לגדל ילדים בלי חיתולים

זה מאוד מבלבל אותי ואני לא תמיד יודעת אם היא בוכה כי היא לא רוצה שאני אחזיק אותה כך או כי יש משהו בפיפי
ספקולציות:
1 - כשבתי היתה חולה, הפיפי שלה צרב לי (על היד שלי! תארי לך מה זה עושה לעור של תינוק).
2 - אולי (זו השערה של חברה) אי הנוחות בפיפי אבולוציוני (כמו אי הנוחות ברעב), וגורם לתינוק להזעיק את אמא.

לגבי שאלת הקולות בקקי -
באופן רגיל, הקקי יוצא בשפריץ שקט. היו מקרים של קקי "אחרי משהו שאכלתי" שיצא בשפריץ רועם/מוגז.
יש לפעמים גם הבדלים במרקם (רגיל: משחה. בעיתי: נוזלי יותר עד שקוף).

בשמת, וכל מי שיודעת, @}
בימים חמים כאלה, (למי שגם שותה בנוסף להנקה) ב"בלי חיתולים"- כמה פעמים ביום הילד אמור לפשפש, ושאדע שזה בסדר, ותקין?
כי "עם חיתולים", וזה מתייחס לח"פ מתייחסים ל6-7 חיתולים ביום כתקין, אבל עם חיתולים זה לא כמה פעמים הם מפשפשים, אלא כמה פעמים מחליפים חיתול... וזה שונה בתכלית.

אמא חדשה, קודם כל, מזל טוב, ובהצלחה@}
לפשושי היתה תגובה כזו של הכתמות ממיץ תפוזים, ומשומשום- טחינה, חומוס, ופלאפל. כשהורדתי את אלה, הפסיקו ההכתמות (במיוחד מיץ תפוזים- שכוס וחצי של זה "הענישה" אותי כהוגן..

)

כשהילד משתין בלי חיתול, לא צריך לספור חיתולים, אפשר להתסכל על השתן. כמו שלימדו את הילדים בגן: פיפי צהוב, זה לא טוב, פיפי לבן (שקוף) זה מצוין (למעט השתנת הבוקר, שצפויה להיות צהובה יותר).

באייפק, בניגוד לשאר שיטות האבחון (קונבנציונליות ואלטרנטיביות), את יכולה לבחור - או להסתפק באבחון ולהסתמך על המנעות, או לטפל ו"לנקות" את האלרגיות. הבחירה שלך, ומן הסתם תושפע ממספר גורמי האלרגיות, עוצמתם, הקושי שלך להמנע מהם, והאפשרות הכספית והטכנית.

כמה פעמים ביום הילד אמור לפשפש, ושאדע שזה בסדר, ותקין?
אין מספר פעמים.
מה שמסתכלים עליו הוא, א. שהפיפי בהיר ולא צהוב מדי. ב. שיש פיפי במשך היום.

באיבחון אחד של שיטת אייפק
לא בהכרח. אני הייתי בזמנו באבחון כזה ויצא שהיא רגישה לבערך חצי יקום (כולל חומרי הדברה, אבק, ועוד מליון דברים שאני לא זוכרת ושאי אפשר להמנע מהם) והמסקנה היתה שעלי להמנע מכל הדברים האילו, כמובן עד שהטיפול הלא זול והלא קצר יסיר את הרגישויות.
אני באופן אישי לא קניתי.
ניסיתי להוריד מוצרי חלב וקפאין ותוך 3 ימים נעלמו הגזים ולא שבו.

_לא בהכרח. אני הייתי בזמנו באבחון כזה ויצא שהיא רגישה לבערך חצי יקום (כולל חומרי הדברה, אבק, ועוד מליון דברים שאני לא זוכרת ושאי אפשר להמנע מהם) והמסקנה היתה שעלי להמנע מכל הדברים האילו, כמובן עד שהטיפול הלא זול והלא קצר יסיר את הרגישויות.
אני באופן אישי לא קניתי_
אנחנו סוטים מנושא הדף, ואחר כך נעביר את זה בעריכה לדף אחר, אבל אני חייבת להגיב:

כשאת כותבת "באופן אישי לא קניתי" יש בכך רמיזה כאילו האיבחון הוסיף בכוונה רגישויות רק בשביל לקחת ממך כסף. זה נשמע לאוזניים שלי כהשמצה, וחבל. אפשר להגיד, "לי זה היה יקר מדי והחלטתי לנסות לחיות עם זה באופן חלקי".
גם אצלי ואצל בני יצא אותו הדבר. אני ללא ספק הייתי רגישה לחצי היקום, והבן שלי היה רגיש באמת (ולא בצחוק) לכל העולם. לחיים בכלל. והקישור לסיפור של הבן שלי נמצא פה, לא אחזור עליו. זה לא אומר שהבת שלך לא רגישה לכל אלה. זה רק אומר שלא טיפלת בזה.
לא מכירה מטפל אייפק שיגיד לך שאפשר להמנע מאבק או מיובש אקלימי או מכל הדברים האלה. אבל עוזר לדעת. למשל, אם יודעים שהילדה רגישה לאבק אז אולי מקפידים יותר לנקות את הבית מאבק כדי לחסוך ממנה סבל מיותר.
אפשר בהחלט להוריד כמה פריטים ולפעמים זה מספיק כדי שהסימפטומים הגלויים יותר ייעלמו. זה לא אומר שהרגישויות נרפאו, זה רק אומר שאת לא רואה שום דבר גלוי לעין. גם אני הצלחתי לחיות יותר משנה עם ילד אלרגי בטירוף על ידי דיאטת הימנעות בשבילי. מה שזה עשה היה בסך הכל להחמיר את האלרגיות שלו, ולהחמיר את התוצאות גם לי וגם לו (שנינו הגענו לתת משקל, תת תזונה ואנמיה). עם הגדולה, שהאלרגיות שלה היו מעטות יותר ונסתרות יותר, הביטויים לאלרגיה היו חמקמקים יותר ונדירים יותר (למשל, היא קיבלה דלקת אוזניים).
גזים הם מאפיין קליל ביותר של רגישות, כך שאין להוציא מכלל אפשרות רגישות ברמה קלה, שלפחות האמא יכולה לחיות איתה. מהניסיון שלי, לקח לי לפעמים שנים לקלוט שהילדים שלי סבלו בלי שאני ידעתי או הבנתי שהתופעות המציקות קשורות לרגישויות ושאפשר היה לטפל בזה.
"בריחת קקי", שלשול, שלשול דמי, פריחה, התקפים של קוצר נשימה וכיוצא באלה הם תופעות חמורות יותר, שמעידות על רגישות גבוהה יותר. אף על פי כן, זו תמיד האוטונומיה של המבוגר לקבוע אם הוא מוכן לטפל או לא, ואיך.
אגב טיפול לא קצר: עם הבן שלי, שהיה במצב חמור ביותר, לקח 9 חודשים לפנות את כל האלרגיות. זה טיפול ארוך לגבי ילד. ובכל זאת, לא כל כך ארוך. להיפטר מהאלרגיות האלה בגילי לוקח שנים, ודורש טיפול עומק הרבה יותר קשה.

האיבחון הוסיף בכוונה רגישויות רק בשביל לקחת ממך כסף
זו לא היתה הכוונה, ולא התכוונתי להשמיץ, לא טענתי שזו שרלטנות, ואני מאמינה שהמאבחן אכן מאמין במה שאמר לי. אני גם בטוחה שיש הרבה אנשים עם רגישויות שזה עוזר להם. ביררתי הרבה לפני שהלכתי.
יחד עם זאת ההתבטאות שלי היא כזו כי באמת אני הרגשתי שאני לא מתחברת לזה. כי חוץ מהגזים הילדה לא סובלת משום תגובה אלרגית נראית לעין או רגישות כזו או אחרת. וכן, כי אני לא הצלחתי להאמין. אני לא באה לתקוף את השיטה, ובטח לא להגיד שהיא לא עוזרת לאנשים - אלא שלי באופן אישי זה לא נראה. כנראה זה לא מתאים לכל אחד.
(ובאמת זה לא שייך, אבל אין לי מושג איך מעבירים את זה לדף הנכון

)

אחר כך נעביר.
בכל אופן, גזים הם בהחלט תופעה מאוד מגוונת, וגם לא קשה, ככה שטוב שאפשר לטפל בה גם באמצעים פשוטים יחסית.

פפריקה!איך "עלית" על הגורמים האלרגנים?
תפוזים כבר די הרבה זמן לא אכלתי/שתיתי וטחינה וחומוס אני אוכלת לעיתים די רחוקות (מה שכן מכל ההגבלות האחרות
אכלתי די הרבה חלווה לאחרונה...

)

וכן, זה באמת לא שייך וגם אני לא יודעת איך להעביר דף אבל אני פונה בפנייה נוספת ונרגשת לבשמת: אפשר לקבל המלצה למאבחן טוב בבקשה?

ראי בדף שיטת אייפק

אכלתי די הרבה חלווה לאחרונה
אצלי הייתי בטוחה ששומשום הוא הבעיה כי אכלתי חלווה נורא טעימה, ואח"כ שילמתי על זה בצרחות וגזים.
אבל זה לא היה השומשום. זה הסוכר. כמויות גדולות של סוכר (לא משנה מאיזה מקור - דבש, קנה סוכר, פרוקטוז וכו') עושות שמות בבטן רגישה.
ככה היה אצלינו גם עם אבטיח, אחרי גיל שנה.

בריחת הקקי היא שמרמזת על חשד לאלרגיה (שוב: לא בטוח, אולי יש גורם אחר, החשד הגדול הוא אלרגיה).

בשמת, איזו עוד סיבות יכולות להיות לבריחת קקי? במידה וזו לא אלרגיה? האם זה לא אופייני לתינוקות קטנים? אם זה לא מטופל זה יכול להמשיך גם כשהילד יותר גדול?
חשבתי שאני לא יכולה לשאול נגיד הרבה אמהות אם אצלם הגזים היו מלווים בבריחת קקי, כי נראה לי שמי שלא מגדל ילדים בלי חיתולים לא יכול בכלל לדעת אם יש או אין בריחת קקי, כי טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה בחיתול, נראות כמו קקי אחד גדול

האם זה לא אופייני לתינוקות קטנים?
זה אופייני לאלרגיה.
מה עוד? לא יודעת.

אם זה לא מטופל זה יכול להמשיך גם כשהילד יותר גדול?
נוטה לשנות ביטוי לשלשולים ועוד.

תודה בשמת. עיינתי שוב בדף, את מתכוונת לעדי שאנן, כן? הבנתי נכון אני מקווה...

הבוקר התעוררנו וידעתי שהקטנה צריכה קקי, לקחתי אותה לכיור, היא מקטרת ובכל זאת עושה. יש לי הרגשה שזה לא הכל, אבל הקיטור כבר הופך לבכי ואני לוקחת אותה לינוק.היא יונקת קצת ואז אני רואה שהיא לא ממש יונקת אלא עסוקה בלהוציא את הקקי, אני לוקחת אותה שוב לכיור והיא מוחה בבכי .(כי אני חושבת שהיא כבר מזהה את התנועות וההורדה של החיתול לשם כך). אני חוזרת להניק ושוב אותו דבר, אלא ששניה וחצי אח"כ שתינו מכוסות בקקי (למרות החיתול שהיה מרופד תחתיה. היא מחרבנת הרבה בימים האחרונים, אולי בגלל שחם והיא גם בקפיצת גדילה ויונקת הרבה).
זה קורה כמו שאת מבינה בעיקר במהלך הנקה או לפני הנקה כשהיא מתעוררת או בין צד לצד בהנקה או מייד לאחר הנקה (בקיצור, מסביב להנקה). אין לי קוארדינציה להניק ולאפשר לה להיות בתנוחת פישפוש תוך כדי, בלי למצוא את עצמי בשלולית של קקי, כך שאני מוותרת על זה מראש.
אבל איך להתייחס לבכי המחאה הזה? היא הרי בדרך לקקי, ולינוק היא לא ממש יונקת, אז למה ההתנגדות? ואולי זו לא התנגדות? והאם להחזיק אותה בתנוחה בכל זאת למרות הבכי?

אמא חדשה, אצלנו זה ככה בלילה עם הקקי.
בד"כ לקקי הוא מפסיק לינוק, אבל בלילה מתעורר כ"כ רעב עד שלא מוכן להפסיק בשביל לעשות - ובמקום זה מתחבר-מתנתק-מתחבר עד שמשחרר קצת קקי על הטטרה, ואז מסכים שייקחו אותו לכיור לעשות את השאר...
עם פיפי הוא ככה לפעמים במהלך היום - שוב, הפתרון שלי הוא לתת לו לינוק קצת בעצבנות (חיבור-ניתוק וחוזר חלילה) עד שהוא מבין שזה לא עסק ומשחרר בכיור תוך כדי קצת קיטור.

אה, ושכחתי - אם הוא ממש מתחיל לבכות, ישר עוזבים את הנושא. אם זה "רק" יללות קטנות אז אני יודעת שזה פשוט התסכול שלו שמפריעים לו באמצע...

היום נפל לי אסימון...
הלכתי (באופניים) עם התינוקת והילד לקבוצה , play group . אף אחד לא מדבר אנגלית ואנחנו לא מכירים עדיין את הילדים והאמהות. כשהגעתי למקום הוצאתי את התינוקת מהמנשא והתכוונתי לשים לה חיתול רב פעמי עם כיסוי כדי שאוכל להיות פנויה לגמרי לילד...פתאום אני קולטת את עצמי , אני חוששת שפתאום נגיד התינוקת תעשה פיפי ותהיה לי פדיחה...רגע ומה אם היא תפלוט..אז אני אנקה, מה העניין? הקבוצה הזו היא חלק מהחיים ואם אני בוחרת לגדל אותה בלי חיתולים אז מה פתאום שפתאום למשך שעה שלמה החיתול כן יהיה בית שימוש? אז היא נשארה עם מכנסיים. יש במקום שירותים והלכתי איתה כמה פעמים. כשהציעו לי להחזיק אותה רגע כדי שאוכל ללכת לשירותים לבד אמרתי תודה אבל התינוקת צריכה ולא אני. היתי רגועה והיה כייף ובלי פיספוסים..
@}

אמא חדשה,
אולי היא רצתה מקום אחר? את יכולה לנסות בגינה? אצלינו חשוב שהתנוחה תהיה מאוד נוחה לי ככה שאני רפויה ויכולה לחכות כמה שצריך ("לא לחשוב על פיל לבן").
לגבי המחשבה שלי, אני מרגישה שזה דומה ל"אמא! אני רוצה לבד!" אותו דבר כמו בהרדמה, שאם אני מודעת מדי ומחכה "נו, תרדם כבר", זה לא עובד. אבל אם הוא עייף ואני פשוט עוסקת בשלי (אתו על הידיים), הוא יירדם.

דווקא בכיור הכי נוח לנו (לפחות בינתיים)
וכשהיא ממש בעניין של לעשות קקי, אז היא יכולה להיות שם בתנוחת ריכוז די הרבה זמן עד שהכל יוצא.
עכשיו זה בכלל נורא מבלבל, כי יש לה הרבה גזים ויש הרבה בכי גם ככה. אז נורא קשי לי לדעת, מי היא בוכה כי היא צריכה פיפי (שזה הסימן שלה בדר"כ לפיפי), מתי היא בוכה כי הגזים מציקים לה ומתי היא בוכה כי היא לא רוצה שאני אחזיק אותה בתנוחה.
אוף!

יש לנו ספקות לגבי העניין הזה.

יש כאן אמהות שגידלו ככה ילדים ממש מהתחלה? ועברו את שלב הגזים בשלום? בלי להרגיש אשמות בכל פעם שפישפשו את הקטנים?
יש לי הרגשה שפישפושי סרק ממש מעצבנים אותה. מה לעשות? כשהיא בוכה הרבה יש הרבה כאלה. כי בכי יכול להיות פיפי, ויכול להיות קקי שמתבשל ויכול להיות גזים או אפילו שהיא רעבה.
עכשיו גם נוספו סימנים של מציצת אגרופים וידיים שלה כשיש לה גזים או כשהיא לקראת קקי, אבל זה דומה לסימן שהיא רעבה. אנחנו מבולבלים
והכי קשה לראות שהיא בוכה כשאנחנו מפשפשים אותה.
למשל היום הנקתי אותה והרמתי אותה לגרפס. היא היתה די שבעה ולא רצתה עוד. עשתה קקי. אמרתי לה בואי נמשיך בכיור ולקחתי אותה לשם וכבר כשהתקרבנות למקלחת היא התחילה לבכות. הבכי התגבר כשהורדתי לה חיתול ואחרי כמה זמן היא עשתה פיפי והמשיכה לבכות.
אני לא יודעת איך לפרש את זה. האם הפיפי הוא גורם הבכי, או שכל העסק נורא מעצבן אותה והיא עושה פיפי כדי שנגמור עם זה כבר.
לפעמים כשהיא מתחילה לעשות קקי בחיתול נראה לי שמבחינתה עדיף שאני אניח לה להמשיך בשקט (בחיתול)....
אולי כשיש לה גזים, אז כשסופסוף יש לה רגע של נחת ובלי כאבים, היא לא רוצה שנטלטל אותה? (לפעמים יש לי הרגשה דומה כשהיא יונקת ונרדמת על הפיטמה ואני מרימה אותה לגרפס והיא כועסת. כאילו אומרת לי : "תעזבי אותי בשקט".

גם אתן נתקלתם במצבים שהקטנים לא רוצים לפשפש? זה גורם לי לתהות אם כל העניין הזה לטובתה בכלל.
נכון שיש מצבים שהיא משתפת פעולה וכל העניין עובר בכייף ובשקט. אבל יש ימים שבהם רוב הפישפושים, בין אם הם פישפושי סרק, או פישפושים אמיתיים, מלווים בהמון בכי וצרחות. ממש לא נראה לי שזה צריך להיות ככה.

וגם האופרציה עם החיתול נורא מסובכת (להוריד, להלביש...נראה לי שזה חלק ממה שמעצבן אותה). אבל עם הטיפטופים של הקקי לא תמיד זה אפשר להיות בלי...

צריכה את תמיכתכם....
אמא חדשה ומלאת רגשות אשמה )':

שליחה על ידי אחת* » 12 מאי 2007, 18:08

אמא חדשה ומלאת רגשות אשמה
אני חושבת שכאן מתחילה הבעיה
(חוסכת קצת עבודה לבשמת...)
אני חושבת שעד יעבור זעם, כלומר עד שאת תירגעי, כדאי להוריד לחץ ומינונים.
מה זה אומר? זאת כמובן נוסחה פרטית...
הצעתי הפרטית (מנסיוני הדל):
תני לה להיות יום או יומיים עם חיתול (ר"פ / ח"פ / טטרה, מה שאת מעדיפה).
אם את מרגישה שיש לה גזים או קקי, נסי לשים אותה בתנוחה.
אם היא בוכה - מיד להוריד, להתנצל ולהמשיך בחייכן.
את גם יכולה להשאיר אותה פשוט בלי חיתול ולראות מתי היא עושה, ומה, וכך ללמוד את הסימנים, אבל בלי להציק לה עם הרמה לתנוחות וכו' (כך אני עשיתי בהתחלה).
אם זה גורם לבכי - לא לעשות.
אני חושבת שלאט לאט את תלמדי אותה והיא תלמד מה נעים לה והעניינים הסתדרו, ותחזרי לפשפש אותה בנחת.
אני אגב, התחלתי עם שלי רק בגיל 3 חודשים ואני מצטערת,
כי אני חושבת שהתנוחה הזו היתה יכולה לעזור לה קצת עם כאבי הגזים.
הכי חשוב - להוריד לחץ, אשמה וציפיות. היא מרגישה הכל.
בהצלחה

אנחנו התחלנו מההתחלה.
פעמיים.
אני דווקא מרגישה שלעבור את "תקופת הגזים" עם בלי חיתולים זה ממש מקל: כשיש לילד יום קשה, אני רואה את זה מכל הכיוונים: פליטות, טפטופים/קצף/קקי נוזלי, מאמצי-קקי או הכנות-לקקי.
כלומר - אני מכירה כל מיני ניואנסים בפנים, בגוף, וביציאות של הילד, שכמכלול עוזרים לי לדעת עליו המון.

משהו שהשלמתי אתו הוא שעכשיו מכבסים הרבה. גם בגדים שלי.
למשל - טפטופי קקי הם כתמונים על החולצה/מכנסיים שלי. שוין. זה מתיבש ברגע, ולא מלכלך דברים אחרים. מה שלא יורד בכביסה, יורד בייבוש בשמש. שום דבר שמצדיק הלבשת חיתול (ולהוריד-לחתל בכל חשד לפיפי/קקי) למשך יומיים של טפטופים.
לפעמים אני מפשפשת, והוא לא רוצה, אז הוא מסמן לי.
לפעמים אני משוכנעת שהוא רוצה, אבל איזה גרפס תקוע מפריע לו, אז יש לי כמה טריקים לעזור לו - משחקת עם הגרליים שלו או מעסה את הבטן. לפעמים אני מעלה אותו לכתף, ומפשפשת שוב כעבור דקה. לפעמים מיניקה קצת, וכנ"ל. לפעמים מיניקה ומוותרת, וחוטפת פיפי. שטויות. הכל מתיבש. מציק לי? מחליפה חולצה. רוצה לחסוך כביסות? ממחזרת חולצות (כלומר: פיפי-ייבוש על איזה חלון/דלת - לובשת - עוד פיפי - ומכבסת.). כדי להקל על עצמי (ועליו) אני לפעמים מפשפשתותו איפה שאני נמצאת: בסיר או סתם על הרצפה (יש סמרטוט/טטרה/מגבת נגיש בכל חדר בשביל לספוג/לנגב במקרים כאלה).

שורה תחתונה? חייבים לשחרר.
אם את לא מסוגלת להשלים עם פיפים עליך ועל הבית, תשלימי עם חיתולים. חבל לשגע את עצמך

בעצם - קחי עצה מעשית:
נסי, במשך כמה ימים, להחזיק אותה ערומה.אם היא בוכה ואת חושבת שהיא בדרך לפיפי, אל תפשפשי. רק תגידי לה "את יכולה עכשיו לעשות על אמא". תעשה? תגידי "יופי, עשית פיפי!" ככה את לא משגעת אותה עם תנוחת פיפי, אבל היא כן מקבלת ממך התיחסות ליציאות.
אחר כך תשתמשי בנסיון הזה שאת צוברת כדי לדעת לנחש קצת יותר טוב מתי לפשפש.

תודה לכן,

לאחת:
_אני אגב, התחלתי עם שלי רק בגיל 3 חודשים ואני מצטערת,
כי אני חושבת שהתנוחה הזו היתה יכולה לעזור לה קצת עם כאבי הגזים._

אז זהו, שדווקא כשהיא סובלת מגזים (ואפילו שהם באמת משתחררים בתנוחה הזו) היא הכי שונאת להיות בתנוחה הזו. היא מעדיפה דברים מרגיעים כמו לקפוץ על הכדור, להיות על הבטן, לינוק ושאר ניענועים.

תבשיל קדרה:
כשיש לילד יום קשה,
שום דבר שמצדיק הלבשת חיתול (ולהוריד-לחתל בכל חשד לפיפי/קקי) למשך יומיים של טפטופים.

לא מדובר ביום- יומיים של טיפטופים. כל הזמן יש טיפטופים. כשיש גזים פשוט יש יותר (גם בכמות של הטיפטופים וגם בגודל שלהם)

אצלינו טפטופים, גם ממש אחרי הלידה, היו קשורים לדברים שאכלתי.
אני חוזרת ושואלת, איך ידעת מה הגורם לטיפטופים? האם גם אצלך זה היה כל הזמן? או שהיו ימים כאלה וימים כאלה, כך שיכולת לעלות על הגורם לטיפטופים?

לפעמים אני מפשפשת, והוא לא רוצה, אז הוא מסמן לי.
איך הוא מסמן לך? בן כמה הוא? כי כשהיא בוכה, כמו שאמרתי, זה יכול להיות סימן שהיא לא רוצה אבל זה יכול באותה מידה להיות פיפי שאוטוטו מגיע.
האם אתן נתקלות בבכי בזמן פישפושים?

אם את לא מסוגלת להשלים עם פיפים עליך ועל הבית, תשלימי עם חיתולים. חבל לשגע את עצמך
דווקא עם פיפים אין לי בעיה. זה חמים ונעים, בלתי נראה ולא מסריח. הבעיה שלי היא דווקא עם הכתמים של הקקי בכל מקום. כי את זה יותר קשה לנקות. אחרי כמה כביסות זה יורד כמובן, אבל אין לי כל כך הרבה בגדים כדי להחליף כל כך הרבה ולפעמים זה גם על דברים שיותר קשה לנקות (רהיטים וכאלה).

אני חושבת שבעניין הגזים אני אקח אותה לאיבחון אצל אילת שליו, כדי שאקבל כיוון מה גורם לה לגזים וגם אוכל לאכול קצת יותר מבשר ואבוקדו

אבל לגבי מה ההמלצה של בשמת לאבחון באייפק בעניין הטיפטופים והחשד שזה אולי אלרגיה, אני מתלבטת, כי לא מתאים לי להכנס לסשן שלם של טיפולים יקרים ורחוקים עם תינוקת קטנטנה. אם יבאחנו שם אלרגיב למזון מסויים שאפשר פשוט להמנע ממנו, אז ניחא, אבל הבנתי שהרבה פעמים מאבחנים שם אלרגיות לאלף ואחד דברים, גם דברים שסביבנו שאי אפשר לשלוט בהם, כמו אבק או זיהום אויר, ואז זה סתם יסבך אותנו ויכניס אותי לעוד דילמות ורגשיות אשמה /-:

כמו שאני רואה את ההבדל בין אייפק לאיבחון של אילת שלו - באייפק תוכלי לבחור גם לנקות חלק מהרגישויות (בטיפולים נוספים), ולא תצטרכי להמנע מהן.

עם בת ה 3 וחצי הייתי אצל אילת שלו.ראיתי טפטופים כשסטיתי מהתפריט (למשל כשניסיתי לחזור בהדרגה בגיל 3 חודשים. מוקדם מדי).
עם הקטן, בן חודשיים וחצי, התחלתי מלאכול הכל, המשכתי בלהמנע ממעט דברים מתוך הרשימה של אחותו, אח"כ התיעצתי עם שני אנשים שעוסקעם בהילינג, שאלתי אותם לגבי מאכלים מסוימים, וקיבלתי כהמ איסורים והתרים. במצב הזה, שהיה די סביר, יכולתי להבחין במאכלים חדשים, ולזהות אותם כמשפיעים.
אצלך באמת נשמע שהדבר שמפריע הוא משהו כמעט קבוע בתפריט שלך.

את זוכרת שכתמי קקי יורדים בשמש?אותי זה מרגיע.

ההמלצה של בשמת היא להוריד מעצמך לחץ.
נשמע שהרבה מאוד כוחות ואנרגיות מתבזבזים לך על דאגות, ועל "מה יהיה אם...". ממש קשה.

תראי, קשה מאוד להיות אמא חדשה.
לדעתי, הבכי קשור ישירות לאותה סיבה שיש לה טיפטופי קקי. החשד הכבד שלי הוא שכואב לה, כי המעי מודלק בגלל תופעות אלרגיות.

אכן קשה P-:
ואכן הרבה אנרגיות מתבזבזות אצלי על מה יהיה... וזה לא נולד עם האימהות [-:
אבל היום ניסיתי באמת להוריד לחץ. ולמרות הטיפטופים גם הורדנו את החיתול (חוץ מאשר כשהיא במנשא, שם דווקא יש פיספוסים משום מה)
וגם חנכנו קערת סלט חדשה שתהיה בסלון.

ככה הלכתי היום בזרם שלה, פירגנתי לעצמי בריפוד של שני חיתולי פלנל במקום אחד והייתי סבלנית עם הטיפטופים. כשהיא התעוררה משינה, לא רצתי איתה לכיור, אלא נתתי לה את הזמן שלה, להתמזמז עם ההנקה ולנקר בין לבין. וכשהיא באמת רצתה, אז שלפתי את הקערה והיא פישפשה בה! גם פיפי וגם קקי וגם גזים (והקקי היה נוזלי יותר מבדר"כ, אולי זה מה שגרם לכאבים). וגם היו פעמיים פיספוסים של פיפי שהתקבלו בברכה (ועוד אחד ברגע זה ממש כשאני מרוכזת בהקלדה...).
ובאמת, היום היה פחות בכי.

את זוכרת שכתמי קקי יורדים בשמש?אותי זה מרגיע.
לא, טוב לדעת...

עם בת ה 3 וחצי הייתי אצל אילת שלו.ראיתי טפטופים כשסטיתי מהתפריט (למשל כשניסיתי לחזור בהדרגה בגיל 3 חודשים. מוקדם מדי).
ופנית אליה בגלל הטיפטופים? או בגלל גזים? כי התייעצתי איתה בטלפון והיא אמרה שהיא לא ממ מתמצאת בזה ושנראה לה שזה נורמלי ומתלווה לגזים.
אבל מה שאת כותבת מעודד אותי. אני חושבת שאלך אליה ואח"כ נראה כבר

לדעתי, הבכי קשור ישירות לאותה סיבה שיש לה טיפטופי קקי. החשד הכבד שלי הוא שכואב לה, כי המעי מודלק בגלל תופעות אלרגיות.
אני לא בטוחה, כי בימים של הרבה סבל ובכי אנחנו שומעים שיש הרבה גזים. עכשיו גם עליתי על הטריק של להניח אותה על הבטן וזה משחרר המון גזים ומקל עליה.

אבל הכל יכול להיות.
נראה לי שנתחיל עם המטוטלת ונראה מה יהיה.
איך אמרת?
ההמלצה של בשמת היא להוריד מעצמך לחץ. IYI

תודה @}

אולי כשיש לה גזים, אז כשסופסוף יש לה רגע של נחת ובלי כאבים, היא לא רוצה שנטלטל אותה? (לפעמים יש לי הרגשה דומה כשהיא יונקת ונרדמת על הפיטמה ואני מרימה אותה לגרפס והיא כועסת. כאילו אומרת לי : "תעזבי אותי בשקט".
לא קשור לכלום - באמת לא צריך להרים לגרעפס תינוק שנרדם. אם זה יציק לה, היא כבר תתעורר

ופנית אליה בגלל הטיפטופים? או בגלל גזים? כי התייעצתי איתה בטלפון והיא אמרה שהיא לא ממ מתמצאת בזה ושנראה לה שזה נורמלי ומתלווה לגזים.
פניתי אליה כי הילדה בכתה כי היא התאמצה לקקי עד כדי בכי.
אין לאילת שום מושג על הטפטופים, קשר לפליטות וכו' וכו'
היא רק נתנה לי רשימה של מאכלים שלא עושים לה טוב.

התינוקת כבר לגמרי בלי חיתול כמה שבועות. גם בנסיעות של כמה שעות. (אנחנו יורדים והולכים לשירותים).
אני חושבת שמה שעזר לתהליך היה ההחלטה שלי להוריד את החיתול לגמרי. זה היה בתהליך-בהתחלה בלילה, אחר כך ביציאות קצרות, אחר כך יציאות ארוכות ולבסוף גם בבתים אחרים ואצל חמותי...
כל עוד השתמשתי ברב פעמי ולקחתי אותה לפשפש זה לא היה אותו הדבר!! וחבל שלא הבנתי את זה כבר בהתחלה...כנראה שלא הייתי מוכנה..
המתנה הגדולה-הענקית שקיבלתי מהבלי חיתולים היא התקשורת! התקשורת הפנימית, בראש. לא התקשורת המילולית... יכולת שאנחנו נולדים איתה אבל מרוב דיבורים שוכחים אותה...גם כשילדים לומדים לדבר ומדברים הם לא תמיד אומרים מה הם רוצים ומרגישים...אני רואה את זה בתקשורת עם הבכור.
אני מתרגשת כל יום מחדש איך אני מתקשרת עם התינוקת הזו שעוד לא בת חצי שנה יותר מאשר עם כל אחד אחר...(שיכולים לדבר,הכוונה)
אני מאמינה שיש את הקשר המיוחד הזה לכל אמא ותינוק אבל ההשקעה ההתחלתית בבלי חיתולים מאד עוזרת בפיתוח ושימור התקשורת הבלתי מילולית הזאת.
(לפחות אצלי).
אז נכון שזה לא תמיד קל ,אבל חשוב לי להעביר את המסר שאם הדגש הוא על התקשורת ולא על פיספוסים (או היציאות עצמן), אז זה נעשה הרבה יותר בקלות ובכייף...
מקווה שעזרתי בדברי למישהי שאולי מתלבטת...@}

כל כך נכון!

אהלן
אנחנו מתקדמים
עכשיו בימים בדר"כ בלי חיתול ויש תוכנית להוריד חיתול גם בלילה (כרגע חושבת על התארגנות לקראת העניין).

אני מבקשת המלצה לספר שיכול להועיל לנו כהורים בעניין.
ההתלבטות היא בין הספרים המומלצים כאן באתר :

Laurie Boucke, Infant Potty Training

Ingrid Bauer, Diaper Free! The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene

על איזה מהם אתן ממליצות?

לי יש את
Ingrid Bauer, Diaper Free! The Gentle Wisdom of Natural Infant Hygiene
אבל עוד לא יצא לי לקרוא...מה שכן הסתכלתי בתמונות.
קראתי באיזה דף( לא זוכרת איזה) שיונת שרון כתבה שהספר הכי טוב הוא אמא...
מסכימה.(-:

בשלוף: הספר של אינגריד באואר יותר מכוון להורות מקרבת, מתאים יותר להורים "באופן טבעי" וכאלה שתפיסות מכבדות, קשובות ורגישות לילד מדברות אליהם.
הספר של לורי בוקה מכוון לדבר גם אל מיינסטרים, ויש בו סקירה היסטורית מרתקת וסקירה אנתרופולוגית מאלפת על החברות השונות שגידלו כך.

אז נכון שזה לא תמיד קל ,אבל חשוב לי להעביר את המסר שאם הדגש הוא על התקשורת ולא על פיספוסים (או היציאות עצמן), אז זה נעשה הרבה יותר בקלות ובכייף...

מאמצת כל מילה, מרגישה בדיוק ככה !!!

סיסמא לריסוס על הקירטות [בצבע ידידותי לסביבה כמובן]:

חתולים במקום חיתולים

אמא חדשה - יש לי את שניהם, ואהבתי יותר את זה של לורי בוקה, למרות שהשני (של אינגריד באואר) עבה יותר ומכיל יותר תמונות, מה שהיה לי חשוב בהתחלה.
כרגע הם עוברים מיד ליד, אני חושבת שעכשיו הם אצל אום-אל-קיצקיצ, אבל כשיחזרו אליי אשמח לחלוק אותם. במילא קראתי אותם 3 פעמים...
אני באיזור המרכז.

כן, זה אצלי לקראת סיום.

פידג'ט, של לורי בוקה עבה יותר. בהרבה.

תודה לכם

היינו בשבת אצל אמא שלי שבהתחלה התלהבה מהענין ואמרה שזה רעיון טוב שתינוק לא צריך להיות סגור בחיתול.
לאט לאט היא הייתה עם הקטנה יותר על הידיים ואמרה שלא מפריע לה שהיא בלי חיתול. הקטנה גם עשתה עליה כמה פעמים פיפי.
היא שמה לב, כמוני וכמו שכבר כתבתי כאן, שהרבה פעמים (אם כי לא תמיד) כשהקטנה צריכה פיפי היא צורחת וגם תוך כדי פישפוש וגם קצת אחרי.
זה חוזר גם כשאנחנו לוקחים אותה לפשפש וגם כשהיא עלינו ואנחנו מפספסים ובדיעבד מבינים שהבכי היה פיפי.
אמא שלי העלתה סברה שיש לילדה דלקת או משהו וגם אני חושבת ככה (מחר אני בטיפת חלב ואני אשאל). אבל היא גם העלתה סברה שאולי היא לא אוהבת שאנחנו מפשפשים אותה וכביכול מפריעים לה על ידי זה שאנחנו מזיזים אותה למקום המתאים.
גם אני חשבתי על זה בעבר אבל כשראיתי שהיא לא תמיד בוכה כשאנחנו מפשפשים אותה וגם שהרבה פעמים כשהיא עלינו ועושה יש גם את אותן צרחות אז פחות הייתי משוכנעת בזה.
אבל היום אמא שלי דיברה עם מישהי במשפחה שהעלתה את הסברה שאולי כבר יצרנו אצלה דפוס של התנגדות לפישפוש, אולי היא כבר למדה שכשהיא צריכה פיפי אז מפשפשים אותה ("מפריעים לה") ובגלל זה היא בוכה.

מעבר לזה שהתעצבנתי ושביקשתי ממני שאם השיחות שלה עם אחרים על האימהות שלי נגמרות בביקורת על שיטת החינוך שלי אז עדיף שלא תשתף אחרים בכלל. אבל גם אני תוהה כל פעם מחדש אולי באמת הצרחות הן בגלל שהיא לא רוצה לפשפש? (היא בת חודשיים).
אני יכולה לציין שהקטנה היא לא מהתינוקות שמפריע להם במיוחד שהחיתול רטוב או מלא. אני זוכרת מההתחלה וגם היום כשאנחנו בחוץ ואין איפה לפשפש והיא היא עם חיתול מלא היא לא תתלונן בגלל זה. אולי באמת אני עושה לה נזק יותר מאשר תועלת? אולי באמת היא מעדיפה לעשות איפה שהיא בלי שיפריעו לה?

אמא חדשה יקרה, אני אמא קצת יותר ותיקה לבן שנה ועשר, מלידה בלי חיתול (כיום כבר מס' חודשים יבש לחלוטין ומודיע במילים כשצריך להתפנות),
גם אצלנו היו "תסמינים" זהים למה שאת מתארת - גם האמא שלי שהתנגדה בהתחלה, ואח"כ התרצתה אך עם חששות,
ותהיות זהות (בדיוק!) למה שאמך העלתה (שגם לי גרמו לתהות בדיוק כמוך...).
לאחר הברית גיליתי(כשהיה חודש עם חיתול on and off עד שיחלים), שגם כך הוא מקטר לפני ובמהלך שמשתין-ואז נרגע (הורים שלא מורידים את החיתול יכולים לחשוב אולי שהתינוק מקטר בגלל גזים...).
בנוסף אצל חברה שלי שילדה בת (גם בלי חיתול) היו אותם תסמינים של בכי/קיטור, לפני ובמהלך הפיפי.
אני עצמי אמא שמשתדלת שלא לדאוג יותר מדי (לפעמים הולך לי...), ונתתי לתופעה להמשיך עד שנפסקה, או יותר נכון התחלפה בסימנים קצת שונים מבכי.
אני לא יודעת אם תופעת הבכי שכיחה אצל תינוקות רבים בזמן ולפני מתן השתן, יתכן כמו שכתבתי, שרוב ההורים (שכמובן מגדלים עם חיתול) פוטרים את התופעה ב"שוב יש לו גאזים...", בלי לדעת שהתינוק מנסה להודיע להם בצורה הברורה ביותר שהוא מסוגל לה (בכי).
יתכן ויש תינוקות בלי חיתולים שלהם אין תופעה שכזו? אולי הם מאותתים אחרת? אני לא יודעת, אני יודעת רק לגבי הבן שלי והבת של החברה (2 התינוקות היחידים שאני מכירה שגדלו בלי חיתול) שכך היה ולכן בעיני זה נורמאלי... (אך כמובן שאני "רק" אמא, ולא רופא, וגם לא אחת שלוקחת את בנה להבדק אצל רופא ע"מ לדעת אם יש לו דלקת בדרכי השתן, ולכן תמיד כל אמא רצוי שתפעל ע"פ תחושות הבטן שלה).
דרך אגב, בת כמה בתך? אני לא זוכרת בדיוק, אבל נדמה לי שאצל הבן שלי הפסיק הקיטור והתחלף בסימן אחר סביב 3-4 חודשים (אולי בפרצוף או קול שונה -קשה לזכור כי כל כמה זמן הם מחליפים סימן).
ועוד דבר, אני לא בטוחה ששאלה בנוגע לגידול בלי חיתול תוכל להענות לך ע"י אחיות טיפת חלב, כי נראה לי שרוב הסיכויים שאין להן ניסיון בגידול ילד בצורה שכזאת, או ב"תסמיני הבכי" המתלווים אליה... אולי אם זה ישקיט את ליבך אז לבצע בדיקה של דלקת בדרכי השתן (נדמה לי שאפשר ע"י דגימת שתן, מה שהרבה יותר פשוט לקחת באופן טבעי מתינוק שמודיע מתי הוא מוכן לתת את הדגימה... (-: ).
ולגבי נזק פסיכולוגי כתוצאה מלחץ שלנו? תבדקי את עצמך האם את משדרת לחץ? האם את נינוחה מספיק כשאת מחזיקה אותה להשתין? (הנה שיעור שהבת מעבירה לך ללמוד את נפשך...). מישהו כתב כאן היכנשהו באתר משהו כמו: "תנו קרדיט לנפש האדם וליכולת השיקום העצמי שלה".
אצל הבן שלי לא נראה לי שיש אילו שהם "תסמיני טראומה" מ"מה שעוללנו לו",
ונראה לי שטראומה יותר גדולה יכולה להיות לילד קטן (להבדיל מלתינוק בן חודשים בודדים, שיכולת התפיסה שלו כבר יותר מפותחת, וכך גם הזיכרון) שצריך להגמל מחיתול (וגם כאן ההורים צריכים לבחון את נפשם ולראות שהם לא יוצרים לחץ נפשי על הילד, אבל זה כבר סיפור אחר).
ואוו יצא לי קצת ארוך..... מצטערת. ובטח עוד הורים פה (עוד יותר מנוסים ממני) יוכלו להאיר גם כן לגבי התופעה.
והמרגיעון: "קירבה ללא הקרבה"... (אולי ברגע שאנחנו מרגישים שאנחנו מקריבים ולא נותנים מרצון, אז הקירבה לא נכונה... P-: לפעמים קשה להבין את המרגיעונים האלו...)

אוף!!! אתן עושות לי חשק לנסות גם כן.. אני אמורה ללדת עוד חודש בע"ה, העניין הוא שהגדולה שלי רק בת שנה ושמונה חודשים, עם חיתול בעצמה. אמנם, בגלל שרב הזמן היא בר"פ, היא מודעת לצרכים שלה, וגם עושה מידי פעם קקי ופיפי בסיר ומסתובבת הרבה בלי חיתול,אבל נראה לי מאוד קשה להיות קשובה גם אליה גם לתינוק קטן במקביל..מה עושים?

אבל נדמה לי שאצל הבן שלי הפסיק הקיטור והתחלף בסימן אחר סביב 3-4 חודשים
אתחיל דווקא מזה:
למה אנחנו אומרים, שארבעת החודשים הראשונים הם "חלון ההזדמנויות" הראשון להתחיל בגידול התינוק בלי חיתולים?
כי בתקופה הזאת התינוק עדיין מודע לצרכיו מלידה, ועדיין מבקש.
אם יהיה בחיתולים בחודשים האלה, אחרי ארבעה חודשים של "בכי לא מוסבר" הוא יבין שאף אחד לא מקשיב לו ולא עוזר לו, ויוותר. ייכנע. ויתחיל לאבד את החיבור שלו עם הצרכים שלו.

התופעה שהתינוק בוכה לפני ותוך כדי הפיפי (עד שזה נגמר והוא משתחרר מזה) נורמלית. ככה הוא משדר "עיזרו לי!"
אצל התינוק שלי, שמתי לב שהתופעה עברה די מהר. הוא היה בוכה לפני, או מאותת בצורה אחרת, אבל כשכבר החזקנו אותו מעל הכיור/הסיר והוא עשה - הוא הפסיק מהר מאוד לבכות תוך כדי.
אולי מפני שלי היה ברור באופן מוחלט, שהבכי קשור לתהליך ההפרשה שלו, ולא אלי.
היה לי ברור ללא כל ספק, שאני לא מפריעה לו, מציקה לו או מזיקה לו.
הרי באופן דומה, התינוק הרבה פעמים בוכה בגיל הזה כשהוא רוצה לינוק, וממשיך לבכות ממש ליד השד, לפעמים אפילו תוך כדי ניסיונות לינוק (בדרך כלל אם לקח זמן עד שתפסנו שהוא רוצה לינוק והוא כבר משתגע מרוב רעב, משהו שאצל תינוקות קטנים יכול לקחת דקות בודדות מרגע שגילו שהם רעבים ועד שהם "משתגעים" כבר) -
אז מה, אנחנו חושבות שזה מציק לו שאנחנו מנסות להניק אותו?! מה פתאום! אנחנו חושבים משהו כמו "אוי, חמוד שלי, כמה אתה רעב! בוא, תירגע, תינק בנחת, הנה החלב שלך".
אז ככה גם פה:
"אוי, חמוד שלי, כמה אתה צריך פיפי! בוא, תירגע, תשחרר בנחת, הכל בסדר".
אמרתי "פיפי" או "קקי" בשמחה (ללמד אותו את המלים, שיקשר את המלים עם מה שהוא עושה), החזקתי אותו באהבה ובבטחון, סמכתי עליו.
מקווה שזה עוזר.

הוא היה בוכה לפני, או מאותת בצורה אחרת, אבל כשכבר החזקנו אותו מעל הכיור/הסיר והוא עשה - הוא הפסיק מהר מאוד לבכות תוך כדי.

אז זהו שאצלנו היא בוכה באותה עוצמה גם תוך כדי וגם לא מעט אחרי שהפיפי נגמר. יש אמנם איזו הרפייה קלה בחלק מזמן ההשתנה (בעיקר כשאנחנו עושים לה "אוממממם" כמו ביוגה, אבל מייד הבכי מתחדש שוב.
האחות בטיפת חלב אמרה היום שבדר"כ דלקת בדרכי השתן אצל קטנטנים מלווה בחום מאוד גבוה כך שלא נראה לה שזה העניין, אבל הציעה לעשות בדיקה אם ארצה (אצלנו אוספים בדיקות רק פעם בשבוע).

תבדקי את עצמך האם את משדרת לחץ? האם את נינוחה מספיק כשאת מחזיקה אותה להשתין?
כשהיא צורחת (ולפעמים זה ממש צרחות ולא בכי מקטר) אז ייתכן בהחלט שאני משדרת לחץ כי אני דואגת לה ולא מבינה כל פעם מחדש למה הצרחות. אבל הפישפושים כשהם לא תוך כדי צרחות נעימים לי ולה (וגם לאבא כשהוא מפשפש).

אני מתחילה לחשוב שאמא שלי צודקת... )-:

ביומיים האחרונים הקטנה מגלה עניין באוניברסיטה. השכבתי אותה באוניברסיטה לזמנים קצרים (בערך 15 דקות) והיא היתה מבסוטית ושיחקה עם הבובות. ניצלתי את הזמן לעשות קצת סדר בבית ומדי פעם הצצתי מה קורה איתה. ראיתי לפעמים שהיא עשתה פיפי, כי החיתול ששמתי מתחתיה היה רטוב. לא היו צרחות גדולות. לפעמים היה בכי קטנטן, קצר וחלוש וכשהגעתי אליה היא כבר עשתה. החלפתי את החיתול מתחתיה. בכל אופן, לא התרשמתי שזה מפריע לה לעשות כך או שזה כואב לה.
היום שמעתי בכי קטנטן כזה כשהיא היתה באוניברסיטה. אמרתי לה "את רוצה לעשות פיפי? בואי נעשה פיפי בגיגית" והחזקתי אותה מעל הגיגית שהיתה שם. היא קיטרה קצת ואח"כ התחילה לבכות ועשתה פיפי, תוך כדי שהבכי הופך לצרחות ממש. ומשם זה המשיך לסצינה שלמה של צרחות עד לב השמיים בערך 10 דקת.
הסתובבתי איתה בבית, שיניתי תנוחות החזקה, ניסיתי להניק, קפצנו על הכדור וכלום לא הרגיע אותה. לבסוף נראה לי שהיא התעייפה ואחרי שהשמעתי לה קולות מרגיעים תוך קפיצות על הכדור היא נרגעה ותוך כמה דקות נרדמה.

והנה דוגמא לפיפי בפישפוש לעומת פיפי על עצמה ועם עצמה. אז איך אני יכולה להשתחרר מהספק? שאולי היא פשוט לא אוהבת לפשפש? (שלא לומר ממש שונאת, או סובלת מזה...)

אבל אני חשבתי שאם התינוק מביע התנגדות כלומר מיישר רגליים או בוכה - לא כדאי ללחוץ עליו..לא?
אצלי אם היא מקטרת קלות ואני לוקחת אותה לפיפי עוד בדרך היא נרגעת אבל כשהיא ממש בוכה ליד הכיור, אני הרבה פעמים מוותרת כי אני לא רוצה לאלץ אותה.
מה שכן בד"כ תוך דקה, היא תשתין עלי...

זה באמת מבלבל...היא לפעמים ממש ממש מתנגדת לפשפוש, אחרי זה היא תשתין עלי ואחרי שעה נניח תתפשפש ברצון...מה זה?
מצבי רוח בגיל שלושה חודשים?

גם אני הרבה פעמים מוותרת בגלל זה.
הרבה פעמים בימים קשים ובוכיים גם כשהיא עליי ואני מרגישה שיש לה פיפי, אני "מזמינה" פיספוס ולא לוקחת אותה לפשפש כי לא רוצה לעצבן אותה.

_מה זה?
מצבי רוח בגיל שלושה חודשים?_

מצטרפת לשאלה.../-:

שליחה על ידי אחת* » 30 מאי 2007, 22:49

הרבה פעמים בימים קשים ובוכיים גם כשהיא עליי ואני מרגישה שיש לה פיפי, אני "מזמינה" פיספוס ולא לוקחת אותה לפשפש כי לא רוצה לעצבן אותה.
זה גם מה שאני עשיתי.
הורדתי את עניין הבכי והלחץ מעל הפרק.
הצעתי - יש בכי או התנגדות, התנצלתי ועזבתי אותה.
אחרי כמה זמן היא פשוט התחילה לשתף יותר פעולה
והיום אין כזה דבר בכי סביב פשפוש -
או שמפשפשים, או שהיא מיישרת רגלים ואני מורידה אותה.
בהתחלה גם היתה מסרבת ושתי דקות אח"כ משתינה, היום זה בקושי קורה

תגידו, אם פיספתם והקטן/נה עשו קקי, האם אתן לוקחות אותם להמשיך לעשות בכיור/סיר?
האם זה לא מפריע להם? כי בדר"כ כשהקטנה עושה קקי היא ממש ממש מרוכזת והשבוע לקחתי אותה לכיור אחרי שהתחילה והיא ממש התעצבנה.
האם זה לא קוטע להם את הרצף/ריכוז?
אולי אם כבר פיספסנו אז עדיף לתת לה להמשיך ולגמור את הקקי איפה שהיא?

אם פיספתם והקטן/נה עשו קקי, האם אתן לוקחות אותם להמשיך לעשות בכיור/סיר?
אני כן. בשמת א כתבה (תקני אותי אם הבנתי לא נכון...) לא זוכרת בדיוק איפה, שזה שלוקחים ישר אחרי הפספוס לשירותים/כיור משדר להם שהם יכולים להתאפק ואמא תקח אותם למקום המתאים (אני אולי לא מנסחת ברור כמו בשמת, סליחה). אצלי זה ממש עובד. לפעמים כשאני רואה שפיספסתי אני לוקחת אותה לכיור ואכן יוצא עוד פיפי או קקי! כלומר היא כן חיכתה לי שאקלוט...וזו הכוונה.
כמובן שיש אולי פעמים שהמצב שונה, הכי חשוב האינטואיציה של האמא באותו הרגע.. אין חוקים...@}

כמובן שיש אולי פעמים שהמצב שונה, הכי חשוב האינטואיציה של האמא באותו הרגע.. אין חוקים...
ושאר הדברים שטליה אמרה. (-:

אנחנו בסיבוב שני. עם הראשונה התחלנו בגיל ארבעה חד'. עם חיתול ח"פ, שלרוב החזיק מעמד כל היום, והוסר לצורך פישפושים.
עם הקטנה התחלנו מיד (היום בת חודשיים), והלך טוב- באותה שיטה עם הח"פ.
הבעיה היא עם הקקי. מההתחלה היה נראה שהיא מתאמצת לעשות וכואבת לה הבטן לפני יציאה. גם אם יוצא בחיתול, וגם בלי
שמתי לב שאחרי שהיא עושה קקי בלי חיתול, מגיעים יום יומיים בלי קקי, ועם יותר כאבי בטן ובכי ופחות יניקות (כאילו הבטן מלאה ואין לה מקום לאוכל). הרגשנו שעניין שינוי התנוחה לקראת הקקי מבלבל אותה. גם אם היא עושה בחיתול, ובאמצע אני משנה תנוחה, היא מפסיקה. אם אני לא זזה, היא עושה כמות גדולה יותר.
לאור העניין, לפני שבועיים שלושה הפסקנו לקחת לפשפש, ובאמת היציאות נעשו סדירות יותר ופחות מאומצות. בעלי טוען שהיא רוצה לעשות בחיתול (במובן של רוצה שלא יציקו לה סביב הקקי)
עכשיו אני תקועה. מצד אחד רוצה לחזור לפשפש, ומצד שני פוחדת לחזור לכאבים ולבכי.
יש הארות?

וגם לגבי הגדולה יש לי שאלות, אבל נגמר לי הזמן...

גם אם היא עושה בחיתול, ובאמצע אני משנה תנוחה, היא מפסיקה. אם אני לא זזה, היא עושה כמות גדולה יותר.
אני שמתי לב אצלנו, שתנועות חדות או מהירות מרתיעות אותה...אז כל פעם שאני לוקחת אותה לפישפוש, אני עושה את זה באיטיות (מצויין לתרגול של מיקוד בהווה) וככה זה עובד.
זה גם עובד ככה אם (וזה ממש נדיר) היא מתחילה קקי או פיפי ולא שמתי לב, אני לוקחת אותה לאט, לאט...

תודה כוסמת, על ההתיחסות. אני אכן מנסה לעשות את הדברים בצורה רגועה ואיטית, אבל זה לא משנה לגבי העוצר שלמחרת.

והשאלה לגבי הגדולה:
בת שנתיים ושלושה חד'. יבשה לחלוטין ביום מגיל שנה וחצי. המשכנו להשתמש בחיתול רק בלילה (מעולם לא פשפשנו בלילה. בדיעבד אני מבינה שזה גם היה חלק מהגורמים לבעיות השינה שלה). היא עושה פיפי בערך שלוש פעמים בלילה. לפני כחודש ביקשה לישון בלי חיתול. הורדנו, אבל אחרי כל פיפי התעוררה בבכי היסטרי. אחרי יומיים החזרנו את החיתול בהסכמתה.
לפני כשבוע בקשה שוב לישון בלי. הסברנו שאם ישנים בלי חיתול אז צריך לקום מהמיטה ולעשות פיפי בסיר. זה עובד לא רע, אבל היא לא ממש מתעוררת לפיפי. היא מתחילה לזוז בחוסר נוחות ואנחנו מבינים שהיא צריכה. לפעמים היא ממשיכה לנמנם תוך כדי, ולפעמים היא מתחילה לצרוח ולסרב לסיר. אם מניחים לה לפספס, היא צורחת שהיא לא מוכנה לפרוש מגבת על הפיפי וגם מתחילה בדיון (בבכי היסטרי) לגבי איזה מכנסיים ללבוש. הכל כמובן מתוך שינה, כך שלא עוזר הגיון. היא לא רוצה לחזור לחיתול.
בקיצור, היא לא מוכנה ללילה יבש (הרבה פיפי- למרות שהגבלנו שתיה בלילה), לא ממש מתעוררת בעצמה, זה יותר כמו לקחת תינוק לפישפוש מאשר ילדה גדולה, ומגיבה בהיסטריה למתרחש בערך שליש מהמקרים. מה קורה כאן?!

זה נשמע מאוד מוכר ואף שכיח, חוץ מהקטע של
היא צורחת שהיא לא מוכנה לפרוש מגבת על הפיפי וגם מתחילה בדיון (בבכי היסטרי) לגבי איזה מכנסיים ללבוש

אם היא לא רוצה מגבת, אולי תעקפו את זה? (מאבק כוח מתוך שינה, זה באמת לא שמעתי

איזו תמרולה) - תפרשו שתי מגבות ולא אחת, תישנו על זה, ותעבירו אותה לישון על הצד של הבלי מגבת?
אם היא לא רוצה מכנסיים, שלא תרצה. אתם ישנים עם מזגן? אם זה בלי מזגן, שתישן בלי מכנסיים ודי. עם מזגן, אולי היא תסכים לשמיכה?

אולי בכלל תשימו אותה ליד אלה, ושהיא תקום לפשפש את הקטנה?

לא הייתי מחזירה חיתול, וגם לא מציעה להחזיר. חליק, זו לא ילדה לא מודעת או משהו. להישאר יבש בלילה זה תהליך, יש כאלה שעוברים אותו עם חיתול, אבל עדיף לדעתי בלי. כולה כביסה.

אם יורשה לי לספקלץ על משהו שלא התמודדתי איתו באופן אישי, אז הנה שני הסנט שלי שנובעים מראיית העולם שלי. ראי אם את מתחברת לזה.
כשאנשים רואים שנהר בלי חיתול, אחת השאלות הראשונות היא "ומה בלילה?" ובאמת תהיתי למה לאנשים יש כאלה חרדות מן הלילה, הלא כשמגדלים ילדים בלי חיתולים, הלילה הופך מהר מאד לחלק הקל של העניין. כי הם הרי לא מפשפשים מתוך שינה. אז מה הקטע?

לדעתי זה קשור לרפלכסים (כתבתי על זה בדף שחייה לתינוקות) כשתינוק משתמש בהחזרים שלו, הם הופכים לנכס שלו. הוא מסוגל להשתמש בפעולות האלה מבלי "ללמוד" אותן דרך הקורטקס אלא במעבר הדרגתי דרך גזע המח. (זה מה-זה על רגל אחת.)

נראה לי שכשגדלים עם חיתול, בדרך כלל מזניחים את עניין הלילה. והילד מאבד שליטה על הסוגרים תוך שלושה ארבעה חודשים מתוך מודעות, אבל לוקח לו עוד כמה חודשים לאבד לגמרי את השליטה הטבעית, האינסטינקטיבית, אולי אפילו הרפלכסיבית (לא שהרפואה תדע מזה).
ואז הוא מאבד גם בלילה מתוך שינה. ואז צריך ל-ל-מד את זה מהתחלה, דרך התודעה שלו, ולא באופן טבעי דרך הגוף שלו. (את עוקבת אחריי? אני תוהה אם אני ברורה...) ויש את אלה שהולך להם בקלות, ויש את אלה שקשה להם (כמו שקשה ללמד רכיבה על אופניים בהתכתבות למי שאין לו קואורדינציה. ומי שיש לו קואורדינציה טובה לא מבין מה הבעיה פה בכלל...)

ואז מתחילים עם תילי תלים של פסיכולוגיסטיקה ותיוגים של בעיות רגשיות (לא אומרת שאין, לא אומרת שזה לא מסובך, מסבך, ומסתבך, אני רק חושבת שאולי צריך לקחת בחשבון שהמקור הוא בכלל פיזיולוגי.)

וואלה, מקווה שלא יורידו לי ת'ראש עכשיו כל האמהות שהתמודדו עם הרטבות לילה...
עוצמת עיניים, ושולחת...

_{רק רציתי להגיד שזו רק ספקולציה. וקצה הקרחון. כי כל ילד וכל הורה הם עולם ומלואו. ואני ממש לא אומרת את זה מתוך שיפוטיות. להיפך. צריך להכיר אותי בדיוק דקה כדי לדעת שזה לא מתוך שיפוטיות.}

עיקר שכחתי.

למה זה מקביל בסופו של דבר? לנסות ללמד תינוק לקשור נעליים מתוך שינה. הם ישנים. הגוף שלהם שכח איך עושים משהו והוא צריך עכשיו ללמוד, מתוך שינה. זה די מרשים שהם מצליחים לקלוט את הקטע בסוף. את לא חושבת?

כולה כביסה._ בהחלט, זה ממש לא מטריד אותי ברמת נקיון (מה נהיה ממני...). זה הרבה יותר מטריד אותי ברמת ה _מאבק כוח מתוך שינה
וגם בענין המכנסיים- מצידי שתישן עם שמלת מלמלה. זה לא העניין. היא פשוט מגיבה בהיסטריה לכל דבר ולוקח המון זמן להרגיע אותה.

ניצן, תודה על שני הסנט. אני מאד מסכימה עם מה שאת אומרת, רק שאצלנו זה טיפה שונה:
הם הרי לא מפשפשים מתוך שינה נכון. אבל כמו שכתבתי למעלה, מעולם לא פישפשנו גם בלילה וזה גם לדעתי אחד הגורמים להתעוררויות התכופות שלה- כלומר היתה מתעוררת כדי לעשות פיפי בחיתול.
(ואגב, עם הקטנה החלטתי כן לפשפש בלילה, רק ש טפו טפו טפו, חמסה חמסה, שום בצל היא ישנה לילה שלם...)
מכאן אני מניחה שהיא לא איבדה את השליטה אפילו ברמה הרפלקסיבית. כך שבמקרה שלנו זה לא ממקור פיזיולוגי ( או לפחות לא בעית שליטה פזיולוגית. יתכן שקושי להתעורר משינה עמוקה הוא גם פיזיולוגי). זה בהחלט הרבה יותר בכיוון של מאבקי כוח- אני חושבת כך בעיקר בגלל שזה תוקף אותנו בעוד תחומים כרגע.

^{וחוץ מזה- לא קראתי אפילו שבריר שיפוטיות בדבריך. פספסתי משהו ?}

זה בהחלט הרבה יותר בכיוון של מאבקי כוח- אני חושבת כך בעיקר בגלל שזה תוקף אותנו בעוד תחומים כרגע.
אמרת שהיא קצת יותר מדי "ילדה טובה" אחרי הולדת אחותה - הנה זה תוקף מכיוון אחר... זה צריך לצאת מאיפשהו.

קרוטונית- כן, אני מניחה שזה חלק מהעניין.
וניצן- פתאום אני חושבת שאולי לא הבהרתי מספיק טוב שרוב הלילות הם בלי פספוסים בכלל. היא לא משחררת בלילה בלי להתעורר, היא פשוט מתנגדת לכל מה שקורה מסביב, ועיקר הבעיה שלי היא שהאחריות היא לחלוטין עלינו, בניגוד ליום שכבר לא צריך להציע לה אפילו, אלא היא מבקשת לבד.

נו, אבל זו רוכבת טבעי על אופניים וזו לא. ברור שיהיה הבדל.

לדעתי מה שאת אומרת מאד מסתדר עם מה שאני אומרת.

_{לא פספסת כלום. אפשר לקרוא שיפוטי גם כשאני אומרת בוקרטוב. מקדימה תרופה למכה, זה הכל.}

לגבי הקקי - זה דומה לתיאורי הסלקל שלי.
אבל אם אנחנו לוקחים אותו בזמן (כלומר - לא כשאני רואה שהוא מתחיל לעבוד על קקי, אלא קצת אחר כך, כשהקקי כבר אמור לצאת), אז הוא גם עושה הרבה. כלומר - לדעתי קחו זמן התבוננות, ותראו אם אתם יכולים לקקותותה בזמן המתאים.

גם אני רוצה להוסיף, שעדיף להוריד חיתול ולהתמודד עם היסטריה, צרחות, ופיפי במיטה, מאשר להמשיך לדחות את זה.
לדעתי, ילד שגדל בלי חיתולים, וביום הוא יבש - להשאיר לו חיתול בלילה, זה רעיון, אמ, לא מוצלח. זו דעתי.
הלילה הוא משוכה שצריך לעבור. עדיף לדעתי לעבור אותה בחודשים הראשונים, לפני שהתינוק איבד משהו, ולפני שהגיע לגיל מאבקי הכוח, מאשר להתמודד עם זה כשהילד כבר מקובע על משהו אחר.
בכל אופן:
הבעיה עם ההיסטריה שלה היא, שאתם נלחצים מזה. זה מלחיץ אותה בחזרה.
אז להיות רגועים. להבין שהיא מופתעת ומתוך שינה, לא להזיז אותה, לשים אותה על יבש במידת האפשר אבל אפילו זה לא חייבים (!) רק אם היא רוצה, ולהרגיע "כן, כן, מתוקה, יצא לך פיפי. לא נורא. מחר תעשי בסיר. אחר כך נחליף" כאלה דברים. באמת, להיות רגועים. מול הרוגע שלכם היא תלמד לאט לאט כמה דברים, למשל:
א. שזה לא סוף העולם. נכון, תקלה, אבל לא כועסים עליה והיא בתהליך למידה, ואתם בוטחים בה שיהיה בסדר.
ב. שכשעושים פיפי אז רטוב ולא נעים. זה תהליך למידה פיזי דרך תחושות הגוף, שבהדרגה יביא לכך שהיא תתעורר יותר ויותר סמוך להתחלת הפיפי ותקום לעשות. זה תהליך! זה מתרחש בשלבים. לא לדאוג. לשדר לה שלאט לאט היא תלמד, ויהיה בסדר.

לגבי הקטנה:
תבשיל, זה דומה לתאורי הסלקל בבחינת זה שנדמה שהם מחכים להזדמנות שלא מתעסקים איתם כדי לעשות קקי בלי התערבות. אבל למה?
אני באמת לוקחת אותה לא בזמן "הבישול", אלא שהיא כבר מוכנה לעשות. היא לא מתנגדת לתנוחה, ועושה הרבה. הבעיה היא ביום יומיים למחרת, שיש לה כמו התנגדות לעשות קקי בכלל, כולל כאבים ובכי.

ולגבי הגדולה:
בשמת הבעיה עם ההיסטריה שלה היא, שאתם נלחצים מזה. זה מלחיץ אותה בחזרה. ספרי לי על זה

אנחנו נוראיים בלילה מהבחינה הזאת (והכוונה לשלושתינו, ממש משפחת ג'קיל/הייד). אנחנו לא נלחצים מהפספוס, ולא משדרים לה שהיא לא בסדר, להפך, אנחנו כל ערב עושים שיחות הכנה: הלילה תשני בלי חיתול, ואם תצטרכי פיפי אז נעשה בסיר. אם יצא לך פיפי במיטה אז נשים מגבת ונמשיך לישון וכו' וכו'. הבעיה היא שבלילה אנחנו לא מצליחים להתמודד עם הבכי ולהכיל אותו. אנחנו כבר שחוקים לחלוטין אחרי יותר משנתיים של חוסר שינה.
עם זאת ברור לי שכבר לא נחזיר את החיתול, במיוחד בגלל שזה בא ממנה, ואני ממש לא יכולה להתעלם מזה.
ונשאר לי רק לספר שהלילה האחרון עבר בלי בכי בכלל... כמו תמיד כשאני מתיעצת על משהו בבאופן, זה כבר מתחיל להפתר... נקווה שזה ימשיך ככה.

אנחנו כבר שחוקים לחלוטין אחרי יותר משנתיים של חוסר שינה.

כמו תמיד כשאני מתיעצת על משהו בבאופן, זה כבר מתחיל להפתר... נקווה שזה ימשיך ככה.
המשיכי, המשיכי. מחזיקה לכם אצבעות.

כמו תמיד כשאני מתיעצת על משהו בבאופן, זה כבר מתחיל להפתר... נקווה שזה ימשיך ככה.

את יודעת למה, נכון? כי חצי מהלחץ יורד... כי את נעשית סגורה עם עצמך על המסר "זהו, נגמר לי, אני רוצה שזה ייפתר"... כי את מקבלת תמיכה ומרגישה שנוספו לך כוחות...

איזה כייף בטבע!!!

עכשיו אני סופסוף מבינה למה בעולם השלישי בלי חיתול זה ממש לא עניין גדול.
היינו בסופשבוע בכינרת והיה כל כך כייף!
הקטנה היתה בלי חיתול כמעט כל הזמן (חוץ מאשר באוטו ובארוחת בוקר וערב)
אפשר לפשפש בכל מקום על האדמה או במים, (לא צריך לתור אחרי פיסת דשא נידחת) וגם כשיש פיספוס זה ממש לא בעיה, כי חצי ממנו עלינו וחצי על האדמה. וגם אז אפשר פשוט לרחוץ בכינרת ולהתנקות תוך כדי.

ועוד משהו חשוב.
הכל היה רגוע מאוד. נראה כאילו הקטנה פשוט מרגישה נוח יותר בחוץ ובטבע. הגזים שמלווים אותנו כמעט לא היו בכלל! כמעט לא היו בכי וקיטורים (חוץ מאשר בעייפות).

כך שלכל הבלי חיתולים,ובמיוחד לעירוניים, מומלץ בחום לצאת מדי פעם לסופשבוע קרוב לטבע ואז תראו איך החיים הופכים קלים

טוב, עכשיו אני מתעייצת איתכן בעניין מנשאים. אבל דווקא בדף הזה, כי זה קשור לבלי חיתולים.
כשהקטנה נולדה קנינו מנשא לופי. הוא היה אחלה להתחלה, חם ועוטף, מחבק ומערסל. אחרי חודשיים הרגשנו שהוא קצת מוחץ אותה וקצת מוגבל מבחינת האפשרויות לנשיאה, חם נורא לקיץ ובעיקר מסורבל ללבישה והורדה ולכן מגביל בפישפושים ובהנקות. אז קנינו את המאיה ראפ סלינג, ממנו התרשמנו שיש לו הכי הרבה אפשרויות לנשיאה ושקל מאוד לשלוף ממנו את הקטנה לפישפושים. אבל זה לא לגמרי הסתדר. כי היא עכשיו רק בת 3 חודשים ועדיין לא יושבת וגם לא לגמרי מחזיקה את הראש, ככה שתנוחות הנשיאה שאפשריות בו, הן עירסול ובטן לבטן. מאידך הקטנה כבר סקרנית ורוצה לראות מה קורה ולא כל כך אוהבת את התנוחות האלה (אלא אם היא רוצה לישון). מה גם שהיא כבר די כבדה והעמסת המשקל הזה בפרונט חא פשוט בשבילי ומקשה עלי לבצע פעולות בבית.
עכשיו אני שוקלת לקנות עוד מנשא, אולי אפילו מנשא גב (מקדם? כנעני? קובבה?), אלא שכאן נכנסת שאלת הפישפושים. אני רואה שאת רוב מנשאי הגב די מסובך ללבוש ולהוריד וונדרש מיטה או משהו כזה כדי להוריד ולהלביש את התינוק. איך מפשפשים ככה? כל פעם כל האופרציה הזו? ועוד בתדירויות גבוהות ההולמות את גילה של הקטנה?
באיזה מנשא אתן משתמשות או השתמשתן בחודשים הראשונים/שנה ראשונה? על מה אתן ממליצות?
למה בעצם במאיה ראפ מציעים להשתמש בתנוחת מותן רק אחרי שהתינוק יושב לבד? הרי הוא מקבל ככה תמיכה מלאה בישבן ובגב

תודה מראש!

אמאחדשה, בגלל שאני נורא לא גמישה, במיוחד מאחרי הגב, "פיתחתי" לי שיטות בטוחות, מהירות וקלות (גם בטוחות, גם מהירות וגם קלות. בחיי...) להכנסה ולהוצאה של קטינא מהיאמו. אם את רוצה אני אשמח להראות לך. יש לי כל מנשא אפשרי בערך, וה"אסים" הם הסלינג והיאמו. בעיקר מבחינת הנוחות בהכנסה ובהוצאה, אבל גם מבחינת הנשיאה עצמה.
בקשר לסלינג ולהבטה החוצה, את יכולה לשים אותה ב"קנגורו" זה בדיוק גיל טוב, והם מתים על התנוחה הזאת. היא גם מאד נוחה לשליפה לפשפושים.
לשאלותייך:
אנחנו בדיוק סיימנו את השנה הראשונה.
בשלושת החודשים הראשונים השתמשתי בסלינג, ואח"כ עברתי ליאמו. כמעט בלעדית. לא לפני שראינו שהיא מחזיקה את עצמה מאד מאד טוב. היא זריזה.
זוגי עדיין משתמש בסלינג (אחר, גדול יותר) יומיומית בטיול עם הכלב, ואני לא יכולה להפרד מהיאמו שלי.
שלי שוקלת בין 9 ל 10.5 קילו כבר כמעט חצי שנה... מתרגלים. מטפלים בגוף.

בקשר לשאלתך על תנוחת הישיבה, זה כי היא לא כל כך מומלצת לפני שעמוד השדרה מתחזק. מדובר על תנוחת ישיבה ממש, לא כרבול מאונך צמוד לגוף האם (כמו חיפושיות, כמו שנושאים במנשאי גב מסורתיים)

לא לפני שראינו שהיא מחזיקה את עצמה מאד מאד טוב
למה הכוונה? יושבת לבד? היא זריזה. בגיל שלושה חודשים?!
איך נשאת אותה בגיל שלושה חודשים, נשיאה קדמית? האם הקדמית היא בטן לבטן? או עם הפנים החוצה?
באתר של בשבילנו כתוב מצד אחד שאפשרי רק תנוחות נשיאה על הגב ועל הבטן ומצד שני, כתוב שאפשר גם על מותן. מה נכון?

מנשא ובלי חיתולים:
אפשר להכניס ולהוציא תינוק למנשא גב גם בלי מיטה. זה דורש רק מעט אימון וברגע שרוכשים את המיומנות זה כבר לא כזו פרוצדורה.
כמו כן בגיל 3 חודשים מרווחי הפשפוש מתחילים לגדול, ואפשר להיות במנשא גם שעה ויותר (אם היא ישנה למשל) בלי להתפשפש. לדעתי ומנסיוני, מנשא גב מתאים כשאת יודעת שיש לך פרק זמן "יבש", לא הייתי שמה ילד על הגב כדי להוציא אותו בודאות עוד 10 דקות. אבל זו אני

זה הגיל שאפשר להתחיל עם יאמו, ויש בו גם תנוחה קדמית, כך שאפשר לשים מקדימה כשיודעים שיש פיפי כל רבע שעה (בבוקר?) ועל הגב כשיש מרווחים יותר גדולים (לשינה, או אחה"צ, נגיד).

המנשא הנוח ביותר לשליפה והכנסה מהירה הוא סלינג או פאוץ' (מנשא צד).
בגיל 3 חדשים עדיף תנוחת קנגורו או בטן לבטן, על המותן אין מספיק תמיכה לגב והם "נוזלים" הצידה. אפשרי, אבל לא מומלץ. תלוי גם בילד ובטונוס שלו. זה נכון לגבי כל מנשא צד ולא רק מאיה.
אני באופן אישי השתמשתי במנשא מקדם עד גיל 7-8 חודשים, והיינו בלי חיתולים מגיל 3 חודשים- אני זוכרת שהייתי שמה אותו על הגב כשידעתי שיהיה יבש והייתי עוטפת את הטוסיק בחיתול טטרה למקרה של בריחת קקי (קרה פעם-פעמיים, נדמה לי בתקופת מחלה). אחר כך עברתי לפאוץ' של יעלה על המותן ומשם להכניס ולהוציא זה משהו כמו 3 שניות. על הגב הוא לא כל כך אוהב וגם אם אני נושאת אותו על הגב הוא מבקש לצאת אחרי 5 דקות בלי קשר לפשפוש.

למה הכוונה? יושבת לבד?
מחזיקה את הראש מאד טוב ושולטת בתנועות הראש, מסוגלת להחזיק את הראש לפרק זמן ממושך בלי להתעייף. היא ישבה לבד מאד מוקדם, אבל לא כזה מוקדם, לא צריך להסחף

(מצד שני, בגלל שהיתה כל הזמן במנשא לקח לה ממש המון זמן להתהפך. לדעתי התפתחות של ילד נישא מאד שונה מהתפתחות של ילד עגלה/משטח. ואסור להתרגש מהCrones בטיפת חלב!)

בגיל 3 חודשים נשאתי נשיאה קדמית ביאמו ובתנוחת קנגורו בסלינג.
גם ביאמו קל ומהיר לשלוף אם מתורגלים ואם משאירים את הרצועות על הגוף. (אלכסון בנשיאה קדמית)
מקדם מאד לא נוח לשליפה מהירה.
אגב, זה לא צריך להיות מיד. רק שצריך להוציא כשהם זזים באינוחות ולא להגיד לעצמנו "בטח לא נוח לה" אלא לקלוט שמאד סביר שזה פיפי.

אגב, זה לא צריך להיות מיד. רק שצריך להוציא כשהם זזים באינוחות ולא להגיד לעצמנו "בטח לא נוח לה" אלא לקלוט שמאד סביר שזה פיפי.

מה שחשוב זה לא מהירות השליפה אלא נוחות השליפה ויותר מזה נוחות הלבישה מחדש.

טוב, אז ניסינו את תנוחת הקנגרו. ובאמת היא יותר התלהבה מהעניין.
אבל נדמה לי שהתנוחה הזו מאוד מעודדת פעילות מעיים ואולי אפילו קצת לוחצת על הבטן, לא? היא פלטה כמה פעמים כשהייתה בתנוחה הזו...
האם אצלכן (במיוחד בלי חיתולים) שמתן לב ליותר יציאות/פיפוסים בתנוחת הקנגרו?

זו תנוחה שמעודדת יציאות, בהחלט. זה דווקא חיובי, לא?
פליטות- תלוי אצל מי. יש תינוקות שרגליים קרובות לבטן יעודדו אצלם פליטות.

זו תנוחה שמעודדת יציאות, בהחלט. זה דווקא חיובי, לא?
my thoughts exactly...

פנטסטי!
למה לא הגעתי לאתר הזה קודם?

ממש כל הכבוד לפותחת הדף!

שליחה על ידי נור* » 08 יולי 2007, 22:34

שלום, יש לי שאלה
ביומיים האחרונים התחלנו לנסות בלי חיתולים חלקית (רק במשך היום ובבית, לא כשיוצאים ולא בלילה) ואפילו היו כמה הצלחות של פיפי. לעומת זאת, דווקא עם קקי אנחנו לא מצליחים לזהות את הסימנים. היא בת 3 חודשים, כבר אין לה כאבי בטן או רעשים של מאמץ כשהיא עושה קקי. זה פשוט יוצא ללא התרא מוקדמת! יש למישהו הצעות?

לנור: הרבה תינוקות עושים על הבוקר.

שליחה על ידי נור* » 08 יולי 2007, 23:00

דווקא היא עושה בדר"כ אחרי הצהריים ולפעמים בערב. אין ממש שעה קבועה. בבוקר כמעט אף פעם לא.

פשוט ממשיכים לעקוב, וגם מציעים באופן יזום.
בדרך כלל הם עושים גזים טיפה לפני. לאו דווקא כאבי בטן וכדומה.
האם היא עושה אחרי פיפי? או פיפי לסיום?
האם זה זמן מסוים אחרי הנקה?
האם היא שקטה ומתרכזת קצת לפני? או להיפך, מתלוננת ומביעה אי נוחות כלשהי?
כמו כן, כשהיא עושה, אומרים לה: "קקי! עשית קקי!" וככה לאט לאט היא לומדת לקשר את המעשה עם המלה.

שכחתי להזכיר: חוגי בית בלי חיתולים ביום שישי זה, ברחובות. ראו הדף הנ"ל לפרטים.

שליחה על ידי נור* » 09 יולי 2007, 22:02

לפעמים היא עושה רעשים של התלוננות לפני, אבל היא עושה אותם המון במשך היום סתם כשלא נוח לה או כשהיא רוצה תשומת לב וקשה לדעת מתי מדובר בקקי או משהו אחר. באופן כללי קשה לי לזהות את הסימנים שלה - גם עם פיפי - הרבה פעמים היא עושה רעש שנדמה לי שהוא פיפי אבל אני מבלה איתה דקות ארוכות ליד הכיור בלי ששום דבר יוצא וגם להפך - נדמה לי שהיא עושה סתם רעשים ופתאום הפיפי יוצא עליי! יש עצות?

שליחה על ידי אחת* » 09 יולי 2007, 22:09

אני מבלה איתה דקות ארוכות ליד הכיור
אני מציעה לא לעשות את זה - לקחת לכיור, לחכות כמה שניות, (נגיד לא יותר מ-15, 20, וגם זה די הרבה)אם אין, אז אין. מקסימום משתינים אח"כ על אמא או על הרצפה...

לנור, גם אני חושבת כמו 'אחת', לגבי הזמנים.
(שלווה שלי בת חודשיים) החיים מעל קערת סלט בלוג בלי חיתולים .
אצלינו קקי בא (כמעט) תמיד עם פיפי. אם אחרי הפיפי היא עדיין רגועה בתנוחה אז אני מחכה גם קצת לקקי.
לי גם המראה עוזרת. איכשהו אני מזהה יותר בקלות מתי יהיה קקי. ולוא דוקא לפי פרצופי מאמץ. צריך לראות כדי להבין

ואני עכשיו גם בשלב של לזהות את הרעשים. צריך ממש ללמוד את זה. אצלינו זה ממש ניואנס. מה שכן לאחרונ למדתי פחות ופחות לפשפש סרק.
אני גם צריכה לקנות שעון. יש שעות בהן היא יכולה לעשות פיפי כל 8 דקות ויש כל 25. כך שאני מנסה להבין באיזה MODE היא ורק לפי זה להציע.
כך יש יותר שיתוף פעולה.

שליחה על ידי נור* » 11 יולי 2007, 17:29

האמת שאני מתחילה קצת להתייאש. אני כמעט אף פעם לא לוקחת אותה לכיור בזמן הנכון - כל פעם שאני חושבת שהיא צריכה פיפי אז אין לה כלום וכל פעם שאני חושבת שהיא סתם עשתה איזה רעש, פתאון יוצא פיפי. אני לא מצליחה לעלות על דפוס מסוים (בסוף הנקה, תחילה הנקה וכדומה). יכול להיות שיש תינוקות שזה פשוט לא עובד איתם???

האמת שאני מתחילה קצת להתייאש
האמת היא, שאין צורך להתייאש.
לא מוכרחים לגדל ילדים בלי חיתולים! זה משהו שעושים כי רוצים, נורא רוצים.
יש עוד סוד (-; בעניין:
הכיף הוא שהם בלי חיתולים. לא שאין פיספוסים, אלא שהם בלי חיתולים...
אני ממש חושבת להגיד להורים: תשמעו, עליתי על משהו! יותר טוב שהתינוק ילבש מכנסיים ויעשה במכנסיים מאשר שילבש חיתול! ממש ככה!
כי כשהם עושים "פתאום" (פיספוס שלנו מכל סוג) - אנחנו מייד מנקים, מחליפים, כמובן.
לעומת זאת, כשהם בחיתולים, מה שקורה הוא שהם עושים ואנחנו אפילו לא יודעים, לא שמים לב, מגלים אחר כך. הם טובלים בתוך זה. הם לובשים כל הזמן משהו שמן שסוגר להם את כל האגן - אטום ומלא כימיקלים, אם זה חד פעמי, או שמן ומסורבל, אם זה רב פעמי. ובשני המקרים, בית שימוש נייד )-: צמוד לגוף.

יכול להיות שיש תינוקות שזה פשוט לא עובד איתם???
לא.
אבל קודם כל:
בת כמה היא? כמה זמן את מנסה?
מה קורה כשהיא מתעוררת משינה? בבוקר, או משנת צהריים? האם אז את מנסה לפשפש?
האם את מנסה חמש או עשר דקות אחרי שיצא לה? בדרך כלל, אחרי פיספוס יש עוד פיפי, יותר מוקדם מהרווח הרגיל.
אחרי שתתארי קצת בתשובה לשאלות, ננסה להמשיך הלאה.

רגע, קראתי למעלה וראיתי: היא בת 3 חודשים, ואתם מנסים כבר שלושה ימים? חמישה ימים?
זה מעט מאוד. וגם קראתי שעשית כמה "שגיאות" בדרך, כמו לעמוד איתה המון זמן ליד הכיור, אז היא אולי עוד לא ממש קלטה את העסק. זה בסדר. מה שחשוב זה, שבגיל הזה יש בדרך כלל רווחים של כל רבע שעה בשעות העירות, קצת יותר אחה"צ. זה אומר, שאם פיספסת אז היא תצטרך כעבור זמן יותר קצר. תנסי לקחת לכיור, להחזיק בתנוחה, להגיד "פששש" או אולי אפילו לפתוח מים (זה עוזר), ותבדקי - אם נראה שנעים לה, תחכי כמה שניות, לפעמים לוקח לפיפי זמן לעבור בצינורות (-: אם לא - לקחת משם. לא לעמוד הרבה זמן. להציע עוד חמש דקות.
אם עברה רבע שעה והיא לא עשתה - לקחת לעשות. אם היא צריכה קצת, ייצא לה קצת.
יכול להיות שפתיחת מים בכיור תעזור לה, ואז את תשמחי ותגידי "פיפי!" והיא תתחיל (דגש על תתחיל) לזהות את התחושות שלה עם המלה.

נור את מזכירה לי ת'צמי! תוצאות מהירות.
את יכולה לקרא בבלוג שלי להתעודד.
שלווה בת חודשיים ואנחנו חודש בלי חיתולים. השבועיים הראשונים הכי הכי מסובכים. אח"כ מתחילים ימים טובים יותר.
היום אני במקום קצת שונה, מקום שמתחבר למה שבשמת א כותבת לך.
אני שמחה מאוד על ערוץ התקשורת שנפתח לי ולשלווה. יש, סוף סוף, הרבה פחות פישפושי סרק!
גם מצאתי את הלוגיסטיקה שמתאימה לי. למשל-
אני רוצה שהתינוקת תהיה כל הזמן מינימום עם תחתונים כשחמסין, ועם מכנסיים בימים רגילים. את קניתי וקיבלתי עוד ועוד מכנסיים.

עד לפני כמה ימים זה היה טירוף. עכשיו פשוט היא מזהה את הורדת המכנסיים כתחילת תהליך הפשפוש. ביום רגיל יש לי כ5 מכנסיים רטובים. אני מאושרת.

בקיצור צריך ז מ ן לתרגל ולהתרגל. הסימנים נהיים ברורים יותר ויותר.
וכשעולים על הגל אין כל כך דרך חזרה.