יאללה בוא

גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

לא באמת ידעתי שאני נכנסת להריון, לא הרגשתי את זה ופחדתי פחד מוות לעשות בדיקה, ממש היו לי כאלה סיוטים במשך הלילה
כנ"ל! לא ישנתי כמעט באותו לילה ובסוף עשיתי את הבדיקה בחמש בבוקר ועפתי לירח בערך כשראיתי את הפס (היה פס חזק יחסית, לפני כן היו לי כמה פעמים פסים חלשלושים כל כך שהתבררו כהריונות כימיים שהסתיימו כמעט מיד אחר כך) מיד הלכתי לסופר פארם קניתי עוד כמה בדיקות ומיד עשיתי עוד אחת. אחר כך עשיתי כל בוקר במשך שלושה ימים וראיתי איך הפס מתחזק (כל זה היה עוד לפני האיחור במחזור בכלל) ורק אז הלכתי לבדוק בטא (לא יכולתי לפני כן היה סופ"ש וכאלה ורציתי בכ"ז שהיא טיפה תעלה).
כל יום צילמתי את הפסים האלה מכל הזוויות, יש לי ממש בוק של בדיקות הריון חיוביות... הו כמה כיף לשתף בפסיכיות הזו ולדעת שמבינים אותי בדיוק :-) (בעלי בזמן הזה בהחלט חשב שירדתי מהפסים, איך אני מתעסקת כל כך הרבה עם השתן של עצמי :-) )

מחזקת אותך בהחלטה לא ללכת לבדוק הכפלה, אין צורך בזה! זה היה פשוט סיוט ביומיים האלה בין שתי הבדיקות, פלוס התקף לב שעשתה לי האחות כשאמרה לי את התוצאה של ההכפלה, היא הסתכלה על ערך של משהו אחר שבדקו לי (פרוגסטרון) ואז אומרת לי בפנים עצובות, מצטערת הבטא ירדה... ואני, רק בגלל שאני כבר קצת מבינה בזה, וראיתי את המסך עליו היא הסתכלה הפניתי אותה (בדמעות!) לערך השני ושאלתי אותה מה זה? ואז היא כזה... 'אה סליחה סליחה צודקת לא הסתכלתי טוב, כן יש הכפלה יפה בלה בלה בלה'. בחצי דקה הזו ממש חרב עלי עולמי, אין תיאור אחר למה שהרגשתי. ממש טראומתי ואת כל זה יכולתי למנוע אם לא הייתי בכלל עושה את זה מלכתחילה.

אני קצת פסיכית מאז שגילינו. מתה מפחד לחלוטין, אוכלת סרטים מפה עד להודעה חדשה. שלא יצליח, שלא יתפתח.
אין לי איך לעודד כי אני הייתי בדיוק ככה (בטח יותר, כי נשמע לי שאת טיפוס יותר בריא נפשית ממני בבסיס)
אבל רק אומרת לך את הדבר היחיד שאותי חיזק (מכל שלל הדברים שאנשים ניסו להגיד לי כדי לעודד ולחזק אותי) בגלל שאני יודעת שהסיכויים שהריון לא יתפתח טוב בשלבים הראשונים הם לא נמוכים בכלל, לא עודד אותי בכלל לשמוע כל מיני הכל בסדר וכאלה, הדבר היחיד שהרגיע אותי זו המחשבה שהנה זה הצליח, ואם זה הצליח פעם אחת זה יצליח גם עוד פעם, אם חס וחלילה חס וחלילה זה לא יצליח הפעם. זה מאד חיזק אותי, כי זה נתן לי להרגיש שאני יכולה (שוב, לאט, לאט, עד עכשיו אני עוד בתהליך הזה) לחזור לסמוך על הגוף שלי שהוא יודע לעשות את זה ושגם אם זה יקרה הפעם, זה רק עניין של זמן עד שזה כן יקרה (אגב, זו עדיין מחשבה שמאד מחזקת אותי גם ממרומי שבוע כמעט 15, כי החרדות לא נעלמו לגמרי).

אני מעריכה שאני בשבוע שישי
וואו! איזה כיף! זה כבר שבועיים לתוך ההריון, מצוין! אם גילית רק עכשיו זה נהדר, חסכת לך שבועיים של לחץ, אי שקט, אי וודאות וחרדות:-) (אני גיליתי לפני האיחור, הבטא היתה בשבוע 4)
גם אני כל הזמן בדקתי שהציצים עדיין כואבים ואח"כ הגיעו בחילות כל כך מאסיביות שלא היה עוד צורך לבדוק כלום ובאמת הבחילות הרגיעו אותי קצת (למרות שאומרים שזה לא סימן ודאי לכלום) כי זה נתן תוקף ומוחשיות לדבר הכל כך לא נתפס הזה.

עכשיו יותר טוב, נכון? החרדות שככו?
אין ספק שזה הולך ומשתפר, אבל לא יכולה להרגיע ולהגיד שאצלי זה עבר מהר. בדיקת הדופק הרגיעה אבל לא לגמרי, בזמן בין שבוע 8 לשקיפות בשבוע 13 הרגשתי שאני יורדת מהפסים. מקווה מאד בשבילך שההתייחסות שלך תהיה מאוזנת יותר כי זה היה ממש לא כיף. עכשיו כבר אחרי סקירת מערכות, ואחרי השליש הראשון, כן, אין ספק זה הרבה יותר טוב. אבל לדעתי סוג מסוים של אי שקט וחרדות ימשיך ללוות אותי עד הלידה וחברה שלי כבר התחילה לעשות לי שיחות על זה שזה לא בריא כי הרי זה לא נגמר בלידה, אלא שם רק מתחיל ושהיא לא רוצה לראות אותי הופכת לאמא חרדתית וכד'. אמרתי לה שזה כל ההתנקזות של שנים של ציפייה וכמיהה ושאין לי שום כוונה לא לתת לזה מקום, מי שלא עברה את זה כנראה לא תבין. מצד שני אני בהחלט עושה עבודה עצמית בלתי פוסקת כדי להרגיע את עצמי כי ברור שזו לא הדרך להעביר את החיים...

והיא אמרה שאיך שלא נסתכל על זה יש פה אלמנט של קסם. וזה מה זה נכון. בסוף זה בא ובהפתעה כמעט מוחלטת ופתאום בכלל לא משנה כל הזמן שלפני, ממש לא רלוונטי.
לגמרי. הדבר היחיד שבעלי ואני הצלחנו להגיד זה לזה בהקשר של ההריון בשבועות הראשונים היה כמה זה בלתי נתפס, לא הגיוני, נס, קסם וכו' וכו'. זה שזה פתאום קרה אחרי כל כך הרבה פעמים שזה לא קרה קודם, ואחרי כל הציפיה הזו, ואיך ברגע אחד החיים משתנים מקצה לקצה, מתהפכים בעצם. אין, זו פשוט הרגשה כל כך מפעימה שאין לתאר במילים בכלל...

מיכל (סליחה על המגילה, אני כל כך שמחה בשבילך שפשוט נשפכות לי המילים)
מחזיקה לך אצבעות עד השמים שהכל ימשיך כל כך טוב ומשמח, את חייבת להמשיך לעדכן :-)
מלא חיבוקים.
מיני*
הודעות: 54
הצטרפות: 22 ספטמבר 2003, 21:48

יאללה בוא

שליחה על ידי מיני* »

ואני בכיתי מהתרגשות.
איזה כיף לקרוא, עשית לי את הסופ"ש :)
נטע_ק*
הודעות: 453
הצטרפות: 17 אוקטובר 2009, 19:45
דף אישי: הדף האישי של נטע_ק*

יאללה בוא

שליחה על ידי נטע_ק* »

@}
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

איזה יופי, איזה כיף שנכנסתי לבאופן, איזה כיף שסיפרת! תמשיכי לעדכן אותנו, רצוי בכל פיפס D-:
אם_ילדה*
הודעות: 152
הצטרפות: 15 יולי 2013, 07:30

יאללה בוא

שליחה על ידי אם_ילדה* »

.(יוצאת מארון הקוראות כאן לרגל המאורע)
{@.
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

יאללה בוא

שליחה על ידי חני_בונה* »

מזל טוב
(ועוד טפו טפו טפו לסיום.)
רותם_סנדק*
הודעות: 230
הצטרפות: 27 יולי 2010, 15:17
דף אישי: הדף האישי של רותם_סנדק*

יאללה בוא

שליחה על ידי רותם_סנדק* »

מזל טוב!!
עוברת_אורח*
הודעות: 1746
הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*

יאללה בוא

שליחה על ידי עוברת_אורח* »

ראיתי שיש 31 שינויים בדף הזה ואמרתי לעצמי: ״המממ... אולי זה סימן למשהו? אבל אולי זה לא, והם סם מקשקשים על משהו? צריך להגיד להם לא לכתוב סתם בדף הזה, הרי כולם יושבים ומחכים שהוא יקפוץ, ושזה יהיה כי מיכל עדכנה שכן...״ ואז נפתח הדף וראיתי, אז
יששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ושיהיה בשעה טובה.
קרן_שמש_מאוחרת*
הודעות: 669
הצטרפות: 14 מרץ 2007, 22:57
דף אישי: הדף האישי של קרן_שמש_מאוחרת*

יאללה בוא

שליחה על ידי קרן_שמש_מאוחרת* »

כמה פעמים נכנסתי לדף הזה בתקווה אמיתית שהנה.. הנה.. הוא/היא בא/ה!!!!!
כמה שאני שמחה בשבילך!
חיבוק עצום. גם לי עשית את הסופ"ש (הזוי אמנם כי אנחנו לא מכירות, אבל אמת צרופה)
המון אושר והצלחה.
בשעה טובה.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

תודה רבה לכן יקרות!
אני חייבת להודות שהפכתי לקלישאת הריון הורמונלית ויש לי מצב רוח פשוט מחורבן ממש. אני עצבנית, נדמה לי שכולם נגדי ולא ברור לי בכלל אם ישארו לי חברים עד סוף ההריון הזה, אני כל כך מעצבנת, תובענית ומגעילולה. גם בא לי רק שקט ולהיות לבד עם הרחמים העצמיים הבלתי מוצדקים שלי כי סוף סוף סוף סוף אני בהריון! אז למה אני כזאת קרציה ולא מסוגלת ממש לשמוח?
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

יאללה בוא

שליחה על ידי חני_בונה* »

אני עצבנית, נדמה לי שכולם נגדי ולא ברור לי בכלל אם ישארו לי חברים עד סוף ההריון הזה
מותר לך. אנחנו כאן בשבילך בכל מצב
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

אז למה אני כזאת קרציה ולא מסוגלת ממש לשמוח?
לדעתי את כן ממש שמחה, את פשוט מתמודדת במקביל עם עוד ארבע מאות רגשות, מחשבות ושינויים תוך כדי מערבולת הורמונלית, אז מה לעשות, זו התוצאה... (גם אני בשבועות האלה הרגשתי שאני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד, כמעט ולא עם האיש אפילו, בעיקר שכבתי על הספה ובהיתי או קראתי, קראתי המון בשבועות האלה, כדי לברוח... והרגשתי המון אשמה שאני לא קופצת משמחה כל רגע נתון אלא ממש מרגישה שקשה לי ורע לי, איך אני מעזה? אחרי שכל כך חיכיתי לזה...).
כולם אומרים ויגידו לך שבשליש השני זה משתפר, אני חשבתי שבטח אני אהיה מה-2% שאצלן זה לא משתפר, אבל וואלה הגעתי לשליש השני וזה השתפר....
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

יאללה בוא

שליחה על ידי אחת* »

שיהיה לך שבוע טוב,
אחת שעוקבת באהדה {@
נעמה*
הודעות: 589
הצטרפות: 29 ינואר 2002, 22:03

יאללה בוא

שליחה על ידי נעמה* »

יואו! איזה יופי ואיזה כיף! ולגמרי לבד - כמה עוד יותר מגניב. כל הכבוד לרופאה וכל הכבוד לך.
זה נורמלי לגמרי להרגיש מצוברחת ועצבנית וכו' ועכשיו גם יש לך הזכות להאשים בהכל את ההורמונים. זה משתפר לקראת השליש השני.
חיבוק גדול גדול.
מצ'רה*
הודעות: 1583
הצטרפות: 10 נובמבר 2009, 14:20

יאללה בוא

שליחה על ידי מצ'רה* »

ואוו! מתרגשת איתך
לא ברור לי בכלל אם ישארו לי חברים עד סוף ההריון הזה,
בשביל זה יש אותנו (לקשקש איתנו)
קול_פעמונים*
הודעות: 417
הצטרפות: 12 אוגוסט 2013, 10:13
דף אישי: הדף האישי של קול_פעמונים*

יאללה בוא

שליחה על ידי קול_פעמונים* »

ברוך ה'!
רק עכשיו ראיתי
אני כל כך שמחה בשבילך!!!
שיעבור בקלילות וידיים מלאות!
ביאנקה*
הודעות: 15
הצטרפות: 28 יוני 2008, 12:16

יאללה בוא

שליחה על ידי ביאנקה* »

מאוד מרגש!!! בטח מעט משונה לך כמה נשים זרות או חצי מוכרות מתעניינות בעובדה שהרית :)
אבל עד עכשיו רק קראתי פה, גם אני מתכננת הריון בקרוב ומתקרבת לגיל 30 וחוששת לעבור את מה שעברת, ולכן מאוד מרגש באמת לקרוא שהוא או היא באמת באים!!
עכשיו מחכה לקרוא את תיאורי ההריון שלך ,על כל מצבי הרוח,הקשיים והשמחה, כתובים בכתתיבה הצינית, המעניינת והיפה שלך...
ציפורי*
הודעות: 390
הצטרפות: 19 אוקטובר 2004, 22:25

יאללה בוא

שליחה על ידי ציפורי* »

כמה שאני שמחה בשבילך!
גם אני עוקבת מהיציע אחרי הדף, וגם אני כל כך קיוויתי כשראיתי את כל התגובות שאכן..
את מקסימה וכל מה שאת מרגישה זה מצוין @}
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

השבח לאל, לאלה לאלות ולאלים לאדמה לשמיים ואם פספסתי מישהו אתו הסליחה. טפו טפו חמסה חמסה מלח מים.
ייישששש!!!!!
אילת מ
עולם_חדש_מופלא*
הודעות: 833
הצטרפות: 18 יולי 2010, 13:26
דף אישי: הדף האישי של עולם_חדש_מופלא*

יאללה בוא

שליחה על ידי עולם_חדש_מופלא* »

יש! שמחתי לקרוא! {@
לא הייתי בבאופן מלא זמן, וכשנכנסתי עכשיו ישר באתי לבדוק מה קורה בדף שלך.

מאחלת שיהיה עגול, ארוך ומשעמם, ושיהיה לך קרייבניג רק לאוכל מזין ומשמח.
:-)
אפרת*
הודעות: 637
הצטרפות: 08 יולי 2003, 12:18

יאללה בוא

שליחה על ידי אפרת* »

מיכל,
גיליתי את הדף הזה לפני כמה ימים, ומאז אני לא מתפקדת בבית - כל דקה שיש לי אני קוראת,
בוכה,
מתרגשת,
מתעניינת,
חושבת,
תוהה,
שוב בוכה,
מודה,
מודה,
ומודה (לאלהים על 3 בנות שבאו כל כך מהר, אחרי המווווווווון שנות רווקות).
ולא היה לי האומץ לגלול את הדף ולראות "מה קרה בסוף".
והנה, הגעתי לסוף הדף, ואני בוכה ושמחה, כ"כ שמחה בשבילך.
שיהיה בטוב! בהרבה טוב! ורק בטוב!
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני רוצה להגיד לכן שזה פשוט כיף לא נורמלי לקרוא את זה! בחיי שחשבתי שקוראות את הדף בערך חמש מגיבות נאמנות ואני כמובן, שהרי אני נרקיס מלך הביצה.
אז תודה לכולכן. על זה שקראתן כל הזמן הזה ועל זה שיצאתן מהארון לרגל המאורע (הבאמת גדול) ועל כל המילים המחממות לב שלכן. אני נורא שמחה ונורא מתרגשת ומדי פעם אני קוראת אחורה כדי להקיף את עצמי בכל האנרגיה האוהבת הזו.

בינתיים הכל בסדר (טפו X שלוש). אני מרגישה בסדר. היום עשיתי בטא ויצאה לי בטא כה יפה וגבוהה וחמדמדה שכמעט סגדתי לה. עוד מעט אני אעשה אולטסאונד ואני אשוב לספר.
יש תחושה שבאמת הדף הזה יהיה נורא משעמם. ( הלוואי הלוואי הלוואי ) מצד שני לנשים... מממ... מורכבות (?) כמוני תמיד יש דרמות ומיני תהליכים שצריך לעבור.

ועכשיו שאלה, מכיוון שאין מצב שאקרא את הדף תזונה ללידת תינוק בריא כי יש לי ריכוז של דג זהב בימים אלה, יש משהו שאני ממש צריכה לדעת?
מנגו*
הודעות: 110
הצטרפות: 19 ינואר 2012, 20:00

יאללה בוא

שליחה על ידי מנגו* »

בינתיים הכל בסדר (טפו X שלוש). אני מרגישה בסדר. היום עשיתי בטא ויצאה לי בטא כה יפה וגבוהה וחמדמדה שכמעט סגדתי לה
אין, אין עלייך :-) ו
כמובן טפו בחזקת מאה.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

ויצאה לי בטא כה יפה וגבוהה וחמדמדה שכמעט סגדתי לה
יוהו!!!!

יש תחושה שבאמת הדף הזה יהיה נורא משעמם.
נראה לך? אין מצב...

מכיוון שאין מצב שאקרא את הדף תזונה ללידת תינוק בריא כי יש לי ריכוז של דג זהב בימים אלה, יש משהו שאני ממש צריכה לדעת?
קראתי את כולו, בגדול נראה לי שאת הכל את כבר יודעת ומה שלא עדיף שלא... (דף שיכול להכניס לסרטים, ממליצה לך לעזוב אותו כרגע, אני קראתי לפני ההריון ועדיין עולה במוחי לא מעט כשאני טוחנת ג'אנק...)
יוליקו*
הודעות: 349
הצטרפות: 01 מרץ 2008, 20:37

יאללה בוא

שליחה על ידי יוליקו* »

כל כך שמחה בשבילך ובשביל בן זוגך ובשביל הנשמה המדהימה שמסכימה לגדל אתכם כהורים.
בשעה טובה!!!!
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

החלטתי שדרושה איזו מידה של קוליות בעסק.
כלומר, אפשר להיות היסטרית. ההיסטריה מה זה מחכה לי בזרועות פתוחות. אפשר לחשוב שכל כאב בטן הוא הפלה, שזה שאין לי בחילות זה סימן רע, שהציצים כואבים פחות אז ההריון בטוח הסתיים והעובדה שחוץ מצינון עיקש אני מרגישה די סבבה זה סימן להריון מדומה מחוכם במיוחד שהצליח לרמות שש בדיקות שתן ביתיות ובדיקת דם אחת. אפשר.

לעומת זאת, שימו לב: אפשר לשתות תה ולנשום עמוק, לשים יד על המקום שבו אני חושבת שהרחם נמצא (איפה למען השם הרחם נמצא?) ולחשוב שהכל פשוט יהיה בסדר.
אמא שלי מספרת לי שהיא בכלל לא חשבה על האפשרות שמשהו לא יסתדר והיא לא היחידה. אבל יש לי הרגשה שאם נכנסות להריון בקלות אז רמת החרדה נמוכה יותר. גם ההתחככות במושגים רפואיים ובקריאה באינטרנט נמוכה יותר. לפי האינטרנט הנס הוא ללדת ילד בריא וזה די מוזר בהתחשב בזה שרוב ההריונות, בסופו של דבר, מסתיימים בדיוק בזה.

ולכן, אני, מיכל בז ההרה ללא תופעות לוואי מכריזה בזאת שאני בוחרת בין שתי אפשרויות ברורות שלפניי ואני בוחרת, מתוך ידיעה מלאה של זכויותיי ויכולתיי לא להיכנס להיסטריה.
אם יגיע הרגע להיסטריה אני מבטיחה להיות היסטרית כדבעי. עד אז נמאס לי מהשטויות האלה ואני הולכת לאכול עמבה.
קרן_שמש_מאוחרת*
הודעות: 669
הצטרפות: 14 מרץ 2007, 22:57
דף אישי: הדף האישי של קרן_שמש_מאוחרת*

יאללה בוא

שליחה על ידי קרן_שמש_מאוחרת* »

אני בעד הקוליות ובעד העמבה - לכי על זה :-)
כרגיל, הצחקת אותי.
אמא_נמרה*
הודעות: 1872
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 19:23

יאללה בוא

שליחה על ידי אמא_נמרה* »

נראה לי שאם את בקשר עם צלצול, את יכולה לחסוך מעצמך קריאה בדף על התזונה ללידת תינוק וכו'.

במיוחד אם את עלולה להילחץ מזה שלא עשית X כבר חצי שנה...או שאכלת Y יומיים לפני ההפריה.

בחיי, שהדף ההוא מלחיץ, ואני אפילו לא מתכננת הריון.
נעמה*
הודעות: 589
הצטרפות: 29 ינואר 2002, 22:03

יאללה בוא

שליחה על ידי נעמה* »

ההרה ללא תופעות לוואי
אל זאת נאמר "חכי חכי"...זה לא מתחיל מיד. אבל מניסיון, זה קורה. המיתוס על הבחילות שמתחילות מיד עם הגילוי הוא, ובכן, מיתוס.
הן מתחילות קצת יותר מאוחר (אם כי באמת לא לכולן יש). ועוד תופעות משונות אחרות. לא אגלה לך, כדי לא להרוס לך את חדוות הגילוי (-:
הכל טוב. אל תדאגי.
עדי_א*
הודעות: 654
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 23:06
דף אישי: הדף האישי של עדי_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי עדי_א* »

איפה למען השם הרחם נמצא?)
מתחת לפופיק
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

אני בוחרת בין שתי אפשרויות ברורות שלפניי ואני בוחרת, מתוך ידיעה מלאה של זכויותיי ויכולתיי לא להיכנס להיסטריה.
נהדר. אני אתך!
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

יאללה בוא

שליחה על ידי ציל_צול* »

את אגדה כבר בחייך :-)
בחיי שאת משו משו.

<עמבה? את בטוח בהריון, או קרובת משפחה של בשמת. אין אפשרות אחרת>
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

כשכתבת את פוסט ה״מבחינתם של הסובבים אותי..״, נזכרתי שפעם, הרבה לפני יאללה בוא, הבטחתי לך (אצל הדג חתולה) שאחרי שיהיו לך ילדים- גם את (כמו כולן כמעט) תהפכי ל״ושלנית שמאלתרת מתכונים״.

רציתי לכתוב לך את הזכרון, כמעין הבטחה שכל התקופה הזו עוד תראה לך רחוקה- רחוקה, כשנראה אותך מככבת בדפי הליבה של האתר :-).
לא כתבתי, כי נראה היה לי שזה קצת לקפוץ על היבלות.
בסוף מסתבר שהיית כבר בהריון אז...
(עדיין מתרגשת..)

אם החשק לעמבה ימשיך, לידיעתך יש חנות בגבעתיים שמוכרת עמבה ביתית. (באגדות מסופר שהאביר דואג למלא את החשקים המוזרים של אשתו ההרה, בכל שעות היממה ;-)).

הצהוב יצא עם טוויסט חמוד-
״בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה״.
איזה כיף שאת בהריון! (ממשיכה להתלהב).

<אמא של טוסיק דבש>
ענת_ג*
הודעות: 505
הצטרפות: 10 אוגוסט 2001, 16:57
דף אישי: הדף האישי של ענת_ג*

יאללה בוא

שליחה על ידי ענת_ג* »

פלונית אלמונית היקרה מעלי הציעה לי לבוא ומהר. .... אני רואה שמחלקים מגדנות ועמבה! |L| אוי איזו התרגשות. חופן סוכריות שקדים מצופים ריחניים על ראשך יא מתוקה אחת!
את יודעת שנכנסתי לבדוק מה איתך, ממש לא מזמן?! היה כאן יבש כמו הנגב אז לא השארתי שום שאלה מציקנית. איזה כיף! איזה כיף של חדשות נפלאות. וכמה אהבה יש פה בדף. ואת ראויה לכל טיפה ממנה. בעיקר אם את מגעילונת עצבנית. חיבוק חם. מאחלת לך בחילות זוועה. כדי שנוכל לתת לך טיפים ולהשתתף בבאסה בארבע מאות קולות.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

כמה דברים על צ'ופצ'יקון צ'ופצ'יקי הראשון לשמו (או לשמה):
  1. בצילום של האולטראסאונד הוא קצת נראה כמו ברווז. אנחנו מקווים שאין פה רמז לעתיד!
  2. הוא מאוד קטן. הרופאה חושבת שהוא בן חמישה וחצי שבועות, אולי שישה. לפי החישובים של אמא שלו (אני!) הוא אמור להיות בן שבעה שבועות. מוזר? מפחיד? הכול בסדר? הכול בסדר.
  3. הוא מאוד חזק! כי אפילו שהוא כה קטן יש לו דופק מאוד ברור: נקודה שחורה מפרפרת במרכז הכתם בלבן דמוי הברווז שנמצא בתוך כתם שחור עגול שנמצא בתוך כתם לבן גדול.
  4. ואמנם השם שלו בנאלי אבל מתאים לו בול, כי הוא כה קטון!
  5. ולמרות שהוא קטן ורק נקודה מבורווזת על מסך האולטרסאונד המחורבן של קופת חולים, הוא כבר אהוב מאוד.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

ולמרות שהוא קטן ורק נקודה מבורווזת על מסך האולטרסאונד המחורבן של קופת חולים, הוא כבר אהוב מאוד
מחמם את הלב בקור הזה {@{@{@
מנגו*
הודעות: 110
הצטרפות: 19 ינואר 2012, 20:00

יאללה בוא

שליחה על ידי מנגו* »

הוא מאוד חזק! כי אפילו שהוא כה קטן יש לו דופק מאוד ברור: נקודה שחורה מפרפרת במרכז הכתם בלבן דמוי הברווז שנמצא בתוך כתם שחור עגול שנמצא בתוך כתם לבן גדול.
מזכיר את אמא שלו...
מחמם את הלב בקור הזה
רקמה_ססגונית*
הודעות: 23
הצטרפות: 09 נובמבר 2013, 13:33

יאללה בוא

שליחה על ידי רקמה_ססגונית* »

איך שימחת! לא נכנסתי וכו...עד שנכנסתי להציץ.
מזל טוב שימשיך לפעם בך 40 שבועות נפלאים
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

הוא מאוד קטן. הרופאה חושבת שהוא בן חמישה וחצי שבועות, אולי שישה. לפי החישובים של אמא שלו (אני!) הוא אמור להיות בן שבעה שבועות.
באולטראסאונד הראשון של הגדולה עדיין לא הופיע דופק, על אף שלפי תאריך ו"א ההריון היה אמור להיות בן 8 שבועות. הבודק תיקן את גיל ההריון לשישה שבועות, ואחר כך ילדתי שלושה שבועות לפני התל"מ.

ואמנם השם שלו בנאלי אבל מתאים לו בול, כי הוא כה קטון!
היכוני לשנות את השם בקרוב מאוד מאוד!

ולמרות שהוא קטן ורק נקודה מבורווזת על מסך האולטרסאונד המחורבן של קופת חולים, הוא כבר אהוב מאוד.
איזה כיף! איזה כיף!

שבוע טוב!!!
SKY*
הודעות: 12
הצטרפות: 19 יוני 2012, 17:02

יאללה בוא

שליחה על ידי SKY* »

היי , מיכל.
אחרי שקראתי במהלך חודשיים את החיוניות שלי,
נחשפתי גם אליך. דחיתי את כניסיתי לבלוג שלך הרבה זמן,
אולם בסופ"ש הזה פשוט התמכרתי אליך,
את נשמעת מדהימה, ואני כ"כ שמחה בשבילך ובנ"ז,
המון המון מזל טווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווב !!!!
[ואני גם מאוד לצילצול על הבלוג המופלא שלה, שמעבר לכל הטוב
והתובנות שנתן לי , גם הביאני לפה !!!!]
ורציתי גם לתת לך ים של חיוביות והצלחה רבה !!!!!!!
הריון קל ונעים, בטוחה שתהיי אימא מופלאה בדיוק כמו שאת נקראת כבן אדם נפלא
מעל דפי האינטרנט , בקיצור , פשוט שמחה בשבילך!!!!!!!!!!!!!!!
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

תראו מה גילתי בדף החינויות שלי:
אני קוראת אותך תמיד, חושבת עליך המון וכשתהיי בהריון אני אקנה בקבוק יין ממש משובח וארים כוסית לכבוד הדרך היפה שלך והתוצאה הבלתי נמנעת שלה.
כך כתבה גוגוס למיכל ב-10.7.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני חושבת שאם הזמן היה עובר יותר לאט בימים אלה הוא היה מתחיל לזחול אחורה. איך זה יכול להיות שהימים עוברים כל כך לאט?
שבוע שמיני ושלושה ימים. הבחילות (שאכן הגיעו בסוף) מתחילות לשכוך. אני אוכלת לא בשביל שניים אלא בשביל ארבעה. קודם כל, שלא יחסר. זו אמונה פולנית ידועה ואני פולנית ידועה ונוטה לדבוק במסורת.
חוץ מזה בזמן שאני אוכלת אני לא חושבת וכשאני לא חושבת אני לא חרדה וככה כל החרדות נדחקות ללילה ומופיעות, כמו סרט עשוי היטב, בחלומותיי.

ואני מחכה. אנחנו מחכים. מחכים שתעבור התקופה המסוכנות הזאת, המפחידה. מחכים לראות שהכל בסדר. בנז יותר בטוח כמו תמיד ולחלוטין משום מה, אני פחות.
אז בנתיים, ממש בנוהל, כמו כל השנים האלה שחיכיתי כל חודש אני מודדת סימפטומים. מסתכלת המון על הציצים, אבל מי בכלל זוכר איך הם נראו פעם? מסתבר שאין לי דימוי מנטלי של הציצים שלי. והבחילות, אולי יש לי בחילות בגלל כל האוכל הזה? וזה שאני ישנה כל הזמן, תמיד ישנתי כל הזמן! זה אחד מכשרונותיי הידועים והמוערכים ביותר: לכבות את עצמי ברגע שהזמן מתאים. ואז אני אומרת לבנז, אולי אני בכלל לא בהריון? אבל אני כבר יודעת שאני בהריון, זאת סתם חפירה על אוטומט. והעובר הזה יכול לצאת רק בדרך אחת אבל חי אלוהים שאני לא רוצה לחשוב על זה.

שלשום חלמתי סיפור שסיפרה אחת הנשים בדף האלמותי רוצה וחייבת להיכנס להריון. בהתאמות אישיות, כמובן. חלמתי שאני באיזה ארוע של משהו. של העבודה אולי, אבל בכל מקרה אנחנו כולנו ישנים בשק"שים במין אולם גדול כזה, כמו אולם ספורט כולל החלונות הצרים האלה שלמעלה שמכניסים אור ירח חיוור. ואני מתחילה לדמם. נורא נורא לדמם, ממש נהרות של דם. מבהילים אותי לבית החולים ושם הרופא אומר שהכל בסדר, ההריון בסדר ואני יכולה לחזור לישון. בנזי לא איתי, כי זה אירוע של העבודה ולא ברור בכלל מי לוקח ומחזיר אותי מבית החולים, אבל אני ממשיכה לדמם למרות שאני יודעת שעכשיו הכל בסדר ואני חוזרת ממש לאותו שק השינה עם אותו אור ירח מועט שמאיר את האולם הישן.
בבוקר כשקמתי רצתי לשירותים. אני בת מזל, אפילו לא טיפת דם אחת. אני לא חושבת שיש לי אומץ לדמם בהריון אפילו אם זה שכיח ויכול לקרות.

ובנוגע לקריזים של הריון. בנתיים יש לי משיכה בלתי נשלטת רק לזה: http://www.youtube.com/watch?v=JFIgiv92MR0
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

איזה קטעים מיכל, קמתי הבוקר עם המחשבה שאני חייבת לשמוע מה שלומך, וממש מתוך מטרה להיכנס לבאופן ולכתוב לך בדף.
ובדיוק עידכנת!
נשמע שהכל תקין לגמרי, לפחות זו החוויה שאני עברתי ולי כולם אמרו שזה תקין לגמרי (כולל הזמן שלא זז, החרדות והטלטלות והספקות, וההתלבטויות אם אכן יש כאן תופעות הריוניות או שלהכל יש הסבר רציונלי אחר).

כיף לך שכל זה היה חלום ושזו לא מציאות. לי היתה רק אפיזודה גבולית של דימום (דווקא לא בשליש הראשון אלא בשבוע 16) כמה כתמים של דם חום, שהעבירו אותי כזו טלטלה נפשית (זה היה בדיוק בימים של הסערה, הייתי נצורה בבית, בסופ"ש, לעתים גם בלי חשמל, לא היה מה לעשות חוץ מלשכב בתוך השמיכות ולקוות ולהאמין שזה כלום, בסוף שלושה ימים אח"כ כשזה כבר עבר והלכנו לבדוק זכינו לראות את הפיצקוש בא"ס ולגלות שאכן הכל תקין)
אבל יכולה להגיד לך שעבורי זה היה עוד שיעור (מס' 4857 בערך מתחילת ההריון) בכמה שאין לנו בעצם שליטה על כלום ומה שצריך לקרות יקרה.
אני בטוחה שיהיו לך הכוחות לעבור את כל הדברים הלא צפויים שאולי עוד יגיעו, כי יש לך המון כוחות, זה ברור מכל מה שנכתב עד כה... כי מסתבר שהריון זו מן תקופה כזו, כל פעם קורה משהו לא צפוי וכל פעם מצליחים איכשהו להתמודד איתו וממשיכים הלאה.
זו לפחות אחת התובנות שלי ממרומי שבוע 18 הממש לא כל כך מתקדם...

איזה כיף שעדכנת!! תרגישי טוב!
ותמשיכי לישון הרבה, נראה לי הדרך האולטימטיבית לעבור את הימים האלה (אני מה זה לא הצלחתי, והעייפות רק הגבירה לי את החרדות, וככה הזמן זחל לו כשאני בעיקר משתדלת להיעלם בתוך עוד ועוד ספרים כדי לברוח מהמציאות)
אוהדת*
הודעות: 2
הצטרפות: 28 דצמבר 2013, 11:22

יאללה בוא

שליחה על ידי אוהדת* »

הי.. אני מהקוראות השקטות אך לא מהכותבות..
אך בדיוק הבוקר קראתי באתר של ידיעות כתבה על ארבעים עובדות מדהימות על הריון, או משהו כזה, וזה הזכיר לי, כי בין היתר היה כתוב שם על כך שנשים חושבות שצריך ״לאכול בשביל שניים״ אבל למעשה האישה זקוקה רק לכ300 קלוריות יותר , ועוד היה כתוב שחלק לא מבוטל מהעליה במשקל בהריון יכול לנבוע מהשמנת יתר. ואת כל זה אני כותבת כי אני יודעת כמה זה קל להעלות משקל בהריון וכמה זה קשה להוריד אחר כך, ובנוסף עודף משקל מעלה הסיכויים לסכרת בהריון ועוד סיכונים... אז אל תתני להריון להרדים אותך.. העבודה הפנימית נמשכת ומתגברת..
בבקשה קחי ברוח טובה, זה לא ממנהגי לכתוב אבל פשוט דמיינתי אותך מתבאסת נורא אחרי ההריון בגלל עודף משקל. (וכמו שאמרת אכילת יתר לא באמת פוטרת את החרדה.. )
וחוץ מזה תהני... מחזיקה לך אצבעות
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני באתי לכתוב ההיפך מהאוהדת (-:

תאכלי לגמרי בשביל 4. כל עוד את אוכלת אוכל (כלומר, לא עיתון, קלקר, סוכר, קמח לבן וזבלים עם חומרים משמרים וצבעים) - הכל טוב.
חשוב להעלות משקל בהריון.
חשוב לאכול מספיק ויטמינים ומינרלים בהריון ואת צריכה כמויות. סידן, מגנזיום, ברזל, אבץ ועוד. תבדקי את הדף תזונה ללידת תינוק בריא. בעצם תיכף אלך לבדוק איפה כתבתי את הדברים הכי חשובים שם.

סכרת הריון לא קשורה לעודף משקל - היא קשורה לאכילת סוכרים (סוכר מכל סוג, ממתיקים מלאכותיים מכל סוג, קמח לבן, אורז לבן).
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

מעתיקה לך ממקומות שונים בדף הנ"ל:
  • לקחת כמוסות של שמן דגים כל יום. כמוסה על כל 10 ק"ג משקל גוף. אשה שמשקלה 60 תקח 6 כמוסות ליום. רצוי לקחת אותן תוך כדי הארוחה או מייד בסיום הארוחה, רצוי עם ארוחה שהכילה שומנים (לשיפור הספיגה ולמניעת "גיהוקים של שמן דגים"), ורצוי לגמור את הכמוסות עד הצהריים (פחות טוב לקחת בערב).
  • לאכול הרבה גזר, בטטות וכבד - אורגניים, אחרת הרווח של ויטמין A יוצא בהפסד של קליטת כמות אדירה של רעלים. למשל, כל יום 2 בטטות, 2 גזרים וכבד בצורות שונות.
  • לקחת ויטמין E בכמוסות, כדאי לבדוק איזה כמויות לקח חתן פרס נובל פרופ' לינוס פאולינג. הוא מדבר על פי 300 ויטמין C מתקן ה-RDA, פי 80 ויטמין E ופי 50 ויטמין B. וכן על אבץ, מגנזיום ומינרלים חיוניים נוספים.
  • קופסא של סרדינים במים או בשמן זית ליום (בשום אופן לא בשמן אחר, כי האחר הוא שמן מכונות, ויכול להיות שהכי בטוח במים).
  • ויטמין C בכמויות באמצעות אכילה של פירות וירקות טריים בשפע, רצוי אורגניים כדי לא לאכול גם כמויות של חומרי הדברה.
עוד:
_תפריט ב - ארוחה יומיומית שניתנה לילדים עם עששת חמורה ביותר במשך כמה חודשים, ששה ימים בשבוע, והפסיקה אצלם לחלוטין את העששת עם שיפורים מדהימים גם בתחומים נוספים; כמו כן ניתנה לכמה נשים לקראת הריון נוסף ובמהלכו, כך שהפעם נולד להן עובר בריא:
(סדר המנות חשוב)
  • בערך 115 מ"ל מיץ עגבניות או מיץ תפוזים (מובן שהכוונה למיץ טרי שנסחט על המקום מעגבניות או תפוזים אורגניים טריים, ואני מניחה שהוא מציע מיץ כי אחרת מדובר על - כמה תפוזים או עגבניות שלמים? בכוס רגילה יש - בערך 220 מ"ל, אז זה בסך הכל כחצי כוס!). ורד לב! אנא הצילי! (הערה שלי: יש פה בעיה עם שני המוצרים, בימינו. אלרגניים או סתם בעייתיים להרבה אנשים)
  • תערובת של חצי כפית חמאה וחצי כפית שמן דגים (לפי הפירוט שבתפריט א למעלה) בתחילת הארוחה (מודגש שבחילת הארוחה, כנראה משמעותי). חשוב לציין שהשילוב בין החמאה לשמן הדגים הוא שפועל. הסתפקות רק באחד המרכיבים לא תשפיע מספיק. אינני יודעת מה עושים במצב שלא קיימת החמאה מהסוג הזה בארץ, ואין שמן דגים כזה בארץ (רק כמוסות ולא של שמן כנ"ל).
  • כחצי ליטר קערת מרק, בוריאציות הבאות (כל יום מרק אחר, והיה עידוד לאכול מנה כפולה מהמרק):
  • נזיד בשר וירקות מאוד עשיר, שהוכן בעיקר ממרק מח עצם, עם חתיכות מעולות של בשר רך שקודם בושל בנפרד broiled כדי לשמור על המיצים שלו ואחר כך נחתך דק מאוד והוסף למרק העצמות, וכן ירקות שנחתכו דק (לא כתוב איזה) כולל שפע של גזר כתום עז.
  • או צ'אודר דגים (מרק דגים בוסטוני עשיר, ומדובר בתקופה שקדמה להרעלת הדגים המאסיבית בעולם. בארץ מגדלים רק אמנון הגליל אורגני).
  • או איברים פנימיים: מוח, לב, כליות, כבד וכדומה (מה עוד יש?). אלה איברים מורעלים בטירוף אצל חיות לא אורגניות, ובארץ קיים רק כבד עוף אורגני - וגם זה במשורה, רק בתקופות השחיטה פעמים אחדות בשנה, וקפוא ולא טרי.
  • פרי מבושל שהומתק מעט מאוד (לא ברור למה לא פרי טרי שלם, ולמה להמתיק בכלל. סתם הרגלים אמריקאיים של האדם הלבן?)
  • לחמניות שנאפו מחיטה מלאה (אורגנית כמובן, אחרת זה רעיל במיוחד) שגרגריה נטחנו ממש לפני האפייה במטחנת קפה קטנה, מרוחות בחמאה כנ"ל. אין פירוט למרכיבים האחרים של הלחמניות.
  • שתי כוסות של חלב מלא טרי (לא מפוסטר, לא חשוב אם מפרה, כבשה או עז). כמובן, אין התייחסות לאוכלוסיות רגישות לחלב. אני מניחה שאפשר להחליף בשקט ביוגורט.
בין היתר, תזונה זו מכילה בערך 1.48 גרם סידן ו-1.28 גרם זרחן. רמות אלה בנו את העצם מחדש ועשו רה-מינרליזציה של השיניים עם החורים.
תפריט ג לאשה בהריון:
  • חלב מלא אורגני (חי וטרי)
  • ירקות ירוקים (עליים?)
  • מזונות ים (דגים ופירות ים, כאמור - כיום בעייתי מאוד)
  • איברים פנימיים (לנו מומלץ רק כבד עוף אורגני בגלל הרעל, אולי איברים פנימיים של חיות צייד, כולל ציפורים)
  • תערובת החמאה ושמן הדגים (פירוט בתפריט א לעיל)
תפריט זה הביא ללידת ילדה בריאה (לאחר הריון קודם ללא הקפדה על עקרונות התזונה הויטמינית עם ילדה שסבלה מכך) וללידה קצרה וטובה (לידה ראשונה ארוכה וקשה, ממצא שתואם את הקשר שנבדק במחקרי בעלי חיים על הקשר בין ויטמינים מספיקים ללידה טובה וקצרה)_

שימי לב שחלק מהמרכיבים שהוא מציין, אינם ניתנים להשגה יותר ברוב העולם עקב הרעלה וזיהום מאסיביים שהתרחשו מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 ועד ימינו )-:
צריך לחשוב על תחליפים הולמים.

_תמי גלילי מחדדת לגבי המלצות בתחילת הדף על צריכה יומית של טונה:
בבקשה בבקשה בבקשה:
לא לאכול טונה
לא לאכול טונה
לא לאכול טונה
לא לאכול טונה
אין דבר כזה "כמות בטוחה של כספית".
"פחות כספית" (בסרדינים לעומת טונה או דג חרב) עדיין לא אומר "מעט כספית". "מעט כספית" - אין דבר כזה (לא מוכר סף תחתון לרעילות הכספית. זה החומר השני ברעילותו על פני כדור הארץ, אחרי פלוטוניום).
אם זה שחה בים, יש בזה כספית.
אם יש בזה כספית, לא לאכול. להימנע בכלל. בפרט לנשים שבהריון, מיניקות, או מתכננות הריון_

תמי גלילי ואני ממליצות על "אומגה 3 גליל" כמקור בטוח לשמן דגים. אצלו יש גם הסבר לגבי הויטמין E, מאיזו כמות של שמן דגים רצוי להוסיף גם ויטמין E.

בקיצור, בהתחלת הדף יש המון מידע. בטח עד ה-10.3.04.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

נורא התבלבלתי בעניין הדגים. אז לאכול סרדינים, או לא? כי דווקא הם באים לי ממש טוב בימים אלה.
וגם נראה שבעצם כל מה שמומלץ כבר לא באמת מומלץ בגלל הרעלים של ימינו, אז מה עושים?

בכל מקרה בשמת, מאוד נהניתי מהאישור לאכול המון ואתמול ניצלתי אותו עד תום, כמובן. אחר כך הרגשתי כה כבדה שזה ממש הכניס אותי לדכאון.
אני לא בטוחה שאשה במשקל שלי אמורה להשמין ממש בהריון. אני דואגת לגב המסכן שלי שגם ככה כבר עכשיו מתמודד עם נשיאת ציצים שהפכו בן לילה מגדולים מאוד לעצומים בגודלם. (פחד אלוהים הדברים האלה! אבל נראים מאוד שימושיים במקרה של קרב בלתי מתוכנן או מחסור עולמי חמור בכריות.)

מוזרים החיים האלה. לפי התכנון שלי מגיל 20 הייתי אמורה להתחתן רזה ולהיכנס להריון רזה ובאופן עקרוני בשלב מסוים של חיי להפוך לרזה. זה לא קרה. ספק אם זה יקרה, אני חושבת שהגיע הזמן להתייחס באופן קצת יותר פילוסופי לעניין. יחד עם זאת אני לא מוכנה להתמודד עם עודף משקל רציני. כל אחד מהמפרקים שלי יזעק בכאב, אני מכירה אותם אלה, נמושות.

גוונים יקירתי בכל פעם שאת באה לספר איך מתקדם לך זה כל כך כיף לי! אנא המשיכי. תגידי, התחלת לחשוב על הלידה או שזה מוקדם מדי? עכשיו ראיתי שחברה שלי מפעם ילדה בבית כבר בלידה ראשונה. איזה אומץ לא נורמלי, אה? ממש לסמוך על הכל ועל הגוף בעיקר שילך חלק. זה מוקדם מדי ובאמת שכל דיבור בעניין צריך להקדים בטפו טפו טפו, יריקה מאחורי הכתף ופיזור מלח במעגלים אבל מכיוון שהלידה מפחידה אותי פחד מוות אני כבר חושבת על זה.
מיכל_נוספת*
הודעות: 2
הצטרפות: 11 דצמבר 2011, 17:38

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_נוספת* »

אבל מכיוון שהלידה מפחידה אותי פחד מוות אני כבר חושבת על זה.
מיכל וגוונים יקרות.
אני מאד ממליצה על היפנובירת׳ינג- תיכנסו לאתר של ״פשוט ללדת״. שרון, חברה שלי, ונכנסה לעניין, אחרי שחקרה את השיטה ונעזרה בה בלידה השלישית.
ממש להפעיל את הקסמים שיש לגוף להציע! לצערי לא אוכל להעיד ממקור ראשון אבל חברה אחרת עשתה את הקורס גם לקראת לידה שלישית והיתה לה חווית לידה מתקנת ומופלאה!

היום קצת חבל לי שלא ילדתי בבית. בזמנו חששתי, שישר אחרי לידה אצטרך להתעסק עם בריכה ושלוליות דם :-P וגם, שאם יקרה משהו, יובילו אותי לראווה באלונקה, בשביל שמוביל לכביש. היום השיקולים הללו נראים לי מופרכים בעליל.

בלי קשר, הלידה היתה החוויה הכי מופלאה, מרוממת ועוצמתית שעברתי. שתדעי שיש גם כאלה. :-)
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

ידי, התחלת לחשוב על הלידה או שזה מוקדם מדי?
מדי פעם עוברות לי מחשבות בראש, אבל בגדול אני עוד לא בזה.
אני מרגישה שיש עוד שלב (משמעותי) לפני כן שאני צריכה לעבור, שלב שאצלי נתפס כשלב הבדיקות.
יש סקירה מאוחרת (שאצלי נתפסת קצת כנקודת מעבר מהחצי הראשון והלא ממש נתפס של ההריון לחצי השני והיותר הריוני מוחשי, יש (אמורה להיות) כבר בטן, תנועות, נוכחות ממשית וחיה בתוכי) מחכה לזה, מרגישה שזה יהיה עוד שלב בהפנמה וקבלה שהכל תקין וזה כאן ונשאר כאן... אחרי הסקירה ובעקבות התוצאות שלה נצטרך להחליט אם הולכים על מי שפיר או לא.
חתיכת החלטה שאני מסתובבת סביבה כבר כמה שבועות טובים, אולי אני אנסה להעלות את זה כאן (כלומר בדף שלי) כי לא פשוט בכלל כל העניין הזה.
אני מרגישה שרק אחרי ההחלטה על מי השפיר (ואחרי הבדיקה עצמה אם נחליט שכן) אני אוכל להתפנות באמת לחשוב על ההמשך.
החלטתי שאת הספר לידה פעילה אתחיל לקרוא רק אז ואני מנסה גם לדחות כל מיני מחשבות על הלידה לאז וגם מחשבות על שמות וכו' (לא באמת מצליחה)
אבל, אם את רוצה לדבר על זה, אני יותר מאשמח.
בכלל אני משוטטת כאן באתר, קוראת דפים מלפני עשור כשרוב הכותבות כאן היו בהריון או בדיוק אחרי או שניה לפני והיה כאן כזה שיח פורה על כל נושאי ההריון, אשמח להחיות אותו קצת. כי אין מה להשוות שיחה 'באופנית' לדיונים בכל הפורומים ההריוניים למיניהם.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

והיה כאן כזה שיח פורה על כל נושאי ההריון, אשמח להחיות אותו קצת
יופי! אשמח שתחיי אותו.
לאחרונה אני כמעט לא כותבת מרוב שיש לי כל כך הרבה מה לכתוב, ואין לי זמן להתחיל, אבל עדיין קוראת.
ועדיין לא נפגשתי עם מיילדת הבית שקבעתי אִתה, כי בינתיים נראה שאני מתפקדת כזרוז לכל היולדות שלה... אולי ניפגש סוף סוף הערב.

<תפילה מהעבודה>
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

יאללה בוא

שליחה על ידי תמי* »

גם אני ילדתי לידת בית עם היפנובירט'ינג.
ממליצה בחום.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

אז לאכול סרדינים, או לא?
סרדינים כן.
טונה לא.

העיקרון: דגיגים קטנים כן. דגים גדולים לא. טורפים לא. (הטונה היא דג גדול, נסיכת הנילוס דג טורף, להתרחק מהם)

החלטתי שאת הספר לידה פעילה אתחיל לקרוא רק אז
אחד הספרים הטובים ביותר שיש, ושווה לקרוא אותו מתחילת ההריון כי יש שם טיפים מעולים להריון, חבל"ז במובן החדש {@
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

סרדינים כן.
נו, אולי אפתח כבר את קופסת הסרדינים, שקניתי בתחילת ההריון וחששתי שיגעיל אותי מדי לאכול ממנה.

_החלטתי שאת הספר לידה פעילה אתחיל לקרוא רק אז
אחד הספרים הטובים ביותר שיש_
רק בהריון הזה התגלגל לידיי, ואכן ממליצה בחום, אף שלא הצלחתי להתרכז בקריאת התרגילים להריון עצמו, והספר כבר שב למשכנו הקבוע (הספרייה העירונית).

היי, אני כבר בשבוע 26!
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

ועדיין לא נפגשתי עם מיילדת הבית שקבעתי אִתה, כי בינתיים נראה שאני מתפקדת כזרוז לכל היולדות שלה... אולי ניפגש סוף סוף הערב.
אוף!
המיילדת התקשרה עכשיו להגיד שגם הערב זה לא ייצא... דחייה רביעית...
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

אף שלא הצלחתי להתרכז בקריאת התרגילים להריון עצמו
פחות נעזרתי בתרגילים, יותר בהסברים ובאזהרות (למשל הקטע של שכיבה על הגב).
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

יאללה בוא

שליחה על ידי תמי* »

אני מצטרפת לבשמת בהמלצה להתחיל לקרוא משלב מוקדם של ההריון.
ולא בגלל התרגול והידע כשלעצמו.
אני חושבת שאצל רובנו היום הלידה כרוכה בהרבה מאוד משמעויות והקשרים שליליים ומחלישים. אחד הדברים החשובים שהבנתי זה שכדי ללדת טוב צריך להכניס את הלידה להקשר חיובי ומעצים, הקשר של בריאות ושל יכולת.
ספרים על לידה טבעית הם אחת הדרכים לכך.
מי שמאוד השפיעה עלי היתה אינה מיי גאסקין - קראתי בשקיקה את הסיפורים שהיא מביאה בספרים שלה של הנשים היולדות. נדמה לי שבעיקר - Spiritual Midwifery. קראתי אותם חודשים רבים לפני הלידה. אני חושבת שסיפורים כאלה של נשים - סיפורים חיוביים - גרמו לי להאמין שהגוף שלי יכול פשוט ללדת.
הם מאוד חיזקו אותי.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

יש! הידד! שכנעתן אותי ואני הולכת לקנות לי את לידה פעילה בהנחה שזה לא לפתוח פה לשטן, נכון? (נכון? נכון?)
מחר יש לי תור לרופאה שתלווה אותי בהריון (אולי) ואני מתרגשת ומלאת חרדות נורא. ברור לי שגם אז יפרשו לפניי כל אותן אלף בדיקות שאני צריכה לעשות. גוונים, אולי תפרטי את ההתלבטות שלך? וחוץ מזה חמי כל הזמן שולח לי ולגיסתי (שגם בהריון) הצעות לבדיקות דם מתקדמות יותר ומסוכנות פחות, זה יקר, אבל אולי זה שווה את זה?

אתמול היה לי משבר קטן כשישבתי לאכול עם שתי חברות והן דיברו על זה שהן הולכות לשתות אחר כך ולרקוד ולשתות בערב השנה החדשה ואני הרגשתי איך הפער בינינו הולך ומתרחב והולך ומתרחב עוד ועוד. זה סופו של תהליך כי בינינו כבר מזמן אני לא שותה ושנים שאני לא מעשנת אבל מה באמת יקרה עכשיו כשתהיה לי תינוקית קטה והן ימשיכו לצאת ולעשות חיים משוגעים ולנסוע לחו״ל וכל זה? אני נורא פוחדת מהבדידות של אחרי.

סליחה שאני חוזרת בלופ לנושא הלידה הטבעית, למה לא בעצם? אפילו אם זו לידה ראשונה. תודה לכולכן שפתחתן לי את העיניים לאפשרות הכפולה: לא ללכת כצאן לטבח ויכול להיות שזה יהיה כיף.

ועניין אחרון: שבוע תשיעי מתחיל עכשיו. מתי בדיוק הבחילות והעייפות עוברות?
עוד_אחת*
הודעות: 138
הצטרפות: 15 ינואר 2004, 22:45

יאללה בוא

שליחה על ידי עוד_אחת* »

מיכל- אני גם עברתי הריון במידות גדולות....

מה שהייתי משתדלת בעניין תזונה זה: להקפיד להכניס אוכל מזין.
מי שיש לה נטייה להשמנה, לפעמים סובלת מתת תזונה כי היא נוטה לאכול המון קלוריות ריקות
את יכולה לאכול הרבה אפילו המון ואוכל טעים לך ומנחם כשצריך אבל תשתדלי להקפיד שייכנס גם אוכל מזין כל יום.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

גוונים, אולי תפרטי את ההתלבטות שלך?
מתכננת בהמשך היום, הפוסט כבר נכתב לי בראש (מאתמול) אבל עכשיו אני בדיוק בעיצומה של מיני דרמה בנושא וצריכה עוד להבין מה אני רוצה מעצמי.

הצעות לבדיקות דם מתקדמות יותר ומסוכנות פחות, זה יקר, אבל אולי זה שווה את זה?
זה היה חלק ניכר מהשלב הראשון בהתלבטות שלי, לטעמי במקרים מסוימים לגמרי שווה את זה.
חקרתי די הרבה וצברתי לא מעט מידע על הנושא, אני אשמח לכתוב לך כל מה שאני יודעת, כשזה יהפוך להיות לך רלוונטי.

ברור לי שגם אז יפרשו לפניי כל אותן אלף בדיקות שאני צריכה לעשות
כן, מיכל, תחשבי על זה, תדברי על זה (כאן, או עם אנשים אחרים, אבל בכל אופן רק עם אנשים שאת מרגישה שמחזקים אותך ולא מבלבלים ומחלישים) זה חשוב, המערכת כ"כ מקובעת. אני כבר יודעת שעשיתי כמה טעויות בענין רצף הבדיקות הכביכול סטנדרטיות, חשוב (לדעתי) להבין טוב טוב מראש את המשמעות של כל אחת מהן.

אני נורא פוחדת מהבדידות של אחרי.
לא תהיי לבד, פתאום תגלי שרוב העולם הוא בעצם אימהות שחוששות מהבדידות של אחרי ומחפשות חברה :-)
ככה זה בסביבותיי בכל אופן...
אם בטעות אני אמצא את עצמי באזור המרכז שוב בשנה הבאה (יש סיכוי מסוים כזה...) אני אשמח לארגן אתך משהו...

שבוע תשיעי מתחיל עכשיו. מתי בדיוק הבחילות והעייפות עוברות?
אצלי השתפרו מאד בסביבות שבוע 10 אבל זה עדיין היה נוכח. משבוע 14 בערך, אולי לכיוון ה-15 הרגשה מופלאה של חזרה לעצמי, לכוחות, למרץ, להתעניינות בסביבה, ליכולת להכיל,. היו קטעים שבאמת חשבתי שזה נעלם ולא ישוב באופן הקודם, שזה פשוט שינוי כזה ואני צריכה להתרגל לאני החדשה. אבל, זה באמת חזר וגרם לי להקלה ושמחה, שאני בקטעים מסוימים מרגישה אפילו יותר טוב ממה שהרגשתי לפני ההריון.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

יאללה בוא

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

ועניין אחרון: שבוע תשיעי מתחיל עכשיו. מתי בדיוק הבחילות והעייפות עוברות?
הבחילות עוברות בערך בסוף השליש הראשון ולפעמים חוזרת לקראת סוף ההריון. הבכור שלי בן 3 וחצי והעייפות עוד לא עברה :-P
מישהי_לרגע*
הודעות: 18
הצטרפות: 31 דצמבר 2013, 20:16

יאללה בוא

שליחה על ידי מישהי_לרגע* »

מיכל,
חמי כל הזמן שולח לי ולגיסתי (שגם בהריון) הצעות לבדיקות דם מתקדמות יותר ומסוכנות פחות
הבדיקות דם היקרות רלוונטיות לך לזמן הקרוב, אז אספר לך מה עבר עלי בעניין זה:
אני נמנעתי ממי שפיר בשני ההריונות הראשונים, כי הבדיקות דם+סקירה היו מצויינות, כאילו אני צעירה ב 20 שנה. אז למה לעשות מי שפיר שמסכנים את העובר?
בהריון השלישי הבדיקות סקר היו זוועתיות. התלבטנו המון המון מה לעשות. השאלה הגדולה שעמדה על הפרק: איך הידיעה תשפיע על המשך ההריון - הרי מדובר בסופו של דבר "רק" בטסמונת דאון. (לגבי כל שאר הסיכונים/חששות/דאגות אין הבדל בין צעירה בת 20 לבין מישהי בת 40 או יותר, ולגביהם עד כמה שניתן לדעת - הכל היה בסדר).
ואז השאלה היא האם נעשה הפלה בגלל דאון או לא.
כי אם לא - אז למה לסכן את העובר.
ואם כן - אז חשוב לדעת.
מצד שני, גם אם רוצים את התינוק בכל מקרה - חשוב להתכונן מראש לקושי (עד כמה שזה אפשרי).
זו התלבטות פסיכית, ככה הרגשתי.
בסופו של דבר עשינו את הבדיקה. יצאה תקינה.
התינוק בן שנה, מקסים ונפלא כמו שתי אחיותיו הגדולות. טפו טפו טפו.

רק כשעשינו את בדיקת מי השפיר נודע לנו על הבדיקת דם שניתן לעשות בשלב מוקדם מאוד - שבוע 10. בזמנו זה היה עדיין רק בחו"ל. היום היא נעשית גם כאן.
זה שלב כ"כ מוקדם.
כשעוד לא מרגישים את התנועות,
אנשים אחרים עוד לא רואים את ההריון,
עוד לא מרגישים שסוחבים תינוק,
עוד לא סיפרנו ל(כמעט) אף אחד.
סתם מרגישים עייפות ושאר דברים מעצבנים - אבל לא באמת מרגישים תינוק.
זה משמעותי מאוד. כי אז אם מחליטים להיפרד - נפרדים מההתרגשות אבל לא מתינוק. בתחושה שלי.






אתמול היה לי משבר קטן
נכון. וזה נפלא! את גם תתרחקי מהן וגם (אם זה יהיה לך ולכן חשוב), תלמדי לשמור על חלק בתוכך שהוא לא רק אמא אלא גם משהו אחר שרלוונטי לחברות הזו. זה ידרוש ממך עבודה והתכווננות.

מתי בדיוק הבחילות והעייפות עוברות?
אל תשאלי אותנו, לכל אחת זה מתחיל או עובר בשלב שונה. אצלי העייפות המטורפת עברה בערך בשבוע 10 אם אני לא טועה. אבל זה כ"כ שונה מאחת לשניה, שזה לא יעזור לך לדעת על מישהי אחרת.

ודבר אחרון: בעניין הלידה: כן, כן, כן! עשי כל מאמץ ללמוד הרבה על כל האפשרויות שעומדות לפניך, (וחלקן דורשות לימוד והתארגנות משלב מוקדם מאוד) אין סיבה לעבור לידה טבעית רק בלידה השניה. בהצלחה רבה!
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

מישהי לרגע,
תיארת מצב מאד דומה לסיטואציה שבה אני נמצאת עכשיו! (רק בהריון ראשון ולא שלישי) בדיוק עכשיו פירטתי על זה בדף שלי גווני ם
אפשר לשאול איזה מהבדיקות יצאו זוועתיות? ובאיזה גיל היית? וגם איזה בדיקות יצאו מצוינות בהריונות הקודמים ובאיזה גיל היית אז (כשהחלטת לוותר על מי השפיר)?
אפשר ורצוי אולי לענות על זה בדף שלי, כדי לא להשתלט כאן למיכל בעניינים שלא קשורים אליה. ואם בא לך לפרט יותר על ההתלבטות לגבי מי השפיר, למה בסוף החלטתם ללכת על זה - אשמח.

רק לגבי מה שכתבת, העניין עם בדיקת הדם שאפשר לעשות בשבוע מוקדם זה מאד נכון אבל יש כאן איזה קטץ'.
כי דווקא בגלל שזה כל כך מוקדם ובעיקר בהריון ראשון, עדיין לא כל כך מבינים מה מו מי, זה לפני שקיפות, זה לפני שהעובר נהיה מוחשי ולפני שכל הצרות והבעיות שעלולות להיות לו נהיות מוחשיות.
אני בהחלט ידעתי על בדיקת הדם הזו ותכננתי לעשות אותה, אבל חיכיתי עד אחרי השקיפות, לא יכולתי בכלל לדמיין לעשות את זה כל כך מוקדם, רציתי קודם לראות ולהפנים שיש שם בכלל עובר חי ומתפתח (בשלב ההוא עדיין הייתי ממש צריכה לשכנע את עצמי שהכל תקין ומתפתח כמו שצריך). וזה עוד למרות שידעתי על זה ותכננתי לעשות את זה, וידעתי מראש שהגיל שלי (38) יצריך ככל הנראה אקסטרה בדיקות. אז למישהי צעירה יותר שלא מאד מודעת וחושבת על כל הדברים האלה (ובצדק! אין סיבה!) יכול להיות ששבוע 10 זה בכלל מוקדם מדי בשביל להתחיל להיכנס לכל הסחרור הזה של בדיקות, יכול להיות שאפשר לתת עוד כמה שבועות של תמימות ואופוריה לפני שנכנסים לכל זה (בעיקר בהריון ראשון).
כמובן שיש את כל הצד השני שאותו הצגת שגם איתו אני מאד מזדהה וגם הוא היה לי חזק בראש - בגלל זה אמרתי שזה קטץ'...
בכל אופן, כאמור, מיכל, אם זה מעניין אותך, תגידי, ואכתוב לך על זה קצת.
(אגב, רק שיהיה ברור, אפשר לעשות את בדיקת הדם הזו מוקדם. בשבוע 10, אבל לא חייבים, אפשר לעשות אותה עד שבוע 20 ומשהו ואפילו אחרי).
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

ששבוע 10 זה בכלל מוקדם מדי בשביל להתחיל להיכנס לכל הסחרור הזה של בדיקות
למה? מה שאפשר למנוע בסתם בדיקת דם בשבוע 10, עדיף להקדים ולהיפטר מזה.
למה לחכות ואז להתלבט ולהילחץ על בדיקות הרבה יותר בעייתיות?
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

מבחינה הגיונית ברור שזה עדיף,
אני תיארתי את ההרגשה שלי, זה משהו לגמרי לא רציונלי,
בדיעבד ברור לי שהייתי עושה את הבדיקה (אחרי השקיפות אבל עדיין בשלב מוקדם - שבוע 12 נניח).
בפועל, באותם שבועות פשוט לא הייתי במקום הזה, הייתי עוד צריכה להפנים את ההריון, עוד לא הייתי בטוחה איזה מהבדיקות אני הולכת לעשות בהמשך (נניח מי שפיר, שמבטלת את הצורך בבדיקת הדם הזו, אני התחלתי את ההריון מתוך מחשבה שבטוח אני הולכת לעשות מי שפיר, ורק תוך כדי הבנתי שאני לא רוצה והתחלתי לחפש אלטרנטיבות) מה גם שמדובר בהוצאה כספית די רצינית. בקיצור, העובדה היא שפשוט לא יכולתי להחליט על זה בשבוע 10.
בשבוע 15 לעומת זאת - הייתי כבר במקום אחר לגמרי.
מישהי_לרגע*
הודעות: 18
הצטרפות: 31 דצמבר 2013, 20:16

יאללה בוא

שליחה על ידי מישהי_לרגע* »

אבל כשיש כבר תחושה של תינוק בבטן זה כבר מאוד מאוד מאוחר כדי להחליט לעשות הפלה - אם רוצים. לעומת שבוע 10 שזה נראה לי פחות בלתי נסבל.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

האמת חברות שהדיון הזה מעורר בי חרדה גדולה. למה שמשהו יהיה לא בסדר בכלל? זאת הנחת העבודה הלא נכונה ונראה לי כאילו כל אלפי הבדיקות מניחות בדיוק את זה: משהו לא בסדר, חייבים לגלות אותו לפני שיהיה מאוחר מדי.

אני בת 33, בריאה, בלי בעיות גנטיות במשפחה (לפחות לא מהסוג שבעטיו אני אפיל), אז למה שאני אלך עכשיו ואוציא ים של כסף על בדיקת דם כשאפילו לא בטוח שאני אעשה בדיקת מי שפיר?
האמהות שלנו לא עשו את הבדיקות האלה והאמהות שלהן לא עשו את הבדיקות האלה וראו זה פלא, כולנו יצאנו סבבה. אז עכשיו, אחרי שנים של ציפייה, אני אמורה להכניס את עצמי לסחרחרה בנוגע לשאלה אם להפיל או לא להפיל ואם להפיל אז תחת אילו תנאים? אילו תנאים יהיו בלתי נסבלים לי ולילד שלי לחיות בהם? מאיפה לי לדעת?

חשבתי שדווקא בבאופן הגישה תהיה מיעוט בדיקות. אני מתחרפנת כשאני מקבלת כל הזמן כתבות על בדיקות דם, אני כל הזמן רוצה לצעוק: אבל למה בכלל בכלל שמשהו יהיה לא בסדר???

ואני רוצה לספר לכן משהו. אובדן השמיעה של בנז הוא גנטי. אמא שלו והאחים שלה כולם התחילו לאבד את השמיעה בין גיל 20 ל30, כך גם בנז ואחותו, כך גם סבא שלהם. אבל זה הולך ופוחת מדור לדור. (מכל בני הדודים, הם רק שניהם)
עכשיו, נניח שאפשר לאתר את הגן הזה ואני יודעת שהילד שלי יתחיל לאבד את השמיעה בגיל 25, מה אני עושה? אני מפילה? כי לאבד שמיעה זה חרא ממש גדול, תשאלו את בנז ומשפחתו. מצד שני אני לא חושבת שהוא היה רוצה לא לחיות. ולא לפגוש אותי, למשל. או לרקוד, שזאת אהבה עצומה שלו, או להקים משפחה שזה מרגש אותו עד דמעות, או לקרוא ספרים ולראות אמנות ולטייל בחוץ ולנשום אוויר של גשם ולשכב ולאהוב וללכת לים ואפילו לעשות כביסה.

אתן הייתן מפילות ילד שאתן יודעות שבגיל מסוים יתחיל להתחרש? או ילד חירש? או ילד עיוור? איפה בדיוק עובר הקו הזה? איפה הייתן מפילות?
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

יאללה בוא

שליחה על ידי אחת* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני וחברותי בבאופן לא ביצענו כל בדיקות בהריון ,מהסיבות שציינת ואחרות,
למשל שבדיקה גורמת לחרדה לאם ולעוברה .
אני מחזקת את ידייך לערוך אך ורק את הבדיקות שמתאימות לך, אם בכלל.
דרך אגב,רמת בדיקות,ניטור ומעקב כמו בארץ לא קיימות בשום מדינה מערבית אחרת ככל שידוע לי.
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

יאללה בוא

שליחה על ידי ציל_צול* »

עכשיו, אחרי שנים של ציפייה, אני אמורה להכניס את עצמי לסחרחרה בנוגע לשאלה אם להפיל או לא להפיל ואם להפיל אז תחת אילו תנאים?
מה פתאום? את לא אמורה כלום. את יכולה להיות בחרדה הזו בלי לעשות שום בדיקה ואת יכולה לעשות בדיקות בלי להיכנס לחרדה.
המצב הנפשי שלך ביחס לבדיקות נתון לבחירתך. זה לא בינארי, אפס או אחד.
ובעיקר - זו בחירה שלך, שצריכה להתכתב עם הדברים שחשובים לך, מדברים אליך, מעניינים אותך
מה שמישהי אחרת בחרה לעשות, מטעמיה שלה, שלא תמיד ידועים לך ובדרך כלל לא רלבנטיים עבורך - לא צריך להטריד אותך.
באינטרנט יש שפע של מידע שמסביר המון. את יכולה לבחור מה לקרוא, עם מי להתייעץ, מתי להפסיק לקרוא ומתי להפסיק להתייעץ, ובסוף לקחת נשימה עמוקה ופשוט ללכת עם הלב שלך, שתמיד יודע הכי טוב בכל מקרה.
מצ'רה*
הודעות: 1583
הצטרפות: 10 נובמבר 2009, 14:20

יאללה בוא

שליחה על ידי מצ'רה* »

ולא לפגוש אותי, למשל. או לרקוד, שזאת אהבה עצומה שלו, או להקים משפחה שזה מרגש אותו עד דמעות, או לקרוא ספרים ולראות אמנות ולטייל בחוץ ולנשום אוויר של גשם ולשכב ולאהוב וללכת לים ואפילו לעשות כביסה.
ריגשת אותי כל כך על הבוקר
אני יושבת פה בעבודה בעיניים דומעות
תודה
(וגם הזכרת לי מה אני אוהבת בבאופו)
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

מיכל, אין שום סיבה שתכנסי לחרדה ושתתחילי לחשוב עכשיו שמשהו לא בסדר ועל כל הבדיקות האלו. ממש לא!
זה בדיוק מה שניסיתי להגיד, שעם כל הכבוד לזה שאפשר לבדוק כבר משבוע 10 יש מצבים שזה פשוט לא רלוונטי.
את מוזמנת למחוק את הדיון הזה אם הוא מפריע לך.
ובאמת אין שום סיבה שתעשי מי שפיר או משהו מכל זה, בגלל זה לא התחלתי לפרט לך על זה, רק אמרתי שאם תרצי בעתיד - תשאלי.
אבל, רק תדעי, סביר מאד שהרופאה תסביר לך ותפנה אותך באופן אוטומטי (כי זה הסטנדרט) לכל מיני בדיקות וככל שיעבור הזמן יותר ויותר (היא לא דיברה איתך על הבדיקות הבאות?) ולכן אמרתי ואני אומרת שוב, כי זה כן נראה לי חשוב, שצריך לחשוב על זה מראש, כדי לא להשתכנע בטעות מהדברים שהרופאה (והמערכת באופן כללי) אומרת לך כשאת בכלל בראש אחר לגמרי.
תמי*
הודעות: 929
הצטרפות: 12 נובמבר 2001, 14:43

יאללה בוא

שליחה על ידי תמי* »

האמת חברות שהדיון הזה מעורר בי חרדה גדולה. למה שמשהו יהיה לא בסדר בכלל? זאת הנחת העבודה הלא נכונה ונראה לי כאילו כל אלפי הבדיקות מניחות בדיוק את זה: משהו לא בסדר, חייבים לגלות אותו לפני שיהיה מאוחר מדי
אני ממש מסכימה איתך.
ואני חושבת שמאוד קשה לא להיכנס לחרדה כשמתחילים את הבדיקות (כולל כל הסריקות והסקירות, לא רק בדיקות הדם). כל המערכת עובדת על החרדה הזו - חשוב להבין את זה מראש. ויש המון כסף שקשור לחרדות הללו (למשל בדיקת הדם שמחליפה את מי השפיר עולה הרבה), ויש הרבה אינטרסים שקשורים לחרדות שלנו.
לכן אני נמנעת מכל דיוני הבדיקות, ומלקרוא על הבדיקות ולהתעסק איתן.
מחליטה מראש מה אני עושה (בלי לחפור שעות על זה) ומה אני ממש לא מוכנה לעשות - וזהו. לא דנה על זה עם אף אחד.
עוסקת בלפתח את הפרספקטיבה האופטימית והמעצימה ביחס לגוף שלי וליכולת שלו לייצר תינוק אהוב.
מיכל, שיהיה הריון שמח.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

וראו זה פלא, כולנו יצאנו סבבה.
זה לא נכון.
פעם היו הרבה יותר מקרים שלא נגמרו בסבבה, גם הריונות שלא נגמרו טוב וגם ילדים שנולדו עם בעיות.
לי במעגל הקרוב יש כמה וכמה דוגמאות (ולא מדובר על משהו גנטי בכלל).
אבל זה עניין של גישה, ותפיסה והשקפת עולם. ואם אכן ברור לך שבכל מקרה את יולדת את התינוק את בעמדה הרבה יותר ברורה ולכן גם יותר קלה (לדעתי) - ובהחלט יכול להיות שתהיה לך הרבה פחות התמודדות עם כל עניין הבדיקות ואת יכולה מיד לזרוק מיד את כל הפרסומות לבדיקות הדם לפח.

שבתי שדווקא בבאופן הגישה תהיה מיעוט בדיקות.
אני חושבת שזה אכן כך, גישה של מיעוט בבדיקות ובעיקר גישה שבודקת וחוקרת כל כל דבר ורק אז מחליטה אם נחוץ, ולא הולכת על אוטומט רק כי ככה נהוג.
אני, למרות איך שמתנהל ההריון שלי עד כה (די סטנדרט סך הכל) מרגישה מאד באופנית בתפיסה שלי, כי אני מנסה לצמצם את כמות הבדיקות ולא להרחיב (מי שמע על לשקול לא לעשות מי שפיר בגיל 38? הנורמה בארץ הזו היא שבנות צעירות יותר הולכות ועושות את זה פרטי, כי אם אפשר לבדוק אז למה לא?) כי אני בודקת ושואלת את עצמי לגבי כל דבר האם אני באמת רוצה בו ובוחרת בו, כי אני מאמינה שהוא נכון לי.

אתן הייתן מפילות ילד שאתן יודעות שבגיל מסוים יתחיל להתחרש? או ילד חירש? או ילד עיוור? איפה בדיוק עובר הקו הזה? איפה הייתן מפילות?
אני לא חושבת שמישהי כאן דיברה על לקויות ברמה הזו.
איפה עובר הקו זו שאלה מצוינת ואצל כל אחד הקו הזה עובר במקום אחר, העניין הוא שכיום אפשר לדעת עוד בזמן ההיריון (לרוב) מה תהיה חומרת הבעיה ולכן, אם רוצים, אפשר לבדוק ולהתמודד עם השאלה, עוד בשלבים מוקדמים.
אבל, ממש אפשר לעזוב את הנושא הזה, מיכל, ממש לא בא לי לבאס אותך, זה דיון קשה וסבוך, צריך להיכנס אליו רק אם ממש רוצים, ואת לא בעניין כרגע, ובצדק, אז יאללה אפשר להכריז ברגע זה על הפסקת הדיון בנושא הבדיקות בדף הזה עד שמיכל תעלה אותו בעצמה (מי שרוצה לדבר על בדיקות שתבוא לדף שלי, אני אשמח :-) )
כאן מדברים על לידה פעילה :-)
מישהי_לרגע*
הודעות: 18
הצטרפות: 31 דצמבר 2013, 20:16

יאללה בוא

שליחה על ידי מישהי_לרגע* »

סליחה!
צודקת לגמרי.
זה מן תעתוע כזה: הבדיקות אמורות להרגיע, אבל הן יוצרות לחץ לא בריא. הן אמורות לבוא ממקום אכפתי, אבל הן בעצם באות ממקום שאכפת להם על הכיס שלהם שיתמלא בכסף של הדאגה שלנו.
את צריכה להחליט מתוך שפע הבדיקות הקיימות מה חשוב לך לדעת מראש, ובאיזה מחיר (כלכלי, בריאותי, לך, לעובר). ורק את הבדיקות האלו לעשות.
וזהו.
ובעיקר להתפלל ולקוות ולהעביר לעובר מסר שהוא בריא, גדל, מתפתח, בדיוק כמו שראוי ורצוי ומתאים לו.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

לעניין הבדיקות: אז אתמול היינו אצל הרופאה וראינו את צ'יפלולה שנראית כמו במבה לגמרי ושהתקשתה לעמוד לקלוז אפ שלה אפילו לרגע כי כל כולה אנרגיות עובריות שחיניות. לא נורא, במשפחה של בנז כבר יראו לה מה זה, שם מאלפים את הילדים להצטלם כבר ברגע הראשון שיוצאים לעולם. הילדים תמיד מראים יאוש שקט והשלמה עם גורלם בנוכחות מצלמה.

קיבלנו דף כזה עם כל הבדיקות לפי שבועות והרופאה המליצה לעשות מי שפיר או את בדיקות הדם החדישות והיקרות בטירוף אבל הייתה גם לחלוטין סובלנית לאפשרות שלא נעשה אותן. היא סיפרה שהבת שלה, למשל, "בת של רופאה!", סירבה לעשות. בכלל, היא נורא נורא חמודה ועדינה ומלאת חוש הומור, נראה לי שהצליח לנו. (אם מישהי צריכה המלצה, אשמח לתת)
מבחינת בנז הרציונלי זה נורא פשוט: לא נעשה מי שפיר בגלל שיש אחוז מסוים, אפילו קלוש, להפלה. נעשה בשמחה את בדיקת הדם אם נמצא מימון ממקורות שאינם אנחנו. אני אומרת, נראה את התוצאות של השקיפות העורפית ואז נחליט.

יש לי הרבה יותר שקט עכשיו כשראיתי את שחייניתה העוברית משתכשכת לה בפאנן מחוברת כל כך יפה לאמא עם חבל הטבור, אז אני מתנצלת על מיני-התקף החרדה של אתמול ואם הייתי תוקפנית קצת, אז בכלל. זה פשוט, פשוט, פשוט, משגע את השכל כל ההחלטות האלה! וכל ההנחות האלה שמשהו לא בסדר זה כל כך רפואה מערבית קרה שזה מוציא אותי מדעתי. עכשיו יש לי לפחות שלושה שבועות עד השקיפות העורפית ואני מתכוונת ליהנות מהם. בא לי להיות בהריון בכיף. להתפנק על העולם, לעשת מה שבא לי, לקרוא אלף ספרים ולהמציא לעצמי כל מיני חשקים מופרזים. (אך בריאים! ההתקף המאני של השבועות הראשונים עבר ואני לגמרי במסלול.) בא לי לפנטז עליה / עליו בלי הרף ואיזה חיים משוגעים נעשה בהמשך. בא לי להיות בשמחה פשוט.
ציל_צול*
הודעות: 4588
הצטרפות: 19 יוני 2008, 11:17

יאללה בוא

שליחה על ידי ציל_צול* »

בא לי להיות בשמחה פשוט.
יופי. תהיי. זה הולם אותך מאוד. @}
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

מבחינת בנז הרציונלי זה נורא פשוט: לא נעשה מי שפיר בגלל שיש אחוז מסוים, אפילו קלוש, להפלה.
סוג של רציונליות בהפוך על הפוך, אבל סבבה, איזה כיף, זו עמדה מאד מחזקת וכיף שיש לך אותה ממש קרוב.

נעשה בשמחה את בדיקת הדם אם נמצא מימון ממקורות שאינם אנחנו
הביטוחים המשלימים. בכללית זה מהסל הריון של פלטינום ובמכבי מה שמקביל לזה שאני לא יודעת איך קוראים לו.
בכללית מקבלים החזר של עד 75% מעלות הבדיקה והבנתי שגם במכבי משהו כזה.

(אם מישהי צריכה המלצה, אשמח לתת)
אשמח. אני אוספת המלצות, לא יודעת אם אשתמש בהן עכשיו או אחר כך או בכלל לא.
אבל הייתי שמחה לצאת בהרגשה כזו, כמו שתיארת, מהרופא שלי ובינתיים כל פגישה שלי איתו אני יוצאת עם יותר ויותר תסכול (זה ממש השתנה, בהתחלה הייתי נורא מרוצה!)

בא לי להיות בהריון בכיף. להתפנק על העולם, לעשת מה שבא לי, לקרוא אלף ספרים ולהמציא לעצמי כל מיני חשקים מופרזים. (אך בריאים! ההתקף המאני של השבועות הראשונים עבר ואני לגמרי במסלול.) בא לי לפנטז עליה / עליו בלי הרף ואיזה חיים משוגעים נעשה בהמשך. בא לי להיות בשמחה פשוט.
הללויה! איזה כיף מיכל, איזו השראה שאת. בחיי.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

וכל ההנחות האלה שמשהו לא בסדר זה כל כך רפואה מערבית קרה שזה מוציא אותי מדעתי
זה ממש עניין של גישה.
אני לא חשבתי לרגע שמשהו "לא בסדר". עשיתי את הבדיקות שרציתי, אחרי שקראתי בעיון את כל החומר על כל אחת מהן, רק כדי לצאת בטוחה. אבל הייתי בטוחה שהכל בסדר.
זה כמו ביטוח:
אני עושה ביטוח מתוך הנחה שהכל יהיה בסדר. לא מתכננת תאונה, פריצה, גניבה או אסון טבע בקנה מידה לאומי (אופס... כן, רעידת אדמה צפויה כאן והבית שלי צפוי להתפורר במצב כזה...).
כל שנה אני מאוד שמחה שזרקתי את הכסף הזה סתם...
ככה הרגשתי גם לגבי הבדיקות.
אבל אני אישית, הייתי מפילה אילו היו מגלים לעובר שלי תסמונת דאון (וגם התחלתי מאוחר, בגיל שיש עלייה חדה בסיכון).
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

רוצה להוסיף משהו קטן בעניין הבדיקה החדשה, שמתיימרת להמיר את דיקור מי השפיר.
הרופאה שלנו - שעד כה לא הוכיחה את עצמה כמאור הגולה - טענה שהבדיקה מחליפה את הדיקור, אך בעלי עבר על הפרסומים האינטרנטיים של ספקי השרות, והתברר שהבדיקה אמינה רק ב-90 ומשהו אחוזים, ולכן במקרה של חשש שעולה מתוצאותיה - ... צריך לעבור דיקור מי שפיר.
אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

<גוונים, רלוונטי גם לדף שלך...>
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

תפילה, זה לא מדויק, אני רוצה לענות לך, אבל בואי לדף שלי.
מיכל כרגע ממש לא בענין של בדיקות אז לא רוצה להמשיך את הדיון כאן.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

_נעשה בשמחה את בדיקת הדם אם נמצא מימון ממקורות שאינם אנחנו
הביטוחים המשלימים. בכללית זה מהסל הריון של פלטינום ובמכבי מה שמקביל לזה שאני לא יודעת איך קוראים לו.
בכללית מקבלים החזר של עד 75% מעלות הבדיקה והבנתי שגם במכבי משהו כזה._

אבל אני במאוחדת. טוב, נראה. בשביל מה שלחנו את בנז לעבוד שעות לא אנושיות בהייטק?
עכשיו כשמצאתי את הרופאה שלנו, לא בא לי לעזוב את מאוחדת. היא נורא נורא מצאה חן בעיניי. פשוט אישה מתוקה. ד"ר אירינה אלכסנדרובסקי לכל המעוניינות.

_אני לא חשבתי לרגע שמשהו "לא בסדר". עשיתי את הבדיקות שרציתי, אחרי שקראתי בעיון את כל החומר על כל אחת מהן, רק כדי לצאת בטוחה. אבל הייתי בטוחה שהכל בסדר.
זה כמו ביטוח:_

בשמת, אני דווקא מבינה את ההגיון שלך וכן, גם אני כנראה אפיל אם יהיה מדובר בתסמונת דאון. למרות שזה נשמע לי נורא ואיום אפילו לכתוב את זה. אני לא דתיה ועדיין יש לי אמונה חזקה מאוד לא בדיוק בגורל, אולי יותר במה שמביא כל נשמה להגיע לפה.
אז כן, מבחינתי להפיל כנראה תהיה קריעה נפשית אבל גם רוחנית ואולי אפילו מוסרית. אמן שאני לא אצטרך להתמודד עם זה.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

יאללה בוא

שליחה על ידי בשמת_א* »

אמן!!!
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

יאללה בוא

שליחה על ידי גוונים* »

אבל אני במאוחדת.
אני בטוחה שגם במאוחדת יש החזרים, פשוט כתבתי מה שאני יודעת.
אם יגיע הרגע שתרצי לעשות את הבדיקה, טלפון אחד לקופה ויהיו לך את כל התשובות.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

למה לחשוב על הפלה? למה לדבר על זה בכלל? למה לעזאזל שמשהו יהיה לא בסדר?!
הרי זה ברור, מיכל, שהבמבה ששוחה לך בבטן היא (או הוא, כמובן!) בריאה, שמחה וטובת לב.
וחוצמזה, יש לי הרגשה, וגם כתבת את זה בעצמך, שאת לא ממש מעוניינת בדיון הזה כרגע.

תבררי על הבדיקות, תראי מה מתאים לך. לדעתי אין טעם לערב בזה יותר מדי א/נשים, כי הרי לכל אחת דיעה אחרת ורמת ההיסטריה בארץ עולה על גדותיה (אני עברתי הריון בחו"ל, ומי דיבר איתי על דברים כאלה בכלל?? אף אחד. וזה היה נהדר).
תהני מההריון, תאכלי, תשני, תרקדי ותצהלי!
ליאור
{אף פעם לא כותבת, אבל תמיד עוקבת, ומאושרת שהיא הגיעה!}
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יאללה בוא

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

זו אני עם המשפט האחרון, לא יודעת למה יצא ככה...
נעמה*
הודעות: 589
הצטרפות: 29 ינואר 2002, 22:03

יאללה בוא

שליחה על ידי נעמה* »

ממליצה מאוד מאוד על קורס היפנו-בירת'ינג, ללא קשר ללידה בבית או לא - אין קשר בין הדברים. וממליצה במיוחד בלידה ראשונה, שלעיתים היא יותר טראומטית ומקרינה אחכ על הלידות הבאות וחבל. חפשי ברשת את פאולה (לא משיטת פאולה) שכחתי את שם משפחתה. אבל תגלגלי את השם שלה יחד עם היפנו-בירת'ינג ותגיעי אליה מיד. היא עובדת בעיקר באזור תל-אביב והיא גם דולה. שווה ביותר.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

אמן שאני לא אצטרך להתמודד עם זה.

מזמן הוספתי לי בבקרים קטע קצר מתוך תפילת שחרית, שמילים מסוימות מתוכו נראו לי רלוונטיות מאוד לחששות, שהתמודדתי אתם עוד לפני שהריתי והתעצמו בתחילת ההריון, חששות דומים לדברים שאת מזכירה כאן:
"ואל תביאנו... ולא לידי נסיון... ותננו היום ובכל יום לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו, ותגמלנו חסדים טובים..."
אולי זה יכול לעזור גם לאחרות לפתוח את היום באמירה של מילים מחזקות כאלה, גם אתן לא מפנות אותן למי שאמר והיה העולם.

שבוע טוב!
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

יאללה בוא

שליחה על ידי מיכל_בז* »

מעדכנת עם שחר (טוב, כבר שבע. לא כזה מוקדם) שאתמול היינו בשקיפות עורפית והתוצאות מצוינות. כמו כן צ׳ופ גדלה ממש יפה והיא זזה וקירבה את היד לפה מה שגרם לי ולבנז פשוט למות מהתרגשות. יש לה אף עצום, אבל בנז טוען שזה המרפק ואני ממש מקווה שזה ככה כי לא נראה לי שהיא תצליח לינוק עם הדבר הזה. אנחנו עדיין לא יודעים אם צ׳ופ היא הוא או היא, אבל אני כמירב מיכאלי של ההרות כולן ומשתמשת בברירת המחדל של הנקבה.

אחר כך חזרתי הביתה וכהרגלי בימים אלה דפקתי שנצ של חמש שעות. צ׳ופ לוקחת לי את כל האנרגיה כדי שהיא תוכל לשחות לה שם בפאנן ומתיקות אינסופית. זה בסדר גמור, אבל האמת שנמאס לי להיות כה עייפה כל הזמן. עוד דברים שקורים פה, להלן רשימה קצרה:
  1. האם הנרגשת לעתיד אוכלת כחזירה ביום חגה ולא ממש מצליחה לשלוט בזה ותוהה: אולי להניח וזהו?
  2. האם ההרה עלתה כבר שלושה קילו ולא נראית הרה, אלא סתם שמנה!
  3. זה מטריד.
  4. בינתיים, בצד השני של המיטה הזוגית, בנז התחיל תהליך מול אפל, לא פחות ולא יותר, שפנו אליו פתאום. עוד אין תשובות אבל זה מלחיץ אותי תחת. כאילו, באמת? לעבור לקליפורניה עכשיו? מה עשיתי רע?
  5. או מה עשיתי טוב? תלוי מאיפה מסתכלים על זה.
ומה עוד? זאת אחת התקופות המשונות בחיי, זאת האמת. גיסתי, שנורא אוהבת להיות בהריון, אמרה לי שהיא לא מצליחה להבין נשים שלא נהנות מזה. ובכן, אני לא ממש נהנית מזה. אני כבר אוהבת את צ׳ופ נורא, זה ברור. וגם יש לי הרגשה שצ׳ופ יודעת את זה. היא נראית כל כך נחושה להישאר, כל כך בטוחה במקומה בעולם, קשה לי להסביר.
אבל אני גם בסוג של דכאון קטן. מאוד קשה לי לעשות דברים, אפילו הבסיסיים ביותר ולא רק בגלל שאני עייפה כל כך. אני מרגישה תקועה, תקועה לחלוטין וזה מתסכל אותי. המקום היחיד שבו אני מרגישה בנוח זה עם בנז בבועתנו הקטנה, כל מקום אחר, כל יחסים אחרים נורא חורקים, קשים עליי, כבדים עליי, משונים לי. ואני מרגישה שאני נראית מאוד רע, ממש רע. אני בטח לא זוהרת, אני נראית כמו דף מקומט ושחוק.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

מיכל,
איזה כיף שעדכנת בבשורות הטובות האלה. בדיוק השבוע תהיתי אם כבר בדקתם שקיפות.
והיא זזה וקירבה את היד לפה מה שגרם לי ולבנז פשוט למות מהתרגשות.
זה כל כך ככה! איזה כיף!

ובכן, אני לא ממש נהנית מזה.
א) חכי שתתחילי להרגיש תנועות.
ב) מאוד קשה לי לעשות דברים, אפילו הבסיסיים ביותר ולא רק בגלל שאני עייפה כל כך. אל תהיי בטוחה שזו לא העייפות שממסכת לך הכול. זה נראה לי סביר ביותר. את רוצה לפרט יותר?
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

יאללה בוא

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

בקשר לזה,

_האם הנרגשת לעתיד אוכלת כחזירה ביום חגה ולא ממש מצליחה לשלוט בזה ותוהה: אולי להניח וזהו?
האם ההרה עלתה כבר שלושה קילו ולא נראית הרה, אלא סתם שמנה!
זה מטריד._

בעיקר, (())
לו הייתי מצליחה לזלול בחזירות רק אוכל מזין, דיינו, אבל אני ממשיכה להתביית על זבל זבלי ביותר. לפחות תגברתי צריכה של מאכלים מזינים. אין לי הרבה עצות.
דנד_י*
הודעות: 540
הצטרפות: 01 ינואר 2014, 13:31
דף אישי: הדף האישי של דנד_י*

יאללה בוא

שליחה על ידי דנד_י* »

קודם כל - בשעה טובה! והריון בריא ושלם!
ברור שזה נורמלי שעייפים בהריון, בכל זאת כדאי לבדוק ברזל, לפעמים הוא נמוך ולתגבר אותו עוזר קצת.
שליחת תגובה

חזור אל “היבטים נפשיים בהריון”