הנקה בלילה

אנונימי

שליחה על ידי רות* » 29 דצמבר 2001, 19:02

שלום.
אני מניקה תינוקת מקסימה בת 1.2 שנה. במשך היום כאשר אני בעבודה היא אוכלת מעט מוצקים עד בואי. אחכ' אני מניקה אותה עד הבוקר. הבעיה היא כי במהלך הלילה (לינה משותפת) היא יונקת 5-10 פעמים עובדה המתישה אותי. לילותיי קשים ולאחרונה הפכו בילתי נסבלים. האם יש לכם רעיון כיצד להפסיק את ההנקות הליליות (דרך אגב היא מסרבת לשתות מבקבוק). תודה

רות, עכשיו את מספקת הרבה יותר מידע.
אמנם צרת רבים נחמת טיפשים... אבל מה שאת מתארת הוא דפוס מאוד שכיח: כשהאם המיניקה בעבודה, התינוק שלה בעצם "בהמתנה" לבואה, ואז משלים את החסר בלילה - כמובן על חשבון שעות השינה של אמו...
זה נוצר מהעובדה שהתינוקת המקסימה שלך פשוט זקוקה למינימום של "שעות אמא" ביממה, ואם את עובדת במשך היום - היא "צורכת" אותן בלילה. זו ממש בעיה קשה. את בטח הרוסה מהחיים הכפולים.
האם יש אפשרות שמי שמטפל/ת בתינוקת שלך תביא אותה אלייך לעבודה פעם ביום, להנקה ארוכה בשעת הפסקת הצהריים?
האם את שואבת? כי אפשר לתת לה במשך היום חלב אם לא בבקבוק אלא סתם בכוס עם פיה (היא כבר גדולה), או בכוס רגילה אם היא כבר יודעת (אבל עדיף בכוס עם פיה, כי בחלב ששאבת לא כדאי לתת אפשרות לשפוך בטעות...).
הבעייה, שזה לא יפתור את הצורך שלה בשעות של היצמדות פיזית אלייך, הנקה או לא הנקה.
אני מקווה שלאחרים יהיו עצות טובות.
גם אני עברתי תקופה כזאת, אפילו שבתי היתה אתי ביום העבודה (עבדתי בבית, או לקחתי את הבייביסיטר והילדה אתי לכל מקום). הייתי פשוט הרוסה מעייפות, אבל הבחירה שלי היתה לחיות עם זה - מה שהתחלתי להוריד היה את העבודה. אבל זאת היתה הפשרה שלי, כמובן.

לרות,
גם אצלי ואצל חברות נוספות שלי, שלא עובדות מחוץ לבית, ונמצאות עם התינוקות כל הזמן, יש את אותה תופעה של התעוררויות והנקות לילה תכופות, באותם גילאים. למעשה כל מי שאני מכירה שישנה עם התינוק ומניקה בגיל זה מספרת דברים דומים.
לא ידעתי שיועצות לה לצ'ה יכולות לעזור בנושא. אני אנסה ליצור איתן קשר.

שליחה על ידי רות* » 31 דצמבר 2001, 20:36

בשמת ושירה תודה על תשובותכן. התנוקת שלי שתתה מבקבוק חלב שאוב עד גיל שנה ( בעודי בעבודה) אחר כך סירבה לשתות אלא בהנקה. האם לדעתכן יועצת הנקה יכולה לסייע לי ?
שנה חדשה טובה

רות,
יועצת ההנקה היחידה שאני מכירה היא אסתר גרוניס שיש לה פורום באינטרנט (פורום הנקה, בפורומים של וואלה).
השאלה שהעלת עולה שם הרבה. מהכרותי עם הפורום שלה יש סיכוי שהתשובה שהיא תתן לך תהיה זהה לתשובה של בשמת.. לא זכור לי שהיא הציעה שיטה להפטר מההתעוררויות, אבל שווה לנסות. ייתכן שאמהות אחרות יעזרו.
זה האתר שלה:
http://community.iol.co.il/ts.cgi?tsscr ... &[po]forum id[/po]=1453&cat id=315
חוץ מזה יש כאן דף חדש בנושא: שיטות הרדמה

אני אשמח אם תעדכני אותנו מה קורה. בהצלחה.

רות, את יכולה להתחיל עם מתנדבות לה לצ'ה (כמה מהן כותבות פה באתר, שגית למשל, ואת יכולה לפנות), שעוזרות לך בהתנדבות. יועצת הנקה עולה כסף, וזו בהחלט אפשרות טובה. אסתר גרוניס מצויינת. יש גם "המרכז להנקה" באודים, 09-8858256.

צריכה עצה ועידוד...
הפצפונת בת שישה וחצי חודשים. זוחלת ופעילה .מזה שבוע וחצי היא מתעוררת כל שעה עד שעה וחצי ורוצה לינוק.
גם בשנת הצהריים וגם בלילה.
אני מותשת מאוד היות ואיני מצליחה לישון יותר משעה וחצי (גג!!) בכל היום.אני חושבת שזה אולי קטע של התפתחות . לפעמים היא מסרבת לישון למרות שהיא כבר עייפה כי מאוד מעניין ומסקרן לה.
אבל מצד שני היא גם עייפה יותר כי היא לא ישנה מספיק.
מה עושים?

מיץ יקרה - זו יכולה להיות קפיצת גדילה, זה בהחלט מתאים לגיל, אבל... אם זה נמשך יותר מכמה ימים (3-4) יכול להיות שיש צורך בהוספת מוצקים. פרט לכך אולי משהו מציק לה - שיניים זו אפשרות.

הוספת מוצקים במשך היום או לפני השינה?
הכוונה לפרות ומרקים או דייסות (כלומר להכין על חלב שאוב) ?

פירות וירקות זה מצויין. אני אוהבת להתחיל בירקות, אבל זה עניין אישי שלך ושל הצוציקית, בעיקר שלה, יכול להיות שהיא תעדיף משהו אחד על פני משהו אחר.
יש לי סלידה אישית מדייסות, אבל אם זה מתאים לך, אז אחלה. הדייסה היחידה שאני אוהבת וגם מוכנה לאכול: דייסת קוואקר על בסיס מים, מכינים כמו אורז ולהוסיף תפוח (גרנד הכי טוב) שמבושל במים. את התפוח מרסקים עם מזלג או בבלנדר ואוכלים יחד עם הקוואקר.

היי מיץ-
האם יעודד אותך לשמוע שדניאל מיום הוולדו על גיל שנה לא ישן יותר מ:45 דקות רצוף (יום ולילה)?, כנראה שלא... אבל כבר נכתב בדף הזה "צרת רבים חצי נחמה או נחמת טפשים?" בעיניי זו חצי נחמה. אכן, גיל חצי שנה הוא באמת גיל של "קפיצת גדילה" וזו בהחלט יכולה להיות הסיבה, גם שיניים הן סיבה טובה, ובעיקר, שכל יום נראה אחרת, כל שבוע יש שינוי והעיקר - לא לפחד כלל!!! מחר יכולה להתחיל תקופה חדשה לגמרי ובעוד ממש מעט זמן תסתכלי אחורה בחיוך ותתקשי לזכור עד כמה קשה זה היה (אם כי ההווה בהחלט יכול להיות מתיש).
עצה? תנסי למצוא מישהו שיהיה עם הקטנה ויתן לך לישון. מקסימום אם היא נורא רוצה יביא אותה לינוק ויקח ואז תוכלי לישון עוד קצת...
איך זה יכול להיות שהיא כבר בת חצי שנה!!! אלוהים, איך שהזמן טס!!
תחזיקי מעמד, את בדרך הנכונה.

הי מיץ, גם לרועי (היום בן שנה ו 9 חודשים) היו תקופות כאלו שנראו כמו נצח ותמיד החלטתי לגמול אותו בתקופות הללו (מהיאוש ומחוסר שפיות בגלל חוסר שעות שינה), אבל התקופות הללו, עוברות.....(ואיתן המחשבות על הגמילה). אולי קשה לפיצים שלנו לעכל את קורות היום, אולי הם מוטרדים משיניים שצומחות/פחדים, אולי חלומות....גם אני חשבתי שרועי כ"כ סקרן שקשה לו לוותר על עוד שעת עירות ולכן הוא מתעקש להישאר ער. גם אני יוצאת מדעתי לעיתים בלילה אם האדון הקטן מתעורר כל שעה וחצי ולפעמים גם פחות מכך....אבל כמו שכתבתי לך, אלו תקופות. עכשיו אנחנו בתקופה טובה יחסית, אבל לפני שבוע הייתי עם מחשבות גמילה רציניות ביותר. התחושה היא של שיטת עינויים /טלטולים בשב"כ (רק חסר דלי מים שישפך על הראש)...

אצלנו תומר התעורר כל שעה וחצי במשך תקופה ארוכה מאוד (מגיל כמה חודשים עד אחרי שנה). זה היה מאוד מתיש. חשבנו שזה שייך להנקה, אז בגיל שנה בערך התחלתי לתת לו מים במקום הנקה בלילה. הוא התרגל, אבל המשיך להתעורר. נסינו שאבא שלו יקום אליו בלילה. גם לזה הוא התרגל. אבא שלו לעומת זאת נשבר לאחר שלושה ימים בדיוק. ורק אז העברנו אותו למיטה שלנו. סוף סוף הוא קיבל את מה שהוא רצה. תוך כמה ימים הוא הפסיק להתעורר (או לפחות הפסיק להעיר אותנו). לדעתי זה מה שהוא רצה מההתחלה. לראות אותנו ולקבל חיבוק כשהוא מתעורר בלילה.

שליחה על ידי בשמת* » 25 יולי 2002, 20:13

מיץ פטל, כדאי לך להעיף מבט בדף על המזון המוצק (שוב אני כותבת כשאני לא מחוברת ולא זוכרת את שם הדף בדיוק).
בכל מקרה, ההמלצה היא להתחיל מזון חדש רק בשעות הבוקר, לא מוקדם מאוד. נגיד 10-11. זה כדי שאם תהיה תגובה אלרגית או משהו מבהיל אחר, תוכלי לגשת בקלות לרופא. אם מתחילים מזון חדש בלילה, את עלולה להיתקע בלילה עם ילד מקיא, שילשולים, פריחה וכל מיני מרעין בישין.
לגבי דייסות - זהירות מכל מה שמכיל גלוטן. זה אלרגני בגיל הזה.

לגבי ירקות ופירות - רק אלה שאינם אלרגניים. למשל, תפוח, אגס, אבוקדו, גזר, בטטה, קישוא.
עם אלה כדאי לחכות: עגבניות, פירות הדר, מוצרי חלב, ביצים, פירות טרופיים - השייכים לרשימת האלרגניים.

באתר של אמנות הלידה (בדף מדור לידת בית יש קישור) כדאי להיכנס לפורום ולעשות חיפוש, וגם להציץ במאמרים, כי מייעצת שם טובה קראוזה הדיאטנית, ויש שם שפע שם חומר ועצות טובות. גם ללה לצ'ה יש חומר רב על התחלת מזון מוצק, במיוחד לתינוקות יונקים, אבל זה באנגלית כרגע.

תודה לכולכן על העידוד והעיצות!! אשתדל לזכור זאת כשהיא שוב תתעורר בלילה בפעם החמישית...

שליחה על ידי תמר* » 23 מרץ 2003, 09:34

מה קורה בהנקות לילה?
בכל התעוררות אני מעבירה אותה לצד השני, וזה פוגם בשינה הרצופה כמעט.
האם כדאי כל לילה לבחור רק צד אחד?

תמר - זה מה שאני עושה. בכל לילה אני בוחרת ציצ אחד, ואם היא רוצה לינוק (נדיר), אז רק ממנו.
אפשרות אחרת היא להניק בשכיבה על הצד מהשד העליון ולא מהתחתון.

אני מחליפה צדדים (כשאני זוכרת... מה אפשר לצפות ממישהי אפופה שקמה באמצע הלילה?

)מניקה בשכיבה מהציצ הקורב אליה ורוכנת עליה עם הציצ העליון, כשמגיע תורו. זה לא ממש קשה כשתופסים את העניין.
>ורד בהתחלה הייתה עוברת צדדים בעצמה, אבל אז היה קיץ ולא הייתה בעיה של שמיכת פוך, כשהגיע החורף- למדתי!<

אני משתדלת להניק מהציצ הרחוק ממנו בהנקה של ההרדמה, בלילה אני נותנת מהציצ הסמוך יותר (אלא אם כן הוא מתעורר הרבה ואז אני נוקטת בשיטה של ורד) ובבוקר שוב מהציצ הרחוק.

מנחם להכנס ולראות שגם לאחרים אין לילה. אז איך יש כאלה שיש להן כן? מה הן עושות שאנחנו לא? אולי זה אינדבידואלי לילד ולאמא. עם הגדולה לא ישנתי שלוש וחצי שנים. חשבתי שהפעם נזכה לראות משהו אחר ולא. כל הלילה היא מתאמצת לעשות קקי - רק נדלקת השמש הקקי יוצא. האף שלה סתום בלילה ובבוקר היא ישנה כמו נסיכה. בלילה היא רוצה ציצי כל הזמן ואם לא ציצי אז שירגיעו לה את הכאבים על הכתף ובהליכה אם אפשר.
זה נכון שהגוף מנקה את עצמו בלילה, ואולי בגלל זה היא כ"כ סובלת, אולי בהיריון חטאתי קצת עם ג'אנק, אבל לא בצורה כ"כ משמעותית שהיא צריכה ניקיון כ"כ מאסיבי כל הלילה!
הבעיה שכשנדלקת השמש - אמא לא כ"כ מצליחה לישון. לפי מה שאני קוראת כאן צפויה לי שנה!!! כזאת. אני מאוד מקווה שלא. אם למישהו יש רעיון מה עושים - הצילו!

טוב, אחרי שקראתי הרבה מה שכתבו לפני בנושא ההנקה באתר באמת הגעתי למסקנה שהמצב בהחלט סביר, שזה צריך להיות ככה והבעיה היא שאנחנו פשוט לא אינדיאנים. אז החלטתי כן להיות אינדיאנית, להתייחס לדברים כפשוטם ולא כבעייה. השעון בינכ'ה לא מחליט בשבילי בשנים האחרונות וצריך פשוט להתרווח, להישען אחורה ולהינות מכל שניה שהתינוקת המתוקה הזאת קטנטונת, כי מהר מאוד היא תיגדל ולא תהיה מחוברת אלי בצורה כ"כ מאסיבית ולא תיתן להינות ממנה בנשיקות גנובות בטוסיק שלה.
המסקנה - אין כמו ציצי!!! חיזקו ואימצו - ותישנו כשאפשר. שתהיה שנה טובה.

חשוב גם לציין שמתרגלים. עם הראשון כל הזמן חיכיתי שהוא ישן יותר טוב בלילה, אבל עד גיל שנתיים הוא קם 4-6 פעמים בלילה. ואז אחותו נולדה.היא קמה כך עד גיל שלוש, ואז אחותה נולדה. גם היא קמה כך עד שאחותה הבאה בתור נולדה, כמעט כשהיתה בת שלוש. ביתי הרביעית התעוררה כמה פעמים בלילה עד גיל ארבע - ארבע וחצי, למרות שהאחות הבאה נולדה רק כשהיא היתה בת שש. האחות הצעירה בת שלוש וחודשיים, ולפני שובעיים ישנה לראשונה בלי להתעורר! אבל בימים האחרונים היתה לה נזלת ואף סתום, כך שחזרה לינוק 4-5-6-7 פעמים בלילה. אבל אני כבר רגילה. ב- 17 שנה האחרונות היתה רק שנה וחצי בין הרביעית לחמישית, שישנתי רצוף, וזה לא ממש מפריע לי יותר, אפילו התעוררויות רבות מאד. כנראה שהגיל (הזיקנה...), ההרגל, העובדה שהקטנה ישנה לצידי, כך שאני לא צריכה לצאת מהמיטה עשו את ההבדל.
מה שהכי עזר לי להתמודד עם הלילות היה להפסיק לחלוטין להסתכל על השעון ולספור התעוררויות ומספר שעות שינה שהספקתי לישון.
זה נורא קשה בהתחלה, אבל עם הזמן מתרגלים לישון בהפסקות.
הבעיה הגדולה היא אם התינוקות או הילדים מתעוררים ולא חוזרים לישון, או אם אמא בעצמה לא מצליחה לחזור לישון. למזלי זה מאד נדיר אצלנו.
אני יכולה לעודד אמהות צעירות שלרוב יקרה אחד משני הדברים - או שהילד יתחיל לישון יותר שעות רצוף, או שמתרגלים...

למרות שבזמן האחרון ליבי מתעוררת פעם אחת בלילה (סביב 12) לינוק, אחרי ש 8 חודשים היא ישנה לילה רצוף, אני ממש לא מחשיבה את זה. היא מתעוררת, קוראת אָמָמָא אָמָמָא ויונקת. מיד חוזרת לישון. אין התעוררות.
מגיעה לי המַתנה הזו. מור התעורר וינק כל הלילה עד גיל 3 ורבע. קשה לי לתפקד במשך היום ואני עצבנית, אבל למדתי לגנוב שינה איתה בבוקר. אפילו חצי שעה מסדרת אותי לגמרי.

תודה, אמא ל-5, זה שוב מחזק את הטענות של כל המניקות עד עכשיו, שזה מצב טבעי ולא שאנחנו עושות משהו לא בסדר, זה פשוט ככה צריך להיות וכשמבינים את זה לא מוציאים אנרגיות עודפות על להתעצבן ולדאוג בגלל זה.
ותמיד כדאי לקרוא שוב את עקרון הרצף ומה שבשמת כתבה.

לי דווקא מאד עוזר כן להסתכל על השעון ולדעת כמה זמן עוד יש לי לישון. כאילו הגוף מכוונן את עצמו למעט שעות שינה (ודווקא הפעם יש לי תינוק שישן ממש טוב, בדרך כלל - למרות שגם זה יחסי. התעוררות אחת או שתיים ליניקה (תלוי גם מתי הלך לישון), בגיל 3 ח' זה גן עדן לעומת מה שהיה לנו עם אחיו הגדול).

חגית, מה בשמת כתבה?

בהנקה ויונקים אני חושבת.
אזכיר לך - הרבה דברים חכמים, אבל בעיקר שזו בעיה כשהאמא מתייחסת לזה כאל בעייה.

אני אמא לתינוק בן שנה ואני רוצה להפסיק להניק יותר נכון חייבת כיוון שעוד חודשיים אני טסה לחו"ל. חשוב לציין שהוא יונק בשעה 14:00 לפני שנת צוהריים בערב ובלילה 2 הנקות מה לעשות ?

שליחה על ידי יושי* » 06 יוני 2004, 10:30

תגידו לי בבקשה שזה לא נכון: ביום שישי גיסתי הפחידה אותי כי העובדה שהקטנה נרדמת רק עם ציצי בפה, גם אחרי שגמרה לינוק עשוייה לגרום לעששת הבקבוק בצורה חמורה. זה נכון? ומה ההבדל בין מתן בקבוק ליניקה בלילה?

היי יושי,
נראה לי שיש לנו אותה גיסה P-:
גם לי גיסתי אמרה את זה לפני חודשיים בערך אז הלכתי לדף הנקה ועששת ומצאתי שם את מבוקשי (שנדמה לי שהוא גם מבוקשך).
תעברי שם על כל העמוד ותמצאי כל מיני דברים כמו:

הנקה תורמת לבריאות השיניים
שהרבה יותר קל לטפל בשיניים מאשר בנפש, ואצל חלק מהתינוקות היניקה בלילה היא צורך נפשי כמו גם גופני ( עדי יותם )

הא, ותמיד זה קורה אחרי שישישבת של מפגשים משפחתיים. כל מיני גיסות וסבתות נותנות לנו טיפים מפחידים.
אגב, אותה גיסה מניקה/הניקה?

שליחה על ידי יושי* » 06 יוני 2004, 13:30

מניקה, אבל רק בבוקר ובערב... ואני לא בסדר כי אני שואבת פעמים ביום בעבודה...ואני לא מספיק חושפת אותה למזון מוצק, וכל הילדים גדלו על תחליף, אז גם היא תגדל...

טוב, די התעודדתי מלקרוא פה את כל האמהות.
הקטן שלי, כבר בן 7 חודשים, מוכן לינוק כל הלילה רצוף.
הוא יונק ונרדם בערב וככה בסביבות 2 מתעורר ורוצה רק לינוק.
גם אם הוא נרדם ואני זזה ממנו להתהפך לצד השני (לשחרר קצת שרירים) הוא מתעורר ורוצה להמשיך לינוק.
כאילו הוא משתמש בי בלילה בתור מוצץ.
יש לילות שזה ממש מרגיז אותי . אלה הלילות שהוא פתאום מתעורר לגמרי, מתיישב על המיטה ורוצה שנתעורר גם אנחנו להיות איתו.
אז הוא ער שעתיים ורק אחר כך יונק ונרדם.
זה נראה לכם זמני? יש ילדים בגיל הזה שישנים עד הבוקר בלי להתעורר?

שליחה על ידי ורד* » 19 יולי 2004, 19:50

בתי בת השבועיים , נרדמת על הציצי אחרי חמש דקות של הנקה.
זה קורה מיד לאחר שינה, אפילו אם היא של שעתיים - שלוש .
האם זה מצב "נורמלי" ?
מעבר לכך , איני יודעת אם דבר זה מעיד על כך שהיא כבר לא רעבה ,ואיני יודעת אם היא אכלה מספיק .
כמו כן , כשהיא נרדמת אני מנסה להשכיבה במיטה בכדי שתמשיך לישון ,
היא מתעוררת ומתחילה לבכות , כך זה קורה כשלוש -ארבע פעמים(הנקה קצרה , הרדמות וכו'...) עד להרדמות .
מבקשת עצה /ידע , תודה.

אני כבר לא ישנה 5שנים רצוף... מתרגלים..... מה שחשוב זה להניק בשכיבה, אז אני נמצאת במצב של חצי רדומה, לא פוקחת עיניים ושולפת... לאחרונה אני אומרת מילולית לינוקא בת השנתיים "זהו" (בהתחלה גם אמרתי "הציצי רוצה עכשיו לישון" או משהו בסגנון) והיא מפסיקה ומסתובבת לצד השני כשהיא גם ממלמלת "זהו". באמצע הלילה היא אומרת לי (כמו שאני אמרתי לה) - "עוד קצת ודי" ובאמת אחרי כמה זמן או שהיא מפסיקה או שאני אומרת את מילת הקסם "זהו" והיא משחררת. אם יש התנגדות, אני מחכה עוד כמה דקות ושוב אומרת "זהו" והיא משחררת.
ל-ורד, האם היא נרדמת על הציצי כשאת יושבת או שוכבת לצידה? אם לא, כדאי שתניקי אותה, כמו שכתבתי לעיל, בשכיבה ואז את פשוט מוציאה בעדינות את הפטמה והיא ממשיכה לישון, כך אין צורך להשכיב אותה לישון, ואפשר להוסיף איזה פיג'מה שלך לידה על הלחי, כדי שאת תוכלי לקום מהמיטה אם לא בא לך עדיין להירדם.

מצטרפת לורד בשאלתה.
אני לא ישנה יותר מרבע שעה רצוף. הקטנה - בת שבועיים, יונקת נרדמת, אני ממשיכה לישון כשהיא עלי בתקווה לצבור עוד זמן שינה, אבל גם זה לא עוזר ואחרי 10 דקות בערך שוב התעוררות ובכי שנרגע עם ציצי.
צרפתי מיטה למיטה שלנו, אבל אין מצב שבו היא תמשיך לישון שם אחרי ההנקה.
ההנקה בשכיבה מכאיבה לי כיוון שהקטנה עדיין צריכה הכוונה בתפיסה.
איך שורדים את הלילות האלה?

הי יעלי,
נשמע באמת מאוד קשה חוסר השינה הזה.

שאלה: האם בנך ישן במיטה משלו (ובחדר נפרד או אצלכם) או שהוא ישן איתכם במיטה?

יש לי כמה מחשבות לחלוק איתך מהניסיון עם בת ה- 10 חודשים שלי.

אנחנו ישנים כולנו יחד במיטה שלנו. אני מציינת את זה כי ללא הלוקסוס הזה, אין לי מושג איך הייתי שורדת. מהיום שהתחלתי להניק בשכיבה על הצד (גיל חודשיים בערך) התחלתי לישון לילות רצופים. אבל שימי לב: זה לא שהיא מתעוררת פחות - לא. עדיין כל שעתיים בממוצע. ההבדל הוא שאני מחברת אותה ליניקה מתוך שינה. ואז, מגיע הבוקר, ואני זוכרת במעומעם שהפכתי אותי ואותה במהלך הלילה כדי להפוך צדדים (או שאני מגלה שאני בצד השני ואני לא זוכרת איך הגעתי לשם ). כלומר, היא יונקת, ומקבלת מה שהיא צריכה לפי דרישה שלה, ואני - ישנה!

ייתכן שהעובדה שהיא ישנה צמוד אלינו, גם גורמת לה להמשיך לישון את כל הלילה, למרות היקיצות הקטנות לשלה לצורך הנקה. האמת שרוב היקיצות שלה הן גם די תוך כדי שינה כי היא לא מספיקה טיפה לסובב את הראש מצד אחד לצד השני (סימן שהיא רעבה) והאוטומט של הגוף שלי כבר מגיש לה פיטמה רעננה.

כתבת: לפעמים אחרי שהוא חצי לילה איתנו במיטה, הוא נהיה עצבני והדבר היחיד שמרגיע אותו זה לישון לבד. בעניין הזה חשבתי על מיטת תינוק צמודה. מכירה? ככה הוא גם איתך וקרוב אלייך להנקות שבהן את לא צריכה ממש לקום ועדיין יש לו את הספייס שהוא צריך.

זה מה שעולה לי בראש כרגע. מה דעתך?
בכל מקרה תדעי שאת לא היחידה שהילד שלה מתעורר בלילה להנקות תכופות. ככה זה בגיל הזה למיטב הבנתי.

[אני אבקש מהמומחיות באתר לענייני הנקה לקפוץ לדף הזה, אני מניחה שגם להן יהיה מה לתרום.]

שלום יעלי,
לדעתי, הכי מהכל כדאי שתנסי לישון. לנוח יחד אתו צהריים ביום, ללכת לישון בלילה שנייה אחרי שהוא נרדם, ולא מאוחר יותר (כלומר - את יכולה לפרגן לעצמך פיפי, אבל לא יותר (-;), לישון טוב בכל סופ"ש.

הי יעל
האם בנך החל לזחול\לשבת לאחרונה?
האם בוקעות לו שיניים?

ובימים האחרונים אף נשאר ער לשעה בערך, בסביבות 3:00 לפנות בוקר.

יעלי,
חשבתי עליך אתמול כשבתי התעוררה בשתים בלילה ונרדמה רק ברבע לשלוש. הסיבה שהיא התעוררה היתה כי השמיכה קצת זזה ממנה כך שהיה לה קצת קריר. לפעמים לפנות בוקר היא קצת מתעוררת אם חם לה מדי והיא מזיעה.... ככה שגם הבדלי טמפרטורות למעלה או למטה יכולים לגרום להם לעירות.

לא מצאתי דף מתאים יותר:

אני כבר מכירה את הדפוס יונק/עוזב, יונק/עוזב (מלווה במתיחה קלה של הפטמה, כמו ספגטי), ומפרשת אותו כ"עשיתי פיפי" או כ"יש לי גרעפס שצריך לצאת". אבל מה פירושו של דבר, כשלילה אחד הוא מחליט לינוק כך כל הלילה, עד הבוקר? זה מעצבן נורא, במיוחד שהציצי סובל, ואני לא יכולה לנמנם כהרגלי. מצד שני, בדקתי והוא לא היה רטוב במיוחד, וגם לא יצא לו שום גרעפס.

רעיונות, מישהו?

שיניים?

שיניים?

הוא מתפתח יפה, אבל שיניים נראה לי קצת מוקדם לפני גיל 4 חודשים

הניחוש שלי על הבוקר (זה קרה שוב פעם-פעמיים הלילה) - ניסיון לשחרר גזים.

קפיצת גדילה?
אדום בטוסיק?
כאב בטן?

זקוקה לעצה: הקטנטן (8 חוד') מתעורר בלילה לינוק, לפעמים מתעורר הרבה. אני מניקה בשכיבה במיטה אבל קורה הרבה שהוא לא מצליח לחזור לשינה עמוקה, מתחיל להתבכיין עוזב את הציצי וחוזר, זז ולא מרוצה. אני מנסה עוד כמה פעמים עד שבסוף אבא שלו לוקח אותו לכסא נדנדה ורק כך הוא נרדם. להישאר על הציצי כל הזמן הוא בדר"כ לא רוצה, ורק להתנדנד בלי לינוק קודם גם לא תמיד. אולי אני צריכה להגיב יותר מהר לאיתותים שלו כדי שיישאר יותר רדום? לא יודעת. אני מאוד אשמח שזה יסתדר והוא יסתפק בי בלי הכסא. יש עצות?

שליחה על ידי מיה* » 20 מרץ 2007, 09:28

אולי רק בכיסא הוא מצליח לשחרר גרעפס וזה מה שמרגיע אותו?

איך מורידים את תדירות ההנקה בלילה? בתי בת שנתיים וחצי ובלילות עדיין מתעוררת מתיישבת ודורשת את שלה. כל עיכוב שלי בהרמת החולצה מתחיל בכי.
עצות שקיבלתי כמו למרוח משהו לא נעים על הציצי- לא כל כך נראות לי. לסרב לה ולתת לה לצרוח, האמת ניסיתי פעם אבל לא יכולתי לשאת את הבכי (בכי צרחות השתולליות בלי כל יכולת לנחם אותה).
אשמח לשמוע רעיונות או סיפורים על התמודדויות עם הנושא.

קרן קיימת

הבת שלי אהבה מאוד להתנדנד, זה פשוט הרגיעה אותה וכך היא הייתה ישנה ממש טוב, היתה לי נדנדה כזו מכנית, אם הייתי מפסיקה אותה , בתי הייתה מתעוררת מיד.
עד היום, והיא כבר גדולה, יא מאוד אוהבת נדנדות. אולי זה פשוט מה שהקטנטן צריך.

לסרב לה ולתת לה לצרוח, האמת ניסיתי פעם אבל לא יכולתי לשאת את הבכי (בכי צרחות השתולליות בלי כל יכולת לנחם אותה).
מה לגבי לחבק אותה?
ציצי זה בהחלט נחמה, אבל (בגיל שנתיים וחצי) הוא ודאי לא הנחמה היחידה או צורת התקשורת היחידה.

האם את מרגישה שאת עושה לה עוול בהפסקה או דילול של הנקה בלילה? האם קשה לך שאת מונעת ממנה את הציצי? אני מנחשת שכן. כמו בכל גמילה, כף המאזניים תיטה לכיוון הפסקת הנקה בלילה רק כשלך יימאס מספיק...

הקטנה שלי בת שנה וארבעה חודשים. גמילה מהנקה במשך היום תהיה עכשיו קלה ופשוטה. היא עסוקה. היא אוכלת והיא אוהבת לאכול. אני יכולה להיעלם לשעות במשך היום והיא לא תפסיק לחייך ולשחק.
אבל אני לא רוצה להפסיק להניק אותה. לא מפריע לי להניק אותה במשך היום. אני רוצה להמשיך ולהניק אותה לאורך זמן.
זה הלילה. הלילה שנלקח ממני לפני יותר משלוש שנים ולא חוזר.
נוצר אצלנו דפוס של יניקה כל שעה- שעה וחצי במקרה הטוב. כל לילה. כל הלילה.

לפני כמה שבועות "נפל" לי אסימון. אפשר לגמול מהנקת לילה ולהמשיך להניק במשך היום.
זה נשמע כמעט כמו להגיד שבסוף הלילה מגיע הבוקר, אבל בכלל לא חשבתי על זה. היה לי ברור שגמילה מהנקת לילה תהיה כל כך קשה שזו לא אופציה. רק חיכיתי להרגיש בטוחה בגמילה ביום ואז אחרי תקופה לגמול גם בלילה.
מתוך שיחה עם חברות פתאום האןפציה הזו עלתה ונראתה כל כך משמחת.

כששאלתי חברות איך עושים את זה, איך מרווחים הנקת לילה או מפסיקים אותה קיבלתי תשובות שמופיעות גם בדף הזה-
אולי צומחות לה שיניים? אולי היא משלימה שעות שחסרות לה ביום? אולי תחכי קצת וזה שוב לא יפריע לך כל כך...
אני אוהבת את החברות שלי אבל שיניים לא צומחות בלי הפוגה במשך שנה והבת שלי איתי בבית ולפעמים נוצר דפוס כזה ושום פתרון נקודתי לא יפתור את זה. ולפעמים פשוט מספיק ודי ונמאס ולא מתאים יותר.
ועדיין. בת שנה ורבע. עקשנית שיודעת מה היא רוצה ואם אבא ניגש מתעוררת ומתחילה לבכות. איך עושים את זה?

משהי ספרה לי שהיא שומעת את הפחד הזה מהרבה אמהות ובסופו של דבר זה הרבה יותר פשוט. ואני שומעת אותה וחושבת לעצמי - טוב, היא לא מכירה את לולה שלי. פשוט זה לא יהיה.
אני מחליטה שתוך כמה שבועות כשתהיה לפנינו תקופה נטולת נסיעות/ אורחים/ ארועים אנחנו גומלים מהנקת לילה.

ואז מגיע לילה אחד בשבוע שעבר. אני לא מרגישה טוב וגם מותשת קרועה. אחרי שלוש או ארבע הנקות (והשעה 23:00) אני לא מסוגלת יותר. אנחנו מסתובבות בחוץ כדי לא להעיר את הבנים ובכל פעם שאני מנסה להחזיר אותה לישון במיטה היא מתעוררת בבכי. אני מעירה את אבא. עכשיו היא צורחת. הוא יוצא איתה החוצה והיא נרגעת. אף אחד לא ממש ישן. מצד שני הצרחות הן רק כשמנסים להשכיב במיטה. על הידיים היא רגועה ועל אבא היא רגועה אם הם בחוץ.

מגיע הבוקר ואני מתקשרת ליועצת הנקה. אנחנו שלושתינו על הקו. אבא אמא ויועצת. היא מציעה שנעביר את "הפרויקט" לאבא ושאני אצא מהתמונה. אבא חושב שזה נכון ומתאים ורק אני בקושי נושמת.
איך אפשר? זה מרגיש כמו נטישה. גם להפסיק להניק וגם להיעלם.
אני עוברת יום שבסופו אנחנו מחליטים שאני יוצאת מחדר השינה ונראה מה יהיה.
עברתי לישון בחדר ליד. תחילת הלילה השני (ראשון בלי אמא) קשה. בכי קורע לב- אמא אמא. אחרי שתי דקות הם יוצאים החוצה והקטנה נרגעת. ככה עד חצות בערך. כשהם בחוץ היא נרגעת (אני לא...) נרדמת ואחרי כמה דקות במיטה שוב. מחצות ועד רבע לשבע בבוקר היא מתעוררת פעמיים ומקבלת בקבוק מים מאבא. אין צרחות. אין בכי.
בלילה השלישי כבר לא צריך ידיים ולא יוצאים החוצה. מים/ נגיעה קלה של אבא/ הפיכה לבטן. מספר ההתעוררויות פוחת וכולנו ישנים הרבה יותר טוב.

ולמה אני כותבת כאן את כל המגילה הזו שמונה לילות אחרי שהתחלנו?
כי כל כך פחדתי "לעשות לה את זה" שלא ראיתי מה אני עושה לעצמי.
ולא ראיתי שהנזק מההתעוררות ב"אוף" כל שעה הוא פחות פייר ויותר גרוע בשבילה.
ומרוב תחושות אשמה ויסורים לא ראיתי את מה שאני רואה בבירור עכשיו: הגמילה הזו היא מתנה גדולה לכולנו!
אני מרגישה כאילו יצאתי לנופש. ישנה טוב בלילה. מניקה בשמחה במשך היום.

אני מרגישה כאילו יצאתי לנופש. ישנה טוב בלילה. מניקה בשמחה במשך היום.
תודה על הסיפור ומוסר ההשכל, נונה.
@}

אוף גם אנחנו בגמילה מהנקת לילה. אני בהריון ופשוט לא יכולה להניק יותר. זאת מין הרגשה כזאת שאי אפשר לסבול את המגע של היניקה (או כל מגע אחר בציצי) יותר מדקה וחצי, ואז זה נהיה מעיק ואני מרגישה שמוצצים לי את הנשמה....
אז אתמול בארבע בבוקר היא התעוררה (בת 1.10) וינקה ואחרי כמה דקות אני פשוט לא יכולתי יותר והפסקתי אותה..ואז היא לא ויתרה ובכתה נורא ואני נתתי לה ציצי אבל פשוט התחלתי לבכות כי הרגשתי שאני ממש מוותרת על עצמי כשאני נותנת לה את הציצי הזה. (ואני הייתי בטוחה שאני אניק עד הצבא ותמיד אני אהנה מזה ושילד צריך לגמול את עצמו, ושציצי זאת המתנה הכי גדולה שאפשר לתת ועוד ועוד).
ואז הפסקתי אותה שוב והיא התחילה לבכות ואבא שלה התעורר ועזר לי וליטפנו אותה ואמרנו לה שאנחנו שומעים אותה ומבינים אותה (הוא מהתחלה, אני קצת הייתי צריכה להירגע מהבכי שלי לפני שיכולתי לנחם אותה), ואחרי שעתיים!!! של בכי היא נירדמה.
והיום לפני השינה אמרתי לה שבלילה לא יהיה ציצי כי הוא ישן, ובערך ב00:30 היא התעוררה וביקשה ציצי ואמרתי לה שהוא ישן, ואז היתה לנו סצנה מהסרטים, בכי נוראי זעם והשתוללויות עד ששוב אחרי שעתיים בערך היא נרדמה, ואני כבר לא יכולה לישון וירדתי לאכול משהו ולפרוק קצת את הבכי הזה ואת העצב פה במחשב...
וכמובן שהעצב מעורב בהקלה כלשהיא שהנה אני סוף סוף עושה את זה. נורא קשה להניק בהריון ועוד הלחץ של מה יהיה? אני אניק שניים? איך אני אסתדר? אבל פשוט כבר לא יכולתי יותר....

אינדי אנית בהצלחה בתהליך האמיץ.
אמנם אנחנו התחלנו והפסקנו גמילת לילה, מתוך נסיון נוסף שזה יבוא ממנה, אבל משהו שלמדתי בתהליך שעברנו הוא שהחיזוקים של הבוקר שאחרי מאוד עוזרים. כלומר, בנוסף להקדמה שעשינו לפני כל לילה, שבה הזכרתי לה שהיום ישנים בלי לינוק כל הלילה, בבוקר סיפרתי לה כמה פעמים היא ינקה או לא ינקה ואמרתי לה שאני גאה בה על מה שהצליחה. זה גרם לה להרגיש מעולה לגבי זה לפחות בהמלך היום ואולי עזר גם בלילה שאחרי.

נונה, תודה רבה!
גם אני החלטתי שתוך כמה שבועות כשתהיה לפנינו תקופה נטולת נסיעות/ אורחים/ ארועים אנחנו גומלים מהנקת לילה
וזה מאד מאד עוזר לשמוע את הסיפור שלך.
@}

שלום

יש לי תינוקת בת 10 חודשים והיא מתעוררת בלילה כל שעה ורוצה ציצי. רציתי לדעת אם אני יכולה להפסיק לה הנקות לילה בגיל כזה.

טלי, תוכלי למצוא מידע ב איך מפסיקים הנקה לילית .

כשאני קוראת את מה שנונה כתבה אני בטוחה שזה נכון לנו להפסיק להתעורר לאכול בלילה...אבל- לא מרגישה שעדין אני יכולה לעשות זאת. שוחחנו אתמול שהאבא הוא זה שיקח פיקוד כי אחרי שכבר פעם העברתי אותו גמילת לילה (ואז חזרנו לזה אחרי מחלות ושיניים), נראה לי שזה משדר חוסר בהירות לילד קטן- אמא באה עם הציצי אבל לא נותנת את הציצי. או משהו כזה. אבל- ומה שנונה כתבה כל כך נכון בעיני- איך אני יכולה להעלם לו בשלב הזה שכל כך קשה לו....
ואני חייבת להודות שכן ברור לי שהוא כבר לא צריך ציצי בלילה והנגיעה הזו בציצי וחזרה לישון (לפעמים יונק חמש דקות ולפעמים כמה שניות אבל בימים האחרונים זה כל שעה בערך) היא יותר הרגל או צורך נפשי. זה לא פחות חשוב מרעב אבל באמת שנמאס לי מהזומביות שלי וכמה בריא לילד להתעורר כל שעה שעתיים כל לילה?.
ומה לגבי כל הטענות הללו שאולי הוא מתעורר כי הוא רעב? ואז אני בעצם יותר משגעת אותו? אבל לצערי אין ממש מצב שהוא יושב לאכול דייסה לפני השינה....

אשמח לדיעות, עצות וכל מה שתוכלו לתת לי מנסיונכן/ם
הקטנה בת שנה ו-5 אוטוטו. מעולם לא ממש ישנה רצוף, אולי לילה אחד כל חייה של 7 שעות שינה, עד 3 בבוקר.
התחלנו סוג של גמילה בלילה לפני כחודשיים. היא ישנה בחדר אחר.
עד לפני חודשיים הייתי קמה אליה בין פעמיים ל-7 פעמים במהלך השינה שלה.
מאז שהחלטנו על הפסקת הקימה אליה מבחינתי, אבא קם אליה בהנחה שאם היא תבין שאמא לא קמה, היא לא תקום.
היו כמה לילות עם הפסקות גדולות. אבל החורף הגיע עם וירוס, שיניים וכו'. לא הנקתי יותר בלילה, אך היא התעוררה המון.

במהלך השבועות האחרונים כל פעם שאבא קם אליה היא בוכה. זה יכול לקחת בין 30 שניות לחצי שעה. עם בכי או בלי. עם נדנודים על הידיים או בלי.
אבל לאחרונה יש לה המון בכי של אמא-אמא. אני כמובן שוכבת במיטתי וכואבת, אך רוצה שיהיה לה ברור שאמא ישנה. אבא מאד עדין איתה, אוהב ומחבק ואומר לה שאמא ישנה ובבוקר היא תבוא. הבכי מתגבר, לפעמים לא...
מה שקורה בפועל, זה שבמקום ליצור רווחים של שינה רציפה היא מתעוררת כל שעה עד שעתיים. יכולה גם כל 20 דקות.

מבחינת התזונה שלה היא סבירה. אני בדרך כלל חושבת שא. ערב לא היתה מספיקה לה, ואז כמובן בונה על הנקות לילה. בלילה, היא לא ממש יונקת כדי לאכול, וזה סותר את התאוריה שלי שהיא רעבה...

במהלך השבוע יש מס' ערבים בהם אני איתה לבדי עד מאוחר. מה שאומר שאני באה אליה. כמו כן, אם אבא כבר ממוטט, והיא מתעוררת המון אז אני רוצה לקום להניק אותה, ואז היא שוב ישנה לשעה-שעתיים.

יש רעיונות מה לעשות, אולי הסבר שיניח את דעתי? למה ההתעוררויות התכופות האלו?
תודה

אולי כי קר ורוצים להתכרבל בזרועותיו של מישהו?
<את לא מרגישה צורך להתכרבל עם מישהו בלילות קרים אלו?>

לא קר לה, היא מעיפה את השמיכה, יש לה קמין בחדר...
אנחנו ישנים איתה על פוף בחדר שלה אם צריך.
ולא- אנחנו לא ישנים יחד כי אני לא ישנה בכלל אם אני לידה. ועדיף אמא שישנה קצת בלילה מאשר זאת שלא, לבריאות נפשינו כולנו.

מקווה שהשאלה שלי עדיין תקבל תגובות שאוכל להעזר בהם גם אם אני לא הולכת על פי הדרך הבאופנית המוצהרת...

הסיטואציה אצלך ממש דומה לשלנו וגם לי אין מושג למה זה קורה אבל האמת שאני פשוט חושבת שכל עוד אני ממשיכה להניק בלילה זה מצב שאני צריכה להתרגל אליו (אצלינו הוא לפעמים קם כל חצי שעה, בעיקר בהתחלת השינה). השינה שלו מאד קלה וזו אולי סיבה אחת. בכל אופן אני חושבת שלקראת האביב אגייס את האבא להפסקת הנקה תכופה בלילה. הוא גם יהיה יותר גדול ואפשר להגיד לו שמעכשיו בלילה אין ציצי וגם יהיה יותר חם. כרגע נראה לי מוזר להגיד לו עכשיו אין ציצי בלילה- מה ההבדל בין ציצי בלילה לחמש בבוקר? כל עוד אני לא סגורה על זה אז ברור שהוא גם לא ישתכנע...

הבן שלי בן שנה ושלושה חדשים. הנוהל אצלינו הוא שהוא נרדם במטה שלו עם ציצי (בלילה אין אופציה אחרת.היתה תקופה שאבא שלו היה מרדים אותו במיטה ובשלב מסוים ,לא זוכרת למה, זה הפסיק. אולי פשוט היה הכי נוח ומהיר שאני מרדימה אותו). בכל מקרה אחרי בערך שעתיים הוא מתעורר שוב ויונק. ואז בלילה הוא יתעורר עוד איזה פעמיים. בשלב מסוים אני ממש לא מסוגלת לקום מהמטה ובעלי מביא אותו אלינו. ובשעה חמש הוא מתחיל את יניקת הבוקר שנמשכת בהפסקות שעתיים כמעט.
הדבר המוזר הו שכשהוא היה בגיל ששה חדשים עשיתי לו גמילת לילה מהנקה. אני ממש זוכרת שהצלחתי לעשות את זה בעצמי. פשוט הייתי מאד עקבית וכל לילה חיבקתי אותו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו אבל מעכשיו בלילה אין ציצי. הסיבה שעשיתי את זה היא כי פשוט לא עמדתי יותר בהנקות לילה שבשלב ההוא עמדו על כל שעה שעתים. הייתי ממש סמרטוט ופחדתי מהלילה. אז עשיתי את זה ואיך שהתחילו לצאת לו עוד שיניים חזרתי להניק בלילה ומפה לשם חזרנו להנקות לילה....מה שזכור לי זה שהייתי מאד משוכנעת שזה נכון וכך הצלחתי לעמוד בבכי שלו. אבל אחרי שראיתי שבכל מחלה או שיניים אני ממשיכה להניק בלילה שוב אז החלטתי שאחכה עד שארגיש שמרגע הגמילה אני לא אחזור לזה גם במקרים של מחלה וכדו'.
לי ברור שקודם כל חייבים להיות בטוחים במאה אחוז בעניין ולהבין שהילד לא הולך להיפגע מזה. כלומר שהנקת הלילה בשלב הזה כבר לא הכרחית.או שהקושי להמשיך ולהניק בלילה כל כך גדול שהאמא מרגישה שהיא ממש לא מסוגלת או רוצה.
ממה שנונה כתבה אני מסיקה שאולי גם אפשר למצוא מה שמנחם את הילד. לא חייבים לתת לו לבכות עד שהוא נרדם. למשל אצלה האבא לקח את הילדה החוצה כל פעם.

מא עלמה - אם את עדיין מחפשת תגובות: קודם כל, לדעתי אין דבר כזה הדרך הבאופנית המוצהרת (-:
כל אחד חי את חייו כמיטב יכולתו, הבאופנית יותר או פחות...
בקשר להנקת לילה: אני נאבקתי בזה וגמלתי וחזרתי חליפות בין גיל שנה לשנה וחצי בערך (אני יכולה לבדוק בכל מיני דפים פה באתר שהתייעצתי בהם... אבל זה לא ממש משנה לדעתי). ואז - לא יודעת למה, אולי הושפעתי מדברים שקראתי פה, בעיקר מרוח הדברים - הרפיתי מכל העניין. ומהרגע שחזרתי להיניק בלילה בלי מאבק ולהביא אותו אלינו למיטה כשהקימות תכופות מדי לטעמי - מאותו רגע הכל נעשה קל יותר. והוא מתעורר רק פעמיים-שלוש בלילה. האחרונה בסביבות חמש-שש ואז אני בד"כ מביאה אותו למיטה המשותפת אם הוא לא הגיע לשם קודם. אני משכיבה אותו עם סיפור ואח"כ ציצי - הוא ואחותו על שני מזרונים צמודים על הרצפה - כי ממילא אנחנו ההורים הולכים לישון מאוחר מאוד (סביבות שתיים) ולא נמצאים איתם במיטה, וככה זה משאיר לי אופציה לשינה נוחה יותר (עד שהם מצטרפים), לקריאה במיטה לפני השינה (שעליה הכי קשה לי לוותר), ולחיזוק הזוגיות. אני מודה שהוויתור על ההתכרבלות איתם קשה לי קצת לפעמים.
מסכימה עם ער אציל - חייבים להיות בטוחים במאה אחוז בעניין ולהבין שהילד לא הולך להיפגע מזה. כלומר שהנקת הלילה בשלב הזה כבר לא הכרחית.או שהקושי להמשיך ולהניק בלילה כל כך גדול שהאמא מרגישה שהיא ממש לא מסוגלת או רוצה.
אני לא סגורה על זה שהנקת הלילה לא הכרחית. מה זה הכרחית - ברור שאפשר גם בלעדיה אבל עובדה שאנחנו חוזרות לזה כל פעם שיש מחלה, שיניים, או "סתם" הרגשת בדידות... אני די בטוחה שתינוקות ופעוטות לא בנויים מטבע ברייתם לישון לבד.

אני די בטוחה שתינוקות ופעוטות לא בנויים מטבע ברייתם לישון לבד.
למרות שעד לא מזמן זו היתה גם דעתי אצלינו הוא עבר לחדר משלו ומיטה משלו. אמנם הוא חוזר למיטה המשותפת בלילה אבל הולך לישון במיטה שלוץ הענין הוא שלמעשה עבורו לא הרגשתי שיש קושי במעבר כי הצורך שלו הוא לינוק לפני הרדמות ובכל פעם שהוא מתעורר. לכן כל עוד אני ממשיכה להניק בלילה (בין אם להגיע למטה שלו ובין אם לקחת אותו למיטה שלי) אז לא מרגישה שקשה לו. נכון שזה יכול להשמע כמו שכנוע עצמי אבל לתחושתי מאד נעים לו במיטה שלו. הוא ישן במיטה של גדולים והחדר שלו מאד נעים. למען האמת אני מאד אוהבת להכנס איתו למיטה שלו אחרי המקלחת ולהרדים אותו בה
בזמן האחרון אני חווה תחושת קנאה (כן, קנאה). מצד אחד יש לי מתנה מופלאה שקיבלתי- היכולת להמשיך ולהניק אותו עד עכשיו. זה מדהים ומהנה ונפלא בעיניץ מצד שני אני מקנאה באמהות שישנות לילה שלם. אני מאד שלמה עם המעבר למיטה שלו (אולי כי הוא עוד ישן איתי מאמצע הלילה אז לא הרגשתי מה זה לקום לבד...) אבל האמת שפשוט נוח לי- נוח לי לישון עם בעלי לבד במיטה. ברגע שהילדון גדל זה נעשה מאד קשה לחלוק מיטה שלושתינו.

לתחושתי מאד נעים לו במיטה שלו
למה לא? גם אני הרגשתי שנעים לו לעבור לישון עם אחותו בחדר. בסה"כ את מתארת מצב דומה מאוד למצב אצלנו. אבל תכלס הוא לא באמת ישן לבד - את לא מתאמצת לנתק אותו ממך בלילה כמו במצב של גמילת לילה שלא מצליחה (אומרים שיש כאלה שמצליח להן... אולי כשהן ממש שלמות עם עצמן?) . המצב שמא עלמה מתארת הוא שונה. היא מתארת שבועות של התעוררויות ובכי ואני מניחה שזאת גמילת לילה שלא מצליחה.
אולי אם היא בעצמה היתה קמה להרגיע את התינוקת ומסבירה לה שוב ושוב שאין ציצי בלילה - אולי אז, אם היא היתה ממש שלמה עם עצמה, זה היה מצליח. אבל לקחת לתינוקת פתאום לא רק את צורת ההרגעה המוכרת לה - ציצי - אלא גם את האמא כולה - נראה לי ברור למה זה לא מצליח. רק שתביני - עכשיו זה נראה לי ברור, אחרי שעברתי לילות סיוטיים בדיוק כמו שהיא מתארת, להקשיב לבכי ולא לקום... אבל ברגע שהבנתי שהתינוק שלי לא מוכן להירגע עם אבא שלו ויתרתי. ובהמשך הבנתי שאני לא יכולה באמת לגמול אותו ככה. כי כל מחלה, שיניים או סתם נסיעה לחופשה החזירו את ההנקה. אז ויתרתי שוב. מקריאה באתר אני מבינה שזה מה שקורה הרבה פעמים. זה לא עניין של אידיאולוגיה "באופנית" אלא של מציאות חיים. אולי רק ההשלמה עם זה וההחלטה שאני מעדיפה להיניק מאשר לישון רצוף היא "באופנית". ואולי היא פשוט עניין של אופי, העדפות בחיים, נסיבות וכו'.
אגב, אולי דווקא בגיל קטן יותר זה אפשרי. כמו שאמרת, בגיל חצי שנה - זה סיפור אחר.
הקנאה שלך - גם היא נראית לי הגיונית... אבל זה יגיע, לא? ואולי, גם אם לא תישני בקרוב "לילה שלם", הוא בכל אופן בטח יתעורר פחות.
נוח לי לישון עם בעלי לבד במיטה
גם לי. בעיקר בהתחלה פשוט רווח לי. עכשיו לפעמים כן ולפעמים אני מחכה שהם יצטרפו אלינו כבר...

כן, גם לי נראה שככל שהגיל עולה זה לא הגיוני שהאמא שוכבת במקום אחר , הילד יודע את זה, והיא לא מגיעה אליו. אולי הפתרון הוא פיסית לצאת מהבית או כמו שעשיתי להיות זאת שמנחמת בלי ציצי...
מחשבה שעלתה לי בראש: עד כמה כל התהליכים הללו הם תלויי סביבה חברתית: בבית משפחתו של בעלי אף אחת לא הניקה יותר מחודש. כולם שם מאד מוטרדים מעניין השינה המשותפת שלנו. תוהים שם למה הוא לא ישן במיטה שלו כל הלילה??? בנוסף עד לא מזמן עקב ריבוי הנקה שלי במשך היום התחלתי להרגיש ממש לא נעים שם. כאילו אני זאת שלא בסדר שנותנת לבן שלה ציצי באמצע היום...טוב התחושה הזו חלפה (אני מאשימה את ההנקה בחוסר שכלות זמני)
זה מתקשר לי לעניין המיטה המשותפת בשינה במשך כל הלילה וכו'. ברגע שהבנתי שאני צריכה לעשות מה שמתאים לי הכל היה יותר פשוט וגם מבחינת הילדון יותר נכון. כנראה ששידרתי לו משהו ברור כי לי זה היה ברור. מן הסתם הרבה לחצים לשינוי נגרמו מהשפעה של הסביבה עליי.
כרגע אני לא מתכוונת להפסיק את הנקת הלילה כי קר וחשוך וזה לא מרגיש לי נכון. מה שכן ניסיתי הלילה לבדוק כמה פעמים הוא אכן יונק. לרוב אני פשוט מניקה מתוך שינה ואין לי מושג. אז זה היה בערך חמש פעמים בין שמונה לשתים עשרה בלילה ואז קמתי שוב באחת וחצי ומשלב זה אין לי מושג כי המשכנו לישון ביחד. אז כנראה שלעולם לא אגלה כי לא נראה לי שהוא מוכן לישון לילה שלם במיטה שלו (זה מה שניסיתי לבדוק- אם אחרי שתים עשרה הוא עוד מתעורר או שישן עד הבוקר). ומכאן והלאה נמשיך כמו קודם.
אני כן חושבת שהוא יכול להבין שאמא רוצה לישון ולא להניק בשעות מסוימות. ברור לי שהוא יכול להבין את זה אבל כמובן גם לסרב או לנסות לשכנע אותי שהוא מעדיף אחרת. לכן אני מתחילה לדבר איתו על זה. אולי עוד כמה שנים נצליח....
בנתיים הבנתי שאני לא ממש רוצה להפסיק להתעורר איתו בבוקר ולראות את החיוך היפה שלו כשהוא מנסה להגיד ציצי ויוצא לו סיסי.

יש עוד בעיה אבל אולי היא של מדור אחר: לאבא שלו די קשה עם זה שמישהו לקח את המיטה שלו...ולא שהוא מתלונן אבל ברור לי שהוא היה רוצה לצאת עם האמא לסרט פעם אחת בשנה מה שלא אפשרי כל עוד המצב כמו שהוא

בני בן חמישה חודשים ומזה חודש שהוא מתעורר כל שעה וחצי שעתיים לינוק, עד אז הוא היה מתעורר כל שלוש שעות, מה עושים, אני לא ישנה כמעט. חשוב לי לציין שהוא ישן במיטה שצמודה אליי.

אולי בוקעות שיניים...

אולי, אך ככה כבר חודש+ , והוא לא בוכה מכאב כשהוא מתעורר אלא מבקש ציצי. זו תופעה מוכרת בבקיעת שיניים ? ואם לא יש פתרון מעשי ? כי אני מרגישה שאני נעשית עצבנית מיום ליום בגלל העייפות. הלילה בקשתי מבעלי פעמיים שיקום במקומי וירדים אותו על הכדור פילאטיס ,וכך נעשה,הוא נרדם ונרגע ללא ההנקה.
אך מאחר ובעלי עובד אני לא יכולה להשתמש בו בכל לילה.

מה קורה כשאת קופצת איתו על הכדור? בטח לא מסכים...
יכול מאוד להיות שיש תזוזה של שיניים ואז זקוקים למציצה. אני נמצאת בלילות מאוד דומים. ולמדתי לא לחפש את מקור הבעיה כי זה מתסכל... אם הוא עולה יפה במשקל , אז את יודעת שאין בעיית גדילה... ומכאן חשוב שתעשי מה שנכון לך ולתינוק שלך אם זה גורם לך להתעצבן ומתסכל אז את צריכה לבדוק אצלך מה ישנה לך את זה.
אין לכם מוצץ נכון לי מה שמשתמע?? יש הרבה תינוקות שרפלקס המציצה מאוד חזק אצלם ואם אין להם מוצץ הם משתמשים בך כמוצץ. חשוב שתיהיה כנה עם עצמך מה מתאים לך. הנקה בלילה יכולה מאוד להתיש. הוא ישן איתך במיטה? אם כן תנסי להניק בשכיבה ואז לא יהיה לך צורך להתעורר..

אני מניחה שבקפיצה על הכדור איתי זה גם יהיה בסדר ,אך זה ידרוש ממני לקום מהמיטה,אז אולי עדיף להמשיך להניק תוך כדי שכיבה. אני מניקה כמעט תמיד בשכיבה,אלא אם כן הוא מראה חוסר מנוחה,אך משום מה לי כבר קשה לישון תוך כדי הנקה,מה שבעבר הלא רחוק הצליח נהדר.
הוא השתמש במוצץ עד לא מזמן, אך כיום אין שום מצב לתת לו אותו, כי הוא יורק אותו מיד ומתחיל לבכות בכי נעלב,אז הפסקתי להתאמץ לנסות.
אני לגמרי כנה עם עצמי וברור לי שעם כל הקושי של העייפות אמשיך להניק אותו לפי דרישתו,כי אני מאמינה קיצונית בהנקה.סתם קיוויתי שמישהי תכתוב שגם לה זה קרה וזה עובר אחרי תקופה.כנראה שעדיין קשה לי להשלים עם זה,במיוחד שיכול להיות שזה ימשך עוד זמן רב,אך כמו שאמרתי אשא בנטל.
כתבת שאת נמצאת בלילות דומים,למה כוונתך ?

שליחה על ידי נוני* » 08 יולי 2009, 10:03

נכנסתי לדף כדי לכתוב שאלה וקראתי קצת למעלה ו...התעודדתי!!
בכל זאת-אכתוב. אולי יש למישהי תובנה חדשה בשבילי.
בתי (השניה) בת 10 חודשים ויונקת מלא. מאז שנולדה מתעוררת הרבה פעמים בלילה. לרב רוצה לינוק ולפעמים חוזרת לשון עם מוצץ. מסביב אני שומעת מחברות שהתינוקות שלהן בגיל יותר קטן יונקים מלא ומתעוררים פעם או פעמיים בלילה. איך?? הקטנה שלי (וגם הגדולה כשינקה) מתעוררות כמעט כל לילה כל הלילה...

הקטנה ישנה איתי במיטה, צמוד אלי. אולי זה קשור- היא מריחה/מרגישה אותי ורוצה לינוק הרבה?
חשבתי להעביר אותה למיטה משלה ליד המיטה שלי ואז שתינו נישן יותר טוב. יכול להיות? או שלא לוותר על השינה המשותפת...? אני כ"כ אוהבת לחבק אותה ולמשמש אותה לפני השינה זה נראה לי מוזר לישון בלעדיה ממש קשה ומצד שני אני כ"כ רוצה לי ש ו ן!! מתגעגעת לישון טוב בלילה.

ועוד שאלה- יכול להיות שהיא פשוט רעבה? היא הרי יונקת מלא, בת 10 חודשים. אולי זקוקה גם לאוכל בלילה? חמותי אומרת שתינוקות בגיל הזה לא אמורים בכלל להתעורר כדי לאכול בלילה. לא זקוקים לאוכל בלילה. אז איך?אני הרי סומכת עליה במיליון אחוז שהיא כ"כ יודעת מתי וכמה ואיך לינוק. הלוואי עלי להיות מחוברת לגוף שלי ולצרכים שלו כמוה...

הבן שלי בן שנה וחודשיים, אוכל מוצקים לא רע, יונק לפי דרישה, יום ולילה
בלילה מחובר אלי די הרבה
בעוד שבוע יש לנו חתונה חשובה מאוד שאני חייבת להיות בה, בלי הילדים(לא מתאים לי לגרור 2 ילדים קטנים) ואני קצת בבעיה. אני אעדר משעה 19:00 עד 00:00 בערך. החתונה רחוקה מהבית, בערך שעה. כשהבן שלי קם בלילה הוא רגיל לציצי.אין לי כבר כמויות מרשימות כ"כ שאני יכולה לשאוב ולהספיק להרגיל אותו לבקבוק שאוב בלילה. (הוא מסכים לבקבוק שאוב מידי פעם אבל לילה זה סיפור אחר). אני צופה התעוררות בשעה 21:00 או 22:00, ככה זה תמיד.האם כדאי להרגיל למים? האם אפשר לסמוך על זה שהוא באמת לא רעב בשעה הזאת? אשמח לכל עזרה, אני ממש בלחץ מהעניין הזה.

שליחה על ידי ורד* » 15 יולי 2009, 16:06

הי
הכל בידך. אבל אולי יקח זמן להרגילו למשהו חדש, הוא כבר לא "תינוק"...
אני ממליצה לך להרגילו למים כשהוא מתעורר בלילה - מהשעה שהולך לישון ועד הבוקר.
הוא אוכל יפה כפי שציינת והוא בן שנה וחודשיים. פעוט שהתרגל לינוק בלילה...
צפוייה לך אולי תגובה לא אוהדת לכך מצידו במשך כמה ימים, אבל את אימו ואת יכולה לנתב אותו לשינה מלאה בלילה ללא התעוררות לאכילה.
מאחלת לך בהצלחה בבחירתך.

ואם תסדרי להם בחתונה מרבץ לשינה?
אצלנו זה עובד תמיד טוב ועכשיו קיץ, מה שמקל על העניין...
חוצמזה, מדובר בערב אחד שיהיה קשה לדעתך, מי אמור להיות איתו? האם יהיה לך נוח להשאירו בידיעה שיבכה ויהיה לו קשה?

הי ורד לצערי החתונה באולם והוא ממש לא תינוק שירדם על מרבץ בחוץ.יש גם נסיעה לא קצרה וזה לא מתאים, הוא יהיה עייף מאוד וסביר להניח גם מקטר ובוכה...מי שתהיה איתו זו מטפלת שהוא מכיר מגיל חודשיים ונמצאת איתו לפחות פעם בשבוע .הם בהחלט מכירים והוא אוהב אותה.אבל עד עכשיו גם שיצתי בערב, כשהוא התעורר, היה קשה.זה קרה מס' מועט של פעמים, אולי 3...הוא חיכה לי בוכה לצערי

האם היא יכולה לעשות איתו סיבוב בחוץ? בעגלה או במנשא? אולי זה יעזור לו להרדם בחזרה?
הערבים כ"כ נעימים עכשיו...

זה היה יכול להיות מצויין, אבל יש לי ילד נוסף בן 3.5 שבטוח ישן בבית...

אז אולי להפריד כוחות?
בקיצור, צריך יהיה לוותר על משהו...

הלוואי
גם לא אפשרי
הגדול לא ישן מחוץ לבית ואין לי גם איפה

הצילו... הקטנה שלי (שנה וארבעה חודשים) יונקת ביום ובלילה המון (6-7 פעמים נשמע כמו חלום טוב. באמת).
בחודשים האחרונים היא החלה לאכול יותר ויותר מוצקים, וזה שיפר את המצב והיה נראה שההנקה פוחתת קצת, אך בשבועות האחרונים היתה לה שפעת (מסכנונת), ואחר כך שיניים שבקעו, והיא נצמדה אלי כמובן בכל שעות היום והלילה (הציצים חזרו וגדלו כמעט כמו אחרי הלידה).

בימים האחרונים היא החלימה. אבל החלה תופעה:
בשעות הראשונות של הלילה היא ירדה בחזרה לדפוס הרגיל של לינוק פעם בשעה בערך,
אך באמצע הלילה היא מתחילה לינוק נון סטופ.
יונקת יונקת, עוזבת, מנסה להרדם, מסתובבת ושוב יונקת יונקת.
היא לא מתלוננת על משהו שכואב. רק חסרת מנוחה.
הציצי כבר כואב, ואני מתחרפנת מהדחף הסותר - מצד אחד - הרצון להקל עליה, לעזור לה, להרגיע,
ומצד שני - כבר מרגישה שמצצו לי את לשד העצמות ולא מצליחה לישון כמעט בכלל.

אציין שהיא נולדה מאד קטנה, ובתחילת הדרך הדפוס היה שכל פעם שהיא רוצה לינוק היא כמובן מקבלת.
בזמן האחרון הזמינות הזו (גם ביום) כבר לא מתאימה לי ואני לא יודעת כיצד להפחית בלי ליצור תחושת דחייה.
הציצי נח, או הציצי ישן, לא עובד. היא לא מקבלת את זה.

כל תובנה ועצה תתקבלנה בברכה....

שליחה על ידי ש_י_ר* » 09 מרץ 2011, 18:29

אני מניקה את הבת שלי, בת החמישה חודשים, בשכיבה בשנ"צ. אך בלילה היא מתעוררת המון אם אני מניקה אותה בשכיבה. לא אוכלת ארוחות גדולות כך, או לחילופין אם צורך ב"מוצץ"- הציצ שלי- בפה.
הייתי רוצה להניק אותה בצורה יותר "יעילה" בשכיבה כדי שאוכל לישון יותר רצוף. רצוי לציין שאחרי הנקה אני משכיבה אותה על הבטן, כך היא ישנה משמעותית יותר טוב..
עצות? תודה

אולי תניקי אותה בשכיבה עליך, בטן לבטן? ככה את לא צריכה לחכות שהיא תסיים כדי להפוך על הבטן אלא להמשיך לישון בעצמך.