לבנה במילואה

[אנונימי]

דפים למעקב ב-מה חדש:
חיי בהתהוות לבנה במילואה

דפים שהייתי בהם לאחרונה

[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=7&sort=-T]

[לבנה_במילואה*]

כבר זמן רב שאני קוראת, מתלבטת איך ומה ואם להצטרף לכל הכותבים/ות המענינים/ות..
החלטתי לנסות...
אנחנו, אישי ואנוכי התחתנו בשמחה רבה ב"ה לפני 8 חד', בתחילת הריון (תודה לה') תכף בשעה טובה עוברים דירה מהצפון לאיזור ירושלים. שנינו קטנטנים, בני 21 : )

[יער_ה*]

תתחדשי על דף בית אישי !
@}

[יער_ה*]

ואני אוהבת את הניק שלך

[יעלי_לה]

ברוכה הבאה!
גם אני אוהבת את הניק שלך.

[לבנה_במילואה*]

כולן אומרות שזה ככה בהריון.
בוכה מכל דבר קטן,
מילה לא במקום של אישי האהוב עלולה להגמר ב'פרצי זעם'. למזלי יש לו סבלנות, הוא איתי, מחבק ועוטף.
רעבה, אין תיאבון,רק לחשוב על לבשל/ לחתוך/ לתבל, גם אם הוא מציע להכין -רק מהמחשבה על הריחות והטעמים כבר אין חשק לאכול.
מעבר דירה - לסגור הובלה, מקרר חדש, שיפוצים אחרונים בבית (קרוואן) המיועד, אין תאריך מדוייק, להתחיל לארוז? לחכות? מתי נפרדים מהחברים כאן? מתי שבת אחרונה בבית הנוכחי? להזמין אורחים? לבשל, יהיה לי כוח?
קמה מאוחר, אין כוח להקשיב לדברים יותר מידי עמוקים.
מרגישה כאילו באו ושאבו ממני את הכוחות, הבית מבולגן.
הכל יחד יוצר, אי שקט, חוסר סבלנות (היום, אחרי הרבה זמן התגברתי והכנתי מרק - בלי טעם (הדבר היחיד שיכולתי להכין)
הוא לא רגיל אלי ככה..

עם ולמרות כל זה @}

אני שמחה! מודה על הטוב! על הנפלאות אני מגדלת בתוכי אדם, שייצא ממני, אהיה אמא, הוא יהיה אבא ואוו.........
מדהים, לא?? לא יאומן כל הנס הזה! אנחנו אוהבים את ההריון הזה, שמחים בו, שמחים אחד בשניה. הוא יהיה אבא טוב. אני יודעת.
תודה ה' הטוב. הלוואי ויהיה לי כוחות להתקדם, להודות יותר, לקבל יותר, להתקרב אליך (אני כ"כ רוצה, באמת), להבין (את עצמי / אותו/ אותנו)

פעם הייתי כותבת המון, מהחתונה פחות, יש בי רצון וצורך לחזור.
רוצה להיות נכונה. (לעבוד את ה' בשמחה,אמיתית לגמרי. אפשר?? אני יודעת שכן. אמצא את הדרך שנכונה וטובה לי, אם רק ארצה, בלי פחד!! אני בדרך...)

[טבעונית_פרחונית*]

מרגש @}

[תמר_ס*]

איזה כיף @}.
ככה לא תעלמי לי.

[טנא_מלא_כוכבים*]

ברוכה הבאה,
ושהשעה תהיה טובה וההריון נעים ומצמיח.
@}
יש לך ניק מקסים.

[סירופ_מייפל*]

מזל טוב על ה דף בית וברוכה הבאה לקהילה. @}

[לבנה_במילואה*]

תודה לכולכן על ההתייחסות@} (מעניין, מה גורם לנו להכנס ל'דף בית אישי' של אחרים?)

[הגבירה_בחום*]

הי (-:
מאחלת הרבה הצלחה עם היוגה וההריון. @}

[סימנים_בדרך*]

מעניין, מה גורם לנו להכנס ל'דף בית אישי'? של אחרים_ אולי בגלל ש _יש לך ניק מקסים ??
זו לפחות הסיבה שאני הגעתי לכאן
בשעה טובה על החתונה, הדירה וההריון! כמה התחלות חדשות, איזה כיף.. רק טוב!

[לבנה_במילואה*]

אני מצחיקה את עצמי, מי היה מאמין שבגיל 21 אתחיל לברר ככה על מיילדות בית, שאחשוב ברצינות שאני אלד בבית (בקרוואן..). (הלוואי, בעז"ה)
מהעולם שממנו באתי, זה מאוד לא מקובל, אני יודעת שיחשבו שאני משוגעת המשפחה, הדודים, יגידו לאמא שלי שיש לה בת חסרת אחריות.
והאמת שעדיין לא חקרתי מספיק, פשוט יש לי הרגשה מאוד נכונה לגבי זה, הבנות על מה שקורה בבית חולים משכנעים למדי.
הטבעיות, החיבור לעצמי, לגוף, לתינוק שהולך לצאת ממני, לא דרך מכונות, לא כשאני חסרת אונים, מורדמת איפשהוא, אפילו לא מודעת לתהליך המדהים שהולך לקרות לנו.
רוצה ללדת בבית, במקום שנפשי וגופי יהיו רגועים, עם בעלי, ועם מיילדת רגועה ומרגיעה, (לא עם חלוק לבן ומחטים).

בעז"ה! יש עוד זמן @}

בינתיים לא עשינו שום בדיקות (האיש קצת מודאג מזה) אין לי הקאות /בחילות. אני מקווה שעוד מעט נוכל לעשות אולטסאונד לראות שהקטנצ'יק שלנו בסדר, שהוא מתפתח לו נכון. שיש לו כל מה שצריך שיהיה בשלב הזה..

ה'הוכחה' היחידה להריון היקר הזה זה שיצא לנו 2 פסים... אני לא מרגישה אותו (מה שנורמלי לחלוטין) ולא ראיתי שהוא קיים..
פשוט אמונה פשוטה שהקב"ה עוזר לו להתפתח, בונה לו את כל מה שהוא צריך.

איזה כיף!!
שתיהיה לכולנו שבת של שלום ושמחה!

[סירופ_מייפל*]

את נקראת כל כך בריאה בגוף ובנפש. ממש כיף לקרא אותך.

את אושרי ילדתי עם אילנה שמש.

על הלידה של אושרי סירתי רק לשתי חברות. ניסיתי לספר לאמא שלי אבל ראיתי שזה מוריד ממנה שנות חיים אז העדפתי לשקר לה ולהגיד שויתרתי על לידת בית.
בלידה של דרור אמא שלי שמרה על אושרי (-:

יש לי הרבה מה לכתוב לך אבל אין לי כח למחשב.

אם מתחשק לך תתקשרי אלי, הטלפון שלי מופיע במידע ירושלמי במודעה של הגן האנתרופוסופי במבשרת.
שבוע נפלא.

[לבנה_במילואה*]

לאט לאט אני מגלה את האנשים כאן.. מצחיק אותי, אתמול הלכתי ברחובות ירושלים והסתכלתי על אנשים (תחביב מעניין, לראות דפוסים/שפת גוף וכ'ו) וחשבתי מי מהם (אולי) כותב באתר, איך הוא קורא לעצמו... מעניין @}

אני פתאום מתחילה לפחד קצת, למה אני מתכננת לידה כשאפילו בדיקה ראשונית לדעת שעוברוני בסדר לא עשינו??? ואם ח"ו ח"ו משהו לא תקין??? שלא נדע! הכל יהיה בסדר בעז"ה. בכל זאת פחד של אמא פוטנציאלית... הגיוני.

הפסקתי לעבוד ובינתיים אני פשוט בבית ללא מעש, משעמם לי ואני מכורה לאתר הזה (ובצדק).
אני קמה כל יום ב11 והלאה... אין לי כוח פיזי להעסיק את עצמי.
אפילו ללמוד משהו, לארוז, לבשל, לצאת לטייל...

תוך כדי כתיבה אני מבטיחה לעצמי שמחר, אקום בזמן, אתפלל (יש כ"כ הרבה על מה, רשימת ה'לרפואת' גדלה כל הזמן, אנשים נפצעים ועוד...) אלך למכולת (שזה בילוי בקיבוץ:-) ) אולי אקרא קצת...

אני מתלוננת, והבטחתי לעצמי שאני לא אהיה מהמתלוננות.
אני מבולבלת ! (חזרנו עכשיו מסוף שבוע ארוך וכייפי, אנחנו נודדים, חצי שבוע בצפון, חצי שבוע בירושלים וסביבותיה..{ בטרמפים, עם תיקים:-)מתיש }

[תמר_ס*]

אני מתלוננת
את??? לא שמעתי.
אני ממש התלוננתי בהריון. להזכיר לך?

[סירופ_מייפל*]

טוב אני אעשה את זה הרבה יותר פשוט.
קוראים לי עידית, אני גרה במבשרת ומספר הטלפון שלי הוא 5342462 (-:
מזמין נכון?

[אמא_של_שחר*]

שוב אני, רק אחרי שעניתי לך נכנסתי גם לקרוא אותך, והחוויות שאת מתארת מזכירות את מעט הניסיון שהספקתי לצבור בחיי הקצרים.
גם אני הייתי עייפה, תשושה, בכל המחצית הראשונה של ההריון.
אח"כ היו לי התקפי קינון קשים, התעוררתי פעמיים בשבוע בשלוש וחצי בבוקר עם דחף עז ובילתי נשלט לעשות ספונג'ה.
וגם ילדתי צעריה יחסית, בגיל 23.
וגם ילדתי עם טובה קרני בבית, היא חברה טובה של המשפחה כבר הרבה שנים, והתיאור של המילדת שאת רוצה נשמע מאוד מתאים לה.
מאוד מוזמנת לשאול עוד שאלות
וכמו שאיחלה לי אישה יקרה: שתהיה לידה קלה וחוויה מעצימה

[נהלל_במעגל*]

שלום לבנה, את כותבת מקסים ואני קוראת בהשתוקקות. מזל-טוב!

[אמא_דתית*]

כשאדע איפה זה באזור, אולי אוכל לעזור...

ולגבי הפרמקלצר- תקחי את הזמן. תתענייני תקראי, אני בטוחה שתתאהבי במוקדם או במאוחר..

[לבנה_במילואה*]

ביום חמישי אנחנו הולכים לעשות אולטסאונד ראשון ותחילת מעקב הריון, אני חושבת על זה הרבה, זה מוזר לי, ומרגש אותי יחד.
איך אדע למי ל'האמין' יש רופאים שיגידו שחייבים לעשות בדיקות מסויימות והגישה הטבעית תגיד שלא חובה.
ואני הקטנה, איך אעמוד מול הרופאים ה'מבינים' ואגיד שבעיני הבדיקה הספציפית בכלל לא הכרחית??

למזלנו הרופאה שקבעתי איתה לא נבהלה כשאמרתי לה שעדיין לא עשיתי שום בדיקה.

אני חושבת שאולי אני קצת חסרת ביטחון על כושר השיפוט שלי, אני בסדר! מה שלא אדע אשאל כאן,אתכן, או את הרופאה וכמובן, אנחנו נבקש הסבר על כל בדיקה,איך ולמה, ונחליט לבד אם היא הכרחית לנו או לא( נכון? )

עדיין לא סיפרנו להורים. רצינו שבת אחת לא מזמן לספר אבל לא התאים, ויצאנו מבואסים במקצת.
אנחנו מתלבטים, אני מרגישה צורך לספר, כאילו שזה יעליב את אמא שכ"כ הרבה זמן לא 'גילינו'.. (והאמת שאני יודעת שהם יודעים, כשאבא שואל לשלומי זה בטון אחר, מתרגש@} )
אנחנו לא רוצים שידאגו / יתערבו לנו יותר מידי בתהליך, בהחלטות. מה עושים?
אמא תדאג, תתקשר מלא, תחקור. אבא פחות, הוא ייתן לנו את המקום שלנו, לא ילחץ עלינו.. עם אמא תמיד הקשר היה מתוח כשהיא שואלת ומתחקרת יותר מידי אני משום מה נכנסת ישר למצב של התגוננות, מתעצבנת, (בורחת...) ומסיימת את השיחה..

קשר מורכב בין אמא לבת... זה קשה (אני מרגישה שתיהיה לנו בת כדי שאתקן את הקשר עם אמא:-) האיש צוחק עלי... )
מרגישה שאין לי כוחות להתמודד עם כל החסימות שיש איתה, שאני מפחדת מידי, ואני לא יודעת למה. בד"כ אני מודעת למחסומים שלי, יודעת למה אני מפחדת מהם, בוחרת אם להכנס אליהם ולתקן, לעבוד עליהם. כאן- אני פשוט לא יודעת.
יש תקופות שאני מנסה, נפתחת, משתפת יותר ואז אני מגישה שזה יותר מידי ושוב נסגרת.
חשבתי שאולי זה כי אני מפחדת בהרבה דברים להיות כמוה. אבל בעצם אם אני אשה חושבת, יש לי בחירה איך להיות.
פעם מישהי מוערכת מאוד אמרה לי שעד שלא אקבל אותה ואפסיק לנסות לבקר/ לשנות אותה אז אוכל להיות אני לגמרי, בלי מחסומים איתה. כי היא זאת היא - ואני זאת אני. עם זאת, אני מרגישה שזה יותר מורכב מזה, אולי זה נכון לקשרים אחרים. אם ובת זה יותר מזה, כך נראה לי...
אולי אכתוב על זה בהמשך...

איך הגעתי לזה ?? התחלתי באולטסאונד... @} טוב, כנראה שככה צריך להיות
מרגיש בטוח לכתוב פה. תודה לכן!

[לבנה_במילואה*]

תודה רבה לכולכן! אין לי כ"כ כוח לכתוב, רק רציתי לשתף אתכן, לצערי לא הכרתי לעומק את יונדב, אני רק יודעת שהוא היה מיוחד במינו, באמת. לא סתם כמו שתמיד אומרים על מתים. ביום חמישי, כשרק שמענו על הפיגוע ישר בכיתי, לא ידעתי שזה יונדב, אבל רק מזה שהוא מיוחד, כזה צדיק. הרגשתי- הוא מהאנשים שמתים, אני לא מצליחה להעביר את ההרגשה,(מי שמכיר מתק' הפיגועים הקודמת, שלא נדע. מעין הרגשה שמי שמיוחד, ה' רוצה אותו לידו.)
איזו משפחה- א"א להבין, אבא שלו הספיד (אחד האנשים המדהימים שאני מכירה, מי שמכיר אותו-יודע, הוא נראה כמו מלאך.הוא ערך לנו את החופה) הוא התחיל את ההספד עם זעקה קורעת לב- טאטע, טאטע אני אוהב אותך! איזו עוצמה, איזו קדושה. כמה אפשר ללמוד ממנו, מהמשפחה שלהם. לא יאומן, פשוט לא יאומן!! אין מילים. אפשר רק להתחזק. שלא נדע עוד צער. שה' ישלח ברכה, הבנות, קבלה, שנזכה לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. ברוך דיין האמת! שיונדב יברך עלינו רחמים, שיתפלל שתגיע לנו הגאולה מהר, שלא נסבול עוד בדרך. בשורות טובות. שנתחזק באמונה שהכל מאיתו יתברך!

[אמא_דתית*]

אמן אמן.
(רק עכשיו ראיתי..)

תהיו חזקים וגיבורים
שנתחזק באמונה שהכל מאיתו יתברך!

[ענ_בר*]

שלום...
קוראת אותך ומרגישה שאני קוראת ביומן הפרטי שלי.
גם אני בהריון ראשון, גרה בחור נידח, בתוך פחות מקרוואן (מכולה שעברה הסבה להיות בית, ליתר דיוק), גם אני המומה מהעובדה שאהפוך לאמא כל כך בקרוב...
גם אני מתעניינת בפרמאקלצ'ר (אולי בשנה הבאה, אחרי שהאדמה תנוח קצת, וגם אני, ננסה גינה חדשה יחד עם הצאצא), וגם אני קראתי לילד שלי "שני פסים" עד שידעתי את מינו...
גם אני חלק מעמישראל שזועזע בליל שישי האחרון מהפיגוע, וגם אני מקווה שעד שהילד שלי ייצא לאוויר העולם (בלידה טבעית, שאמנם לא תהיה בבית, אבל תרגיש כמו) יהיו רק חדשות טובות..
בקיצור, נעים לקרוא ולזהות את עצמי בדברים שלך. שיהיה המשך הריון משמח, ומצמיח, זמן של אגירת כוחות והתרגשות גדולה גדולה לקראת הבאות...

[לבנה_במילואה*]

ערכתי קצת.. תסלחו לי

[לבנה_במילואה*]

היינו באולאסאונד ביום חמישי (לפני הפיגוע) יש לו דופק לקטנצ'יק.. הוא 3.71 ס"מ.. מרגש ביותר @}
וגם... סיפרנו להורים,
שלי התרגשו מאוד ( בילבלנו את אבאל'ה בין הדוד (שנרצח לו אחיין) לבין הסבא שהוא הולך להיות. ) רצינו לשמח אותם קצת אחרי סוף השבוע הקשה שהיה לנו.
וההורים שלו, אבא שלו אמר שהוא ידע כבר מזמן.. הם צחקו עלי כבר בביקור הקודם... הם שמחו (נראה לי...), בבוקר אמא שלו אמרה שהיא קצת דואגת, איך נלד כשהוא בצבא ואנחנו רק ילדים והיא הזכירה לי שזה לא פשוט כל התהליכים, לגדל ילדים וכ'ו...
לא נורא.
אני אוהבת אותם, את ההורים שלי ואת ההורים שלו! והם אוהבים אותנו, הם יתמכו ברגעים הקשים...

ביום חמישי אנחנו עוברים דירה אי"ה.
התחלנו היום לארוז. מוזר לי, להפרד מאנשים פה, מהמקום,יש כאן כ"כ הרבה שקט ושלווה.אני אתגעגע !
מעניין איך יהיה, לא חשבתי אי פעם שאגור ליד ההורים, במקום בו גדלתי (לא כ"כ הייתי מעורבת חברתית ולא היה לי כ"כ טוב שם.) לא יודעת אם נתחבר,אם יתאים לנו..
וגם, זה סוג אחר של אנשים, זאת קהילה מאוד פתוחה, מצד שני מאוד ביקורתית. כאן אין את זה, לא מתייגים כאן אנשים לפי הלבוש שלהם או לפי הדעה הפוליטית שלהם, זה מקום מיוחד.
אני מקווה שספגתי קצת מהתכונה/ מהדרך הזאת...

[לבנה_במילואה*]

עוד קצת מחשבות..
עולות לי פתאום שאלות זהות קשות,
אני מרגישה שאני לא מצליחה לדעת מי אני, מה אני.. שלפעמים אני לא מצליחה להסביר- אפילו לעצמי מה אני חושבת, במה אני באמת מאמינה...
זה מתסכל, זה ההריון?? אני לא בטוחה, למרות שמזה עולות השאלות שאם אני לא יודעת מי אני - איך אלמד מישהו לדעת מי הוא, איך אתן לו כלים אם לי -לאמא שלו אין אותם???
אני לא מאמינה מספיק בעצמי! זאת בעיה שיש לי כבר כ"כ הרבה שנים, תמיד אני מרגישה אשמה, מתנצלת...אני מנסה לעבוד על זה, ואני רואה שינויים,אבל זה כל פעם חוזר.
איך מתקנים את זה??

סתם מחשבות

[אמא_דתית*]

היי חמודה, בשמחה אקשר אותך לנשים שילדו עם גודי וכן , זה השם משפחה.

אני לא יולדת בבית מכמה סיבות . בקצרה:

• בשתי הלידות שלי לעובר היו ירידות בדופק המהלך הצירים וזו מצוקת עובר שבה לא מאשרים לידת בית (למרות שברוך ה הם שלמים ובריאים וגם הלידה מופלאה)
• המיקום של הבית שלי רחוק מאוד מבית חולים ולא בא לי ללדדת אצל אמא או חמות..
• העלות המטורפת של לידות בית בטוחות
• פשטות ותמימות... (שאולי על זה אפרט בהמשך)

זהו, בטח יש עוד כמה אבל אני ממצליצנ לך לברר העניין לעומק, לקרוא את הספר של אילנה שמש , לדבר עם נשים ועם בעלך ובעיקר עם עצמך. למה את רוצה את זה. ורק אז להחליט.

וכמובן, אשמח לעזור עוד..
יום נעים מלא שפע,
יעל

[נהלל_במעגל*]

לבנה, מה שלומך? איך עוברים עלייך הימים האחרונים? ואיך כמובן מתקדם ההריון?...
|| ||

[לבנה_במילואה*]

תודה נהלל במעגל@} חיממת לי את הלב..

[לבנה_במילואה*]

אני כבר לא יודעת אם זה ההריון..
אני משתגעת מכל דבר קטן, כועסת על הכל, בעיקר עליו, הוא מסכן, אם הייתי הוא הייתי מזמן משתגעת. אני כל הזמן מבקרת אותו, כועסת על עצמי, מבקרת את עצמי.
מרגישה משוגעת, אנחנו מתקדמים ב"ה מצויין עם הבית עברנו בסוף שבוע שעבר וכבר הבית נראה טוב, חמים ונעים.
אבל אני צריכה שהכל יעשה מהר, בזמן, שהכל יהיה מושלם, יש רשימה שצריך לסיים ואסור לעשות כלום עד שהכל גמור.
לא ידעתי שאני פרפקציוניסטית.
אני יודעת שהשורש של הכל זה הקבלה שלי עצמי, אם אוהב את עצמי באמת, אוכל לקבל את בעלי, את המציאות, את התינוק שבעזרת ה' יגיע..
איך עושים את זה??? לפעמים אני אומרת לעצמי, 'פשוט תקבלי - ככה את, ככה ה' ברא אותך, את בסדר' (ככה גם כלפי אנשים אחרים)
לפעמים זה עובד, בשאת הזמן זה פשוט כמו להגיד לאדם 'פשוט תרפה'..
כנראה שזה לא באמת פשוט, או שכן???
נכנסנו לשליש שני בשעה טובה, ההורים והאחים יודעים, לסבא וסבתא (אותם סבא סבתא יקרים מאוד שאיבדו נכד..) יודעים, אבא אמר שזה יחזק אותם..
יש לי סחרחורות שזה משהו חדש..ואין לי מה לעשות עם זה, חוץ מלשתות..
לא רוצה לקבל את זה שככה זה בהריון, זה לא הגיוני שהסביבה צריכה לסבול בגלל אשה בהריון.
אני מפחדת מהאמהות, אני לא מרגישה שאני מסוגלת להיות אמא טובה עם כל הבלגאן בנפש, ובהריונות הבאים ככה אני אהיה עם הילדים שלי??

אני כותבת את כל זה ובפנים אני יודעת שיהיה בסדר, תמיד יש משברים, וזה חיובי, הם מקדמים, אני מאמינה שניכנס לשיגרה, אמצא דברים שמשמחים אותי ואני ואישי שלי, ועוברנו היקר נצמח מזה.
אני רק מקווה שיהיה לו סבלנות בשבילי..
בעזרת ה' נעשה ונצליח

[דנית_צור_אלמוג*]

שלום לבנה,
אני ילדתי את בתי עם ג'ויס, וגם הייתי איתה, כדולה, בהרבה לידות בית נוספות. את מוזמנת ליצור קשר בדף הבית, או במייל או טלפונית 050-8621822

[אמא_דתית*]

היי שבוע טוב.

אין ייאוש בעולם כלל וגם "כולנו באותה סירה". אל תדאגי-
הילד שבך בחר אותך מבין כל האימהות. אותך ממש.

שבוע טוב

[תמר_ס*]

חמדתי! מה שלומך? אין ברירה. בסוף אני אתקשר אליך....
@}
טל ש. ילדה בת.

[לבנה_במילואה*]

צריך להתחזק!! לשמוח!! ה' אוהב אותי, הוא כל הזמן מאיר לי.

אני עסוקה בלמצוא עבודה במקום בלמצוא מה משמח אותי באמת. אני רוצה ללמוד קרמיקה, תורה, יוגה, מרגישה שאני צריכה סוג של טיפול כדי שאצליח לזרום עם עצמי, לא לפחד מעצמי. למדתי צילום, אני אוהבת את זה, יש לי חלום לעשות חדר חושך, לצלם, לפתח לבד, לצלם ילדים, משפחות, חיים. (אפילו בעלי שיחיה קנה לי מצלמה שווה ויקרה ליום הולדת) ואני מפחדת.
המורים והמאבחנים אמרו שאני מפחדת מכשלון, אבא שלי החכם אמר שאני מפחדת מהצלחה.
כ"כ נכון! הוא אמר את זה לפני הרבה שנים (באחת הפגישות בבי"ס על הילדה עם הפוטנציאל הלא ממומש...) וזה מהדהד לי עדיין, חזק.
למה?? אני מפחדת להתאמץ? לדעת שאני מסוגלת - ולהתחייב לזה? להשקיע בעצמי?
התמכרתי לרחמים העצמאיים שאני לא יוצלחת? שאני לא הולכת עם דברים עד הסוף? שאני פחדנית??

מחפשת משהו ולא יודעת מה.

ה' יקר תאיר לי עוד. שאוהב מה שנתת לי, שאלמד לחיות בפשטות, לאהוב את המציאות, לדבר איתך, פשוט להיות (כמה קיצ' שזה נשמע) לקבל.
אני אוהבת אותך!!!

איש שלי יקר. אני אותך אוהבת אותך! מאוד! הכי בעולם! מעריכה! שמחה על ההתחלה החדשה! לפעמים אתה נראה לי אדיש לרצונות שלי וקשה לי עם זה. מה זה מראה לי על עצמי? אני אגואיסטית? חושבת רק עלי, שעכשיו מבולגן לי ואני רוצה שתעזור לי, (ת'אמת,אולי זה בשביל ש-תעזור לי- אני רוצה להרגיש צריכה אותך, רוצה אותך ? ..) אתה מכיר אותי, אתה הכי יודע. וכשאתה לא בא אני כועסת וצועקת עליך וכל הערב של שנינו נהרס (וההריון לא מקל על ההורמונים:-) ) ואני מתחרטת שצעקתי (אני שונאת שאני צועקת) ושלא קיבלתי את רצונותיך שלך (שוב..) ועכשיו אני בוכה והמסך מיטשטש לי.. (שוב..)
הייתי צריכה להבין, שאתה רוצה/ צריך לנוח.
הרגשתי שאני בבית כל היום, והיה לי יום כיפי מאוד, רגוע ושמח, והכנתי לנו גרנולה וסידרתי את הבית והלכתי למרפאה, כמו שביקשת, ואכלתי טוב, כמו שאתה תמיד דואג לי ולעוברוני. והתגעגעתי אליך ורציתי שתשמח בי, בבית.
ואז הכל נהרס, כי אני חסרת סבלנות?? כי רציתי שיהיה מסודר וריק בכיור, ורציתי שניסע כבר לקנות ארון (כי הכל מבולגן בחדר שלנו, זוכר שאמרנו שהוא יהיה מעין מקדש. קודש הקודשים של הבית?? אז קודש הקודשים לא יכול להיות מבולגן, הוא צריך כבוד... נכון)
לא רוצה לריב, רוצה להבין אותך. להיות קשובה לחצי נשמתי שבו בחרתי, שיהיה לך טוב! שמח!

ה' תן לי סבלנות ויכולת לקבל ולאהוב. אני יודעת שאני יכולה.
איזה כיף ששבת באה! תודה ה' הטוב

[אמא_דתית*]

היי .. באתי להגיד לך תודה על המחמאות ואז גיליתי אותך.
מרגש, נוגע, מוכר, תמים.
קצת הרבה מזכיר לי את עצמי לפני כמה שנים בתחילת הדרך (אוי כמה שאני זקנה ..(-; ׂ)

יש לי רק משהו קטן להוסיף, אל תוותרי על עצמך. על החלומות שלך ועל מי שאת יכולה להיות..
ואל תפחדי מהצלחה, מכישלון (בעצם אותו דבר..). תמשיכי תמשיכי..(מניסיון...)
ה אוהב אותך כמו שאת ממש.

בהצלחה רבה!
יעל

ובעצם גם רציתי להסביר לך למה אני לא כותבת יותר, אז אולי תוכלי לשאול את השכנות שלי, הן תוכלנה לענות לך.. והמבין יבין

[חתולת_בית*]

ויש גם ipec , שעובד על התת-מודע דרך הגוף. מאוד מומלץ, עזר ועוזר לי לפתוח חסמים אישיים. יש פרטים באתר www.ipec.co.il ולדעתי יש על זה גם דף כאן.

[תמר_ס*]

פורום לידות בית בתפוז:

[נעמה_סלע*]

צימרים בכליל - אמצע הטבע.

[לבנה_במילואה*]

אני לא כותבת כשטוב. רק כשקשה וחסום.. לצערי
עכשיו טוב !! ברוך ה'
יומיים עובדת, יום לומדת ויומיים בבית, בנחת, עם עצמי, מנקה, מבשלת, נחה, (יום שישי הוא יום מיוחד, מעל כולם, הוא לא נכלל בימי החול מבחינתי - יום של 'לכבוד שבת')
כיף לי.
את כל הלימודים הנחמדים שאני רוצה אתחיל אי"ה אחרי פסח (הלוואי שלא יהיו מניעות...) .
תודה!!
ליל מנוחה, חייבת לישון. (אגב, מתחילה לצאת לה בטן קטנה וחמודה@} )
בשורות טובות, שנתחזק!! אמן!

[פלוני_אלמונית*]

הומאופטית מדהימה אילת גושן. תחפשי בגוגל את הטלפון.

[יתרון_האור*]

לבנה, גמני קראתי אותך בדף של פפריקה
קודם כל קחי בחשבון שאי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמה.
כל הרצון הטוב בעולם לא יעזור לך כאן.
את יכולה פשוט להיות שם, ולומר לה מדי פעם שתדע שאת שם אם היא צריכה, לא בצורה מלחיצה, אלא פשוט לתת לה את התחושה שהיא לא לבד.
כדי שאם היא תרגיש שהיא לא יכולה יותר, או שהיא צריכה לשתף - יהיה לה עם מי לדבר
וגם עצם זה שהיא יודעת שיש מישהי שאכפת לה ממנה זה המון.

הרבנית שלה אמרה לה לא לספר, אני יכולה להבין את זה. אז עם הרבנית היא כן מתייעצת? זה כבר טוב.
לא יודעת עד כמה המצב שם קשה והאם זה משהו שניתן לתקן אותו, אבל את יכולה להיות להיות "עם יד על הדופק" לגבי מה שקורה כדי שבמקרה הצורך תוכלי לעזור לה.

[יתרון_האור*]

תודה לבנה, שמחה שחיזקתי אותך.
יצאתי מאוד מחוזקת מההריון והלידה האלו, למדתי המון על עצמי.
זו אכן הייתה לידה מדהימה, וממרומי השנתיים פלוס שחלפו, כשאני מתכוננת ללידת בית נוספת בעז"ה, אני כל כך מודה להשם על מה שעברתי.

המיילדת היא ענת תל אורן
היא מקסימה וזורמת ותומכת מאוד
אבל ממליצה לך לשים לב למי את מתחברת, בעיקר. זה ממש חשוב.
אני דיברתי עם חמש מיילדות נדמה לי, עם אחת גם נפגשתי ולא לקחתי אותה בסוף, ועם ענת פשוט ישר הרגשתי ש"זה זה".
היא מגיעה "לשטחים" (גם אנחנו מתנחבלים P-: ...) אבל השאלה איזה מרחק את מחדר לידה הכי קרוב - זה שיקול מכריע אצל כל המיילדות (חוץ מג'ודי)

אם יש לך שאלות או רוצה עצות וכו' - תכתבי אשמח לענות

טוב לשמוע שהחברה מרגישה יותר טוב, וטוב שיש לה עם מי לדבר! זה הכי חשוב

ולמה אני לא כותבת בבלוג? כל מיני סיבות...
התמקדות שלי בחיים האמיתיים, בעיקר.

[יתרון_האור*]

מחקתי.

ממליצה לך מאוד על לימודי ימימה,
או על הקורס הכנה ללידה של עדה גיל - "דבש מסלע" (יש גם אתר ופורום),
היא תלמידה של ימימה אביטל זצ"ל שבנתה קורס מיוחד מאוד.
גרה ברמת הגולן אבל מדי פעם עושה קורסים באזור ירושלים.

אח, אם הייתי שומעת עלי'ה לפני הלידה הראשונה!
לפני הלידה השני'ה שקלתי להשתתף, אבל לא הי'ה לי תקציב, וגם... לידה שני'ה, זה בכל זאת שונה.
נעזרתי ב"חלק של ימימה" על לידה (שיעור שימימה מסרה בנושא) - אפשר לכתוב לעדה והיא שולחת באימייל. לי מאוד עזר להתכונן ללידה השני'ה, ממש פתח לי משהו מאוד טוב בלב.

הגישה שלה על רגל אחת -
ללדת מתוך שמחה.
ללדת מתוך הידיעה שעוד נשמה טהורה יורדת עכשיו לעולם ואיזה רגע מדהים ומיוחד זה.
לברך את התינוק שמגיע.

וזה גם מתקשר לזרוז הגאולה, כידוע כל נשמה שיורדת לעולם מקרבת את הגאולה האמיתית והשלמה -
"עד שיכלו נשמות שבגוף"

מעניין שבדיוק יש לי קצת זמן לכתוב, אני בד"כ לא כותבת פה הרבה, וגם עכשיו אני בתקופה די עמוסה (עוברים דירה וערב פסח...)

בכל אופן שמחה להכירך!

[לבנה_במלואה*]

אישי המתוק חוזר לתק' של שנה וחצי לצבא עוד 10 ימים...
יצאנו לטייל 3 ימים בצפון רק אנחנו לבד, אחד עם השניה. (חוץ ממפגש ערב עם חברים על הכנרת...) איזה כיף! ישתבח שמו! איזה בעל נשמה יש לי. תודה ה' הטוב!
חזרתי מותשת, אין לי כוח לנקות את הבית המלוכוך שלנו, הוא בעבודה רוב היום, כשהוא חוזר אני מתפנקת והוא עוזר, למרות שהוא חוזר עייף... אשרי שזכיתי:-)

אני בשלב קצת מוזר בהריון, (לא יודעת אם זה נורמלי) הבטן משחקת איתי פעם יוצאת פעם נכנסת...
מצד אחד אני מרגישה טוב,קצת סחרחורות אבל ב"ה אין בחילות, אני כבר יכולה להכין ולאכול כמעט הכל... (חוץ מדגים...)
מצד שני אני לא מרגישה אותו בתוכי...
מתי מתחילים להרגיש ???

טוב לי, לאט לאט אני שמחה יותר, מגלה את עצמי, מה אני צריכה, מה משמח אותי.
שמה לב שאני צריכה לצאת קצת מהבועה של עצמי, להתרכז גם בלשמח אחרים.

פתאום אני מתגעגעת לחברויות שלפני החתונה, לכל השיחות בנות שקיימנו לתוך הלילה, הקשר הקרוב יותר.
התרחקתי מחברות טובות אחרי החתונה, גם המרחק הגאוגרפי עשה את שלו ( ירושלים - צפון ), גם החתונה, השינוי בחיים ( למרות שאני מרגישה שזה טבעי לתק'...)

צריך להתאמץ בשביל חברויות שאני לא רוצה לאבד.

בעזרת ה'

חייבת לעוף. להתראות.
בשורות טובות

[לבנה_במילואה*]

חושבת הרבה בזמן האחרון (מרגישה שהאנרגיות (תיקון המידות) בספירת העומר משפיעות)
מרגישה ששכחתי איך לעבוד על עצמי, שכחתי שאני מסוגלת, שאני בעצם אחראית לאיך שהחיים שלי יראו, לאיך לראות את הסביבה, איך לאהוב ולקבל את המציאות, את ההורים, את אחיות שלי, את בעלי, אותי.
הכל אני מחליטה בהסתכלות שלי.
שכחתי את הכלים.
מנסה לא לכעוס כשמבקרים, לא להפגע אלא ללמוד, להתקדם. איפה שאני רואה חיסרון- להתמקד בי,איך אני יכולה וצריכה להשתפר ולא בביקורת כלפי האחר.
וזה קשה.
פתאום זה נראה לי כמו סיסמאות.
מתקשה לחיות את זה.
זה פשוט, לא??
אני יודעת שאני צריכה לכבד את ההורים (עם אמא הקושי הגדול...) גם כשיש חילוקי דעות, גם אם אני לא מסכימה עם חלק מהדרך חינוך שלהם.
אני הולכת להיות אמא בעזרת ה'
איך הילדים שלי יאהבו ויעריכו אותי אם אני -אמא שלהם- לא מעריכה את אמא שלה???
מישהי כתבה פה איפשהו 'איך הילד ידע שאמא זה דבר טוב אם אמא שלו לא מכבדת ושמחה באמא שלה' (משהו כזה..לא זוכרת בדיוק)
כ"כ נכון!!
אני חושבת ומפחדת מזה כבר כמה ימים.
חושבת, מנסה, לא מצליחה להעריך באמת את אמא.
אני מלאת ביקורת כלפיה.
ומרגישה שהיא מלאת ביקורת כלפי, במוצ"ש היא אמרה לי שהיא מאוד התפלאה מבן דוד שלי ומאשתו (שהתחתנו לפני שבועיים) שהם לא הלכו עד שכל הבית של ההורים שלהם חזר להיות נקי ומסודר אחרי שבת (הם 10 ילדים וההורים שלי שהתארחו שם עוד9 אנשים...) אני צריכה ללמוד מהם...
התאפקתי מלהגיד שההורים שלו (בניגוד אליה) לא מבקרים אותו כל הזמן, לא דורשים ממנו שיסדר, לא מצפים לכבוד.
זה בא להם טבעי. ות'אמת, אני מתפללת שגם לי זה יבוא טבעי. הכבוד, ההערכה, האהבה.

מתפללת שהכבוד שלי אליה לא יהיה תלוי בכבוד שלה אלי. מתפללת להתגבר על הכבוד שלי שעוצר מבעדי לעזור, לשתף, להיות שותפה, באמת.
הלוואי, אמן!

[לבנה_במילואה*]

היום הייתי אצל הרבנית שלי, היא אמרה לי משהו שהיה לי (ועדיין) קשה לקבל, יש בחסידות 'הכנעה' 'הבדלה' 'המתקה'.
שלבים של עבודה עצמית שהראשון ביניהם הוא העיקרי, הכנעה, זה פשוט להתבטל לקב"ה- זה אומר למציאות- לעצמי- לבעלי- להורים שלי.
הקושי בזה הוא שצריך לקבל את הכל בלי קשר לבחירות שלנו, גם אם אני בתק' של ירידה, גם אם אני בוחרת לעשות דברים שהם נגד רצון ה'. לקבל!! כי ככה אני אתקן באמת, כי הרי כל העולם - הסביבה - מאירים לי את מה שאני צריכה לתקן. יש בי גם את הצדדים האלו. (דומה ל'תסמונת הצדיק')
אז כשאקבל בפשטות שככה ה' רצה אז אגיע לשלב של ההבדלה,
אראה את המציאות בבהירות, אבדיל בין טוב לבין רק, כתוב- "ובחרת בחיים" אני רק צריכה לבחור, משם ה' יתברך מוביל...
ואז הכל מתוק, העולם מתוק, אני מתוקה, בעלי מתוק וכ'ו... כי הכל ביד ההשגחה, אני רק סומכת על ה'ית..

יש לי עוד מה לכתוב, רק מאוחר כבר ואני עייפה...

[אם_אוהבת*]

נשמה יקרה, ריגשת אותי מאוד. באתי לענות לך בקשר לכלבה וקראתי קצת עלייך בדף. חיזקת אותי ועוררת בי את האמונה ושצריך לקבל מצבים כמו עכשיו שאני די עצובה אחרי ויכוחים עם בעלי על דברים שחוזרים על עצמם. את נשמעת לי בחורה מלאת שמחה ואור ושמחה שהגעתי לדף שלך, זה עשה לי טוב.
אנחנו גרים בחולון ואם תרצי את מוזמנת להכיר את חופש.
איזה אושר להיות בהריון מתרגשת בשבילך ונזכרת בחוויות ההריון שעברנו. גם אני הייתי מאוד רגישה ובכיתי מכל דבר קטן, העייפות בשליש הראשון הפילה אותי כבר בתשע בערב ועוד תופעות דומות ושונות אשמח לשתף אותך ולייעץ גם מניסיוני אם יתחשק לך לשמוע.הקטנה שלנו בת כמעט 9 חודשים והתחילה לזחול לפני שבועיים וכבר מתרוצצת ובודקת כל פינה בבית במיוחד עוקבת אחריי, רוצה את אמא. אריאל הודיה נולדה בלידת בית אצל אילנה שמש ועברנו חוויית לידה מדהימה ומרגשת.
הו ה' איזו זכות נפלה בחלקי להכיר את המקום הזה ואת האנשים הנפלאים שמשתתפים פה - הרהור קל שהרשתי לעצמי לשתף אותך בו. אני מאמינה בעמקי נשמתי וגם מסורתית בדרכי אך יש מצבים לצערי שנופלת אל תוך העצבות וכואבת על דברים מסויימים שלא כפי שחשקה נפשי ויש הרבה. אך האמת שחוץ ממה שהייתי רוצה יש לי כל כך הרבה על מה להודות ב"ה, וזה המון אז למה תמיד אני מוצאת את החסר?(שואלת את עצמי).
אני כמהה לגור קרוב לאמא אדמה ולחיות בפשטות, לגדל קצת ירקות בגינה, אוליי גם עיזה, לעסוק להנאתי בעבודות יד ואולי גם להתפרנס מכך, לגדל מספר ילדים בשמחה ולהיות רעיה ואשה אוהבת לבעלי סבלנית ומבינה.
לצערי יש הרבה מצבים של חוסר סבלנות והבנה ביננו וגם כל מיני דעות שונות ומקווה בע"ה שנצליח לגשר על כך.
כמה שזה לא קל במצבים מסויימים מחזקת עצמי באמונה שזה עוד משברון לטובה וככה ה' רוצה. השעה כבר מאוחרת ונסחפתי קצת בלפרק את שעל הלב שלי מולך לפחות מרגישה שתקבלי זאת בחיוך.
אגב מאוד מצא חן בעיני שאת אומרת אישי ולא בעלי.

[אם_אוהבת*]

בספר של המיילדת אילנה שמש מצאתי תשובה לשאלתך לגביי היפרדות שליה. במידה והשליה נפרדה ורק תקועה בפנים, כריעה או ישיבה על השירותים יכולה לסייע. הנקה או גירוי פטמות יכולים לכווץ הרחם. לרוקן שלפוחית השתן כי שלפוחית מלאה מהווה מכשול להתכווצות תקינה של הרחם. החשוב ביותר לוודא שהסימנים החיוניים שלך לחץ דם ודופק טובים, שאת מרגישה טוב, שהרחם מכווץ היטב, שאינך מדממת דימום פנימי או חיצוני ואין סימני הלם.
במידה והשליה לא נפרדה כלל מהרחם צריך לעבור לבית חולים. יש לנסות ולחזק הצירים על ידי הנקה, גירוי פטמות, הומאופתיה, צמחי מרפא, רפואה סינית וכו. אין לעסות את הרחם אם השליה עדיין לא יצאה . במידה והשליה לא נפרדת למרות כל הניסיונות יבצעו בבית החולים הוצאה ידנית של השליה בהרדמה כללית. אין להסתכן בשהיה בבית במצב כזה מחשש לסיכוי של דימום רציני.
קודם כל באמונה רבה בע"ה הכל יעבור בשלום וחלילה להכניס מחשבות של סיכונים בלידה. חס ושלום בלידת בית אם מסתבך משהו מיד עוברים לבית החולים.
הספר ללדת בבית של אילנה שמש יקל ויכין אותך יותר לקראת הלידה, אשמח להלוות לך אותו. עוד ספרים מומלצים טבעי ללדת הוצאת כתר, לידה פעילה.

[לירי*]

אני רוצה לדעת מה עושים כשח"ו יש הפרדות שליה בלידת בית?? תודה
לא הבנתי איך יודעים בלידת בית אם יש הפרדות שלייה? בגלל דימום?
נראה לי שמפנים לב"ח קרוב לאו דוקא באמבולנס.
סליחה שאני שואלת, יש איזו ארומה של שאלה תת קרקעית בתוך שאלתך,
או אולי פחד מתוך חוויה שלך או של מישהו קרוב.
תמחקי אם זה מרגיש לך לא מתאים.
אבל תמקדי את השאלה יותר כדי שתוכלי את לגעת בפחד .

[לבנה_במילואה*]

לירי, אני עונה לך כאן, (לא יודעת איפה למצוא אותך..) אמא שלי בלידה האחרונה הגיע לבדיקה שגרתית כי עברה את התאריך וכי היא לא הרגישה כ"כ טוב לא זוכרת בדיוק מה היה שם, התחיל לה דופק מהיר ולידה שלא כ"כ התקדמה, בשלב מסויים אמרו שיש הפרדות שליה ותוך שניות, אני מדגישה -שניות- היא הייתה בחדר ניתוך לקייסרי. ב"ה אחותי מתוקה מדבש (היא עכשיו בת שנתיים וקצת..) ואמא מרגישה טוב. דיברתי עם עוד מישהי שחברה שלה תיכננה לידת בית וגם, הגיע לבדיקה בבי"ח בגלל דימום קל, שוב, תוך שניות, עם בגדי שבת יילדו אותה.
ובניגוד לסימנים המוקדמים לסיבוכים שח"ו עלולים לקרות בכל לידה ובייחוד בלידת בית, לעניין הזה אין בהכרח סימנים מקדימים.
שתביני, אני לא מההסטריות ב"ה אבל השאלה אם אני רוצה לקחת את הסיכון שח"ו, שלא נדע אנחנו ניהיה האחוז הקטן ש... אני אפילו לא רוצה לכתוב את זה...
אני עדיין צריכה לדבר עם מיילדת ועם עוד כמה אנשים.

[עז_הרים*]

עונה לך כאן מניסיוני האישי והמוגבל:
אני הייתי מאושפזת חודש בבית חולים בשל חשד להפרדות שיליה, משום שהרופאים אמרו לי שבמצב של הפרדות שיליה לא אספיק להגיע אפילו לבי"ח. ובכל זאת, נתחו אותי רק אחרי שלושה ימים של צירים נוראיים בחדר לידה. בדר"כ הרופאים פשוט רוצים לכסת"ח את עצמם, בדעבד שמעתי על המון נשים עם דימום בהריון ואפילו צירים מוקדמים שלא הגיעו לבי"ח. אולי אם לא הייתי מתאשפזת, לא היה מתחיל מן כזה מפל התערבויות שגרר לידה מוקדמת בניתוח. בתחושת הבטן שלי התינוקת גם יכלה להוולד בבית ובמועד- אבל שוב, לא ניתן לדעת בוודאות. טוב שאת בודקת לעומק ושמרי נפשך מההפחדות שלהם.
בהצלחה עם השיליה (-:

[לירי*]

אהלן,
יש המון מקרים והמון עיניינים שיכולים "לצאת משליטה "בלידה.(לידה היא לאבד שליטה.)
מהיפרדות שלייה , דרך חבל טבור קצר או מסובב ,עם או בלי קשר, ועד מצוקה עוברית.
לידה בבית היא לידה בלקיחת אחריות, לידה באמונה בתהליך , בגוף שלך ובאלוהימא.
מה שקרה לאמא שלך ולחברה, לאחות של בעלי או לאמא של הילד בגן של בני,
הם חלק מהתהליך והתיקון האישי שלהן.
לך יש את התהליך והמסע שלך, ואולי כדאי לעבוד על פחדים בדימיון מודרך או הולודינמיקה,
כדי להגיע ללידה ממקום בשל ומוכן.
אני עצמי ילדתי בבית שני בנים .
בהריון השני היו לי המון הצפות של פחדים.
היו להם צורות אחרות משלך אבל עדיין הרגשתי שההכנה שלי ללידה,
היא עבודה עם חומר הגלם שעלה מתוכי.
עבדתי עם המיילדת שלי המון המון על מה שעולה. הרבה פחד וחרדה. חוסר אמונה וחוסר בטחון.
הייתי צריכה לפגוש את זה בסביבה מגנה .
הלידה היתה מעצימה ומקסימה.
כרגע אני בהריון שלישי, אהוב ונעים, מתחילה את ההכנה הפנימית שלי .
לאחרונה סיימתי קורס דולות, במהלכו זיהיתי שהריון הוא מין חלון הזדמנויות לעבודה פנימית.
עברתי על ההריונות שלי והלידות שעברתי, ואני מגלה שחומר הגלם שזמין לי בזמן ההריון - כשבשיאו הלידה-
הוא טהור ובעל ניחוחות ופוטנציאל של טרנספורמציה.
הוא זמן מיוחד שאנחנו חוות אותו פעמים מעטות בחיים.
פחדים הם חלק מאותו חומר גלם, מתחתיהם שוכנים עוד רגשות או אמונות שמחכות להתאוורר.
יש הרבה נשים מדהימות סביבנו שיכולות לעזור לנו לעבור את המסע הפנימי של ההריון כמו את הלידה.
דלית מעיין, איילה אלישע, חגית ספנסר, יהודית שפרון.
נשיקות.

[מורן*]

אני גם אשמח לשתף מנסיוני. ילדתי לפני חודשיים בבית חולים עם סוג של הפרדות שליה. אני ידעתי שיש לי סיכוי גבוה לכזה מצב ועל כן מראש ויתרנו על לידת בית כיון שאף מילדת בית לא מסתובבת עם מנות דם. בסופו של דבר לא נזקקתי למנת דם רק פיטוצין לירך. אבל הייתי קרובה לזה , יצאתי מבית חולים עם המוגלובין גבולי למנת דם. זו הסכנה לאם במצב שיש הפרדות חלקית והעובר לא נפגע ואפשר ללדת בלידה רגילה. כמובן שהפרדות שליה זו סכנת מוות לעובר וצריך להיות עם יד על הדופק. אני הייתי במצב של דימומים וכמובן שרצו להכניס אותי לניתוח, בסופו של עניין ילדתי בלידה טבעית אבל זה דרש הרבה מאד כוחות לעמוד מול הצוות הרפואי ולהתעקש על מה שידעתי בפנים. וגם הפחד חדר עמוק, הם הצליחו מאד להפחיד אותי. מי שמאד תמכה בנו בתהליך וייעצה לנו זאת שרה'לה- מיילדת בית. היא עונה לפעמית לשאלות באתר leida נדמה לי. יש לי טלפון שלה רק לא כרגע עליי, זה בסלולרי של בעלי.
את מוזמנת להתקשר בערב ואתן לך את המספר ובכלל אם בא לך לדבר 02-5791428
בהצלחה, תשמרי עליכם

[לבנה_במילואה*]

תודה לכולכן! איזה חמודות:-) ה' יברך אתכן!
אז ככה, לירי, אני לא מרגישה פחד מהלידה או מהתהליך. (עדיין, אנחנו רק באמצע רביעי) אני מחפשת תשובה יותר טכנית / פרקטית, בלי קשר לאם אני מפחדת או לא. אם ח"ו משהו כזה קורה בלידת בית מה עושים??

מורן, קודם כל תודה גם לך! החשש של ההפרדות שליה שהיה לך היה הדימומים? שרה'לה הנחתה אותך להתאשפז חודש שלם?

[אם_אוהבת*]

בוקר טוב לך,
גם אנחנו לא שמרנו בסוד שלושה חודשים וזה היה נורא קשה ממש אבן בלב, לעבור את השליש הראשון בעבודה במיוחד עם כל התופעות ולנסות להסתיר זאת ולהתנהג כרגיל .. הייתי רגישה מאוד ובכיתי הרבה וגם התעצבנתי בקלות, עייפות בשעת ערב מוקדמת, קצת בחילות אך ב"ה ללא הקאות, קצת צרבות וחזה כואב.
הסביבה קיבלה בהבנה את ההחלטה רק אמא של בעלי קצת נפגעה והגיבה בדרמתיות.
השליש השני היה נפלא גם ירדה אבן הסוד מהלב וגם פרחתי והרגשתי טוב את כבר שם ויודעת במה מדובר. זה הזמן להנות מן ההריון ולשתף. נפגשנו עם המיילדת שבדקה יעצה וכיוונה אותנו לגבי הבדיקות. בעצתה וויתרתי על מי שפיר שממליצים יותר לנשים מעל 35 וגם העמסת סוכר מתוך בחירה אישית בגלל שמתוק עשה לי רע חוץ מזה עם בריאים ב"ה ואין רקע של סכרת זה סתם העמסה. שקיפות עורפית בודקת סיכוי חלילה לתסמונת דאון וסקירת מערכות יש 2 , מספיק 1.
אגב המיילדת אילנה שמש גרה במושב ישרש וזה לא כל כך רחוק נראה לי מירושלים, אנחנו הגענו אליה מחולון ולקח לנו 40 דקות בגלל פקקים בבוקר.
אין ספק שלידת בית זה דבר אחר לגמרי רק תקחי בחשבון שזה לא זול ועדיף כבר מעכשיו להפריש כל פעם קצת עם אין לכם וממליצה בחום לעשות הכנה פנימית לכך וגם פיזית כי זה הדבר האמיתי וחס ושלום אם קורה משהו... עדיף לא להכניס פחדים רק לקחת את האופציה שיש מצבים כמו בחיים שאי אפשר אף פעם לדעת מה יקרה אבל ממשיכים לחיות.
רוצה לקרא לבעלי אישי זה מרגיש אחרת לגמרי אבל מאוד קשה לשנות .את הבחורה השניה שהכרתי שמציגה אותו כאישך ולא בעלך וגם היא דתייה. זה נפלא בעלך זה מלשון בעלות ואישי זה האיש שלי, יפה.

[כוכב_נגה*]

סליחה שאני נדחפת.
רציתי רק לציין מה ששמעתי מפי הר' מזרחי בענין בעלי\אישי.
גם לי יש דילמה קלה תמיד בענין זה, אבל שמעתי אותה אומרת משהו שהתחבר לי מאד גם להבנה שלי את הנושא. יש דוקא כן חשיבות לתת לו את ה"בעלי" הזה, לא לחשוש מענין ה"בעלות" שלו, זה חשוב לרוב הגברים ומחניף להם. זה חשוב לאישה לעבודת ההתבטלות, כמובן אם זה לא מלווה בהתנגדות וכעס פנימי. וזאת המציאות בעולם הזה, זאת חלוקת התפקידים בעולם השקר, ותפקיד האישה להיות מסוגלת לשחק את המשחק הזה ולבטל את גאוותה פה. אפילו אם יודעת שהיא עולה עליו בפועל באמת.
ולעתיד לבוא זה ישתנה בתכלית, והקב"ה יעשה עטרה לאישה מעבודת ההתבטלות שלה, ו"נקבה תסובב גבר" זה שבעולם הבא האישה תחזור למקום הראשוני שלה שהוא גבוה ממקום הגבר. אבל זה תלוי גם ביכולת שלה לעשות בעולם הזה את עבודת ההתבטלות הזאת, כאמור ממקום של הבנה שמחה וקבלה. לא עם רגשות קורבניים. כל זה מופיע גם במדרש של החמה והלבנה וכו'.
אם כל זה לא מתאים לך פה, את יכולה למחוק...
שבת שלום@}

[לבנה_במילואה*]

הפעם אני מתערבת:-)
מסכימה לרוב עם מה שכוכב נגה כותבת, יש עניין שהגבר יהיה כביכול המרכזי, גבר צריך את זה הרבה יותר מהאשה, לאשה מטבעה יש את היכולת להכיל, את היכולת להתבטל כביכול,
חשוב לי לכתוב כביכול כי מצד האמת אין יותר ופחות אצל גבר ואשה - אצל בעל ורעיה.
יש לכל אחד את הטבע שלו, את הצרכים שלו, אשה הרבה יותר צריכה 'להצטרך' את אישה (עם מפיק...) היא יכולה להכיל ולקבל את זה שהגבר שלה צריך יותר 'כבוד'. אני חושבת שאשה- אמא צריכה גם לשדר את זה לילדים, שיש כבוד לאבא, ומהסתכלות שונה, כמו שילדים אומרים 'לאבא שלי יש רובה גדול יותר' / 'אבא שלי יותר חזק'. אבא הוא המגן/ החזק. אמא היא המחבקת המקשיבה...
אשה צריכה לתת לגבר שלה את המקום הזה. וזה לא שהוא שווה יותר, עם זה קשה לי, הוא צריך דברים אחרים מאיתנו..

לצערי אני לא קוראת לו תמיד אישי, ות'אמת אולי זה לא לצערי, לפעמים אני מרגישה כן לקרוא לו בעלי (גם כאן, בכתיבה זה קורה לי...)
וגם, מה שצורם לי ב'בעלי' זה פחות הבעלות כביכול (אני חושבת שיש בי את הצד הנשי שלקבל את זה,כל מה שכתבתי.. ב"ה) יותר צורם לי הבעל מלשון 'לבעול' אגב אם אני לא טועה מהתורה הפעם הראשונה שכתוב 'בעל' זה בהקשר הזה אם אני לא טועה 'כי ישכב איש אשה והיא בעולת בעל' (לא זוכרת מאיפה זה ואם זה מדויק, אוכל לבדוק בשבת בלי נדר). זה נשמע לי אישי מידי ולא צנוע...

קיצור, עוד שניה שבת מגיעה, איזה כיף שה' נתן לנו את השבת!!!
רק צריך לעבוד על להכנס אליה בנחת ובשמחה בלי לריב עם הבעל/ איש:-)
תודה לכן!! כיף כאן! נשיקות @}

[אם_אוהבת*]

שבוע טוב,
זה היה נראה נכון לאותו זמן שעברנו. הייתי בחודש שמיני וחשבנו שזה יקל עלינו שנעבור קרוב להורים של בעלי שגרים בחולון בכדי לקבל עזרה עם התינוקת. זו אגב דירה שלהם שמשכירים לנו ומשלמים בשכ"ד זה את המשכנתא שלהם. גם כן היה נוח לקראת סוף ההריון לנסוע לעבודה בקו אחד לעומת היישוב שדרש ממני לקחת שלושה אוטבוסים או 2 והליכה של 20 דקות הישוב עד הצומת הראשית.
אך לצערי את העזרה עם התינוקת לא קיבלתי פרט למתנות חומריות וגיחות להוריד את הכלבה פה ושם, די התמודדתי לבד ואלון בעלי רוב היום בעבודה או בסידורים שונים. גם מרגישה שהרבה פעמים מנהלים לנו את החיים ונכנסים לפרטיות שלנו גם בגלל שזה קרוב וגם כי כך הם וזה נותן לי יותר רצון להרחיק בין היתר. הייתי מאוד רוצה לעבור למקום שקט בסביבה תומכת ואורח חיים פשוט וטיבעי יותר אך יש את הפחד מצד אלון לגביי הפרנסה ועם כל הרצון והאמונה (כנראה לא מספיק) זה גורם לנו להשאר קרוב למקום העבודה שלו. זה לא שאני כזו חזקה אך הלב שלי לוקח אותי הרבה פעמים מבלי לחשוב יותר מידי והיו מקרים רבים שזרמתי והסתכנתי גם כן כי הרגיש לי. אישי יותר ריאלי כך אומר, שאומנם גם כן רוצה לעבור ולחיות כמו שמתארת וגם רוצה להגשים בשבילי את החלום אך לא יעזוב מקום מסודר עם תנאים ובטח לא לפני הקידום שמצפה לו ובטח לא בשביל להתחיל בחוסר ידיעה ועבודות מזדמנות. לי אין יותר מידי מה להפסיד גם כך מגדלת תינוקות ולא עובדת עכשיו וגם אין לי בעיה עם עבודות מזדמנות בבו העת. מבינה אותו מצד אחד לגביי האחריות כמפרנס משפחה אך זה קצת תוקע כשננעלים. נסתרים דרכי האל ועם זה רצונו ככה יהיה ואמן ונזכה לאגיע למקום חפצנו בקרוב. האמת שכבר כמה זמן יודעת איפה בא לי לחיות, פרדס חנה עושה לי טוב גם האנשים שחיים שם ובמיוחד איך שחיים שם, בפשטות. אוליי בע"ה. השבוע גם יצא לי לקרא באתר על ההתיישבות בנווה איתן וגם קסם לי מאוד כל השותפיות ועבודת האדמה.
מה שעוד מצער אותי שלא מבינים אותנו ואותי במיוחד וחושבים שאני חיה בדימיונות ומגיבים בקיצוניות לדרך שלנו. לא החברים יותר המשפחה במיוחד של בעלי וגם רוב האנשים שעובדים עם אלון שדרכם שונה משלנו. רוצים לחיות בשמחה בשלום לקבל אחרים בדרכם וללכת בדרכנו, למה זה כל כך קשה? למה כל הזמן מבקרים אותנו ודורשים תשובות על כל דבר וגם לא כל כך סבלנים לשמוע את דעתנו זה משגע אותי. תודה לאל שזכינו להכיר כמה אנשים נפלאים וחברים טובים שתומכים ומבינים. לגביי המשפחה וכל השאר... טוב מה נעשה? בכל מקרה כולנו משפחה אחת גדולה וצריך להשלים עם זה לטוב ולרע.

[לבנה_במילואה*]

יצאה לה השבת. חוזרת ומודה לה' שנתן לנו אותה!! כמה פלאים היא גורמת השבת. מדהים!! שנתחזק ממנה למשך השבוע@}
ביום שישי הוא יצא לפגוש חבר והשאיר אותי עם כל הבישולים (יום חמישי בישלנו ביחד, וכשהוא חזר הוא עזר לי לסיים) כעסתי ולא הבנתי איך הוא בכלל חושב על להשאיר את אשתו שבהריון לבד, לא הצלחתי לדון אותו לזכות והיה לי קשה עם זה, הוא טען שלא היה הרבה לעשות ושבכל מקרה הוא לא יכול לעזור לי עם החלות.
התעצבנתי שהוא לא הבין, שזה לא הזמן או הכמות, זה עצם זה שאני עובדת ומכינה את השבת שלנו והוא יושב על חומוס עם חברים. -חוסר אכפתיות- !!
הוא חזר הבייתה, הייתי פגועה וכעוסה. לא רציתי לדבר איתו, רק לצעוק.
התקלחתי עם דמעות, הדלקתי נרות עם דמעות. התלבשתי לשבת עם דמעות.
לא רציתי לעלות לבית כנסת איתו, אחרי שהוא יצא ( בלי שהחזרתי לו 'שבת שלום') הלכתי לבד, ידעתי שזה יעשה לי טוב.
התפללתי על שלום בית אמיתי.
על שיבין, שאני אבין שאלמד מזה. ניסיתי לדייק ולראות מה בדיוק הכעיס ופגע בי, כדי שאוכל להבין את השורש שגם אני צריכה לתקן בו.. ('לאהוב את מה שיש' של ביירון קייטי)
(אולי אפרט בהמשך על התהליך של ההבנה)
הבנתי שאני לא נותנת לו מספיק מקום, תמיד כשהוא יוצא אני קצת מתבאסת, מרגישה לבד, שלא כ"כ אכפת לו ממני.
בדרך הבייתה ביקשתי מה' שיעזור לי להתגבר, אסור להיות עצובים בשבת. לא רוצה לריב איתו, עד שאנחנו עם עצמנו לבד שבת.
לא הצלחתי להתגבר, הוא היה הגיבור.
נכנסתי ישר להכין סלט, כדי שלא אהיה חייבת להסתכל לו בעניים (אם זה היה קורה הייתי מתחילה לבכות)
הוא בא, חיבק אותי, ביקש סליחה שהוא העציב אותי, הוא אמר שהיה לו קשה להתפלל, הוא הרגיש שכועסים עליו.
הוא ביקש שבשבת נשמח ושנמשיך לריב על זה אחרי שבת:-)
זה עבד, הסכמתי.
איזה כוח יש לשבת!!! אשרינו!!!
בבוקר של שבת הסברתי לו בנחת יותר ממה נפגעתי, לצערי הוא לא הבין לגמרי. אני הבנתי, הפסקתי להאשים אותו, ניסיתי לראות מה ה' מראה לי, מה אני צריכה לתקן.
אני צריכה ללמוד לתת לו את המקום שלו בשמחה שלמה, מאהבה. ואז זה יגיע בזמנים נכונים.
איך עושים את זה אני לא כ"כ יודעת. אני צריכה הארות ועזרה, אשמח אם יש לכן רעיונות...
אם הוא חוזר מהצבא אחרי יום שלם ב8 בערב, איך אצליח לשמוח שהוא ייצא עם חברים ויגיע כשאני כבר אישן??
אני מרגישה שזו מידה ממש לא טובה שיש בי, תלות כזאת שסיגלתי לעצמי.
>מרגישה כמו ילדה קטנה<

אגב, בשורה משמחת, מגניבה, הזויה, מה שתרצו, חמותי בהריון @}
שבוע לפני... לא יאומן. ב"ה!!

[אם_אוהבת*]

אין על מה להצער להיפך, זה מזכיר לי את גיל ההתבגרות שדאז הייתי מתכתבת במכתבים לא אלקטרוניים עם כל מיני בנות והיה כל כך משמח לקבל דואר במיוחד עמודים על עמודים.
אלון היה מוכן להתפשר על מעבר לפרדס חנה מתישהו במידה ויקבל את הקידום בעבודה ואז בעקבות התנאים לעשות מאמץ הגעה מנתב"ג לפרדס חנה מידי יום או לילה. אני אומרת מה שיוביל יום בינתיים אנחנו פה וממשיכה לחלום.

[מורן*]

החשש להפרדות שליה נבע ממיקום השליה שהיה מאד נמוך והגיע עד הפתח. לא שליית פתח שהשליה חוסמת את פתח צוואר הרחם אבל שליה מרג'ינלית, ז"א מגיעה עד הפתח בלי לחסום אותו
שרה'לה ממש לא הנחתה אותנו להשאר חודש בבית חולים. היה לי דימום שבועיים לפני הלידה שבעקבותיו הלכנו להבדק בבית חולים. אחרי לילה ובוקר שם, הלכנו הביתה בניגוד מוחלט להמלצות הרופאים ובתמיכתה של שרה'לה. כעבור שבועיים בבית חזרנו עם פתיחה 6 לבית החולים ותוך שעה וחצי החמדמד שלנו היה בחוץ בשלום וללא התערבויות.
אם אין אינדיקציה להפרדות שליה אני לא מבינה מה החשש.
מצד שני, פחד אינו מקדם לידה ואם החשש מאד גדול- אולי כדאי לשקול ללדת בבית חולים בכל זאת?

[כוכב_נגה*]

לבנה, בעלך נשמע מותק.
אל לך להתרגז...(-:
<אחת עם ניסיון>

[לבנה_במילואה*]

ערכתי קצת...

[סירופ_מייפל*]

אני צריכה ללמוד לתת לו את המקום שלו בשמחה שלמה, מאהבה. ואז זה יגיע בזמנים נכונים
זה נכון עם רב הבנים- למה להכליל? הם באמת צריכים את המקוםשלהם יותר מאיתנו. אם זה חבר, מחשב...
ואנחנו רוצות יותר לשתף, יותר זמן.

ת'שמעי, אני כל כך מסכימה איתך. גם אני במצבך. יש זמנים יותר נוראים ויש פחות.
מה שאני יכולה לכתוב שקצת עזר לנו, לארגן זמן איכות שלנו. לכם יש את השבת כזוג, שזה הכי נפלא בעולם.
אנחנו איבדנו את ה"יחד" די מזמן, ומנסים להחזיר אותו עכשיו. למשל זמן בלי מחשב וכאלה.
להחליט על ערב בשבוע שיושבים אחד מול השני,בלי מחשב, ספר, טלפון. רק שנינו ומדברים, מלבנים.
וזה עוזר.

נו וכמובן המרגיעון:
היא לא מקשיבה לך? - הקשב איך היא לא מקשיבה לך, ואז הקשב לה

[ענ_בר*]

אנחנו נשארים באותו מקום, מצפה קטן ומשפחתי שצופה על מדבר יהודה, פשוט... המשפחה ב"ה גדלה, והמכולה (כן, קונטיינר) כבר לא ממש מתאימה לנו..
זכינו בבית קצת יותר גדול, בגודל של קרוואן, עם חלון גדול לנוף...
אם אתם מגיעים למדבר יהודה, מהצד המתנחל שלו, תודיעי, ונשים קומקום!

[לבנה_במילואה*]

הרבה זמן לא כתבתי.
טוב לי. אני מרגישה שאני עושה דברים שמשמחים אותי (נשאר רק 'לקבוע עיתים', ללמוד תורה שתחייה את הנפש שקצת רדומה) אני רק מרגישה שאני צריכה להיות בבית יותר (הבעייה שכשאני בבית, רוב היום אני במחשב, בבאופן...)
פתאום אני מרגישה עומס לגור ליד ירושלים, כמעט כל יום לצאת בטרמפים, פקקים, לחכות לאוטובוס, רעש, צפירות, המון אנשים נוהרים. הרעש פשוט לא מפסיק.
מרגישה שאין אוויר נקי.
אפילו פה ביישוב, אין שקט מוחלט, תמיד יהיה איזה אוטובוס ברקע.
חסר לי.
מצד שני כשהיה לי את השקט הזה, כשהיה שקט עד כדי שיעמום, השתגעתי. התגעגעתי.
פתאום גם חסר לי שאין לנו חברים פה, אנחנו לא מכירים את השכנים שגרים 2 מטר מאחורינו... זה לא צריך להיות ככה! חסר לי שאין לי עם מי לפטפט אחרי צהרים, או סתם להגיד בוקר טוב דרך החלון.
אני חייבת להודות, אני לא מהיוזמות, האיש שלי יותר נחמד ממני לאנשים, אחותי טוענת שאני נחמדה רק למי שבא לי, שאני יכולה להיות ממש סנובית. (יש בזה משהו. מהחתונה יש לי פחות סבלנות.ואני ביישנית, מה שלא מוסיף לי נק')

בכל זאת טוב לי. זה שלב בחיים. רק מקום בדרך. עד שבעזרת ה' נמצא את מקומנו.
לכל מקום/ דבר יש יתרונות וחסרונות. צריך לשמוח. להודות לה'!!
אני מתחילה לגדול לאט לאט... יש סקירת מערכות עוד שבוע בעז"ה. ואני ישנה גרוע... הכל בשביל עוברוני שלנו האהוב:-)

[תמר_ס*]

שתדעי שאני קוראת @}

[אם_אוהבת*]

איזה קטע, לפני כמה דקות במהלך מעקב אחר תגובות כאן באתר נתקלתי בשמך וחשבתי אולי לכתוב לך מה שלומך ואת שלחת לי בעצמך. מיקרי? ממש לא כנראה. זה כמו לחשוב על מישהו ואז לקבל ממנו טלפון או לפגוש אותו.
אז מה שלומך?
אני נרדמת מול המסך אז בהזדמנות אחרת.

[איילת_חן*]

אם את עדיין צריכה,
גם אני במטע, מגיעה לירושלים בימי ראשון וחמישי (מרכז העיר) ולפעמים גם שלישי...
הטלפון שלי 052-3756012
יונת

[ה_עוגיה*]

בצק מעולה. אני עושה מקמח הרדוף מלא. http://naama.avramzon.net/recipes/

[אמא_בבית*]

פיצה מקמח מלא (אפשר גם מלבן)
שלוש וחצי כוסות קמח
שתי כפות שמן זית
כפית סוכר, כפית מלח, כפית שמרים יבשים
מים חמימים
לערבב את החומרים היבשים, להוסיף שמן זית ומים עד שמתקבל בצק רך ונוח. להתפיח בערך שעה, לרדד ולמרוח מה שרוצים, להתפיח עוד קצת (לא חייבים) ולאפות במאה שמונים מעלות כ-עשר דקות. עד שהגבינה הצהובה מבעבעת או שהבצק מלמטה קצת קשה.
בתאבון!

[מיכל_אמא_של_ליאור*]

שלום,
העתקתי את המתכון כפי שהוא מאיזה אתר , אז אין לי לציין את המקור . בסוגריים אלו ההערות שלי . הפיצה יצאה מוצלחת מאד , אם תנסי , תכתבי לי אם היית מרוצה ,
מיכל

יש המון מתכונים להכנת פיצה, אך זה המתכון האהוב ביותר עליי, פשוט להכנה, קל והכי טעים יוצא כמו בפיצריות.

מתכון לבצק פיצה.

מרכיבים:
3 כוסות קמח רגיל ( השתמשתי בקמח מלא )
1 כף שמרים יבשים
1 כוס מים חמימים (לא חמים ולא קרים) ( צריך לקמח מלא יותר מים - בערך 2 כוסות )
כף סוכר
כפית מלח
3 כפות שמן זית
ללוש את כל המרכיבים יחד עד שהבצק נפרד מדפנות הקערה, ונוצר כדור בצק.

לעטוף את הבצק במעט קמח ולכסות במגבת מטבח.

להניח במקום חשוך וחמים ולהמתין עד אשר הבצק מכפיל את ניפחו (כ-30 דקות)

לרדד את הבצק ( לשטח בידיים ), ולהניח על תבנית ( מרופדת בנייר אפייה ) משומנת קלות,

למרוח ברוטב ולפזר גבינה ולאפות יחד במשך כ-25 דקות ( אפיתי בחום 220 מעלות )

בחום 180 מעלות.

השתמשתי ברוטב פיצה במג'ימיקס :

שיני שום שקיצצתי קודם לבדם במג'ימיקס

קופסה של עגבניות מרוסקות

קופסה קטנה של רסק עגבניות

מלח, פלפל , סוכר חום

שמן זית

ואפשרי קצת קטשופ

לטחון במג'ימיקס וזהו הרוטב מוכן , למרוח על הבצק ועליו את הגבינה הצהובה .

• מומלץ לאפות את הפיצה בתבנית רשת של פיצה

[איילת_חן*]

בין שמונה בבוקר לאחת בצהריים), אח"כ רצה לקטנה שלי בבית. השבוע לא אגיע ביום שלישי

[פלונית*]

האם היא מעונינת לפתור את זה בלי שנוי בכלל באורך החיים? במידה ורוצה שנוי ,
ממליצה על הרפיה ,הדמיה ,שתיה מרובה אם לא שותה מספיק-גם תעזור לדעתי.
אם היא מילדת זא שהיא אחות והיא מבינה את מצבה איפשהוא-
ממליצה גם על עבודה בnlp ובתטא הילינג,כך
יכולה לעבוד קשה אבל ללמוד לנוח ולשחרר בין לבין אחרת גם משפיעה על התינוקות והלידה.
בהצלחה רבה.

[פלונית_אלמונית*]

לפי מה ששמעתי שמן קצח מסייע לאיזון של לחץ דם

[ביצה_עלומה*]

אני צריכה מתכון טוב לבצק לפיצה מקמח מלא (תמיד יוצא לי כבד ועמוס).
אני משתמשת במתכון של דורעם גונט. שמה 2 כוסות קמח מלא ו- 1 כוס קמח לבן. בינתיים לא ניסיתי 100% קמח מלא
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0
אשמח אם תעדכני אותי איך יצא

[אם_אוהבת*]

שלום לך חביבה לא שכחתי אותך, פשוט קצרה מאוד בזמן מאז שנולדה התינוקת וגם היום כשהיא כבר כמעט עשרה חודשים, כמעט ואין לי זמן לשבת. אפילו עכשיו כשכותבת הקטנה מושכת לי ברגל ודורשת תשומת לב מלאה, מושכת בחוטים ומנסה להגיע למקשים.
בקרוב אצלך.
היינו ביום עיון ברמת גן. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה תינוקות, אמהות מניקות ותוסיקים חשופים.
מה שלומך?

[לבנה_במילואה*]

אני קוראת כאן בבלוגים של תשובה, כל מיני נשים מיוחדות, קרובות ומתקרבות לריבונו של עולם.
כ"כ מחזק ומעורר לתשובה.
אני כ"כ מתגעגעת להשתוקקות הזאת לקדוש ברוך הוא.
כבר המון זמן אני לא מתפללת, פחות מדברת איתו, לא לומדת תורה, לא מתחזקת.
אני יודעת -אי-אפשר להשאר במקום אחד, זה לא שאני פשוט נשארת במקום, אני מתרחקת, מרגישה בירידה.
רוצה לרצות רק אותו. בפרקי אבות כתוב, 'עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו לרצונך...' (סליחה אם הציטוט לא מדוייק)
היו תק' בחיי שהמשפט הזה הוביל אותי, הדריך אותי.
היום הוא בגדר רצון שנראה כ"כ רחוק.
אני מרגישה שמהחתונה אני מתרחקת, אמרו לי שיש ירידה אחרי החתונה,
למה?
דווקא עכשיו יש כ"כ הרבה על מה להודות ועל מה להתפלל.
יש בי משהו (שנראה לי לא נכון בתכליתו) מין אשמה כזאת לחצי השני שלי, לאיש האהוב שלי,
שהוא בעל הבית שלנו, הוא צריך להתחזק, ואם הוא לא מספיק עובד על עצמו אז אני פשוט לא יכולה לבד.
האחריות היא עליו. ולא עלי.
אני חושבת שההשפעה של ההתקדמות שלי לא משפיעה עליו או עם בניית הבית שלנו בעז"ה.
זה לא נכון.
תמיד אני מגיעה בסוף לאותה נק' -
אני לא מאמינה שאני מסוגלת ואני תלותית מידי (לענייננו- תלותית באיש שלי)
וזה מה שעוצר ותוקע אותי. אני מחכה לאישורים- מחכה שברגע שאני אתחזק קצת הוא ישר יקפוץ מעלה.
אני רוצה שהוא יהיה מעלי מבחינת עבודת ה', הרי הוא באמת 'בעל הבית' - ובקרוב בסיעתא דשמיא- אבא.

אני רוצה בית חזק, בית שמכוון על פי רצון ה'. לא רוצה להיות סתם 'דתיה' רוצה כל החיים לעבוד, להשתוקק.

ואני לא רוצה לוותר על הרצון הזה!!!! ה' היקר והטוב, תחזק אותי לתשובה!

ולעניין קצת אחר, יש לנו בת, היא מתפתחת בתוכי יפה, עשינו סקירה וברוך ה' הכל בסדר איתה!!
היא פיהקה הרבה (עייפה, כמו אמא שלה:-))...
אנחנו הולכים להיות אבא ואמא. וואו.
איזו אחריות ה' מפקיד בידינו.
הלוואי שתיהיה לנו סיעתא דשמיא מלאה, שנצליח. שניהיה נכונים!

תודה! לכן, למי שמחזקת אותי (דווקא באתר הזה...).
ולקב"ה!

[איילת_חן*]

באמת מרגש להתחיל לעכל שעומדים להיות אמא ועוד יותר כשבאמת נהיים
אשתדל להביא לך את הספר מחר
מחקתי את שמך מהדף שלי

[יער_ה*]

שלום לך
קראתי בכיכר השוק שלמדת צילום. האם היית רוצה ללמד צילום - ילדים? ילדים עם מוגבלויות?
אני מכירה כמה מקומות אבל אין לי מושג לגבי עבודה בהם, אני יכולה לתת לך שמות..
(בכלל, את מכירה את ירושלים טוב?)

[אמא_דתית*]

היי חמודה, קבלתי במייל אלבום מקסים של צילומים מדהימים עם אימרות קדושות של רבי נחמן
, ראיתי את השאלה שלך לגבי תעסוקה וחשבתי שזה רעיון מקסים מקסים!

אם את רוצה, אשמח לשלוח לך את האלבום, בטוחה שתהני ממנו ויתן לך השראה!
רק טוב!
יעל

[תמר_ס*]

יש לנו בת
הההה! ככה את מגלה? משמח כל כך (בן משמח באותה מידה )
אני לא מאמינה שתהיי אמא. והוא אבא.

[כוכב_נגה*]

@}מקווה שנהנית.
ושתהיה בשעה טובה (-:

[שום_כתוש*]

חבילה שמרים יבשים,
כוס מיםפושרים פלוס
כף דבש

1. 5-3 כוסות קמח מלא

לערבב שמרים ומים, להוסיף דבש , להמתין 10 דקות
להוסיף קמח וללוש
להניח בקערה משומנת, לשמן מעט מלמעלה ,לכסות במגבת ולהמתין כ45 דקות
לתת "בוקס" מלמעלה,
לרדד ולהכין את הפיצה

בהצלחה,
ספרי לי אם עלית על מתכון טוב יותר

[איילת_חן*]

בשמחה

[מיכל_בר*]

מוזמנת לקרוא את סיפור הלידה שלי, לא זוכרת איך הוא נקרא.
את יכולה לעשות חיפוש של הערך: מיכל בר והוא יצוץ.

[דנית_צור_אלמוג*]

הי,
ראיתי את בקשתך לשמלות במידע ירושלמי. יש לי שמלות שמתאימות להריון, ושאני כבר לא הולכת איתן, אבל הן גדולות למדי, כי אני מידה 44-46 בבסיס.
אם זה יכול להתאים, ואת מגיעה לירושלים, את מוזמנת לקפוץ. אני במושב אורה. נוכל באותה הזדמנות לקשקש על לידת בית ועל לידות בכלל....

[טלי_ופיצקה*]

הי לבנה.
רציתי רק לענות בקצרה,(כבר אמצע הלילה...)ונסחפתי בדפבית שלך...נראה לי שאנחנו ממש דומות...לא בא לי להחסף פה יותר מדי עם פרטים אישיים עלי,אבל אשמח לספר לך קצת במייל.(אם תשלחי לי את הכתובת)
אני צריכה ללדת מתישהו בתמוז-אב.מתי את?