התערבות רשויות הרווחה

[לי_אורה*]

אין מילים! זוועה שאין כדוגמתה (וזה האנדרסטיימנט של המילניום!)

מאוד שמחה שאת רוצה לעזור לאימא האומללה ביותר. אני מקווה שבקרוב יכנסו לכאן אלו שיש להן ידע איך לעשות ולאן לפנות ולמי לכתוב ומה לכתוב במכתב.

אולי תתקשרי לאימא ותאמרי לה שתכתבי את המכתב? חשוב שהיא תדע שהיא לא לבד לבד לבד מול המערכת כולה, והיא בוודאי תשמח אם תתקשרי. לדעתי תעשי מצווה גדולה אם תתקשרי אליה ממש עכשיו.

[פלונית_לרגע*]

גם אני מסכימה שדבר ראשון שצריך לעשות זה להתקשר לאמא ולשמוע ממנה מה קרה, ולהגיד שתנסי לעזור. עצם זה שאת מתקשרת ומתעניינת במצבה זה חשוב, כי אין דבר יותר נורא מלהיות לבד במצב כזה בלי אף אחד שמתייחס.
בהצלחה

[מורה*]

מישהו יודע אולי איפה נצאת ילדה שנלקחה/נחטפה לרשויות ה"רווחה"
וכן אני רוצה להתקשר והעשה זאת מחר על אף שאני לא יודעת אם החוק מתיר זאת.

[נאוה_פרנס*]

למה שהחוק לא יתיר לך לדבר עם האימא?
להפך, היא אולי תשמח לאוזן קשבת ולאמפטיה.

הילדה נלקחה ככל הנאה לבית חירום.
אם כך הוא, היא לא תורשה לראות את אימה שבועיים או שלושה.
זה נורא אך בניסיון של האב לפגוע באם, הוא מעניש את בתו בצורה כל כך קשה.

גם אם מישהו העלה חשש שהאם תתאבד,
החוק במדינה קובע שיש לעזור לאם.
המדיניות הרשמית היא להשאיר את הילדים בבית ולעזור.

הסיפור שאת מספרת כאן הוא קשה,
ולא פעם בשיחות על הרווחה עולה הפחד מהוצאת הילדים מהבית.
שיחה עם האם יכולה להבהיר ולשפוך אור על הדרכים לעזור לה.
למשל: את יכולה לפגוש את העו"ד שלה, ואולי ללכת להעיד לטובת האם בבית הדין,
ואולי את יכולה לדבר עם פקיד הסעד לחוק נוער שמטפל במשפחה.

אני מאחלת לך בהצלחה!
ותמשיכי לדווח כאן אולי יעלו עוד רעיונות לעזרה.

מרגיעון: לפעמים הדרך לנצח היא להיכנע

אין לי מושג מה המשמעות למקרה הזה,
אבל אולי לך זה מתחבר...

[תבשיל_קדרה*]

הילדה לא אצל האבא? משונה, לא?
גם לדעתי - דברי עם האמא.
לי לא ברור למה צריך לחכות כמה שבועות עם מכתב ממך. (גם אם הנהלים אומרים שהאמא לא תראה את בתה שבועיים.)

[אור_השמש*]

מצטערת, אבל אני רואה את הדברים בצורה קצת שונה. את מכירה את הילדה משעתיים בשבוע, לא דיברת מעולם עם האמא, האבא, הסביבה...
יש הרבה דברים שאינם נראים על פני השטח. רשויות הרווחה לא מוציאים ילד מהבית ללא סיבה! אני בטוחה שיש הרבה מעבר לסיפור שלא ידוע לך. נכון, ילד תמיד ירצה להיות עם ההורים שלו, לא משנה כמה גרועים הם, אבל לפעמים צריך לחשוב על טובתו לטווח הרחוק. אני בטוחה שעכשיו יקומו צדיקים ויצעקו שאין כמו להיות בבית עם המשפחה, מצטערת, אני לא חושבת ככה. יש מצבים בהם עדיף לילד להיות רחוק מהבית.

אני מכירה סיפור דומה, אבל מהזוית ההפוכה. ילד שהוצא מהבית (מסיבות שלא אפרט) גדל אצלי במשך שלוש שנים, עד שבית המשפט החליט באטימותו להחזירו הביתה. היום הילד מסתובב ברחובות והדבר הכי טוב שייצא ממנו הוא פושע מקצועי. לפעמים אין ברירה, גם אם זה כרוך בהוצאת ילד מהבית, לצערי לא כולם נולדו להיות הורים.

[אור_השמש*]

מרגיעון: לפעמים הדרך לנצח היא להיכנע - כמה נכון, מצדיק בדיוק את מה שכתבתי...

[רחל_ברמן*]

גם אם זה נכון, זו לא סיבה לא לתמוך באמא. לדעתי זה יכול רק לעזור.

[מורה*]

אחרי שעזבתי את בית הספר בלב כבד באותו היום,
הגעתי לקחת את בני מהמשפחתון שבו הוא נמצא .
והגננת קלטה את סערת הרגשות שהייתי בה ושאלה לפשרה. אחרי שסיפרתי לה היא היתה מזועזעת כמעט בכתה ואז סיפרה לי שכשהיא היתה קטנה קרה לה אותו הדבר.
הוריה התגרשו ואימה היתה אישה חולה קיבלה תרופות פסיכיאטריות ולעיתים אושפזה, וניהלו עליהם על הילדים מאבק בבית משפט ובסופו הוציאו אותה ואת אחיה מהבית למשפחה אומנת. שם הם שהו כ-שנה שהיתה סיוט. ובסוף הם חזרו לאבא שאולי לא היה אידאלי אבל היה בשבילם. והיא אומרת-
(אישה שאני שולחת אליה את הילד השלישי שלי ,היא המורה שלי לגידול ילדים. אישה מוארת - ממש גננת מוארת) - שיש מקרים קשים ,אבל אולי יותר קל להכניס עובדת סוציאלית הביתה, או לעזור למשפחה לגדל את הילדה אבל כך - ל"גנוב" את הילדה מבית הספר. זהו המוצא האחרון ! לא ידוע לי שניסו משהו לפני,
נראה לי שמיהרו מידי.
כן פגשתי את האם - כתבתי שלפחות פעם בשבוע היא הגיעה לקחת את ביתה שנשארה אחרי כולם איתי,
והאם ממש לא ניראתה מסוכנת. או לא שפויה. היא ניראתה עיפה ואפשר להבין.

[ש_מים_וארץ*]

כמו אור השמש אני מציעה לא לקפוץ למסקנות ושיפוטיות נחרצת כלפי המערכת.
אם את חשה את הילדה הזו בליבך ורוצה לעזור לה, אז אולי כדאי לך ללמוד היטב את המקרה, לאסוף פרטים מהאם ומהמשפחה המורחבת ולקבל תמונה רחבה ככל שניתן.
בהחלט סביר שלמפגש האנושי/נשמתי שכבר התרחש בינכן עשוי להיות המשך מועיל ותומך. כנראה שגם בלי לדעת כלום כבר סייעת לילדה הזו עד מאוד מאוד אהבה אותי ואת השעורים איתי ולכן תמיד נישארה לסדר איתי אחרי את הכיתה עד שאימה הגיעה ולקחה אותה.
אם תצליחי להפריד את 'תחושת הזעזוע' מהמפגש הזה תוכלי להמשיך 'לעבוד' איתה ביעילות.

[גרימוני_בובין*]

נאמרות כאן כל מני אמירות אשר מסתמכות רק על חוות דעתה של המורה אשר אין לה שום מידע מהימן כולל על הילדה, על תפקוד האם, על המצב בבית, ועל הנסיבות שהובילו לצעד הזה.
כמו בכל מצב מורכב, אני חושבת שראוי לתת מעט אמון במערכת אשר (מנסיוני) לא מקבלת החלטות קרדינליות שכאלו בהינף יד, ומפעילה שיקול דעת אינטנסיבי ביותר, עם אנשי מקצוע רבים.
הדבר הבטוח היחידי שניתן לומר במצב הזה הוא שכולם אומללים. האמא, הילדה, וכן... סביר להניח שגם האבא אומלל.
והתפקיד של המורה הוא להיות שם עבור מי שהיא אמורה להיות - וזה עבור הילדה, אם וכאשר היא תחזור לבית הספר.

[פלוני_אלמונית*]

נאמרות כאן כל מני אמירות אשר מסתמכות רק על חוות דעתה של המורה אשר אין לה שום מידע מהימן כולל על הילדה, על תפקוד האם, על המצב בבית, ועל הנסיבות שהובילו לצעד הזה.
אולי אנחנו לא יודעים שהאם איימה שכדי לנקום בבעלה היא תתאבד עם הבת? נורא ואיום וזו סתם דוגמה שאולי רחוקה מהאמת אבל מי יודע מה באמת קורה מאחורי הקלעים? אולי האב איים בצורה דומה (ע"ע האב שהתרסק עם בתו במטוס בארה"ב).
תתענייני מה קורה, תאספי מידע ושמרי על קשר עם האם והמנהלת - בסופו של דבר תמצאי את הדרך הנכונה והיעילה לעזור. כל הכבוד לך על האיכפתיות והכוונות הטובות.

[פלונית_לרגע*]

תתענייני מה קורה, תאספי מידע ושמרי על קשר עם האם והמנהלת - בסופו של דבר תמצאי את הדרך הנכונה והיעילה לעזור. כל הכבוד לך על האיכפתיות והכוונות הטובות.

[יונת_שרון*]

אם סומכים על האנשים שעובדים במערכת, ראוי לתת להם את כל המידע, כולל ההתרשמות שלך מהילדה והאם.

[בשמת_א*]

רשויות הרווחה לא מוציאים ילד מהבית ללא סיבה!
אשרי המאמין...

[מיכל_צמות*]

_למה שהחוק לא יתיר לך לדבר עם האימא?
להפך, היא אולי תשמח לאוזן קשבת ולאמפטיה._ מסכימה עם נאוה.

_הילדה נלקחה ככל הנאה לבית חירום.
אם כך הוא, היא לא תורשה לראות את אימה שבועיים או שלושה._ לא מדוייק בעליל. הורים יכולים לפגוש את ילדיהם ואף נדרשים לכך מהרגע שהם נכנסים למרכז החירום. תלוי במקרה, אבל לפחות פעם- פעמיים בשבוע. המקרים שבהם הם לא נפגשים איתם בשבועיים הראשונים היא כאשר יש חשד שהילד חווה משהו על ידי ההורה וצריך הפרדה כדי לשחרר את הילד. (אני יכולה לספר ממקור ראשון על ילד שהאם אמרה שהאבא מתעלל בו מינית והיה מסובך בטירוף לקבוע מה נכון ואחרי שהייה במרכז חירום הסתבר שיש בעיה עם האם - לא אפרט - והילד עבר לגור עם אביו שהובהר שם מעל לכל ספק שלא מתעלל בו) המקרים האלו קיצוניים שבקיצוניים.


אם סומכים על האנשים שעובדים במערכת, ראוי לתת להם את כל המידע, כולל ההתרשמות שלך מהילדה והאם. לא צריך לחכות לזה. את יכולה לפנות ישירות ולתת. יש את המקום הפוליטי בתוך בית הספר והיחסים שלך עם המנהלת שאת צריכה להביא בחשבון - אולי כדאי לכתוב משהו ולשתף אותה לפני שאת מעבירה, אם כבר שוחחת איתה על כך (גם אם פטרה אותך כלאחר יד). יכול להיות שצעד כזה יביא אותה לשתף אותך יותר בסוד העניין.

יצא לי מרגיעון: "הייתי מחבק אותך, אבל אני רק מחשב".
שולחת לך חיבוק גדול!

_רשויות הרווחה לא מוציאים ילד מהבית ללא סיבה!
אשרי המאמין..._ בשמת - אולי לפעמים יש דברים שנראים תמוהים, או שבאמת שגויים (כי מי שלא עושה לא טועה), אבל בהחלט היום יש מאמצים גדולים לטפל בילדים במסגרת הבית / הקהילה - והיד על ההדק הרבה פחות קלה מבעבר.

[עינ_התכלת*]

רשויות הרווחה לא מוציאים ילד מהבית ללא סיבה!
לטעמי, ההצעה לדבר עם האם כדי להבין טוב יותר את המצב ונסות לעזור - לא חולקת על רשיות הרווחה, רק מעודדת לבדוק את הדברים ולא לסמוך בבחינת "הם אמרו עשו ולי אין מקום להוסיף או לקחת אחריות או לעזור"

[רונית_דיטל*]

מחזקת אותך המורה במה שתבחרי לעשות.
מורה יכול להיות עבור ילד אדם מאד משמעותי.

[אנונימי]

_רשויות הרווחה לא מוציאים ילד מהבית ללא סיבה!
אשרי המאמין..._

אוהו. בדיוק לפני כמה ימים חברה שלי, שהיא עו"ס, סיפרה לי איזה מקרים נוראים של הוצאת ילדים מהבית ללא סיבה, כמה עו"ס שהן "עבד כי ימלוך" נמצאות במערכת וכמה כוח יש להן בידיים (היא אמרה לי, למשל, שעו"ס יכולה להחליט להוציא ילד מהבית בלי צו בימ"ש, כי היא עצמה כמו צו בימ"ש לעניין זה). איך היא קראה לזה? (החברה שלי, לעניין האנשים טובי הלב שמתלוננים לרשויות הרווחה, או למועצה לשלום הילד כדי סתם להתנקם במישהו): "משחקים מסוכנים".

[גרימוני_בובין*]

אוהו. בדיוק לפני כמה ימים חברה שלי, שהיא עו"ס, סיפרה לי איזה מקרים נוראים של הוצאת ילדים מהבית ללא סיבה, כמה עו"ס שהן "עבד כי ימלוך" נמצאות במערכת וכמה כוח יש להן בידיים (היא אמרה לי, למשל, שעו"ס יכולה להחליט להוציא ילד מהבית בלי צו בימ"ש, כי היא עצמה כמו צו בימ"ש לעניין זה). איך היא קראה לזה? (החברה שלי, לעניין האנשים טובי הלב שמתלוננים לרשויות הרווחה, או למועצה לשלום הילד כדי סתם להתנקם במישהו): "משחקים מסוכנים".
אולי את מתכוונת לפקידת סעד שיכולה במקרים מסויימים חריגים וקיצוניים ביותר להשתמש בסמכותה להוצאה ללא צו בית משפט לזמן מוגבל ביותר.
ובעניין ה"עבד כי ימלוך" - קל מאד להתלהם על רשויות הרווחה. אני מציעה לכל אחד, טרם התלהמותו, לא להסתמך על שמועות ולא על התרשמויות אישיות שאינן מעוגנות בהיכרות, ולו מצומצמת ושטחית, עם המערכת. עובד סוציאלי לא עובד לבד ולא מקבל החלטות לבד. מרבית העובדים הסוציאלים שאני מכירה מתנהלים באופן מקצועי ואנושי כאחד, תוך הפעלת כל כללי האתיקה המקצועית והערכים להם המקצוע כפוף.
על כל פנים, איןטעם בהכללת הכללות מעין אלו, בטח לא בסיפור המתואר.

[מיכל_צמות*]

היא אמרה לי, למשל, שעו"ס יכולה להחליט להוציא ילד מהבית בלי צו בימ"ש, כי היא עצמה כמו צו בימ"ש לעניין זה_ אם היא עושה כך זה מנוגד בעליל לחוק. לפק"ס לחוק הנוער יש זכות להוציא ילד מהבית במצב חירום של סכנה מיידית לחייו, היא אכן יכולה למלא צו זמני שכזה, באישור של פק"ס מחוזית ל-24 שעות בלבד, שבמהלכן היא חייבת להגיע לבית המשפט ולהציג את טענותיה. שופט יכול להחזיר את הילד לביתו. בתוך שבעה ימים ההורים יכולים לענות. אני לא נתקלתי בפקידת סעד מחוזית (אבל אני רק בצפון של הארץ שלנו...) שידה קלה על ההדק. העו"ס שהוציאה צריכה לעמוד מול מנהליה, מפקחיה ובית המשפט ולהצדיק את מעשיה. כמה עו"ס שהן "עבד כי ימלוך" נמצאות במערכת וכמה כוח יש להן בידיים כן, כמו בכל מקצוע יש גם את אלו שלא בדיוק במקום המתאים )-: ויחד עם זה גם אם יש לה בארנק תעודה שמאפשרת לה את הכח הזה, עדיין יש לה צורך בתמיכה הרבה יותר רחבה כדי לבצע להוציא זאת אל הפועל.

אני הוצאתי שלוש פעמים בחיי ילדים בצו חירום שכזה. רק באחד מהם הייתי זו שהייתה צריכה לחתום על הצו במו ידיה. תאמינו לי, התענוג מפוקפק.

לטעמי, ההצעה לדבר עם האם כדי להבין טוב יותר את המצב ולנסות לעזור - לא חולקת על רשיות הרווחה

_מחזקת אותך המורה במה שתבחרי לעשות.
מורה יכול להיות עבור ילד אדם מאד משמעותי._ מדהים כמה זה נכון. (לצערי לא כל המורות ממש מודעות לזה. ועוד יותר לצערי יש כאלו שזה לא ממש מעניין אותן P-:).

_

[ח_אלפשה*]

עו"ס יכולה להחליט להוציא ילד מהבית בלי צו בימ"ש, כי היא עצמה כמו צו בימ"ש לעניין זה
ע"וס יכולה להוציא ילד מהבית, ללא אישור בית המשפט, רק במקרה חירום קיצוני ולתקופה ש אינה ארוכה משבעה ימים .

[ח_אלפשה*]

אגב, יש גם עו"ס שאינן מרשעות חסרות לב.
ההתייחסות הגורפת לשירותי הרווחה בכלל ולעו"ס בפרט, כאל חבורת מכשפות שחוטפות ילדים תמימים מבתים נהדרים, עושה עוול ללא מעט עו"ס שאינן כאלו כלל וכלל.

<ח אלפשה נשוי לעו"ס מקסימה>

[בשמת_א*]

_אגב, יש גם עו"ס שאינן מרשעות חסרות לב.
ההתייחסות הגורפת לשירותי הרווחה בכלל ולעו"ס בפרט_
למה לקפוץ סתם?
מי טען שכולן מרשעות חסרות לב?
אנחנו כאן מכירות באופן אישי (טוב, וירטואלי...) כמה עו"סיות מאוד נחמדות.
הטענה שלי היא לא שכולן מרשעות... הטענה היא, שלא כולן צדיקות, ושיש גם טעויות.
לא להגיד "אמן" על כל מקרה של הוצאת ילד מחזקת הוריו. לא להאמין אוטומטית לרווחה. זה הכל.

[פלוני_אלמונית*]

מי טען שכולן מרשעות חסרות לב?

כשכותבים כך:
אוהו. בדיוק לפני כמה ימים חברה שלי, שהיא עו"ס, סיפרה לי איזה מקרים נוראים של הוצאת ילדים מהבית ללא סיבה, כמה עו"ס שהן "עבד כי ימלוך" נמצאות במערכת וכמה כוח יש להן בידיים

זה נשמע כאילו עו"ס הן נשים שהלכו ללמוד עבודה סוציאלית רק כדי להוציא ילדים הבית.

<ח אלפשה>

[בשמת_א*]

זה נשמע כאילו עו"ס הן נשים שהלכו ללמוד עבודה סוציאלית רק כדי להוציא ילדים הבית.
עכשיו הרגזת אותי, אלפשה.
קצת הבנת הנקרא!!!!!!!

חברה שלי, שהיא עו"ס
אוקיי?????? אחת שהיא בעצמה עו"ס מספרת.
אז מה זה אומר? שהיא לא, ויש עוד הרבה שלא.
היא מספרת על אחרות .
ושים לב לניסוח:

כמה עו"ס שהן "עבד כי ימלוך"
יש כמה.
יש כמה תפוחים רקובים בחבית התפוחים.
האם "כמה" = כולן?????
מניין המסקנה הזאת?

ומניין הקפיצה למסקנה שהן "הלכו ללמוד רק כדי" ?
מה הקשר?
אני מבינה שאתה רוצה להגן על כבוד העו"סיות, אבל בבקשה, תגן על מי שראויה לכך (אם בכלל צריך, ולא ראיתי שצריך בשום מקום בדף הזה), ואל תשלול את האפשרות שיש כאלה שלא ראויות לכך, בדיוק כמו שיש פה ראשי ממשלה לא ראויים, שופטים לא ראויים, רופאים מזעזעים, ומוסכניקים רמאים.

[ח_אלפשה*]

עכשיו הרגזת אותי, אלפשה.
לא זו הייתה הכוונה.

קצת הבנת הנקרא!!!!!!!
מצטער. קראתי שוב כמה פעמים את הכתוב ועדיין אני מבין את אותו הדבר.


_יש כמה.
יש כמה תפוחים רקובים בחבית התפוחים.
האם "כמה" = כולן?????
מניין המסקנה הזאת?_
פה אני דוגל בהבנת הנשמע דווקא.
יש הבדל גדול (להבנתי) בין:
יש כמה עו"ס שהן "עבד כי ימלוך" (כמה במובן בודדים)
לבין:
כמה עו"ס שהן "עבד כי ימלוך" נמצאות במערכת וכמה כוח יש להן בידיים (כמה במשמעות של "כמה הרבה").

וכשמוסיפים לזה את:
_רשויות הרווחה לא מוציאים ילד מהבית ללא סיבה!
אשרי המאמין..._
אז אני מקבל את הרושם שרשויות הרווחה דווקא כן נוהגות להוציא ילדים מהבית ללא סיבה.

אבל, אם הסכמנו שלא לכך הכוונה, הרי שאני מתנצל על שחשדתי בכשרים.

<מבקש לסיים ברוח טובה ומבקש מבשמת לא להתרגז עלי (-: >

[פלונית_אלמונית*]

אז אני מקבל את הרושם שרשויות הרווחה דווקא כן נוהגות להוציא ילדים מהבית ללא סיבה.
חבל על הויכוח. יש שמוציאות ויש שלא. אולי יש מעט מפלצות והמון קדושות, אבל רבות, רבות מספור, משתמשות בכוחן לאיים בהוצאה ככלי יעיל מאין כמוהו להשגת "סדר".
וזה, כמותית, מתרחש בסדר גודל שלא דומה כלל למספר מקרי הוצאת הילדים מהבית בפועל. ולכן זה אולי יותר מפחיד אפילו, כי זה קורה באמת המון וללא פיקוח. ולכן זה מרמז שיש המון המון עו"סיות מפלצות שמקבלות חרא של הכשרה ומגיעות עם חרא של כישורים.
אנשים רבים ש("רק")מאויימים בהוצאת ילדיהם מהבית נותרים עם התחושה שקל להוציא את ילדיהם מהבית. שזה אפשרי ופשוט. האיום בהפרדת ילדיך ממך גורם לשוק ולטראומה גדולה ביותר. לכן אולי מתקבל הרושם שעוסיות רבות מוציאות ילדים מהבית. כי הן עושות פשעי זוועה אחרים, שאין להם שם, והפשעים מהדהדים הוצאת ילד מהבית.
מה שנותר מזה לאוזן הציבור זה "אם לא הייתי עושה כך וכך היא היתה מוציאה לי את הילד מהבית." וכך אולי מתקבל הרושם.
בקיצור, יש פושעות רבות. ולטעון שלא רבות "ממש" מוציאות זה תמיכה בפשע שלהן ועזרה בהסתרתו.

[פלונית_אלמונית*]

אני רוצה לתת דוגמא לדבריי למעלה:
ילד בן חמש עשרה עם נכות קשה מאד מאושפז במוסד בו מקובל לסמם את שאר הנערים בסמים מאד-מאד-מאד מרגיעים.
אביו (האוהב והמסור) מתנגד לסימום בנו. המוסד מתלונן לרווחה על הזנחה של האב את ילדו. האב מסביר לכל מי שמעוניין לשמוע כי למד את הנושא וידוע לו כי מדובר בחומרים מזיקים אשר יפגעו מאד בבריאות בנו. האב מקבל טלפון מעובדת סוציאלית בו היא מודיעה לו כי בכוונתה להמליץ על התכנסות וועדה להוצאת הילד ממשמורתו בטענה כי הוא מזניח ולא פועל לפי ההמלצות שקיבל. האב שאוהב את בנו מאד נבהל מאד ולאחר עוד כמה הפחדות מאפשר סימום של בנו.

[פלונית_אלמונית*]

אלפשה, דווקא בגלל שאשתך האהובה שאינך מפקפק כלל בכישוריה היא עו"סית הייתי מציעה לך ללמוד את הנושא בעיניים פקוחות ולא דרך הערכתך הפרטית לאשתך הפרטית שמן הסתם היא מצויינת כמו שאתה מתאר. גם לי קרובת משפחה עו"סית, והיא אדם מדהים. אז מה?

[בשמת_א*]

אנשים רבים ש("רק")מאויימים בהוצאת ילדיהם מהבית נותרים עם התחושה שקל להוציא את ילדיהם מהבית. שזה אפשרי ופשוט. האיום בהפרדת ילדיך ממך גורם לשוק ולטראומה גדולה ביותר. לכן אולי מתקבל הרושם שעוסיות רבות מוציאות ילדים מהבית. כי הן עושות פשעי זוועה אחרים, שאין להם שם, והפשעים מהדהדים הוצאת ילד מהבית.
טיעון חשוב.
ואנחנו מכירות פה אישית אחת מהקהילה הזאת שזה בדיוק מה שאיימו עליה, ללא כל הצדקה או זכות.

[מיכל_צמות*]

אביו (האוהב והמסור) מתנגד לסימום בנו. המוסד מתלונן לרווחה על הזנחה של האב את ילדו. האב מסביר לכל מי שמעוניין לשמוע כי למד את הנושא וידוע לו כי מדובר בחומרים מזיקים אשר יפגעו מאד בבריאות בנו. האב מקבל טלפון מעובדת סוציאלית בו היא מודיעה לו כי בכוונתה להמליץ על התכנסות וועדה להוצאת הילד ממשמורתו בטענה כי הוא מזניח ולא פועל לפי ההמלצות שקיבל. האב שאוהב את בנו מאד נבהל מאד ולאחר עוד כמה הפחדות מאפשר סימום של בנו. )-:
יצא לי מרגיעון - זה גם אישי וגם אנושי. אם אני יכולה לעזור - אשמח.

[גימס_בונד*]

למורה...כבר עברו כ 3 חודשים מפתיחת הדף הזה.אני לא יודעת אם כתבת מכתב או לא. לדעתי מורה מהשורה לא יכולה לכתוב מכתב על דעת עצמה. זה צריך להיות בתאום עם הנהלת בית ספר ואולי עוד מורות שלימדו את הילדה ומכירות אותה...כך מתקבל הרושם שהתמונה שלמה יותר.כדאי גם לברר למה הוחלט שלילדה לא טוב בבית עם אמא?

[קט_קטית*]

קראתי את כל הדף והגעתי למסקנה ברורה אחת:
אני לא רוצה בשום אופן, בשום דף להרגיז את בשמת!

ולעיניינו אנו:

לדעתי מורה מהשורה לא יכולה לכתוב מכתב על דעת עצמה

כבן אדם חופשי שמורה לי הזכות לדבר בשם עצמי.
ויש לי זכות להשמיע את קולי, לכאן או לכאן.

מותר לסתם מורה, סתם קופאית בסופר, סתם הבת של השכנה
להגיד את מה שהיא חושבת ומרגישה.
אם העדות כנה - למה שהיא תזיק?

[קט_קטית*]

נראה לי שזה הדף המתאים למה שמטריד אותי

כבר כמה פעמים אני פוגשת בבקרים בגינה אמא לילדה בערך בת שנה ושמונה.
האמא תמיד מנדנדת את הילדה הרבה זמן, הן לא באות לשחק עם עוד ילדים וגם לא לשבת עם עוד אמהות
(מטפלות, סליחה, מטפלות... אני האמא היחידה). בקיצור הן ממש באות ככה בשקט והולכות בשקט.
פעם ראשונה הבחנתי בהן לפני מספר שבועות.
לילדה היה אז פנס בעין. משהו מזעזע. העין הייתה נפוחה כמו כדור בשר בגוונים של כחול סגול ואדום ועצומה לגמרי.
היה עליה או חתיכות פלסטר קטנות או תפרים לא בדיוק ראיתי. אבל בהחלט מראה לא לבעלי לב חלש.
כמובן מיד זה הדליק נורה אדומה... שישנה אפשרות שמישהו מפוצץ את הילדה.
ואז התחלתי להסתכל עליהן קצת וראיתי שהאמא נורא שקטה ומופנמת (או אולי מבוהלת?),
לא משחקת עם הילדה, לא מדברת עם אף אחת...
לפני כמה ימים הילדה התייצבה עם פנס (הרבה יותר חלש) גם בעין השניה.
ליבי נקרע עליה.
מה שרציתי לעשות באותו רגע זה לקחת את הילדה אלי ולגדל אותה כאילו הייתה שלי.
ולהעלים את האמא. מה אי אפשר?
ואולי אני הוזה והכל בסדר ו... מה אני עושה?
אין לי מושג איך קוראים להן איפה הן גרות,
מי המשפחה שלהן ומה הולך שם.
אולי האבא של הילדה מפוצץ את שתיהן ובגלל זה הן מתנהגות כמו אלפקות מבוהלות?
חשבתי לגשת סתם ככה להתחיל לדבר איתה...
מה נשמע?
בלי כוונה מוגדרת...
אבל אם היא לא תרצה לדבר איתי? אם אני אבהיל אותה?
הרי יהיה לה ברור שאני נגשת בגלל הפנסים של הילדה...
איך אפשר שלא לראות אותם????
ואם היא תפסיק לבוא לגינה? אם תסתגר בבית?
מה בכלל אפשר לעשות?

[חלוקית_נחל*]

אני הייתי מתייעצת עם פקידת סעד מלשכת הרווחה המקומית או מתקשרת לאל"י להתייעץ איתם מה ניתן לעשות
פנסים בעיניים זה מאוד מטריד. יש ילדים שכול מכה קטנה הופכת לחבורה וכו' אבל לקבל פנס בשתי העיניים בכזו צפיפות זה חשוד מידי בעיני ולא הייתי מוותרת.

אולי בכול זאת כדאי לנסות ולהתקרב ולפטפט או לחילופין לשאול את המטפלות, מהנסיון של הגינה שלנו הן יודעות הכול על כולם. בדרך כלל אני מסתייגת מ"רכילויות" והעברות מידע שכאלה אבל במקרה הזה, טובת הילדה הזו גוברת על הכול, בעיני.

[רונית_נשר*]

לשוחח נשמע טוב.
גם עם האמא הזו, אם היא פתוחה לזה. גם עם פקידת הסעד באיזור שלך.
הרי את בוודאי תגשי אליה ברכות, ותציגי את עצמך, או תפטפטו קצת על הילדות. להזיק זה לא יזיק, רק יועיל.
ובוודאי שהיא לא תשפוך את ליבה מיד במפגש ראשון ( אני מניחה)?
אבל אם יש סיכוי כלשהו - אפילו קטנטן- שהילדה והאם כן סובלות מאלימות,
ואם יש סיכוי כלשהו, שאישה נחמדה ואיכפתית אחת (את) תפתח עבורה חלון -
אז בעיניי זה שווה.

הנה דוגמא אחת, למשל:

לפני 12 שנים בערך, בבניין שלידנו, גרה משפחה שנראתה מאד נחמדה, אבא, אמא, ילדה בת 10 ונער בגיל ההתבגרות, וכלב.
אבל ערב אחד התחלנו לשמוע צעקות מהחדר של הנער, בכי, ו"די! די!".
אני כמובן רציתי מיד לעלות לשם ולראות אם צריך עזרה,
אבל היה בי גם חלק שאמר לי לא לדמיין שחורות מיד, ודי עם האינסטינקטים הטיפוליים האלו.

כששמענו שזה לא מפסיק לאחר שבוע,
צלצלתי להם באינטרקום איזה בוקר אחד, ושאלתי את האמא אם אני יכולה לעלות,
או אם היא רוצה לרדת אליי לכוס תה ולשוחח.
היא ירדה, ומיד התגוננה ואמרה: "אתם בטח מודאגים מהצעקות, זה כלום, הילד פשוט מאד מאד בעייתי, חייבים לחנך אותו.
אנחנו סובלים מהילד, אז בעלי מחנך אותו" , משהו כזה.
שוחחנו קצת, והתרשמתי שיש אלימות, אבל יש גם הכחשה.
שאלתי אותה האם היא הייתה רוצה עזרה, ושיתפתי אותה בדעתי שאלימות מגיעה מרב תסכול, שאין כלים אחרים להתמודד.
ושייתכן שאם היו להם כלים אחרים להתמודד עם הנער - לא היו זקוקים לאלימות.
אמרתי לה גם את דעתי - שאלימות זה קו אדום. ושיש על זה חובת דיווח וכו'.

במקביל פניתי לפקידת הסעד, וליועצת בית ספר.
היועצת אמרה שהם חשדו כבר כמה זמן, אבל ההורים הכחישו.
אחרי כמה ימים האמא פגשה אותי במכולת, שואלה אולי בכל זאת יש לי הפנייה לאיזה מטפל משפחתי, או לאישה קורס.
ואמרה שהיועצת מבית הספר גם שוחחה איתה. האבא היה מסתכל עליי במבטים לא כל כך סימפטיים, במשך כמה חודשים. אבל זה מחיר קטן לשלם...

חשוב לי לציין שזו דוגמא מאד לא טיפוסית,
כי לרב יש הכחשה חזקה, ופחד, ואפילו כעס עצום על מי ש"חושף" את האלימות.

אני מודעת לזה, שלרב, רב האנשים לא אוהבים להתערב, וחושבים שזה כמו לדחוף את האף לעניינים אל שלהם.
אבל כיום, יש חוק חובת דיווח,
ואם יש איזהו חשד לאלימות, צריך וכדאי לדווח
( לא למשטרה, לדעתי, רק אם זה אקוטי ברגע זה אז למשטרה. אלא לפקידת הסעד).

מצד שני- אם הילדונת הזו סובלת, אולי תוכלי לעזור רק אם תפטפטי עם האמא מדי פעם,
תשאלי איפה היא גרה,
ואולי לצרף לזה כוונה טהורה, שאם היא כן צריכה עזרה,
שתבקש אותה, שתרמוז איכשהו.

[רסיסים_של_אור*]

תבקשי מ מיכל צמות שתכנס לדף, אני חושבת שיש לה את הכלים המקצועיים לעזור...

[קט_קטית*]

תודה רסיסים

[קט_קטית*]

אני אשמח לשוחח עם האמא ברגע שאגבש בראש מה אני הולכת להגיד...
פחות או יותר

תודה בנות

[רסיסים_של_אור*]

קט קטית, אולי תצליחו להתחבר דרך הבנות שלכן ? להביא כדור ולהציע לאמא שהבנות ישחקו יחד, או להתנדנד לידן ולתהחיל לדבר על מזג האויר ומה יהיה עם החורף שמאחר קצת לבא השנה וכו' וכו' ?
את יכולה אפילו להיות זו שכאילו נעזרת, להגיד שאת עם הילדה בבית ובקושי רואה בגינה עוד אמהות כמוך וכו' וכו'...
(אני מניחה שכבר חשבת על כל הדברים האלה לבד... אולי בעצם את שואלת איך בדיוק לברר מה קורה שם ??)

[מיכל_צמות*]

נכנסתי, קראתי ואין לי זמן לענות כרגע - כי צריכה עוד מעט לצאת לסדנא והילדים זקוקים לי. מבטיחה להיכנס הלילה / מחר ולהרחיב תשובה. סליחה. ובנתיים רק חיבוק וחיזוק על תשומת הלב והרצון לעזור.

[קט_קטית*]

מזג אויר זה תמיד טוב

[מיכל_צמות*]

הבטחתי - אז חזרתי.
קראתי את דברייך. האם את ממשיכה לראות את אותן אמא וילדה? אם כן -
_לשוחח נשמע טוב.
גם עם האמא הזו, אם היא פתוחה לזה. גם עם פקידת הסעד באיזור שלך.
הרי את בוודאי תגשי אליה ברכות, ותציגי את עצמך, או תפטפטו קצת על הילדות. להזיק זה לא יזיק, רק יועיל.
ובוודאי שהיא לא תשפוך את ליבה מיד במפגש ראשון ( אני מניחה)?
אבל אם יש סיכוי כלשהו - אפילו קטנטן- שהילדה והאם כן סובלות מאלימות,
ואם יש סיכוי כלשהו, שאישה נחמדה ואיכפתית אחת (את) תפתח עבורה חלון -
אז בעיניי זה שווה._
אני מסכימה עם רונית. חשוב לנסות לדבר עם האמא לפני שאת פונה לשירותי הרווחה (במיוחד כשאין לך שום מושג לגבי שום פרטים לגביה ולגבי ילדתה, כפי שציינת).
באמת להתחבר אליה מהמקום של חיבור בין שתי אמהות ושתי ילדות - ולהציע שותפה לשיחה. אולי קודם בגן ואחר כך לנסות להזמין אלייך. ליצור שיחה.

מהניסיון שלי עם נשים מוכות הן לא מדברות על זה, בטח שלא עם אשה זרה, ובטח לא לפני שיצרו איזשהו אמון בסיסי ביותר. (אפילו תחושה שאת איתה ורוצה באמת ובתמים לעזור לה).
את יכולה גם לשאול את המטפלות ולשמוע מה יש להן לומר ומה הן יודעות. (למרות שהבנתי שלא מדברת איתן, לפעמים הן יודעות).

במידה והאמא לא תדבר איתך ותשמעי מהמטפלות שמועות מטרידות, או תחווי את חוסר הדיבור שלה ממקום של פחד ותחושה שהיא חווה באמת אלימות - אז יש מקום לפנות לפקידת סעד לחוק הנוער, כפי שהציעה רונית. אבל לפני שאת פונה, את צריכה עוד קצת פרטים על האשה - כי פקידת הסעד לא תלך לחפש בפארק ילדה ואמא שנראות כך וכך, ואול יבואו שוב מתישהו. כן - אם הייתי חושבת שילדה בגיל כל כך צעיר חווה אלימות שגורמת לפנסים בעיניה, כפי שתיארת - הייתי מנסה לאתר את השם / הכתובת / פרט כלשהו ומדווחת כדי שיבדק.
כדי שיוכלו לבדוק ולהגן עליה במידת הצורך.

יכולים להיות הרבה הסברים למה שראית ולא כולם של אלימות. (אני סתם זורקת לחלל העולם -יכול להיות שלילדה יש מחלה נדירה שמתבטאת בסימנים כאלו סביב העיניים או מקומות רגישים אחרים. יש ילדים שרגישים וכל מכה קטנה הופכת לסימן כחול ואז גם אם רק נתקלו בכיסא או משהו דומה - ישר נראה כאילו מישהו הכה אותם). חשוב גם להיות בעדינות עם האמא. וגם כשאת מדווחת באמת לעשות את זה לפקידת סעד ולא למשטרה.
(על פי החוק חוות הדיווח היא לפקידת הסעד או למשטרה).

את יכולה גם להתקשר לאל"י ולהתייעץ מה לעשות. יכול להיות שיוכלו לתת לך עצות גם איך לדבר עם האם וגם יוכלו לעזור בפנייה לרווחה.

מבחינת הגישה אל האמא - הדבר החשוב ביותר, לטעמי, הוא לבוא מאהבה, מתוך מטרה להקשיב ולהיות שם בשבילה - ולשחרר את השיפוטיות למקום בו היא נמצאית. להסתכל עליה כעל אמא עם ילדתה - ומשם ליצור את הקשר.

מזג אויר זה תמיד טוב (-: ומעבר לזה - תמיד יש לשתי אמהות שנפגשות על מה לדבר. אפשר להתחיל משם.

מקווה שעניתי לך בקצת. זה שאכפת לך ואת שוקלת איך לפעול ומה לעשות מאד משמעותי ונוגע ללב בעיני. אין ספק שאנרגיות אהבה ממך כבר נשלחות את הילדה הזו.

[קט_קטית*]

תודה מיכל
עשית לי הרבה סדר בראש

יכולה להבטיח לך בכל מקרה שבהזיה הכי קשה לא הייתי חולמת לפנות למשטרה,
המקסימום שהם יעשו זה להרגיז את האבא ו/או לקנוס את המשפחה באיזה 2500 ש"ח.

תודה שהעברתן את הפוקוס מהפנסים אל האמא.
עכשיו אני רואה שהשיח הזה באמת אפשרי
בטוחה שאראה אותן שוב, אבל לא בימים גשומים אלו

[ניקי_ניים*]

בקשר לאמא ולילדה עם הפנסים - יכול להיות שהן לא ירצו לדבר. ואז אולי שווה להכין מכתב קטן מראש, ולתת להם אותו. במכתב כדאי לכתוב מספרי טלפון שיכולים לעזור במקרה של אלימות במשפחה.

תמיד האתר הזה הוא עבורי אי של אהבה, חלום ושלווה. כל כך עצוב לקרוא פה את הסיפורים המזוויעים והמציאותיים.

[מיכלי_לי*]

_יכולה להבטיח לך בכל מקרה שבהזיה הכי קשה לא הייתי חולמת לפנות למשטרה,
המקסימום שהם יעשו זה להרגיז את האבא ו/או לקנוס את המשפחה באיזה 2500 ש"ח._
לאו דוקא. מנסיוני הרב לצערי:
אם את מדווחת רק על ילדה, המשטרה פונה לפקידת סעד ולחוקרת נוער.
בתחילה בודקים את אמיתות התלונה - אם הילדה במסגרת יחקרו אותה במסגרת החינוכית, אם לא יגיעו לבית בזמן שהאבא איננו.
רק לאחר הצמדת פקידת סעד ועו"ס יוזמן האבא למשטרה. ותהיה התערבות למניעה בתוך המשפחה ומעקב.
(עוד לא נתקלתי כלל בעניין של קנס כספי במקרה שהתלונה היא על קטין)

[מיכלי_לי*]

בכל מקרה את צריכה פרטים כמו שמיכל כתבה: שם, גן, כתובת.
(אני מדווחת תמיד רק לפקידת סעד לחוק נוער - השאלה היא איך אזרח מהשורה יכול לדעת מי היא פקידת הסעד המתאימה)

[יעל_חזון*]

ביתי נפלה יום אחד על המדרכה ונפצעה בברך. לא משהו מדי עמוק, אבל מספיק עמוק כדי ללכת לקופת חולים שיציצו לראות אם צריך אולי תפר או פרפר.
פגש אותנו רופא מנומנם, שהעיף מבט ואמר שלא צריך תפרים ורק לגשת לאחיות ולחבוש. אצל האחיות שאלתי אם אפשר לקבל טטנוס כייוון שביתי לא חוסנה עד אז. האחיות שלחו אותי לטיפת חלב הקרובה.
כשהגעתי לשם, לא בטוחה שברצוני לחסן, הפצע כבר הגליד לגמרי (למחרת) והילדה שמחה וחיונית., הסתבר שאני חייבת לעשות את החיסון במיון כי צריך משהו יותר חזק כיוון שלא נעשה חיסון בעבר.
אמרתי תודה ושלום, לקחתי פרטים וחזרתי הביתה . החלטתי לא ללכת וחזרתי לשגרה...
עד שהטלפון מלשכת הבריאות הגיע.. הרופאה, שמהר מאד זיהיתי בקולה עם מי יש לי עסק ,שאלה אם הייתי במיון. אמרתי שלא והסברתי שאני לא מחסנת. לאחר שקיבלתי הטפה+ הסבר על חשיבות החיסון וכו'
אמרתי שאשקול...
בפעם הבאה כשקיבלתי את הטלפון, היא כבר לא דיברה יפה היא הודיעה לי שאם לא אגיע תוך 12 שע' למיון היא תזמין לי את עובדת הסעד ותאשים אותי בהזנחת ילדי.
האנטנות שלי מיד הבינו לאיזה סרט הגברת מכניסה אותי , והלכתי לקבל את החיסון. (נזק מול תועלת).כמובן שהיא דאגה לוודא שהגעתי.

המקום הזה שיודע שהמערכת חזקה ממני היה קשה מאד, זה מקומם. מישהו קצת יותר אידיאליסט במקומי היה עלול להיסתבך על כלום.
אני תוהה אם היו מגיעים עובדי הלשכה , האם כדי לשכנע אותם שאינני מזניחה את ילדי הייתי צריכה לחסן את כולם?

אלוהים, רק אל תתנני בידם...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

בית המשפט כפה על אם לתת ריטלין לבנה .

[שיחות*]

הילד הוצא מחזקת אימו לפני חמש שנים. עצוב ומכאיב אבל לא ברור כלום על פרטי המקרה האמיתיים. כרגיל בסיפורים כאלה.
מתי מוציאים ילד מחזקת אימו? נתפלל לאלוהים שרק במקרים קיצוניים ביותר.
האם זה המקרה? מי יודע.
ואמא שילדיה נלקחו ממנה עדיין רשאית ע"פ חוק להחליט איזה תרופות יקבלו? אני בספק. אמהות שילדיהן לגמרי בחזקתן נגזלות את הזכות הזו ודומות לה, אם יש מישהו מספיק כוחני מולן.
נקווה שלילד הספציפי הזה זו ההחלטה הנכונה.

[איל_גיא_חיים*]

אני מפנה לדף שבו מובע החשש לפעילות רשויות הרווחה שלא לטובת הילדה ואפילו מטעמים זרים מאוד לטובת הילדה:
האם רשויות הרווחה משמשות כלי ציני ומרושע ?
אשמח לקהילה תומכת בילדה שאוהבת את משפחתה ומאוד קשורה אליה

[כרובית_ניצנית*]

מבקשת מאוד מאוד את עזרתכם- בגן של בתי (תת חובה) יש ילד בן 5. ההורים מאפשרים לו להסתובב באופן חופשי (עיר גדולה), בכל שעות היום, בלי ליווי והשגחה. אחת האימהות טוענת שאפילו ראתה אותו באחת עשרה בלילה, לבד, במופע שהתקיים במרכז העיר (לא רחוק מהשכונה).
היום אמא אחרת פגשה אותו משוטט סתם כך ברחוב. הוא טוען שאבא שלו מרשה ואמא שלו ישנה. במהלך השנה אחד מהאחים שלו ליווה אותו לגן, ונראה מסתובב איתו בכל שעות היום, אבל בחופש כנראה נמאס לו... האמהות הצדיקות (יחי המרגיעון: טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה) רוצות לפנות לרווחה, ואני ממש בדילמה. מה עושים??? אשמח לעזרה, רעיונות והצעות כיצד לנהוג.

[גל_הגלגל*]

לדבר עם הילד. כי לא משנה מה יקרה ואם יפנו לרווחה, הוא יהיה זה שיהיה במרכז העניין ואף אחד לא יסביר לו מה קורה.
בדיוק כמו שהיית באה לילד שלך, להגיע אליו ולהסביר לו שעדיף לו שלא יסתובב בחוץ לבד, ולהסביר לו למה, ברמת ההסבר של ילד בן חמש, וגם אם הוא שם פס ואומר "אמא מרשה" הוא צריך לשמוע ממישהו מבוגר שזה לא כדאי ולפעמים אמא טועה. קודם כל להגיד לו את זה. אם הוא פתוח לשיחה ואת מצליחה לדבר איתו אפשר לנסות להציע כל מיני תעסוקות לכשמשעמם בבית ואף אחד לא מלווה אותי...

[מתחדשת*]

כרובית ניצנית,
לפי מה שאת כותבת, מדובר בהזנחה חמורה מאוד. ילד בן 5 מסתובב במרכז של עיר גדולה, לבד, ב-11 בלילה?! גם אם האמא שסיפרה לך על כך רק דמיינה שהיא ראתה אותו בשעה כזאת, הכל ביחד פשוט מזעזע. המשפחה הזאת זקוקה לעזרה.
שירותי הרווחה קיימים בשביל מקרים כאלה בדיוק.
לצערי, רוב הסיכויים שהפעולות שהם ינקטו לא יהוו מענה אידיאלי למצוקות של המשפחה,
אבל הן יכולות למנוע נזק הרבה יותר גדול.
אם פרטי הסיפור נכונים - הייתי מערבת אותם ללא היסוס.

[מתחדשת*]

אפשר לנסות להציע כל מיני תעסוקות לכשמשעמם בבית ואף אחד לא מלווה אותי...
גל, נראה לי שאת תמימה... ילד שמסתובב כל היום ברחוב כנראה בא מבית שמאוד מאוד לא נעים להיות בו.

[גל_הגלגל*]

אין פה עניין של תמימות או של ניחושים לגבי המצב. לפי דעתי הדבר הכי חשוב פה זה הילד והצורה שבה הוא תופס את העולם, והוא צריך לשמוע קולות אחרים מלבד אלו של הורים מזניחים ופקידי שירות סוציאלי. צריך להציב בפניו חלון, שמראה שכל מיני שאנשים מתנהגים אחרת, וגם תופסים את הדברים אחרת מההורים שלו... זה מרכך את השוק שבכניסה של "מערכיסתים" לחיים שלך, גם אם רק מבחינה שכלית ולא רגשית

[גל_הגלגל*]

ז"א, זה פחות רלוונטי מה הוא יעשה עם העצות האלה מבחינה פרקטית, רק יותר חשוב שהוא ירגיש שיש אנשים שפויים שניגשים לדבר איתו מתוך אכפתיות, ושלא כולם מתערבים בחוצפה או לחילופין, מתעלמים מקיומו...

[מתחדשת*]

עם זה אני מסכימה לגמרי.

[אמא_של_נוקי*]

כרובית ניצנית , אין ספק- לפנות לרוחה. זה לא מקרה גבולי, זה לא משהו שהקהילה יכולה לקחת עליו אחריות בתוך עצמה,
מה שאת מתארת זה מקרה מובהק של עירוב הרשויות.
אני לא אומרת שהם יטפלו בזה בצורה אידיאלית, אבל לפחות הם יטפלו בזה. אולי הם לא הגוף הכי מתפקד ותקין אבל לפחות יש סיכוי
שהם יצליחו למנוע קטסטרופה של ממש.

[אחת*]

אני חושבת שאפשר וכדאי להתקשר קודם כל אל האם ולוודא האם הפרטים נכונים ורק אז לפנות לרווחה, אולי אפשר גם להציע עזרה.

[מיכל*]

רווחה ומיד- אל תקחו אחריות על מה שאין ביכולתכם! המשפחה זקוקה לעזרה מקצועית- חס וחלילה שלא יגידו שניתן היה למנוע פגיעה קשה יותר!

[קוראת*]

אני חושבת שאפשר וכדאי להתקשר קודם כל אל האם ולוודא האם הפרטים נכונים ורק אז לפנות לרווחה, אולי אפשר גם להציע עזרה.

למה לא לדבר עם האמא? אפשר לדבר עם האמא ולהבהיר שזה מדאגה ושכנראה לא היתה מודעת (בליה אשמות) אבל שכבר רציתן לפנות לרווחה אבל אתן מאמינות בה. יכול להיות שבשיחה יתגלו דברים נוספים שיחייבו פנייה לרוחה ויעזרויותר לרווחה לטפל בזה נכון (מצוקה כלכלית, דכאון/אלכוהוליזם/אלימות/חולי במשפחה). יכול להיות שהאמא לא יודעת שהילד הגדול מזניח אתה קטן. בכל מקרה שיחה עם האמא בבית שלה יכולה לקדם הרבה יותר מיידית את הטיפול בזה.

הרווחה לא תמיד פועלת מהר/ נכון וגם הם פשוט הולכים לבית ומתריאים בשלב הראשון וכשהם פועלים זה לא תמיד מידתי... לכאן או לשם.

[בשמת_א*]

_שירותי הרווחה קיימים בשביל מקרים כאלה בדיוק. לצערי, רוב הסיכויים שהפעולות שהם ינקטו לא יהוו מענה אידיאלי למצוקות של המשפחה,
אבל הן יכולות למנוע נזק הרבה יותר גדול. אם פרטי הסיפור נכונים - הייתי מערבת אותם ללא היסוס._
חד וחלק:
לדעתי הפוך.
הרווחה קודם כל יקחו את הילד הזה מבית משפחתו. זה נזק בלתי הפיך.
לא הייתי פונה אליהם, ובטח לא דבר ראשון.
צריך לדבר עם האמא קודם כל. ישירות. ולהגיד לה שיש סכנה שאחרים יפנו לרווחה ושהם יקחו את הילד. לראות מה קורה. אפשר להיות בקשר עם עמותת עליה

[בהצלחה*]

הרווחה קודם כל יקחו את הילד הזה מבית משפחתו. זה נזק בלתי הפיך.

עבדתי במקלט חירום לילדים שהוצאו מבתיהם.
מנסיוני זה ממש לא נכון שקודם מוציאים ילד ואז מבררים.
מוציאים את הילד מהבית ישר רק במקרים מאוד מאוד קיצוניים של אינדיקציה ברורה להתעללות מהסוג הנורא ביותר .

[לא_לקפוץ*]

רגע רגע.. ברור שלדבר עם כולם לפניי הרווחה,
מה עם הילד משקר ואמא שלו בחנות ליד?
מה עם האמא חולה ורק צריכה עזרה?
שומדבר לא ידוע עד שבודקים. משרותי הרוחה אין דרך חזרה
חבל לשבור לו את העולם לפני שיודעים מי ומה

[מירי*]

_שומדבר לא ידוע עד שבודקים. משרותי הרוחה אין דרך חזרה
חבל לשבור לו את העולם לפני שיודעים מי ומה_
מסכימה!
אני בטוחה שגם אצל חלק מההורים פה שרותי הרווחה יכולים לדפוק מחר בבוקר כי השכנים ראו שאין לכם כסף לחיתולים או למטרנה, שהילד המסכן שלכן לא הולך לבית הספר, שאתן יולדות בבית כמו חתולות רחוב ולא נוסעות לבית חולים, שאתם לא נותנים לילד בשר והוא בתת תזונה, ואבוי שאין לכם כסף לעגלה אז התינוק כל היום קשור בתוך צעיף.
משרותי הרוחה אין דרך חזרה

[מירי*]

ואני לא אומרת שאין פה מקום לשרותי הרווחה, ואני לא אומרת שמה שקורה שם זה בסדר.
אני רק אומרת שחייבים לברר איכשהו לפני שפועלים ופוגעים במשפחה שכנראה גם ככה לא הכל מושלם.

[כרובית_ניצנית*]

תודה על התשובות המחכימות. ערכתי ברור מעמיק. מסתבר שהגננת טוענה שערכה מספר שיחות עם ההורים, אבל נראה שזה לא עוזר. המשפחה ממוצא רוסי, כך שגם אפשרויות התקשורת מוגבלות (כשהילד הגיע לגן הוא לא דיבר עברית), אבל הגננת דוברת את השפה אז היתה לה דרך אליהם. מספר אמהות דיברו גם עם הילד עצמו לא אחת. כרגע נראה שאכן נמנע מלפנות לרווחה, לאור המוניטין המפוארים שלהם.

[מיכל*]

כרובית- לא מצליחה להוציא מהראש את מקרה רוז פיזם...ואם כבר דיברו עם ההורים- אף אחד לא יוציא את הילד מהבית (וזה לא בגלל איזו אמירה חינוכית פשוט עניין תקציבי) אם אין הכרח!
אני הייתי לוחצת על הגננת לטפל ביתר רצינות! ואם לא הייתי רואה שקורה משהו- לרווחה, עם כל הצער והכאב

[אהבת_עולם*]

ילד בן 5 מסתובב במרכז של עיר גדולה, לבד, ב-11 בלילה?!

ואם זה לא היה ב11 בלילה?
כשאני הייתי בת 5 היה מקובל שילדים הולכים לבד לכל מקום. היו שולחים אותי למכולת לבד (מרחק כמה רחובות), הייתי הולכת לגן לבד (כנ"ל), לחברות וכו'.
הרבה פעמים חשבתי שזה מצער שהיום ילדים כבר לא יכולים סתם ככה להסתובב לבד. (לא שזה יהיה כל היום כמובן, אבל פשוט האפשרות ללכת ממקום למקום).

כלומר, אפשר לומר שכשהייתי קטנה זו הייתה הזנחה שנתנו לי ללכת לבד. מצד שני - זה היה מקובל אצל כולם ולא פחדו כמו היום.
ולמרות שהיו פעמים שהייתי רוצה שההורים שלי יילכו איתי, בגדול אני כן חושבת שזה היה נחמד החופשיות שבה היה אפשר להסתובב.

לא יודעת אם היום יש יותר סיבות לפחד מאשר אז, או שההורים נהיו יותר מודעים, או שנהיו יותר מגוננים.
בבני ברק גם היום ילדים הולכים בעיר לבד (בגילאים קטנים יותר מבקשים שיעבירו אותם את הכביש).

לא יודעת אם עצם זה שהוא הולך לבד זו הזנחה, או שזה פשוט שונה מהמקובל חברתית.

אבל אם זה כך כל היום, ואם הוא גם מאוחר בלילה לבד - אני משערת שכן יש כאן הזנחה.
ובכל זאת - הפנייה לרווחה לדעתי צריכה להיות אופציה אחרונה, כיוון, שכפי שכבר אמרו כאן - אין מזה דרך חזרה.

<לאן מתאים להעביר את הדיון הזה?>

[אהבת_עולם*]

ואם לא הייתי רואה שקורה משהו- לרווחה, עם כל הצער והכאב

אני מנסה להבין - איך הרווחה תעשה יותר טוב לילד?
האם אתם חושבים שילד שמורחק מההורים שלו, יכול להיות לו יותר טוב מאשר לילד עם הורים מזניחים?
אני בספק רב מאוד.
ההורים שלי היו הורים מתעללים, ובכל זאת אבוי לי אם היו לוקחים אותי מהם.
רק במקרה של סכנת חיים צריך להוציא ילד מרשות ההורים.
וכיוון שהרווחה עלולה לקחת את הילד, צריך לחשוב טוב טוב אם באמת זה יהיה לטובת הילד.

[הרגע_שלפני*]

אני מנסה להבין - איך הרווחה תעשה יותר טוב לילד?
מי אמר שהפתרון היחיד של הרווחה הוא להוציא אותו מהבית? אולי הם יתנו הדרכה להורים ויעשו ביקורי בית? אולי יתנו פתרון של איזה מועדונית אחרי הצהריים?

[מנטרה*]

שאני הייתי בת 5 היה מקובל שילדים הולכים לבד לכל מקום
אהבת עולם, אל תשכחי שכשאנחנו היינו ילדים, ואכן הסתובבנו לבד ברחובות העיר (וזה היה כיף... כמובן), היו פחות רכבים בכביש, מהירות הנסיעה בכבישים העירוניים היתה נמוכה יותר, פחות אופנועים ממהרים, פחות מודעות לסכנות כמו פדופילים (בטח היו, אבל לא ידעו על כך...), לצערי גדלנו בעולם אחר...
אני חושבת שלצערי, במציאות של היום, ילד בן 5 בעיר גדולה, לא יכול להסתובב לבד...

[אהבת_עולם*]

מי אמר שהפתרון היחיד של הרווחה הוא להוציא אותו מהבית?

יכול להיות שזה לא הפתרון היחיד, אך מהרבה מקרים ששמעתי, הם עלולים להוציא מהבית - גם במקרה שלא מצדיק זאת. (שוב, לא תמיד, אבל לצערנו היו והיו מקרים, למיטב ידיעתי אפילו כאן באתר).
מרגע שפנית לרווחה, את כבר לא שולטת בזה, ומה שיקרה תלוי במידת הרגישות והמודעות של עובדי הרווחה או לחלופין בשרירות לבם.
ולכן אני חושבת שצריך מאוד מאוד להיזהר ולחשוב אלף פעמים לפני שפונים לרווחה, כי עלולות להיות לזה השלכות ממש לא רצויות שלא אליהן התכוונו.

[(())*]

רווחה ומיד- אל תקחו אחריות על מה שאין ביכולתכם! המשפחה זקוקה לעזרה מקצועית- חס וחלילה שלא יגידו שניתן היה למנוע פגיעה קשה יותר!
עדיף להעביר אלף משפחות טירטור בירוקרטי לשווא מאשר להסתכל אח"כ בטלוויזיה ולהגיד "חבל שלא עשינו כלום".
אם תדברו עם האמא או האבא אני בטוחה שיש להם המון סיבות טובות לכל מיני דברים, כי לכולנו יש, כך גם לכל הורה מתעלל או מזניח. יש אנשים שזה המקצוע שלהם לאבחן כאלה דברים, תנו להם לעשות אותו.

[אהבת_עולם*]

עדיף להעביר אלף משפחות טירטור בירוקרטי לשווא מאשר להסתכל אח"כ בטלוויזיה ולהגיד "חבל שלא עשינו כלום".

יש הבדל גדול מאוד בין טרטור בירוקרטי, לבין הוצאת ילד מהבית. זה דבר שאין ממנו דרך חזרה.
את יודעת שיכולים להזמין לך את הרווחה גם בגלל שאת ישנה עם הילדים, או בגלל שאת נותנת להם להסתובב עירומים בחצר הפרטית של הבית? (אני יודעת על מישהו ספציפי מהאתר שזה קרה לו)

ככה שהשיקולים של הרווחה לפעמים יכולים להיות ממש מוטעים, ואם חלילה יקחו לך ילד בגלל דבר כזה, מה תגידי?

מלבד זאת, יכול להיות שיש הזנחה גדולה בלתת לילד בן 5 להסתובב לבד, אבל בין זה לבין רצח (הזכירו את רוז פיזם), המרחק יכול להיות גדול.

אני לא אומרת שזה לא בעייתי. אלא שצריך לבדוק כל דרך אפשרית לפני שמחליטים לפנות לרווחה.

[פלוני_אלמונית*]

עדיף להעביר אלף משפחות טירטור בירוקרטי לשווא מאשר להסתכל אח"כ בטלוויזיה ולהגיד "חבל שלא עשינו כלום".

כדאי גם לחשוב על ילדים רבים שחיהם השתנו לטובה, בעקבות עזרת הרווחה.

[פלוני_אלמונית*]

אך מהרבה מקרים ששמעתי,
שמעת מיד ראשונה? או שמעת ממישהו ששמע?
אני לא שמעתי על אף מקרה [גם לא כאן באתר] על ילד שהוציאו אותו מהבית כפיתרון ראשון ללא הצדקה ממש טובה לעניין.

את יודעת שיכולים להזמין לך את הרווחה גם בגלל שאת ישנה עם הילדים, או בגלל שאת נותנת להם להסתובב עירומים בחצר הפרטית של הבית?
אצלנו הסתובבו ככה המון ומעולם לא הוזמנה רווחה.
וגם אם הוזמנה - אז? עשו משהו חוץמלדבר עם ההורים?
אנשי הרווחה הם לא רעי לב ולא מחפשים איך להזיק למשפחות.
כדאי גם לחשוב על ילדים רבים שחיהם השתנו לטובה, בעקבות עזרת הרווחה.

[אהבת_עולם*]

אני לא שמעתי על אף מקרה [גם לא כאן באתר] על ילד שהוציאו אותו מהבית כפיתרון ראשון ללא הצדקה ממש טובה לעניין.

היו מקרים של הוצאת ילדים, או איום בהוצאת ילדים, וגם אם לא לקחו את הילד - מקרים קשים של התערבות בוטה ולא מוצדקת של הרווחה והרשויות.
לא את כולם אני זוכרת.

אזכיר רק כמה מקרים:

מקרה אחד -

אני מצטטת לך מהדף שבגינו נפתח הדף הנוכחי, בקשה לעזרה מהורים טריים - הסיפור (העצוב מאוד לדעתי) של שושו ושחר (שמשום מה נמחק, אינני יודעת מדוע):

_שחר בן 22, שושו בת 18. ילדנו ביוספטל אילת לפני מספר ימים..

לאחר הלידה סירבנו לקבל חיסונים והסברנו לרופא את סיבותינו.
השתחררנו כעבור 36 שעות מבית החולים. לפני השחרור פנו אלינו שתי עובדות סעד בתואנה שאנחנו נורא צעירים וגם "שונים" - לא רוצים חיסונים וגם לא מתכוונים לעשות מעקב בטיפת חלב וגם (שובבים שכמותנו) משתחררים "לפני הזמן".
מאז הן מציקות לנו!
ארבעה ימים לאחר השחרור הופתענו למצוא שתי עובדות סוציאליות מתדפקות על דלתנו ב9 בבוקר לעשות לנו ביקור פתע בבית. בביקור הן טענו שאנחנו "שונים" ועל כן הן "מוכרחות" לעקוב אחרינו. בנוסף הודיעו שאם תוך שלושה חודשים לא נופיע בפתח של טיפת חלב (אנו עושים את המעקב בעצמנו) - הן יפנו לביהמ"ש._

מה יש לך לומר על זה?
אני לא זוכרת את המשך הסיפור המדויק, רק שהעניין הגיע למצב כזה ששושו ושחר ירדו מהארץ לכמה שנים כדי להימלט מהרשויות.
נורא לדעתי.


מקרה שני - מהדף האם חדר הרחקה בבית ספר הוא חוקי,
שהמשכו ב-תקראו ואולי תתחרדו -
על התערבות הרשויות במשפחה שבחרה בחינוך ביתי, שהמצב הגיע עד לכדי כך שהיו צריכים לברוח מהארץ.

מקרה שלישי -
הסיפור הפותח את הדף האם רשויות הרווחה משמשות כלי ציני ומרושע:

כתב שם איל גיא חיים
_בחור אחד שמפגין על זכותו לדיור
מאוים על ידי רשויות הרווחה שיקחו לו ילדים לפנימיה!!!!!!!!!!
אני ועלמה באותו עינין גם מחפשים אותנו בטענה שהילדה שלנו בת 7 חודשים היתה וכנראה גם צולמה ללא טיטול!!!_

spooky......

[אהבת_עולם*]

יש גם הדף אב נעצר כי התקלח עם בתו.

ואני זוכרת גם שממש לאחרונה הביאו כמה קישורים בנושאים דומים.
על אב שנעצר כשלקח את הילדים לחופשה בצימר (מישהו זוכר במה מדובר, ואיפה הקישור הופיע?)
והיה שם עוד קישור או שניים דומים.

כיוון שאת האנשים האלו אנחנו לא מכירים אישית (בניגוד לסיפורים שהבאתי בהודעה הקודמת שאלו אנשים מהקהילה), אנחנו יכולים לומר שאנחנו לא יודעים, אולי באמת הם עשו משהו נורא.
מצד שני, לאור הסיפורים של אנשי הקהילה שהבאתי שמוכיחים שהרשויות מתערבות גם במקרים שממש לא ראוי שיתערבו וגורמות נזק בל ישוער -
כדאי להטיל ספק רב אם גם במקרים שציינתי עכשיו באמת הייתה הצדקה להתערבות.

ובכל אופן, אני אישית כאשר קראתי את הקישורים האלה השתכנעתי שלא הייתה הצדקה, והיה מדובר פשוט בעוול נוראי.

לא יודעת מה לומר לך, אותי זה ממש מפחיד.

[טליה_אלמתן*]

אהבת עולם סחתיין על השלוף

[בשמת_א*]

מוציאים את הילד מהבית ישר רק במקרים מאוד מאוד קיצוניים של אינדיקציה ברורה להתעללות מהסוג הנורא ביותר
לצערי, פשוט לא נכון.

אפילו לפי הנתונים של משרד הרווחה עצמם, רק לגבי 25% מהילדים שמוצאים מהבית הסיבה היא התעללות פיזית או מינית.

כלומר, הם עצמם מצהירים ש-75% מוצאים מהבית בגלל כל מיני חריגות מהנורמה. ותחשבו על זה, אתם פה בקהילת באופן טבעי.

זה לא שאין עובדי רווחה מצויינים שהם גם בני אדם מדהימים וגם בעלי מקצוע עם לב ושכל. אבל זה כמו בלידה בבית חולים:
תלוי על מי את נופלת!

ילד עם מאפיינים כמו שתוארו כאן שמוציאים אותו מהבית, לרוב גורלו הופך מהזנחה גרידא להתעללות פיזית (יש אלימות במוסדות האלה, במתקנים של ה"הסתכלות", בפנימיות למיניהם). במקרים היותר קשים, התעללות פיזית ומינית קשה.
הדבר הנכון הוא מתן תמיכה למשפחה בביתה, עם עזרה בגידול הילדים.

לצערי, בישראל יש האחוז הגבוה ביותר של הוצאה מהבית, כי הוקמו הרבה מאוד מוסדות וכיום צריך להצדיק את קיומם. כל מוסד כזה מעסיק מנהל ואנשים נוספים ולהם אינטרס להמשיך את קיומו של המוסד. כל השיטה מבוססת על הקונצפציה שלילדים עדיף לגדול במוסדות מאשר בבית. שהורים הם אנשים שאין לסמוך עליהם בגידול ילדיהם, ועדיף לשלוח אותם לחינוך בידי מחנכים שהוכשרו במיוחד לכך.
האם מוכרת לכם הקונצפציה הזאת?
האם באתר הזה אנחנו נוטים להסכים לה, עקרונית אפילו?

יש היום התחלה של "טיפול במשפחה בתוך הקהילה" בכמה עיריות ורשויות מקומיות. לצערי, בעיקר תשלום מס שפתיים. משפחות בודדות מקבלות סיוע מהסוג הזה, וכך אפשר לרשום ברישומי היישוב שהם "מתקדמים" ומאפשרים טיפול כזה, בעוד שהרוב הגדול בכל זאת נשלחים למוסדות.

אני לא יודעת מה הגננת דיברה עם ההורים של הילד הזה. אבל צריך מישהו שאיכפת לו ויכול למצוא דובר רוסית שיעזור לו, שידבר איתם ברצינות, גם על הסכנה שיקחו להם את הילד (מישהו מתישהו יתלונן) וגם על הבעיה (מה הסיבה שזה קורה? מה בעצם הבעיות שם במשפחה?) ועל פתרונה.

[אהבת_עולם*]

בשמת, תודה על דברייך.

[אהבת_עולם*]

ילד עם מאפיינים כמו שתוארו כאן שמוציאים אותו מהבית, לרוב גורלו הופך מהזנחה גרידא להתעללות פיזית (יש אלימות במוסדות האלה, במתקנים של ה"הסתכלות", בפנימיות למיניהם). במקרים היותר קשים, התעללות פיזית ומינית קשה.

מתוך מכתב שמצוטט בדף האם רשויות הרווחה משמשות כלי ציני ומרושע:

_לפני שלוש שנים התנדבתי במסגרת השירות הלאומי במעון "שבתי לוי" בחיפה.מקום שאליו מגיעים ילדים שהוריהם אינם כשירים לטפל בהם,ועד שבית המשפט מחליט בעיניינם,הם שוהים ב"שבתי לוי".
במהלך השנה טיפלתי ביותר מעשרה ילדים. כולם מקסימים,חמודים וזקוקים לאהבה.אך היה ילד אחד מתוק, ששבה את ליבי.
אז הוא היה בן שלוש,היום בן חמש וחצי. ילד גאון!!!! חייכן,אוהב לתת המון חום ואהבה.ילד שבעזרתו שרדתי את השנה במקום העצוב הזה.
לפי מדיניות המעון,ילדים יכולים להימצא בו עד גיל 6.זה אומר שנ' לא יכול להישאר שם יותר. ניסו למצוא לו משפחה,אך ללא הצלחה.האפשרות היחידה היא להעבירו לפנימיה.
שני אחיו הגדולים כבר שוהים בפנימיה.ביקרתי שם.מקום מזעזע! הילדים שם עבריינים.
אחיו הגדול של נ', נאנס שם אחרי חודש ע"י ילד בן עשר!!!
זה הגורל שמצפה לנ',אם הוא לא ילך למשפחה מאמצת._

************

_כל השיטה מבוססת על הקונצפציה שלילדים עדיף לגדול במוסדות מאשר בבית. שהורים הם אנשים שאין לסמוך עליהם בגידול ילדיהם, ועדיף לשלוח אותם לחינוך בידי מחנכים שהוכשרו במיוחד לכך.
האם מוכרת לכם הקונצפציה הזאת?
האם באתר הזה אנחנו נוטים להסכים לה, עקרונית אפילו?_

[ורד*]

האמהות הצדיקות (יחי המרגיעון: טוב לבלוע צפרדע מפעם לפעם מאשר להיות חסידה) רוצות לפנות לרווחה, ואני ממש בדילמה. מה עושים??? אשמח לעזרה, רעיונות והצעות כיצד לנהוג.
עצוב לשמוע שיש דברים כאלו בארצנו. לדעתי חייב פה עזרה ראשונה - להעניק לילד הזה יחס ובית, את אישית ואולי עוד אמהות יצטרפו. ותוך כדי לברר על ההורים קרובי המשפחה. שלפחות יבלה כמה שעות אצל אנשים שיכולים להשגיח עליו....

[סמדר_נ*]

במקרה של שושו ושחר, רק מההתנהלות שלהם באותו דף ויחסם כלפי הכותבים בו אפשר היה ללמוד שלא הגיעו אליהם "סתם", וגם לא מפני שסירבו לחסן והשתחררו לפני הזמן וכל המתואר בהודעה הפותחת. את זה עשו רבים בקהילה הזו, ולא שיסו בהם את הרווחה.
שוב, בהחלט ייתכן שהתערבות הרווחה באותו מקרה לא נעשתה באופן הנבון או הקונסטרוקטיבי ביותר שאפשר להעלות על הדעת, יכול להיות אפילו שהיא נעשתה בצורה ממש מטופשת, שלומיאלית וחסרת רגישות. גם יכול להיות שלו היתה מגיעה אליהם עו"סית שמנהלת אורח חיים "באופני" היא היתה יכולה לדבר איתם מהמקום הזה ואולי להגיע לתוצאה אחרת (אם כי אני מסופקת; מישהי מהאתר הרי ניסתה). אבל כל זה לא אומר שהרווחה הגיעה אליהם בשרירות לב, כי היא רואה שליחות ברדיפת האנשים מחוץ למיינסטרים. ככל שהתפתח הדף נהיה יותר ויותר ברור שהסיפור האמיתי הרבה הרבה יותר מורכב ממה שהם תיארו.
מאז אני חשדנית כלפי סיפורים מהסוג הזה המסופרים ע"י צד אחד בלבד. זה לא שהרווחה קדושה, זה לא שהיא לא עושה שטויות, לפעמים מסוכנות, אבל גם האנשים בצד השני לא קדושים ועושים שטויות, לפעמים מסוכנות.

[טול_טול*]

אני לא זוכרת את המשך הסיפור המדויק, רק שהעניין הגיע למצב כזה ששושו ושחר ירדו מהארץ לכמה שנים כדי להימלט מהרשויות

הם עדיין בארץ, וגם באתר, זה שהם העלו את הרעיון להגר כפתרון בדף לא אומר שזה קרה בפועל.

[מצ'רה*]

סמדר

[כרובית_ניצנית*]

וואו, הדף הזה מפחיד אותי. הרווחה מצטיירת (ובצדק גמור, מסתבר!) ככלי שרת כשר לציד מכשפות. אהבת עולם - תודה על הפרטים, מסכימה מאוד עם גישתך ועם מה שכתבת.
בשמת - מה שכתבת ממש מצמרר, זה סוג של "האח הגדול" שאי אפשר לברוח ממנו.
_כל השיטה מבוססת על הקונצפציה שלילדים עדיף לגדול במוסדות מאשר בבית. שהורים הם אנשים שאין לסמוך עליהם בגידול ילדיהם, ועדיף לשלוח אותם לחינוך בידי מחנכים שהוכשרו במיוחד לכך.
האם מוכרת לכם הקונצפציה הזאת?
האם באתר הזה אנחנו נוטים להסכים לה, עקרונית אפילו?_
כל מילה.

אני חושבת שבשמת הציעה, הדבר הנכון לעשות הוא לדבר עם ההורים ולהסביר להם,
לא יודעת מה הגננת דיברה עם ההורים של הילד הזה. אבל צריך מישהו שאיכפת לו ויכול למצוא דובר רוסית שיעזור לו, שידבר איתם ברצינות, גם על הסכנה שיקחו להם את הילד (מישהו מתישהו יתלונן) וגם על הבעיה (מה הסיבה שזה קורה? מה בעצם הבעיות שם במשפחה?) ועל פתרונה
השאלה היא מי יתלה את הפעמון על צואר החתול. שמעתי קצת יותר על המשפחה ואני לא חושבת ש>אני< הייתי רוצה לדבר איתם. אולי אכן כדאי לפנות שוב לגננת.