שלום לך
הכאב שבנפשי
כאחת שהייתה במקומות דומים, בתחתית התחתיות,
כאחת שיודעת אף היא שחייה ישתנו כשסוף סוף תפסיק להיות רעה כלפי עצמה,
שמשוטטת 37 שנה ואיתה שוטים ועקרבים,
אבל כאחת שלא רוצה למות (רק לפעמים) אלא רוצה להפסיק לסבול,
ומאמינה שגם אפשר, למרות המכות הכואבות,
ולאחר שקראתי את הדף בשקיקה, ראיתי את הערתך האחרונה והיא מתחילה ב:
טוב לי
אז כאחת שעונה תמיד ששלומה סביר או מכסימום בסדר,
ויודעת שכאשר היא עונה "טוב" זה כאשר היא פשוט לא שמה לב שהיא עונה כך וכך היא מרגישה
וכאחת ששמה לב שאינה אומרת "אני" אלא "כאחת"
אז, אני שואלת אותך, כי אני מחפשת כל אמצעי טיפולי, קונבנציונאלי, אלטרנטיבי...איך?
ומאד שמחה שהרגשתך השתפרה ולמרות שכל כך קשה לי להאמין בכך עצמי:
מגיע לך, מגיע לך, מגיע לך
ואת נשמעת בעיני אישה שאשמח להכיר ולהשתתף עימה בכאבים נושנים.
ויותר מכל את בעיניי אדם מאד חזק, ולמרות ששמעתי את המשפט אין ספור פעמים ובזמנו של הדיכאון
רציתי לרצוח את זה שהגה את המשפט, אני יודעת שזה נכון. את חזקה ביכולת שלך להגיע למקומות
האיומים והאפלים האלה. ואני מקווה שהחוזק בעזרת עבודה על גמישות יעזור לנו לעמוד איתן
ולהדוף ביתר קלות את הימים הקשים, שאין מה לעשות, החיים מזמנים לכולנו.
מקווה שלא ניצלתי לרעה באיזשהו אופן את דף התמיכה שלך, בכל אופן תודה לך.