מה היא אנרכיה באמת 2

אנונימי

_המשך מהדף מה היא אנרכיה באמת.
עורכים מתנדבים מוזמנים לבצע פירוק לגורמים לשני הדפים._

אני קוראת את "המנושל" (השאלתי בספרייה), ובינתיים האנרכיה שם נשמעת ממש כמו קיבוץ של פעם. כלומר, לא מה שאני חשבתי על אנרכיה, שהיא אכן העדר סדר חברתי. האמנם כך?
בעקבות הספר, אני גם מסכימה שהפחד מאנרכיה מקורו בתפיסה לא ממש חיובית של טבע האדם, שהיא לא מובנת מאליה.

תפיסה לא ממש חיובית של טבע האדם, שהיא לא מובנת מאליה
למה את מתכוונת "לא מובנת מאליה"?
כלומר, לא מה שאני חשבתי על אנרכיה
כנראה...

לילך, קודם כל ה-"תפיסה לא ממש חיובית של טבע האדם" היא תוצר של ניסיון היסטורי מתועד של מאות שנים. אין שום דבר שאינו מובן מאליו בתפיסה הזאת; הכל נכון ושריר וקיים ורק מחכה לצאת החוצה עם ההזדמנות הראשונה. אם להשתמש במילותיו של גולדמן: כל מי שמספר לך משהו אחר מנסה למכור לך משהו.

ולגבי אנרכיזם, מצאתי את ההגדרה הבאה במילון פונטנה למחשבה מודרנית:
תנועה פוליטית המטיפה לביטול המדינה ולהמרת כל רשויות השלטון בהתאגדויות חופשיות ורצוניות של פרטים וקבוצות. אנארכיסטים חלוקים בינם לבינם כיצב יגיעו לחברת עתיד זו ומה תהיינה הצורות המוגדרות של היחסים בחברה זו (ובכלל זה היחס לרכוש). הם יוצאים בזכות הפעולה הישירה להשגת מטרותיהם אך העוינות שלהם כלפי כל דפוס של סמכות, מנעה מהם יצירת ארגונים אנארכיסטיים יעילים...

ההגדרה הזו עוזרת לי לחדד את אחת הבעיות שלי עם אנרכיזם: הרצון לביטול מוסדות השלטון נובע בהרבה מקרים לא משנאת ממסד ספציפית (כלומר, "אני מתנגד לממשל בּוּש") אלא לשנאת ממסד כללית (כלומר, "אני מתנגד לכל ממשל שהוא"). התוצאה של זה היא שאנרכיסטים קוראים לביטול משהו אבל לא מציעים במה להחליפו. אותם אנרכיסטים שכן מציעים אלטרנטיבות (קומוניסטיות או אחרות) מציעים למעשה ממסד אחר שבעיניהם עדיף על הממסד הנוכחי, אבל אז הם שוב נתקלים בשנאת הממסד הכללית שלהם, ולא מצליחים ללכת בדרך האלטרנטיבית שהציעו עד סופה. בדיוק כפי שכתוב במילון פונטנה, התוצאה הישירה של זה היא שהם מתקשים להקים ארגונים יעילים, ולכן מוּעדים להכשל. בקיצור, האנרכיזם נתפס בעיני כרעיון מלא סתירות פנימיות, כשהחלק היחיד העקבי בתוכו הוא ביטול הממסד - כלומר חלק שולל ולא בונה.

הם יוצאים בזכות הפעולה הישירה להשגת מטרותיהם אך העוינות שלהם כלפי כל דפוס של סמכות, מנעה מהם יצירת ארגונים אנארכיסטיים יעילים...
לדעתי המשפט הזה שווה גריין למילון פונטנה למחשבה מודרנית

התוצאה של זה היא שאנרכיסטים קוראים לביטול משהו אבל לא מציעים במה להחליפו...מציעים למעשה ממסד אחר שבעיניהם עדיף על הממסד הנוכחי, אבל אז הם שוב נתקלים בשנאת הממסד הכללית שלהם, ולא מצליחים ללכת בדרך האלטרנטיבית שהציעו עד סופה

נו באמת, שוב נכנסים לכל הלופ שכבר היינו בו???
חוץ מזה, אתה אתה מציין "לא מצליחים ללכת בדרך..." בעוד טרם חווית/חווינו חיים בחברה אנרכיסטית, ולכן אי ההצלחה טרם הוכחה. זה לא סוג של דיסאינפורמציה?

בלינק המצורף בראש דף זה אפשר לקרוא מה האנרכיסטים מציעים כחלופה (בלי קשר אם זה מתאים לפרט זה או אחר או לא).

ארגון אנרכיסטי זה אוקסימורון.

לאו דווקא. באנרכיה מדובר על כך שאין שלטון, לא שאין ארגון. ארגונים ללא כפיה לא סותרים אנרכיזם.

חוץ מזה, אתה אתה מציין "לא מצליחים ללכת בדרך..." בעוד טרם חווית/חווינו חיים בחברה אנרכיסטית, ולכן אי ההצלחה טרם הוכחה. זה לא סוג של דיסאינפורמציה? - זה היה דיסאינפורמציה אם זה לא היה נכון. דוגמאות לא חסרות: התנועה האנארכו-סינדיקליסטית בסוף המאה ה-19 שבה התאחדו כוחות אנרכיסטים עם תנועת האיגודים המקצועיים מתוך כוונה לחסל את הקפיטליזם ע"י שימוש בכוח של מעמד העובדים (לדוגמא, ע"י שביתה) בצרפת, ארה"ב, איטליה וספרד; התנועה של מאכנו בימי מלחמת האזרחים ברוסיה; פעולתם של האנרכיסטים בימי מלחמת האזרחים בספרד; ולאחרונה אנשי השמאל בימי מאורעות מאי 1968 בצרפת.

ארגון אנרכיסטי זה אוקסימורון. - אני חושב שמה שיונת כתבה מחדד את הבעיה: באנרכיה אין שלטון, וכשאין שלטון אין אכיפה, וכשאין אכיפה הבריונים עושים מה שמתחשק להם ולמעשה שולטים, וכשהבריונים שולטים אין חופש אישי, וממילא אין משמעות להתארגנות באופן חופשי.

ארגון אנרכיסטי זה בהחלט אוקסימורון -- ארגון יכול להיות התנדבותי, ואז כל אחד משתתף במה שהוא רוצה, אבל זה לא אנרכיסטי כי באנרכיזם כל אחד עושה מה שהוא רוצה ואילו בארגון יש איזו שהיא שיטת קבלת החלטות שכל המשתתפים המתנדבים מחוייבים לציית לה. בארגון מתנדבים כל אחד יכול להחליט לעזוב את הארגון, וזה לא אותו הדבר כמו להשאר בארגון ולא למלא את ההחלטות.

זה היה דיסאינפורמציה אם זה לא היה נכון
ואולי מה שנראה לך כ"נכון", הוא בסך הכל גילוי של דבר מה שהקדים את זמנו, ולכן הוא נראה כאי הצלחה?

פתאום שמתי לב שכל ההקדמה לדף הזה עברה שינוי! Face Lifting מה שנקרא.
אני לא ממש אוהבת פייס ליפטינג, במיוחד כאשר זה מוציא מהפנים את האופי המקורי.
ההקדמה של הדף הזה אינה תואמת את הסיבה המקורית לפתיחתו, והיא מטעה!
ההקדמה מציגה מראש דיעה קדומה לגבי נושא האנרכיזם
בעוד הכוונה המקורית היתה להזמין אנשים לחקור את הנושא, כניסיון להשיל דיעות קדומות.
לאדון או גיברת שטרחו לשנות: אפשר בבקשה לחזור למצב המקורי? (או לפחות תחתום/מי בשמך)

נראה לי ש-דוד רובנר ערך את זה. אבל בכל מקרה, את יכולה לכרוך את זה אחרת אם יש לך רעיון טוב יותר. פשוט תלחצי על עריכת כל הדף בראש המלבן הצהוב שבתחתית הדף, וערכי את הפתיחה. את יכולה גם לחזור לגרסאות עבר של הדף ולהעתיק מהן את הפתיחה הקודמת אם היא נראית לך עדיפה. זה מה שנקרא אתר חופשי.

sorry, אבל, יהיה זה מעשה בריונות! (וואלה! הא לכם אנרכיסטית לא בריונית!)

גברת נכבדה, קודם כל השם כן כתוב (הביטי וראי).
שנית, אם זה לא מתאים לך, אזי, אולי תכתבי את מה היא אנרכיה באמת וכך נחסוך זמן ויזע.
שלישית, זאת לא דעה קדומה.

קודם כל השם כן כתוב
לא ממש ברור שזה שמו של כותב ההקדמה.
אם זה לא מתאים לך, אזי, אולי תכתבי את מה היא אנרכיה באמת וכך נחסוך זמן ויזע
זה לא מעניין אותי לכתוב מה זה כהקדמה. מעניין אותי יותר שידונו בזה.
(אם אכתוב זאת כהקדמה, מהר מאד זה יהפוך גם כן לדיעה קדומה!)

ואולי מה שנראה לך כ"נכון", הוא בסך הכל גילוי של דבר מה שהקדים את זמנו, ולכן הוא נראה כאי הצלחה? - אה, אני חושב שאם תקראי על מעשיהם ועל אחריתם של אלה שהזכרתי גם את תסכימי שזו אי-הצלחה. האם זוהי אי-הצלחה בגלל שהזמן לא התאים? יכול להיות. אבל גם יכול להיות שהרעיון פשוט שגוי. את יודעת -- "אה, בוס, ניסינו את זה וזה לא עבד. למעשה לא נראה לנו שזה אי פעם עבד. בעצם אנחנו בכלל לא מבינים למה זה צריך לעבוד. שננסה עוד פעם?"

זאת לא דעה קדומה. זאת פתיחה לקראת הזינוק וטבילה בדיון.

שרה, קוראים לזה _מצב סיכום וזה נחשב דבר טוב. זה לא חייב להצליח בניסיון הראשון אז אם יש לך תיקונים, או אם את חושבת שצריך לעשות את זה מהתחלה, אז Just Do It. (נייקי, סליחה. שונאי הפרסומות, סליחה.)

טוב, נו, שיכנעתם אותי
maniana אני אכתוב פתיח חלופי

אולי תתייחסי לפתיח הנוכחי?

רועי, אני צורחת לך כבר פעם שלישית: אתה חוזר ואומר ש"בלי אכיפה הבריונים יעשו מה שהם רוצים"
ומה לדעתך הם עושים היום?
האם היום אין מלא בריונים שעושים מה שהם רוצים למרות הכביכול אכיפה?!
!GET REAL

דוד,
שיניתי את הפתיח, וזאת למעשה התייחסותי לפתיח שלך ז"ל.
הפתיח שלך לא היה סיכום, הוא היה הבעת עמדה.
היות ואני זאת שפתחתי את הדיון זה, מן הראוי שההקדמה תיכתב בידי.

גם אני חושב שהפתיח לא צריך להיות הבעת עמדה אלא סיכום, ולכן הוא חייב להיות מוסכם על משתתפי הדף ולא רק של זה שפתח את הדף. על כן שיניתי אותו במקצת כך שגם אני אוכל להסכים איתו. אני מניח שאם את ואני נסכים עליו אז כל האחרים כאן יוכלו להסכים עליו...

שרה, רק חבל שלא התיחסת (בפעם השלישית) למה שאני כתבתי.
והנה הוא:

האם אנרכיה היא השיטה החברתית האידיאלית? -- [אנרכיה, כמושג פוליטי, כהפשטה נאיבית צפה]

חברה שאין לה ממשל מאורגן הייתה נתונה לחסדיו של העבריין הראשון שהיה עובר ושהיה מחיש אותה לתוהו-ובוהו של מאבק בין כנופיות. אולם האפשרות של חוסר מוסריות של בני-אדם איננה ההסתייגות היחידה לאנרכיה: אפילו חברה שכל אחד מחבריה היה לגמרי רציונאלי ומוסרי ללא חטא, לא הייתה מסוגלת לתפקד במצב של אנרכיה; זה הצורך לחוקים אובייקטיביים ולבורר במחלוקות ההגונות בין אנשים שמצריך את כינון השלטון.

כעת, חשבו על היקף ההיפוך המוסרי והפוליטי בראייה את השלטון הנפוצה כיום. במקום להיות מגן זכויות האדם, הממשלה הופכת למפרה המסוכנת ביותר שלהן; במקום לשמור על החירות, הממשל מכונן עבדות; במקום להגן על האדם מפני יוזמי השימוש בכוח הזרוע, הממשלה יוזמת השימוש בכוח הזרוע והכפייה בכל צורה שרצונה בכך ובכל סוגיה; במקום לשמש כלי לאובייקטיביות ביחסי האנוש, הממשל יוצר ממלכה קטלנית, תת-קרקעית, של אי-ודאות ופחד, באמצעות חוקים בלתי אובייקטיביים אשר פירושם נותר להחלטה השרירותית של בורוקרטים אקראיים; במקום להגן על האנשים מפגיעה כתוצאה מגחמה, הממשלה מקנה לעצמה את הכוח של גחמה בלתי מוגבלת -- כך אנחנו מתקרבים במהירות לשלב של ההיפוך הסופי: השלב בו הממשלה היא חופשית לעשות כרצונה, בזמן שלאזרחים מותר לפעול רק באישור; שהוא השלב של התקופות השחורות ביותר של תולדות האנושות, השלב של שלטון על ידי הכוח החייתי.

לכן, עלינו לעקור את הכוח מתוך יחסי האנוש

[מתוך: לבטל את גיוס החובה דוד רובנר (03.10.2001 21:02)]

גם אני חושב שהפתיח לא צריך להיות הבעת עמדה אלא סיכום, ולכן הוא חייב להיות מוסכם על משתתפי הדף ולא רק של זה שפתח את הדף. על כן שיניתי אותו במקצת כך שגם אני אוכל להסכים איתו. אני מניח שאם את ואני נסכים עליו אז כל האחרים כאן יוכלו להסכים עליו...
איני מופתעת כלל שמחקת את השורה שמחקת...
ובכל זאת, מקובל.

דוד, אני חושבת שלכל אורך הדף הזה אנחנו סובבים סביב הנקודות שהעלית.
הרבה יותר מעניין אותי להתייחס לאנרכיזם הפנימי - היינו, הניהול העצמי של הפרט את עצמה/עצמו, בעיקר את המערכת הריגשית שלה/שלו.

על הפתיח, כמשמעות המילה -- להיות הקדמה.

רועי, מה אפשר לעשות לגבי הכובד המצטבר של העמוד הזה? (אם יש רעיון אחר מלבד מחיקות...)

חשבתי שמלכתחילה התכוונת לשיטת הממשל, כי אז זה משהו אחר לגמרי. זה נקרא ויסות-עצמי -- לא אנרכיה.
ואז אל תקראי את בקונין, תקראי את "המשפחה החופשית".

האם היום אין מלא בריונים שעושים מה שהם רוצים למרות הכביכול אכיפה?! - אני חושב שעניתי על זה די ברור ב-09.11.2002 23:58, אבל אני אנסה שוב בצורה אחרת.
קודם כל, לא כל מי שנראה בעיניך כמישהו שעושה דברים רעים הוא כזה על פי החוק. אני לא אומר את זה על מנת לזלזל בעמדה המוסרית שלך -- שעשויה למצוא חן בעיני אישית הרבה יותר מאשר החוק במקרים רבים -- אלא בשביל לציין עובדה פשוטה: מדינת ישראל הגדירה חוקים שלא בהכרח מייצגים את התפיסה המוסרית שלך או שלי. זה אומר שיש כל מיני אנשים שעושים דברים שאינם מוצאים חן בעיניך או בעיני, אבל שהם חוקיים לגמרי במדינה.

באופן טבעי, המדינה אינה מעוניינת למנוע מהאנשים האלה לעשות את הדברים הללו, לא כי היא אימפוטנטית, או כי היא מונעת על ידי אינטרסים או קונספירציות, אלא מהסיבה הפשוטה שהמעשים של האנשים הללו חוקיים. אם יש לך טענות הן צריכות להיות מופנות למחוקקי החוקים, ולא לאוכפיהם. לכן אם יש לך טענות לגבי בריונים שעושים מה שהם רוצים למרות הכביכול אכיפה רצוי שתבדילי בין אכיפה שהמדינה החליטה לא לעשות, לבין אכיפה שהיא עושה אבל לא משיגה את מטרתה.

עכשיו אני רוצה להתחבר לטענה שלך: גם אני חושב שהאכיפה שהמדינה כן מנסה לעשות לא משיגה לעתים את מטרתה, וגרוע מזה, שלפעמים היא מגוחכת באופן שמשפיל את האינטליגנציה שלי בתור אזרח. אינני חושב שהשיטה הנוכחית היא טובה במיוחד. למעשה, אני חושב שבכל שיטה חברתית -- גם כזו שמשתמשת בשיטות אכיפה יעילות ואכזריות במיוחד -- יהיו אנשים שיעברו על כללי השיטה החברתית, למרות האכיפה. בכל שיטה חברתית האנשים האלה יגרמו נזק לשאר האנשים.

לכן, איכות האכיפה נמדדת מבחינתי בשני אופנים: (1) האם האכיפה מתירה פגיעה בחפים מפשע על מנת למנוע את העבריינות; ו-(2) מה מידת הנזק שיכולים העבריינים לגרום. השיטה הטובה ביותר מבחינתי היא כזו שהתשובות שלה הן: (1) לא; ו-(2) נזק מוגבל בעברות חד-פעמיות, ואפס נזק בעברות חוזרות של אותו עבריין. את לא חייבת להסכים איתי על המדדים או התשובות האלה כמובן, אבל אלא הן התפיסות שלי ולפיהן אני מודד שיטות חברתיות שונות. על פי המדד הזה, אנרכיה שמטבע הדברים אינה עוסקת באכיפה, עונה: (1) לא רלוונטי כי אין אכיפה; ו-(2) נזק לא מוגבל גם בעברות חוזרות. בשבילי זה מה שמופיע במילון מתחת למילה גיהינום.

לסיכום, תמצית תשובתי (למקרה ששעמם אותך לקרוא את המגילה שכתבתי): גם אם השיטה הנוכחית דפוקה, אנרכיה דפוקה יותר.

שרה, אני מסכים עם דוד -- גם אני חשבת שהתכוונת לשיטת ממשל ולא לויסות עצמי. ככה זה כשמשתמשים במלים מוכרות למושגים אישיים.

אה, וכמובן, שכחתי את הדירוג של השיטה הנוכחית בארץ על פי המדדים שהצגתי: (1) בד"כ לא (בשטחים - בד"כ כן); ו-(2) נזק כמעט לא מוגבל בעברות חד-פעמיות, ונזק מוגבל בעברות חוזרות. כפי שכבר אמרתי, זה לא מוצא חן בעיני, אבל זה הרבה יותר טוב מאנרכיה.

זה אומר שיש כל מיני אנשים שעושים דברים שאינם מוצאים חן בעיניך או בעיני, אבל שהם חוקיים לגמרי במדינה.
אילו דברים-- למשל?

אכיפה שהמדינה החליטה לא לעשות, לבין אכיפה שהיא עושה אבל לא משיגה את מטרתה.
המדינה בדרך כלל לא מחליטה לא לעשות -- בדרך כלל זה מחדל שלה.

דוגמה טובה היא: "חוק חינוך חובה 'חינם'".

רועי, אני שמחה סוף סוף לגלות שגם אתה חושב שהשיטה הנוכחית דפוקה.
לגבי הדפיקות של אנרכיה, אנחנו רק יכולים לשער, להניח הנחות.
אני מניחה שגם אתה חושב שרצח, גנבה ומרמה הם פעולות בלתי מוסריות. תקן אותי אם אני טועה.
לגבי יעילות החוק ואכיפתו: אני מניחה שאולי מי שרצח פעם אחת, לא יצליח או לא יהיה מעוניין לרצוח פעם שנייה. ואני לא בטוחה שהכלא הוא זה שירתיע אותו, לפחות בחלק מהמקרים.
המקרה שונה מאד בנושא גניבות ורמאויות למינהן. אלו פעמים רבות הן תוצאה של דפוסים עמוקים שיכולים להשתנות רק באמצעות טיפול עמוק.
דוגמה מקסימה לטיפול עמוק בעבריינים היא ההשתתפות בקורסי וויפסאנה שמאפשרים לעבריינים בבתי כלא מסוימים בהודו.
לא צריך אנרכיה בשביל ליישם את זה, אבל את מה שצריך בשביל ליישם את זה אין לשלטוננו.

לגבי הדפיקות של אנרכיה, אנחנו רק יכולים לשער, להניח הנחות - כן, אבל ההשערות האלה הן הדבר הטוב ביותר שיהיה לנו עד שנחליט אם לעשות את זה, ולכן נאלץ להסתפק בהן בשביל לקבל את ההחלטה. הניתוח שלי (השערות, אם תרצי) אומר שלא כדאי לנו להחליט בעד אנרכיה.

אני מניחה שגם אתה חושב שרצח, גנבה ומרמה הם פעולות בלתי מוסריות. תקן אותי אם אני טועה. - לגבי רצח - לדעתי זה לא מוסרי (למעט אולי שני חריגים: עונש מוות על פשעים מסויימים, והריגה כחלק מהגנה על המדינה). לגבי גנבה - לא מוסרי בלי סייגים. לגבי מרמה - לא כל סוגי המרמה אינם מוסריים בעיני (לדוגמא, שקרים לבנים, התנהגות שקרית שנובעת מנימוס, מרמה שאינה גורמת נזק לאף אחד מלבד המרמה עצמו, ועוד), אבל רובם הגדול כן אינם מוסריים. יחד עם זאת, כפי שאמרת בעצמך, בנושא של גנבות ורמאויות נכנסים כל מיני היבטים פסיכולוגיים שמסבכים את התמונה ולמעשה מסיטים את רוב הדיון מהשאלה המוסרית לנושאים אחרים.

(יש לי תחושה שאת היית מעדיפה תשובות פשוטות יותר לשאלות שנראות פשוטות להפליא.)

לא צריך אנרכיה בשביל ליישם את זה, אבל את מה שצריך בשביל ליישם את זה אין לשלטוננו. - אני מסכים איתך.

דוד, לשאלתך: מינויים פוליטים, ניצול מזלזל וציני של כספי הציבור, הפטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות, איסור על גידול חזירים על אדמת ישראל, איסור על פתיחת בית עסק בשבת, איסור על ערוץ פורנוגרפי, איסור על נישואים לא-דתיים, מונופולים בהגנה ממשלתית, ועדי עובדים חזקים מדי (מקורות, חברת חשמל, בזק), כספים יחודיים בתקציב הממשלה, אפליית נשים בצבא, יכולתם של פוליטיקאים לתת הבטחות בתקופת בחירות ולא לעמוד בהן אחר כך (היה משפט על זה בישראל, וזו היתה הפסיקה), איגודים מקצועיים חזקים מדי (לשכת עורכי הדין, לשכת רואי החשבון), וכיו"ב.

שרה, אני מסכים עם דוד -- גם אני חשבת שהתכוונת לשיטת ממשל ולא לויסות עצמי. ככה זה כשמשתמשים במלים מוכרות למושגים אישיים.
רועי ודוד!!!
חשבתם מצוין.. לא היתה שום אי-הבנה.
פשוט נמאס קצת להסתובב במעגלים.
וחוץ מזה
איני מוצאת שניהול עצמי וניהול חברתי מנותקים זה מזה כפי שנרמז בדיבריכם.

הם יוצאים בזכות הפעולה הישירה להשגת מטרותיהם אך העוינות שלהם כלפי כל דפוס של סמכות, מנעה מהם יצירת ארגונים אנארכיסטיים יעילים...
נהדר,
הפרדוקס בהתגלמותו.
זה לא שהאנרכיזם מעוניין מראש ליצור ארגון יעיל. אנרכיזם מייצר ארגונים שיעילותם בהיותם זמניים, משתנים, קמים ומתפרקים. אותם שמתיימרים להניח משנה סדורה נוקשה, המחייבת פן אחד ושוללת אחר, מוּנָעִים לא אחת על ידי תנועות, או נכון יותר זרמים אנרכיסטים. ביטול הממסד אינו נדרש כלל ועיקר, אלא ביטול תפישת הממסד כ"יודע כל" או כ"צודק".

כאשר ממלכת הארגונים היעילים באה לבחון את מי שאינו מעוניין בארגון מראש, כליה נמצאים פגומים. שכן, אם נקודת המוצא היא סדר חברתי "נכון", שלטון נאור, חברה מתוקנת, והדרך להשגת כל אלה מחייבת נוקשות ממסדית ויעילות ארגונית לאורך זמן, הרי שאין מקום לאנרכיה.
וזו, נרי בדרכה מתקיימת, מתחת לפני השטח, מעליו, בכל מיני צורות.

כאן, אם אנו מחפשים את הטוב באותם תהליכי פריקת עול והשמתו בדרך שונה, נוכל להריע לאנרכיה ולהודות על עצם קיומה. כאשר אנו מחפשים את הרע באותם תהליכים, נוכל לבטל את האנרכיה, להתכחש לה או לבוז ל"רעיונותיה הנשגבים". כך או כך קיומה כרעיון חי ותוסס.

הנחת האנרכיה כבסיס לסדר חברתי נמצאת לכאורה בסתירה פנימית. אלא, שהאדם שמבקש אחר זיקה מינימלית בין חייו האישיים לאותו סדר חברתי קיים - יהיה אשר יהיה - מאפשר לאותו סדר חברתי להשתנות מבלי לאיים עליו. כך, באופן שקט, כל אנרכיסט ואנרכיסטית משפיע את השפעתו האנרכיסטית בהכרח על החברה כולה.

רועי,

הרצון לביטול מוסדות השלטון נובע בהרבה מקרים לא משנאת ממסד ספציפית (כלומר, "אני מתנגד לממשל בּוּש") אלא לשנאת ממסד כללית (כלומר, "אני מתנגד לכל ממשל שהוא").

טוב, כאשר זה המניע הרי הוא "אוכל את עצמו" שכן מקורו בשנאה. הרי כאשר יגמרו כל הממוסדות את מי נשנא? כלומר, הממסד משרת את הסוג הזה של גורסי האנרכיזם בעצם קיומו, כך יש את מי לשנוא.

ובהקשר לשם הדף: מתי יוצא לאקרנים מהי אנרכיה באמת 3

_הרצון לביטול מוסדות השלטון נובע בהרבה מקרים לא משנאת ממסד ספציפית (כלומר, "אני מתנגד לממשל בּוּש") אלא לשנאת ממסד כללית (כלומר, "אני מתנגד לכל ממשל שהוא").
טוב, כאשר זה המניע הרי הוא "אוכל את עצמו" שכן מקורו בשנאה. הרי כאשר יגמרו כל הממוסדות את מי נשנא? כלומר, הממסד משרת את הסוג הזה של גורסי האנרכיזם בעצם קיומו, כך יש את מי לשנוא._

למה אתה מניח שמקורו בשינאה?

שרה,
אם את שואלת אותי הרי שאיני מניח ששנאה לממסד מניעה את האנרכיזם, אני גם לא ממש חושב שההתנגדות היא לארגון או ממסד באופן גורף אלא יותר ההתנגדות לרעיון הארגון כערך בפני עצמו. דווקא אותן התארגנויות בלתי יעילות של קבוצות שהוגדרו או הגדירו את עצמן כאנרכיסטיות, נמצאת ההוכחה לכך שהאנרכיסט עשוי להשתמש בארגון ככלי וכאמצעי על פני אידיאה.
כאן למעשה מונח הויכוח: בעלי התפישה האנרכיסטית נתפשים בעיני השוללים אנרכיזם או אלה שהתאכזבו מרעיון האנרכיזם כשונאי ממסד באשר הוא.
אותם המכירים בסדר החברתי הקיים כסדר נכון נתפשים בעיני המוגרים אנרכיסטים או המגדירים עצמם כאנרכיסטים, ככאלה שרעיון הארגון קוסם להם לשם ההתארגנות עצמה, כשמטרת ההתארגנות הופכת משנית. תפישה שבאה לידי ביטוי בהמשכיות הארגון לאחר שמטרותיו כבר הושגו.

מובן מאליו שנקודות המבט הקיצוניות משמשות כקרדום להתחפרות בעמדות.
שכן האנרכיסט, זה שבבסיס השקפת עולמו נטוע הרעיון האנרכיסטי, יוכל למצוא גם את החיובי בארגונים ובממסדים מסוימים ומכך להכיר בזכות קיומם.
שכן גם הפוחד מאנרכיזם או מתנגד לאנרכיזם יוכל למצוא את הפן היעיל והמבורך של התקיימות האנרכיזם.

אמת, בשם האנרכיזם נעשו עוולות, אבל בשם כל רעיון נעשו עוולות, גם בשם הרפואה ובשם הפסיכולוגיה ובשם האומנות, כלומר הצד "הרע" של האנרכיזם אינו יותר גרוע או פחות גרוע מכל רעיון אחר, ובכל זאת הרי ניתן למצוא כמה נקודות זכות לרעיון זה, במיוחד כאשר הוא מביא עימו את רוח ה "מה כן" על פני ה"מה לא".

מתוך רוח האנרכיזם, הדגשת ה"מה כן" לעולם תתייחס אל הפרט, היחיד ודרך חייו. אז, במקום לנגח את הקיים ניתן לראות כיצד רוב האנרכיסטים אינם כופים את דרך חייהם על הסביבה כלל ועיקר, מעצם תפישת חייהם יהיו אלה שקופים לממסד ומכך גם לא מאיימים על קיומו.

היכן יש שלטון המבוסס על אנרכיזם?

סליחה, זה לא שייך לדיון . . .
צפריר, אני סקרן לדעת:
כפי שאתה מתנסח, כך אתה מדבר עם ילדיך -- או אפשר להניח שאתה משתמש בסגנון אחר איתם?

מינויים פוליטים, ניצול מזלזל וציני של כספי הציבור, הפטור משירות צבאי לתלמידי ישיבות, איסור על גידול חזירים על אדמת ישראל, איסור על פתיחת בית עסק בשבת, איסור על ערוץ פורנוגרפי, איסור על נישואים לא-דתיים, מונופולים בהגנה ממשלתית, ועדי עובדים חזקים מדי (מקורות, חברת חשמל, בזק), כספים יחודיים בתקציב הממשלה, אפליית נשים בצבא, יכולתם של פוליטיקאים לתת הבטחות בתקופת בחירות ולא לעמוד בהן אחר כך (היה משפט על זה בישראל, וזו היתה הפסיקה), איגודים מקצועיים חזקים מדי (לשכת עורכי הדין, לשכת רואי החשבון), וכיו"ב.

כפי שידוע לך, אפשר לחוקק חוקים הנוגדים את זכויות הפרט/האדם -- והם חוקים פסולים. יתכן ולא היו עומדים בבג"צ.
האם על בג"צ לפתור לנו את כל הבעיות?

דוד,
בעקבות שאלתך חשבתי לנסות משהו כזה: "ינאי, ההתייחסות האלימה שנובעת מתחושת הבדידות הרגעית שלך לא מצדיקה הנפת מקל על ראשו של אחיך הקטן אשר מעוניין בקרבתך, לכן לטובת כל הצדדים הבה ונדון בעניין, נראה את כל הצדדים של המטבע ונתענג על צלילי השפה העברית".

אבל מנסיון העבר זה לא ממש עובד, כלומר לא מהבחינה התועלתית לשם אותם אירועים, ולא מבחינת חינוך הילד למחשבה מעמיקה.

לכן אני מניח שהחלטתי לדבר עם ילדי כמו כל בן אדם. ולא תמיד אני בטוח שאני הבנתי מה רציתי מהם, אבל זה בגלל תוכן הדברים ולא בשל הצורה בהם הם נאמרו. וזה כבר נושא לדיון אחר.

רועי, האמנם לא נבין איש את רעהו עד שנשתכשך יחד באיזו סדנא למודעות עצמית ?
מובן מאליו שבמילה רמאויות לא הכוונתי לשקרים שאדם משקר את עצמו (בגלל פחד גדול מהאמת) או משקר את חבריו מתוך נסיון להתחשב ברגשותיהם, או בגלל שהוא אינו מסוגל להתמודד עם תגובותיהם! (תתבייש לך!)
בכלל לא כללתי את המילה שקרים.
רמאות היא להונות אדם אחר מתוך כוונה מודעת לקחת בכוח או בתחבולה דבר שאינו שייך לך או מגיע לך עלל פי אמות המוסר המקובלות בתוך חברה מסוימת.
מובן שיש חברות מסויימות בהן לקחת ב כוח דבר שאינו שלך או אינו מגיע לך אינו נחשב דבר בלתי מוסרי.
החברה הקפטיליסטית היא כזו במידה מרובה, אם כי אי מוסריותה מוסווה בצורה מעט מתוחכמת, אך לא מתוחכמת מדי. (להזכירך, גם כסף יכול להיות כוח, וברוב המקרים הוא אכן ).
עוד בעיה עם הקפיטליזם שברוב הגדול מאד של המקרים צריך כסף כדי "לעשות" כסף. (הייתי צריכה לעבור דף? כבר נהייה לי סלט שלם כל הדפים האלה).

יש חברות שרואות את כל בני האדם כגלים קטנים באותו ים. לא כיישויות נפרדות עם גורל נפרד. וחברות שמבחינתן האדמה היא של כולם, ולכן אין צורך ל"רכוש" אותה.
מנקודת מבטן, הקפיטליזם המערבי הוא מעשה בריונות בלתי מרוסן ובלתי מוסרי - אם כי הוא חוקי לפי חוקי המדינות שבהן הוא שולט. ויש לזכור טוב טוב שהקפיטליזם הולך יד ביד עם שיטת השלטון הקיימת.
בכל אופן, הייתי מצפה מאנשי "באופן" המתהדרים בשם "באופן טבעי" , האוחזין ומנפנפים בטלית "עקרון הרצף" והחינוך הביתי, שיביטו מעט מעבר לאפם בנושאים נוספים הנגזרים מעקרון הרצף. עקרון הרצף אינו קשור רק בהנקה ובחינוך פעוטות. הוא קצה קרחון של דבר הרבה יותר גדול.
קריאת התגר על מוסכמות בנושא לידה חינוך תתפתח בהמשך לקריאות תגר נוספות. לכן כדאי להתחיל לפתוח את הראש לאפשרויות נוספות, במקום לפסול אותן על הסף. אנחנו זקוקים להן.
עורה נא! האם יכול להיות כאוס גדול מזה שאנחנו חיים בתוכו בעודנו מלטפים את הקפיטליזם כאילו היה חיית מחמד מתוקה ונוחה לאילוף, כשהוא בעצם מפלצת אימתנית שמובילה אותנו באף באמצעות האשליה של חופש אישי ובמקביל מכלה כל פיסה טובה בעולמינו?

טוב, ענת, אני שמח שהצלחנו להסכים בנוגע לשקרים ורמאויות קטנות

לגבי קפיטליזם, חופש אישי, ואלטרנטיבות -- ובכן, אנחנו רואים את זה שונה, וכנראה נמשיך כך גם בהמשך. את חושבת שחובבי הקפיטליזם (ואני בתוכם) לא רואים את התמונה המלאה ולמעשה גורמים נזק לחברה שבה הם יושבים, ואילו אני חושב ששונאי הקפיטליזם (ואת בתוכם) הם רומנטיקנים חסרי-תקנה שלא רואים את התמונה המלאה ולא מבינים כמה לא מובנים מאליהם החופש האישי ורמת החיים שהקפיטליזם מקנה להם...

ענת,
האם יכול להיות כאוס גדול מזה שאנחנו חיים בתוכו בעודנו מלטפים את הקפיטליזם כאילו היה חיית מחמד מתוקה ונוחה לאילוף, כשהוא בעצם מפלצת אימתנית שמובילה אותנו באף באמצעות האשליה של חופש אישי ובמקביל מכלה כל פיסה טובה בעולמינו?

בהחלט, בהחלט יכול להיות כאוס גדול מזה. זה ממש כלום לעומת צורות שלטון אחר. זה לא שאני בעד קפיטליזם מי יודע מה, אבל, שוב, ברכי על הקיים ומכך הוא ישתפר.

כללית,
אנרכיזם הוא רעיון על פני דרך לסדר חברתי. רעיון זה אינו יכול להצביע על סדר מסוים מכיוון שאין בבסיסו כל תבנית נוקשה. אבל, מטבעו מתקיים האנרכיזם תחת כל צורות השלטון, קומוניזם, דיקטטורה, מלוכה, דמוקרטיה, בימים ההם ובזמן הזה.
כלומר, רעיון האנרכיזם איננו אלא מעורר לשינויים. למרות שמעצם הרעיון הוא אינו מצביע כל כך על "מה כן", אלא מתריע על "מה לא", הרי הכוון שמצביע עליו האנרכיזם הוא התחדשות, בדיקה עצמית ובניה של משהו יותר טוב.

לי אישית אין כל בעיה עם הקפיטליזם, קומוניזם, אנרכיזם, פסיכולוגיה, אלא יותר עם המתהדרים בכגון אלה - הקפיטליסטים, הקומוניסטים, האנרכיסטים והפסיכולוגים. גם עם אלה הבעיה אינה בהם אלא בסמכות שהם נוטלים לעצמם בשם הרעיון, סמכות אשר "מניחה" להם לכפות את עצמם על הזולת.
כמובן שלא מדובר בכל אותם אנשים, אבל ניתן לומר שרבים מביניהם מלבים את המחלוקת לשם רווח אישי ולכן בדרך כלל they are not my cop of tea.

כלומר, רעיון האנרכיזם איננו אלא מעורר לשינויים. למרות שמעצם הרעיון הוא אינו מצביע כל כך על "מה כן", אלא מתריע על "מה לא", הרי הכוון שמצביע עליו האנרכיזם הוא התחדשות, בדיקה עצמית ובניה של משהו יותר טוב.
צפריר, התיאור שלך על תפקיד האנרכיזם בשינויים חברתיים הוא נכון ויפה.
זה לא נכון שאנרכיזם מצביע רק על "מה לא".
אנרכיסטים בכל העולם גם פועלים למען "כן" ויש להם רעיונות מאד מוחשיים. (ראה את ההפניה ללינק "שאלות נפוצות על אנרכיזם"בתחילת הדיון הזה בדף הראשון).
אנרכיזם מתחיל בחברה, ואנרכיזם מתחיל בפנים. זה דו כיווני, שני חלקים בלתי נפרדים.

שרה,
זה לא נכון שאנרכיזם מצביע רק על "מה לא".
את צודקת. לא רק על "מה לא", אבל בעיקר.
כאן, הנסיון להעמיד את האנרכיזם כמניח פתרון לסדר חברתי חדש ומושלם אינם עומדים במבחן המציאות. לא מנסיון העבר אלא מתוך העובדה הפשוטה שאין רעיון האנרכיזם מתיימר לכך.

כללית כאשר אנו מנסים להבחין מה כן מציע האנרכיזם הרי נקודת המוצא תהיה ברמה האישית, הפרטנית. השינוי של החברה כולה יתחולל משינוי של הפרטים בה, שינוי מלמטה, מהפכה שקטה.
שכן, ככל הרעיונות הנשגבים אשר "נבחרו" כנכונים, צודקים ופותרי כל המצוקות שבעולם ומכך קיבלו תוקף "מוסרי" לכפות את עצמם על היחיד, בשם טובת החברה, גם האנרכיזם במידה ויעלה כאיזו אידאה חברתית המאפשרת כפיה על היחיד לא ישרוד כ"סדר חברתי".

הדוגמא הטובה ביותר לכך היא מעשה החינוך הביתי.
ללא כל גושפנקא חברתית או מוסדית, החלו בארץ מעטים לנתק את הזיקה בינם ובין המדינה בכל הקשור לעניין חינוך ולימוד הילד. מעשה זה - אם יסכימו לכך ואם לא - הוא מעשה אנרכיסטי לעילא. כאן, אין כל "התארגנות" של יחידים לשינוי פני הסדר החברתי.
נהפוך הוא, ההחלטה היא אישית ומשמעותה החברתית אינה מאיימת מתוך חוסר הרצון של אותן משפחות להקים גוף אשר מטרתו היא "לבטל את משרד החינוך" או "לסגור את כל בתי הספר".

עם זאת, היות והחינוך הביתי אינו סמוי מהעין, נבט רעיון החינוך הביתי אצל עוד ועוד אנשים.
כשבע שנים לאחר שחלוצי מעשה החינוך הביתי אשר בפירוש נהגו אנרכיזם, ובעקבות התארגנויות מקומיות של עושי החינוך הביתי, התארגנויות אשר בסיסן הוא מכנים משותפים על פני אידיאולוגיה משותפת, נמצא רעיון החינוך הביתי מוטמע היטב באוכלוסיה.
כך ללא כל לובי פוליטי אפילו המדינה מכירה בקיום החינוך הביתי כלגיטימי מבחינתה.

זו בדיוק הדרך בה רעיון כמו אנרכיזם משפר את פני החברה.

אין טעם להפיץ את רעיון האנרכיזם כדרך לסדר חברתי חדש. ראשית מתוך חוסר היעילות של פרופגנדה שכזו, הרי דרך האנרכיזם (כמו כל דרך ייחודית אחרת) כוללת גם מהמורות וקשיים וסבל, ושנית מפני שהאנרכיזם הוא רעיון, אידיאה המתקיימת א-פריורי בנפש האדם והאנושות.
ברמת הקולקטיב הפיכת אידאה לאידיאולוגיה לא תצלח. ניתן לומר שעל כך נשען האנרכיזם.

מאידך, העלאת המודעות הקולקטיבית והארת הסדר החברתי הקיים בהתבוננות העולה דרך משקפי האנרכיסט רצויות. ועל כך תבורכי.

ואילו אני חושב ששונאי הקפיטליזם (ואת בתוכם) הם רומנטיקנים חסרי-תקנה שלא רואים את התמונה המלאה ולא מבינים כמה לא מובנים מאליהם החופש האישי ורמת החיים שהקפיטליזם מקנה להם...
המממ...כשהטיעונים הרציונלים נגמרים, אז מתחילים לתקוף את האישיות של מביעי העמדה...

מאידך, העלאת המודעות הקולקטיבית והארת הסדר החברתי הקיים בהתבוננות העולה דרך משקפי האנרכיסט רצויות. ועל כך תבורכי.

צפריר, אני אוהבת אותך.
וגם את רועי, ואת כולם.
וגם את הקפיטליזם.

כשהטיעונים הרציונלים נגמרים, אז מתחילים לתקוף את האישיות של מביעי העמדה... - המממ... כשהטיעונים הרציונליים נגמרים אז מתחילים להוציא דברים מהקשרם...

ענת, אפילו אותי? אפילו את הקפיטליזם?? זכית בלוטו או משהו?

שמרי על מצב הרוח הטוב

רועי, אותך אני אוהבת מזמן. אהבתי לצפריר היא חדשה.

ענת,
"עשית לי את היום" באהבתך החדשה.

צפריר, אז למה אתה לא מדבר איתנו כמו כל בן אדם?

לילה,
משתי סבות:
הראשונה פשוטה מאוד, לא מדברים פה. פה כותבים וקוראים. היות ויש עניין להעביר את הדברים באופן הרחב ביותר מחד ומאידך לא לכתוב מגילות ארוכות מדי, עולים הדברים בכתב באופן מתומצת.
כאשר אני כותב לילדי הרי שאינני "מדבר" אתם ואז השפה יותר מורכבת.

הסבה השניה יותר קשה להסבר, ניתן לומר שבכתיבתי הדברים זורמים אצלי בלא "התערבות" גדולה מדי מצידי. כביכול "לא אני" הוא הכותב אלא אני רק משמש ערוץ דרכו עוברים היבטים שנים בנושאים שונים. לא אחת אני עצמי "לומד" את תוכן דברי מחדש.

אתה המדיום?

דוד,
לתפישתי גם אתה "מדיום". כל אחד. כולל מי שלא מאמין או חושב שזה שטויות. אבל זה כבר עניין לדף אחר. לא?

שלום אני חדשה פה,אני סטודנטית לפילוסופיה ולאחרונה התחלתי להתעניין באנרכיזים (מנקודת מבט אישית) מעניין אותי לדעת איפה אני יכולה להשיג יות מידע על אנרכיזם שהוא לאו דווקא דרך הרשת בארץ שלנו. האם יש קהילה אנרכיסטית בארץ?

הספר "אונטולוגיה אנרכיסטית" בהוצאת רסלינג מספק היכרות עם מספר זרמים במחשבה האנרכיסטית, עיינתי בו זמן מה והתרשמתי שמדובר בתאוריות של אנשים שפוחדים מהממסד ופוחדים גם מהאדם החופשי שהממסד לא יושב עליו, לא מומלץ. עדיף אולי לראות את מקס הזועם 2, הסרט עוסק באנרכיה פוסט קפיטליסטית שבה אנשים שבויים עדיין בתפיסות כמו מחסור, שליטה במשאבים, תחרות וכו' אך חיים באנרכיה.

מוצגת בסרט אנרכיה אלימה לכאורה אך עדיין פחות אלימה מכל צורות השילטון הקיימות

ספר מומלץ Reinventing Anarchy , Again
נכתב ע"י Ehrlich

אולי מישהו יכול לתת עוד ספרות אנרכיסטית בעברית?

"המנושל" מאת אורסולה לה-גווין (סיפורת).

ולזה קוראים לסגור מעגל (ראי הודעה ראשונה...)

בולו בולו - על חלופה חברתית
התעוררות לפעולה ישירה - על דרכי מחאה

יש גם דברים שאילן שליף כתב, אבל אני לא ממש מזדהה, אז קשה לי להמליץ.

כדאי לבקר בספריה של "סלון מזל" - רח' סמטה אלמונית, ת"א.

אני חושבת שיש גם משהו של אמה גולדמן מתורגם.

חמישה מאמרים פמיניסטיים של אמה גולדמן תורגם לעברית. בהוצאת פרדס.
בהוצאת רסלינג יצאה לפני כשנה אנתולוגיה מקיפה למדי בנושא.

:-(:'(:-|

:-0 (אפס)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

(אפס)

>:)

וואלה!!

הדוגמא הזו לא רעה ובאמת מצליחה לסכם מספר רעיונות אולם מתפספסת באיזור השורה השלישית שבה כתוב (אפס) שאותו, לפחות מהסתכלות בכתביו המאוחרים של באקונין, הייתי מזיז מספר שורות למטה.

אבל זו כאמור רק דעתי.

פרי מרענן ומשובב עיניים בחסות האנרכיה

מתפספסת באיזור השורה השלישית שבה כתוב (אפס)
השאלה אם האפס הוא הניהילי הגדול, האפס הגדול, שממנו צמח הניהיליזם הדיכוטומי השמיימי של שושלת המינג התשיעי, או שזהו האפס בטוטו, or what ואולי חלילה יש כאן התייחסות אישית למישהו, רחמנא לצלן.

מה שמדהים הוא כיצד הדמיון האדיר והשילובים המדהימים שאפשר לעשות בין עשרות האימאג'ים שצורפו, נעלמים ומתגמדים כאשר ישנם שלושה סימנים שהקשר ביניהם חזק יותר, הסימנים א - פ - ס

יש כאן מישהו שלמד קצת על בלשנות,שפה, זואולוגיה או סוציולוגיה... שיכול להסביר את זה ?

כוחו המרכזי של האנרכיזם התיאורטי הוא באופן שבו הוא מאתגר את הנחות היסוד על משטר וחברה.
למשל:
לגבי רצח - לדעתי זה לא מוסרי (למעט אולי שני חריגים: עונש מוות על פשעים מסויימים, והריגה כחלק מהגנה על המדינה).
הפעולה של לקיחת חיים הופכת ללגיטימית ברגע שהיא נעשית על ידי אותו גוף שנטל לעצמו בכוח מונופול על הזכות לשימוש בכוח ומרשה לעצמו להשתמש בכוח הזה באופן חופשי למדי.
כלומר, למדינה (גוף, אירגון, פיקציה פוליטית מותר להרוג בכדי להגן על עצמה) אבל לאדם (עולם ומלואו) אסור.
יתר על כן, למדינה מותר להשתמש בכוח על מנת להגן על האינטרסים הכלכליים שלה, לאדם פרטי כמובן אסור. אין מדובר רק במלחמות כלכליות אלא גם בשלילת זכויות יסוד (כמו למשל חרות) כאצמעי לחץ לגביית חובות מיסוי.
יאמר הובס,
האנשים העניקו למדינה את המונופול על שמוש בכוח על מנת שיהיה להם רק בעל אגרוף אחד לפחד ממנו במקום עשרה.
יאמר האנרכיסט,
בעלי האגרוף כפו את המדינה על מנת שתהיה להם איצטלה להפעלת הכוח.

יש זכויות יסוד שאינן ניתנות לחלוקה. המדינה אינה מעניקה אותן ואין זו זכותה לקחת אותן. הן אינן מוענקות מכווח היותינו אזרחים אלא מכוח היותינו בני אדם (ובתקווה יום אחד יוחלו גם על בעלי חיים). הזכות שהמדינה נטלה לעצמה לשלול אותן במצבים כאלה ואחרים היא בריונות.

כרמל, מעניין מאד
ובאופן מעשי ?

לאבאשל,
ראשית אפתח ואציין כי המעשיות אינה אבן הבוחן של תיאוריה פוליטית או מוסרית. התיאוריה משמשת כפריזמה דרכה נתפס העולם ווכזו יש לה חשיבות בפני עצמה.
למרבה המזל האנרכיזם יכול להתהדר גם ברקורד מרשים של עשיה.
ההבנה כי היחסים בינך לבין הריבון אינם יחסים של בחירה (כפי שמנסה לטעון האתוס הדמוקרטי) מאפשרים לבחון בעיניים מפוקחות את החוק ואת גבולות הציות לו. כל מי שמוציא את ילדו מבית הספר עושה מעשה אנרכיסטי, כל מי שנכנס לגור בבית נטוש שאינו שלו (סקווטינג) וגם כל כל מי שיושב מול בולדוזר בעזה, בילעין או גבעות מנשה.
אבל אנרכיזם הוא גם ההבנה שאפשר אחרת, קבוצות לימוד במקום הוראה, קופארטיבים במקום עסקים, אירגונים המבוססים על קונצנזוס במקום על היררכיה או כפיית הרוב.
כל הדברים האלא קורים, כל הזמן. מארגונים לחלוקת מזון, דרך אירגונים פוליטיים ועד קופראטיבים לקניה משותפת של מזון אורגני.
הדבר היחידי שלא קורה כבר המון זמן הוא נסיון אנרכיסטי להלחם בכוח כנגד הכוח של המדינה.
למה?
בעוד שהאנרכיזים טוב מאוד בלארגן הפגנות ומשלוחי סיוע הוא פחות מוצלח בלארגן קרבות רחוב.
אני חושב שזו נקודה לזכותו

ועדיין, האנרכיזם כ "תנועה" או "זרם" של אינדיוידואליםהמחוללים שינוי אינם יכולים להתקיים מעבר לתיאוריה ולאותם 5% שהמדינה מוכנה לקבל כחריגים ואאוטסיידרים.
האם כאנרכיסטים אין זה מתפקידנו להאיר אתדרכם של אלו השבויים בכח תחת שלטון המדינה ? האם אין זה תפקידנו לפרק (לאו דווקא באלימות) את מנגנוני הכח, לערער על קיומם ולקרוא תיגר על שיטתם ?
ושאלה אחרת, האם אנרכיסט הוא בהכרך סוציאליסט-קומוניסט-אנטי קפיטליסט ?
האם אדם שמעלים הכנסות מהמדינה, מתחבר באופן פיראטי למערכת החשמל, וגונב אדמות מדינה למען עצמו, ובכך נלחם במנגנון הוא אנרכיסט ?

האנכיה לא יכולה להגדיר את עצמה עצמאית, אלא תמיד כקונטרה לחוק או סדר מסויים, ולכן לעולם תישאר קטנה וחריגה.

נסיון אנרכיסטי להלחם בכוח כנגד הכוח של המדינה
זו לא אנרכיה אלא טרור המקרה אחד, או מהפכה כפוייה על העם במקרה שני, ושניהם פסולים.

אם אנרכיסט הוא בהכרך סוציאליסט-קומוניסט-אנטי קפיטליסט ?
אני חושב שבבריה"מ דמוקרט היה נחשב לאנרכיסט.

האם אנרכיסט הוא בהכרך סוציאליסט-קומוניסט-אנטי קפיטליסט
לאו דווקא -- תראה את היינלין (במיוחד הספר "עריצה היא הלבנה"). בארצות האנגלוסקסיות יש הרבה libertarians שהם דווקא מאוד קפיטליסטים, וחלקם אנרכיסטים או קרובים לכך.

האנכיה לא יכולה להגדיר את עצמה עצמאית
זה ממש לא נכון בעיני. אנארכיזם לא מגדיר את עצמו כאנטי למשהו אחר.
אני אשמח לפרט יותר, אם זה מעניין אותך.

פרטי בבקשה.
מעניין אותי.

_פרטי בבקשה.
מעניין אותי._

האם אנרכיסט הוא בהכרך סוציאליסט-קומוניסט-אנטי קפיטליסט
אם כבר מביאים ציטוטי מד"ב, יש ספר של אסימוב (איני זוכר את שמו) בו האנרכיסטים מחפשים מסמך, שמתברר בסופו של דבר כ (זהירות טריילר) מגילת העצמאות של ארה"ב

לא טריילר...ספויילר...

האם אדם שמעלים הכנסות מהמדינה, מתחבר באופן פיראטי למערכת החשמל, וגונב אדמות מדינה למען עצמו, ובכך נלחם במנגנון הוא אנרכיסט ?

בס"ד
_כללית כאשר אנו מנסים להבחין מה כן מציע האנרכיזם הרי נקודת המוצא תהיה ברמה האישית, הפרטנית. השינוי של החברה כולה יתחולל משינוי של הפרטים בה, שינוי מלמטה, מהפכה שקטה.
שכן, ככל הרעיונות הנשגבים אשר "נבחרו" כנכונים, צודקים ופותרי כל המצוקות שבעולם ומכך קיבלו תוקף "מוסרי" לכפות את עצמם על היחיד, בשם טובת החברה, גם האנרכיזם במידה ויעלה כאיזו אידאה חברתית המאפשרת כפיה על היחיד לא ישרוד כ"סדר חברתי".
הדוגמא הטובה ביותר לכך היא מעשה החינוך הביתי.
היות והחינוך הביתי אינו סמוי מהעין, נבט רעיון החינוך הביתי אצל עוד ועוד אנשים.
זו בדיוק הדרך בה רעיון כמו אנרכיזם משפר את פני החברה.
אין טעם להפיץ את רעיון האנרכיזם כדרך לסדר חברתי חדש. ברמת הקולקטיב הפיכת אידאה לאידיאולוגיה לא תצלח.
ניתן לומר שעל כך נשען האנרכיזם.
מאידך, העלאת המודעות הקולקטיבית והארת הסדר החברתי הקיים בהתבוננות העולה דרך משקפי האנרכיסט רצויות.
צפריר_
זהו, כולם פה מהמיינסטרים?
האנרכיסטים בבאופן הוכחדו?
"החיאה לדף"?

אני אנרכיסטית באופן טבעי{{}}, ובינתיים לא הוכחדתי. מנסחת כבר כמה שנים אוטופיה שאני מכנה "אנרכיית רצף". יאללה החייאה!

נניח שאני חי בקהילה אנרכיסטית אידאלית (הכוונה שהיא אידאלית מבחינת ההתנהלות האנרכיסטית שלה, לא מבחינת האידאליות של האנשים). מה אני מחויב לעשות(אם בכלל מחויב זו מינוח נכון) כאשר אני שומע על חבר כלשהו אשר הינו קורבן נניח לקבוצת גנבים שלוקחת חלקים מרכושו מדי פעם?

נניח שאני חי בקהילה אנרכיסטית אידאלית
מה היא קהילה אנרכיסטית אידיאלית? כי נניח אני נוטה לאנרכו-קפיטליזם, ולכן החבר הנ"ל יפנה לחברת השמירה שלו (או שאני אפנה לחברת השמירה שלי. או לחברת השמירה של כל הקהילה, אם זו קהילה קהילתית), שהיא המקבילה האנרכית למשטרה, והיא תתפל בגנבים.
הפיכת חברה לאנרכית לא תעלים את התפקידים שלה, יוותרו "שוטרים" ו"שופטים", גם אם אחרים.

באופן כללי, אני מניח שי/ש מכניזם כלשהו לטיפול בגנבים, ולכן אן סיבה שקבוצה של גנבים תקח חלקים מרכוש מידי פעם- כלומר, יותר מפעם אחת.