לשפות מים על האש אני נכדה של אישה מדהימה, שעלתה לפני שנים-שנים ארצה, ועדיין אומרת את זה, ואת "שבע פחות עשרה" (עשרה לשבע)
מרהיב ביופיו.
זך. -זכות.
עיני ילדי הזך ניבטות אליי, בעוד השמש מפציעה מבעד לערפילי השחר. בעודו מגרגר אליי חרישית, טובעת אני בעיניו התמות, ליבי מתרחב ומתמוגג, וחיוך רחב מתפשט לו על שפתיי. "אישי" אני לוחשת "הסכת נא, ושמע, אוצרי שח לי וודאי על חלום שחלם, בעודו נם את שנתו הערבה, בלילו החולף."
אוספת אני את מחמדי אל זרועותי, תוך שאני לואטת מילים טובות ורכות אל אוזנו. "פשוש שלי יקר! אוצרי הקט, גוזלי. ילדי הטוב."
נושקת אני אותו בחמימות, בלב עולה על גדותיו מאהבתי אליו כי רבה, נושקת את לחיו הרכה, את מצחו הנאה, את אפו הכפתורי, את אצבעותיו הענוגות.
וואו, כמה זמן לא השתמשתי ב
מילים של בית מרקחת
>
פשוט אלון - כן, אם אתה רוצה- צור איתי קשר בדפבית שלי, ואתן לך טל' של רב, שחקר וחפר ומצא את ההבדלים- והם
משמעותיים ...<