יום כיפור וחשבון נפש

אנונימי

אנחנו מתכננים להשאר בחג, בהנחה שלא יבואו המוני ב"י.

גם אנחנו באים. אפילו יכול להיות בהרכב מלא. נגיע בשבת ונישאר לכיפור. אז אם מישהו יודע שבכיפור סגור, בבקשה שיודיע לפני שנצא מהבית.
יונת, המוני בית ישראל צמים ביום כיפור.

יונת, המוני בית ישראל צמים ביום כיפור.
שרה'לה,
גם אני חשבתי כך. אז לפני שנה-שנתיים ירדנו לחצבני ביום כיפור, בהנחה שנהיה שם לבד ותהיה שלווה.
איזה שלווה ואיזה צום. המוני בית ישראל היו שם, עם המנגל, הרדיו בווליום שנשמע עד לבנון והררי האשפה.
הבטן שלי אומרת שכך יהיה גם בפארק הירדן. ראו הוזהרתם!

שעושים את זה ביום כיפור. דיברתי על כך עם הרב שלנו והוא דווקא אמר שיש אנשים שזו הדרך שלהם לחשבון נפש (אגב, חשבון נפש ה לא דווקא עניין יהודי דתי). אז אני שואלת- האם המטרה היא בכלל חשבון נפש? האם יש לכם איזשהו קשר ליום כיפור, אפילו קשר קלוש הוא קשר...
התיאור של שרהלה היה בכלל קשה לי מאוד, אבל אני לא יכולה להכנס לזה כי זה ממש רגשי .
אנא אל תראו זאת כביקורת, אלא הרהורים...

כחילונית, שגרה באזור לא מבודד, אני לא נהנית מזה ששומעים אצלנו את צלצול המזלגות או את הווידאו שפועל, גם אם לא בקול רם. אני לא סובלת את השכנים שבמקום להרים את הצ'ופצ'יק שמבטל את האינטרקום, מפרקים את הידית. שלא לדבר על זה שהשכנים האלה, שהם הכי מקפידים על יום כיפור וצום וחשמל והליכה לבית כנסת, הם בדיוק אלה ש... איך לומר בעדינות... יום כיפור לא יעזור להם (עבירות שבין אדם לחברו). לא מתאים לי לראות אותם ביומיום, וביום כיפור בפרט.
בשבילי, להיות במקום מבודד ושקט ביום כיפור זו יכולה להיות אידיליה.
אין פה עניין של חשבון נפש. יום כיפור מביא איתו בשבילי איזשהו חשבון נפש אוטומטי, קצר למדי, אבל אני לא מרגישה שהוא הכרחי לי לצורך עניין זה.
אגב, התיאור של אמא של יונת די גרם לי לנטות חזרה לסוף השבוע. מצד שני, כרגע אני חולה אז נראה מה יהיה...

קוראים לזה צדקנות, התחסדות, ואי יודעת מה טוב בשביל כולם. או בעברית פשוטה- אני דוחפת את האף שלי לחיים של אחרים. אם זה מפריע לך, תסובבי את הראש, או יותר פשוט- אל תבואי.
ואגב, חשבון נפש? למה דוקא ב-5.10? למה לא כל השנה?

וואו, איזו התנפלות! אפשר לחשוב - אנשים פה חושפים דברים הרבה יותר אישיים - אסור כבר לשאול? ברור שליהודי דתי זה צורם שאחרים מחליטים לקיים דווקא ביום הקדוש ביותר ליהודים, שבו הם (אנחנו?) אמורים לצום ולהתענות, סוג של מפגש חברתי/חופשה/בילוי. השואלת התנסחה בעדינות, וממש לא מגיעה לה התנפלות כזו (עכשיו אני מבינה למה היא לא הזדהתה). בשום מקום ממה שכתבה אני לא רואה שהיא יודעת מה טוב בשביל כולם... ובאופן מטאפורי הדתיים בחברה חילונית "מסובבים את הראש" חלק גדול מהזמן. ואם להמשיך את מסורת דחיפת האף שהשואלת פתחה כאן, למה זה כל כך מפריע לך שהיא שאלה את זה? (לא שאת צריכה לענות לי - אולי יעניין אותך לשאול את עצמך).

או יותר פשוט- אל תבואי.
את יכולה דווקא לבוא ולנסוע לפני יום כיפור. ההירהור שלך היה עדין ומקומו בהחלט כאן בין עוד הרבה הרהורים של כולנו.
למען האמת, גם לי הפריעה ההודעה כאן על יום כיפור, ואני בכלל חילונית שלא צמה. חשבתי שיש דברים שיפה להם השיחה בטלפון ולא הודעה כלל קהילתית אם בקהילה יש גם הרבה אנשים דתיים. אולי זה סוג של נימוס שעבר זמנו. אצלינו בבית היו אוכלים דברים שלא עושים ריח ולא משקשקים בסכו"ם. יש כאן כל מיני אנשים , גם כאלה שהתחשבות ביום כיפור מרגיזה אותם. וכולנו יכולים להבין למה. יש גם דתיים שבאו לפארק לשישי שבת והבערנו להם אש בתוך הפרצוף, אבל הם מכירים ויודעים לאן הם באו ורצו לבוא. אנחנו כזאת מן קהילה. כל מיני אנשים.
בקיצור, יש מקום גם לתהיות כאלה כשהן נעשות בדרך ארץ כמו שכתבת בה.
דרך ארץ זה שם המשחק, לכולם.

הזמנתי הזמנה פומבית מתוך מחשבה ואמונה שכל אחד בוחר לו את הזמן והמקום לחשבון הנפש שלו. גם צום תענית ותשליך ניתן לקיים או לא לקיים בפארק הירדן. כולי תקוה ש"לא יודעת" מרגישה מוזמנת ורצויה ושנפגש, אם לא השבוע בהזדמנות אחרת.

באופן אישי אני אף פעם לא מבלה את יום כיפור בבית הכנסת. זה פשוט לא נראה לי שייך אחד לשני.
יוםפ כיפור הוא יום שלי ושל אלוהים ל"שיחת נפש" ובדרך כלל אני עושה זאת בטבע במקום מבודד.
אולי נבוא לפארק בתקווה שאמנם לא יהיו שם מנגליסטים מרובים מדי. ואולי אני אבלה את החג ביערות הקרובים לביתי כמו בכל שנה.
יוםפ כיפור הוא יום קדוש מאד ויש דרכים רבות "לחגוג" אותו.
בית הכנסת נראה לי כמו מקום מאד לא מוצלח לצורך הענין.

נו באמת, תהיו ריאליים: מי שיגיע לפארק הירדן מובטח לו שיוצף בריחות מנגל ובמראות של אנשים שאוכלים. מי שרוצה לצום עדיף לו להשאר בבית. לפארק הירדן בורחים כל אלה שלא צמים ולא רוצים להפריע לאלה שכן.

ובהמשך להתנפלות:
אני חילונית מוצהרת לחלוטין, ואני לא צמה ביום כיפור.
בכל זאת זה יום קדוש בשבילי, ואני ממש כועסת לראות זילזול פומבי בו.

מנגל ביום הכיפורים? אם מטיילים ולא צמים אפשר לאכול בשקט סנדוויצ'ים ופירות, לא צריך לנפנף בזה (תרתי משמע).
סיגריה ביום הכיפורים (בפומבי)? מה יש, אי אפשר לכבד יום אחד בשנה?
מכוניות שמוכרחות לנסוע גם בזמן שכולם בדרך לבית הכנסת, או בשניה שנגמרת התפילה? למה? לא יכולים להקדים קצת בכניסת החג כדי לא להיות בנסיעה כשהרחובות שקטים ומלאים הולכי רגל? לא יכולים לחכות קצת שיתפזר השקט מלא ההוד ורק אז לנסוע? מה בוער לשבור את השלווה?
אני אישית גם לא אוהבת את אופנת ה"או, הנה יום לצפייה רצופה בוידאו". בשנה שעברה התחשק לי לירות באיזה שכן, שהיה מוכרח לצפות בסרטים בדי וי די שלו בקולי קולות, ובמה? בסרטי אקשן עם המון יריות וצעקות, ובסרטים כחולים! בקולי קולות! בשקט של יום הכיפורים! הסיבה היחידה שלא יריתי בו היתה שלא ידעתי מי זה ומניין זה בא (טוב, עוד סיבה היא שאני לא יורה באנשים בעיקרון, אבל בדמיון ...).

זה לא קשור בכלל לפארק הירדן, אלא סתם, אין קשר אוטומטי בין חילוניות לבין כבוד או אי כבוד ליום הכיפורים.

וקשר לפארק הירדן:

אילו פארק הירדן היה שקט ושומם ביום הכיפורים, היה נחמד. אם כי חבל לצאת מתל אביב דווקא ביום היחיד בשנה שנעים להיות בה.
יום כיפורים מלא מנגליסטים מהסוג שאמא של יונת פגשה בחצבני? זוועה. לא כדאי להיות שם ביום הכיפורים.

הדיון הזה העסיק אותי ואת חבריי הרבה היום. (למען הסר ספק ,לא פקפקתי בטוהר ההצעה של נהר. אולי כי אני מכירה אותה ויודעת שלא היה בהצעתה גרם של חוסר התחשבות במישהו).
אבל האם כל העסק ההתחשבותי הזה נמעך לעוד קצת התנצלות חילונית מול הדתיים?
בשמת, למה בעצם זה יום קדוש עבורך? למה זה לא ברור שזכותו של אדם לעשות בביתו וברחוב ככל העולה על רוחו, להתענות, להתעלות רוחנית או לראות סרטים קולניים? למה להימנע מנסיעה?
ולמה דווקא ביום הזה? מה הקשר בין עבודה רוחנית פרטית לבין יום קבוע בשנה?
(אני שואלת כי ברור לי, היום יותר מתמיד, שאין ליום הזה ולעבודה אישית ולא כלום. עוצמתו תלויה בכך שעושים אותו יחד. כל הדיבורים על אני אדם חופשי ולמה דווקא ביום כיפור חשבון נפש ומה זה עניינו של מישהו העבודה הרוחנית שלי הם פיספוס אחד כואב.)
מעגלי מדיטציה ויפאסנות וצ'אנטינג זה כל כך "אין". כל כך רוחני, עוצמתי, חזק.
פה יש משהו שכבר כולם מכירים. כבר קבעו יום, קבעו כללי התנהגות, זה עומד במבחן הזמן...אבל מה, אנחנו חופשיים כאלה. לא יגידו לנו.

טוב, חשבתי שוב.
כולי צער על האפשרות לפגוש שם את עם ישראל הממנגל.
לא מתאים לי. כשקראתי חשבתי על שקט ובדידות אבל מהומה ומנגלים הם מחוץ לתחום בשבילי ביום כיפור.
אני מוותרת.
ניפגש בפעם אחרת.

די, תפסיקו עם ההתנצלות.
כחופשי מעול מצוות אני לא שומר את יום הכיפורים. זה נראה לי ילדותי להזכר בבורא עולם דווקא ביום הדין. אני לא עושה שום דבר להכעיס. לא נוסע, לא מעשן בפומבי (טוב לא מעשן בכלל), לא מסתובב עם סנדויץ הכולל בשר חזיר וגבינה ששרו לילה שלם ביין שהוכן על ידי גויים. אבל בביתי אעשה ככל העולה על רוחי. ואם בפארק הירדן אין אף שומר מסורת, זה לא אמור להפריע לאף אחד. בין כה וכה קשה לי להאמין שמישהו בא לפארק לעשות חשבון נפש. מקסימום לחשב את אחוזי הלחות. ואם מפריע למישהו המנגליסטים זה לא בגלל קדושת היום אלא בגלל העשן.
לפני שאתם רצים לעשות חשבון נפש תחשבו על "ואהבת לרעך כמוך" ועל ביטוי הגנאי "עם ישראל הממנגל".

יין שהוכן על ידי גויים
אולי התכוונת מדמם של..

?

לא התכוונתי להגרר לדרדור הדף אבל הם התחילו.

אגב מישהו יודע אם המצב בפארק הירדן באמת ככ נורא?

ואם מפריע למישהו המנגליסטים זה לא בגלל קדושת היום אלא בגלל העשן.
אני אבהיר:
לי מפריעים המנגליסטים בפארק הירדן בגלל העשן (והרעש, וההתנהגות, שראינו אותם בקטן כבר במפגשים הקודמים).

אני חושבת שאני מסכימה עם אחיק:
אני לא עושה שום דבר להכעיס. לא נוסע, לא מעשן בפומבי (טוב לא מעשן בכלל), לא מסתובב עם סנדויץ הכולל בשר חזיר וגבינה ששרו לילה שלם ביין שהוכן על ידי גויים. אבל בביתי אעשה ככל העולה על רוחי.

ענת, קשה לי להסביר. אני לא שומרת את יום הכיפורים, וחשבון נפש אני עושה כל יום (זה בשיגרת הלילה שלי, ראי פליי ליידי

). אני גם לא בטוחה ש"קדוש" היא המלה הנכונה. השתמשתי בה כי ניסיתי להעביר משהו שיש בו כבוד ליום הזה, לא בגלל הדתיים, הדת או חשבון הנפש, אלא בגלל החשיבות שלו לעם ישראל ההיסטורי ולהיסטוריה של עם ישראל.
גישתי דומה לזו של אחיק:
בביתי אעשה ככל העולה על רוחי, אבל אני מתקוממת על אלה שפוגעים ביום הזה בפומבי.
זו וולגריות בעיני.
לנסוע במכונית דווקא ביום הכיפורים, לעשן מול בית הכנסת דווקא ביום הכיפורים (רואים את זה בשכונותינו - זו שגדלתי בה וזו שאני גרה בה היום - כל שנה), לראות וידאו בעוצמה אדירה דווקא בשקט של יום הכיפורים - זה המוני וגס בעיני.
אני מקווה שהצלחתי להסביר יותר טוב.

וואו, לא התכוונתי לדרוך על אף אחד...האמת שקצת נעלבתי מהתגובה של "אני יודעת..." ותודה למסעדה על התמיכה.
אולי אפשר לאפשר לקולי גם להישמע? ולא, איני חשה כקול המצפון של אף אחד ולא של העם היהודי או היקום וכו'.

או יותר פשוט- אל תבואי לא באמת חשבתם שאני מתכוונת לבוא. אז אני מרגיעה את כולם, אני לא מגיעה!

לגבי התגובות שעלו פה -והם המעניינות אותי יותר מהמשפט שציטטתי....אז ככה-
לי לא מפריע העשן. מפריע לי שזרקנו הרבה דברים כעם למשל - המשפט הזה

למה דוקא ב-5.10? למה לא כל השנה? הוא השורש לפי השקפתי.
האם אין לוח עברי בחיי האדם החופשי? האם ייתכן שכל השנים בהן ספרו יהודים את השנה לפי לוח עברי היו לא נכונות וכעת - מיום לידתו של ישו (אמנם גם יהודי אבל בכל זאת לא הוא חיבר את הלוח הזה) זו הדרך הנכונה לספור?
האם רק לילדי יש יום הולדת לפי תאריך עברי, אנשים חילוניים אינם "מכירים בלוח העברי", האמנם?
הרבה אנשים (דתיים ושאינם כאלה) עושים הרבה פעמים חשבון נפש בחייהם, כמו שבשמת אומרת שהיא עושה זאת בכל יום. ובכל זאת, יש גם כאלה שצריכים טריגר לעורר אותם, אולי יש חשבונות שאנחנו דוחים את קיומם כי זה קשה לנו ויש יום שבו אנו "נאלצים" (אני כותבת כך כי לדעתי זו ברכה)לחשוב על מעשינו ולקבל החלטות חשובות לגבי מערכות החיים שלנו לעתיד.
לכן כן צריך יום אחד שבו יצלצל הפעמון (בר"ה זה השופר) ויזכיר לנו להיות אנשים יוצר טובים.
המצב שמסעדה מתארת עם השכנים הוא באמת לא יפה , משום שבין אדם לחברו - האדם צריך לתקן לבד את שעשה . זה לא נעלם מלבד בלי שמתקנים את דרכינו.
אין לי כל בעיה עם כל דרך שאנשים בוחרים ל"חוג" את חג חשבון הנפש הזה , אלא שאני מוצאת את עצמי מופתעת שיש אנשים שעבורם אין ליום הזה שום משמעות והם יהודים.
אולי זו דפיקות שלי שגודלתי ככה , ואולי איני מודרנית בהשקפת עולמי, ועל כך סליחתכם (ברוח ימים אלה)

אני מוצאת את עצמי מופתעת שיש אנשים שעבורם אין ליום הזה שום משמעות והם יהודים.

גם אם זה חבל בעיניך, אין הרבה מה לעשות בעניין. מי שאין ליום הכיפורים משמעות בעיניו לא יתחיל לראות בו משהו אחר פתאום רק בגלל שאת מפקפקת במידת זהותו היהודית.

היי, גם אני תמכתי בך! (-: לא רק מסעדה!! (פרצוף צהוב מתבכיין )
למה נדמה לי שדבריי לא הובנו?
ולמה אף אחד לא רוצה לדבר כאן על הקשר בין טקסים רוחניים מודרניים לבין אלה העתיקים?
טוב לא רוצים לא צריך.

דווקא מכם ציפיתי ל-איש הישר בעיניו יעשה. והנה כאן קפצו להם כל השמרנים והסמי שמרנים. מה קרה? יום כיפור? דווקא ביום הזה בחרתם לצום, לא לנסוע לנהוג כמו כולם. ומה עם יתר 364 הימים המיותמים?

רק בגלל שאת מפקפקת במידת זהותו היהודית.
אני לא מרגישה שאני מפקפקת בזהות היהודית (או בכלל) של אי מישהו. וסליחה אם זה השתמע מדברי ...
אני אולי מזמינה אם כך, למחשבה, את שאלת הזהות היהודית, ואני לא מדברת בכלל בהקשר של מצוות, אלא של תחושות שעלו פה כמו קדושה וכו'.
ולקוראת הנדהמת- למה שמרני לא מסכים שאיש הישר בעיניו יעשה? אנחנו לא דנים במעשים בכלל אלא בתחושות לגביהם.

אה, וענת גביש, סליחה שלא פרגנתי לך, אכן התמיכה שלך כוונה אלי.
לגבי הקשר בין הטקסים המודרניים והעתיקים, כמו ביין וכמו ברהיטים עתיקים , יש בעתיק משהו כאילו יותר נצחי קצת. נשמעתי פילוסופית?

איש הישר בעיניו יעשה, אבל כבוד לזולת הוא בסיס חשוב. ולכן אני עם אחיק ובשמת - בציבור- שומרים, בביתי פנימה, או בסביבה שברור שבה זה לא מפריע לאף אחד, עושים כישר בעינינו.
אולי זה מפתיע מישהו, אבל ליום הזה אין שום משמעות עבורי, במובן הדתי, למרות יהדותי. כן חשוב לי להכיר ולהבין (וגם להנחיל) בדיוק כפי שחשובים לי חגים אחרים ומנהגים אחרים - וכאמור, אני בהחלט מכבדת את בחירתם של אחרים, ולפחות כל עוד הם הרוב, אני מאמינה ש"רשות הכלל" צריכה להתאים את עצמה.
בדיוק כפי שאני מצפה מכולם, לכבד את צפירת יום השואה או יום הזכרון, גם אם הם לא "מאמינים" בזה (מילה לא מוצלחת), ערבים למשל. בביתם, או בכפרם, שיעשו כרצונם. בציבור ישראלי/יהודי - מכבדים את הציבור.

דווקא מכם ציפיתי ל-איש הישר בעיניו יעשה.
damn. שוב לא עמדו חברי הפורום בציפיות של מישהו.

לכן כן צריך יום אחד שבו יצלצל הפעמון (בר"ה זה השופר) ויזכיר לנו להיות אנשים יוצר טובים.
צודקת, אני זוכר יום כזה שבו צילצלו הפעמונים/שופר/דובר צה"ל. זה היה ב 6.10.73. יום הדין שבו נענשנו על יהירות, ואמירות כמו "טוב שארם א שיח בלי שלום משלום בלי שארם א שיח", תמונות נעליים של חיילים מצריים התחלפו התמונות של חיילי צה"ל הלומי קרב, שבויים בידי המצריים או הסורים.
במקרה, ובמזל, יום הדין ההוא נפל ביום הכיפורים, אבל יש הרבה ימי דין וזעזוע הגורמים לנו לחשוב, ולנסות לשפר את דרכיינו. ברמה הלאומית זה היה מלחמת יום הכיפורים רצח רבין או ארוע משמעותי אחר, ברמה האישית זה יכול להיות אסון, כמעט אסון או אפילו לידה קשה שאחריה אנו עושים חשבון נפש, מודים על החיים וחושבים איך להיות טובים יותר.
לא יודעת למה זה מפריע לי
לי לא מפריע שאת צמה ועושה חשבון נפש ביום מסוים בשנה, זה עניינך הפרטי. מפריעים לי דברים הפוגעים בי כחופשי מעול מצוות כמו העובדה שמכריחים אותי להנשא דרך רב (שלא ידע לסתום את הפה ודיבר שטויות).

בעיני (ובאזני היגעות), הדבר המקסים ביום כיפור הוא הדממה המכשפת.
רבים מהחלומות המשמעותיים שלי התרחשו בתוך דממה כזו, שמבליטה כל איוושוש.
ההיבט הדתי לא מוסיף ולא גורע. איש הישר בעיניו יעשה. אני לא צמה ולא שומרת שום מצווה.
בשמת, אנשים שמרעישים נוכח כל שקט (גם כזה של שבת בבוקר בתל אביב) מקוממים אותי בדרך כלל גם בתנאי סאונד יומיומיים. הכעס עליהם דווקא ביום כיפור הוא כי הם כמו שופכים רוטב בכוונה על חולצה לבנה שרק יצאה מהכביסה...
ובמקרה זה, מי אם לא אנו, האמהות, יודעות את מידת הסליחה (-;

איש הישר בעיניו יעשה
לדעתי, השימוש בביטוי הזה מוטעה. הכוונה של ביטוי זה הוא אנרכיה. כל אחד יעשה מה שהוא רוצה בלי התחשבות בזולת. הביטוי ההולם הוא "איש באמונתו יחיה" (או "צדיק באמונתו יחיה"). אני אעשה את מה שתואם את השקפת עולמי בלי לפגוע בזכות הזולת לחיות לפי אמונתו.

אחיק, חן חן. קיבלתי את התיקון (-:

"קוראת ונדהמת"- "איש הישר בעיני יעשה" זהו ביטוי שלילי מאוד שמתאר תקופה מאוד לא סימפטית בתולדות עם ישראל (סוף ספר שופטים, פילגש בגבעה, ראו שם)
אחיק- יום כיפור זה לא "יום הדין" ( ראש השנה, זה יום הדין). יום כיפור זה יום הסליחה. עברית, רבותיי, עברית, גם אם הידע ביהדות לוקה בחסר, לפחות תחשבו מה שורש המילה כיפור.
יום כיפור הוא היום שבו יהודי שב לזרעות של אלוהים, מתחבר אליו ומטהר. מי שבוחר לעשות את זה בפארק הירדן הרבה יותר טוב בעיני "הדתיות" ממי שלא עושה כלום.
ובשמת, את צודקת, באמת חשבון נפש עושים כל יום, גם ביהדות (יש תיקון חוצות, יש קריאת שמע על המיטה), אני לא אמרתי לך פעם שיש לך חושים מדהימים לקלוט את היהדות, מבחינה רעיונית?
ולגבי עם ישראל הממנגל (יאכס?!?) ביום כיפור, זה במשהו שצריך לדון בו בדף של רוב האנשים אינם חושבים או אולי רוב האנשים אינם מרגישים
<חבצלת באה לעשות סדר בבלגן:-) והחשבון נפש שלה הוא בעיקר על זה שאין לה די זמן לעשות חשבון נפש אבל לפחות היא בעזרת השם צמה וגם זה משהו>

אחיק כמובן צודק לגבי איש הישר וגו'.
ואגב לוח השנה העברי, אני רק רוצה להיות קטנונית, להיתפס לקטנות וכן הלאה, ולהזכיר לחברי היהודים שלוח השנה ה"עברי" הנוכחי שלנו הוא בכלל בבלי ממוצא אלילי (עם שמות חודשים שהם שמות של אלילים, נו באמת!), וגם, שהכתב ה"עברי" שלנו הוא בכלל הכתב האשורי המרובע, אחרי שאת שלנו, המקורי, האמיתי - זרקנו.
ממש כבוד היסטורי לנכסים לאומיים היה לאבותינו, מתבבללים שכמותם (מפה בא "מתבוללים"? מבבל ולא מ-בלל?).

אני לא אמרתי לך פעם שיש לך חושים מדהימים לקלוט את היהדות, מבחינה רעיונית?
חבצלת, אגלה לך בסתר: אני יהודייה. וכנראה יש לי גם גנים יהודיים. כל מיני שגעונות של אבות אבותי עברו אלי ישר בגנים, למרות הנסיונות של הורי לחינוך מתקן...

אחיק ,צריך אולי לעשות הפרדה בין היהדות עצמה לבין מי שלוקח על עצמו פטרונות עליה . (קרי- הרב הפטפטן) יש כל מיני אנשים בכל מיני עמדות מפתח, וצריך לראות אותם בקונספט שלהם (לפעמים זה עבד כי ימלוך) זה נכון, אגב, גם לגבי פקידים ...
זה בוודאי לא מפריע לי במישור האישי שאינך צם, באמת ! זה מפריע לי במישור המהותי- משפט כמו של כרמית
אולי זה מפתיע מישהו, אבל ליום הזה אין שום משמעות עבורי, במובן הדתי, למרות יהדותי מעורר בי מחשבות- האם יהדות יכולה להיות ללא דת? אין לי תשובות מלומדות וברורות לזה ואני ממשיכה להגיד רק שאני לא יודעת למה זה מפריע לי , אולי בגלל שהתחנכנו על כך שיש ערבות הדדית ?
ולגבי מלחמת יו"כ - לתפיסתי לא במקרה זה נפל על יו"כ , רק שאולי היהירות בה לקינו , אינה חייבת להתפרש רק דרך עיניים של שמאך פוליטי. גם הפקידים והמפקדים והשלטון היו מושחתים (בזה לא ממש השתפרנו, הא?!), לך עם זה לרמת הפרט- איך הוא משפיע על ההויה. כי בסופו של דבר חשבון הנפש הוא של הנפש הפרטית , אמנם כחלק מהכלל אבל עדיין, אף אחד לא יכול להחזיר אף אחד בתשובה (לא דווקא במובן הדתי /חרדי) אם האדם עצמו ל מתחבר לזה.
בתפיסה שלי יש הרבה ניו אייג' ביהדות (זה בעצם אולד אייג'?) ומעניין לי למה אנשים יכולים כל כך יפה להתחבר לתורות רוחניות של כל מיני עמים וכאילו של העם שלנו היא פחות טובה? למה?

חבצלת
מלחמת יום הכיפורים הייתה יום הדין ולא יום הסליחה.
למנגל זה לא פשע, ומי שממנגל ביום הכיפורים יכול עדיין להיות אדם חושב. לי אישית יש בעיה עם הקביעה שרוב האנשים אינם חושבים. הם חושבים אחרת ממך וזה לא פשע.
חוסר רגישות ?
אם מישהו לא חש תחושת קרבה לבורא עולם זכותו למנגל ביום הכיפורים (אם נקרא לזה בר בי קיו או על האש זה יהיה בסדר?) כל זמן שאת לא רואה ולא מריחה. ובבקשה בלי "כל ישראל ערבים זה לזה" לא הייתי רוצה שתיפול עלי האחריות על מעשי חלק מהיהודים בחלקים מסוימים של הארץ.
אנחנו לא רואים את המושג יהודי באותן עיניים. הרי אפילו לבורא עולם אנחנו קוראים בשמות שונים. אלוקים, השם, או אדוני ואלוהים.

אחיק, מלחמת יום כיפור פרצה בתאריך זה לגמרי לא במקרה.
העובדה שמכריחים אותי להנשא דרך רב
מכריחים? יש דרכים אחרות, רק קצת יותר יקרות. נכון, זה לא הוגן. אבל זו בחירה שלך. וכמו עם כל בעל מקצוע, גם אפשר לתאם ציפיות מראש. רק שבאמת, לרוב האנשים אין מושג מה הולך לקרות בחופה פרט ל"הרי את מקודשת" ושבירת הכוס. חברה שלי שאלה אחרי החופה, "מה, זהו? אני לא צריכה לומר כלום?"

חברה שלי שאלה אחרי החופה, "מה, זהו? אני לא צריכה לומר כלום?"
מעניין אותי לדעת, מסעדה, איך הגבת על זה (לי עבר בראש: "מה, היא מטומטמת?").

לרוב האנשים אין מושג מה הולך לקרות בחופה
רק בחופה? ומה עם הלידה? ההנקה? התינוק?
ומובן, שלרוב האנשים לא רק שאין מושג מה הולך לקרות בחופה, אלא גם עם מי הם מתחתנים.
לא נורא, הם עוד יגלו...
השאלות שאני קוראת כל יום: "התינוק שלי בן ארבעה ימים ויונק כל שעתיים. מה לעשות? איך לרווח את ההנקות?" ("אין לך מושג על תינוקות, מה?") או "התינוק שלי בן חודשיים ועדיין לא ישן לילה שלם! איך אני יכולה לגרום לו לישון?" ("אין לך מושג על תינוקות, מה?").
טוב, טוב, מסעדה.
עשיתי חשבון נפש מיידי, ואת יודעת כמובן שאני אגיד לאמא:
"באמת רק עכשיו ילדת ואת מאוד עייפה וקשה לך."
"באמת מתיש להתעורר כל הלילה להנקות. אולי תספרי לי קצת על הלילות ונראה אם אפשר לשפר קצת את הנקות הלילה באיזה פטנטים".

מלחמת יום כיפור פרצה בתאריך זה לגמרי לא במקרה.
בניגוד למה שלמדנו בבית הספר זה היה מזל גדול. תארו לכם שהמלחמה הייתה פורצת בסוכות. כל עם ישראל ואשתו ממנגלים בחופי סיני. גיוס המילואים לא היה פשוט כמו ביום הכיפורים והפקקים - ישמור השם. הסיבה האמיתית לפרוץ המלחמה ביום הכיפורים היא טכנית - לסורים והמצרים הייתה עדיפות על צה"ל בלוחמת לילה הודות למגבירי אור כוכבים. ככל שהירח מלא יותר, האמצעים יעילים יותר. התחלת מלחמה ב10 לחודש העברי והמוסלמי נותנת להם מספיק לילות ירח למלחמה. חבל להרוס מיתוס, אבל סאדאת סיפר זמנו שבזמן תכנון המלחמה הם לא התחשבו בעובדה שה 6.10 נופל באותה שנה ביום הכיפורים.
מסעדה
מפריע לי שאני צריך להנשא דרך אותו רב. אם הייתי רוצה הייתי יכול לנסוע לקפריסין אבל בארץ הקודש לא הייתה לי שום אפשרות.
לא יודעת
אני בטוח שגם מי שיום הכיפורים חסר משמעות לגביו עושה חשבון נפש ביום זה או אחר. ולדעתי אפשר להיות יהודים בלי להתחבר לדת היהודית. כמו שבשמת כתבה על חוסר המקוריות של הדת שלנו, ליהדות נכנסו דברים זרים - גן עדן וגיהנום, קברי צדיקים, קדושת האדמה. אפילו ראש השנה נחגג בחודש השביעי ולא בחודש הראשון. אז אם יש לנו דת אספנית ומגוונת, תראי את המתנכרים לסמלים הדתיים כעוד פלג בדת/לאום היהודית.

הביטוי המתאים הוא "איש באמונתו יחיה" (או "צדיק באמונתו יחיה")

מותר להיות ממש קרצייתי לרגע?
כי המשמעות המקורית של הביטוי, "צדיק באמונתו יחיה", רחוקה ת"ק פרסה מהפרשנות הפלורליסטית שנדבקה לה. הוא פחות או יותר אומר: "צדיק יחיה בזכות האמונה שלו" (בניגוד לרשע שימות וילך לגיהנום ויתבשל בצואה רותחת על שיפוד ששני שדונים קטנים יסובבוהו בגילה).

הפסוק המקורי הוא: "הנה עופלה, לא ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה." (חבקוק ב', 4). סוג של משפט אלם.

כרמית, אהבתי.

כמו שלא סומכים על בית חולים שיילד אותך, לא סומכים על בית הספר שילמדת את ילדיך, לא סומכים על הרבנות שתתן לך רב מתאים. הולכים ל"צוהר" או "בנין שלם" ופוגשים ברב שיתיחס אליך עם רגישות והבנה לדרכך.
רק מה? רוב האנשים מעדיפים להתעסק בעיצוב שמלת כלה וצבע המפיות, וכאן אני מסכימה עם בשמת (ובשמת - כולנו יהודים את יודעת, אבל לך יש איזו דרך להגיע לדברים שאליהם אני מגיעה מספרים).
רק שבפורום הזה הייתי מצפה מאנשים ליותר אסרטיביות ומודעות ולפחות "סמוך על הממסד שיבחר בשבילי".
ומסעדה, גם לידות "אחרות" הרבה יותר יקרות. ככה זה.

ואין קשר בין מלחמת יום כיפור למשמעות היום, בכל אופן אין קשר שאינו מטפיזי, אבל אם אתה לא מאמין באלוהים אז מה אכפת לך מהמטפיזי?

חבצלת
ממש לא מעניין אותי בורותו של הרב בחתונה שלי. מעצבן אותי הקטע שמדינת ישראל הכריחה אותי להנשא על ידי רב אורתודוקסי בלבד וסגרה בפנינו את האפשרות להתעלם מהממסד הדתי. שני אפיקורסים חובבי ציון שלא רוצים לכתת רגלייהם לקפרסין חייבים לשמוע את דברי ההבל של רב המועצה האזורית.
ודרך אגב צבע המפיות והשמלה לא ממש היו בראש מעיננו. תתפלאי אבל לא כל החילוניים מתעניינים בזוטות (יש שמועה שחלק מגדולי הוגי הדעות בעולם היו, לא עלינו, אפיקורסים).
לגבי מלחמת יום הכיפורים - אני מכיר את הקטע המטאפיזי בזכות 22 ילדי חט"ב ברנר שנהרגו באסון הבונים בגלל 22 מזוזות פסולות, ואת כל הסימנים שמצאו חכמי הדת לאסון המסוקים, כאן בשאר ישוב. לפעמים נדמה לי שכל פעם שאיזה שומר מצוות אומר "אוי ווי, אז אלוהים מתבייש שהוא אדוני" (יהונתן גפן).

יו, כמה שאלות מסובכות עולות פה (-: אני לא אתייחס אליהן - לפחות לא בשעה מאוחרת זו - אבל תשובות לעניינים קטנים -
בשמת
מעניין אותי לדעת, מסעדה, איך הגבת על זה (לי עבר בראש: "מה, היא מטומטמת?").
לשם שינוי אני אזדהה עם חבצלת (-; : רוב האנשים מעדיפים להתעסק בעיצוב שמלת כלה וצבע המפיות,
אני לא מבינה איפה אנשים מסוימים חיים ואיך בכל החתונות שהם היו בהן עד היום הם לא קלטו שהכלה סותמת יפה את הפה. או שאולי הם ערבבו במושג חתונה את הסרטים האמריקאים שהם ראו.

אחיק,
מפריע לי שאני צריך להנשא דרך אותו רב. אם הייתי רוצה הייתי יכול לנסוע לקפריסין אבל בארץ הקודש לא הייתה לי שום אפשרות.
את זה אני יודעת. ה"מכריחים" צרם לי. זו היתה בחירה, לא כורח.

חבצלת:
ומסעדה, גם לידות "אחרות" הרבה יותר יקרות. ככה זה
שוב, אין לי שום ויכוח איתך. עולות יותר, ובחלק גדול של המקרים, שוות את ההשקעה.

אה, ואחיק - תודה על התיקון. לא שאני זוכרת הרבה מההיסטוריה שלמדתי בבית הספר, אבל לאורך ההיסטוריה יום כיפור וחגים אחרים היו תאריך חביב על צוררים בני כל עדה (כולל לצערי את ההיסטוריה המשפחתית הקרובה שלי).
ובעניין החתונה - אני לא יודעת מה היו השיקולים שלכם נגד קפריסין (אני ראיתי באיזה סוג של סגירת מעגל אירוני, להגיע לשם מרצוני, הצעתי להורים שלי לבוא ולהראות לנו איפה עמד המחנה שלהם... והם סירבו) אבל בהחלט היתה לנו חתונה מדהימה גם בארץ (פירוט נדמה לי יש ב-נישואים אלטרנטיביים או איך שקוראים לדף ההוא).

בשבילי יום כיפור הוא יום שקט (אין לי כוח לחפש ניקוד, אז הכוונה היא לsilence)
שקט מעבודה, מטלוויזיה, מאירועים חברתיים ומשפחתיים, מכל הרעשים שאני כל הזמן בתוכם, גם בשבתות... אני משאירה לי שיטוטים רגליים, ספר, חברים קרובים...

בתל אביב הייתי הולכת לים, ומוצאת רגע רוחני, אם אפשר לקרוא לזה כך, במראה העננים על הים לפנות ערב.
אני פחות נהנית ממרוצי האופניים הפראיים. בכלל, המולת האופניים קצת מפירה בעיניי את השקט הזה, אז אני נמנעת מזה. אולי זה משהו שספגתי בבית, כי הוריי היו ממש נגד העניין ובשלב מסוים אסרו עלינו להשתתף בזה. (זה היה חזק מהם, בסוף תמיד יצאנו. התשוקה להיות עם החבר'ה גברה על הכול) מבחינתם אגב, הסיבה הייתה זיכרון חבר שנפל במלחמת יום הכיפורים, יותר מאשר הסיבה הדתית.

בשנה שעברה הלכנו לים, והייתה סופת חול שצבעה הכול בכתום ולא היה איש על החוף, החול הצליף עלינו. ואני הייתי עם בטן ענקית. מצאנו מכונית צעצוע קבורה בחול ושמרנו אותה. עכשיו אנחנו עם יותם. אני לא יודעת איך יהיה יום כיפור השנה, שקט ממש לא יהיה, מן הסתם. אבל אולי נלך לטייל בשדות.

זו הייתה שנה מדהימה. לא הספקתי לסכם אותה עדיין באתר, אז אני עושה כאן חשבון נפש קטן.

אני אסירת תודה לאלוהים על האושר שנפל בחלקי.

אני רוצה להודות לכולכם על השנה הזאת. המון מהדברים הנפלאים שקרו השנה התאפשרו בזכות התמיכה שקיבלתי כאן באתר, ואני ממשיכה לקבל גם כשהיחסים הם כבר פנים מול פנים. מרגש לחשוב שלפני שנה לא הכרתי אף אחד מכם! ועכשיו אני מרגישה שאנחנו משפחה, ואני מרגישה שייכות ויש לי קבוצת תמיכה.

אני מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו בשוגג מעל דפי האתר או מי שהתעלמתי ממנו, או לא אמרתי לו מילה טובה כשהיה זקוק לה. אני מבקשת סליחה בפני אנשים ששפטתי אותם מבלי להכיר אותם, זה קורה לי לפעמים.

אני מאחלת שהשנה הבאה תפתח בפני לא פחות דלתות וחלונות לעצמי ולחברים, ושאמשיך לזרום ולאהוב בלי די. שאכיר את עצמי עוד יותר, שאגלה עוד יכולות ועוד כשרונות ושאהיה סלחנית ואוהבת כלפי עצמי. אני אשתדל פחות לשפוט אחרים שבוחרים בחירות שונות ממני, וכך, לדעתי, גם פחות אלחץ מהביקורת שלהם עליי.

ואני מאחלת לכולכם גמר חתימה טובה,
ושנה טובה
והרבה אהבה
@}

<ענת בד"כ לא כל כך משתפכת, אבל זה הסתיו, עם הענן, ועם הרוח המיבב...>

אחיק, לא התכוונתי לפגוע ועוד לפני יום כיפור
אני סתם התכוונתי לרוב האנשים, לא אליך.
אתה המיעוט:-)
ואגב אין לי קרניים מתחת לכיסוי ראש וזנב מתחת לחצאית.
ואני לא אוכלת יותר מחילוני אחד לארוחת בוקר. מטעמי דיאטה בעיקר.
שתהיה לך אחלה שנה.

ענת,
כתבת כל כך יפה - אין מלים!

ענת,
אתם שלושתכם כאלה מתוקים ואור ואהבה
כל מה שקיבלתם מגיע לכם

משהו על צום אצל אנשים לא דתיים.

במשפחה אחת, אב המשפחה נהג לצום כל השנים ביום כיפור.
זה לא שהוא עינה את נפשו ועסק בתפילה, הוא עישן ושיחק קלפים כל הלילה
אבל הוא צם.
ומתישהו מתה לו ילדה
נהרגה ככה פתאום
ובאותה שנה הוא הודיע שהוא מפסיק לצום, תוך שהוא מצטט בת אחרת שלו: "אם נעשה חשבון ביני ובין אלוהים אז הוא צריך לצום"
מאז הוא לא צם.
נעבור למשפחה אחרת, לא דתיים, לא מאמינים אבל ממוצא דתי.
כל בני המשפחה נהגו לצום ביום כיפור.
לפני שנה חלה האב במחלה סופנית. כרגע הוא במצב לא טוב. המשפחה במשבר.
האמא הודיעה: השנה אני לא צמה.

ישבנו וחשבנו
למה הם החליטו שהם מפסיקים לצום?
הרי מלכתחילה לא צמו בגלל אמונה
אז אי אפשר להגיד שהאסון שפקד אותם גרם לשבר באמונה
הם לא צמו בגלל אלוהים ובטח שלא הפסיקו בגללו

אז מה כן?

הם עברו חוויה קשה
הם מלאי כעס
הם צריכים לעשות עם זה משהו. להאשים מישהו. להטיח.
אז הם מפסיקים לצום בקול גדול.

עוד משהו על צום אצל מישהי חילונית.
במשפחה שלי, מעולם לא צמו (וגם לא במשפחת אבי).
בגיל ההתבגרות, היו כמה שנים שצמתי (באופן שלא היה "עובר" מבחינה דתית) בשביל האתגר, וכי "זה בריא". כשיום כיפור חל בשבת - לא צמתי (כי למה דווקא ביום הזה?). אח"כ, כנראה הוכחתי לעצמי מספיק שאני מסוגלת, והפסקתי. בתור אדם שלא מאמין באל, לא הרגשתי שום סיבה לצום. בשנה אחת, הייתי בסביבה שכל שבת עשו על האש, וכיוון שלא היו שם צמים (הצמים נסעו למשפחותיהם), עשו זאת גם בתאריך י' בתשרי (שהיה שבת אם אני לא טועה). לא היה בכך שום דווקאיות, רק שגרה.
לגבי לוח השנה העברי- אני מכירה אותו, חוגגת לפיו חגים - אך פרט לכך חיה לפי הלוח הגרגוריאני. לא כי הוא טוב יותר, אלא כי הוא נפוץ ו"חי" יותר. כמו תכנת וורד, או חלונות. זה לא שהן טובות יותר, אבל זה שכולם משתמשים בהם נותן להן יתרון על שאר התוכנות הדומות, בלי קשר לאיכותן. רוב הזמן (שלא בתקופת חגים) אין לי מושג מה התאריך העברי. בלילה אני יכולה לחשב בערך, לפי הירח.

_אני סתם התכוונתי לרוב האנשים, לא אליך.
אתה המיעוט_
חבצלת
לא נפגעתי אישית אלא אני פשוט לא אוהב אמירות כלליות לגבי אנשים. רוב האנשים חושבים בצורה שונה (מזל, אחרת העולם היה משעמם), לדתיים אין קרניים וזנב, וחילוניים לא חושבים מחשבות זימה כל הזמן. אם מישהו חושב על שמלת החתונה והמפיות יותר מהטקס עצמו. זו בעיה שלו. אצלי רמת העניין הייתה זהה לגבי דברי הרב, צבע המפיות ואיזה מתנה הביאה דודה מצד האבא (פולנים או לא פולנים?). כל הדברים האלו לא עניינו אותי. אני מכיר מישהו שבמשך ההריון דאג שהכל יהיה בסדר ושיהיה בן. האם הוא שייך לאנשים שלא חושבים ?
אם הסיבה היא רצונו לגדל שחקן כדורגל משנה את רמת המחשבה שלו בהשוואה למצב שהוא רוצה להנציח את שם אביו המת?
האם לעשות מעשה אידיוטי בשם האלוהים והמסורת עושה את האדם לפחות לא חושב מאדם העושה את אותם מעשים ללא אידיאולוגיה ?

הלוואי ורוב האנשים היו חושבים אחרת ממני,
עם זה אני דווקא חיה נהדר.
אבל הבעיה היא שרובם פשוט חיים. בלי לחשוב הרבה. למשל רוב האנשים לא רוצים אפילו לדעת מה מזריקים לילד שלהם, הם רק עושים מה שאחות טיפת חלב אומרת.

רוצה להמשיך?
רובם מלים את בניהם בלי לחשוב, אוכלים חביתה בלי לחשוב על התרנגולת המסכנה, שותים חלב בלי להתחשב בפרה הסחוטה, נוסעים במכונית בלי לדעת איך פועלים הבלמים והאם המסוכניק באמת סידר אותם.
אין לזה סוף. אנשים לא חושבים על הכל אבל הם כן חושבים. לפעמים הם מאמינים לסמכות עליונה כמו רופא, אחות טיפת חלב או רב, ובנושאים מסוימים הם מעלים ספקות, מהרהרים ובוחרים את הדרך הנכונה. יש אנשים שאצלם המחשבה נוגעת רק בענינים שבעיני ובעינייך הם שוליים, אך הם מצידם רואים בנו חסרי מחשבה שלא דואגים לעתידו הכלכלי של הילד המסכן חסר ההשכלה והכישורים החברתיים.

כי המשמעות המקורית של הביטוי, "צדיק באמונתו יחיה", רחוקה ת"ק פרסה מהפרשנות הפלורליסטית שנדבקה לה.
יאיר,
בכך מצטרף ביטוי זה לביטויים אחרים מהמקורות, שהתנתקו מההקשר והמובן המקוריים שלהם וקיבלו משמעות חדשה. הידוע מכולם הוא כמובן "קול קורא במדבר", שהיה במקור (לטובת אלה שאינם יודעים. אני בטוחה שאתה כן יודע): "קול קורא: במדבר פנו דרך ה', ישרו בערבה מסילה לאלוהינו". (ישעיהו מ' 3)

עשיתי על זה פעם הרצאה, על ביטויים בתנ"ך, במשנה ובגמרא ומה קרה להם בעברית של זמננו.
זה באמת נורא מעניין.

גם:
עצת אחיתופל (שדווקא הייתה העצה הטובה להבדיל מעצת חושי.

כמו מונופול , כמו טארות...או קלפים אחרים.
מן משחק שכזה.. מגיעים ליום הזה ואז יש את מה שעושים ביום הזה.
יש כאלה שבמונופול שלהם זה ה "דווקא" . יש כאלה שממלאים אחר הוראות הדת , יש כאלה שלא צריכים תיווך עם אלוהים אבל כמו קלף שהוצאנו - אפשר לבוז למקריות או להתייחס כקוריוז, אפשר לחשוב שהקלף הוא מסר של אמת קוסמית ואפשר לקחת אותו או את כיפור כתזכורת לאיכות או סוג של עשיה (יותר נכון אי עשיה) - עצירה מכל המוכר כשגם הסביבה ברובה מאפשרת את השקט הזה ולנצל את ההזדמנות איש אישה בדרכו-דרכה להתבוננות, לסליחה עצמית וסליחה עמוקה לזולת מתוך האמת של אהבת לרעך כמוך למען יאריכון ימיך.
באופן אישי- אני עדיין מניקה כך שלא אצום אבל האוכל ביום הזה מבחינתי הוא צנוע , אני עושה תשליך עם הילדים כי לדעתי עבורם טכסים וסמלים הם רבי עוצמה ומחברים אותם עם היוניברס והיוניברסלי ועם הקוסמי.
אנחנו מדליקים נרות לנשמות, אנחנו עוצרים רגע ומברכים את כל הברואים, את עצמינו את היקרים לנו, מתפללים לסליחה ושלום ממעגלינו הפנימי ביותר ועד ל"עולם" כל ילד בדרכו וגם ללא מילים או שיתוף האחרים, אנחנו מודטים דקה או שתיים ואני במשך היום כמה שיתאפשר לי- זו הזדמנות כמו כל הזדמנות (ואולי יותר) ואני כן מאמינה שלריכוז אנרגטי -חשיבה בכוון מסוים יש אפקט.
וכן, שכחתי - מקריאה מעט לילדים על החג ומשמעותו ובוודאי אזכיר את המלחמה ההיא.
אני לא "דתיה" במובן המקובל אבל יש לי איזה דתיות כי חילוני בשבילי הוא זה שמעבר לעצמו או למושג "אדם" אין עבורו ולא קיים "כח" אחר.
אני נסחפת להגדרות פשטניות ואני מקווה שכונתי ברורה נא לא לתפוס אותי במילה... צום קל,,

לא יודעת למה אבל זה מרגש אותי מה שיעל כתבה.
גמר חתימה טובה למי שמאמין שיש "חותם" לעולם הזה וגם למי שלא, ובכל מקרה הרבה אהבה.

מאז ומתמיד ליום הכיפור משמעות אחת בעבורי: פתיחת דף חדש.

בעוונותי הנני נוהג בדרך הדיבור הישיר, לעתים הנני נתפש ללהגנות מיותרת, דברי מעוררים לא אחת סערה או מעררים כעס. קשה לעיכול.

ניתנת גם בפני ההזדמנות הזו של יום הכפורים ליישור ההדורים עם קוראים אנונימיים וכאלה שמוכרים היטב, לפנות לכל מי שנפגע מדברי, מעשי או התנהגותי ולהניח בקשת סליחה ומחילה.

פנייה זו היא אישית כלפיך.
פנייה זו היא אישית כלפייך.

והנה, עשרת ימי חשבון הנפש מאז נשמעה באוזני ברכת השנה טובה כהצהרת אהבה בין אדם לרעו, בין אשה לרעותה, בין בני האדם, בא יום הכפורים לחשבון הנפש והכפרה הסופיים, לאחריהם ניתן יהיה להתחיל את השנה כשהלוח חלק.

ועל מנת שהלוח יהיה חלק לחלוטין, כמי שנתפש מגובש ונחרץ מתוך כתיבתו ודעותיו, אין זה פשוט כלל ועיקר להעביר משמעויות והבנות באופן בהיר ונהיר. לעתים נדרש הטקסט לצמצום המחייב קריאה חוזרת ונשנית. לעתים הוא מתארך מתוך הצורך להרחיב ולחדד.
עם זאת ברור הצורך לפשט את הדברים ככל הניתן.

גמר חתימה טובה.

סליחה קודם כל ילדי, הייתי יכולה להשתדל יותר, סליחה שלא עניתי על כל הצרכים שלכם, שלפעמים הייתי כל כך לא נחמדה, קצרת סבלנות, אפילו אלימה בדיבור ובמעשה.
סליחה, בעלי, על אותם סעיפים כמו אצל הילדים.
סליחה חברי וחברותי, שלא תמיד מצאתי זמן בשבילכם, שמיהרתי לשפוט אתכם.
סליחה בני משפחתי הרחוקים יותר, שהשנה הייתי שקועה עוד יותר בעצמי.
סליחה הסביבה, שדאגתי לענייניה פחות משיכולתי.
וסליחה אני עצמי, על ששוב לא עמדתי בציפיות שלי, על ששוב הזנחתי את גופי ואת נפשי.
גמר חתימה טובה.

הי, זה אני כתבתי?
מילה במילה.

מצטער, החיים הם לא מחשב
אי אפשר לעשות RESET והכל נעלם.
בנוסף על בקשת הסליחה יש צורך בניסיון לשיפור עצמי. הפניה לא אמורה להיות פומבית לעולם ואשתו אלא פנימה. חטאתי, אשמתי, בגדתי. אנסה להשתנות ולהיות טוב יותר בשנה הבאה.

ציני, מי אמר שאפר לעשות ריסט, מי אמר שאין צורך בניסיון שיפור עצמי? עצם בקשת הסליחה הפומבית הוא טריגר לניסיון השיפור. אני סולחת לך על הציניות.

בא יום הכפורים לחשבון הנפש והכפרה הסופיים, לאחריהם ניתן יהיה להתחיל את השנה כשהלוח חלק.
זה לא RESET ?

ציני,
לא, זה לא אתחול.
היות וחשבון הנפש פנימה ולא החוצה אין זה מעניין החוץ מה שקורה בפנים.
היות והנפגעים במקרה זה הם אנונימיים היות ואני יוצא מתוך נקודת הנחה שהם קיימים מבלי שאני יודע את זה, כתוצאה מהקשרים הוירטואלים המתקיימים כאן בפורום הזה, עלה הצורך מתוך אותו חשבון נפש פנימי לפנות לקוראי הפורום הזה ולבקש סליחה ומחילה על "עברות" וירטאליות אפשריות מבחינתי.
פתיחת השנה כשהלוח חלק איננה אתחול מהסיבה הפשוטה שאין כל אפשרות למחוק את הדיסק הישן וגם אין כל כוונה כזו.

על פי תגובתך נראה כי הנסיון לצאת לשנה החדשה עם לוח נקי נתפש כמשהו מזוייף. צר לי על כך. הנה, עוד לא התחילה השנה וכבר אשמתי-בגדתי וכו'...

צפריר
אל תקח זאת באופן אישי. הסליחה של פלוני אלמוני נגעה לליבי בכך שהיא אנונימית. "אנא סילחו לי בלי לדעת מי אני" כלומר, הוא/היא מבקש סליחה מעצמו. הסליחה שלך הינה כוללנית, והמושג דף לבן צורם. אין דף לבן. להפך. קראתי קצת מדבריך באתר וחשבתי שעדיף להתחיל את השנה עם ידיעה שכך אתה כותב ולא עם דף לבן. הרי אתה אולי תשתנה קצת אך לא תהפוך את עורך.
שתהיה לך שנה טובה.

ציני,
אני לוקח הכל באופן אישי.
המושג דף לבן הוא פרשנות שלך. אני כתבתי על דף חדש (כל יום הוא דף חדש בדברי הימים) ועל לוח חלק, בבחינת שולחן נקי. פרשנותך הגורפת לגבי אתחול ושאר ירקות עשויה בהחלט לצרום. היות ופרשנות נשענת על הכתוב הרי ששוב יהיה עלי לקחת לתשומת ליבי לדייק יותר.

על מנת שתנוח דעתך - הנני שלם לחלוטין עם כתיבתי ודעותי, על דף לבן או על דף כתוב. עם זאת, לאחרונה, הגיעו אלי ידיעות מהמודיעין שיש כאלה שנפגעים מדברי. לפיכך חשבתי שדווקא יום הכפורים יהיה הזדמנות טובה לבקש מחילה ולהבהיר כי קימת מודעות מצד הכותב לקושי שבקריאת דבריו.

שנה טובה גם לך.

אני מקוה שהיה צום מועיל לכל הצמים.
איך הדף הזה התגלגל מניסיון למפגש נוסף בפארק הירדן.
אני מקוה שגם להם היו ימים מועילים.

צפריר -

חבצלת,
באופן אישי - תודה.

ומה עם יום כיפור כהזדמנות לחיות יום אחד בלי מכונית ובלי טלויזיה, בלי להושיב את הילדים מול קלטת ובלי להטביע ישיבה עם משפחה/חברים בכיבוד וזלילה?
סתם, בלי קשר לדת ובלי קשר לחשבון נפש, רק כנסיון של השתחררות מכבלי החומר ולו ליום אחד, כדי להרגיש איך זה.
הייתי בחג אצל קרובי משפחה והיה לי מוחשי מאד כמה קשה להם לטפל בילד שלהם ללא עזרת טלויזיה/וידאו וכמה קשה להם להעסיק את עצמם בלי לנסוע לאיזשהו מקום או לעבוד או לגלוש באינטרנט.
לפני שנתיים ביקרתי אצל ידיד, ושנינו צמנו, והעברנו ערב שלם בשיחה. הדבר שהכי השפיע עלי בשיחה לא היה תוכנה, אלא העובדה שהתארחתי אצל מישהו שלא יכול היה להציע לי שום דבר לאכול או לשתות, ולכן הפגישה בינינו "התנקתה" מכל הטקסים סביב האוכל וההתעסקות אתו, והיתה נטו פגישה.

... וכל זה בלי לציין את השקט הנפלא ותחושת החג, שנעלמה כמעט מכל שאר ימי השנה.

אמא של!

תודה! דווקא לא ידעתי...

עוברת אורח, כל כך נכון.
למרות שהצום היה קשה (כי הלכתי המון) כל כך נהנתי מהשקט, בלי מכוניות, בלי טלוויזיה.
בדיוק אתמול בערב אמרתי לבעלי, חבל שאין עוד כמה מועדים כאלה שנוכל להנות מהשקט.

רק המכוניות החשמליות הפרו את השלווה.

אוי, המכוניות החשמליות!
אין לי שום הסבר הגיוני לזה, אבל אני לא מסוגלת לסבול אותן ביומיום, ועוד פחות ביום כיפור. איכשהו זה נראה לי לגמרי שונה מאופניים (שהם, מבחינתי, מסמלי החג הידועים והחביבים), והרבה יותר דומה למכונית. לא רציונלי, או שיש למישהו נימוק לעניין?

לרגל השנה החדשה, מביאה לכם סיפור אמיתי שארע בבית-ספר באירלנד, סיפור שאת מסריו תוכלו ליישם בחיים המקצועיים והאישיים...
והרי הוא לפניכם:
באחד משיעורי החברה, בקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה. משהביאו התלמידים את הנדרש, הטילה עליהם המורה משימה:
"בחרו תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם - שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם."
התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות ראוי לציין, היו כבדות מאוד.
כמצוות המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במהלך שבוע שלם: לבית-הספר, לחוגים, למגרשי משחקים, לחברים ואפילו אל מיטתם בלילה...
הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים.
באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם...הפכה תכולת השקית במהלך השבוע - לעיסה דביקה וריחנית.
מטאפורה זו, מתארת בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמנו ועל גישתנו השלילית למצבים שונים.
לעיתים קרובות אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם.
עכשיו זה ברור כי זו "מתנה"... שאנו מעניקים לעצמנו.
אז שתהיה לכם שנה טובה וחיובית!

יופי, יש לי הזדמנות טובה לכתוב נאום (זכייה באוסקר) קטן שאני מתכננת מזמן ומתביישת לכתוב -

אורנה וצפריר, חדווה ורני, יונת ורועי: תודה לכם על האתר הזה, ועל דבריכם החכמים והמאירים בו. תודה לכם על העיתון, ובשניהם תודה על ההזדמנות למצוא אנשים שחושבים כמוני, מלמדים אותי, מקדמים אותי, ונותנים לי הזדמנות לבטא את עצמי בסביבה תומכת. תודה לכם על כך שפתחתם בפניי את ליבכם ושיתפתם ואתם ממשיכים לשתף באורח חייכם ובתובנות שלכם. הבאתם לחיי תמיכה, כח, שמחה ומרפא. שתהיה לכם שנה נהדרת.

ותודה לכל משתתפי האתר, ותודה לחברות הקבוצה שלי, מאותן סיבות ממש.

מיכל, כמה מרגש! מצטרפת לכל מלה!

מגע בריאות סיפור מקסים!

החזרתי ל מה חדש , אפילו שיום כיפור חלף לו...

שמתם לב שיש אנשים שגם ביום כיפור מתעקשים ללכת רק על המדרכה/ לחצות כבישים במעבר חציה?
אני חוזרת מסיבוב עם קטינא והכלב וראינו אשה (לא מבוגרת) שעמדה וחיכתה לאור ירוק ברמזור.
רק כשהיא ראתה שאנחנו מסתכלות עליה מחוייכות היא תפסה את עצמה וחצתה.
די עצוב, לא?

אחר כך חשבתי לעצמי אם יכול להיות שהיא למדה משהו מהתקרית הזאת, שהיא הלכה הביתהוחשבה לעצמה
משהו חדש על החיים שלה. אני מקווה שכן.

<פתח-תקוה אופטימסטית חסרת תקנה?>

חיפוש ארוך אחר דף מתאים העלה רק את תובנה על קונפורמיזם שהוא קצת אישי מדי. אז הנה.

פתח תקוה.
לא בהכרח הארוע הזה הוא בעל משמעות עמוקה. לפעמים די ברגע אחד של התעמקות במחשבה כדי שאדם לא ישים לב ויבצע פעולות רוטיניות בלי לשים לב .

מגע בריאות, תודה על הסיפור המקסים.

העובדה שמכריחים אותי להנשא דרך רב
מי מכריח?
א. אין שום חובה להתחתן בכלל. אין חוק במדינה שמכריח להתחתן. אפשר לחיות בזוגיות יפה וטובה לאורך שנים בלי להתחתן ובלי לבקש אישור מאף אחד\ת.
ב. אפשר להתחתן בדרכים שונות, כולל בדרכים מוכרות.

עצת אחיתופל (שדווקא הייתה העצה הטובה להבדיל מעצת חושי
כן, עצה מצוינת לאבשלום, אבל עצה גרועה ביותר עבור דוד המלך. וחושי נתן לאבשלום בכוונה עצה רעה במטרה לאפשר לדוד להתארגן ולנצח בקרב. כלומר, זה סובייקטיבי והשאלה היא: העצה טובה למי ורעה למי.

ענת גיגר - כתבת כל כך יפה ומרגש!

_הם עברו חוויה קשה
הם מלאי כעס
הם צריכים לעשות עם זה משהו_

אני מכירה אנשים שעברו חוויות קשות.
הם הפסיקו ללכת לבית הכנסת, לא כי השתנתה להם האמונה,
אלא כי לא נוח להם עם אנשים אחרים , ואיפה שיכולים לצמצם - צימצמו מגע.
הם לא הצהירו על זה, לא בקול גדול, ולא בקול קטן,
הם פשוט נוהגים כעת אחרת .

האם הם צמים? האם הם מתפללים כשהם עם עצמם?
אני לא יודעת. הם לא אמרו,
ואני לא שאלתי.

לכאן אוחד תוכן הדף יום-כיפור-שלי

יום כיפור שלי

נולדתי להורים חילוניים גמורים. אתיאיסטים צרופים- לא מזוזות, לא כשר, לא דת ולא אלוהים.
לא זו בלבד, ספגתי לא מעט שנאה קיצונית לחרדים, שלימים הרהרתי בה- חלקה עיוורת וחלקה מוצדקת. (אנשים כמו אימא שלי העלו את
מפלגת שינוי על המפה הפוליטית).
סבא רבא שלי היה מאושיות העלייה השנייה- מאלה שהתעסקו הרבה בישראל, בחברה פה ובאופייה העברי. (כמובן שהוא בן של רב באירופה).
אבל כל זה לא ממש הנושא שלי, זו רק הקדמה.
עד גיל 27 הייתי בחורה צעירה שחיה את חייה, צועדת צעד אחר צעד ללא הרהורים הקשורים במה שנקרא רוחניות של היום. (כן קראתי אריך פרום וספרות שעוסקת בפילוסופיה אך לא מוגדרת כרוחניות).
ואז חל המפנה. נפגשתי בספר של אושו. לא אפתח פה גם את נושא אושו...אבל נכנסתי לעולם חדש. היו עוד דברים שהובילו אותי לעולם הרוחני, אך לא אפרט אותם עכשיו.
שאלת האלוהות, שאלת השורשים, שאלת היהדות/ישראליות – כל אלה התחילו לבעבע בי והתחלתי לעבור חוויות שונות מקרבות ומרחיקות משורשיי היהודיים.
התקרבתי, התרחקתי, התקרבתי ככה, התרחקתי ככה עד שהגעתי עד הלום.

יום כיפור עבר את גלגוליו עם גלגוליי בכלל בתפיסת עולמי בשאלות תרבותיות אלה.
בילדותי עברתי כמה ימי כיפור בהם צמתי מה שנקרא בחילוניות: "בשביל הספורט" – בחינה עצמית, הכרות עם החוויה וכו'.
היו את השנים שהייתי מתחבאת איפה שהוא, הכי רחוק שאפשר, כדי לא לחוות את החוויה המערערת הזו.
ואז הגיעו שנים שבהם שנה אחר שנה ניסיתי לחוות את יום כיפור ושוב ושוב מצאתי את עצמי ביום הכי שחור של השנה.
איכשהו בשנים האלה יום כיפור הכניס אותי למצב בו אני מרגישה הכול באופן כל כך קיצוני, שזה היה ממש ממש בלתי נסבל, אולי אפילו מסוכן.

אחר כך הגיעו שנים שבהם זרמתי עם הסביבה שלי: מסיבה ביער ביום כיפור, סתלבט בים ביום כיפור בקיצור מן מפגשים חברתיים המוניים ולא המוניים.
כל פעם אחרי יום כיפור כזה, הרגשתי דיסוננס כל כך גדול עד שהגיע נקודה בזמן שבה החלטתי עם עצמי- לא עוד חגיגות ביום כיפור.

היום אני לא בתקופה כל כך קרובה אל הדת, או לפחות לא מקבלת אותה כלשונה.
מכירה בשורשי היהודיים, מכירה שאי אפשר להתחמק ממעגלים תרבותיים (אם כי מעגל האנושות הוא גם מעגל לא פחות חשוב להשתייך אליו), אבל לוקחת דברים שמתאימים לי ומתחברים אלי מן המסורת היהודית ולא יותר מזה (תפילה, הודיה, בקשה, לעיתים-הדלקת נרות ביום שישי,ועוד).
בהחלט שלא מקבלת את הדת עלי, כפי שהיא, כלל ועיקר!!!
אני זוכרת היטב שהעם שאני משויכת אליו (זה שנקרא יהודי), נולד בנקודת זמן כלשהי. היו לפניו והיו אחריו. אין ספק שלא המצאנו את העולם והרבה מן התרבות והמסורת היהודית מיובאת מהפגאניזם הקדום לה.
עד כמה שידוע לי אברהם אבינו הגיע מארם נהריים (איפה שהוא בעיראק) ומשם הביא מתפיסת עולמו של חמורבי כולל את תפיסת האל האחד (ולא ריבוי אלים).

רואה בתנ"ך מסמך קדום מדהים, רווי בספרות, תרבות עתיקה, והיסטוריה אבל, עבורי משה כתב את לוחות הברית אחרי שעבר חוויה רוחנית זו או אחרת וכך עוד הרבה סיפורים בתנ"ך.
לא רואה בנו עם נבחר ובוודאי שלא עם סגולה למרות שעלינו לשאוף בהחלט להיות כאלה וזה אומר, קודם כל להוריד את המחשבה שאנחנו עם נבחר ועם סגולה...
תפיסת האלוהות שלי מאוד אבל מאוד שונה מתפיסת האלוהות בתקופה התנ"כית. בכלל חושבת שככל שהאנושות מתפתחת או משתנה – משתנה תפיסת האלוהות איתה.

והנה הגעתי לתכלית פתיחת הדף:
יום כיפור הנוכחי הביא אותי למחשבה חדשה.
הייתי בבית עם שני ילדיי. אני גרה במקום שקט גם ככה. לכאורה לא היה הרבה הבדל בין יום זה לשאר. היה יום מקסים. חוץ מטיול קצר בסוף יום כיפור, בקושי הוצאנו את האף מן הדלת ובכל זאת היינו כל אחד וכולנו יחד במן הרמוניה שכזו.
לא יכולתי לעשות התכנסות עצמית כפי שעשיתי בשנים שקדמו להיותי אם והייתי עסוקה בענייני הבית, אבל עליתי על משהו.
הנה לא הקדשתי לזה המון מחשבה וזה חלחל והגיע אלי בדלת האחורית.
הרי יום כיפור, הוא חג בעונת מעבר. והנה ביום כיפור עצמו קמתי והחלטתי להפוך סופית לילדים את הארון מקיץ לחורף. הוצאתי דברים שלא צריך וסידרתי הכול שיהיה להם נוח והנה לי מן סוג של תשליך. של ניקיון.
בערב יום כיפור סידרתי וארגנתי פה ספריה שלמה שעומדת במסדרון והנה שוב, התנקות, התחדשות.
זה כל כך מתאים ונכון להתחיל את השנה בהזדככות, בניסיון לעשות ניקוי והתבוננות פנימית. מאוד חשוב!!מאוד נכון לטעמי!
יכול להיות שאני חווה זאת בדרגה יחסית נמוכה – לעומת תפילה וצום, אבל ככה מתאפשר לי כרגע גם מבחינות מנהלתיות וגם מבחינת הכלי וההבנה שלי.
איכשהו נדמה לי שתמיד אני מרגישה את הוויברציה של יום כיפור הרחק מעבר למקום שאני נמצאת בו.
אולי הפעמים הספורות שהיה לי קשה להרגיש את הוויברציה, היה כשהייתי בחו"ל.
יש לזה המון כוח שכולם הולכים בלבן, מתכנסים, מדליקים אור חדש בעיניים, בלב ובנשמה.
באופן תמוה מרגישה את ההזדככות דרך ארון הבגדים של ילדיי, דרך הויברציות הכול כך נעימות שהיו בבית, שאפשרו לי להיות רכה, נעימה, מהורהרת.
תודה.

מעניין,
איך הזמן המיוחד הזה נגע בך שוב ושוב בדיוק במקומות של המהות שלו.
ואיזה יופי שאת מקשיבה.
שתהיה שנה טובה !

מאוד נהניתי והתרגשתי לקרוא, ומאוד מזדהה עם מה שכתבת.
אהובתי, שתהיה לך שנה רכה, נעימה של הקשבה להדהוד הפנימי המקודש שנמצא בכל, גם במלאכות הבית