הפרעת אשיות או באופן טבעי

לפעמים אני חושבת, אולי רוב באי האתר סובלים בעצם מהפרעת אישיות, מצרפים סביבם עוד אנשים, ומי שאינו במצבם, ועדיין נמצא כאן, הופך סוג של חריג. כאן מיינסטרים= חריג/ לא טוב ועוד מיני מטעמים...
אבל אז אני חושבת, אז מה, יש בהם פתיחות, סוג של נתינה תמורת נתינה (ולא כסף) ויפה לה "הפרעת האישיות הזאתי"
ועדיין, כרגע, בפותחי את הדף הזה, אני חושבת שהם , אנשי הבאופן, מייצרים כאן מיקרוקוסמוס, שמתאים רק להם,
כמו שחברות הטלפונים, ממציאות עולם מושגים, משל עצמן, כדי שיהיה להן קל לתמחר דברים הזויים,
כך אנשי הבאופן, מחליטים שמשהו הוא ככה והוא טוב ומשהו הוא לא ככה אז הוא לא טוב, זאת אומרת מיינסטרים...
ובא לי להגיד- יאללה - תצאו מזה.
אבל בכל זאת אני באה לאתר המעצבן הזה שוב ושוב.

לא יודעת אם הפרעת אישיות, אבל אין ספק שיש באתר הזה איזו כפייה נעימה.
לא כדאי להיות בצד הלא נכון של החיתולים, אם את מבינה למה אני מתכוונת...
וגם אני, כמוך, באה לפה שוב ושוב כי יש פה משהו שפותח את הראש. ואין עוד מקום באינטרנט שהוא כל כך נעים ולא גס רוח כמו פה.

אני חושב שההיפך הוא הנכון: אנשים רבים באים הנה כדי למצוא אנשים שדומים להם בתפישת העולם. לא כל-כך מביאים הנה אנשים אחרים, אלא אם הם כבר ממילא בעלי אותה תפישת עולם.

אגב, שם הדף לא בדיוק מעיד על תוכנו (וגם יש שגיאת הקלדה)

אני חושבת שהכוונה היתה הפרעת אושיות או באופן טבעי, הפרעה המתבטאת בהפיכת אנשים לאושיות, ואז (באופן טבעי) האשמתם בכל מה שלא בסדר באתר.

אם משהו מפריע לך, מעצבן, הרשי לי להציע, פשוט התעלמי.
אל תנסי לאבחן אותו, אל תוסיפי .

זכותך למצוא את 'החברים שלך' ואני מאחלת לך כל טוב.

עוברת הצחקתותי

זה דיון או הצהרה? או דף למחיקה ?
מסכימה עם עודד שם הדף לא בדיוק מעיד על תוכנו ואני סתם מבזבזת פה זמן יקר בשתיים בלילה?!
>זו אכן הפרעת אישיות<

אוף, אף אחד כאן לא הבין באמת את כותרת הדף: הכוונה כאן בהפרעה של שלילת ה-"שיות". יש לקרוא זאת כך: a-shiut desorder. אחת הפרשנויות היא קושי במתן shit. כדברי הבדיחה הנודעת, big chief no shit.

big chief = אושיה!
וברבים: אושיות.
כלומר הפרעת אשיות = הפרעה במתן שיט על ידי האושיות.

הרוח הקיצונית של האתר - בנתה אותו.
כל אחד שלא יוצא נגד ברית מילה או חיסונים הופך להיות כאן מיינסטרים - וכאן באתר זו מילת גנאי.
יש כאן תחרותיות סמויה של מי הכי פחות תחרותי.
ואם מישהו, או מישהי אומרת משהו - שלא נאה לאזני באופן - קמים ורושמים לו, המאמינים בפתיחות בע"מ - דף למחיקה. למה?

אני רואה שהולך ומתפתח לו עוד מטה-דיון על "באופן"...

ה-"באופן" הזה, אשר קשה לתחום אותו בתוך הגדרה ברורה וחד משמעית (האם זו "קהילה"? מה זה בעצם קהילה? זה אינטרנט או גם היכרות בעולם הממשי? איך יש גם נקודות חיבור אך גם מוקדי עימות?) בסופו של דבר הינו תופעה חברתית-תרבותית, אשר פיתחה את הקודים שלה, אפשר אף לומר מעין "פרוטוקול", לפיו הבאים לכאן מתנהלים. כמו בכל אסופת אנשים, בין אם מדובר בפנסיונרים של שירותי הביטחון החשאיים או באיגוד נהגי הריקשות.

אותו פרוטוקול מכיל גם את ההתנגדויות הפנימיות, כך שאפשר לא להסכים עם רעיונות מסויימים ודוברים כאלו ואחרים, ועדיין להשאר בתחומו.
מנגד, עובר אורח אשר מתנגד לעצם הרוח הבסיסית של ה-"קהילה" לכאורה הזו, לאיזו תגובה הוא מצפה? לחיבוק אוהב ומועך בכל מקרה, לא משנה מה יאמר? האם כך הוא עצמו היה מתנהג אל באי ביתו?

ואם נחזור לנושא המקורי, דהיינו "באופן טבעי" כהפרעת אישיות, הייתי מבקש לציין שמונח זה הוטבע ע"י אנשים שנמצאים בצד אחד של המתרס, כלפי האחרים. זהו מונח שרירותי, שלא מתבסס על שום דבר מוצק, כך שלטעמי אין לו זכות קיום בלקסיקון שלי. וזאת הפרעת האישיות המובילה שלי

שניה לפני שזה הופך למטה דיון על באופן, או לדף הזוי מצחיק וכו',
אני אגיד שלפעמים אני שואלת את עצמי את אותה שאלה, על עצמי וכל תכונותיי שבאתר הזה נקראת "באופניות". אם ברגע שאני עומדת למשפט מול העולם החיצון אני צריכה להסתיר את הבאופניות שלי, את הבאופניות של ילדי,
אז מה עשיתי עבורנו? כי אני לא לבד, צל הימים. ולא כולם עם הלקסיקון שלך. לפעמים הייתי רוצה להיות פחות באופנית, על אותו משקל שלפעמים יש דברים שאתה יודע שהיית מעדיף לא לדעת. להשאר טיפש, להיות באפילה, להיות כמו כולם ולא לדעת שיש אחרת, אבל לחיות בשלווה.
אבל אי אפשר לקום יום אחד ופשוט להתחיל להתנהג לילדים שלך אחרת, להיות מישהו אחר כשאתה לא מאמין בזה. ואז אני תוהה אם כל זה זה אמיתי, או שזאת באמת עוד הפרעת אישיות כזאת, ופשוט יש כאן כמה אנשים שמתחברים לזה.

נדמה לי , שהתשובה ה'באופנית' למה שכתבתי כאן, זה שכדאי לי להקיף את עצמי באנשים המתאימים, כדי 'להתחזק', לא להרגיש לבד, ומהר.
אבל גם הפרעות אכילה משגשגות יותר בחבורות, זה ידוע. נו? פתרונים? אין.

אם שואלים ברצינות, אז אני לא חושבת שיש קשר בין באופניות לבין הפרעת אישיות. מה שכן, אם בנאדם עם הפרעת אישיות נכנס לבאופניות הוא מיישם את זה בהתאם להפרעה שלו. באותה מידה הוא יכול היה ליישם דתיות, או עיסוק בספורט, או קומוניזם.

יכולה להעיד על עצמי, שמאז שאני באתר (2004) תמיד הייתי בצד הלא נכון של החיתולים ואף פעם לא הרגשתי שיש עם זה בעיה. לקחתי מה שהתאים לי, ניסיתי ובדקתי, ולמרות "חריגותי" התקבלתי בברכה, כולל על ידי הקיצונים שבחבורה.

אני אהיה מדויקת יותר, עוברת אורח. כשאמרתי 'העולם החיצון' בעצם התכוונתי לומר - "הממסד".
על החיתולים סתם יחשבו אותך למוזרה, אבל על הלינה המשפחתית? אופציה להפרעת אישיות.
על הפשטות מרצון סתם יחשבו שאת מהסביבתיים הקיצוניים האלה, אבל על הנקה בגיל מאוחר? בעיה בנפרדות.
וכן הלאה וכן הלאה. כבר היו דיונים בנושא, אני יודעת, בדפים כמו התערבות רשויות הרווחה וכאלה. ואני שלב קודם, שואלת ביני לבין עצמי - האם אני עושה טוב לילדי בדרך הזאת. או יותר נכון - האם כל הטוב שאני יודעת שאני עושה, בכך שאני מספקת להם את החיים האלו ולא אחרים, לא יתבטל ברגע שנעמוד למבחן חיצוני.

ואם אפשר היה ללכת אחורה בזמן, לתקן כמה דברים בילדות שלנו כהורים - חווית תיקון דמיונית כזו - לא היתה גורמת להורי באופן לשלוח את ילדיהם לבית הספר?
אם לא כדי לתקן, לשם מה אנו מולידים ילדים? כדי לברוח?

אבל שרון, את רוצה לאהוב בדרך שלך, לא?
לי קשה עם זה שלא מתאפשר לי לאהוב את הילד שלי כמו שאני בוחרת לאהוב אותו, עם כל מה שמשמעותה של אהבה בשבילי. זאת הפשרה הזאת שהיא בלתי אפשרית לי, כשאני לא בוחרת בה בעצמי. איך להסתכל לו בעיניים כשאני מאמינה שטוב לו יותר דבר אחד אבל קורה לו בחיים דבר אחר, ואני לא מסוגלת להגן עליו. ואני מדברת על דברים בסיסיים כן, על בטחון וקרבה, לא על 'לא הגנתי עליך בגן שעשועים מילד שתפס לך את הנדנדה. '. אני רוצה להאמין שיש לי פרופורציות.
דברו על זה בדף אמא שאוהבת יותר נראה לי, אבל חשוב לי להגיד -
זה לא שהדרך שלי היא הדרך היחידה הטובה, כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אבל אני לא רואה איך אני יכולה לעשות את הדברים אחרת ולהסתכל לילד בעיניים. אולי פה "הפרעת האישיות"?

דף נבירה עצמית?
(סתם בשביל התיוג... אין לי שום דבר נגד.)

<מצחיק שהמחכימון יצא לי: 'זה לא נגדך, זה בעדי'

>

הילד שלך וגם את חיים במציאות רחוקה ממושלמת, שבה חלק חיוני מהחיים הוא ההבנה שיש דברים שאיננו יכולים לשנות, ועלינו ללמוד לחיות עמם בשלום.
גם ההבנה שיש אנשים שקשה להם להשלים עם מציאות X, ושלא תמיד יקבלו את העצות להשלים איתה, מצריכה השלמה

כמו גם ההשלמה עם העובדה שקל לנו להשלים עם מציאות X (ולתת עצות לגביה) אבל בטח יש איפשהו מציאות Y שאיתה לא היינו משלימים בשום אופן.

<אין כמו דיסוננס קוגניטיבי קטן לסגור את היום>

תודה קרוטונית,
למרות ששרון אמרה דברים שהדהדו היטב, גם המילים שלך מסייעות פה.
אני מקנאה בכל אלו שמצליחות ליישם כמה דברים שמדברים עליהם באתר הזה בצורה שמשביעה את רצונן, ולא צריכות להתמודד עם תיוג סביבתי ועם מבט של 'משוגעת' בעיני המסתכל.
לי קשה להתמודד עם זה,
עד כדי שמתערער לי הבסיס-
עד כדי לשאול את עצמי, האם באמת אלה דעות והשקפת עולם לגיטימית, או הפרעת אישיות של ממש. מבאס.

או יותר נכון - האם כל הטוב שאני יודעת שאני עושה, בכך שאני מספקת להם את החיים האלו ולא אחרים, לא יתבטל ברגע שנעמוד למבחן חיצוני.
במובן הזה "מבחן חיצוני" שווה כקליפת השום אלא אם את עצמך שמה עליו משקל.
כלומר, אין באמת מבחן חיצוני שיש לו משקל אלא אם את מניחה עליו משקל או משמעות.

אותו שינוי גישה כל כך מאיים על אידיאות מסוימות - עד שיש לן צורך לתייג אותו כהפרעה, הפרעה אישיותית או הפרעת קשב וריכוז.

הוא הדבר לגבי אידיאולגיות נוקשות באשר הן, כך גם נתפשת מי שאיננה מניקה או משתמשת בחיתולים חד פעמיים כ"מופרעת" או כמי שאיננה נוהגת נכון, על ידי אותן אידיאולגיות קיצוניות או לא גמישות.
כך ניתן להעצים שליחת ילדים לבית הספר להתעללות, או חיסון לפשע.
אינספור דוגמאות אפשר לתת לקיצוניות כזו או אחרת.

עם זאת, דווקא האתר הזה, לא מאפשר דריסת רגל קיצונית - לקיצוניים.
מחול האיזונים המתחולל כאן - מתחולל מאליו, מתוך מגמת הפלורליזם שהיא יסוד היסודות של האתר הזה, וכאשר מיד קופצים להביא דוגמאות על סתימת פיות או שרירותיות ההנהלה, כל הדוגמאות האלה כשלעצמן מדברות על המקרה הקיצון - שכאמור - מקומו לא כאן.

נכון שככל שהאדם עצמו יותר קיצוני או נטיותיו הן "להתקצן" - כך הוא מאויים יותר כשהוא מקבל משוב, וככל שמכה חזק יותר כך המשוב חזק יותר.

לכן, כאשר הנך מעלה את קשייך לעמוד מו העולם שרואה בך "תמהונית" או בעלת "הפרעה אישיותית" מסיבה כזו או אחרת - עניין זה לגיטימי ביותר והוא מהדהד אצל רבים שבוחרים בדרכם האישית, לא כנגד העולם, אלא בעד עצמם.

עם זאת, להשליך קושי זה על האתר כולו, ובכן, זה ניסיון "חיצוני" להלך בקורת על מה שממילא מבוקר ומאובחן בלי סוף וללא כל תכלית.

תודות.

לא צריכות להתמודד עם תיוג סביבתי ועם מבט של 'משוגעת' בעיני המסתכל.
זה לא שאנחנו לא צריכות להתמודד. אנחנו פשוט בוחרות להתעלם מהם.
(יותר נכון, מפתחות שמיעה וראייה סלקטיביות

).

<מדברת רק בשמי ובשם התולעים שלי>

אנחנו פשוט בוחרות להתעלם מהם.
או לבחור את המסתכל...

"תמיד יהיו כאלה שידעו יותר ממך
שיעשו הכל שתפקפק בעצמך
שרק מלשמוע את עצמם הם יגמרו
ס'אמם - שידברו"

[קוואמי; מומלץ]
http://www.youtube.com/watch?v=JevbnpzzsSU

...
כשזוֹזוֹ היתה תינוקת,אם הגיס המבוגר וה"מנוסה" תפס איתי שיחה והזהיר אותי שהיא לא תסכים לצאת מהמיטה שלנו אף פעם. עברו שנתיים-שלוש וראו זה פלא - הילדה ביקשה לישון במיטה משלה, בחדר משלה, ואחרי תקופת הסתגלות קצרה התחילה לישון שם לילות שלמים, בלי להתגנב למיטה שלנו ובלי להתעורר בבכי.

לא, לא נופפתי לו את זה בפרצוף, למרות הפיתוי, אבל רשמתי לעצמי עוד נקודה בזכות ההקשבה לעצמי, ולחובת ה"מומחים" בעיני עצמם.

עכשיו, כשהשני בן חצי שנה, אני מרגיש הרבה יותר ביטחון בדרך שבחרנו לנו, שנחשבת באופנית בעיני המיינסטרים ומיינסטרימית בעיני הבאופנים.
במקביל, אני חש הרבה פחות צורך להתווכח. שיסתכלו; שידברו. אולי ילמדו משהו חדש.

המושג "הפרעת אישיות" לקוח מעולם מושגים שבו יש איזשהו תקן לאישיות, וכל סטייה ממנו מעל רמה מסוימת היא "הפרעה".
(זאת תוצאה די מתבקשת של ראיית עולם מונותאיסטית, אבל זה כבר סיפור אחר).
ההשקפה הזאת מתנפצת על שרטון המציאות בכל פעם מחדש (מחכימון: שבעים פנים לתורה).
ההגדרות המונוליטיות של "שפיות" מול "הפרעה" מפספסות את כל הספקטרום של ההוויה האנושית.
הן כולאות את המגדיר בעולם של שחור-ולבן שאין כל קשר בינו ובין המציאות.
למעשה, ההגדרות הקוטביות האלה הן בעצמן הפרעה.
The Veil of Maya

"ההבחנה בין שפיות ואי-שפיות דקה יותר מחודו של תער, גמישה יותר מאנטילופה, חמקמקה יותר מהאשליה הכי הזויה; אולי היא לא קיימת בכלל, אולי היא בעצמה אשליה."
(פיליפ ק. דיק, ציטוט חופשי מהזיכרון מתוך 'ואליס')

כלומר, אין באמת מבחן חיצוני שיש לו משקל אלא אם את מניחה עליו משקל או משמעות
צפריר, האם אתה מקבל את ההנחה שיש סיטואציות בחיים (אולי זה לא קורה בחיים של כולם, אלא של חלק) שהמשפט הזה מפסיק להיות נכון? אם כן, אנחנו שם. אבל לא לשם אני חותרת.

אני לא מנסה להשליך הפרעות אישיות על כל באי האתר, בכלל לא. וגם איני עוסקת בלשפוט אחרים ובחירותיהם- אינני רואה בכל מי ששולח את ילדו לבית ספר הורה רע וכל אם שלא מניקה היא מפלצת. אולי זה לרועץ לי, אבל אני עוד בדלת אמותי- באיך משפיעה השקפתי ה'באופנית' בענייני גידול ילדים על נפשי, על נפש ילדי, במבחן המציאות. כאשר אין לי ברירה, ולא אני היא הבוחנת.

נהגתי להאמין תמיד שכל הורה, או אפשר ללכת לספירה אחרת - אנשי החינוך, אלה המוסדיים , כן (-: יכול להיות מורה טוב ומשמעותי אם יש סדר באמונותיו ובמשנתו החינוכית והתאמה בין מעשים לתחושה הפנימית שמובילה אליהם. על המשקל הידוע- הצבת גבולות יכולה לעבוד רק אם אתה עומד מאחוריו מתוך אמונה שלמה שהגבול נכון ומיטיב.

אולי עדיף לבחור את הבחירות ה"רגילות" ולהאמין שאתה עושה את הטוב ביותר, מאשר להאמין בבחירות לא שגרתיות, ולעמוד מול האפשרות שלא תוכל ליישם אותם, ותחיה בדיסוננס תמידי. אבל איך בדיוק נעשית הבחירה הזו, האמונה במה טוב לילד שלי? הרי אנחנו באים עם כוונות מראש, זה לא הכל הכל מהסתכלות עליהם. גם מה שאנחנו רואים מושפע ממה שאנחנו מאמינים.
(וכאן נכנסת ההגדרה החברתית להפרעת אישיות - כשאדם לידכם יתעקש שיש לכם שלוש עיניים, תגידו אין לי. הוא יגיד שוב, תשאלו את זה שעומד לידו, והוא יגיד שאין. אבל שוב יאמר לכם, יש לכם שלוש עיניים! תלכו למראה, תראו רק שתיים. והוא יאמר שוב, שלוש!
לא תחשבו שהוא קצת משוגע? )

אולי עדיף לבחור את הבחירות ה"רגילות" ולהאמין שאתה עושה את הטוב ביותר, מאשר להאמין בבחירות לא שגרתיות, ולעמוד מול האפשרות שלא תוכל ליישם אותם, ותחיה בדיסוננס תמידי.
כן, לזה קוראים ignorance is bliss

צפריר, האם אתה מקבל את ההנחה שיש סיטואציות בחיים (אולי זה לא קורה בחיים של כולם, אלא של חלק) שהמשפט הזה מפסיק להיות נכון? אם כן, אנחנו שם. אבל לא לשם אני חותרת.
אלמונית,
במובן הזה הכל נכון.
בהחלט יש מצבים שאין לה לנפש אלא להניח משקל ומשמעות על מבחנים חיצוניים, מתוך אמונותיה-תפישתה.
עם זאת, כל אלה נובעים מבפנים.
מתוך פנימיותך את משליכה החוצה את המשמעות והמשקל של אמירה חיצונית אשר מהדהדת חזרה בתוכך.
אין שום קשר בין תפישתך את הגורמים החיצוניים ודעתם או אמירתם לבין דעתם ואמונתם בפועל - שכן דעתם ואמונתם אינן רלוונטיות למה שמתחולל אצלך פנימה. אפילו אם הנך מייחלת לכך.

גם הדברים הנכתבים לך כאן, נתפשים על ידך - למיטב תפישתך ובדרך שמתבוננת ומקבלת רק מה שנכון לך לקבל.

כלומר, תפישתך היא עד כדי כך סובייקטיבית שגם אם היא נדרשת למכשירים או מדידות או אמונות באיזה גורם אובייקטיבי, הרי שהתבוננותך היא שתקבע את תוצאות המכשיר או האובייקטיבי, ותסכים לאבחנות אלה החיצוניות.

ובמובן הזה של הדהוד דברים הנאמרים מבחוץ בתוכך - אלה מראש היו בתוכך וביקשת אמירות אלה על מנת לבחון אותן מחדש - לכן אמירות אלה באו.
נתינת משקל ומשמעות לאמירות אלה אם כך הם בחירתך, העדפתך ובאחריותך.
את יכולה להסתתר מאחורי האין ברירה, שכן הדברים מסעירים אותך ומהדהדים בך.
עדיין האין ברירה היחידה היא תחושתך שעלייך לבחור, ולהעדיף - לכאן או לכאן ואין הדברים כך.
שכן את יכולה לבחור - לא לבחור - להיות, להסכים.

כאן, אם כך הנך מוזמנת לחזור פנימה, אל תוך עצמך ולהתבונן האם אמונות חיצוניות אלה עדיין תקפות אצל מי שאת היא.
אז, אם עדיין תקפות - מודה להארות אלה שלכאורה באו מבחוץ.
אם לא תקפות עוד, גם מודה לכל אלה, שכן בחינה חוזרת זו באה בעקבותיהם.

בכל מקרה מודה. שכן כל שבא אל קראתך - בא ללמדך להפיק עוד יותר טוב בחייך.

תודות.

וכך גם ההנחה המוזרה שמי שבוחר בהן הוא פחות חכם/ רגיש/ חושב ממי שבוחר דרכי חיים פחות רגילות.
שרון,
אני מנסה לקחת מדברייך, על אף הם נקראים לי בנימה קשוחה במקצת. המשפט הזה שאמרת, אני לא שותפה להנחה הזו ולא ברור לי האם השתמע מדבריי שכן. האם לא ניתן להתבונן בעצמי, להתבונן באחר ולנהל דיאלוג (גם אם פנימי אך לפעמים הוא הופך לדיאלוג מציאותי) איתו ועם מעשיו, ובלי להיות או להראות מאשים ושופט, וגם מבלי להסכים ולתמוך בתמיכה מלאה? אני לא מודדת את עצמי מול אחרים ובחירותיהם. אני מודדת את עצמי מול עצמי- איך אני מרגישה כאשר אני בוחרת בחירה אחת או אחרת. משהו עשה את האמא הזאת לשלמה עם גמילת הילד מהנקה בגיל שנה, והיא נראית שמחה ושלמה עם זה ואולי גם הילד נראה כך. משהו אחר עשה אותי ככזאת שמרגישה שלגמול את התינוק שלי בגיל שנה זה ממש אבל ממש לא טוב לו ולי. היא תעשה הישר בעיניה, ואני אעשה הישר בעיני. בגלל שהסביבה החיצונית לעיתים קרובות בסך הכל מסכימה עם הגישה שלה, התינוק שלי ואני עלולים להתקל בכל מיני בעיות ליישם את רצוננו.
והאם לסביבה החיצונית באמת יש השפעה?
אולי אחרי שאני אקרא את התשובה של צפריר עוד איזה שלוש פעמים יהיו לי עוד מחשבות בנושא. בינתיים אומר, שאני חושבת, שאם כופים על ילד בן שנה להתרחק מאמו למשכי זמן של יממה ומעלה פעמיים בשבוע או יותר, סביר להניח שיהיה קשה לשמור על הנקה באופן שמיטיב עם הצדדים.

תודה בכל אופן לכל המהגגים איתי.