הלידה שהיתה והלידה שתהיה

דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

חשבתי לי, שאם זה דף של הלידה הקודמת והלידה הבאה, ניתן להוסיף גם את הדרך להיריון (שאצלנו הוא לא דבר כל כך מובן מאליו P-:) ואת ההיריון שיבוא עלינו לטובה מקווה שבקרוב...
בטח יהיו כאן דברים מהתהליכים האלה שאם אשים לב אליהם, ואולי אצטרך לשנות - כל אלה יוכלו להוביל אותי ללידה טובה יותר.

אז אם אין התנגדות... אכתוב גם את זה..

ובכן, היות וידוע לנו שהיריון הוא לא דבר שמושג כל כך בקלות אצלנו , אנחנו "מנסים" כבר יותר משנה. התחלנו מוקדם לכל מקרה... ואכן יש מקרה.

אמנם אנחנו נמצאים בהגדרת ה"חוסר פוריות בלתי מוסברת" אבל היא דווקא מאוד מוסברת. פשוט בגלל שהבעיה היא לא אצלי, היא בלתי מוסברת.
איכות הזרע - נמוכה (ולכל הגברים שמרגישים אולי פגועים מאמירות מסוג זה - אין בה שום דבר המעיד על איכות האיש שלי בכלל. הוא עומד לגמרי ביחס הפוך לאיכות התאים שהוא מייצר. מקסים, מתוק, אהוב ועוד המון המון דברים טובים).

"האם יש טיפול לכך? " שאלתי
"מאז שגילו שהטיפולים באישה יעילים, הפסיקו לחקור את הצד של הגבר" - זו התשובה שקיבלתי
אז יופי, מחיאות כפיים, כל הכבוד! האישה צריכה לשאת בטיפולים גם אם היא לא "הבעיה". פשוט נהדר!

<לא סתם גברים שמתפללים אומרים כל בוקר "ברוך שלא עשני אישה". או משהו בסגנון>

אז הלכנו לרופא אחד דרך קופ"ח (עם עדי עשינו הכל פרטי, אבל זו מטחנת כסף... כסף שאין :-().
בטיפולים להריון הקודם נוכחנו לדעת שאיקאקלומין לא טוב לי.
הרופא ניסה לשכנע בכ"ז. תחילה נכנעתי. אמרתי: ננסה, לא יקרה כלום. אבל לא הייתי שלמה.
אז ביום שהיינו צריכים להתחיל את הטיפול, סיפרתי לרופא שאני עדיין מהססת. נעניתי שאני צריכה להחליט. עניתי שאני לא בדיוק יודעת מה התופעות, סיכויים, כדאיות וכו'. למרות שקראתי והשתדלתי לדעת, יש לי תחושה שחסר כאן משהו.
נעניתי שאני דווקא נראית אחת שמודעת ויודעת ושאחליט כבר (בחוסר סבלנות).
רשמתי את הפרוטוקול, לקחתי את המרשמים ויצאתי המומה.
לקח לי זמן להבין שפגעתי לבחור באגו... נו טוב, החלטנו שאנחנו לא חוזרים אליו ולא חזרנו.
עברנו רופא. הרופא הבא לא הסביר הרבה יותר, אבל לפחות היה יותר אדיב ובאמת יצא מגידרו לעזור בכל התהליך.

אבל הבילבול לא אחר להגיע. כששאלתי אותו על האיקאקלומין, הסביר שבקופה כדאי להתחיל עם זה כי זריקות כבר מקבלים במכון לבריאות האישה. אבל הוא לא מבין מדוע קיבלתי איקאקלומין אם כבר ידוע שבהיריון הקודם הטיפול לא היה יעיל.
למרות זאת, "הלכנו" על האיקאקלומין כי אין כבר מה להפסיד. בגלל הדחיפות, לא היה זמן לקבוע למכון, אז פיספסנו חודש.
הטיפול, כאמור, לא עזר. אז חזרתי לרופא והוא הציע עוד חודש חודשיים עם הטיפול. מה עוד חודש-חודשיים עם טיפול שלפני חודש אמרת שהוא לא יעיל?

פה כבר נעמדתי על האחוריות שלי ואמרתי "די!". נמאס לי עם הבירוקרטיה הזו, רוצה הפניה לייעוץ וזהו.
לא ניתקלתי בהתנגדות, אבל עוד חודש "הלך", ועכשיו צריך לחכות ליעוץ.

ובינתיים מתאזרים בסבלנות ובאופטימיות זהירה. בתקווה שאולי, למרות הטיפול הבלתי יעיל, אולי בכל זאת יצא משהו טוב ולא אזדקק לייעוץ.

אני נשמעת לחוצה, אומרים לי.
יכול להיות. רוב הסיכויים שכן, אבל זה לא ברור מדוע?
כל כך הרבה סיבות יש לי והעיקרית מביניהן היא שנמאס לי לראות את הוסת כל חודש. האכזבה הזו פשוט מייאשת. בכל פעם שמגיע "היום" אני עוברת כזו נפילה של אנרגיות, עצבות, חוסר סבלנות ומה לא.
במקרה שלי, גם הגיל עושה את שלו... אנחנו כבר לא כל כך צעירים (מבחינת מערכת הרביה, כמובן), ולכן יש כאן "בלאי" (נשמע לי מצחיק בכל פעם שאני אומרת את זה).
אני גם רוצה להשאיר לי אופציה להרחבת המשפחה ל-3 ילדים... ועוד.

זהו בינתיים...
אלודאה_בלבן*
הודעות: 942
הצטרפות: 13 ספטמבר 2005, 00:47
דף אישי: הדף האישי של אלודאה_בלבן*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי אלודאה_בלבן* »

מסמנת שקוראת, ומחבקת מרחוק.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

מסמנת שקוראת, ומחבקת מרחוק.

תודה אלודאה (())

מתנצלת על ההעלמות, היה לי חודש של קילקולים, ביניהם המחשב...
עכשיו, יש מחשב חדש ומהיר יותר ואפילו רמקולים... כך שאשמח לעדכן.

כרגע הקטנה צריכה צומי, אחזור מאוחר יותר.

בינתיים, שנה טובה ומקסימה לכולן,

|L| (()) {@ |L| (()) {@ |L| (()) {@ |L| (()) {@ |L| (()) {@ |L| (()) {@

דגנית
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

פלוני אלמונית זו אני, לא שמתי לב שאני לא תחת השם שלי... :-)
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

היי :-)

לא עדכנתי כבר מאז שהמחשב שבק...

אז כך: היריון אין :-(
עברנו לטיפול יותר "אגרסיבי" (אם אפשר לקרוא לזה כך) - זריקות עם הזרעה וגם בדיקות דם ו-US (למעקב זקיקים)... הרבה התערבות... הרבה חורים בגוף.
לא נעים, אבל בינתיים לא נורא... בפרט בעידן הגונאל F, החיים הרבה יותר פשוטים (במסגרת האפשרויות :-)).

ככל שהזמן עובר, אני מרגישה יותר ויותר מוכנה וכמהה לעוד ילד/ה ואח/אחות לעדי.
הבית יהיה מלא יותר, אין ספק. וגם אנחנו, בני המשפחה, נתמלא. כל אחד בדרכו, כל אחת בדרכה.

ושלא יהיה ספק: עדי ממלאה את הבית בהמון חום, אהבה, צחוק ולפעמים גם משגעת אותי :-)
אני אוהבת אותה כל כך והיא יודעת את זה.
בלעדיה, ואני חושבת שכבר כתבתי את זה, לא הייתי מסוגלת לעבור את התהליך הזה.

קשה גם לא לחשוב על הציפייה לחוויה מתקנת: גם בלידה וגם לאחר מכן. את כל סצנת חווית הלידה הייתי רוצה לשנות, זה ברור, אבל גם את השהייה לאחר מכן. להיצמד לתינוק/ת, לא לאפשר "להם" לקחת לי אותו/ה אלא להצטרף ולהחליט על כל טיפול שיינתן ביחד עם הצוות. לא להיות כמו צאן מובל.

ואני מודה, פה מתגנב לו רגש אשמה (וכמה אני מנסה להימנע מאלה למען לא יטשטשו את ראייתי והבנתי): אני מרגישה אגואיסטית משהו. מה, אני מביאה ילד גם כדי לתקן את החוויה שלי? למה בכלל צריך להיות לזה מקום?

האם תיקון חוויה צריך ואולי יכול להיות גורם בהחלטה להביא ילד נוסף לעולם?

זה הרי ברור שאני אוהב אותו עם כל הלב והנשמה, ואקרא, ואבדוק, ואשנן את כל מה שלא ידעתי כדי לתת אפילו עוד. אז מה, אם אני והרגשות שלי נדחפים גם קצת לתמונה?
אולי זה אפילו לטובה. הרצון לחוות חוויה מסויימת שוב על מנת לתקן בעצם יאפשר לתינוק הבא לעבור את החוויה הזו בצורה טובה יותר, משופרת, אחרי שהתגלחתי על זקנה של אחותו, לא?

אז זהו, סוף סוף הוצאתי את זה. הודיתי בזה.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

ואגב רופאים...
את הטיפול בזריקות הייתי צריכה להתחיל אצל רופא אחר.
והוא, דווקא, לא חשב שיש לנו בעיה מוגדרת.
כששאלתי אותו על התוצאות של בדיקת הזרע אמר שאין לזה משמעות מיוחדת.

(התאהבתי בו מיד גם בגלל זה וגם בגלל שבסעיף "עיסוק" הוא הסכים לכתוב "אמא" במקום "עקרת בית" ולא עיקם את האף על כך שהחלטתי לגדל את בתי באופן אקסלוסיבי).

אז החלטתי כך: להאמין לו ולדעות הדומות מפני שזה יותר מרגיע מ-"6% תקינים? זה לא מספיק". שהרי אחת מבעיות הפוריות הבולטות היא לחץ.
אז נוריד לחץ.
אין לנו שום בעיה, מלבד בעייה של זמן, אז נעזרים בטכנולוגיה וברפואה המתקדמת ונשענים על הנוחות.... טוב, זה אולי תרוץ שיכול להניח את הדעת.
נחיה ונראה...
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

_מה, אני מביאה ילד גם כדי לתקן את החוויה שלי? למה בכלל צריך להיות לזה מקום?
האם תיקון חוויה צריך ואולי יכול להיות גורם בהחלטה להביא ילד נוסף לעולם?_

אוי, נשמה (())
ולמה בדיוק אנחנו מביאים תינוקות לעולם, אם לא מתוך תקווה שהם ישפרו בו משהו?
ולמה אבא שלי כל כך רצה שאני, הרביעית, תיוולד לו? לא הספיקו לו שלושה בנים בריאים?
הוא רצה. והוא הרגיש, שהתינוק החדש הזה ישנה משהו. יפתח לו איזה פתח למשהו חדש. והוא קיווה לשינוי, ייחל לשינוי.
תאמיני לי, אני מאוד שמחה שנולדתי. ואם זה היה המניע - אני מקבלת אותו באהבה.
(שלא לדבר על כך שהרצון שלו ב"משהו חדש" התאים לרצון שלי - של הנשמה - ליצור "דרך אחרת", ייחודית, משל עצמי, ונתן לי המון מרחב, המון לגיטימציה, להיות שונה. להיות אחרת).
שלא לדבר על התיקון שהתאפשר בכך. כי כאבא לאחים שלי - הוא לא היה הכי מדהים בעולם. היו לו כמה חסרונות קשים, וכמה שגיאות קשות. והוא רצה ללמוד. ורצה להשתפר. ואני הרווחתי אבא מיוחד מאוד... ולא הייתי רוצה לוותר על זה.

ובלי קשר מובהק, אבל זה קפץ לי לראש פתאום:
ידידי מצטט לי אמרה שהוא קרא, של ד"ר ג'ונסון: "הנישואין השניים הם ניצחון התקווה על הניסיון"
אני חושבת שתקווה - בהקשר הזה במיוחד - היא דבר נפלא.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תמרוש, מתוקה,
תודה - (())

לא חשבתי על זה כך - ועכשיו גם עולות לי דמעות. ולמה?
מפני שבאמת, איך לא חשבתי על זה שאולי גם ילדתי וילד/תי הנוספ/ת לעתיד ירצו לעשות משהו למעני ולמען אביהם? נכון שביאה לעולם היא דבר עצום, עשיה עצומה, אבל עצם זה שיש שאומרים שהבאת ילדים לעולם הינה מעשה אגואיסטי (דעתה של אמי הריאלית מדי, למשל) מראה על סוג של חשבון נפש. אני יודעת מה היתה כוונתה של אמי והיא דווקא כן לאפשר לעצמנו להיות "אגואיסטים" (השימוש במילה הזו אצלה הוא דרך לבטא מחשבה על עצמי, עשיה למען עצמי) כדי שנהיה נחמדים גם לעולם (:-)).

אבל למה חשבון נפש?
למה להרגיש ולו ניצוץ קטן ביותר של אשמה על כך שהבאנו ילד לעולם?

ואת יודעת מה השבתי לה על אמירה זו? עניתי שאני לא מרגישה אגואיסטית על כך שאני חלק מנתינת חיים לנשמה חדשה - ההיפך, אני גאה לעשות זאת וזה משום שיש כל כך הרבה דברים נהדרים בחיים האלה, ומגיע לנשמה הזו לחוות אותם ואני אעשה הכל כדי שילדי יראו את כל הדברים הטובים שרק אפשר.

אבל כאן נכנסה גם מחשבה על תיקון. ובאמת, כשאני קוראת על הורים שמביאים ילדים כדי לתקן דברים, אני לא נרעשת. עצם הרצון לתקן הוא דבר חיובי של התפתחות.

לא יודעת מדוע הרגשתי כל כך הרבה אשמה - אולי בגלל שכל העניין של גידול ילדים הפך להיות מרכז החיים שלי עד כדי כך ששכחתי את עצמי (מקרה נפוץ... :-)).
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

כמה קיוויתי שביום ההולדת שלי כבר אהיה בהיריון. חשבתי לי שאם לא אלד בסביבות התאריך הזה לפחות אקבל היריון במתנה.

כן, זו המתנה שאני רוצה ליומולדת. כל כך הרבה... אני יודעת. אבל לחלקנו זה ממש פשוט, קל, ללא מאמץ מיוחד ואפילו כרוך בהנאה.

אז אני יום לפני ... כבר עברה שנה מאז שהגעתי לגיל שבו ההיריון נחשב להיריון בסיכון. עכשיו אני מבוגרת, לטוב ולפחות טוב.

אז המתנה שאקבל השנה ליומולדת היא, בינתיים עוד דקירה באמה. וכמובן, גם U.S. ואז יוחלט אם הזקיקים יפלטו בקרוב את הביציות ואהיה מוכנה להזרעה.

נו, אולי בכ"ז החודש הוא החודש... ואקבל מתנה מאוחרת??? אמן!
הקוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 2444
הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* »

הי דגנית יקרה...
אני רוצה להגיב לגבי הרגש אשמה...
קודם כל שתדעי שהילדים שלנו בוחרים בנו...אמנם זה בלתי נתפס אבל לפחות לפי הידע שלי ואמונתי הנשמה של התינוק
בוחרת את ההורים המושלמים עבור השיעורים שלה, גם אם זה אומר לבחור הורים על הפנים...(לא במיקרה שלך חלילה).
לכן שתדעי שאת מוזמנת עבורו לחלוטין כמו שאת מזמינה אותו אל חייך....
מלבד זה את נותנת לעוד נשמה הזדמנות להגיע לכאן, עולם העשייה ולתקן את עצמה ככל שתוכל על מנת להמשיך במסע המופלא שלה..גם אני כמוך מייחלת לחוויה מתקנת וגם לפעמים חושבת לעצמי שזה לעולם לא יתקן את החוויה של הבת שלי שהיתה מהזוועתיות שאפשר לדמיין אבל אז אני מזכירה לי שסבל "שורף קרמה" כך שזו היתה גם בחירה שלה...
(שלחתי לך מייל דרך אגב, קיבלת?)
חיבוקים
אני
אמא_של*
הודעות: 184
הצטרפות: 07 מרץ 2003, 13:59
דף אישי: הדף האישי של אמא_של*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי אמא_של* »

דגנית יקרה ,קראתי את הדף תוך כדי דמעות הזדהות על לידת בני בבית החולים " המופלא"שבו ילדת את . רק נקודת אופטימית יש לי אליך - כתוצאה מהבנות ,תובנות ,הקשבה ובעיקר הרבה תפילות... אני אחרי שתי לידות בית מדהימות שאת גודל החוויה אינני יכולה אפילו למלל... לפעמים החוויות הקשות מעמידות אותנו מול עצמינו ו"מאלצות " אותנו להתחבר פנימה ולבצע בחירות של בוגרים ולקחת אחריות על מי שאנו באמת . רק טוב .
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה רבה, אמא של - שמחה לשמוע שחויותייך תוקנו... בקרוב אצלי :-)

תוכלי לכתוב לי מי המיילדת שיילדה אותך בבית?

הייתי רוצה לדבר איתה כשזה יהיה אקטואלי, מפני שהאיש שלי מתנגד. מעבר לקושי הכלכלי, יש את החשש מהתפתחויות בלתי צפויות... כך שאולי נצטרך שיחה מקדימה, אם זה בכלל אפשרי מבחינת המיילדת, כדי להשתיק את הפחד ואז להשאיר לנו להסתדר עם השיקולים האחרים.

האמת היא שגם אני צריכה השתקה של פחדים. הכאבים מהלידה הקודמת, לצערי, נותרו חרוטים היטב בזכרוני.

אני יודעת שאני לא מתכוונת בשום אופן ללדת עם משכחי כאבים, משום שיש לי תחושה חזקה מאוד שהיה לאפידורל חלק עיקרי בעיכוב הלידה ומשם הדרך לוואקום היתה סלולה. אבל מה שקרה עם עדי (קשיי הנשימה) מפחיד אותי , משום שאני לא יודעת בוודאות מה היתה הסיבה אלא רק השערה כועסת (מאוד!) שלי.

כמה בלבול.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

השתקה של פחדים.
לא, לא, בבקשה אל תשתיקי.
לפעמים אנחנו מתחילות לשנוא את הפחדים שלנו, אחרי שהבנו שהם לא טובים לנו, לא מקדמים אותנו. אנחנו רוצות להיפטר מהם.
ולדעתי, זה לא הדבר הנכון לעשות.
באידיאל, מה שצריך לעשות זה טרנספורמציה של הפחד. כי בכל פחד יש גרעין חיובי. היתה לו התחלה חיובית. הוא מצביע על משהו טוב, בלמטה-למטה שלו.
(באידיאל, כן? אני יודעת מה המרחק בין האידיאל למציאות... ;-))

המנטרה שהמצאתי לצורך העניין:
I trust my heart
I trust my God
I love myself
I love my fears
I'm letting go

השורה של I love my fears אתגרה אותי. מאוד. אבל זה מה שהרגיש לי נכון. אין לי סיבה, או הצדקה, לא לאהוב את הפחד שלי. הרי הוא חלק ממני. לפעמים אני מדמיינת את הפחד כילד קטן מפוחד. ואז הכל נראה אמפתי יותר... ובמקביל אני גם משחררת את הפחד, מניחה לו ללכת, לעזוב אותי, להתרחק.
מניחה לעצמי להיגמל ממנו.

פעם דמיינתי את הפחד כמו הסימבול הזה של האגודה למלחמה בסרטן - שחור כזה עם שמונה רגליים, וכל הרגליים נאחזות לי בחזה, ולא מרפות. ואז יום אחד הסתכלתי על הדימוי הזה יותר מקרוב, וגיליתי שזו אני שאוחזת את ה"סרטן" הזה, מין ידיים זעירות נשלחו מהחזה שלי ולפתו את הרגליים שלו בכוח, לא הניחו לו ללכת. לא רציתי לוותר עליו, וחשבתי שזה הוא שלא עוזב אותי...
זו היתה תגלית.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

אוי תמרוש, את כל כך צודקת.
שכחתי לרגע גם מהי המשמעות של הפחד. הרי הוא אמור להזהיר אותנו מפני דברים שאינם טובים לנו ובכך, אם תופשים אותו נכון, הפחד גם מדרבן אותנו למצוא דרך נכונה יותר, טובה יותר.

הסיבה, לדעתי, שאנחנו מאמצים אותו אלינו במובן השלילי שלו, המעכב, היא מעגל הקסמים הזה של חוסר ביטחון. כלומר, מאמצים אותו כדי להרגיש ביטחון, להרגיש מוגנים, אבל זה לא אמיתי, זה סתם מגביל.

אני חושבת שהרעיון של "להשתיק את הפחד" מתייחס יותר להשתקת הפחד המשתק ולא הפחד האינטואיטיבי שאמור להוות אות אזהרה.

_המנטרה שהמצאתי לצורך העניין:
I trust my heart
I trust my God
I love myself
I love my fears
I'm letting go_

אהבתי! מאוד מדוייק ונכון. אני חושבת שהמנטרה הזו היא כלי חשוב, מעין reset לרגשות שלנו כדי לתפוס פרופורציה.
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

מה שקרה עם עדי (קשיי הנשימה) מפחיד אותי , משום שאני לא יודעת בוודאות מה היתה הסיבה אלא רק השערה כועסת (מאוד!) שלי.
יש קשר מובהק בין אפידורל ומצוקה עוברית.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

אז איך מאפשרים להשתמש באפידורל בלידות ואגינאליות בכלל? זה לא קצת חוסר אחריות בלשון המעטה:?
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

תגידי, את עושה צחוק?
אולי תשאלי גם למה משתמשים בפטידין, למרות שהוא יכול לגרום למצוקה נשימתית? ובפיטוצין? ולמה משכיבים את היולדת על הגב? ולמה לא מאפשרים לה פרטיות ואוירה מוגנת וטבילה במים? ולמה עושים ניתוחים קיסריים גם כשאין הכרח רפואי?
ככה הממסד הרפואי עובד.
מבחינה משפטית- אם תלדי בלידה טבעית ותהיה מצוקה נשימתית, הרופא עלול להיות מואשם ברשלנות (כי מבחינה משפטית, אולי זה היה נמנע אם הרופא היה מתערב בלידה), ובית החולים יצטרך לפצות אותך.
אם תלדי עם פיטוצין+אפידורל+ואקום ותהיה מצוקה נשימתית (כתוצאה מהם, אבל את זה קשה מאד להוכיח- איך תוכיחי שזה לא היה קורה בלעדיהם? אין לך אפשרות ללדת שוב את אותו תינוק בלי התערבויות ולראות מה יקרה) הרופא מבחינתו עשה את כל ההתערבויות האפשריות ולכן יצא זכאי, ואת לא תהיי זכאית לפיצויים. המיילדת שלי ספרה לי על מקרה כזה- אשה שקבלה זירוז ואפידורל, והתינוק מת (או נפגע- לא זוכרת), והיה ברור- למי שמבין במיילדות- שהמוות נגרם מההשפעה של השילוב בין פיטוצין ואפידורל. אבל בית החולים והרופא לא הואשמו בדבר. הם טפלו בה לפי הפרוטוקול. נקודה.

וכדאי כמובן לזכור שיש רופאים שמאמינים שלידה התערבותית בטוחה יותר. באמת. ולא תבלבלי אותם עם עובדות.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

כן, מתברר שזו באמת היתה שאלה טפשית... :-P

|אוף|

תיסכול ממושך.

איפה, באמת אפשר להשיג מידע על כל סוגי ההתערבויות בלידה, סיכויים מול סיכונים, מתי יש הכרח אמיתי להתערבות וכו'?
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

על "לידה פעילה" כבר המלצתי לך, לא? של ג'נט בלסקס. אפשר להשיג דרך מערכת באופן טבעי. ספר חובה לכל יולדת, לדעתי.
מומלץ גם "ללדת בבית" של אילנה שמש- מומלץ גם למי שלא מתכוונת ללדת בבית. יש פרק מצוין על סיבוכים, ומה עושים בכל סיבוך (מה עושים בבית, מה עושים בבית החולים, מתי ואיך מתפנים וכו'). בכלל ספר מצוין.
חוץ מזה חפשי ב מדור לידה, אני בטוחה שיש דיונים לא מעטים פה באתר.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה, כן, לידה פעילה נמצא בראש הרשימה אצלי.
POOH_והתוספות*
הודעות: 1091
הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי POOH_והתוספות* »

_קודם כל שתדעי שהילדים שלנו בוחרים בנו...אמנם זה בלתי נתפס אבל לפחות לפי הידע שלי ואמונתי הנשמה של התינוק
בוחרת את ההורים המושלמים עבור השיעורים שלה, גם אם זה אומר לבחור הורים על הפנים...(לא במיקרה שלך חלילה).
לכן שתדעי שאת מוזמנת עבורו לחלוטין כמו שאת מזמינה אותו אל חייך...._
שמעתי את זה המון במהלך השנה האחרונהש הייתה הקשה בחיי... למרות שהלידה השניה הייתה נפלאה..
אבל חייבת להודות שעכשיו שהוא קצת נרגע אז אני מתחילה לקוות שזה נכון.. סוף סוף אני נהנית ממנו ונראה שהוא נהנה ממני...
לעומת זאת עם הגדולה הייתה לידה מזעזעת והמשך שדרש הרבה כוחות מצידי אבל כל הזמן הרגשתי שזה מה שנכון לנו..
איתה לגמרי הרגשתי שהיא בחרה בי ואני בה.

גם אני כמוך מייחלת לחוויה מתקנת וגם לפעמים חושבת לעצמי שזה לעולם לא יתקן את החוויה של הבת שלי שהיתה מהזוועתיות שאפשר לדמיין
חייבת לומר בהקשר הזה שהחוויה שלי הייתה מזעזעת ושלה כנראה לא..
כי עכשיו [היא כמעט בת3] היא כל הזמן בהריון עם תינוק בבטן והיא רוצה ללדת או בבית או בבי"ח עם הרופא שיילד אותה..
וכששהיא נשאלה פעם למה היא רוצה ללכת לבי"ח [ע"י חברה שלי] היא ענתה: "הגיד תודה לרופא שעזר לי לצאת"
אז כנראה שהחוויה שלה נשארה מהלידה אחרת משלי...
ואז אולי בעצם גם התיקון לא דרוש לה אלא רק לי..
ומה שעוד אני רוצה להוסיף זה שאחרי הלידה השניה כשהקטן שכב עלי מייד אחרי שהוא יצא עוד מלוכלך ומתוק וסקרן כזה..
פתאום הרגעים האלה שלא היו עם הגדולה והכאב עליהם צבטו כל כך...

_על "לידה פעילה" כבר המלצתי לך, לא? של ג'נט בלסקס. אפשר להשיג דרך מערכת באופן טבעי. ספר חובה לכל יולדת, לדעתי.
מומלץ גם "ללדת בבית" של אילנה שמש- מומלץ גם למי שלא מתכוונת ללדת בבית. יש פרק מצוין על סיבוכים, ומה עושים בכל סיבוך (מה עושים בבית, מה עושים בבית החולים, מתי ואיך מתפנים וכו'). בכלל ספר מצוין.
חוץ מזה חפשי ב מדור לידה, אני בטוחה שיש דיונים לא מעטים פה באתר._
מצטרפת מילה במילה להמלצות...
ואגב בטח שאת יכולהל היפגש עם מיילדת רק בשביל להתרשם אף אחד לא מחתים אותך על חוזה לפני הפגישה הראשונה.
ואת גם יכולה להיפגש עם יותר מאחת לפני שאת מחליטה...
אנחנו אגב לפגישה הראשונה הגענו עם רשימת שאלות, תהיות ושאר עניינים ועל הכל קיבלנו תשובות...
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

איתה לגמרי הרגשתי שהיא בחרה בי ואני בה.
איזה יופי! איזו שלמות.
אני עדיין לא יודעת אם הילדה שלי בחרה בי, אבל היא הרבה מעבר למה שאני דמיינתי אפילו. וזה מה שיפה בחיים, שלפעמים רוצים משהו ומקבלים אלפי מונים יותר!
ואולי היא כן בחרה, כי בעצם היא כל כך כאן בשבילי. מורה פרטית של החיים מצד אחד ומצד שני אני חייבת לאמר שוב ושוב שבלעדיה לא הייתי מצליחה לעבור את מסכת העינויים שאני עוברת עכשיו כדי להביא לה אח/ות. והחיים אמנם היו יפים ונהדרים ומספקים גם קודם (לפני שהיא נולדה) אבל עכשיו אין ... אין מה להשוות! עם כל העייפות והקשיים הסיפוק הוא פשוט אדיר.

_ומה שעוד אני רוצה להוסיף זה שאחרי הלידה השניה כשהקטן שכב עלי מייד אחרי שהוא יצא עוד מלוכלך ומתוק וסקרן כזה..
פתאום הרגעים האלה שלא היו עם הגדולה והכאב עליהם צבטו כל כך..._
:-( ((-))
כל כך מצטערת לשמוע... וכל כך מזדהה.
תאמיני או לא , אבל ככל שאני רק מדמיינת את הלידה הבאה שלי הלב שלי נצבט למחשבה שעם עדי לא חוויתי את זה. ושהלידה של עדי היתה כל כך גרועה ואיך יצאנו ממנה ממש בנס (את זה אני מבינה ככל שאני קוראת).
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

איפה, באמת אפשר להשיג מידע על כל סוגי ההתערבויות בלידה, סיכויים מול סיכונים, מתי יש הכרח אמיתי להתערבות וכו'?
בארגון הבריאות העולמי.

אם את באמת רוצה לחפש, תלכי למאמר המעולה "דגים אינם יכולים לראות את המים" של מרסדן וגנר (מרגון הבריאות העולמי). שמעת עליו? מאמר מעולה, מלמד המון, והכי טוב - מתורגם לעברית ;-). ובסופו יש רשימת מקורות מאוד ברורה ומפורטת. יכול להיות שיש שם את מה שאת מחפשת.

דגים אינם יכולים לראות את המים – חלק א'
חלק ב:
POOH_והתוספות*
הודעות: 1091
הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי POOH_והתוספות* »

וחשבתי על עוד משהו שאני רוצה לומר לך למרות שזה ממש עוד מוקדם מדי..
אבל חשוב לי לומר:
אל תתכונני רק ללידה הבאה...
אלא גם לילד הבא..
נכון שקודם יש לידה.. ונכון שאת רוצה שהיא תהיה אחרת ..
ואין לי ספק שהיא תהיה אחרת..
אבל היא רק ההתחלה..
אחר כך יש ילד..
שני ילדים..
וגם לזה צריך להתכונן...
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

ועוד איך, פו.
השאלה היא איך?
אין לי מושג מה זה שני ילדים.
זה מזכיר לי איך "התכוננתי" לראשונה.
כמה שקראתי - זה לא היה אפילו דומה במקצת למציאות. לטוב ולפחות טוב.

אבל אני בהחלט מתכוננת לקרוא עוד ועוד (וכדאי שאמהר, כי נראה לי שכל הזמן שבעולם לא יספיק לי לקרוא אפילו קמצוץ מהחומר שיש) לפחות על התימרונים בין שניים.
אמנם יש לי דעה די מוצקה אבל מאוד מאוד שטחית וכללית על איך זה צריך להיות, אבל הרבה מאוד נושאים אינם פתורים.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

אמנם יש לי דעה די מוצקה אבל מאוד מאוד שטחית וכללית על איך זה צריך להיות, אבל הרבה מאוד נושאים אינם פתורים. כך כתבתי...

אבל איך דברים כאלו יכולים להיות פתורים אם אינני יודעת כלל איך זה לחיות באמת עם שני ילדים?
כמובן שאשוטט באתר ואקרא ואשכיל ואלמד מהתנסויות, אבל... אלה עדיין אמהות אחרות ולא אני. אז אולי אתכונן לתסריטים אבל... איך באמת ארגיש? לאיזה סוג של רגשות, אושר ו... כן, גם תסכולים עלי לצפות?

עד שלא אהיה אמא לשניים לא אדע... כך היה לפני שילדתי את עדי. קראתי כמה שרק יכולתי מהמקורות שהכרתי אז... זה לא דמה במילימטר למציאות. העוצמות של הרגשות... איך ניתן להעביר אותן בכלל על הכתב ואפילו בשיחה? הרי כל אחד ואחת מאיתנו חווה את זה בצורה אחרת עם המטענים שלו/ה, לא?
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

מיומנה של אמא...


הי ילדון שלי,

זו שוב אני, אמא.

אני לא מפסיקה לחשוב עליך.
אני לא מפסיקה לחשוב על ההיריון – יש היריון? נדע מחר.
אני לא מפסיקה לחשוב על איך ייראו חיינו איתך, איזה אור תוסיף לנו, איזו שמחה!
אני לא מפסיקה לחשוב איזו אמא אהיה לך?
אני לא מפסיקה לחשוב על איך, איך אגרום לך להבין, לדעת שאתה רצוי, אהוב.
אני לא מפסיקה לחשוב מה ואיך אני אמורה להרגיש על מנת שתרגיש בטוח בכך שאני מוכנה, כן, מוכנה שתהייה כאן איתנו.

לפני שהתחלתי לכתוב את העמוד הזה, היום, חייכתי לעצמי. חשבתי לי שאולי לא אפסיק לכתוב לך עד שאחזיק אותך בידי. אז אהיה בטוחה שאתה שלי, שלא התחרטת.

מה שבטוח הוא שאכתוב לך כל זמן שיהיה לי כוח.

כן, אני מוכנה להפנות הרבה מאוד אנרגיות להשגת ההיריון, כדי לעזור לך להחליט שזה הזמן.

וזה לא סתם, ילד שלי, זה לא סתם.
משפחה היא דבר נהדר. זה כיף להיות חבורה, וזה מה שאנחנו: חבורה.

חבורה של משפחה שאוהבת את החיים, ורוצה לבלות הרבה ביחד.

חשוב על כך, וגם אני אמשיך לחשוב. ולשאול. ולהתעניין.



לילה טוב מתוקי,
אמא
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

עוד עדכון לעמוד...
לצערי גם הניסיון הזה נכשל. ;-(

ממשיכים הלאה - עם עוד טיפול. ונקווה לטוב.

מרגיעון: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" - ואני עונה למרגיעון: אז שיגיע כבר השחר!!!

(אהה, ואולי אקרא לילד/ה הבא/ה, שחר???) אולי...

בינתיים אכתוב עוד עמוד ביומן לקטנ/ה.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

עוד מיומנה של אמא...

הי חמוד שלי,

היום ערב חג הסוכות הראשון (השני הוא שמחת תורה) – חג שאנחנו חוגגים. חג יפה.

בילינו אצל סבתא עליזה עם כל המשפחה, היה ממש נחמד עם כולם.

אבא צחק ואמר שבקרוב לא נוכל לשבת בנחת ונצטרך שוב לרוץ אחרי זאטוט.

אני הרגשתי ש... נו כבר, אני רק מחכה לזה. נכון, עכשיו אני נחה, עדי עצמאית וקל לי. אבל אני מרגישה חלל ריק. חסר משהו. וזה אתה.

ובדרך חזרה הביתה, התנגנה מוסיקה שעדי אוהבת עם שירים שהיא אוהבת, והופיע שיר קצבי ודימיינתי את עצמי מחזיקה אותך: תינוק קטן, חייכן, צחקן ואנחנו רוקדים יחד עם עדי וצוחקים ביחד.

זאת הייתה תחושה מרנינה. והכמיהה – הולכת וגדלה.

אני חייבת להגיד לך, ילד שלי. חייבת להתוודות: כן, יש הססנות. יש חששות. אבל זה רק בגלל שאני חוששת מכישלון נוסף. חוששת שיעבור עוד חודש ושוב אתבשר בבדיקת הדם שזה שוב שלילי. ששוב אין היריון.

אתה מבין? אני מפחדת להרשות לעצמי לחלום עליך כדי לא להתאכזב חזק יותר, קשה יותר, כואב יותר. וזו הסיבה היחידה שיש בי איזושהי אמביוולנטיות ביחס "אליך" – וזה בכלל לא קשור בך אלא באכזבות שלי.

אבל אני מבטיחה – אני אמשיך ואתאמץ ולא אנוח עד שאקבל אותך. עד שיהיה היריון. ואח"כ בלידה.

כי אני יודעת שאתה שלי, ושזה רק עניין של זמן ואנחנו ניפגש בקרוב.

כמו תמיד,
אוהבת אותך מאוד,
אמא
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה (()) פו וההולכת
מיצי_הריונית*
הודעות: 79
הצטרפות: 25 יולי 2006, 11:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_הריונית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי מיצי_הריונית* »

קראתי עכשיו את כל הבלוג. נהנתי ומאוד הזדהתי. הרבה חיבוקים.
את הלידה הראשונה תיכננתי שתהיה בבית אך הדברים התגלגלו אחרת, בעיקר בשל הפה הגדול שלי: סיפרתי לאחות בטיפת חלב ולרופא המשפחה את כוונותי ואלו הפעילו לחצים והפחדות עד שהגעתי לביה"ח ומשם פשוט אי אפשר לצאת... בעיקר כשזו לידה ראשונה ואת יותר רגישה למניפולציות. בשבוע ש"ביליתי" בביה"ח עד הלידה נחלשתי מאוד. במהלכו רופא מאוד בכיר עשה לי סטריפינג, שזו מניפולציה נוראית: בזמן בדיקה שגרתית (ומיותרת) הוא דחף בכוח רב את אצבעותיו פנימה תוך כדי פישוקן וסיבובן, על מנת להפריד את השיליה מדופן הרחם מה שאמור לזרז את הלידה. בפועל הרגשתי שכל גופי מתכווץ וניסגר...הוא גרם לדימום וכאבים נוראיים וכל זה מבלי להזהיר אותי או לבקש את רשותי להליך וגם עיקב ב3 ימים נוספים את הלידה. מכיוון שבאתי מודעת, פחות או יותר, התעשתתי די מהר, יצאתי אל בן זוגי (שכמובן הורחק בזמן ביקור רופאים מהחדר) סיפרתי לו את שקרה ו"הרמנו את המחלקה" - החוויה לא נשארה כטראומה מכיוון שהוצאתי את כל הכעס הכאב והעלבון על אותו רופא.
דאגתי שכל המחלקה תשמע על העוול שנעשה לי. אם אי פעם הייתי קרובה לתת סטירה למישהו זה היה הרגע- מזלו שאינני אדם אלים...
דגנית, אין ספק שללמוד עוזר, גם אם הדברים לא יוצאים כפי שתכננו.
כשהיינו מוכנים למספר 2, בהתחלה גם קצת נלחצתי מזה שעובר עוד חודש ועוד אחד וכלום, עד שהחלטתי לעזוב את הנושא להתרכז בזוגיות ולעבוד על שקט נפשי, לימודים וכ"ו ואז ברגע הכי פחות צפוי גיליתי שיש הריון.
ישנם גם טיפולים אלטרנטיביים להורדת הלחץ, איזון הגוף והנפש, בחינת התזונה שעשויים לעזור- אני רק זורקת רעיונות שנראה לי שיכולים לסייע, ואגב פולניות ורגשות אשמה, בעקבות שיחות עם המטפלת הסינית שלי הצלחתי להפטר מאלה, ביננו אלו רגשות שסתם מכבידות על המערכת ולא מוסיפות בריאות לאף אחד. בהצלחה.
מיצי_הריונית*
הודעות: 79
הצטרפות: 25 יולי 2006, 11:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_הריונית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי מיצי_הריונית* »

דגנית היי.
הלידה הנוכחית (עוד חודש וחצי) תהייה בבית (אם תירצה השם). בן זוגי עוד בסיבוב הראשון היה מאוד בעד, בהתחלה מן הטעם ש"מה שטוב ונכון לי הוא יזרום איתו" ולאט לאט הוא התלהב מכל התהליך. בהחלט יש משקל לכך שגם הוא לא מת על בתי חולים ורופאים באופן כללי.
במהלך ההריון הראשון מצאתי עצמי מתמוגגת כאשר היה מסביר לחברינו על הייתרונות של לידה כזו, ופתאום שמתי לב כמה הוא קשוב לשיחותי עם חברות ולדברים שסיפרתי לו שלמדתי על הנושא.
בכל מקרה את צריכה לזכור שזה תהליך, וכמו שאת עברת, וזה עובר מאוד יפה בבלוג שלך, תהליך של למידה, הרהור והתכוונות כך גם אצל בני הזוג יש תהליך. לרוב אצלם זה יקרה יותר לאט, בכל זאת אנו מרגישות את זה בגוף שלנו, באינטואיציה וחיות את הלבטים הרבה יותר. הם יותר צריכים להבין על ידי הרציו, לראות סטטיסטיקות וכדומה.
ככל שאת תתחזקי ותאמיני בעצמך אני מאמינה שגם הוא ישתכנע וגם אם זה יהיה דרך שאילת שאלות רבות וספקות- זה בסה"כ טוב כי כך שניכם תגיעו ללידה ממקום חזק ובטוח.
אני חייבת לרוץ לקחת את הגדול מהגנון אחזור מאוחר יותר.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

מיצי יקרה, תודה על השיתוף והחיזוקים.

אם תירצה השם - אהבתי :-)

עוד חודש וחצי תהיו 4 - איזה כיף!
ואיך באמת לידת בית עם ילד שחי בבית? אפשר לשאול על הלוגיסטיקה? ושאלה מאוד קרה, אבל חיונית לאמא בחינוך ביתי... כמה זה עולה היום ומה זה כולל?

בכל זאת אנו מרגישות את זה בגוף שלנו, באינטואיציה
נכון, והגוף שלי והאינטואיציה אומרים: לא לבי"ח. אני לא רוצה שיגעו בילד/ה שלי לפני שאני מתאוששת כדי להיות שם בשבילו/ה. ועד שאני אתאושש, אני רוצה אותו/ה עלי. גם כשבודקים אותם בלי דקירות, רק נשימה וכו' - הם חייבים להיות קרובים לאמא/ אבא ומה שחסר לי זה שברגע של עייפות או אי הבנה יקחו אותו/ה לתינוקיה ואז תתחיל מלחמה שאת יודעת מה? לא רוצה לחשוף את הפיצי/ת שלי לאוירה מהסוג הזה.
ובנוסף - כל האוירה של הלידה בלידת בית היא אוירה של משפחה, בית - בדיוק כמו שצריך להיות. לי זה ברור. אבל הפחד של האיש שלי מסיבוכים (ואני לא מצליחה להבהיר לו שרוב הסיבוכים הם בגלל התערבויות מטופשות, כי גם לזה יש לו תשובות: לא ניתן להם להתערב) שידרשו טיפול מיידי לי ו/או לתינוק. הוא מפחד לשלם את המחיר הזה (לא שמישהו אמר שזה מחיר שצריך לשלם...).

טוב, נראה לי שאמשיך להתעניין בלידת בית וברגע שאצליח להרות אתחיל לטפטף כמו עינוי סיני (:-D) עד שיתרצה (מתוך הבנה, כמובן, לא מתוך מיאוס).
מיצי_הריונית*
הודעות: 79
הצטרפות: 25 יולי 2006, 11:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_הריונית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי מיצי_הריונית* »

דגנית בוקר טוב.
לגבי השתתפות הגדול בלידה זו אכן שאלה טובה, כרגע החלטנו לא להחליט- בהתייעצות עם המיילדת שלנו היא גם הסכימה שאפשר להסביר לו מה הולך לקרות ולדאוג שתהיה אלטרנטיבה, (יש סבים בקירבת מקום או חברות/ חברים שלו שאפשר להעביר אותו אליהם). בינתיים אני מספרת לו כל פעם קצת, משתדלת שזה יגיע מתוך שאלות שלו, מצאתי שהשעות הכי טובות לכך הן באמבטיה, אני עושה איתו אמבטיה משותפת. לפני כמה ימים למשל הוא סיבן לי את הבטן היסודיות ושאל איך התינוקת תצא, אז סיפרתי לו שיש בפות פתח נוסף ליד החור שדרכו יוצא הפיפי. הוא בגיל שההבדלים בין בנים לבנות מתחילים להתבהר וכשהוא רואה את הגוף הערום שלנו זה עוזר לעמוד על ההבדלים.

את יכולה גם לקרא בילדים בלידת בית ודף נוסף בן זוג וההחלטה ללדת בבית
הגדול נמצא במשך היום בגנון כך שאם הלידה תתרחש אז, אז אין בעיה ואם זה בלילה- המיילדת שלנו מספרת שיילדה כבר לא מעט נשים שהגדולים ישנו בחדר השני ולמרות הצעקות והקולות לא התעוררו בכלל...

לגבי השאלה הפרקטית: 4500 ש"ח כש4000 הולכים למיילדת והשאר הולך למיילדת נוספת שהיא מזמנת כשהלידה כבר בשלביה האחרונים, רק לשם גיבוי. לדבריה יותר חשוב שיהיה זוג ידיים נוספות מאשר הקרבה להביה"ח במקרה הצורך או אמבולנס בהיכון. זה כולל את הלידה עצמה ועוד לפחות שלוש פגישות הכנה וזמינות טלפונית לשאלות.
זה אכן סכום לא מבוטל אבל זו שאלה של סדרי עדיפויות, איננו אנשים חומרניים במיוחד כך שזו נראת לי השקעה טובה.
היום אנחנו נפגשים איתה שוב, פגישה שנייה, אז אני צריכה קצת לחשוב אילו עוד שאלות יש לי... זה לא נגמר.
ביי בינתיים.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

בוקר אורכככככככככ

המיילדת מנחה את בן הזוג בפגישות האלה? כלומר: מה לעשות, איך לעשות, סיוע במסאז'ים, צרכים של היולדת וכו'?
אני שואלת, כי למרות שעברנו לידה אחת - כל לידה שונה מקודמתה. ורק מיילדת מנוסה יכולה "לשים את האצבע" על דברים קבועים שנדרשים בכל סוג של לידה. לתת טיפים שלא חשבנו עליהם.

תודה, אני "אקפוץ" לבקר בדפים שציינת. בוודאי יש שם מידע שיוכל לעזור.

המשך יום טוב,
דגנית
סיפורי_פוגית*
הודעות: 377
הצטרפות: 23 אוגוסט 2006, 22:37
דף אישי: הדף האישי של סיפורי_פוגית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי סיפורי_פוגית* »

המיילדת מנחה את בן הזוג בפגישות האלה? כלומר: מה לעשות, איך לעשות, סיוע במסאז'ים, צרכים של היולדת וכו'?
בעקרון לא. זה לא קורס הכנה ללילדה.
זה יותר דומה למעקב הריון בקופ"ח או בטיפת חלב.
אבל הרבה תלוי גם בקשר האישי שנוצר עם המילדת.
יש מדור לידות בית (נדמה לי שהפנו אותך)
יש שם המוווון חומר, כדאי לקרוא.
ויש גם פורום בתפוז שנקרא לידת בית ולידה פעילה אאל"ט
מיצי_הריונית*
הודעות: 79
הצטרפות: 25 יולי 2006, 11:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_הריונית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי מיצי_הריונית* »

בטעות הוספתי ב' להפניה. זה צריך להיות: ילדים בלידת בית
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

מחוסר ניסיון, ניסיתי לערוך את הדף אבל לא ממש ידעתי.
אז אני מביאה קטע מה- 8/10 - פשוט הוצאתי קטע שלא אהבו לקרוא אותו: אז הנה המעודכן:

_הי מיצי,
תודה יקירה, על העידוד והחיבוקים ועל שחלקת איתי את חוויותייך ונסיונך.
לגבי הלידה הראשונה שלך - באמת מרגיז. אצלי לפחות הם יידעו אותי על מה שהם עושים. אבל מה שהם עשו לך... לדעתי, במקרה כזה - מינימום מכתב תלונה (ו.. מי שמדברת. אני כתבתי ומעולם לא שלחתי את המכתב ). אין לאף אחד, ובטח שלא לרופא יהיר, זכות לבצע כל פעולה שהיא מבלי לבקש רשות ויותר מכך: מבלי ליידע אפילו על הפרוצדורה.
את לא חייבת לענות, כמובן: לידה שניה בבית? ואם כן, איך האיש שלך מרגיש עם זה? אני שואלת כי אני דיי רוצה לידת בית, אבל.. האיש שלי חושש (חושש? חרד!) מלידת בית.
כן, שמעתי שלהתרכז במשהו אחר מאוד עוזר, ואפילו טיול והתנתקות מהמציאות היומיומית גם עושים את שלהם.
אז באמת התרכזתי בדברים אחרים בהתחלה (ב-12 החודשים הראשונים), וגם התחלנו את הנסיונות מראש, עוד לפני שהיינו עם הלשון בחוץ (במובן של הכמיהה) כדי לא להיכנס ללחץ ול"דאון"... אבל עברו סה"כ כמעט 18 חודשים ו... כלום. והזריקות, והריצות לבדיקות אמנם נותנים לי להרגיש שאני עושה משהו עם זה, אבל... זה כואב.

אבל החודש החלטתי - אני מנסה טיפול אלטרנטיבי במקביל. את יודעת, לגיבוי. כבר השבוע אני הולכת לבדוק אפשרות אחת, ונראה לאן זה יוביל. ונקווה לטוב.
תודה שכתבת, מיצי
שבוע טוב וחג שמח!
דגנית_
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה מיצי וסיפורי פוגית, עמודים באמת מעניינים. :-)
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

עברו שבועיים מאז קבלת התשובה השלילית.. והנה אני בניסיון נוסף...
אבל הפעם, בשונה מהפעמים הקודמות - אני לא דואגת יותר.
החלטתי: אני מורידה מעלי את כל הדאגות, החששות, הספקות - הכל.

הטיפול הקרוב יהיה הטיפול האחרון, כך החלטנו. ובתקווה שיצליח. כי מההזרעה הקרובה אני לא מזריקה יותר את הרעל הזה לגוף שלי - ההורמונים המלאכותיים למיניהם.

אחרי הכל, אם הרופאים אמרו שהם לא מוצאים שום סיבה רפואית ל"חוסר הפוריות" הזו - אז למה בכלל אני עושה את זה?

אז הכרזתי הפסקת אש, אני מרימה דגל לבן - אבל לא של כניעה אלא של שיתוף פעולה.
אני בעצם מכריזה על שיתוף פעולה עם הגוף שלי: אוכל בריא יותר, רגיעה וגם ספורט. כך "שנינו" נהייה מרוצים: גם הגוף שלי וגם אני.

ומה עם תינוק? יגיע. בזמנו. מצידי - גם לאיטו. שיגיע כשיחליט שמתאים לו להגיע. אני כאן, לא בורחת לשום מקום.
ואם אחייה בשלום עם הגוף שלי, גם התינוק יחייה איתו בשלום.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

_אז הכרזתי הפסקת אש, אני מרימה דגל לבן - אבל לא של כניעה אלא של שיתוף פעולה.
אני בעצם מכריזה על שיתוף פעולה עם הגוף שלי: אוכל בריא יותר, רגיעה וגם ספורט. כך "שנינו" נהייה מרוצים: גם הגוף שלי וגם אני._

(()) בהצלחה

להקשיב לגוף זה... מעניין. ושווה. לפעמים הוא מספר דברים מאוד מפתיעים.
קרן_תפסה_אומץ*
הודעות: 6
הצטרפות: 16 אוקטובר 2006, 12:25

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי קרן_תפסה_אומץ* »

דגנית, חיזקי ואימצי בכל מה שתחליטי.(())
את מעוניינת לשמוע מגוון דעות או שפשוט החלטת על דרך ועידכנת בבלוג ואין לך כח לשטויות של אחרים?
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

:-) תודה רבה למחזקות (())

להקשיב לגוף זה... מעניין. ושווה. לפעמים הוא מספר דברים מאוד מפתיעים.
תודה תמרוש,אם בא לך, אשמח אם תוכלי לחלוק את הדברים המפתיעים :-)

את מעוניינת לשמוע מגוון דעות או שפשוט החלטת על דרך ועידכנת בבלוג ואין לך כח לשטויות של אחרים?
:-D - יש לי המון כח ל"שטויות" של אחרים - אשמח לשמוע כל דיעה. כך התמונה תהייה מפורטת יותר, ולי זה טוב.
קרן_תפסה_אומץ*
הודעות: 6
הצטרפות: 16 אוקטובר 2006, 12:25

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי קרן_תפסה_אומץ* »

אם כך, לדעתי זה עניין של גיל והסטוריה. למרות הרגשות המעורבים
בתהליך הבאת ילד, יש מקום גם לשיקולים רציונליים.
הייתי לוקחת הסטוריה של כמה זמן לקח להיכנס להריון בעבר+האם ישיר או עם עזרה רפואית. וגיל שלך כמובן כי אם עכשיו יש בעיות להיכנס יכולות להיתווסף בעיות נוספות שהן אוניברסליות:גיל הביציות וכושרו של הגוף להיכנס ולהחזיק הריון. העניין האוניברסלי אינו קשור לבעיות רפואיות או נפשיות אחרות, הוא עומד בפני עצמו ויש לקחת אותו במלוא כובד משקלו כאשר מחליטים להפסיק טיפול.
עוד נקודה- הפריית מבחנה לפי ידיעותיי הקלושות בנושא, מתסכלת ומסובכת עוד יותר מהזרעה ולכן אם לא מוצה עניין ההזרעה אולי כדאי למצותו.
ואחת אחרונה... אם היתה בעבר הפריה ע"י טיפול כלשהו , כנראה שיש לזה סיכול להצליח גם עכשיו. עושים חישוב סטטיסטי (אמנם נשמע קר אבל הכוונה חמימה:-) ) - כמה זמן ניסיתם בכל ההריונות בלי טיפול ומה היו התוצאות וכמה זמן ניסיתם עם טיפול ומה היו התוצאות. עושים שיקלול מהיר באחוזים והתשובה (לפחות זו הלוגית) לפנייך.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה קרן, כך גם אני חשבתי.
ובאמת, זה הצעד שעשיתי וזו הסיבה (השיקלול) שהגעתי למסקנה שצריך טיפולים.

מצד שני, קרן, הטיפולים האלה מלחיצים יותר מכל דבר אחר.
תארי לעצמך: מהיום השלישי למחזור צריך להזריק חומר לבטן... כעבור 5-6 ימים, מזריקים סוג שונה של הורמונים לבטן, וזה אחרי שדוקרים אותך יום-יומיים לפני החלפת החומר להזרקה וגם בדיקת US ואגינלית כדי לוודא שאת בתאריך הנכון לביוץ.
יומיים אחרי ההזרקה, הזרעה. זה אומר לקום מאוד מוקדם בבוקר, להגיע להשבחה, להמתין שהזרע יגיע מוכן (לא אינטימיות ולא כלום), להגיע לרופא/ה שתזריע/ יזריע כשמכניסים מכשיר שאמור להרחיב את הואגינה ע"מ להזריק את הזרע לרחם (בעדינות: לא נעים).
שלא לדבר על שבועיים של המתנה... תוך כדי חששות: האם זה יצליח? או שאצטרך לדקור את עצמי שוב ושוב.
ועוד יותר שלא לדבר על הימים בהם עוברים בדיקות דם עם עוד 10 בנות לפחות שרבות על התור שלהן, ואח"כ יורדות לUS וגם על התור הזה הן רבות... (ואני מפחדת לשאול אפילו על IVF. ברור לי שהזרעה זה "בקטנה").

כל זה רחוק רחוק רחוק כמליון שנות אור מלהיות מצב אידאלי להיכנס להיריון.

אז חשבתי לעצמי, לעבור את הטיפול הנוכחי. להתפלל חזק חזק חזק שזה יתפוס. ולחזור לאורח חיים נורמלי: במקום לשלם הון על התרופות - לאכול במסעדה, לשתות כוס קפה בבית קפה חמוד, לנשום עמוק ולהתרווח. בלי ריצות, בלי קיטורים, בלי דקירות ובלי פלישות לואגינה שלי.

והפיצפון יגיע גם יגיע.

מאמינה שלנפש יש חלק נכבד בבריאות ובהיריון. מצב של סטרס לא נותן לגוף לקלוט ולהחזיק היריון, כי זה לא מצב אידאלי להיריון.

אני גם יכולה לספר על חברה שלי שהרופאים אמרו לה שאין מצב שהיא נכנסת להיריון ספונטני ואפילו לא עם הזרעות - רק IVF.
הבחורה החליטה שלפני הטיפולים (להיריון שני) היא נוסעת לחו"ל ל-10 ימים לנוח, לפני שתתחיל את הטרטור (היא הכירה את הטרטור היטב כי כך הרתה את היריונה הראשון). לפני הנסיעה קנתה את כל התרופות לטיפול, כך שלא תצטרך לחכות יותר וכשתחזור תתחיל מיד בטיפולים.
חיכתה וחיכתה לוסת וכלום. עשתה בדיקת היריון ומתברר שבטיול, כנגד כל הסיכויים, היא נכנסה להיריון... ואצלה הבעיה רפואית גרידא. יש סיבה ברורה ל"חוסר פוריות". והנה. עד עכשיו היא בהלם מעצמה :-D

אז אני חושבת שאין שחור או לבן בתחום הזה. פשוט כדאי לזרום ולראות מה קורה.
אני זקוקה למנוחה מהתיזוז הזה. אם אני אתייאש גם מהמנוחה, אני לא מתחייבת לוותר על הטיפול. אבל בינתיים זה מה שנראה לי נכון.

תודה לך קרן יקרה שאפשרת לי לחשוב בקול (())
קרן_תפסה_אומץ*
הודעות: 6
הצטרפות: 16 אוקטובר 2006, 12:25

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי קרן_תפסה_אומץ* »

בהצלחה רבה:-)
מיצי_הריונית*
הודעות: 79
הצטרפות: 25 יולי 2006, 11:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_הריונית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי מיצי_הריונית* »

דגנית כל הכבוד לך. שולחת לך אנרגיות חיוביות (וירטואליות...) והרבה נשימות ממלאות.(( ))

האם את מתחברת ליוגה? לי זו שיטה מאוד טובה שעוזרת להתחבר ולהתידד עם הגוף, החיצוני והפנימי. והאמת שגם השוטטות כאן באתר עוזרת להכנס למוד... כך שאת בדרך הנכונה...
ימים טובים.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

(())
תודה מיצי יקרה. על החיבוקים והחיזוקים :-)
כרגע אני מנסה מדיטציות ומתמקדת בנשימות - מאוד עוזר לי להרגע. ונכון, הרעיון להפסיק עם הטיפולים עלה מהאתר והיו חיזוקים מפה ומשם שנתנו את ה"פוש" האחרון - ואני מודה לכולם.

יוגה נשמע נחמד, יתכן שבבוא העת אבדוק את זה לעומק.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

חייבת לעדכן, שבין כל הריצות והבילבולים...

עדי משעשעת אותי יותר ויותר מיום ליום:
הקטנטונת שלי (2.9) ממציאה לי שפה חדשה: קודם היא שרה לנו שיר וכולם כמובן מריעים לה: "בראבו, כל הכבוד"
והיא משיבה "כרבוד" (הכלאה של כל הכבוד ובראבו).

עכשיו היא מציגה, מריעה לעצמה "כרבוד" ומוסיפה "עכשיו אני משכרווה" (הכלאה של משתחווה ו"כרבוד") - מממ... מעניין מה לבן-יהודה היה לאמר על כך?
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

אשמח אם תוכלי לחלוק את הדברים המפתיעים
טוב, אין לי כרגע משהו מעניין נורא בשליפה מהירה, אבל בקורס שעשיתי לפני שבועיים של עוצמת הרכות (מומלץ בחום, דרך אגב, אחת השיטות הכי מלבבות שנתקלתי בהן) - פתאום גיליתי שהברכיים שלי הן כמו ילדים קטנים, שצריכים חיבוק.
אני עדיין צריכה להבין מה זה אומר, ומה הן מנסות להגיד לי, אבל התחושה הבלתי אמצעית הזאת מצחיקה ונפלאה.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

פתאום גיליתי שהברכיים שלי הן כמו ילדים קטנים, שצריכים חיבוק.
מקסים!
מזכיר לי שבתקופת ההיריון שלי (עם עדי) נהגתי לחבק המון את הבטן - כל כך אהבתי את הבטן שלי באותה תקופה, וזה מצחיק - אבל הרגשתי מעין צורך כזה להודות לה על כך שהיא מחזיקה את ההיריון ואת האושר שלי גם.

עכשיו, המסכנה, התעללתי בה קשות עם כדורים, זריקות ומה לא... היא באמת צריכה מנוחה.|נורה|
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

אני מודה, שלמרות שמאוד מוקדם לחשוב על זה, עולות בי מחשבות מה יקרה אם יהיה לי בן...
נושא שדיי מטריד אותי, לאור העובדה שאני חיה בחברה שרוב ההורים חותכים לבנם ביום ה-8 להיוולדו (מלבד מקרים רפואיים שגורמים לדחיית הארוע הזה).

מבלי לפגוע בתומכים בעניין, באמת שאין לי כל כוונה (ואם מישהי/ מישהו זיהה/תה כאן בעיית ניסוח, אז אני מתנצלת מראש, אין כאן כל כוונה רעה), אבל... קשה לי עם זה. מאוד!
עדיין לא ממש שיתפתי את אישי בעניין - זה עוד מוקדם מדי כי אולי בכלל לא יהיה לי בן... אבל זה מנקר בלבי די חזק.
גם לא קראתי את מה שיש לדפים כאן בבאופן לאמר - כי זה אכן מאוד מוקדם.

אבל חשבתי אולי לכתוב את זה כאן בכ"ז - סתם מעין תזכורת לדבר עם האיש שלי אם לא עכשיו אז ברגע שנגלה היריון.

התחושה הכללית שלי היא תחושה של "רוחות מלחמה". זה מן הסתם לא נכון לחשוב כך, אבל כתבתי תחושה ולא מחשבה.
כי יש את המשפחה (שחושבים שאני קיצונית מדי, ולכי תסבירי שעם רגשות אין ויכוח) ויש את החברה ויש את התינוק הקטן (הכי הכי חשוב, יותר מהכל), הפיצפון שמקבל יופי של קבלת פנים לעולם הזה: סכין חותכת.

מצד שני: מה התינוק היה רוצה? אם אחתוך - מסכן! ואם לא אחתוך הוא עלול לבוא בגיל מסויים ולאמר: "מה חשבת לעצמך???"

כשכתבתי "רוחות מלחמה" התכוונתי לכך שהמלחמה היא אצלי, בין הרגשות - ממש בינם לבין עצמם...

טוב, בינתיים אלו הגיגים. בתקווה שברגע המתאים אשיג את כל התשובות עם מיקוד טוב יותר ומחשבה אחת ואיתנה יותר.

שבוע טוב.
POOH_והתוספות*
הודעות: 1091
הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי POOH_והתוספות* »

מאחלת לך בקרוב הריון..

לגבי ההתלבטות בעניין ברית - לנו היה קל יותר לדבר על זה כשזה עוד לא היה רלוונטי ולכן גם לא אמוציונלי עדיין.
אצלנו גילינו שאנחנו די מסכימים ורק נשאר לנו לבדוק כמה נקודות שהטרידו אותנו.
אבל גם אם היינו מגלים שאנחנו לא מסכימים היה קל יותר לבדוק את זה כשזה לא רלוונטי
מאשר עם כל ההורמונים שלי של הריון כשקשה לנהל איתי ויכוח ענייני ברמה סבירה בלי שאפרוץ בבכי כל רגע [אני בהריון בוכה גם מפרסומות..]
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

|L| תודה פו,

צודקת. וזה גם משמח לשמוע שאני לא באמת קופצת קדימה מהר מדי...
עכשיו נשאר לגלות איפה החצי השני נמצא בקשת התפיסה של החיתוך... נקווה שבצד שלי אחרת... :-)
מיצי_הריונית*
הודעות: 79
הצטרפות: 25 יולי 2006, 11:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_הריונית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי מיצי_הריונית* »

היי דגנית, שולחת לך אנרגיות פריוניות...
מסכימה עם פו, עדיף לזרוק את הרעיון לחלל הבית אפילו שעוד לא רלונטי, כדי שלבן זוג יהיה הרבה זמן לעכל, לחשוב תיאורתית וכשזה יהיה רלוונטי זה לא 'יפול' עליו 'ויתקיף' אותו. נראה לי דוקא פחות מאיים/ מפחיד לשקול סוגייה כזו לא כשיש דד-ליין.
אנחנו שקלנו ובסופו של דבר קצצנו... בקטע חברתי. הדבר עליו אני מצטערת קצת היה שבזמן אמת הצליחו להזיז אותי מהמקום <מיצי מעדיפה לראות ולפקח על הנעשה>

לגבי רוחות המלחמה- ברגע שאנחנו מחליטות לא ללכת בתלם, לשאול שאלות ולבחון כל בחירה, אנחנו שמות את עצמנו בתוך הלבטים והמאבקים הפנימיים הללו. בעצם כל הורות היא די כזו, לא?
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

שולחת לך אנרגיות פריוניות...
תודה מיצי יקרה - כולי תקווה שזה יגיע בקרוב.

אני בעצמי עדיין לא סגורה על העניין עד הסוף - כך שאני לא רוצה להעיר את הדובים לפני תום החורף ;-)

כלומר, לא זזתי מתחושתי כלפי כל העניין, אבל מוטב שאקרא על מנת לגבש דעה מוצקה קודם שאכנס לדיון הזה.

הדבר עליו אני מצטערת קצת היה שבזמן אמת הצליחו להזיז אותי מהמקום <מיצי מעדיפה לראות ולפקח על הנעשה>

כל הכבוד לך מיצי, על תעצומות הנפש - אני בוודאי הייתי בורחת מהאולם/ חדר החיתוך כל עוד נפשי בי. מהפחד. לבריתות של אחרים אני משתדלת (לא נעים להודות) להגיע אחרי החיתוך. וכשאני מקבלת הזמנה למסיבת ברית (היינו - חודש אחרי החיתוך נראה לי מרחק בטוח :-D) אני מיד נאנחת אנחת רווחה.


לגבי רוחות המלחמה- ברגע שאנחנו מחליטות לא ללכת בתלם, לשאול שאלות ולבחון כל בחירה, אנחנו שמות את עצמנו בתוך הלבטים והמאבקים הפנימיים הללו. בעצם כל הורות היא די כזו, לא?

ודאי! בפרט משום שאנחנו מחליטות לא ללכת בתלם :-P
מיצי_הריונית*
הודעות: 79
הצטרפות: 25 יולי 2006, 11:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_הריונית*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי מיצי_הריונית* »

הי דגנית, אני אחרי. יש לי גורה קטנטנה בשם זיו. מזמינה אותך לדף שלי וגם לדף סיפור לידת הבית של זיו - לא חלילה בשביל להשתחצן אלא כדי שתקבלי קצת השראה...
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

הפסקה של יותר משנה מאז כתבתי... עברתי כמה דברים פה ושם.

היום אני 13 יום לפני התל"מ - כן, לידה שניה עומדת לפני.... ומה היה ומה יהיה?

מה היה:
כמעט שנתיים שניסיתי להשיג את ההיריון המופלא הזה. שנתיים! ניסינו בלי טיפולים, הייתי משוכנעת שלא אזדקק לטיפולים אבל "השעון דופק", וכבר רציתי את ההיריון מאוד. ברגע שהגעתי למצב שבו הבנתי שהלידה הקודמת עובדה טוב יחסית, שמתי עצמי בידיו של רופא מדהים והלכתי עד הסוף: IVF. הייתי חייבת שהעוברים שלי יהיו בצלחת, שיראו הרופאים בעיניהם שהם נוצרים ואז הייתי חופשיה לשחרר. כך יכולתי להיות בטוחה שהגוף שלי יודע מה לעשות ואיך.

הטיפול הצליח במכה הראשונה (נדיר, כך אמרו לי)- כנראה משום שקיבלתי החלטה שטיפול אחד וזהו.

מהרגע שראינו דופק, רצתי לקנות את "לידה פעילה" ושקדתי על קריאתו. כמה דברים חדשים גיליתי שם (למרות כל שעות הקריאה שהעברתי בנט). ואז החוייה של הלידה הקודמת צפה לה שוב - אבל הפעם ממקום של עוצמה, של ידע, של ביטחון. הבנתי שנפלתי ברשת של טונות בילבולי מוח, הבנתי שהעולם המערבי אליו אני משתייכת הוא עולם שמונע על ידי פחדים וחוסר אמונה והכי גרוע - חוסר ביטחון. הבנתי שכמו שדימיינתי את לידתי הקודמת (כלומר את איך שהיא צריכה להראות ולא כפי שהיא נראתה) כך היא היתה באמת צריכה להיראות כי אין כמו האינטואיציה - פשוט גם אני לא הסתמכתי עליה מספיק.

קראתי את הספר הזה 3 פעמים (!), והוספתי וקראתי עוד ועוד סיפורי לידה, עוד מאמרים ועוד פורומים בנושא לידה פעילה. גיביתי את עצמי בדולה מקסימה ועכשיו אנחנו ממתינים לצירים, ללידה האמיתית, הנכונה.

לא, לא אלד בבית. שלא כמו נשים רבות, אני מעדיפה את בעלי עם הילדה בבית ולהיות מוקפת בנשים: הדולה (שהיא קודם כל חברה שלי) ואמא שלי. אלה יודעות לידה טבעית מהי, ומהן תבוא ההבנה והתמיכה האמיתית. כן, גם בעלי יכול לתמוך, אבל כשמדובר בהבנה, לא מספיקה לי הבנה של "כואב לך" אלא הבנה עמוקה יותר של: אני יודעת בדיוק מה ועד כמה כואב לך כי הרגשתי את זה. הן תדענה איפה ומתי ואם בכלל לגעת, מה לומר, ממה להיבהל (מכלום!). לקרוא אותי ולהעריך את העוצמה שלי. כי הפעם כימיה סינטטית לא תהייה מעורבת וכל התהליך יהיה מוכר לשתיהן.

חיפשתי, שאלתי, בדקתי והתעניינתי: אלד בבי"ח שמכבד ומתעניין ביולדת ולא בפרוטוקולים ריקים ומרוחקים. הכנתי תכנית לידה מפורטת (לאחר שבסיור בבי"ח המיילדת ממש ביקשה מאיתנו לעשות זאת: "אפילו כמה מילים על נייר טואלט - למקרה שלא תספיקו - זה יותר טוב מכלום!") ונותר לי ממש לדמיין את הלידה ואת התינוק שלי נולד, כך ממש לפרטי פרטים כדי שאדע ואזכור את הכוון שלי היטב... זאת אעשה ואף אכתוב בימים הקרובים, ובינתיים אפרוש למיטה ואנסה לתרגל דימיון מודרך ללא כתיבה.

המשך יבוא...
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

12 יום לפני התל"מ...
לא, לא הצלחתי לעבוד על הדימיון המודרך אמש... אני פשוט מותשת מהצירים האלו - אם אלו ברקסטונים או כאלו שנראים אמיתיים אבל לא עקביים... וביום יש לי המון עיסוקים ודברים להכין... מקווה שהיום זה ייצא.

עוברים לי המון תרחישים על לידה מהירה מאוד, דווקא. פעם אני יולדת בבית, משום שאני לא מספיקה לצאת אפילו, פעם בחדר הקבלה בבי"ח. אבל כשאני מנסה לדמיין את עצמי בחדר הלידה עצמו, אני פשוט לא מצליחה. מקסימום במקלחת של חדר הלידה...

אבל יצא לי להגיע לתמונה מדהימה בה ראיתי את עצמי כורעת על קצה המיטה ואת ידי המיילדת מגישות לי אותו כזה אדמדם מכווץ. ראיתי אותנו מתחבקים ומתנשקים ואני אוחזת בו ביד אחת ובשניה תרה אחר שמיכה כדי להתכסות איתו ולהתחמם יחד. הנשיקות האלו כל כך מתוקות לי ומעצם הדימיון הזה אני מרגישה מוקפת באושר עילאי.

פיצפון שלי - אני כל כך מחכה לך! כיף לי להכיל אותך עכשיו, וכיף יהיה לי להכיל אותך גם לאחר שתצא.
נהר_זורם_ביניהם*
הודעות: 165
הצטרפות: 13 מאי 2006, 07:46
דף אישי: הדף האישי של נהר_זורם_ביניהם*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי נהר_זורם_ביניהם* »

איזה כיף לקרוא!!!

שיהיה במזל, ובקלות וברוגע.

ורק טיפ קטן שהייתי נותנת גם לעצמי לפני הלידה השניה (אם יכולתי לחזור אחורה בזמן :-) ).
תזרמי עם היחודיות של הלידה הזו ומה שהיא תביא עימה, וקבלי בברכה גם דברים שיפתיעו אותך .

אני בלידה השניה ילדתי בריכוז ובדממה סיפור הלידה של נהר זורם ביניהם .
ובלידה השניה בזמן צירי הלחץ צעקתי והתבאסתי תוך כדי זה מזה שאני צועקת.
זה היה כל כך חדש לי, שלקח לי זמן להרגיש בנוח עם זה.


חייבת ללכת לקחת את הילדה מהגן.

אז לסיום

שתהיה לך לידה קסומה ומעצימה.

נהר
קלמנ_טינה*
הודעות: 770
הצטרפות: 22 אוקטובר 2007, 12:57
דף אישי: הדף האישי של קלמנ_טינה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי קלמנ_טינה* »

איזה מסע יפה ואמיץ עשית מאז הלידה הראשונה!
הרבה הצלחה ושלווה בלידה השנייה.
וגם - שברגע שהיא תתחיל תשכחי לגמרי שהיא אמורה להיות תיקון, כדי שהיא תוכל להיות כזאת.
{@
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה נהר וקלמנטינה על התגובות המרגשות והמחזקות (())


תזרמי עם היחודיות של הלידה הזו ומה שהיא תביא עימה, וקבלי בברכה גם דברים שיפתיעו אותך . כן, כך אמרו לי כמה פעמים (גם הדולה המקסימה שלי חזרה על כך יותר מפעם אחת). אולי זו הסיבה לכך שאני לא מצליחה לדמיין את הלידה שלי ולהתכוונן למה שאני רוצה? או אולי לכל כך הרבה תרחישים פחות רצויים שעולים כל הזמן - כדי שלא אופתע, אולי כדי שאם אופתע אדע כיצד להכיל אותם?



שברגע שהיא תתחיל תשכחי לגמרי שהיא אמורה להיות תיקון, כדי שהיא תוכל להיות כזאת. - תודה!!!! זה טיפ חשוב מאוד!

האמת היא שהציפייה שלי היא שהפעם, תהייה הלידה כאשר תהייה ותזרום לכיוון אליו תזרום - הפעם אהיה מוקפת באנשים ובאנרגיות הנכונות. שהפעם יהיה מי שיכיל אותי ואת ההפתעות שתהיינה אם תהיינה. אני רקרוצה לצאת חזקה מהלידה הזו ולא "סמרטוטית" (זה מה שקרה בלידה הקודמת).

בספר "לידה פעילה" יש תמונה מדהימה של אישה שילדה בלידת מים (כך זה לפחות נראה, כי צולמה בבריכה/ ג'אקוזי). אני כל הזמן חוזרת אל התמונה הזו. יום אחד פתחתי את הספר בעמוד של התמונה (טוב, קשה לפספס אותה, היא בעמוד הפותח) והראיתי אותה לבעלי. אמרתי לו: "אתה רואה, איש? כך אני רוצה להיראות אחרי הלידה הזו". האישה נראתה מאושרת - היא קרנה כולה מאושר, שלווה, סיפוק, עוצמה פנימית והיא היתה יפהפיה! והתינוק בעצמו צמוד אליה ויונק ונראה שהכל כל כך זורם שם.

אני יכולה לקבל כל לידה, ובלבד שארגיש ואדע שהצוות מכבד אותי כאדם ומתייחס אלי כאדם ולא כאל מכונה מיולדת.
הקוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 2444
הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* »

שולחת לך המון כוחות
ללידה טובה, מעצימה ומרגשת.
מגיע לך (-:
(אני כבר לא זוכרת אם עניתי לך בתפוז או לא, המוח שלי נמס מהמעבר דירה הזה).
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

_שולחת לך המון כוחות
ללידה טובה, מעצימה ומרגשת._ (()) תודה!

ו... לא, לא ענית לי בתפוז, אבל המצב כל כך מובן :-) תרגישי חופשי.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

לפני סוף היום - עוד עדכון משמח:

לאחר קריאה רבה בפורום למדתי על האפשרות למתן ויטמין K אחרי הלידה דרך הפה. במהלך ההיריון לקחתי לעצמי את הזמן כי חשבתי שהאמפולה זמינה בבתי מרקחת, ואולם לפני כשבוע וחצי גיליתי שזו פרוצדורה כי מדובר במתן מרשם לתינוק טרם נולד.. מממ...

אבל הרופא שאצלו אני מטופלת ובמעקב היריון מסר לי את מספרי הטלפון של יילודים באסה"ר לבירור וגיליתי שהם: א. לא היו מופתעים מהבקשה וב. בהחלט מוכנים לתת את הויטמין דרך הפה אם אבקש מהם. אני רצה לעדכן את תכנית הלידה.

(רופא ילדים עמו התייעצתי אמר שראה במו עיניו שעל האמפולה רשום בפירוש שהחומר ינתן דרך הפה או דרך השריר (I.M).

כל כך שמחתי והרגשתי הקלה גדולה - גם משום שלא אצטרך להיתזז עם כל הכבדות שלי כדי למצוא את "החומר" וגם משום שהצוות שם, מתברר, באמת פתוח ולא רק "עושה את עצמו" לצרכי שיווק.

<מרגיעון שיצא לי: זה גם אישי וגם אנושי> ואללה!
ההולכת_בדרכים*
הודעות: 2455
הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי ההולכת_בדרכים* »

וואו, דגנית, איזה יופי!
ממש מרגש לקרוא שאת לקראת לידה!

תהייה הלידה כאשר תהייה ותזרום לכיוון אליו תזרום - הפעם אהיה מוקפת באנשים ובאנרגיות הנכונות
כמה נכון... החוויה של העצמה נבנית מתוך הדרך והרוח בה את עושה ועוברת את הדברים, לא רק מהתוצאה,
ואני בטוחה שהלידה הזו תהיה מעצימה עבורך.

אני יכולה לקבל כל לידה, ובלבד שארגיש ואדע שהצוות מכבד אותי כאדם ומתייחס אלי כאדם ולא כאל מכונה מיולדת.
את יכולה לקבל כל לידה, ובלבד ש את תרגישי את עוצמתך כאדם, ותדעי שאת לא רק מכונה שיולדת.
עשית תהליך מדהים של ריפוי, הקפת את עצמך בתמיכה נכונה, כעת אף איש צוות, ולו הלא מכבד ביותר, לא יוכל לפגוע בך באמת...
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

עשית תהליך מדהים של ריפוי, הקפת את עצמך בתמיכה נכונה, כעת אף איש צוות, ולו הלא מכבד ביותר, לא יוכל לפגוע בך באמת... כל כך ריגשת אותי (())

אני כנראה עדיין חיה את הזיכרון של האדישות והזלזול מהלידה הקודמת. מצד שני, את כל כך צודקת ואני כל כך מזדהה עם מה שכתבת- אני באמת מרגישה הרבה יותר חזקה, ופחות פגיעה - אולי אפילו בלתי פגיעה, כי פתאום הידע הביא איתו את האסרטיביות והשילוב בין השניים נראה לי כשילוב מנצח. פשוט יודעים שאני יודעת וזה, כנראה, מה שחשוב (כמה פשוט :-)).
ההולכת_בדרכים*
הודעות: 2455
הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי ההולכת_בדרכים* »

ממש משמח לקרוא! את באמת מלכה!!! (()) |יש| (())
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

ממש משמח לקרוא! כל כך מרגשת אותי ההזדהות שלך (()) תודה - כיף לי!

11 יום לפני התל"מ - קיבלנו "מתנה" מהגן: עדי חזרה עם חום גבוה... עד שכבר הצלחתי לנשום עמוק ולהרפות ולשחרר... למרות שהמתוקה הזו כולה עליזות, רחוקה מלהדאיג, כאילו היא סופר בריאה, והחום הזה הוא סתם פרי דימיוני... אבל לא, המדחום וחום גופה מוכיחים שזו המציאות :-(

נו טוב, חזרנו לאקמולי ולכפיות הדבש (מזל שהיא אוהבת דבש) לריכוך הגרון, למכשיר האדים... מצד שני... "נכפו" עלינו ימים של יחד, של בילוי משותף וזה דווקא כיף... רק חבל שלימי הכיף האלו יתלוו שיעולים וחום... מצד שני, בגלל שהיא חולה, לא יבואו חברים והיא תהייה כולה שלי - רק שלי (וקצת של אבא ;-))... איזו אמא אגואיסטית אני, אהה?? :-D

ו... אגב, אני מרגישה שהלידה קצת מתמהמהת מפני שאני מרגישה כזה.. חצי מוכנה. מצד אחד, מתה לפגוש את הנסיך, מצד שני, רוצה עוד כמה ימי חסד עם הילדה שלי - להיות 100% שלה... וכנראה שהיקום סידר לי את זה... כאילו מישהו או משהו חשב לו ש: "את נסחפת בסידורי היום יום? אז הנה, קבלי עובדה, עכשיו את בבית - בלי סידורים ובלי נעליים - היא חולה עכשיו והיא כולה שלך!"

<קטעים עם המרגיעון הזה: "החסרונות הם היתרונות">

המתוקה שלי זקוקה לי, המשך יבוא... (עדיין לא עבדתי על הדימיון המודרך... אוף, למה אני מחכה???)
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

ככל שאני חושבת על כך שאוטוטו אני יולדת - אני יותר ויותר המומה מהרעיון... מה, אני? עם שניים? ובכלל - איך זה שהזמן עבר כל כך מהר? ואני כמעט בחדר לידה?

לפעמים נדמה לי שאני כבר מכירה את הילדון שגדל עתה בקרבי - כבר יש בינינו אינטראקציה כזו מקסימה. כל כך מזכיר לי את תקופת ההיריון שלי עם עדי, הרגשתי שאני מכירה אותה עוד טרם ילדתי אותה.

אני ממש מתפעמת מעצם הרעיון שכבר ב-9 החודשים של ההיריון נוצרים יחסים בין שתי ישויות והמפגש שלהם הוא בעצם מפגש של "בבושקה" כזו... אנחנו מעין עוורים- חרשים כאלו שרק המגע מחבר בינינו ודרכו אנחנו מכירים, מתחשבים, אוהבים...

אני לא יכולה שלא לדמיין את רגע המפגש בינינו - כשכבר נתראה. עברתי אותו פעם אחת ואני זוכרת את הרגע הזה (למרות כל ההתערבויות, ולמרות שקיבלתי תינוקת בחבילה, ולא כמו שמתואר כאן: גוף לגוף, עור לעור, נשימה לנשימה) - זה רגע כל כך קסום, שהלוואי והיינו יכולים ללחוץ על pause לכמה ימים, פשוט לעצור את הזמן ולהתענג על הרגע הזה ללא הגבלת זמן.

חוזרת ל"אבידות ומציאות". אמשיך אח"כ...
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

10 ימים לפני התל"מ:

אני לא מאמינה, אבל הגעתי עד הלום. טוב, אפשר לעשות עוד V אחד - מסיבת זבד בת של חברתי הטובה והאהובה. שתינו חששנו שלא אגיע, משום מה דאגנו שאלד לפני...
עכשיו, היא מבטיחה שהלידה תהייה ביום רביעי הבא - דווקא מתאים לי, כך לא אפנצ'ר לאבא שלי את מסיבת הפרישה :-)

שושה שלי מרגישה טוב יותר, הגוף שלה נלחם ממש יפה בחום, כמעט ואיננו מזדקקים לסיוע כימי, ואני מאושרת (היא פחות, היא דיי התאהבה בטעם :-D, היפוכונדרית קטנה :-D).

אז הדימיון המודרך... מממ... הצלחתי לעבוד על זה קצת - ראיתי את עצמי מגיעה לבי"ח, מצליחה לתקשר בין ציר לציר ומתקדמת לעבר חדר הלידה (ויתרתי על הבדיקות הפנימיות...). פושטת את בגדי ו... הופ למקלחת. אמא והחברה-דולה נמצאות ברקע. מארגנות את החדר: מוזיקה, עם או בלי .... (רגע, ציר...)

זהו, עבר, אפשר להמשיך...

אז עם או בלי מבער ושמן ארומטי (עדיין לא דאגתי לשמן, מבער יש)

ובמקלחת נעצרתי... איך ממשיכים? מה קורה בין המקלחות? אני וודאי לא מכניסה לתמונה את הצוות הרפואי, את המוניטור, את הבדיקות - כלום... הם פשוט לא מתאימים לדימיון הזה.

בינתיים מה שכן נכנס לתמונה הוא - בעצם הם שני דברים:
  1. הרחם: הצירים מושכים את הדפנות שלו, צוואר הרחם מתקצר, נפתח ומציר לציר הולך ונעלם לו עד שהוא מוכן למעבר התינוק (כאשר הדימוי הוא מעין טבעת נפתחת)
  2. התינוק: יורד ומתברג לו, מתכוונן לו ומתכונן ליציאה.
באשר לצירים: אני ברכבת הרים, הרוח מקררת ומלטפת, אני עולה מעלה, הלב דופק... ממאמץ, אני נושמת עמוקות ומשחררת, ושוב נושמת ומשחררת ואז מגיעים לפיסגה (כאן, על פי התאורים, אמור להיות שיא הכאב - אני, לצערי, מכירה רק כאבי פיטוצין, אז הכל, בינתיים, רק בדימיון): אני מסתכלת סביב, נוף ירקרק של עצים, דשא, שיחים עם פרחים מסביב פרוש לפני, ואני שואפת את האויר הצח עמוק עמוק ומשחררת ואז הרכבת יורדת. אבל לא בדהרה אלא בצניחה רכה - כמו במצנח... ואני שואפת - נושפת - שואפת - נושפת ונרגעת... והנה, עברנו עוד צעד לקראת היעד.
יוטי_לונדון*
הודעות: 575
הצטרפות: 06 יוני 2007, 01:23
דף אישי: הדף האישי של יוטי_לונדון*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי יוטי_לונדון* »

רציתי רק להוסיף (אם לא ילדת עדין וזה בכלל אקטואלי) שלידה שניה נראית אחרת לגמרי כי את כבר יודעת פחות או יותר למה להתכונן:
לא להילחץ מהצירים ולא לקחת קשה את הצוות הרפואי כלומר, לא לקבל כל מילה שלהם ולדרוש הסברים חזרה.
אני קראתי את "לידה פעילה" לפני הלידה השניה ולמדתי מזה הרבה. זו ממש היתה חויה מתקנת לפעם הראשונה.
ידעתי גם לא לחזור על הרבה טעויות שלי- לזוז בצירים (ולעשות קולות נמוכים- זה עבד אצלי נהדר) ולנוח בין לבין.
רוב הלידה התקדמה בבית בכיף ולמזלי לא ראיתי אפילו מוניטור כי הגעתי לבי"ח במצב מתקדם.

אני מאחלת לך לידה טובה ובריאה.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

אני מאחלת לך לידה טובה ובריאה. תודה, יוטי, ותודה שחלקת איתי. כן, גם אני קוראת שוב ושוב את "לידה פעילה" - וממשיכה לשאוב משם המון דברים. בכל קריאה חוזרת אני מגלה דברים נוספים שלא שמתי אליהם לב!

8 ימים לפני התל"מ:

אתמול היינו עסוקים, טיילנו, חגגנו, נהנינו - וחזרנו עייפים...אני חזרתי ממש מותשת. הצירצורים שהיו הפכו לצירצורים - יותר אינטנסיביים גם מבחינת העוצמה וגם מבחינת המשך שלהם - גם ארוכים מאוד וגם מבחינה כמותית: קודם היו מופיעים למשך שעתיים ונעלמים (בדר"כ בערב), בשלושת הימים האחרונים הם מופיעים במשך כל היום והלילה, ויש 4-5 שעות ביום שהם ממש ברצף (כל 10-15 דקות). בנוסף, עושה רושם שחלקים מהפקק הרירי מתחילים להשתחרר...

אני רק מחזיקה אצבעות לעצמי שנחזיק מעמד עוד יומיים כדי שהלידה לא תתנגש עם מסיבת הפרישה של אבא שלי

<המרגיעון אומר: "הכל בתואם מושלם" ולי נותר לקוות שבאמת כך יהיה>

חשבתי על הדימיון המודרך... נראה לי שבעת הצירים טוב יהיה לדמיין טיפוס על הר עם אופני הרים וירידה ממנו במקום רכבת הרים... או שאולי הרכבת תתאים לצירי הלחץ?... כנראה שאצטרך לזרום... עדיין לא יצא לי להשתמש בכלי המעניין הזה, כך שאני יכולה רק לדמיין את הדימיון :-D.
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

7 ימים לפני התל"מ - |יש|

וכולי התרגשות. כל ציר שמגיע מלווה בציפיה לזה שאחריו...
מאיזושהי סיבה הצירים נחלשו, אבל שינו מאופיים. הם כבר לא ברקסטונים. הם האמיתיים,אלו שמגיעים מהגב. כואבים פחות, אבל עם אופי!!!

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה: אבל אני ממש מצפה להם, רוצה שיבואו - קצרים, ארוכים, כואבים או לא, כבר לא אכפת לי. העיקר שיגיעו, ונתחיל לעבוד. רוצה את הפשוש שלי כבר בידיים.

:-D אני ממש מרגישה כאילו הבטיחו לי איזה טיול לחו"ל (זה בקטנה, החוויה שמחכה לי גדולה על הטיול בכמה מידות!!!) ואני סופרת את הדקות לנסיעה לשדה התעופה - אפילו לא חושבת על ההמראה, רק להיות שם כבר!

בחיי, כל ציר שמגיע ממלא אותי בהתרגשות ובאושר - שרק בגללם אני צריכה להסדיר נשימות :-D
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה קלמנטינה!

6 ימים לפני התל"מ - עדכון קצר לפני שאני מעירה את הילדה לגן...

בשעה האחרונה שני צירים חזקים מאוד על הבוקר!!! השעה לא אופיינית, גם הצירים לא ממש...
אני מקווה שהם ימשיכו, אבל בעצלתיים עד הערב כדי שאבא ואמא שלי יספיקו להגיע (וגם חברתי הדולה, כמובן)...
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

(()) תודה!

משעה 3 אחה"צ צירים כל 20-25 דקות ובין לבין התקשויות "בינוניות" כאלה.

ממש לא ברור מה קורה פה. אני בקשר און ליין עם ל' (חברה ודולה שלי), מנסים לעקוב ולראות מה קורה... נראה שהתדירות של הצירים נשמרת, לעיתים יש התרחקות ביניהם והם שוב חוזרים.

נעקוב ונדווח.

שיהיה לנו ליל מנוחה/ לילה אפקטיבי ;-)
רק_טוב*
הודעות: 442
הצטרפות: 15 ינואר 2005, 01:32

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי רק_טוב* »

עוקבת אחרי ההתפתחויות,
מקווה (האמת שזה נראה ככה) שאת בדרך לחדר הלידה ממש בקרוב,
הרבה הצלחה @}
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה רק טוב {@},אני מקווה.
בינתיים התדירות ירדה אבל העוצמה עלתה...

אנסה לפרוש לשינה, לנסות לאזור כוחות למקרה שמשהו יתפתח הלילה...

נראה שהצירים ואני משחקים במחבואים, נכון לעכשיו...

ליל מנוחה...
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

ב- 27/2 תדירות הצירים עלתה ל-15 דק' בין לבין ולקראת ערב הם שוב שכחו.

לפני השינה, בסביבות 22:30 ערכתי שיחת נפש עם העובר והרחם:

"אינני מבינה", אמרתי..."אתם כבר מוכנים?"
"כי אני מוכנה, ואני מזמינה אתכם לפעול. אפשר סופסוף להתחיל את המסע לו חיכינו"...

אנ'לא יודעת אם היתה לזה השפעה, אבל כעבור שעה וחצי התמונה התבהרה...

אנחנו כבר 8 ימים אחרי...

לירון נולד במזל טוב ב-28/2/2008 בשעה 15:44... ילד מתוק, מקסים, רגוע ויונק תותח...

הלידה היתה מ ד ה י מ ה וקשה ביותר, אבל עשיתי זאת ואני גאה!

הסיפור המלא יבוא בהמשך...
ההולכת_בדרכים*
הודעות: 2455
הצטרפות: 27 אוקטובר 2004, 19:00
דף אישי: הדף האישי של ההולכת_בדרכים*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי ההולכת_בדרכים* »

וואו, את מדהימה!!!
מזל טוב! |תינוק| |בלונים| |עוגה| |מתנה|
איזה כיף לשמוע בשורות טובות... ממש מגיע לך אחרי כל המסע שעשית @}
רק_טוב*
הודעות: 442
הצטרפות: 15 ינואר 2005, 01:32

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי רק_טוב* »

איזה יופי (())
מזל טוב, מנוחה ושפע חלב @}
הקוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 2444
הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* »

מזל טוב!!!!!!
אנחנו עדיין מנותקים ממחשב וטלפון בבית החדש
אבל אני קצרת רוח לשמוע על הלידה
יאללה..סיפור בבקשה!
שפע שינה וחלב
קוסמת
דגנית_ה*
הודעות: 158
הצטרפות: 09 מאי 2006, 16:01
דף אישי: הדף האישי של דגנית_ה*

הלידה שהיתה והלידה שתהיה

שליחה על ידי דגנית_ה* »

תודה רבה רבה לכולן (())

היום הראשון בלי אמא... זהו, עברו 10 ימים של חסד, עם המון הדרכה איך להתמודד עם הדבר ממנו פחדתי יותר מכל: להיות אמא ל-2!

המרגיעון אומר: "שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו." - כמה נכון. ואמא עזרה המון להפיג אותם, נתנה היום ביטחון, ועכשיו אני לבד ליד ההגה, עם בעלי המקסים, כמובן, שתומך ועוזר בכל. איך, כשמגיעים לנקודת היעד פתאום דברים מסתדרים אחד אחד אם רק יודעים איך לזרום!
שליחת תגובה

חזור אל “מחמאות ותגובות לאתר”