טוב, אז חזרתי.
ועכשיו, איזה מדהים מדהים מדהים !
רציתי להזכיר כאן *חלום שחלמתי לא מזמן (לפני כחודשיים) וכתבתי עליו אז - ומה קרה בעקבותיו ביום העיון.
והנה, המחכימון שיצא לי:
'ללא חולמים - לעולם לא תהא מנוחה לעולם'.
וזה נכון. כי מדובר כאן לא רק על חלום-לילה, אלא על חלום שהוא שאיפה שרוצה להתגשם. והתגשמה.
חלומות של פיוס:
החלום כפי שכתבתי אז ומה שכתבתי עליו (ב-21/3/08):
_שהייתי באיזה בניין כזה שמזכיר לי את הבניין שהיה בו פעם כנס על חינוך ביתי של באופן.
וכשעברתי במסדרון חלפה על פניי מישהי שידעתי שהיא מבאופן, ופעם ראיתי אותה באמת במציאות, אבל נראתה שונה לגמרי מבמציאות. הרבה יותר צעירה ורזה, ועם קרחת.
בעבר הייתה בינינו התכתבות במייל שבו טענה שאינה מחבבת אותי (כנראה בעקבות דברים שלא אהבה שכתבתי באתר, על אף שלא היה לי שום שיג ושיח ישיר איתה).
ולמרות שאני חיה עם הידיעה הזו, היא עדיין עד היום אינה נוחה לי.
איני אוהבת חוסר הרמוניה וצרימות עם אנשים. בפרט שאיני רואה שום סיבה מוצדקת.
במקרים כאלה אני תמיד חושבת שזה רק משום שאותם אנשים אינם מכירים אותי באמת. אחרת לא היו חושבים כך.
אז בחלום ראיתי אותה לרגע כשעברתי במסדרון, ועמדה להיבלע באיזו דלת.
אני ידעתי שוודאי אינה רוצה להסיח איתי, אז עמדתי להמשיך. ואז שמעתי אותה קוראת לי.
ניגשתי אליה, והיא אמרה משהו כמו: 'מה שהיה אז זה כבר לא רלוונטי'.
כלומר, הבנתי שהיא כבר לא חושבת מה שחשבה עליי אז. היא רוצה להגיד שהיא חזרה בה.
מאוד התרגשתי ושמחתי. זה היה ממש תיקון בשבילי.
ואז שאלתי אותה אם אפשר לחבק אותה, והתחבקנו.
החלום הזה עשה לי הרגשה מאוד טובה.
ומאוד הצטערתי לגלות שזה היה רק חלום.
בעקבות זאת חשבתי לכתוב לה אימייל. (קשה לי להאמין שהיא קוראת אותי).
אבל אני לא יודעת מה אכתוב.
סה"כ לא עשיתי לה אז שום דבר ישיר שפגע בה. היא סתם לא חיבבה אותי מתוך דמותי שהשתקפה לה מהאתר. אז מה אכתוב? לחזר אחר אהבתה?
הלא אוכל להיראות נלעגת.
ובכל זאת, אני לא אוהבת את המצב הזה. אין שום סיבה שיהיה כך.
כרגע זה מרגיש לי כאילו האתר בשבילי הוא מין ים של חמאה, ובו כמה איים קשים. (יש עוד מס' נשים באתר מאז, שהתחושות דומות איתן. - לשמחתי לא רבּות).
אני רוצה שכל האיים האלה יחזרו ויינמסו אל תוך ים החמאה.
כשאני נכנסת לאתר אני רוצה להרגיש שאני נכנסת לתוך ים של חמאה שלי, ולא לחשוש להיתקל באיים הקשים. בפרט שאין כל הצדקה בעיניי לקיומם.
אני רוצה לתת גם להם אהבה, ולא לחשוש לתת להם אהבה.
שיינמסו אליי, כפי שאני מוכנה להינמס אליהם.
גם אני אינני רוצה לחוש רגשות קשים כלפי אף אחד. וזה קשה יותר לחבב מישהו שאני יודעת שאינו מחבב אותי.
והייתי רוצה להמס את הגושים הקשים האלה, להתיך את עצמי יחד איתם אל הים הזה.
אני אוהבת את האתר הזה. אני רוצה להרגיש פה אהובה. ובבית.
אולי אעז ואכתוב דבר מה אל הנשים הרלוונטיות. ראה נראה._
זה מה שכתבתי אז.
בעקבות זאת, היה יום אחד שבדף
ספירת העומר אתגר תיקון המידות היומי נאמר שזהו יום שטוב לפיוס עם אנשים.
כך היה כתוב שם
'הבלג על גאוותך, והתפייס עם אדם אהוב איתו רבת'.
ואז חשבתי שאולי זו הזדמנות טובה לנצל את האנרגיה של אותו יום לפנות אל אותן נשים, ולנסות למוסס את החומה בינינו.
והבלגתי על 'גאוותי', וכתבתי....
כתבתי על זה בדף של ספירת העומר:
_אתמול בלילה אחרי שכתבתי פה - ישבתי לכתוב למספר אנשים שהיה לי תקל איתם בעבר, וביקשתי למוסס את החומות בינינו.
זה דרש ממני המון אומץ (הלב דפק, הידיים רעדו) ולבוא ממקום מלא אהבה (גם אליהם וגם לעצמי) - אבל הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי.
זה כבר זמן רב רציתי לעשות זאת, והידיעה שעכשיו זה זמן טוב נתנה לי את המוטיבציה.
גם האהבה לעצמי מקלה, כי כך אני לא מרגישה מושפלת כשאני מבקשת את קרבתם. אני פשוט מרגישה שאני באה ממקום מלא אהבה. וגם אם לא יסכימו - אני עדיין בָּאהבה._
לא ממש האמנתי קודם שיהיה לי את האומץ לעשות זאת.
ואז כשכתבתי, זה היה ממש מסע עצום אל תוך עצמי.
זה היה לילה שעברתי בו מסע.
אחרי שסיימתי לכתוב את המכתבים, הרגשתי כאילו טבלתי בתוך מעיין אש מזכך.
והייתי כל-כך גאה בעצמי על האומץ שלי.
ציפיתי לתשובות בתקווה, אך גם בפחד.
בסופו של דבר, לא כל התשובות היו כפי שציפיתי, אבל הן כן שימחו אותי, וכן פתחו פתח למשהו טוב יותר.
התגובה שהכי ריגשה אותי - אחת הנשים, זו שחלמתי עליה, כתבה לי שעדיף שנדבר ביומעיון.
ואכן דיברנו.
והייתה שיחה מאוד טובה, ומקרבת.
ואפילו סיפרתי לה על החלום.
שאלתי אם נעים לה לדבר איתי, והיא אמרה שבאופן מפתיע כן.
וגם לי היה נעים לדבר איתה.
(היא נראתה לי כל-כך יפה. ולא זכרתי ככה. אולי בגלל שכשפגשתי בה בעבר היו אנרגיות קשות).
ובסוף התחבקנו !!!
כמו בחלום !
החלום שלי התגשם. תרתי משמע.
וביומעיון הזה נסגר מעגל, כי חלק גדול מהסיפור עם הנשים האלה היה בסביבות היומעיון הקודם שהייתי בו, לפני 3 שנים.
ועכשיו המעגל נסגר.
ואני מרגישה שזה כל-כך טוב. וכל-כך נכון. וכל-כך אמיתי.
שהלוואי שהיה אפשר להיכנס אפילו יותר פנימה, לצלול עמוק יותר לתוך האמיתיות הזאת.
להתמוסס לתוך מעיין האש המצרף הזה, או, אני לא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה...
לחוות את האהבה הזו אפילו יותר לעומק... כן.
כי יש בי כל-כך הרבה אהבה, ודווקא במקומות שזה קשה, אני אוהבת לגלות שזה אפשרי. כי לא ייתכן שהאהבה לא תגיע לכל מקום, לכל פינה.
ואני רוצה ויודעת שאני יכולה לאהוב גם את מי שלכאורה לא אוהב אותי. ואני אוהבת שהאהבה נפתחת - גם בי וגם בצד השני, וזורמת לשני הכיוונים.
כי כשהלב פתוח זאת האמת באמת, וכל דבר אחר הוא סתם אשליה ושקר.
לא רציתי שהשקר יימשך. רציתי את האמת.
הפוטנציאל האמיתי של הלב.
רק ש...כמה שזה היה נפלא - עדיין היו לי במפגש הזה נקודות של מתח פנימי. למשל, מאמץ סמוי שיוחש שאני מדברת מהלב. מאמץ סמוי להגיע. עדיין היו חששות.
והלוואי שהייתי יכולה להרגיש ממש נמסה לתוך זה.
כאילו שאין שום דבר אחר, ואין שום אפשרות אחרת, ורק האהבה קיימת שם.
ובטח שזה יכול להיות.
). וגם שאת תזכי בזכייה גדולה, ותוכלי לממש את חלומך.... 
פחד 
