חפיפת ראש

[אנונימי]

דיון שהתחיל בדף איפה הגבול.

ראו גם: לא אוהב להתרחץ.

[אלונה_רוטר*]

הילדה מסרבת לחפוף את הראש. אני מחליטה לא ללחוץ, מחכה ומציעה למחרת עוד פעם.
גם הפעם סירוב. ככה זה נמשך עד שהשער דבוק ואיבד את הצבע המקורי שלו ואז אני חופפת למרות כל הצרחות המצמררות.
הסיבה שאני כותבת את כל זה היא שאני מרגישה צורך בתמיכה ובפיתרונות.

[ענת_גביש*]

אלונה אני גם אשמח לשמוע תשובות... הילדה שלנו לא חופפת את הראש במשך חודשים. אני לא צוחקת, זה אמיתי לגמרי. מי שנגעל מוזמן להקיא. הצרחות כל כך איומות שאנחנו לא עומדים בזה. באופן קבוע כשאנחנו מודיעים שהולכים להתקלח (גם לא כל יום כמו שאת יכולה לנחש...) ,היא מיד עוטה הבעה של חרדה (מעושה או לא אני לא בטוחה), מניפה ידיים, אוחזת בראש וקוראת: "לא בראששששש!!!!"
רק אחרי שאנחנו מבטיחים נשבעים מתרפסים מתחננים שתאמין לנו שלא בראש, היא מסכימה. וזאת למרות שאף פעם לא עשינו זאת בגסות או בלי הכנה או משהו טראומטי כזה. (היתה התנסות אחת לפני כשנתיים אצל בני דודים, שם שטפו לה את הראש עם טוש בלי אזהרה, עם מים על הפנים, מה שלא עשו לה אף פעם, וזו היתה בלי ספק טראומה. אבל...עד מתי לתת כבוד לטראומה? ועד כמה לשתף פעולה עם זה?

[אלונה_רוטר*]

מאוד עזרת לי. כמה צחקתי . בדיוק כמו אצלנו כל מקלחת מתחילה בצעקות:"לא בראש".

[בשמת_א*]

גם לטליה היה קטע עם חפיפת ראש.
התגברתי על זה כשהמצאתי פטנט "חדש": לקחתי מגבת קטנה, סיפרתי לטליה שזה פטנט לחפיפת ראש שהמים לא ינזלו על הפנים, אני שמה את המגבת על המצח וחופפת לטליה כששתינו יושבות באמבטיה והיא לפני, ומספרת לה סיפורים על ילדה קטנה ושמה ... (לא טליה) שאמא שלה המציאה פטנט לחפוף לה את הראש ... ורוב הזמן נחמד לה. לפחות היא לא עושה סצינות לפני חפיפה.

בכל אופן לי יש קטע עם נקיון, ולכן אני לא מוותרת על חפיפת ראש לטליה בערך פעם בשבוע. פשוט מצאתי פטנטים.

[גילה*]

לגבי חפיפת ראש - פעם סיפרו לי, ולאחרונה נתקלתי בזה שוב -
אם לא חופפים ראש, תוך כמה חודשים חוזר לקרקפת האיזון של החומרים המופרשים, והשער חוזר להבריק. התאוריה - מרוב שמפואים מייבשים, כמות השומן המופרשת מהקרקפת הרבה יותר גבוהה מה"נורמלית".
אולי זה באמת לא חשוב כל כך לחפוף ראש? (הלוואי... הדס כבר עכשיו שונאת אמבטיות, ואני שוטפת לה את הראש - במים - רק לפעמים)

[נעה_גל*]

גם אנחנו סבלנו מצרחות בכל הנוגע לחפיפת ראש, והחלטתי לתת לאורן בחירה חופשית - היא תודיע לנו מתי היא רוצה לחפוף את הראש. עבר שבוע, עברו שבועיים, עברו שלושה והילדה עדין לא אמרה שהיא רוצה לחפוף את הראש. והשיער מגעיל, דביק עם גושים ואי אפשר לסרק ואי אפשר כלום. ברגע של משבר אחד הודעתי לה שהבחירה חוזרת לידים שלי, לקחתי אותה לאמבטיה וחפפתי לה את הראש בכוח. היה בכי קשה. בעיקר בגלל שהיא כעסה עלי שהפרתי את ההבטחה שלי והפקעתי ממנה את זכות הבחירה.
כל אותו שבוע היה לי קשה מאוד. כל יום אורן שאלה אותי מספר פעמים ביום אם אני כבר מחזירה לה את זכות הבחירה ואני פשוט נקרעתי. ואז הבנתי שהבחירה שנתתי לה היתה גדולה מדי. הצפתי אותה. והחזרתי לה את זכות הבחירה בצורה אחרת - מותר לה לבחור מתי היא חופפת את הראש, אבל, פעם בשבוע היא חייבת לחפוף את הראש.
וזה עבד. תקופה ארוכה מאוד היא דחתה את החפיפה לימי שבת, ועם הזמן היא מצאה שיטה בה היא יכולה לעבור את החפיפה בלי צרחות וצעקות. גם היום אורן לא חופפת את הראש כל יום, אבל, כשצריך היא מסכימה והחפיפה עוברת בשקט.
אורן היום בת 5 את ענין הבחירה "החופשית" התחלנו כשהיא היתה בת 4. ואני חייבת להגיד שזה מאוד לא פשוט (לא רק בענין חפיפת הראש אלא בכל הנושאים), פעמים רבות אני נדחקת לפינה ואני מפעילה כוח (לאוו דווקא פיזי). אני לא אוהבת את זה, ואני מנסה "לתרגל" את ענין משא ומתן איתה. אבל, זה לוקח לנו זמן (הרבה יותר ממה שחשבתי).

[אביב_חדש*]

אלונה, זה מאוד יפה שהעלית את הנושא הכאוב...
לנו לוקח לסיים בקבוק של שמפו בערך 1/2 שנה. אלא אם כן היינו גרים אצל ההורים שלי שם הם לא אומרים מילה...

[ענת_גביש*]

מה שנעה כתבה עבד גם אצלינו, כשהיתה סרבנות מקלחת היסטרית. פתאום קלטתי שאני לא מוכנה יותר להכניס אותה בצרחות לאמבטיה וזהו. ועזבנו את הענין לגמרי, להמון המון זמן (אין לנו גננת על הראש שתגער בנו על ההגיינה של הילדה והסבתות גרות רחוק, ובאמת, אצלן משום מה אמבטיה זה אחלה בילוי). חיכינו שהיא תבקש לבד, אני לא אגלה לכם כמה זמן עבר אבל בסוף היא ביקשה לבד, והיה ממש תור הזהב של אמבטיות ארוכות כל יום. עכשיו זה כבר חזר להיות נורמלי, היא שונאת את זה אבל מסכימה (אבל לא בראש). דרך אגב אני מסרקת אותה עם מברשת טבולה במים, והשיער בסך הכל נראה די נקי ומסודר, רק עם ריח לא משהו.

[עדי*]

יש לי זיכרון מעורפל שקשור בסרבנות חפיפה - נדמה לי שפתרנו את זה בפשרה שחופפים כשהילדה שוכבת על הגב בתוך המים, ככה לא נכנס כלום לעיניים. ובמקביל, משתמשים באיזשהו שמפו ללא דמעות. עכשיו אין מלחמות, מקסימום דיון קצר, שמסתיים בחפיפה. אני נטרפת מזה שהראש מלא חול, ושיש קשרים, שלא לדבר על כינים (אני יודעת, שמפו לא יעזור פה, אבל בכ"ז).
מעט מאוד החלטות מתקבלות אצלנו בכוח, אבל לפעמים זה דורש ה-ר-ב-ה יצירתיות כדי להגיע לקונסנזוס...

[נאוה_פרנס*]

הפלא ופלא!!!
גם אצלנו היה משהו עם רחצה וחפיפה
כשיהונתן היה בן שנתיים וקצת, יום אחד הזמנתי אותו להתקלח והוא ברח ממני בצרחות ובבכי היסטרי. עד היום אני לא יודעת למה.
חפיפה אף פעם לא הייתה הפייבוריט שלו, אבל לאט לאט מצאתי פיתרונות של: שמפו ללא דמעות, לחפוף מהר, אפילו קניתי לו את הכובע הזה שאמור לא לאפשר למים לרדת על הפנים (עזר חלקית)
אבל...
להיסטריה של אותו יום, לא הייתי מוכנה. היא באה משום מקום - עד אז אהב לשבת ולשחק באמבטיה.
אני כן הייתי תחת "זכוכית מגדלת" של כל מיני אנשים סביבי אז הוא חייב היה להיות נקי
הפיתרונות היו קלים:

• מגבונים לחים
• מגבת קטנה, רטובה עם מעט סבון עליה (ריח נעים) - עברתי על הגוף, בעיקר בית שחי, צואר, רגליים וזרועות (לפי הליכלוך)
• חפיפה: שתי ידיים שלי בזרם המים ומיד בשיער של יהונתן (אז היה ארוך יותר). אחרי פעמיים שלוש - הכל לח. מעט שמפו + מים לשפשף בין כפות ידי = מעט קצף ומיד על השיער הרטוב. שוב ידיים מתחת לזרם ועל השיער, לנגב עם המגבת הקטנה, הרטובה (אחרי שטיפה מהסבון), שוב מים מהזרם עד שהשיער רטוב ולא עושה קצף ואז לנגב במגבת יבשה.

זה לא לוקח הרבה זמן, זה לא "מרגיש" כמו רחצה או חפיפה ולכן אין ויכוחים. זה היה חלק מרחצת השיניים

אחרי חודש הוא הסכים להיכנס לאמבטיה עם תנאים (בלי פקק), למד להרים את הראש כדי שלא יהיו מים על הפנים (+הכובע הסמי יעיל). אח"כ הפערים הצטמצמו לשלושה שבועות, לשבועיים ויותר.

מה שעשה את השינוי המשמעותי עם חפיפה היה, לא פחות ולא יותר מאשר לימוד שחיה
הוא למד להכניס את הראש למים ופתאום, מים על הפנים לא היה טראומטי כל כך

היום יהונתן מתרחץ כשהוא רוצה, וזה כמה פעמים בשבוע. הוא מרטיב את הראש כמעט בכל פעם ולפעמים חופף. לפעמים, אני יכולה להתעקש שהוא מלוכלך מדי מכדי להיכנס למיטה ללא רחצה, או להתעקש על מקלחת במקום אמבטיה "כי מאוחר, אמבטיה עושים ב- 8, לא ב- 10" ואפילו לומר: "זה מאוחר אפילו למקלחת, תתקלח מחר" (כשהוא שפוך ולי אין סבלנות)

איך אמרה עדי? - צריך ה ר ב ה יצירתיות
ואני מוסיפה: והמון המון ס ב ל נ ו ת

[דוד_רובנר*]

אם כבר בחלוקת עצות עסקינן, אז אולי:
רצונו של אדם כבודו
השאלה, האם ילדים הם בני-אדם ??? קשה לאנשים לקבל עובדה "פשוטה" זו.

ראו: אליס מילר >>> דוד רובנר (11.07.2001 14:12)

[איילת_השחר*]

לגבי נושא המקלחת, נתתי לרועי בחירה למיטה שלי לא נכנסים מלוכלכים זה מפריע לי,
אם אתה רוצה לא להתקלח אין בעיה במיטתך שלך.
וכך כל ערב יש מקלחת, כי הוא לא מוכן לוותר על המיטה המשותפת.
לעומת זאת שיניים הוא לא מצחצח, ואני לא מתעקשת.

[בשמת_א*]

גילה, את צודקת. בין היתר, עשו פעם ניסוי כזה בתוכנית טלביזיה בריטית, עם מתנדבת שממש התנדבה לא לחפוף ראש כמה חודשים, וצולמה כל כמה ימים עם דיווח על ההרגשה, הריח וכו' וכו'.

כבר אז בתוכנית חשבתי את המחשבות הבאות:

1. הכל טוב ויפה כשמדובר על ליכלוך "טבעי" ושומן הראש. בזה הם צודקים.
2. מי שחי בעיר והשיער שלו מתמלא בפיח מכוניות ואוטובוסים וכדומה - זה לא דבר שמתנקה מעצמו.
3. ילדים, שלשיער שלהם מגיעים חול, מיני מזונות, אבנים קטנות, עלים, חרקים, צבע, דבק, וכן הלאה (לא כל הדברים האלה היו על הילדה שלי, אבל ראיתי גם ילדים אחרים) - בהחלט לא ייעזרו בלי רחיצה.
4. ראיתי מספיק סרטים ותמונות של ילדים בארצות שבהן באמת לא מתרחצים ולא חופפים ראש. וזה באמת נראה ככה, כמו קן ציפורים מלוכלך על הראש.

[בשמת_א*]

דוד, רצונו של אדם כבודו - אבל לא כשזה פוגע במישהו אחר.
גם אני, כמו איילת השחר, אמרתי לטליה: אם מלוכלכת - אז במיטה שלך. במיטה שלי אני לא יכולה לסבול את זה.
ברור שזה שינה את דעתה.

[אלונה_רוטר*]

בשמת וגילה. אני גם קראתי על כך שתוך כמה חודשים השיער חוזר להיות מבריק בצורה טבעית.
ניסיתי ללכת לפי זה ונשברתי בשבוע השלישי. מענין שקרן לא פוחדת ממים בעיניים, היא חופשי שופכת כוסות
מים על הפוני שלה. נראה זה יותר מאבק על כך שלא יכריחו אותה לעשות משהו שהיא לא רוצה.

[יונת_שרון*]

לגבי השיער המבריק: עד כמה שהבנתי מדובר באי-שימוש בשמפו, ולא באי-רחצה. כלומר: צריך להמשיך ולרחוץ את השיער במים.

[יונת_שרון*]

כללית לגבי חפיפת ראש: אנחנו עושים את זה רק כשבאמת יש סיבה. כלומר, לא לפי איזשהו לוח זמנים קבוע, ובטח שלא כל יום. חופפים אם היינו במדורה או שהראש התמלא בחול, או אחרי תספורת. אגב, זו גם המדיניות שלי לגבי סבון (שגם הוא מוריד מהעור חומרים טבעיים ששומרים עליו.)

ולגבי איך עושים את זה, זו כבר המחלקה של רועי . כשהוא לא בבית, אני מנסה לעשות את זה בשלבים: קודם מאחור ומהצדדים, אחר כך אני לוקחת מים ביד כדי להרטיב את החלק העליון של הראש, אז מורחת שם שמפו, ורק השניות הספורות בשביל להוריד את השמפו מהחלק העליון של הראש הן בעיתיות (עם הבן הקטן - הגדול כבר מכיר את הנושא מספיק טוב בשביל לא לסבול).

[אביב_חדש*]

השיטה שלנו היא בעיקר כדי שלא ייכנסו מים לעיניים.
חופפים עם שמפו, שמים מרכך מבלי להוריד את השמפו ומורידים את שניהם. עם כוס מלאה במים, בצדדים, מאחור ואז הראש למעלה ועל העיניים מגבת קטנה יבשה שמגינה על העיניים. וזהו.
בכלל, רק כשצריך, פעם בשבוע בערך, בעיקר כי הריח בלתי נסבל. אם אפשר, אני מעדיפה לתת לסבים/סבתות לבצע את החוויה, ואז אין בכלל בעיות.
מור התחיל לצלול באמבטיה ואז אני פשוט מבקשת ממנו לצלול, ומורידה את כל השמפו (הוא לא צריך מרכך) עם היד.

[אלונה_רוטר*]

אני בכיף היתי מורידה לקרן כמות החפיפות רק למקרי חירום , אבל יש לה שער דליל וישר וברגע שהוא שומני
הוא נראה מזעזעה (אותי ובן זוגי מכל השאר לא איכפת לנו).
אצלנו בבית גם משתמשים בסבון רק באיזורים הדורשים את זה.

[בשמת_א*]

גם אני משתמשת בסבון לטליה ולי רק באיזורים שממש דורשים, כדי לא לייבש את העור.
אצלי, פעם היו הרבה פצעונים על הגב. מאז שהפסקתי להשתמש בסבון לאיזור הזה (חוץ מאשר אחרי מדורת ל"ג בעומר או בריכה) - נעלמו כולם ויש לי גב חלק.

[גילה*]

טוב, הריני מודעיה חגיגית שאני בניסוי שער - (זה המקום היחיד בו מותר לגלות דברים כאלה...)
אני "חופפת" רק במים כבר כמה חודשים, בתקופה זו חפפתי בשמפו פעמיים.
זה הרבה פחות נורא ממה שדמינתי.

[אביה_נו*]

הבן שלי (2.8) תקופה ארוכה היה מוחה נמרצות כנגד חפיפה, לפני כמה חודשים סיפרתי לו (א) על הדודה (אחותי) שבילדותה היתה צורחת נוראות כל פעם שחפפו לה וכל הרחוב היה יודע מתי חופפים (זה מהסיפורים של אמי), וזה קצת עזר - כנראה כי תיקף את הרגשות שלו; ו-(ב) על חבר בן גילו, ששם ידיים על העיניים וגם עוצם חזק, וככה לא נכנסים מים; ואחרי עוד כמה זמן הייתי כבר חייבת להסתפר (מספרות זה אחד המקומות השנואים עלי ביותר) אז הלכתי למספרה שמיועדת לילדים, ידעתי שיהיו שם הרבה צעצועים ומתקנים שיהיה לו מה לעשות בעוד אני (מחכה בתור... כמובן... למה שהתורים שקובעים יכובדו...) ומסופרת. אבל כן וידאתי שיישב לידי בזמן החפיפה ויראה. לפעמים הוא סתם מתקלח באמבטיה ולפעמים הוא יושב בתוך גיגית מלאה מים, ואת החפיפות אנחנו עושים רק כשהוא בגיגית: הוא נשען אחורה על הדופן, מטה את הראש אחורה "כמו במספרה" עוצם עיניים ושם ידיים על העינייים ומודיע שהוא מוכן. ואני שופכת את המים בתשומת לב, כך שיירדו ממרומי המצח אחורה ולא אל הפנים. כבר הרבה זמן שהחפיפות חדלו מלהיות בעיה.

[בשמת_א*]

וואו, אביה: זה בדיוק מה שעשיתי עם גזירת ציפורניים לטליה.
מה שעבד היה שסיפרתי לה איך הדוד שלי בילדותו צרח ובכה שלא יגזרו לו ציפורניים, וגם אני (ואז אבא שלי היה מספר לי על הדוד שלי, שתבינו מדובר במהנדס מכובד מאוד בגובה כמעט שני מטר).

[חגית_ל*]

שלום לכל הנוכחים. הבת שלי בת 4.4 שנים. את הצפורניים גזרתי לה בדר"כ כשהיא ישנה ולא היו צריחות מיותרות, קראתי על הפטנט הזה בהורים וילדים. אנחנו כמעט לגמרי טבעונים ומאמינים בחינוך דמוקרטי ומעולם לא החלטנו בשבילה רק שגם לא הצבנו לה גבולות והיום אנחנו מגלים שלפעמים צריך. אמבטיות היו מוקצות - פחדה ממים בעינים ולא הרשתה. גם אני התאפקתי כמה שבועות - אפילו חודשים - עד שקצה נפשי והדבר נגמר בהחלטיות שלי ובהסטריות ארוכות שלה. הפתרון ההתחלתי היה סיפור על ילדה בשם אורן (?)- המצאה של אבא - שלא חפפה כי השיער שלה היה קסום אבל פעם הלכה לחברתה והן שיחקו והתלכלכו והתרחצו ביחד ואז אמא של חברתה אמרה לה שיש לה מגבת קסמים שאם שמים אותה על העיניים רואים ארנבים קופצים בדשא ירוק. הסיפור הזה עזר, היא הקשיבה לסיפור והחזיקה את המגבת על העיניים אבל זה עדיין לא שכנע אותה לחפוף לעתים קרובות.
כשהתחילה עונת הכינים ניסיתי 'הפחדות' - הן הולכות לך על הראש ומוצצות כל כמה זמן - אבל זה גם לא שכנע אותה. מה ששכנע אותה היה שכאשר היתה אצל השכנים ראתה את הבת הגדולה מסתרקת והם אמרו לה שהשיער שלה גם יהיה חלק כמו של ברבי (בעוונותינו, הבובה האהובה עליה) אם היא תחפוף במרכך - גם נתנו לה הביתה לנסות אותו והבת גם באה לחפוף לה. דבר נוסף הוא שאנחנו בדר"כ מתרחצות ביחד. היא רואה שאני מורחת את השמפו ועושה לעצמי תסרוקות עם הקצף ואני גם נותנת לה לעשות לי תסרוקות וגם עם המרכך ואח"כ היא רוצה לעשות לעצמה (צריך לחכות בהרבה סבלנות) וגם נותנת לי לסרק אותה קודם במברשת (עצת השכנים) ואח"כ במסרק צפוף! כדי שהיה לה שיער חלק כמו ברבי (כשמתייבש מייד חוזר להיות בקבוקים!) בזמן האחרון אפילו יכול להיות פעמיים בשבוע! בדר"כ זה גם תלוי באנרגיה שאני מקרינה לכוחות שיש לי למבצע הזה, ומבלים שעה ארוכה באמבטיה והמון זמן בסירוק. אני עדיין לא מאמינה שהגענו למצב כזה! אל תתייאשו.

[אלונה_רוטר*]

אין יותר בעית חפיפת ראש.
לא הכרחתי אותה לחפוף המון זמן. פתאום היא התחילה לחפף באצמה. כל יום עם סבון ולא עם שמפו. מזעזעה .
עם ציפורנים הדברים השתנו אחרי שהיא גילתה לקה. עכשיו אנו משחקות במניקוריסטית וסבתא (אמא שלי הולכת לעשות
מניקור באופן קבוע ואני שיכנעתי אותה לקחת קרן ביחד איתה). אני מסדרת לה ציפורנים והיא מעירה לי אם פיספסתי
משהו. אח"כ אני שמה לה או מחזק ציפורנים או לק לפי בחירתה.
למדת שיעור חשוב. הכל זמני ודוגמה אישית מנצחת. (למה אבל לא עם שמפו?)

[חגית_ו*]

איזה יופי!
לנו היה ספור דומה עם צחצוח שיניים.
פתאום מצאתי את ה"טריק" שעובד עליו ומאז הוא כל כך מבסוט לצחצח שיניים.
מאז קצת שינינו, קצת גיוונו, אבל העיקר הפסקנו את הקשר בין צחצוח שיניים למשהו שלילי (מבחינתו).

[אורית_טבעי*]

וואו ! אני קוראת את הדף הזה ומגלה שאני לא לבד!
הילדה שלי בת שנתיים וארבע חודשים , מלידה היא אהבה אמבטיות , ותמיד היה מעולה ושעות של הנאה.
כשטיפה גדלה פתאום התחילה את עניין ה "לא בראששששששש!" ואז כל עוד לא חפפנו היא היתה מבלה כל יום חצי שעה באמבטיה.
ברגע שחפפנו : "אמא, אני רוצה לצאת!" והתחילה ההיסטריה.
יום אחד שממש היא היתה חייבת חפיפה מרוב ארגז החול שהיה לה בראש , והיא כמובן סרבה. היה לה כבר סבון בראש והיא נסתה לצאת.
אז רציתי למשוך את תשומת ליבה ואמרתי בהתלהבות: "יו, תראי איזה דג חמוד , איך הוא אוהב אותך ..." וסיפור שלם על איזה דג דמיוני.
היא מיד השתתקה , הקשיבה לי, ואז בהיסטריה לא רגילה : "אמא , תוציאי אותי מפה!" .
התחרטתי על הרגע שפתחתי את הפה עם הדג הזה! חשבתי שזה עוד תרגיל דמיוני שלנו , אבל היא נלחצה שאולי יש דג במים של האמבטיה.
הסברתי לה שזה בדמיון וכו'...זה לא עזר. ומאז : אין אמבטיות ! רק מקלחת בעמידה וצעקות "לא בראש!" , וחפיפות מהירות בכוח כשכבר ממש מסריח.
קניתי לה השבוע את הכובע הזה לחפיפה. היא ממש התלהבה ממנו. אבל בשום אופן לא בזמן המקלחת. רק סתם ככובע לכל דבר!
ממש עצוב לי שככה איבדנו את הכיף של האמבטיה היומית בפליטת פה אחת.
חשבתי גם ללכת איתה לשיעורי שחיה וזה יגביר לה את הביטחון במים.

[אביב_חדש*]

מור ואגם חופשיים בבריכה, והראש נרטב, והם לא אומרים מילה לגבי מים בעיניים וכו', ועדיין, הם מסרבים לחפוף, לא הייתי תולה בזה תקוות רבות, אבל לפחות תרוויחו כיף בשיעורי שחייה!

[מיכל_מ*]

אורית, מקווה שזה יעודד אותך ולא יעצבן - הסיפור עם הדג כזה מתוק, אני נשפכת פה מצחוק... האמבטיות עוד יחזרו...

[אורית_טבעי*]

אותי זה לא מצחיק בכלל
רק לפעמים.....
מה שכן , אתמול ניסיתי את שיטת המגבת , נשמע לי אחלה שיטה , אבל הבת שלי בצרחות של "לא בראש" בכלל לא נעצרת להקשיב לי שזה יעזור לה.

[גילה*]

לגבי הדג - אולי יהיה סיפור המשך, בו הוא עובר דירה (אופס, אמבטיה)?

[נעה_גל*]

אנחנו כרגע בתור הזהב של חפיפות הראש. זה לא יאומן, אבל אורן מבקשת מעצמה כל כמה ימים לחפוף את הראש. המקרה הזה רק מוכיח לי איך דברים מסתדרים מעצמם כשנותנים להם מרחב. לא יצא לי לספר על כך בעמוד הזה, אבל אורן לא חפפה בכלל את השיער מספר חודשים (להערכתי 3-4, בשלב מסוים הפסקתי לספור). ואז יום אחד היא ביקשה לחפוף ומאז הבעיות נעלמו כלא היו.

[ענת_גביש*]

אורית אז תקני דג קטן אמיתי(אמיתי מפלסטיק ז"א, לא מדומיין) ותני לה להוציא אותו בעצמה.וגם תרגעי,הכל יחזור.גם אצלינו היתה טראומת טמבטיה כל כך ממושכת(למעלה משנה שגאיה היתה בקושי מתקלחת,ורק היינו שוטפים פיפי טוסיק וכפות רגליים בכיור).דוד רובנר כתב פה-רצונו של אדם כבודו -וזה באמת נכון.לא צריך להכניס אותם צורחים למקלחת.זה לא פייר. לאחרונה היא פתאם נכנסה איתי והרטיבה גם את הראש.זה היה כמו שילד מתחיל ללכת-לראות ולהתאפק לא לצרוח. מאז היא מתקלחת כמעט כל יום,עם הראש,בלי סבון ובלי שמפו.השיער,דרך אגב ,רך יותר,אבל מעולם לא היה ממש מלוכלך,גם כשלא התקלחה.אני חושבת שהברשה קבועה של השיער והרטבתו מדי פעם מביאות לברק ומראה נעים.שמפו מוסיף ,אבל לא שווה את העינוי שכרוך בזה.

[אורית_טבעי*]

ענת , אני באמת חשבתי על זה , אבל על דג אמיתי לגמרי. נגיד אקווריום עם כמה דגי זהב. שהיא תדאג להם , תאכיל אותם וכו'..תתידד איתם.
היא ראתה אקווריום אצל דודים שלי והיתה מבסוטית עד הגג! מכורה לדגים האלה.
אני לא מכניסה אותה בכוח לאמבטיה, אלא רק אם חזרנו עם גוף לבן לגמרי מארגז החול או אחרי הרבה ימים ללא אמבטיה.
דוקא ניסיתי לעשות איתה אמבטיה מיד אחרי הסיפור עם הדג , והיא הסכימה בקושי רב רק כשהיא יושבת עלי , וזה היה התקדמות.
אז הרבה פעמים אנחנו מתקלחות ביחד והיא מבסוטית מזה מאוד אבל זה לצורך כיף ולא ניקיון. זאת אומרת שהיא יכולה להיות איתי חצי שעה במקלחת ועדיין להשאר מסריחה...כי ברגע שאני מתקרבת בעדינות רבה לראש - מתחילה ההיסטריה.
פשוט אצלה ההבדל משמעותי בין חצי שעה ביום של סבבה באמבטיה לבין מקלחת (אמיתית)בעמידה ולא בכיף.
אני מניחה שזה יעבור עם הגיל ...
תודה לכולם על העצות
אורית

[יהודית_שפמן*]

רעיון שעזר לי לעבור את בעית חפיפת הראש היה חברים שבאים להתקלח עם עדי והם משחקים ביחד באמבטיה או לחלופין היא הלכה לחברה שלה וזה עבד נהדר.

[אורית_טבעי*]

יש לי רעיון די גאוני...ומצחיק לא פחות מהדג !
אני אנסה ואדווח לכם כאן...אני אקנה לה משקפי צלילה לילדים וכך בטוח אין סבון בעינים
לא גדול?!

נראה אם היא תסכים לשים אותם...זה גם מבצע לא קטן...

[אורית_טבעי*]

חבר'ה!
הרעיון של שגית עם המגבת מתחיל לעבוד! הדס עדיין לא מתה על אמבטיות , קל וחומר חפיפות! אבל...היא מתפשרת על חפיפה עם מגבת ששומרת על העינים.
עדיין היא מתבכיינת קלות אבל אין את ההיסטריה שהיתה מקודם...אנחנו מתחילים לעלות על דרך המלך בעניני חפיפות!

[אביב_חדש*]

והנה, עברה לה שנה (כמעט), דפדפתי אחורה לראות מה כתבתי בדיוק על המגבות, ושניהם, הרבה פחות היסטריים, מוכנים להוריד את השמפו עם הטוש של המקלחת ולעתים אפילו בלי מגבת. יש התקדמות.

[ג'ינ_ג'ית*]

מנסיוני כילדה, שנאתי חפיפות מסיבה אחת- הרגשתי שהמים שזולגים מהשיער לפנים חונקים אותי. תחשבו מה זה כשמשפריצים לכם מים על הפרצוף בלי התראה, ושוב, ושוב, הרגשה של חנק... ולא משנה שחפפו לי בשיא העדינות עדיין הרגשתי שכשמעבירים לי את הטוש על השיער אני חסרת שליטה לגבי מתי המים "יפתיעו" אותי ויגיעו לי לפנים. לכן מאוד יכול להיות שזו הבעיה של רוב הילדים. מניסיון של י עם ילד של שכנה, יש מעין פלסטיק כזה כמו עיגול מחורר שמלבישים על המצח. מעין כובע סומבררו-רק החלק של השוליים הרחבים, כאשר באזור הקרקפת והשיער יש חלל ריק-אותו חופפים והמים משפריצים החוצה מעבר לשוליים כמו על מטריה. הילדים גם נהנים מזה וגם זה לא מפחיד מחוסר השליטה שיש בזה.
אני באמת זוכרת את העניין של החפיפה כטראומתי. חבל לא לנסות את זה על מנת למנוע מהם את התחושות האלה.

[רועי_שרון*]

אצלנו אני משתמש בשיטה הבאה:
אני מבקש מהילד להחזיק במשהו -- קיר או מאחז יציב אחר כלשהו (כדי שלא ירגיש אובדן שליטה), ואז להרים את הראש ולהסתכל על התקרה. אז אפשר לשטוף את כל הראש בלי בעיה ובלי חשש של חדירה לעיניים. כמו כן שמתי לב שהאזניים הם גם חלק רגיש, ומים מעל האוזן גורמים גם הם לתחושת אובדן שליטה, ולכן אני אומר לילד מראש: עכשיו אני אשים רגע מים על האוזן וזה יעבור תוך שניה.
בשלב כלשהו נתתי לילד להחזיק חולצה או מגבת מקופלת על העיניים -- זה עזר לתחושת השליטה שלו.

והכי כיף: כשהילד מספיק גדול (אצל שני הילדים הגדולים אצלנו זה קרה בגיל 5 בערך), אני מראה להם שאפשר להוריד את הראש ולהסתכל לרצפה, ואז המים מטפטפים מהראש ומשאירים את הפה והעיניים יבשים לחלוטין. אנחנו קוראים לזה לנשום מתחת למים, והילדים נהנים מזה מאד.

ובאופן כללי כל המקלחת כולל חפיפה וסיבון ושטיפה נגמרת תוך פחות מדקה. ככה גם אם יש קצת פחד זה נגמר לפני שזה מספיק להתפתח.

[מונו_נוקי*]

הטריק של המגבת לא עבד אצלינו, אבל השובב מסכים לחפוף את הראש אם גם מישהו נוסף חופף באותו הזמן. כלומר- הוא חופף לאמא או אבא. ליתר דיוק זה דוחה את הטרונייה על חפיפת הראש........

[החתיך*]

צריך לחפוף את הראש בכל התכשירים שיש כדי שהיה מוי כיף לחפוף...

[רינה_כהן*]

אני מאד אוהבת את עצמי וכאשר חופפים לי את הראש- זה אצלי כיף לא רגיל. מאז גיל צעיר מאוד תמיד חפפו לי את הראש. לעיתים בעלי חופף לי -וזה נהדר. הבנות שלי פחדו מחפיפה. אני בדרך כלל נולכת כל יום שיש לחפוף את הראש במספרה ואז אני לוקחת אתי את שתי הבנות שלי. הספר שחופף לי באופן קבוע ממש אוהב את הבנות שלי והן לא מוותרות על חפיפה אצלו, ולפעמים הוא "שוכח" לבקש כסף בשבילן. חפיפה אצלו שווה כל פרוטה. היום הן מבקשות שיחפפו להן

[רינה_כהן*]

למה לא להתפנק חיים רק פעם אחת.....

[דלית_ארבל*]

רינה, כל הכבוד. את גם מפנקת את עצמך וגם פותרת בעייה עם הבנות שלך, וגם מלמדת אותן להיות "קלאסה". גם אני אעשה את זה עם הבת שלי. תודה

[מעין*]

אמהות יקרות אמבטיה היא עניין לא פשוט גם אצלי בבית. יש לי ילדה בת שנתיים וחודשיים, היא יכולה לשבת בתוך האמבטיה חצי שעה ולשחק אך ברגע שאני אומרת את המילה חפיפת ראש היא פשוט מתחילה לצעוק ולנסות לצאת מהמים...! היא אומרת לי לא בעניים לא בשער ...!
מצאתי כמה פיטרונות אחד מהם הוא לא לחפוף כל יום אבל להרטיב כן (משא ומתן) לפעמים היא מסכימה לחפוף אבל לא להרטיב (כן, כן) פעולה זו מראה לי שהכול בעצם מגיע משליטה מי תחליט על מה וכמה...!
דבר נוסף לתת לה את השמפו ושהיא תחליט כמה סבון על השער ושהיא חופפת וכו.
ראש אחורה ורק את השערות שלא נוגעות בעניים...!
זה לא סוד שגיל שנתיים + הוא גיל המרד הראשוני הם מאוד רוצים את העצמאות שלהם (הכול לבד) אך אם זאת הם לא מסוגלים לה באופן פיזי ורגשי כאחד. למדתי דבר חשוב מאוד בעודי מגדלת את שני ילדי (יש לי גם תינוק בן חודשיים) כל דבר שאתקש עליו גם עם הדרך להגיע לשלמות עמו היא ארוכה ומטישה שווה, ופוה המוקש!! מה אני באמת רוצה לעמוד עליו ואיזה מסר גלוי או סמוי אני מעבירה לגבי אותה פעולה איך אמרה לי אמא לשלושה ילדים "כל אחת בוחרת את המילחמות שלה" האם אם לא ירצה ללכת לבית הספר תיתני לו חודש שלם לא ללכת...! איפוה ההיגיון בזה.

[פרי_האהבה*]

קראתי את כל הדף כי בדיוק בימים אלו אני חווים לראשונה את הקושי של חפיפת הראש.
מתכוונת לאמץ במיידית כמה רעיונות.
ראשית, לא יקרה כלום אם לא תחפוף לעיתים קרובות כמו שאני רוצה. שנית,ננסה משקפי צלילה לילדים.ונראה מה הלאה...


האם אם לא ירצה ללכת לבית הספר תיתני לו חודש שלם לא ללכת...! איפוה ההיגיון בזה.
מעיין, לא דוגמה כל כך טובה....אני אומנם טרם הגעתי לגיל ביה"ס אבל לא נראה שאתעקש אם הבת שלי לא תרצה ללכת חודש שלם או אפילו יותר....

[דנה*]

בועז, בן שנתיים ורבע פשוט לא אוהב את החפיפה - הוא נהנה לשחק באמבטיה, ואפילו מנקה את עצמו במטלית. אבל חפיפה זה סיוט, אני חופפת לו מדי פעם בעדינות: כפפה שבה אני מרטיבה את הראש רק טיפ-טיפה שיהיה לח מספיק בשביל השמפו (בלי דמעות), ואז שוטפת את השיער במעט מים שוב - אין שום מים שמגיעים לעיניים, אבל הוא צורח ובוכה בהיסטריה. יש עצה?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

גם אצלנו כך.
אני ממעיטה לחפוף (פעם בעשרה ימים אולי). בשאר הזמן מסרקת, על יבש, או מרטיבה בטיפת מים ומסרקת כך.
כשמגיע הזמן בכ"ז לחפוף (כי באמת מטונף), אני מודיעה קודם ומנסה שזה ייקח כמה שפחות זמן.
לפעמים אפשר פשוט להקציף טיפת שמפו (ממש טיפה) על ידיים רטובות, להעביר אותן על השיער, ואז לשטוף את הידיים ולהעביר שוב, עם המים. את כל זה מנגבים במגבת ומסרקים, כך ששאריות השמפו יוצאות מהשיער.

[דנה*]

אז אולי פשוט כדאי לקבל את זה ככה ולקוות שזה ישתנה כשהוא יגדל?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

הממ כנראה.

[ילדת_טבע*]

אצלנו מאז ומעולם היא שנאה חפיפת ראש. לפני כמה חודשים זה הגיע למצב שהיא בכלל לא היתה מוכנה להכנס לאמבטיה (כל מקור מים מפוקפק אחר-כן, כמובן). עברנו לעשות אמבטיה בכיור של המטבח, מה שגם היה מאוד נוח, היא פשוט זינקה פנימה בעודי שוטפת לה ידיים. על התאוריה הזו שאומרת שעור הקרקפת חוזר לעצמו ומטפל בשיער באופן טבעי קראתי באותה תקופה והחלטתי לא לריב איתה בכלל על עניין החפיפה. פעם בשבוע (בשבת) כשאבא שלה משחק איתה במים הוא שוטף לה את הראש במים בלבד תוך כדי משחק וזה עובר יחסית בשקט, לפעמים צריך יותר מפעם בשבוע בשל פיכס כבד ואז רבים קצת אבל בסוף הראש שטוף. והשיער? מבריק, נקי, בריא, חלק (גם להסתרק היא לא ממש מוכנה) מלבד רסטה קטנה שהיא מטפחת מאחור. בכלל ויתרנו על סבון במקלחות כי גם זה היה לה יותר מד, אפילו שהשתמשנו בסבון טבעי לחלוטין העור שלה היה יבש מאוד וכל העיסוק הזה בסיבון הוציא אותה מדעתה וממש דחה אותה מהמקלחות. היום היא מצאה סבון חלב עיזים שהיא מאוד אוהבת לשחק איתו בזמן הרחצה, חלק ממנו היא מלקקת וחלק מתמוסס במים ומשאיר אותה עם ריח מעולה והעור? לא יבש בכלל. אני מניחה שזה עובר בעיקר כי היא לא הולכת לגן ולכן לא ממש מדאיג אותי עניין כינים וכו' וגם כי הסבתא לא יודעת שזה ככה (גם ככה מאוד קשה לה, לחמותי, שהילדה עושה אמבטיה במטבח והיא כל הזמן שואלת אם היא כבר חזרה לאמבטיה האמיתית-גיגית פלסטיק ורודה על הרצפה של המקלחת... מה יותר גרוע?). אני באמת לא יודעת מה יהיה אם נצטרך לעשות טיפול כינים נגיד, גם הטבעי לא יעבור בשקט...

[בשמת_א*]

מעולה מעולה לרחוץ במים בלי סבון.
הכי בריא, ושכחתי איפה זה נכתב פה.
אני ממעיטה מאוד בסבון לילדי. ולי.
ואתמול גם חפפתי לראשונה במתכון של חלמון+מיץ מלימון+ברנדי, ויצא שיער נהדר. די לכימיקלים...

[סיגל_ב*]

הי נעמה

אני יכולה לספר לך מה אני עושה אצלי (ילדה בת שלוש ורבע שמסרבת לחפיפת ראש מגיל שנה בערך...).

אז האמת היא שאני מאלה שויתרו על החפיפה רוב הזמן.
מרגע שקלטתי שהיא מתנגדת לזה כל פעם ושזה הפך לעניין של מאבק, החלטתי להפסיק לנסות לתקופה. להוציא את זה מהתקשורת בינינו בכלל.
אחרי תקופה ארוכה שלא חפפתי (שבועות), אבל כן הצלחתי להרטיב קלות את ראשה, בעדנות, איטיות וללא התנגדות (זה כשהיא כבר הסכימה לעשות אמבטיה ובכ מקרה לא מייד, הרפיתי מזה לכמה זמן גם כן), אחרי תקופה כזו ניסיתי שוב לחפוף תוך כדי משחק דימיון כלשהו.
למשל כיום, כשהיא עדיין לא רוצה לחפוף בתכיפות גדולה, פעם ב- אני מציעה לה להרים את הראש אחורה כמו שאני עושה אצל הספר (היא הייתה איתי פעם אחת אצל הספר ועקבה בעיניים כלות אחרי מה שעשו לי). ואז אנחנו משחקות כאילו אני ספרית שחופפת לה את הראש, ותוך כדי דיבורים שלי על זה, זה נגמר תוך שתי דקות שמחות ורגועות.

אני חושבת שמה שהכי שחרר את ההתנגדות ואפשר את שיתוף הפעולה שלה איתי בנושא היו שלושה דברים:

1. חפיפה בתכיפות נמוכה שהתאימה לה.
2. בחפיפה עצמה להיות במוד של נון - אישיו. אם מנסים וזה לא מתאים, מרפים ומנסים שוב בפעם הבאה (כל זה לאחר תקופת צינון מהמאבקים).
3. להיות אדישה לנושא באופן כללי. כן תחפוף, לא תחפוף - Whatever. שזה בעצם יישום של הפטנט: כשמרפים לגמרי - הכל מסתדר.

מקווה שזה עוזר. @}

[סיגל_ב*]

אגב, תנסי להזכר מתי התחילה ההתנגדות ולמה. אצלי היא התחילה אחרי שהיו פעם פעמיים שנכנסו לה מים עם שמפו לעיניים וזה קצת צרב לה. היא היתה אז קטנה ולא ממש מתורגלת בלקחת את הראש אחורה. מאז - הזכרון נשאר אצלה.
אם זה משהו שקרה גם אצלך, מציעה שתהיה לך בשלוף וקרוב בזמן החפיפה מגבת יבשה שתוכל מיד למחות את עיניה במקרה שנכנסים לה מים לעיניים.

אה, עכשיו קראתי על הפטנט של בשמת. עוד יותר טוב.

[בשמת_א*]

הפטנטים שלנו לילד ששונא לחפוף, בגלל החרדות ממים/סבון בעיניים:

1. ב"טלפון" החדש שלנו (שנה ומשהו) יש אפשרות להחליש את הזרם שייצא כמו מהברז ולא ב"טוש". זה עדין יותר, לא מתיז, לא מפחיד אותו. קראתי לזה "קסם" בפעם הראשונה שהראיתי לו איך מחליפים ממתיז לזרם עדין, ומאז הוא צועק כל פעם שהוא שומע שעומדים לחפוף ראש: "בקסם! בקסם!"

אני מניחה שאפשר לקנות ראש כזה בכל חנות מתאימה.

1. אני מחזיקה מגבת קטנה מקופלת על כל איזור המצח והעיניים שלו. לפעמים הוא גם רוצה להחזיק אותה בעצמו. ככה, גם אם נוזלים מים לכיוון הפנים, המגבת עוצרת אותם. אין "נזילות" מפחידות.

1. אני עושה מאמץ גדול לחפוף במהירות הגדולה ביותר האפשרית.

1. מאוד עוזר לספר סיפור תוך כדי. רצוי סיפור שקשור במצב, אבל מצחיק. כמו שכאשר מצחצחים שיניים אז אנחנו משחקים כאילו המברשת היא חרב אור שנלחמת עכשיו בקריוס ובקטוס, שמנסים לברוח אבל אנחנו תופסים אותם בעוז. כל ילד והסיפורים שלו (לגדולה מספרים סיפורים על נסיכות בעלות שיער ארוך, כשצריך לסרק את שערה הארוך...).

1. מייד אחרי החפיפה עוטפת במגבת הגדולה והיבשה, שיהיה מהר מהר נעים, יבש ועטוף. ומחבקת כמובן.

[רוני_בלוני*]

ולמה לא לחפוף את הראש לחוד?
מעמידים את הילדה עם הפנים לאמבטיה, מבקשים ממנה להתכופף עם הראש כלפי מטה (כשהשיער בתוך האמבטיה)ומרטיבים את השיער וחופפים מהר. וזהו.

[רוני_בלוני*]

יש גם מן כובע כזה חישוק עם חור באמצע שניתן לרכוש בסופר פארם, שמים על הראש ואפשר לחפוף. צריך לבדוק את הקוטר לפני שרוכשים שהוא אכן מתאים לילדים קטנים.

[נעמה_אמא*]

אני אנסה את פטנט המגבת. לא בטוחה שהיא בכלל תהיה מוכנה לנסות (אין סיכוי לגבי הכובע)
אנחנו במצב בו רק אומרים שעומדים לחפוף או מרימים את הכוס שמשמשת לשטיפת השיער והיא מתחילה למחות בקולי קולות.
האמת שמה שנראה לי שהכי היה עוזר זה אם הייתי יכולה לחפוף יחד איתה אבל אין לנו אמבטיה (אני רוחצת אותה בגיגית).
עוד רעיון שקיבלתי כאן זה לנסות לסרק עם מברשת רטובה, אולי זה יהיה מספיק. אחזור לדווח.

[רחל*]

אנכנו לא אוהבים רעלים אז אנכנו מכינים מי רוזמרין עם חומץ תפוחים ושמים על הראש הראשים שלנו נקיים ומריח טוב ולא צורב בעיניים לא שותפים אותו מהראש

[תבשיל_קדרה*]

היה לנו אירוע משמעותי בו נדרשנו לייצוגיות מסוימת.
את הילדה שבגיל שלא-חופף-לא-מסתרק, סיפרתי ("עוד! עוד! אמא, תגזרי עוד, עוד! עד שלא ישאר מה לגזור").

[מיצי_החתולה*]

אני, כמו אורלי, ויתרתי על החפיפות לשני ילדיי, פרט לאירועים קיצוניים של לכלוך קשה, ואני מוצאת שרוב הזמן מים זה ממש מספיק. הם קופצים ומתיזים במים ולרוב מרטיבים את הראש. בתקופה שלא הרטיבו את הראש, הצעתי להרטיב להם באמצעות כוס מים - קל יותר לשלוט ואין סבון שנכנס לעיניים.
הם אוהבים מאוד קצף באמבטיה, ואם נראה לי שצריך לחפוף אני מציעה להם לשים קצף על הראש כמשחק (אפשר להסתכל במראה אחר כך), ואז "לשחות" באמבטיה כדי לזמן הסירו. לפעמים זה עובד.
אמי מוצאת את העובדה שהם לא חופפים מזעזעת, למרות שה

[מיצי_החתולה*]

למרות שהשיער נראה נקי, רך ומבריק. היא תמיד מנסה לשכנע אותם לחפוף בשלל מניפולציות (שלא עובדות בד"כ).

[מי_מה*]

את הטיפ הזה כתבתי בבלוג של קרוטונית מהמרק הגדול , אבל מכיון שעלתה שם בקשה להפיץ אז אני מספרת גם כאן. אצלנו חופפים ראש עם משקפת שחיה. מנטרל לחלוטין את הפחד מהמיים והסבון ובא לציון גואל.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מעדכנת שאצלנו נפתרה לאחרונה הבעיה ההיסטורית - הילד אפילו ביקש מיוזמתו לחפוף שוב למחרת!
הטריק - אימצנו את הפוזה של הספר השכונתי (הוא בא אתי וראה איך חופפים לי, ונדלק). אני יושבת על שרפרף נמוך ליד האמבט, הילד על ברכיי, מכופף ראש אחורה כך שצווארו יישען על דופן האמבט. שמים מתחת הצוואר, לתמיכה, כרית קטנה עם מילוי סינתטי (שתתייבש אח"כ צ'יק צ'אק). אני מכוונת את ה"טלפון" וחופפת לו כשהראש לאחור.

[אמא_של_דרורי_ויהל*]

אני התחלתי להיות ספרית ופתחתי מספרה ביתית כמובן שיש כיור חפיפה..לאט לאט דרור היה בא מידי פעם אליי לראות איך אני עובדת או שהיו באים חברים שלו עם האמהות שבאות להסתפר והיה שואל אם זה נעים להם החפיפה שאמרו שכן הוא החליט שהוא מתרחץ כל יום אבל רוצה שאני יחפוף לו בכיור של הגדולים אז כל יום אני שמה לו מגבות על הכיסא
(הוא קטני אז צריך להגביה אותו) הוא יושב אם ראש לאחור אני שמה לו מגבת וככה אני או בעלי חופפים לו את הראש עושים הכל שיהיה מבסוט