סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

שמתי לב שיש בי מין מנגנון כזה (שנדמה לי שהוא לא רק אצלי) - שאוהב לדאוג !
כל פעם שנגמרת לי דאגה אחת, מיד באורח פלא צומחת לי דאגה אחרת.
ממש מפליא !

אני לא מצליחה להבין איך זה שבכל החיים האלה אין לי כמעט יום בלי דאגה, וזה למרות שרוב הדאגות שהיו לי נפתרו בסופו של דבר.
אז מאיפה כל הזמן יש חדשות?
ואם הרוב בד"כ נפתרות או בכלל מתגלות כחסרות בסיס - אז למה אני נופלת כל פעם לפח הזה של הדאגה?

יום אחד אני עשויה לחוש משהו בגרון ולפחד שאני מתחילה להיות חולה. (בפעם האחרונה באמת נהייתי חולה)
ויום אחר נכנס לי קוץ לרגל ואני פוחדת שיתפתח שם זיהום. (לא קרה כלום בסוף)
ויום אחד אני לא יודעת איך אגיע ממקום למקום. (בד"כ אני בסוף מקבלת עזרה מלמעלה)
ויום אחד אני פוחדת שלא יהיה לי מה לאכול. (אבל עם כל הפחדים, תמיד בסוף היה משהו)
ויום אחר אני נזכרת שוב בביטוח לאומי.
ושוב יש דאגות על לאן אלך.
או דאגות מה אעשה לעת זקנתי.
ואם מישהו מספר לי על איזו מחלה שלו - אני נורא פוחדת שגם לי יהיה דבר כזה.
וכו' וכו' וכו'

לפעמים חלק מהדאגות באות ביחד, אך תמיד יש גם דאגות חדשות שמחליפות דאגות ישנות.
אני פשוט לא מבינה - איך נגיד משהו שדאגתי עליו במשך כמה ימים ובסוף הסתדר, ואמרתי לעצמי 'אוף, סוף סוף אני יכולה להירגע' - אז פתאום צץ לי נושא חדש לדאגה, שהוא ממש לא פחות בעל משקל. איך זה יכול להיות????
בקיצור, אין לי רגע דל... :-P
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

טוב, עכשיו הם הודיעו שהם תכף חוזרים.
הם מאוד חביבים אליי, אבל בגלל שאני יודעת את הצורך שלהם בפרטיות, אני חוששת להפריע.
הפחד להפריע קצת מחרבש לי את היכולת שלי להיות אני באמת, ואת התקשורת עם האנשים.
ואולי דווקא בגלל זה לפעמים אני מתנהגת בצורה כזו שדווקא היא זו שאולי מעוררת אי נוחות באנשים מסוימים. (כשאני מנסה להוריד פרופיל)
ואז זה נהיה מעגלי כזה.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

וזה היה בוקר של קיטורים....

(הולכת להספיק דברים שמעדיפה לעשות כשאני לבד. כמו יוגה למשל....)

{@
ילדת_טבע*
הודעות: 2042
הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי ילדת_טבע* »

_אח אח אח, הביטוח לאומי הזה. כל רגע של נחת הוא מחרב לי.
וזה כבר כמה שנים טובות.
כל פעם שאני מטפלת בעניין - צומח עניין חדש איתם לטפל בו.
ועכשיו שוב....
(חייבת לטפל בזה כבר... אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף........)
(בבקשה לא להגיד מילה בעניין !)_
חייבת חייבת...
פעם גם לי הוא חרב את הנחת עד שיום אחד עשיתי זאת. פרעתי את החוב שהצטבר לי אצלם מתקופה שעבדתי ולא ממש דיווחו עלי בדיעבד ולא קיבלתי תלושים כמו שצריך ובקיצור-לכי תוכיחי שאין לך אחות (ולי יש ארבע...). אז פרעתי את החוב והריביות והכל והורדתי את זה מהעורף שלי ואז אחרי כמה חודשים פתאום אני שוב רואה את המעטפה שלהם בתיבה שלי ומתבעסת, שוב יש לי עניינים איתם? פותחת בחשש ומגלה שהם החליטו להחזיר לי את כל הכסף של החוב שפרעתי אז. אין לי מושג למה אבל דבר אחר שלמדתי מאבא שלי "נותנים לך לקח מרביצים לך ברח" לקחתי ולא שאלתי שאלות דביליות. זה היה כייף גדול כמו למצוא שטר של 50 ש"ח במעיל החורפי משנה שעברה...
מברכת אותך בזכיה כזו. מה אכפת לך?
(())
חוחית*
הודעות: 470
הצטרפות: 24 ינואר 2008, 14:06

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי חוחית* »

'למה אני לבד ביום העצמאות? כי זה יום של עצמאות !

היא סיפרה שהיא בת 48, אלמנת מלחמה מגיל 33 רק להסב את תשומת לבך לכך שזה לא יכול להיות כי מלחמת לבנון ארעה לפני 25 שנה...

אני יכולה לבכות עם האחר ובאותו זמן להישאר בשמחה הפנימית שלי ! מקסים

איזה מזל שאלוהים נתן לי במתנה מנגנון כזה שיודע להוציא את הלכלוך ישר אחרי שהוא נכנס.... מזדהה, הרבה אנשים לא מבינים שזאת הדרך שלי לשחרר החוצה ומתפלאים שאני בוכה מ"שטויות", אבל אני אוהבת לבכות, זה תענוג גדול.

מעניין אם יש לחלום הזה איזה הסבר פעם הייתי חולמת הרבה על חיות, תציד אלה היו סיוטים, הייתי נרדפת או שהיו באות לבקר אותי חיות מפחידות כרותות איברים. באיזה שהוא שלב הבנתי שזה הפן החייתי שבי שמבקש לפרוץ החוצה. מאז כבר הרבה זמן שאני לא זוכרת חלומות כאלה.

שמתי לב שיש בי מין מנגנון כזה (שנדמה לי שהוא לא רק אצלי) - שאוהב לדאוג ! הידד לפולניות!

וגם (()) וכמובן @}
שבת שלום
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

איזה כיף שענו לי וכזה מהר !
תודה ילדת טבע ו-חוחית.

אני אוהבת גם את זה שנותנים תשומת לב לפרטים של דברים שאני רושמת (לא בקטע של להיכנס לדיון, אך בקטע של להתייחס. ובעיקר אם זה להזדהות). אז עוד תודה.

מברכת אותך בזכיה כזו. ילדת טבע, תודה רבה. אני מאחלת לעצמי שברכתך תתגשם. (אפשר גם יותר מ-50 ש"ח :-)). וגם שאת תזכי בזכייה גדולה, ותוכלי לממש את חלומך.... {@

***************

'למה אני לבד ביום העצמאות? כי זה יום של עצמאות !
וואלה חוחית, את צודקת. ובאמת נהניתי בסוף.

מצד שני... כשאני חושבת על זה עוד.... נדמה לי שהחיים גם ככה נותנים לי מספיק אפשרויות ל'עצמאות', ואני גם משתמשת בהן. סה"כ אני בחיים האלה הרבה הרבה הרבה עם עצמי ועושה דברים עם עצמי ונוסעת למקומות בעצמי (שנתיים בהודו לבד) ולימוד וסדנאות וטיולים וחגים וים והרהורים וכתיבה ומי יודע מה עוד.... ('אני שר בעצמי ורוקד עם עצמי, ומספר סיפורים לבד, ומוחא גם כפיים - למי? לעצמי !' :-D מי זוכר את מילות השיר?)
אז בכל זאת, מה לגבי קצת 'ביחד' בחיים שלי?
לבד אני כבר מכירה כל-כך טוב. (טוב, בטח יש עוד להכיר גם בלבד, אני לא אומרת...)

************

רק להסב את תשומת לבך לכך שזה לא יכול להיות כי מלחמת לבנון ארעה לפני 25 שנה...
אופס ! כנראה בלבלתי עובדות. אני בטוחה שאמרה שהיא בת 48 ושהוא נפל כשהייתה בת 33, אבל כנראה שכחתי באיזה סיטואציה הוא נהרג.

מזדהה, הרבה אנשים לא מבינים שזאת הדרך שלי לשחרר החוצה ומתפלאים שאני בוכה מ"שטויות", אבל אני אוהבת לבכות, זה תענוג גדול.
איזה כיף שאת מזדהה.
גם לי לפעמים אומרים שלא צריך להתייחס אליי כשאני בוכה כי אני בוכה על כל דבר 'קטן'. אבל זה נראה לי לא נכון. זה שאחרים לא בוכים זה לא אומר שדברים כאלה לא מפריעים להם או כואבים להם, הם רק לא יודעים לשחרר את זה בבכי כמוני. אז להפך, ריבוי הבכי ממש לא מוריד מחשיבות המקרה.
אבל מצד שני, כמובן שלא צריך לעשות עניין או להיבהל, אלא להבין שאני פשוט משחררת משהו שהצטבר, כמו כאב, כעס או מתח. ופשוט להיות שם.
לא להתעלם, ולא להיבהל. רק להיות ולהכיל.
ואם אפשר גם להעריץ אותי באותה הזדמנות על רגישותי הגדולה ויכולתי לזהות רגש מיד ברגע שהוא עולה - אז הכי טוב. :-D

(יש גם דף באתר שגיליתי לפני כמה זמן שנקרא בלוג ההנאה שבבכי, וגם כתבתי בו קצת.)

*************

פעם הייתי חולמת הרבה על חיות, תמיד אלה היו סיוטים, הייתי נרדפת או שהיו באות לבקר אותי חיות מפחידות כרותות איברים. באיזה שהוא שלב הבנתי שזה הפן החייתי שבי שמבקש לפרוץ החוצה.
כן, נכון. גם אני תיארתי פה לאחרונה חלומות מפחידים על אריות ונמרים.
ואיכשהו הבנתי שזה כנראה עולם הרגש הלא מבוטא שלי.
ואולי גם כפי שאת אומרת, 'הפן החייתי שבי' שרוצה לפרוץ? בטוח שהוא שם ומחכה לפרוץ.... ומאוד יכול להיות שזה זה....

אבל, החלום הזה המוקד שלו יותר היה הקטע של 'השטן' ופחות החתול.
(טוב, בטח זה גם מדבר על משהו בתוכי, מה? נגיד הפחד מהחלק 'השטני' שבי? :-)
אשמח אם יהיו עוד תובנות...)
מישהי*
הודעות: 802
הצטרפות: 11 ספטמבר 2001, 07:42

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי מישהי* »

כי מלחמת לבנון ארעה לפני 25 שנה...
כן, אבל כוחות צבא נשארו עוד הרבה שנים בלבנון אחרי שהמלחמה הסתיימה באופן רישמי.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

מוצאת עצמי חושבת לפעמים על אנשים: למה הם לא יותר לבביים ונדיבים? הם היו צריכים יותר לפתוח את הלב, את הבית, להיות מזמינים. כלפיי, כלפי אחרים... מה זו הקמצנות הזו? ההסתגרות הזו? ההתבדלות הזו? וכו' וכו'.
אני מצפה מאנשים שיהיו מאוד פתוחים וחמים ומזמינים.

אחרי זה אני חושבת לעצמי: ואת כזו???

האם את היית יכולה להיות כזו פתוחה ולבבית ומזמינה ונדיבה ולפתוח את ליבך את ידך את ביתך לכל אחד, כפי שאת מצפה מאחרים?
הלוואי. הייתי רוצה להיות כזו.
ואני הרי יודעת שדברים כאלו קשים לי.
אז למה אני שופטת אחרים? ולמה אני מצפה מהם?

כשפותחים לי אפילו במשהו - עליי להיות אסירת תודה על מה שפתחו.
לא לחשוב: למה לא פתחו יותר?
כי מה שהם פתחו - בשבילם זה המון.
מבחינתם הם עשו דרך רבה לעברי.
אולי הרבה יותר ממה שאני הייתי יכולה לעשות עבור אחרים.
ובמקום לשאול בלבי 'מה, זה הכול?' עליי להעריך את זה ולהוקיר את זה, אם היה זה הרבה אם מעט.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

אפרופו החלום על החתול-שטן, רוצה מתישהו לכתוב על החלק ה'שטני' שבתוכי.
נאוה_פרנס*
הודעות: 2105
הצטרפות: 05 אוגוסט 2001, 00:39
דף אישי: הדף האישי של נאוה_פרנס*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי נאוה_פרנס* »

הלוואי. הייתי רוצה להיות כזו.
מה דעתך על גמישות רגשית?
חושבת שזה יכול לעזור לך?
קיזי_הילדה_הצוענייה*
הודעות: 577
הצטרפות: 06 אוקטובר 2007, 18:33

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי קיזי_הילדה_הצוענייה* »

לגבי הדאגנות- גם אני כזו!! יש אצלי אותו מנגנון שתיארת, ובאמת זה קורה דווקא כשנרגעים ונהנים מאיזה רגע של שלווה... לי זה גם קורה המון לפני השינה, וזה נורא מתסכל כי אני מגיעה למיטה גמורה ואחרי שני רגעי נחת אני מתחילה לחשוב על כל מה שמדאיג אותי ולוקח לי כמעט שעה להירדם.

אני חושבת שזה קורה כי יש בי מין אמונה כזו שאם אני לא אדאג הדברים לא יזוזו... מה שדי נכון לגבי. ולכן אני די מלקה את עצמי עם הדאגות האלו כדי שתהיה לי מוטיבציה לעשות משהו בקשר לזה. הייתי נורא רוצה למצוא דרך אחרת להתגבר על העצלנות ולעשות את הדברים בזמן כדי שלא אגיע למצבים האלה שהדאגה אוכלת אותי אבל אני לא יודעת איך... אולי יש לך רעיון?

מצטערת שהשתלטתי לך ככה, פשוט נורא הזדהיתי עם מה שכתבת וזה גם מאוד רלוונטי לגבי כרגע כי אני צריכה למצוא עבודה או סטאז' לקיץ וכבר קצת מאוחר וזה מלחיץ אותי...

את יכולה למחוק אחרי שתקראי.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

קיזי, נחמד לגלות שמזדהים איתי (צרת רבים וכו'... :-P). אבל כפי שכבר הבנת, אין לי כ"כ פתרון לזה. (לא לדאגנות ולא לעצלנות... :-~)

אני בכלל חושבת שזה היה צריך להיות או-או:
או שאתה עצלן - ואז אתה לא דאגן.
ואם אתה דאגן - אז אל תהיה עצלן. :-0
הכי בעיה כשזה בא ביחד. :-D

************

ועוד בעניין הדאגנות: (אולי הרעיון הזה כן יעזור למישו?)
היה לי רעיון לשים כל יום לב איזה דאגות עולות לי, באיזה נושאים, ולכתוב לעצמי את זה. (אני רושמת בפנקס הקטן-קטון שלי)

הרעיון הוא, שאולי אם ממש אתפוס את זה כשזה עולה ואתבונן בזה - אוכל לתפוס את השטות שבזה.
או שאולי אם אשים לב כמה המוני דאגות יש לי ואיך הן כל הזמן מתחלפות זו בזו, אולי אצליח לתפוס עד כמה אני פשוט דואגת לשם הדאגה ולא בגלל סיבה ממשית.

למשל כתבתי רשימה כמו:
  • מיחושים בשתן - פחד מדלקת
  • קוץ ברגל - פחד שיתפתח לזיהום
  • דלקת בחניכיים - פחד שתיפול לי השן
  • בטיול - פחד שאתייבש
  • ביטוח לאומי - צריכה לדאוג לתשלום, ואין לי כוח להתעסק עם זה
  • פחד שאזדקן לבד, בלי משפחה, בלי כסף, ומי יטפל בי
  • דאגה שלא יהיו לי מחר פירות לבוקר (אני תמיד אוכלת בבוקר פירות)
וכו' וכו'
אלו כמה פחדים ודאגות שיכולים לעבור לי בראש במהלך יום אחד.
חלק מהם לכאורה בנושאים 'גדולים' וחלק מתעכבים 'על קוצו של יוד'....

אפשר אולי לבדוק מה מזה הם פחדים ריאליים, מה מזה סתם מרחיק לכת.
האם הפחד הזה מקדם אותי.
למה כל יום יש לי מלאי חדש של דאגות? מה אני יכולה להבין מזה על הממשות של הדאגות האלו? וכו'

**********

בעצם, אולי יש לי רעיון גם לגבי העצלנות. תכף....
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

טוב, אז לגבי העצלנות, נזכרתי במשהו:
אני קוראת עכשיו ספר שנקרא +'צעד קטן לשינוי גדול - דרך הקאיזן'+ מאת ד"ר רוברט מאורר.
נראה לי שאני יכולה לעשות איתו עבודה ממש טובה.

הוא טוען שרוב האנשים כשרוצים להשתנות, נוהגים להשתמש בדרך ה'חידוש'. כלומר - להתחיל באופן מיידי בשינוי גדול.
מה שקורה, שהרבה פעמים יש באמת שינוי דרסטי בתוך זמן קצר, אלא שההתלהבות מהר שוככת, ואחרי תקופת מה יש חזרה להרגלים הישנים.

הספר לעומת זאת מציע שימוש בדרך ה'קָאִיזֶן' שמדברת על צעדים קטנים בלבד. לא רק קטנים: קטנטנים !
זה מתמצה באמירה המוכרת אך רבת העוצמה של לאו טסו: 'מסע בן אלף קילומטרים חייב להתחיל בצעד אחד'.

למשל, אם מישהו יודע שלמען בריאותו עליו ללכת בכל יום חצי שעה.
רוב האנשים יודעים את זה - אבל לא עושים. אין זמן. אין אנרגיה. הם רק יודעים שהם 'צריכים' לעשות. וחיים עם רגשי אשמה.
וגם מי שכן עושה ומתחיל את זה בעסק גדול - בד"כ בסופו של דבר זונח את זה.
אז מתברר שלרוב בטווח הרחוק הדרישה הזו מעצמנו ממש לא עובדת.

מה שכן, המחבר הציע למישהי כזו ללכת כל יום דקה אחת מול הטלוויזיה.
דקה אחת - זה לא נראה מאיים.
זה קל לבצע - וגם משאיר תחושה של הצלחה - שמעלה את המוטיבציה להתמיד.
(לעומת הדרישה מעצמנו ללכת חצי שעה ביום - שקשה לבצע, ואז נשארת תחושת כישלון, שמורידה את המוטיבציה להתמיד.)

נגיד אחרי שבוע כשהרגישה טוב עם זה וכבר רצתה להוסיף עוד, הוסיפו דקה. אחרי חודש זה עלה ל-5 דקות, נניח.
ורק בסוף הגיע לפעילות מלאה - כאשר כבר תחושת ההצלחה מילאה אותה ואז הרצון נבע ממנה, ולא נשאר בה פחד מהעניין או התנגדות.

מישהי אחרת התחילה בכלל ב-רק לעמוד על ההליכון בבוקר בזמן שהיא שותה את הקפה וקוראת את העיתון של הבוקר.
אחרי שבוע כזה של עמידה בלבד על ההליכון, עברה לדקה אחת של הליכה. וכו'.

נכון שזה נראה נורא איטי, וכאילו מה זה שווה - אבל דווקא זה יוצר לטווח הרחוק תוצאות אמיתיות, שיש בהן גם התמדה במשך שנים רבות.

הרעיון שעומד מאחורי ההצלחה של הצעדים הקטנים:
שבמוח התיכון של היונקים יש חלק שנקרא 'אָמִיגְדַלָה'. שהיא שולטת בתגובת ה'לחימה או מנוסה' מול סכנה מיידית.
אחת הדרכים שלה לעשות זאת - היא להאט או לעצור תפקודים אחרים - כמו החשיבה הרציונלית והיצירתית שנמצאת בקליפת המוח.
ה'אמיגדלה' חוסמת את הגישה לחשיבה הרציונאלית והיצירתית בזמן של תפקוד מול סכנה. וזאת כדי לגייס את כל המשאבים של הגוף והמוח רק ל-'לחימה או מנוסה'.

מה שקורה - שמול שינוי גדול שאנו רוצים לעשות, יש לנו תחושה של חריגה מהשגרה הרגילה והבטוחה ואז ה'אמיגדלה' נכנסת לפעולה, ובמקום לנהוג בהגיון או ביצירתיות - אנו נכנסים לפניקה.
מה שזה גורם - שבמקום שנצליח ליצור את השינוי המבוקש, אנו במצב של שיתוק. ורגשי האשמה רק מוסיפים לעומס הרגשי.

אבל ! כאשר נלקחים צעדים כאלה קטנטנים כמו אלה שתוארו לעיל, זה עוקף את המנגנון של ה'אמיגדלה', היא לא מרגישה מאוימת, אין איום על השגרה הבטוחה - וכך לאט לאט אבל בטוח אפשר לכבוש את היעד.

הסכימה של הדברים הללו:
  • מטרה גדולה |>| פחד |>| הגישה לקליפת המוח נחסמת |>| כישלון
  • מטרה קטנה |>| פחד נעקף |>| קליפת המוח מופעלת |>| הצלחה
********

עד כאן סיכום כללי של הרעיון שבספר.
הספר מחולק לכמה פרקים שכולם עוסקים ב'קטן', כגון: 'שאל שאלות קטנות', 'חשוב מחשבות קטנות', 'פעל פעולות קטנות', פתור בעיות קטנות', 'זהה רגעים קטנים' וכד'.

הספר אומר שאם בחרת לעצמך בתור התחלה לַשינוי הרצוי איזו מטלה קטנה, ועדיין אתה מרגיש שהיא קשה עליך - סימן שלא בחרת מספיק קטן. לך על משהו עוד יותר קטן !

**********

תהליך שלי לשינוי בעקבות הספר:

כבר הרבה שנים אני מתרגלת יוגה, אבל למרות שאני יודעת שתרגילי הנשימה הם חשובים ביותר, אולי אפילו יותר מהתנוחות - אני ממש שונאת לעשות תרגילי נשימה.
ואני יודעת שאם אעשה אותם יכול להיות שזה יעשה לי מאוד טוב, ישפר את בריאותי וכו' - בכל זאת אני כל פעם אומרת לעצמי שאעשה - ולא עושה.
כך כבר שנים רבות.

החלטתי במקום להתחיל בסשן שלם של תרגילי נשימה, לקחת על עצמי לעשות כל יום רק סבב אחד של נשימה ! ורק מתרגיל אחד ! (כי יש הרבה תרגילי נשימה). סבב אחד מתרגיל אחד.

זה התרגיל שנקרא 'אנלומה וילומה פרניאמה' - אני אעשה את זה רק: שאיפה מנחיר שמאל, נשיפה מימין, שאיפה מימין נשיפה משמאל. וזהו !
לא הרבה פעמים כפי שהתרגיל דורש, אלא רק פעם אחת כזאת בכל יום !
נגיד שאעשה את זה כך כל יום במשך שבוע.
אחרי זה אוסיף בכל יום עוד סבב אחד כזה בלבד.
נראה מה יקרה...

(מקווה שיהיו לי דברים טובים לעדכן)
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

רוצה לספר על הטיול החמוד שהיה לי קודם.
שוב יצאתי מהיישוב בכביש למטה. במקום לפנות לכיוון הכפר שפניתי אתמול, כפר ג'את, החלטתי לעלות למעלה בכביש המוביל לכפר יַרְכָּא.
סתם כך, לא חשבתי שאמצא דרך מי יודע מה יפה, רק לראות מה יש שם.
אבל גיליתי פתאום מולי למטה והרחק את הים - שטוח ורחב זוהר בשמש אחר הצהריים, והשמש מזדהרת לה גם על עצי הזית והאלון שלאורך הדרך ועל השיחים, ומרחוק נשקפים בתי הכפר... כל-כך יפה.
אני אוהבת כל-כך את שעות אחר הצהריים.
השעות שבהן לשמש עדיין יש את צבעה הלבן הבוהק (עדיין לא מקבלת כתום של שקיעה), אבל האור כבר רךְ מונח על העפעפיים. והכול שסביבי מתנצנץ באור הזה.

לא הלכתי עד לכפר ממש, כי לא רציתי לרדת ירידות גדולות שחזרָתן עליות גדולות. חזרתי בכביש וסמוך להיכן שנכנסתי אליו גיליתי שביל כבוש המוביל אל בין העצים, ושמה הלכתי. עליתי למעלה, מצאתי לי אבן וחזיתי בשקיעה. ואז חזרתי.

אני נפעמת מעצמי איך אני יותר ויותר מרשה לעצמי לתור את הסביבה, לצאת לטבע, לגלות שבילים חדשים, להסתובב בקרבת כפרים ערביים.
כל מיני דברים שפעם לא ידעתי איך אוכל לעשות.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

ביום הראשון שהגעתי לכאן ראינו בערב יחדיו את הסרט 'הנסיכה הקסומה'. זו פעם ראשונה שראיתי אותו.
סרט חמוד ביותר, וצחקתי הרבה. היו בו גם כמה משפטי חכמה. (למרות שבסה"כ הוא היה די קיטשי)

משפט אחד שמאוד אהבתי ואני רוצה לזכור:
כשהגיבורה והגיבור עומדים להיכנס אל ביצת האש המפחידה והמסוכנת, צועקת לו הבחורה בפניקה 'לא נשרוד'
'שטויות' אומר לה הבחור 'את אומרת כך רק בגלל שאף אחד מעולם לא שרד'.
:-D
קיזי_הילדה_הצוענייה*
הודעות: 577
הצטרפות: 06 אוקטובר 2007, 18:33

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי קיזי_הילדה_הצוענייה* »

_אני בכלל חושבת שזה היה צריך להיות או-או:
או שאתה עצלן - ואז אתה לא דאגן.
ואם אתה דאגן - אז אל תהיה עצלן.
הכי בעיה כשזה בא ביחד._

צודקת: )

והיה מעניין לקרוא את מה שכתבת על העצלנות... לצערי אני כנראה עצלנית מכדי לשנות משהו. אני מעדיפה רק לדאוג מזה...: )
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

עוד דבר לזכור:
הייתי כאן היום אצל בחורה מקסימה שהכרתי ביישוב והזמינה אותי לבקר.
היא תרגלה בעבר את שיטת המגירות והתפתחה עם זה המון.

היא אמרה לי דבר חשוב שלמדה שם:
לזכור שאני לא עובדת אצל האחר
(יענו, שאני מתברבשת עם מה הוא צריך לעשות, איך הוא צריך להתנהג וכו')

וגם לא לרצות אצל האחר
(כלומר, לא לרצות בשבילו. במקומו. נגיד, שהוא גם יעשה את הדרך שאני עושה. שהוא גם ירצה את מה שנראה לי חשוב וכו').

האמת, זו שיטה מקסימה שתרגלתי בעבר.
אם כי נראה שהרבה מהדברים שהבחורה החמודה הזו דיברה עליהם לא היו מוכרים לי.
כי אני אז יותר עשיתי את העבודה עצמה עם מדריכה, ופחות הלכתי למפגשים והרצאות בעניין.

המפגש היום עשה לי חשק שהייתי ממשיכה עם זה.

************

משפט אחד שאני זוכרת שהמדריכה שלי נתנה לי אז, שהייתי אמורה להגיד לפני תחילת כל סידור מגירה (או מדף, או תיק או מה שזה לא יהיה...):
'השם אוהב אותי, ואני אוהבת את עצמי, ואפשר לתקן'. נדמה לי שככה זה הלך....
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

ראיתי בדפים שלה בראש הלימוד את הפסוק:
'דָּרַשְׁתִּי אֶת-יְהוָה וְעָנָנִי; וּמִכָּל מְגוּרוֹתַי הִצִּילָנִי' (תהילים ל"ד ה').

כנראה שעל דרך הדרש קישרו 'מגירות' ל'מגורות' :-)
נדמה לי ש'מגורות' זה פחדים, לא?
ואכן, כמה פחדים אנחנו אוצרים במגירות שלנו, שאנו פוחדים להתמודד איתם.
לא סתם כ"כ קשה לפעמים לסדר איזו מגירה קטנה בבית. ממש מרתיע.

כשרק מנסים להתקרב למגירה הזו ולראות למה כ"כ קשה לנו לסדר אותה - אפשר לגלות המון.

(ואם אנו מדברים על ה'מגירות' של התת מודע - אז בכלל, כמה מתחבא שם...)

(טוב, ומעניין שהנושא הזה מתקשר לי לנושא של הספר שתיארתי לעיל 'צעד קטן לשינוי גדול'. כי שיטת המגירות ממש עובדת על קטן. דבר אחרי דבר)

************

'ומכל מגורותיי הצילני'
נראה לי זו בקשה מאלוהים שיציל אותנו לא רק ממה שמפחיד אותנו, אלא מהפחד עצמו !
(שהוא הדבר הכי נורא בעצם, יותר ממושא הפחד)

(וזה עכשיו מתקשר לי לנושא של הדאגות - איך הכול מתקשר...)

אז שנינצל מהפחד. אמן.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

לצערי אני כנראה עצלנית מכדי לשנות משהו. אני מעדיפה רק לדאוג מזה...

קיזי, העיקר שאת לא מתעצלת לדאוג.
את יודעת כמה אנרגיה צריך בשביל לדאוג?
אחרי הוצאת כמות כזו של אנרגיה, מי יכול להעז לקרוא לך עצלנית?! :-D

**********

_מה דעתך על גמישות רגשית?
חושבת שזה יכול לעזור לך?_

נאוה, לא הבנתי. אנא פרטי נמקי והסבירי.
(אפשר בדףבית).

{@
קיזי_הילדה_הצוענייה*
הודעות: 577
הצטרפות: 06 אוקטובר 2007, 18:33

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי קיזי_הילדה_הצוענייה* »

_קיזי, העיקר שאת לא מתעצלת לדאוג.
את יודעת כמה אנרגיה צריך בשביל לדאוג?
אחרי הוצאת כמות כזו של אנרגיה, מי יכול להעז לקרוא לך עצלנית?!_

שוב, צודקת...: )))
דלית_ב*
הודעות: 578
הצטרפות: 18 נובמבר 2005, 17:43
דף אישי: הדף האישי של דלית_ב*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי דלית_ב* »

פראית!
אני מאוד מתחברת לגישת הצעדים הקטנים, אצלי זה עובד יופי :-)
ותודה על הרעיון לגבי הנשימות, נשמע שהוא מתאים גם לי.

זאב מאוד אוהב את הסרט "הנסיכה הקסומה" (גם אני), ומשפט שחוזר על עצמו בואריציות זה "את סתם אומרת את זה כי אף פעם...."

וחוץ מזה, אני נהנית לקרוא כאן, אז תודה שאת משתפת @}


(())
חוחית*
הודעות: 470
הצטרפות: 24 ינואר 2008, 14:06

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי חוחית* »

אני קוראת עכשיו ספר שנקרא 'צעד קטן לשינוי גדול - דרך הקאיזן' מאת ד"ר רוברט מאורר.
נדמה לי שגם עיפרון פחם כתבה על זה ב בלוג לימודים בלגנים
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
_הוא טוען שרוב האנשים כשרוצים להשתנות, נוהגים להשתמש בדרך ה'חידוש'. כלומר - להתחיל באופן מיידי בשינוי גדול.
מה שקורה, שהרבה פעמים יש באמת שינוי דרסטי בתוך זמן קצר, אלא שההתלהבות מהר שוככת, ואחרי תקופת מה יש חזרה להרגלים הישנים._
מזכיר את המשפט:
"מרבית האנשים היו מצליחים בדברים קטנים- לולי היה ראשם טרוד בהזיות גדולות."
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
_הם נסעו כאן היום למשפחה שלהם במקום אחר לכבוד יום העצמאות.
כל הזמן חיכיתי שיסעו, רציתי כבר להיות לבד.
אבל ברגע שעברו בדלת וזרקו לי 'חג שמח' פתאום הרגשתי עצב.
אני נשארת לבד !
'למה אני לבד ביום העצמאות?' 'למה כולם חוגגים ואני פה לבד?' 'למה לא הזמינו אותי גם?'
וכו' וכו'.
ובעצם, בית נחמד. נוף יפה. יש לי מחשב. מה חסר לי?_

גם אנחנו היינו "לבד", העיר היתה נראת כמו אחרי מתקפת סקאדים- כנראה כולם יצאו לפארקים. בקושי היו מכוניות.
אז לקחנו תרמיל עם קליפות של אקליפטוס, במקום לקנות גחלים שלא נדלקים ועוד חומר שמדליק אותם..
הם בוערים מייד ועושים גחלים שבחיים שלכם לא ראיתם..
עלינו להר קרוב, שממנו רואים את איזור המרכז עד הים, ואת ההרים של השומרון,
עשינו על האש ומדורה קטנה עם תפ"א, הילדים זללו וחזרו הביתה שפוכים.
בית נחמד, נוף יפה מההר, אחלה עוגיות, ועיר נטושה.. אז מה חסר?.. :-P :-)
עיפרון_פחם*
הודעות: 70
הצטרפות: 09 יוני 2007, 23:13

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי עיפרון_פחם* »

מזל שחוחית כאן, לעדכן אותך. כי שקראתי את מה שסיפרת על הספר "צעד קטן..", מייד קפצתי "גם אני, גם אני". נראה לי שכתבנו עליו די דומה.
חוץ מה את כותבת מאד יפה.
{@
איך_תדעי_שזו_אני*
הודעות: 1
הצטרפות: 13 מאי 2008, 11:45

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי איך_תדעי_שזו_אני* »

סוסת פרא יקרה
רק שתדעי שקראתי ואהבתי. העלת בי המון תחושות ומחשבות, הן במגע והן בקריאה.
מאחלת לך דרך צלחה. באהבה.
(תנחשי רק בלב מי אני, ולא כאן בבקשה)
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

העיר היתה נראת

העיר היתה נראית אילו....?
אבל למעשה לא נראתה כך?
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
_העיר היתה נראת
העיר היתה נראית אילו....?
אבל למעשה לא נראתה כך?_
אנחנו היינו "לבד", העיר היתה נראת כמו אחרי מתקפת סקאדים- כנראה כולם יצאו לפארקים. בקושי היו מכוניות
תיקון: העיר נראתה כמו אחרי מתקפת סקאדים...
זהו, שעכשיו התחביר או איך שלא קוראים לזה בסדר, ופלוני אלמוני יעיר על שגיעות הכתיב... :-D :-P
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
לצערי אני כנראה עצלנית מכדי לשנות משהו. אני מעדיפה רק לדאוג מזה...
"נולדתי עייף, ואני חי כדי לנוח.." :-)
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
עם כל הכבוד לעצלנות המבורכת- אולי בכול זאת לחלק את הדף כדי שלא נתעצל לערוך פה...?
אהבה_טהורה*
הודעות: 626
הצטרפות: 18 יולי 2007, 09:49
דף אישי: הדף האישי של אהבה_טהורה*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי אהבה_טהורה* »

קראתי הכל והיה לי הרבה מה להוסיף אבל "נולדתי עייף, ואני חי כדי לנוח.." (רק בנקבה)
אהבתי את רעיון האיטיות מהספר שקראת, בדיוק אני עובדת על משהו בספונטניות בגישה כזאת.
וגם אני מצטרפת לתרגיל הנשימה פעם ביום [רק מקווה לא לדאוג לא לשכוח (-; ]
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

תודה לכל הכותבים אליי. כיף ונעים לראות אתכם פה. {@

עיפרון, באמת לא ידעתי שכתבת על זה גם. מצטערת שלא הצלחתי לאחרונה לעקוב. :-( (())
איך תדעי שזו אני - מאוד שמחה שנכנסת. {@
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

זה שוב יוצא שאני הרבה זמן לא כותבת. ואז בד"כ יש לי פתאום לכתוב מלא בבת אחת.

מהמקום האחרון שהייתי בו קרוב לנהריה עברתי במוצ"ש האחרון (לפני כ-5 ימים) ליישוב ליד כרמיאל.
ושוב, איזו השגחה - היה לי טרמפ עם מישהי שהכרתי שם - ממש אבל ממש לאן שהייתי צריכה !

*********

רציתי לספר אנקדוטה קטנה:
שביום האחרון ביישוב הקודם, בשבת בצהריים הייתי עייפה. ומכיוון שלא מצאתי פינה מתאימה בבית לישון (מזרן בסלון, וילדים משחקים בבית) -
יצאתי לנסות להירדם על מזרן בחצר.

כמעט תמיד אני כ"כ מתחרפנת מהזבובים שאני בסוף מתייאשת. וזה אחד הדברים שמרפים את ידיי מלצאת לטבע.
הפעם החלטתי לכסות את הפנים - כי שם זה הכי מפריע, ובשאר הגוף להתייחס לזה כאילו סתם דגדוג של עלים או משהו. לקבל שככה זה ולא להתעצבן.
אז באמת כיסיתי את הראש בסוודר והשארתי מין חריץ קטן לנשימה, ועל כל שאר הגוף שלי הם חגגו. ואיכשהו באמת הצלחתי לקבל את זה ולא להתעצבן - והצלחתי אפילו לישון ! באמת !
כמה שזה נשמע זניח, מבחינתי זו פריצת דרך מדהימה !
עוד פריצת דרך לכיוון של להיות 'אשת טבע'....

(עכשיו נשארו לי רק היתושים.... >:))
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

במקום שאני נמצאת בו עכשיו מאוד טוב לי.
באופן יחסי אני מרגישה ממש נוח, וזורם. ופחות צורך 'להמעיט' את עצמי מאשר בד"כ (דברים שכבר תיארתי הרבה).

מאוד כיף לי עם הילדים כאן. מאוד מאוד.
אנחנו הרבה משחקים ומשתוללים, ואני מקריאה להם סיפורים, והם 'מפריעים' לי ביוגה והופכים את זה למשחק משותף (הם מאוד יצירתיים).

התחברתי במיוחד לגדולה בת ה-7, שאני אוהבת לשוחח איתה. היא נראית לי נבונה מאוד עם מחשבות עמוקות ועצמאיות.

דברים למשל שאהבתי שאמרה:
בהתחלה סיפרה לי שסבתא שלה 'שונאת חוקים של הדת'. שאלתי אותה: ואת? היא: אני לא אוהבת ולא שונאת. ואחרי רגע היא מוסיפה: אני לא מכירה את זה. איך אני יכולה לדעת אם אני שונאת בלי שבדקתי?
גאונה !

ביום אחר, אנחנו עומדות קרוב לחלון ושומעות גן ילדים שיצא לטיול עם הגננת, והגננת מצביעה על עץ זית ומסבירה על 7 המינים (לא משנה שהיא קראה לזה 4 המינים :-P), ואומרת שמי שיידע להגיד את השמות של העצים - יקבל מדבקה.
אני: מה את אומרת על זה? (הילדה בחינוך ביתי. חשבתי אולי היא מקנאה ורוצה גם להיות איתם). היא: הגננת לא נחמדה. אני: למה? היא: גן זה לא תחרות. אני: מה זאת אומרת? היא: ילדים הולכים לגן כדי שיהיה מי שישמור עליהם כשההורים בעבודה, אבל זה לא תחרות. היא לא צריכה להגיד שרק מי שיודע יקבל מדבקה.

דבר נוסף: אנחנו עומדים לצאת ואמא שלה מבקשת ממני עזרה במשהו קטן. הילדה: 'למה את מבקשת ממנה לעשות לך דברים? היא לא משרתת שלך. היא רק בן אדם שישן אצלנו'. :-0
(כמובן שלא הייתה לי בעיה לעזור, אבל הדהימה אותי צורת המחשבה שלה...)

והיום היא אומרת: משעמם לי. אני: למה את מתכוונת? היא: אין לי מה לעשות. אני: ומה רע לפעמים לא לעשות כלום? היא: כי נועדתי לעשות דברים. :-0

מעתיקה גם חוכמות שלה שכתבתי השבוע בדף חוכמות של ילדים:
_אני בסלון מתרגלת יוגה.
הילדה בת ה-7 מסתכלת בתרגול. באחד התרגילים היא אומרת: 'זה מוזר'.
בתרגיל הבא עשיתי מחרשה (שוכבים על הגב ומביאים ת'רגליים מאחורי הראש). שוב היא אומרת 'זה מוזר'.
אחרי רגע: 'למה כל מה שאת עושה קשור לְטוסיק?'
(הבהרה: יש לי טוסיק גדול קמעה, וזה מתגלה בפרט בתנוחות יוגה מסוימות )
התגלגלתי מצחוק.
לא חולף רגע, היא מוסיפה 'חטא על פשע':
'למה חצי מהגוף שלך זה הטוסיק שלך?'

(למי שתהה, לא נעלבתי. אבל לא הצלחתי להפסיק לצחוק כל פעם שנזכרתי בשתי ה'יציאות' האלו...)_

בקיצור, כיף חיים....
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

יש כאן המון בלגאן בבית. ממש קשה לשמור על סדר. כשמנקים - תוך שנייה זה ממילא נראה אותו הדבר.

יש לי רגעים שאני חושבת לעצמי: אמאל'ה, אם ככה זה עם ילדים אז אולי עדיף בלי. זה ממש מבאס. כמה שלא מסדרים ומנקים - זה לא עוזר. (גם ככה יש לי הרבה תהיות בקשר לילדים...)
ויש רגעים שמרגיש לי כיף כזה, שסתם ככה חיים ולא דופקים חשבון, ואפשר לעבור על ערימות של בגדים, או לדרוך בתוך קעריות אוכל של הקטן, או על כל מיני צעצועים לא מזוהים וכל מיני כאלה - בלי להתרגש. מרגיש חי כזה. שמח כזה. עם כל ההמולה, והבלגאן...

יש משהו כייפי לחיות בתוך בלגאן כשאתה לא מרגיש שאתה כל הזמן צריך לסדר. רק כפעם בפעם כששורה עליך המוזה.

אז אני לא יודעת.
לפעמים בכלל אני חושבת שכדאי לעבור ל-רואו פוד רק כדי לחסוך את הערימות האלה של הכלים, כל העבודה הזו, הלכלוך והבלגאן. (עוד יתרון של הרואו פוד).
ואולי גם כדאי לחיות בעירום, ואז לא צריך את כל הבגדים האלה והכביסות וכל השטויות המעצבנות האלה. (איפה אפשר לחיות כך לגמרי?)
ובטח שאם יהיו לי ילדים אז אני ממש לא חושבת שצריך את כל הצעצועים האלה, שכמו שאני רואה - לפעמים ממלאים את הבתים עד אפס מקום.
ולא להשתמש במוצרי קוסמטיקה כמעט. ולא בסבון או בשמפו.
ולא צריך חומרי ניקוי - רק מים בד"כ, ולפעמים חומץ.
ו... מה עוד?
מה עוד אפשר להשיל? על מה עוד אפשר לוותר?

אני רוצה לחיות בפשטות. ואני מרגישה עומס.
עומס של פרטים בחיים.
אני מנסה לפשט.

איך נשארים עם המינימום? איך עושים את זה?
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

בקשר לתרגיל הנשימה שהחלטתי להתחיל לפי השיטה של 'צעד קטן לשינוי גדול' -
אז אתמול הרגשתי שאולי הגיע הזמן להעלות לשני סבבים של נשימה בכל יום (לא בדקתי, אבל היה נדמה לי שכבר עבר שבוע), ועשיתי כך אתמול והיום.

בינתיים זה מרגיש כיף מאוד.
ובגלל שזה כ"כ קטן, זה ממש לא מעיק - שאני אפילו ממש מחכה לזה.

אבל אפילו אם בא לי לעשות עוד - אני לא מרשה לעצמי. כדי שלא אגיע שוב למצב שזה מרגיש לי יותר מדי ויימאס לי.
אני בכוונה הולכת ממש בקטן ולאט לאט.

ואם ארגיש פתאום שהשני סבבים האלה זה יותר מדי - אחזור 'אחורה' לסבב אחד בלבד.
זה חייב לבוא הכי בקטן שאפשר, שהתודעה תרגיש נוח עם זה לגמרי. ורק אז אפשר להוסיף. מעט ולאט.

אמנם עדיין לא קראתי בספר תשובה לשאלתי 'מה קורה אם בא לי לעשות ביום מסוים יותר משלקחתי על עצמי?'
אבל, לפחות במקרה הזה, מרגיש לי לדבוק רק בכמות שהחלטתי עליה, קטנה ככל שתהיה, ולא להוסיף.

(זה מעורר את הכמיהה לעשות את זה עוד...)
אורי_יורמן*
הודעות: 3193
הצטרפות: 13 אפריל 2007, 00:16
דף אישי: הדף האישי של אורי_יורמן*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי אורי_יורמן* »

_אני רוצה לחיות בפשטות. ואני מרגישה עומס.
עומס של פרטים בחיים.
אני מנסה לפשט.
איך נשארים עם המינימום? איך עושים את זה?_

אני שותף מלא לתחושה שלך, שיש כלכך הרבה שכבות להשיל מעלינו. כבר הרבה זמן שאני מנסה, לאט לאט, תוך הקשבה פנימה והחוצה, לפשט ולצמצם. לחזור למקורות.

בשבילי, מה שעשה את השינוי הכי גדול היה טיול הלקטים הראשון שלי, שהיה (ברובו) בנחל תבור.
ישנתי בטבע לבד, ולא באוהל,
שחיתי בעירום בציבור (כלומר עם עוד אנשים) במים בטבע.
שתיתי מי מעיינות בלי שאף מעבדה בדקה לי מה הם מכילים.
נתתי המון אמון בטבע, וקיבלתי את מבוקשי. חלק מהאוכל שאכלתי ממש לא היה צפוי שיהיה שם.
התקלחתי בטבע - עזר לי מאוד לעבור להתקלח גם בבית בלי סבון.
ואכלתי טבעי, ראשוני, שלם. הישר מהעץ ומהאדמה. לעיתים גם מתוך המים.

החיבור כלכך נעם לי, וההרגשה היתה, כשנגמר הטיול, שיכלתי להמשיך (ולהמשיך... ולהמשיך)
אורי_יורמן*
הודעות: 3193
הצטרפות: 13 אפריל 2007, 00:16
דף אישי: הדף האישי של אורי_יורמן*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי אורי_יורמן* »

מה שכתבתי עכשיו נכתב, לא רק מתוך רצון להזדהות ולשתף, אלא גם כנסיון לשכנע אותך להצטרף ל לקטים מטיילים
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

הכרתי בשבוע האחרון מישהו מדהים מנמסטה. דיברנו המון בטלפון, ורק היום נפגשנו.
בחור ממש מיוחד. בעל המון מעלות שחיפשתי בבן זוג.
מאוד יודע להקשיב, לתמוך, לפרגן. מאוד חם ומחמיא. מאוד בעל רצון להתפתח. מקשיב ולומד. ממש אור.
וגם, אוהב מאוד מאוד מאוד את מה שאני. כל דבר ודבר שראה בי.

וכאן בא ה'אבל' - אבל משהו בכל זאת לא הרגיש לי מתחבר ממש בטלפון.
החלטנו להיפגש, כי בפגישה יודעים יותר.

ולמרות שמאוד היה לי כיף איתו בפגישה, נמשכתי למגע איתו - ואכן נגענו והיה נהדר -
בכל זאת הרגשתי שזה לא זה.
פשוט הרגשתי שזה לא זה ולא יכולתי להסביר למה.

אם היו דברים שהפריעו לי, הרגשתי שהם רק 'סימפטומטיים' ומעידים על חוסר ההתאמה, ולא הם אלו שבגללם לא נתאים.
למשל, הוא נורא מזייף שהוא שר, ועצבן אותי לשמוע אותו שר - אבל ידעתי שאם אני מרגישה ככה, זה בגלל שאני לא מסוגלת באמת לאהוב אותו. ואם כן הייתה בינינו התאמה, אז לא בגלל איך שהוא שר הייתי מוותרת עליו. זה רק היה לי סימן שאנחנו לא מתאימים ולא הסיבה. וכיוצא באלו דברים...

את הסיבה לַמה לא - לא יכולתי ממש להסביר - מלבד תחושה אנרגטית של חוסר התאמה, ותחושה שאנחנו 'לא שייכים אחד לשני' ברמת הנשמות.
הרגשתי שהמשיכה שלי אליו מוגבלת, אבל לא בגלל משהו פיזי. הנפש שלי לא מספיק נמשכה לנפש שלו.
ואני יודעת בוודאות שזה לא עניין של זמן.
זה פשוט שתי נשמות מקבילות. (הֵי ! מושג שאני המצאתי עכשיו. נראה לי מושג מוצלח.)

ובאמת שמאוד הצרתי לוותר על מכלול כזה של איכויות ומעלות טובות.

אבל,
אני גאה בעצמי, שבאיזשהו רגע תפסתי את עצמי, והייתי אמיתית עם עצמי - ולמרות שהיה לי נעים המגע עד לנקודה מסוימת, ידעתי בתוכי ש'זה לא זה'. ועצרתי. ואמרתי את זה.
אני גאה בעצמי שהצלחתי לעצור את זה לפני שזה המשיך והסתבך.
אני גאה בעצמי שנמנעתי מסקס ממש איתו, כי לא הרגיש לי נכון.
אני גאה בעצמי שהצלחתי להגיד 'לא' לַקשר, למרות הפחד שאני מוותרת על משהו נפלא.
אני גאה בעצמי שידעתי להקשיב לעצמי. ושלמרות שלכאורה היקום נתן לי פה מתנה גדולה, ידעתי שזו לא המתנה שלי. ויכולתי להגיד ליקום 'תודה רבה לך. זה מדהים. אבל התבלבלת. זה לא שלי'.
ולא הלכתי שולל אחרי הפחדים, למרות שהם לחשו לי ש'הוא מיוחד' ו'זה בדיוק מה שרצית' ו'אולי לא יהיה יותר כזה?'
הקשבתי פנימה. וידעתי.

וכן יהיה 'כזה' ! אבל 'כזה' שמתאים לי. בדיוק כמו שאני רוצה - וכמו שאני מתחברת. בכל הרמות.
כן תגיע המתנה שלי. המתנה שלי. שנועדה באמת בשבילי.

תודה תודה תודה לך יקום. שעזרת לי לדעת ולהגיד ולא לפחד.

הבחור היה כזה מקסים, ולמרות שהתעצב מאוד, בדרך חזרה אמר לי:
'רק את יכולה לדעת מה טוב בשבילך. אף אחד לא יכול לדעת יותר טוב ממך מה טוב בשבילך. אז תמיד תקשיבי לעצמך. בסדר?'
וזו הייתה בשבילי אמירה מאוד מחזקת. גם בעניין הנוכחי, וגם לחיים בכלל. (כבר אמר לי זאת בעוד הזדמנות)
משפט שאני רוצה לחרות על לוח ליבי !

ודבר כמעט אחרון:
כבר די בהתחלה נתתי לו לקרוא בבלוג ומאוד התרשם.
בהמשך הוא שאל למה אני לא כותבת עליו.
היה יום אחד שהוא שלח לי SMS: 'את רגע של אור בין חושך לחושך'. (יפה, נכון?)
אז הוא חשב שזה משהו יפה לכתוב עליו.
אז החלטתי לספר....

קצת היה לי עצוב כשחזרתי. אבל בסדר. אני כבר למדתי להתאושש מהר.

(מקווה בשבילו בכל ליבי שימצא את אהבת חייו. {@
וגם בשבילי....)
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

כנסיון לשכנע אותך להצטרף ל לקטים מטיילים
תודה, אורי. אני שוקלת ברצינות....

(בינתיים מתאמנת בצֵיד יתושים בין 4 קירות.... :-P)
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

אני גאה בעצמי

שכחתי להגיד גם ש -
אני גאה בעצמי שלא ניסיתי לשכנע את עצמי שאולי 'במשך הזמן' אני אצליח לאהוב אותו, או שאני צריכה 'לעבוד על הרגשות שלי' וכו' - שכנועים עצמיים שנטיתי הרבה פעמים לעשות, ונראה שמעולם לא הניבו תוצאות חיוביות.
(גם אם לתקופת מה הצלחתי באמת 'ללמד את עצמי' לאהוב מישהו ולהימשך למישהו שלא הרגשתי אליו כך מלכתחילה - בסופו של דבר זה חזר ועלה שאנחנו פשוט לא מתאימים, ושכל השכנוע העצמי הזה היה מיותר ורק גרם להסתבכויות).

אז אני באמת גאה בעצמי שהבנתי שזה פשוט ככה, ולא שיש פה משהו שאני צריכה לעבוד עליו.
ושלמרות הנטייה שלי להרגיש רע עם עצמי שאני 'לא מספיק רוחנית', ו'לא מספיק יודעת לפתוח את הלב', וש'עליי לגרום לעצמי להרגיש דברים שאני לא מרגישה' - הבנתי שזה בסדר ככה. וזהו.
עיפרון_פחם*
הודעות: 70
הצטרפות: 09 יוני 2007, 23:13

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי עיפרון_פחם* »

כיף לי לקרוא אותך. קשה לי לפרט, אז אני מקווה שתוכלי להרחיב את זה לעצמך...
איך את מצליחה לפגוש בחורים עם כל שינויי המקום האלו?!
כל הכבוד על ההחלטה האמיצה לא להמשיך את הקשר.
ועל התקדמות הפיוס עם הזבובים.
ובכלל, על ההקשבה לעצמך והשאיפה המתמדת לגדילה.
נתראה ביומעיון {@
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

תודה עפרונית מתוקה :-).

**********

אתמול, ביום שישי אבא ואמא שלי התקשרו. (לשמחתי הם לא מתקשרים הרבה לאחרונה, אבל קצת התחלתי לתהות אם הם שכחו אותי. הם התקשרו ביום שישי כנראה לקראת שבת).

בהתחלה אחרי שעזבתי את בית ההורים (מי שזוכר, באופן לא כ"כ נעים) - רק אבא שלי היה מתקשר.
כנראה אמא שלי הרגישה לא נוח להתקשר אחרי איך שהתנהגה איתי. (אני לא יודעת אם בגלל שהרגישה אשמה, או שפחדה שאני כועסת עליה או משו כזה...) - וזה היה לי מצוין, כי לא הרגשתי אז רצון לדבר איתה.
אבא שלי היה מתקשר כל יומיים בערך, וזה היה די מעיק.
גם איתו לא ממש רציתי לדבר, מה גם שהוא הצדיק את אמא שלי, וחשב שאני הייתי צריכה פשוט להתנצל, כדי שהיא תסכים שאני אחזור הביתה. הוא לא הבין מה הבעיה.
אבל גם ככה, בלי קשר ישיר למקרה, הרגשתי רצון לקחת מהם פסק זמן. ולא היה לי כ"כ נוח שהוא היה מתקשר.
הייתי עונה לו בלקוניות, ממש ממש מתפתלת בתוכי עם כל משפט, וסוגרת את הטלפון עם תחושת מועקה.
אבל היה לי קשה להגיד לו ממש 'אל תתקשר' - כי לא רציתי לפגוע בו. (וגם, אני מודה, יש לי פחד שמתישהו אני אצטרך אותם כן, אז אני פוחדת לנתק את הקשר לגמרי, או לעשות משהו שהם ירצו לנתק את הקשר וכד'. למרות שאני מתפללת בכל ליבי שלא אצטרך אותם. אני ממש מעדיפה לא להזדקק לחסדים שלהם.)

זה לא שאני שונאת אותם או משהו.
פשוט יש המון דברים קשים ומטענים, ועדיין לא הגעתי לשלב שבו אני יודעת מה לעשות עם זה.
להמשיך כמו קודם - אי אפשר. ומה לעשות כדי לשנות - אני עדיין לא יודעת.
אז אני צריכה רחוק מהם עכשיו.
עד שאדע איך להמשיך.

ובכל מקרה, בשיחות שהן קצת מעבר לסתם פטפוטים - מאוד קשה לי איתם.
הם לוחצים על כל-כך הרבה כפתורים. (מי לא מכיר את זה?).

אז בהתחלה אבא שלי היה מתקשר כל איזה יומיים. והוא כל הזמן נשמע מודאג כזה, שזה רק הוסיף לי לתחושת המועקה.
לשמחתי לאט לאט כמות השיחות התחילה להידלדל.

באיזשהו שלב אמא שלי התחילה 'להסתנן' לשיחות כשאבא שלי היה מתקשר, והייתה כך 'מכריחה' אותי לדבר איתה. כמובן שגם בה לא רציתי לפגוע - אז שיתפתי פעולה והחלפתי איתה כמה משפטים.

קצת התרככתי, אז היא הרגישה כבר בסדר להתקשר אליי בעצמה. ולאחרונה היא מדי פעם מתקשרת אליי.

אנחנו לא מדברות בכלל על מה שהיה, אלא על סתם שטויות של היומיום - כמו לאיזה טיול הם נסעו, ואיזו מצגת חדשה היא הכינה (היא משוגעת על הכנת מצגות). ואני מספרת לפעמים כמה מילים (אבל ממש קצת).

אני ממש לא רוצה שהקשר יחזור לקדמותו, בלי שפתחנו את הנושאים החשובים.
אבל איך?

טוב, גם ככה עדיין השיחות די קצרות, ומעטות.
אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה.

בשיחות סיפרתי להם שאני כל פעם ישנה אצל חברים אחרים, ואמא שלי אמרה לי 'לא ידעתי שיש לך כל-כך הרבה חברים'. אמרתי לה: 'גם אני לא ידעתי' :-D.
לא סיפרתי להם על הדף שפתחתי כאן, לא הסברתי את פשר המסע שאני עושה.
איך שאני מכירה אותם, אני לא מרגישה בטוח לספר להם את זה.

לפני כמה זמן בשיחה עם אמא שלי הזכרתי את המילה 'הטיול'. היא שאלה 'איזה טיול?', אמרתי 'הטיול שאני עושה עכשיו. הרי אני בטיול...'
היא כנראה לא קלטה את זה קודם. כנראה חשבה שאני פשוט בבריחה אחרי מה שקרה, ורק מוצאת לי כל פעם איפה לישון. היא לא הבינה שאני בעצם במסע.
אח"כ אחותי אמרה שאמא שלי מאוד נלחצה שאמרתי שזה 'טיול'. היא אמרה שאם זה טיול אז עכשיו שוב אני אחזור אליהם אחרי שאסיים 'לטייל'.

אני מבינה אותה. אבל זה בכל זאת מבאס.

מבאס לדעת שאמא שלך לא רוצה אותך (טוב, כבר סיפרתי שזה לא מעכשיו, זאת הייתה התחושה שהעבירה לי מאז שהייתי ילדה. אז גם אם אפשר להבין עכשיו - מכיוון שאני חווה זאת כתחושה מתמשכת מצידה - זה כואב).
ומבאס לחשוב שאין לי עוגן או מקום שמחכה לי בזרועות פתוחות.
ומבאס אותי לחשוב על תסריטים של 'מה יקרה אם בכל זאת אצטרך אותם'. זה מפחיד וכואב.

אז אתמול בשיחת הטלפון היא שאלה אותי על מה שאני עושה עכשיו (שכחתי מה בדיוק) - אבל אני עניתי בשמחה משהו על הטיול. ואז היא נאנחה ואמרה 'מה יהיה הסוף איתנו'.

זה הכניס לי כזאת מין מועקה.
סיפרתי לה בשמחה, והרגשתי שבמקום להשתתף איתי בחוויה, היא שוב הולכת למקום של הדאגות, והמחשבות על איך שנכון לחיות - ואיך שאני לא וכל זה. וזה כמובן עורר בי את המקום של הדאגות שלי, והסיט אותי מהשמחה.

*************

בכלל, כמעט כל פעם שאני מספרת להם משהו, אני מרגישה שיש להם 'כישרון' כזה לגרום לזה להתפוגג.
להתחיל עם ביקורת ושיפוטיות, או דאגות, או לבטל את מה שאני עושה ואת מה שחשוב לי.
וכאילו שהם 'לוקחים' את זה ממני.
ואני מרגישה שאסור לי לספר.
שאני צריכה לשמור את זה לעצמי, אחרת זה יילקח.

וזה מאוד כואב. כי אני בן אדם שמאוד אוהב לשתף.
והם תמיד אומרים לי 'למה את לא מספרת לנו שום דבר', 'את כזאת סודית'.
והם לא מבינים ולא יודעים בכלל עד כמה אני בן אדם שאוהב לפתוח, לחשוף, לגלות. הם בכלל לא מכירים את הצד הזה שלי. כי הם לא מסוגלים לרגע לאפשר אותו.
ואני אומרת 'כי אתם מבקרים אותי ולא תומכים בי. אם הייתי יודעת שאספר ותתמכו - הייתי שמחה לספר לכם'.
אבל זה לא עוזר. הם לא מבינים.

וכל פעם שאני מחליטה להתחזק בתוכי ולספר להם משהו - אני בסופו של דבר נשארת עם כזאת תחושת מועקה שאני מצטערת שסיפרתי.

|אוף|
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

והיום הרגשתי לא כל-כך טוב. זה משהו שחוזר מדי פעם ולא מצאתי את הסיבה לו.
זה עורר בי פחדים - שאולי יש לי משהו רציני.
ומה יקרה אם באמת אצטרך שמישהו יטפל בי.
אלוהים !

אני צריכה עזרה של אלוהים, כי אני ממש לא רוצה להסתמך על בני אדם (מי?), ובטח לא על ההורים שלי.

(קשה לי לכתוב 'ההורים שלי'. יש לי רפלקס של הקאה :-P)

היו לי כמה שעות קשות היום. פחד שמילא אותי.
הגבירה_בחום*
הודעות: 2781
הצטרפות: 30 יוני 2007, 17:29
דף אישי: הדף האישי של הגבירה_בחום*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי הגבירה_בחום* »

_בכלל, כמעט כל פעם שאני מספרת להם משהו, אני מרגישה שיש להם 'כישרון' כזה לגרום לזה להתפוגג.
להתחיל עם ביקורת ושיפוטיות, או דאגות, או לבטל את מה שאני עושה ואת מה שחשוב לי.
וכאילו שהם 'לוקחים' את זה ממני.
ואני מרגישה שאסור לי לספר.
שאני צריכה לשמור את זה לעצמי, אחרת זה יילקח._
וכל פעם שאני מחליטה להתחזק בתוכי ולספר להם משהו - אני בסופו של דבר נשארת עם כזאת תחושת מועקה שאני מצטערת שסיפרתי.
פראית יקרה
אני מאוד מבינה את הרגשתך. גם יחסיי עם הוריי, בעיקר עם אימי היו כאלה פעם. מצד אחד, הייתי מאוד קשורה אליהם וסיפרתי דברים ומצד שני הייתי מקבלת מהם מכות מתחת לחגורה, כאלה קטנות אבל ערסיות, כמו שפולניות יודעות (-:
וממש הרגשתי את הדברים באופן שבו את מתארת אותם, שיש להם פשוט את הכישרון לדלות מכל דבר טוב שבי את הרע, ולתת לי שוב להרגיש הבת הלא מוצלחת במיוחד, שמחפשת את עצמה ולא מוצאת, שאין ממנה "נחת" (עוד מילה שפולניות חיות עליה) והרגשתי שאני לא רוצה לספר יותר.
אז באמת היתה תקופה שפשוט הפסקתי לספר כל דבר (אני הייתי מספרת הרבה יותר ממך), ולפעמים בכל זאת לא התאפקתי וקיבלתי שוב את הטון הקטן הזה, הלא מרוצה....
(אצלי בסופו של דבר חלה תפנית של 180 מעלות. אימי חלתה בסרטן, אני טיפלתי בה ובאבי במשך שנה. הייתי עבורם ובשבילם כמעט 24 שעות ביממה, חייתי יותר בבתי חולים מאשר בבית, ומשהו שם השתנה בהם. הם פקחו את העיניים ולראשונה בחיים ראו אותי. אמא שלי החלימה והפכה את עורה. מפולניה חרדתית הפכה להיות אדם מלא אור, מצחיקה, מלאת שמחת חיים והם פשוט מעריצים אותי על מי שאני, על מה שאני מביאה לחייהם, על השינוי שאני מחוללת לראשונה בשנתיים האחרונות, אני מרגישה שהם מרגישים שאני המתנה שלהם.)
ועכשיו בא לי לבכות
אבל לעניינך, אני חושבת שבאמת הפתרון הוא לספר פחות. לא ממקום שמחרים אותם, אלא ממקום ששומר עליך. לא מתוך כעס, אלא מתוך השלמה וקבלה שהם אוהבים אותך בדרכם ושהתגובות שלהם באות לא מתוך חוזק אלא מתוך חולשה שלהם.
כשתוכלי להגיע עם עצמך להשלמה ולקבלה שלך, תוכלי לומר להם ממקום נקי ושלם (וזה מאוד קשה, זה כ"כ טעון, אני יודעת) כשהם שואלים אותך למה את לא מספרת יותר, שהתגובות שלהם מעציבות אותך, ולא מקדמות אותך לשומקום. שאת מבינה שזה מה שהם יכולים לתת לך, ושהבחירה שלך היא פשוט לא לספר כדי לא להיפגע.
אהבה וחיבוקים @}
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

תודה בן עמי ו-מי מה. {@

הגבירה בחום, עשה לי טוב מה שכתבת. ההזדהות והכול.
מעריכה אותך מאוד על התהליך שעברת איתם ועל הכוחות שהיו לך. (())

הלוואי שיום אחד אחוש כל-כך חזקה ולא זקוקה להם, שממש לא ישנה לי איך הם יגיבו, ואוכל לספר להם כל מה שבא לי, מתי שבא לי, בלי לדפוק חשבון.
כל_כולי_אמא*
הודעות: 22
הצטרפות: 10 מאי 2007, 19:11
דף אישי: הדף האישי של כל_כולי_אמא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי כל_כולי_אמא* »

היי פראית
מקווה שמצאת טרמפ חזרה מהיומון - אוף, כ"כ רציתי להגיע........
רק קפצתי לומר שקוראת אותך הרבה פעמים (מצטערת, לא תמיד ברצף וגם ממעיטה להגיב) ומאוד אוהבת את הכתיבה שלך.
חבל שלא יצא להפגש, אבל אם את באיזור ראש פינה בקרוב - אז אולי כן יצא? אני אשמח. רוחה.
הקוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 2444
הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי הקוסמת_מארץ_עוץ* »

לא חזרת לנוח על המחצלת...
מקווה שנחת במקום אחר לפחות@}
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

יש לי כל-כך המון לכתוב שאין לי מושג מאיפה להתחיל.
ולכן במקום להתחיל - אני מרגישה צורך לעבור קודם על כל דף ודף במה חדש.

אז היכונו למתקפת מונולוגים,
מ-
עכ-
שיו !!!
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

קודם עדכוני תנועה ומיקום :-):

כאמור הייתי בשבוע שעבר ביישוב ליד כרמיאל. הייתי שם קצת יותר משבוע עד יום שני האחרון בבוקר (שלשום).
היה לי שם נהדר נהדר נהדר. ההורים, הילדים, האווירה... ממש.

ביום שני בבוקר היה לי טרמפ ליומעיון. תכף אספר על היום הזה....
וטרמפ חזרה היה רק למחרת.
רציתי להגיע לאיזור ראש פינה, ולצערי לשם לא מצאתי טרמפ.

אז ניצלתי את אותו ערב לפגישה עיוורת (אכן, לא מבזבזת זמן :-)).
אולי אכתוב עליה עוד מעט.
על כל פנים, לא היה משהו מיוחד, אבל קיבלתי מיטה לישון בלילה.

נסעתי טרמפ לצפון חצי דרך, ואז אוטובוס (חבל, היה לי קצת יקר..)
ומאתמול אני ביישוב ליד ראש פינה. וכבר מרגישה כאן מאוד נעים.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

היום-עיון היה לי מקסים ומאלף.
בעיקרון, בקושי השתתפתי במעגלים, כי יותר רציתי לפגוש אנשים.
הצלחתי לשבת בחצי מעגל, אבל היו לי קוצים בתחת - לפגוש, לראות, לחוות, אז קמתי באמצע.

ובכל זאת, הספקתי להחכים מהמעגל. אולי תכף אכתוב במה.
אז זה אומר שכבר היה שווה לשבת שם. ואולי בדיוק קיבלתי את מה שהייתי צריכה, ולא הייתי צריכה יותר מזה.
(אני אוהבת תתכונה הזאת אצלי שאני כל הזמן לומדת. אפילו רק חצי שניה - ואני מספיקה לשמוע משהו חדש ולהטמיע).

היום הזה היה בשבילי תיקון מכל מיני בחינות ליום-עיון שהייתי בו לפני 3 שנים (מאז לא הייתי).
ובכלל להוויה שלי באתר כפי שהתבטאה אז.

כשהייתי אז באתר הייתי מאוד לא בטוחה בעצמי. ובאותו מפגש - זה התבטא. היה לי פחד במפגש לחשוף את עצמי, והייתה לי הרבה הלקאה עצמית לאחר המפגש עם האנשים.
הפעם, הרגשתי מאוד בטוחה בעצמי. הרגשתי רצויה ואהובה. הייתי בטוחה שאם אגיד שאני סוסת פרא אקבל בעיקר תגובות חיוביות. לא פחדתי לומר מי אני.

גם ככה, בשנה האחרונה באתר אני מרגישה שמאוד התחזקתי.
שלמדתי לתת לעצמי את המקום שלי פה (לא 'לקחת את המקום', אלא 'לתת לעצמי את המקום' שזה אפילו חזק יותר). לבקש את היחס שאני ראויה לו. לומר מה שאני רוצה וחושבת, בלי פחד (בעצם, לפעמים כן עם פחד, אבל גם עם אומץ).

והיום עיון מאוד שיקף לי את זה.
את התחושה הזו שיש לי פה מקום.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

מאוד התרגשתי לפני היום-עיון.
מאוד שימחה אותי המחשבה לפגוש אנשים שאני מכירה, ולהכיר פנים חדשות שמאחורי ניקים מוכרים.
ומאוד התרגשתי גם מהמחשבה להראות את עצמי... כן, כן, להראות את עצמי.

אני מודה ומתוודה שחלק גדול מהעניין היה הרצון לומר 'שלום אני סוסת פרא' ולקבל אהבה.
וקיבלתי.

מבחינתי, כל היום עיון הזה בעצם סבב סביבי.
אני צריכה אומץ לומר את זה, כי, איך זה נשמע בעצם? קצת אגוצנטרי, לא? אבל זאת האמת...

אני הייתי בעצם במרכז של הכול (והרי זה תמיד ככה, לא? :-) אולי טבעי...)
ומה שהיה קיים מבחינתי ביום הזה, זה רק מה שאני נפגשתי בו, ומה שאני חוויתי.

היו לי רגעים שעצרתי ואמרתי לעצמי: הֵי, מתרחשים פה דברים שלא קשורים אליי.
יש כאן דשא ועצים ושמש, וילדים שמשחקים ומעגלים שלא הגעתי אליהם, והמון אנשים שאני לא מכירה....
התרחשו שם בעצם המון חיים מלבד החיים שלי.
אבל אני חוויתי את החיים שלי.

************

על כל פנים, היו לי מפגשים מאוד נעימים עם אנשים.

למרות שלא הספקתי לשבת הרבה זמן עם מישהו.
רציתי הרבה להספיק לראות ולהיראות - ובאיזשהו שלב הרגשתי קצת כמו פורפרה.
עד שאחרי הצהריים כבר כמעט לא היה לי מקום להכיל, והרגשתי שאם אני לא יושבת עכשיו רגע בשקט עם עצמי ונושמת - אני מתפוצצת. ממש הרגשתי על סף בכי. (כל-כך אופייני לי...)

הייתי כל כך עמוסה בהתרשמויות, תחושות, רגשות, התפוצצות של רצון להספיק הכול, לחוות הכול, לגעת בהכול, לטעום הכול, וכל הרגשות שעלו בי כתוצאה מהמפגשים עם האנשים והכול..... וואו...

בסוף באמת נשכבתי על הדשא ורק נשמתי, והייתי עם עצמי ועיבדתי את כל מה שעבר בתוכי.
ולאט לאט חזרתי למרכז של עצמי.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

הרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים שלא יודע מה לבחור.
הרבה פעמים אני מרגישה כך בחיים. את הרצון להספיק הכו-ל. וזה מטריף.
אבל אם פעם הייתי מגנה את עצמי על כך, עכשיו אני מקבלת.
אני פשוט ילדה.

***********

והיה לי מאוד נעים שאנשים שפגשתי אמרו לי שהם קוראים אותי (אנשים שאפילו לא חלמתי בכלל שהם קוראים אותי), ושהם מעריכים אותי על האומץ, על הכנות והפתיחות, על היכולת להיחשף כך וכו'.
מאוד מחזק לשמוע.

במיוחד אישה אחת שבכלל חשבתי בעבר שהיא לא מחבבת אותי פתאום ניגשה אליי ואמרה שהיא קוראת אותי, ואמרה כאלה דברים חמים ומחזקים ומרגשים מהלב - שזה היה לי גם מפתיע וגם מרגש והכול. והשאיר לי המון שמחה בלב.

וקרה עוד משהו מאוד מרגש, שאכתוב עליו אולי עוד מעט כי צריכים פה ת'מחשב....
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

טוב, אז חזרתי.

ועכשיו, איזה מדהים מדהים מדהים !
רציתי להזכיר כאן *חלום שחלמתי לא מזמן (לפני כחודשיים) וכתבתי עליו אז - ומה קרה בעקבותיו ביום העיון.
והנה, המחכימון שיצא לי: 'ללא חולמים - לעולם לא תהא מנוחה לעולם'.
וזה נכון. כי מדובר כאן לא רק על חלום-לילה, אלא על חלום שהוא שאיפה שרוצה להתגשם. והתגשמה.

חלומות של פיוס:

החלום כפי שכתבתי אז ומה שכתבתי עליו (ב-21/3/08):
_שהייתי באיזה בניין כזה שמזכיר לי את הבניין שהיה בו פעם כנס על חינוך ביתי של באופן.
וכשעברתי במסדרון חלפה על פניי מישהי שידעתי שהיא מבאופן, ופעם ראיתי אותה באמת במציאות, אבל נראתה שונה לגמרי מבמציאות. הרבה יותר צעירה ורזה, ועם קרחת.
בעבר הייתה בינינו התכתבות במייל שבו טענה שאינה מחבבת אותי (כנראה בעקבות דברים שלא אהבה שכתבתי באתר, על אף שלא היה לי שום שיג ושיח ישיר איתה).
ולמרות שאני חיה עם הידיעה הזו, היא עדיין עד היום אינה נוחה לי.
איני אוהבת חוסר הרמוניה וצרימות עם אנשים. בפרט שאיני רואה שום סיבה מוצדקת.
במקרים כאלה אני תמיד חושבת שזה רק משום שאותם אנשים אינם מכירים אותי באמת. אחרת לא היו חושבים כך.
אז בחלום ראיתי אותה לרגע כשעברתי במסדרון, ועמדה להיבלע באיזו דלת.
אני ידעתי שוודאי אינה רוצה להסיח איתי, אז עמדתי להמשיך. ואז שמעתי אותה קוראת לי.
ניגשתי אליה, והיא אמרה משהו כמו: 'מה שהיה אז זה כבר לא רלוונטי'.
כלומר, הבנתי שהיא כבר לא חושבת מה שחשבה עליי אז. היא רוצה להגיד שהיא חזרה בה.
מאוד התרגשתי ושמחתי. זה היה ממש תיקון בשבילי.
ואז שאלתי אותה אם אפשר לחבק אותה, והתחבקנו.
החלום הזה עשה לי הרגשה מאוד טובה.
ומאוד הצטערתי לגלות שזה היה רק חלום.
בעקבות זאת חשבתי לכתוב לה אימייל. (קשה לי להאמין שהיא קוראת אותי).
אבל אני לא יודעת מה אכתוב.
סה"כ לא עשיתי לה אז שום דבר ישיר שפגע בה. היא סתם לא חיבבה אותי מתוך דמותי שהשתקפה לה מהאתר. אז מה אכתוב? לחזר אחר אהבתה?
הלא אוכל להיראות נלעגת.
ובכל זאת, אני לא אוהבת את המצב הזה. אין שום סיבה שיהיה כך.
כרגע זה מרגיש לי כאילו האתר בשבילי הוא מין ים של חמאה, ובו כמה איים קשים. (יש עוד מס' נשים באתר מאז, שהתחושות דומות איתן. - לשמחתי לא רבּות).
אני רוצה שכל האיים האלה יחזרו ויינמסו אל תוך ים החמאה.
כשאני נכנסת לאתר אני רוצה להרגיש שאני נכנסת לתוך ים של חמאה שלי, ולא לחשוש להיתקל באיים הקשים. בפרט שאין כל הצדקה בעיניי לקיומם.
אני רוצה לתת גם להם אהבה, ולא לחשוש לתת להם אהבה.
שיינמסו אליי, כפי שאני מוכנה להינמס אליהם.
גם אני אינני רוצה לחוש רגשות קשים כלפי אף אחד. וזה קשה יותר לחבב מישהו שאני יודעת שאינו מחבב אותי.
והייתי רוצה להמס את הגושים הקשים האלה, להתיך את עצמי יחד איתם אל הים הזה.
אני אוהבת את האתר הזה. אני רוצה להרגיש פה אהובה. ובבית.
אולי אעז ואכתוב דבר מה אל הנשים הרלוונטיות. ראה נראה._

זה מה שכתבתי אז.

בעקבות זאת, היה יום אחד שבדף ספירת העומר אתגר תיקון המידות היומי נאמר שזהו יום שטוב לפיוס עם אנשים.
כך היה כתוב שם 'הבלג על גאוותך, והתפייס עם אדם אהוב איתו רבת'.
ואז חשבתי שאולי זו הזדמנות טובה לנצל את האנרגיה של אותו יום לפנות אל אותן נשים, ולנסות למוסס את החומה בינינו.
והבלגתי על 'גאוותי', וכתבתי....

כתבתי על זה בדף של ספירת העומר:
_אתמול בלילה אחרי שכתבתי פה - ישבתי לכתוב למספר אנשים שהיה לי תקל איתם בעבר, וביקשתי למוסס את החומות בינינו.
זה דרש ממני המון אומץ (הלב דפק, הידיים רעדו) ולבוא ממקום מלא אהבה (גם אליהם וגם לעצמי) - אבל הרגשתי שאני חייבת את זה לעצמי.
זה כבר זמן רב רציתי לעשות זאת, והידיעה שעכשיו זה זמן טוב נתנה לי את המוטיבציה.

גם האהבה לעצמי מקלה, כי כך אני לא מרגישה מושפלת כשאני מבקשת את קרבתם. אני פשוט מרגישה שאני באה ממקום מלא אהבה. וגם אם לא יסכימו - אני עדיין בָּאהבה._

לא ממש האמנתי קודם שיהיה לי את האומץ לעשות זאת.
ואז כשכתבתי, זה היה ממש מסע עצום אל תוך עצמי.
זה היה לילה שעברתי בו מסע.
אחרי שסיימתי לכתוב את המכתבים, הרגשתי כאילו טבלתי בתוך מעיין אש מזכך.

והייתי כל-כך גאה בעצמי על האומץ שלי.

ציפיתי לתשובות בתקווה, אך גם בפחד.

בסופו של דבר, לא כל התשובות היו כפי שציפיתי, אבל הן כן שימחו אותי, וכן פתחו פתח למשהו טוב יותר.

התגובה שהכי ריגשה אותי - אחת הנשים, זו שחלמתי עליה, כתבה לי שעדיף שנדבר ביומעיון.
ואכן דיברנו.
והייתה שיחה מאוד טובה, ומקרבת.
ואפילו סיפרתי לה על החלום.
שאלתי אם נעים לה לדבר איתי, והיא אמרה שבאופן מפתיע כן.
וגם לי היה נעים לדבר איתה.
(היא נראתה לי כל-כך יפה. ולא זכרתי ככה. אולי בגלל שכשפגשתי בה בעבר היו אנרגיות קשות).
ובסוף התחבקנו !!!
כמו בחלום !

החלום שלי התגשם. תרתי משמע.

וביומעיון הזה נסגר מעגל, כי חלק גדול מהסיפור עם הנשים האלה היה בסביבות היומעיון הקודם שהייתי בו, לפני 3 שנים.
ועכשיו המעגל נסגר.
ואני מרגישה שזה כל-כך טוב. וכל-כך נכון. וכל-כך אמיתי.

שהלוואי שהיה אפשר להיכנס אפילו יותר פנימה, לצלול עמוק יותר לתוך האמיתיות הזאת.
להתמוסס לתוך מעיין האש המצרף הזה, או, אני לא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה...
לחוות את האהבה הזו אפילו יותר לעומק... כן.

כי יש בי כל-כך הרבה אהבה, ודווקא במקומות שזה קשה, אני אוהבת לגלות שזה אפשרי. כי לא ייתכן שהאהבה לא תגיע לכל מקום, לכל פינה.
ואני רוצה ויודעת שאני יכולה לאהוב גם את מי שלכאורה לא אוהב אותי. ואני אוהבת שהאהבה נפתחת - גם בי וגם בצד השני, וזורמת לשני הכיוונים.
כי כשהלב פתוח זאת האמת באמת, וכל דבר אחר הוא סתם אשליה ושקר.
לא רציתי שהשקר יימשך. רציתי את האמת.
הפוטנציאל האמיתי של הלב.

רק ש...כמה שזה היה נפלא - עדיין היו לי במפגש הזה נקודות של מתח פנימי. למשל, מאמץ סמוי שיוחש שאני מדברת מהלב. מאמץ סמוי להגיע. עדיין היו חששות.
והלוואי שהייתי יכולה להרגיש ממש נמסה לתוך זה.
כאילו שאין שום דבר אחר, ואין שום אפשרות אחרת, ורק האהבה קיימת שם.

ובטח שזה יכול להיות.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

נכון שאני רוצה שיאהבו אותי, אבל זה גם שאני רוצה לאהוב.
אני רוצה להיות מסוגלת לפתוח את הלב.
אני רוצה שצינורות האהבה ביני לבין אנשים יהיו פתוחים.

ובכלל, שאני מאמינה שכמעט כל ריב בעולם נובע מאי-הבנה.
וחבל לי להישאר באי-הבנה הזו.

אז לכן...
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

ובאותו יום שכתבתי את המכתבים, גם הגדלתי לעשות ושלחתי מכתב למישהו מנמסטה, שבעבר יצאתי איתו ושכבנו, ואחר כך לא התקשר אליי. ולמרות שבעצמי לא הכי התלהבתי, התעצבנתי שהוא לא התקשר אליי.
אז אחרי הרבה זמן כשפתאום נזכר בי וכתב לי שישמח להיפגש שוב - כתבתי לו הודעה כזו 'מתחת לחגורה'.
וכרגיל עם עצמי, אחר-כך הצטערתי על כך.
והרגשתי שלא נהגתי נכון.

אז באותה הזדמנות של פיוס שלחתי גם לו מכתב. זה המכתב:

_"טוב, רציתי להתנצל על מה שכתבתי לך לפני מס' חודשים.

אני יודעת שהגזמתי בתגובה שלי. אני מתארת לעצמי שזה נבע מפגיעה מצטברת מגברים שנפגשתי איתם, וזה הופנה כלפיך באותו רגע.

אתה לא עשית לי כל רע.

נפגשנו, היה נחמד, שנינו הרגשנו שזה לא זה, והמשכנו הלאה... אז למה נפגעתי?

כי למרות שאני בעצמי לא הרגשתי אז שאנחנו מתאימים, בכל זאת האגו שלי נפגע מזה שלא התקשרת, ושהנחת את אותו הדבר. סתם כאב שהאגו יוצר.

אני באמת מצטערת שהייתי בוטה ושכתבתי בצורה 'רעה'. ומקווה שנוכל להתפייס.

אשמח אם תגיב לדבריי."_

זהו.
מאוד חשוב לי כמה שפחות להשאיר רפש אחריי.
ואם פעם האמנתי שצריך 'להוציא' כל מה שמרגישים כמו שמרגישים, אני חושבת שטעיתי.
כי אז נשאר הרבה רפש שצריך לנקות.
וזה גם מרגיש לי לאחר מעשה כל-כך לא אמיתי. לא שייך אליי.

כן, צריך להיות אמיתיים ולהגיד מה שחושבים ורוצים, אבל אפשר להיות אמיתיים בכל מיני צורות.
והשאלה באילו מילים בוחרים להביע את אותה אמת.
אלו לא חייבות להיות מילים פוגעות.

חוצמזה, שמה שתמיד באמת אמיתי זו האהבה.
אז אם אני באה מאהבה, אף פעם אי אפשר לומר שלא הייתי אמיתית עם עצמי.

וגם אם אני לא מרגישה את האהבה באותו רגע, אני יודעת שזה קיים בתוכי בעומק. ושזה הדבר היחיד שבאמת קיים.
כך שלומר שאני אוהבת זה לעולם לא יכול להיות שקר.
ילדת_טבע*
הודעות: 2042
הצטרפות: 12 ספטמבר 2005, 13:35
דף אישי: הדף האישי של ילדת_טבע*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי ילדת_טבע* »

חמותי, שתחיה בבית שלה, אומרת "צריך לעשות דברים ככה שיהיה אפשר אחר כך להסתכל בעיניים" מה חבל שהיא לא מיישמת את זה בעצמה. אבל זה מאוד נכון.
היה מאוד נחמד לפגוש אותך שוב ביומיון ואגב, את לא צריכה להרגיש לא נעים שהרגשת שזו המסיבה שלך. ככה זה. כל אחד בעיניו הוא "מסמר הערב".
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

תודה לכן ילדת טבע ו-בן עמי.
(כל פעם אחרי שאני כותבת כאלו 'מגילות' אני אומרת לעצמי 'לאף אחד לא יהיה כוח לקרוא' ומתבאסת לראות שאף אחד לא הגיב לי, ואז זה כזה מחיה שבכל זאת יש תגובות...)


ואגב, את לא צריכה להרגיש לא נעים שהרגשת שזו המסיבה שלך. ככה זה. כל אחד בעיניו הוא "מסמר הערב".
תודה שאת מחזקת אותי בזה.

אני כל כך רגילה עוד מהילדות לחשוב שאני אגואיסטית ואגוצנטרית (ההורים שלי דאגו להחדיר לי את המסר היטב :-P) - שמאוד קשה לי פשוט להרשות לעצמי את ה'אגואיזם' הזה, שבעיניי זה לא באמת אגואיזם, זה פשוט החלק הילדי שבי, שרואה את כל העולם כסובב סביבו.
וכמו שאצל ילדים זה לא משהו שכרוך ברוע, אלא זה חלק מהתמימות שלהם, אני מרגישה שגם אצלי זה מין אגואיזם תמים.
נדמה לי שחלק גדול מאיתנו עדיין הולך עם החלק הילדי הזה.
אולי בגלל שלא השלמנו אותו בילדות.
אולי בגלל שזה פשוט חלק מטבע האדם.

אבל רציתי קודם באמת לחזור ולומר שאני לא ממש שלמה עם עצמי במה שכתבתי בהודעות הקודמות.
כי היו לי קולות בתוכי שאמרו:
'כן, בטח. כאילו שאת מתעניינת באנשים אחרים. וכאילו מה שאת רוצה זה לאהוב.
הרי כל מה שאת רוצה זה שיאהבו אותך וזהו.
ובשביל זה באת ליומעיון. ובשביל זה רצית להתפייס עם אנשים.
רק בשביל שיאהבו אותך.
את הרי רואה רק את עצמך. את לא רואה אף אחד'

והקולות האלה מאוד כואבים.
הם מאוד מגנים.
אני פוחדת מהם.
אני פוחדת שאנשים יחשבו עליי את הדברים האלה.
ובעיקר, אני פוחדת להאמין להם.

ואני מרגישה שהקולות האלה הם נכונים ולא נכונים.
זה נכון שאיפשהו אני 'רואה רק את עצמי'.
האם כמו שכל אחד רואה רק את עצמו? האם יותר מאחרים?

והאם אני רואה 'רק את עצמי' או 'בעיקר את עצמי'?
והאם אני יכולה בכל זאת, באיזשהו חלק קטן בתוכי לראות גם אנשים אחרים?

ואולי גם כשזה נדמה שאני רואה אנשים אחרים, אני בעצם רואה בהם חלק שמזכיר לי את עצמי - ולכן אני מסוגלת לראות אותם?
ושוב זה אומר שאני רואה רק את עצמי, לא?

וכשאני רואה למשל את הכאב של האחרים, אולי זה כי אני רואה השתקפות של הכאב שלי?
אז שוב אני רואה רק את עצמי, נכון?

ואם אני מחפשת את ההשתקפות שלי בכל עיניים שאני פוגשת -
האם זה אומר שאני לא יכולה לראות גם את מה שמעבר לעיניים?

אם כן, זה עצוב.
אבל מה אני יכולה לעשות?

אני יכולה לראות רק מה שאני יכולה לראות.
ונדמה לי שאני בעיקר רואה השתקפויות.

האם אני מתנצלת עכשיו?
מאוד יכול להיות שכן.

אני לא רוצה שתחשבו שאני 'אגואיסטית' ופיכסה ולא רואה אתכם ממטר.
אני לא רוצה שתחשבו שכל מה שאני רוצה מכם זה לאהוב אותי, ושבעצם אני אינטרסנטית ודי.
אבל אני מפחדת שתחשבו כך.
כי יש לי קולות בתוכי שאומרים כך.
כי כך ההורים שלי לימדו אותי לחשוב על עצמי.

ואני יודעת שאני מלאה אהבה.
אבל כנראה שאני יכולה לתת אותה רק עד להיכן שהראייה שלי מגיעה.
ונדמה לי שלמרות מגבלות הראייה שלי, ולמרות ה'אגוצנטריות' שלי, ולמרות ולמרות ולמרות - עדיין אנשים חווים ממני הרבה אהבה. אז אולי אני בכל זאת במקום הנכון?

ואולי כדי שאני אוכל באמת לראות אחרים, אני צריכה קודם לאפשר לעצמי לראות רק מה שאני רואה, ואפילו להיות עיוורת מוחלטת, ולהסכים לעיוורון שלי, ולקבל אותו, ולהשתחוות מולו בהכנעה, זהו, כזאת אני, עיוורת, מוגבלת, מתהלכת בחשכה, ככה... ואולי רק הקבלה של זה תביא ראייה צלולה?

אולי קבלת ה'אגואיזם' כמשהו טבעי, נכון, ילדותי ותמים - תציב אותי דווקא במקום הנכון שיכול באמת לתת?

כי אני לא מאמינה בנתינה מתוך אידאל או ערך, אני מאמינה בנתינה ששופעת מתוך עצמה. מתוך 'אגואיזם' בעצם. כי כיף לי לתת.

ואני לא מאמינה שאפשר באמת לוותר על משהו שאף פעם לא באמת היה לי.
כך שאי אפשר באמת לוותר על האגו אם אף פעם לא הרשיתי לו להיות.

הייתי רוצה לומר בפה מלא: 'יום העיון הזה היה המסיבה שלי, ואני הייתי מבחינתי מרכז המסיבה' (או לפחות הייתי רוצה להיות) - ולא להתבייש כשאני אומרת את זה.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

בסוף כתבתי כל כך הרבה בקשר ליומעיון, כשבעצם זה היה אמור להיות רק חלק קטן מכל מה שהיה לי לכתוב.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

נדמה לי שאני שוב חולה. אני לא מבינה את זה.
רק לפני חודש הייתי חולה.
ועוד לקח לי שבוע-שבועיים להתאושש מזה.
וכבר שוב?

איני יודעת מדוע הגוף שלי לא מנצל את מלוא פוטנציאל הבריאות שלו.
כואבים לי השרירים, ולא נעים לי בגרון, והכי מבאס שאני מרגישה חלשה.
אבל זה לא רק עכשיו.
אני רוב הזמן לא מרגישה ממש במלוא הבריאות.

כשהגוף במצב לא תקין, גם המחשבה מעורפלת, וזה הכי גרוע.

אחד הדברים שאני הכי רוצה בעולם זה להיות במלוא הבריאות שלי.
גם הפיזית וגם הנפשית.
חייבת את זה לעצמי.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

יש אנשים שאומרים שאפשר ללמוד לחיות גם עם מחלה.
בוודאי שאפשר. וזה מסע בפני עצמו.
אבל לא זה מה שאני רוצה.

אני רוצה לגלות בעצמי את מימוש פוטנציאל הבריאות המלא שלי, ולהראות לעולם שאפשר גם ככה.
שנועדנו להיות בריאים.
שלא צריך להתפשר עם חולי.
שהמהות שלנו היא בריאות, שהטבע שלנו הוא בריאות - ושכך ראוי וצריך לחיות.

זה מה שאני רוצה לגלות בתוך עצמי.
זה מה שאני רוצה להביא לעולם. (בין השאר :-))
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

צריכה לעבד לעצמי עוד את הדברים שכתבתי למעלה:

אני חוששת שאחרי שאני כותבת מה שאני כותבת, אנשים יאמרו לעצמם: 'אה, אז בעצם כשדיברת איתי בכלל לא ראית אותי. את ראית רק השתקפות של עצמך, ורק רצית לקבל ממני אהבה, ואני לא מעניין אותך בכלל...'

כן.
זה תיאור די מדויק של העניין.
אני רואה רק את עצמי. ואין לי מושג עם מי אני מדברת.
ולפעמים אני מצליחה לפתוח חלון קטן ובכל זאת לראות יותר. ועדיין אני רואה רק את עצמי. תמיד אני רואה את עצמי. והאם בכלל אפשר לראות אחרת?

אז בגלל שאני כותבת שכך אנשים לא יאהבו אותי יותר ודי.
הנה, אני מודה בזה בפה מלא, ולכן אנשים לא ירצו לאהוב אותי.
זה מפחיד אותי.

אז קודם כל, החלטתי, שלא יאהבו !
זו לא סיבה שאני לא אומר את האמת.

שנית, אני יודעת שזה סתם שטויות וכן יאהבו :-D
כי מי לא מכיר את הסיטואציות האלה, ורק צריך מישהו שיעז לומר את זה בקול...

שלישית, *אם אני רואה באחרים השתקפות שלי, אז איך יכול להיות שלא יהיה אכפת לי מהם?
זה אומר שלא אכפת לי מההשתקפות שלי !*
ואני, דווקא מוצאת עצמי לפעמים שמאוד מאוד אכפת לי מאחרים. כנראה דווקא בגלל שאני רואה חלקים מעצמי בכל אחד. (אז זה אומר שאכפת לי מעצמי או מהם?)
אני רוצה את הריפוי בשביל אחרים, כנראה כי בכך מתרפאים חלקים בתוך עצמי.
(ולפעמים באמת לא מספיק אכפת לי, מודה. זה כנראה אומר שלא מספיק אכפת לי מעצמי :-P)

אז מה זה משנה אם זה נובע מתוך אגואיזם או לא? העיקר שאני מביאה טוב וריפוי לעולם.
כמאמר החכמים: 'זה נהנה וזה לא חסר'. אמן.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

וגם אם באמת לא היה אכפת לי מאף אחד, והייתי כולי אגואיזם צרוף (לפעמים מייחלת להרשות לעצמי את זה...) -
גם אז אני ראויה !
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

דווקא כשאני כותבת את הדברים שלא התכוונתי לכתוב, והם מתפשטים לי לכל מיני כיוונים לא צפויים, ומתרחבים כמו נהר שעולה על גדותיו ויוצר לעצמו יובלים חדשים - דווקא אז אני מרגישה שאני כותבת באמת מהקישקעס, ושזה הכי שלי.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

מוצאת עצמי נלחמת בתוכי ברצון שיאהבו אותי ושיאהבו את מה שאני כותבת.

לפעמים כשכותבת מדמיינת לעצמי אנשים מסוימים שאני מכירה מהאתר, מה הם יחשבו אם יקראו את זה וכו'.
מרגישה שמנסה למצוא חן בעיניהם דרך הכתיבה.
ודווקא בגלל זה אני הולכת עם עצמי למחוזות לא צפויים, ולאו דווקא מעוררי חיבה, 'מתאבדת' לתוך הטקסט עם האמת שלי - דווקא ודווקא ודווקא להיות עם האמת שלי, מול כל הרצון העז הזה להיות אהובה.
ושכמה שהוא חזק - הרצון להיות אמיתית חזק יותר.
ואני לוקחת תנופה ורצה דרך הרצון הזה לאהבה, כאילו שאני רצה לתוך חישוק בוער.
חייבת את זה לעצמי.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

מישהי באתר הזה שבעבר תמיד הייתי קוראת אותה כמאוד קשוחה ו'חותכת', מצאתי את עצמי תקופות ארוכות שמאוד היה אכפת לי מדעתה, ובעבר תמיד כשכתבתי ניסיתי לדמיין איך זה ייראה דרך העיניים שלה, ודמיינתי אותה קוראת את זה מאוד בחומרה.

והנה, במהלך הטיול הזה יצא לי להכיר אותה. והיא כל-כך שונה ממה שדמיינתי. וכל-כך לא 'מפחידה'.
ואיך זה שתמיד היה לי כזה חשוב 'למצוא חן בעיניה'?

פתאום זה הרגיש כל-כך שטויות. כאלה דמיונות.

אבל למיינד יש נטייה כל פעם להמציא דמיונות חדשים... |אוף|

**************

גם כשאני כאילו לא רוצה אהבה, אני עדיין רוצה אהבה.
וזה לא מפסיק אף פעם.

אני מנסה לשנות את זה, אני רבה עם עצמי על זה, אני כועסת על עצמי על זה, אבל זה לא משתנה.

אולי מתישהו אני אוכל לגמרי לקבל את זה?
(או שזה פשוט ישתנה ודי. יותר טוב... :-))
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

הפתרון היחיד שיש לי זה לחשוף את עצמי יותר ויותר, יותר ויותר.
שהרצון לאהבה לא יפריע לי להיות אמיתית.
שלא יהיה פרט אחד שאני אשמיט מתוך רצון להיות אהובה.
לפחות אני אדע שלא ויתרתי על עצמי.

אני צריכה להיות אמיתית עד העצם.

ושם בעומק גם תימצא האהבה האמיתית.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

ואני לא יכולה לומר שמחמאות לא גוררות גינוי עצמי.

הנה למשל ביומעיון, היו כמה פעמים שהחמיאו לי, ושמחתי על כך, אך ברגע שנשארתי לבד, שאלתי את עצמי אם עכשיו אני מאושרת יותר, והרגשתי שלא.
ולא רק זה, אלא שהייתה בי מין מועקה כזאת. תחושה שאולי הייתי צריכה לענות משהו אחר, או לעשות משהו אחר.
ואז הקול בתוכי אומר:
'טוב, נתנו לך מחמאה כי חשבו עלייך דברים טובים, אבל עכשיו לא עשית את הדבר הנכון והם בטח שינו את דעתם עלייך'.
כאילו שהאהבה הזו היא דבר כל-כך שברירי.

אז מה שוות לי המחמאות, אם אני חושבת שכל דבר קטן יכול לשנות ולפגום?
ואם אני שמחה לרגע למשמע המחמאה, אבל בעומק לא רואה את עצמי ראויה לאהבה, ורק מצפה לרגע שהיא תיגמר?

כן, כן, רבותיי, זה לא עשה אותי מאושרת יותר.
וכמה שאני אוהבת מחמאות, אני חייבת להודות שהבחנתי במנגנון המסובך הזה, שגורם לי להיכנס למועקה במקום לשמוח.

ואם לנסות להבין את זה יותר לעומק:
שכל זמן שלא ניתן לי משהו - אז מילא. לא ניתן.
אבל ברגע שניתן לי משהו - מיד עולה גם הפחד לאבד אותו.

אז ברגע שמורעפת עליי אהבה, אני כל-כך רוצה בה, שהפחד לאבד אותה גדל.
קשה להכיל דבר טוב, כאשר יש פחד לאבד אותו. וככל שהוא טוב יותר - הפחד גדול יותר.
ואם אתה לא ממש מאמין שאתה ראוי שזה יישאר לך - אז בכלל.
ומכאן המועקה...
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

וואו, כמעט כל מה שכתבתי היום היה רק יובלים של נהר אחד מכל הנהרות שרציתי לכתוב.

ונראה לי שגם אם אני היחידה שאקרא את זה - אשרָי ואשרֵי חלקי.
וגם אם אני אהיה היחידה שאוהבת אותי - זה הכי הרבה שיכול להיות בחיים.

מקווה שהולכת לישון סוף סוף....
יעלי_לה
הודעות: 4313
הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי יעלי_לה »

אני פה כרגיל
לא תמיד מגיבה אבל תמיד קוראת (את יודעת, לא?)

לאחרונה קראתי שוב את "מר אל, כאן אנה" וכל הקריאה היית לי בראש
קראת, נכון?
אהבה_טהורה*
הודעות: 626
הצטרפות: 18 יולי 2007, 09:49
דף אישי: הדף האישי של אהבה_טהורה*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי אהבה_טהורה* »

_אני פה כרגיל
לא תמיד מגיבה אבל תמיד קוראת (את יודעת, לא?)_
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
_צריכה לעבד לעצמי עוד את הדברים שכתבתי למעלה:
אני חוששת שאחרי שאני כותבת מה שאני כותבת, אנשים יאמרו לעצמם: 'אה, אז בעצם כשדיברת איתי בכלל לא ראית אותי. את ראית רק השתקפות של עצמך, ורק רצית לקבל ממני אהבה, ואני לא מעניין אותך בכלל...'
כן.
זה תיאור די מדויק של העניין.
אני רואה רק את עצמי. ואין לי מושג עם מי אני מדברת.
ולפעמים אני מצליחה לפתוח חלון קטן ובכל זאת לראות יותר. ועדיין אני רואה רק את עצמי. תמיד אני רואה את עצמי. והאם בכלל אפשר לראות אחרת?
אז בגלל שאני כותבת שכך אנשים לא יאהבו אותי יותר ודי.
הנה, אני מודה בזה בפה מלא, ולכן אנשים לא ירצו לאהוב אותי.
זה מפחיד אותי._

האם את יכולה להתבונן כיצד הנפש שלך עובדת, נעה, צוברת, משווה, נצמדת.
קדימה ואחורה בזמן, אל נבכי העבר, לזיכרונות הילדות של גיל ארבע, אל הפחדים שנחרטו, התענוגות, האהבות, אל אתמול, אל העצב, התוקפנות או השלווה הנוכחית שמתעוררת עקב החשיבה על החברים, המשפחה, הפוליטיקה, הקבסית, החופשה שהייתה או זאת שתגיע, המין, הטקסים השונים, ימי ההולדת, חגים, ימי זכרון ופטירה.
החשיבות העצמית, ההשוואה ליופי האחר, להישגי האחר, הצורך במחמאות והכרה, העלבונות, השיפוטיות.
האני.

לא רעיון, ממשות, כיצד הנפש מורכבת, מהיא, מדוע היא פועלת כך ?
לא משחק חשיבה אלה ברצינות גמורה, בלב שלם לראות את התנועה הזאת אשר מתרחשת בתוכנו ללא הפסק.
אם הנפש עושה זאת היא מיד רואה, בבהירות גמורה כמה מאמץ מושקע ב"אני" הזה
כמה הבלים שהדבר הטכני, המייגע, היבש והמת הזה עושה כל הזמן רק על מנת לחוש בניצוצות של חיים.
היא תשליך את הכל משום שאין כל נחיצות באלו.
היא תשליך אותם ללא כל מאמץ, ללא כל התנגדות, ללא כל פחד._

ישנה נפש, היא מזדהה, היא אוגרת, ממיינת, ממחזרת, ישנה נפש שהיא תנועה טכנית לחלוטין, היא מגיבה לגירויים, משווה אותם לאלו שכבר נחרטו ומתוך כך, מתוך ההשוואה, מתוך הזיכרון היא פועלת.
אוהבת, שונאת, נמשכת, נדחית.
לפרחים, אנשים, שיחות, אמונות.
זאת התנועה שיש בתוכנו, תמיד זכרון, תמיד למידה מתוך זכרון.
זאת האישיות שלנו, האמונות שלנו, הסתירות שלנו.

_אדם קם בוקר אחד ומבחין שהשדה שאותו זרע מניב צמחים רעילים, האם יזרע את אותם זרעים שוב ?
ישנה הבחנה, ראשית ישנה הבחנה שהקיים הוא תוצר, המשך לנסיבות, אולי נסיבות מצומצמות אולי רחבות, אולי מוחלטות אך ישנן נסיבות. אם הקיים הוא תוצר אזי גם הנפש היא תוצר, כמובן ישנן אפשרויות רבות לגבי טיבו ומהותו של תוצר זה

_אם הקיים הוא תוצר אזי גם הנפש היא תוצר, כמובן ישנן אפשרויות רבות לגבי טיבו ומהותו של תוצר זה, המוסלמים אומרים כך וההינדים אחרת, היהודים כך והבודהיסטים אחרת, הפרוידיאנים חושבים כך והיונגיסטים אחרת, לכל אחד ההשקפה שלו על מה שמכונה הנפש.
האם אתה יכול לראות בבירור את מורכבותה והתנייתה של הנפש שלך, לא מתוך הקשבה לשיעור באוניברסיטה או שעור דת, לא מתוך תרגול סדנת מידיטציה מדברית או מקריאת ספר, אלה *לראות באופן מיידי כיצד אותו מונח "נפש" עובד, מה היא ?
עכשיו*._

_המוח מרכל, תופס נתח רק בכדי להעביר אותו הלאה, הוא לא מסוגל לעצור ולו לרגע בודד.
הוא מנסה כל מני שיטות כדאי להיחלץ, להוריד ווליום, להימחק, להיפתח, מנסה להשתפר, להבטיח הבטחות, לגדול, להתעלות.
נאחז בחוץ וממאן להרפות ולגלות.
שקט. _

היא תשליך את הכל משום שאין כל נחיצות באלו.
היא תשליך אותם ללא כל מאמץ, ללא כל התנגדות, ללא כל פחד._
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

אי אפשר לערוך פה אז זה הוספה
..את יודעת מאיזה דף..
הגבירה_בחום*
הודעות: 2781
הצטרפות: 30 יוני 2007, 17:29
דף אישי: הדף האישי של הגבירה_בחום*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי הגבירה_בחום* »

וכמה שאני אוהבת מחמאות, אני חייבת להודות שהבחנתי במנגנון המסובך הזה, שגורם לי להיכנס למועקה במקום לשמוח
זה מאוד מוכר.@}
לי יש פרשנות אחרת כל המועקה הזו.
קודם כל, העניין עם מחמאות מבחוץ הוא שהן באות מבחוץ (טוב, זה לא היה עמוק במיוחד (-:) וככאלה הן נשארות תמיד חיצוניות לנו. לפעמים הן חודרות ועוזרות לנו לשכנע את עצמינו במשהו, ולגרום לנו לחשוב לרגע או לשעה שאנחנו משו משו, אבל אם התחושה הזו לא מבוססת ומעוגנת בפנימיות שלנו, התחושה הזו תחלוף או תתחלף מהר מאוד בתחושת מועקה.
(אצלי בעבר, כשהייתי מקבלת מחמאות, מרוב שהייתי חסרת ביטחון עצמי, הייתי אומרת לעצמי שאף אחד לא מכיר אותי באמת ושכל האנשים האלה שנראה להם שאני נהדרת, פשוט לא מכירים את אופיי האמיתי כחלשת אופי, פחדנית וכל מה שאז הרגשתי....)-:)
וברגע שתבוא אמירה חיצונית לא מחמיאה, כמו שהרבה פעמים כולנו חווים, אנחנו נמהר ונאמץ גם אותה כאמת, ונרגיש איך היא אמת לאמיתה ואנחנו כל הדברים הרעים שנאמרו עלינו, כי בפנימיות שלנו אין עוגן יציב של אהבה וקבלה עצמית.
אני חושבת שכאן באתר את כותבת כ"כ הרבה על הקבלה העצמית שלך ועל זה שמותר לך להיות ילדה ומותר לך להרגיש הכל...אבל בסופו של דבר התחושות האלה אינן מעוגנות או טבועות בך היטב. ולדעתי (רק רק רק לדעתי כמי שלא מטיבה להכיר ומתבוננת וירטואלית מהצד), את חלק מהאמירות האלה פשוט תצטרכי להטמיע יותר טוב בתוכך עד שבאמת תאמיני ותרגישי את כל הטוב בתוכך יציב, ועם חלק אולי תצטרכי להתמודד ולשנות כי אולי לא כללל הדברים שבך, והיצרים שבך והרצונות יכולים להשאר בדיוק בדיוק כך וגם לזכות לשלמות וקבלה...אולי...

ברגע שניתן לי משהו - מיד עולה גם הפחד לאבד אותו.
עם הקטע הזה וגם עם זה שכתבתי למעלה היוגה עזרה לי אישית להתמודד (כתבי היוגה).
היוגה טוענת שגם הדברים שאנחנו חושבים שעושים לנו טוב (כמו התאהבות, כסף, רכוש, אוכל וכ') הם בעצם גורמי סבל בדיוק מאותה הסיבה שכתבת, כי ברגע שהם מופיעים, אנחנו מייד נצמדים אליהם ומפחדים לאבד אותם או רוצים מהם עוד, או מוטרדים מכמה יש אותם למישהו אחר. והבעיה היא בכלל לא בכך שיש דברים שמסבים לנו עונג אלא בהיצמדות שלנו אליהם ובהרגשה שלא נוכל להיות מאושרים בלעדיהם....
ברגע שמבשילה ההכרה בכך שהרגשות והמחשבות שלנו כמו כל הרגשות והמחשבות של אנשים אחרים הם חיצוניים ולא פנימיים ושהסבל שלי נובע מההזדהות והתלות שאני מפתחת בהם, מתחילה להבשיל המודעות לזה שיש גרעין פנימי ובלתי משתנה בתוכי שמכוסה כל הזמן בכ"כ הרבה פילטרים שמסתירים אותו ואיתו אני רוצה לבוא במגע כמה שיותר. אותו אני רוצה להרגיש. וכשמרגישים אותו חזק, יש יכולת גדולה יותרלהיות שווי נפש לדברים הרעים והטובים שקורים לנו. כי כל אלה זמניים מקומיים. ואילו אנחנו...לא. וזה מעודד לא?

תשמעי, נסחפתי קצת כאן בבלוג שלך,סליחה. מוזמנת למחוק או להעביר ככל העולה על רוחך. פשוט ממש עלה בי הצורך לכתוב לך (-:
ניצה_פורחת*
הודעות: 178
הצטרפות: 15 אפריל 2008, 00:09
דף אישי: הדף האישי של ניצה_פורחת*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי ניצה_פורחת* »

גם אני כאן. לא קראתי הכל מפאת חוסר זמן, אבל כבר המון זמן שאני מתכננת לשבת ולקרוא אותך :-)
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

אה, אז אתם מאמינים לי שאני כזאת, הא?

אני דווקא ציפיתי שיגידו: 'מה שאת כותבת זה מה שבעצם כולם מרגישים אבל לא מעזים להגיד. כל הכבוד על האומץ !'

טוב, אחזור מאוחר יותר כדי להגיב ביתר פירוט.
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
טוב.
אז-
מה שאת כותבת זה מה שבעצם כולם מרגישים אבל לא מעזים להגיד!!
|תמר|
|תמר|
|תמר|
|תמר|
סתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתם. :-)
אבל אם מישהו יכתוב את זה באמת, אז מה קרה?
הרי בסוף תישלכי אותו לכל הרוחות.
..ותמשיכי להגיד את זה בעצמך.
רק שאת עצמך קשה יותר להשליך..
תשליכי, תשליכי.. ;-)
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

בלי קשר לנ"ל, (אני חושבת שאחזור לזה אח"כ), סתם משהו נחמד:

ליום העיון לקחה אותי טרמפ מישהי מהאתר.
בכל שיחות התיאום איתה גם הלוך וגם חזור, היא הייתה מאוד לבבית ומאירת פנים, ונתנה לי את ההרגשה לא רק שאני יכולה להצטרף אליה לטרמפ, אלא שהיא עושה את זה בשמחה.

אני חשבתי כמה זה חשוב כשאתה עוזר למישהו - לא רק לעזור אלא לתת לו את ההרגשה שזה ממש נחמד לך לעזור לו. את ההרגשה הטובה הזו.
כמה זה חשוב לעזור במאור פנים !

אז תודה. {@
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

מרגישה קצת בושה ומבוכה בקשר לכל ההודעות האחרונות שכתבתי (בעניין האם אני אגואיסטית או אגוצנטרית, האם אני רואה אנשים אחרים וכו').
ובמיוחד כשלא כותבים אחר כך 'אל תדאגי, את ממש בסדר' אז הבושה מעמיקה.

מבינה שזה שאני מסתבכת עם עצמי כל-כך הרבה במילים על נושא אחד זה בגלל שהוא לא פתור אצלי.
יש דברים שאני יודעת בנושא הזה, אבל לא מרשה לעצמי.

אני מרגישה שהכי היה עוזר לי פשוט להרשות לעצמי את האגוצנטריזם הזה, על כל מה שזה אומר.
ולבטא אותו בהתנהגות ובפה מלא.
סוסת_פרא*
הודעות: 2750
הצטרפות: 29 ספטמבר 2007, 21:16
דף אישי: הדף האישי של סוסת_פרא*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי סוסת_פרא* »

פו הדב בשבילי למשל הוא השראה מצויינת.

ציטוטים מובחרים:
  • איזה מין סיפורים אוהב הוא? - סיפורים על עצמו. מפני שהוא מין דוב שכזה.
  • והרי אין כל טעם לדבש, אם אני אינני אוכל ממנו.
  • וכששאל השפן - דבש או שמנת מתוקה ללחם? - נתרגש פו מאוד והשיב: - גם זה וגם זה.
  • אולי אוכל גם אני לתת אותה? אמר חזרזיר - ותהיה זו מתנה משנינו. - לא - אמר פו - תכנית זו אינה מוצאת חן בעיניי. (אחד האהובים עליי :-))
  • אך פו פרש לקרן זווית ואמר לעצמו בגאווה: - בלעדיי לא ייתכן כלל ! מין דוב שכזה אני.
  • אין אנו מדברים כלל על מאורות שפנים - אמר הינשוף - בפנים כעוסות. - ואני דווקא - אמר פו.
  • נמירים אוהבים דבש? - הכול הם אוהבים - אמר נמיר בצהלה. - אז אם הם אוהבים לישון על הרצפה, אחזור למיטה - אמר פו - ובבוקר נעשה מעשים. ליל מנוחה. והוא חזר למיטתו ויישן שנת ישרים. :-D
  • כפי שהוא מובא לפנינו, אין זה, כמדומה שיר מעולה, אבל כבואו מבעד לפלומה שחמומית-בהיר באחת עשרה וחצי בקירוב בבוקר שטוף חמה, נדמה לו לפו שזה אחד השירים הטובים ביותר אשר שר מעודו.
  • הלו, פו - אמר חזרזיר, והוא ניתר ממקומו בפתיעה. - ידעתי שאתה הוא. - גם אני ידעתי - אמר פו.
הציטוטים האלו הם כמה ציטוטים מתוך רבים אחרים שאני נורא אוהבת שיש לי רשימה שלהם בדףבית.
פשוט אלו קשורים ישירות ל'אגואיזם' התמים שלו שעושה לי טוב לקרוא.

ואולי במקום 'אגואיזם תמים' הייתי יכולה לקרוא לזה 'נינוחות בהוויה שלו'.
מין קבלה עצמית מוחלטת, מאוהבות עצמית, נרקיסיזם כובש...
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

_אולי זה נדמה שאני כרגע יושבת על האינטרנט וכותבת, אז בעצם הכול אצלי בסדר
אבל באמת - שום דבר לא בסדר
אני לא הצלחתי להירדם בלילה
ואין לי שום מושג מה לעשות_ :-(
_מרגישה קצת בושה ומבוכה בקשר לכל ההודעות האחרונות שכתבתי
(בעניין האם אני אגואיסטית או אגוצנטרית, האם אני רואה אנשים אחרים וכו').
ובמיוחד כשלא כותבים אחר כך 'אל תדאגי, את ממש בסדר' אז הבושה מעמיקה.
מבינה שזה שאני מסתבכת עם עצמי כל-כך הרבה במילים על נושא אחד זה בגלל שהוא לא פתור אצלי.
יש דברים שאני יודעת בנושא הזה, אבל לא מרשה לעצמי._

תשליכי , תשליכי..
תעזבי קצת את עצמך, מה את רוצה ממך לעזעזל?? זה מיותר.
זה לא משנה מה חושבים עלייך!!
אם את לא מרפה מעצמך- זה לא יעזור שכל העולם יחשוב עליך טוב.
תשליכי.
הם תעו, הם לא מכירים דרך אחרת. זה אצלם אוטומאט.
החלטת שזה נגמר?
את רוצה שזה ילווה אותך כל החיים??
תשליכי אותם כבר לכל הרוחות .
אחר כך, כשתרגישי שאת כמו שאת ושכל העולם ילך ל$Zד^ן
תסבירי להם באילה תנאים את יכולה לדבר איתם.
בלי שהם יהרסו אותך!!
נכון, אולי תגלי שהם לא מסוגלים לתקשר אחרת.
אז תתקשרי איתם, אם את חייבת, רק כשתביני שהביקורת זה -"פאק" שלהם,
ותצנזרי אותה.
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
מה, לכולנו זה "לילה לבן"?.. :-D
טוב, זה בטח רשב"י עושה פה בלאגן...
יאללה, לכי לשון כבר,ראבאק..
בן_עמי*
הודעות: 777
הצטרפות: 14 אפריל 2005, 12:03
דף אישי: הדף האישי של בן_עמי*

סוסת פרא שועטת עם הרוח בלוג

שליחה על ידי בן_עמי* »

בס"ד
_פו הדב בשבילי למשל הוא השראה מצויינת.
ציטוטים מובחרים:_

אום טום טידל דום..

שמים שמים וגשם בלי מים
תחוד לי חידה ואחוד ללך שתיים
מספר ומספר זה פשוט מספרים
שמים שמים וגשם בלי מים.
שליחת תגובה

חזור אל “מה כדאי לערוך”