חד הורית וחשד בבן הזוג

הנושא לבטח נדון פעם ועוד פעם, אבל לא מצאתי דף שממש מתעסק בזה, אז פתחתי אחד. אם הוא מיותר אעביר את השאלה למקום שאליו היא שייכת.

כך או כך, כמו שניתן להבין, אני חד הורית. יש לי בן זוג חדש- ישן (יצאנו, נפרדנו לשנה כמעט, חזרנו. עכשיו אנחנו יחד מזה כשלושה חודשים וחצי). יש לי איזו דילמה ביחס אליו שמעיקה עלי מאוד, ואני לא מצליחה לחשוב איך לברר אותה, איך לגשת אליה, איך לפרק אותה.
הבעיה היא, אם לאחוז את השור בקרניו, שאני מרגישה שבן הזוג נחמד מדי לילדות, לבנות שלי. הן בנות חמש ושלוש. וכל הזמן מלווה אותי הרגשה שהוא מתעניין בהן מדי, נחמד, מתקרב מדי. זה עלול להשמע טפשי או אפילו כפוי טובה- לכאורה אני יוצאת עם מישהו שרוצה להיות אותי וגם מקבל את בנותי. אבל בפועל יש לי הרגשה לא נוחה מכל הסיפור. וכמו בכל סיטואציה כזו, אני לא יודעת אם זו פראנויה, או שהם באמת רודפים אחרי. האם אני באמת רואה צל הרים כהרים, או שזו פשוט אינטואיציה, כלומר הסקת מסקנות על סמך מידע לא מלא, או לפחות לא מלא באופן הכרתי (אולי יש דברים כמו שפת גוף וכד' שאני לא תופשת במודע אבל כן רואה). אני מרגישה מאוד לא נוח לעצם המחשבה להשאיר אותם איתו (על אף שזה טרם קרה, אבל ודאי יקרה אם נתקדם בקשר). מלווה אותי מן הרגשה שהוא כאילו נלהב מדי לראות אותן, שמח, לא מהסס כפי שלעיתים מבוגרים מהססים במפגש עם ילדים. ומנגד- איך אפשר להשליך או לבטל את הקשר רק על סמך תחושות בטן, אינטואיציות?

אני אובדת עצות, כיוון שאני לא יודעת כיצד לפעול, וגם לא עם מי נתן להתייעץ.
הייתי רוצה לשמוע את דעתכם.

אני מרגישה מאוד לא נוח לעצם המחשבה להשאיר אותם איתו
אז אל תשאירי אותן לבד איתו!
better safe than sorry...
במקרים כאלה עדיף לנשוף על קר...

רק על סמך תחושות בטן, אינטואיציות?
לא כדאי לבטל אינטואיציות של אימא. אם מנגנון האזעקה הפנימי צועק, נסי להתבונן ולראות אם יש משהו בהתנהגותו שהזעיק אותו. ובינתיים, שימרי על הילדות. אם את לא בוטחת בו, אין שום סיבה להשאיר את הילדות איתו לבד. במקרים כאלה, כשיש ספק - אין ספק...

אני עומדת לכתוב משהו קצת נחרץ, ולכן אני כותבת מראש, זו רק הזוית האישית שלי ויכול להיות שאני מגזימה. אז ככה: גם אני חד הורית עם בן זוג. כמעט מהרגע הראשון, לשניה לא היססתי להשאיר אותו לבד, לא עם הילדה שהיתה אז קטנה, ולא עם הילד שהיה אז תינוק. כלומר, לא מהבחינה שאני חושבת שאת מתכוונת אליה. אילו הייתי חוששת, לא זו בלבד שלא הייתי משאירה אותו איתם, גם אני לא הייתי נשארת איתו. זו אינטואיציה חשובה שיש לך, גם אם היא לא מדוייקת, יכול להיות שאת קולטת משהו קצת אחר עליו ש... אני לא הייתי רוצה בבן-זוג.

הפחדים מפגיעה מינית בבת שלי יכולים לפעמים להעביר אותי על דעתי.
זה יכול לשבש את מחשבתי ואת יכולת השיפוט שלי.
פחד אלוהים.

אם יש מישהו שאני לא בטוחה שהיא בטוחה בחברתו (בן זוג, אבא של חברה שמסיע הביתה, סבא, חבר, שכן...) היא לא נשארת איתו, בטח לא לבד.
גם אם טעיתי בשיפוטי, אני מעדיפה שלא לקחת סיכון.
פעם היה לנו שכן מאוד חביב ולבבי כלפי הבת (הרבה יותר מאשר כלפינו).
היא מאוד רצתה לבקר אותו, כי הוא גידל חיות.
חששתי, אבל חששתי גם להדביק אותה בפחדים.
בפעמים הראשונות ביליתי איתה שם. אחר כך הייתי עוברת לייד הדלת שלו כל שלוש דקות כשהיא שם ולבסוף שואלת אותה על הביקור בעדינות כדי לוודא.
הוא, מצידו, השאיר תמיד דלת פתוחה כשהיא שם והקנה לי הרבה ביטחון בזכות זה.
זו הפעם הראשונה שהעזתי לתת לה להיות עם גבר זר יחסית בלי 100% נוכחות שלי שם.

אז, לדעתי, או שלא ישאר איתן בשלב זה.
או שישאר איתן תחת השגחת אדם נוסף.
אם הבטחון שלך יבנה, מה טוב.
אם לא, אז אולי זה באמת לא זה.

ואחרון - כדאי לבדוק אם החשש הזה לא משקף חיפוש אחר תירוץ לסיום הקשר. מאוד מקווה שלא פגעתי בך במשפט הזה. זו ממש לא הכוונה.

באמת מורכב.
מיד עלה לי המשפט "אם יש ספק, אז אין ספק."
מצד שני, אני לא יודעת מי את, ומה הרקע שלך עם פחדים כאלה...
האם חווית בעבר חוויות שליליות סביב מין? הטרדות?...
האם גברים הם חשודים מראש בעינייך?
אם יש לך סיפור סביב הנושא, אז כדאי לברר מה שלך ומה באמת...
וכמובן יכול להיות שלאור החוויות שחווית אם יש משהו שלילי, מחדדות את האינטואיציה...
@}

שליחה על ידי מישהי* » 22 מאי 2009, 16:46

יש אפשרות לברר, לא יודעת כמה זה פשוט באמת לעשות את ההפרדה, אבל מעבר לכך:
מה הפלא כשהתקשורת מספרת לנו סיפורים מצמררים והעולם נהיה כל כך הפוך ונהנתני וסוטה?

גם אני חיה, תוך מודעות לכך. לא הייתי מתקרבת לבתים, בהם אני חוששת מהאב, או כל דמות זכרית שמעלה בי ספקות.
מאוד בעייתי כשזה בנזוג.
אולי צריך לנסות לברר קצת את הסטיות שלו. איך הוא גדל בבית. מה הגבולות שלו. מה הוא אוהב כשהוא איתך במיטה וכמובן איזה טיפוס הוא.
אם יש לך ספקות גם אני לא חושבת שהייתי נשארת איתו ..

שליחה על ידי אמא* » 22 מאי 2009, 19:46

_האם חווית בעבר חוויות שליליות סביב מין? הטרדות?...
האם גברים הם חשודים מראש בעינייך?_

אהלן כרובית, גם אני הייתי שואלת שאלות כאלה.

קודם כל אשתף אותך בדף שפתחתי מזמן חוששת להשאיר ילדה אצל סבא.
שם כתבתי על החשש מסב, ועד היום אני לא משאירה שם את ילדי לבד. זה מעורר קשיים, אבל זה כך. אני לא סומכת עליו, בעיקר מהבחינה הזו המינית, אבל לא רק. לא אוהבת את היחס שלו כשהוא כועס פתאום (ובשאר הזמן, מקסים, הם אוהבים אותו). בקיצור לא.

ובכ"ז, אני לא מכירה אותך. ולא יודעת מהם המטענים שלך. וזוהי שאלה חשובה. אולי את יכולה לשבת קצת עם עצמך על השאלות האלה. ואולי כמה פגישות עם פסיכולוגית או מישהו מומלץ, לדבר קצת על הנושא ולחשוב יחד. מצד אחד את לא רוצה להסתכן עם הילדים. מצד שני את לא רוצה לפסול אדם סתם, אם אלו דברים שלך, ממש שלך במובהק, ויש משהו בדילמה הזו.

שליחה על ידי מבררת* » 22 מאי 2009, 19:58

האם יש לבן זוגך ילדים משלו ? בנים ? בנות ? ואיך הקשר שלו איתם ? האם הוא לבבי ואבהי גם עם ילדיו ? האם אין לו ילדים משלו והוא נורא היה רוצה ?

אני שמחה שהעליתי את זה כאן. העליתן כל כך הרבה נקודות חשובות שעברו לי בראש, אבל לא עצרתי כדי לחשוב עליהן.

רוחות, בקשר לרקע שלי- לא, לא חוויתי שום דבר שקשור להטרדה, גברים כלל אינם חשודים בעיני. אין לי שום סיפור סביב הנושא, ודווקא בגלל זה אני תוהה מה מזה שלי, ואיך זה הגיע אלי בכלל. מאידך, מאז שיש לי בנות אני חרדה הרבה יותר וחושדת בכל מי שקצת יותר מדי נחמד, אז אולי זה בכל זאת שלי איכשהו.

אמא, קראתי גם קראתי את חוששת להשאיר ילדה אצל סבא (עוד לפני שפתחתי את הדף), ומה שנכתב שם שכנע אותי להעלות את השאלה כאן. מבררת- שאלה חשובה. אין לו ילדים משלו. הוא היה רוצה, אבל כרגע זה ממש סבוך, וכל נושא הילדים די נפיץ בינינו. מה שכן, דבריך גרמו לי לחשוב שאולי אפשר להפגש עם חברים שלו (שיש להם ילדים), ולראות איך הוא איתם. ליאת, הטריד אותי מה שכתבת כי נדמה לי שאני כן מחפשת תירוצים לסיים את הקשר, או לפחות לנער אותו ולבדוק מה קורה, לבדוק עד כמה הוא יציב. אבל זה לגמרי שלי- חוסר אמון בסיסי בקשר זוגי. (אבל- וזה קשור רק באופן כללי- יש נושאי אמון נוספים בינינו שהם קונפליקוטאליים). אלטר- נתת מקום לאינטואיציה, וזה בדיוק המקום שאני מפחדת לדרוך עליו- לרוב אני לא נוטה לסמוך על תחושות הבטן שלי. גם אני מרגישה לא נוח עם זה- כי גם מבחינתי "יש ספק -אין ספק". אי אפשר להישאר עם הספק, וגם לא עם בן זוג שקיים לגביו ספק כזה.

עשיתי קצת חושבים מה העלה בי את החששות, ודי נחרדתי. וגם נדהמתי עד כמה אם רוצים, אפשר להכחיש ולהרדים מה שרואים. איזה יום שאלתי למה הוא איתי, והוא ענה (בצחוק, בטח בצחוק), כי רק לך יש בנות. ועוד בלונדיניות. והיה עוד איזה דיון (שוב, לא מאוד ברצינות), האם מותר להן לראות אותו מתקלח (!?), בגדר חינוך מיני, לטענתו כדי שכל הנושא לא יהיה "כמו השוקולד גבוה בארון".

שליחה על ידי קוראת* » 23 מאי 2009, 10:09

עשיתי קצת חושבים מה העלה בי את החששות, ודי נחרדתי
אולי תפרטי? ונוכל לחשוב על זה יחד.
יש לאנשים שונים מנהגים כל כך שונים. אנא פרטי...
האם מותר להן לראות אותו מתקלח (!?),
לא כדאי.

שאלתי למה הוא איתי, והוא ענה (בצחוק, בטח בצחוק), כי רק לך יש בנות. ועוד בלונדיניות... והיה עוד איזה דיון... האם מותר להן לראות אותו מתקלח (!?), בגדר חינוך מיני, לטענתו כדי שכל הנושא לא יהיה "כמו השוקולד גבוה בארון".
2 השיחות האלה מחזקות בוודאי את התחושות שלך בנידון. ולא, ילדות לא אמורות לראות איבר מין של חבר של אימא שלהן. זה לא נקרא חינוך מיני. ועצם זה שהוא מדבר כך מאוד מאוד מטריד.

לי אורה, אני מסכימה שאיתך שזה מאוד מטריד, וככל שאני חושבת על זה יותר זה נשמע לי יותר ויותר לא לעניין.
קוראת- בדיוק מה שפירטתי. דווקא זה שלא נזעקת, והפירוט עצמו לא נשמע לך כמו "הדבר האמיתי"- מרגיע. אני, למשל, לא הייתי עונה "לא כדאי", אלא יותר כמו שלי אורה ענתה- ממש ממש לא. אצלי זה ממש מדליק נורה אדומה.

אצלי זה ממש מדליק נורה אדומה.
גם אצלי.
אני בהחלט שמה לב לשאלה, על מה אנשים חושבים.
בצחוק או לא בצחוק, בחיים לא הייתי מצפה לתשובה שמתייחסת למין ולמראה של הילדים שלך לשאלה לגבי הזוגיות. למה אתה איתי - זו שאלה על היחסים ביניכם. מה פתאום הוא עונה על בנות בלונדיניות? למה זה מה שקופץ לו לראש?
זה מדליק אצלי נורה אדומה, גם מפני שאפילו בצחוק - זה מעיד על איזה אורח מחשבה. למה הוא שם לב.
אותו דבר - זה שהוא מתייחס למראה של עצמו מתקלח כאל "דבר אסור אבל נחשק" (כמו השוקולד בארון הגבוה - כלומר, ממתק, נחשק, אבל אסור). לא כאל משהו לא ראוי, לא מתאים, פרטי, מביך, זר לבנות - אלא נחשק! וגם החלק האסור פה - מפוקפק (בסוף הן יקבלו את השוקולד, לא? אחרת למה הוא בבית בכלל?).
שוב, אורח מחשבה.
מה עובר לו בראש.
יש לו איזה פנטזיה עליו ועל הבנות. אפילו ברמה הכי פנימית, אצלי זה מעורר אי נוחות גדולה והיה מדליק נורה אדומה. מהבהבת.
לא נראה לי.
אולי אני חושדת בכשרים, אבל במקרים כאלה, הייתי מעדיפה לטעות לרעת הגבר מאשר לרעת הבנות שלי.

שליחה על ידי מישהי* » 23 מאי 2009, 17:21

תמיד כשנכנסים לדיונים (אני עם עצמי או אני עם אחרים) בנושא הזה, אני חושבת על הלביאה שצריכה להגן על הגורים שלה מפני אריה מאוד רעב (גם אם הוא האבא...)
ואלפי סליחות מהרוב הגדול הגברי שהוא לעילא ולעילא ומה לו ולכל זה? אבל זה שכל העניין היצרי, הנצלני וחסר השליטה נמצא בצד הגברי, בכל זאת מעיד משהו על מבנה הפיזיולוגיה או פסיכולוגיה שלהם. שוב- כן זה המיעוט שבמיעוט, אבל קשה להתעלם מן המיעוט הזה כי הוא עושה כל כך הרבה נזקים!
הייתה כתבה על שני פדופילים שמוכנים לקבל זריקות מסרסות. מישהו ראה?
פדופיל ממוצא אונס או פוגע ב-1000 קורבנות בשנה (!). כל קורבן כזה, זה אדם עם הפרעה נפשית במקרה הטוב...
הם מספרים עד כמה זה קל לתפוס, לעשות ולברוח.. זה עניין של שניות.
הם מספרים עד כמה הם יודעים שזה לא בסדר, אבל עד הפורקן אין שליטה...
ואין לזה תקנה!!
הם יוצאים מהכלא וחוזרים לפגוע- כי זו מחלה.
למה אין קביעה בחוק, שכל פדופיל מחוייב בסרוס כימי אחרת הוא נדון לכלא לכל חייו.
סליחה אם השתלטתי על הדף...

שליחה על ידי גלי* » 23 מאי 2009, 17:30

גם לי יש שתי ילדות, בנות 9 ו-6.
ואני חיה עם בן זוג רווק שאין לו ילדים.
ועל הרקע הזה שלי, נראה לי לא טוב, הדברים שאת מספרת.
האיש שלי מקפיד מאוד מאוד להיות תמיד לבוש ליד הילדות, הרעיון שהן יראו אותו מתקלח לא יכול להיות קיים במחשבה שלו, להיפך, מאוד חשוב לו להיות דיסקרטי.
הוא נועל את הדלת במקלחת כשהוא נכנס, וגם מכבד את הילדות ואף פעם לא נכנס למקלחת כשהן מתקלחות, למרות שהן די נודיסטיות בהוויתן ולהן בטח שלא מפריע שהוא שם כשהן יוצאות בלי בגדים מהמקלחת.
זה הוא שלא מסכים שזה יקרה, וכך אני חושבת שנכון ונורמלי לעשות.
הם, האיש והילדות, ואני גם, ובהרכבים מזדמנים שונים, משתוללים ומתגלגלים, מתחבקים ומתלטפים בנעימות וכמו שעושים עם ילדים, וזה אחלה בעיניי כי אני חושבת שזה חינוך טוב: להרגיש נוח ואהובים וקרובים בגוף עם מי שאוהבים.
אבל כל מגע, מהכי מרפרף וכלומי ועד לחיבוקים מרובעים (של ארבעתנו) חזקים, הוא חף לחלוטין ממיניות, ונקי ונעים וברור, אני יודעת את זה.
אני חושבת שאם האיש שלך נמשך ברובד כלשהו, מודע או לא, לילדות, וכנראה שזה כך, זה לא טוב להן ולך ולבינתיים הייתי אומרת לך שכדאי פשוט להיזהר ולשמור, ובמשך הזמן אולי בכל מקרה יתבהר לך יותר מה יש בקשר הזה שטוב או לא בשבילך, ודברים אחרים שאחוזים סביב זה.
וגם: גם אני לא עברתי התעללות מינית או הטרדה בילדותי או בעברי, ובכל זאת כשנעשיתי אמא לבת הפכתי להיות חרדנית נורא נורא, והנשימה שלי נפסקת כשעולה על דעתי מה יכול לקרות לילדה קטנה בעולם הזה.
אני חושבת שזה טוב, החרדה הזו, כי זו לא חרדה משתקת, להיפך, זו חרדה שמפעילה זהירות במידה. אני דואגת לילדות שלי ושומרת עליהן.
אני לא מגבילה אותן ומעוררת בתוכן פחדים, וחשוב לזכור את זה.

_אצלי זה ממש מדליק נורה אדומה.
גם אצלי._

אותו דבר - זה שהוא מתייחס למראה של עצמו מתקלח כאל "דבר אסור אבל נחשק" (כמו השוקולד בארון הגבוה - כלומר, ממתק, נחשק, אבל אסור). לא כאל משהו לא ראוי, לא מתאים, פרטי, מביך, זר לבנות - אלא נחשק! וגם החלק האסור פה - מפוקפק (בסוף הן יקבלו את השוקולד, לא? אחרת למה הוא בבית בכלל?).
בן כמה הוא? באיזה רקע גדל? איך אבא שלו? הציטוט הזה עם השוקולד צורם נורא, ממש צורם. וגם מצלצל כמו אמירה שבאה מפי אדם בן 50 בערך, מהדור של אלה שהיו רגילים בזמנם לבדיחות סקסיסטיות על סקס עם הגינקולוג וכאלה, ולא מבינים מה רע בהן.

והיה עוד איזה דיון... האם מותר להן לראות אותו מתקלח (!?), בגדר חינוך מיני
כבת זוג לגרוש+ילדים, אני יכולה להבטיח לך שהבנים שלו לא ראו ולא יראו אותי לא בעירום חלקי ובטח ובטח לא בעירום מלא (מקסימום יצא להם לראות בדל פטמה לשניה וחצי תוך כדי הנקה, למרות שכשהם בסביבה אני מקפידה יותר מהרגיל על דיסקרטיות).
גם לי הטיעון הזה מדליק נורה אדומה גדולה.

וגם: כדאי לשנות את שם הדף, שלא משקף את הבעיה (ולכן אולי אנשים שהיו יכולים לתרום לך ידע לא נכנסים). אולי חד הורית וחשד בחבר

מסכימה לכל מה שכתבה בשמת. גם אני רציתי להתייחס לעניין השוקולד ולא מצאתי מילים. שמחה שבשמת ביטאה בדיוק את דעתי.

ולא, ילדות לא אמורות לראות איבר מין של חבר של אימא שלהן
הקביעה הזאת, שזכתה כאן להסכמה גורפת, לא נכונה בעיני.
א/נשים אמורים גם אמורים לראות גוף אדם על כל חלקיו, בטח של אלה שחיים איתם בבית.
כל עוד זה נוח לכל הצדדים ואין בכך כוונת זדון.
לא נוח - לא רואים.
כוונת זדון - לא בביתנו.

גם אני לא עברתי התעללות מינית או הטרדה בילדותי או בעברי
יש מישהי שלא עברה שום הטרדה מינית בחייה???
כלום?

פלוניתה,
אני חושבת שהייתי פונה במקרה כזה לאשת מקצוע שיודעת לברר עם ילדות דברים כאלו בשיחה ומקבלת ממנה הנחיות וכלים לעשות זאת בעצמי.
צריך להיזהר מלפנות לא/נשי מקצוע, כיוון שיש להם חובת דיווח על חשדות מסוג זה.
אולי חברה, חברה של חברה, אולי משהי שכבר לא במקצוע...

שליחה על ידי מישהי* » 23 מאי 2009, 18:44

יש מישהי שלא עברה שום הטרדה מינית בחייה???

כן אני. ואני לא נראיתי רע בכלל. אפילו בשנים הצעירות סקסית.

לא יודעת אם אוכל לעשות זאת בעצמי.
יש לך, או לקורא/ת אחר/ת המלצות?

על איש מקצוע, כמובן. קראתי והנתי שלא הבהרתי.

סליחה על הדוקומנטריות, אבל אני חושבת על זה ועולות לי עוד התנסחויות לא נעימות (עד מצמררות)- בשלבים הראשונים של הקשר הוא היה מגיע ונכנס לחדר שלי, מבלי שהן היו יודעות שהוא שם. באחד הימים קראנו סיפור שעסק אי-כה בזאבים (שלושה חזירים קטנים, כנראה). באחת ההפוגות שאלה הקטנה (3) "איפה הזאב". הוא, שהיה בחדר שלי, שמע את השאלה ושלח לי סמס לנייד שלידי "הזאב בחדר של אמא". נדמה לי שאז התחלתי באמת לחשוש.

ועוד אחד- אתמול בבוקר הוא נכנס לאמבטיה. יש רק מפתח אחד (מחר יהיו שניים) לדלתות הבית, והוא במנעול דלת חדר השינה שלי. הוצאתי אותו משם בהפגנתיות ומסרתי לו- "תנעל". הוא הסתכל בי בשעשוע, חצי חיוך- "אז החלטנו שצריך לנעול?" (לסיכום הדיון שהיה לנו יומיים קודם בדבר החינוך המיני והשוקולד).
וככל שאני חושבת על זה, צצות עוד סיטואציות או אמירות, שוליות לכשלעצמן, משפט כאן בקשה שם, שיחד מצטרפות לכדי חשד.

היום ניסיתי להיות קצת טיזרית, לבדוק לאן זה מגיע. קילחתי את הקטנה, עטפתי אותה במגבת ושילחתי אותה החוצה (הוא ישב ליד המחשב). בשעה שקילחתי את הגדולה, הקטנה עמדה לידו והם דיברו. מובן שאחרי דקתיים היא הורידה את המגבת. כשיצאתי עם הגדולה צעקתי לעברה "מי זה מתרוצץ עם הטוסיק בחוץ? בואי מיד ללבוש תחתונים!". והזאב ענה לי, באנגלית, "why, i kind of liked it". זרקתי לעברו "שאני לא אתחיל לחשוד בך", והוא ענה משהו בסגנון "אל תרגיזי אותי", בנימה של מה את מדברת שטויות, אל תגזימי בבקשה.

בן כמה הוא? באיזה רקע גדל? איך אבא שלו?_ בן גילי (32), בן קיבוץ, בעל מקצוע קונבנציונלי. אבא שלו לגמרי נורמלי, מהוגן (והיה ילד חוץ בקיבוץ), עד כמה שניתן לשפוט למראית עין._מה הוא אוהב כשהוא איתך במיטה וכמובן איזה טיפוס הוא הוא חביב וחם, אדם נחמד ונעים. איך הוא במיטה? לגמרי שמרני.

א/נשים אמורים גם אמורים לראות גוף אדם על כל חלקיו, בטח של אלה שחיים איתם בבית.
ליאת, הגישה שלו נשמעת כמו הגישה שלך. על אף שהניסוח שלו מטריד משמעותית מזה שלך, רוח הדברים זהה.

כל מה שנאמר עד כה מאוד עוכר שלווה.
נדמה שהוא עושה לי teasing, אבל אנחנו תמיד מנסים למצוא תירוצים להסביר לעצמנו את הבלתי סביר. סליחה על ההשוואה הלא הולמת, אבל מקרים כאלה, להבדיל אלפי הבדלות, מזכירים לי תמיד איך היטלר אמר והודיע, אבל כולם סירבו לשמוע את מה שאמר נכוחה, ולאחר שהתנצל נרגעו, כאילו להד"ם. לא שקטה עם הסברים עצמיים כאלה.

קרוטונית, אכן חשבתי בדיעבד שהשם לא משקף. איך משנים את שם הדף?

כרובית ניצנית כל מה שאת מספרת עד כה קצת עוצר לי את הנשימה. עד שתחליטי מה את עושה עם זה - אנא היזהרי מאוד מאוד עם להשאיר את הילדות לא מוגנות איתו.

איך משנים את שם הדף?
תכתבי איזה שם את רוצה, ומישהו ישנה.

פלוני אלמונית - תודה, כך אעשה. עד שתחליטי מה את עושה עם זה- מה אני כבר יכולה לעשות עם זה? רק להיפרד ממנו, בלי הסברים. יש טעם להעלות את זה מולו? אני לא בטוחה שיבכולתי לשפוט את תגובותיו, לראות עין בעין את כוונותיו, או, במילים פשוטות, לדעת אם הוא משקר.
השם שקרוטונית הציעה נראה לי מתאים- חד הורית וחשד בחבר. אם למישהו רעיון יותר טוב- ייתי וישנה.

_אצלי זה ממש מדליק נורה אדומה.
גם אצלי._
גם אצלי

פלוניתה - ממליצה לך ליצור קשר עם ליאור גל-כהן. היא העבירה לי ולמספר אמהות נוספות סדנה על איך מתמודדים עם הטרדה מינית בילדים - ברמה של איך משוחחים איתם על זה, ואיך מונעים את זה. הנה פרטיה באתר שלה.
במקביל לסדנה, אני פניתי אליה באימייל ובטלפון באופן אישי, והיא היתה סבלנית, נעימה וגם עזרה לי מאוד.

כרובית - נשמע מדבריך, שאת אדם בעל קומון סנס. אם את לא טיפוס חרדתי, ואם לא עבר עליך משהו יוצא דופן בתחום ההטרדה/התעללות מינית שיכול אולי לגרום לך לראות עכברים כהרים, אין שום סיבה שלא תבטחי באינטואיציות שלך. ההתנסחויות שתיארת אכן מצמררות, ובייחוד האחרונה שבהן. כאן הקונוטציה המינית כלל אינה מוסתרת, ויותר מזה - אם הוא מתלוצץ על כך בגלוי, נשמע כאילו הוא חושב שזה לגיטימי. בעיני, יש בעיה עם מישהו שאינו מבין את הבעייתיות שבליחס קונוטציות מיניות לבת של בת-הזוג שלו, גם אם זה על דרך ההלצה בלבד.

מאיך שאת כותבת, נשמע שהוא ממילא בדרך החוצה. ניכר שאת מתחילה לראות את הדברים אחרת. שמרי עליהן בינתים מכל משמר. אל תשאירי אותן איתו לבד.

מה אני כבר יכולה לעשות עם זה? רק להיפרד ממנו, בלי הסברים. יש טעם להעלות את זה מולו? אני לא בטוחה שיבכולתי לשפוט את תגובותיו, לראות עין בעין את כוונותיו, או, במילים פשוטות, לדעת אם הוא משקר. מסכימה. הוא מן הסתם לא יודה, ורק יבלבל אותך יותר.

חזקי ואמצי בינתים

.

כרובית - נשמע מדבריך, שאת אדם בעל קומון סנס. אם את לא טיפוס חרדתי, ואם לא עבר עליך משהו יוצא דופן בתחום ההטרדה/התעללות מינית שיכול אולי לגרום לך לראות עכברים כהרים, אין שום סיבה שלא תבטחי באינטואיציות שלך
מסכימה עם כל מילה
בעיני זה העיקר - לסמוך על האינטואיציות שלך למרות שאמרת שזה חלק שיותר קשה לך איתו. אולי בגלל זה הבאת את זה לפה, כדי לקבל סוג של אישור לאינטואיציות, ונשמע שאכן קיבלת אותו והאינטואיציה שלך מתחזקת.

אני לא יכולה לומר בפה מלא שאני לא טיפוס חרדתי. זו בדיוק הסיבה שאינטואיציה היא לא בשבילי- היא לרוב טועה, ובמיוחד במה שקשור באנשים, לצערי. נראה שאני לא יודעת לקרוא אותם היטב. אבל בין כך ובין כך, הניסוח של מיצי החתולה יש בעיה עם מישהו שאינו מבין את הבעייתיות שבליחס קונוטציות מיניות לבת של בת-הזוג שלו, גם אם זה על דרך ההלצה בלבד. נכון מאוד בעיני.

ולמרות כל האמור לעיל, והחשדות הגואים, ומבלי להפחית במאום ממה שנאמר, קשה לי לראות את עצמי עוזבת אותו על הרקע הזה- עם או בלי הסברים. עברנו יחד כברת דרך ארוכה למדי. אנחנו מכירים כבר כמעט שלוש שנים, היינו זוג בעבר. שלא יובן מדברי כאילו אני מבטלת או נסוגה; רק שבמקום כלשהו נראה לי קצת לא סביר שאת כל הביחד הממושך הזה הוא תחזק כדי להגיע לבנות. הוא איתי, הזוגיות בסדר, לפחות עד שהתחלתי לחפור נראה כאילו הוא שם בגללי, ולא משום סיבה אחרת. (שוב הסברים עצמיים?)

_ולא, ילדות לא אמורות לראות איבר מין של חבר של אימא שלהן
הקביעה הזאת, שזכתה כאן להסכמה גורפת, לא נכונה בעיני.
א/נשים אמורים גם אמורים לראות גוף אדם על כל חלקיו, בטח של אלה שחיים איתם בבית.
כל עוד זה נוח לכל הצדדים ואין בכך כוונת זדון._

המצב שתואר הוא זה:
והיה עוד איזה דיון... האם מותר להן לראות אותו מתקלח (!?), בגדר חינוך מיני, לטענתו כדי שכל הנושא לא יהיה "כמו השוקולד גבוה בארון".
כלומר, הוא יזם דיון על השאלה האם מותר להן לראות אותו מתקלח, הגדיר זאת כחינוך מיני, ודבריו על השוקולד מוסברים מאוד טוב על ידי בשמת:
_זה מדליק אצלי נורה אדומה, גם מפני שאפילו בצחוק - זה מעיד על איזה אורח מחשבה. למה הוא שם לב.
אותו דבר - זה שהוא מתייחס למראה של עצמו מתקלח כאל "דבר אסור אבל נחשק" (כמו השוקולד בארון הגבוה - כלומר, ממתק, נחשק, אבל אסור). לא כאל משהו לא ראוי, לא מתאים, פרטי, מביך, זר לבנות - אלא נחשק! וגם החלק האסור פה - מפוקפק (בסוף הן יקבלו את השוקולד, לא? אחרת למה הוא בבית בכלל?).
שוב, אורח מחשבה.
מה עובר לו בראש._

לא מדובר על מקרה שקרה בטעות, תוך כדי החיים. נאמר, ילדה נכנסת לחדר ובמקרה תופסת גבר לא לבוש. כאן מדובר על דיון שלו על כך שזה בגדר חינוך מיני שהילדות יראו אותו מתקלח, והשווה את זה לשוקולד נחשק שלא כדאי להחזיק אותו גבוה מדי אלא לתת לילדות לאכול אותו. כאן מדובר על שיחת גישוש, על כוונה מראש, על הצדקה, ועל משהו מאווווווד חשוד, מאוווד מטריד. זאת בתוספת תשובתו על השאלה מדוע הוא עם האימא: כי רק לך יש בנות. ועוד בלונדיניות מאוד חשוד. מאוד.

כאן מדובר על שיחת גישוש, על כוונה מראש, על הצדקה, ועל משהו מאווווווד חשוד, מאוווד מטריד.
נכון.
הטענה שהגבתי עליה נכתבה כטענה כללית גורפת.

כרובית שלום, את אומרת שלא יכול להיות שהוא היה איתך כל הזמן הזה כדי להגיע לבנות. לא, לא מחייב שהוא איתך כדי להגיע לבנות.. לא. אבל , גם אם הוא כאן בשבילך ובגללך... זה לא מבטל את הסטייה שלו . הסטייה קיימת!!!! אלוהים אדירים זה שקוף.
רע מאד אם תעצמי עיניים ותסכני את בנותייך.. את כותבת "קשה לי לראות את עצמי עוזבת אותו בגלל הרקע הזה- עם או בלי הסברים." אז אני שואלת את עצמי , למה היא מתכוונת? זה לא מספיק חמור? אני לא מבינה.. איך את מסוגלת לאהוב ולחיות עם אדם שאת חושדת בו שעלול לפגוע בבנותייך? .. מה נסגר איתך??
מתנצלת על ההתלהמות , אני נסערת .

אני דווקא שמחה על ההתלהמות. כי היא מאפשרת לי לראות דרכך את מה שבעיניך שקוף ובעיני- לא. כי אני רואה גם דברים אחרים- את האהבה שלו כלפי, את החרדתיות שלי שאני לא רוצה להיות מובלת על ידה, את החשש שאני טופלת עליו האשמות- מישהו שהוא כרגע בן זוגי, כן?, את החשש להיות שוב לבד, את האדם שהוא. ואולי כל אלה מסתירים לי. אני קרובה מדי. אולי תסכימי לומר- מה שקוף בעינייך? מה את רואה?

לי אורה- אמרת את זה. שמת במילים את מה שאני לא יכולתי להגדיר. שיחת גישוש. זה זה.

יש טעם להעלות את זה מולו? גם אני לא חושבת, כלומר, לא אם תחליטי להיפרד ממנו. אני גם חושבת שלא כדאי לך לחשוב על איך תגידי לו את זה, אלא אם וכאשר תחליטי. כלומר, שהקושי להסביר לו (או לא להסביר לו, שזה אולי עוד יותר קשה) לא יהיה שיקול בהחלטה אם להיפרד או לא, אני מקוה שיצא ברור.
נראה לי קצת לא סביר שאת כל הביחד הממושך הזה הוא תחזק כדי להגיע לבנות
הו, אני בטוחה שלא. בכלל לא! אבל הוא מישהו עם תפיסת עולם מסויימת, עם סוג מסויים של מוסריות מינית, זה הכל.

אלטר אגו, מה זה אומר, בעצם, עם סוג מסויים של מוסריות מינית ?
וגם- אני לא חושבת שיש טעם להעלות את זה אם אחליט להיפרד. אבל דווקא אם אחליט להישאר, או לפחות לברר, אני תוהה אם ואיך לעשות את השיחה הזאת. אבל אני מסכימה איתך בכך ש שהקושי להסביר לו (או לא להסביר לו, שזה אולי עוד יותר קשה) לא יהיה שיקול בהחלטה אם להיפרד או לא .

כרובית ניצנית אינך מזכירה בכלל- אהבה, רגש, תשוקה- האם הם קיימים בקשר ביניכם?

הי כרובית,
גם אני אם דואגת לבנותי. אני סומכת על בן זוגי לחלוטין ובוטחת בו. עם זאת, ניהלנו שיחות כגון אלו ומידי פעם מנהלים סביב נושאים כאלו ואחרים, מקלחת משותפת כן או לא, אין חוקים ברורים ודווקא להרגשה ולאינטואיצה יש מקום מרכזי בעיני. גם לסביבה המשפחתית בה כול אחד גדל ומה היה מקובל במשפחתו. התגובות של בן זוגך לא נעימות. אם זה מרגיש לך לא נכון, אז כנראה שזה כך! אני מפצירה בך לפנות לליאור. מיצי שמה את הקישור כמה הודעות למעלה. השתתפתי באותה סדנא ואין לי ספק שהיא תצליח לעזור לך לראות את התמונה ביתר בהירות. אחד המסרים החשובים שהיה לי קשה לקלוט הוא שהפגיעה אפשרית ומתרחשת דווקא בבית, בסיטואציות של שגרה, עם אנשים מוכרים, כשהגבולות לא ברורים וכו'. דברי איתה, זה באמת יעזור לך. הייתי קובעת איתה פגישת יעוץ או מתייעצת איתה מי יכול לעזור. זה חשוב. היא תוכל לתת לך מידע שיעזור לך לראות דברים אחרת. את כרגע מעורבת רגשית. גם קשה לחשוב דברים כול כך קשים על מישהו שאת חולקת איתו את חייך ולכן, ברור שאת מתקשה. מה גם שבכול אחד יש גם צדדים טובים. הבעיה נוצרת עם הצדדים הפגועים. וכרגע לא חשוב מה עבר או יעבור עליו אלא שאת תגני על בנותייך. הן חסרות ישע וזקוקות להגנתך.
אני לא הייתי נכנסת איתו למקומות האלו ולא עושה שום שיחת בירור בנושא. או שהוא יכחיש ואת תשארי עם הספק ויהיה לך עוד יותר לא נעים לעזוב כי תתווסף גם בעיית אמון, או שהוא יודה ואז מה?
שיתפת בכמה הודעות מעל שיש עוד נושאים קונפליקטואליים ביניכם. אם את מחליטה להיפרד היפרדי וזהו, עזבי את הבנות בצד. זו דעתי האישית בלבד, כמובן שיהיה בהצלחה @}

תוך כדי ניסיון להסביר למה התכוונתי, התחלתי לחשוב שאולי לא קלעתי בדיוק במילים "מוסריות מינית". אני צריכה לחשוב על זה קצת.

שליחה על ידי מישהי* » 23 מאי 2009, 23:41

אני גם לא מבינה איזה חוש הומור זה? סקסיסטיות על ילדים? ממש ממש נשמע סוטה, גם אם לא במעשה ורק בראש.

אני רוצה דווקא לעצור את ההתלהמות שפה.
אני לא מזלזלת בכלל בתחושות שלך , ברגשות שלך ובמילים שהוא אמר, בכלל לא.
אני בהחלט חושבת שחשוב מאד שתפקחי עיניים ותרגישי נוח ובהחלט מסכימה עם מה שנאמר כאן לגבי האמירות שלו- שהן לא מקובלות ומטרידות.
יחד עם זאת אני חושבת שיכול להיות, רק יכול להיות, שהבעיה היא בצורת ההתבטאות שלו. נכון שצורת התבטאות הרבה פעמים מראה על דרך מחשבה כמו שבשמת היטיבה לתאר, אך לפעמים היא צורת התבטאות שנעצרת בהתבטאות ואולי, רק אולי, זה מקום שאם הוא לא מודע לו כבעייתי, כדאי להאיר לו אותו, להסביר לו אותו ולראות אם הוא יכול להבין למה זה לא מצחיק.
לא תמיד אם מישהו מתבטא בצורה איומה מיד יש צורך להעיף אותנו מחיינו.
נורא קל לנשים כאן להגיד "תזרקי אותו"- הן לא חיות איתו , הן לא מכירות אותו והן לא ייפגעו מזה שתעזבי אותו.
על כל משה קצב אחד יש עוד כמה בני דורו שזרקו כל מיני מילים לכל מיני נשים כי מעולם לא חשבו על זה אף רגע נוסף. אני בטוחה שחלקם עם השנים הבינו את הבעייתיות שבעניין, ואולי חלקם יבינו את הבעייתיות כשיוסבר להם, ואני משוכנעת שיש כאלה שהתייחסו בצורה לא נעימה או מטרידה לנשים והעובדה שמישהו או מישהי טרחה להסביר להם את ההקשר של העניין הם הפסיקו. אפילו יצא לי להכיר אחד או שניים כאלה ששינו יחס לנשים למכבד יותר בעקבות תובנות מסוג זה.
הידע שיש לנו אינו מובן מאליו.
יש כל מיני אנשים, מכל מיני בתים, מכל מיני חברות. אני לא מוצאת את החברה הקיבוצית בה הוא גדל (הכללה, אני יודעת, יש ויש) כנאורה במיוחד משום בחינה שהיא. בתור התחלה הייתי מנסה לדבר איתו ולהסביר לו למה זה כל כך בעייתי וגורם לך להרגיש לא נוח.
לא אומרת לא להמשיך לעקוב או להקשיב לשים לב לבנות כמובן, מאד. כן אומרת לנסות לפקוח את עיניו בהקשר הזה ולראות מה אז.
אגב, גם אני חד הורית, מאד רגישה לנושא עם הבת שלי כמובן ומתערבת בגסות רבה במקומות שנראה לי שמישהו חורג מהתנהגות נאותה בהקשרים האלה כלפיה, גם אם זה אבא שלה.

כרובית
אני רוצה להגיב למה שאת כותבת מזווית קצת שונה
אני אדם מאד לא חרדתי, ברמה מוגזמת שאפילו סיבכה אותי פעם בתקיפה מינית שיצאתי ממנה בזול (נכנסתי לחוף נטוש בלילה בארץ זרה לבד...)
חרדות לראשונה הופיעו לי רק בהריון ומאז הלידה חזרתי לשאננותי
עם כל זאת אני מאד מאד רגישה ל"זיופים" בבני זוג ובמשך שנות רווקותי התחלתי לחשוב שאני כנראה לא בסדר אם אני מבררת עם כל בחור שאני איתו למה הוא איתי והאם הוא באמת אוהב אותי (תולדה של ילדות קצת עשוקה, גם בקיבוץ..)
כל פעם שהייתי בקשר עם מישהו שלא הרגשתי שהוא ממש שם וממש בעניין - הצלחתי להוביל את הקשר לסיומו, לא מבחירה חופשית פשוט לא יכלתי להתגבר על עצמי
אני זוכרת בחור שממש התאהבתי בו ובתחילת הקשר הוא הציע בצחוק, ממש בצחוק, שלישייה ואני לקחתי את זה ממש קשה (אין לי בעייה עקרונית עם אורגיות, אני פשוט לא מסוגלת להתחלק במי שאהוב עלי וההלצה הטיפשית הזו עוררה בי חשד של חוסר מאוהבת אמיתי) וזה הוביל לסוף הקשר
גם אני לא סמכתי על האינטואיציות שלי אבל לשמחתי הן היו חזקות ממני, אני כותבת היום לשמחתי כי אני שמחה שמצאתי את האחד שעמד בכל המבחנים שלי ושאני מאמינה בו באמת, כי החיים הם לא תמיד פשוטים ומזמנים לעיתים מבחנים לא קלים וצריך בנזוג מחוייב, בכל אופן אני צריכה אחד כזה ואני כל כך שמחה שלא התפשרתי. בדיעבד הבחורים הללו, ביניהם היו טובים, כאלו שעד היום אני בקשר איתם, אבל האמת היא שאני צדקתי או חוסר הביטחון שלי צדק - הם לא אהבו אותי מספיק ולא רצו בי מספיק
ואני לא רואה בעצמי אדם תלותי או נזקק לתשומת לב
כך שבסיכומו של עניין אם את מרגישה זיוף, על אחת כמה וכמה שזהו זיוף שמסכן את האוצרות הכי גדולים שלך, תתני לאינטואיציות שלך לשלוט בך..האדם המתאים זה שיאהב אותך באמת (כמובן שזה לא מספיק, גם את צריכה לאהוב מספיק) יגיע!
זו עצתי..
בהצלחה

את התגובות האחרונות שלפני לא ראיתי. אני מאד מסכימה עם הרעיון של לקבל הדרכה בנושא.

אני בטוחה שחלקם עם השנים הבינו את הבעייתיות שבעניין, ואולי חלקם יבינו את הבעייתיות כשיוסבר להם, ואני משוכנעת שיש כאלה שהתייחסו בצורה לא נעימה או מטרידה לנשים והעובדה שמישהו או מישהי טרחה להסביר להם את ההקשר של העניין הם הפסיקו.
נכון לגמרי , אבי סיפר לי פעם שבזמן שהוא הסביר משהו לפקידה שלו שישבה והוא עמד מאחוריה הוא הניח את ידו על כתפה (בתמימות מוחלטת) ואז היא התחילה לצרוח עליו תוריד את הידיים שלך ממני ,והוא הבין שמה שיכול להראות ולהעשות בתמימות מוחלטת מצידו יכול להראות ולהרגיש לחלוטין לא נכון ולא תמים מצידה .
לכן אני חושבת שכדאי בעיקר להתבונן לפני שאת מקבלת החלטה ולא לקבל אותה ממקום של חרדה.

ולא לקבל אותה ממקום של חרדה
חרדה היא מנגנון הישרדותי. דווקא he was creepy זה יופי של טיעון לעזוב מישהו (לא את אבא שלך

את הבחור דנן).

ואני משוכנעת שיש כאלה שהתייחסו בצורה לא נעימה או מטרידה לנשים והעובדה שמישהו או מישהי טרחה להסביר להם את ההקשר של העניין הם הפסיקו.
זהו, שכאן לא מדובר בנשים. יש כאן טאבו כפול - גם היחס לילדות באשר הן, גם היחס לקרובות משפחה תשל בת הזוג.

יקירה
יש הבדל בין האינטואיציות שלנו כנשים לגבי בני הזוג שלנו או כל דבר מה אחר בחיינו ובין האינטואיציה האימהית שלנו
זו השניה היא חייתית חדה עירנית , התמצית הקמאית שלה היא להגן על ילדנו!!! לא עלינו - עליהם!!!
וככל שהם יותר קטנים ורכים ותמימים ותלוייםבנו כך היא גם יותר ערה ושומרת ומדברת ונוכחת.
את הבאת את האינטואיציה שלך כאן לא אף אחת אחרת, והיא הייתה בהירה ברורה ומאד מכוונת.

והייתי קוראת שוב ושוב את דבריה החכמים ובמדוייקים של בשמת -
לא את הבאת תכנים מסויימים לקשר של זוגך עם בנותייך הוא הביא. וטוב מאוד שהוא עדיין עושה זאת ממקום לא מודע כי אף אחד לא ערב לך שכשזה יהיה מודע זה כבר לא יהיו מחשבות.
והמרגיעון אומר"לפעמים הדרך לנצח היא להכנע"

שליחה על ידי אחת* » 24 מאי 2009, 09:53

חלמתי על הדף הזה כל הלילה. כנראה שעברה אליי האינטואיציה שיש פה משהו מטריד.
אני מבקשת לשתף פה במשהו: כאשר התינוקת שלי הייתה בת כמה ימים היא התייבשה והגענו לבית החולים.
המנהל התורן בדק לה חום בטוסיק. לי עדיין לא היה אומץ לעשות את זה בבית.
שמחתי שהיא הגיבה בסדר יחסית ואמרתי:" איזה יופי, היא מרגישה בסדר עם זה", אז אותו בחור, המנהל גיחך בשביעות רצון ואמר (בצחוק, כמובן שבצחוק): "את יודעת למה היא מרוצה ככה? כי זה גבר עושה לה את זה!"
כמעט התעלפתי. אמרתי לו:"אתה חושב שזו היתה בדיחה?" בעוד בן זוגי מגחך בהלך רוח כנוע שאחר כך מאוד הצטער עליו... אז הרופא (בן שלושים ומשהו, נשוי פלוס) אומר לו:"וואו, איזו קשה היא, לא מבינה בדיחות" אמרתי לו שעד עכשיו הייתי הכי קלה שאני אהיה איתו ושמעכשיו יהיה רק יותר גרוע. וכך היה. מאבק עד לרגע שיצאנו משם.
רציתי לכתוב מכתב למנהל ביה"ח ולפרט הכל, אך שקעתי בגידול הילדה ולא מצאתי את הזמן.
אני חושבת שמבחינתו הוא סוג של פלירטט איתי דרכה. בשיא הנחמדות. בכלל הוא היה פלרטטן. וההתנהגות של החבר (?) של כרובית העיר לי את אותה נקודה. הוא מפלרטט איתה דרך הילדות.
לא יודעת איך לנסח את התחושה שזה משאיר בי, ולא יודעת לומר אם המחשבות מצביעות על הפנטזיות, או הדיבורים ואם זה טרמינלי או שניתן להסביר לו ולהדריך כמו שהציעו מעליי. אבל התחושה היא מאוד לא טובה. לא הייתי רוצה שיהיה לידי או ליד בנותיי

כרובית חכמה, תקשיבי ללב שלך, הוא יודע.
יכול להיות שמדובר באיזשהו חוסר בשלות וחוסר הבנה של גבולות...

זה מזכיר לי משהו שחוויתי פעם,
ישנתי אצל אחותי עם חבר שהיה לי והקשר איתו היה כבן שנה.
בבוקר הבת שלה באה אלינו למיטה, ושיחקה איתנו וגם ישבה עלינו, וגם עליו, ואני הייתי שם, מעל השמיכות ובצורה גלויה היא ישבה עליו, ואני שכבתי שם לצידו, עירנית ולא תמימה.
והיה משהו כייפי ומלא חמימות לכולנו... והייתי רגועה כי הייתי שם.
אחר כך הוא סיפר לי שכשהיא ישבה עליו ושיחקה איתו (בת 4 בערך) היתה לו זיקפה...
הוא חלק את זה איתי ממקום לא סוטה, ממקום מאוד של שיתוף ורגש, ממקום גלוי ופתוח, ובכל זאת,
אני זוכרת שבאותו רגע ירד אצלי המסך. זהו. הסרט נגמר.
האינטואיציה שלי הראתה לי שאין אצלי מקום לחוסר ביטחון מהסוג הזה.
הציפיה שלי מגבר היא שאם יש לו זיקפה כשילדה קטנה יושבת עליו, אז שימצא את הדרך להוריד אותה ממנו!
ובוודאי לא להישאר שם, ואחר כך לחלוק איתי את החוויה.

התפקיד שלו כגבר מבוגר בבית עם שתי ילדות, להיות עם גבולות מאוד ברורים, מאוד עם טווח ביטחון, מאוד עם הבנה שיש כאן אנשים קטנים שלא יכולים עדיין להבין את המורכבות שבחשיפה ובמשחק הפיזיים\מיניים, להיות אדם שמבין איך לכבד את המרחב שלכן.
אם הוא לוטש בה עיניים כשהיא עירומה ומתענג על כך ומשתף אותך בעונג...

אני יודעת שזה קשה, מאחלת לך הרבה טוב.

כתבת למעלה שלא נראה לך שהוא התחבר איתך רק כדי להגיע לבנות.
אני מאוד מאוד מקווה שלא, אבל שמעתי כבר מספיק סיפורים דרך חברה שעברה התעללות מינית בידי אב חורג, וכשהשתתפה בפורומים על הנושא גילתה המון סיפורים דומים.
דווקא פדופילים ידועים בכך שהם יכולים לתכנן אפילו חודשים איך להגיע לקורבן שלהם, ואיך להתחבב עליו ולהתקרב אליו, זה עניין שלוקח זמן.

ממש הייתי רוצה להציע לך עוד איזו עצה קונקרטית ומועילה, אבל ממש אין לי...
גם בד"כ אני נמנעת מקביעות נחרצות אבל הפעם... זה נשמע רע. רע מאוד.

מזכיר לי סיפורים על זוגות לפני הנישואים, שהכל היה מושלם "חוץ" מכמה התפרצויות זעם, סטירה קטנה, איזו אמירה של "אני אהרוג אותך אם...", ואז אחרי הנישואים שנים של התעללות.

מחזקת אותך @}

נשמע שאת ערה וזהירה. אם את לא בטוחה בכך, אני לא מוצאת הצדקה להתנתקות חד צדדית ללא הסברים. הרי הבנות לא בסכנה כל עוד את לא משאירה אותן לבד איתו, אז מה הלחץ? יכול להיות שזה הומור דפוק, סוג של פלרטוט איתך, כמו שמישהי כתבה. לדעתי יש מקום להיכנס לשיחה ולהסביר לו למה זה לא לעניין. יש סיכוי טוב שזה יהיה ממש פוקח עיניים עבורו. בכל מקרה, גם לדעתי כדאי לך לקבל יעוץ מקצועי.

מקבלת את ההמלצות לפנות לייעוץ עם מישהי שמתמצאת ספציפית בנושא הזה .
ומחזקת להישאר עם אינטואיציות ואנטנות רגישות .
אולם , מלבד להציע גבולות ברורים כפי שעשית , כמו לתת לו את המפתח , לא הייתי מציעה לפרוש לפניו את העיניין , כי אז ייזהר ולא יהיו לך יותר סימנים מחשידים שיעזרו לך להחליט . בין כה את לא משאירה אותו לבד עם הבנות .אז לא כדאי לעורר את מודעותו שאת בוחנת אותו .
מכיוון שאני התעניינתי ברצונו להיות אב, אני מנסה כיוון , אולי קצת נאיבי , אבל שאולי יש לו פנטזיה על אינטימיות כזו בטוחה שיש לאב עם בנותיו , שהוא עד גיל מסויים כן יכול בהרבה משפחות להתקלח או להסתובב עירום בנוכחותן , אולי הכמיהה היא לסוג של אינטימיות מישפחתית כזו .
מציעה לבדוק את הכיוון הזה , כמובן בלי למחוק את שאר הכיוונים מעוררי הדאגה .

שליחה על ידי עדי* » 24 מאי 2009, 19:47

מה עם קשרים קודמים שלך? יש מקום להשוואה לכאן או לכאן?

אני די נוטה לכיוון האמירה של ליאת טאוב: א/נשים אמורים גם אמורים לראות גוף אדם על כל חלקיו, בטח של אלה שחיים איתם בבית.
ובכל זאת, אני תוהה: אם זה בא אצלו ממקום כזה טבעי ופשוט, למה הוא הרגיש צורך להגיד לך את זה באנגלית: why, i kind of liked it".?!
זה מעורר אצלי מחשבה נוספת.
(אלא אם יכול להיות לזה הסבר שלא חשבתי עליו)

זה שהוא מתייחס למראה של עצמו מתקלח כאל "דבר אסור אבל נחשק" (כמו השוקולד בארון הגבוה - כלומר, ממתק, נחשק, אבל אסור).
על הדברים האלה של בשמת יש לי השגה.
אני חושבת שהוא התכוון שלא כדאי לשדר טאבו על כל הנושא של איברים מיניים ומיניות, כפי שקורה רבות בחברה שלנו - מה שהרבה פעמים גורם לאנשים (וגם לילדים) דווקא להתעניין בזה באופן מוגזם. (ועל זה משל השוקולד - שאם מרחיקים אותו - אז דווקא החשק גדל).
נראה לי שהוא התכוון שזה יהיה חלק טבעי מהחיים.
(כלומר, נראה לי שהוא התכוון כאן לתובנה כללית בקשר לעירום, ולא דווקא ל-מראה של עצמו מתקלח.)

שוב, אני לא יודעת מאיזה מקום זה מגיע אצלו, לכן אני לא קובעת דעה בעניין.
אני רק חושבת שיכול להיות שבשמת הרחיקה לכת עם הפרשנות שלה.

ובעניין ה-SMS על הזאב - יכול להיות שהוא התכוון אלייך, כרובית, שבשבילך הוא ה'זאב', נניח שהוא מחכה 'לטרוף' אותך כשתהיו לבד או משהו.
אני לא בטוחה אם הוא התכוון לזה בעניין הילדות.

כל אלה אני כותבת לא לטובתו ולא לרעתו, אלא רק להראות עוד זוויות שאפשר לראות בהן את הדברים.

***********

דבר נוסף, יצא לי לדובב כבר הרב-ה גברים שבסופו של דבר הודו בפניי, שבאיזשהו מקום נסתר - ילדוֹת עושות להם משהו.
רובם היו מוטרדים מכך שזה קיים בסיסטם שלהם, ולא היה להם קל להודות בזה גם בפני עצמם.
אבל הם היו אנשים הגונים לכל דבר, ובחיים לא היו עושים מעשה.

אני חושבת שיש הבדל מאוד מאוד גדול בין משהו שחולף לפעמים במחשבה - לבין מה שעושים בפועל.
על המחשבות לא שולטים.
על המעשים כן.

להתרשמותי, יש המון גברים, גם אנשים לחלוטין מהוגנים ושאתם סומכים עליהם לגמרי (ובצדק) - שיש להם מדי פעם מחשבות בנושא.
לדעתי, הרבה יותר גברים משהייתן מעלות על דעתכן.
ואני חושבת שזה יהיה שקר לעצמנו אם נגיד שלרוב הגברים אין מחשבות כאלה. אני חושבת שלרוב הגברים יש מחשבות כאלה.
(מחשבות !)
לא נראה לי שעל בסיס של זה לשלול בן אדם.
(וגם, לו שללנו על בסיס זה - אם רק יכולנו באמ-ת לקרוא מחשבות ולא להאמין רק למה שאומרים לנו - לדעתי היו נשללים כך רוב גברי העולם).

לחשוב מחשבות - מותר.
במחשבות עצמן - אין נזק.
השאלה היא אם המחשבות הן רק בגדר מחשבות, על אש קטנה - או מובילות לדחף בלתי נשלט.
חשוב לדעת עד כמה הבן אדם מודע לעצמו ועד כמה הוא שולט בעצמו ועד כמה הוא הגון כדי להשאיר את זה ברמת המחשבות. (וכמובן, שאלו לא מחשבות אובססיביות שממלאות אותו...)

את התשובה לזה בעניין האיש הנדון, אני כמובן לא יודעת.
זאת שאלה פתוחה....

רק הבאתי נקודה למחשבה.

_לחשוב מחשבות - מותר.
במחשבות עצמן - אין נזק.
השאלה היא אם המחשבות הן רק בגדר מחשבות, על אש קטנה - או מובילות לדחף בלתי נשלט._

לא מסכימה עם הקביעה הזו (אהבת עולם, סלחי לי, כן?). בעולם הפרסום, יוצרים פרסומות מסוימות במטרה לעורר כוונת רכישה, להעלות מוצר למודעות, מתוך הנחה שזהו שלב הכרחי בדרך לרכישה. אי אפשר לרכוש דבר מה מבלי להתכוון לכך לפני כן.
מקווה שאני מובנת.

שליחה על ידי עדי* » 24 מאי 2009, 21:19

יצא לי לדובב כבר הרב-ה גברים
יש יסוד סביר להנחה שהמדגם שלך לא ממש מייצג (נו אופנס)

יש יסוד סביר להנחה שהמדגם שלך לא ממש מייצג
יכול להיות שלא.
אבל בכל מקרה, אלו גברים מעולמות שונים לגמרי, בגילאים ובסטטוסים שונים לגמרי, שלא היה להם הרבה מכנה משותף.
(אפילו לא בהכרח היו שותפים להעדפות שלי במיטה...

)
(וחשוב לציין גם שלא בהכרח עם כל ה'מרואיינים' בכלל היה לי קשר אינטימי)

מה שכן חשוב להדגיש - הם אנשים הגונים לחלוטין, חלקם הורים לילדים.
אני בטוחה לגמרי שהם רחוקים מאוד מלעשות איזשהו מעשה פוגע.

(אני מוכנה להמר על כך שלרוב הגברים יש מחשבות על כך אפילו כזיק חולף, שהם אולי אפילו לא מודעים לו, או לא רוצים להכיר בו)
(יש אנשים שאפילו נוקטים משנה זהירות, בגלל שהם פוחדים מאיזושהי מחשבה שאי פעם חלפה להם בראש. ודווקא הם בחיים לא יעזו לפגוע באף אחד.)

אי אפשר לרכוש דבר מה מבלי להתכוון לכך לפני כן.
הלוגיקה כאן לא פועלת להוכחת הטיעון -

נכון וברור שאין מעשה בלי מחשבה קודמת.
אבל יש מחשבה בלי מעשה לאחריה !

(אוי ואבוי אם היינו מיישמים את כל מה שעובר לנו בראש.
למשל, מחשבות מסוג שתוארו כאן לא פעם באתר, כמו של אמא שמפנטזת להעיף את התינוקת הצורחת מהחלון...

)

כרובית,
מה שסיפרת נשמע לי מבהיל, ולרגע אמרתי לעצמי "מה יש כאן להתלבט?".
אבל אז נזכרתי בעצמי, וכבר לא הייתי בטוחה כל כך.
כשהייתי בת 17 עבר לגור איתנו בן זוגה של אמי.
הוא הפך לגמרי לבן בית (כולל מריבות והתעצבנויות הדדיות, התערבויות בכל מה שלא קשור אליו ונדנוד בלתי פוסק, אבל גם הרבה אהבה ודאגה).
איתי הוא הסתדר הכי טוב (וגם רב הכי הרבה).
לפעמים היו לו הערות מעצבנות לגבי, גם לגבי הגוף שלי. (בשביל מה את צריכה חזיה? החזה שלך מספיק יציב/ יפה/ גדול ועוד כאלה בסגנון). הוא גם הסתובב לעיתים בתחתונים בלבד, דבר שלא הכרתי לפני כן (עם האבא החוזר בתשובה הסגור וביישן).
אבל, האמת היא שעבורו לא היה דבר טבעי מזה.
ומכיוון שהוא לא ראה בזה משהו מביך, גם אנחנו לא ראינו.
ההערות שלו היו מעצבנות לפעמים, אבל זה היה כה ברור שהוא לא מתכוון לשום דבר,( מלבד TEESING,) כמו בכל תחום אחר בחיים. פשוט הפסקתי לשים לב.
הוא עדיין מעיר לי כמעט על כל דבר. (כשהוא רואה שקניתי אוכל אורגני הוא יעיר - שוב זאת עם האוכל האורגזמי שלה...)
הוא מן טיפוס דודה שכזה. ככה אני מכנה אותו.
אבל כן אגיד שבפעמים הראשונות שהעיר לי משהו בסגנון, קצת חששתי שהוא עובר פה איזה גבול.
מכיוון שהגבולות שלו בכל מה שקשור לאנשים אחרים הם קצת לא מוגדרים, הוא יכול לדגדג אותי, או את הילד שלי עד שיצעק דיייי! וגם אז לא בהכרח יפסיק...
ושוב, הוא לא עושה את הקטעים האלה מתוך כוונת זדון. רק מתוך כוונה נודניקית דודתית דביקה עם בעית התחשבות.
והעובדה היא שעם כל ההתרגזויות והנדנודים אנחנו עדיין אוהבים אותו מאד.
והילד ראה אותו מחזיק אחת מנכדותיו הביולוגיות בידיו והחל לצעוק ולבכות: "זה סבא שלך! סבא שלך!" (אומר שלך על עצמו...)

זה לא אותו מקרה, מה שאת מספרת באמת מדליק נורות אדומות.
רק רציתי לתת ראיה שונה מעט.

מסכימה עם הרבה מהדברים שכתבו לך.
רק רוצה להדגיש, שהומור הוא דבר רציני, ולא ניתן לבטלו כאמירה שהיא רק בדיחה.
העובדה שהדברים שאמר נאמרו בבדיחות לא יכולה להקל על חומרתם. גם אם יש לו חוש הומור בעייתי/אינפנטילי.

כאם, נדלקו לי כל הנורות למקרא דבריך.

הרי הבנות לא בסכנה כל עוד את לא משאירה אותן לבד איתו, אז מה הלחץ?

עם המשפט הזה אני ממש לא מסכימה. אנשים באופן כללי, אבל בעיקר ילדים, מאוד רגישים לדברים שקורים מעבר למילים, לאנרגיה שעוברת מתחת לפני השטח. אם יש לידנו סוטה מין, הגוף שלנו יודע, גם אם התודעה לא מבינה. אם באמת הבנאדם הזה משדר אנרגיות מיניות לכיוון הבנות, משהו אצלן קולט את זה ומגיב לזה - גם נגעל ונרתע מזה, גם קצת נמשך לזה, גם מתגונן מזה... ובגלל שהן עדיין ילדות הן לא יכולות לבטא זאת במילים ולתרגם זאת למחשבות. בגלל זה כל כך כל לנצל ילדים מינית, כי עד שהם מבינים מה קרה, המעשה כבר נעשה.
וכאן, גם אם לא ייעשה מעשה שכן האמא תשגיח, הגוף של הילדות קורא את השדר ומגיב אליו בצורה שבוודאי לא מעצימה אותן, אלא גורמת להן להתבלבל ולהתרחק מעצמן.
אני מקווה שאני ברורה... אני פשוט עוסקת שנים בעבודת גוף והדרך בה הגוף זוכר דברים ומגיב אליהם היא ממש כבר מובנת מאליו בשבילי.
אם לא ברור אני יכולה לנסת להסביר שוב...

לכרובית אני יכולה להציע לנסות להרגיש בגוף שלך האם ההערות שלו באות ממקום "קריפי" שממש גורם לך להתכווץ פיזית, או שהן באמת ביטוי לסגנון דבילי במיוחד של הומור והגוף שלך יודע את זה.
אני אישית לא הייתי מסתדרת ויכולה לחיות גם עם האפשרות השניה, אבל אני מבינה שאותך מטרידה במיוחד האפשרות הראשונה...

העובדה שהוא מבקש מהאם באנגלית שלא להלביש את הילדה ודאי שאיננה מונעת מהילדה להבין שהחבר רוצה להמשיך ולראותה עירומה.
לגמרי.

שהחבר רוצה להמשיך ולראותה עירומה.

השאלה אם הוא רוצה לראותה עירומה כמשהו מיני, או כי זה פשוט 'חמוד' - מטעמי חמידות פשוטה של ילדים?
ואם זה סתם בגלל שזה חמוד - אז למה הוא אמר את זה באנגלית? (זה החלק שמטריד אותי)

שליחה על ידי אמא* » 24 מאי 2009, 23:54

השאלה אם הוא רוצה לראותה עירומה כמשהו מיני, או כי זה פשוט 'חמוד' - מטעמי חמידות פשוטה של ילדים?

ילדים חמודים גם כשהם לבושים.

שליחה על ידי סאלוש* » 24 מאי 2009, 23:55

נראה לי קצת לא סביר שאת כל הביחד הממושך הזה הוא תחזק כדי להגיע לבנות.

לא צריך להסחף... לא כולם המברט המברט

אבל זה לא ממש משנה. זה עדיין יכול להתפתח לא טוב, גם אם לא זו היתה הכוונה.

יש בעיה עם יעוץ כזה דרך הרשת. אנחנו יודעים מעט מאוד, כל כך מעט...
כל מה שכתבת נשמע די גרוע.
מצד שני מסכימה עם רוב מה שאהבת עולם כתבה לך.
לא רואים אותו, את התגובות, את ההתנהגות, את שפת הגוף. רק כמה משפטים שבהכרח הוצאו מהקשרם (הוצאו מהכל בעצם). אולי את יכולה לדבר עם מישהו שמכיר את שניכם?

בבקשה, אל תתני לכל הדיונים הסמנטיים פה לבלבל אותך. האינטואיציה הראשונית שלך נכונה. אם הבנאדם מביא אותך להתלבטויות כאלה - משהו לא בסדר!! ןאני בטוחה שאת לא רוצה לחכות כדי להיווכח אם צדקת או לא.

צאי מזה, המשיכי הלאה לגבר שיידע לכבד אותך ואת בנותייך.

שליחה על ידי אמא* » 24 מאי 2009, 23:57

כרובית,

לא זוכרת אם כתבתי בדף שלי או לא - אני חשדתי/חושדת באותו הסב, וגם אחרים סביבי הסכימו איתי, פרט לבת הזוג שלו. שאין לה יכולת פסיכולוגית לראות משהו כזה, זה יהיה גרוע מדי בשבילה. אבל היתה הסכמה מסביב (לא של כולם, אבל של כמה אנשים).

שליחה על ידי tאמא* » 25 מאי 2009, 00:08

גם בעיניי נראת כל הסיטואציה הזאת חשודה. וכמו שכתבו לך רבות היתה נדלקת אצלי נורה אדומה.
אני גם יכלה להבין את ההתלבטויות שלך, שאולי את עושה מהומה על לא מאומה... אני מבינה גם שקשה לך להיפרד ממנו על סמך איזה שהוא חשד ועל סמך "לינץ" שאנו עושים מבלי להכיר היטב את הנפשות הפועלות. שאת והוא עברתם ביחד כברת דרך.... אך בכל זאת הספק עדיין מקנן בך, ורק בגללו היתי פועלת בזהירות. אז בנתיים עד שתהיי יותר בטוחה לכאן או לכאן
עצתי אלייך א. לנטרל אותו בנתיים ממפגש עם הבנות. להפגש אצלו בדירה, או בכל מקום אחר. גם אם הוא רגיל להתארח אצלך.
את יכלה להגיד שאבא של הבנות מתנגד או להגיד שיש בעיה שלך או של אחת הבנות ובעצה מקצועית יעצו לך לא לארח את החבר בבית או כל סיבה אחרת. בנתיים לא היתי פותחת את כל הקלפים,אלא אם הוא יעלה על הסיבה ואז לדבר בצורה יותר פתוחה...
ב. ללכת ליעוץ בעצמך.... ורצוי למצוא מטפל/ת מוחחית לנושא.
בהצלחה!

נשמע לא טוב הסיפור הזה.
פדופיליה היא לא סטייה שאפשר להחביא, אולי תיכנסי להיסטוריה של המחשב שלו? ל"מועדפים"? תראי מה קורה שם.
תדברי איתו על שני הפדופילים שהסכימו שיסרסו אותם, ככה כשאתם יושבים בסלון.. מיד אחרי שאת מקטרת על החדשות האיומות ועל איזו מדינה זו שאי אפשר לנשום בה מרוב בעיות.. על הדרך...
וג, לנהל שיחה עם נעורים, משהו פיקטיבי לגמרי, להעלות לשיחה בדרך אגב, על סקס בגיל צעיר, של נעורים.. אולי אפילו לנקוט עמדה כזו נייטרלית שאת בדילמה אם זה טוב או רע, ואםיש מקום למנוע, ותשמעי מה דעתו על הנושאים.
לדעתי יש מקום לדבר על הנושא בעקיפין, בדרכים הנ"ל.. זה המ שנקרא חוכמה נשית... ישירות - הוא ייתחמק. אבל כאמור, אי אפשר להסתיר פדופיליה.
אגב המשפט הזה, שהוא אמר שהוא דווקא חיבב את הערום של הילדה, נורא ואיום. אין בו שמץ הומור, לא בערך ולא כאילו. מעוות לגמרי. מצד שני, אם הוא אוהב באופן כללי ולא רק בעניין הבנות ו/או ערום, אלא באופן כללי לעצבן אותך או להוסיף אש למדורה כשאת כועסת (כמו למשל כשאת במקשת לא לעבור על ריצפה רטובה והוא דווקא עובר, או כאלה מין) אז יכול להיות שזה מובנה.
קיצר, בעיה.
אני הייתי עושה מה שציינתי למעלה, כבר ברגע הראשון שהייתי יכולה.

ביקשתי מזוגי שיקרא את העמוד, כדי לקבל זוית ראיה של גבר.
הוא אמר כך : את כל המעשים והאמירות אפשר לפרש בתמימות או לא. מה שחשוב זו ההרגשה שלך. ובמקרה כזה אם יש ספק אין ספק. אם הוא גורם לך לתחושה לא נוחה, או לתחושה שאת לא יכולה להשאיר את הילדות איתו זה מספיק . לא צריך הצדקות.

שליחה על ידי חיותא* » 25 מאי 2009, 11:10

אם הבנאדם מביא אותך להתלבטויות כאלה - משהו לא בסדר!!

את כל המעשים והאמירות אפשר לפרש בתמימות או לא. מה שחשוב זו ההרגשה שלך. ובמקרה כזה אם יש ספק אין ספק. אם הוא גורם לך לתחושה לא נוחה, או לתחושה שאת לא יכולה להשאיר את הילדות איתו זה מספיק . לא צריך הצדקות.
מסכימה לגמרי.מתפללת שתגיעי במהרה להחלטה ברורה,אין שמחה כהתרת הספקות.

כתבתי אתמול, אולי לא שלחתי ואולי מישהו מצא לנכון למחוק (אם כן אשמח לדעת למה). בינתיים, אני רק קוראת (בשקיקה) ולא מגיבה, כי אני מוצפת ומאוד מבולבלת. ניסיתי ליצור קשר עם ליאור גל כהן ששמה הוזכר מעלה, טרם הצלחתי. אני חושבת שיעוץ הוא הדבר הנכון כעת.
מעריכה מאוד את השיתוף ואת הנכונות לעזור. אבל עדיין אובדת עצות לגמרי. ותודה לכל המחזקות, זה עוזר.
ג'ינגי'ת- נכון אמרת ש פדופיליה היא לא סטייה שאפשר להחביא_. בירור בעקיפין הוא האופציה החביבה עלי, אבל אין לו מחשב משלו, הוא גר אצל ההורים, בצפון הרחוק. זו גם הסיבה שאי אפשר להיפגש אצלו. ולצערי אני אף פעם לא מקטרת על איזו מדינה זו, או רואה חדשות, או טלויזיה (או, להבדיל, שוטפת את הרצפה). ואני גם לא יודעת להעלות דברים, כך סתם כדרך אגב. מה גם ש _להתחיל לרגל אחריו כדי למצוא ראיות.. הרי המעשה הזה כשלעצמו יסתום את הגולל על יחסי הקרבה והאמון בכלל, לא רק בנושא הזה.
לדעתי, אם האיש הזה חשוב לך ואת רוצה שימשיך להיות חלק מחיי המשפחה שלכם, תצטרכו לפתוח את הנושא ברצינות ולבדוק אם יש לכם אפשרות להגיע להסכמה. כדאי מאוד להיעזר במישהו מקצועי, כפי שהוצע לעיל. כך שלמרות הקושי עם התמודדות ישירה, אני מסכימה מאוד עם המשפט הזה.אבל יש לו התנגדות עצומה לטיפול מכל סוג שהוא.
אמא של שפן, תודה על זוית הראיה הגברית.
ההולכת בדרכים- דבריך היו המפחידים ביותר עבורי. קשה לי לפרט כאן, אבל בשורה התחתונה, את צודקת, לצערי. ומה שאמרת, יחד עם תצפיות על בנותי, גורם לי להגביר את החשדות.

ולצערי אני אף פעם לא מקטרת על איזו מדינה זו, או רואה חדשות, או טלויזיה (או, להבדיל, שוטפת את הרצפה).

<אלטר אגו מזכירה לעצמה לקרוא עד הסוף לפני שהיא מגיבה. כרובית, סליחה>

כרובית, בתור מי שעבדה במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית בעבר (ונוטה לפיכך לראות צל הרים כהרים) כל מה שתיארת מיד הקפיץ אותי. יחד עם זאת, בקריאה שנייה, אני עדיין חושבת שבאמת קשה באינטרנט לייעץ לך בנושא כזה כבד משקל ושיש פה מקום לספק ובדיקה (בכל זאת, מדובר בפרידה מבן זוג שאני מבינה שיש לך רגשות כלפיו). אני מכירה את ליאור ומאוד ממליצה על התייעצות איתה.בהצלחה.

אתמול בלילה קראתי את תחילתו של הדף הזה. הלכתי עם הדברים בלב (כמו שאומר המרגיעון עכשיו -'קחו זמן להפנמה') בתחושה קשה קשה. כשקראתי את שארית הדף מצאתי את הדברים של ההולכת-בדרכים כניסוח מדוייק לרגשות שלי. אין לי הרבה זכרונות בהירים מהילדות, אבל אחד מהם זה זיכרון שנחרט לי בנפש באופן בהיר ומטריד נורא: כשהייתי בת 6 בערך אמר לי מישהו, בחור צעיר (נשוי) משהו בסגנון - את יפה, חבל שאת לא יותר גדולה.. קל לקרוא את המילים האלה עכשיו ולהגיד - מה הסיפור? אבל בשביל הילדה הזאת זה היה סיפור- מביך, מעורר אשמה, לא נעים בכלל..
כרובית, כתבת ההולכת בדרכים- דבריך היו המפחידים ביותר עבורי. -אני מאוד מסכימה. זה נראה לי הרבה יותר חשוב להסתכל על מה שעובר על הבנות שלך יומיום במחיצתו של בן זוגך ולא רק להתעסק במחשבה -האם הוא עלול יום אחד לעשות להם משהו נורא? כדאי לקחת בחשבון שאפילו משפט סתמי יכול להיות בשביל נפש רכה משהו נורא..
אני רוצה להאמין שבסה"כ מדובר ב"סגנון דבילי במיוחד של הומור" (למרות שגם אני לא הייתי יכולה לחיות עם זה) כי במקרה הזה - לעבור איתו לרובד של כנות ופתיחות סביב הנושא יכול לעזור להבהיר שיש כאן חוסר רגישות שמזיק לילדות, וזה לגיטימי, אולי לא לכולם יש את ההבנה הזאת באופן טבעי. ושוב, אני הייתי מעדיפה שלבן-זוגי כן תהיה את ההבנה הזאת. (מקווה שהובנתי נכון..)

שליחה על ידי מישהי* » 26 מאי 2009, 00:23

מה הסיפור? אבל בשביל הילדה הזאת זה היה סיפור- מביך, מעורר אשמה, לא נעים בכלל..

ולי זה מזכיר שכשהייתי נערה, מאוד רציתי לעשות ניתוח להקטנת חזה (הוא היה גדול ולא אהבתי) ופעם אמא שלי באה ואמרה לי שאם היא הייתה לסבית היא הייתה מאוד נמשכת אלי...
אוי ! היא בטוח עשתה זאת מתמימות ,מרצון טוב וכנות ואני הנשמה התהפכה בקרבי מהמשפט הזה והייתי כבר נערה גדולה (אולי 16).

מבלי לקפוץ לאיזה שהן מסקנות מרחיקות לכת על סטיה מינית כן או לא, אני חושבת שלאינטואיציה יש חשיבות מכרעת בחיים בכלל ובקשרים אישיים בפרט.
אני נוהגת להגיד שאם מרגישים משהו צורם, חורק, לא מתאים זה מספיק, לא צריך לתת צידוקים לכאן או לכאן.
גם אם את טועה לגמרי והכל נובע מחרדה והכל שלך ורק שלך (אני בכוונה מקצינה) זה עדיין לא אומר שאת צריכה לחיות עם התחושות הצורמות האלה, אפילו אם את משתמשת בחרדות האלה כ"תירוץ" להעמיק את הספק שיש לך לגביו ולחתוך אל תייסרי את מצפונך. זכותך להרגיש שזה לא זה ולא משנה מה הסיבה.
יחד עם זה אני מבינה שלא קל לחתוך קשר משמעותי "רק" בגלל תחושת בטן.

"ריגול" הוא לא אופציה מבורכת, אבל נדמה שזו האופציה הכי טובה. מייחסים הרבה מדי חשיבות בעיניי לכל מיני ניואנסים של "כבוד" ו"פרטיות" כביכול בכל הנוגע לריגול במחשב וכל מיני טאבואים למיניהם בעוד שביום יום נדמה שהרבה כבוד הרבה אמיתנו לא רוחשים באמירות ועמשים כאל הואחרים (לדוגמא, לומר באנגלית מעל הראש של הבת כשהיא ערומה "אני דווקא מחבב את זה" זה חוסר כבוד ומעורר חרדה).

לפעמים, יש מקום לעשות דברים בעלמא, אחת כמה וכמה בשיחות בעקיפין.

היה לי ברור שתחפשי ייעוץ חיצוני כי זה מה שעושים כשמבולבלים, בייחוד בעדות כלשהן (בהומור).
אבל אני חושבת שבכל זאת לנסות בעקיפין, להתעלות מעל עתמך, ולהקריא אפילו פיסקה מתוך עיתון או מהאינטרנט ולהגיד לו את דעתך על הפדופיל או התעללות בילדים או משיכה לילדים - זה לא צריך להיות קשה. הרב הפחות קשה מלהסתובב עם החור הזה בבטן שאת מפתחת ובטח שיורת קשה מלחשוב שמשהו קורה שם בלי ידיעתך.

אני כמובן מקצינה, כי מה שקשה לך קשה וזהו, איו יחסיות. אבל להקירא אמירה ולומר את דעתך... ולעשות כמה פעמים כאלה.. בסיטואציות שונות - לדעתי יכול להוציא הרבה יורת ודאות (לא שנאי מצפה שהוא יצדד בהם, אבל היסוס, מילמול, הגנה בזכות ההגנה על פדופילים או האשמה של החברה או של הביתש הוא גדל בו במקום להתייחס נקודתית למעשה).
אולי את יכולה אפילו לומר הכי פתוח שיש (אבל לא לגמרי.. ) שכאמא לבנות את מתחילה לגלות פחדים בנוג עלגברים זרים, בגינה, בייביסיטר.. כאלה.. ותראי המ הוא יגיד.

לא רואה מה יעוץ חיצוני יכול לעשות? בעצמך אמרת שהוא מסרב לטיפולים, אז מה היא תגיד לך היועצת? תהיי קשובה? קשובה למה? יש כאן מספיק נורות אדומים בכדי להפסיק להיות פסיבים. לדעתי.

שחר חדש, אמרת הרבה יותר חשוב להסתכל על מה שעובר על הבנות שלך יומיום במחיצתו של בן זוגך ואני מסכימה מאוד. אתמול בערב ישבתי והסתכלתי על האינטרקציות ביניהם, וזה מה שעלה בדעתי.

אום שלום, הבעיה היא שנולדתי בלי אינטואיציה. זה כבר הוכח כל כך הרבה פעמים, שאני חושבת על זה כסוג של נכות. דברים גדולים שכולם רואים- אני לא רואה. דברים שאף אחד לא רואה- אני רואה, וטועה. פשוט, אין לי את זה. אבל יחד עם זה מאוד דיברה אלי האמירה זה עדיין לא אומר שאת צריכה לחיות עם התחושות הצורמות האלה, אפילו אם את משתמשת בחרדות האלה כ"תירוץ" להעמיק את הספק שיש לך לגביו ולחתוך . אבל כאן הבעיה האחרת היא שהיא שאני מתלבטת ומתחרטת כרונית (שניהם).

קרן שמש וג'ינגי'ת- קבעתי עם ליאור. ריגול הוא לא רע, אבל במקרה הזה אין לי איך. מה גם שהוא חכם מאוד ומתחמק אלוף, ויפטור אותי באיזו חצי אמירה או במשהו שאני רוצה לשמוע (מכירה את התחרות הזו של מיס עולם לילדות? שמלבישים אותן בבגדי נשים, ומאפרים אותן וכו'? על זה הוא אמר "איזה גועל נפש". אז זה אומר משהו? לא...). אני לא יכולה לתמרן אותו. ונגיד שהוא יגיד משהו שישמע לי חשוד (אין סיכוי, יש לו חושים חדים מאוד). אבל נגיד. מה אני אעשה אז? הלא גם אז אני אחשוב שהוא עושה לי טיזינג, או שהוא צוחק או כל שאר ההנחות שעשיתי לו בפעמים הקודמות שהוא אמר אמירות לא נעימות בכיוון. ויותר- אני חוששת שזה יעורר את חשדו, כמו שאמרה ממליצה לא הייתי מציעה לפרוש לפניו את העיניין , כי אז ייזהר ולא יהיו לך יותר סימנים מחשידים שיעזרו לך להחליט_ . אני רואה את הסיטואציה ורואה מה הוא יגיד- משהו שישמע רע (בדיוק מאחד הדברים שכתבת, _היסוס, מילמול, הגנה בזכות ההגנה על פדופילים או האשמה של החברה או של הבית שהוא גדל בו_ או הערה שאינה קשורה- _במקום להתייחס נקודתית למעשה).
אני חושבת שמטרת היעוץ היא כפולה- קודם ללמוד איך להגן על הבנות שלי, במובן של לדעת על מה להסתכל, מה חשוד בעינו של מישהו שמכיר את התופעה (בין היתר האם השיטה העקיפה נכונה או שהיא רק תעורר את חשדו) ומנגד- איך לשאול אותן על כך בצורה שלא תגרום להן נזק. ושנית- איך לפתוח את זה מולו, ואם בכלל (כשברור שזה תנאי הכרחי להמשך הקשר).

הבעיה היא שנולדתי בלי אינטואיציה אין דבר כזה לדעתי. יש לך האינטואיציה שלך והיא נועדה לשרת ולהכווין אותך ולא אף אחד אחר.
דברים גדולים שכולם רואים- אני לא רואה. דברים שאף אחד לא רואה- אני רואה, וטועה. תאמיני בעצמך, תאמיני בעצמך, תאמיני בעצמך! כל אחד רואה את מה שהוא אמור לראות.

יעוץ נשמע מצויין בצומת כמו זו שאת עומדת בה עכשיו. בהצלחה @}

בעניין האינטואיציה, גם אני חשבתי פעם שנולדתי בלי אינטואיציה. הסתבר לי שצריך ללמוד להקשיב לאינטואיציה...

מה הסיפור? אבל בשביל הילדה הזאת זה היה סיפור- מביך, מעורר אשמה, לא נעים בכלל..
כשאני הייתי בת 16 אמר לי פעם הבעל השני של אמא שלי על ג'ינסים קרועים שלבשתי (באמת חושפי ישבן אבל מדהים עד כמה תמימה הייתי וכמה לא התכוונתי בכלל ועדיין לא הייתה לי שום מודעות לסקסיות): "אפילו תמורת כסף לא הייתי שוכב איתך". טוב, זה שהוא שמוק זה ברור וזה שהוא ניסה להעליב אותי לא חדש, הוא היה מקלל ומעליב מאז שעבר אלינו כשהייתי בת שמונה. אבל דווקא המשפט הזה נחרט משום שהוא חצה איזה גבול שאיש מבוגר ובוודאי אב חורג לא אמור לחצות. המשפט הזה הסתובב איתי שנים, ושוב, לא בגלל התוכן אלא עצם העיסוק במין והעלאת אופצייה של יחסים כאלה בינינו (איכס!)
בקיצור- מצטרפת לשאר הכותבות- זהירות

(דרך אגב אימי למרבה השמחה תפסה את עצמה בסופו של דבר וזרקה אותו לעזאזל- מוטב מאוחר מאשר אף פעם)

אפרת נ היא עדיין מתעגלת

איזה חתיכת אדיוט אלוהים אדירים. ברוך שפטרכם מעונשו של זה.

כרובית ניצנית , הבטחתי לעצמי לא להגיב שוב כי הדף הזה הופך לי את הבטן... אבל אני לא יכולה לשבת בשקט..
לא ייתכן שנולדת בלי אינטואיציה.. עובדה, הרגשת משהו וזה הוביל אותך להתייעץ..
נורא רוצה להגיד לך "תזרקי אותו" אבל אני יודעת שזו השגת גבול . גם לא מבינה את הנשים שאומרות לך שכדאי לעשות עבודת בילוש כזאת או אחרת.. מ י ו ת ר לדעתי... כי מה שאולי לא יתגלה בחודשים הקרובים, יתגלה בחודשים הרחוקים..
בכל זאת, מוכרחה לשאול אותך, האם את מרגישה שאת אוהבת אותו ומסוגלת לאהוב אותו למרות החשד הזה? אני שואלת את זה כי אני לא מבינה איך!!! זה לא מסתדר לי..
אני אסביר..אניף אם יש מישהו/משהי שאני חושדת בהם שעלולים להיות לא טוב לילדים שלי (ולא משנה באיזה תחום) אז מבחינתי הוא 'מסומן'... 'אויב' . ת לכן אני לא מצליחה להבין אותך...

תהיי ישרה עם עצמך ,הלוא אם לא היו דברים בגו לא היית פותחת בכלל את הדף הזה.. ולא היית "אוחזת את השור בקרניו" כפי שהתבטאת...

קבלי חיבוק אחרי המילים הבוטות שלי והטון האולי לא נעים שנשמע מהן..

שליחה על ידי ליטל* » 26 מאי 2009, 16:35

הלוא אם לא היו דברים בגו לא היית פותחת בכלל את הדף הזה..

כשהבת שלי היתה קטנה היה לה אדום בפיפי במשך הרבה זמן, כולל גירודים וצריבה מידי פעם בלילה.
מטפלת, שזה לא התחום שלה, אבל רצתה לעזור, אמרה לי לחשוב גם על כיוון של פגיעה מינית.
הגבר היחיד שהילדה היתה איתו לבד (ובכלל המבוגר היחיד) היה אביה, שחי בנפרד ממני.
סיפרתי לו, הוא נפגע עד עמקי נשמתו ואני ידעתי לפני ואני יודעת היום שהוא לא היה פוגע בה בחיים.
אבל כשהמחשבה ניטעה בראש, היא לא יכלה לצאת משם.
הילדה, אגב, לא הראתה שום סימני פגיעה מינית.

אני חושבת שהגבר עליו מדובר הוא לא רגיש בצורה גועלית, לפחות לפי המידע המזוקק והמתומצת ביותר שנמסר פה.
יתכן גם שהוא פדופיל בפוטנציה.
אבל לא כל דיגדוג אינטואיציה, תחת חשש ופחד, סופו שיתאמת.

האם את רוצה להישאר איתו??

בעניין האינטואיציה, גם אני חשבתי פעם שנולדתי בלי אינטואיציה. הסתבר לי שצריך ללמוד להקשיב לאינטואיציה... -מצטרפת

תאמיני בעצמך, תאמיני בעצמך! כל אחד רואה את מה שהוא אמור לראות.

בסה"כ מדובר ב"סגנון דבילי במיוחד של הומור"
אני מתקשה לראות איך גבר עם כזה הומור - לא דבילי. מגעיל - יכול להיות גבר אוהב ורגיש.

_{תזרקי אותו.}
> ורדה <

_{על סעיף "הומור מבחיל"}

(אני לא לגמרי צוחקת.)

עד עכשיו מאיך שכתבת עליו (לא רק בשיחות המסוימות שתיעדת, אלא באופן כללי) - לא הרגשתי בדברים שלך אהבה אליו.
משהו בדברייך משדר שאת רגילה אליו, שיש לך איזו שגרה איתו - אבל ממש לא הרגשתי אהבה.

האם אני צודקת?

ואם כן, ובלי קשר לנושא של הילדות - האם יכול להיות שאת מסתפקת במשהו שהוא לא 'הכי הכי' - כי את לא מאמינה שיש יותר מזה, או שאת ראויה ליותר מזה?
(סליחה אם אני ממש טועה באיך שהבנתי את הדברים...)