להפיל בבית

_מה זה אומר רירית הרחם בעובי 1.27 ס"מ?
האם צריך להיות רירית רחם בסוף התהליך?_
בהריון רירית הרחם מתעבה ומשמשת מצע לביצית המופרית.
תמיד יש איזושהי רירית רחם - בזמן הביוץ היא מגיעה לשיא ואח"כ מתפרקת החוצה עם הווסת. כאמור תמיד נשאר משהו, בטווח של מילימטרים עד סנטימטרים. אבל זה q]משתנה ואישי 081908 2[/po].asp .

זה אני ממ29 לדצמבר. שבועיים אחרי הפלה בטא 50.
יש לי מחר תור לרופא לבדוק שהכל יצא. האם חייבים לעשות אולטרסאונד או שמספיק לחזור על הבטא ולראות שהתאפסה?
אני ממש נגד בדיקות פנימיות.

אז היום הלכתי לרופא. כבר יש תעוד שסרבתי לבדיקה פנימית

אמרתי לו שראיתי מה יצא וזה יצא שלם.
הוא לא התעקש ורק אמר שבמצב שלי הבטא כבר לא חשובה. אם יש שאריות הריון הם יצאו בוסת הבאה.
הוסת צריכה להגיע תוך חודש חודש וחצי מההפלה.
אם יש דימום לפני הוסת לגשת אליו.

אז מסתבר שיש מצבים שלא חייבים לעשות בדיקה פנימית....

(|יד1|)

שליחה על ידי שמש* » 12 אפריל 2010, 12:29

אני בהריון בשבוע שמונה + 3 על פי הווסת האחרונה. ביום שלישי שעבר לפני כמעט שבוע התעוררתי באמצע הלילה כשחשתי רטיבות בין רגליי- קמתי מיד לשרותים וראיתי דם אדום וטרי. הבנתי שמשהו לא כשורה- בן זוגי ישן ולא התעורר לקריאותיי מהשרותים. חזרתי למיטה- בבוקר התעוררתי עם כתמי דם סביבי- ועוד דם יצא בשרותים. התקשרתי למילדת בית שאיתה אני בקשר שהצטערה לבשר לי שזו כנראה הפלה שממש עכשיו מתרחשת.
היא אמרה לי להירגע ולחכות, לתת בנתיים להכל לזרום והיא תהתה האם שק ההריון כבר יצא או שלא. אני חשבתי שעוד לא. הדימום המשיך בטיפטופים עדינים עד הצהריים ונחלש. החלטתי להישאר בבית, בכיתי המון אני ובן זוגי נשארנו חצי יום במיטה כאובים, מחובקים ועצובים. כמה אהבה ההריון הכניס לביתינו וליבינו. למחרת ביום חמישי דיברתי עם שרה לה - מיילדת בית שתמכה בי מאוד אמרה לי שזה שיעור באמונה וסבלנות, שהכל יצא וזה יכול לקחת בין כמה ימים לכמה חודשים, שאחכה בלי להילחץ. באותו בוקר הלכתי לעשות אולטראסאונד להיות בטוחה- אכן לא נצפה דופק, הרופאה מיד שלחה אותי עם הפניה למיון לוודא שאין דופק ולהמשך טיפול. על הדרך היא אמרה שיש לי אולי רחם דו קרנית או רחם עם מחיצה- היא לא בטוחה. חזרתי הביתה- עברתי שתי גרידות יזומות בעברי, אחת בגיל מאוד צעיר ואחת לפני 3 שנים- כל ההריונות מבן זוגי הנוכחי והמקסים, אני לא רוצה לעבור עוד גרידה בחיים האלה. בנתיים היו כתמי דם כהים בודדים, הדימום נפסק כמעט לגמרי. אתמול בערב הלכתי לעשות אולטראסאונד נוסף להיות בטוחה שאכן העובר בדרכו החוצה ושבאמת אין דופק (יש פעמים שיש טעויות...). הרופאה במיון אכן אישרה שאין דופק, היא ראתה המטומה ותיארה את הקוטב העוברי בדרכו החוצה. אני מחכה.
אני מאוד לא רוצה לחוות חווית גרידה בשלישית בחיי. אני מאמינה שמה שצריך לקרות יקרה, כרגע אני מחכה לדימום שיגיע ומנסה בשבוע האחרון להתרכז בפרידה ובהודיה על מה שההריון הזה הביא עימו ומאחלת שלום לעובר לדרכו האחרת ממני.
תודה על הסיפורים המעניינים והמרגשים, אני מקבלת כוח לכתוב כאן מהעזרה שאני מקבלת מהסיפורים.
שבוע טוב לכולנו.

שמש יקרה

קראתי בעניין את הפוסט שלך, עברתי דבר דומה לפני כמה חודשים את יכולה לקרוא ב{{}}חווה כרגע הפלה
גם אני התייעצתי אז עם שרלה וזאת הייתה תמיכה טובה
באמת זה יכול לקחת זמן עד שהכל ייצא
אני מצטערת בשבילכם... יכולה גם להוסיף שזה בסופו של דבר עשה לנו טוב מאד מאד מאד, ואני כמו שכתבת מלאת הודייה לעובר שביקר אותנו ולימד אותנו כל כך הרבה
אבל זה מאד עצוב

רק רציתי לתת חיבוק .

השמש אומנם שוקעת אך לעולם היא זורחת מחדש.

שליחה על ידי שמש* » 15 אפריל 2010, 21:50

תודה רבה לכן נפלאות אתן. הימים כל כך משתנים היום התחלתי קצת לצאת מהקונכייה הביתית, אתמול אחיותיי הגיעו אליי... עדיין אין שינוי בדימום, אני מחכה ומנסה לא לחכות (זה לא קל לי) כי אז זה בטח יבוא. אני מרגישה יותר מאי פעם שאני נותנת לעצמי להיות בצער וגם הגוף מבקש להיות במקום כל כך אחר מבדרך כלל. זו חוויה קשה וטובה גם יחד. שוב תודה לכן ותודה לאל.

שליחה על ידי שמש* » 25 יוני 2010, 14:37

שלום, אני קצרה בזמן כרגע אך רציתי לעדכן שביום שלישי האחרון הייתי ב-US אחרי הרבה ימים לא פשוטים והחרם שלי נקייה... לא עשיתי גרידה. המתנתי והמתנתי ועוד ועוד ואז זה קרה בערך חודש אחרי תחילת הדימום. היו יומיים של דימום- בהתחלה חלש שהלך והתעצם והתגבר, כיוויצי בטן חזקים סימנו את ההתחלה, לפני הדימום, החל דימום חלש, יצא חלק מההריון ואז בערך שמונה שעות של דימום רציני, אחרי ארבע שעות נחלש אך עדיין היה חזק. הלכתי לישון ובלילה היו התכווציות, הרגשתי שיש עוד משהו ובבוקר נפלט עוד חלק גדול של ההריון או השלייה. הדימום נחלש וגם התכווציות הרחם העוצמתיות. חיכיתי שבועיים עשיתי US ולהפתעתי גילינו שיש עוד רירית רחם של ההריון בפנים...........זה לא היה קל לגלות. שרהלה הנפלאה, תמכה בי והחלטתי להמתין לווסת על מנת שהרחם תתנקה. וכך היה. כעבור שלושה שבועות בערך הגיעה הווסת ואני נהניתי מכל טיפת דם, לשוב למחזוריות, ללבנה ולעצמי. כעבור שבועיים עשיתי US וזה היה שיום שלישי האחרון. שבת שלום לכולנו, תודה לאל ולכל ברואיו...

שליחה על ידי פ.* » 27 יוני 2010, 00:24

תודה על ששיתפתן בחוויתכן. ברצוני לשתף אתכן בחוויתי. יש לי מחזור מאד קצר של 21-24 יום ומכיוון שאני דתיה אני לא יכולה לקיים יחסים לפני היום ה14 של המחזור .לכן לא חלמתי שאכנס להריון. אבל למרות זאת גיליתי שאני בהריון. כנראה שתפילותיה של ביתי שמאד מאד רצתה אח או אחות התקבלו. בכל אופן בשבוע 6 באתי באופן שגרתי לעשות אולטרסאונד(בהריונות הקודמים נדמה לי שדילגתי על האולטרסאונד הראשון אבל הפעם,אולי בגלל גילי המבוגר(42) החלטתי לעקוב כבר מההתחלה).הטכנאית אמרה שהיא לא רואה דופק.התיעצתי עם הרופאת משפחה והיא אמרה שאולי עשיתי אולטרסואנד מוקדם מידי וקבעתי תור נוסף.לאחר 4 ימים ביקרתי אצל רופא נשים והוא בדק אותי שוב באולטרסואנד ושום לא ראה דופק. הוא אמר לי שאני יכולה לחכות מקסימום שבוע ואז ללכת לבי"ח לבצע אולטרסאונד נוסף ואם שוב אין דופק לבצע או ציטוטק או גרידה. אני עדיין חשבתי שיש סיכוי שבפעם הבאה יראו דופק והפריע לי שהוא כבר חורץ גורלות. עדיין הרגשתי לגמרי בהריון לא היה שום סימן לירידה בהריון. חיכיתי שבוע (עדיין אין דימום) וניגשתי לבי"ח שם עשו אולטרסאונד שגם הראה שאין דופק ואפילו גודל שק ההריון קטן יותר מהמדידה הקודמת. בכל אופן שם ניתן לי דף עם הסברים, ולראשונה קלטתי שיש עוד אופציה חוץ מציטוטק וגרידה והיא לחכות שזה יצא לבד, אמנם היה כתוב בדף שהסיכוי להצלחה של הפלה לבד הוא 40% . אח"כ נפגשנו עם רופאה בביה"ח והיא אמרה שהסיכוי הוא 60% ולא יכול להיות שזה ישאר בבטן עד אינסוף , מקסימום תוך חודשיים זה יצא, אבל יש סיכון של דימום מאד חזק ופתאומי, שמצריך הגעה מיידית למיון. .החלטתי לא לקחת ציטוטק כי נאמר לי שזה כרוך בכאבים רבים ויכול לנטרל אותי שבוע עד שבועיים , ומאחר שהבנתי שזה סובל דיחוי החלטתי לקבוע לעוד שבוע תור לגרידה מתוך תקווה שבינתיים זה יצא לבד. למחרת הביקור התחיל טפטוף קל מאד של דם. המשכתי בשגרה ואפילו יצאתי לטיול ולארוע באותו ערב, למחרת הלכתי כרגיל לעבודה. הדימום מעט התחזק והחלו כאבי מחזור יותר חזקים מהרגיל.חזרתי הביתה בסביבות 12 ואז הכאבים התחזקו ממש כמו צירי לידה. אח"כ במשך כ 3 שעות היו לי כאבים חזקים מאד כשבמהלכם ביקרתי כל 5 דקות בשירותים, ויצאו בכל פעם גושים , בזמן ה"צירים" השתדלתי לנשום עמוק כמו שלימדו אותי בקורס הכנה ללידה (לגושים היה צבע אדום כהה). אחרי 3 שעות היתה קצת רגיעה ואז כעבור עוד כמה שעות היו עוד פעם צירים חזקים ואז יצא גוש גדול מקודמיו והיו לו צבעים שונים מהגושים הקודמים(אפור ולבן עםכל מיני גוונים) הבנתי שזה כנראה שק ההריון , ולאחר מכן הדימום פחת משמעותית ולכן אני חושבת שזה נגמר, בכל אופן אבוא בעוד כמה ימים להבדק. בתקווה שהכל יהיה בסדר ולא יהיו שינויים. כל טוב לכן , בתקווה שבפעם הבאה יהיה הריון מוצלח.

שליחה על ידי פ.* » 12 יולי 2010, 06:29

ההמשך: הרופא אמר לי לבוא בעוד שבוע וחצי לאולטרסאונד . כעבור שבוע וחצי הבדיקה הראתה שהכל נקי לגמרי,ב"ה. ללא שום התערבות חיצונית הכל יצא בשלמות.

אני מצטערת על אובדן ההריון, ושמחה בשבילך שההפלה עברה בשלום.

יקרות,
תודה על השיתוף ועל החיזוקים. קוראת כל מלה עם דמעות בעיניים.
גם אני עוברת כרגע תהליך דומה ומחכה שההפלה תתרחש באופן טבעי... נראה לי שבקרוב זה אכן יקרה.
שוב תודה מעומק ליבי ומאחלת לכולנו שההריון הבא יהיה תקין ונפלא.

באופן טבעי

שלום לכולן. ראשית אני רוצה להודות לכן על הדף הזה והדפים הנוספים הכוללים תיאורים פיזיים ונפשיים, המון מיידע חיוני ביותר שעזר לי לעבור את הימים האחרונים בשפיות יחסית. נראה לי שאני לקראת סוף התהליך של הפלה טבעית בבית ויש לי מספר שאלות.

בבוקר יום שני, היום הרביעי לשבוע השמיני להריוני, גיליתי דם אדום בהיר בניגוב לאחר מתן שתן. הפעם השנייה היתה בערב, הפעם השלישית בבוקר למוחורת ובערב של יום שלישי החלו גם כאבים כמו כאבי מחזור של התכווצויות הרחם ולחץ בגב תחתון.
ביום רביעי ב 6 בבוקר התעוררתי עם כאבים ודימום שנראה כמו ווסת. אחה"צ יצאה חתיכה יחסית שטוחה בגודל כ 1 ס"מ ושנראית כמו כבד עוף ובערב יצא מה שלדעתי היה העובר/ה. זה נראה ראש עגול גדול עם "זנב" קטן בגודל כ 9 מ"מ. במהלך כל היום עם הדימום יצאו חתיכות קטנות.
אתמול, יום חמישי ב 7 בבוקר התעוררתי אל הכאבים והדימום שנמשכו כל היום. המשיכו לצאת חתיכות קטנות במהלך היום. באמצע היום הכאב התרכז בצד שמאל ובערב חזר לאמצע לשיפולי הבטן. בימים רביעי וחמישי לא היתה לי צאייה, (יש מילה כזו) מה שלדעתי הוסיף על הכאב. את הלילה האחרון עברתי כמעט ללא שינה והבוקר מ 6 וחצי הייתי on and off על האסלה עד צאייה, מה שהקל על הכאבים.
עכשיו כבר 10 וחצי, יש דימום אבל נראה לי שנחלש. יש כאב ואי נוחות ברחם/בטן תחתונה אבל פחות מאשר ביומיים האחרונים.
כמובן שבמהלך כל הימים האחרונים היה לי חלושעס, כאבי שרירים, התפרצויות בכי והרגשה שאני מתרוקנת.
ב 2 באוקטובר מלאו לי 40, את ההריון קבלתי כמתנה ליומולדת, מבחינתי זה היה נס. אין לי ילדים ומתחילת ההריון לא הייתי אצל רופא או גניקולוג.

איך אדע בעצמי שהכל, כולל שק ההריון, יצא? אם הייתי מגיעה לרופא ביום הראשון לדימום זה היה משנה משהו? אשמח גם להארות אחרות, וגם לחיזוקים, אני קצת בודדה בניכר.
שוב, תודה לכולכן.

מזל טוב יקירה
אני רוצה לשלוח לך חיבוק. התאור שלך מעורר השתאות והערצה. כל הכבוד !! איזה התמודדות אמיצה!
לפי התאור שלך נראה לי שאת אחרי.
אני מקווה שאת לא לבד כי עדיין יכול להיות שטף דם מחודש וכדאי שיהיה מישהוא בסביבה שלך לעזור.
לא היבנתי איפה הניכר שלך . אם זו ארץ מודרנית אפשר לבדוק באולטראסאונד אם הרחם התרוקן לגמרי.
החולשה וכאבי השרירים הם ביטוי למאמץ של הגוף ואולי מחסור בנוזלים או בהמגלובין, לרוב זה פיזיולוגי.
שתיה של מרק עשיר ואכילת טחינה או מזון עשיר בברזל וויטמין C יכול להועיל.
אני מקווה שאת נחה ולא מנסה לחזור לעינינים במהירות , קחי לך את הזמן לשחרר את ההריון ואולי גם להתאבל עליו.
על פי מה שכתבת אני מניחה שאת עצובה ומאוכזבת . אני משתתפת בצערך ובכאב
ומאחלת כל טוב

טאו להורות, תודה על המענה המהיר.
תודה על ההערכה על ההתמודדות, אבל למה השתאות?
ביומיים הקריטיים האיש היה איתי כל הזמן. היום אני לבד. האיש יצא לעבודה וכך יהיה בארבעה ימים הבאים. הוא חוזר כל ערב ועד אז אני פיזית לבד, וירטואלית אני עם הדף הזה.
אכן אני במדינה מודרנית אבל אמתין כשבועיים לפני אולטרסאונד. שאלה אולי יותר ממוקדת תהיה האם אמשיך לדמם עד שהכל יצא או שיכל להיות שהדימום יפסיק ובכ"ז לא הכל יצא? בחלק מהפוסטים נאמר שהשאריות יצאו בווסת הבאה. אז כנראה שאפסיק לדמם גם אם לא הכל יצא... ובסופו של דבר כל אישה לגופה. כמו שאת מבינה אני דיי מבולבלת כרגע...
אני משתדלת לשתות כוס מים כל שעה עגולה. מבחינת תזונה, אני אוכלת בסדר אבל הרבה פחות מאז תחילת ההריון כי לא היה לי תאבון.
אני בבית, מול המחשב, עושה דברים שאני אוהבת

שחרור ההריון והאבל עליו בא והולך. אני מאמינה שאהיה בסדר.
אני עצובה ומאוכזבת, אבל הגישה היא שכנראה הפעם זה לא היה נכון לנו. אני מרגישה שזה היה כמו test case או touch base של הטבע ואני חייבת להאמין שבפעם הבאה ההריון יהיה תקין ויסתיים בלידה מוצלחת, וכמו הביטוי שלמדתי בדף זה, בידיים מלאות.
שוב תודה ושבת שלום.

אוי

הזכרת לי את ההפלה בבית שלי. דבר ראשון באמת חיבוק חזק, וירטואלי ואוהב, מאשה לאשה
מנסיוני הלא מקצועי, נראה לי שאת במהלכו של ההפלה בבית, יישר כוח! זה לא פשוט...
אם את רואה שיוצאים גושים והדימום ממשיך כל יום, תני לזה להמשיך, ובהחלט יכול להיות שהרחם תתנקה בהמשך בווסת הבאה.
כשהדימום ישכח או ייפסק לגמרי, שווה ללכת לא"ס, אם נשארו קצת רקמות דם ברחם, רוב הרופאים ימליצו לחכות אחרי וסת הבאה.
גם אני הייתי בניכר בזמן ההפלה, זו הייתה תחושת בידוד קשה, למרות שבן הזוג היה איתי, אבל האמת היא שבכל מקרה זה חוויה מאד אישית ואינטימית.
מציאה לך להציץ בדפים: חווה כרגע הפלה שם נדמה לי יש גם את הסיפור שלי, וגם ההריון שנפל וזה שיבוא אחריו שנכתב לאחרונה, לתמיכה בשבילך
וגם, בין דימום לשירותים למקלחת, לכוס מים, לנסות לדבר עם העובר, או הנשמה שלו, לשמוע את דברו ודברך הפנימיים.
נשמע לי שאת במקום בריא והרמוני עם ה{{}}הפלה בבית
מחזקת אותך

תודה על החיזוקים נטע ש. אקרא את הדפים שהמלצת מחר. היום קצת ניסיתי לברוח מהעניין. בימים הראשונים עשיתי מדיטציות, שלא כל כך "הצליחו". ביומיים שלאחר מכן הייתי הפוכה לגמרי ורק היום אני מתחילה להתאושש. שמחה לבשר כי הדימום מועט ביותר וגם הכאב. נשארה עייפות. מקווה שמחר יהיו לי תעצומות הנפש לחזור למדיטציה, לדבר עם הנשמה שעזבה ועם עצמי. רק המחשבה על זה עושה לי כל כך כואב. חייבת לעמוד מול זה ולהתמודד.
שבת שלום לכן וחג אורים שמח.

נטע, קראתי את כ-ל הדפים והקישורים לאתרים אחרים שהפנית אותי אליהם. אני בשלב האובססיה כנראה. התמונה עכשיו יותר שלמה, כמעט מכל אחת יש משהו, אם פיזי, אם מחשבות שרצות בראש ואם רגשי שמאד מתאים למה שאני עברתי/עוברת. תודה על כל ההפניות ותודה לכל הנשים שכתבו ושיתפו בפתיחות.

היום אני מוצאת דימום וורוד בהיר רק בניגוב. אין כאבים כלל אבל יש מעט התכווצויות קטנות, הרגשת נפיחות, אי נוחות וכובד ברחם. אני מקווה שאם צריך לצאת משהו נוסף הוא יצא בקרוב.

אני רוצה להיות כבר הרבה אחרי, כלומר בעיבור הבא ובהקדם. כרגיל, מנסה להקדים את המאוחר.

אשמח להיות בקשר ישיר איתך.

השריפה בהר הכרמל לא מוסיפה למצב הרוח. כאן יש סופת שלג.

אני "במייל"[email protected] הזה
אשמח לעבור את זה איתך

יש גם גלים, יכול להיות שיבוא עוד דימום
תנוחי הרבה, תשתי הרבה ותעשי דברים שטובים לך
אולי לכתוב לעצמך... לכתוב לעובר...
מבחינה מקצועית וגם לתמיכה אני ממליצה להתקשר ל{{}}שרה לה{{}}, לי היא מאד עזרה בשעתו, ויש לה נסיון וגם כבוד להפלה בבית.
הטלפון שלה צריך להיות בדפבית שלה

הנה, מהדף מיילדות בית
שרה לה - עין איילה (ליד זכרון יעקב) 052-8874500, 077-7110117.

המשך דיווח:
מאתמול בצהריים הדימום חזר לפד, אבל בקטנה וכך גם הכאבים. אתמול בערב יצאו עוד חתיכות זערוריות.
הבוקר התעוררתי עם כאב ראש מוזר, יכל להיות בגלל החימום בבית. אחרי שאכלתי ושתיתי עבר. היום יש עוד פחות דימום, אין כאבים רק קצת כובד ברחם. אני מרגישה שיקח עוד קצת זמן.
אתמול רוב היום המשכתי לקרוא על הפלות טבעיות, תהליכים של הגוף, מדיטציות, שאת חלקן יישמתי מייד, תיקשורים וכד'. אחה"צ החלטתי שדי לי, התעייפתי, אז הפסקתי.
לכתוב זה רעיון מצויין. בינתיים אני מנהלת שיחות בראש בעיקר עם עצמי. המסקנה (החוזרת על עצמה כהד מהעבר) להיות יותר קשובה, מחוברת ונאמנה לעצמי. מתי אני אלמד?
כשהאיש מגיע בחמש וחצי בערב הוא לוקח אחריות ופיקוד. גם זה שיעור בשבילי, לשחרר ולתת לו, על אף שאני מרגישה קצת לא "בסדר" ומתפנקת, כי הוא קם לעבודה בחמש וחצי בבוקר ורק הוא מפרנס...בכלל אנחנו בסיטואציה לא קלה ולכן לא מפליא שאיבדנו את ההריון.
תודה על פרטי ההתקשרות של שרה'לה, אני אצור קשר לכשאהיה מוכנה.
עד כאן לעכשיו. שבוע טוב לכולן.

עברתי הפלה טבעית שהתחילה דומה למה שסיפרת.
לא קראתי את כל הדף אבל לגבי השאלה שלך איך יודעים לדעתי גם מרגישים ובעיקר כשייפסק הדימום ובדכ גם מחכים למחזור הבא. יש המלצות סותרות לגבי כניסה מיידית להריון...
אצלי היו כמה גלים של התרוקנויות. סה"כ הדימום נמשך כשלושה חודשים. הייתי במעקב ובדיקות שבדיעבד הייתי מוותרת על רובן (שבחלקן גם הטעו אותי). מה שכן שווה לשים לב לתזונה, שינה ובמידת הצורך תוספים.
גם שיאצו ודיקור יכולים לעזור ויש גם צמחים רלוונטיים. אני מניחה שגם הילינג וכל גישה שאת מתחברת אליה.
בהצלחה במסע...

בכלל אנחנו בסיטואציה לא קלה ולכן לא מפליא שאיבדנו את ההריון

אלמונית, שלושה חודשים נשמע לי נורא ואיום. ליבי איתך. ומה מצבך כעת? אני לא במעקב ולא עושה/עשיתי בדיקות בכלל, בגלל אילוצים ובדיעבד אני שמחה שכך התגלגלו הדברים. הדימום וההתכווצויות ברחם עדיין קיימים אך הולכים ופוחתים, כבר לא מרגישה כובד ברחם. אני אמתין לווסת ראשונה (או מה שיראה לי כווסת ראשונה ואולי זה יהיה המשך הפלה) ורק אחרי אלך לראות רופא.
באופן רגיל אנחנו אוכלים בריא ומאוזן, אני ממשיכה לקחת חומצה פולית, אבץ, אומגה 3, אסידופולוס, חמוציות וויטמין C כל בוקר. אני ישנה רק בלילה ובלילות האחרונים אני ישנה טוב. אם אני מתעייפת באמצע היום אני נשכבת על הספה בסלון אבל לא ישנה.
טיפול הוליסטי יגיע בהמשך.
טוב שאתן "מנערות" אותי קצת, יש לי תכונה (מאבא שלי) לחשוב ולהגיד "אה, זה לא נורא ולא רציני" לגבי מצב בריאותי, לחשוב שאני חזקה ויכלה להתמודד לבד עם הכל. בסה"כ זו מחשבה חיובית אבל כמו שאתן אומרות, צריך להיות עם היד על הדופק. הכל בפרופורציה, כשהכי קשה להיות בפרופורציה

נטע, תודה על החיבוק, שולחת בחזרה.

אני מרגישה יותר טוב. לאט לאט אבל בטוח. הבקרים והערבים יותר קשים לי פיזית, ובאמצע היום בד"כ בסדר. מבחינה נפשית אני חושבת שאני ממש בסדר. עובדת על עצמי כל הזמן גם במקביל לדברים אחרים. אתמול בכיתי רק פעם אחת בעקבות מחשבה וכתיבה על סבא שלי (לבלוג הבא שלי). לפני השינה אני עושה סוג של מדיטציה, נותנת למחשבות לרוץ בראש בלי לכוון יותר מידי. אתמול ראיתי את עצמי רוקדת עם האיש במסיבה, לבושה שמלת גופייה שחורה ארוכה שמראה בטן הריונית ענקית. שנינו היינו מאד שמחים וקצת עשיתי תנועות חזקות שהכאיבו לי בהריון. זה היה מאד מוחשי.

אתמול סוף סוף הצלחתי לדבר בסקייפ עם אחותי. היתה שיחה בקודים, בכתיבה בצ'אט ובאנגלית כדי שהבנות שלה לא יבינו. הדבר שהכי עודד אותי זה שהיא ספרה לי שהיא עברה את אותו הדבר לפני שהיא נקלטה עם הגדולה שלה, (היא היתה בת 29 בזמנו), אבל מכיוון שהמחזור שלה לא סדיר היא אפילו לא ידעה שהיא נקלטה ולא הבינה שהיא עוברת הפלה טבעית, היא חשבה שיש לה מחזור ממש קשה. אח"כ (שכחתי לשאול אותה כמה זמן עבר) היא נקלטה עם הגדולה ורק אז היא הבינה שהיו לה את תופעות תחילת ההריון כבר בעבר, וכשהיא ספרה את כל הסיפור לרופא שליווה את ההריון שלה הוא אמר שכנראה זה מה שקרה. אז אחותי בכלל לא ידעה ולא הלכה לרופא והכל נעשה בדרך טבעית כולל ההפלה ואח"כ ההריון...אני הרבה יותר רגועה עכשיו. אחותי גם ספרה לי שלסבתא שלנו, אמא של אמא, היו בעיות בלהיכנס להריון וגם ההריון עצמו היה קשה ואף מסוכן לסבתא שלי ושזו הסיבה שאמא שלי בת יחידה. שאלתי את אמא שלי במייל הבוקר מה היא יודעת על זה.

אז המלצות סותרות לגבי כניסה מיידית להריון...כמה זמן לקח אצלכן? ואם הכל קורה באופן טבעי כמו אצל אחותי? ואולי אין מקום לשאלות כאלה כי כל אישה וגופה...

בברכת יום טוב חיבוקים

ונשיקות

עדכון לבאות אחריי:
ביום ה 10 מתחילת התהליך יצא שק ההריון. קרום בצורה של שק אובאלי (קרוע) באורך של כ 3 ס"מ ורוחב של 1 ס"מ.

ביום ה 14 מתחילת התהליך יצאה השלייה. חתיכה בצבע אדום/חום/אפור (כמו שנראית שלייה), באורך של כ 1.5 ס"מ ובקוטר של כמעט 1 ס"מ.

אני 18 ימים לאחר תחילת ההפלה ועדיין מדממת. הכמות כבר לא גדולה, מחליפה פד רק פעמיים ביום. כל כמה שעות מרגישה התכווצויות של הרחם.

מבחינה רגשית אני מאד בדאון, זו לא רק ההפלה זה כל מה שאני עוברת בחיי כעת. כנראה שההורמונים משתוללים, מצב הרוח יכל לנוע מבסדר ועד זעוף. כל דבר קטן מכעיס אותי.

עד כאן להיום.
שבת שלום, חיזקו ואימצו באשר אתן.

אוי, עכשיו אני רואה שהפוסט פורסם תחת פלוני אלמונית...זו אני שבניכר עדכנתי.
שבוע טוב.

עקבתי אחרי הדברים שכתבת, ואני שולחת לך חיזוקים ואנרגיה טובה.

מבחינה רגשית אני מאד בדאון, זו לא רק ההפלה זה כל מה שאני עוברת בחיי כעת. כנראה שההורמונים משתוללים, מצב הרוח יכל לנוע מבסדר ועד זעוף. כל דבר קטן מכעיס אותי.
אני מאוד מאמינה בכוחם של צמחי המרפא, ויודעת שיש בחוכמתם לעזור ולאזן בחזרה את הספינה המטלטלת. מניסיוני, אלה ימים מאוד לא פשוטים ואני נעזרתי בפורמולה שמאוד אזנה אותי.
מקווה שיבואו ימים טובים,
רותם.

היי רותם, תודה על הברכות, החיבוק והחיזוק.
לצערי, במקום בו אני גרה קשה להשיג צמחי מרפא ופורמולות, אז בינתיים אני מתמודדת בעיקר בלדבר עם עצמי. יש ימים יותר טובים ויש ימים פחות טובים. בעיקר אני רוצה שכבר יגמר, לדעת שהכל בסדר ולחזור ל"נורמלי"

יכל להיות שאתמול החל עוד "גל". בשלושה שבועות עד כה לפעמים הדימום נחלש מעט ואח"כ התחזק מעט, אבל לא באופן משמעותי. מאתמול הדימום התחזק מעט יותר. די כבר, שיגמר.

מזמינה לכולנו אנרגיה חיובית וכח להמשיך.

גם אני הפלתי בשבוע כזה, גם אני הייתי בניכר, גם אני הייתי בדאון
מזדהה ומחבקת
זה עובר, חוזרים לעצמינו באורח פלא ואפשר לראות ניסים מכל מיני סוגים
ובינתיים מקווה שתרגישי טוב ותעברי את מה שצריך לעבור בלי יותר מידי סבל

בוחרת באהבה – תודה!

עדכון אחרון לעת עתה:
לפני כשבועיים הדימום נחלש מאד. לפני עשרה ימים ההורים שלי החליטו שאני זקוקה לחופשה בארץ ובקשו רשות לרכוש עבורי כרטיס טיסה. זה בא בול בזמן. יומיים אח"כ הדימום פסק לחלוטין ומאז לא שב. אגיע לארץ ביום שישי הקרוב ואשאר למשך שלושה שבועות. כבר יש לי תור לגניקולוג שלי, לשיננית שלי ותור לתת דם למגוון בדיקות שעם התוצאות אגיע לגניקולוג

מצב הרוח השתפר באופן כללי, אבל מידי פעם אני קצרת סבלנות ורוב הזמן אני מאד עייפה.
מזמינה ניסים לחיינו...

מאחלת לך שהות טובה ונעימה בארץ, אני מקווה שתאספי כוחות ותתחזקי.
נשמע שהדברים מתחילים לחזור למסלול. לאט לאט.
מאחלת לך שתרגישי טוב ושיגיעו הניסים במהרה בימינו

אני בתחילת הריון ואין דופק אחרי שכבר היה. שבוע הריון מוקדם. חודש שני או שלישי. לא ברור איזה בדיוק כי לא היה מחזור סדיר לפני ההריון.
יש לי שתי בנות וכבר עברתי הפלה טבעית בה החל דימום והכל הכל יצא באופן טבעי.. (ההפלה היתה בין שני ההריונות והלידות התקינים שעברתי)
יש לי דימום של טיפות מזעריות בלבד שבא והולך כבר שבוע. והתכווצויות של הרחם מתחילת ההריון. מידי פעם אבל לא חזקות.. היום הייתי במיון והמליצו על ציטוטק.
אני מעדיפה לחכות בנתיים להפלה טבעית. עשיתי היום גם דיקור אצל מטפלת ברפואה סינית בתקווה לעודד את הצירים וההפלה הטבעית.
אני יודעת שהגוף שלי כבר עשה את זה לבד בעבר. ומצד שני יש לי פחד שאולי הפעם לא יצליח ואצטרך כדורים. מקווה שלא!
בנוסף-נתנו לי מרשם לאנטיביוטיקה. הם נותנים לכל מי שיש לה הפלה בכל אופן. שלא יהיה סיבוך של זיהומים ברחם וכו'..מלחיץ, אך מצד שני אני לא מתלהבת לקחת סתם בלי סיבה.
שאלותיי:(למי שיכול לעזור-אשמח מאד לתשובות. לא יודעת את מי לשאול..)

מה אפשר לעשות חוץ מדיקור כדי לזרז הפלה טבעית?? (צמחי מרפא..כל דבר!!)

והאם כדאי לקחת אנטיביוטיקה או שאפשר לוותר?(בעבר היתה לי דלקת גרון עם חיידק. הרופא רשם לי אנטיביוטיקה ולא לקחתי פשוט נחתי המון ושתיתי הרבה תה אכינצאה ואסטרגלוס. במשטח הבא לא היה חיידק.)

ממש ברגעים שכתבתי את השורות למעלה- החל דימום קצת חזק יותר. כמו התחלה של ווסת.. סימן טוב!
אשמח לתגובות/הצעות...לזירוז ההפלה הטבעית שלי..

הי אמא ל-2,
קודם כל, אני מאד שמחה בשבילך שהתהליך התחיל באופן טבעי!
אצלי זה לא קרה (כתבתי בהפלה טבעית לא מזמן) - אבל בשבועיים בהם ניסיתי להביא להפלה טבעית נעזרתי בדיקור, שיאצו ותערובת של צמחי מרפא שרוקחת מינה פארן מירושלים, אם את גרה בסביבה אני יכולה לנסות לברר היכן ניתן לקנותה (אני קניתי דרך המדקרת שלי). דבר נוסף, המורה שלי ליוגה הראתה לי כמה תנוחות טובות ש"סוחטות" את הרחם - פיתולים, ניפוח הבטן וריקונה בללא נשימה כך שנוצר ואקום וכמובן לעשות הפוכות: עמידת ראש/כתפיים.
אגב, למרות שאצלי בסופו שלדבר היה צורך בגרידה (אפילו הציטוטק האימתני לא השפיע) הרגשתי שהטיפולים בדיקור ובשיאצו "הזיזו משהו" כך שאם את כבר בתהליך זה אמור ממש לעזור.
לענין האנטיביוטיקה - אני לא קיבלתי בכלל, גם לא אחרי גרידה ואני ממש בסדר עכשיו. אבל אולי הם חוששים דווקא מפני שזה תהליך לא מבוקר...
בהצלחה, מאחלת לך שתרגישי טוב ותסיימי את הענין מבלי לפגוש רופאים רבים בדרך!

תודה רבה בוששת!
זה מדהים ומעציב שהמון נשים לא יודעות שיש עוד אופציות חוץ מציטוטק וגרידה. נכון, לפעמים זה לא הולך טבעי ולא לוקחים סיכון והכל...
וטוב שיש גם את הציטוטק והגרידה!! אבל-ברור לי שעדיף, אם אפשר ללא התערבות.
לגבי התערובת של צמחי המרפא-אני אברר עם המדקרת שלי.
שיאצו-לא מכירה כ"כ מישהי טובה. מכירה באיזור קריית טבעון/עמק יזרעאל?
לגבי היוגה-אני מיד מתקשרת למורה שלי ליוגה! תודה!(לא הייתי בזמן האחרון בגלל המצב..)

לגבי האנטיביוטיקה- שאלתי את הרופאה והיא אמרה שבכל אופן אם אני לוקחת ציטוטק ואם לא-הם נותנים הוראה לקחת אנטיביוטיקה.
בנתיים לא לוקחת...נקווה לטוב! בע"ה!

הדימום התגבר אך עוד לא יצא השק הריון..

אני מחפשת לשאול ממשהי באיזור קריית טבעון/יקנעם והסביבה - משאבת חלב חשמלית שיש לה מצב של עיסוי פטמות!

יש דבר כזה, מסתבר...היא של מדלה אבל אולי יש של עוד חברות.
חברה אמרה לי שהיא השתמשה במשאבה כזו. אך לא מצאתי עדיין.
פשטו שמתי לב שזה ממש יעיל אצלי לעידוד הצירים!!

הי אמא ל-2.
לא הייתי בסביבה בימים האחרונים (עדיין מתאוששת מהגרידה)-: ) ושמחתי לראות שהודעתך האחרונה מתארת התקדמות (גם אם עדיין לא הגעת לשיא).

מאחלת לך שבת ביתית של התמודדות עם סיום ההפלה.

לגבי מטפלת בשיאצו, אני ממש לא מכירה באזור אבל סביר שהמדקרת שלך מכירה... אולי כדאי לך ללכת אפילו אם כבר תסיימי את התהליך, כי יש משהו בשיאצו שהוא באמת מאד אחר טיפולית מהדיקור - בגלל המגע. ואחרי הפלה או בזמן יש הרבה אזורים שממש משוועים למגע ועיסוי, כלומר, לפי החוויה שלי.

ואל תשכחי לעדכן גם כשתהיי כבר "אחרי"...

טוב, עברה שבת טובה וכואבת שממש בסופה יצא השק הריון.
עשיתי דיקורים(ברביעי ובחמישי) ומחמישי אני עם תערובת של צמחי מרפא שהכינה לי מישהי ממש טובה. הרבליסטית. עשיתי תנוחות שונות לקידום העניינים, עיסוי פטמות
ואפילו שאבתי עם משאבת חלב..(על ריק כמובן...) קצת דמיון מודרך, הרבה מנוחה, בין הצירים...תה מרוה, קינמון ופטל, הרבה הרבה תפילות (אולי הכי חשוב..)
קצת תרגילי יוגה ..
והשק הריון יצא! זה כאב מאד מאד כמו בלידה כמעט. וכשהוא יצא בבת אחת נפסקו הכאבים. ממש כמו בלידה...
הייתי במיון היום. כי היה דימום חזק (סמוך ליציאת השק) והלחיצו אותי הכאבים בחוזק הזה...רציתי לדעת שהכל תקין.
אז באולטרסאונד ראו שהשק יצא אבל נשארו שאריות..הרופא המליץ על גרידה והסכים שאפשרי לנסות גם עם ציטוטק. אני החלטתי לחכות ליציאה טבעית.
(זה היה אותו רופא מההפלה הקודמת..מצחיק.) מה שכן, החלטתי לקחת אנטיביוטיקה. הצליחו להלחיץ אותי לגבי זיהום ברחם...ואפשרות של פגיעה בפוריות בעתיד. לקחתי. העיקר שהכל יעבור בשלום .
וכבר הייתי אצל המדקרת המקסימה שלי ב-23:00 בלילה. והתחלתי שוב עם התמצית צמחי מרפא מהמטפלת. ו-אני מקווה לטוב. שהכל הכל יצא באופן טבעי ושלא יכאב כי אני עייפה מידי בשביל זה.
עייפות מטורפת!!! ממש אחרי לידה. הולכת לישון. לילה טוב ושקט ובריא לכולנו!
בוששת, מקווה שאת מתאוששת. אני מרגישה ממש אחרי לידה. זה מתיש בטרוף. לא יאמן. פעם שעברה היה לי כ"כ אחרת...פחות כואב, יותר חלק ויותר מהר..ולא הייתי כ"כ מותשת..טוב, כל לידה היא שונה.
אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת את הזמן להתאוששות אחרי זה כמעט כמו אחרי לידה.

אני חושבת שאנחנו צריכות לקחת את הזמן להתאוששות אחרי זה כמעט כמו אחרי לידה.
את צודקת לגמרי.
זאת לידה ואת אחרי לידה.

כבר קרה לי שנשארו שאריות אבל הומלץ לי לעשות כלום (הא"ס נעשה לא בסמוך ליציאת השק אלא שבוע אחרי). ההנחיה היתה לעקוב אחרי דימום ו/או חום.

ה עוגיה
כן, זה מה שגם אני חושבת - לחכות שיצא לבד כמו שעד עכשיו יצא לבד...
מה שעוד מרגיע אותי זה שהדימום פחת משמעותית מאז יצא השק הריון אתמול, מה שכולם אומרים שצריך לקרות במקרה תקין.
אני מכירה מקרוב מאד מישהי שלקחה 3 פעמים ציטוטק עד שהכל יצא..רק בפעם השניה יצא השק הריון וגם אחרי הפעם השלישית
שהיא לקחה ציטוטק, נשארו שאריות ברחם, מעט. והרופאים אמרו לה שתחכה וזה יצא בוסת הבאה..
דרך אגב, הרופא שהיה אתמול בבי"ח הוא אחד הלחוצים יותר מבינהם..וזה מרגיע.
שבוע טוב לכולנו!

ה עוגיה
כבר קרה לי שנשארו שאריות אבל הומלץ לי לעשות כלום (הא"ס נעשה לא בסמוך ליציאת השק אלא שבוע אחרי). ההנחיה היתה לעקוב אחרי דימום ו/או חום.
לא אמרו לך שהשאריות האלו צריכות לצאת?.. אמרו לך שזה יצא בוסת הקרובה? רצית להיכנס להריון?
כי אני הבנתי שכל עוד הרחם לא התנקה מכל השאריות יש בעיה להיכנס להריון ..
תודה על השיתוף. לילה טוב!

בטח שרציתי הריון אבל נראה לי בסדר גמור שתהיה עוד איזו ווסת לפני זה... (בכל זאת, רק עכשיו גמרתי אחד. אז).
מה שהיה זה שראו משהו לא ברור ומכיוון שעשיתי את הא"ס שבוע אחרי ההפלה ולקח עוד כמה ימים עד שהתוצאות הגיעו לרופאה והיא התקשרה, כבר יכולתי לדווח שאין דימום וחום וכאלה. אז זאת היתה ההמלצה (לא לעשות כלום). כי זה היה יכול להיות גם סתם קריש דם.

אגב, אחרי תקופה חזר דימום מוזר מאוד וכשלא פסק הלכתי לעשות בדיקה וגינלית וא"ס.
בקיצור - העשייה שלי היתה לא לעשות, לחכות ואם יש סימנים חשודים - ללכת לבדוק מה המצב.
מבחינתי גרידה היתה דבר שעדיף להימנע ממנו ככל האפשר.

אני חושבת שאם יש למישהי תחושה שנשאר שם משהו או איזשהו ספק - שתעשה פשוט א"ס.

עדכון מהיום: הייתי בא"ס ונשארו קצת שאריות, רירית הרחם וקצת קריש דם קטן. הרופא אמר שרב רב הסיכויים שזה יצא לבד בדימום-
אפילו בשבועות הקרובים או בווסת הבאה (עלינו לטובה...). נורא נורא שמחתי שלא המליצו על גרידה/ציטוטק, למרות שכנראה שלא הייתי עושה דבר כזה,
זה בכל זאת מלחיץ/לא נעים שממליצים על התערבות רפואית ואת, (שוב) מסרבת. האמת שבמקרה והיו אומרים שיש צורך בציטוטק/גרידה בטח הייתי שוב
עושה דיקור וצמחי מרפא במקום..ו-אני עייפה מידי בשביל זה..התעסקתי כ"כ הרבה עם זירוז ההפלה הטבעית הזו ובכלל-אני עייפה פיזית, מרגישה כמו אחרי לידה.
בקיצור-סוף טוב. הגוף שלנו חזק ויודע מה לעשות, הוא נברא ככה ואנחנו צריכים לסמוך עליו יותר...
לגבי מה שהולך להיות עכשיו-כנראה יהיה דימום שימשיך..יפחת קצת אולי אבל בד"כ יש דימומים קטנים למשך איזו תקופה. ואז תגיע אולי הוסת ואני מקווה מאד שהכל יתנקה לבד
ואוכל להיכנס להריון בריא, עם עובר בריא לגמרי ואח"כ תינוק בריא לגמרי...
אה, ואחרי הווסת הבאה אני אעשה א"ס לראות שהרחם נקי משאריות...זה מה שהרופא אמר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איך אני יחולה להפיל תינוק בכוחות אצמי ?

אתמול הפלתי. הדופק של העובר פסק בשבוע שישי, אני גיליתי בשבוע שמיני שהיה לפני שלושה שבועות ומאז אני מסתובבת איתו בתוכי, מת, ומחכה שיצא ויסיים את גילגולו הקצר בעולם שלנו.
מהרגע שגיליתי החיים פסקו מלכת. הגוף שלי הפך להיות עולמי, המיכל היחידי שלי והמקום היחידי אליו אני מצליחה להתחבר בבירור, העולם החיצוני הפך למעורפל ומלא ברעשים. היה לי ברור שאני לא רצה לגרדה למרות המלצת הרופאה ומעדיפה לתת לטבע לעשות את שלו. לא היה לי מושג שבהחלטה הזו אוריד את עצמי למחתרת, לא תיארתי לעצמי שהבחירה שלי כל כך יוצאת דופן, כמה קשה להשיג מידע, לשמוע סיפורים של נשים אחרות ולקבל תמיכה מקצועית בתהליך שכזה.
ע', בן זוגי, הודיע מלכתחילה שזה הגוף שלי ולכן אני זו שמחליטה מה לעשות והוא איתי בכל מה שאבחר. לא היה סיכוי שאצליח לעבור את זה בלי האמונה והאהבה שלו. הזדקקתי גם לתמיכה מקצועית אז פניתי למיילדת הבית מיכל בונשטיין שהפנתה אותי לדבר גם עם שרהלה, מיילדת בית נוספת עם יותר נסיון בליווי תהליך שכזה. שתייהן היו מדהימות, סיפרו לי כל מה שהן יודעות, ביקשו שאמשיך לדווח להן כי הן אוספות מידע על מקרים כאלו ואמרו שהן זמינות בשבילי בכל רגע אם אני רוצה לדבר או לשאול. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייהן. מה נשים אחרות שלא מכירות מיילדות בית או דולות עושות?? הרי הברירה הראשונה והכמעט יחידה היא ללכת לגניקולוג שלהן שסביר מאד להניח יפחיד אותן בצ'יסבטים על זיהומים ודלקות שיכולות להביא למצב של כריתת רחם ועד מוות. בשלושת השבועות האלה פגשתי ארבעה רופאים שונים וכל אחד מהם מצא דרך יצירתית אחרת לאיים על חיי. אז מה הפלא שתעשיית הגרדות כל כך פופולארית? ומה הפלא שהיה כל כך נדיר למצוא אישה שעברה את אותו הדבר? אבל גם ההיכרות שלי עם הנשים המדהימות האלה שהאמינו בי וחיזקו את ההחלטה שלי היתה מבלבלת כי למי בכלל אני אמורה להאמין? לשרהלה מיילדת הבית שאומרת שהדיבורים על זיהומים הם שטויות או לרופא שמספר לי על חלקי עובר שעלולים לחדור למחזור הדם שלי ולהרוג אותי? לרופא שמודה שההתבססות היא על מקרי זיהום שקרו בעולם שלישי או לרופא אחר שאומר שהוא ראה כבר הכל בחדר מיון של תל השומר? כל אחד בקיצוניות שלו ואני באמצע מנסה להבין מה קורה ומה עושים הלאה. מרגישה קצת כמו שפן נסיונות...

התעקשתי לסתום את אזני ולהמשיך בשלי. נראה לי הגיוני שאם הוא הצליח להיכנס הוא גם יצליח לצאת, אבל זה לא היה קל.. אני לא יודעת אם אני מאמינה בחיים קודמים אבל ברגעי העפיצות, שניה לפני שנרדמתי, ראיתי תמונות של נשים שוכבות בתוך שלוליות דם והן היו כל כך ברורות וחזקות שלא יכלתי שלא לתהות אם זה משהו מגלגולי הקודם או אולי ידיעה קולקטיבית שנמצאת בעצמותי הנשיות. הפחדים מגיעים ממקומות מאד עמוקים וקדומים ומאד קשה להישאר אדישה אלייהם. היו בתוכי ויכוחים על מי אשם על המחדל- העובר הוא זה שלא רוצה לצאת או שהגוף שלי שלא משחרר? ולמה? כי לא נפרדתי כמו שצריך? כי לא באמת שחררתי כמו שאני אומרת לעצמי? כי אני מתקשה בפרידות? או שאולי אי אפשר לעשות את ההפרדה הזאת בכלל, ביני לבינו?! האם אני מסכנת את עצמי כמו שהרופאים אומרים? האם המטרה שווה את זה? או שהסכנה הגדולה באמת היא לא להקשיב לעצמי? מיליון שאלות, אפס תשובות, טריליון התמודדויות שכולן מול עצמי, אני ואנכי עד שכבר לא יכלתי לסבול ולשמוע את עצמי יותר!
חלק מהאנשים סביבי מצפים שאהיה עצובה ואתאבל אבל אני כבר לא שם. התאבלתי כבר וברור לי שיהיה גל אבל נוסף כשההפלה תקרה אבל עכשיו אני רק רוצה שיצא ממני! כבד לי להסתובב עם משהו מת בתוכי, מבלבל אותי לא להבין את תהליכי גופי ואני רק רוצה שזה יגמר.
אני מוקפת נשים טובות וחכמות ורק במקרה יצא לי לפגוש מישהי אחת בלבד שבחרה כמוני. הפגישה איתה היתה מתנה משמים שנתנה לי כמה רגעים בהם הרגשתי שוב שייכת לכדור הארץ, היא הכירה את הכבדות והבדידות וידעה בדיוק על מה אני מדברת. היא גם נתנה לי מראה ענקית לצרכים ודרכי ההתנהלות שלי. היא חיכתה חודש ולא ראתה רופא אחד, לא היה לה שום צורך באישור החיצוני הזה שאני השתוקקתי אליו כל כך. אולי זה כי היא חוזרת בתשובה ויש לה את אלוהים איתה ואולי זה לא קשור בכלל. בכל מקרה, עם או בלי אלוהים, היא בסוף הלכה לגרדה. המפגש איתה גם קרקע אותי למציאות שלא תמיד מתנהלת כאוות נפשנו...
ואז, אז הגיעה ההבנה החשובה מכולן- אני לא באמת יכולה לשלוט בזה. האחריות שאני יכולה לקחת על זה היא עד גבול מסויים והשאר על אללה, אלוהים, היקום הטבע או מי שזה לא יהיה אבל העיקר שלא עלי. וזה לא מנסיון להתחמק מאחריות, להיפך- הנסיון לשלוט במשהו שאני לא יכולה לשלוט בו הכניס אותי למצוקה ושחרור מהשליטה הזו דווקא היה מתוך הכרה טובה ובריאה באחריות שלי ובגבולותיה. לקיחת האחריות הזאת על גופי הרגיעה אותי אבל אין ברירה אלא להכיר בכוחות גדולים משלי שגם גרמו לעובר הזה להגיע מלכתחילה.
התהליך שעברתי בשלושת השבועות האלו כלל אבל, בכי, עצב, בכי, פרידה, בכי ועוד בכי, שיחרור, בירורים, רופאים, בדיקות, הפחדות, פחדים, שולם עם הגרדה שאולי אצטרך לעשות, מחשבות על החיים ועל המוות, מחשבות על פרידות, ויכוחים עם רופאים (בעיקר בתוך הראש שלי כי מולם השתתקתי), לזכור להיות נאמנה לעצמי, תחושות של ניתוק ותלישות, תהיות על שליטה והחזקה, נסיון לשמוע את עצמי בתוך כל הרעש מבחוץ, קול פנימי ברור שלא ברור מהיכן מגיע, מה אני צריכה לעשות? או שאולי אני לא צריכה לעשות כלום? מציאת מחסום דמיוני בין הרחם לנרתיק, נסיון להבין מה תפקידו שנגמר בכישלון מוחץ, רגעים של שלמות ושלווה, מדידות חום, ויטמין סי, משקה ג'ינג'ר דוחה, המון תה פטל, לבקש תמיכה או שקיבלתי כבר יותר מדי? גוף מכווץ, נסיונות לנוע, לנשום, כניעה מול בחירה, התמסרות, סבלנות, רצון לפנות מקום לחיים חדשים, חוסר וודאות, חוסר יכולת להתנהל בחיים, זה באמת קורה או שאני סתם דרמתית? הומאופתיה, דיקור, צמחים, שיאצו, דמיון מודרך, ביקור במיון, תור לגרדה- כל הטירוף הזה ועוד, לאו דווקא ע"פ הסדר הכתוב.

את התור לגרדה קבעתי ל20/11, יום ראשון. אחרי סופ"ש מלא במחוייבויות כגון ארוחות משפחתיות, יום ראשון זה יום בו אני אמורה ללמוד עם קבוצה שמחזק אותי רק לדעת שהם נמצאים ביחד, לומדים ומשמרים את האנרגיה הקבועה של היום הזה שבדר"כ מאד חשוב לי, ואז יש לי את כל השבוע לפני כדי לנוח. התאריך היה מספיק רחוק כדי שאוכל לנסות לעבור תהליך ולהשלים עם המצב והידיעה שאני אחראית עליו ויכולה לבטל או להזיז את התור כפי שיתחשק לי, נתנה לי תחושה טובה. ובמקביל, הידיעה שיש לי אפשרות לשים גבול לטירוף הזה לפני שאמצע את עצמי בבית משוגעים, היתה מרגיעה. מאז קביעת התור נכנסתי למצב מאד מוזר של אבוד אמונה שמשהו כבר יקרה מעצמו לצד ידיעה פנימית שאני לגרדה, לא אגיע.

ביום שלישי שלפני כבר התחיל דימום. במשך יומיים לא הייתי בטוחה אם אני הוזה או שזה אמיתי. ביום חמישי הלכתי לאולטרסאונד כדי לראות אם משהו זז שם- טעות ענקית! מה חשבתי לעצמי? שהרופא ימשיך להיות סולידי וחביב כפי שהיה בפגישה הראשונה שלנו? מקסימום שוב יאיים על חיי ואני אהנהן ואחכה שיסתום? לא ולא, הוא רק התעצבן לראות שזו שוב אני באותו מצב, לא מקשיבה לו והוא בכלל לא מבין מה "נשים כמוני" רוצות הרי זה עניין של שלוש דקות וזה הכל! אפשר לוותר על כל הלחץ וכאב הראש הזה ממש בקלות! רק חבל שהוא לא שם לב שבשלב הזה מי שסבל מלחץ וכאב ראש מבניינו היה הוא בלבד...
כל כך לא היה לו כח אלי (או שאולי אפילו כעס?) שברגע שהתיישבתי פסוקת רגליים הוא פשוט תקע בתוכי את מכשיר האולטרסאונד כאילו היה מזלג משונן וגופי סטייק עסיסי, תוך כדי שהוא ממשיך לנאום לי על "נשים כמוני" ומדגים לי בתנועות ידים גסות את תנועת שאיבת העובר מתוך הרחם שביצע בדיוק השבוע לאישה שבאה עם רעיון כמו שלי אבל ויתרה אחרי שיחה קצרה איתו. אין מילים, פשוט מקסים.
אחרי שיצאתי ממנו בוכה ומקללת כבר לא היה מקום לספק- זה לא סתם גוון חדש של נייר טואלט, זה באמת דם!!!
כבר היה ברור שלגדרה אני לא הולכת כי הנה משהו קורה אבל עדין לא רציתי לבטל כי מי יודע אולי לא הכל יצא? אולי זה בכלל יפסק לפני שמשהו יצא? כבר לא יודעת כלום ולמרות הדימום האמונה מתקשה לחזור אלי, מסרבת לפתח תקוות ולהאמין שזה אכן קורה...אבל בכל זאת מחכה בסבלנות. האמת שלא ממש בסבלנות אלא יותר בפאניקה שאולי לא כדאי לצאת מהבית כי זה יכול לקרות כל רגע וירד מלא דם ואז מה אעשה??! ביטלתי הכל ונשארתי קרובה למקום מבטחים. עד שגם מזה נמאס לי ובשבת כבר הרשיתי לעצמי להתרחק לארוחת צהריים אצל אמא. בדיעבד חברה הזכירה לי את המשפט "our sphincter are shy", כך שזה כנראה לא היה קורה במקום בו לא הייתי מרגישה בטוחה...
בראשון לפנות בוקר, ביום בו הייתי אמורה לעבור את הגרדה, התחילו כאבי בטן כמו של מחזור. הכאב לא היה חזק והמשכתי לישון תוך כדי שאני חולמת את אחד החלומות המשמעותיים שחלמתי בחיי. כשהתעוררתי, זה המשיך והתעצם אבל עדין נסבל לחלוטין. ע' הלך לעבודה אחרי שהבטיח שאם ארצה הוא יחזור ואני בשלווה שיחררתי אותו לשלום. הכאבים המשיכו להתגבר ולקבל צורה ברורה יותר של התכווצויות בקדמת הבטן (צירים??), חברה עושה לי דמיון מודרך בטלפון ומחברת אותי לרחם שנראה לי כמו כד מלא בטיפות דם אבל לאט לאט אני מאבדת את הסבלנות, מתקשה להקשיב, מתקשה להתרכז ומתקשה לדבר. נכנסת למקלחת שחמה לי מדי ועושה לי בחילה, יוצאת אל הקור, מרגישה את העור שלי קפוא אבל חם לי כל כך שאני לא יכולה להתלבש, הכאב חד ואינו פוסק ואני לא מוצאת שום תנוחה שנוח לי בה, מסתובבת בסלון כמו חיה בבכלוב ורק חושבת שאין מצב שאני יולדת בלי אפידורל ומה לעזאזל חשבתי לעצמי כשבחרתי מקצוע שמתעסק עם הסיוט הזה?? (אני דולה...) ואז קולטת את עצמי ותוהה אם אולי אני בשלב המעבר? כי יש את כל הסימנים... אני אמורה בכלל להגיע לשלב כזה בהפלה? ואיפה כל הדם שאמור לצאת ממני בגלונים? כמה זמן זה עוד יקח???? מודדת חום והוא מאד נמוך, 34.7, נבהלת מתקשרת למיכל המיילדת שטוענת שהמדחום מקולקל, נשמע שאני באמת בשלב המעבר אבל אולי כדאי שאגש בכל זאת למיון כי היא לא באמת יכולה לדעת מה קורה דרך הטלפון וזה לא אחראי. מיכל אמרה ואני לא מתווכחת. היא מדברת אלי בקלילות כזו ובלי שום טיפה של לחץ, אם אני לא טועה היא אפילו ציחקקה, גם ע' בטלפון נשמע קול לחלוטין ושסק החתול יושב לידי כמו בודהה קטן ומגרגר לעצמו. מה קורה פה? הם לא רואים מה קורה לי?! ע' כבר בדרך ואני מבקשת שיתקשר לאמבולנס כי המחשבה על ללכת עד לכספומט ולהוציא כסף למונית בלתי נסבלת (איך בכלל חשבתי על כל המהלך המתוחכם הזה באותם רגעים אני לא יודעת). ע' מגיע ומרגיע אותי, זז איתי ומזכיר לי לנשום. הוא דולה נהדרת! סוף סוף יכולה לשחרר כי יש מי ששומר עלי. מצליחה להתמסר, נתלית עליו ומצליחה לנשום שוב, לשלוח את האויר פנימה ולמטה מה שמכאיב לי עוד יותר אבל מרגיש כאילו פותח תעלה וזה עושה לי טוב. מתחילה רק עכשיו להפנים שאולי זה באמת זה, אולי אני באמת בדרך להפיל וכנראה שזה קורה כמו לידה רגילה. השמחה והכאב מתערבבים ביחד לתחושה שאי אפשר לתאר במילים. האמבולנס מגיע ואני כבר ממש לא בטוחה שאני צריכה אותם אבל הייתי צריכה תנועה, לזוז מהמקום שהייתי בו עד עכשיו לבד כואבת ומיואשת, אוירה שונה שתעזור לי לנוע ולהתקדם. התחלתי לרדת במדרגות לבד והם רצים אחרי. זו היתה הנסיעה הכי טובה בחיים שלי! בשניה שקלטתי את מוט הברזל על תקרת האמבולנס שלפתי בטבעיות את כישורי האורנג גוטן הקדמוניים שלי ונתלתי עליו. תנוחת התלייה מאד עזרה לכאב וכך גם הנהיגה המשוגעת של הפרמדיק שהקפיצה את כל הרכב ואותי בתוכו מה שהכאיב גם כן והסיח את הדעת מכאב הצירים. התחושה האינטנסיבית של מה שקורה לי בגוף השתלבה היטב עם אוירת האמבולנס שנסע במהירות עצומה. הרגשתי כמו בתוך חלום, כמו בתוך סופת הוריקן. ואז פתאום היתה מן רגיעה והרגשתי משהו כמו בלון יוצא מתוכי. בלופ. וזהו. שקט. כבר לא כואב בכלל. יש לי גוש מגעיל בתחתונים וברור לי שזה קרה, הפלתי!!
פתחתי עיניים כנראה אחרי הרבה זמן שהיו סגורות כי זו הפעם הראשונה שראיתי איפה אני. לעולם לא אשכח את המבט של ע' שהסתכל הישר לתוכי בעיניים ענקיות ומחייכות 
הגענו לאיכילוב כשאני לגמרי בהיי! הרגשתי כמו מלכה על מיטת אפיריון (שהיתה בעצם מיטת האמבולנס), מפוצצת בהורמונים שסיחררו אותי לגמרי והעולם נראה לי מושלם! שם בדקו אותי מיילדת מתוקה ורופא חביב מאד שאמר שכנראה שיש עוד משהו קטן ברחם אבל הוא רואה שאני עושה את העבודה היטב והוא משחרר אותי הביתה. הוא גם גיבה אותי וסיפר לי שבקנדה וארה"ב נדיר מאד לשלוח מישהי במצבי לגרדה ושזו מנטליות ישראלית. המיילדת הופתעה מהבקשה אבל שיתפה פעולה בשמחה ונתנה לי לקחת את העובר שנפל הביתה לקבורה.

לסיכום אומר שמאד בגדול, בשלושת השבועות האלו שהיו האינטנסיבים בחיי, שתי התחושות הכי חזקות שליוו אותי היו האמונה בתהליך הטבעי שאמור לקרות ולצד זה חוסר וודאות ובדידות מאד גדולה למרות כל התמיכה הרבה שקבלתי. חוסר האונים שמביאה הסיטואציה הזאת גורם להתכנסות מאד גדולה פנימה ובנוסף, החוויה של לעמוד מול הממסד והחברה מסביב, מוסיפה עוד רובד לתחושת הבדידות.
זו הסיבה שאני כותבת ומפרסמת את הסיפור, החשיפה לא מאד קלה לי אבל נשבעתי לעצמי תוך כדי שאעשה זאת. בשביל שנשים אחרות יוכלו לשמוע ולדעת שלמרות שהבחירה לא קלה והדרך שעשויה להיות מסורבלת וכבדה, יכול להיות סוף טוב ויש סיבה לאמונה בתהליכים טבעיים ובעיקר באינטואציות שלנו. האינטואיציות הנשיות שהממסד מבטל בלי למצמץ ובכך מקטין נשים וגורם להן לפקפק בעצמן, להתרחק מגופן ואלו דברים שממשיכים איתנו הלאה ומשליכים על מקומות נוספים בחיים, בלידות שלנו למשל ואולי גם באמהות.
אני לא מנסה להטיף לדרך מסויימת אלא רק רוצה לאפשר לנשים שבוחרות בדרך הזאת לא להיות לבד ולתת מקום ולגיטימציה לבחירה הזאת.

זה לינק למאמר של מיילדת הבית, שרהלה, שכתבה על התהליך. מאמר חובה למי שעוברת את זה ובכל מקרה מומלץ לקרוא כדי לדעת:
http://www.beofen-tv.co.il/alon/2010/11/[po]mis carriage[/po]/

לא הייתי עוברת את זה בלי התמיכה שקיבלתי מבן זוגי, מחברותי ומנשות המקצוע שליוו אותי ועל זה אני מודה להם מאד. גם היכולת לא לקחת כמובן מאליו כל מה שאומרים לי והאמונה באינטואיציות שלי תרמו רבות ואני לגמרי מרגישה שהענקתי לעצמי מתנה גדולה מאד שהיא בעצם אני בגדול יותר 

לי אישית לא הספיק לקרוא סיפורים של נשים אחרות באינטרנט והייתי צריכה קול אנושי ומגע אדם שמבין באמת מה אני עוברת. אני גם חושבת שאין סיבה שנשים יקבלו תמיכה וליווי רק בלידות השמחות שלהן והייתי רוצה לומר לנשים שידעו לבקש תמיכה גם במקומות האלו, שאין להם הרבה מקום בחברה שלנו. לכן אני מזמינה נשים שעוברות חוויה דומה ליצור איתי קשר אם ירצו.

דניאלה
[email protected]
http://www.dulot.co.il/Danielay/

הי לכולן האתר הזה נראה לי מאוד יש המון תמיכה ועוצמה לנשים שכותבות. לפני שלושה חודשים היתה לי הפלה בשבוע 6 עובר ללא דופק ותנך שבוע הייתי אחרי הפלה טבעית וקלה. היון אני בשבוע 7 והתחיל לי דימום הלכתי למוקד והתברר לי שאין עובר- הריון מולארי. הרופא הפנה אותי בדחיפות למיון לגרידה וכבר הייתי בדרכי כשפתאום החלטתי לא לעשות את זה וללכת הביתה , להפיל טבעי, שוב...
האם מישהי חוותה הריון מולארי? זה נחשב כגידול לא ממאיר ואולי מסוכן יותר בשל כך? לא ברור לי אם החלטתי נכון. אשמח לשמוע מבעלות נסיון אם יש כאלו.

שליחה על ידי יעל* » 22 ינואר 2012, 22:00

זה ממש לא מקרה שמאפשר הפלה ביתית.
יש דף בדיוק על זה: מולה בועית.
אל תחכי, גשי לבית חולים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קראתי את כל הסיפורים של כולן .. ממלא ונותן הרבה תעצומות נפש .

האם משהי מכירה מצב שיש לי הפרשות חומות כבר שבוע אחרי ששבוע שעבר בדיוק הלכתי לרופא ולדבריו העובר לא תואם שבוע 8+ אלא לשבוע 6 ולחכות להפלה טבעית בגודל כזה לב תיקים כלום לא מתקדם רק הפרשות חומות כפי שציינתי בהתחלה היום דיברתי עם הרופא ולדבריו לחכות עוד שבוע לראות איך הנין מתקדם האם מישהי עברה משהו דומה אשמח לקרוא תודה רבה.

זה לוקח זמן - כמה? - זה אישי

זה לוקח זמן כמה?אני מבינה שכל אחת משהו אחר אבל האם מישהי עברה שבוע וחצי הפרשות חומות והיום היה לי מין גושים קטנים חומים מוזרים בבקשה אם תוכלו לעזור לי אם מישהי עברה דבר כזה.

האם מישהי עברה שבוע וחצי הפרשות חומות והיום היה לי מין גושים קטנים חומים מוזרים

כן. עברתי את זה. אחרי כמה ימים הגיעה הפלה טבעית. יש כאלו שזה לוקח אצלן גם יותר זמן. יש כאלו שיש להן הפרשות כאלה והכל תקין, אבל האמת היא שלפי דברי הרופא על גודל שק ההריון נראה לי שאין למה לקוות, אלא אם המחזור שלך ממש לא סדיר ועלול להיות פספוס גדול בתאריך הביוץ.
אצלי ההפלה היתה חוויה מחזקת בסופו של דבר, מאחלת לך שאם את עומדת בפני הפלה זה יהיה כך גם עבורך. חיבוק.

לאחת תודה רבה על התגובה ידוע לי שההרמון אבוד מאחר שעשיתי פעמיים א״ס שבוע שעבר והשבוע ואין שום שינוי בממצאים נכון לעכשיו כביכול שבוע 10 עם עובר שתואם לשבוע 5+6 ללא דופק כמו שאמרתי שבוע וחצי עם הפרשות חומות והיום גושים מוזרים חומים כהה סליחה על הפירוט האם אני נמצאת כרגע בהפלה או לפני יש לי גם כל מיני כאבים סבילים האם את יכולה לפרט לי יותר אשמח מאוד , תודה.

קשה לדעת אם את בהפלה או לא, רק את יכולה לדעת. כשתהיי שם תדעי שזה זה.
אצלי היו הפרשות חומות, ואז כמה שעות של כאבי בטן חזקים, אחרי שילדתי הבנתי שזה היה ממש דומה לצירי לידה.
לכאבים נלווה גם דימום טרי ובסוף יצא שק הריון קטנטן וריק (ההריון הפסיק להפתח מוקדם). בערך בגודל של מטבע של חצי שקל. באופן אינסטינקטיבי התנהגתי כמו בצירים- הסתובבתי הרבה, הייתי זקוקה לפרטיות, כרעתי. זה גם התפתח בשעת לילה מאוחרת כפי שלידות רבות מתחילות אז (הורמונים...). הרגשתי שהגוף שלי יודע מה לעשות, אני מאמינה שגם שלך יידע. מציעה לך בחום לא להילחם אלא לראות זאת כחוויה שתחזק אותך, שתלמד אותך על היכולת שלך להתמודד, בלי להתעלם מהצורך שלך להתאבל. את פוריה ויכולה להיכנס להריון. סביר שזה היה עובר שעדיף היה לו ליפול, וזה קורה באחד מכל חמישה או שישה הריונות.

האם נראה לך שיש קשר ברמת הכאב לעובר בגודל 3מ״מ לבין עובר בגודל חצי שקל? ואם אפשר לשאול ברשותך איזה שבוע העובר תאם? תודה.

תאם שבוע 4 או 5, אבל זה היה מזמן ואולי אני לא זוכרת נכון. אולי 6 בעצם? לא זוכרת...
שימי לב, לא היה עובר בגודל חצי שקל אלא רקמה עגולה, חלקה- שק הריון קטנטן וריק. לא היה עובר לראות ואם היה היה קטנטן...
לא יודעת מבחינת רמות כאב, כאב זה גם דבר מאוד סובייקטיבי...

אוקיי הבנתי עזרת לי מאוד,תודה רבה ושבת שלום.

רוצה לעדכן מאתמול אז ככה הבוקר קמתי לדימומים ממש ובמהלכו היו לי כל מיני מיחושים וגם גושים משונים הפורום עזר לי להבין שאצל כל אחת זה משהו אחר ממש תודה לכולם ,לבינתיים העדכון נכון לעכשיו נראה איך העניינים יתקדמו אולי למשהי יש מושג מה יהיה ההמשך ולמה לצפות אשמח לקרא תודה.

אלמונית,
תאורים גרפיים, לא למי שעדינה

אני עוד צריכה לרשום את הסיפור שלי, כפי שהבטחתי לעצמי.
בכל אופן:

דברי עם הרחם ותסבירי לו שאת משחררת אותו. תדמייני התכוצויות ואת הכל יוצא. מאוד חשוב.
שימי קערה כשיוצאים גושים ותפרידי בין: גושי דם שאחרי כמה זמן הופכים לדם, שק שנראה לבן ורוד, שיליה אדומה ועבה ולא מתפוררת ועובר כמו גוש דם כהה אבל קשה ולא נמס.

ככה תדעי האם יצא הכל.
מה שתארתי זה לעובר שהפסיק בשבוע 8 (אצלי הכל יצא ביום אחד) , אבל בטח שבוע 6 לא שונה בהמון רק יותר קטן.

תיבדקי בצואר שהוא קצת פתוח ולא נתקע שום גוש חוסם.

בהצלחה

כרגע אני בחדר התאוששות בבית חולים ביקור חולים לאחר גרידה הצוות פה משגע אין דברים כאלה ,טוב אני יסביר מה קרה מאוד רציתי טיב עי לאחר שבוע וחצי של הפרשות חומות התחיל להיות דימומים וקצת גושים ללא כאבים ככה עד סוף שבוע ביום ראשון הלכתי למרפאה ותארתי בפני הרופא הכל הרופא אמר טוב נעשה א״ס ונראה אם יש שאריות כמובן שזה היה א״ ס ויגינלי מה אגיד לכם הלכתי לבכות שהוא אמר שכלום לא יצא מאוד התאכזבתי חזרתי לבית מדוכדכת ובעלי החליט שהוא מתייעץ עם הרב גרינמן שהוא רב רפואי גדול והוא החליט לא לחכות בשום פנים ואופן לטיבעי ולהוציא כמה שיותר מהר מכאן הדרך היתה מהירה ב״ה חזרנו לרופא וביקשנו הפניה לגרידא ואז הוא התחיל לדבר שזה מתקדם ונראה לו שזה אוטוטו יצא אמרנו לו שהתייעצנו ואנחנו לא מחכים ואז הוא התחיל לדבר על כדורים ששמעתי שזה נורא כואב וגם מלא דימום וולפעמים צריכים גם גרידה אז זה בכלל לא בא בחשבון והוא ממשיך ואומר את יודעת עד שיקבעו לך תור ובלה בלה אמרתי לו זה בסדר תביא ונסתדר הבוקר קמתי ב7 בבוקר והתחלתי להתקשר לבתי חולים ולמזלי מישהי ביטלה בביקור חולים הייתי בצום אני ובעלי טסנו לסדר התחיבות בקופה ונסענו לבית חולים ואני רוצה להגיד שיש כאן צוות מקסים אוהב וחם וגם בחדר ניתוח אין דברים כאלה זהו אז גמרנו עם זה בכיתי המון ואני מרגישה טוב עם זה מאחלת לכולם בשורות טובות ושנה טובה.

אלמונית,
לא חשוב מה קרה ומה בחרת.
חשוב איך את מרגישה עם זה.
נשמע לי שאת מרגישה מצוין, ומאושרת ושלמה, וזה מה שהכי חשוב.

לענת מחיפה אני חושבת שזה כן חשוב לספר מה קרה כדי שנשים ידעו לא להתקבע במחשבה והבחירה שלי היתה ללא ספק נכונה ואפילו לנשים אחרות מכיון שיש סיכון גבוה שמחכים להפלה טיבעית לי באופן אישי אמרה טכנאית א״ס שזה עלול לגרום לנזקים לגוף אז צריך לדעת להתייעץ אם אנשי מקצוע ולא לקחת החלטות לבד. בתקווה שנשים קוראות את זה ישנו את הגישה שלהם בכל אופן תודה לך על התגובה ויום טוב.

אלמונית,
לא התכוונתי שלא חשוב לספר... ברור שצריך לחלוק, וזה גם חשוב.
(לכן אני עוד אכתוב בעתיד בפירוט את הסיפור שלי.)

התכוונתי שגם אם רצית הפלה טיבעית, חיכית, לא יצא, בחרת אחרת או בהתאם למה שיעצו לך,
מה שחשוב בכל התהליך שהיית שלמה עם הבחירות שלך.
לפעמים (וגם לי קורה) שנורא רוצים דרך אחת אבל בוחרים משהו אחר שלא שלמים איתו ואז קשה.
לכן אמרתי שזה מאוד טוב שאת שלמה אם בחירתך, כי אז יותר קל לקבל את הדברים.
תמיד זה לא בריא ראש בקיר וצריך להפעיל היגיון.

ולגבי עצות של בעלי מקצוע (ולי יש שק על א"ס טכנאים ורופאים), אל תאמיני לכל מילה.
הם לא יודעים כלום !!
הם חלק ממערכת גדולה ומשומנת ובהרבה מיקרים מזיקים בצורה בילתי הפיכה.
צריך להתיעץ, להקשיב לגוף, וברור שאם יש דימומים כבדים זה מצב חרום והתיחסות בהתאם.
תקראי מה שרל'ה כתבה על לחכות להפלה טיבעית.

הבחירה שלך היתה נכונה לך.
כל אחת צריכה לשקול ולבחור לעצמה ואם צריך לשנות תוך כדי.
העיקר להיות שלמה עם עצמך ושלמה בעצמך.

אתן כאלה נשים מדהימות.
באמת

תעצומות הנפש של כל אחת מכן ממש מעוררות השראה ורצון עז לחבק אתכן.

אני מאחלת לכל אחת מכן רק טוב ואור שמחה ומלאות

ובהריונות הבאים, כמו שאומרים אצלנו בירושלמית: שתקומו בידים מלאות

שליחה על ידי די* » 26 ינואר 2013, 18:41

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי לשתף בהפלה טבעית שעברתי לפני מספר חודשים, ב"ציסטה" שראו בשחלה לכאורה לאחר מכן-
עם האיחור בווסת עשיתי בדיקת דם שהעידה על הריון. לא רציתי לעשות בדיקה וגינלית אז חיכיתי, ובשבוע 5 בערך, התעוררתי בלילה ממשהו שהרגיש כמו שוק חשמלי בבטן.
דאגתי וקבעתי תור לאולטראסאונד. הרופא אמר שרואה שק הריון והכל תקין. המשיכו תופעות של שדיים רגישים ומוגדלים. בשבוע 7, הופיעו כתמים ורודים-חומים של דימום. למחרת החל דימום חלש. ניגשתי לרופא במרכז בריאות האישה, ועוד כשחיכיתי בתור החל דימום כבד ויצא קריש דם גדול בצבע בורדו בשרותים. הרופא עשה אולטראסאונד ואמר שאין הריון, שק ההריון יצא, שלח אותי למיון באמירה המגעילהש "לא יצטרכו לגרד אותי". במיון החלטתי לא לקבל גלולות וגינליות (ציטוטק) אלא לתת לגוף לעשות את מה שהוא יודע. לאחר תום הדימום עשיתי אולטראסאונד וראו שהרחם התנקתה. כיוון שרציתי להכנס להריון ועשיתי מעקב זקיקים הגעתי לאולטראסאונד נוסף לאחר הווסת הראשונה לאחר ההפלה והרופאה אמרה שהיא רואה ציסטה בשחלה. עשיתי שוב מעקב זקיקים לאחר חודש ושוב באולטראסאונד ראו ציסטה בשחלה. עברו כחודשיים מההפלה ועד אז. לפני הווסת הבאה הרגשתי שאני מוכנה לווסת, מרגישה "מתפוצצת" והווסת לא באה. התעכבה והתעכבה ופתאים, כשהייתי בשרותים, עשיתי פיפי וכשניגבתי והסתכלתי על נייר הטואלט ראיתי עובר קטן, כמו שרואים בסרטי וידאו על עוברים, כמו סוסון ים עם עין וראש וזנב.
אחר כך התחיל הדימום של הווסת - כל זה כחודשיים אחרי ההפלה שהיתה ואחרי פעמיים שראו ביוץ במעקב זקיקים ו"ציסטה"
במעקב זקיקים הבא כבר לא היתה שום "ציסטה" בשחלה. הרופאים פסלו בזילזול רב את האפשרות שזה היה העובר מההפלה הראשונה. אני תוהה אם מה שראו היה אכן בשחלה, כי בהריון ראו שק הריון ברחם.
אחרי חצי שנה נכנסתי שוב להריון. שוב בדיקת דם חיובית, הפעם הלכתי לאולטראסאונד בשבוע 6, שהראה שוב שק הריון והרופא אמר לחזור כעבור שבועיים לראות דופק. אתמול חזרתי לרופא, שלא ראה דופק ושלח אותי עם הפניה ישר למיון. זה היה רופא שהלכתי אליו באופן פרטי, שילמתי לו ממיטב כספי. הוא לא טרח לפרוש בפני אפשרויות שונות שיש בפני, שלל כל אפשרות שאולי הוא טועה ושלח אותי לקבל נרות וגינליים של ציטוטק במיון. קראתי בפורום הזה וגם בפורומים באנגלית. ראיתי סיפורים רבים (!) על נשים שנאמר להן שאין דופק בשבוע 8 ובסופו של דבר היה דופק ונולד תינוק בריא, ראיתי שמרבית הנשים שחוו הריון שלא התפתח כשורה וכתבו באנגלית לא הופנו כלל לשום מקום אלא חזרו הביתה לחכות להפלה טבעית שתתרחש.
אני מרגישה שתופעות ההריון נחלשו ונראה לי שיתכן שההריון נפסק, יחד עם זה זו נראית לי כרגע בורות ויהירות מצד הרופא, שנראה כאילו נחמד, לא לפקפק במה שהוא רואה באולטראסאונד, לא לפרוש בפני אפשרויות שונות לבחירה אלא לתת לי הוראות כאילו הוא אחראי עלי, וזה מצטרף ל"ציסטה" שהוא והקולגה שלו ראו, ללא כל ספק מבחינתם, בשחלה, ושהיתה לא אחר מעובר שנשאר, קרוב לוודאי שלא בשחלה כלל.
אני מחכה כרגע לראות עם יגיע דימום.
תודה על כל השיתופים, שמוכיחים לי רק עד כמה העולם הרפואי משאיר אותנו ללא תמיכה וללא ידע מספק.
שיהיה בהצלחה לכולנו והרבה שמחה!

שליחה על ידי מישהי* » 04 מאי 2013, 12:29

גם אני גיליתי שאני בהריון בבדיקה ביתית .הגעתי לרופאה פעם ראשונה בשבוע 8 (אני יודעת שניתן לראות דופק פעם ראשונה משבוע 6-8 )כדי לא להתאכזב שיערתי שבשבוע 8 יוכלו לראות דופק באופן וודאי
רק שהרופאה ראתה שק הריון וקוטב עוברי תואם שבוע 7,
ראיתי שהיא כמעט מתעקשת למצוא את
הנקודה הקטנה והמהבהבת על המסך,הדופק,תוך כדי ראיתי שהיא גם מחווירה..
(אני והרופאה עבדנו פעם יחד ,אני אחות במקצועי במחלקת יולדות..)
ואז היא אמרה בקול חלש ,אני לא רואה דופק אבל עדיף להיות בטוחים ולכן שלחה אותי לאולטרה סאונד נוסף בחדר הסמוך
בטענה שהמכשיר שם הרבה יותר מתקדם.
גם שם לצערי הרב הטכנאית לא ראתה דופק .
חזרתי לרופאהוהיא הציעה לי לפנות למיון
לגרידב וזאת אחרי שהיא הסבירה לי שקיימת אפשרות נוספת לסיים את ההריון תרופתית בעזרת ציטוטק מה שגם שם קיימת אפשרותלסיים את התהליך בגרידה
כמובן שהגעתי הביתה ולא הפסקתי לבכות
מבפנים ידעתי שההריון הסתיים ברגע שהפסיקה הרגישות בשדיים.
החלטתי להמתין עם הגרידה ולנסות לראות דופק עוברי בעוד שבוע.אחרי חמישה ימים מבעקור זה
הופיעה אצלי הפרשה חומה שהלכה ונעשתה אדומה יותר המלווה בתחושה זוועתית של כאבי מחזור.
ניגשתי למיון ,שם בדקה אותי הרופאה ואמרה שהעובר
נשאר באותו הגודל בדיוק כמו מלפני חמישה ימים והוא תואם שבוע 7.2.
היא השאירה בידי את ההחלטה אם להמתין ליום ראשון(הגעתי למיון ביום שישי וגם ככה אי אפשר לעשות שום גבר אלא אם מתפתח דימום מסיבי מסכן חיים)ולראות שוב אם יש דופק עוברי
ביחידת האולטרה סאונד ,שם במכשיר מתקדם הרבה יותר .
כמובן שבחרתי באפשרות זאת,כדל להרגיש שלמה עם ההחלטה שלי..
בינתיים הדעמום טיפה מתחזק ואיתו גם הכאבים..
אני חסרת אונים .מדובר בהריון שישי שלי ,יש לי שני בנים מדהימים
אבל אני כל כל רוצה עוד ילד ,למה זה צריך להסתיים
בכישלון נוסף??????

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אימא לשתי בנות לא מזמן גליתי שאני בהריון ואני לא כל כך מרוצה מההריון הזה ואני מעוניינת להפסיק אותו אפילו נסיתי להתאבד ולא הצלחתי כי אני לא רוצה עוד ילדים ובעלי לא רוצה שאני אפיל ומאוד קשה לי כי אין לי עזרה משום מקום ואנחנו לא כל כך מסתדרים ביחד בקיצור קשה לי לא יודעת מה לעשות אשמח אם תתנו לי עצות

שק הריון נראה כמו קרום לבנבן אפור כשהוא נפלט??? דחוף חייבת לדעת אם זה זה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לשאלתך:שק ההריון נראה בדיוק כך
אני יום אחרי הפלה טבעית לאחר שבוע וחצי של דימומים שבהם אמרו שהכככל בסדר,יום לפני נבדקתי בשלושה אולטראסאונדים שונים והכל היה בסדר
בבוקר קמתי וראיתי כמות דם קצת יותר גדולה(היתה לי הרגשה רעה )אבל המשכתי בשירת היום
כשעה אחכ ניגשתי לשירותים ופתאום הרגשתי שיוצא מתוכי משהו בהתחלה חשבתי שזו סתם הפרשה כי לא היו לי כאבים ולא דימום ואז הבנתי שזה שק ההריון
כמה דק אחרי התחילו לי זרמי דם
היום הגרוע בחיי בינתיים
לא יודעת איך להתמודד!
מקווה להצליח לקום מזה
בעלי אומר לי להפסיק לקרוא על זה ולהתעודד
אבל איך אפשר??!!
מבחינתי איבדתי אתמול ילד
ש ב ו ר ה!!!

הי שלום, ראשית, תודה וכל הכבוד, על השיתוף והתמיכה אתן נשים מופלאות! קראתי כאן על הרבה הפלות, בכולן נפסק הדופק, אני בשבוע 8 וטרם נראה עובר,
מישהי פה יודעת למה או איף זה קורה? איך זה אם בכלל משפיע על ההפלה?

רוצה לשתף.כל כך קשה כל כך כועסת.הרופאים יכלו לעשות משהו אבל לא עשו כלום...לפני כשבוע וחצי קיבלתי התקף.לא יודעת מה זה היה אבל היה יותר גרוע מעילפון הרגשתי שמערכות שלי קורסות.חרי רבע שעה תיפסתי על עצמי אבל התחילו כאבי בטן והפרשות חומות.יום למחורת הלכתי לרופא תורן.הסתכלה אמרה שיש כצת דימום מהרחם אבל היא לא מבינה מאיפה אבל העובר היה בסדר עם דופק ושבוע 7.5.ההפרשות נהיו יותר אדומות וזה התחיל להיות דימום אבל מאוד חלש.הלכנו לבלינסון חיכינו לרופא 5 שעות.אמרו שאני לא מקרה דחוף כי אין לי דימום כמו מהברז.סוף סוף רופא בדק ראה עובר חיוני עם דופק 7.5 אמרה שהוא גם לא יודע מאיפה הדימום והוא כל כך חלש שהוא חושב שהכל יהיה בסדר אבל אמר ברגע שיש דימום אפילו קטן יש חשד להפלה מאיימת.אמר להבדק עוד שבוא.יום למחורת לילה 4 בבוקר כמה מכאבי בטן עזים מנסה להרדם לא יוצא רצה לשירותים ונשפח דימום מאוד חק בבת אחד.מתקשרת להורים שישבו עם הקטנה.רצנו לבלינסון הדימום נמשך מאוד חזק.רופא מסתכל באולטרסאונד.אין דופק.אני בוכה מאוד כועסת מאוד.היא מתה.מתה.לא הצלתם אבל יכולתם.למה.בצהריים עוד אולטסאונד שק נפל אבל נתקה לא עד הסוף.לא רוצה לעשות גרידה נתנו כדורים.והנה עוד יומיים עברו כאבים עזים באגן מעט דימום ולא יוצא כלום.נמעס.

שוב הפלה, הפעם "למזלי" רק ממש בתחילת טרימסטר שני. כמעט שבוע 14.
אחרי יומיים של התכווציות שהפכו לצירים תכופים יותר ויותר ידעתי שזה יגמר מהר

התקשרתי לרופא שאמר לי ללכת לבית חולים ושם "ידעו מה לעשות איתי" אבל העדפתי להישאר בבית. רק קראתי לבן הזוג שיבוא הביתה כדי שלא אהיה לבד, וידעתי למה צריך לשים לב כשמפילים בבית בעיקר מקריאה של המאמר המעולה מהעלון http://www.beofen-tv.co.il/alon/2010/11/[po]mis carriage[/po]/
ידעתי לא לפחד, ושאפשר להפיל בבית בלי שום התערבות רפואית.

את רוב הצירים העברתי באמבטיה או מקלחת חמה, מה שהקל מאוד על הכאב. העברתי ככה שעתיים עד שהכל יצא והצירים נפסקו.
מה שמוזר לי זה שאני מרגישה יותר הקלה מעצב.. לקח לנו שנים להכנס שוב להריון אחרי אבדן נוראי, עברתי את כל הטרימסטר הראשון שהיה זוועתי ברמות שלא ידעתי שאפשר להרגיש ככה בהריון,
וכל מה שאני יכולה לחשוב זה מזל שזה קרה מספיק מוקדם לפני שמישהו ידע, לפני שסיפרנו לילדים, לפני שקבעתי תור עם מיילדת בית, ושלא הגעתי לשלב של ללידה שקטה כמו פעם שעברה..
כנראה שהכל יחסי בחיים.

השלב הראשון של ההפלה עבר במהירות, וכעת אחרי בערך יומיים יש גל נוסף של דימום.
הדימום לא נראה לי רציני, אבל בנוסף יש התכווצויות וכאבי בטן בגלים שלפעמים גורמים לי להתקפל. זה מרגיש משהו באמצע בין כאבי מחזור חזקים לקלקול קיבה.
באיזה שלב זה צריך להדאיג? לא הלכתי להיבדק, רק דיברתי עם רופא משפחה בטלפון מיד אחרי.
<יופי, המרגיעון אומר לי "אין מה לדאוג: דאגה לא תחסר" p-: >

בנות אספר לכן משהו הכי כואב שיכל לקרות ועכשיו אני באמת חסרת אונים יושבת ובוכה וכל זה כי יש רופאים גרועים אז ככה בשבוע 6.2 להריון בדקו לי משום מה בדיקת דופק שלא בקשתי סתם היה מיותר לעשות לאחר מכן עברתי שבועיים של ציפייה שאולי אולי אשמע אותו בסופו של דבר הגיעתי לשבוע השביעי פלוס עם הריון שהתפתח תקין לחלוטין בשבוע 7+6 הגיע ועשיתי בדיקת דופק ביתית ואכן נשמע הקול העצום הזה שרציתי כל כך לשמוע כמו מטומטמת הגיע מוצאי שבת הארור ולא יכולתי להתאפק והלכתי לבית חולים שחבל שאיני יכולה להזכיר את שמו פה בית חולים שלא שווה שתבקרו בו ובטח לא תחלקו איתם את אושר הלידה ומפה לשם לא יכולתי להתאפק והלכתי מאושרת כי שמעתי דופק הגיע רופא יש אלוהים שמשלם לכולם בגלל שהוא זלזל ומיהר לטענתו התרגזתי כל כך שיום למחרת דממתי ועכשיו לא יודעת מה קורה נראה לי שמתחיל ליפול העובר בגלל שהתרגזתי כל כך בגלל רופאים מזופתי שלא יודעים כלום מהחיים שלהם זה מפחיד אותי עכשיו ללכת להבדק בכלל כי אין לי כוח לרופאים האלה שסביר שבגלל טיפול כושל הפסיק הדופק לעובר אני לא מפסיקה לבכות ולהאשים את עצמי תזהרו מרופאים יש הרבה שרלטנים להבא לא למהר החיפזון מהשטן תקשיבו לרגש שלכם מהרתי היו לי קוצים ובי זוגי אמרנלי לא ללכת גם אח שלי אמר תשבי ותמתיני אבל החיפזון מהשטן תקשיבו ללב שלכן הוא יודע הכי טוב אנחנו האמהות זה כמו לביאות שונאת רופאים אלוהים שישלם לרופא הזה על ההתנהגות שלו אשר כרמה לי ולעוד שתי נשים שם לצאת מהכלים

הי בנות, ברצוני להתייעץ איתכן..
אני בהפלה שלישית ברצף(ועוד אחת רביעית לפני הקטן שלי), ההפלות הקודמות היו רובן טבעיות כמעט עד הסוף, והייתי צריכה רק שאיבה קטנה של שאריות..
אבל ההפלה שאני עוברת כרגע ממש מוזרה.
לפני שלושה שבועות חשבתי שהרוב נפל אבל באולטראסאונדים החוזרים נמצא שעדיין יש זרימות ויש עוד תוכן רחמי שצריך לרוקן,
הרופאה שלי נתנה לי הפניה למיון נשים לנקות, אולי גרידה אולי שאיבה או נרות..
אני ממש רוצה לסיים את זה טבעי לחלוטין בלי התערבויות כי באמת שקצתי בזה.. אבל מצד שני אני ממש מפחדת מסיבוכים אפשריים..
ורוצה לדעת אם מישהי עברה התעכבות כזאת של ההפלה ואם כדאי לחכות וכמה לחכות ואם יש מה לעשות כדי לזרז את התוכן שנשאר לצאת..
אשמח לדעתכן...

שליחה על ידי דנה* » 15 יולי 2017, 19:30

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה לכולכן על הפורום המעולה הזה. האינפורמציה כאן עזרה לי מאוד בהפלה טבעית שעברתי לאחרונה בבית והייתי רגועה לאורך התהליך די בזכות כל הסיפורים שלכן. ולכן אני רוצה להחזיר בחזרה ולספר לאחרות שיהיו במצב דומה מה אני עברתי כדי שתדענה למה ניתן לצפות.
בסוף שבוע 6 התחיל דימום קל. יום למחרת הדימום המשיך. הייתי עייפה מאוד, ובאיזשהו שלב היו צמרמורות. כאן התחלתי לחשוד שקורית הפלה. נחתי, וכמובן שהתעצבתי. אבל החלטתי שלא לשקוע בזה. התקשרתי למוקד ובטלפון האחות הפנתה אותי מייד למיון. בזכות הפורום הזה למדתי מה עוברים בהפלה ופשוט עקבתי אחרי מה שהגוף שלי עושה וחלטתי לא ללכת למיון, לא רציתי התערבויות מיותרות ונתתי צ'אנס לגוף המדהים הזה. ישנתי. ההתכווצויות הגיעו. כאב נסבל אך עדין כאב. כמה שעות של כמו כאבי מחזור חזקים. שתיתי קלציום-מגנזיום לנסות להקל על הכאב, מדדתי לעצמי את החום כל כמה זמן לאורך התהליך וגם ביום שאחרי וראיתי שאין שום בעיה (חום=סיבוך אפשרי). היתה חולשה גדולה, כמו במחזור. והדם התחיל לצאת בכמויות. גם שילשול. יצאתי לשעתיים הליכה בים עם הרגלים במים, בשקיעה, ופשוט עזרתי לגוף לרוקן את הכל. במשך יומיים הייתי צריכה להחליף פדים כל כמה שעות. כמו מחזור מאוד כבד כזה. ההפלה קרתה בשבת. בראשון בבוקר הלכתי לרופא נשים לוודא שהכל נגמר כמו שצריך, כי לפי מה שהבנתי הם מודאגים משאריות שלא יוצאות לבד ועלולות לסכן את האישה. אז עברתי בדיקה שאישרה את ההפלה, הוא המליץ על ברזל ועברתי שוב בדיקת דם בטא (שאכן ירדה לכמעט אפס, משמע אין יותר הריון). והברזל היה נמוך ומכאן העייפות הגדולה. בימים שאחרי זה הקפדתי על תזונה וויטמינים ואצות וירקות ירוקים להגברת ההמוגלובין (וזה יעלה את הברזל בגוף באופן טבעי). הרופא המליץ לעבור מחזור אחד רגיל לפני ההתעברות הבאה (כי אמרתי לו שבביוץ הבא אני מתכוונת להיקלט שוב). לזה החלטתי כן להקשיב. אני מרגישה עכשיו מצויין, התחזקתי גם פיזית וגם נפשית (החלטתי לא לשקוע בזה בכלל ואני יודעת שאני בקרוב אהיה שוב בהריון. הטבע עשה את שלו והכל בסדר. מאז המון נשים סיפרו לי שגם חוו הפלה טבעית בשליש הראשון, ויש להן ילדים. זה מאוד נפוץ.) לאורך הדרך ההחלטות שלי הגיעו גם מאינטואציה וגם מהידע הרב ששיתפתן פה. אתן גדולות. תודה רבה.

תודה ששיתפת.

<{{}}במעבה הפרדסים{{}}>

שלום לכולכן!
ותודה רבה על השיתוף שעוזר לי רבות, אני כרגע עוברת הפלה טיבעית,שלא ממש יודעת איך היא תסתיים, ורוצה לשתף אתכן בצד אחר של המטבע,אכן לאבד עובר שכבר חלק ממך,ובכל יום מקדם אותך למטרה,זה דבר קשה מאוד!
אבל,אם העובר לא שרד,סימן שהוא היה פגום ולא תקין,תחשבו כמה סבל של שנים נמנע מכן לגדל ילד עם בעיות ותסמונות ה' ישמור,וכן,קראתי באיזה מאמר שה' בוחר נשים מיוחדות ע"מ להעביר דרכם נשמה שצריכה תיקוו קל של כמה שבועות ברחם של אמא יהודיה! ואנחנו זכינו עם כל הכאב והצער.
והלוואי שבשנה הבאה כולם יחבקו תינוק בריא ושלם בקלות,ותהיה לנו הזכות גם להביא לעולם וגם לגדל בשמחה ובנחת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכן על הדף הזה, אני כותבת היום בדמעות אחרי שחוזרת כרגע מהמיון לאחר שבבדיקת האולטרה סאונד לא נצפה דופק ושק חלמון גדול שמעיד על התפתחות לא תקינה.
שבוע 8+2 ככל הנראה, הריון ראשון, לא מאוד מתוכנן אבל הביא איתו המון שמחה והתרגשות.
הרופא תמך ואף המליץ ללכת הבייתה ולחכות להפלה טבעית , בבדיקה בבית החולים אף ראה דימום בתוך הרחם.
,שוכבת כרגע בסלון, מרגישה כבר כמה ימים שונה מכל תחילת ההריוו הזה, מקווה שיתחיל דימום בקרוב, רוצה להיות אחרי. סערת רגשות.
עצוב לי.
מקווה לטוב בכל ליבי ולהצליח לראות את האור במהרה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יום 2 לאחר התגלית ששינתה את השמחה שהייתה בליבנו, מרגישה ריקנות, פתאום החזה לא כואב, הבחילות נעלמו, הבטן רכה ושטוחה יותר, מרגישה מעט כיווצים של מחזור אבל עדיין אין דימום.
הבכי מציף את העיניים לפעמים מפתיע אפילו אותי, מנסה להתחזק וללכת הלאה אבל הלב שבור והמחשבה שהוא עוד בתוכי מצמררת.
אני מרגישה בנוח לספר לסביבה שלי, לא מספיק מדברים על זה וחשוב לי לדבר את זה.
מנסה לדמיין את הרחם מדמם החוצה, לעודד את ניקוי הגוף באופן טבעי.
מחכה.

שבועיים אחרי.
חיכיתי בסבלנות, בעצם לא ממש, היה לי כל יום יותר קשה לחשוב שהעובר שלא התפתח נמצא בתוכי.
רציתי להרגיש נקייה, להיות אחרי,
שבועיים שדמיינתי וחלמתי שזה יגיע באופן טבעי ולצערי זה לא בא. הבחילות עדיין נשארו והרגשתי סבל.
היום הגעתי לבית חולים לטיפול בציטוטק, הכינו אותי לנורא מכל (חברות וקריאה באינטרנט).
הרגשתי שקמתי לבוקר של מלחמה, לנצח, להתנקות.
לחץ, 4 כדורים מתחת ללשון ופארמין לבחילות, טעם מתכתי וקמחי, התחילו רעידות, ספק מלחץ ספק תופעת לוואי.
אחרי שעה רצתי לשירותים להתרוקן מלחץ, עוד אין דימום.
עכשיו אחרי כמעט 8 שעות ושינת צהריים שנתנה לי מנוחה טובה, התחיל דימום, ממש חתיכות ולא דימום כמו של מחזור. הכאב סביל, כאבי מחזור בגב התחתון ובבטן.
צר לי שלא קרה טבעי אבל הרגשתי שהספיק לי, לא מגיע לי לסבול, מקווה שהגוף שלי ידע להתנקות כולו ושכאן זה נגמר.
טיפים לבוחרות לגשת לטיפול ציטוטק:
לישון טוב לילה לפני, ללכת עם מישהו שנעים איתו לבית חולים, זה מחזק ועוזר, מחכים שם 3-4 שעות, לקחת עיתונים/ספר כדי להסיח את המחשבות.
להיות בחברה בימים הראשונים ולא לבד.

ואני, מוכנה להתנקות, מוכנה להתחלה חדשה בחיי.
היו חזקות, חיזקתן אותי, שנדע לצמוח מתוך זה ולא ליפול.
♡

חיבוק. ץ

עדכון אחרון...
כדורי הציטוטק לא עבדו עליי, כלום לא קרה מלבד דימום עדין, לא סבלתי, לא חוויתי כאב, כך עבר לו עוד שבוע ,לאחר שלושה ימים ביקורת : "שק ההריון עוד בפנים".
קוויתי שאולי לא והוא כן יצא ואיכשהו לא שמתי לב.
אבל לא, מכאן היה ברור - גרידה.
הפחדים שאחזו בי לא הרפו כמעט לרגע, הפחד מההרדמה הכללית, ומה אם לא אתעורר? ומה אם ייפגעו לי ברחם? חשבתי ודיברתי מחרדה.
הגיע הרגע, חותמת על מסמכי ההרדמה, אחז בי רצון עז לקום ולרוץ, לברוח, ההגיון נעלם וחזר מהר,
הבנתי שאני רוצה לסיים עם זה, כבר שלושה שבועות של סיוט מתמשך.
מובלת לחדר ניתוח, נושמת, מנסה לחשוב טוב, עירוי, חומר הרגעה והרדמה.
מתעוררת למבטו האהוב של בעלי, מה זהו? לא הרגשתי כלום. קצת עייפה אבל תוך כמה דקות כבר שתיתי, אכלתי, קמתי לשירותים, נחתי קצת, התלבשתי והבייתה!
אז לא היה כזה נורא.
מותר לפחד, אבל נסו לא לתת לפחד להשתלט,
נכון, רציתי טבעי, התפללתי לרגע הזה,
אבל לא הכל קורה כפי שרוצים.
זה היה עוד שיעור לחיים.
טוב שנגמר.
שולחת חיזוקים ואהבה לכולכן.

שלום לכולן,
ראשית אני חייבת להודות על פורום החשוב הזה שעזר לי כ"כ ועל כן אני רוצה לשתף ע"מ שאם תהיה עוד מישהיא במצבי שתהייה לה אינפורמציה עד כמה שאפשר לגביי הפלה טבעית בבית.
אז אני בת 41 באוקטובר ויש לי שני ילדים מקסימים ויחסית כבר גדולים 10.5 ו 7 וחשבנו שזה הזמן להרחבת המשפחה.
נקלטתי להריון די מהר כמו בהריונות הקודמים,לא עברתי הפלות והכל עבר כשורה.
גיליתי שאני בהריון לפני כחודש..כרגיל איחור של וסת,בדיקה ביתית מאשרת הריון וכעבור יומיים בדיקת דם עם בטא של 900.
עם התרגשות מלאה סיפרתי לביתי בת ה 10.5 שיש הריון (היא הכי הרבה רצתה אח/אחות קטנה)
הגעתי לשבוע 6 התחילו מעט דימומים אמרתי לעצמי ככל הנראה השתרשות..הלכתי לעשות א"ס ראו שק הריון קטן אך ללא דופק,באותה נשימה גם אמר יכול להיות הריון לא תקין תבואי עוד שבוע..
אחרי שבוע חזרתי עם מעט דימום ,שוב א"ס שוב אומרת לי הרופאה שק הריון קטן ללא דופק ובפעם הראשונה בחיי שומעת את המושג שק הריון ללא עובר..תמשיכי לעקוב במידה והדימום מתגבר לחזור שוב לבדיקה
שואלת אותה למה הכוונה מתגבר אמרה כמו מחזור..
לאחר יומיים שוב הדימום מתגבר כמו מחזור חוזרת לרופאה שוב א"ס שוב אותן תשובות תמתיני עד שבוע הבא(זה היה ביום חמישי)
ביום שישי בבוקר ממשיך הדימום לקראת הערב דימום מאסיבי עם גושים וריקמות דם שיוצאות וכאבי בטן תחתונה והתכווצויות ממש כמו במחזור.
אישי רואה אותי מתפטלת,נכנסת ויוצאת משירותים כל 5 דק ביקש ממני שנלך לבית החולים ואני בראש שלי מה עכשיו מיון? יום שישי..נהרוס לילדים אבל אישי מתעקש ואימי בטלפון מודאגת אז אני מחליטה להתארגן לשים את הילדים אצל חמתי ולצאת לבית החולים..
בינתיים מתחילה האי ודאות ..מה עכשיו?זה יצא?אני באמצע הפלה מה קורה עם הגוף שלי?מה עכשיו יכניסו אותי לגרידא..לא מתאים עכשיו..
מגיעה לבית החולים מקבלת אותי אחות מקסימה אני מתארת ומראה לה את הדימום והיא כבר אומרת לי כנראה שאת עוברת הפלה.
אני כבר אומרת לאישי ולעצמי יאלה בוא נגמור עם זה זה כנראה לא שלנו ויש לנו 2 ילדים ברוך השם בריאים בבית..ואישי היקר תומך ומחבק .
נכנסים לרופאה שוב א"ס אני כבר בטוחה שאין שק הריון אך שוב נצפה שק הריון אך ללא דופק..
בינתיים הדימום ממשיך להיות מסיבי מבחינתי אך הרופאה המקסימה אמרה שנמשיך להמתין עד שבוע הבא נראה מה יהיה וככל הנראה ניפגש לצערה בשבוע הבא לגרידא.
מגיעים ב 24:00 בלילה הביתה ישנתי טוב לאחר שקיבלתי בבית החולים אופטלגין להרגעת הכאב..
מתעוררת בבוקר שוב כאבי תופת ..שוב התכווצויות...
נכנסת לשירותים,מתקלחת מתנקה אך שום דבר לא עוזר..
לוקחת כדור להרגעה נכנסת למיטה בעלי יוצא עם הילדים קצת לטייל אני במיטה נחה.
לאחר כמה שעות כמה מהמיטה מרגישה שיש לי משהו בין הרגליים נכנסת לשירותים ונופלת לי חתיכה שלמה של משהו לא ברור על הריצפה

מרימה עם מגבון מנסה להבין מה יצא ממני..שוטפת את עצמי ולוקחת את הטלפון ע"מ לראות אולי ברשת איך נראית הפלה טבעית..
ואז אני מגיעה לפורום הנפלא הזה קוראת במשך שעתיים את הקיר ומבינה שכנראה עברתי הפלה טבעית..
מציינת שני ממש לא בן אדם שמשתתף בפורומים לרוב רק קוראת אך הפעם אמרתי לעצמי שזה יהיה לא פייר לקרוא ולא לשתף בנות שאולי עוברות את מה שאני עברתי ולא יודעות מה לעשות(החוסר ודאות במקרה הזה מטריף....
כנראה שמחר אלך להיבדק ולוודא שאכן זה השק הריון שנפלט ממני נכון לעכשיו הדימומים פסקו מעט,מרגישה מעט חלשה אבל שמחה על כל מה שקורה לטוב ולרע.
כנראה שזה מה שהיינו צריכים לעבור ונקווה לידיים מלאות בפעם הבאה אם תהיה ואם לא זה גם בסדר.
נודה תמיד על הקיים.
מבטיחה שמחר לאחר הבדיקה אעדכן האם זו באמת הייתה הפלה טבעית בבית.

היי זו שוב אני... אחרי ההפלה ביולי האחרון נקלטתי שוב וגלינו בזמן שהייה בחו"ל, לא הצלחנו לשמוח מהפחד ומהחשש, מנסה להיות רגועה אבל בהתחלה היו כאבי בטן נוראיים ובחילות וגם במטוס חזרה הבייתה וכרגע ממש כלום כלום, לפי החישוב שלי אני בשבוע 3-4 ואני לא מוצאת את הסבלנות לחכות שלושה שבועות לאולטרסאונד הגורלי.
קראתי והבנתי שהתסמינים שנעלמו לא בהכרח מעידים על חוסר תקינות אבל לאחר הפלה אי אפשר שלא לחשוב ולפחד...
מודאגת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שולחת לך

ממש מבינה אותך.

מכירה את הפחד הזה על כרעיו ועל קירבו
תנשמי עמוק
נסי לקחת את הימים אחד אחד
@}