיות בסדר
מסכימים איתי.
הלך הלילה.
יום שלישי אנחנו ( בחינוך ביתי) קבענו עם חברים
מבטלים, לא ישנו כל הלילה להשגיח על ההורים, הילדים מאוכזבים מאוד.
מסבירה זו עסקת חבילה סבא וסבבתא מפנקים ולכם כייף, וכשלהם קשה אנחנו עוזרים
( כמובן שההסבר היה מעבר אך כאן התמצות)
קבענו עם החברים ליום רביעי
ברביעי בבוקר קמים
אמי עברה בלילה ארוע בלב המכשיר שמושתל נתן מכה והיא כרגע עיפה ו תשושה
אני מתלבטת, לצאת לא לצאת
מחליטה לצאת לא הוגן לא כלפי ילדי ולא כלפי הילדים עימם קבעענו.
מתאמת להיות בקשר טלפוני.
במהלך היום אין קליטה מתקשרת לבנזוגי שיתקשר לוודא מה קורה ויידע אותי
ואכן מגיע דיווח הכל בסדר.
יש קליטה מתקשרת עם אבי מדברים הכל בסדר.
אחה"צ בדרך חזרה
מתקשרת אמי" נזכרת בנו?"
אני נדלקת
מגיעה הביתה שואלת
למה התכוונת
והיא אומרת כל היום לא התקשרת
אני לצערי נדלקת מישרת הדורים עם אבי שא' כן התקשרתי ואז בכעס מוסיפה
את יודעת מה
הייתי עם חברות היה כייף לא בא לי להתקשר עם היתה בעיה אבא היה מידע אותי
ההרגשה שלי
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
ועוד ועוד....
שבוע קשה קשה
תחושה כאילו אמי נצרה איזה פקק והשבוע הוא השתחרר לה.
קשה קשה
( היו עוד ארועים בדרך)
הם כאן חצי שנה זה השבוע הראשון שאני מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות
מקווה שישתפר כי היה ממש טוב
רציתי לפרט יותר אך טוב לי עכשיו ולא רוצה להכנס למקומות האילו
שיהיה שבוע טוב

[ב_דחילו*]

הרבה בריאות.

שרית, אשמח אם תציצי ב הורים מעבירים ביקורת כשיהיה לך זמן.

[תבשיל_קדרה*]

קוראתותך

[שרית_אמיר*]

שבוע חדש מלווה באנרגיות טובות
האם ימשיך כך? (-:
אבי בן 79 שיחק כדור רגל עם בני ( 6.5) בחצר דבר ששווה את כל התקלים שבדרך.
מרגישה כעת כך כי היום היה יום נינוח,
אולי אמי שיחררה קצת קיטור והמצב יחזור לקדמותו.
אולי?

[שרית_אמיר*]

cבערך בשעה זו בשבוע שעבר
כתבתי כאן- קשה לי
אכן היה שבוע קשה
השבוע הנוכחי היה טוב
חזרנו כנראה לשגרה הנעימה שיש בבית ( לרוב)
שחושבת לעצמי ובקול רם מבינה ש4 ארועי בריאות בשבוע אחד
היו מעמסה רגשית מאוד גדולה עבורי
וכנ"ל עבור אימי.
ממצוקה הייתי רגישה יותר
ממצוקה אימי היתה תוקפנית יותר
ומה קיבלנו
(-:
שמחה שזה מאחורינו ושבוע חדש עבר כאמור בנינוחות.
מקוה לשבוע לפחות כמו שהיה
טוב יותר יתקבל בברכה
(-:
לשמור על הקיים ולדעת להנות ולמות אותו
זה המוטו
שבוע טוב

[אמא_נמרה*]

קוראתותך @}

[שרית_אמיר*]

אני- שרית אמיר מודיעה בקול רם על מקצועי החדש
נהגת מונית
ובסוד אכתוב ששונאת את המקצוע.
אבי עבר ניתוח קטארקט שכתוצאה אסור לו כרגע לנהוג- אז מי הנהגת?
נכון (-: אני
בני הבכור צריך להגיע לעבודה מי נוהג- נכון אני(-:
צריך להחזיר מהקייטנה- מי נוהג (-:
הילדים צריכים לחוג- מי לוקח אותם- נכון אני(-:
הילדים רוצים...אבי שכח...בני רוצה סיגריות...
ואני חובשת את כובע המצחיה הוירטואלי מזלי שיש לי כרס ולא צריכה לגדל והופכת באחת לנהג מונית.
וכך מוצאת עצמי מסתובבת עם אבי ואמי מרופא א, לרופא ב ומרופא ב לבית מרקחת ומבית מרקחת לקנות עיתון וגם...ובדרך רק שניה גם....ואופס חלפו להם שעתיים וחצי, ואני מחייכת ובפנים...במידת מה בפנים קצת מיואשת.
יודעת שזה מצב זמני אך הדף הזה נפתח הרי גם לקיטורים.
ואני לתומי חשבתי בהגדרת מקצוע לכתוב,,,,חינוך ביתי (-:

[מיצי_החתולה*]

.

[ג'ינ_ג'ית*]

[ג'ינ_ג'ית*]

מזל טוב:-)
דף מקסים!

[שרית_אמיר*]

איך שגלגל מסתובב לו.
הורי עברו לגור עימנו בגלל מצבה הירוד של אמי ( מספ התקפי לב בו זמנית)
ההתרחשויות מפורטות למעלה
המטרה היתה שאנו נהיה לעזור לתמוך ולהיות כאן עבורם
איך שגלגל מסתובב לו(-:
גילו לי סכרת ותוך כדי צצו פצעים איומים ברגל ברמה מאוד לא סימפטית בלשון המעטה ברמה שאני לא יכולה לזוז
אז:
אבי מלווה אותי לקופת חולים (-:
אופס לא אני הייתי זו שליוותי אותכם עד לפני כשבועיים.
אני שוכבת אמי מקפלת כביסה מדיחה כלים מכינה ארוחה
אופס לא את היית זו שרבצת וכולם עשו הכל סביבך
אז מה בעצם אמרתי
איך שגגל מסתובב לו

[ה_עוגיה*]

איזה יופי שהם במצב שהם יכולים לעזור, ואת יכולה לקבל את העזרה.

בריאות לכולם @}

[ליאת_גיל_דור*]

פעם ראשונה שנכנסתי לדף.
כל הכבוד!
מורידה בפנייך ובפניכם כמשפחה את הכובע.
לי קשה לפעמים להיות אצל אמא שלי, אז קשה לי לדמיין אותם גרים אצלנו.

שולחת איחולי בריאות וכח לכולכם!
שנה טובה. @}

[תמרול_ה*]

בעניין של פצעים וסכרת, האם תוכלי לכתוב אצלי את המייל שלך?

[חגית_ל*]

_שולחת איחולי בריאות וכח לכולכם!
שנה טובה._
וגמר חתימה טובה.

תבורכו. @}

[שרית_אמיר*]

זה זמן רב שהכל זרם על מי מנוחות כך שלא כתבתי כאן
ב4 שבועות האחרונים הכל התהפך, ומוצא עדין אין.
אנסה לעדן את הפטים מכבוד לנוגעים בדבר.
אני נפלה בדיוק היום לפני 4 שבועות. שבוע וחצי שכבה בבית בחוסר תפקוד ולפני כעשרה ימים אושפזה- אושפזה בעקבות ארוע מוחי חולף.
בעשרת ימי האשפוז התפתחו פצעי לחץ, עברה ממחלקה למחלקה מנסים לברר ולודא מה קורה.
כבר החליטו שהיא יוצאת הביתה ושוב בבית החוליים ארוע מוחי חולף.
ושוב ממחלקה למחלקה מצב הרוח עולה ויורד- שלה במיוחד.
בבית מנסים לשמור על שגרה מפגשי חינוך ביתי, חוגים, סדר טו בשבט, חברים, ארוחות ליל שבת- חשה שזה הכרחי לכולם.
בלב חששות מה הלאה.?
במהלך האישפוז טוהצפי לאוטוטו שחרור בנינו קהילה תומכת שזה כולל מס' אנשי מקצוע, אך עכשיו בעקבות דחית השחרור הכל נעצר.
החשש שישחררו אותה הביתה כי לא מוצאים את הסיבה, והמצב ילך ויחמיר.
הביחד נכון להיום מוכיח את עצמו יותר מתמיד.
זה שאבי חוזר לבית שוקק חיים ולא לבית שומם.החלוקה בינינו לגבי הביקורים. זה שלא צריך לעצור את החיים ולנסוע לבקר אלא קופצים לבקר תוך כדי.
הידיעה של אמי שאבי לא לבד ושהיא תחזור לסביבה מגנה ותומכת מחזקת אותה מאוד.
לא מעטים כאן יצרו עימי קשר אישי בעקבות הכתוב והתענינו לגבי הוריהם לכן מוצאת עצמי ממשיכה לחשוף את חיינו בכדי לתת ולוא לעוד משפחה צורת מחשבה וכוון לגבי הוריהם.
הרבה בריאות לאמי לנו ולכולנו

[פיצה_מחפשת_כוון*]

אוי, אוי כמה קשה
תחזיקו מעמד
אני זמינה מתי שתרצי.

[בלה_שנדמה_לה*]

קראתי הכל בנשימה עצורה. הרבה בריאות והרבה כוח.
רק טוב.

[ציפציף*]

בשורות טובות,
מחזיקה לכם אצבעות.

[מי_עמי*]

דף מדהים ומרתק
כל הכבוד לך על האומץ והיוזמה!!!!
מעורר אצלי הרבה שאלות לגבי תפקודי כבת ומהי הדרך הנכונה להתמודד עם הזדקנות ההורים..............

[שרית_אמיר*]

היום אמי שוחררה
כשהגיעה הביתה היא מאוד התרגשה, ילדי הכינו לה הרבה הפתעות וקבלת פנים חמה.
אני הייתי קצת חסרת סבלנות ועצבנית כלפיה וכלפי אבי
(בראשי היו ערעורי חרטה על שהם איתנו, ) וזה לראשונה מאז החיים המשותפים. העומס הרגשי והפיזי פשוט הגיעו לנקודת האי יכולת ספיגה.
כעבור שעות אחדות ושיחה עם חברה נרגעתי והדברים חזרו למקומם. בעל תומך שעזב באמצע את העבודה ובא להיות עימי/עימנו
מחר מתחילים בבנית מערך סבבתי תומך, אני חלשה ומותשת אך אין זמן ומקום לזה כעת.
כעת יש הרבה עבודה סבבתית
אז יאלה לעבודה

[נאוה_פרנס*]

[לי_אורה*]

קראתי עכשיו את כלללל הדף בבת אחת. מאוד מאוד מרגש. מאחלת לכולכם חיים ארוכים והרבה בריאות, שלווה והרמוניה משפחתית.

[מיצי_החתולה*]

כל הכבוד לך על האומץ והיוזמה!!!!

מאחלת לכולכם חיים ארוכים והרבה בריאות, שלווה והרמוניה משפחתית.

[בלה_שנדמה_לה*]

ההורים שלי עוד יחסית צעירים, עצמאים ובריאים. טפו טפו טפו! אבל מדי פעם אני חושבת מה יקרה אם... ואם אחד מהם.... ואם ואם ואם.....
ואחרי שקראתי את הדף שלשום , קצת נרגעתי. כי הבנתי שאף אחד מהם לא נשאר לבד, כי יש אותנו הילדים, וזה נפלא שאפשר לחזור ולחיות יחד, לתת כתף כשצריך, לגדול להתבגר ולהזדקן כמשפחה, וגם כל אחד בנפרד בתוכה. מרגש.
שרית, תודה שאת פותחת לנו דלת למשפחה המיוחדת שלך, ומאחלת לכם עוד הרבה בריאות ושמחה יחד.

[חגית_ל*]

אני מאחלת לך ולכם הרבה כח פיזי ונפשי @}
אני תוהה מתי אמי תחנה את הקטר, ונראה לי שהיא לא רוצה שזה יהיה אצלינו ולעבור אליה זה מסובך וכל הסיטואציה הזו נראית מסובכת, אבל מתי שהוא נטצרך לחשוב על זה, כל כמה שאני מנסה שלא.
הסוף של החיים עצוב למדי.

[סבתא_לשמונה*]

החלק המדאיג הוא לאו דווקא בריאותם של ההורים, זה צפוי בגילם, אלא הסוכרת שהתגלתה אצלך. אפשר לחיות עם סוכרת עד 120 בתנאי ששומרים על הוראות הרופאים כולל הנעלה מתאימה.
יש לך עוד שני ילדים צעירים וגם הבכור עדיין זקוק להורים, אז שימרי על עצמך והשתדלי להימנע מהתרגזויות .
Take it easy

[סבתא_לשמונה*]

הטלוויזיה אינה מפלצת. הרוב הוא אשפה (לא זבל, כפי שאומרים בטעות. זבל דווקא מביא תועלת). אבל יש תוכניות שכדאי לראות ואם תתנו לילדים לצפות יחד עם הסבתא והסבא בתוכניות מתאימות , הצפייה המשותפת יכולה לעזור לקרוב לבבות.
שבת שלום. @}

[POOH_והתוספות*]

קראתי עכשיו את כלללל הדף בבת אחת. מאוד מאוד מרגש. מאחלת לכולכם חיים ארוכים והרבה בריאות, שלווה והרמוניה משפחתית
לא יכולתי לנסח טוב יותר לבד...

[מיץ_פטל*]

שרית , אני פה קוראת.
מחבקת אותך חזק.
את כל כך עצומה.

אני חושבת שלפרוק את הרגשות שעולים הם דבר חשוב. גם באזני חברה. זה מנקה, ומאפשר לראות את המציאות עם פחות משקעים.

וגם רציתי להציע את עזרתי המקצועית.

שבוע נפלא.

[פיצה_מחפשת_כוון*]

_שרית , אני פה קוראת.
מחבקת אותך חזק._
גם אני.
כל הכבוד על ההתמודדות וההתמדה.