שימו לב: כולן ילדו בסוף
- סטטיסטיקה על אורך ההריון של יולדות ב-לידה ללא מיילדת (Manty T)
עצות להתמודדות עם הריון בשבוע 41
שרשור עצות להעברת השבועות האחרונים של ההריון: בפורום לידה פעילה וביתית בתפוז
הכי חשוב: ליהנות!: לצאת, לשכור סרטים, מסעדות, להשתובב עם הילדים, להשתובב עם בן-הזוג... כל מה שמהנה ...!
(עצות נוספות אפשר למצוא בתוך הסיפורים)
Manty T (2005-06-20T12:25:51):
רציתי לשתף בטיפ שעבד אצל חברה שלי ...
אני מאמינה שלידה מתרחשת בדיוק בזמן, אולם האויב הכי גדול של הלידה זה הפחד מפניה וממה שמסביבה.
הצעתי:
לכתוב רשימה של כל הפחדים הלא פתורים, ודברים שמטרידים אותך לקראת הלידה ברשימה על דף, להכניס למעטפה ולכתוב עליה:
"יטופל לאחר הלידה". זהו. עכשיו אפשר להתפנות לגמרי כי כל מה שזקוק לטיפול אינו מודחק, הוא רק "בהמתנה".
טרה רוסה (2005-06-29T09:42:39):
טוב, עכשיו למשהו שהעסיק אותי בהריון העודף שלי, שעשוע להעברת הזמן.
כל פעם שבאתי לבית החולים לניטור (במקום בקופ"ח) שאלו אותי באיזה שבוע אני, ואמרתי 42, ואז היו נבהלים. "מה? איך?" 41+3 "אה...בסדר". כאילו שזה בעצם שבוע 41.
אבל, לא הבנתי את הקטע.
הריון "רגיל" נמשך 40 שבועות, נכון? אז תאריך הלידה הוא בסוף שבוע 40. ביום שאחרי התאריך זה כבר שבוע 41 אבל כותבים 40+1, נכון? (ארבעים שבועות מלאים פלוס יום). ובסוף השבוע הזה 40+6 זה הופך ל-41+1 וזה כבר שבוע 42, לא?
אמא לבת 10 חודשים (2005-08-22T14:58:51):
כל דקה נוספת בבטן זו ברכה, התינוק יוצא בשל ומפותח, לא לדאוג - הגוף והתינוק יודעים מה לעשות אין טעם לדאוג . מה שמאוד חשוב לעשות זה לנוח טוב וכמה שיותר, אח"כ כבר לא ישנים כמו שצריך.
רעיונות לזירוז טבעי ודיון על האם צריך בכלל לזרז
מור (2004-06-16T12:34:30):
היום אני אמורה ללדת (לפי התאריך המשוער) ואין שום סימן לכלום. שמעתי שיש כדורים הומואופטיים שנקראים "קאולוגל" או "קאוליגל", שנמכרים בבתי מרקחת הומואופטיים, ושאמורים לזרז את בוא הצירים.
מישהו יודע על כך משהו? מה עושים הכדורים? האם הם פועלים? מתי לוקחים אותם וכו...
עמבר (2004-06-18T11:19:19):
בבית מרקחת הום גליל בת"א הרוקחים מאוד נחמדים, מסבירים וגם לא יתנו לך משהו לא מתאים.
אפשר לסמוך עליהם
כדאי לך לנסות טיפול משולב של שיאצו\מסז' ודיקור סיני
אצלי זה פעל תוך שעתיים
רוני (2004-09-02T12:23:42):
אני בשבוע 41.1 מבקשת יעוץ לגבי זירוז טבעי , האם מישהי שמעה או יודעת משהו לגבי עלי פטל אדום???
ציירת הקומיקס (2004-10-21T16:33:52):
רוני בטח ילדה כבר... אבל לטובת הדורות הבאים: עלי פטל אדום מכינים את הרחם ללידה, אבל לא גורמים לזירוז.
וההשתפכות האישית שלי: שבוע 41+1 ועדיין שום דבר לא זז.
זו באמת תקופה לא קלה אבל אני מתנחמת בכך שסך הכל אני מרגישה ממש טוב וכנראה שגם העוברית.
אני (2005-01-22T23:34:56):
הי, גם אני הגעתי לשבוע 41, אחרי שאת 2 הקודמים ילדתי ב-38 והתכוננתי שגם הפעם...
אז משבוע 38 ניסיתי עלי פטל אדום, מרווה, רפלקסולוגיה, דיקור, שיאצו והקטן פשוט לא רצה לצאת.
אני עם צירים לא סדירים ולא נורא כואבים כבר חודש...
והיום קניתי שמן קיק, כי הם כבר יותר תכופים וגם אני וגם הקטנים שבבית ובעלי כבר ממש מחכים.
מקווה שגם אני אכתוב בעוד יומיים-3 שהכל עבר בקלות ובבריאות והצלחה, אבל אם יש המלצות למה יכול לעזור (ואיך וכמה) אשמח לשמוע...
רוקדת לאור ירח (2005-01-23T18:41:53):
והיום קניתי שמן קיק
נראה לי באופן אישי אחד הזירוזים הפחות מומלצים. הריון תקין זה עד סוף 42, אז למה לא לנסות קודם קצת זירוזים קצת פחות קשים? כמו הליכה, סקס, עיסוי פטמות, עליה וירידה של מדרגות, שיאצו, דיקור.
אם זה מנחם אותך, אני מכירה מישהי שמעבירה קורסים להכנה ללידה ודולה, שטוענת שאם יש צירים מוקדמים במשך זמן יחסית ממושך לפני הלידה, הלידה עצמה יחסית יותר קלה וקצרה. ממה שאני מכירה, שזה הרבה פחות ממנה, זה באמת תופס.
איילת השחר (2005-01-23T20:04:11):
לא ברור לי אבל ממש לא, מה הדחיפות ללדת. החזקתן 40 שבועות, אז עוד כמה ימים. כן, אני יודעת זה קצת כבד ולוחץ. גם אני הייתי שם. אבל אנחנו ממש לא צריכות ללחוץ עליהם ככה כבר לצאת. אני נולדתי לפני 38 שנים אי שם בסוף שבוע 42, במשקל 4.5 קילו. תינוקת בריאה, בשלה, רגועה. מלאך אמיתי. (טוב לפני 38 שנה...) והיה לי ברור שבני לא יוולד אחרת. הייתי אפילו די מאוכזבת שהוא נולד רק... בשבוע 41 3.600. ק"ג. אולי זה סיפורי סבתא ואולי לא, אני מאמינה בכך בכל ליבי כי תינוקות שנולדים מאוחר יחסית הם תינוקות בשלים, רגועים, מפותחים. ולראייה לכך יש לי את המלאך הפרטי שלי. ילד רגוע, מקסים, שישן מצויין, שלא סבל מעולם מגזים, צרבות, בעיות בהנקה, בקבוק, ושאר מריעין. תנו להם את הזמן שלהם לגדול אצלנו בפנים, לא תצטערנה. מבטיחה!
רוקדת לאור ירח (2005-01-24T09:57:53):
האמת היא, שאני מסכימה לגמרי עם איילת השחר. אין לי תיאוריות לגבי העניין הזה שהם יוצאים יותר רגועים, וגם לא הרשיתי לעצמי להגיד כי עוד לא הייתי שם, ויש לי עוד כמה חודשים לסחוב ושמעתי שהסוף קשה ומעצבן ואני יכולה להבין. אבל באמת, ללחוץ עליו לצאת נראה לי לא נכון באופן כללי (אלא אם כן יש איזו סיבה מאד טובה). ובטח לא עם שיטות זירוז אגרסיביות כמו שמן קיק. הילד יצא כשיהיה מוכן, וכל אחד מוכן בזמנו.
איילת (2005-01-24T21:43:04):
אמרו לי שיש קישור לאיילת השחר אז אמנע טעויות ואשאר פשוט איילת. אני שבה ומזכירה לכל "לחוצות" הלידה... לדוגמא: תינוקות פגים, מקובל לחשב את התפתחותם כאילו נולדו לאחר! האינקובטור. (האינקובטור הרי משמש אפשר להגיד כמעט כמו רחם) תינוק שנולד לדוגמה בשבוע 34 חסרים לו שישה שבועות לפחות להשלמת ההריון. וזה המון! זה יהיה פשוט לא הוגן לצפות ממנו לאותם צעדים התפתחותיים כמי שנולד כל כך הרבה זמן אחריו. ולכן על פי אותו עיקרון אני מאמינה, שכל יום שקטנצ'יק/ה נשאר/ה בבטן, הוא עוד יום להתפתחות בשקט. ושוב, לדעתי האישית זו מתנה.
טלוש (2005-03-14T18:11:44):
אני בשובע 41+1, ודי מיואשת. שתי הלידות הקודמות שלי היו שבועיים טחרי התאריך המשוער, 16 שעות בחדר לידה ועם זירוזים. הפעם, לקחתי דולה, עשיתי יוגה וטיפולים כל ההריון והכנתי את עצמי נפשית ללידה "אחרת". אבל ככל שהזמן עובר, הסבלנות פוקעת, יש לי כאבי גב, אגן ורגליים בכמויות, צרבות נוראיות וחוסר סבלנות לבנות שלי. על יחסי מין אין מה לדבר, כך שאפשר להוציא את זה מלקסיקון הזירוז שלי. מה לעשות? עיסוי פטמות? איך? עם מה? חברה אמרה לי לשתות חליטה של עלי פטל, ומחר יש לי טיפול אצל הדולה שלי. עוד רעיונות?
דרך אגב, אני עם צירים לא סדירים כבר שבועיים אם לא יותר, וגם הפקק הרירי יצא לפני שבוע וחצי.
קרוטונית מהמרק הגדול (2005-03-19T12:59:21):
חברה אמרה לי לשתות חליטה של עלי פטל
חליטת עלי פטל אדום לא מזרזת, אלא מחזקת ומאזנת את טונוס השרירים ברחם.
רוקדת לאור ירח (2005-03-19T20:50:25):
אני עם צירים לא סדירים כבר שבועיים אם לא יותר, וגם הפקק הרירי יצא לפני שבוע וחצי
דיקור, רפלקסולוגיה או שיאצו יכולים לעזור. מעבר לזה, עד כמה ששמעתי ממומחיות בעניין הזה, צרים לא סדירים שבאים והולכים לפני הלידה, דווקא מבשרים על לידה יותר קלה, ככה לפחות טוענת מישהי שהיא דולה ומדריכת הכנה ללידה. גם היציאה של הפקק הרירי מבשרת טובות, עוד כמה ימים ואת יולדת, נראה לי. בעצם, לפי התאריך, אולי כבר ילדת בינתיים.
עינת טל (2005-02-03T12:01:05):
לחברה שלי בלניאדו נתנו רק להריח את החומר של הזרוז.
נ.ב. - אותה אחת ילדה בשבוע 43.
אני בכיתי יום שלם לפני שהצירים התחילו.לא יודעת אם זה מתכון...סביר להניח שלא...
היום אני אמורה ללדת (לפי התאריך המשוער) ואין שום סימן לכלום. שמעתי שיש כדורים הומואופטיים שנקראים "קאולוגל" או "קאוליגל", שנמכרים בבתי מרקחת הומואופטיים, ושאמורים לזרז את בוא הצירים.
מישהו יודע על כך משהו? מה עושים הכדורים? האם הם פועלים? מתי לוקחים אותם וכו...
עמבר (2004-06-18T11:19:19):
בבית מרקחת הום גליל בת"א הרוקחים מאוד נחמדים, מסבירים וגם לא יתנו לך משהו לא מתאים.
אפשר לסמוך עליהם
כדאי לך לנסות טיפול משולב של שיאצו\מסז' ודיקור סיני
אצלי זה פעל תוך שעתיים
רוני (2004-09-02T12:23:42):
אני בשבוע 41.1 מבקשת יעוץ לגבי זירוז טבעי , האם מישהי שמעה או יודעת משהו לגבי עלי פטל אדום???
ציירת הקומיקס (2004-10-21T16:33:52):
רוני בטח ילדה כבר... אבל לטובת הדורות הבאים: עלי פטל אדום מכינים את הרחם ללידה, אבל לא גורמים לזירוז.
וההשתפכות האישית שלי: שבוע 41+1 ועדיין שום דבר לא זז.
זו באמת תקופה לא קלה אבל אני מתנחמת בכך שסך הכל אני מרגישה ממש טוב וכנראה שגם העוברית.
אני (2005-01-22T23:34:56):
הי, גם אני הגעתי לשבוע 41, אחרי שאת 2 הקודמים ילדתי ב-38 והתכוננתי שגם הפעם...
אז משבוע 38 ניסיתי עלי פטל אדום, מרווה, רפלקסולוגיה, דיקור, שיאצו והקטן פשוט לא רצה לצאת.
אני עם צירים לא סדירים ולא נורא כואבים כבר חודש...
והיום קניתי שמן קיק, כי הם כבר יותר תכופים וגם אני וגם הקטנים שבבית ובעלי כבר ממש מחכים.
מקווה שגם אני אכתוב בעוד יומיים-3 שהכל עבר בקלות ובבריאות והצלחה, אבל אם יש המלצות למה יכול לעזור (ואיך וכמה) אשמח לשמוע...
רוקדת לאור ירח (2005-01-23T18:41:53):
והיום קניתי שמן קיק
נראה לי באופן אישי אחד הזירוזים הפחות מומלצים. הריון תקין זה עד סוף 42, אז למה לא לנסות קודם קצת זירוזים קצת פחות קשים? כמו הליכה, סקס, עיסוי פטמות, עליה וירידה של מדרגות, שיאצו, דיקור.
אם זה מנחם אותך, אני מכירה מישהי שמעבירה קורסים להכנה ללידה ודולה, שטוענת שאם יש צירים מוקדמים במשך זמן יחסית ממושך לפני הלידה, הלידה עצמה יחסית יותר קלה וקצרה. ממה שאני מכירה, שזה הרבה פחות ממנה, זה באמת תופס.
איילת השחר (2005-01-23T20:04:11):
לא ברור לי אבל ממש לא, מה הדחיפות ללדת. החזקתן 40 שבועות, אז עוד כמה ימים. כן, אני יודעת זה קצת כבד ולוחץ. גם אני הייתי שם. אבל אנחנו ממש לא צריכות ללחוץ עליהם ככה כבר לצאת. אני נולדתי לפני 38 שנים אי שם בסוף שבוע 42, במשקל 4.5 קילו. תינוקת בריאה, בשלה, רגועה. מלאך אמיתי. (טוב לפני 38 שנה...) והיה לי ברור שבני לא יוולד אחרת. הייתי אפילו די מאוכזבת שהוא נולד רק... בשבוע 41 3.600. ק"ג. אולי זה סיפורי סבתא ואולי לא, אני מאמינה בכך בכל ליבי כי תינוקות שנולדים מאוחר יחסית הם תינוקות בשלים, רגועים, מפותחים. ולראייה לכך יש לי את המלאך הפרטי שלי. ילד רגוע, מקסים, שישן מצויין, שלא סבל מעולם מגזים, צרבות, בעיות בהנקה, בקבוק, ושאר מריעין. תנו להם את הזמן שלהם לגדול אצלנו בפנים, לא תצטערנה. מבטיחה!
רוקדת לאור ירח (2005-01-24T09:57:53):
האמת היא, שאני מסכימה לגמרי עם איילת השחר. אין לי תיאוריות לגבי העניין הזה שהם יוצאים יותר רגועים, וגם לא הרשיתי לעצמי להגיד כי עוד לא הייתי שם, ויש לי עוד כמה חודשים לסחוב ושמעתי שהסוף קשה ומעצבן ואני יכולה להבין. אבל באמת, ללחוץ עליו לצאת נראה לי לא נכון באופן כללי (אלא אם כן יש איזו סיבה מאד טובה). ובטח לא עם שיטות זירוז אגרסיביות כמו שמן קיק. הילד יצא כשיהיה מוכן, וכל אחד מוכן בזמנו.
איילת (2005-01-24T21:43:04):
אמרו לי שיש קישור לאיילת השחר אז אמנע טעויות ואשאר פשוט איילת. אני שבה ומזכירה לכל "לחוצות" הלידה... לדוגמא: תינוקות פגים, מקובל לחשב את התפתחותם כאילו נולדו לאחר! האינקובטור. (האינקובטור הרי משמש אפשר להגיד כמעט כמו רחם) תינוק שנולד לדוגמה בשבוע 34 חסרים לו שישה שבועות לפחות להשלמת ההריון. וזה המון! זה יהיה פשוט לא הוגן לצפות ממנו לאותם צעדים התפתחותיים כמי שנולד כל כך הרבה זמן אחריו. ולכן על פי אותו עיקרון אני מאמינה, שכל יום שקטנצ'יק/ה נשאר/ה בבטן, הוא עוד יום להתפתחות בשקט. ושוב, לדעתי האישית זו מתנה.
טלוש (2005-03-14T18:11:44):
אני בשובע 41+1, ודי מיואשת. שתי הלידות הקודמות שלי היו שבועיים טחרי התאריך המשוער, 16 שעות בחדר לידה ועם זירוזים. הפעם, לקחתי דולה, עשיתי יוגה וטיפולים כל ההריון והכנתי את עצמי נפשית ללידה "אחרת". אבל ככל שהזמן עובר, הסבלנות פוקעת, יש לי כאבי גב, אגן ורגליים בכמויות, צרבות נוראיות וחוסר סבלנות לבנות שלי. על יחסי מין אין מה לדבר, כך שאפשר להוציא את זה מלקסיקון הזירוז שלי. מה לעשות? עיסוי פטמות? איך? עם מה? חברה אמרה לי לשתות חליטה של עלי פטל, ומחר יש לי טיפול אצל הדולה שלי. עוד רעיונות?
דרך אגב, אני עם צירים לא סדירים כבר שבועיים אם לא יותר, וגם הפקק הרירי יצא לפני שבוע וחצי.
קרוטונית מהמרק הגדול (2005-03-19T12:59:21):
חברה אמרה לי לשתות חליטה של עלי פטל
חליטת עלי פטל אדום לא מזרזת, אלא מחזקת ומאזנת את טונוס השרירים ברחם.
רוקדת לאור ירח (2005-03-19T20:50:25):
אני עם צירים לא סדירים כבר שבועיים אם לא יותר, וגם הפקק הרירי יצא לפני שבוע וחצי
דיקור, רפלקסולוגיה או שיאצו יכולים לעזור. מעבר לזה, עד כמה ששמעתי ממומחיות בעניין הזה, צרים לא סדירים שבאים והולכים לפני הלידה, דווקא מבשרים על לידה יותר קלה, ככה לפחות טוענת מישהי שהיא דולה ומדריכת הכנה ללידה. גם היציאה של הפקק הרירי מבשרת טובות, עוד כמה ימים ואת יולדת, נראה לי. בעצם, לפי התאריך, אולי כבר ילדת בינתיים.
עינת טל (2005-02-03T12:01:05):
לחברה שלי בלניאדו נתנו רק להריח את החומר של הזרוז.
נ.ב. - אותה אחת ילדה בשבוע 43.
אני בכיתי יום שלם לפני שהצירים התחילו.לא יודעת אם זה מתכון...סביר להניח שלא...
מנג בין בשבוע 41, פעם ראשונה
מנג בין (2003-05-12T23:27:00):
אני נמצאת בסוף שבוע 41 ואני ממש לא יודעת מה לעשות !
הצילו !
ממחר אני מתחילה להיות תחת מעקב של חדר לידה ואני מפחדת שבסוף זה יגמר בניתוח קיסרי.
האם מישהי פה חוותה מצב דומה?
מה עדיף, זירוז או ניתוח קיסרי?
האם יש דרך שבה ניתן לזרז את הצירים באופן טבעי?
הרעיון שאני צריכה להיות מחר בחדר לידה למוניטור מעורר בי פחד עצום, בעיקר הפחד שיחליטו לאשפז אותי ואז מה יהיה עם הילדה שלי בבית?
חוצמזה, אני מרגישה שאיבדתי שליטה על הלידה, על עצמי, כמעט בעצם על כל דבר.
העובר נמצא במצג ראש, יש לי קצת צירים, הפקק הרירי יצא קצת אתמול -
אז מה קורה פה?
יעל כ (2003-05-12T23:31:00):
האם יש דרך שבה ניתן לזרז את הצירים באופן טבעי?
קראתי בספר "טבעי ללדת" שאפשר על ידי יחסי מין, לא כאשר יש פתיחה... את יכולה לשאול את הרופא שלך אם זה נכון ורלוונטי לשבוע 41. בהצלחה.
אביב חדש (2003-05-13T01:58:00):
רגע רגע, למה הצילו? להירגע קודם כל.
אז נכון שהגיע שבוע 41, ונכון שמעכשיו את במעקב חדר לידה אבל הכל בידיים שלך. גם אם אומרים לך שעכשיו את צריכה להתאשפז, זכותך לדעת למה בדיוק, ומה הם רוצים. זכותך על גופך, זכותך לדעת בדיוק מה קורה כאן. את לא מאבדת כלום. הכל בידיים שלך.
תיכנסי לפורום של "אומנות הלידה" www.leida.co.il ותקראי כל מה שקשור שם לזירוז לידה, צירים וכו'.
ואולי בכלל תלדי הלילה...
מיכל בונשטיין מיילדת (2003-05-13T02:00:00):
מנג בין חמודה, הרגעי, נשמי עמוק , את מדאיגה את התינוק/ת שלך. הכל בסדר.לכי לחדר לידה כדי לראות שהתינוק בסדר. ותהני מזה שהתינוק שלך בסדר!! ולנשום עמוק ולאט שוב. . נשמע לי שאת נכנסת ללידה, תני לדברים לזרום בקצב שלהם. אם אין סיבה רפואית ממשית אל תתאשפזי . בבית תקשיבי לתנועות של התינוק, תמיד את יכולה לחזור לבדיקות . כשאת בבית חולים, תחייכי ותשאלי בנחת את כל מה שאת צריכה לדעת. למעשה אי אפשר להכריח אותך לשום דבר. בהצלחה ללידה בריאה וטובה.
פלונית (2003-05-13T02:56:00):
יש מיצוי צמחי בשם סוודיש ביטר שעשוי להועיל לזרוז לידה
יולי פעלולי (2003-05-13T03:15:00):
ישנם כמה נקודות ליד הקרסול שלנו ובכף הרגל שלחץ עליהם עשוי לזרז את הלידה, לצערי אני לא כל-כך זוכרת כיוונים וכמה שניות ללחוץ, צריך לשאול מישהו שמתמצא ברפלקסולוגיה ורפואה סינית. בכל אופן לפי הסימפטומים נראה שאוטוטו תתחילי ללדת! העיקר בלי לחץ!
עדי יותם (2003-05-13T07:45:00):
ישנם כמה נקודות ליד הקרסול שלנו ובכף הרגל שלחץ עליהם עשוי לזרז את הלידה, לצערי אני לא כל-כך זוכרת כיוונים וכמה שניות ללחוץ, צריך לשאול מישהו שמתמצא ברפלקסולוגיה ורפואה סינית.
זו שיטה טובה לזירוז, אבל רק כשיש פתיחה.
מנג בין (2003-05-13T08:32:00):
בוקר טוב !
...אני כאן, סימן שעדיין לא ילדתי...
"זירוז טבעי" - אנחנו מכירים את השיטה וכמובן מיישמים אותה.
מה זה אומר - "סיבה רפואית ממשית" ? (מבחינת אישפוז).
האם כשאישה מגיעה לשבוע 42 (התחלתי היום ) הרופאים לא מזדרזים "לסגור עניין"?
הרופא שלי אמר לי שיש לי פתיחה שלא מספיקה ללידה ואתמול הוא אמר שהעובר עוד לא מוכן ללידה.
אני מקווה ורוצה להיות נינוחה ואסרטיבית בחדר לידה - תשלחו לי אנרגיות חיוביות !!
אגב, והיה ומציעים לי זירוז - האם זה כדאי? או שמא כל הכימיקליים האלה מגיעים גם לעובר?
נועה ברקת (2003-05-13T09:02:00):
בוקר טוב גם לך
אני ילדתי את שניים מילדי באמצע שבוע 42, 10 ימים לאחר התאריך הצפוי. שתי הלידות התחילו להן בדרך הטבע, בלי מאמצים מיוחדים.
המאמץ היחידי שאני יכולה לדווח עליו היה פנימי - כל בוקר להתעורר ולהבין שהנה הגיע עוד יום שבו לא ילדתי (דיכאון) ואחר כך להמשיך לשאת את היום והבטן בסבלנות ובצודה. לא קל לי לחכות, אני חושבת שזה קשה לרובנו, להתמודד עם העובדה שכל מה שיש לי לעשות הוא לא לעשות - להיות, אז התאמצתי מאד פשוט להכיל את כל הרגשות שהיו לי, לדעת שהתינוקות שלי יצאו בסוף, בזמן הנכון ושזה לא תלוי בי.
זאת הרגשה מאד מיוחדת כשהלידה מתחילה בסוף.
וזירוז - זה לא עניין פשוט בכלל. צריכה להיות לזה ממש סיבה טובה כמו עובר במצוקה או הזדקנות שלייה שזה לא עניין פשוט כל כך לקבוע. אבל את ממש לא שם עוד וגם אם תהיה אבחנה למשל של מיעוט מי שפיר, זה עניין שכדאי לבדוק אחרי כמה שעות שוב, כשאת שותה הרבה.
בכל מקרה, תשחררי את המתח. תרפי וגם אל תעבדי כל כך קשה לזרז בינתיים. התינוק שלך רוצה להיוולד בזמן מסוים וכל עוד הוא רמגיש טוב צריך לכבד את הקצב שלו.
>וזו גם התאמנות טובה לאחר כך<
אם פי 3 (2003-05-13T09:10:00):
אם את לא מעוניינת בזירוז, ולוחצים עלייך, את יכולה להסביר שאת לא בטוחה בתאריכים ויכול להיות שבכלל טעית ואת רק בשבוע 40 (נניח) - במרבית המקרים זה גם נכון. באחרים, פשוט ההריון לוקח קצת יותר זמן. איך אמרה פעם מישהי: אנחנו לא שקיות חלב עם תאריך תפוגה. כל תינוק והזמן שלו. חשוב לשים לב למצוקת עובר - לספור תנועות וכד', חשוב לשתות ולנוח (כמה שאפשר במצב לוויתני), אבל גם לתת לעצמך ולעובר שלך את הזמן, כל עוד אין סימנים למצוקה עוברית או אמהית (מלבד הרצון ללדת כבר (-; ).
כדאיות זירוז - תלוי בהשוואה למה. אם את מעיזה לקחת על עצמך את האחריות ולסמוך על הגוף שלך שימשיך לעשות את עבודתו כראוי, כפי שעשה כבר 41 שבועות - עדיף לא לזרז. יש לזירוז לא מעט בעיות שנובעות מכך שאת כופה על הגוף שלך משהו שהוא עוד לא בשל אליו.
אם את (והרופאים, אבל קודם כל את) מחליטים שצריך לידה, עדיף להתחיל בזירוז (יש גם כמה שיטות טבעיות: צמחים, רפואה סינית וכד') ולא ישר בניתוח. אם הגוף שלך כבר כמעט מוכן, הזירוז יצליח ולא תצטרכי ניתוח.
בהצלחה ולידה טובה!
מנג בין (2003-05-13T16:20:00):
תודה ! תודה !
אני ממש מרגישה יותר טוב !
הלחץ שלי הולך ומתפוגג וכייף לקבל תמיכה ועידוד בשעות כאלו !
נועה, הצדק איתך - להתעורר כל בוקר ולראות שעדיין לא ילדתי באמת מסוגל לדכא את כל המערכות.
לכן החלטתי שזהו זה, אני לא מכניסה את עצמי למצב הזה, לא נותנת לסביבה להוריד לי את המורל (אתם בטח מתארים לעצמכם כמה אנשים שואלים אותי ביום - מה, את עוד לא ילדת?..) וביחד עם קצת "רסקיו" וחיוך על הפנים - ננצח את כולם !
מחר בבוקר אני צריכה להתייצב בחדר לידה, אני אקח איתי קילו של סבלנות והמון אנרגיות חיוביות ואשתדל שאף אחד לא יוריד לי את המורל !
ענת גביש (2003-05-13T16:40:00):
בהצלחה מנג בין ! אנחנו איתך{@
זירוז זה ממש לא סוף העולם אם מחליטים שצריך. לי ירדו המים וחיכיתי בלי צירים שלושה ימים, ואז זהו, הסכמתי לעשות זירוז. שניה מיד אמשיך
אממ''פ (2003-05-13T16:51:00):
חברה שלי ילדה את הבן שלה בשבוע 46.
יעל כ (2003-05-13T17:21:00):
רק קפצתי לדף לשאול איך את מרגישה, ולאמר שתהני ממנו/ה גם כשהוא/היא בפנים...תחשבי איזה יופי שאת מגוננת עליו עוד קצת מבפנים.
נועה ברקת (2003-05-13T17:22:00):
אני התייצבתי כל יומיים בחדר לידה בחודש התשיעי. אולטרסאונד, לחץ דם ועוד כמה בדיקות קטנות.
בשום אופן לא נתתי לזה להלחיץ אותי. להפך, הכרתי לעומק את האחות הגרוזינית בעלת השם המוזר, התיידדתי עם מיטת בית החולים (סך הכל לפני זה ילדתי בבית) ובעיקר קלטתי את הראש שלהם - לא בטוחים בכלל בכלום, מגיבים לפי רמת הלחץ שלי ועוזבים אותי כשאני רגועה.
אז, זה שאת מחר בחדר לידה, ממש לא אומר כלום, עדיף היה שאפילו לא תלכי, אבל אם כן, תתייחסי לזה כאל הזדמנות לסיור עומק בחדר הלידה ולא מעבר לכך. אל תשדרי לחץ, את תלדי בזמן הנכון.
מאיה (2003-05-13T22:43:00):
תתעודדי .בהחלט יכולה להיות טעות בחישוב גיל ההריון- הרי הרופאים סופרים מהווסת האחרונה ולא מהביוץ. אני ילדתי בשבוע 43 +5 ימים בלידה שהיתה חוויה אדירה .חשוב לספור תנועות עובר 2-3 פעמים ביום ולחפש בי"ח עם צוות שמקשיב לרצון שלך( לחכות לזמן שהעובר יתחיל את התהליך.)לכל אלה שחסרי סבלנות אל תקשיבי, מה שחשוב וקובע זו הסבלנות שלך והרצון שלך
ענת גביש (2003-05-13T23:38:00):
המשך מקודם: אז הסכמתי לזירוז כי הייתי בירידת מים שלושה ימים. פחדתי מאד שהצירים הלא טבעיים יתחילו בבת אחת, אבל לא כך היה כי המינון כפי הנראה היה נכון. הצירים היו הדרגתיים, איפשרו לנו להתארגן ולהתרגל ולקבל את מה שבא אחר כך מוכנים. אם אני לא טועה התחילו צירים "אמיתיים" בעקבות הזירוז שהופסק, ואחר כך קצת דעכו, אז הוחזר, לא ממש זוכרת אבל מה שבעיקר פחדתי ממנו זה שלא אוכל להיות חופשייה בגלל שבזירוז בד"כ עושים מוניטור רציף, בשכיבה.
אבל איפשרו לי לעשות את המוניטור בישיבה, והוא גם לא היה רציף כי המיילדת (רוזי המדהימה מפורייה) הבינה עניין ולא נידנדה. לקראת הסוף לא היה מוניטור בכלל. חשוב שתנסי להתעקש על זה שיניחו לך להמשיך לזוז, ולא לשכב, למרות הזירוז.
בעל של מנג בין (2003-05-14T13:16:00):
קודם-כל, סליחה על העברית שלי.... אני מאוד סמח להודיא לכם שמנג בין ילדה ב-6:55 הבוקר. היא מוסרת המון תודות לכלכם.
ענת שן לוי (2003-05-14T13:23:00):
מנג, מחקירה בספרי הריון ולידה הבנתי שהריון נורמאלי נמשך 40-42 שבועות. אין שום סיבה להכנס ללחץ לפני סוף שבוע 42 (למרות חוסר הנוחות הידועה...) ביחוד אם אם את במעקב ואין לך לחץ דם גבוה או בעיות אחרות.
מאחלת לך נשימה עמוקה ולידה נפלאה.
עדי יותם (2003-05-14T21:36:00):
מנג בין כתבה, ב-13.5:
מחר בבוקר אני צריכה להתייצב בחדר לידה
ובעלה, ב-14.5
שמנג בין ילדה ב-6:55 הבוקר
התייצבת מוקדם, מה? (-;
מזל טוב!
עדי רן (2003-05-14T22:18:00):
מזל טוב מנג בין וכל המשפחה! כולם בריאים?
אם פי 3 (2003-05-14T23:02:00):
מזל טוב!
יונת שרון (2003-05-14T23:54:00):
מזל טוב! מאחלת לכם הרבה הנאה זה מזה!
תבשיל קדרה (2003-05-15T07:20:00):
מזל טוב!
ואפילו - בלי התלבטויות על זירוזים... (-:
בשמת א (2003-05-15T09:17:00):
מזל טוב! איזה יופי!
בעל של מנג בין (2003-05-15T14:21:00):
מנג בין מוסרת "תודה רבה" (גם אני!) על כל הברכות.
היא תכתוב משהו כאן כשהיא תחזור.
ענת גביש (2003-05-15T15:11:00):
איזה יופי ! מזל טוב, מחכים לשמוע את הסיפור.
אביב חדש (2003-05-15T15:25:00):
מזל טוב!
יעל כ (2003-05-15T20:25:00):
מזל טוב. נו - היה שווה לחכות?
אנהאטה (2003-05-15T20:54:00):
מזל טוב!
נשמתי לרווחה!
מאחלת לך אימהות טובה והנקה בהנאה!
מנג בין (2003-05-19T13:20:00):
היי לכולם !
אני עדיין בשוק שילדתי כמעט יום אחרי שפתחתי את הדף הזה....
אני רוצה לתת לכולכם חיבוק גדול והרבה תודות על התמיכה, העידוד וההרגשה הטובה שנתתם לי !
הלידה היתה מדהימה ובדיוק כמו שרציתי שתהיה.
אני מבטיחה לספר את סיפור הלידה בקרוב.
הכי חשוב, שכחתי להגיד שנולד לנו בן (אח לילדתנו המתוקה) שעדיין מחכה לשם.... למישהו יש רעיון?
ההצעות לשמות נמחקו.
דפים עם רעיונות לשמות:
בחירת שם
תינוק חדש מחפש שם
תינוק חדש במשפחה מחפש שם
אני נמצאת בסוף שבוע 41 ואני ממש לא יודעת מה לעשות !
הצילו !
ממחר אני מתחילה להיות תחת מעקב של חדר לידה ואני מפחדת שבסוף זה יגמר בניתוח קיסרי.
האם מישהי פה חוותה מצב דומה?
מה עדיף, זירוז או ניתוח קיסרי?
האם יש דרך שבה ניתן לזרז את הצירים באופן טבעי?
הרעיון שאני צריכה להיות מחר בחדר לידה למוניטור מעורר בי פחד עצום, בעיקר הפחד שיחליטו לאשפז אותי ואז מה יהיה עם הילדה שלי בבית?
חוצמזה, אני מרגישה שאיבדתי שליטה על הלידה, על עצמי, כמעט בעצם על כל דבר.
העובר נמצא במצג ראש, יש לי קצת צירים, הפקק הרירי יצא קצת אתמול -
אז מה קורה פה?
יעל כ (2003-05-12T23:31:00):
האם יש דרך שבה ניתן לזרז את הצירים באופן טבעי?
קראתי בספר "טבעי ללדת" שאפשר על ידי יחסי מין, לא כאשר יש פתיחה... את יכולה לשאול את הרופא שלך אם זה נכון ורלוונטי לשבוע 41. בהצלחה.
אביב חדש (2003-05-13T01:58:00):
רגע רגע, למה הצילו? להירגע קודם כל.
אז נכון שהגיע שבוע 41, ונכון שמעכשיו את במעקב חדר לידה אבל הכל בידיים שלך. גם אם אומרים לך שעכשיו את צריכה להתאשפז, זכותך לדעת למה בדיוק, ומה הם רוצים. זכותך על גופך, זכותך לדעת בדיוק מה קורה כאן. את לא מאבדת כלום. הכל בידיים שלך.
תיכנסי לפורום של "אומנות הלידה" www.leida.co.il ותקראי כל מה שקשור שם לזירוז לידה, צירים וכו'.
ואולי בכלל תלדי הלילה...
מיכל בונשטיין מיילדת (2003-05-13T02:00:00):
מנג בין חמודה, הרגעי, נשמי עמוק , את מדאיגה את התינוק/ת שלך. הכל בסדר.לכי לחדר לידה כדי לראות שהתינוק בסדר. ותהני מזה שהתינוק שלך בסדר!! ולנשום עמוק ולאט שוב. . נשמע לי שאת נכנסת ללידה, תני לדברים לזרום בקצב שלהם. אם אין סיבה רפואית ממשית אל תתאשפזי . בבית תקשיבי לתנועות של התינוק, תמיד את יכולה לחזור לבדיקות . כשאת בבית חולים, תחייכי ותשאלי בנחת את כל מה שאת צריכה לדעת. למעשה אי אפשר להכריח אותך לשום דבר. בהצלחה ללידה בריאה וטובה.
פלונית (2003-05-13T02:56:00):
יש מיצוי צמחי בשם סוודיש ביטר שעשוי להועיל לזרוז לידה
יולי פעלולי (2003-05-13T03:15:00):
ישנם כמה נקודות ליד הקרסול שלנו ובכף הרגל שלחץ עליהם עשוי לזרז את הלידה, לצערי אני לא כל-כך זוכרת כיוונים וכמה שניות ללחוץ, צריך לשאול מישהו שמתמצא ברפלקסולוגיה ורפואה סינית. בכל אופן לפי הסימפטומים נראה שאוטוטו תתחילי ללדת! העיקר בלי לחץ!
עדי יותם (2003-05-13T07:45:00):
ישנם כמה נקודות ליד הקרסול שלנו ובכף הרגל שלחץ עליהם עשוי לזרז את הלידה, לצערי אני לא כל-כך זוכרת כיוונים וכמה שניות ללחוץ, צריך לשאול מישהו שמתמצא ברפלקסולוגיה ורפואה סינית.
זו שיטה טובה לזירוז, אבל רק כשיש פתיחה.
מנג בין (2003-05-13T08:32:00):
בוקר טוב !
...אני כאן, סימן שעדיין לא ילדתי...
"זירוז טבעי" - אנחנו מכירים את השיטה וכמובן מיישמים אותה.
מה זה אומר - "סיבה רפואית ממשית" ? (מבחינת אישפוז).
האם כשאישה מגיעה לשבוע 42 (התחלתי היום ) הרופאים לא מזדרזים "לסגור עניין"?
הרופא שלי אמר לי שיש לי פתיחה שלא מספיקה ללידה ואתמול הוא אמר שהעובר עוד לא מוכן ללידה.
אני מקווה ורוצה להיות נינוחה ואסרטיבית בחדר לידה - תשלחו לי אנרגיות חיוביות !!
אגב, והיה ומציעים לי זירוז - האם זה כדאי? או שמא כל הכימיקליים האלה מגיעים גם לעובר?
נועה ברקת (2003-05-13T09:02:00):
בוקר טוב גם לך
אני ילדתי את שניים מילדי באמצע שבוע 42, 10 ימים לאחר התאריך הצפוי. שתי הלידות התחילו להן בדרך הטבע, בלי מאמצים מיוחדים.
המאמץ היחידי שאני יכולה לדווח עליו היה פנימי - כל בוקר להתעורר ולהבין שהנה הגיע עוד יום שבו לא ילדתי (דיכאון) ואחר כך להמשיך לשאת את היום והבטן בסבלנות ובצודה. לא קל לי לחכות, אני חושבת שזה קשה לרובנו, להתמודד עם העובדה שכל מה שיש לי לעשות הוא לא לעשות - להיות, אז התאמצתי מאד פשוט להכיל את כל הרגשות שהיו לי, לדעת שהתינוקות שלי יצאו בסוף, בזמן הנכון ושזה לא תלוי בי.
זאת הרגשה מאד מיוחדת כשהלידה מתחילה בסוף.
וזירוז - זה לא עניין פשוט בכלל. צריכה להיות לזה ממש סיבה טובה כמו עובר במצוקה או הזדקנות שלייה שזה לא עניין פשוט כל כך לקבוע. אבל את ממש לא שם עוד וגם אם תהיה אבחנה למשל של מיעוט מי שפיר, זה עניין שכדאי לבדוק אחרי כמה שעות שוב, כשאת שותה הרבה.
בכל מקרה, תשחררי את המתח. תרפי וגם אל תעבדי כל כך קשה לזרז בינתיים. התינוק שלך רוצה להיוולד בזמן מסוים וכל עוד הוא רמגיש טוב צריך לכבד את הקצב שלו.
>וזו גם התאמנות טובה לאחר כך<
אם פי 3 (2003-05-13T09:10:00):
אם את לא מעוניינת בזירוז, ולוחצים עלייך, את יכולה להסביר שאת לא בטוחה בתאריכים ויכול להיות שבכלל טעית ואת רק בשבוע 40 (נניח) - במרבית המקרים זה גם נכון. באחרים, פשוט ההריון לוקח קצת יותר זמן. איך אמרה פעם מישהי: אנחנו לא שקיות חלב עם תאריך תפוגה. כל תינוק והזמן שלו. חשוב לשים לב למצוקת עובר - לספור תנועות וכד', חשוב לשתות ולנוח (כמה שאפשר במצב לוויתני), אבל גם לתת לעצמך ולעובר שלך את הזמן, כל עוד אין סימנים למצוקה עוברית או אמהית (מלבד הרצון ללדת כבר (-; ).
כדאיות זירוז - תלוי בהשוואה למה. אם את מעיזה לקחת על עצמך את האחריות ולסמוך על הגוף שלך שימשיך לעשות את עבודתו כראוי, כפי שעשה כבר 41 שבועות - עדיף לא לזרז. יש לזירוז לא מעט בעיות שנובעות מכך שאת כופה על הגוף שלך משהו שהוא עוד לא בשל אליו.
אם את (והרופאים, אבל קודם כל את) מחליטים שצריך לידה, עדיף להתחיל בזירוז (יש גם כמה שיטות טבעיות: צמחים, רפואה סינית וכד') ולא ישר בניתוח. אם הגוף שלך כבר כמעט מוכן, הזירוז יצליח ולא תצטרכי ניתוח.
בהצלחה ולידה טובה!
מנג בין (2003-05-13T16:20:00):
תודה ! תודה !
אני ממש מרגישה יותר טוב !
הלחץ שלי הולך ומתפוגג וכייף לקבל תמיכה ועידוד בשעות כאלו !
נועה, הצדק איתך - להתעורר כל בוקר ולראות שעדיין לא ילדתי באמת מסוגל לדכא את כל המערכות.
לכן החלטתי שזהו זה, אני לא מכניסה את עצמי למצב הזה, לא נותנת לסביבה להוריד לי את המורל (אתם בטח מתארים לעצמכם כמה אנשים שואלים אותי ביום - מה, את עוד לא ילדת?..) וביחד עם קצת "רסקיו" וחיוך על הפנים - ננצח את כולם !
מחר בבוקר אני צריכה להתייצב בחדר לידה, אני אקח איתי קילו של סבלנות והמון אנרגיות חיוביות ואשתדל שאף אחד לא יוריד לי את המורל !
ענת גביש (2003-05-13T16:40:00):
בהצלחה מנג בין ! אנחנו איתך{@
זירוז זה ממש לא סוף העולם אם מחליטים שצריך. לי ירדו המים וחיכיתי בלי צירים שלושה ימים, ואז זהו, הסכמתי לעשות זירוז. שניה מיד אמשיך
אממ''פ (2003-05-13T16:51:00):
חברה שלי ילדה את הבן שלה בשבוע 46.
יעל כ (2003-05-13T17:21:00):
רק קפצתי לדף לשאול איך את מרגישה, ולאמר שתהני ממנו/ה גם כשהוא/היא בפנים...תחשבי איזה יופי שאת מגוננת עליו עוד קצת מבפנים.
נועה ברקת (2003-05-13T17:22:00):
אני התייצבתי כל יומיים בחדר לידה בחודש התשיעי. אולטרסאונד, לחץ דם ועוד כמה בדיקות קטנות.
בשום אופן לא נתתי לזה להלחיץ אותי. להפך, הכרתי לעומק את האחות הגרוזינית בעלת השם המוזר, התיידדתי עם מיטת בית החולים (סך הכל לפני זה ילדתי בבית) ובעיקר קלטתי את הראש שלהם - לא בטוחים בכלל בכלום, מגיבים לפי רמת הלחץ שלי ועוזבים אותי כשאני רגועה.
אז, זה שאת מחר בחדר לידה, ממש לא אומר כלום, עדיף היה שאפילו לא תלכי, אבל אם כן, תתייחסי לזה כאל הזדמנות לסיור עומק בחדר הלידה ולא מעבר לכך. אל תשדרי לחץ, את תלדי בזמן הנכון.
מאיה (2003-05-13T22:43:00):
תתעודדי .בהחלט יכולה להיות טעות בחישוב גיל ההריון- הרי הרופאים סופרים מהווסת האחרונה ולא מהביוץ. אני ילדתי בשבוע 43 +5 ימים בלידה שהיתה חוויה אדירה .חשוב לספור תנועות עובר 2-3 פעמים ביום ולחפש בי"ח עם צוות שמקשיב לרצון שלך( לחכות לזמן שהעובר יתחיל את התהליך.)לכל אלה שחסרי סבלנות אל תקשיבי, מה שחשוב וקובע זו הסבלנות שלך והרצון שלך
ענת גביש (2003-05-13T23:38:00):
המשך מקודם: אז הסכמתי לזירוז כי הייתי בירידת מים שלושה ימים. פחדתי מאד שהצירים הלא טבעיים יתחילו בבת אחת, אבל לא כך היה כי המינון כפי הנראה היה נכון. הצירים היו הדרגתיים, איפשרו לנו להתארגן ולהתרגל ולקבל את מה שבא אחר כך מוכנים. אם אני לא טועה התחילו צירים "אמיתיים" בעקבות הזירוז שהופסק, ואחר כך קצת דעכו, אז הוחזר, לא ממש זוכרת אבל מה שבעיקר פחדתי ממנו זה שלא אוכל להיות חופשייה בגלל שבזירוז בד"כ עושים מוניטור רציף, בשכיבה.
אבל איפשרו לי לעשות את המוניטור בישיבה, והוא גם לא היה רציף כי המיילדת (רוזי המדהימה מפורייה) הבינה עניין ולא נידנדה. לקראת הסוף לא היה מוניטור בכלל. חשוב שתנסי להתעקש על זה שיניחו לך להמשיך לזוז, ולא לשכב, למרות הזירוז.
בעל של מנג בין (2003-05-14T13:16:00):
קודם-כל, סליחה על העברית שלי.... אני מאוד סמח להודיא לכם שמנג בין ילדה ב-6:55 הבוקר. היא מוסרת המון תודות לכלכם.
ענת שן לוי (2003-05-14T13:23:00):
מנג, מחקירה בספרי הריון ולידה הבנתי שהריון נורמאלי נמשך 40-42 שבועות. אין שום סיבה להכנס ללחץ לפני סוף שבוע 42 (למרות חוסר הנוחות הידועה...) ביחוד אם אם את במעקב ואין לך לחץ דם גבוה או בעיות אחרות.
מאחלת לך נשימה עמוקה ולידה נפלאה.
עדי יותם (2003-05-14T21:36:00):
מנג בין כתבה, ב-13.5:
מחר בבוקר אני צריכה להתייצב בחדר לידה
ובעלה, ב-14.5
שמנג בין ילדה ב-6:55 הבוקר
התייצבת מוקדם, מה? (-;
מזל טוב!
עדי רן (2003-05-14T22:18:00):
מזל טוב מנג בין וכל המשפחה! כולם בריאים?
אם פי 3 (2003-05-14T23:02:00):
מזל טוב!
יונת שרון (2003-05-14T23:54:00):
מזל טוב! מאחלת לכם הרבה הנאה זה מזה!
תבשיל קדרה (2003-05-15T07:20:00):
מזל טוב!
ואפילו - בלי התלבטויות על זירוזים... (-:
בשמת א (2003-05-15T09:17:00):
מזל טוב! איזה יופי!
בעל של מנג בין (2003-05-15T14:21:00):
מנג בין מוסרת "תודה רבה" (גם אני!) על כל הברכות.
היא תכתוב משהו כאן כשהיא תחזור.
ענת גביש (2003-05-15T15:11:00):
איזה יופי ! מזל טוב, מחכים לשמוע את הסיפור.
אביב חדש (2003-05-15T15:25:00):
מזל טוב!
יעל כ (2003-05-15T20:25:00):
מזל טוב. נו - היה שווה לחכות?
אנהאטה (2003-05-15T20:54:00):
מזל טוב!
נשמתי לרווחה!
מאחלת לך אימהות טובה והנקה בהנאה!
מנג בין (2003-05-19T13:20:00):
היי לכולם !
אני עדיין בשוק שילדתי כמעט יום אחרי שפתחתי את הדף הזה....
אני רוצה לתת לכולכם חיבוק גדול והרבה תודות על התמיכה, העידוד וההרגשה הטובה שנתתם לי !
הלידה היתה מדהימה ובדיוק כמו שרציתי שתהיה.
אני מבטיחה לספר את סיפור הלידה בקרוב.
הכי חשוב, שכחתי להגיד שנולד לנו בן (אח לילדתנו המתוקה) שעדיין מחכה לשם.... למישהו יש רעיון?
ההצעות לשמות נמחקו.
דפים עם רעיונות לשמות:
בחירת שם
תינוק חדש מחפש שם
תינוק חדש במשפחה מחפש שם
הריון בשבוע 41 עם לחץ דם גבוה
מור (2003-09-21T20:46:00):
שלום לכולם, ייעוץ דחוף דרוש!!
חברה שלי בשבוע 41 הערב הרופא שלח אותה למיון כי לחץ הדם שלה גבוה 156/100 (יש גם עודף משקל עוד לפני ההריון) היא לא רוצה ללכת כי מפחדת שיזרזו אותה רוצה לידה טבעית, אבל מצד שני אולי יש פה סיכון ממשי ולא סתם היסטריה של איזה רופא...
מה הסכנות בלחץ דם גבוה בשלב זה? לאמא, לעובר? האם כדאי לה להתחיל בזירוזים טבעיים?
רעיונות לזירוזים טבעיים...(אני פשוט לא נזקקתי להם עד עתה אז לא כ"כ זוכרת)
למה היא צריכה לשים לב כדי לדעת שהעובר בסדר, שהיא בסדר?
היא מאד בלחץ כי לא יודעת למי לפנות ועם מי להתייעץ ....
אביב חדש (2003-09-21T21:04:00):
מור יקירה - אני שמחה שכתבת כאן. השארת לי היום הודעה, אבל בלי טלפון... בבקשה תתקשרי שוב ואם את לא תופסת אותי, תשאירי הודעה עם מספר טלפון ...
תבשיל קדרה (2003-09-21T23:12:00):
החשש בהריון עודף הוא, בד"כ, בגלל סכנה לעובר. לפי רופא, חברתך צריכה לשים לב שיש תנועות (פעמיים ביום, לפחות 5 תנועות נפרדות - לא סדרות - בחצי שעה).
החשש בלחץ דם גבוה הוא מרעלת הריון. בזה אני לא מבינה, אבל נדמה לי שזה בעיקר ענין של סכנה לאמא, ולכן מזרזים מיד.
מור (2003-09-22T00:23:00):
טוב, בינתיים היא התיעצה עם 2 מיילדות טבעיות: אחת המליצה לא לקחת סיכון עם לחץ דם גבוה ולנסות לזרז טבעי,
שניה המליצה לנוח ולהרגע קצת ואז שוב למדוד ל"ד...
בכל אופן כשמגיעים לסורוקה עם נתונים כאלה זה זירוז בליינד...
מחר בבוקר אתעדכן שוב...
אמא של יונת (2003-09-22T12:53:00):
רעלת הריון מסוכנת גם לאם וגם לעובר, והיא מתפתחת מהר. אינני יודעת אם בכל מקרה לחץ דם גבוה נגרם בגלל רעלת, אבל - האם כדאי לקחת את הסיכון?
מור (2003-09-22T22:00:00):
מה שמענין הוא שהיא החליטה לא ללכת אתמול למיון ובבית ניסתה זרוזים טבעיים (יחסי מין, עיסוי פטמות, שמן קיק) והלחץ דם היה נורמלי...
בבוקר אחרי המון התלבטויות הלכה לב"יח (בעלה מאד לחץ) ושם הל"ד גבוה...
אילנה שמש טוענת שזה מה שבי"ח עושה להמון נשים-מלחיץ...
והיא הציעה לה לבוא ללדת אצלה ושתעשה לה סטריפינג, אבל אין לה תמיכה לזה מבנזוגה...
הערב היא (חברתי) כבר מעידה שכבר יצאה הרוח מהמפרשים, שהיא כבר די מיואשת, שום צירים לא מתפתחים ולמרות שבמוניטור ואולטראסאונד הכל תקין לוחצים לזרז...
אמא של יונת, זאת בדיוק השאלה- אם זה באמת סיכון או לחץ של רופאים או איזשהו לחץ של האם שגורם לל,ד לקפוץ....
זו לידה 3 שלה והיא כ"כ רצתה שיהיה טבעי......
קראה את כל הספרים האפשריים בנושא...
תבשיל קדרה (2003-09-23T06:18:00):
ל"ד הוא רק אחד מהסימנים של רעלת הריון, ויכול להגרם מהמון סיבות שונות (כמו כשלא בהריון).
מור (2003-09-23T08:18:00):
נכון... אך האם אפשר לבדוק את הסיבה לל"ד? יש דרך לבדוק אם זה רעלת? מה אפשר לעשות להורדת הל"ד?
מור (2003-09-23T08:52:00):
יש! יש! יש! הרגע הודיעו לי... היא ילדה הלילה לבד! טבעי! לא זרוז,לא אפידורל, ועוד עם מיילדת טבעית שבמקרה היתה במשמרת (בסורוקה זה לא כ"כ ברור מאליו)
תינוק בריא במשקל 3.500
איזה מזל! איזה מזל שהיא התעקשה ועמדה על שלה! אני ממש נרגשת! כל הכבוד לה
היא לא תראה את זה אבל בכ"ז: מ ז ל ט ו ב ! ! ! את גיבורה, את ענקית...
בת ההרים (2003-09-23T18:14:00):
בטח היא ילדה עם הילרי,שמחה או ג'יזל...
מתעניינת (2003-09-23T22:00:00):
האם מישהי יודעת איך פלי מיילדת מסורוקה?
מור (2003-09-24T06:58:00):
נכון, זאת היתה הילרי והיא שיחקה אותה מהתחלה עד הסוף
תמכה בה בטלפון (למרות שלא היתה שום התקשרות מוקדמת ביניהם) ואח"כ בחדר לידה עיכבה אותה בחץ כדי ש"תתבשל" טוב לפני שהיא נכנסת לחדר לידה, לא חיברה למוניטור, הנחתה אותה בנשימות כדי להוריד את הל"ד, כיוונה אותה לתנוחות בקיצור, גדולה!!!
זה אחד מספורי הלידה המרגשים ששמעתי, כי היא (החברהשלי) כבר היתה ביאוש כשדיברתי איתה אתמול בלילה, וכבר התכוונה לותר, "להכנע" וחצי שעה אח"כ ירדו לה המים התחילו צירים והכל התהפך!
אז גם בסורוקה קורים דברים כאלה, מה אתם יודעות...
מתענינת, לא שמעתי על פלי, הילרי ראי למעלה... ושמחה יילדה חברה אחרת שלי בביתה במיתר...
מור (2003-09-24T07:00:00):
תיקון: לא חיברה לעירוי (למרות שבסורוקה זו רוטינה ולמרות שהיה לה ל"ד גבוה)
שלום לכולם, ייעוץ דחוף דרוש!!
חברה שלי בשבוע 41 הערב הרופא שלח אותה למיון כי לחץ הדם שלה גבוה 156/100 (יש גם עודף משקל עוד לפני ההריון) היא לא רוצה ללכת כי מפחדת שיזרזו אותה רוצה לידה טבעית, אבל מצד שני אולי יש פה סיכון ממשי ולא סתם היסטריה של איזה רופא...
מה הסכנות בלחץ דם גבוה בשלב זה? לאמא, לעובר? האם כדאי לה להתחיל בזירוזים טבעיים?
רעיונות לזירוזים טבעיים...(אני פשוט לא נזקקתי להם עד עתה אז לא כ"כ זוכרת)
למה היא צריכה לשים לב כדי לדעת שהעובר בסדר, שהיא בסדר?
היא מאד בלחץ כי לא יודעת למי לפנות ועם מי להתייעץ ....
אביב חדש (2003-09-21T21:04:00):
מור יקירה - אני שמחה שכתבת כאן. השארת לי היום הודעה, אבל בלי טלפון... בבקשה תתקשרי שוב ואם את לא תופסת אותי, תשאירי הודעה עם מספר טלפון ...
תבשיל קדרה (2003-09-21T23:12:00):
החשש בהריון עודף הוא, בד"כ, בגלל סכנה לעובר. לפי רופא, חברתך צריכה לשים לב שיש תנועות (פעמיים ביום, לפחות 5 תנועות נפרדות - לא סדרות - בחצי שעה).
החשש בלחץ דם גבוה הוא מרעלת הריון. בזה אני לא מבינה, אבל נדמה לי שזה בעיקר ענין של סכנה לאמא, ולכן מזרזים מיד.
מור (2003-09-22T00:23:00):
טוב, בינתיים היא התיעצה עם 2 מיילדות טבעיות: אחת המליצה לא לקחת סיכון עם לחץ דם גבוה ולנסות לזרז טבעי,
שניה המליצה לנוח ולהרגע קצת ואז שוב למדוד ל"ד...
בכל אופן כשמגיעים לסורוקה עם נתונים כאלה זה זירוז בליינד...
מחר בבוקר אתעדכן שוב...
אמא של יונת (2003-09-22T12:53:00):
רעלת הריון מסוכנת גם לאם וגם לעובר, והיא מתפתחת מהר. אינני יודעת אם בכל מקרה לחץ דם גבוה נגרם בגלל רעלת, אבל - האם כדאי לקחת את הסיכון?
מור (2003-09-22T22:00:00):
מה שמענין הוא שהיא החליטה לא ללכת אתמול למיון ובבית ניסתה זרוזים טבעיים (יחסי מין, עיסוי פטמות, שמן קיק) והלחץ דם היה נורמלי...
בבוקר אחרי המון התלבטויות הלכה לב"יח (בעלה מאד לחץ) ושם הל"ד גבוה...
אילנה שמש טוענת שזה מה שבי"ח עושה להמון נשים-מלחיץ...
והיא הציעה לה לבוא ללדת אצלה ושתעשה לה סטריפינג, אבל אין לה תמיכה לזה מבנזוגה...
הערב היא (חברתי) כבר מעידה שכבר יצאה הרוח מהמפרשים, שהיא כבר די מיואשת, שום צירים לא מתפתחים ולמרות שבמוניטור ואולטראסאונד הכל תקין לוחצים לזרז...
אמא של יונת, זאת בדיוק השאלה- אם זה באמת סיכון או לחץ של רופאים או איזשהו לחץ של האם שגורם לל,ד לקפוץ....
זו לידה 3 שלה והיא כ"כ רצתה שיהיה טבעי......
קראה את כל הספרים האפשריים בנושא...
תבשיל קדרה (2003-09-23T06:18:00):
ל"ד הוא רק אחד מהסימנים של רעלת הריון, ויכול להגרם מהמון סיבות שונות (כמו כשלא בהריון).
מור (2003-09-23T08:18:00):
נכון... אך האם אפשר לבדוק את הסיבה לל"ד? יש דרך לבדוק אם זה רעלת? מה אפשר לעשות להורדת הל"ד?
מור (2003-09-23T08:52:00):
יש! יש! יש! הרגע הודיעו לי... היא ילדה הלילה לבד! טבעי! לא זרוז,לא אפידורל, ועוד עם מיילדת טבעית שבמקרה היתה במשמרת (בסורוקה זה לא כ"כ ברור מאליו)
תינוק בריא במשקל 3.500
איזה מזל! איזה מזל שהיא התעקשה ועמדה על שלה! אני ממש נרגשת! כל הכבוד לה
היא לא תראה את זה אבל בכ"ז: מ ז ל ט ו ב ! ! ! את גיבורה, את ענקית...
בת ההרים (2003-09-23T18:14:00):
בטח היא ילדה עם הילרי,שמחה או ג'יזל...
מתעניינת (2003-09-23T22:00:00):
האם מישהי יודעת איך פלי מיילדת מסורוקה?
מור (2003-09-24T06:58:00):
נכון, זאת היתה הילרי והיא שיחקה אותה מהתחלה עד הסוף
תמכה בה בטלפון (למרות שלא היתה שום התקשרות מוקדמת ביניהם) ואח"כ בחדר לידה עיכבה אותה בחץ כדי ש"תתבשל" טוב לפני שהיא נכנסת לחדר לידה, לא חיברה למוניטור, הנחתה אותה בנשימות כדי להוריד את הל"ד, כיוונה אותה לתנוחות בקיצור, גדולה!!!
זה אחד מספורי הלידה המרגשים ששמעתי, כי היא (החברהשלי) כבר היתה ביאוש כשדיברתי איתה אתמול בלילה, וכבר התכוונה לותר, "להכנע" וחצי שעה אח"כ ירדו לה המים התחילו צירים והכל התהפך!
אז גם בסורוקה קורים דברים כאלה, מה אתם יודעות...
מתענינת, לא שמעתי על פלי, הילרי ראי למעלה... ושמחה יילדה חברה אחרת שלי בביתה במיתר...
מור (2003-09-24T07:00:00):
תיקון: לא חיברה לעירוי (למרות שבסורוקה זו רוטינה ולמרות שהיה לה ל"ד גבוה)
אסטמה ו הריון בשבוע 42
תמר_ (2004-03-19T10:57:00):
גם אני מאלו שסוחבות וסוחבות. היום אני בשבוע 41 + 5 , את הראשון המקסים שלי ילדתי באמצע ה42. אבל הפעם העיניינים מסובכים קצת יותר. אני אסמטית. בהריון הראשון היה לי התקף קשה מאוד והייתי מאושפזת בחודש ה 7 עם סטרואידים בוריד ואינהלציות, אחר כך העיניינים הסתדרו ושאר ההריון היה תקין. הפעם חטפתי התקף קשה אבל בסוף התשיעי. שוב סטרואידים דרך הוריד, הדרך היחידה לצאת ממעגל קוצר הנשימה, וסטרואידים דרך הפה. אני מחלימה אבל ממש לאט, ונורא נורא מפחדת מה יקרה בחדר הלידה, הפקק הרירי יצא לפני שבועיים ויש לי צירים כבר שבועיים וחצי. הלידה הראשונה לפני שנתיים הייתה טיבעית וקשה ואני מאוד רוצה להצליח שוב ללדת טבעי. האם יש משהי שעברה או עוברת הריון עם אסטמה והתקפים חזקים. אשמח מאוד מאוד לשמוע חוויות על הריונות מן הסוג הזה .
יונת א (2004-03-21T02:01:00):
אני סובלת מאסטמה בהריונות, אני משתדלת לזהות התקף לפני שהוא חזק, ואז:
שותה תה מתערובת צמחים לדרכי הנשימה, שקונים בבית מרקחת אופלטקה בי-ם. (מותר רק בסוף הריון)
מניחה על כסא ליד המיטה מגבת מאד רטובה. מנסיון- מאד עוזר! לי ולילדים האסמטיים.
עושה אמבטיות חמות ואח"כ עיסוי עם שמן זית.
מורידה מוצרי חלב, בננות, בוטנים, קקאו ושאר מאכלים שמקשים על אסמטים.
אני מגיל צעיר מאד בלי תרופות, ולכן גם בהתקף חזק יותר מספיק לי משאף כדי להקל. העיקר - להרגע.
בהצלחה רבה רבה, ותרגישי טוב!
לידה קלה וטבעית! לידה שניה יכולה להיות הרבה יותר קלה מהראשונה.
נשמח לשמוע איך את מחלימה!
גם אני מאלו שסוחבות וסוחבות. היום אני בשבוע 41 + 5 , את הראשון המקסים שלי ילדתי באמצע ה42. אבל הפעם העיניינים מסובכים קצת יותר. אני אסמטית. בהריון הראשון היה לי התקף קשה מאוד והייתי מאושפזת בחודש ה 7 עם סטרואידים בוריד ואינהלציות, אחר כך העיניינים הסתדרו ושאר ההריון היה תקין. הפעם חטפתי התקף קשה אבל בסוף התשיעי. שוב סטרואידים דרך הוריד, הדרך היחידה לצאת ממעגל קוצר הנשימה, וסטרואידים דרך הפה. אני מחלימה אבל ממש לאט, ונורא נורא מפחדת מה יקרה בחדר הלידה, הפקק הרירי יצא לפני שבועיים ויש לי צירים כבר שבועיים וחצי. הלידה הראשונה לפני שנתיים הייתה טיבעית וקשה ואני מאוד רוצה להצליח שוב ללדת טבעי. האם יש משהי שעברה או עוברת הריון עם אסטמה והתקפים חזקים. אשמח מאוד מאוד לשמוע חוויות על הריונות מן הסוג הזה .
יונת א (2004-03-21T02:01:00):
אני סובלת מאסטמה בהריונות, אני משתדלת לזהות התקף לפני שהוא חזק, ואז:
שותה תה מתערובת צמחים לדרכי הנשימה, שקונים בבית מרקחת אופלטקה בי-ם. (מותר רק בסוף הריון)
מניחה על כסא ליד המיטה מגבת מאד רטובה. מנסיון- מאד עוזר! לי ולילדים האסמטיים.
עושה אמבטיות חמות ואח"כ עיסוי עם שמן זית.
מורידה מוצרי חלב, בננות, בוטנים, קקאו ושאר מאכלים שמקשים על אסמטים.
אני מגיל צעיר מאד בלי תרופות, ולכן גם בהתקף חזק יותר מספיק לי משאף כדי להקל. העיקר - להרגע.
בהצלחה רבה רבה, ותרגישי טוב!
לידה קלה וטבעית! לידה שניה יכולה להיות הרבה יותר קלה מהראשונה.
נשמח לשמוע איך את מחלימה!
הסיפור של פילפילה עבר לדף פילפילה יולדת בחניה}
{+ אח שואל כיצד הוא יכול לקדם את לידתה של אישתו (ילדו ב-41+2)
אח (2005-04-05T19:52:19):
אשתי בשבוע 40 + 2, ביקרנו בבית חולים ועדיין אין פתיחה כלל וגם אין צירים (לכל היותר קצת כאבים בגב וקצת לחץ בבטן). אשמח לקבל הצעות שימושיות כיצד להתמודד עם הלחץ הנפשי כבן הזוג שלה, ז"א כיצד עלי לעזור לה, האם ראוי לזרז את הלידה בצורה טבעית? מה הכי כדאי לומר לה? אגב, אשתי בריאה בת 28 בלי בעיות בהריון ובכלל והבדיקות לא מראות על בעיות כלשהן
פילפילה (2005-04-13T21:16:13):
פינוקים -מסז' ,אוכל שהיא אוהבת, ובעיקר להרשות לה להתלונן ולקטר מתוך הבנה ואמפטיה, זה באמת לא קל,להזכיר לה שעבור התינוק כל רגע נוסף בבטן הוא מתנה,ועבורה יש עוד ימים ספורים שבהם לא תצטרך לדאוג כל הזמן לאותו יצור חסר הישע שיהיה תלוי בה לחלוטין...
אח (2005-04-15T12:47:10):
תודה, אנחנו כבר לקראת סוף 42 ועדיין אין לידה, אבל...מרגישים מצוין.
אח (2005-04-27T17:21:20):
ילדנו בשבוע 42+1 לרעייתי היו צירים ולדעתי אף סדירים, וחרף המלצת רופאים ניסתה להיכנס ללידה טבעית ורגילה. כשהתחזקו הצירים עד מאוד, ופקעו מי השפיר אך ללא התקדמות של ממש (פתיחה של 2 סנטימטר), אשתי אף הסכימה לזרז את הלידה שמא ההורמון החיצוני יכניסה למצב לידה, אולם כשגם זה לא הצליח והיו האטות בדופק העוברי, הוחלט על ביצוע ניתוח וכך היה.
רעייתי חשה מצוין וכך גם הקטנה מאיה שנולדה במשקל הקרוב ל- 4 ק"ג. אני כבר אבא כעשרה ימים ומלא שמחה על המתנה היקרה מכולם...
נשתמע, בהריו הבא...
אח
פילפילה (2005-05-11T17:44:07):
אוי לא הייתי המון זמן ,מזל טוב לכם והעיקר שכולם בריאים!
גם לי יש מאיה,חגגנו לה 13 לפני שבוע...
מנג בין ב-הריון בשבוע 41, פעם שניה
מנג בין (2005-06-18T23:47:33):
מה, שוב פעם אני פה? לא יכול להיות...
טוב, בעצם כן יכול להיות אחרת למה אני כותבת כאן?
יש לי הרבה סבלנות, יש לי שלווה, קצת חם וכבד אבל זה רק עניינים "טכניים".
קראתי מחדש את כל מה שכתבתי לפני שנתיים וכמובן את התגובות שכל-כך הרגיעו אותי - אז וגם עכשיו.
ומה שנותר לי לעשות הוא לשבת בשקט ולחכות.
אז אני מחכה.
מנג בין (2005-06-19T12:38:32):
אני עם צירים כבר שלושה שבועות...
ובשבוע האחרון הרגשתי כל ערב שאוטוטו - אני יולדת, והנה הגיע הבוקר ולא קרה כלום.
וכל יום חושבים אולי היום
בגלל זה פשוט הפסקתי לחשוב. אם זה יקרה היום - יקרה, אם לא - אז לא.
תאמיני לי, אם החום שיש באזור מגוריי אני בהחלט מבינה למה כדאי להשאר בפנים עוד קצת.
<אבל רק קצת, לא עד החורף...
>
סמדר נ (2005-06-19T14:25:49):
היי מנג בין, זו את שפתחת את הדף הזה בכלל!
מנג בין (2005-06-20T08:16:53):
וזאת בדיוק האירוניה... לא האמנתי ששוב אמצא את עצמי בדף הזה,
אבל, כנראה שזה בכלל לא חשוב מה שאני רוצה...
מחר אני מוזמנת למוניטור.
אשאו''ב (2005-06-20T09:00:53):
הי, אני מקווה שכבר ילדת(כן למרות שעוד לא עברה שעה מההודעה שלך...).
רק רציתי לשתף שבהריון הראשון ילדתי ב-41+5 וחשבתי שזה השיא... אז עכשיו ילדתי ב42+7(או בעברית שבוע 43). יש גם שבוע כזה בהריון..
>הילדים שלי לא למדו שיש 9 ירחי לידה..<.
לוטם מרווני (2005-06-20T10:18:13):
אולי עד הלילה אלד... תיקוותי.. אני עייפה כבר...-
בהריון של בכורתי, היו לי 4 שבועות כאלו. רק אחרי שנחתי כהוגן וישנתי יומיים- הלידה התקדמה.
להרפות, להפסיק לחכות, לשחרר.
בהצלחה!
מיכל (2005-06-20T11:48:01):
היי מנג בין,
אחותי ילדה גם כן בסוף שבוע 41 וכך כככתוב גם אני, גם לי וגם לה יצאו ילדים שלווים ורגועים (לפחות זה הרושם שהבת שלי נותנת, אבל היא רק בת 10 ימים) אחותי אומרת שזה בגלל שהם התבשלו מספיק זמן ברחם.
בהצלחה בלידה, שתהיה לך לידה קלה ומעצימה
מיכל
מנג בין (2005-06-20T12:18:51):
תודות לכולכן!
בהריון הראשון ילדתי יום לפני סוף 40 , בהריון השני בשבוע 41+3 (ואז פתחתי את הדף הזה...) ועכשיו -
נו טוב, נחכה ונראה...
וכמו שכתבתי הפעם אני בהחלט לא לחוצה.
זאת בעיקר הסביבה שלוחצת (כאילו שזה בשליטתי מתי אלד...) ולא מפסיקה להציק בסגנון - "מה, עוד לא ילדת?"
(ואמא שלי שלא ישנה כבר איזה שבועיים ומחכה לטלפון שלנו שתבוא לשמור על הבכורה וצוקי)
ובתי הבכורה שכל-כך מחכה... כבר אין לה סבלנות.
מנג בין (2005-06-26T08:36:15):
אני מתחילה להתאייש...
ואל תגידו לי להרגע, לאישה בתחילת 42 מותר להרגיש ככה...
היום יש לי שוב פעם מוניטור+אולטראסאונד וכמו שאני מכירה את הרופא שלי
הוא ימליץ לי לעשות סטריפינג ויאמר שאם תוך יום-יומיים אני לא יולדת עליי להגיע לחדר לידה.
והנה מתחיל שוב פעם אותו מחול-שדים, בדיוק כמו לפני שנתיים.
מנג בין (2005-06-26T09:02:28):
חשבתי על משהו -
נכון יש את המשפט את יולדת כמו שאת חיה.
אז אולי יש גם משפט את בהריון כמו שאת חיה.
ולמה אני מתכוונת?
בחיים שלי אני עושה כל דבר ברגע האחרון, המושג "זמן" הוא מאוד רחב ולא מדוייק אצלי ותמיד אמרו עליי
שאני לא מאלה ש"הולכים עם הזרם".
בקיצור, כמו שאני חיה ביום-יום ככה אני גם בהריון - 40 שבועות זה בגדר המלצה בלבד, אני אלד כשיתאים לי ולא כשיגידו לי....
<מנג בין מנסה להרים לעצמה את המורל...>
טרה רוסה (2005-06-26T11:41:47):
את עוד פעם בהריון בשבוע 41?
כי אני רואה את הודעת הפתיחה בדף הזה - זה כמו דה-ז'וו....
מנג בין (2005-06-26T18:02:09):
את עוד פעם בהריון בשבוע 41?
כן..כן..
חזרתי מהרופא ויש התקדמות קלה - פתיחה של אצבע וצוואר הרחם מחוק 70% .
הוא עשה לי סטריפינג (בחזקת "לא יועיל-לא יזיק") וכעת אני מקווה שהדברים יתחילו לזוז.
הוא הוסיף שאם עד יום ד' אני לא יולדת יהיה עליי להגיע לחדר-לידה.
ומכיוון שאני לא רוצה להגיע לשלב כזה -
אני מבקשת ממי שרק יכול לחשוב מחשבות פותחות, לשלוח אנרגיות שיעודדו התחלת לידה
ושהכל יעבור בשלום ובקלות!
תודה! @}
טרה רוסה (2005-06-26T18:12:28):
וואו! מזל טוב @} על ההריון, ובטח עוד כמה ימים גם ללידה
מחזיקה לך עשר אצבעות
גם אני ילדתי בסוף שבוע 42, אז אני מזדהה.....
אורית אוקו ערוסי (2005-06-27T14:23:27):
מנג בין, אני כאן עוקבת.
שמחה שעבר בשלום אצל הרופא.
מחזיקה לך אצבעות, ושולחת הרבה מחשבות פותחות ואור. (למרות שאנחנו כבר יודעים שהכל תלוי בעיקר בך... ).
מנג בין (2005-06-27T19:10:18):
תודה אורית! @}
הסטריפינג לא עזר...
חוץ מכמה שעות של צירים ולחץ מאוד ממוקד, כלום לא השתנה.
היום בערב תבוא חברה מיילדת לעשות עוד פעם סטריפינג.
אני ממש - אבל ממש - מיואשת.
מפתיע אותי שאני לא לחוצה כמו שהייתי בהריון הקודם.
אתמול ישבתי עם בעלי ושוחחנו על כל הפחדים, החששות והשינויים שיהיו בעקבות הלידה.
הרגשתי שאולי זה מה שמחזיק את ההריון ושלמעשה אני "עוצרת" את כל התהליך - אז שחררתי החוצה ה-כ-ל !
אחותי אמרה שהעוברית שלי רוצה הריון מיוחד. צוקי נולד 10 ימים אחרי הזמן אז היא רוצה לצאת במועד אחר,
להיות מיוחדת...
דווקא מצא חן בעיני המשפט שלה.
נועה ברקת (2005-06-27T23:12:30):
החברה שלי, דפנה, תמיד אומרת שלהריון שותפים שלושה: האמא, התינוק והקדוש ברוך הוא. את יכולה לעשות רק את החלק שלך - לקבל את מה שיש, לשמוח על מה שיש, לשחרר ציפיות ולהקשיב פנימה. כל השאר קשורים לתינוק - לזמן שאליו הוא מחכה ולקדוש ברוך הוא ולסיבות שלו.
והזמן הזה, של ההמתנה, של ההתמסרות לכוח שהוא גדול ממך ולא בשליטתך הוא מתנה יקרה. תתמתחי ונוחי בתוכו. עוד מעט הזמן יאיץ את מהלכו, הצירים יצטופפו וזה יבוא.
יונת שרון (2005-06-28T07:59:45):
את יודעת שיש הבדל באורך ההריון בין נשים שחורות ללבנות לאוריינטליות וכו'? במלים אחרות, 40 שבועות זה אולי נכון בממוצע, אבל לא ספציפית לגבי כל אשה. אולי פשוט אצלך נורמלי שההריון יהיה ארוך יותר?
מנג בין (2005-06-28T13:46:26):
אולי באמת אצלי זה ככה? מעניין שאף-פעם לא חשבתי על זה בצורה כזאת...
אתמול בערב הגיעה אליי החברה-מיילדת וניסתה לעשות סטריפינג.
היא אמרה שצוואר הרחם אחורי מדי ולכן אין לה את האפשרות לעשות זאת.
אח"כ ישבנו ודיברנו והיא אמרה שאפילו ובמידה ולא אלד עד יום ה' (סוף שבוע 42 ) ואגיע
לחדר-לידה, אחרי הבדיקות תמיד אני יכולה לסרב להתאשפז.
זה מאוד עודד אותי.
בבוקר כשקמתי יצא הפקק הרירי.
יש !!
עוד מעט הזמן יאיץ את מהלכו
אמן! אמן!
ותודה גדולה על כל התגובות - זה מעודד אותי מאוד! @}
טרה רוסה (2005-06-28T16:10:34):
עוקבת @}
(הם גם לא יכולים לתת לך זירוז נגד רצונך! אפשר להמשיך לעקוב במוניטור לראות שהכל בסדר)
מנג בין (2005-06-29T08:30:34):
הזמן הולך ואוזל...אני כבר בשבוע 41+5 . (12 יום אחרי התאריך המשוער)
קמתי בבוקר ופשוט בכיתי את כל הייאוש והאכזבה החוצה.
הם גם לא יכולים לתת לך זירוז נגד רצונך!
אני יודעת ומודעת גם לאפשרות של סירוב אישפוז.
אבל -
אני גם מכירה את עצמי. "לא יכולה על רופאים", כל האסרטיביות, הידע, הנחישות - הכל פתאום נעלם לי
כשאנחנו נפגשים "במגרש שלהם".
זכורה לי היטב הרופאה שאיימה עליי, בלידה הראשונה שלי, בהרג העוברית שלי אם אני אסרב להתאשפז.
חוץ מהתגובות שלכן רוב הסובבים אותי לא תומכים, מלחיצים, מייאשים ומעצבנים.
אני אפילו נמנעת מלדבר עם אמא שלי כי היא כל-כך לא תומכת.
מחר אני אמורה ללכת לחדר לידה...
--
_*לכן החלטתי שזהו זה, אני לא מכניסה את עצמי למצב הזה, לא נותנת לסביבה להוריד לי את המורל (אתם בטח מתארים לעצמכם כמה אנשים שואלים אותי ביום - מה, את עוד לא ילדת?..) וביחד עם קצת "רסקיו" וחיוך על הפנים - ננצח את כולם !
מחר בבוקר אני צריכה להתייצב בחדר לידה, אני אקח איתי קילו של סבלנות והמון אנרגיות חיוביות ואשתדל שאף אחד לא יוריד לי את המורל !*_
(העתקתי לי את המשפט הזה שכתבתי ב- 13.5.2003 יום לפני שצוקי נולד.)
טרה רוסה (2005-06-29T08:38:07):
תנסי למשוך מהם כל פעם עוד יום. "אני רק רוצה לחכות עד מחר" וכדומה.
לי עזר דיקור סיני ועבודה פיסית בגינה
טרה רוסה (2005-06-29T08:40:10):
בהמשך למה שיונת אמרה, זה גם קשור לאורך המחזור של האשה. הרי סופרים אוטומטית בתאריך וסת אחרונה, כאילו לכולן יש ביוץ בדיוק אותו זמן אחרי וסת, אבל זה לא נכון. יש נשים עם מחזור ארוך, ואצלן הביוץ יותר מאוחר, כלומר ההריון מתחיל יותר מאוחר ממה שסופרים. ובכלל, הספירה הרי כל כך לא מדוייקת....מנג, בהריון הבא פשוט תשקרי מההתחלה בקשר לתאריך וסת אחרונה, תוסיפי איזה שבוע
תבשיל קדרה (2005-06-29T09:11:30):
מנג, ההריון הממוצע שלך לא נמשך 40 שבועות, אלא 41.
תתחילי לספור משם
בעלי היה אומר על זה, שבנוסף למה שטרה כתבה, את צריכה להוסיף עוד שבוע אחד...
(זה מרגיע?)
מנג בין (2005-06-29T09:53:19):
אוי, אתן נהדרות ! (וגם החייכנים הצהובים האלה שישר מעלים אצלי חיוך...)
תאריך הוסת אחרון שלי נקבע ע"י אולטראסאונד כך שבהחלט יכולה להיות טעות !
איך בכלל לא חשבתי על זה?
תנסי למשוך מהם כל פעם עוד יום.
רעיון מצויין.
טרה רוסה הציעה להגיד – 40+3 ולא שבוע 41, כי זה נשמע אחרת.
תבשיל קדרה (2005-06-29T09:59:34):
טרה, זה כמו שכשתינוק בן שנה וחודשיים, הוא נמצא בשנה השניה לחייו.
טרה רוסה (2005-06-29T10:19:45):
לא משנה. בכל מקרה היה נחמד להבהיל את הרופאים כל פעם מחדש.
שבוע 42 ?? מי שמע כזה דבר? זה ממש בלתי נתפס! נגד חוקי הייקום! מציאות בלתי הגיונית. איך עוד לא הוצאנו לה את התינוק?
מנג בין (2005-06-29T11:03:45):
איך הצלחת להתמודד איתם?
מה אמרת להם?
טרה רוסה (2005-06-29T13:07:58):
שמתי עליהם פס
כשסירבתי לבדיקה פנימית, זה ממש חירפן אותם.
מנג בין (2005-06-29T23:09:47):
אמרו לי -
"אם תכיני תיק - הלילה את יולדת". מיותר לציין שלא קרה כלום...
"אם תעשי רגליים-שחי - הלילה את יולדת". מיותר לציין שחוץ מלהרוויח רגליים חלקות, לא קרה כלום...
"אם תקצצי ציפורניים - את בטוח יולדת" - אין צורך להוסיף ש... לא קרה כלום...
אני הולכת לישון, יש לי הרגשה שגם הלילה לא יקרה כלום
לילה טוב.
נועה ברקת (2005-06-29T23:22:39):
שלא קרה כלום...
לא קרה כלום...
לא קרה כלום...
שגם הלילה לא יקרה כלום
אבל עוד רגע, או עוד כמה רגעים, יום יומיים שלושה משהו יקרה. וכשזה יקרה, זה יהיה בזמן הנכון ובלי שום קשר למה שעשית או לא עשית. ותרי, זה לא תלוי בך, זה בחסדי שמיים.... פשוט תהיי. הכי קשה זה לעמוד בתוך הציפייה, בתוך הרצון החזק שמשהו יקרה כמו שאת רוצה - ולשחרר, להרפות. "ייעשה רצונך", כמו שאומרת התפילה, ולא "ייעשה רצוני...." .
ברגעים האלו, בדיוק עכשיו, עובדות ישויות נעלמות להבשיל את פרי בטנך וללוות אותו בדרכו אל האדמה. אלו הם רגעים קדושים, מיוחדים, מדוייקים ומלאים כוונות.
<בתקווה . לילה טוב>
Manty T (2005-06-30T02:14:25):
מנג בין
אולי פשוט תשארי בבית עד שהלידה תתחיל.. למה צריך ללכת כל יום להבדק? הרי הלידה תתחיל בדיוק מתי שהיא צריכה להתחיל...
אך במידה ואת רוצה לנסות "טריק" נוסף, אני מעתיקה לפה את מה שכתבתי לפני מספר ימים:
תכתבי רשימה של כל הפחדים הלא פתורים, ודברים שמטרידים אותך לקראת הלידה ברשימה על דף, תכניסי למעטפה ותכתבי עליה:
"יטופל לאחר הלידה". זהו. עכשיו אפשר להתפנות לגמרי כי כל מה שזקוק לטיפול אינו מודחק, הוא רק "בהמתנה".
בהצלחה @}
שרה לה (2005-06-30T07:24:48):
ובסוף השבוע הזה 40+6 זה הופך ל-41+1 וזה כבר שבוע 42, לא?
40+7 זה 41, 41+7 זה 42. אבל חוץ מזה, יש גם 43, ולפעמים גם 44.
אירית לן כתבה על הריונה האחרון, שהסתיים בשבוע 43, זה יתפרסם בגליון הקרוב.
כל הבעיה היא, שאנחנו לא רגילים ולא רואים מסביב, ולא שומעים על נשים שילדו בשבועות כאלה, כי המערכת מזרזת את מי שלא מוחה בתוקף. והסיבות לזרוז הן סטטיסטיות. אבל סטטיסטיקה קשה לבנות אם כבר אין ממי לקחת נתונים על הריון כזה.
Manty T (2005-06-30T08:25:27):
טוב, אז הנה סטטיסטיקה (ממש קטנה) של נשים שילדו ללא מיילדת, ולרוב כלל לא עשו prenatal רפואי:
http://www.unhinderedliving.com/stats.html
מנג בין (2005-06-30T08:34:25):
נועה -
אוי, מה שכתבת פשוט העלה דמעות בעייני... זה כל-כך נכון.
וכשזה יקרה, זה יהיה בזמן הנכון
כמו כל דבר שאני עושה בחיי. יש לי את הזמן שלי, הקצב שלי, אז למה אני נותנת לסובבים אותי
להשפיע עליי?
למה אני לא בטוחה בעצמי ובגופי?
manty ,
עשיתי את הרשימה בעל-פה...ישבתי עם בעלי ופשוט הוצאתי החוצה ה-כ-ל!
למה צריך ללכת כל יום להבדק?
אני לא נבדקת כל יום. היה לי מוניטור ביום א' ובגלל שאני בסוף 42 צריך לוודא שיש מספיק מי-שפיר.
שרהלה,
כתבת:
המערכת מזרזת את מי שלא מוחה בתוקף
אבל מה תעשה אישה כשמתברר יש מיעוט במי-השפיר?
דניאלה ויונתן (2005-06-30T11:13:49):
שלום מנג בין, גם אנחנו גם לקראת סוף השבוע ה-42. באמת לא פשוט להתמודד עם הנודניקים החיצוניים והפנימיים. אבל אנחנו מחזקים את ידייך... יהיה בסדר, אלא מה.
יונת שרון (2005-06-30T16:20:16):
מנטי, איזו סטטיסטיקה מדהימה! בעיקר התינוק הגדול היותר -- 5.4 ק"ג!
מנג בין (2005-06-30T17:11:49):
היינו היום בבדיקות בחדר-לידה. (שם פגשתי את דנה ה )
אח, איזו חוויה...
חזרתי משם מותשת. פשוט מותשת. הרגשתי כאילו מישהו ישב במשך שעתיים וחצי
עם קשית והוציא ממני את כל האנרגיות.
עשיתי מוניטור ואולטרסאונד שיצאו תקינים. יש מספיק מים והערכת משקל - 4 ק"ג.
בהתחלה סרבתי לבדיקה וגינלית ולבסוף הסכמתי שרק מיילדת תעשה זאת. - שום דבר לא השתנה
אבל היא הוסיפה שצוואר הרחם מאוד רך ולכן הלידה תהיה מהירה.
כשחזרנו הביתה אמרתי לבעלי שאני מקווה שעשיתי את ההחלטה הנכונה.
באיזה שהוא מקום הצליח לחלחל בי הפחד שאולי לקחתי על עצמי משהו "יותר מדי גדול".
בבקשה, בבקשה, מכל מי שנכנס לדף וקורא -
אני מבקשת את עזרתכם בשליחת אנרגיות חיוביות, מחזקות ומעודדות לידה.
עינת טל (2005-06-30T17:20:53):
ובגלל שאני בסוף 42
טעית או שפיספסתי משהו ?!
את מרגישה תנועות סדירות ?!
אולי שיחה עם מילדת בית שפויה תרגיע ?מבינה לחלוטין את הלחץ שאת נמצאת בו.
יש לי חברה שילדה בלניאדו ב - 43 ,אף אחד לא הלחיץ אותה במיוחד,בסוף נתנו לה להריח את חומר הזירוז ,אני חוזרת ,להריח בלבד,ומזה התפתחו צירים.
ד"א את כל שלוש הלידות שלה ילדה בשבוע 43.היא כבר רגילה.
מנג בין (2005-06-30T18:26:59):
טעית או שפיספסתי משהו ?!
אני מניחה שאת מתכוונת לתאריך וסת אחרון -
אם כך, התאריך שנקבע לי הוא משוער ע"י אולטרסאונד ומאוד יכול להיות שאני
בכלל באמצע 42 ולא בסוף, אבל -
בביה"ח בו אני אמורה ללדת הגישה היא מאוד שמרנית (כך אמר לי היום הרופא) ומבחינתם
אישה שהגיעה ל- 42 מסיימים לה את ההריון ע"י זירוז או קיסרי.
את מרגישה תנועות סדירות
תודה לאל - כן!
שוליית המיילדת (2005-06-30T19:19:16):
הי מנג בין, אז זאת את!
ראשית כל, אני שולחת לך אנרגיות חיוביות ומחזקות ללידה (שתתחיל בזמן שלה, כשיתאים, כשיבשיל).
את צריכה להבין שהחשש של הרופאים נובע בעיקר מ- 2 דברים - בורות וכיסוי תחת.
למה בורות - כי מסתבר שכל העניין הזה של תמותת עוברים ברחם בשבועות מתקדמים היא זניחה ביותר (ואפילו ד"ר פ' הודה בכך בפנייך היום), וכנראה אינה מרובה באופן יחסי לעומת שבועות אחרים. פשוט, כאשר עובר מת ברחם בשבוע 38 אומרים שזה כנראה בגלל חבל הטבור וכשזה קורה בשבוע 43 אומרים שזה בגלל ההריון העודף. יש אגב מחקר די מקיף ששמעתי עליו וקראתי תקציר שלו אך לא הצלחתי להשיג אותו, שחקר את הנושא לעומק, והוא נקרא קונצנזוס-נונצנזוס (באנגלית כמובן).
יש כמובן דברים אחרים שקורים ככל שההריון מתקדם - תינוקות יותר גדולים, פחות מי שפיר, יותר מתן מיקוניום ברחם וכו'. אך האם באמת הוכח שהדברים הללו מעלים באופן משמעותי את הסיכון? - אני לא בטוחה, שכן השיעורים הם נמוכים בכל מקרה.
את הסעיף של כיסוי תחת נדמה לי שאני לא צריכה להסביר.
_אני גם מכירה את עצמי. "לא יכולה על רופאים", כל האסרטיביות, הידע, הנחישות - הכל פתאום נעלם לי
כשאנחנו נפגשים "במגרש שלהם"_
דווקא היום "יכולת" עליהם נהדר - באסרטיביות ובנועם שכמותה לא ראיתי הרבה. הרופא הצעיר תחילה קצת לקח את זה באופן אישי אבל אח"כ זה עבר לו.
בכל מקרה, מה שלא תבחרי, זו תהיה הבחירה שלך, מהשיקולים שלך (שיכולים להיות מדעיים/מחקריים/אינסטינקטיביים/תחושתיים ומה לא, מה שתבחרי..). ומאחר וזו תהיה הבחירה שלך, זו תהיה גם האחריות שלך. ברוב המקרים שאני מכירה, הבחירה שהאדם עושה היא הטובה ביותר בשבילו.
שיהיה בהצלחה ומקווה באמת לפגוש אותך בלידה.
נ.ב. אולי תעשי משהו כייפי ומרגיע (אמבטיה? סרט רומנטי? טיול לאורך שפת האגם?). אולי זה יעזור?
נ.ב.ב אחותי ילדה בשבוע 43 וחצי. תינוקת נהדרת.
נ.ב.ב.ב. שמעתי גם על מקרים של נשים שילדו בשבוע 45 תינוקות יבשים לגמרי אבל גם בריאים לגמרי. לא בטוחה שאני ממליצה, אבל רק מציינת את זה בשביל להזכיר לעצמי שהרפואה בכל זאת לא יודעת את הכל.
מנג בין (2005-06-30T21:08:23):
את מקסימה!!!
ואת לא מתארת לעצמך כמה דמעות ירדו לי עכשיו בגלל מה שכתבת....
(אוף, אני נורא הורמונלית...)
אולי תעשי משהו כייפי ומרגיע
לקחתי את העצה הזאת בשתי ידיים ונצא לטיול אני ובעלי.
(שאגב, אחד הקשיים הכי גדולים היום היה להיות לבד מול הרופאים והוא מסכן, הורחק לחדר המתנה למשך שעתיים)
Manty T (2005-07-01T02:06:16):
מנג בין
שולחת לך המון אנרגיות אנרגיות חיוביות, מחזקות ומעודדות לידה
@}@}@}
מיכל (2005-07-01T08:23:30):
מנג בין
הלידה תגיע, אף תינוק לא נשאר מעולם ברחם, כולם בסוף יוצאים, ועדיף שיצאו בזמן שמתאים להם.
שולחת לך גם כן אנרגיות טובות ומאחלת לידה קלה
עינת טל (2005-07-01T09:59:21):
מה שלומך ?!
נועה בר (2005-07-01T10:38:34):
אני שולחת לך אנרגיות חיוביות ומחזקות ללידה (שתתחיל בזמן שלה, כשיתאים, כשיבשיל).
שתהיי הלידה שאת רוצה @}
ואולי את כבר אחרי.......???????.
מנג בין (2005-07-01T14:18:45):
אני עוד כאן...
שלומי טוב, אחרי שאתמול עברתי "יום הורמונלי" משוגע לגמרי.
בארוחת-ערב הבכורה אמרה שכבר כל-כך קשה לה לחכות לתינוקת ואני התחלתי לבכות...
הפשטות שבה היא אמרה את זה וחוסר ההבנה למה היא מתעכבת - זה היה כל-כך אמיתי.
בלילה עשינו טיול רגלי גדול.
היה כייף לצאת החוצה, להסתכל על השמים, להריח את האוויר בחוץ ולהזיע כמו בסאונה
מהבוקר יש לי צירים, לא סדירים, פעם חזקים ופעם בינוניים.
כל פעם שיש לי ציר אני אומרת - "יופי, הנה אנחנו מתקדמות, אני רוצה עוד ציר"
אני מדמיינת איך לאט-לאט הראש שלה יורד עוד קצת, צוואר הרחם הולך ומתקצר והלידה הולכת וקרבה.
שתהיי הלידה שאת רוצה
אמן! הלוואי!
(אני מוסיפה את המשפט הזה ל"משפטים-מעודדי-לידה-שלי")
@} תודה לכולכן על העידוד! אין לכן מושג כמה שזה עוזר! @}
ב דרך (2005-07-01T14:31:04):
מוסיפה אנרגיות טובות ללידה כמו שאת רוצה
דנה ה (2005-07-01T14:45:35):
מהבוקר יש לי צירים, לא סדירים, פעם חזקים ופעם בינוניים
איזה יופי! שיהיה בהצלחה!
מנג בין (2005-07-01T15:38:26):
יש לי צירים כל שתיים-שלוש דקות...
הבכורה ראתה אותי עומדת במטבח ומסובבת את האגן. היא שאלה למה אני עומדת ככה,
הסברתי לה שהתינוקת רוצה לצאת וקצת כואב לי.
היא שאלה אותי האם היא יכולה לחבק אותי ולנשק את הבטן - אמרתי לה שבטח וזה מאוד יעזור לי!
(רגע...יש ציר)
אחותי והחבר שלה באו להיות עם הבכורה וצוקי.
וואו, אני לא מאמינה שהנה זה קורה!!!
אמא לביאה (2005-07-01T16:22:32):
שתהיה לידה טובה ועוצמתית
מתרגשת בשבילך
שולחת לך אור ואהבה
Manty T (2005-07-01T17:10:21):
יוו, איזו התרגשות!!!
הולכת לישון (פה ביפן) ומקווה לשמוע על "התפתחויות" בבוקר.
המון מחשבות טובות מכאן...
מנטי
דנה ה (2005-07-01T17:48:18):
איזה יופי!
הידד לגוף החכם מכל אדם!
שתהיה לידה טבה ועוצמתית - מצטרפת מכל הלב.
טרה רוסה (2005-07-01T19:51:32):
וואו! איזה עדכון כיפי!
אני בטוחה שתהיה לך בדיוק הלידה שאת רוצה! @}
<איזה חמודה הבת שלך>
נועה ברקת (2005-07-01T21:35:58):
הולכת להדליק לך נר!!!!
מר בין (2005-07-01T23:37:12):
I am very happy to announce the birth of our daughter. We arrived at the hospital at 16:20 and Mung Bean gave birth at 17:26!
She weighs 3.58kg and is perfect.
The birth was very fast, with no tears (kra'im).
Mung Bean sends you all her heart-felt thanks for all your support.
As soon as she comes home, she will give you all the details.
(ברכות ואיחולים בדף נולדו במזל טוב 2005)
מנג בין (2005-07-05T23:07:01):
יש לי הרבה מה לכתוב ואני לא מצליחה למצוא את המילים המתאימות...
קודם כל -
@} תודה גדולה-גדולה!! @}
העידוד, התמיכה, המילים המרגיעות,
כל אלה עזרו לי מאוד בשבועיים הכי ארוכים ומתישים שהיו לי אי-פעם.
בפעם הבאה (אני לא מאמינה שאני כבר חושבת על זה...) אני אדע להגיד
לכל מי ששואל אותי "מתי את יולדת", שאצלי זה לפחות שבועיים אחרי הזמן...
{סיפור הלידה של ''צפונית'' עבר לדף משלו}
מה, שוב פעם אני פה? לא יכול להיות...
טוב, בעצם כן יכול להיות אחרת למה אני כותבת כאן?
יש לי הרבה סבלנות, יש לי שלווה, קצת חם וכבד אבל זה רק עניינים "טכניים".
קראתי מחדש את כל מה שכתבתי לפני שנתיים וכמובן את התגובות שכל-כך הרגיעו אותי - אז וגם עכשיו.
ומה שנותר לי לעשות הוא לשבת בשקט ולחכות.
אז אני מחכה.
מנג בין (2005-06-19T12:38:32):
אני עם צירים כבר שלושה שבועות...
ובשבוע האחרון הרגשתי כל ערב שאוטוטו - אני יולדת, והנה הגיע הבוקר ולא קרה כלום.
וכל יום חושבים אולי היום
בגלל זה פשוט הפסקתי לחשוב. אם זה יקרה היום - יקרה, אם לא - אז לא.
תאמיני לי, אם החום שיש באזור מגוריי אני בהחלט מבינה למה כדאי להשאר בפנים עוד קצת.
<אבל רק קצת, לא עד החורף...
>
סמדר נ (2005-06-19T14:25:49):
היי מנג בין, זו את שפתחת את הדף הזה בכלל!
מנג בין (2005-06-20T08:16:53):
וזאת בדיוק האירוניה... לא האמנתי ששוב אמצא את עצמי בדף הזה,
אבל, כנראה שזה בכלל לא חשוב מה שאני רוצה...
מחר אני מוזמנת למוניטור.
אשאו''ב (2005-06-20T09:00:53):
הי, אני מקווה שכבר ילדת(כן למרות שעוד לא עברה שעה מההודעה שלך...).
רק רציתי לשתף שבהריון הראשון ילדתי ב-41+5 וחשבתי שזה השיא... אז עכשיו ילדתי ב42+7(או בעברית שבוע 43). יש גם שבוע כזה בהריון..
>הילדים שלי לא למדו שיש 9 ירחי לידה..<.
לוטם מרווני (2005-06-20T10:18:13):
אולי עד הלילה אלד... תיקוותי.. אני עייפה כבר...-
בהריון של בכורתי, היו לי 4 שבועות כאלו. רק אחרי שנחתי כהוגן וישנתי יומיים- הלידה התקדמה.
להרפות, להפסיק לחכות, לשחרר.
בהצלחה!
מיכל (2005-06-20T11:48:01):
היי מנג בין,
אחותי ילדה גם כן בסוף שבוע 41 וכך כככתוב גם אני, גם לי וגם לה יצאו ילדים שלווים ורגועים (לפחות זה הרושם שהבת שלי נותנת, אבל היא רק בת 10 ימים) אחותי אומרת שזה בגלל שהם התבשלו מספיק זמן ברחם.
בהצלחה בלידה, שתהיה לך לידה קלה ומעצימה
מיכל
מנג בין (2005-06-20T12:18:51):
תודות לכולכן!
בהריון הראשון ילדתי יום לפני סוף 40 , בהריון השני בשבוע 41+3 (ואז פתחתי את הדף הזה...) ועכשיו -
נו טוב, נחכה ונראה...
וכמו שכתבתי הפעם אני בהחלט לא לחוצה.
זאת בעיקר הסביבה שלוחצת (כאילו שזה בשליטתי מתי אלד...) ולא מפסיקה להציק בסגנון - "מה, עוד לא ילדת?"
(ואמא שלי שלא ישנה כבר איזה שבועיים ומחכה לטלפון שלנו שתבוא לשמור על הבכורה וצוקי)
ובתי הבכורה שכל-כך מחכה... כבר אין לה סבלנות.
מנג בין (2005-06-26T08:36:15):
אני מתחילה להתאייש...
ואל תגידו לי להרגע, לאישה בתחילת 42 מותר להרגיש ככה
...היום יש לי שוב פעם מוניטור+אולטראסאונד וכמו שאני מכירה את הרופא שלי
הוא ימליץ לי לעשות סטריפינג ויאמר שאם תוך יום-יומיים אני לא יולדת עליי להגיע לחדר לידה.
והנה מתחיל שוב פעם אותו מחול-שדים, בדיוק כמו לפני שנתיים.
מנג בין (2005-06-26T09:02:28):
חשבתי על משהו -
נכון יש את המשפט את יולדת כמו שאת חיה.
אז אולי יש גם משפט את בהריון כמו שאת חיה.
ולמה אני מתכוונת?
בחיים שלי אני עושה כל דבר ברגע האחרון, המושג "זמן" הוא מאוד רחב ולא מדוייק אצלי ותמיד אמרו עליי
שאני לא מאלה ש"הולכים עם הזרם".
בקיצור, כמו שאני חיה ביום-יום ככה אני גם בהריון - 40 שבועות זה בגדר המלצה בלבד, אני אלד כשיתאים לי ולא כשיגידו לי....
<מנג בין מנסה להרים לעצמה את המורל...>
טרה רוסה (2005-06-26T11:41:47):
את עוד פעם בהריון בשבוע 41?
כי אני רואה את הודעת הפתיחה בדף הזה - זה כמו דה-ז'וו....
מנג בין (2005-06-26T18:02:09):
את עוד פעם בהריון בשבוע 41?
כן..כן..
חזרתי מהרופא ויש התקדמות קלה - פתיחה של אצבע וצוואר הרחם מחוק 70% .
הוא עשה לי סטריפינג (בחזקת "לא יועיל-לא יזיק") וכעת אני מקווה שהדברים יתחילו לזוז.
הוא הוסיף שאם עד יום ד' אני לא יולדת יהיה עליי להגיע לחדר-לידה.
ומכיוון שאני לא רוצה להגיע לשלב כזה -
אני מבקשת ממי שרק יכול לחשוב מחשבות פותחות, לשלוח אנרגיות שיעודדו התחלת לידה
ושהכל יעבור בשלום ובקלות!
תודה! @}
טרה רוסה (2005-06-26T18:12:28):
וואו! מזל טוב @} על ההריון, ובטח עוד כמה ימים גם ללידה
מחזיקה לך עשר אצבעות
גם אני ילדתי בסוף שבוע 42, אז אני מזדהה.....
אורית אוקו ערוסי (2005-06-27T14:23:27):
מנג בין, אני כאן עוקבת.
שמחה שעבר בשלום אצל הרופא.
מחזיקה לך אצבעות, ושולחת הרבה מחשבות פותחות ואור. (למרות שאנחנו כבר יודעים שהכל תלוי בעיקר בך...
).
מנג בין (2005-06-27T19:10:18):
תודה אורית! @}
הסטריפינג לא עזר...
חוץ מכמה שעות של צירים ולחץ מאוד ממוקד, כלום לא השתנה.היום בערב תבוא חברה מיילדת לעשות עוד פעם סטריפינג.
אני ממש - אבל ממש - מיואשת.
מפתיע אותי שאני לא לחוצה כמו שהייתי בהריון הקודם.
אתמול ישבתי עם בעלי ושוחחנו על כל הפחדים, החששות והשינויים שיהיו בעקבות הלידה.
הרגשתי שאולי זה מה שמחזיק את ההריון ושלמעשה אני "עוצרת" את כל התהליך - אז שחררתי החוצה ה-כ-ל !
אחותי אמרה שהעוברית שלי רוצה הריון מיוחד. צוקי נולד 10 ימים אחרי הזמן אז היא רוצה לצאת במועד אחר,
להיות מיוחדת...
דווקא מצא חן בעיני המשפט שלה.
נועה ברקת (2005-06-27T23:12:30):
החברה שלי, דפנה, תמיד אומרת שלהריון שותפים שלושה: האמא, התינוק והקדוש ברוך הוא. את יכולה לעשות רק את החלק שלך - לקבל את מה שיש, לשמוח על מה שיש, לשחרר ציפיות ולהקשיב פנימה. כל השאר קשורים לתינוק - לזמן שאליו הוא מחכה ולקדוש ברוך הוא ולסיבות שלו.
והזמן הזה, של ההמתנה, של ההתמסרות לכוח שהוא גדול ממך ולא בשליטתך הוא מתנה יקרה. תתמתחי ונוחי בתוכו. עוד מעט הזמן יאיץ את מהלכו, הצירים יצטופפו וזה יבוא.
יונת שרון (2005-06-28T07:59:45):
את יודעת שיש הבדל באורך ההריון בין נשים שחורות ללבנות לאוריינטליות וכו'? במלים אחרות, 40 שבועות זה אולי נכון בממוצע, אבל לא ספציפית לגבי כל אשה. אולי פשוט אצלך נורמלי שההריון יהיה ארוך יותר?
מנג בין (2005-06-28T13:46:26):
אולי באמת אצלי זה ככה? מעניין שאף-פעם לא חשבתי על זה בצורה כזאת...
אתמול בערב הגיעה אליי החברה-מיילדת וניסתה לעשות סטריפינג.
היא אמרה שצוואר הרחם אחורי מדי ולכן אין לה את האפשרות לעשות זאת.
אח"כ ישבנו ודיברנו והיא אמרה שאפילו ובמידה ולא אלד עד יום ה' (סוף שבוע 42 ) ואגיע
לחדר-לידה, אחרי הבדיקות תמיד אני יכולה לסרב להתאשפז.
זה מאוד עודד אותי.
בבוקר כשקמתי יצא הפקק הרירי.
יש !!
עוד מעט הזמן יאיץ את מהלכו
אמן! אמן!
ותודה גדולה על כל התגובות - זה מעודד אותי מאוד! @}
טרה רוסה (2005-06-28T16:10:34):
עוקבת @}
(הם גם לא יכולים לתת לך זירוז נגד רצונך! אפשר להמשיך לעקוב במוניטור לראות שהכל בסדר)
מנג בין (2005-06-29T08:30:34):
הזמן הולך ואוזל...אני כבר בשבוע 41+5 . (12 יום אחרי התאריך המשוער)
קמתי בבוקר ופשוט בכיתי את כל הייאוש והאכזבה החוצה.
הם גם לא יכולים לתת לך זירוז נגד רצונך!
אני יודעת ומודעת גם לאפשרות של סירוב אישפוז.
אבל -
אני גם מכירה את עצמי. "לא יכולה על רופאים", כל האסרטיביות, הידע, הנחישות - הכל פתאום נעלם לי
כשאנחנו נפגשים "במגרש שלהם".
זכורה לי היטב הרופאה שאיימה עליי, בלידה הראשונה שלי, בהרג העוברית שלי אם אני אסרב להתאשפז.
חוץ מהתגובות שלכן רוב הסובבים אותי לא תומכים, מלחיצים, מייאשים ומעצבנים.
אני אפילו נמנעת מלדבר עם אמא שלי כי היא כל-כך לא תומכת.
מחר אני אמורה ללכת לחדר לידה...
--
_*לכן החלטתי שזהו זה, אני לא מכניסה את עצמי למצב הזה, לא נותנת לסביבה להוריד לי את המורל (אתם בטח מתארים לעצמכם כמה אנשים שואלים אותי ביום - מה, את עוד לא ילדת?..) וביחד עם קצת "רסקיו" וחיוך על הפנים - ננצח את כולם !
מחר בבוקר אני צריכה להתייצב בחדר לידה, אני אקח איתי קילו של סבלנות והמון אנרגיות חיוביות ואשתדל שאף אחד לא יוריד לי את המורל !*_
(העתקתי לי את המשפט הזה שכתבתי ב- 13.5.2003 יום לפני שצוקי נולד.)
טרה רוסה (2005-06-29T08:38:07):
תנסי למשוך מהם כל פעם עוד יום. "אני רק רוצה לחכות עד מחר" וכדומה.
לי עזר דיקור סיני ועבודה פיסית בגינה
טרה רוסה (2005-06-29T08:40:10):
בהמשך למה שיונת אמרה, זה גם קשור לאורך המחזור של האשה. הרי סופרים אוטומטית בתאריך וסת אחרונה, כאילו לכולן יש ביוץ בדיוק אותו זמן אחרי וסת, אבל זה לא נכון. יש נשים עם מחזור ארוך, ואצלן הביוץ יותר מאוחר, כלומר ההריון מתחיל יותר מאוחר ממה שסופרים. ובכלל, הספירה הרי כל כך לא מדוייקת....מנג, בהריון הבא פשוט תשקרי מההתחלה בקשר לתאריך וסת אחרונה, תוסיפי איזה שבוע
תבשיל קדרה (2005-06-29T09:11:30):
מנג, ההריון הממוצע שלך לא נמשך 40 שבועות, אלא 41.
תתחילי לספור משם
בעלי היה אומר על זה, שבנוסף למה שטרה כתבה, את צריכה להוסיף עוד שבוע אחד...
(זה מרגיע?)
מנג בין (2005-06-29T09:53:19):
אוי, אתן נהדרות ! (וגם החייכנים הצהובים האלה שישר מעלים אצלי חיוך...
)תאריך הוסת אחרון שלי נקבע ע"י אולטראסאונד כך שבהחלט יכולה להיות טעות !
איך בכלל לא חשבתי על זה?
תנסי למשוך מהם כל פעם עוד יום.
רעיון מצויין.
טרה רוסה הציעה להגיד – 40+3 ולא שבוע 41, כי זה נשמע אחרת.
תבשיל קדרה (2005-06-29T09:59:34):
טרה, זה כמו שכשתינוק בן שנה וחודשיים, הוא נמצא בשנה השניה לחייו.
טרה רוסה (2005-06-29T10:19:45):
לא משנה. בכל מקרה היה נחמד להבהיל את הרופאים כל פעם מחדש.
שבוע 42 ?? מי שמע כזה דבר? זה ממש בלתי נתפס! נגד חוקי הייקום! מציאות בלתי הגיונית. איך עוד לא הוצאנו לה את התינוק?
מנג בין (2005-06-29T11:03:45):
איך הצלחת להתמודד איתם?
מה אמרת להם?
טרה רוסה (2005-06-29T13:07:58):
שמתי עליהם פס
כשסירבתי לבדיקה פנימית, זה ממש חירפן אותם.
מנג בין (2005-06-29T23:09:47):
אמרו לי -
"אם תכיני תיק - הלילה את יולדת". מיותר לציין שלא קרה כלום...
"אם תעשי רגליים-שחי - הלילה את יולדת". מיותר לציין שחוץ מלהרוויח רגליים חלקות, לא קרה כלום...
"אם תקצצי ציפורניים - את בטוח יולדת" - אין צורך להוסיף ש... לא קרה כלום...
אני הולכת לישון, יש לי הרגשה שגם הלילה לא יקרה כלום
לילה טוב.
נועה ברקת (2005-06-29T23:22:39):
שלא קרה כלום...
לא קרה כלום...
לא קרה כלום...
שגם הלילה לא יקרה כלום
אבל עוד רגע, או עוד כמה רגעים, יום יומיים שלושה משהו יקרה. וכשזה יקרה, זה יהיה בזמן הנכון ובלי שום קשר למה שעשית או לא עשית. ותרי, זה לא תלוי בך, זה בחסדי שמיים.... פשוט תהיי. הכי קשה זה לעמוד בתוך הציפייה, בתוך הרצון החזק שמשהו יקרה כמו שאת רוצה - ולשחרר, להרפות. "ייעשה רצונך", כמו שאומרת התפילה, ולא "ייעשה רצוני...." .
ברגעים האלו, בדיוק עכשיו, עובדות ישויות נעלמות להבשיל את פרי בטנך וללוות אותו בדרכו אל האדמה. אלו הם רגעים קדושים, מיוחדים, מדוייקים ומלאים כוונות.
<בתקווה . לילה טוב>
Manty T (2005-06-30T02:14:25):
מנג בין
אולי פשוט תשארי בבית עד שהלידה תתחיל.. למה צריך ללכת כל יום להבדק? הרי הלידה תתחיל בדיוק מתי שהיא צריכה להתחיל...
אך במידה ואת רוצה לנסות "טריק" נוסף
, אני מעתיקה לפה את מה שכתבתי לפני מספר ימים:תכתבי רשימה של כל הפחדים הלא פתורים, ודברים שמטרידים אותך לקראת הלידה ברשימה על דף, תכניסי למעטפה ותכתבי עליה:
"יטופל לאחר הלידה". זהו. עכשיו אפשר להתפנות לגמרי כי כל מה שזקוק לטיפול אינו מודחק, הוא רק "בהמתנה".
בהצלחה @}
שרה לה (2005-06-30T07:24:48):
ובסוף השבוע הזה 40+6 זה הופך ל-41+1 וזה כבר שבוע 42, לא?
40+7 זה 41, 41+7 זה 42. אבל חוץ מזה, יש גם 43, ולפעמים גם 44.
אירית לן כתבה על הריונה האחרון, שהסתיים בשבוע 43, זה יתפרסם בגליון הקרוב.
כל הבעיה היא, שאנחנו לא רגילים ולא רואים מסביב, ולא שומעים על נשים שילדו בשבועות כאלה, כי המערכת מזרזת את מי שלא מוחה בתוקף. והסיבות לזרוז הן סטטיסטיות. אבל סטטיסטיקה קשה לבנות אם כבר אין ממי לקחת נתונים על הריון כזה.
Manty T (2005-06-30T08:25:27):
טוב, אז הנה סטטיסטיקה (ממש קטנה) של נשים שילדו ללא מיילדת, ולרוב כלל לא עשו prenatal רפואי:
http://www.unhinderedliving.com/stats.html
מנג בין (2005-06-30T08:34:25):
נועה -
אוי, מה שכתבת פשוט העלה דמעות בעייני... זה כל-כך נכון.
וכשזה יקרה, זה יהיה בזמן הנכון
כמו כל דבר שאני עושה בחיי. יש לי את הזמן שלי, הקצב שלי, אז למה אני נותנת לסובבים אותי
להשפיע עליי?
למה אני לא בטוחה בעצמי ובגופי?
manty ,
עשיתי את הרשימה בעל-פה...ישבתי עם בעלי ופשוט הוצאתי החוצה ה-כ-ל!
למה צריך ללכת כל יום להבדק?
אני לא נבדקת כל יום. היה לי מוניטור ביום א' ובגלל שאני בסוף 42 צריך לוודא שיש מספיק מי-שפיר.
שרהלה,
כתבת:
המערכת מזרזת את מי שלא מוחה בתוקף
אבל מה תעשה אישה כשמתברר יש מיעוט במי-השפיר?
דניאלה ויונתן (2005-06-30T11:13:49):
שלום מנג בין, גם אנחנו גם לקראת סוף השבוע ה-42. באמת לא פשוט להתמודד עם הנודניקים החיצוניים והפנימיים. אבל אנחנו מחזקים את ידייך... יהיה בסדר, אלא מה.
יונת שרון (2005-06-30T16:20:16):
מנטי, איזו סטטיסטיקה מדהימה! בעיקר התינוק הגדול היותר -- 5.4 ק"ג!
מנג בין (2005-06-30T17:11:49):
היינו היום בבדיקות בחדר-לידה. (שם פגשתי את דנה ה )
אח, איזו חוויה...
חזרתי משם מותשת. פשוט מותשת. הרגשתי כאילו מישהו ישב במשך שעתיים וחצי
עם קשית והוציא ממני את כל האנרגיות.
עשיתי מוניטור ואולטרסאונד שיצאו תקינים. יש מספיק מים והערכת משקל - 4 ק"ג.
בהתחלה סרבתי לבדיקה וגינלית ולבסוף הסכמתי שרק מיילדת תעשה זאת. - שום דבר לא השתנה
אבל היא הוסיפה שצוואר הרחם מאוד רך ולכן הלידה תהיה מהירה.
כשחזרנו הביתה אמרתי לבעלי שאני מקווה שעשיתי את ההחלטה הנכונה.
באיזה שהוא מקום הצליח לחלחל בי הפחד שאולי לקחתי על עצמי משהו "יותר מדי גדול".
בבקשה, בבקשה, מכל מי שנכנס לדף וקורא -
אני מבקשת את עזרתכם בשליחת אנרגיות חיוביות, מחזקות ומעודדות לידה.
עינת טל (2005-06-30T17:20:53):
ובגלל שאני בסוף 42
טעית או שפיספסתי משהו ?!
את מרגישה תנועות סדירות ?!
אולי שיחה עם מילדת בית שפויה תרגיע ?מבינה לחלוטין את הלחץ שאת נמצאת בו.
יש לי חברה שילדה בלניאדו ב - 43 ,אף אחד לא הלחיץ אותה במיוחד,בסוף נתנו לה להריח את חומר הזירוז ,אני חוזרת ,להריח בלבד,ומזה התפתחו צירים.
ד"א את כל שלוש הלידות שלה ילדה בשבוע 43.היא כבר רגילה.
מנג בין (2005-06-30T18:26:59):
טעית או שפיספסתי משהו ?!
אני מניחה שאת מתכוונת לתאריך וסת אחרון -
אם כך, התאריך שנקבע לי הוא משוער ע"י אולטרסאונד ומאוד יכול להיות שאני
בכלל באמצע 42 ולא בסוף, אבל -
בביה"ח בו אני אמורה ללדת הגישה היא מאוד שמרנית (כך אמר לי היום הרופא) ומבחינתם
אישה שהגיעה ל- 42 מסיימים לה את ההריון ע"י זירוז או קיסרי.
את מרגישה תנועות סדירות
תודה לאל - כן!
שוליית המיילדת (2005-06-30T19:19:16):
הי מנג בין, אז זאת את!
ראשית כל, אני שולחת לך אנרגיות חיוביות ומחזקות ללידה (שתתחיל בזמן שלה, כשיתאים, כשיבשיל).
את צריכה להבין שהחשש של הרופאים נובע בעיקר מ- 2 דברים - בורות וכיסוי תחת.
למה בורות - כי מסתבר שכל העניין הזה של תמותת עוברים ברחם בשבועות מתקדמים היא זניחה ביותר (ואפילו ד"ר פ' הודה בכך בפנייך היום), וכנראה אינה מרובה באופן יחסי לעומת שבועות אחרים. פשוט, כאשר עובר מת ברחם בשבוע 38 אומרים שזה כנראה בגלל חבל הטבור וכשזה קורה בשבוע 43 אומרים שזה בגלל ההריון העודף. יש אגב מחקר די מקיף ששמעתי עליו וקראתי תקציר שלו אך לא הצלחתי להשיג אותו, שחקר את הנושא לעומק, והוא נקרא קונצנזוס-נונצנזוס (באנגלית כמובן).
יש כמובן דברים אחרים שקורים ככל שההריון מתקדם - תינוקות יותר גדולים, פחות מי שפיר, יותר מתן מיקוניום ברחם וכו'. אך האם באמת הוכח שהדברים הללו מעלים באופן משמעותי את הסיכון? - אני לא בטוחה, שכן השיעורים הם נמוכים בכל מקרה.
את הסעיף של כיסוי תחת נדמה לי שאני לא צריכה להסביר.
_אני גם מכירה את עצמי. "לא יכולה על רופאים", כל האסרטיביות, הידע, הנחישות - הכל פתאום נעלם לי
כשאנחנו נפגשים "במגרש שלהם"_
דווקא היום "יכולת" עליהם נהדר - באסרטיביות ובנועם שכמותה לא ראיתי הרבה. הרופא הצעיר תחילה קצת לקח את זה באופן אישי אבל אח"כ זה עבר לו.
בכל מקרה, מה שלא תבחרי, זו תהיה הבחירה שלך, מהשיקולים שלך (שיכולים להיות מדעיים/מחקריים/אינסטינקטיביים/תחושתיים ומה לא, מה שתבחרי..). ומאחר וזו תהיה הבחירה שלך, זו תהיה גם האחריות שלך. ברוב המקרים שאני מכירה, הבחירה שהאדם עושה היא הטובה ביותר בשבילו.
שיהיה בהצלחה ומקווה באמת לפגוש אותך בלידה.
נ.ב. אולי תעשי משהו כייפי ומרגיע (אמבטיה? סרט רומנטי? טיול לאורך שפת האגם?). אולי זה יעזור?
נ.ב.ב אחותי ילדה בשבוע 43 וחצי. תינוקת נהדרת.
נ.ב.ב.ב. שמעתי גם על מקרים של נשים שילדו בשבוע 45 תינוקות יבשים לגמרי אבל גם בריאים לגמרי. לא בטוחה שאני ממליצה, אבל רק מציינת את זה בשביל להזכיר לעצמי שהרפואה בכל זאת לא יודעת את הכל.
מנג בין (2005-06-30T21:08:23):
את מקסימה!!!
ואת לא מתארת לעצמך כמה דמעות ירדו לי עכשיו בגלל מה שכתבת....
(אוף, אני נורא הורמונלית...
)אולי תעשי משהו כייפי ומרגיע
לקחתי את העצה הזאת בשתי ידיים ונצא לטיול אני ובעלי.
(שאגב, אחד הקשיים הכי גדולים היום היה להיות לבד מול הרופאים והוא מסכן, הורחק לחדר המתנה למשך שעתיים
)
Manty T (2005-07-01T02:06:16):
מנג בין
שולחת לך המון אנרגיות אנרגיות חיוביות, מחזקות ומעודדות לידה
@}@}@}
מיכל (2005-07-01T08:23:30):
מנג בין
הלידה תגיע, אף תינוק לא נשאר מעולם ברחם, כולם בסוף יוצאים, ועדיף שיצאו בזמן שמתאים להם.
שולחת לך גם כן אנרגיות טובות ומאחלת לידה קלה
עינת טל (2005-07-01T09:59:21):
מה שלומך ?!
נועה בר (2005-07-01T10:38:34):
אני שולחת לך אנרגיות חיוביות ומחזקות ללידה (שתתחיל בזמן שלה, כשיתאים, כשיבשיל).
שתהיי הלידה שאת רוצה @}
ואולי את כבר אחרי.......???????.
מנג בין (2005-07-01T14:18:45):
אני עוד כאן...
שלומי טוב, אחרי שאתמול עברתי "יום הורמונלי" משוגע לגמרי.
בארוחת-ערב הבכורה אמרה שכבר כל-כך קשה לה לחכות לתינוקת ואני התחלתי לבכות...
הפשטות שבה היא אמרה את זה וחוסר ההבנה למה היא מתעכבת - זה היה כל-כך אמיתי.
בלילה עשינו טיול רגלי גדול.
היה כייף לצאת החוצה, להסתכל על השמים, להריח את האוויר בחוץ ולהזיע כמו בסאונה
מהבוקר יש לי צירים, לא סדירים, פעם חזקים ופעם בינוניים.
כל פעם שיש לי ציר אני אומרת - "יופי, הנה אנחנו מתקדמות, אני רוצה עוד ציר"
אני מדמיינת איך לאט-לאט הראש שלה יורד עוד קצת, צוואר הרחם הולך ומתקצר והלידה הולכת וקרבה.
שתהיי הלידה שאת רוצה
אמן! הלוואי!
(אני מוסיפה את המשפט הזה ל"משפטים-מעודדי-לידה-שלי")
@} תודה לכולכן על העידוד! אין לכן מושג כמה שזה עוזר! @}
ב דרך (2005-07-01T14:31:04):
מוסיפה אנרגיות טובות ללידה כמו שאת רוצה
דנה ה (2005-07-01T14:45:35):
מהבוקר יש לי צירים, לא סדירים, פעם חזקים ופעם בינוניים
איזה יופי! שיהיה בהצלחה!
מנג בין (2005-07-01T15:38:26):
יש לי צירים כל שתיים-שלוש דקות...
הבכורה ראתה אותי עומדת במטבח ומסובבת את האגן. היא שאלה למה אני עומדת ככה,
הסברתי לה שהתינוקת רוצה לצאת וקצת כואב לי.
היא שאלה אותי האם היא יכולה לחבק אותי ולנשק את הבטן - אמרתי לה שבטח וזה מאוד יעזור לי!
(רגע...יש ציר)
אחותי והחבר שלה באו להיות עם הבכורה וצוקי.
וואו, אני לא מאמינה שהנה זה קורה!!!
אמא לביאה (2005-07-01T16:22:32):
שתהיה לידה טובה ועוצמתית
מתרגשת בשבילך
שולחת לך אור ואהבה
Manty T (2005-07-01T17:10:21):
יוו, איזו התרגשות!!!
הולכת לישון (פה ביפן) ומקווה לשמוע על "התפתחויות" בבוקר.
המון מחשבות טובות מכאן...
מנטי
דנה ה (2005-07-01T17:48:18):
איזה יופי!
הידד לגוף החכם מכל אדם!
שתהיה לידה טבה ועוצמתית - מצטרפת מכל הלב.
טרה רוסה (2005-07-01T19:51:32):
וואו! איזה עדכון כיפי!
אני בטוחה שתהיה לך בדיוק הלידה שאת רוצה! @}
<איזה חמודה הבת שלך
>
נועה ברקת (2005-07-01T21:35:58):
הולכת להדליק לך נר!!!!
מר בין (2005-07-01T23:37:12):
I am very happy to announce the birth of our daughter. We arrived at the hospital at 16:20 and Mung Bean gave birth at 17:26!
She weighs 3.58kg and is perfect.
The birth was very fast, with no tears (kra'im).
Mung Bean sends you all her heart-felt thanks for all your support.
As soon as she comes home, she will give you all the details.
(ברכות ואיחולים בדף נולדו במזל טוב 2005)
מנג בין (2005-07-05T23:07:01):
יש לי הרבה מה לכתוב ואני לא מצליחה למצוא את המילים המתאימות...
קודם כל -
@} תודה גדולה-גדולה!! @}
העידוד, התמיכה, המילים המרגיעות,
כל אלה עזרו לי מאוד בשבועיים הכי ארוכים ומתישים שהיו לי אי-פעם.
בפעם הבאה (אני לא מאמינה שאני כבר חושבת על זה...
) אני אדע להגידלכל מי ששואל אותי "מתי את יולדת", שאצלי זה לפחות שבועיים אחרי הזמן...
{סיפור הלידה של ''צפונית'' עבר לדף משלו}
גלגל ענק ב הריון בשבוע 41 עם פריחה
גלגל ענק (2005-08-29T05:22:46):
שבוע 41 , אין פתיחה , אין שום סימנים או כאבים .. רק פריחה בכל הגוף שהתחילה לפני שבועיים ומחמירה מרגע לרגע ... בגלל הפריחה אני לא מסוגלת לישון בלילה או ביום ואני "זומבי" מהלך . אני ישנה עם בקבוקי קרח וחיה בתוך אמבטיה קרה כבר שבועיים (אלה שני הדברים היחידים שמרגיעים את העור הפצוע שלי -שום תרופה או משחה לא עוזרים) כדאי או לא כדאי זירוז במצבי ? הרופא אמר שאם אני רוצה הוא יזרז כי אני כבר לא יכולה לסבול את הגרדת הנוראית בכל הגוף שאמורה להפסיק ישר אחרי הלידה. אז בעיקרון אני יכולה לזרז אך הוא לא המליץ כיוון שאין פתיחה כלל וזה עלול להוביל לקיסרי או לכל היותר ללידה מזורזת וגינלית עם כאבי עזים מהרגיל . מה עושים ???? צריכה עצה דחוף . הכל ביידים שלי ואני לא יודעת מה להחליט.
ניסיתי את כל השיטות הטבעיות .. (חוץ משמן קיק) אפילו הצלחתי לשכנע את בן זוגי לסקס קצר (הוא לא מתלהב מהרעיון מאז שהפכתי ללויתן פצוע) אבל גם זה לא עוזר .. לא הליכה ולא כלום . HELP- יש עצה?
גלגל
מנג בין (2005-08-29T09:22:33):
אני כל-כך מבינה אותך, הייתי במצבך לפני 8 שבועות (רק בלי הפריחה @}).
את מוזמנת לכתוב כאן כל פעם שאת מיואשת - יש שמועות שזה דף מזרז לידה טבעי....
ההרגשה כאילו הזמן נעצר וכלום לא קורה, הציפייה "מתי כבר אלד", אי-הנוחות והכבדות - הכל מוכר.
אבל מניסיוני האישי אני יכולה להמליץ לך לקחת נשימה עמוקה, לנסות לעשות דברים אחרים שיסיחו את דעתך מהגירוד וההריון.
לי מאוד עזר הליכה לילית עם הבעל, הסתכלנו על הכוכבים, דיברנו על מיליון דברים - רק לא על ההריון!
יום למחרת ילדתי. (וזה היה בסוף שבוע 42 )
תרגישי טוב !
נועה ברקת (2005-08-29T10:05:19):
גלגל ענק שלום... בחרת לך שם מצוין. עוד מעט הגלגל ימשיך להסתובב, יהיה לך ילד, לא תהיי עם פריחה וכל החוויה של לוויתן פצוע בבריכת מי קרח תעלם כלא הייתה.
קצת לפני שכל זה מתגשם בדרך כזו או אחרת, זרוז, או לא, כדאי לדעת שסוף ההריון, במיוחד כשהוא כבר מכביד או שקשה הוא הזדמנות טובה לתרגל סבלנות ואורך רוח, ויתור על ציפיות והתמסרות למה שיש. היכולת לעשות את זה היא אחת מהיכולות האימהיות וגם האנושיות, הכי מסייעות שיש בחיים. אחר כך במהלך החיים והאימהות עוד תתקלי באינסוף מצבים לא נעימים וקשים, ואז? מה תעשי אז?
כל עוד הפריחה אינה מסכנת את בריאותך או את בריאות עוברך, אין באמת סיבה לזירוז, שבאמת יכול להביא לידה קשה וארוכה יותר. אני יכולה להבין כמה זה מעצבן להתגרד ולהרגיש כאילו את עוד רגע קופצת מתוך העור שלך, אבל זה יעבור עם הלידה ובכל מקרה, זה יקרה עוד זמן קצר.
בהצלחה
גלגל ענק (2005-08-29T10:32:26):
תודה על התמיכה .. אני מאוד מקווה שאין סכנה לי או לעובר , אין ספק שזאת לא פריחה נורמלית , העור שלי נראה כאילו עברתי כוויה מדרגה 5 , ממש שרוף ומפחיד בכל הגוף. עוד לילה עבר ללא שינה ואני יושבת עכשיו ובוכה. אם היו לי נוצות הייתי מורטת אותם מעצבים . הלוואי שהייתי יותר חזקה מזה , אך העור שלי כולו שרוף וכואב . האם מישהי מכירה את התופעה הזו ? שאלתי את כל מי שאני מכירה , אף אחד לא יודע מה יש לי (ממתינה לתוצאות מעבדה בינתיים ) ועד אז
יש לי עוד לילה לעבור עד הביקורת הבאה ואין לי מושג איך אני אעבור עוד לילה כזה . תודה שוב על התמיכה ..
גלגל
אמא לביאה (2005-08-29T10:43:05):
אוי זה באמת לא נעים.
גם אני היום מסיימת 41, רק שבלי פריחה ובלי כלום.
מאחלת לך שתחזיקי מעמד ולידה טובה.
וכן, כבר שמעתי על התופעה הזאת. כמו שאת יודעת, עובר אחרי הלידה....
יושי י (2005-08-29T13:12:57):
גלגל ענק, גם לי היו פריחות כאלו ואמבטיה עם רוזמרין מאוד הקקלה וקיררה את הגירוד והאודם, גם שמן טמבט "אמול" מועיל מאוד
נועה ברקת (2005-08-29T21:13:18):
מישהי מכירה את התופעה הזו ?
זאת דווקא תופעה מוכרת, אם כי אני לא זוכרת את המינוח המדויק שלה. מה שיכול לעזור הוא אמבט עם קווקר (לוקחים קווקר, שמים בתוך גרב ישנה, סוגרים ושמים באמבטיה - יוצא מעין נוזל לבנבן כזה שמאד מרגיע את העור). אם את יכולה מ א ד להפחית עומס, זה יעזור - עבודה, יציאות מהבית, סידורים וכו'... תעברי למצב צבירה של מנוחה, רצוי בתוך האמבט. שמשיהו יבשל לך ויסדר את הבית. נראה לי שזה יכול לעזור לך לעבור את הימים הבאים. תתיעצי עם רופא עור אם יש משהו שיכול לעזור (אם את כבר במילא בביקורת, אולי שרופא עור מבית החולים יראה אותך?) זו לא בעיה של רופאי נשים, אלה רק יכולים ליילד אותך.
ראיינתי בספר שלי מבטן ומלידה אישה כזו שמספרת בדיוק על תופעה כזו ואני זוכרת שהיא תארה באמת מצב של סבל גדול, שהתסיים בניסיונות זירוז. אם את שמה יד על הספר, תקראי את הסיפור הראשון. (לפחות יעביר לך את הלילה)
בהצלחה
אמא של אורי (2005-08-30T16:23:41):
גלגל ענק
נשמע שיש לך PUPPP.
יש אתר די אינפורמטיבי לנושא http://dermnetnz.org/reactions/puppp.html.
בעיקרון, ברפואה הקונבנציונלית, הטיפול הוא סימפטומטי בלבד. חברה טפלה בתרופות פסיכיאטריות (!!) שפשוט הפכו אותה לזומבי אז לא גרד לה... רק כך הצליחה לשרוד את החודש הראשון הזוועתי. אצלה זה התפרץ אחרי הלידה. ברוב המקרים זה מתפרץ לפני הלידה.
רפואה שלמה ולידה קלה
שבוע 41 , אין פתיחה , אין שום סימנים או כאבים .. רק פריחה בכל הגוף שהתחילה לפני שבועיים ומחמירה מרגע לרגע ... בגלל הפריחה אני לא מסוגלת לישון בלילה או ביום ואני "זומבי" מהלך . אני ישנה עם בקבוקי קרח וחיה בתוך אמבטיה קרה כבר שבועיים (אלה שני הדברים היחידים שמרגיעים את העור הפצוע שלי -שום תרופה או משחה לא עוזרים) כדאי או לא כדאי זירוז במצבי ? הרופא אמר שאם אני רוצה הוא יזרז כי אני כבר לא יכולה לסבול את הגרדת הנוראית בכל הגוף שאמורה להפסיק ישר אחרי הלידה. אז בעיקרון אני יכולה לזרז אך הוא לא המליץ כיוון שאין פתיחה כלל וזה עלול להוביל לקיסרי או לכל היותר ללידה מזורזת וגינלית עם כאבי עזים מהרגיל . מה עושים ???? צריכה עצה דחוף . הכל ביידים שלי ואני לא יודעת מה להחליט.
ניסיתי את כל השיטות הטבעיות .. (חוץ משמן קיק) אפילו הצלחתי לשכנע את בן זוגי לסקס קצר (הוא לא מתלהב מהרעיון מאז שהפכתי ללויתן פצוע) אבל גם זה לא עוזר .. לא הליכה ולא כלום . HELP- יש עצה?
גלגל
מנג בין (2005-08-29T09:22:33):
אני כל-כך מבינה אותך, הייתי במצבך לפני 8 שבועות (רק בלי הפריחה @}).
את מוזמנת לכתוב כאן כל פעם שאת מיואשת - יש שמועות שזה דף מזרז לידה טבעי....
ההרגשה כאילו הזמן נעצר וכלום לא קורה, הציפייה "מתי כבר אלד", אי-הנוחות והכבדות - הכל מוכר.
אבל מניסיוני האישי אני יכולה להמליץ לך לקחת נשימה עמוקה, לנסות לעשות דברים אחרים שיסיחו את דעתך מהגירוד וההריון.
לי מאוד עזר הליכה לילית עם הבעל, הסתכלנו על הכוכבים, דיברנו על מיליון דברים - רק לא על ההריון!
יום למחרת ילדתי. (וזה היה בסוף שבוע 42 )
תרגישי טוב !
נועה ברקת (2005-08-29T10:05:19):
גלגל ענק שלום... בחרת לך שם מצוין. עוד מעט הגלגל ימשיך להסתובב, יהיה לך ילד, לא תהיי עם פריחה וכל החוויה של לוויתן פצוע בבריכת מי קרח תעלם כלא הייתה.
קצת לפני שכל זה מתגשם בדרך כזו או אחרת, זרוז, או לא, כדאי לדעת שסוף ההריון, במיוחד כשהוא כבר מכביד או שקשה הוא הזדמנות טובה לתרגל סבלנות ואורך רוח, ויתור על ציפיות והתמסרות למה שיש. היכולת לעשות את זה היא אחת מהיכולות האימהיות וגם האנושיות, הכי מסייעות שיש בחיים. אחר כך במהלך החיים והאימהות עוד תתקלי באינסוף מצבים לא נעימים וקשים, ואז? מה תעשי אז?
כל עוד הפריחה אינה מסכנת את בריאותך או את בריאות עוברך, אין באמת סיבה לזירוז, שבאמת יכול להביא לידה קשה וארוכה יותר. אני יכולה להבין כמה זה מעצבן להתגרד ולהרגיש כאילו את עוד רגע קופצת מתוך העור שלך, אבל זה יעבור עם הלידה ובכל מקרה, זה יקרה עוד זמן קצר.
בהצלחה
גלגל ענק (2005-08-29T10:32:26):
תודה על התמיכה .. אני מאוד מקווה שאין סכנה לי או לעובר , אין ספק שזאת לא פריחה נורמלית , העור שלי נראה כאילו עברתי כוויה מדרגה 5 , ממש שרוף ומפחיד בכל הגוף. עוד לילה עבר ללא שינה ואני יושבת עכשיו ובוכה. אם היו לי נוצות הייתי מורטת אותם מעצבים . הלוואי שהייתי יותר חזקה מזה , אך העור שלי כולו שרוף וכואב . האם מישהי מכירה את התופעה הזו ? שאלתי את כל מי שאני מכירה , אף אחד לא יודע מה יש לי (ממתינה לתוצאות מעבדה בינתיים ) ועד אז
יש לי עוד לילה לעבור עד הביקורת הבאה ואין לי מושג איך אני אעבור עוד לילה כזה . תודה שוב על התמיכה ..
גלגל
אמא לביאה (2005-08-29T10:43:05):
אוי זה באמת לא נעים.
גם אני היום מסיימת 41, רק שבלי פריחה ובלי כלום.
מאחלת לך שתחזיקי מעמד ולידה טובה.
וכן, כבר שמעתי על התופעה הזאת. כמו שאת יודעת, עובר אחרי הלידה....
יושי י (2005-08-29T13:12:57):
גלגל ענק, גם לי היו פריחות כאלו ואמבטיה עם רוזמרין מאוד הקקלה וקיררה את הגירוד והאודם, גם שמן טמבט "אמול" מועיל מאוד
נועה ברקת (2005-08-29T21:13:18):
מישהי מכירה את התופעה הזו ?
זאת דווקא תופעה מוכרת, אם כי אני לא זוכרת את המינוח המדויק שלה. מה שיכול לעזור הוא אמבט עם קווקר (לוקחים קווקר, שמים בתוך גרב ישנה, סוגרים ושמים באמבטיה - יוצא מעין נוזל לבנבן כזה שמאד מרגיע את העור). אם את יכולה מ א ד להפחית עומס, זה יעזור - עבודה, יציאות מהבית, סידורים וכו'... תעברי למצב צבירה של מנוחה, רצוי בתוך האמבט. שמשיהו יבשל לך ויסדר את הבית. נראה לי שזה יכול לעזור לך לעבור את הימים הבאים. תתיעצי עם רופא עור אם יש משהו שיכול לעזור (אם את כבר במילא בביקורת, אולי שרופא עור מבית החולים יראה אותך?) זו לא בעיה של רופאי נשים, אלה רק יכולים ליילד אותך.
ראיינתי בספר שלי מבטן ומלידה אישה כזו שמספרת בדיוק על תופעה כזו ואני זוכרת שהיא תארה באמת מצב של סבל גדול, שהתסיים בניסיונות זירוז. אם את שמה יד על הספר, תקראי את הסיפור הראשון. (לפחות יעביר לך את הלילה)
בהצלחה
אמא של אורי (2005-08-30T16:23:41):
גלגל ענק
נשמע שיש לך PUPPP.
יש אתר די אינפורמטיבי לנושא http://dermnetnz.org/reactions/puppp.html.
בעיקרון, ברפואה הקונבנציונלית, הטיפול הוא סימפטומטי בלבד. חברה טפלה בתרופות פסיכיאטריות (!!) שפשוט הפכו אותה לזומבי אז לא גרד לה... רק כך הצליחה לשרוד את החודש הראשון הזוועתי. אצלה זה התפרץ אחרי הלידה. ברוב המקרים זה מתפרץ לפני הלידה.
רפואה שלמה ולידה קלה
ginger מתלבטת לגבי ניתוח
ginger (2005-09-01T14:54:20):
שלום לכולם, באתי לבכות לכן סיימתי היום 41 שבועות ושום דבר לא מתקדם... הערכת משקל של היום היא 4300 ואני כל כך לא רציתי ניתוח ... אני בוכה כל הזמן.
איך יוצאים מזה?!
נועה ברקת (2005-09-01T16:10:09):
אוי זנגוויל יקרה... האם את הולכת לניתוח? זה כבר בטוח? שמעתי על כל כך הרבה טעויות בהערכות המשקל האלו... באחד מהסיפורים האלו, האישה, שנמסר לה שהיא הולכת לנתוח קיסרי, הלכה לביקורת בבית חולים אחר, שם העריכו אחרת את המשקל. למחרת ילדה שם תינוקת חמודה במשקל 3800.
האם יש אפשרות לבית חולים אחר?
<האם יעזור לך לדעת שילדתי שני ילדים בשבוע 42, ביום האחרון, שניהם כמעט ארבעה קילו, בלי תפרים ובלידות קלות לגמרי>
ginger (2005-09-01T17:48:23):
הי נועה, תודה על עידוד. עוד לא בטוח שאלך לניתוח, אני רוצה לאמין שהערכה לא נכונה. החלטתי להמתין עד יום ראשון ואז אנסה דיקור סיני (למרות שאני לא יודעת איך אעבור עוד יומיים מלאים פחדים, דמאות, והקשבה תמידית לגוף שלי). אם הדיקור לא יעזור - אפנה לבית חולים.
יש למישהי ניסיון בדיקור? האם זה מועיל?
שלום לכולם, באתי לבכות לכן
סיימתי היום 41 שבועות ושום דבר לא מתקדם... הערכת משקל של היום היא 4300 ואני כל כך לא רציתי ניתוח ... אני בוכה כל הזמן.איך יוצאים מזה?!
נועה ברקת (2005-09-01T16:10:09):
אוי זנגוויל יקרה... האם את הולכת לניתוח? זה כבר בטוח? שמעתי על כל כך הרבה טעויות בהערכות המשקל האלו... באחד מהסיפורים האלו, האישה, שנמסר לה שהיא הולכת לנתוח קיסרי, הלכה לביקורת בבית חולים אחר, שם העריכו אחרת את המשקל. למחרת ילדה שם תינוקת חמודה במשקל 3800.
האם יש אפשרות לבית חולים אחר?
<האם יעזור לך לדעת שילדתי שני ילדים בשבוע 42, ביום האחרון, שניהם כמעט ארבעה קילו, בלי תפרים ובלידות קלות לגמרי>
ginger (2005-09-01T17:48:23):
הי נועה, תודה על עידוד. עוד לא בטוח שאלך לניתוח, אני רוצה לאמין שהערכה לא נכונה. החלטתי להמתין עד יום ראשון ואז אנסה דיקור סיני (למרות שאני לא יודעת איך אעבור עוד יומיים מלאים פחדים, דמאות, והקשבה תמידית לגוף שלי). אם הדיקור לא יעזור - אפנה לבית חולים.
יש למישהי ניסיון בדיקור? האם זה מועיל?
פלוני אלמונית על קוצים ו-לילה טוב תוהה לגבי מוניטור
פלוני אלמונית (2005-11-06T16:05:29):
שבוע 41+5
כאילו לא זז שום דבר.
פתיחה של ס"מ, ראש גבוה ולא מבוסס (מינוס 4), מחיקה 40%
הלילה היו צירים מאוד חלשים (פעם ראשונה) שנעלמו בבוקר. היתה גם מעט הפרשה ורדרדה
באתי לביקורת עם תקוות גדולות אבל לטענת הרופא אין שום שינוי מאז הבדיקה הקודמת.
לידה קודמת היתה בקיסרי עקב מצוקת עובר (לא התחילו עוד צירים, אבל היו חייבים להוציא אותה)
בבית חולים אמרו לי היום שאם לא מתפתח כלום עד מחר בערב הם ינסו לזרז עם בלון או פקיעת מים.
אם לא יעבוד אז כמובן - קיסרי (נראה שהם מתאפקים לא להציע לי כבר קיסרי, כל הכבוד להם באמת).
אני לא יודעת מה לעשות.
קניתי שמן קיק - כדאי? ואם כן מה המינון המומלץ?
אנא הושיעו, אני מיואשת.
לילה טוב (2005-11-06T22:03:09):
סליחה שאני לא יכולה להושיע, פלונית, אבל יש למעלה כמה תשובות לשאלותייך, נדמה לי.
לא הבנתי את הספירה - אם עברתי את התאריך ביומיים אז אני בשבוע 40 (כמו שחשבתי עד היום) או בשבוע 41?
<לילה ראתה שכתיבה בדף מזרזת עניינים אז היא מנסה את מזלה...
סתם, לילה לא באמת מודאגת>
פלוני אלמונית (2005-11-07T00:54:20):
אכן אם עברת את התאריך ביומיים את בשבוע 40+2
קראתי את הדף כולו
לגבי השמן קיק מצאתי "מתכון" ברשת, אולי אנסה מחר בבוקר.
לילה טוב (2005-11-10T11:48:08):
הי פלונית, מה שלומך?
הבנתי שיש דעות שונות בנוגע לנחיצות של מוניטור בנוסף לבדיקת אולטרסאונד במה שנקרא בדיקת הריון עודף. האמנם הבדיקה של המוניטור מיותרת, או שחשוב לעשות אותה בנוסף לאולטרסאונד?
פלוני אלמונית (2005-11-14T08:21:13):
רק לעדכון, בסוף הוא יצא, ביום הראשון של שבוע 43
סתם ככה פתאום התחילו צירים, התפתחו, היתה לידה רגילה. בלי התערבויות וזירוזים.
הערה ל-לילה טוב: אין לי מושג לגבי נחיצות המוניטור בסוף ההריון (נראה לי די חשוב כי אפשר לראות אם יש איזושהיא מצוקה עוברית, אבל ההתיחסות הקדושה למוניטור בבית החולים מאוד בעייתית)
לילה טוב (2005-11-14T16:07:57):
איזה יופי פלונית! מזל טוב!
(בקרוב אצלי..)
אנהאטה א ילדה בשבוע 44
אנהאטה א (2005-11-10T15:11:46):
להזכיר כאן למישהו שאני ילדתי בשבוע 44, או שאין צורך? ; -)
מנג בין (2005-11-10T15:47:47):
את רצינית?!?
(שאני ילדתי בשבוע 44)
אנהאטה א (2005-11-11T15:45:42):
את רצינית?!?
מאוד. זה היה לפני ארבע שנים: סיפור הלידה שלי
להזכיר כאן למישהו שאני ילדתי בשבוע 44, או שאין צורך? ; -)
מנג בין (2005-11-10T15:47:47):
את רצינית?!?
(שאני ילדתי בשבוע 44)
אנהאטה א (2005-11-11T15:45:42):
את רצינית?!?
מאוד. זה היה לפני ארבע שנים: סיפור הלידה שלי
הולכת בשדות מדגימה כיצד הדף הזה משמש כמקדם לידה
הולכת בשדות (2006-02-01T14:32:47):
סוף סוף רכשנו מחשב ואינטרנט וישבתי לקרוא . אני בשבוע 41+ 3 וכל כך עודד אותי מה שקראתי , תודה לכל הכותבות. כבר משבוע 39 היינו בטוחים שזה יקרה כל יום ובעצם עוד הרבה לפני אבל כנראה שלילדונת יש תוכניות אחרות. אני נעה בין שמחה לבין כן יאוש כמו לא מאמינה שזה יקרה בסוף לכן זה כל כך מעודד לקרוא , . באמת מאמינה שיש לה את הזמן שלה לצאת וזה כל כך חשוב מתי היא תבחר - או היקום אלוהים שתבוא וזה קשה לוותר... אתמול יצא הפקק הרירי והייתי בטוחה שהנה אוטוטו זה מתחיל וגם היו צירים לא סדירים . אז בהתרגשות גדולה ניקינו אני והאיש את הבית ואז בעצת המילדת שלי הלכתי לנוח. ו... היום הכל שקט . אז שוב ושוב הגוף שלי מבקש ממני לסמוך עליו . אני מנסה . באמת . גם מצליחה .ואז שוב מהתחלה . וזה חוץ מהטלפונים והאנשים והשאלות .
ורד לב (2006-02-01T16:16:56):
נשמע שאת בכיוון הנכון
שיהיה בהצלחה, ורגוע ובקצב של שתיכן
לילה טוב (2006-02-01T21:04:01):
ממליצה לחכות בסבלנות (יודעת שקשה) ולא לזרז. התינוק יוצא בדיוק מתי שהוא צריך. בהצלחה בקלות ובמזל!
הולכת בשדות (2006-02-17T12:02:14):
תודה על התמיכה. בשעה טובה לייה נולדה. בלידה מדהימה וכן מפתיעה אחרי יומיים של צירים ואז התחלנו את הלידה בבית עם שיין אבל בגלל מים מקוניאלים עברנו לביה"ח ועכשיו אנחנו בבית . עם החיים החדשים . מדהים איך שהכל משתנה . יש לילדונת גזים וזה לא קל . אנחנו לומדות אחת את השניה
לילה טוב (2006-02-18T23:42:59):
מזל טוב!
סוף סוף רכשנו מחשב ואינטרנט וישבתי לקרוא . אני בשבוע 41+ 3 וכל כך עודד אותי מה שקראתי , תודה לכל הכותבות. כבר משבוע 39 היינו בטוחים שזה יקרה כל יום ובעצם עוד הרבה לפני אבל כנראה שלילדונת יש תוכניות אחרות. אני נעה בין שמחה לבין כן יאוש כמו לא מאמינה שזה יקרה בסוף לכן זה כל כך מעודד לקרוא , . באמת מאמינה שיש לה את הזמן שלה לצאת וזה כל כך חשוב מתי היא תבחר - או היקום אלוהים שתבוא וזה קשה לוותר... אתמול יצא הפקק הרירי והייתי בטוחה שהנה אוטוטו זה מתחיל וגם היו צירים לא סדירים . אז בהתרגשות גדולה ניקינו אני והאיש את הבית ואז בעצת המילדת שלי הלכתי לנוח. ו... היום הכל שקט . אז שוב ושוב הגוף שלי מבקש ממני לסמוך עליו . אני מנסה . באמת . גם מצליחה .ואז שוב מהתחלה . וזה חוץ מהטלפונים והאנשים והשאלות .
ורד לב (2006-02-01T16:16:56):
נשמע שאת בכיוון הנכון
שיהיה בהצלחה, ורגוע ובקצב של שתיכן
לילה טוב (2006-02-01T21:04:01):
ממליצה לחכות בסבלנות (יודעת שקשה) ולא לזרז. התינוק יוצא בדיוק מתי שהוא צריך. בהצלחה בקלות ובמזל!
הולכת בשדות (2006-02-17T12:02:14):
תודה על התמיכה. בשעה טובה לייה נולדה. בלידה מדהימה וכן מפתיעה אחרי יומיים של צירים ואז התחלנו את הלידה בבית עם שיין אבל בגלל מים מקוניאלים עברנו לביה"ח ועכשיו אנחנו בבית . עם החיים החדשים . מדהים איך שהכל משתנה . יש לילדונת גזים וזה לא קל . אנחנו לומדות אחת את השניה
לילה טוב (2006-02-18T23:42:59):
מזל טוב!
התמודדות עם הריון בשבוע 41, הודעות יחידות בלי סיפורי-המשך
מים (2005-06-03T16:10:14):
כל כך רוצה שהיא תבוא כבר! אפילו כבר רוצה להרגיש את הכאב הזה!
והיא? בשלה! כנראה טוב לה בפנים.גם לי טוב איתה אבל הסקרנות הסקרנות!!!
אני בשבוע 41+2 ורוצה להחזיק אותה בידיי!
יושבת מול המחשב ומעסה לעצמי את הפטמות כמו איזה מפגרת.
אני ממש מצחיקה את עצמי עד דמעות.
אינשאללה שתבוא כבר.
אליס (2003-05-19T01:30:00):
אני בשבוע 41.5 וגם על סף השגעון! טלפונים בלתי פוסקים אם אותה השאלה: "אפשר כבר לומר מזל טוב?" וזה לא נגמר. גם עם הערכת משקל של 4.300 ק"ג אני עוד מנסה לסחוב בנחת אבל זה לא פשוט! דרך אגב זירוז לידה ממש לא אומר ניתוח קיסרי.אני חושבת שפשוט צריך לסחוב יום ביומו ואין מה לעשות- כשזה יגיע לא ישאלו אותנו!וזה יגיע!! כל הסימנים מראים. בכל אופן- נא להתעודד ציפייה של 9 חודשים תגמר ביום אחד מתיש ששווה את הכל!!!!!
יולה (2005-01-26T10:01:24):
הי לכול ההריוניות , גם אני היום מסיימת שבוע 41 לפני שבועיים הייתי בחדר לידה עם צירים לא סדירים שכנראה התחילו אחרי וירוס בטן של שלשולים והקאות, לפני שבועיים הייתי עם מחיקה כמעט מלאה ופתיחה של 3 ס"מ, אני עדיין מסתובבת עם צירים כל הזמן, לא מאוד כואבים אבל הכי חשוב לא סדירים עדיין, מאוד מקוה ללידה קלה יחסית אחרי הכל, מאוד מקוה לא להגיע לזרוז כי אני רוצה להסתובב במשך הצירים, כמו בלידות הקודמות.
אש''א (2005-02-03T11:43:25):
גם אני בממצות 41+2 מה עושים ?????????????????
מיכל (2005-06-04T12:42:08):
אני בשבוע 40+4 נהנית מההריון ומרגישה טוב, פעם אחרונה שהייתי אצל הרופא היה לפני 3 שבועות מאז לא עשיתי אולטרסאונד, ומוניטור עוד אף פעם לא עשיתי.
אתמול הלכנו ליחידת ניטור בתל השומר ולשמחתי הם אמרו שאין להם יותר הסכם עם קופת חולים כללית ושמחתי מאוד שיש לי תרוץ לדחות את הבדיקה בעוד כמה ימים.
בינתיים יש לנו עוד סוף שבוע רגוע בבית לקרוא ספרים ולהנות מהשקט. מבחינתי היא יכולה להשאר עוד קצת בפנים, אני בטוחה שטוב לה שם. שתקח את הזמן, גם אני, אמא שלה תמיד עושה הכל לאט ובקצב שלי.
הדבר היחיד שמפחיד אותי הוא האפשרות שאחליט ללכת לבדיקות והרופאים יגידו שצריך זרוז, אבל בנתיים זה עוד רחוק.
חיפושית (2005-06-19T12:08:46):
טוב, אני עוד לא הגעתי לשבוע ה- 41 אני מסיימת היום 39 מלא -א-ב-ל
אני "סובלת" מצירים כבר שבועיים ויומיים פקק רירי כנראה ירד לפני שבועיים, עם פתיחה של 1.5......
וכל יום חושבים אולי היום - זה מתיש מעייף קשה ואפילו לפעמים מאוד מאוד כואב,
כולם אומרים לי כל הזמן מחר את יולדת בטוח... כאילו ,שבאמת אפשר לדעת...
החל מאתמול 23:50 התעוררתי כל שעה בדיוק עם ציר ממש אבל ממש כואב כזה שהעיר אותי ולא נתן לי לחשוב פעמיים,
בציר של 3:50 כבר לא חזרתי ממש לישון והסתובבתי עם כאבים (לא סדירים אלה מה) עד 6:15 ב- 7:00 שוב ציר מאוד כואב וגם 20 דקות אח"כ ואז הצלחתי להרדם בדיוק עד 8 בבוקר ואז 10 ואז 11 ולפני רבע שעה שוב ציר כואב, אולי הם בכל זאת מתקדמים לאן שהוא...
אני מאוד מתקשה לעקוב כי גם כואב לא בציר בגב התחתון... בעיקר בשכיבה זה הכי כואב, לפחות הצלחתי לישון היום יותר מתמיד- אולי זה סימן....
מפחדת להיות אופטימית
אולי עד הלילה אלד... תיקוותי.. אני עייפה כבר...-
פולניה אלמוניה (2005-06-26T18:13:46):
אני בשבוע 40 ומצטערת שלא אמרתי לרופא תאריך מוקדם בשבועיים, כי אז היו נותנים לי כבר זרוז. יש לי כאבים בכל מקום אפשרי, הרגליים שלי נפוחות כמו עמודי בטון, אני לא מסוגלת ללכת, ויש לי צרבת 24 שעות ביממה. לא מבינה את הנשים שמסוגלות להתנגד לזרוז. (דרך אגב, האם זה נכון שבלידה רביעית כבר לא מזרזים באופן מלאכותי? זה יאלץ אותי להסתפק בשלושה צאצאים...)
חיפאית (2005-07-17T15:56:57):
אני בשבוע 40, עם צירים חלשלושים לא סדירים ופתיחה של 1.5 ס"מ. אכן קיים לחץ סביבתי, במיוחד לאור העובדה שזהו בננו הבכור משני הצדדים!!! מה גם שקיימת סקרנותנו האישית! הלילות כבר ממש לא רציפים- טיילת לשירותים לפישן וכו'. איך להתמודד עם הלחץ? יש לי גם חששות מאופן הלידה. אני ממש לא רוצה זירוז ולא קיסרי ( יש לי קרוהן). מייחלת ללידה טבעית וללא חתכים. זקוקה לתמיכתכן!
על לידות בשבוע 42
לילך מ (2005-06-06T14:15:56):
אני ילדתי ב20.5 תחילת שבוע 42, גם אני הרגשתי מצויין אבל הייתי לחוצה מזירוזים שיהפכו את הלידה לסיוט כמו בלידה הראשונה. אז עשיתי דיקורים וטיפולים בצמחים עם הדולה המעולה שלי. שמה קארין והיא מתל אביב. יכולה לחבר אותכן אליה. היא הייתה איתי בלידה ויש לה קרדיט גדול על כך שהלידה הייתה טבעית וכפי ששאפתי לה.
מיכל (2005-06-14T06:54:06):
בשבוע 41 + 1 ירדו לי המים, אחרי 24 שעות נכנסתי לחדר לידה בלניאדו בנתניה, עברו עוד 16 שעות עד להולדתה של ביתי. הלידה היתה ממש לא כפי שרציתי, קיבלתי כל כך הרבה חומרים שלא רציתי לקבל - אנטיביוטיקה, חומר לריכוך רצפת צוור הרחם, אפידורל ובסוף גם פיטוצין. צוות בית החולים (פרט לרופא אחד יהיר) היה מדהים ועשה הכל על מנת שאחווה לידה טבעית וזורמת על פי רצוני (עד כמה שאפשר במסגרת אילוצי ירידת המים והלידה הארוכה והמתישה). סיפור לידה בהמשך.
היום כבר 42+1 אם אינני טועה.
משתמשת