מועצת החירום לנקבות היסטריות

[גוונים*]

_זה מובן שאת פוחדת להיפגע. השתמשי בהגיון בריא.

אבל זה לא קשור לעובדה שהוא מבוגר ממך..._
מסכימה בהחלט,
זו התחלה של קשר, בלי שום קשר לגיל, מאד קשה לתת אמון, לסמוך, לפתוח את הלב, בעיקר אחרי הרבה נסיונות שלא הצליחו ואכזבות.
אבל זה באמת כבר ענין 'רגיל'... שלא קשור לפער הגילאים.
ובכל מקרה, למה את חייבת להחליט הרגע? אתם יכולים להפגש עוד כמה פעמים, לבלות יחד, לצבור חוויות משותפות וזמן של 'יחד' ואז תראי אז איך את מרגישה....

ודרך אגב, החברה הזו מגיעה מסביבה לא מאד פתוחה ומקבלת. משפחה די שמרנית וכד'.
אבל כולם כל כך שמחו בשמחתה כי סוף סוף טוב לה וגם אם להורים שלה בהתחלה היה קשה לבלוע את ענין הגיל, אחרי כמה זמן (לא הרבה, הכל שם קרה מהר מאד!) הם פשוט הבינו שטוב לה, באמת סוף סוף טוב לה! ואין הורים שלא רוצים לראות את הבת שלהם מאושרת... בעיקר אחרי כל כך הרבה שנים של עוגמות נפש וקושי (בתחום הזה).

[התאהבתי_במבוגר*]

ובכל מקרה, למה את חייבת להחליט הרגע? אתם יכולים להפגש עוד כמה פעמים, לבלות יחד, לצבור חוויות משותפות וזמן של 'יחד' ואז תראי אז איך את מרגישה....

_זה מובן שאת פוחדת להיפגע. השתמשי בהגיון בריא.
אבל זה לא קשור לעובדה שהוא מבוגר ממך..._

תודה - אני מסכימה ולוקחת את אלו איתי.

וראו משהו שכתבה פה עוד היסטרית בינואר השנה:

עכשיו משהו על נשים. בואו נודה על האמת. אנחנו אמנם רגישות וחכמות ומוצלחות אבל ניחנות ביצר התעללות עצמית לא מבוטל. דפוקות לא פחות מהם. מכירות את אלה שמתאהבות באסירים, בגברים שמבוגרים מהן ב-20 שנה, בנשואים, בסתם מניאקים? (אני מרשה לעצמי להלקות במגזר כי גם אני פשעתי בשלושת הסעיפים האחרונים) וכמה גברים שמתאהבים בנשים נשואות ומבזבזים עליהן שנים של ציפייה דומעת אתן מכירות? יש לנו צורך עמוק באהבה ונטייה לחפש אותה במקומות הלא נכונים. אנחנו צריכות להיות מודעות ולקחת אחריות על הדפיקויות שלנו. מרכז פנימי יציב וכו'. יהיה בסדר.

....

[גוונים*]

אני ממש לא מסכימה שהתאהבות בגבר מבוגר נכנסת למשבצת של דפוסים של הרס עצמי והתעללות עצמית של נשים בעצמן.
גיל זה נתון טכני ו'חיצוני' (ככה אני מגדירה את זה). מה המשמעות שלו בחיבור בין שני בני אדם?
נכון, הוא יכול להשפיע על מציאות החיים של בני הזוג, אולי על ההתנהלות ואולי גם על אופי הקשר.
אבל להכניס את זה לאותו סל כמו התאהבות בנשואים או מניאקים? למה?
מבחינתי גיל זה כמו מקום מגורים, נתון טכני.
הוא יכול להקל על הקשר, הוא יכול להקשות והוא יכול גם להיות לא רלוונטי.
מה שבטוח, הוא לא חלק מהמהות עצמה.
דרך אגב, גם מראה חיצוני אני מכניסה למשבצת הזו.

[שמשיה*]

גוונים, לייק גדול,
וגם איזה סיפור מעודד סיפרת על החברה שלך...

[בשמת_א*]

בגברים שמבוגרים מהן ב-20 שנה.
זה רלבנטי לבנות 15 שמתאהבות בגבר מבוגר שמפתה אותן ומוליך אותן שולל.
לא רלבנטי לבת 35, נגיד. או לבת 40.

אני מכירה זוג עם פער גילאים של יותר מעשרים שנה. בהתחלה חשבתי שהגבר הוא הסבא של הילדים, ואז התברר שהוא החבר של האמא, שגר איתם.
היא צעירה יפהפיה ומקסימה, התאלמנה בגיל צעיר, הם נפגשו במקרה בענייני עבודה. הוא חשב להכיר לה את הבן הרווק שלו מרוב שהתלהב ממנה והיה בטוח שהיא לא תסתכל עליו, בגילו (נדמה לי שהוא גרוש כבר הרבה שנים). כשהוא הציע לה להכיר את בנו, היא אמרה לו שהיא מעדיפה אותו. הם מאושרים מאוד ביחד, וגם הילדים אוהבים אותו וקשורים אליו כמו לאבא.

לגבי "מה יגידו" - וואו. לפי זה לנהל את החיים?! אין לנו מספיק בעיות גם ככה?
וגם אני חושבת, למה להחליט כבר עכשיו על כל החיים? למה לא לשמוח עכשיו, יהיה מה שיהיה? כמובן בהיגיון בריא, בתשומת לב ובזהירות (למשל, באמת איך יודעים אם הוא לא נשוי).

[שלולית_י*]

בטוח יש לכל אחתפה לשלוף עכשיו סיפור רומנטי על זוג עם פער גילאים כזה.
אז גם לי יש, רק שתדעי וההפרש הוא יותר מ-20, והקשר התחיל כשחברתי היתה בת 27 (!) והוא בן יותר מחמישים. הם נשואים פלוס שניים, בקשר יותר יציב ואוהב מהרבה זוגות אחרים שאני מכירה.
תראי, יש המון מה להגיד על הגיל, אבל זו בחירה שלך אם למנות את היתרונות או החסרונות.
החברה היא לא אישיו בעיני. מקסימום אם לא תוכלי להתמודד עם המבטים שאת מדמיינת ברחוב (וגם לדעתי הם בעיקר השתקפות של השופט הפנימי שלך) - אז מקסימום תעברי איתו לארץ שלו.
מה שהרבה יותר חשוב בעיני זה כל מהות הקשר שתיארת.
אף אחד לא יודע מתי ימות, ונישואים לגבר צעיר לא מבטיחים כלום. לא בריאות לאורך ימים, לא הגנה מתאונות ונפילות וענינים אחרים. יש לך בן זוג שאת אוהבת? תודה לאל. תהני מהשנים שכן יש לך איתו במקום לחשוב על אלו שלא.
נכון, יכול להיות שתשארי לבד אחרי 20 שנה (גם אם תתחתני עם גבר בן 40 יש סיכוי כזה). אז תתכונני לזה אחרת: ביחסים כאלו אולי לא לוקחים משכנתא לחצי יובל ולא מתכננים ללדת עשיריה. בעניין כל השאר - סוף סוף החיים הגיעו. דופקים לך בדלת. לא תקחי?

[נקופנדה*]

• "סוף סוף החיים הגיעו. דופקים לך בדלת. לא תקחי?"-

גם אם לא מסכימה במאה אחוז עם הנוסחה הזו למקרה הספציפי הזה, אהבתי. אבל ממש.

[סהר_חצות*]

ובכל מקרה, למה את חייבת להחליט הרגע? אתם יכולים להפגש עוד כמה פעמים, לבלות יחד, לצבור חוויות משותפות וזמן של 'יחד' ואז תראי אז איך את מרגישה....

תשמעי. יש לנו נטייה לעשות דרמה מכל דבר
נפגשתם מעט וזה הדליק אצלךמשהו.
זרמי עם זה.

לא צריך לעצורולחשוב על המחר על עוד שנה על עוד חמש.
לא צריך להחליט עכשיו הכל או כלום.

לא רק שהוא יכול לחזור לארץ המקור, יכול להיות שהוא לא מעוניין במשפחה, בילדים, וזה וטו רציני.
יכול להיות שיש לו המון שלדים בארון שלא יועילו לכם, יכול להיות שהוא טוב בהתחלות אבל בן זוג לא להיט.
יכול להיות שפערי השפה והתרבות יעקרו את הקשר מתוכן
יכול להיות שבמפגשים עם חברים תגלי אותו אחר, פחות אטרקטיבי, לא בגלל מה שיגידו החברים, אלא בגלל החיה החברתית שהוא כן או לא.
יכול להיותש הכל מקסם שווא, של התרגשות ממישהו שיש לו נימוסים גבריים לא כמו השלוחים שלנו..
יכול להיות שהוא פה לגרום לך הלאמין מחדש להיות מחוזרת הלקרין אור ו... אז למצוא את המישהו שמתאים לך שירותק לאותו שינוי שחל בך

דרך חוויית כמה שיותר חוויות איתו תגלי כמה שיותר פנים שלו ושלך בתוך החיבור ביניכם ואז תראי מה בא לך.

ועזבתי את המשפחה והחברים שלך בחוץ. כל קשר בן פחות משלושה חודשים לא צריך להתפרסם, לא בסלון של ההורים, לא בפייסבוק ואם לא בא לך גם לא עם החברים הלא קרובים. חברים קרובים במילא צריכים לקבל אותך ואת הבן זוג כמו שאת ואם לא, או כן זה לא משנה, חשוב שתשמעי מה יש להם ללומר. הסרט בראש שלנו יותר גרוע ממה שנדמה.

בשורה התחתונה, תזרמי. גם אני מהחוששות להיפגע אבל אין כמו ניסיון בתוך הקשר, כי את עלולה להיקשר יותר אבל גם לגלות צדדים שלא יעשו לך את זה ואז פרידה לא תכאיב כל כך ובוודאי שלא תחושת החמצה.

אז לכי על זה. תתייחסי לזה כאל הרפתקאה מיוחדת, עם מבוגר ממך, ג'נטלמן אמיתי מתרבות זרה, משהו ששווה בשבילו "לזרום".
שימי לך תקופה של עד שלושה חודשים לזרום בלי לחשוב יותר מדי.להנות, לכייף וזהו.
אחר כך תדעי יותר איפה את עומדת

[עוד_היסטרית*]

לא רלבנטי לבת 35, נגיד. או לבת 40.
אוקיי, קיבלתי אולי נסחפתי עם זה כי זה היה רלוונטי עבורי וגם אולי כי אני לא מכירה בכלל דוגמאות הפוכות. זה בהחלט עניין נשי, בני זוג מבוגרים.
אבל אתן צודקות - הקשר יכול להיות מקסים ונהדר כמו כל קשר אחר, והכל תלוי באדם ולא בנתוניו היבשים.
לכי על זה

[עוד_היסטרית*]

אה, ו נקופנדה זה ניק מקסים מקסים

[גוונים*]

כי אני לא מכירה בכלל דוגמאות הפוכות. זה בהחלט עניין נשי, בני זוג מבוגרים
אני מכירה זוג שהיא בת 38 והוא בן 29 (התחתנו כשהיא היתה בת 29 והוא בן 20) בינתיים הולך לא רע, יש להם כבר שלושה ילדים ועוד היד נטויה
ועוד זוג שהיא בת 34 (גרושה + 2) והוא בן 20 או 21 (!!!) התחתנו לפני כמה חודשים וזה לגמרי אמיתי ורציני שניהם נראים מאוהבים ואוהבים ומוכנים לעבור (וכבר עברו) לא מעט משוכות (מן הסתם הרבה משוכות חברתיות, מוסכמות וכד') על מנת לממש את אהבתם.
ונראה לי שיש עכשיו גם איזה זמר צעיר שהתחתן עם המפיקה שלו או משהו, היא ביותר מ-10 שנים מבוגרת ממנו (לא זוכרת פרטים ושמות).

[נקופנדה*]

ל: עוד היסטרית?
או סוף סוף מישהו שיודע מה זה:)
ליבבתיני:)

[התאהבתי_במבוגר*]

בנות, תודה מהלב לכל אחת ואחת על התגובה שהיא כתבה לי, זה ממש עוזר לי לקרוא אתכן. ועל הדוגמאות שנתתן, ועל הקירקוע.
וגם תודה על התזכורת הזו, שפעם הייתה יותר טבועה בי: את עלולה להיקשר יותר אבל גם לגלות צדדים שלא יעשו לך את זה ואז פרידה לא תכאיב כל כך ובוודאי שלא תחושת החמצה.
@}
אנחנו ממשיכים להיפגש וזה הולך טוב... לאט לאט נחשף בפניי אדם, ההיסטוריה שלו, הרצונות שלו, המחשבות שלו. לא הצלחתי לדבר איתו על זה שאני לא מסוגלת להיראות איתו באופן גלוי כזוג. אני לא יודעת איך הוא יאכל את זה. בינתיים אנחנו נפגשים בלילות במקומות בלי תנועה ערה של אנשים. הוא לא מתנהג כאילו יש איזושהי בעיה בפער הגילאים. גם במיטה יש משיכה מטורפת. אני מרגישה שהקשר הזה שם כדי לגרום לי להרגיש "בבית" - הכל הולך לכיוון נינוח מאוד... לא יודעת כמה זמן זה יימשך, אבל אני ממש נהנית עכשיו להרגיש נאהבת, סקסית, להרגיש שהבן אדם השני מתעניין ביום יום שלי, קולט אצלי קושי ובלי להסס מושיט לי יד כדי לעזור לי לעבור אותו, מבלי שביקשתי. להרגיש שהוא שובר קצת את השגרה שלו בשביל להצליח להיות איתי ובשביל שזה יהיה לי נוח.
נותן לי לתת לו.

אתמול ניסיתי להתעלם מהעובדה שהוא מבוגר: הקשבתי לטון הקול שלו, הרגשתי את המגע והליטוף שלו, שמעתי את הצחוק שלו, נשענתי על הזרוע שלו, נישקתי את הגוף שלו. וזה הרגיש ממש בבית. אני מצליחה להירגע איתו. אפילו הנחירות שלו עושות לי טוב.

כל זה היה בחושך.
האתגר האמיתי זה להצליח לעשות את זה גם באור.


באופן עצוב מאוד, רוצה לספר שבאמת אי אפשר לדעת לאן החיים יובילו. הייתה לו בת משפחה שבחודש אחד התחתנה, נכנסה להריון ובאותה נשימה גילו לה סרטן.... הבחורה נאבקה כל ההריון שלה, וגם לאחריו, ומתה שבוע לפני יום הולדת שנה של בתה. לא עלינו. רק בריאות לכולנו!

ואהבתי מה שאמרת שלולית: "סוף סוף החיים הגיעו. דופקים לך בדלת. לא תקחי?"

[פלוני_אלמונית*]

_כל זה היה בחושך.
האתגר האמיתי זה להצליח לעשות את זה גם באור._
לוקח זמן לשנות קונספציות. אנחנו חיים בחברה שבה רק מה שצעיר הוא יפה או מושך. קשה לנו לראות את המשיכה שבגוף שכבר עבר הרבה (למרות שכן מוצאים את היופי בנשמה שכבר ראתה הרבה). ייתכן שחלק מזה הוא הסיבה לרתיעה שלך, ייתכן שחוסר שלמות שלך עם היחסים איתו בכלל הוא חלק נוסף.

[התאהבתי_במבוגר*]

היי בנות,
אני שמחה שאני נותנת לעצמי את הזמן וההזדמנות להכיר אותו, ואני מודה על כך שאנחנו די כנים לגבי התחושות שלנו. עבר עלינו שבוע מאוד חזק. התקרבנו מאוד אחד לשניה.

אני חוזרת להתייעץ מזווית קצת שונה - הזווית של הקושי בשפה, והזווית של הקושי להכיר אדם בלי הקשר חברתי.

למרות שאני דוברת די טוב את השפה אותה הוא דובר, אני מרגישה פעמים רבות שיש קושי דו כיווני:
1-קושי שלי להבין אותו עד הסוף (מבטא בעייתי, סלנג וכו')
2-קושי שלו לשמור על סבלנות ואנרגיה להבין אותי לגמרי
ורוצה לחדד, שבעיני יקומו ויפלו יחסים על הניואנסים הקטנים הללו. "רשימת המכולת" של הבן זוג שלי יכולה להיות נפלאה, אבל עד שלא נעכל אותה מלמעלה ומלמטה ומכל הכיוונים, לא אוכל לדעת אם אכן אנחנו מתאימים.

אני בעיקר מרגישה שמה שקורה זה שהוא יותר מדבר, ומשתדל להיות מובן ולהסביר עצמו כשזה לא מובן, אבל כשאני מדברת הוא אמנם מנסה להקשיב ולהבין, אבל לפעמים אני צריכה להשקיע הרבה מאוד אנרגיה כדי להשאיר אותו "איתי"... להגביר יותר את הקול, לנסות למצוא מהר יותר את המילה המדויקת שחיפשתי, לתפוס לו את תשומת הלב. אני רואה שהוא מנסה, אבל ברור לי שקשה לו. גם בלימודי העברית (שמאוד חשובים לו, בערך כמו שמרגיש לי שאני כרגע חשובה לו) אני רואה שהוא חווה איזשהו קושי דומי .
זה מאוד מעייף אותי, כי יש לנו הרבה תחומי עניין משותפים והרבה מאוד דברים לומר כל הזמן, אבל אני מסיימת לדבר איתו בתחושה שלא הצלחתי להעביר לגמרי את מה שרציתי. גם כי זה קצת קשה לי לפעמים, וגם כי הוא הרבה יותר מתעייף ממני בניסיון להבין אותי עד הסוף. אז אני קצת מתחילה לוותר על הניסיון להעביר לגמרי את כל מה שרציתי לומר.

עכשיו, מעבר לזה - אני לאט לאט מתחילה לראות בו דברים, שחושבת שאם הם היו מתרחשים אצל דובר עברית אני היתי מבחינה בהם מלכחתחילה.
קיבלתי תחושה לאחרונה שיכול מאוד להיות שהוא אדם כל כך רגיש, שיש לו נטייה להיות תוקפני לעתים. אני לא ראיתי את זה, אבל זה מבוסס על דברים שהוא סיפר לי - וכאן עולה השאלה, איך אני יכולה לדעת את זה אם אין לנו חברים משותפים? אם אני לא רואה אותו מספיק בסביבה הטבעית שלו? להתחיל לראות אותו בסביבה אנושית יותר, משמעה להתחיל להביא אותו לפגישות עם חברים שלי, שזה דבר שממש קשה לי לעשות בשלב הזה.

חוץ מזה, הוא אומר דברים שנתפסים לי כמו צחוק, אבל קשה לי לפעמים להבין האם הוא רציני לגביהם או אומר אותם בהומור. דוגמא קטנה, נטולת הקשר אמנם, אבל היא קופצת לי: הוא אמר "אני ילד שנמצא רחוק מההורים שלו" עובדתית, זה נכון וכולנו בסופו של דבר ילדים של ההורים שלנו, גם לקראת גיל 50. מצד שני, הוא לא ילד, ואם הוא היה מדבר עברית, הייתי מבינה האם זה נאמר בצחוק, או שהוא מתכוון לזה ברצינות. דוגמא אולי מפגרת, אבל לחשוב שבן הזוג שלי באמת מאמין שהוא הילד הקטן של ההורים שלו, ההורים שלו שכל כך אוהבים אותו, גורם לי להרגיש קצת פחד. ואני משלבת את זה עם העובדה שעד היום לא היו לו ילדים, ולא הצליח להחזיק קשרים רומנטיים למרות שהוא בן אדם מאוד רגיש ואוהב - מעלה איזושהי תהייה, אז אולי יש אצלו משהו קצת לא בסדר שקשה לי לראות בגלל השפה?

אני מכירה את עצמי כאדם רגיש לעצמי ולאנשים אחרים. אני מוצאת שעם פער השפה, אני נותנת הרבה מקום לבן אדם להביע איתי רגש, אני מסתכלת על שפת הגוף שלו, על המגע שלו. משהו במימד המילולי קצת נחבל. הלב שלי יוצא יותר לעבר האדם והרגישות שהוא מקרין. יש מין צורך לתת לו חיבוק אוהב כזה. דווקא כשאני עם דוברי עברית, אני הרבה יותר נתפסת להבעה המילולית שלהם. אני קצת חוששת מאנשים שמפגינים רגישות יתר ופתאום עכשיו איתו, אני סלחנית יותר, אני אוהבת יותר.
מרגיש לי, שיש לי עבודה רצינית לעשות: עולים כל מיני סימני שאלה לגביו כאדם: אולי הוא לוחץ מדי ולא משחרר, אולי הוא שבוי בתפיסות סטריאוטיפיות מדי (כבר כמה פעמים שמעתי התבטאויות נחרצות שלו לגבי כמה נושאים), אולי הוא מאוד רגיש ועלול לסבול מהתפרצויות מסוימות.

אני תוהה, איך אני יכולה באמת לפענח את כל הדברים הללו. אני נמצאת כרגע במקום שחש הרבה חוזק, שאני אתמודד עם מה שיהיה. שאני רוצה לתת לזה צ'אנס. אם זו תהיה אהבה חזקה אני אולי לא אוותר עליה.
מצד שני, אני מרגישה שהוא מאוד נקשר אליי, ותמיד פחדתי מאנשים שקצת משדרים רגישות רבה, או קצת תלות. פתאום מגיע המצב שאני מפחדת להמשיך הלאה כי אם זה לא ימשיך בכיוון שנכון לי, אני לא ארצה להמשיך איתו. והוא כבר מעכשיו די מצהיר שטוב לו איתי. ורומז מדי פעם על עתיד יחד, בצורה כזו מובלעת אמנם, אבל זה שם.

מתאים לי לרצות לברוח כשעולה קושי. מתאים לי להחליט שאני מתעצבנת על שטויות. אני רוצה לעשות את זה נכון הפעם. הבעיה היא, שכבר מעבר לבעיית הגיל שבגינה התחלתי לכתוב כאן, יש פתאום מימד אחר לגמרי שצריך להתמודד איתו. זה בהחלט מעניין מאוד, אבל מסבך לי את העניינים.

יחסים זה דבר כל כך מורכב....

[בשמת_א*]

יחסים זה דבר כל כך מורכב....
(-:
נכון.

[אפרת_מ*]

לא מזלזלת בהבדלי שפה, אבל יש אנשים שלגביהם לא ברור אם הם צוחקים או לא.
קשה לפענח אם זו אירוניה או דעה, עד שמכירים אותם ממש מלפני ולפנים.
לגבי התייחסות פחות למלל ויותר לכל השאר - לא בוטחה בכלל שזה דבר רע. אולי זה יעזור לשים חלק מהסרטים בצד - הוא השתמש במילה ההיא, או לא אמר את זו...
ויותר לשים דגש על המהות והאנרגיה שיש שם כשאתם יחד.

לגבי האי ילד - אפשר לשאול אם התכוון ברצינות או בצחוק.
וגם לא נראה לי דבר רע להרגיש שאתה במידה מסוימת ילד קטן, עדיין, שמרגיש שהוא זקוק להגנה. בטח עדיף על "אני קצין גיבור ויכול הכל, ילדה".

אישית לא נראה לי בוער לראות מישהו בחברה, רוצה קודם להכיר ולראות מה אני כן או לא אוהבת.
עם האחרון שיצאתי איתו, כל פעם בחברה יצא שאני נראית סנובית. היה עשן (במסיבת יומולדת על הגג, באיזה ארוע חברתי-מקצועי שתכלס היו בו אנשים רק בחלק הפתוח והמעושן וכו' וכו'..) ואני לא הייתי מוכנה להתקרב לעשן, ויצא שאני נתספת כסנובית/מתבדלת/לא-חברמנית.
לא ממש מעיד שום דבר על ההתנהגות שלי במצבים בהם אף אחד לא מעשן לי לפנים. במקרה הזה, הוא עדיין יהיה בארץ זרה, וכל ה"חברה" יהיו חברים שלך בלבד, ולא תראי אותו בסביבה הטבעית שלו.

[קוראת*]

ורוצה לחדד, שבעיני יקומו ויפלו יחסים על הניואנסים הקטנים הללו. "רשימת המכולת" של הבן זוג שלי יכולה להיות נפלאה, אבל עד שלא נעכל אותה מלמעלה ומלמטה ומכל הכיוונים, לא אוכל לדעת אם אכן אנחנו מתאימים.

כולם כאלה. או רובינו. אנחנו לא תמיד מנסחים את זה במילים, ולא נותנים לזה שמות ולא שואלים בכל רגע את השאלות אבל לכולנו יש הניונאנסים שחשובים לנו ושעושים לנו את זה ואת אלו שיהרג ובל יעבור ואת אלו שחשבנו שיהרג ובל יעבור ואז מתגלה שיהרג ויעבור כשהבן אדם המתאים מולנו.. ועוד...

אבל
נורא מטריד להתעסק בכל הקטנות האלה לפני שאת נותנת לבן אדם להיות.. אדם!
אתם בקושי יומיים ושעה בקשר ואת רוצה "לדעת שאנחנו מתאימים"

תמציאי סטארט אפ כי אני אל גיליתינוסחא מהירה כל כך לבדיקת התאמה.
צאי איתו כמה שבועות אחר כך תחשבי ותנתחי.
אולי תתני לשאלות שמתעוררות בך לעבור בלי לכוון זכוכית מגדלת כזו עליהן?
זה גם סימפטום של פחד. את רוצה ודאות להרבה דברים שלא תוכלי לקבל כרגע במילא וככל שתתקדמו בקשר שאלות מסוימות תקבלנה מענה אבל יהיו עוד אחרותחדשות וחסרות ודאות ואת צריכה ללמוד לחיות עם זה. להכיל את חוסר הודאות.
מעבר לזה שזה עלול הלטריד אותך זה באמת לאמאפשר חופשלאהבה. לקשר, לזרימה.

את יודעת, אם היינו עוצרות וחושבות ככה בזכוכית מגדלת על כל חבר או חברה שנכנסו לחיים שלנו, על כל בעל חיים, על כל שינוי - היינו נתקעים באותה משבצת שדרכנו עליה ביום שנפלה עלינו המודעות.

זה לא שיש כרגע דברים פוגעניים ששורטים את הנשמה שאת צריכה לחשוב ולנתח ולחשוב מיד כאן ועכשיו מה את עושה איתם (למשל, חשש שהוא תפוס, יוצא עם אחרת, שקרן, מזלזל, כאלה).

השאלות שאת שואלתמקבלות תשובה במהלך קשר, אפילו בזמן קצר יחסית. לעשות "שימה" והגדרות של מה מפריע ומה לא ואולי בחושך קל לך יותר ואולי השפה היא הבעיה הכל באוויר. אולי תחיי את הרגע?

נראה לי מהצד שאת נהנית מההתעסקות וההתפלשות שזה נחמד, את יודעת, אנחנו אוהבות דרמה וזו דרך לייצר אותה, לחפור ולהעמיק היכן שאין צורך.

אבל תאפשרי אוויר לאהבה. אם תהיה אהבה הרבה ממה שציינת או שלא יהיה רלוונטי או שתוכלו לעשות דרך ממקום שבאמת רוצה - לטפל בהם. אם לא תהיה אהבה אז מה כל זה חשוב?

בהצלחה

[פלוני_אלמונית*]

הנחת היסוד שלך היא שהוא צריך להיבחן ולהימצא מושלם כדי שתהיו בקשר. אין דבר כזה ואין אדם כזה
ומה שקוראת אמרה.

[התאהבתי_במבוגר*]

אתן נפלאות.... אני ממש שמחה שאני מרגישה בנוח לשתף אתכן. אני כל כך רגילה לנתח כל דבר, לחפש את המושלם (גם בעצמי), לא להתפשר...
אני באמת צריכה להירגע שניה. זה ממש קשה לזרום כשאני חותכת אותו לאלפי חתיכות... אני פשוט צריכה לומר לו שניקח את זה לאט. זה מטריד שהוא מציג את זה שיש לנו X חודשים להיות עכשיו יחד עד שהוא חוזר הביתה, ושאח"כ אני אחליט מה קורה איתנו. שזה תלוי בי. כאילו שהוא כבר החליט שאנחנו צריכים להיות יחד. לא רוצה לשמוע את זה, רוצה שהוא יבחן אותי כמו שאני בוחנת אותו! (טוב מממ, טיפיטיפה פחות )
אני לא אוהבת לחשוב שאדם רוצה אותי לפני שהוא ממש מכיר אותי.

עוד מחשבות מהמוח הנקבי ההיסטרי שלי: אולי אני איתו כי אני מרגישה בנוח עם דמויות אבהיות בחיים שלי? כי מעולם לא היה לי קשר עם סב חם ואוהב?
אולי אני איתו כי הוא משקף לי את תהליך ההזדקנות שאני מרגישה שמתחיל לעבור עליי? אולי אני מנסה דרכו להתמודד עם פחדים שלי? אצלו הזיקנה מוחצנת, אצלי היא בחיתוליה ממש.
אולי אני רוצה להוכיח לעצמי שאני לא מפחדת מהחיים?

[התאהבתי_במבוגר*]

ואולי אני אפסיק שניה לחשוב כל כך הרבה?!
הולכת להפוך למצב צבירה נוזלי קצת. יקל על הזרימה וכאלה.... תודה בנות.

[פלוני_אלמונית*]

אני פשוט צריכה לומר לו שניקח את זה לאט.
קודם כל תאמרי את זה לעצמך ואיתו אל תדושי כל כך בנושאי יחסינו לאן, זה מפריע לכם ליהנות...

[פלוני_אלמונית*]

לכי על זה
אל תלכי על זה
גבר מבוגר, זה יכול להיות סקסי ומפתה. אבל כשאת תהיי בת 55, מלאת חיוניות ייצרית ותרצי להמשיך לבלוע את החיים, הוא יהיה בן 75, עם סיכוי טוב לליקויים רפואיים שיעסיקו אותו ואותך.
פגשתי כמה וכמה נשים שהתחתנו עם גבר מבוגר מתוך התלהבות, ומצאו עצמן מטפלות בקשיש כשהן בשיא פריחתן.

בעצם, אם את מתכננת להיות מטפלת בקשישים, זו יכולה להיות הכשרה טובה.

[שלולית_י*]

עוד מחשבות מהמוח הנקבי ההיסטרי שלי
לכולנו מתחת לאהבה יש שריטות מסוימות, או פגיעות, שמושכות אותנו דווקא לגבר ספציפי. זה לא נורא להשמע להן. אבל טוב שאת מאירה עליהן בזרקור, ובוחנת עם עצמך באומץ ובכנות מה באמת - ברובד העמוק - מושך אותך דווקא בו . ממקום כזה,ך אם את ממשיכה להיות איתו (כי באמת יש לכם פה אהבה) אז איתו כבר מתוך חופש. כי זיהית את הפצע והסתכלת לדפוס בעיניים. זה כבר לא משהו שמפעיל אותך, זה משהו שאת מפעילה. אחרת לגמרי בעיני.

אני לא אוהבת לחשוב שאדם רוצה אותי לפני שהוא ממש מכיר אותי.
מבינה אותך. מפחיד באמת.
כי מה יקרה אם הוא באמת יכיר אותי?? זה שייך למשפחת השאלות של פחד מנטישה, לא? זה כיוון שאת רוצה להסתכל עליו?

[קוראת*]

אני לא אוהבת לחשוב שאדם רוצה אותי לפני שהוא ממש מכיר אותי



זה הצחיק אותי כי אני מכירה את זה מעצמי, שלא משנה מה תמיד יעלו שאלות שיטרידו אפילו משני כיווניםמנוגידם.
למשל אם הוא לא היה מתחייב בכלל היית בלחץ פחד, איך הוא לא נופל לרגליי איך? כי בתוך תוכינו כולנו רוצות הלרגיש נסיכות קסומות ובטוחות לפרוח כשמישהו מחבק אותנו בעיניים כלות. אז אנחנו לא מנסחות את זה ככה אבל אחרי כמה דייטים את מתההה שהוא יהיה כרוך אחרייך ובלבד שלא תכססי ציפורניים.

ואם זה הפוך - הוא כבר אומר לך שאתם ביחד, את בלחץ שהוא עלול להתחרט, שהוא שטחי, שהוא כבר שם אותך במקום כל כך גבוה שמפה את יכולה רק לאכזב.

אלו מחשבות טבעיות ואל תנתחי את זה מדי. אל תייחסי חשיבות גדולה מדי להצהרות. תהני מלהיות ולבלות ולראות איך את מרגישה איתו.

בקיצור הסירי דאגה מלבך, כולנו מפגרות ויש שיגידו שגם הם הזכרים, בהתחלות האלה גם מפגרים, ותודה לאל, הבנתי שזה עובר אחרי שמתחתנים או מתים או משהו.

[התאהבתי_במבוגר*]

בנות תודה...

קוראת - על הפיגור ההתחלתי...
ותודה לאל, הבנתי שזה עובר אחרי שמתחתנים או מתים או משהו.
הרגת אותי

שלולית י,
כי מה יקרה אם הוא באמת יכיר אותי?? זה שייך למשפחת השאלות של פחד מנטישה, לא? זה כיוון שאת רוצה להסתכל עליו?
אני לא חוששת מנטישה (להיפך, יש לי פחד מאנשים שנעשים תלותיים מדי ולא מרפים קצת כשצריך).
המחשבה שהייתה לי: אני לא אוהבת לחשוב שאדם רוצה אותי לפני שהוא ממש מכיר אותי.
באה ממקום של - אני רוצה להיות בטוחה שאדם רוצה להיות איתי כי אני חכמה, כי אני יפה, כי הוא אוהב את דרך החשיבה שלי, את מערכת האמונות שלי, כי הוא רוצה לגדל איתי את הילדים שלו, ככה. כי טוב לו איתי בגלל מי שאני, לא בגלל הדמות שהוא חושב שאני.

כשבן אדם מראה לי מהר מדי שהוא רוצה להיות איתי, זה גורם לי אוטומטית לחשוב שאולי הוא מסתכל על הדברים הלא נכונים. והתחושה מתחזקת, אם הקשר מתנהל על מישור אחד נורא בסיסי ולא מתחיל לקבל עומק בציר אנכי.

אם את מתכננת להיות מטפלת בקשישים, זו יכולה להיות הכשרה טובה
אם זה לא היה צובט, זו הייתה נקודה מעניינת, פלונית.

למי שתוהה איך הולך, אז ממשיך להיות די כיף. אבל מתבשלת אצלי תחושה שאיתו אני לא רוצה לחיות את שארית חיי. ולא, זה לא בגלל הגיל.
השפה מקשה עליי מאוד. יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לו, ואני לא יודעת איך. ובנוסף, זו התחושה שכל מפגש מתחיל כמעט מאפס. הוא לרוב לא זוכר על מה דיברנו בפעם הקודמת.
וזה? הכי מטריד.
אבל, ממשיכים. אני קצת פחות מנתחת הודות לכן. זורמת. נו, אם לא ייצא כלום, לפחות הרווחתי סקס אלוהי. והרבה חיבוקים. ועניין בי. והתגעגעתי לזה. כל אחת צריכה יד מלטפת.

אולי הוא בכלל איתי כי אני צריכה ללמוד להוריד את המשפחה שלי מהגב. לשתף קצת פחות.
לא יודעת מה הסיבה שאני איתו עכשיו, אבל ברור לי שזה לטובה.

[שלולית_י*]

לא יודעת מה הסיבה שאני איתו עכשיו, אבל ברור לי שזה לטובה.
איזה יופי @}

[התאהבתי_במבוגר*]

היי בנות. רציתי לספר שזה נגמר. קצת כואבת, אבל מרגישה שזו הייתה ההחלטה הנכונה.
הבחור התחיל לשדר רצינות גדולה מדי בשבילי. עדיין לא הרגשתי שאני במקום הבטוח והיודע (ושכנראה לא אהיה) וזה מאוד הלחיץ אותי שהוא רץ קדימה אז התחילה להתבשל אצלי ההחלטה שזה העיתוי הנכון לסיים את זה.

פערי השפה הפריעו לי, אם כי זה הלך ונהיה קל יותר עם הזמן שחלף.
מלבד הבעיות הטכניות שתוארו, אני חושבת שלא התאמנו מספיק, ושהיה לי פחות קל לראות את זה, בשל ה"רעש" של השפה והתרבות שטישטשו זאת.
לפעמים החשיבה שלו הייתה נחרצת מדי בשבילי, הרגשתי שהוא שם לי מילים בפה שלא בדיוק אמרתי, או שמחליט (בצורה אוהבת ויפה, אבל עדיין מחליט) דברים ורגשות בשביל שנינו. לא הרגשתי שאני מצליחה להתבטא כמו שאני רוצה. מצד אחד הוא קלט אותי מאוד מהר, מצד שני פתאום נעצרה קצת ההתפתחות שלי בתקופה האחרונה. הוא נהיה רגיש מאוד והיחסים בינינו הפכו להיות יותר הגדרתיים (מי אנחנו ומה אנחנו) וקצת פחות זורמים.

עד לפני שבועיים הייתי די בעננים, יצא ממני משהו יצירתי שמאוד אהבתי בי כשהייתי איתו, הרגשתי הרבה ביטחון איתו.
אני לא זוכרת מתי הרגשתי כזאת אהבה מבן אדם, כזה חיבור נעים, פשוט וטוב. הרבה מגע אוהב שהייתי צריכה. ניסיון להקשבה (שלפעמים עייף אותו, אך הוא ניסה), הרבה הקרבה למען הצלחתי.

בסופו של דבר, נשארתי עם התחושה שאנחנו לא לגמרי מתאימים כמו שהייתי רוצה, שאני כן מפחדת ממה יקרה עוד 10 שנה, אם יהיו לנו ילדים, ואיך זה יהיה להם לגדול עם אבא שיהיה מבוגר מדי בשבילם, אם כי אין לי ספק שהוא היה אבא טוב, אוהב ודואג. שאני מפחדת מהתגובה של המשפחה שלי. התגובות מהסביבה הקרובה אליי לא היו לגמרי אוהדות.

אבל בינינו? אם הייתי ממש אוהבת אותו, אני חושבת שהייתי בוחרת ללכת עם זה עד הסוף. הייתי שמה את הפחדים הקוסמטיים בצד.
אוהבת בו מלא דברים, אבל הוא לא האחד בשבילי. אני אתגעגע למה שהיה בינינו. אני מזכירה לעצמי שזה תמיד יישאר חלק ממני. ^{אני לא בטוחה שצריך לעשות הפרדה כל כך גדולה בין העבר לבין העתיד שלנו}.

[אחת_מכאן*]

לאהבה אין גיל.
כנראה שפשוט לא אהבת אותו.

[פלוני_אלמונית*]

אוהבת בו מלא דברים, אבל הוא לא האחד בשבילי. אני אתגעגע למה שהיה בינינו. אני מזכירה לעצמי שזה תמיד יישאר חלק ממני.
@}
נהדר שיצאת מהקשר הזה מחוזקת ועם תחושות טובות כאלה. למרות כל החששות המטרידים שהיו לך בהתחלה.

[התאהבתי_במבוגר*]

תודה פלונית @} - ולכל שאר הבנות היקרות שייעצו לי בדרך. מי ייתן ונהיה מאושרות ושמחות בחלקנו.

[מה_זה*]

לא המקום ובטח לא הזמן. אבל אם לא כאן, היכן?
טקסט יללני:
עושה סיבוב נוסף באתרי היכרויות. זה מעלה בי בחילה. פיזית, אני מתכוונת. עוד ועוד תמונות, פרצופים. משפטים שלא אומרים כלום על הבן אדם. פרצופים שראיתי לפני 5 שנים ממשיכים להסתובב באותם מעגלים. אבל-רגע! זה אומר שגם אני כבר הייתי שם לפני 5 שנים ואני עדיין כאן. גם אני רק עוד תמונה, פרצוף, משפט שלא מלמד עלי דבר. כנראה. אני לא מצליחה לפגוש מישהו שיהיה בן אדם. ושגם ארצה להיות איתו. לא כולם איומים ונוראים. לכולם, כמו לכולנו, יש קושי כזה או אחר, איזו שריטה. כן, כנראה שגם לי.
אפילו לא יודעת מה אני רוצה לכתוב כאן. לא חושבת שזוגיות זו מטרת החיים שלי. כן רוצה ילדים, אבל עם אב. גם לזה, מסתבר, יש אתרים ייעודיים. זה לא טוב יותר. אנשים שמשקרים בקשר לגילם (אתה מתחיל בחוסר יושר ואתה מצפה שנגדל ילד ביחד?), אנשים שבוחנים מראה חיצוני כאילו- מה? שיצא לך ילדה דוגמנית? ילד ארי? (אני, במקרה, עונה על רוב הקריטריונים, אבל לא רוצה לפתוח בקשר עם מישהו שאלה הקריטריונים שלו) ועוד.
לא רוצה להיות שם בכלל.
לא רואה מקום אחר לפגוש.
אוהבת להיות לבד. אבל, לפעמים, הבדידות חונקת. כל החברות עסוקות עם משפחות. הזרות שלי בולטת. ההרגשה שמשהו דפוק אצלי.
וגם זה שתיארתי לפני כמה חודשים לעיל עוד כאן. כי כל ניסיון להכיר אחר רק מאיר את יתרונותיו של זה שלעולם לא יוכל לתת לי מה שאני צריכה, אבל שאותו אני רוצה.

[התאהבתי_במבוגר*]

חיבוק גדול - ממש מרגישה את מה שכתבת... לפעמים גם אני נחנקת מהלבד ויש תקופות של בכי ועצבות למרות כל העוצמה שיש בי.
המסקנה היחידה שלי היא להמשיך לעשות דברים שאני אוהבת ומתוך שם זה יצמח. זאת הדרך. יש לך חיים עשירים ואני בטוחה שאת מביאה לפחות פסיק מהם לידי ביטוי ביום יום שלך. וזה יותר מהפסיק הדמיוני שמוצג באתרי ההיכרויות. יש שם את הקול, את התנועה והנשימה, ואת המהות שלך.
הפסקתי לשאת את עיני לעבר האתרים הללו. אנחנו נצליח שם בחוץ...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב, שואלת כאן. נשמעת לעצמי קצת ילדותית, אבל אשמח למתבוננת מהצד:

אז אותו אחד, שאני לא מצליחה לוותר עליו, נאלץ ללוות אב, שבאופן פתאומי הפך למאושפז בטיפול נמרץ. המון רגשות אשם אצלו ואצל המשפחה, דאגה, פחד, מיטלטלים בין תקווה ליאוש ודיכאון. אני כבר חשבתי שאני בדרך החוצה מהקשר כשזה קרה, ולא חשבתי שנכון לעשות זאת בזמן כזה.
(וכמובן: התקווה הטיפשית שזה יחבר אותנו, יציל את הקשר האבוד הזה).
עכשיו, הבחור ומשפחתו גרים מאוד רחוק ממני. המשפחה הביאה את האב לבי"ח שנמצא 10 דקות נסיעה מבייתי. נמצאים בבי"ח כל היום (12,14 שעות) ונכנסים כל 4 שעות לביקור מוקצב לשני אנשים לחצי שעה. כלומר ביתרת הזמן- ממתינים בחדר המתנה.
הבחור צריך גם להיות בביתו (ילדים, עבודה). ולאחר שהתלבט ודווקא אני אמרתי- עזוב הכל אביך במצב קשה- התחיל לבוא לבקרו ולשהות את כל השעות האלה שם. לא רוצה שאבקר אותו שם, לא רוצה לצאת "להתאוורר" איתי בקפה או ברחוב ליד ולא לבוא לבקר, מלבד לאחר הביקור האחרון, מה שיוצא דיי מאוחר בערב. ממעט להתקשר. לפעמים אפילו לא מתקשר כלל. אבל כשנפגשים- ואני מעלה את התמיהה על הרחקתי- מסביר שאי אפשר להסביר. הם בבועה שם. יכולה להבין למה עוזר להיות אחים ואמא יחד, עם בדיחות פנימיות (וכעסים פנימיים) של המשפחה. לדבריו, כן רוצה ומעוניין. וכשאנו ביחד- זה מרגיש אמיתי. ועדיין- איך יתכן שדווקא כעת הוא לא רואה בי, שנה אל תוך קשר מתנודד אך אוהב, מישהו לנוח איתו, לרצות לשמוע את קולי.
וכמו פינקסנית אני אוספת את הסימנים: הנה, היום הם נסעו כל המשפחה לקניון 20 דקות מביה"ח "להתאוורר", אבל הוא לא רוצה (יכול, ויעשה אם אבקש, אך זה לא בא ממנו) לקפוץ 10 דקות אלי. ויש לי, כמובן, עוד.
אני גם מכירה (תיאורטית, כי כל פעם נראית לי מוכחת מעל לכל צל ספק: הנה, הוא לא מעוניין) את תחושת הדחיה ההולכת וגוברת ככל שעובר הזמן מפגישתנו האחרונה ומתחילה לראות בכל מילה סימן לכאן או לכאן. משהו שיכול להיעלם כליל כשנפגשים ומדברים על זה. הנה, להכל יש הסבר מניח את הדעת ולא קשור אליך. ואני מבטיחה לעצמי לא ליפול שוב למלכודת ה"הנה, לא מתקשר, לא מעוניין". אז זה משהו שאני מביאה איתי. ועדיין- ימים שלמים הוא כ"כ קרוב- וכ"כ רחוק. כמה כואב.

מה זה ממחשב באירוח ראה"ש

[פלוני_אלמונית*]

ועדיין- איך יתכן שדווקא כעת הוא לא רואה בי, שנה אל תוך קשר מתנודד אך אוהב, מישהו לנוח איתו, לרצות לשמוע את קולי.
מה זאת אומרת איך ייתכן? גם דברים עצובים ייתכנו למרבית הצער. משבר כזה הוא מבחן לקשר. והקשר שלכם לא עומד במבחן הזה. זה פירוש העניין וחבל לייגע את עצמך באיסוף עוד ועוד סימנים לאותו הדבר.
הניחי לו. ותני לעצמך סיכוי לקשר מוצלח באמת.
בהצלחה.

[מה_זה*]

מה זאת אומרת איך ייתכן?
גם דברים עצובים ייתכנו למרבית הצער. משבר כזה הוא מבחן לקשר. והקשר שלכם לא עומד במבחן הזה. זה פירוש העניין וחבל לייגע את עצמך באיסוף עוד ועוד סימנים לאותו הדבר.

את צודקת, כמובן. ואני אכתוב כאן משהו שתוך כדי ניסוחו אני מבינה מה זה אומר, ועדיין טוב לכתוב, אולי זה יחזק את ההבנה.
כי מדובר בגבר שאומר שהוא רוצה, מעוניין, רוצה לעשות איתי ילדים (!), שאני תומכת ועוזרת ועוד. ונכון- מתנהג ההיפך מדבריו. אז אני דופקת את הראש בקיר לנוכח הסתירה, למרות שאני מניחה שפתרונה ברור לכל מי שניצב מהצד. אבל אני לא בצד. אני יודעת כמה טוב לי ביחד איתו וכמה רע לי בלעדיו. וכמה קשה לי לתפקד עם ההרגשה שהוא לא רוצה אותי.

ואין לי מושג מה מרגיש מישהו במצב כמו שהוא נמצא בו עכשיו, והאם זו דרכו שלו להתמודד עם האבל על האב (והמשפחה לגמרי באבל, על אף שהוא עדיין איתנו) וזה לא קשור ליחסו אלי, או, כמו שאמרת, כמו שנראה לכל בר דעת והקשר שלכם לא עומד במבחן הזה

[בשמת_א*]

מצטטת: "כי מדובר בגבר שאומר שהוא רוצה, מעוניין, רוצה לעשות איתי ילדים (!), שאני תומכת ועוזרת ועוד. ונכון - מתנהג ההיפך מדבריו".

קודם כל חיבוק גדול
דבר שני, את מתארת מצב נפוץ, אבל נפוץ בטירוף (-: בכל זאת צרת רבים חצי נחמה. לא נחמה שלמה, אבל חצי טוב אולי שמינית. אבל משהו. תתעודדי.
דבר שלישי:
כשהוא איתך הוא אומר כל מה שעולה על רוחו. או על לשונו. זה ממש לא משנה. כמו הרבה גברים, המלים בשבילו הן סוג של כלי שהוא רואה, תופס ומשתמש בו. אין כוונה מאחורי המלים, וזה מה שמבלבל נשים.
הרבה נשים, המלים הן-הן הדרך העיקרית שלהן. הן לא איזה כלי סתם - אנחנו מתכוונות לכל מלה, ואנחנו גם שמות לב למלים, מאמינות למלים וזוכרות מלים.
על הפער הזה נופלת מערכת היחסים שלכם.
את חייבת להפסיק לדפוק את הראש בקיר ולעבור לדרך אחרת. פשוט תעזבי את הנתיב שבו הלכת כל הזמן ודפקת את הראש. זה היה הנתיב שבו התייחסת למלים שלו ברצינות.
כלל מספר אחד עם כל גבר שגורם לך להרגיש רע (והוא דוגמא לגבר שגורם לך להרגיש רע. לאו דווקא ברגעים התלותיים שבהם אתם ביחד, אלא בכלל במערכת היחסים. זו מערכת יחסים שעושה לך רע. זו השורה התחתונה שלה):

תמיד להסתכל על המעשים

ולא על המלים.
הפוקוס צריך להיות בגדול על "איך הוא מתנהג" ובמיוחד פוקוס עוד יותר גדול "איך הוא מתנהג כלפי". מה המעשים שלו אומרים. הם אומרים את האמת.

צריך לזכור שהוא לא חד משמעי. וזה מבלבל אותך. הוא גם, באופן צדדי, נהנה להחזיק אותך מהצד ונהנה מזה שאת תלויה בו ונהנה מזה שיש לו אותך. זה נותן לו סיפוק מסוים ואת זמינה ונשלטת, אז מה רע? הוא לא עושה את זה מרוע וזה בכלל לא מודע. את פשוט משתטחת על הרצפה ואומרת לו באופן לא מודע מצדך: "תדרוך עלי! תשתמש בי! הנה אני!" אז הוא נענה.
אני מציעה לך להפסיק להפוך את עצמך לשטיח.
לא להיות זמינה.
לא להיות מנוצלת.
לאסוף את עצמך "הביתה", ולהתחיל לבנות את הכבוד העצמי שלך, את הבטחון העצמי שלך, ואת ההבנה שלך שאת בן אדם ולא בובה לסיפוק צרכים רגעיים של מישהו. את בן אדם בעל ערך ואת ראויה לאהבה אמיתית ולא לפירורים.

תקשיבי למעשים שלו. תקשיבי להתנהגות שלו. הם מבטאים את האמת שלו.
המלים הן רק קשקושים שהוא שולף כשהוא רואה אותך, באופן אוטומטי, כדי להחזיק אותך במצב המתוח, הדרוך, הזמין לו והניתן בקלות לשליטה. המלים שומרות אותך שפוטה שלו.

ההצעה שלי להפסיק את ההתנהגויות התלותיות שלך אין לה מטרה שקשורה אליו.
אני מציעה את זה כדי שתתחזקי בתוך עצמך ותפסיקי למכור את עצמך בזול למי שלא ראוי לך.
כשאת תתבונני בהתנהגות ותפסיקי לרדוף אחריו, לבכות לו, לדרוש ממנו, לשאול אותו, לשתק את עצמך רק בגלל השאלה אם הוא רוצה אותך או לא (מי הוא בכלל, זו את שצריכה לרצות אותך) - תתחילי להגיב אחרת.

מצטטת אותך שוב: "טוב לי ביחד איתו וכמה רע לי בלעדיו".

זו טעות אופטית.
ככה נראית התמכרות:
כשאת מעשנת את הסיגריה, כשאת בדיוק לוקחת הרואין, אז נדמה לך שהכל טוב. אההההה, לקחת את הסם שלך.
ברגע שנגמרת הסיגריה או נגמר הסם או הוא לא איתך ואת לא מרגישה בטוחה ברגשות שלו - אוי זוועה, כמה רע את מרגישה.
אז מה נראה לך? הוא משהו טוב או התמכרות להרס עצמי?

[יוכבד*]

מילים כדורבנות בשמת. זה. יפה מאד מצדך לתת עזרה לטובע.
מה זה יקרה, מאחלת לך להבין ולהפנים את מילות העזרה והעידוד מכל הלב האלו שקיבלת .
בהצלחה בכל מקרה

[פלוני_אלמונית*]

והאם זו דרכו שלו להתמודד עם האבל על האב
ונניח שזו דרכו, אז מה? דרכו כמסתבר לא מתאימה לך כלל.

כי מדובר בגבר שאומר שהוא רוצה, מעוניין, רוצה לעשות איתי ילדים (!)
בגלל המשפט הזה כתבתי לך שוב כי עולה לי אינסטינקטיבית להזהיר אותך - אנא הקפידי שבעתיים על אמצעי מניעה בימים האלה! הדבר האחרון שאת צריכה כעת זה ילדים ממישהו שלא נמצא שם באמת.

[מה_זה*]

מילים כדורבנות בשמת. זה. יפה מאד מצדך לתת עזרה לטובע.

תודה.
ועוד אשוב לכאן בקרוב להגיב ביתר אריכות. ואזדקק לכן, מקווה שתיענו לבקשתי. כי גמילה זה קשה וצריך תמיכה רבה.

[מה_זה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איכשהו הדברים של בשמת א טילטלו אותי, כאילו קיבלתי "כפאת הארה". ואני חושבת שמה שהכי עזר לי זה:
את מתארת מצב נפוץ, אבל נפוץ בטירוף
באמת? לא ידעתי. קרוב ל-40 שנה, ולא פגשתי בזה. או, תיקון: יתכן שיצא לי פה ושם, אבל פעם אחת מאכזב, פעם שניה-נמכר. לא מסתכלת אחורה. ורק כאן - מתקשה לשחרר. אני חושבת שאחרי מדבר הגברים שאולי נמצאים יותר, עושים יותר, אבל לא יודעים לדבר- גבר שכזה פשוט נוצץ כמו שן עקורה בערמה של ח-- (חייבים קצת לשחוק).
ובנוסף: שזה בכלל לא אישי. זה לא בגלל שאני לא טובה, לא ראויה. זה הוא שנוהג כך, ואני הקנדידטית. טוב, לפחות אני מקווה כך... ובכל מקרה, ברור שגם הוא קנדידט עבורי - להיתקע בקשר הלא טוב הזה כנראה שירת משהו עבורי, אבל חבל, כ"כ חבל שכך.

אנחנו מתכוונות לכל מלה, ואנחנו גם שמות לב למלים, מאמינות למלים וזוכרות מלים גם, נכון עד כאב. ובאמת הרגשתי ואמרתי לו פעמים רבות: זה לא שאתה משקר. כשאתה אומר אתה מאמין בזה, אבל זה סתמי, נעלם ברוח.

הוא לא עושה את זה מרוע וזה בכלל לא מודע אבל למה זה? לשם מה זה? זה משפט חשוב, כי כשמלעיזים על גבר שאת אוהבת קשה לך לראות את הדברים. הוא הרי לא רע, הוא לא עושה לך דווקא. ובכל זאת הוא פוגע בך שוב ושוב. מה, רק בשביל הידיעה שיש מי שרוצה אותו? ולשלם על זה באי שביעות רצון, בהרגשה שאתה לא בסדר, מאכזב, פוגע? כי גם זה היה מנת חלקו, אז למה להישאר עם מישהי שאתה לא באמת רוצה אותה?

להתחיל לבנות את הכבוד העצמי שלך, את הבטחון העצמי שלך את יודעת, בשמת, התדיינו כאן פעם למעלה על זה. אני עובדת בכיוון הזה כבר זמן רב. עוד לפני שפגשתי אותו, תוך כדי, בפרידות שלנו ובחזרות. זה לא מצליח לי. כשאת כותבת, ולא בפעם הראשונה שאני קוראת אותך- שזה הכיוון ושזה מה שהוביל אותך לפגוש את אלופך, אז אני מרגישה לא טובה. כי אני לא מצליחה לעשות את זה, אז אולי אצלי משהו פגום וללא תקנה.

[מה_זה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ככה נראית התמכרות

בחירה מעניינת של ניסוח. כי, כאמור, כבר נפרדנו כמה פעמים. תמיד על אותו הרקע. ואז יש יומיים קשים בטירוף. ממש קריז. ואח"כ זה נרגע. פחות, אבל עוד כואב. והכרה שהוא באמת לא טוב לי. אפילו רושמת לעצמי כל מה שהפריע ופגע בי. ואז מתחיל מן שיעמום כזה. לא בוכה בסופ"ש לבד אבל גם לא, איך לומר? לא כלום? ומתחילה לפגוש אחרים. זה הכי מביא אותי לרצות אותו שוב. כי עם הכל, הוא אף פעם לא היה בקטעים המפגרים האלה של ההיכרויות. אם במעשים עסקינן, אז הפעם היחידה שהוא נכנס שוב מאז הפגישה הראשונה שלנו לאתר ההיכרויות בו נפגשנו היתה ע"מ למחוק את הכרטיס שלו. וכל אזכור שקשור אליו ישירות או בעקיפין (מספיק שם הישוב שלו. פתאום כולם נוסעים לשם או כותבים עליו) מכאיב לי, צובט. ואז הוא כותב לי. זמן-מה אני לא עונה. ואז אני עונה. כי איתו תמיד מעניין לי (אינטלקטואלית, לא רכבת ההרים הרגשית, עליה הייתי מוותרת) ונעים. ואני לא נכנסת לקרוא מה כתבתי כדי להזכיר לעצמי למה לא ולא מספרת לחברה/מטפלת כדי שלא יזכירו לי.

[בשמת_א*]

זה בכלל לא אישי. זה לא בגלל שאני לא טובה, לא ראויה. זה הוא שנוהג כך
נכון. זה מאוד חשוב. זה ממש לא אישי. זה דפוס שלו, שנפוץ אצל המון גברים. לא קשור אלייך בכלל ובטח שלא באשמתך.
התרומה היחידה שלך לעניין היא איך שאת מגיבה לדפוס הזה: כאשר תהיי אשה שאוהבת את עצמה, שלמה עם עצמה ומכבדת את עצמה, את תראי ישר דרכו וברגע שגבר יעשה לך את ה"תרגיל" הזה, את תנפנפי אותו פשוט. בלי סנטימנטים. תגידי לעצמך "אה, זה שוב אחד של מילים ריקות. טוב, been there, done that, ביי לך".

רק בשביל הידיעה שיש מי שרוצה אותו? ולשלם על זה באי שביעות רצון, בהרגשה שאתה לא בסדר, מאכזב, פוגע?
לא, זה לא עובד ככה. אין פה איזו כוונה מודעת מאחורי הדברים, או מחשבה מעבר לשנייה הנוכחית. הוא אומר את זה כדי להרגיע איזו אי נוחות שיש בתוכו ברגע הזה, שהוא אפילו לא מרגיש אותה. זו תגובת בטן שלו והמלים יוצאות לו. הוא ממש לא חושב עליהן ואחר כך בכלל לא מקשר בין מה שאמר לבין ההרגשה שהוא לא בסדר, מאכזב או פוגע. להיפך, ברגע שהוא מרגיש "לא בסדר עם עצמו", מאכזב ופוגע - תיכף התרופה שלו למצב תהיה להגיד עוד "מלים יפות" וריקות כאלה. באמת, זה בלי כוונה. וזה בלי מחשבה. זה כי ההרגשה הלא נעימה משתלטת והוא מוכרח מהר מהר לסלק אותה וזאת השיטה שלמד עוד בילדותו לסלק אותה.

תקראי שוב את התיאור שלך על ההתמכרות אליו ועל הפרידות: שלב הקריז. השלב שאת קוראת לו "שיעמום". תסתכלי איך יש לך דפוס קבוע של שלבים במצב הזה, ותראי שהוא בלתי נשלט כרגע. קודם שלב א, אחר כך שלב ב, אחר כך שלב ג, ואף על פי שאת כבר מכירה את הדפוס, את בכל זאת חוזרת עליו.
זה זה: בלי כוונה, בלי מודעות מספקת, בלי נוכחות.
אילו היית מכניסה כוונה מלאה בכל שלב כזה, לא היית חוזרת עליהם שוב.
עכשיו את נפרדת ממנו? תנסי להיות בקריז עד הסוף. להרגיש עד הסוף ועד הקצה את כל הכאב, את הסבל, תשאלי את עצמך: איפה זה בגוף? כמה מוקדם הכאב הזה? איזה זכרונות יש לי מהגיל הכי צעיר של רגשות דומים לקריז הזה? מה התחושות שלי? מה המחשבות שלי? ממש תהיי שם ותחווי את זה עד הסוף. אל תעשי כל מה שאת יכולה כדי לא להרגיש את הקריז אלא הפוך - תעשי כל מה שאת יכולה כדי להרגיש אותו עד הסוף ואפילו לתאר ולתעד מה קורה לך, מה עובר עלייך.
הכי טוב, בליווי של אשת מקצוע כלשהי ממקצוע טיפולי.

אני עובדת בכיוון הזה כבר זמן רב. עוד לפני שפגשתי אותו, תוך כדי, בפרידות שלנו ובחזרות. זה לא מצליח לי.
קודם כל אל תשווי את עצמך למה שאחרות כותבות באינטרנט. את אף פעם לא יודעת את כל הסיפור.
דבר שני, "לעבוד בכיוון" זו עבודה קשה. זה לא משהו שלוקח יום אחד. לי לקח עשרות שנים (עשרות!). אני מציעה לך להיעזר בליווי, כי אני אישית לא מכירה אף אחד שעשה את זה לבד בלי תומכים, מדריכים, מלווים או מורים. גם לא בספרים. הם תמיד מתארים ממי למדו ואיך למדו. יש פה אפילו כמה באתר הזה כשרוניות במיוחד בליווי אנשים לבניית הבטחון העצמי והכבוד העצמי שלהם.

[שלולית_י*]

אני מציעה לך להיעזר בליווי, כי אני אישית לא מכירה אף אחד שעשה את זה לבד
מסכימה, ושלחת חיבוק מחזק. את לא לבד במאבק הזה, בבניה הזו, את ממש לא היחידה...
ויש כזה שפע של עזרה היום: מטיפול פרטני של כמה נשים נהדרות פה באתר ועד סדנאות אושו באשראם במדבר.
וחוץ מזה כל סדנה בכיוון הזה, גם אם לא מיד תרפא ה-כ-ל, תמיד תץכניס אנרגיה מעצם זה שהיית ונסעת ופתחת והכרת....

[פלונית*]

תנסי להיות בקריז עד הסוף. להרגיש עד הסוף ועד הקצה את כל הכאב, את הסבל,

לא יכולה. זה כואב נורא. מדי. אני לא מתפקדת. באמת. להתקשר לסידור הכי קטנטן זה דבר בלתי אפשרי. ויש פה ילד. אי אפשר לבכות לידו כל היום. ובגלל שאני חוזרת ללופ הזה, אז אני לא יכולה לפטור את זה ב"תקופה קשה", כי זו כבר שנה קשה. וזה לא רק הבכי. לא מזמן קראתי, סתם באיזו פרוזה, איך מישהי נכנסה למיטה ובכתה עד שנגמרו לה הדמעות. איזה תיאור מקומם! זה הרי לא ככה. הבכי הוא סימפטום. הכאב בכל הגוף הוא הבעיה. הרעב ביחד עם הגוש בגרון שלא מאפשר לך לאכול. הכאב בחזה.
ואני יודעת כמה עמוק זה מגיע. אז אני אכתוב את זה פעם אחת. כי כשגל כזה עולה מה שאני רוצה זה למות. לא כדרך ביטוי. זו השאיפה שלי. ואני לא יכולה, כי אי אפשר לעשות את זה לילד. נדמה לי שרק מי שחווה את זה יכול להבין את הרצון הזה.

אני מציעה לך להיעזר בליווי
כן. לזה התכוונתי. עשיתי, עושה בוודאי אעשה. רק שכרגע אני מרגישה שהלכתי כ"כ אחורה שהגעתי למקום שלא הייתי בו מעולם. וזה דבר שאני גם חובטת את ראשי בו. איך זה קרה לי, ל י! מעולם לא נתתי לאיש לנהוג בי כך. א נ י לא ראיתי דבר כזה מעולם. לכן שמי הוא "מה זה". בהחלט יתכן שאני בוחרת אותם לא טוב, לא נמשכת ולא מתעניינת בכאלה שכן מעוניינים, אבל למשוך ולרצות מישהו שמוליך אותי בכחש? אפילו בגיל 16 לא עשיתי את זה.

ועוד דבר, שנדמה לי שהוא מוליך כאב גדול. אני רוצה (מאוד) עוד ילדים. ואין לי זמן. כבר עכשיו לא ברור האם זה אפשרי.

ואני מבקשת להודות לכן. רשתות התמיכה שלי דלות. ואני צריכה עכשיו תמיכה רבה. סופי השבוע מאיימים עלי. דווקא כן התכוונתי לעשות כל מה שאת יכולה כדי לא להרגיש את הקריז . אבל אי אפשר לטלטל כל הזמן את הילד (שממש מתחנן להיות בבית אחרי כל החגים האלה) כי אמא מתאבלת.

[חני_בונה*]

הכאב בכל הגוף הוא הבעיה. הרעב ביחד עם הגוש בגרון שלא מאפשר לך לאכול. הכאב בחזה
מתאים לך לשלוח לגוף שלך ולכאב בו אנרגיה של אהבה?

[פלוני_אלמונית*]

לא יכולה. זה כואב נורא. מדי. אני לא מתפקדת. באמת. להתקשר לסידור הכי קטנטן זה דבר בלתי אפשרי. ויש פה ילד. אי אפשר לבכות לידו כל היום.
מה זה יקרה, מתוקה, נהדרת. אני כותבת לך ככה כי אני יכולה כ"כ להזדהות עם התחושות והחוויות האלה. כתבתי פה איפשהו במעלה הדף בניק שאני לא זוכרת, ולא בטוחה שרוצה לחזור ולחפש.
אני רוצה לומר לך שיש סיכוי לא רע שאת בדיכאון. לפחות כשאני הלכתי ותיארתי בדיוק את המילים שלך (בואי נגיד ש"רוצה למות" זה פחות או יותר כמו חום גבוה לאבחון של מחלה) קיבלתי את האבחנה הזו. וקיבלתי כדורים. וזה עזר, קצת. עדיין לא מצאתי את השילוב והמינון שמתאימים לי אבל זה מקהה קצת את הכאב ומאפשר לתפקד קצת. לפחות יצאתי מהמיטה והתחלתי לאכול, וזה שיפור לעומת מה שהיה קודם. למרות שעדיין יש ייאוש ועצב ומה לא.
מציעה לך בחום: תקבעי תור. גם רופא משפחה יכול לתת מרשם. אם את לא מסוגלת תתקשרי לחברה ותבקשי שתקבע לך. או תספרי לחברה שאת לא מצליחה, ואולי תכף אחרי השיחה תצליחי.
לא יכולה להאריך יותר כרגע, אשתדל להכנס לדף שוב בקרוב. בינתיים חיבוק.

[מה_זה*]

מתאים לך לשלוח לגוף שלך ולכאב בו אנרגיה של אהבה
בשלב זה אני מוכנה לעשות כל דבר ולשלם כל סכום כדי שהכאב הזה יעבור ולא יחזור להתנפץ עלי שוב ושוב ושוב.
אבל אני לא יודעת איך.
האמת שיש לי כמה שעות יותר טובות. לא יודעת להסביר. אבל אני חוששת מהגל הבא. הכל בסדר ואז פתאום, וזה יכול להיות בנסיעת אוטובוס, בסיפור לילד, בשיר לא קשור - הכל קורס. טוב, קצת דרמטי. הכל קרס. מקווה שעכשיו רק ירעד קצת.

יש סיכוי לא רע שאת בדיכאון
סביר. וגם יתכן שהוא חלק מתופעת המנפאוזה המאיימת עלי. מה שרק מגביר את הדיכאון. אין לי שום התנגדות לשימוש בתרופה בכלל ובמיוחד כעת. אני רק סקפטית. איזו תרופה את נוטלת? שמעתי-נדמה לי- שציפרלקס- היא תרופה שעובדת אבל לא מאוד חזקה. גם כך אני סובלת מקושי לישון, ומסתובבת מותשת מה שרק מחמיר את היכולת להתמודד עם מצבי הנפשי הנוכחי ומביא עלי כל מיני תחלואים קטנים אך מטרידים. לא הייתי רוצה להתחיל לנסות ולהחליף תרופות. פשוט אין לי כוח לזה.

[חני_בונה*]

_בשלב זה אני מוכנה לעשות כל דבר ולשלם כל סכום כדי שהכאב הזה יעבור ולא יחזור להתנפץ עלי שוב ושוב ושוב.
אבל אני לא יודעת איך._

הרעיון הוא להקל על הגוף.
מוזמנת לכתוב לי מייל ואתן לך הכוונה.
אין צורך בתשלום.
[email protected]

[מה_זה*]

אפיקורסית בעל כורחי
אולי כולכן טועות? כי פתאום אני קוראת כאן בכל מיני דפים אחרים על יחסים, על קצרים בתקשורת, על מריבות שבאות מהמקום שכל אחד גם קורבן וגם לא רוצה לצאת פראייר. אז אני מתחילה להתערער. אולי מקור הקצרים שלנו נעוץ שם? אני מרגישה פגועה ופוגעת, הוא נפגע ופוגע וחו"ח?
נכון, תזכירו לי, אבל הוא כנראה לא רוצה אותך. אבל אולי הוא כן (כי כך הוא אומר, כי כשהנושא עלה הוא לא רצה להיפרד. אם כי תמיד זה נראה שהוא לא רוצה לפגוע יותר משהוא מעוניין להישאר) ולא יכול כרגע.
טוב, מאוחר לי מדי להיות בהירה מספיק בנושא. מחכה שתבואו "ליישר" אותי לפני שארוץ להתמכרות שלי שוב.
ואני יודעת גם מאיפה זה עולה. מניסיון להכיר אחרים ולגלות (אחרי הרתיעה מעצם הניסיון העקר הנוסף) כמה זה נורא. איזה אנשים יש שם. כל אלה שנורא מעוניינים, ומנסים לשכנע אותך, ואז "מגלים" שהם בעצם לא פנויים או שזה לא מתאים. ואני מדברת עוד לפני הפגישה. hell, עוד לפני שיחת הטלפון. כל אלה שנפגשים איתך אבל ממשיכים, כנראה, לחפש.
וזה אחרי שנמנעתי ממתנסחים באלימות, עילגים, מעשנים, תומכי ליברמן, רווקים בני 50 שמחפשים בנות 20.
לא, אני לא מושלמת. אני בן אדם. אני מחפשת גם אחד כזה. אני לא מוצאת.את ההכי קרוב לזה, היחיד שהתאהבתי בו לאחר שנים רבות שחשבתי שאיבדתי את היכולת הזו, דווקא איתו אני לא יכולה להיות. רק אותו אני רוצה. הנה זה חוזר. יום שלם סבבתי בידיעה שהוא לא טוב לי במובנים רבים. עוד לפני הקטע הזוגי, אופן ההתנהלות שלו בעולם, חוסר היציבות ועוד כמה דברים שהפריעו לי, שמפריעים לי עדיין, וזה ברור לי במישור מסויים אבל זה לא חודר את מיסוך האהבה.
ואני עומדת לחזור לשם. כי כמו בכל חזרה, הקצת שאני כן יכולה לקבל שם עדיף על כל השיממון

[מיכל_בן_אריה*]

אם תרצי להיעזר בפרחי באך , תוכלי לכתוב לי למייל, אוכל להתאים לך תמציות שמתאימות לך לכרגע, כדי להפחית כאב , ולעזור בהתמודדות,
mb-a ב- actcom דוט co דוט il. ללא תשלום כמובן. שולחת חיבוק

[עתליה*]

מה זה אהובה, מניסיון אני מדברת, כל הסיבות הנכונות שיש בעולם לא יצליחו להוציא את האהוב מלבך.
כי כאן שולט הרגש,רגש שלא רואה ולא סופר את המקומות הלא יפים של האהוב.
כל הסיבות שמנינו לך ועוד נמנה לך לא יעזרו לערער את הרגש והצורך שיש לך אליו.
אבל אנחנו נמשיך ,כי זה נותן נחמה כלשהי ,כי מנסים לעזור לך. חיבוק.

[בשמת_א*]

הקצת שאני כן יכולה לקבל שם עדיף על כל השיממון
זאת האשליה הגדולה, יקירתי.
את לא מקבלת שם "קצת". את מקבלת עצמות שמשאירות אותך רעבה ולכן את חוזרת. את מקבלת הזנה לרגשות תלות. את מקבלת סם שמשאיר אותך מכורה - לא אהבה!

למה שאת מתארת לא קוראים "אהבה". קוראים לזה תלותיות, התמכרות, חוסר אהבה עצמית, חוסר ביטחון עצמי ועוד.
הבעיה, שאנחנו מגיעים עם השריטות האלה מהילדות.

תגידי לי, למה בכלל את הולכת לפורומים עכשיו? למה את בכלל מנסה להכיר אחרים? את הרי לא במצב להכיר אף אחד.
בואי נסתכל על זה ככה:
זיהית כבר שהוא לא טוב לך.
זיהית כבר שהקשר איתו הוא סוג של התמכרות לסם שלא עושה לך טוב.
זיהית כבר שהוא לא באמת אוהב אותך.
אלה דברים מאוד קשים. את בעצם כרגע ניסית לעשות תהליך פרידה ממנו. זה כואב מאוד! את באבל! את עדיין בשבעה בכלל! עוד לא עברו אפילו שבעה ימים!
לכן אמרתי לך, להישאר בתוך זה. שתי מטפלות מדהימות כתבו לך פה עם הצעה לעזור לך - קחי את ההצעות שלהן בשתי ידיים. הן יכולות לעזור לך באמת להתגבר על האבל, להתמודד איתו ולצאת מחוזקת מהצד השני.
אבל איזו אשה בשבעה מתחילה לחפש את בן הזוג החדש?
איך לא ברור לך מראש שאין מצב שתמצאי עכשיו מישהו?
תני קודם לאבל להיגמר. תני לו לפחות לרדת לאיזה מצב נורמלי. תתרכזי קצת בעצמך, תביני שאת מתאבלת עכשיו. זה לא הזמן לרוץ לחפש מי יחליף אותו.
אפילו ילד שמאבד כלב, לא רץ בדרך כלל לחפש תיכף ומייד כלב אחר! אז כשמאבדים בן אדם? תנשמי. תני לזה קצת זמן.

הייתי אומרת לך משהו יותר חזק, לך ולכל מי שנמצאת במצב דומה: קודם תתחזקי בתוך עצמך, רק אחר כך תחפשי בן זוג.
הסיכוי למצוא חבר אמיתי לחיים כשנמצאים בתוך הבור האפל של חוסר האהבה העצמית, הוא משהו מהאגדות.
צאי מתוך הבור האפל.
תיעזרי ב-חני בונה וב-מיכל בן אריה.
את זקוקה לעזרה הזאת עכשיו, שמושטת לך בנדיבות כזאת.
תקבלי עזרה לעצמך, במקום לנסות מהר להשתיק את הכאב על המחסור בסם על ידי חיפוש תזזיתי של סם תחליפי. תאמיני לי, זה שווה את זה. את שווה את זה. אפשר לצאת מהמצב הזה ולהחלים. במיוחד שאת אומרת שיש לך בת. תאמיני לי שכל התחזקות שלך תהיה גם לטובתה. האהבה שלה לעצמה נובעת מהאהבה שלך לעצמך, ולכן כל גרם של אהבה עצמית שתוסיפי לעצמך, יתווסף אוטומטית גם לבתך. זה שווה את המאמץ.

[מה_זה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לכל המתגייסות לסייע.
זה פשוט מדהים.
וגם חוויה (שיעור?) שאם פשוט באים ומבקשים עזרה- היא מושטת לך בנדיבות כזאת.
הלוואי שאדע ואוכל ואזכור לתת כך בעצמי.

[מה_זה*]

טוב, בעדינות, בבקשה.
עשיתי את זה. חשבתי שאני חזקה מספיק, ובכל זאת לא היתה בינינו שום שיחת: "זהו", ואבא שלו בטיפול נמרץ. והרגשתי, פשוט הרגשתי, שהסוף קרוב. אז סימסתי האם הוא רוצה לספר לי מה עם אביו. ואכן, ענה שזהו. עכשיו מחכים. מדובר באדם שלפני פחות מחודש לא חשבו שיש לו משהו. שהיה בטיול עם אשתו.
אז התקשרתי. בכל זאת, באמת מהפן האנושי. ובאמת כי חשבתי שאני יכולה לעמוד בזה.
אז אני לא יכולה לעמוד בזה. הוא בבי"ח ליד בייתי כבר 3 ימים, ולא ידעתי (למרות שידעתי שהוא אמור להגיע היום). כל המשפחה תישן במהלך יו"כ בבית של חבר של האח בעיר, ולא ידעתי.
נכון, לא התקשרתי בעצמי, הייתי אולי קרה בשיחה האחרונה. אבל ראבאק- שנה שלמה - לא היה בינינו כלום?!

[בשמת_א*]

[שלולית_י*]

יכול להיות שזה קשה לו, הקשר איתך, כי גם הוא סדוק מבפנים כמוך, וכל מגע איתך עלול לרסק אותו. אולי ככה הוא מרגיש. זה לא משנה. כי במבחן המעשים בפועל - מה שהוא נותן לא מספיק לך ולא ממלא אותך ולא מתאים לך. זה לא את.

[מה_זה*]

אני רק שאלה קטנה: יש לי הרגשה שאביו נפטר. ואם לא- זה יקרה ממש ממש בקרוב (אבל אני מרגישה שזה כבר קרה). ואני חוששת להצטייר בעיני עצמי כמי שעסקה ב"זוטות" בעת כזו, ומצד שני השיחה הקטנה הזו הפילה אותי שוב ל"קריז" של יומיים. היא לא הסתיימה כי הוא היה ליד משפחתו וכשחזר אלי כעבור שעתיים כבר לא עניתי. זה כאב מדי. בקיצור: להתעניין או לא, זו השאלה...

[שלולית_י*]

אוי, זה קשה מאד. קשה עבורך אני מתכוונת.
אני חושבת שלא.
הוא לא הביע עניין בקשר, זה יכול רק להפריע לשניכם.
במצב עתידי היפותטי, בו הוא חוזר מתוקן, מתנצל, ונופל לרגלייך - זה שהתקשרת או לא התקשרת כנראה לא יעמוד לך לרועץ. שיחה כזאת עכשיו נראית לי לא במקום - גם הוא לא ישמח לקבל אותה ויהיה קורקטי ויבש וקר וזה יפיל אותך, וגם לך זה לא יעשה טוב כי - יש לי תחושה - זה לא משהו שבא מהמקום של האמת והכנות הפנימית שלך מול עצמך אלא ממקום שנורא מקווה שהשיחה תמשוך אותו בחזרה. את רוצה סם מסויים, נכון? אז אל תתקשרי. זה רק עלול להפיל אותך יותר.
זו דעתי כשאני מייעצת לאחרים. בפועל - גם אותי צריך להחזיק לפעמים מ-לא לעשות טלפונים כאלו. מבינה אותך לגמרי.

[בשמת_א*]

שיחה כזאת עכשיו נראית לי לא במקום.
לגמרי.
מבחינת הקשר, מבחינתו - השיחות האלה הן הטרדה. זה לא עוזר לו, זה לא טוב לו, תעזבי. תרפי. תוותרי.
מבחינתך - אני לגמרי בדעתה של שלולית י: זה הקריז שלך. תעזבי. לכי תחפשי משהו אחר לעשות, משהו משמח, צאי מהבית, תשכחי את הטלפון, קחי את הילדה לטיול בטבע, תבלי את החג, תעשי חיים. תגידי לא לסמים.

[חבצלת*]

להתעניין או לא, זו השאלה...
לגמרי לא.
אם תשמעי ממישהו אחר (בלי שאת מנסה או מתאמצת לברר) שאכן האב נפטר, שיחת טלפון קצרה של "משתתפת בצערך" רק כדי שאם במקרה תיפגשי אותו יום אחד, תרגישי נוח להישיר מבט.

[שלולית_י*]

תעשי חיים
לגמרי!
יש המון פסטיבלים השבוע, תבחרי מה בא לך, קחי את הילד (יש לך ילד, נכון?) ותדלגו לכם מפסטיבל לפסטיבל. אם את רוצה רעיונות את מוזמנת לכתוב לי בדף

[על_גלגלים*]

רק אני קראתי שכתבת שאת רוצה עוד ילדים ולא בטוחה שעכשיו זה אפשרי?!
למה אתמחכה? אם את בסביבות גיל 40, תתרכזי בסם הזה ואל בסם הנורא. קבעי תור לרופא נשים, בצעי בדיקות פוריות,תתחילי לבדוק אפשרות של תרומת זרע, הורות שיתופית, אפילו הס מלהזכיר - צאי עם גברים שבשלים להביא ילד מחר בבוקר. יש הרבה כאלה שכותבים באתרי הכרויות, רווקים או גרושים בלי מעל גיל 45 שמרגישים את השעון הביולוגי לא פחות ממך.

מלאי את יומך בזה והבחור הזה שברקע? לא יודעת מה הלגיד על הקשר שלו, אני לא לגמרי מסכימה עם כל מה שאמרו כאן אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות - אם את רוצה ילד לפי קצב הדברים שמתנהלים כרגע כנראה שממנו זה לא יקרה בקרוב אם בכלל והבקרוב חשוב מאוד כי את אומרת שאת בגיל מאוחר

לכי בצעי את הבדיקות, בדרכ בדיקת דם פשוטה במהלך הוסת, זה ייקח כמה זמן במילא בין התורים ועד למועד הבדיקה והתוצאות, קבעי לך נקודות זמן, ובינתיים בררי אופציות.
נראה ליש באיזשהו מקום הוא מצטייר אצלך כאבא פוטנציאלי בגלל הקירבה הרגשיתש את מרגישה כלפיו ובפועל קטונתי מלדעת מה קורה אצלו אבל אם תחליטי שאת עושה ילד איתו ובלעדיו ותתחילי להניע את הגלגלים לא תשימי הרבה מדי משקל בידיו. אחרי שיהיו לך כל הנתונים הואופציות תוכלי להחליט אם לשתך אותו או לא יודעת מה בהתאם למקום שהקשר שלכם יהיה בו. אני יודעת שממליצים פה על ניתוק ואני מאחלת לך שאו שתתחברו בקשר טוב או שתתנתקו היטב אבל המציאות מוכיחה שיש הרבה חסמים והתנגדויות.

לדעתי החסם העיקרי אצלך הוא חרדת הנטישה וההשתוקקות לעוד ילד, זה יתר כבד מרצון לבן זוג.

ואל תחכי! ממש עכשיו קבעי תור לרופא נשים. לא מכירה אישה אחת ללא ילדים או עם ילד אחד כולל המתנגדות הקיצוניות ביותר שלא הצטערה שלא הביאה ילד נוסף משנולד בה הרצון ואחכ היה מאוחר מדי.

[על_גלגלים*]

אה ועוד דבראולי כדאי שתתרכזי בלחשוב על עצמך בעוד עשור חובקת את הילד העתידי , זה יכניס פרופורציות לכל השגעון שעובר עלייך כרגע. תחשבי עלייך כיחידת כח עם שני ילדים בריאים וחזקים ושהסיפור הקיים הוא אפיזודה חולפת.
זה לא תמיד יעזור אבל בחלק מהמקרים זה יעזור להניע את את הגלגלים.

והמצב שלך כרגע יחסית קל בהתחשב בנסיבות - אני חושבתש אם את כותבתש את רוצה לנהל איתו "שיחה" כשאת סבורה שאביו נפטר או גוסס ברור ששיקול הדעת שלך נפגם לחלוטין. בליק שר אלייך ולעבר שלכם, הבחור הזה כנראה מסמורטט לחלוטין, עולים בו שדים קדומים, כאבים, חרטות, המשפחה שלו בטח מתנהלת בין מריבות ומתחים וצער רב. ההתמודדות שלו כרגע כנראה אחת הקשות בחייו אם אל הקשה ביותר. אולי גם מחשבות שלו על מוסר ובגידות ועוד.
המקום שלך ולא משנה מה היה קודם גם אם היה טוב ועמוק- באופן טבעי יידחק הצידה, בטח אם הקשר שלכם לא היה מקור להפרייה הדדית וכך זה נשמע.

לא קראתי את ההיסטוריה שלכם אבל אם ההיסטוריה היתה טובה והוא היה מתרחק בתקופה זו הייתי מבינה זאת כי יש אנשים שבעיתות לחץ חייבים להתנתק, בייחדו גברים. בטח אם אתם לא גרים יחד ובטח אם הוא נאלץ להסתיר אותךמהמשפחה הוהקשר שלכם שואב אנרגיות מיותרותש אין לו.

זה תקף פיכמה אם הקשר ביניכם היה כבר קודם לא יציב ולא חזק.

ולכן אני לא מקטלגת אותו כאדם רק של דיבורים או לא בסדר, אלא את הקשר ביניכם כקשר רעוע מלכתחילה וברגע משבר צפוי היה שהוא יתנתק.

אני מציעה לך להתרחק ממנו, לעזוב אותו לנפשו בשבועות הקרובים.אבל קודם להרים טלפון בסיסי מנחם, כי לא רק את בסיפור, גם הוא, וגם אם את מרגישה מרומה (למרות שלא קראתי שקרי מצידום, קראתי קשר לא טוב בגלל חוסר בגרות של שניכם), כן חשוב להרים טלפון שנועד רק לתת תמיכה והשתתפות בכאב עבורו, לומר מילים מנחמות או מחזקות כאדם. גם אם הוא ניתק אותך ממעגל חייו כרגע הוא זקוק למילה טובה אחת (לא יותר במצבכם, ממש לא יותר כי זה יהיה הרסני) וגם את תוכלי להיכנס לפרופורציות מאותה שיחה, אם הוא יהיה בעיתוי נכון לשתף במעט - את תביני כמה השדים שלך שהם גדולים וקשים ובכל זאת הם שלך, לא יכולים לקבל תשומת לב מצידו או מצד שניכם יחד בתקופה הארורה שעוברת עליו.
להבין את הכאב שהוא שרוי בו וכמה הדברים שלך נשמעים באמת לא רלוונטיים כרגע יעשה גם לך טוב אבל רק אםתנשמי עמוק ותגשי לךשיחה כזו ממקום נותן ולא שופט או מצפה או נזקק. ממקום חזק שמכבד את עצמו.
ואם אחכ תתנתקו מה טוב. עבורך.

[חוזרת_לעצמי*]

נפגשנו בפסטיבל, איתר את שם משפחתי (לא בטוחה איך, אבל ידע שיש שם כמה אנשים שמכירים אותי, בטח שאל) ושלח לי הצעת חברות בפייסבוק.
אני שלחתי לו הודעה.
אז טס. חזר.

ועדיין לא בדיוק נראה מעוניין להפגש, ולא יזם.
כשציינתי שאני מחפשת איזו סדנה או פסטיבל או משהו מעניין לסופ"ש - לא הרים להנחת ה-בואי נפגש.

ולמוצאי החג קיבלתי כמה הזמנות למסיבות - במסיבת פנויים-פנויות ראיתי שהוא אישר הגעה.

את צריכה עוד רמזים שהוא לא מעוניין?

אתמול מחקתי אותו כחבר בפייסבוק. לא מעוניין, אז לא.
ולא אוהבת אנשים שאני לא מכירה וצופים לי בפיד.

הבוקר הוא שואל מה שלומי, ומיד אחרי שואל אם הכל בסדר (אולי הגיע לוול שלי וראה שאין לו אפשרות לצפות בכל תוכנו).
השבתי את האמת. לא נראה שאתה מעוניין, אז מחקתי.

[עוד_היסטרית*]

לא יודעת למה אני כותבת פה אפילו. קצת לפרוק כנראה. הייתי אצלו בקיץ. הבועה סגרה סביבנו די מהר. כמו בסרט הוליוודי התקרבנו, התחבקנו, הסתכלנו זה לזו בעיניים, וזהו. לא נפרדנו לשניה מיותרת כל השהות. מאז נפגשנו שוב (סיפור ממש מטורף. אנחנו צריכים לחצות יבשות בשביל זה וכל כך הרבה לוגיסטיקה מעורבת שזה ממש נס שזה בכלל מצליח). הוא בינתיים מתכנן עוד ביקור בארץ. וככה זה. הוא לא רוצה לשנות את חייו. וגם אני כבר לא יודעת אם אני רוצה שישנה משהו. כי הרי בעיניים מפוקחות, האיש בוגד במשפחתו כבר יותר משנה. מה אני צריכה אחד כזה. אבל לא מתאפקת וקופצת על כל הזדמנות ואנחנו נסגרים בבועות המעטות שלנו בלי הקשר ובלי עתיד. הווה נטו. אנחנו בקשר מחוצה להן. ואז הכל שונה. חברים, מדברים, שיחות נפש ושיחות קלילות. עורגים רק לעתים רחוקות. אבל כשאנחנו נפגשים זו מציאות אחרת. ירח דבש. הוא רוצה שזה יעבור לידידות כי זה קורע אותו מצד אחד והוא לא רוצה לוותר עלי בחייו מצד שני. אני חושדת שהוא לא רוצה לוותר על אהבת החינם שאני מעניקה לו וממשיך להאכיל אותה. ואני הפוך. בכל פעם צריכה לדכא משאלות שהנה אולי הפעם הוא יגיד -- זהו. אני נשאר. ויודעת שזה לא יקרה וזה פחות ופחות אכפת לי. ונהיית יותר ויותר קהה.

[גלית*]

שואלת ועונה לעצמך מצויין

[פלוני_אלמונית*]

חוזרת לעצמי ,
_אתמול מחקתי אותו כחבר בפייסבוק. לא מעוניין, אז לא.
ולא אוהבת אנשים שאני לא מכירה וצופים לי בפיד._

כל הכבוד. שנדע כולנו לנהוג עם עצמנו בכבוד.

[מה_זה*]

ויודעת שזה לא יקרה וזה פחות ופחות אכפת לי. ונהיית יותר ויותר קהה.

בסיפור הפרטי שלי, שהוא שונה (כי כל אחת אומללה על פי דרכה, לא ), אבל דומה, גם היה שלב שאמרתי שלא אכפת לי. שהקצת שיש מספיק לי ועדיף על הכלום שנפרש בלעדיו. שיט, אני עדיין מרגישה כך. י ו ד ע ת שזה שקר, ומאמינה שזו האמת. וחשבתי שאני הופכת אדישה. עד שזה התפוצץ.
אז אני חוזרת ומשננת מה שכתבו לי כאן נשים חכמות, ואם תרצי אולי תוכלי לקרוא גם בעצמך כאן למעלה. ומקווה שלא יגיע רגע המבחן שבו אני ארוץ לקבל פירורים.

[אחת*]

ורק רציתי להגיד שגם לומדים מדייטים מאכזבים.

הכרתי מישהו בעל אופי לא רע, תווי פנים שהזכירו פעם איש יפה, ואפילו בגדים כביכול בסדר - אבל חזות מוזנחת נורא וכעורה (בעיקר בגלל הזנחה)..
משקל גוף שמן מעט אבל כזה שלא נראה טוב על גופו הקצר, פנים עטורי זיפים, שיער שיבה מוקדם מדי שזור לא יפה מדי בזבך החום שעל ראשו,, פנים נפולות, הליכה משתרכת בכבדות.

והוא עוד לא חצה את הארבעים.
ולמדתי ממנו כל כך הרבה רק משהייה במחיצתו - על המוזנחות שלי. בעצמי. שתמיד החשבתיי שמוזנחות או כיעור הם פשוט פחות יפים ואני יכולה לחיות ולהתנהל "פחות יפה" אבל מולו הבנתי שזה לא רק המראה שאינו נעים זו האווירה שהמראה משרה
אווירה של גועל, של עייפות, אוירה של אין אנרגיות, של משהו נובל וקמל.
אווירה של אין יותר מיש.
אווירה של נגמר והושחר על פני רענן וצומח.
הזדעזתי קשות.
וידעתי שאני בגלל היותי אישה עם מעט איפור ותפורת ובגדים יפים נראית טיפה טוב יותר אבל פיזית גופי הכבד והמשתרך, העייפות בתנועותיו, השיער שאני מתעקשת ללכת איתו "שובב" אבל לא מסודר בעליל, הבגדים שלרוב לא מאוד מחמיאים (אבל נוחים ולא - נח זה לא תמיד יפה), העור שיכול להראות יותר קורן, המוזנחות הזו עושה כל כך רע ברמה הארגתית ממש עבור הסביבה שלי אז בטח שעבורי.

וואו למדתי המון מכלום זמן במחיצתו.
אז לומדים ולומדים וכן נרבה למידה וקבלה וצמיחה ונהנה בדרך הרבה

[עוד_היסטרית*]

י ו ד ע ת שזה שקר.
אני יודעת, אני לא עובדת אפילו על עצמי... לא יודעת אם זה עניין של להתרגל לחיות מהפירורים או סתם דעיכת הורמונים או שעמום בהעדר משהו אחר, אבל אני פחות חושבת עליו כשהוא איננו. גם פחות שבורה מכך שהוא לא משנה את דעתו. וישנה גם טינה שמתגברת. כי אני לא רואה את עצמי עושה את אותו הדבר. אני רוצה להאמין שלו הייתי במקומו הייתי נוהגת אחרת. או מחליטה לא לפרק את החבילה ומנתקת קשר או נוהגת באומץ כשרואה שהזמן עובר והרגשות שם והרצון להיות ביחד שם. אז אולי הטינה והשיפוטיות שלי כן עושים את שלהם במקצת. בכל מקרה ברור לי שזה לא סוג הקשר שהייתי רוצה להמשיך בו לאורך זמן. ובכל זאת כשצצה הזדמנות חדשה שנדמה שלא תחזור על עצמה אני ממהרת לזרועותיו לנצל כל רגע וברור שבטווח הארוך זו טעות. קשה לי להתגבר על הרצון להרגיש את המשהו המאוד חזק שיש בינינו שבנסיבות אחרות היה יכול להיות נפלא. וצודקות כולן כולן והלוואי עלינו קשר טוב ויציב ואמיתי.

[מה_זה*]

קשה לי להתגבר על הרצון להרגיש את המשהו המאוד חזק שיש בינינו שבנסיבות אחרות היה יכול להיות נפלא
כאילו שאני היא הדוברת.
יש לי חברה. במצב משפחתי שונה, בגיל שונה, מאוהבת באדם שונה לגמרי, לכאורה מחזר בפועל מתאכזר. ועדיין- דרכה אני רואה את כל מה שעלי אני לא יכולה לראות: את ההטעיה העצמית, את האמונה שהמודעות שלי צלולה ולכן אני רואה נכוחה (וכמובן, רוב הזמן אני עיוורת), את השקרים שלו, שהוא מאמין בהם, כנראה, כשהוא אומר, או בכלל הם מנגנון שלו, כמו שבשמת א כתבה לעיל, והם לא מחזיקים מים.
מה אני אגיד לך, עוד היסטרית , אין לי מה לומר. אבל רציתי שתדעי שקוראים אותך, מבינים אותך, מחזקים אותך ומחבקים אותך. את חכמה ואת טובה ואת ראויה לאוהב שיראה את כל זה וירצה להיות איתך כל יום.
והלוואי עלינו קשר טוב ויציב ואמיתי.
אמן.

[פלוני_אלמונית*]

חברותיי האהובות, נתקלתי באתר שיצחיק אתכן הוא סימס לי

[פלוני_אלמונית*]

לא בא לי להזדהות כרגע, אבל עזבתי את מועצת החרום כי הגיע גבר שבזכותו כבר אינני נקבה היסטרית. נותן לי להרגיש כמה אני חשובה לו כל יום מחדש. מאחלת לכל אחת ואחת מכן כזה גבר ושהדף ייסגר מחוסר עניין לציבור (אם כי היו לנו כאן כמה התרגשויות ותובנות שיש לנצור). אוהבת.

[מה_זה*]

זה דף תמיכה פה, נכון? כי אני צריכה לספר כאן משהו מביך וילדותי. אני חושבת שהוא חסם אותי בג'ימייל. הוא מופיע לי תמיד כמנותק וזה לא סביר. אז כן, (תמיכה, נכון?) הלכתי ופתחתי כתובת ג'ימייל רק כדי לבדוק מול האימייל שלי איך זה נראה כשחוסמים אותך. ככה זה נראה: כאילו החוסם מנותק. ואיך זה מרגיש? רע. מאוד רע. יש לנו היסטוריה של פרידות. מעולם זה לא קרה.
אני מודעת לאיך זה נשמע. אני מבינה שזה לא משנה ומה אני מתעסקת בזה בכלל. אבל הנה, אני מתעסקת.
וגם גורם לי שוב להרגיש אשמה: עזבתי בשעה קשה. ככה הוא התמודד, הייתי צריכה להיות שם.
זה גם מזכיר לי כמה מהר אני שוכחת ולכן חוזרת על הטעויות שלי.
תיקון: לא שוכחת. זוכרת הכל. לא יכולה לשחזר את ההרגשה ולכן חוזרת על הטעויות שלי. איך הרגשתי כ"כ נטושה וכ"כ כאב לי שלא הייתי מסוגלת לדבר איתו. איך קיוויתי שישקר לי שהוא רוצה אותי, כי אני לא יכולה להתמודד עם אמירה אחרת.

[פלוני_אלמונית*]

אינך אשמה.

[עוד_היסטרית*]

רציתי שתדעי שקוראים אותך, מבינים אותך, מחזקים אותך ומחבקים אותך.
@}
בסוף מתפכחים, אנחנו נהיה בסדר ואל תתעסקי בג'ימייל, ככה אנחנו, מפדחות קצת אבל בסוף זה יסתדר ונתגבר. את לא אשמה. את אוהבת ונהדרת ויגיע מישהו ששווה אותך.

[שלולית_י*]

אינך אשמה.
ברור.
וגם אינך אחראית לו ולגורלו.

[אפרת_מ*]

קשה לי להתגבר על הרצון להרגיש את המשהו המאוד חזק שיש בינינו שבנסיבות אחרות היה יכול להיות נפלא
זה כל כך מה שהרגשתי בעבר כלפי האבא של הקטנה.

אני חושבת שהוא חסם אותי בג'ימייל. הוא מופיע לי תמיד כמנותק וזה לא סביר
תראי, אישית עשיתי את זה איזה 3 פעמים.
עם אנשים שלא בא לי טוב לראות אותם ירוקים קופצים לי מול העיניים.
שאני לא חושבת עליהם, ואז פתאום הם קופצים לי לפריים כי הם אונליין, וזה לא עושה לי טוב.
אז הגדרתי שלא יופיעו לי אף פעם או משהו דומה.
לא כי זה אומר משהו עליהם או מה הם כן או לא עשו, אלט פשוט כי זה הרבה יותר קל לי. אם הם עלו לי למחשבות, אז עלו. אבל שאין משהו חיצוני שכל פהם מקפיץ אותם לשם, גם כשהם לא.

[אפרת_מ*]

כל הכבוד. שנדע כולנו לנהוג עם עצמנו בכבוד.

כמה ימים אחרי הוא שלח לי הודעה, ואז מיד עוד אחת - אם הכל בסדר. כי כנראה גילה שעשיתי לו אנפרינד.
הסברתי את הסיבה, שהוא לא נראה לי מעוניין.
הוא השיב שהוא מעוניין בחתונה וילדים.
אני התכוונתי שלא עשית רושם שאת מעוניין בי

אחרי הייתי חולה, ואמר שנשמע לו נחמד להיות קצת חולה.
אבל כשכל מה שבא לי לעשות זה לישון, לא בדיוק בא לי דייט.
ובפעם הבאה שאני יכולתי, הוא לא יכל.
ותוך כדי אני בהחלט מקבלת רושם של לא מספיק מעוניין. או של - עוד אחת לבדוק איתה דברים..

[אפרת_מ*]

ועכשיו גיליתי באתר ההכרויות, שהוא הסתכל לפני יומיים בפרופיל שלי.
הוא פשוט סטוקר?? מה נסגר?
לפחות אני הצלחתי באמת לשחרר. לא מחכה לו, לא בונה עליו מגדלים. אולי פשוט התמסמסה לי ההתלהבות שהיתה בהתחלה, כי לא היה שום דבר שילבה אותה, ועוד לא היה לה מספיק על מה להתבסס..

[מישהי*]

לא בא לי להזדהות כרגע, אבל עזבתי את מועצת החרום כי הגיע גבר שבזכותו כבר אינני נקבה היסטרית. נותן לי להרגיש כמה אני חשובה לו כל יום מחדש. מאחלת לכל אחת ואחת מכן כזה גבר ושהדף ייסגר מחוסר עניין לציבור (אם כי היו לנו כאן כמה התרגשויות ותובנות שיש לנצור). אוהבת.

וואו, כיף לקרוא שעוברת עלייך חוויה כזו. מאחלת לכם בהצלחה.
אבל למה לא לחלוק סיפור טוב בעמוד?
נשמע ממך שאת מניחה שהדלת פה פתוחה רק להתייפחויות, ובכן ממש לא. סיפור טוב של זוגיות חדשה ומחבקת יכול לעשות טוב להרבה נשים כאן ונראה לי שגם כיף לחלוק, בייחדו כשמאוהבים

<וגם נראה לי שעל ציר הזמן יהיה נחמד לך לראותאיך כתבת כשהיית מאוהבת ואיך כתבת כשהיית במצבים אחרים באותו עמוד, כשאני פוגשת את עצמי פתאום במשהו שכתבתי לפני כך וכך שנים אני מלאת השתהות, לטוב או לרע>

[פלוני_אלמונית*]

אין לי שום התנגדות לשימוש בתרופה בכלל ובמיוחד כעת. אני רק סקפטית. איזו תרופה את נוטלת? שמעתי-נדמה לי- שציפרלקס- היא תרופה שעובדת אבל לא מאוד חזקה. גם כך אני סובלת מקושי לישון, ומסתובבת מותשת מה שרק מחמיר את היכולת להתמודד עם מצבי הנפשי הנוכחי ומביא עלי כל מיני תחלואים קטנים אך מטרידים. לא הייתי רוצה להתחיל לנסות ולהחליף תרופות. פשוט אין לי כוח לזה.
מצטערת, לא עניתי לך בזמנו. אני לוקחת רמוטיב וג'ילקס ואומגה 3 וויטמין די... שני הראשונים הם כמובן תרופות מרשם. ציפרלקס לא עבדה טוב עבורי אבל מצילה כמה חברות שלי. נכון, מייאש נורא לחכות שבועיים-שלושה עד שתרופות יעזרו ואח"כ להחליף אם יש צורך, אבל אני רואה שהתחלת לכתוב בדף לפני יותר מחצי שנה - בזמן הזה אפשר לנסות כמה תרופות וממילא קשה לך. אז מציעה שממש עכשיו, אם את פתוחה לרעיון, תקבעי תור לרופא משפחה (שייתן משהו במיידי) ולפסיכיאטר - שבד"כ לוקח יותר זמן לקבוע תורים אליהם, אבל הם יותר מבינים ואם יהיה חוסר התאמה יוכלו, אני מקווה, יותר מהר למצוא פתרון יעיל אחר.
אני יודעת איך את מרגישה ושולחת חיבוק.

[נדלקתי*]

טיפטיפה נדלקתי עליו, היו בינינו קצת מפגשים ידידותיים מכורח נסיבות, וסופסוף נפגשנו במכוון. כן, זו הייתה טעות ללכת אליו הביתה. אבל תפסתי ממנו חננה כזה... לא חשבתי שהוא ינסה כלום. אז - מסתבר שלא.
מה הסיכוי שבחור שמחפש סטוץ, או לפחות התחיל איתי וכיוון לקטע הפיזי, יחליט שבא לו להכיר אותי?
מה אני יכולה לעשות מעבר ללומר לו שאני לא מחפשת סטוץ כדי שזה יילך לכיוון רציני, או שלא ניפגש בכלל?
אין לי כח להיפגע שוב. אבל אני רוצה לנסות. להעז...

[פלוני_אלמונית*]

מה אני יכולה לעשות מעבר ללומר לו שאני לא מחפשת סטוץ
רק מעשים מדברים. אם הלכת אליו הביתה והוא כבר ניסה לגעת (לא פירטת אם נענית לו) זה כבר די אבוד...
אמנם את יכולה לומר לו זה שאת מעדיפה שדברים יילכו יותר לאט. אבל אם הוא מחפש סטוץ כפי שנראה, זה לא יעזור לו לשנות את דעתו.
לדעתי האישית, יש סתירה בין לנסות. להעז_ לבין _כיוון רציני . אם את מעזה ופורצת גבולות אל לך להלין אחר כך שזה לא הלך לכיוון רציני, וההפך. חלק מה"רצינות" פירושה גם זהירות ובלי לחץ.

[נדלקתי*]

פלונית, הלכתי אליו אבל לא הגענו רחוק. עצרתי אותו. התמזמזנו בגבול הטעם הטוב (אולי הוא טיפטיפה חצה את הגבול שבניתי עליו עם בחור שמעניין אותי), אבל זה לא חצה גבולות אדומים מבחינתי. אמרתי שאני לא מעוניינת והתנהגתי כמו מישהי שנמשכת לבחור אבל עומדת מאחורי המילים שלה.... אמרתי לו שמעניין אותי להכיר אותו יותר לעומק ואני לא מחפשת סטוץ.
רוצה להסביר את לנסות. להעז שלי: זה לנסות לתת לבחור צאנס להוכיח לי שאולי הוא רואה מעבר למה שהמה שמו במכנסיים שלו רוצים לראות. זה להעז לתת לבחור צאנס, ואמון, שאם אמרתי והתנהגתי כמו מישהי שלא רוצה רק לשכב איתו, אז להאמין לו שהוא לא יוליך אותי שולל.
אני כותבת את זה כי כבר נפגעתי פעם די קשה מבחור שגם איתו הייתי די ברורה ובכל זאת הוא שיחק איתי משחקים, דוקא לא היה מאוד פיזי, עשה איתי הרבה דברים "רומנטיים" מעבר, אבל בסופו של דבר הצהיר שהוא בכלל לא מחפש קשר רציני. ואני סירבתי להבין את ההצהרות כשהמעשים שלו סתרו בעיני את התוכן.

אני בסה"כ רוצה להיות ברורה, מובנת. אבל לא בצורה שתרחיק את הבחור מהר מדי- לא לבוא ולהצהיר ולחפור שאני רוצה קשר לחתונה, אבל מצד שני להתנהג ולהיקלט אצלו כמישהי שרוצה משהו רציני ולא מוכנה עכשיו להתמזמז איתו.

אני רוצה להיות כייפית, ונעימה, ורצינית. זה מרגיש כאילו אני צריכה ליצור דמות אחת. ואני לא אחת. אני מינית וסקסית ורצינית בו זמנית. זה קשה כל המשחקים האלו. והפחדים האלו מ"איך הוא יקלוט אותי / מה אני אשדר".

[עוד_אחת*]

אני לוקחת רמוטיב

מה הסיכוי שאני חברה ותיקה בעמוד הזה דווקא היום אחפש מידע על רמיטוב ועל ההבדל בינו לבין ציפרלקס ואתקל בהודעה הזו?
רשמו לי ציפרלקס ויש לי במילא השמנת יתר, את יודעת מנסיונך ונסיון החברות אם זה באמת משמין? ממה שאני קוראת באינטרנט - זוועה).

ולגבי רמיטוב - באמת עוזר (לדכאון וחרדה)?

<גם אומגה אני לוקחת, משפיע על העור, לא מרגישה שיותר מזה>

[פלוני_אלמונית*]

נדלקתי, את יכולה להיות כייפית וסקסית בלי לשכב איתו.
אם הוא נמשך אליך את לא צריכה "להוכיח" לו שאת סקסית, או להוכיח לו משהו בכלל, הוא כבר רואה ומרגיש את זה.
ושוב: המעשים מדברים ולא המילים. גם אין צורך לחפור על חתונה, עצם זה שלא ממהרים לקפוץ אליו או להתמזמז זו ההצהרה האמיתית.
זו דעתי והרגשתי.

[פלוני_אלמונית*]

גם אין צורך לחפור על חתונה
התכוונתי שאין צורך לחפור על חתונה כדי להיקלט כרצינית.

[.*]

רק מעשים מדברים. אם הלכת אליו הביתה והוא כבר ניסה לגעת (לא פירטת אם נענית לו) זה כבר די אבוד...

ממש ממש לא נכון.
תאמרי לו שכנראה היתה אי הבנה, כי רצית רק להמשיך את הערב אבל לא ללכת לכיוון מיני, זה מהיר לך מדי ואת בקטע של להכיר.

זהו. לא צריך להגיד קשר רציני או חתונה או לא סטוץ או כן סטוץ.
את בכלל רוצה להכיר!

ולהבא - לא מגיעים לדירות של אף אחד לפני דייט רביעי ולסקס לא לפני לפחות דייט חמישי שזה משאיר לפחות חודש היכרות.
מיזמוזים וקישקושים אפשר מהדייט השני.. (דייט ראשון מצוין - נגמר בנשיקה, בכל זאת לפני דקותיים לא הכרתם!).
לדעתי כן?