אהלן תגובה חיצונית. הנה אני מגיבה. מודה לך שוב על הדברים שכתבת.
מזהירה מראש שאני הולכת להאריך כי הרבה דברים היו לי חשובים (וכן, אני מגיבה גם על כמה פחות חשובים

)
כאמירה כללית, מול דברייך הרגשתי שהקריאה גרמה לך לבנות דמות מסוימת שלי בראש שלך. ברבדים מסוימים הדמות הזו איננה אני, ובכתיבה כעת אני אתייחס לכך בהרחבה.
מה שכן, אני סקרנית מאוד לדעת (אם יהיה לך חשק לשתף) מה גרם לך להניח הנחות מסוימות לגבי. בשבילי זו תהיה פשוט מראה עוד יותר מדויקת וזה תהליך שמעניין אותי. שוב, רק אם יש לך חשק.
קראתי את כל הדף, לקח לי כמה ימים, נהניתי... גוגוס (איך הוגים את השם המוזר הזה??)
לפני הכל, אני שמחה שנהנית! ותודה על כל המילים החמות שהציפו את התגובה שלך בכל מקום. את השם הוגים במלעיל
צרמה לי התעלמותך "האלגנטית" משאלות מסוימות... למשל... האוכל כמרכז החיים ממש.
ראשית, מהדברים שלך אני משערת שאת חושבת שלא הגבתי על כך באופן מכוון. אני תמהה על כך, משום שלעולם איני נמנעת מתגובה באופן מכוון, לבד מאלו אשר עלולות להוביל לחשיפת יתר בעיניי.
הנושא הזה נדון בדף בהרחבה רבה לאורך הזמן. אני אשמח מאוד לשוחח על זה גם איתך. האם תוכלי למקד אותו כשאלה או הרהור מעט יותר ספציפיים? כאשר הוא מנוסח באופן הנוכחי הוא כללי מאוד ואני לא רוצה ללהג ולגלות בסוף שלגמרי פספסתי את העניין הנקודתי שלך.
למשל ההתעקשות להתעלם מכל מידע חיצוני, ולהפוך את השינוי התזונתי למסע אינטרוספקטיבי שאינו מוטל בספק או ביקורת חיצוניים. גם לא של משקל או בדיקות דם. או בדיקות רפואיות שאני מבינה בין השורות שיש להן מקום בחייך במסגרת מחלה.
ראשית, המצב הנוכחי שלי (יש לי גידול, בתחושה שלי הוא לא מחלה ולכן איני קוראת לו כך. זה פשוט מצב נתון. לקרוא למצב כזה "מחלה" מאוד מחליש בעיניי ובמקרה הנדון לגמרי לא מאפיין את התחושה שלי. אני מרגישה חזקה מאוד מולו) לא כרוך בבדיקות רפואיות, פשוט משום שזנחתי את ערוץ הפעולה הזה אחרי זמן קצר.
אין לי כל התנגדות לבדיקות דם ואפילו היו זמנים שאני עצמי מצאתי בהן עניין. זה עבר לי. בדיוק שקלתי להיבדק שוב ואיכשהו זה לא קורה. אולי משום שאני מרגישה ממש טוב ואין לי דחף לעשות זאת.
ולעצם העניין - אני בהחלט
לא מתעלמת ממידע חיצוני. אפילו להפך. כמות המחקרים והמידע השניוני (כזה שמתאר מחקרים) שאני חשופה אליו הוא עצום. יש לי בכך עניין רב. מה שכן, אני רואה בכל המידע הזה חומר למחשבה ולא משהו שמתווה את הפעולה שלי. עוד לא נולד המחקר/הסרט ששלחו אלי או שנתקלתי בו (ומישהו אמרה שזה מעניין) שלא קראתי/צפיתי, אפילו די במהירות.
בנוגע למסע - המסע לא יכול להיות מוטל בספק או להיות כפוף לביקורת חיצונית. הוא מסע. הוא אישי ופרטי. כל הפואנטה שלו היא להיות כזה. אני לא מסוגלת לחשוב על דרך אחרת לעבור מסעות משמעותיים.
למשל היחס למשפחה בכל התהליך, כעומדים מן הצד שאת מנסה לשלב בתהליך התזונתי. לשלב בלי כפייה אבל כן עם הטעיה פה ושם (עמידה עם הגב כדי לא למשוך אש בתגובתם לסלט בלי מלח וכו')
אלו הן לדעתי הצרימות שיש בחיים שחיים אותם לאור עקרונות מסוימים. במסע שלי יש אתגרים לא מעטים הכוללים את אלו השטים לצדי במסעות משל עצמם. הניסיון לשלב את הכל לא תמיד יכול להיות בתואם מושלם. בתקופה הנוכחית בחיי אני מציבה את המסע שלי גבוה יותר מאלו של אחרים משמעותיים, פשוט משום שאני יכולה, ויש לי וודאות גדולה שלא נגרם להם בכך כל נזק. אפילו להפך. אני מוצאת שילדיי והאיש מפיקים תועלת אמיתית מהחיים לצד המסע שלי.
המאמץ שלי להימנע מכפייה הוא לא מהזן ההתאבדותי. חשוב לי לא לכפות אבל פעמים רבות זה לא מצליח לי ואין בי שמץ של הלקאה עצמית על כך. זה מה שקורה לפעמים וזהו זה. לא מצדיקה את זה לעולם אבל גם לא מתרגשת מזה נורא.
הדוגמה שנתת דווקא לא באה משם ובטח שאינה קשורה להטעיה. אני הגשתי סלט בלי מלח. רציתי לאפשר להם לעבור דרך החוויה הזו בלי שהנוכחות שלי תתערב להם. ושמחתי לגלות שכאשר אני נוכחת פחות, משהו שצפיתי בו תלונה פשוט לא התרחש. זה שיעור חשוב דווקא בנוגע לדרכים האלגנטיות להימנע מכפייה.
הכתיבה הכל כך סוחפת ומודעת שלך, יש בה משהו מסוכן
מכבדת לגמרי את החוויה שלך מולי אבל מחזירה אליך הפעם שאני חושבת שזו מאוד החוויה שלך. כלומר, אני שומעת אותך חוששת להישאב למשהו. זה לא בהכרח אומר שאני שואבת באופן אקטיבי. אני מי שאני, וכפי שאבחנת בעצמך - יש לי אפס רצון להמיר את דתה של מישהי. אם מישהי רוצה בעצמה שינוי אני אשמח מאוד לעמוד לצדה אם היא מוצאת שזה מועיל לה.
כאמור, אני חושבת שזה ממש חשוב שאת מזהה את התחושה הזו בעצמך, שהתנהלות מסוימת של מישהי אחרת עלולה לסכן אותך. היא שומרת עליך מפני משהו ונראה לי מהותי לתת לה תשומת לב.
את מכילה כל ביקורת
נכון. זה כלי עבודה בשבילי. ביקורת היא לא דבר שלילי בעיניי וברוב המקרים היא גורמת לי שמחה. קשה לי להסביר את זה, ואני יודעת שזה משונה קצת, אבל זה פשוט ככה. זה מאוד קל להכיל משהו משמח.
מדברת (כמעט ניתן לשמוע את קולך, חרישי) ברוך ובהכלה
זה מסקרן מאוד כי זה מתאר את הדמות הזו בראש שלך אבל לא אותי

אני לגמרי לא חרישית והדיבור שלי כלל לא רך. יש אפילו מי שחווים אותי כקולנית וקשה. הכלה לא חייבת להיות מהזן הפסיכולוגיסטי הסטריאוטיפי. אני אשה מאוד שמחה והשמחה שלי הולכת ביחד עם דיבור מהיר, מעט קולני והמון צחוק. אני חושבת שיש לי רוך בעיניים אבל הוא בטח לא נמצא בקול או בדיבור.
ההקבלה לדת עולה אצלי בראש. אם הנושא היה דת והיית לוקחת על עצמך כל פעם יותר תפילות, תעניות והתנזרויות, הייתי אומרת שאת חוזרת בתשובה. או מיסיונרית נוצרית מהסוג הנעים, הרך ו..שוב, בכנות, המסוכן ביותר
כנראה שבשבילך דמויות שנחוות ככה הן מסוכנות. לי אישית אין שום בעיה לעמוד מול חוזרים בתשובה מכל סוג שהוא. לפעמים מה שיש להם לומר מעניין אותי ולפעמים לא, אבל אני לא חווה את הלהט שלהם כמסוכן.
בנוסף, וזה חשוב לי מאוד, בניגוד לדמות שאת מתארת, לי אין שום אינטרס או עניין לגרום באופן אקטיבי לאנשים לשנות את דרכם. אני בהחלט מרגישה שראיתי את האור אבל זה האור
שלי שראיתי. ראיתי את הדרך שנכונה לי בבהירות גדולה. מעולם לא ראיתי אותה כמשהו שנכון לכולם או כמשהו שיש צורך שגם אחרים ילכו בו.
את סוחפת אחרייך עוד אנשים
אני לא בטוחה שזה תיאור מדויק. האמת היא שאין לי מושג, אבל נוכח התגובות שמתקבלות בדף אני משערת שיש אנשים נוספים שהתזונה שלי מדברת אליהם בלי קשר דווקא אלי, והביחד שנוצר כאן מהווה עבורם כוח מניע חיובי. זו לא אני שסוחפת. אני אני, ויש אנשים שמוצאים במה שקורה כאן, ושאני חלק ממנו, משהו שמיטיב איתם.
גם אני פתאום רוצה לנסות. בצורה לא רציונלית (מבחינתי), רק בגלל הדימוי שאת מצליחה להעביר.
או קי. נשמע שפתאום את רוצה לנסות אבל גם חוששת מהניסוי הזה, אולי בגלל המניע שלך.
אמביוולנטיות היא יופי של דבר להתבונן בו. הניסיון הפרטי שלי מראה שכאשר אני מתבוננת היטב באמביוולנטיות היא נעלמת, והאפשרות הרצויה לי הופכת ברורה מאוד.
משהו חשוב - בתפישה שלי אני לא "מצליחה" להעביר "דימוי". אני לא מנסה. אני אני, ואני רוצה מאוד לקוות שמה שאת חווה ממני, לטוב ולרע, הוא לא דימוי אלא פשוט מי... שאני

מהמילים שבחרת כאן אני תוהה האם את חושבת שאני שונה במציאות הלא וירטואלית, ושאני עושה מאמץ להיות כאן מישהי אחרת. אם זה ככה, אשמח לשמוע מה העלה בך את ההתרשמות הזו.
אני קוראת מרותקת, מזניחה דברים אחרים, אבל מסתייגת בגלל הניקורים האלה
כלפי מה מופנית ההסתייגות שלך? לא לגמרי הבנתי ואני רוצה להבין.
מצטערת אם זה נכתב בנימה שונה מרוב התגובות בדף. משהו בך מזמין יחס הרבה יותר רך, אבל הביקורת שלי נכתבת בכנות רבה
אני לא חווה כאן נימה שונה מזו המקובלת בדף. אני לא חווה את התגובה שלך כלא רכה. אני אפילו לא חווה אותה כביקורת.
להפך להפך. אני חווה משהו מאוד מכבד, קשוב, רגיש, תקשורתי, ובעיקר בעיקר רך. וגם, בהחלט, מאוד כן. וטוב שכך.