נתקעתי פה בקיר. הרבה זמן לא נתקעתי בקיר. החיים היו לאחרונה, בכמה שנים האחרונות... חלקים יותר. זה טוב, אני חושבת.
הכרתי את בנז והקדשתי את עצמי, על סערותיי ועברי המסובך, לו, לנו. ואחר כך התחלתי לעבוד והקדשתי את עצמי, על חיוניותי וחוסר הבטחון שלי, לעבודה, לה. והצלחתי.
רוצות לדעת משהו? זה קצת סוד, שלא יפתח לי הפה של השטן והעין שלו שלא תבחין, בדרך כלל אני מצליחה.
החיים שלי : משברים וטיפוס. משברים גדולים, עמוקים, אבל גם הטיפוס הירואי ואני מצליחה, בדרך כלל אני מצליחה. וגם יש לי מזל, גם זה סוד. יש לי מזל, זה ידוע.
אבל פה נתקלתי בקיר ואני מרגישה ש
זה פשוט גדול עליי. לא יודעת לאן ללכת, מה לעשות, אין לי תכנית פעולה. אז אני הולכת לבנז, אולי לו יש תכנית פעולה? ובכן, יש לו הרבה תכניות פעולה
איך לשפר את מה שזה לא יהיה שהוא עובד עליו עכשיו בממלכת ההייטק בה הצל לא נרדם. או שהוא מסכים עם התכנית שלי, או שהוא סומך לחלוטין על התכנית של המדקר, או שהוא ממציא באותו רגע תכנית, זה גם יכול להיות.
בכלל, איפה אני ואיפה הוא? בעצם? למה הכול מרגיש כל כך מסיס? אנחנו בקטע בכלל? מי אנחנו? אנחנו באמת מתכננים להביא ילד לעולם? אנחנו?
איפה הוא? עכשיו הוא בעפולה. קודם הוא היה בקוריאה. קודם הוא עבד אלף שעות. ויש לו נטייה לברוח ויש לו נטייה להקדיש את עצמו לפרוייקטים ענקיים וכן, יש לו נטייה לא להיות.
ואיפה אני? חלשה. עייפה. יש לי נטייה לעייף את עצמי. יש לי נטייה להתעסק יותר מדי בפצעים וכעסים. יש לי נטייה למלנכוליה והרהרת.
כלומר, אנחנו לא נראים לי כזה חומר משובח להורות, אם אתן שואלות אותי, בעיקר אני, שאני כזאת עייפה כל הזמן והמחזור הזה כואב! כואב!!!
טוב, החודש זה קורה. אני חוזרת למעקב זקיקים ואני עושה כל מה שצריך!
לא - החודש זה קורה! אני מודדת חום כל בוקר ועושה טבלת מעקב.
החודש
זה קורה - אני אוכלת כמו שצריך!
החודש זה קורה - מזדיינים כמו שפנים,
נשואה ותיקה תראה כמו נזירה על ידי.
החודש משהו קורה, אינעאל העולם.