הריון בשבוע 41

הידד! אני מצליחה להכניס משהו לאתר המכובד והחשוב הזה. אני אומנם סיימתי רק שבוע 39, אבל עם תאומות. ככה שכבר שלושה שבועות אני בטוחה שהנה אני יולדת, וכלום...
הקריאה בעמוד הזה מאד מעודדת (למרות שלא ממש מעודד לשמוע שיש אפשרות להגיע גם לשבוע 43...). סתם, התחשק לי להודות לכל הכותבים/ות למיניהם. לילה טוב

נועה ברקת כתבה:
אז התאמצתי מאד פשוט להכיל את כל הרגשות שהיו לי, לדעת שהתינוקות שלי יצאו בסוף, בזמן הנכון ושזה לא תלוי בי.
בזה אני עסוקה והולך לי לא רע...

ואז יש גם את כל מה שבא מבחוץ.
איך מתמודדים עם הציפיות (כן,כן.. רק לכריות..) של אחרים?
מאוד מתאים ומתחשק לקום ולעשות דברים, אבל בכלל לא בא לי כשאני חושבת על לבוא לעבודה ועוד פעם לשמוע (כבר שבוע): "מה, עוד לא ילדת?"
או כשמתקשרים ושואלים - "אז מה שלומך?..."
כאילו מצפים שאני אגיד - "אה, כן, בדיוק ילדנו ועוד לא הספקנו להתקשר ולהגיד, טוב שהתקשרת לשאול..."

זה לא חדש, כל ההריון הציקו לי השאלות וה"מה נשמע?..." האלה. אלה עם השלוש נקודות בסוף, שכאילו מחכים שתספרי להם כל מיני דברים שמעולם לא חשבו שיש לך עניין לשתף בהם כשלא היה הריון.
אבל השבוע האחרון הוא השיא.
"עוד לא ילדת?"
לא! אני פה ולא תלוי עלי שום דבר, רואים?
או - כן, ילדתי הרגע, השארתי תינוקת-בת-יומה בבית ובאתי לפה.

"מה, את לא רוצה כבר ללדת?"
מה זה עניינך? יש הרבה דברים שאני כבר רוצה או לא ולא משתפת אותך...

כן, כן... אנשים עושים את זה כי הם נחמדים, כי הם לא יודעים מה להגיד ורוצים להגיד משהו... ועוד הרבה תירוצים.
ובכל זאת, בא לי לשלוח אותם לעזאזל.
"בוקר-טוב" זה לגמרי מספיק ומנומס לחלוטין מבחינתי.
דברו איתי על ענייני היום, על עבודה, על הבחירות... תעזבו את הבטן שלי, זה מעולם לא היה עניינכם והמצב לא השתנה.

@} איזה יופי של עריכה ! @}

<למי התודה?>
<מנג בין מקווה לא להופיע פה בפעם השלישית...>

שליחה על ידי חן* » 02 אוגוסט 2006, 09:48

בס"ד
היום מתחלף הספרור לשבוע 41.... כבד לי, כואב לי בעצם האגן, אני כבר לא יודעת מה לאכול, כי נמאס לי מהכל, ואין לי טיפת סבלנות כבר....
מצד שני- אמא שלי רופאה אלטרנטיבית, והתחלנו בעלי ואני לעשות חישובים- הרב מתיר מהיום לעשות זירוז טבעי, אבל- היום ערב ט' באב, מחר ט' באב, אח"כ כבר יום שישי (והלידה יכולה להתרחש בשבת...), ושבת- ואם זה בן זה אומר שהברית תהי'ה בשבת- מה שיגרום לחילול שבת ע"י כל המשפחה ואנחנו לא מוכנים לזה, או לחילופין- שאף אחד- כולל ההורים שלי לא יבוא לברית - מה שלא בא בחשבון- בכל זאת הורים.... ? זאת אומרת שאם זה תלוי בזה, והלידה לא תתחיל בימים הקרובים נחכה עם הזירוז ליום א', וזה אומר עוד 4 ימים של אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!
ויש לי כבר סחרחורת מכל החום הזה, שלא נעלם אפילו עם מזגן ב18 מעלות...... וחם לי כל כך ...........
אני רוצה לגור במקרר.......

אין לי הרבה דברים חכמיים להגיד, אבל בהקשר של
ושבת- ואם זה בן זה אומר שהברית תהי'ה בשבת- מה שיגרום לחילול שבת ע"י כל המשפחה ואנחנו לא מוכנים לזה, או לחילופין- שאף אחד- כולל ההורים שלי לא יבוא לברית - מה שלא בא בחשבון- בכל זאת הורים.... ? זאת אומרת שאם זה תלוי בזה, והלידה לא תתחיל בימים הקרובים נחכה עם הזירוז ליום א', וזה אומר עוד 4 ימים של אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!

לידה משמעה שיחרור
ש י ח ר ו ר .
לשחרר שליטה, אין לך שליטה מתי תתחיל הלידה, מתי תסתיים הלידה, מתי תהיה הברית, מי יבוא לברית
זה לא בידינו. ה' יעשה הטוב בעיניו
העיקר שיגיע בזמנו בקלות ובבריאות.

לידה קלה וטובה

שליחה על ידי חן* » 03 אוגוסט 2006, 16:26

בס"ד
אין לך שליטה מתי תתחיל הלידה, מתי תסתיים הלידה - ברור, אני פשוט מתארת את ההחלטה מאחורי הזירוז הטבעי, אם לדחות או שכבר לעשות.... על התחלת הזירוז יש לי שליטה....

מה שכן- לגבי השחרור- אני רוצה לעשות מעטפת "לטיפול אחרי הלידה" , אולי זה יעזור- כי נראה לי שיש לי הרבה על הראש או לחילופין בבטן.....

_העיקר שיגיע בזמנו בקלות ובבריאות.
לידה קלה וטובה_
אמן!!!

שיהיו לכולן- בשורות טובות, לידות קלות בעיתן ובזמנן, בלי אפידוראל, בלי חתכים, בלי כאבים, בשחרור, עם נשימות עמוקות, ובשמחה!
מי יודע, אולי הפעם הבאה שאכתוב תהי'ה עדכון עדכני.... הלוואי...........

את עוד כאן?
חשבתי שכבר ילדת...
לדעתי יעזור מאוד לטפל בכל מה שמעיק לך ולגמור עם זה.
תגידי את צמה היום? זה יכול גם לעזור להתחיל צירים... למרות שלא כדאי להגיע ללידה מיובשת.

בס"ד
ספינה, חמודה. לא צמתי, אבל....
עברי ל רק שלא יכאב ....

עכשיו הגעתי לפה...
שבוע 41 - חודש עשירי.
לא לחוצה ללדת כבר, רק שדי כבד לי.

כלום כלום כלום מבחינת סימנים ללידה.
(אלא אם צימאון גדול, ורצון תמידי למתוק נחשב סימן)

יש לי כמה סיבות טובות למה לא ללדת עדיין:
שני ילדים חולים, פטריה בשד אצלי שעוד לא נרפאה, ו(בל)גן-חיות בבית.
חוץ מזה ששום דבר לא מוכן לתינוק לא נפשית ולא מעשית.

קצת מתח מתי זה יגיע, תחושה שיש תאריך למבחן והוא נדחה למועד לא ידוע, אבל בינתיים זורמת (או מתגלגלת).
אולי לכתוב בדף הזה יגרום למשהו?

זה בעצם העלה אצלי שאלה, אחריותו של מי זה להתחיל את הלידה?
האם או העובר? (רק שאדע מי מתרשל בתפקידו

)

נראה לי שהעובר.
לא שמתרשל, רק קצת מתפנק.....
ספינה- הם יודעים הכי טוב מה טוב להם.... הוא יצא כזה יפסיק להיות לו נוח....
אויש, איך הי'ה לי כבד! אני זוכרת שלא הי'ה לי נוח כלום! לנשום, לאכול(כי הבטן היתה ביני לבין השולחן, וגם לא יכולתי להתיישר לאכול נורמאלי), להתלבש, לשכב, לקום, לשבת, לעמוד, ללכת, לנעול נעליים, לעמוד לבשל, לשטוף כלים (אויש הכרס הזאת!!!) ! אוווףףף! אני זוכרת את זה! זה הי'ה נורא לא נוח!
שתהי'ה לך, ולכולן לידה קלה , מהירה, וחסרת כאב!
הצלחה רבה!

להתלבש, לשכב, לקום, לשבת, לעמוד, ללכת, לנעול נעליים, לעמוד לבשל, לשטוף כלים (אויש הכרס הזאת!!!)
כבר חודשיים בערך זה ככה...יאללה עוד יום ועוד יום ועוד יום...נעבור את זה או נתגלגל עם זה.

הכי גרוע זה השאלות המנדנדות של כל העולם, והמבטים התמהים בבטן. יאללה לכו תתעסקו בעניינים שלכם ואני אתעסק בשלי.

יאללה לכו תתעסקו בעניינים שלכם
כן, גמני- לא מבינה את השאלה - "נו,... מתי???"
מה מתי? מה, אני שולטת על הלו"ז של מר-עובר??
לא הבנתי בכלל!!!

לא נורא, את יודעת שבסוף הם יוצאים... (חברה שלי אומרת המשך- ואז את "מתה" שהם יחזרו לשם קצת, שתוכלי לנשום..."

)

אני עשיתי הרבה סקס כמישנתה של המילדת שלי.
לא שזה עבד.............
ילדתי את הצעיר בסוף שבוע 42...אני מזדהה עם חוסר הסבלנות.
בכל מקרה,
שתהיה לידה מעצימה,
פשוטה, ומבורכת לחייך הפנימיים.
אומה

לי מה שעזר היה שהלכתי המון המון ביום בו התחילו לי הצירים. (אולי את רגילה ללכת הרבה?) בחום לבית הכנסת, ובחזרה מבית הכנסת בעליה, ואז שוב לבית הכנסת אחה"צ, וזה מה שהתחיל לי את הצירים...
אה, ואולי גם מה שאומה לי אמרה??

......

אז עוד לא ילדתי, והיום כבר שבוע אחרי התל"ם.
אבל ראיתי את הפקק הרירי, בכל זאת משהו קורה.

מעדכנת כאן בשביל הדורות הבאים (קצת באיחור), שילדתי 10 ימים אחרי התל"ם.
הרי זה יהיה די מלחיץ אם תגיע לפה מישהי בשבוע 41 בעוד כמה חודשים ותתהה האם לא ילדתי מאז ה- 17/10???:-P

ילדתי ב- 20/10 ועידכנתי בדפים שלי.
תודה על האירוח, נהנית להשתמש באייקון הזה

היום ניזכרתי בלידה של אבישי,כמה מדהים זה היה,כלכך הרבה אושר מילא אותי שאפילו רציתי שוב...נו,במחשבה שניה לא ממש,כלומר הלידה עצמה כן,אבל לא כל מה שמסביב,כלכך הרבה אנרגיה צריך,שנראה לי שזהו...
בכל אופן אבישי גדל נפלא,אני תוהה כמה יש חלק ללידה בהתפתחות,מאמינה שיש.כשהלידה מגיעהבזמן שלה,כשאין התערבות חיצונית והיולדת פנויה לעוצמת החוויה,והילד נישאר צמוד כמה שאפשר.זו נקודת פתיחה טובה לחיים. מאחלת לכל מי שמגיעה לדף הזה ולכל היולדות באשר הן,לידה טובה ומעצימה!

כמה מרגיע הדף הזה.

האאאאההה תודה שמצאתי את הדף הזה.
בדיוק היום השלמתי 41 שבועות.
אחרי שהראשונה שלי נולדה בשבוע 36+6 אני הייתי מוכנה ללידה מוקדמת כבר מתחילת התשיעי (הפריזר מלא באוכל, הבגדים של התינוק מכובסים ומסודרים)
ככה שמבחינתי הנפשית אני כבר באיחור של איזה חודש.
כל כך מרגיע לקרוא שזה בעצם דבר די נפוץ.
אני עם צירים כבר כשלושה שבועות, אפילו די חזקים לפעמים אבל לא הופכים לסדירים
הבטן כבדה לי, אני לא ישנה טוב בלילה ונמאס לי לעשות מוניטור ואולטרה סאונד כל יומיים
גמרתי כבר מזמן את כל ההכנות והדברים שנשארו פתוחים ככה שאני לא מרגישה שהעיכוב בא ממני אבל כנראה שלעובר יש תוכניות משלו.
באמת כל בוקר יש איזה דיכאון קטן ואני גם די תקועה בבית כי אני מפחדת להסתובב ולנהוג לבד.
יצאתי לחפשה מהעבודה לפני שבוע כי הרגשתי שמספיק לי וגם נמאס לי ששאלו אותי "את עדיין פה" כל הזמן.
אני רק מקווה שהלידה תעבור בשלום ושלא נזדקק לזירוז בסופו של דבר.

אני רק מקווה שהלידה תעבור בשלום ושלא נזדקק לזירוז בסופו של דבר

אל תחשבי בכיוון הזה אפילו
אם למרות שאת בטוחה שאת בסדר את מוכנה לנסות -
ממליצה לך על טקס של פרידה ושחרור התינוק בשיטת קיי (דימיון מודרך)
אם לא - תעלי ותרדי מדרגות

אומרים שזה מייצב את הראש למטה.
אם לא בא לך - תנוחי. הכי חשוב שתשמחי על הגוף שלך ושתהיי בטוחה שהוא יודע מה הוא עושה.
התינוק שלך יודע מתי לצאת. נקודה.
חברה שלי אחת באה לביקורת בשבוע 42+0 מיד שלחו אותה לזירוז והיא ברחה להם (ברגשות מעורבים,
לא הייתה מוכנה לעבור שום את הטראומה של ה"זירוז" - זה לא באמת זריז, את יודעת...)
בקיצור בוקר למחרת ילדה תינוק בריא שמנמן עם דולה בלי אפידורל שבוע 42+1
אין אין אין כמו לסמוך על הגוף

שתהיה לך לידה קלה בזמן הנכון

(())(())

_אין אין אין כמו לסמוך על הגוף
שתהיה לך לידה קלה בזמן הנכון_
@}

טוב גיליתי את הדף הזה מזמן והיה לי די ברור שאכתוב כאן בעצמי.. ואיזו הפתעה זה הגיע!
אז: הריון שני ועברתי את התאריך בכמה ימים, מצד אחד מאוד רוצה להיות אחרי מצד שני אשמח אם זה יקרה רק בשבוע הבא (ממניעים דביליים למדי).
כול בוקר מתפלאת לגלות שאני קמה במיטתי שלי.
בהריון הראשון ילדתי לקראת סוף 42 עם זרוז עקב מוניטור גרוע שהצביע על מצוקת עובר, כמעט הוכנסתי לקיסרי אבל פתאום היתה פתיחה והתינוק יצא ואכן היה במצוקה.
אני לא רוצה להגיע לזרוז כימי הפעם..

בהצלחה

פלונית כרגע, בהצלחה!
@}

שליחה על ידי ליאת* » 25 יולי 2007, 00:31

שלום לך אין לך מה לפחד
אני ילדתי את כל ילדי בשבוע 41+ ילד אחד אפילו הגיע לשבוע 42+4
בלי זירוזים בלי ביקור אצל רופה נשים בלי מעקב
הבעיה או אולי זה לא בעיה אלה תוצאה היא שהתינוקות יצאו מאוד גדולים
בין 4ל 4.700 קילו
בלי קיסרי לידה טיבעית אבל אצלי אין אפשרות של ללדת בבית בגלל הגודל
אל תפחדי גם כשיאיימו עלייך בניתוח קייסרי
עלי איימו והפחידו אבל לא הסכמתי וחתמתי להם שהכל על אחריותי
כך שתנוחי תהני מהכמה ימים אחרונים שנשארו לך בהריון
ובעזרת השם הכל יעבור בשלום
בעיתו ובזמנו

אה, אני לא מפחדת אמא שלי ילדה את כולנו הרבה אחרי התאריך (אם אחד היא הגיע לשבוע 43+ וככה גם אחיותי.
אבל פשוט חם לי ונמאס לי ומיציתי, זה לא שאני עושה דברים וסוגרת פינות אני די לא עושה כלום כי פשוט אין לי כוח!
ובנוסף עד הלידה אנחנו נוסעים כול שבת לחמי וחמותי (כדי שנוכל להשאיר את הילד הגדול ) שזה סיפור בפני עצמו..
טוב די לרחמים העצמיים! למישהי יש רעיון לפעילויות עם ילד בן 3.5 ושלא אאבד בהן את הסבלנות אחרי רגע? ובכלל רעיונות להעברת הזמן לעצמי חוץ משינה?
מרגיעון לעצמי: לחשוב חיובי!

אבל פשוט חם לי
גם לי חם ואני רק בסוף השליש השני.
פשוט חם נורא.

_אבל אצלי אין אפשרות של ללדת בבית בגלל הגודל
אל תפחדי גם כשיאיימו עלייך בניתוח קייסרי_
אחותי ילדה בבית במשקל 4.700. לקח 3 ימים שהמיילדת הרחיבה לה וצירים וזה בכלל היה באוסטרליה. לידה מצויינת!!!

אבל פשוט חם לי ונמאס לי ומיציתי, זה לא שאני עושה דברים וסוגרת פינות אני די לא עושה כלום כי פשוט אין לי כוח!
גם אצלי ככה בדיוק, אבל אני עוד לא בשבוע 40, עוד מעט. הבנתי עכשיו את הטעות, צריך כמה שיותר כן לזוז, כן ללכת, כן לעשות, כדי להזיז את התינוק לתנוחה המתאימה ליציאה. לכן כדאי לכם לצאת החוצה לגינות שעשועים, שבנך יזוז ואת גם קצת תצאי. אצלי הבנתי שהמצב הזה של לא לעשות כלום זה כנראה סוג של חרדה מהלידה וקיפאון וכדאי מאוד לצאת מהמצב הזה במהירות. היום בזכות בת ה-4 שלי רקדתי הרבה, היא גם זקוקה לאקשן ואוהבת לרקוד אז הצטרפתי אליה

טוב בסימן טוב ומזל טוב ילדתי! ( פלונית כרגע ) באמת שלא חשבתי שזה יגיע.. זה קרה רגע לפני הזרוז.
והאמת שכול הזמן רציתי לכתוב ולקטר אבל המחשב מת. אני אצל השכנים..
טוב צילצלו להגיד לי לבוא להניק אני אעדכן בהמשך. היתה לידה טובה! וזה בן עכשיו אין לנו שם..

_למישהי יש רעיון לפעילויות עם ילד בן 3.5 ושלא אאבד בהן את הסבלנות אחרי רגע? ובכלל רעיונות להעברת הזמן לעצמי חוץ משינה?
מרגיעון לעצמי: לחשוב חיובי!_
בריכה
הפשושי בן שנה, אז אני מבינה בדיוק מה עובר עלייך....
אני מציעה בחום (תרתי משמע

) בריכה
אם זה בבריכה ציבורית, אמבטיה משותפת, בריכה בחצר, או משהו כזה..... ים.... (אבל תשתדלי לשבת בצל, כן?)
בקיצור, מים. שימי לו משחקים. יעסיק אותו, ויוריד את הטמפ' שלך.... (אני את השבועיים האחרונים בהריון ביליתי במקלחת, ואח"כ מול מאוורר בפול ווליום, אז אם יש לך אופציה לבריכה, לכי על זה.)
ואם יש לך בריכה ציבורית, ואת יכולה לצוף בה, זה יעזור לך עם כל ההריוניות..... ויקל עלייך (שוב, תרתי משמע

)

אגב, כשנמאס כבר, ואי אפשר יותר שהוא יהיה בתוכך, זה סימן שהלידה כבר תבוא בתוך כמה ימים... בדוק.
בעזרת ה'.@}
בהצלחה

מז טוב!!! @}

קראתי שם למעלה שכתיבה בדף הזה היא סגולה. אז אני מתפקדת לאלתר.
<ילדת טבע פותחת שבוע 41 בדיוק היום. זה עזר לי מאוד כשהתפקדתי בדף שמבורך בכניסה להריון אז אולי גם ביציאה זה יועיל?>

תוק, תוק, תוק... יש שם מישהו? הדף לא עובד... אני עדיין פה. חזרתי עכשיו מ"סיבוב הופעות" כמו שהבטחתי למילדת שלי לעשות ואני די מבועסת. רופאה אחת שאין לי מושג בכלל מה האג'נדה הרפואית שלה בדקה אותי באולטראסאונד דמיקולו וקבעה שיש לי מיעוט מי שפיר "לא קיצוני אבל בכל זאת" ושאני חייבת לחזור הביתה, למצוא סידור לילדה וללכת לזרוז... טוב, די ברור מה אני עושה כרגע, נכון? במיון עד כמה שידוע לי אין אינטרנט... בכל אופן ניסיתי לדבר עם המילדת שלי בעת המצוקה הרגעי (כן, זה די מבעס, גם כשיודעים שזה לא סוף העולם ושיש אופציות) אבל היא בדיוק הלכה לישון ותדבר איתי מתישהו מאוחר יותר (מה כבר רציתי? עידוד? בעסה... הפעם היחידה שאני באמת צריכה לדבר איתה ולא רק לקבוע לעוד חודש או משהו כזה אז דווקא עכשיו מרפי מתערב ומשכיב אותה לישון...). יושבת פה עם בקבוק ענק של מים, שותה המון. קבעתי כבר תור לרופא הנשים המוכר והטוב שלי לאחר הצהריים לבדיקה חוזרת של כמות מי שפיר וזהו. אחותי שלחה לי טיפול אנרגטי ואמרה שהעובר מפחד ממשהו שקרה לפני ההפריה, נו... על זה כבר כתבתי עוד אז בבלוג שלי. עוד ילדון רגיש יש לי... עשרה חודשים של שיחות לא שיכנעו אותו שעכשיו זה כבר בסדר... נשמה קטנה שלי... מה יהיה?
אם יש שם מישהו שקורא, תעשו טובה, תשלחו קצת אנרגיות חיוביות ומקדמות גם לפה... נראה לי שאנחנו זקוקים להן. תודה.

שולחת אנרגיות חיוביות ומקדמות וכל מה שתרצי

לידה מעצימה, בדיוק כפי שחלמת...

לא לדאוג, בסוף כולם יוצאים

(ילדתי בשבוע 41+2)

אנרגיות אנרגיות ד"ש לד"ר החביב....
חושבת עליך כל הזמן....

ילדת טבע,
תראי אותי, אני לא כתבתי פה וילדתי בשבוע 43!

תעשי חיים בובה, השבועיים האחרונים היו הכי קשים (בעצם, רק הם היו קשים...) אז הם גם היו הכי מהנים (עשינו תוכניות, יצאנו יציאות, הקטנה למדה לצעוק "מסעדה" כל פעם שנחגרנו ברכב, היה מהנה...). בשבוע הראשון אחרי הלידה היה קצת מסובך להוריד הילוך פתאום...

ילדת טבע -בדיוק אותו הסיפור היה לי בסוף ההריון הקודם.
למעשה אז, כל החודש התשיעי הרופא טען שיש מיעוט מי שפיר וביקש שאבוא לביקורת כל שבוע (מתחילת 9!),
עד ששאלתי את המיילדת האם באמת יש בזה סיכון כלשהו והיא אמרה לי לשאול את הרופא מה ה"אינדקס" (בשפה של רופאים), יענו כמה ס"מ בדיוק של מי שפיר, וגם הוסיפה שהאינדקס של רופא לחוץ הוא הרבה יותר גדול מהאינדקס של מיילדת או רופא רגוע (לא בטוחה עם הזיכרון הרופף שלי אבל נדמה לי שהראשון 8-9 ס"מ, והשני 4-5).
וכששאלתי את הרופא (נדמה לי שזה היה כבר אחרי שבוע 40), אז הוא "הודה" פתאום שהמכשיר שלו אינו מספיק משוכלל בשביל למדוד אינדקס, וזו הערכה גסה שלו שיש מיעוט מים...
אני זוכרת את ההרגשה של סוף ההריון הקודם, בנוסף ל"לחץ הסביבתי" לגמור איתו כבר, ושלא לדבר על הלחץ שלי, כתוצאה מהמשקל הכבד, ומהעובדה שזה סוף ההריון אז נו - די כבר!, אז גם מתווספות מיני הפחדות שבמיקס עם ההורמונים של סוף ההריון יוצא שמח...!
לי הדף הזה דווקא עזר (סיפור הלידה של עולם קטן), וגם צעידה ארוכה ארוכה שעשיתי סביב המושב (אולי 4 ק"מ) וכמה שעות אח"כ החלו הצירים.
מאחלת לך לידה קלה ומעצימה ובקרוב

טוב, עדיין לא ילדתי אבל דיווחתי בדף המלצות רופאי נשים על תוצאות הבדיקה עם הרופא המוכר והחביב שלי (ושל אינדיאנית...). קודם כל דיברתי עם המילדת ששאלה על הכמות וכשנעתה 5 השמיעה קול של "נו, אז מה..." מרגיע, גם ככה כבר הייתי הרבה יותר רגועה אז זה רק עשה לי נעים. כשהלכנו לרופא הנשים אחר הצהריים הוא מדד לאט ובסבלנות הראה לנו בדיוק מה הוא עושה ומדד ביסודיות 7, תקין לחלוטין. אבל, כן אני שוקלת ללכת לאיזה שהוא טיפול בגדר של ניטוב אנרגיות. מה שבטוח זה לא יזיק אולי אני אגיע יותר מנוטבת ללידה. מכל העניין, אני לא יכולה להתנתק מהמחשבה שאני כל כך לא רוצה שיכפו על השבלולון שלי לצאת בכוח, לא רוצה להגיע למצב כזה. כל כך חורה לי כשכופים משהו על ילדים ועל אחת כמה וכמה עוברים. ברור לי שיש סיבה לכך שהוא עדיין בפנים אבל אני גם יודעת שאחרי שבוע 43 אני לבדי במערכה ואז קרוב לודאי שבסוף כן יצליחו לשבור את רוחי... טוב, עוד מעט יוצאת לעוד צעידה עם החיפושית (עניין יומי, הולכות חצי שעה/ארבעים דקות לכל כיוון ל"סידורים" כבר חודש, זה לא ממש משרה לידה העניין הזה אבל שומר על כושר ולחיים אדומות) וכמו כל יום אני מחייכת לעצמי ואומרת נו, אולי הפעם אני כן אלד אחרי זה... בסוף זה יעבוד,לא? בסוף כולן יולדות...
תודה על משלוחי האנרגיות. נעים להרגיש.
ואינדיאנית, מצטערת שוב שלא הודתי לך על ההתעניינות הטלפונית, את תמיד מתקשרת בדיוק באמצע "מלחמת ארוחת הבוקר" זה מסובך עם ילדה שיש לה טמפרמנט של אבא שלה בעניני רעב ועשרה חתולים שמריחים את האוכל שלה ומתחרפנים... אז תודה רבה רבה. ושלא נראה אותך בדף הזה בטעות...

בוקר טוב, ברוכה הבאה לשבוע 42. יש סיכוי שראיתי שרידים לתחילת יציאה של פקק פקוק פיקפק... אינשאללה...
אה, כן, יותר מאוחר היום יש לי טיפול אצל מסג'יסטית/רפלקסולוגית מעולה. בשיחה הטלפונית איתה (שסיימתי שוב הורמונלית ובוכה) דיברנו על השחרור. היא ביקשה שאנסה לשחרר גם את העובדה שאולי לא תהיה לידה טבעית בכלל ושאם כך אז זה מה שצריך להיות. מצחיק שהיא היתה צריכה להגיד לי את זה אחרי שאמרתי את זה לא מעט פעמים ללא מעט נשים במצב דומה פחות או יותר. אבל מרגישה שזה עשה משהו, קל להגיד לאחרים אבל צריך מישהו שיזכיר לך... עדיין אני לא מתה על הרעיון. אני לוקחת בחשבון אילוצים של בית חולים גם במקרה של לידת בית ואנחנו יודעים בדיוק איך נלחם כדי שגם אם נאלץ להגיע לשם הפצפון עדיין יקבל התחלה אופטימלית ואני מתכוונת להרים מחלקה שלמה כדי שהוא לא ישאר בלי ידיים חמות ומחבקות לשניה אפילו ולא משנה מה קורה בכלל, כמובן. אבל החרדה העיקרית פה היא לי... אני לא בחרתי בלידת בית כי אני גיבורה גדולה, בדיוק להפך, אני מתה מפחד מבתי חולים ורופאים... מצד אחד אני יודעת שאם מתחילים לידה בבית דברים יכולים לקרות אבל את זה הרבה יותר קל לי לקבל מכיוון שלפחות התחלנו משהו וניסינו ומהצד השני, אם פתאום קורה שחייבים להגיע לבית היולדות (נמנעת מלקרוא לזה בית חולים אבל ראבאק-זה מה שזה...) וכל זה עוד לפני שבכלל ניסינו לממש את החלום ההגיוני לחלוטין הזה, לא יכולה לשאת את התחושה של הפחד ביחד עם התבוסה... נו, אבל מה שיהיה יהיה. אינשאללה שיהיה הכי פשוט (אם כי מטיבנו כבני אנוש אנחנו נוטים לסבך הכל ולא לחינם בעצב תלדי בנים... בריות משונות אנחנו, אכן). בכל אופן, הטיפול היום לא נועד לזרז או להשרות לידה כי אם לעזור לי לשחרר... פפפפפפפפפפפפפפפפפ.....

התפקדות- אני בשבוע 41.4 נאבקת מול עצמי לא להשתמש בזירוזים ולתת כבוד לתהליך ולזמן שדורש העובר שלי והגוף שלי.
מתפללת לטוב.
בטח לשחרר זה רעיון מצוין, אולי מחר נצליח (:

שלום לך, אני ילדתי בשבוע 43.4 בדיוק לפני שנה, תינוקת מקסימה בלידה מופלאה. גם בשבילי הדף הזה היה אי של שפיות בין כל הטלפונים ההיסטריים של אמא, אחיות, חברות וכד'. מנסיוני הדבר שעזר לי יותר מכל הוא לקיחת האחריות על עצמי וחיבור לתחושה הפנימית שהכל בסדר, שהתהליך הוא טבעי ושלכל אחד הזמן שלו,( יכול להיות שאצלך התחושות הפנימיות הן שונות) אבל מה שחשוב זה להקשיב לקול הפנימי ולא לקולות החיצוניים. אני הגעתי למוניטור רק פעם אחת אחרי שעבר התלם, בשבוע 42.6 והצוות הרפואי פשוט התפלץ מהסירוב לזירוז, הרופא אפילו צעק אלי ש" ברוסיה היו מכניסים אותך לכלא על זה", למרות שכל הבדיקות היו תקינות לחלוטין. מאז לא חזרתי לשם (עד הלידה) פשוט ישבתי בבית, נשמתי, עשיתי יוגה וחיכיתי בסבלנות ובשלווה, בסוף זה בא וכמו שאמרתי הייתה לי לידה קצרה מהנה ומופלאה בשבוע 43.4. אני מחזקת את ידייך ומאחלת לך כל טוב

בעיקרון יש לי דף אופטימי, שקראתי לו : אימא יולדת בפעם הראשונה . כי החלטתי שבלידה הזו אני עושה הכל כדי ללדת. ואגינאלית, טבעית, בבית. אבל...
היום סיימתי שבוע 41. אז אני מרגישה קצת גוזלית לעומת כל ה-43 שהיו פה...
מה שמלחיץ אותי היא העובדה שאם לא תתפתח לידה בשבוע הקרוב ואגיע לבי"ח- זה ניתוח בשבילי. כי קיסרי אחד כבר עברתי, אז פיטוצין לא יתנו לי. לא שאני רוצה....
ואני גם לא רוצה לדחוק בו לצאת החוצה. אני יודעת שהם יוצאים מדהימים ורגועים אחרי 42 שבועות- יש לי אחת כזו בבית.
אני אדם חסר סבלנות... זה שיעור שמאד קשה לי ללמוד.... למרות שאני נעשית בזה יותר ויותר טובה.
מאחר ונאמר פה שהרבה צירים מוקדמים מבטיחים לידה קצרה וטובה- אני מברכת את כמויות הבריקסטונים שיש לי בשבוע האחרון. שיתכווצו. בסדר.
אבל שום פקק עוד לא רואים פה.
נעשה עוד טיול רגלי בערב.
אולי אולי נעשה סקס מתישהו...

תודה ל ילדת טבע שהפנתה אותי הנה

יש לי צירים. פירטתי ב אימא יולדת בפעם הראשונה
אני לא יודעת אם אמשיך את סיפור הלידה שם, אבל בינתיים זה עדיין יומן ההריון שלי.

ואם אכתוב פה, היא תבין שהגיע הזמן לצאת?
41+4. לידה שלישית.
בשתיים הקודמות לא הגעתי לתאריך. ילדתי יום יומיים לפניו. הפעם היא עושה לנו בית ספר.
אני בחו"ל. ההורים שלי ואחותי פה. היום אחותי ואבא נוסעים חזרה לארץ, וכמובן שחוץ מלהנות מאוד מהילדות, בלידה הם כבר לא יהיו, ואת הקטנטונת לא יספיקו להחזיק ולחבק לפני הטיסה.

פיזית, רפואית, טכנית - הכל נראה טוב. שלשום היה אולטראסאונד שהראה שיש מספיק מים ותינוקת מרוצה. מאוד מבוססת באגן (את זה לא צריך להגיד לי), ויש תנאים ללידה. 2 ס"מ פתיחה ומחיקה של 80%. אבל היא לא יוצאת. גם צירים יש. אבל לא סדירים או שנמשכים מספיק זמן כדי לקרוא לזה התחלה של לידה.
אלא אם התחלה של לידה במשך שבועיים וחצי זה משהו שאפשר לספור

גם היום יהיה אולטראסאונד (עוד חצי שעה יוצאים. אני ואמא לבי"ח לבדיקה, האיש ואבא ואחותי לשדה התעופה). אני מניחה שהתוצאות יהיו זהות.

גם בבדיקה הקודמת וגם עכשיו לקראת הבדיקה, כל כך מוזר לי להגיע לבי"ח. הלידה מתוכננת להיות בבית. הבריכה מנופחת ומוכנה כבר המון זמן. אנחנו כבר שבועיים מתקלחים במקלחת של הילדות כי הצינור מחובר לטוש שלנו... כולם כבר מחכים.
אתמול הלכתי לשיאצו. לחיצות במקומות הנכונים, צירים פה ושם. אבל כבר לא עושים עלי רושם. אני בטוחה שכשהלידה תתחיל, אני לא אאמין שזה באמת קורה.

סלט פירות יקרה
כל זמן שהמים לא ירדו מצבך נפלא. נראה שאת מתמודדת נהדר ועשית אפילו חלק נכבד מהמסע שלך עם כאבים נסבלים.
לי נראה שאת פשוט בלידה בסגנון שנטי שנטי וזה יופי .
עוד קצת סבלנות ....
תשמרי שלא יפקעו לך את המים בבדיקות !
בהצלחה
וכל טוב

עדכון שאין עדכון.
היום 42 מלא. יש קצת צירים אבל לא משהו רציני.
מחר שוב אולטראסאונד.
מה שמרגיע אותי הוא שהמיילדת שלי אמרה שהמדיניות היא שאין בעיה ללדת בבית עד 43 שבועות, בהנחה שהא"ס בסדר (כמו שהיה עד עכשיו) ושכולם מרגישים טוב... כך שאין לחץ.

אני מתחילה להיות קצת יותר עייפה מבדר"כ. הולכת לישון צהריים.

עדכנתי גם בבלוג שלי - ילדתי. בערך שעתיים וחצי אחרי שכתבתי פה את ההודעה האחרונה.
אכן הלכתי לישון אבל התעוררתי אחרי רבע שעה מצירים שהלכו והתחזקו... סיפור בהמשך...

מצטרפת לדף הזה:-)
היום 41 מלא (לפי החישוב על פי וסת אחרונה) או שמא רק זה רק 40+1? (שזה החישוב לפי האולטרסאונדים?)
לא משנה מה, כבד לי וכאוב לי. יש צירים, אבל לא מרשימים, יש פתיחה די קבועה, יש מחיקה די גדולה, ונראה לי שגם הפקק כבר התחיל להשתחרר לו, אבל משהו אמיתי, עוד אין, והתסכול גדול.
אני יודעת, להרפות, לשחרר, לתת את הזמן, אבל קשה לי. לידה ראשונה, וקשה לי..........................................

_לידה שלישית.
בשתיים הקודמות לא הגעתי לתאריך_

פיזית, רפואית, טכנית - הכל נראה טוב.

איך פתאום הודעה שלך נראית כל כך רלבנטית?

התאמנתי עליך טוב. משחררת לגמרי. מישהי עשתה תקשור ואמרה שאנחנו עוד לא מוכנים אליו, מה שיכול להיות נכון, אז עושה מאמץ להשתחרר מכל הדברים הטכניים (שכבר מוכנים לגמרי) ולקבל ולאהוב אותו לגמרי לתוך המשפחה שלנו. להתעקש דווקא על כל מה שהודחק בהריון הזה כקושי אפשרי ולתת לו לדעת שהוא רצוי ואהוב עם כל הקשיים האלה, בעיניים פתוחות ובלב חפץ. ולתת לו את הזמן והמרחב שלו.

הציעו לי הבוקר סטריפינג. אבל הוא בסדר. גדול מאוד יחסית לאחיות שלו. אבל בסדר. השליה בסדר. הדופק בסדר. אין שום סיבה אובייקטיבית לזרז, ואני לא מאמינה שחוסר כח שלי (מה שלא קורה כל הזמן) הוא סיבה טובה מספיק להתערבויות רפואיות (כמו שלא לוקחת אקמול כי לא ישנתי בלילה...).

מפחדת מהסביבה שמלחיצה ומפחדת שהמערכת תלחיץ, כי אני לא במקום לחוץ בעצמי, פרט לחרדות של הבריאות שלו. כל שעה שהוא יותר מנומנם בה נראית כמו נצח, אבל אז אני שרה לו, והוא זז לו, והכל טוב ויפה ואפשר לחכות שוב כמה שצריך עד שהוא ירגיש נכון ומוכן להצטרף אלינו.

עוד משהו- אם כל ילד וכל לידה מלמדים אותנו שיעור כלשהו, הרי שהשיעור שאני לומדת, כבר, ממנו הוא ענווה. חשבתי שבפעם השלישית אני כבר יודעת הכל, כבר מנוסה, כבר יודעת איך ילכו הדברים, והרהבתי עוז אפילו לטעון בתוקף מתי ואיך הם יראו. הם לא. זה לא שחרור של שליטה, זו הידיעה שהשליטה הזו לא קיימת, ושזו יוהרה לחשוב שכן. שיעור חשוב.

אני קוראת אותך .ושרה

והעיקר... והעיקר ....לא לפחד , לא לפחד כלל.

טאו להורות- דף הבית שלך נתן לי עוד כוחות. קראתי וגריינתי הודעה שלך שמדברת על זה שתשעה ירחי לידה מתקופת התנ"ך, הם לא כמו תשעה חודשים בעידן החשמל. זה מרתק בעיני, ונכון כל כך, וחבל שזה לא בדף הזה גם. האם את מוכנה לכתוב את ההגיגים האלה גם כאן?

לידה בשבוע 41 מייצרת תינוק גדול יותר. עם טונוס שרירים בריא יותר. קל יותר ל"תפעול". פה גדול יותר יונק טוב יותר. יורד פחות במשקל. שווה.

מי עשה את החשבון למעלה? 271 מתחלק ל-9 רק עם שארית 1. זה עדיין נחמד... אבל לפחות שיהיה מדויק.

אני גם מגיעה לפה, למרבה הפתעתי.
היום אני אמורה ללדת, אין שום סימן...
את הבכור ילדתי יומיים לפני התאריך, והייתי בטוחה שהקטנה שבפנים תבוא מינימום שבועיים לפני הזמן...
איך שהו אני מרגישה קצת יאוש מכל העניין, כאילו שהלידה לא הולכת להגיע... אבל דוקא עוברים עליי ימים דיי נעימים, חוץ מהחום הנורא! אבל משתדלת באמת להיות בפעילות כמה שיותר.

היי נסיכה
לדעתי מקור הקושי הוא כרגיל בראש. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים ושוכחים שאנחנו המצאנו את השעון ואת חישובי הזמן.
לתינוק אין שעון בבטן ולא יומן פגישות.
הלידה היא תהליך סיום ההריון והיא לא מתחלקת לשלושה חלקים כמו בצבא אלה למיליון רגעים משתנים .
את הסטיסטיקה של 9 ירחי הלידה המקראית שיבשנו מזמן.
ראשית , מאז המצאת נורת החשמל ,אנחנו לא מנהלים את חיינו על פי מחזור הירח ולא הולכים לישון עם שקיעת החמה ומתעוררים עם קריאת השכווי. מחזור היום לילה שלנו משובש.
מחזור החיים ההורמונליים שלנו לא מסודר.
שנית אנשי המדבר נוודים, (משוטטים לא חובבים כמונו )אכלו אחרת וניזונו מבשר רק בשלושת הרגלים ולא צרכו גלולות הורמונים מגיל 16- וכו'
הם חישבו את ההריון מהרחצה החודשית לאחר הנידה ( מקוה) בלשון חז"לנו ולא מתאריך הוסת והסתכלו על הירח להערכת גיל ההריון.

הסטיסטיקה המודרנית מצביעה על כך שרוב הנשים יילדו כ4-7 ימים לאחר תאריך הלידה המשוער, רק אם יתנו להם !!!!
כאשר האמא בריאה והשיליה ממשיכה לתפקד היטב , לעובר יש מסרים שהכל בסדר ולא דוחק בו משהו למהר ( חיידקים או פיטריות)הוא מאפשר לאמא לנוח ולהתכונן לקראתו .
הוא מפריש לאט את ההורמונים, שהם ביטוי לבשלות העוברית ומשנה את האיזון העדין שקיים בהריון בין האם לילוד ומביא את הציר ההורמונלי שלה להתכוונות .בפשטות השליה אינה מגיבה הורמונלית בשל התעייפותה ויותרת המוח מתחילה להפריש אוקסיטוצין.
כאשר אנחנו מפעילות את החלק הקדמי של המוח בחשיבה, קריאה ודיבור אנחנו מפחיתות את הפעילות של החלק האחורי שבו נמצאת הבלוטה הרגישה הזו.

לצערי הלחץ והמתח שנוצר בעקבות הבדיקות והבירורים בהריון גם מעלה את רמת האדרנלין .
כשאנחנו מפחדות ומרגישות שאין לנו תנאים בטוחים ללדת אנחנו דוחות את הלידה בדומה לכל יונק בטבע.

מה לעשות?
א. להיסתכל על הירח .
ב. לישון בזמן ולקום בזריחה.
ג. לאכול טוב רצוי עלים , פירות , זרעים והימנע מלשתות חלב פרה.
ד. לנשום ולהרגיש את החוויה של ההריון ואת הרגע. עוד מעט ההריון יסתיים ואת תתגעגעי לתחושה הנפלאה של הפלא שמשתולל בביטנך.
להימנע מאנשים לחוצים . זה מדבק!!!!

תודה רבה!!!
מעתיקה חלק לדף סיפורי לידות שלי... שאוכל לחזור ולקרוא.

אוי כמה זה מוכר...
נסיכת, אני רק מזכירה שאת השבלולון שלי ילדתי בשבוע 43. כבר הייתי כל כך בטוחה שהוא לא יצא שעוד תוך כדי צירי לחץ הייתי בטוחה שזה יפסק ולא תהיה בכלל לידה. כמה זה מצחיק אותי עכשיו. היתה לי אשכרה תחושה שביטלו לי את ההופעה ודי, אין לידה ואין תינוק וזהו. נו. תינוק עקשן עם עורף לאחור...
תראי, המצב הוא כזה, תרצי או לא תרצי תוך שבועיים יש לך תינוק חדש בידיים ואין שום דרך לעצור את זה (טפו, טפו, טפו). זה זמן שעובר מאוד לאט בגלל הציפיה אבל ת'כלס, זה רק שבועיים ובטח תלדי עוד קודם.
אז שיהיה בהצלחה ולידה מצויינת לך.
<ילדת טבע מקווה שבפעם הבאה שהיא תראה את הדף הזה על סיפורי הלידות שלך זה כי באמת יהיה שם עוד סיפור לידה כי זה מתחיל להיות קצת זאביק זאביק, לא? נו. זה יגיע.

>

תודה...

העלת חיוך על שפתי...

_אני גם מגיעה לפה, למרבה הפתעתי.
היום אני אמורה ללדת, אין שום סימן...
את הבכור ילדתי יומיים לפני התאריך, והייתי בטוחה שהקטנה שבפנים תבוא מינימום שבועיים לפני הזמן..._
בדיוק ככה - בערך.
השני נולד כמה ימים לפני התאריך.
הייתי בטוחה שהשלישית גם תצא לפני.
ולא.
מסתבר שכל אחד בוחר את זמנו בעצמו..

מאחלת לידה טובה..

כנ"ל.
עברתי ביומיים (או בארבעה ימים - יש שני תאריכים משוערים שונים) את התאריך.

אהבתי מה שכתבת, טאו.

היום התאריך שלי. נורא רוצה להתקדם קצת עם משהו שאני כותבת ללימודים אבל לא מצליחה להתרכז. שתיתי כבר שתי כוסות תה פטל מהבוקר. אמא שלי ביקשה שאני אלד החל ממחר כי היום יש יום הולדת לאחיין שלי (והיא מוזמנת להצטרף ללידה שלי). לא נסעתי ליום הולדת זה ממש רחוק מבית החולים שאני רוצה ללדת בו - מלאה רגשות אשם וגעגוע. כבר היו לי שני לילות שחשבתי שזה זה, אבל בסוף נרדמתי וקמתי כאלו כלום לא קרה. מצד אחד אני כבר רוצה ללדת ומצד שני מעדיפה עוד טיפה, לחכות, להתכונן. טוב לי בהריון, הוא כיף לי ויפה לי ונעים לי. לידה ראשונה, מפחדת, לא כל כך מהלידה כמו מאחרי. עוד אין שם, זה גם מלחיץ אותי. לא אוהבת גם את כל המעקב הריון הזה, למרות שהם (עדיין) מקסימים ולא מלחיצים. ביום חמישי אבל החלקתי מכדור הפיזיו וחטפתי מכה אז הלכתי למרפאה הייתה רופאה אחרת שביקשה לעשות בדיקת צוואר רחם - הסכמתי ועד עכשיו אני מצטערת, מה פתאום הסכמתי לה לדחוף אצבע.. זו בדיקה מטופשת וחסרת טעם, כאלו מה היא תגלה שאני בפתיחה 10 והתינוקת עוד רגע נופלת?! סתם עניין של שליטה של רופאים... הכל כבר מוכן לתינוקת. הפחד שלי שאני לא אתפוס את זה שזה מתחיל מספיק זמן כדי להגיע למרכז לידה טבעי שאני רשומה אליו (מרחק של שעה ורבע נסיעה בלי פקקים), למרות שכולם מרגיעים אותי שזו לידה ראשונה ויש מספיק זמן.
תודה לכן שמצאתי מקום למסור את כל המחשבות האלו.

אצלי כל הזמן יש תחושה שלא הכל מוכן, למרות שהדברים פחות או יותר מוכנים.
הפעם, בניגוד ללידה הקודמת, יש לנו משאבה חשמלית, וכך בעלי היקר לא יצטרך לבלות יותר משעה בניפוח הבריכה.
המילוי שלה במים אורך גם הוא זמן... זו בריכה גדולה.
למעשה, אני עכשיו כבר עם צירים, וצריך לקחת החלטה מתי מתחילים לתקתק את ההכנות האלה.
מתי להודיע להורי שצריך לבוא לקחת את הילדים (שעה נסיעה נטו).

בלידה הראשונה לא הערכתי נכון את ההתקדמות. זה התחיל בפקק הרירי, ואח"כ הופיעו צירים. חיכיתי לצירים סדירים ותכופים כמו בהדרכה, וזה לא היה המצב. כשהגעתי לצימר של אילנה שמש הופתעתי לגלות שאני בפתיחה 5. ילדתי כעבור כחמש שעות.

בלידה השניה היה יום שלם של ירידת מים איטית, ללא צירים. בערב טובה המיילדת הגיעה ולחצה לי על נקודה רפלקסולוגית בקרסול, שהתחילה את הצירים. הם נמשכו כמה שעות בקטן, וטיול עם הזריחה הקפיץ את העסק והביא את הלידה שעתיים אח"כ.

דיברתי כרגע עם טובה, דיווחתי לה על הצירים הנוכחיים. היא אומרת שהכל יכול לקרות: שהתהליך מתחיל ויתקדם מהר, או שזה ייפסק למשך כמה ימים.

היי פמיניסטית יקרה
כולנו מפחדות משינוי ובטח מהלידה . לדעתי מי שלא מפחדת משהו דפוק אצלה.
אבל אולי תנסי לבדוק מה הכי מפחיד ולפרק את הרגש הכללי הזה לפרטי פרטים.
מה מפחיד באחרי הלידה? ממה קשה לך להיפרד? מי את רוצה להיות אחרי ? העיצות והגישות נורא מבלבלות ואולי את לחוצה ממה שאת חושבת שיחשבו עליך?
בקיצור ללדת את האמא שבך ולדמיין באיזה אופן את רוצה להיות אמא ולספר לו\לה את התוכניות.

לגבי הפחד שלא תספיקי , הסירי דאגה זו מליבך , אם תצליחי ללדת לבד בדרך, כנראה תהייה לך לידה נפלאה ואז רק לחבק ,להצמיד אותו\ה לחזה שלך לנשום עמוק ולראות איך הוא\יא פוקח\ת עיניים לראשונה.
מניסיוני רוב הנשים לא יולדות כמו בסרטים: במעלית או על קצה הגשר ויש המון זמן להתארגנות.
איתך לכל אורך הדרך

שטפתי רצפה, יוצאת להליכה. המסיבת יום הולדת נגמרה - יש אישור לצירים שיתחילו. רבנו שוב על השמות. זה מייאש - איך מחליטים בסוף על שם?!? וגם מישהי אולי יודעת, מה דעתכן על שמן זית אורגני כשמן לעיסוי פרינאום, ז"א גמרנו כבר שני בקבוקי שמן שקדים וכשנגמר האחרון פשוט לקחנו שמן זית התחלנו ולא נראה לנו איזה הבדל גדול. אבל אם יש מישהי השגות, אז בבקשה....

המיילדות שלי נתנו לי רשימה ללידת הבית. אחד הדברים היה בקבוק שמן זית סגור (ללידה עצמה). אז אני מניחה שזה בסדר.

וואללה, גם אני שטפתי היום אחה"צ את הבית.

הצירים פחות או יותר באותו מצב: לא סדירים, אבל נגיד שהתדירות היא 7 דקות. והם כואבים; אי אפשר להמשיך לדבר. צריך לעצור מה שעושים ולהיתמך במשהו. הכדור עוזר.

תמר, דולתי היקרה, בדרך לכאן.
טובה המיילדת אוגרת כוחות לאחר לידה אחרת וממתינה לקריאה.

הילדים אצל הורי. הורי באו לקחת אותם, מתפקעים מהתרגשות. קטעו טיול בחוף הים לכבוד יום הנישואים שלהם. שידלתי אותם להישאר --------צירר------------ כאן קצת, כי לא היה להם נעים להפריע.

הבריכה מנופחת בסלון, מלאה חלקית במים קרים. המיטה עטופה מצעים ייעודיים. המצעים הקודמים גמרו להתכבס. אלך לתלות אותם.

והבצק במקרר, שתוכנן להפוך לכדורי זיתים - מה שאני ואור שלי (6) תיכננו להכין אתמול, אבל אור הוזמן לחברים והבריז - הבצק ממתין נעלב במקרר.

נו, הצלחתי לישון. אפילו לישון טוב.
במהלך השינה הצירים פחתו, התעוררתי משהו כמו אחת לחצי שעה לציר, ונרדמתי מייד אחריו.
לפני כשעה קמתי, התקלחתי, התרעננתי.
אה, ירידת המים התחילה לפנות בוקר. איטית.

אבל הכי חשוב - בשעות הקטנות של הלילה, הבצק הפך להיות כדורי זיתים.

יו - מיכל, איזו התרגשות..... מחזיקה אצבעות ומקווה שבקרוב אצלי (-:

הולכת לנסות לנוח במיטה. הצירים בתדירות של 7 דקות בערך.

גם אני עוקבת מלפנות בוקר כבר.

נו? נו? מה קורה איתכן? אני ממש לא קרובה....

פתחתי דף סיפור לידה.
מטבע האילוצים, הכתיבה מתמשכת במקוטע...

הבנתי שיש דעות שונות בנוגע לנחיצות של מוניטור בנוסף לבדיקת אולטרסאונד במה שנקרא בדיקת הריון עודף. האמנם הבדיקה של המוניטור מיותרת, או שחשוב לעשות אותה בנוסף לאולטרסאונד?
האם מישהי יודעת?

(אני אמורה ללכת למוניטור בעוד יומיים אם לא יקרה בינתיים משהו).

אכן יש דיעות שונות.

למה את הולכת?

כי אז יתחיל שבוע 41 (עכשיו 40+6). המיילדת המליצה.
ממה שקראתי המוניטור בודק אם יש צירים - מה זה עוזר לי? כשיהיו צירים ממש אני ארגיש.
תנועות עובר מרגישה כל הזמן (בקטנה כי כבר אין לו לאן לזוז).

הדבר היחידי שלדעתי צריך לבדוק זה כמות מי שפיר באו"ס. אבל אולי יש עוד מידע שהמוניטור נותן ולא ידוע לי.

הוא בודק ירידות בדופק.

אני הלכתי באמצע שבוע 42.

אה - גם אני הלכתי כי המיילדת ביקשה.

תודה.

בבדיקת דופק מחפשים לראות שיש אקסלרציה - האצות בדופק העובר.(שרואים במוניטור שפתאום יש עלייה רגעית בדופק) לא זוכרת בדיוק על מה זה מעיד...

כי אז יתחיל שבוע 41 (עכשיו 40+6).
קרוטונית,
את כבר בשבוע 41.
שבוע 41 מתחיל כששבוע 40 נגמר.
זה אומר שהחל מ-40+1 ועד 41 את בעצם בשבוע 41.

בעוד יומיים יתחיל שבוע 42.

אבל אל תגלי לרופא עם האולטרסאונד.

כן, אני יודעת את החישוב הזה בעצם אבל מדחיקה

אבל אל תגלי לרופא עם האולטרסאונד
הכל כבר רשום אצלם... ממוחשב. לא נורא, אני לא מתכוונת להתרגש יותר מדי.

הוא בודק ירידות בדופק
בבדיקת דופק מחפשים לראות שיש אקסלרציה - האצות בדופק העובר.
ממה שקראתי ברשת, דווקא האצות בדופק הן נורמליות. ואילו ירידות בדופק יכולות להעיד על מצוקה ויכולות גם להיות נורמליות (למשל באמצע ציר).

כן זה נכון מחפשים לראות את עליות הדופק הללו. רוצים לראות שבזמן נתון יש כמה כאלו.

בעוד יומיים יתחיל שבוע 42.
אז הנה הוא התחיל

היום כבר 42+1 אם אינני טועה.
כבר שחררתי, נלחצתי, שחררתי שוב, הלכתי, שתיתי רמדיז למיניהן, עליתי וירדתי מדרגות... מחר מבטיחים לי סטריפינג.

גריין: מה יניח את דעתך?
יניח את דעתי שהנער המתבגר שמקפץ לי בתוך הבטן ייצא כבר החוצה ויעשה רשיון נהיגה.

היום כבר 42+1 אם אינני טועה.
או בעצם 41+1?

ואת תתגעגעי לתחושה הנפלאה של הפלא שמשתולל בביטנך
דווקא לזה אתגעגע פחות מכל. בעיקר רוצה להיות מסוגלת להתכופף שוב.

שוב תיכף מגיע שישי בערב במצב הזה...

מניסיוני שהוביל עד סוף 42, סטריפינג זה ממש לא נורא אם מי שעושה אותו מספיק עדין רגיש ואפשר לסמוך עליו (בעיקר בהתחשב באופציות הזירוז האחרות)

הייתי שם.
נסעתי לבית חולים כל יומיים כדי שיעשו לי מוניטור ויבקשו שאחתום על וויתור אשפוז...
הם היו עדינים ורגישים ולא לחצו עלי (בי"ח כרמל) ובסוף 43 כבר לא היה לי אומץ יותר ועשיתי קיסרי.

אני לא מצאתי שום יתרון בעניין המוניטור. צירים הרגשתי ובכל זאת לא נראו במוניטור (בשתי הלידות שלי) ודופק עוברי תקין. אבל העניין הוא שאם את לא עושה מוניטור לא יכניסו אותך לאולטראסאונד ואז איך תדעי כמה מי שפיר הם חושבים שחסרים לך? כאמור הספיקה לי בדיקה אחת כזו כדי להבין שאני מוותרת על כל העניין. דברי עם רופא הנשים הרגיל שלך. יש סיכוי שהוא יכול לעשות הערכת מי שפיר בעצמו ולחסוך ממך את כל הבלגאן של המוקד עם המטרה העיקרית שלהם-לשגר אותך למיון יולדות כדי לעזור לך להפטר מהגידול הזה.