עברנו דירה ונשארנו בבית
-
- הודעות: 1021
- הצטרפות: 02 אוקטובר 2006, 13:48
- דף אישי: הדף האישי של נ_ע_מ_ה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
היי בלה יקירתי
למה אני רוצה בבית תולעת ספרים?....
תשובה ספונטנית ראשונית: כי אני לא כזו ותמיד הערכתי אנשים שקוראים הרבה,את הידע הכללי שלהם,את אוצר המילים,השפה העשירה,את הכישורים האינטלקטואליים,את הרחבת האופקים,יכולת הריכוז והסבלנות,
תשובה "עניינית": כי אני חושבת שקריאה היא כלי בסיסי לרכישת ידע,וכל עוד הילדים שלי לא קוראים שוטף,הם מוגבלים ביכולתם לרכוש ידע באופן עצמאי (ללא תיווך שלי),להחשף לחוויות מסויימות,לבחור את "חומר הקריאה"שלהם בעצמם
למה זה מעסיק אותי?
אולי בגלל שאני כל כך עסוקה בעשייה יומיומית שגרתית קיומית,עולים וצפים בי מדי פעם רגשות אשמה על שאני לא מספיק פנויה ללמוד עם הילדים. לא מוצאת זמן להתרכז בשקט במשהו מהתחלה ועד הסוף. תמיד יש את התינוק והקטנה שצרכיהם הבסיסיים איכשהוא תמיד קודמים או משימות הבית השונות או טלפונים וסידורים שחייבים לעשות וכ"ו...
לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם היה לי יותר זמן פנוי ללמידה איתם. כמה כייף ומעשיר זה יכול היה להיות,כמה דברים מרתקים יש שהייתי רוצה לגלות איתם.יכול להיות שהייתי מקדמת מאד את הקריאה/כתיבה אבל נראה לי שגם הייתי פוגעת ביכולת שלהם להעסיק את עצמם בעצמם ומתערבת יותר מדי בדרך שהם היו בוחרים לעצמם לרכוש ידע.
כדי להשקיט את מצפוני,אני מסדרת לי איזו מחשבה בראש:אולי מישהו מלמעלה סידר את חיי כך שלא אהיה פנויה ללמידה איתם יותר מדי,כדי שתסביך השליטה שלי לא ישתלט להם על תהליך הלמידה
למה אני רוצה בבית תולעת ספרים?....
תשובה ספונטנית ראשונית: כי אני לא כזו ותמיד הערכתי אנשים שקוראים הרבה,את הידע הכללי שלהם,את אוצר המילים,השפה העשירה,את הכישורים האינטלקטואליים,את הרחבת האופקים,יכולת הריכוז והסבלנות,
תשובה "עניינית": כי אני חושבת שקריאה היא כלי בסיסי לרכישת ידע,וכל עוד הילדים שלי לא קוראים שוטף,הם מוגבלים ביכולתם לרכוש ידע באופן עצמאי (ללא תיווך שלי),להחשף לחוויות מסויימות,לבחור את "חומר הקריאה"שלהם בעצמם
למה זה מעסיק אותי?
אולי בגלל שאני כל כך עסוקה בעשייה יומיומית שגרתית קיומית,עולים וצפים בי מדי פעם רגשות אשמה על שאני לא מספיק פנויה ללמוד עם הילדים. לא מוצאת זמן להתרכז בשקט במשהו מהתחלה ועד הסוף. תמיד יש את התינוק והקטנה שצרכיהם הבסיסיים איכשהוא תמיד קודמים או משימות הבית השונות או טלפונים וסידורים שחייבים לעשות וכ"ו...
לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם היה לי יותר זמן פנוי ללמידה איתם. כמה כייף ומעשיר זה יכול היה להיות,כמה דברים מרתקים יש שהייתי רוצה לגלות איתם.יכול להיות שהייתי מקדמת מאד את הקריאה/כתיבה אבל נראה לי שגם הייתי פוגעת ביכולת שלהם להעסיק את עצמם בעצמם ומתערבת יותר מדי בדרך שהם היו בוחרים לעצמם לרכוש ידע.
כדי להשקיט את מצפוני,אני מסדרת לי איזו מחשבה בראש:אולי מישהו מלמעלה סידר את חיי כך שלא אהיה פנויה ללמידה איתם יותר מדי,כדי שתסביך השליטה שלי לא ישתלט להם על תהליך הלמידה
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
נעמה, תודה על התשובה הכנה.
אני עוד צריכה לחשוב על זה (מוקדם בבוקר בשבילי עכשיו...) ואוסיף אם יהיה לי מה אחר כך.
אני עוד צריכה לחשוב על זה (מוקדם בבוקר בשבילי עכשיו...) ואוסיף אם יהיה לי מה אחר כך.
-
- הודעות: 942
- הצטרפות: 13 ספטמבר 2005, 00:47
- דף אישי: הדף האישי של אלודאה_בלבן*
עברנו דירה ונשארנו בבית
יש! עדכונים!
ואין לי מה להגיד. אצלי הגדול עדיין ממציא סיפורים לעצמו, וטרם הגיע לשלב הקריאה.
(קבלי חיבוק על כל עדכון. איך זה בתור תמריץ חיובי?)
ואין לי מה להגיד. אצלי הגדול עדיין ממציא סיפורים לעצמו, וטרם הגיע לשלב הקריאה.
(קבלי חיבוק על כל עדכון. איך זה בתור תמריץ חיובי?)
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
קבלי חיבוק על כל עדכון. איך זה בתור תמריץ חיובי?
שווה ביותר!!
היום יש לי רק השווצות, והרבה.
איתי הודיע לי השבוע ש20 לחלק ל-1 זה 20. כי כולם נשארים באותה קבוצה. ושתבינו - אם אני כבר משוויצה אז בלי הגבלה - רק לפני שבועיים בערך הסברתי לו לראשונה מה זה חילוק. אבל כנראה שההסבר אז נפל על אוזניים פתוחות מאוד לשמוע, ראש מוכן מאוד לקלוט.... ולא היה נחוץ כלום חוץ מזה.
בשיחה עם יובל, חישבתי ש-200 בקבוקי פיקדון הם 50 שח. תמר הקשיבה לנו, ואז חשבה, והסיקה מכך שאם 200 הם 50, אז 400 הם 100!
ועוד:
תמר אומרת לנו- אני יודעת מי החברה הכי טובה שלי.
איתי מנסה כמה ניחושים....
ותמר מודיעה: אני עצמי! (-:
תמר עסוקה הרבה במלים, כמו אימא שלה (נו, לפחות זה....). מאוד מעניינים אותה שורשים של מלים, והלחמים (כמו חיידק, רמזור, קרנף...) ודברים כאלה. היום, בעודה מכרסמת עצם של עוף, היא אומרת - יש בא'-ב' מלים.
כמו מה למשל?
רשת!
ואז עלינו על עוד כמה: אב, בגד, עף, גד, מל, חט, סע, קר....
אחר כך, בניסיון להכניס את איתי למקלחת, הודעתי לו שהוא צריך להיות ראשון כי מתקלחים לפי סדר הא-ב', ואיתי הרי בא'..... תמר מיד קפצה בהתלהבות שהיא אחרונה... P-: היו שם גם יונתן ונויה....
אחר כך, בנסיעה הביתה, תמר חישבה אם אבישג היתה צריכה להתקלח לפני איתי או אחריו (במקרה שגם הורים היו צריכים להתקלח לפני שנוסעים הביתה עייפים ושבעים ממסיבת יום עצמאות), ואחר כך הכנסנו את אברהם למשוואה, ואת אביתר....ואז הם נרדמו!
ושוויץ אחרון מהיום:
איתי הלך לטייל עם כמה חברים, ליד מקום המסיבה. אני הלכתי לישון. כשהוא חזר, הוא בא מיד לספר לי שהם מצאו דרדר מצרי! עד אותו רגע לא ידעתי שיש מין כזה בכלל. הוא אמר שהוא נתן להם בטיול 'הרצאה קטנה' והסביר להם שהמין הזה נקרא דרדר מצרי כי הוא גדל גם במצרים.....
הרומן שלו עם דרדרים התחיל מתישהו בשבועות האחרונים, באחד מהטיולים הרבים שעשינו בעונה החולפת. זה רומן שיובל מצוי בו יותר ממני, באופן טבעי. איתי כבר יודע שהוא רוצה לחקור את המין הזה, ויחד הם חושבים על שאלות מחקר רלוונטיות.....
טוב, אני נזכרת בעוד סיפורים....
היינו במוזיאון חיל האוויר בחצרים, ואחרי שכולם התפזרו נשארנו לטפס על המטוסים שמותר לטפס עליהם.... פתאום אני שומעת את איתי מודיע לתמר "בקשר" - "אני טס לצלם את כדור הארץ ולשלוח צילומים ל - google earth!"
שווה ביותר!!
היום יש לי רק השווצות, והרבה.
איתי הודיע לי השבוע ש20 לחלק ל-1 זה 20. כי כולם נשארים באותה קבוצה. ושתבינו - אם אני כבר משוויצה אז בלי הגבלה - רק לפני שבועיים בערך הסברתי לו לראשונה מה זה חילוק. אבל כנראה שההסבר אז נפל על אוזניים פתוחות מאוד לשמוע, ראש מוכן מאוד לקלוט.... ולא היה נחוץ כלום חוץ מזה.
בשיחה עם יובל, חישבתי ש-200 בקבוקי פיקדון הם 50 שח. תמר הקשיבה לנו, ואז חשבה, והסיקה מכך שאם 200 הם 50, אז 400 הם 100!
ועוד:
תמר אומרת לנו- אני יודעת מי החברה הכי טובה שלי.
איתי מנסה כמה ניחושים....
ותמר מודיעה: אני עצמי! (-:
תמר עסוקה הרבה במלים, כמו אימא שלה (נו, לפחות זה....). מאוד מעניינים אותה שורשים של מלים, והלחמים (כמו חיידק, רמזור, קרנף...) ודברים כאלה. היום, בעודה מכרסמת עצם של עוף, היא אומרת - יש בא'-ב' מלים.
כמו מה למשל?
רשת!
ואז עלינו על עוד כמה: אב, בגד, עף, גד, מל, חט, סע, קר....
אחר כך, בניסיון להכניס את איתי למקלחת, הודעתי לו שהוא צריך להיות ראשון כי מתקלחים לפי סדר הא-ב', ואיתי הרי בא'..... תמר מיד קפצה בהתלהבות שהיא אחרונה... P-: היו שם גם יונתן ונויה....
אחר כך, בנסיעה הביתה, תמר חישבה אם אבישג היתה צריכה להתקלח לפני איתי או אחריו (במקרה שגם הורים היו צריכים להתקלח לפני שנוסעים הביתה עייפים ושבעים ממסיבת יום עצמאות), ואחר כך הכנסנו את אברהם למשוואה, ואת אביתר....ואז הם נרדמו!
ושוויץ אחרון מהיום:
איתי הלך לטייל עם כמה חברים, ליד מקום המסיבה. אני הלכתי לישון. כשהוא חזר, הוא בא מיד לספר לי שהם מצאו דרדר מצרי! עד אותו רגע לא ידעתי שיש מין כזה בכלל. הוא אמר שהוא נתן להם בטיול 'הרצאה קטנה' והסביר להם שהמין הזה נקרא דרדר מצרי כי הוא גדל גם במצרים.....
הרומן שלו עם דרדרים התחיל מתישהו בשבועות האחרונים, באחד מהטיולים הרבים שעשינו בעונה החולפת. זה רומן שיובל מצוי בו יותר ממני, באופן טבעי. איתי כבר יודע שהוא רוצה לחקור את המין הזה, ויחד הם חושבים על שאלות מחקר רלוונטיות.....
טוב, אני נזכרת בעוד סיפורים....
היינו במוזיאון חיל האוויר בחצרים, ואחרי שכולם התפזרו נשארנו לטפס על המטוסים שמותר לטפס עליהם.... פתאום אני שומעת את איתי מודיע לתמר "בקשר" - "אני טס לצלם את כדור הארץ ולשלוח צילומים ל - google earth!"
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
יום השואה ויום העצמאות - תזכורת לעצמי, בעקבות מה שאלודאה כתבה בבלוג שלה....
-
- הודעות: 43
- הצטרפות: 02 אוקטובר 2007, 17:03
- דף אישי: הדף האישי של אחות_של_המחליף*
עברנו דירה ונשארנו בבית
איזה סיפורים נהדרים!!
עברנו דירה ונשארנו בבית
איזה סיפורים נהדרים!!
תודה (-:
יש עוד:
איתי מבריק השבוע: אם לוקחים מעיגול רבע, נשארים שלושה רבעים!
זה, ועוד הברקות כאלה (כמו למשל שתמר התחילה לכתוב באנגלית באותיות קטנות (abcdefg), פתאום אחרי הרבה זמן שהיתה 'תקועה' עם CAPITAL LETTERS), הביאו אותי לתובנה שאנחנו רואים רק את קצה הקרחון של תהליכי הלמידה שהילדים עוברים.
דמיינו לעצמכם ים, שמתוכו מבצבצים אייים קטנים. נגיד הוואי..... מובן שכל אי הוא קצה קצהו של רכס תת אוקייני. (סליחה על ההתפלספות האקדמית, זה פשוט מה שנשאר לי מקורס שמאוד אהבתי....) כך גם עם הלמידה של הילדים - כל 'הברקה' / מחשבה / שאלה / רעיון / אמירה / תהייה שאנחנו שומעים או רואים אצל הילדים שלנו, זאת בעצם פסגה של רכס כזה. ונגיד שכל הפסגות מחוברות, או לפחות כל הפסגות של רכס אחד, ויש כמה רכסים כמובן..... אז כאילו הילד הולך והולך והולך(והנמשל הוא שהוא חושב, ושואל את עצמו שאלות, ועונה תשובות, וחוזר למה שהוא כבר יודע, ושוהה קצת עם האמת החדשה או הישנה בלי להתקדם)....ולפעמים רץ, ולפעמים כמובן נמצא בירידה, ולפעמים עוצר ומפסיק להתקדם ברכס אחד ומתרכז כולו ברכס אחר - אבל את כל זה אנחנו לא רואים כי זה מתחת למים, ורק את הפסגות, את מה שמבצבץ מעל המים אנחנו רואים. ואז אנחנו מתפעלים, ומודים על הזכות שנפלה בחלקנו להיות חלק מהתהליך.
הצלחתי להבהיר את עצמי? /-:
תודה (-:
יש עוד:
איתי מבריק השבוע: אם לוקחים מעיגול רבע, נשארים שלושה רבעים!
זה, ועוד הברקות כאלה (כמו למשל שתמר התחילה לכתוב באנגלית באותיות קטנות (abcdefg), פתאום אחרי הרבה זמן שהיתה 'תקועה' עם CAPITAL LETTERS), הביאו אותי לתובנה שאנחנו רואים רק את קצה הקרחון של תהליכי הלמידה שהילדים עוברים.
דמיינו לעצמכם ים, שמתוכו מבצבצים אייים קטנים. נגיד הוואי..... מובן שכל אי הוא קצה קצהו של רכס תת אוקייני. (סליחה על ההתפלספות האקדמית, זה פשוט מה שנשאר לי מקורס שמאוד אהבתי....) כך גם עם הלמידה של הילדים - כל 'הברקה' / מחשבה / שאלה / רעיון / אמירה / תהייה שאנחנו שומעים או רואים אצל הילדים שלנו, זאת בעצם פסגה של רכס כזה. ונגיד שכל הפסגות מחוברות, או לפחות כל הפסגות של רכס אחד, ויש כמה רכסים כמובן..... אז כאילו הילד הולך והולך והולך(והנמשל הוא שהוא חושב, ושואל את עצמו שאלות, ועונה תשובות, וחוזר למה שהוא כבר יודע, ושוהה קצת עם האמת החדשה או הישנה בלי להתקדם)....ולפעמים רץ, ולפעמים כמובן נמצא בירידה, ולפעמים עוצר ומפסיק להתקדם ברכס אחד ומתרכז כולו ברכס אחר - אבל את כל זה אנחנו לא רואים כי זה מתחת למים, ורק את הפסגות, את מה שמבצבץ מעל המים אנחנו רואים. ואז אנחנו מתפעלים, ומודים על הזכות שנפלה בחלקנו להיות חלק מהתהליך.
הצלחתי להבהיר את עצמי? /-:
-
- הודעות: 43
- הצטרפות: 02 אוקטובר 2007, 17:03
- דף אישי: הדף האישי של אחות_של_המחליף*
עברנו דירה ונשארנו בבית
כל הכבוד על התובנה. היא מעניינת מאוד!
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
איתי אומר דימעונה במקום דימונה.
(-:
(-:
-
- הודעות: 43
- הצטרפות: 02 אוקטובר 2007, 17:03
- דף אישי: הדף האישי של אחות_של_המחליף*
עברנו דירה ונשארנו בבית
העם דורש עוד עוד עוד!!
(טוב, אולי לא כל העם, אבל לפחות אני..)
(טוב, אולי לא כל העם, אבל לפחות אני..)
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
שלום שלום,
לא יודעת למה דוקא היום החלטתי לכתוב....
הבנתי היום משהו חשוב.... אולי זאת הסיבה.
היה היום סיור של הקבוצה למוזיאון המדע בי-ם. ברור שמגיעים. גם אנחנו.
אבל לא התחשק לי לנסוע, ולא רק בגלל המרחק.
כשנוסעים לסיורים כאלה, אני מרגיששה שאני תולה המון תקוות בכך שהילדים יפיקו מהסיור איזה רווח לימודי, כי אחרת בשביל מה אני משלמת על זה? בשביל מה כל המאמץ וההתארגנות? "רק" בשביל החוויה החברתית? זה לא רק, זה הרבה, אבל בשביל זה לא צריך לנסוע עד י-ם ולשלם כסף בכניסה למוזיאון. אז אני תולה המון תקוות ואז אני מתאכזבת אם אני רואה שהם לא למדו מזה ממש, ואני בידורתית כלפי ההדרכה, ואני מרגישה שלפחות איתי ממהר לרוץ עם המדריך ולא באמת פנוי לשים לב למוצגים......אז לא שווה לי.
במוזיאון ישראל זה אחרת, כי שם הם נחשפים לעולם שאני לא יכולה כמעט לחשוף אותם אליו בדרך כלל, הוא פחות מדבר אלי, והמדריכה -המצוינת בדר"כ - מגיעה איתם לדברים שאני לא יודעת. במוזיאון המדע זה הרבה יותר פשוט ונגיש לי.
העניין הוא, שהיה לי קשה לוותר על הסיור הזה. זה מדהים. נדרשו ממני תעצומות נפש כדי להחליט שזה בסדר שלא ניסע, לא נפסיד שום דבר, לא חייבים לנסוע לכל סיור. בבוקר שאלתי את עצמי - אם לא היה נקבע סיור להיום, האם היית נוסעת למוזיאון המדע בי-ם דוקא היום? התשובה היתה לא. אז לא. אבל הרגשתי שאני ממש מפספסת משהו, כולם יהיו באיזו התרחשות שאני לא אהיה בה. היה מאוד קשה לשחרר. זה הקטע שקשה לי בהשתייכות לקבוצה. קשה לי לדעת שקורה משהו שאני לא נמצאת בו. זה תמרור חשוב, אבל הנה -אני עובדת על זה. ובבוקר, מתוך ערפילי המחשבות והשאלות, הבנתי שהדברים הכי חשובים קורים אצלי בבית ולא בשום מקום אחר.
אז היינו בבית עד 12, רוב הזמן בנחת, גם אבא היה קצת, וזה היה נעים. חשבנו להספיק לבקר באיזה מוזיאון קרוב, אבל ויתרנו ונסענו לעשות פיקניק בגבעת האירוסים הקרובה. הצטיידנו בהמבורגרים מרשת מזון מהיר אמריקאית (ששששששש), ורבצנו בצל עם אוכל ואוויר טוב. הודיתי לילדים שלי על שהם יכולים פשוט לשכב, לפרוש ידיים בהנאה להתבונן בעלוות העץ ולהינות ממה שיש. בלי לשאול מה עושים עכשיו, בלי לחפש גירויים זזים ורועשים. שיחקנו קצת משחקי מלים, איתי חפר קצת בחול, קצת טיפס על העץ, קצת כאילו נחנו קרוב קרוב זה לזה, קצת התחבקנו בלי כאילו נחנו, דיברנו על משמעות הפועל ע.ג.ב. בעברית, והתעמקנו בהבדל בין מלים גסות למלים לא גסות. (תמר שאלה אם לעגוב זאת מילה גסה... מה אתם אומרים? אמרתי לה שלא. לקיים יחסי מין זה לא גס. נתתי לה דוגמא שלהזדיין זאת מילה גסה לאותה משמעות.)
אחר כך תמר נשארה על המחצלת בצל עם המוסף של עיתון הארץ (0-:) ואני ואיתי הלכנו לחפש אירוסים. מצאנו רק שלושה (סוף פריחה). כשחזרנו היא שאלה אם בדקנו את המנהרות שלהם (בדיחה משפחתית.....).
כשיצאנו משם, ראיתי שתי ילדות משחקות בגן משחקים, ואימא שלהן יושבת על הספסל. אני כל כך מכירה את התחושה מהספסל - שאני בעצם רק הנהגת או המלווה, כי אותי גן המשחקים לא באמת מעניין, ואני נפרדת מהילדים שלי, אני בצד עם ספר או עיתון (או כלום), והם בעולמם, משחקים במתקנים. ופתאום התרגשתי כל כך, כי הבנתי שהיום, מה שהיה כל כך מהנה, זה שהיינו ביחד. היה לנו עולם משותף של שיחה ומשחק וטיול. ואלה הימים הכי הכי טובים ומהנים ובשבילם אני מוכנה להישאר בבית לעד.
ובהמשך לפתיח בעניין המוזיאון - כשאני מביאה אותם לסיור במוזיאון והם הולכים עם המדריכה, אני מרגישה כמו נהגת או הורה מלווה, גם אם אני יושבת ומקשקשת עם האימהות האחרות ונורא נהנית מהחברה. לפעמים אני נקרעת בין הרצון להישאר עם המבוגרים לבין הרצון להיות עם הילדים שלי בפנים, ללמוד איתם, לחוות איתם....כשאנחנו באים ביחד רק אני והם, אז אני נטו איתם, גם אני מסיירת במוזיאון ולא רק נהגת, והחוויה היא משותפת. לכן אני מעדיפה לבחור את סיורי המוזיאונים שלי בעצמי, וללכת לשם בלי סיור, מתוך העניין שלי ושלנו.
אני הולכת לישון עם שמחה גדולה בלב
לא יודעת למה דוקא היום החלטתי לכתוב....
הבנתי היום משהו חשוב.... אולי זאת הסיבה.
היה היום סיור של הקבוצה למוזיאון המדע בי-ם. ברור שמגיעים. גם אנחנו.
אבל לא התחשק לי לנסוע, ולא רק בגלל המרחק.
כשנוסעים לסיורים כאלה, אני מרגיששה שאני תולה המון תקוות בכך שהילדים יפיקו מהסיור איזה רווח לימודי, כי אחרת בשביל מה אני משלמת על זה? בשביל מה כל המאמץ וההתארגנות? "רק" בשביל החוויה החברתית? זה לא רק, זה הרבה, אבל בשביל זה לא צריך לנסוע עד י-ם ולשלם כסף בכניסה למוזיאון. אז אני תולה המון תקוות ואז אני מתאכזבת אם אני רואה שהם לא למדו מזה ממש, ואני בידורתית כלפי ההדרכה, ואני מרגישה שלפחות איתי ממהר לרוץ עם המדריך ולא באמת פנוי לשים לב למוצגים......אז לא שווה לי.
במוזיאון ישראל זה אחרת, כי שם הם נחשפים לעולם שאני לא יכולה כמעט לחשוף אותם אליו בדרך כלל, הוא פחות מדבר אלי, והמדריכה -המצוינת בדר"כ - מגיעה איתם לדברים שאני לא יודעת. במוזיאון המדע זה הרבה יותר פשוט ונגיש לי.
העניין הוא, שהיה לי קשה לוותר על הסיור הזה. זה מדהים. נדרשו ממני תעצומות נפש כדי להחליט שזה בסדר שלא ניסע, לא נפסיד שום דבר, לא חייבים לנסוע לכל סיור. בבוקר שאלתי את עצמי - אם לא היה נקבע סיור להיום, האם היית נוסעת למוזיאון המדע בי-ם דוקא היום? התשובה היתה לא. אז לא. אבל הרגשתי שאני ממש מפספסת משהו, כולם יהיו באיזו התרחשות שאני לא אהיה בה. היה מאוד קשה לשחרר. זה הקטע שקשה לי בהשתייכות לקבוצה. קשה לי לדעת שקורה משהו שאני לא נמצאת בו. זה תמרור חשוב, אבל הנה -אני עובדת על זה. ובבוקר, מתוך ערפילי המחשבות והשאלות, הבנתי שהדברים הכי חשובים קורים אצלי בבית ולא בשום מקום אחר.
אז היינו בבית עד 12, רוב הזמן בנחת, גם אבא היה קצת, וזה היה נעים. חשבנו להספיק לבקר באיזה מוזיאון קרוב, אבל ויתרנו ונסענו לעשות פיקניק בגבעת האירוסים הקרובה. הצטיידנו בהמבורגרים מרשת מזון מהיר אמריקאית (ששששששש), ורבצנו בצל עם אוכל ואוויר טוב. הודיתי לילדים שלי על שהם יכולים פשוט לשכב, לפרוש ידיים בהנאה להתבונן בעלוות העץ ולהינות ממה שיש. בלי לשאול מה עושים עכשיו, בלי לחפש גירויים זזים ורועשים. שיחקנו קצת משחקי מלים, איתי חפר קצת בחול, קצת טיפס על העץ, קצת כאילו נחנו קרוב קרוב זה לזה, קצת התחבקנו בלי כאילו נחנו, דיברנו על משמעות הפועל ע.ג.ב. בעברית, והתעמקנו בהבדל בין מלים גסות למלים לא גסות. (תמר שאלה אם לעגוב זאת מילה גסה... מה אתם אומרים? אמרתי לה שלא. לקיים יחסי מין זה לא גס. נתתי לה דוגמא שלהזדיין זאת מילה גסה לאותה משמעות.)
אחר כך תמר נשארה על המחצלת בצל עם המוסף של עיתון הארץ (0-:) ואני ואיתי הלכנו לחפש אירוסים. מצאנו רק שלושה (סוף פריחה). כשחזרנו היא שאלה אם בדקנו את המנהרות שלהם (בדיחה משפחתית.....).
כשיצאנו משם, ראיתי שתי ילדות משחקות בגן משחקים, ואימא שלהן יושבת על הספסל. אני כל כך מכירה את התחושה מהספסל - שאני בעצם רק הנהגת או המלווה, כי אותי גן המשחקים לא באמת מעניין, ואני נפרדת מהילדים שלי, אני בצד עם ספר או עיתון (או כלום), והם בעולמם, משחקים במתקנים. ופתאום התרגשתי כל כך, כי הבנתי שהיום, מה שהיה כל כך מהנה, זה שהיינו ביחד. היה לנו עולם משותף של שיחה ומשחק וטיול. ואלה הימים הכי הכי טובים ומהנים ובשבילם אני מוכנה להישאר בבית לעד.
ובהמשך לפתיח בעניין המוזיאון - כשאני מביאה אותם לסיור במוזיאון והם הולכים עם המדריכה, אני מרגישה כמו נהגת או הורה מלווה, גם אם אני יושבת ומקשקשת עם האימהות האחרות ונורא נהנית מהחברה. לפעמים אני נקרעת בין הרצון להישאר עם המבוגרים לבין הרצון להיות עם הילדים שלי בפנים, ללמוד איתם, לחוות איתם....כשאנחנו באים ביחד רק אני והם, אז אני נטו איתם, גם אני מסיירת במוזיאון ולא רק נהגת, והחוויה היא משותפת. לכן אני מעדיפה לבחור את סיורי המוזיאונים שלי בעצמי, וללכת לשם בלי סיור, מתוך העניין שלי ושלנו.
אני הולכת לישון עם שמחה גדולה בלב
-
- הודעות: 1021
- הצטרפות: 02 אוקטובר 2006, 13:48
- דף אישי: הדף האישי של נ_ע_מ_ה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
סחטיין עלייך
מאד מזדהה עם חווית הלהיות ביחד. זה מה שאנחנו עושים רוב הזמן. הדברים הפשוטים באמת-הכי שווים!
ההליכה לתערוכת האנרגיה המתחדשת, כשהייתם אצלנו, היתה מאד יוצאת דופן. אין פה שפע של ארועים כל שבוע. גם לא כל חודש. זה יצא בדיוק יומיים עמוסים באופן חד פעמי - חוג הקרמיקה של שחר,שומרי הגן. אולי באיזהשהוא אופן מיסטי-את מזמנת אלייך את האקשן הזה שנדמה לך שאת זקוקה לו
בלה שנדמה לה ,הא...הא...הא...
אגב,אנחנו אף פעם לא הולכים לסיורים בקבוצה (טוב, אין לנו קבוצה גם אם היינו רוצים...)
ועוד אגב אחד אחרון: לגבי הלשבת בצד: אפשר לחוות את ההתבוננות הזו מהצד,גם אם את לבד עם הילדים (הכוונה בלי עוד אנשים) . זה דורש תרגול כמובן,כי לילדים יותר קל להישאב ללכת אחרי מדריך/מבוגר אחר,כשהוא ישנו. היופי הוא,זה כשהם הולכים אחרי עצמם ורחשי ליבם,גם (ואולי בעיקר) אם אין מבוגר אחר בסביבה. כשזה קורה- זה מגניב לאללה- ההזדמנות להתבונן בילדיי ממרחק בעת הווייתם,בלי באמת להיות/להוביל היא יקרה מפז. אלו רגעי הקסם שאני נוצרת בליבי ושומרת למזכרת-כתזכורת,שמטעינה אותי באנרגיות, ברגעים העמוסים שתמיד מגיעים אח"כ מתישהוא
נחמד שחזרת לכתוב
אולי זו השתקפות של המקום בו היית היום
המקום בו את בוחרת לפנות זמן לעצמך ומשפחתך,לעשות/להיות איך שנכון לכם, בלי לרוץ אחרי גירויים חברתיים/לימודיים
יום נעים
נעמה
מאד מזדהה עם חווית הלהיות ביחד. זה מה שאנחנו עושים רוב הזמן. הדברים הפשוטים באמת-הכי שווים!
ההליכה לתערוכת האנרגיה המתחדשת, כשהייתם אצלנו, היתה מאד יוצאת דופן. אין פה שפע של ארועים כל שבוע. גם לא כל חודש. זה יצא בדיוק יומיים עמוסים באופן חד פעמי - חוג הקרמיקה של שחר,שומרי הגן. אולי באיזהשהוא אופן מיסטי-את מזמנת אלייך את האקשן הזה שנדמה לך שאת זקוקה לו
בלה שנדמה לה ,הא...הא...הא...
אגב,אנחנו אף פעם לא הולכים לסיורים בקבוצה (טוב, אין לנו קבוצה גם אם היינו רוצים...)
ועוד אגב אחד אחרון: לגבי הלשבת בצד: אפשר לחוות את ההתבוננות הזו מהצד,גם אם את לבד עם הילדים (הכוונה בלי עוד אנשים) . זה דורש תרגול כמובן,כי לילדים יותר קל להישאב ללכת אחרי מדריך/מבוגר אחר,כשהוא ישנו. היופי הוא,זה כשהם הולכים אחרי עצמם ורחשי ליבם,גם (ואולי בעיקר) אם אין מבוגר אחר בסביבה. כשזה קורה- זה מגניב לאללה- ההזדמנות להתבונן בילדיי ממרחק בעת הווייתם,בלי באמת להיות/להוביל היא יקרה מפז. אלו רגעי הקסם שאני נוצרת בליבי ושומרת למזכרת-כתזכורת,שמטעינה אותי באנרגיות, ברגעים העמוסים שתמיד מגיעים אח"כ מתישהוא
נחמד שחזרת לכתוב
אולי זו השתקפות של המקום בו היית היום
המקום בו את בוחרת לפנות זמן לעצמך ומשפחתך,לעשות/להיות איך שנכון לכם, בלי לרוץ אחרי גירויים חברתיים/לימודיים
יום נעים
נעמה
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
אלו רגעי הקסם שאני נוצרת בליבי ושומרת למזכרת-כתזכורת,שמטעינה אותי באנרגיות
אז הנה אחד מהשבוע:
אני מבלת משהו במטבח, פתאום שומעת משהו שנשמע כמו רדיו, או הקלטה, או סרטון שרואים במחשב...מציצה לסלון ורואה את איתי יושב על הכורסה, על רגליו הטייפ הישן שלו, על הרצפה למרגלותיו יושבת תמר, ובטייפ מתנגנת היצירה מפצח האגוזים, עם חנה מרון שמספרת, ושניהם יושבים קשובים. איזה פלא. אני כל כך אוהבת אותם.
אגב,אנחנו אף פעם לא הולכים לסיורים בקבוצה
אני לא יודעת אם 'אף פעם' מתאים לי, אבל זה כיוון טוב.
אז הנה אחד מהשבוע:
אני מבלת משהו במטבח, פתאום שומעת משהו שנשמע כמו רדיו, או הקלטה, או סרטון שרואים במחשב...מציצה לסלון ורואה את איתי יושב על הכורסה, על רגליו הטייפ הישן שלו, על הרצפה למרגלותיו יושבת תמר, ובטייפ מתנגנת היצירה מפצח האגוזים, עם חנה מרון שמספרת, ושניהם יושבים קשובים. איזה פלא. אני כל כך אוהבת אותם.
אגב,אנחנו אף פעם לא הולכים לסיורים בקבוצה
אני לא יודעת אם 'אף פעם' מתאים לי, אבל זה כיוון טוב.
עברנו דירה ונשארנו בבית
מרגישה שבעצם הבחירה בין שלל האפשרויות, אני סוללת במו ידי, את הדרך האישית שלי, פוגשת את עצמי (לא תמיד זו מציאה גדולה ) פוגשת את הפחדים שלי, הרצונות הכמוסים ומה שעומד מאחוריהם ועוד ועוד.
(רסיסים של אור)
(רסיסים של אור)
-
- הודעות: 961
- הצטרפות: 21 ספטמבר 2003, 07:18
- דף אישי: הדף האישי של ארני_ש*
עברנו דירה ונשארנו בבית
גם אנחנו חלק גדול מהזמנ עם עצמנו בבית.
אתם מוזמנים להצטרף...
אני קוראת את התכתובות של הקבוצה ובכל פעם שיש הזמנה לסיור אני כל כך רוצה לבוא .
מה איפה עוד תהיה לנו הזדמנות לבקר בבית חרושת ליהלומים או ללחם (להבדיל אלף הבדלות...)
וכל הטיולים , הרי לבד אני בקושי לוקחת אותם .
אצלנו אין רכב זמין ביום יום , ויש תינוק , ויש אמא קצת עסוקה , ובעיקר ילדים שלא בא להם לצאת רוב הפעמים
אז אנחנו מצטרפים לאחת לאלף פעילויות או משהו כזה .
אני צריכה להזכיר לעצמי שגם אני לא ביקרתי אף פעם בבית חרושת ליהלומים או ללחם ובכל זאת גדלתי ...
לעיתים יש ימי בית קסומים , יש ימי סבא וסבתא , יש ימי בית עצבניים, גם זה לא חסר ,
יש מגוון אחר של פעילויות לכל אחד מאיתנו (חוגים וכו...)
אני לא מרגישה שאני סוללת את הדרך האישית שלי כי הילדים שלי הם לא כאלה שאפשר לקבוע עבורם לו'ז , הם דעתנים בנושא וזה קשה לעיתים אבל מלמד לא פחות .
אני מרגישה שאנחנו קבוצה שמנסה להיטיב עם כל חביריה .
בדרך כלל בהצלחה מרובה , לפעמים בקושי .
זה מסע נפלא ,
ולא שאין לי צביטות לפעמים שאנחנו לא חלק יותר אינטגרלי מקבוצה , בעיקר לי , טיפוס קבוצתי שכמוני זה חסר לפעמים -
מצד שני החופש הזה ,
להחליט כל יוםמחדש הוא ממש נפלא וקשה לי לותר עליו .
אני חושבת שהקבוצה , הספציפית הזו היא קבוצה מדהימה בחוסר השיפוטיות שלה , ואפשר להגיע לעיתים רחוקות
ועדיין למצוא את המקום בתוכה.
יש קבוצות שדורשות הרבה יותר מחוייבות , אז באמת התברכנו.
אתם מוזמנים להצטרף...
אני קוראת את התכתובות של הקבוצה ובכל פעם שיש הזמנה לסיור אני כל כך רוצה לבוא .
מה איפה עוד תהיה לנו הזדמנות לבקר בבית חרושת ליהלומים או ללחם (להבדיל אלף הבדלות...)
וכל הטיולים , הרי לבד אני בקושי לוקחת אותם .
אצלנו אין רכב זמין ביום יום , ויש תינוק , ויש אמא קצת עסוקה , ובעיקר ילדים שלא בא להם לצאת רוב הפעמים
אז אנחנו מצטרפים לאחת לאלף פעילויות או משהו כזה .
אני צריכה להזכיר לעצמי שגם אני לא ביקרתי אף פעם בבית חרושת ליהלומים או ללחם ובכל זאת גדלתי ...
לעיתים יש ימי בית קסומים , יש ימי סבא וסבתא , יש ימי בית עצבניים, גם זה לא חסר ,
יש מגוון אחר של פעילויות לכל אחד מאיתנו (חוגים וכו...)
אני לא מרגישה שאני סוללת את הדרך האישית שלי כי הילדים שלי הם לא כאלה שאפשר לקבוע עבורם לו'ז , הם דעתנים בנושא וזה קשה לעיתים אבל מלמד לא פחות .
אני מרגישה שאנחנו קבוצה שמנסה להיטיב עם כל חביריה .
בדרך כלל בהצלחה מרובה , לפעמים בקושי .
זה מסע נפלא ,
ולא שאין לי צביטות לפעמים שאנחנו לא חלק יותר אינטגרלי מקבוצה , בעיקר לי , טיפוס קבוצתי שכמוני זה חסר לפעמים -
מצד שני החופש הזה ,
להחליט כל יוםמחדש הוא ממש נפלא וקשה לי לותר עליו .
אני חושבת שהקבוצה , הספציפית הזו היא קבוצה מדהימה בחוסר השיפוטיות שלה , ואפשר להגיע לעיתים רחוקות
ועדיין למצוא את המקום בתוכה.
יש קבוצות שדורשות הרבה יותר מחוייבות , אז באמת התברכנו.
עברנו דירה ונשארנו בבית
ארני, איזו אורחת! איזה כיף!
אני צריכה להזכיר לעצמי שגם אני לא ביקרתי אף פעם בבית חרושת ליהלומים או ללחם ובכל זאת גדלתי ...
נכון. גמני נופלת לפעמים בפח ובטוחה שכל אושרם, בריאותם הנפשית והשכלתם של ילדיי תלויים בסיור המסוים הזה. (-:
אני לא מרגישה שאני סוללת את הדרך האישית שלי כי הילדים שלי הם לא כאלה שאפשר לקבוע עבורם לו'ז
אני חושבת שרסיסים התכוונה שהיא סוללת את הדרך שלה, לא רק, או לא בעיקר עבור ילדיה.
אז באמת התברכנו.
זה ללא ספק. תודה על התזכורת
שבת שלום
אני צריכה להזכיר לעצמי שגם אני לא ביקרתי אף פעם בבית חרושת ליהלומים או ללחם ובכל זאת גדלתי ...
נכון. גמני נופלת לפעמים בפח ובטוחה שכל אושרם, בריאותם הנפשית והשכלתם של ילדיי תלויים בסיור המסוים הזה. (-:
אני לא מרגישה שאני סוללת את הדרך האישית שלי כי הילדים שלי הם לא כאלה שאפשר לקבוע עבורם לו'ז
אני חושבת שרסיסים התכוונה שהיא סוללת את הדרך שלה, לא רק, או לא בעיקר עבור ילדיה.
אז באמת התברכנו.
זה ללא ספק. תודה על התזכורת
שבת שלום
-
- הודעות: 3305
- הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
- דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*
עברנו דירה ונשארנו בבית
_אני חושבת שהקבוצה , הספציפית הזו היא קבוצה מדהימה בחוסר השיפוטיות שלה , ואפשר להגיע לעיתים רחוקות
ועדיין למצוא את המקום בתוכה.
יש קבוצות שדורשות הרבה יותר מחוייבות , אז באמת התברכנו._
מסכימה
ואכן כפי שבלה כתבה, הכוונה היא לגמרי לדרך האישית שלי ודרך ההתמקדות בה אני מקווה שאני מצליחה גם לשחרר ולאפשר לשאר בני הקבוצה לסלול גם את דרכם האישית ...
שבוע טוב
ועדיין למצוא את המקום בתוכה.
יש קבוצות שדורשות הרבה יותר מחוייבות , אז באמת התברכנו._
מסכימה
ואכן כפי שבלה כתבה, הכוונה היא לגמרי לדרך האישית שלי ודרך ההתמקדות בה אני מקווה שאני מצליחה גם לשחרר ולאפשר לשאר בני הקבוצה לסלול גם את דרכם האישית ...
שבוע טוב
-
- הודעות: 1222
- הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
- דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
אני כל כך מכירה את התחושה מהספסל - שאני בעצם רק הנהגת או המלווה, כי אותי גן המשחקים לא באמת מעניין, ואני נפרדת מהילדים שלי, אני בצד עם ספר או עיתון (או כלום), והם בעולמם, משחקים במתקנים. ופתאום התרגשתי כל כך, כי הבנתי שהיום, מה שהיה כל כך מהנה, זה שהיינו ביחד. היה לנו עולם משותף של שיחה ומשחק וטיול. ואלה הימים הכי הכי טובים ומהנים ובשבילם אני מוכנה להישאר בבית לעד
וואו, תודה על זה. @}
וואו, תודה על זה. @}
עברנו דירה ונשארנו בבית
וואו, תודה על זה.
ואוו, תודה על זה. (-;
ואוו, תודה על זה. (-;
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
עברנו דירה ונשארנו בבית
הי, גמני כאן!
אני דווקא מאוד רוצה להצטרף לכל הפעילויות בבית חרושת ליהלומים או ללחם - אני אוהבת להגיע ומאמינה שהראשנים מקבלים מה שהם יכולים, ושאם יבקשו עוד - תמיד נוכל להרחיב.
אני דווקא מאוד מצטערת על כל סיור או טיול, מוזאון או ביקור בגבעת האירוסים שלא יצא לנו להגיע...
עוד יקרה לי!! (נכון).
משעמם לבד כשהנסיך מבקר באתרים זרים...
ץ
אני דווקא מאוד רוצה להצטרף לכל הפעילויות בבית חרושת ליהלומים או ללחם - אני אוהבת להגיע ומאמינה שהראשנים מקבלים מה שהם יכולים, ושאם יבקשו עוד - תמיד נוכל להרחיב.
אני דווקא מאוד מצטערת על כל סיור או טיול, מוזאון או ביקור בגבעת האירוסים שלא יצא לנו להגיע...
עוד יקרה לי!! (נכון).
משעמם לבד כשהנסיך מבקר באתרים זרים...
ץ
עברנו דירה ונשארנו בבית
שהראשנים מקבלים מה שהם יכולים
בטוח שהם מקבלים משהו, לפחות בזה שהם רואים עוד מקום בעולם הזה. השאלה אם זה שווה את המאמץ שלי, הויתורים שלי, הכסף, הציפיות והאכזבות...
כיף שבאת, צפרדע. <לא הבנתי מי זה הנסיך. /-: כלומר אלא אם כן זה פשוט מדי, אבל הנסיך שלך הוא לא מהמבקרים, אז אני מבולבלת... >
בטוח שהם מקבלים משהו, לפחות בזה שהם רואים עוד מקום בעולם הזה. השאלה אם זה שווה את המאמץ שלי, הויתורים שלי, הכסף, הציפיות והאכזבות...
כיף שבאת, צפרדע. <לא הבנתי מי זה הנסיך. /-: כלומר אלא אם כן זה פשוט מדי, אבל הנסיך שלך הוא לא מהמבקרים, אז אני מבולבלת... >
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
עברנו דירה ונשארנו בבית
אני כל כך מכירה את התחושה מהספסל - שאני בעצם רק הנהגת או המלווה, כי אותי גן המשחקים לא באמת מעניין, ואני נפרדת מהילדים שלי, אני בצד עם ספר או עיתון (או כלום), והם בעולמם, משחקים במתקנים. ופתאום התרגשתי כל כך, כי הבנתי שהיום, מה שהיה כל כך מהנה, זה שהיינו ביחד. היה לנו עולם משותף של שיחה ומשחק וטיול. ואלה הימים הכי הכי טובים ומהנים ובשבילם אני מוכנה להישאר בבית לעד
זה כל כך נכון. תובנה מופלאה.
זה כל כך נכון. תובנה מופלאה.
-
- הודעות: 107
- הצטרפות: 07 יוני 2008, 20:43
- דף אישי: הדף האישי של כרמי_ה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
חדשה פה בבלוג שלך,מאד נהנית לקרוא ,את כותבת מקסים. תודה
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
עברנו דירה ונשארנו בבית
הי בלה,
זה אכן פשוט מדי והוא אכן לא מבקר באתרים וירטואליים...
עם האכזבות באמת קצת קשה לי, אבל בבית קשה יותר, ואני שמחה שיש מי שמארגן....
ץ
זה אכן פשוט מדי והוא אכן לא מבקר באתרים וירטואליים...
עם האכזבות באמת קצת קשה לי, אבל בבית קשה יותר, ואני שמחה שיש מי שמארגן....
ץ
עברנו דירה ונשארנו בבית
והוא אכן לא מבקר באתרים וירטואליים...
וירטואליים???!!! עכשיו אני ממש אבודה עם החידה הזאת. 0-:
שמחה שכולכן פה - כרמיה, עולם... פתאום מרגישה צורך לכתוב עוד כדי לספק את הסחורה. ואי, מלחיץ. S-:
וירטואליים???!!! עכשיו אני ממש אבודה עם החידה הזאת. 0-:
שמחה שכולכן פה - כרמיה, עולם... פתאום מרגישה צורך לכתוב עוד כדי לספק את הסחורה. ואי, מלחיץ. S-:
-
- הודעות: 1543
- הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
- דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*
עברנו דירה ונשארנו בבית
בלה, הנסיך בחו"ל, הצפרדע לבד עם הראשונים ושמחה לצאת לפעילויות, מה לא ברור?
-
- הודעות: 1222
- הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
- דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
פתאום מרגישה צורך לכתוב עוד כדי לספק את הסחורה. ואי, מלחיץ
כה מוכר.
אל תפלי ברשת הזו, רק תכתבי. בלי לחץ
כה מוכר.
אל תפלי ברשת הזו, רק תכתבי. בלי לחץ
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
עברנו דירה ונשארנו בבית
שלום.
קראתי כמעט את כל הבלוג (נשאר פברואר האחרון (-:) .
זה בטח מוזר לך שפתאום קופצות לך כל מיני דמויות לא מוכרות...
בכל אופן תודה על הבלוג הכה מעודד
ובמיוחד רוצה לאמר שיש הרגשה בכתיבה שלך שאת לא בשום פסדה , שאין לך צורך להרשים אף אחד. את פשוט כותבת באופן ישיר ולא מתחכם וזה יוצר טקסט כל כך בהיר ונהיר וזורם וחף מכל פוזה @}
קראתי כמעט את כל הבלוג (נשאר פברואר האחרון (-:) .
זה בטח מוזר לך שפתאום קופצות לך כל מיני דמויות לא מוכרות...
בכל אופן תודה על הבלוג הכה מעודד
ובמיוחד רוצה לאמר שיש הרגשה בכתיבה שלך שאת לא בשום פסדה , שאין לך צורך להרשים אף אחד. את פשוט כותבת באופן ישיר ולא מתחכם וזה יוצר טקסט כל כך בהיר ונהיר וזורם וחף מכל פוזה @}
עברנו דירה ונשארנו בבית
בלה, הנסיך בחו"ל, הצפרדע לבד עם הראשונים ושמחה לצאת לפעילויות, מה לא ברור
יופי, עכשיו כשאני יודעת את התשובה אז גם לי ברור. P-:
ובמיוחד רוצה לאמר שיש הרגשה בכתיבה שלך שאת לא בשום פסדה , שאין לך צורך להרשים אף אחד. את פשוט כותבת באופן ישיר ולא מתחכם וזה יוצר טקסט כל כך בהיר ונהיר וזורם וחף מכל פוזה
תודה לך, נקודה.
קופצות לך כל מיני דמויות לא מוכרות...
למה לא מוכרות? אני מכירה אותך מהרבה בלוגים אחרים (-;
יופי, עכשיו כשאני יודעת את התשובה אז גם לי ברור. P-:
ובמיוחד רוצה לאמר שיש הרגשה בכתיבה שלך שאת לא בשום פסדה , שאין לך צורך להרשים אף אחד. את פשוט כותבת באופן ישיר ולא מתחכם וזה יוצר טקסט כל כך בהיר ונהיר וזורם וחף מכל פוזה
תודה לך, נקודה.
קופצות לך כל מיני דמויות לא מוכרות...
למה לא מוכרות? אני מכירה אותך מהרבה בלוגים אחרים (-;
עברנו דירה ונשארנו בבית
לא עוזב אותי, העניין החברתי. שמישהו יגיד לי שיהיה בסדר. אני מוטרדת בקביעות מהנושא ולא משנה מה התאריך היום, מה עשינו היום, לא משנה כלום. מוטרדת, מצב נתון. /-:
על הבת שלי עוברת כנראה תקופה קשה - מקווה שזאת רק תקופה - ובמפגשים היא כמעט לא יוצרת קשר עם ילדים אחרים. פעם היא היתה משחקת עם כולם, רצה עם הבנות, חלק מהכלל. היא היתה נורמלית, בנורמה. עבורי זה היה מרגיע כי היא כמו כולם, עם כולם.
עכישו היא אומרת לי במפגשים שוב ושוב: 'משעמם לי'. מה משעמם??? אנחנו במפגש, עשרות ילדים מסביב, בכל הגילים הצורות והצבעים, רצים על הדשא, משחקים, מדברים, חבורות, בודדים, כל מיני. מה משעמם? מה היא אומרת לי?! אני לא מבינה. אז השבוע אחרי ה- 'משעמם לי, אני רוצה הביתה', הודעתי לה שבאנו למפגש ואנחנו נשארים פה, גם אם קשה. אני רוצה להישאר, איתי רוצה להישאר, נשארים. נקודה.
אז היא פנתה אל האופציה הקלה, אל חבר טוב שלה עוד מימי באר שבע (הם גם עברו דירה). אבל אני לא מאמינה שהוא מספק את כל הצרכים החברתיים שלה. אני חושבת שהיא הולכת אל הקל ומעדיפה לא להתמודד עם הקשה יותר למרות שהיתה רוצה. הם שיחקו ביחד כמה שעות, ואז הצטרפה עוד ילדה, ממש קטנה. ולי זה נורא צורם.
אני מנסה להזכיר לעצמי את המנטרות שאני מדקלמת לאנשים - שבחינוך ביתי מתחברים לא לפי הגיל אלא לפי העניין ולפי מי שמתאים לך, ושלל כאלה מין. העניין הוא שזאת רגרסיה אצלה, וזה מה שמטריד אותי. היו שם חבורות גדולות, וחבורות קטנות, והיה לה הרבה מבחר, גם של בנות שהיא רצתה להיפגש איתן בנפרד, וכאלה שהזמינו אותה, היא לא רבה עם אפחד.... אבל לא עניין אותה כלום. לא יודעת מה עובר עליה.
אני מנסה להגיד לעצמי שעליי לתת כבוד לבחירות שלה, ולתת זמן לתהליכים, אבל נורא קשה לי עם החריגות הזאת.
על הבת שלי עוברת כנראה תקופה קשה - מקווה שזאת רק תקופה - ובמפגשים היא כמעט לא יוצרת קשר עם ילדים אחרים. פעם היא היתה משחקת עם כולם, רצה עם הבנות, חלק מהכלל. היא היתה נורמלית, בנורמה. עבורי זה היה מרגיע כי היא כמו כולם, עם כולם.
עכישו היא אומרת לי במפגשים שוב ושוב: 'משעמם לי'. מה משעמם??? אנחנו במפגש, עשרות ילדים מסביב, בכל הגילים הצורות והצבעים, רצים על הדשא, משחקים, מדברים, חבורות, בודדים, כל מיני. מה משעמם? מה היא אומרת לי?! אני לא מבינה. אז השבוע אחרי ה- 'משעמם לי, אני רוצה הביתה', הודעתי לה שבאנו למפגש ואנחנו נשארים פה, גם אם קשה. אני רוצה להישאר, איתי רוצה להישאר, נשארים. נקודה.
אז היא פנתה אל האופציה הקלה, אל חבר טוב שלה עוד מימי באר שבע (הם גם עברו דירה). אבל אני לא מאמינה שהוא מספק את כל הצרכים החברתיים שלה. אני חושבת שהיא הולכת אל הקל ומעדיפה לא להתמודד עם הקשה יותר למרות שהיתה רוצה. הם שיחקו ביחד כמה שעות, ואז הצטרפה עוד ילדה, ממש קטנה. ולי זה נורא צורם.
אני מנסה להזכיר לעצמי את המנטרות שאני מדקלמת לאנשים - שבחינוך ביתי מתחברים לא לפי הגיל אלא לפי העניין ולפי מי שמתאים לך, ושלל כאלה מין. העניין הוא שזאת רגרסיה אצלה, וזה מה שמטריד אותי. היו שם חבורות גדולות, וחבורות קטנות, והיה לה הרבה מבחר, גם של בנות שהיא רצתה להיפגש איתן בנפרד, וכאלה שהזמינו אותה, היא לא רבה עם אפחד.... אבל לא עניין אותה כלום. לא יודעת מה עובר עליה.
אני מנסה להגיד לעצמי שעליי לתת כבוד לבחירות שלה, ולתת זמן לתהליכים, אבל נורא קשה לי עם החריגות הזאת.
-
- הודעות: 931
- הצטרפות: 08 אוגוסט 2001, 01:47
- דף אישי: הדף האישי של ענת_גיגר*
עברנו דירה ונשארנו בבית
למה קשה לך עם החריגות? (שאלת תם, לא בקנטור)
כי זה לא נראה לך נכון להתפתחות שלה? אני לא מאמינה שהוא מספק את כל הצרכים החברתיים שלה (ואל תדאגי, לא לקחתי אישית )
או כי היא אומללה? לא עניין אותה כלום. לא יודעת מה עובר עליה
כל אחת מהמחשבות האלה ראויה לבירור מעמיק, שיתחיל בשאלה: האם את בטוחה שזה נכון?
ו
כי זה לא נראה לך נכון להתפתחות שלה? אני לא מאמינה שהוא מספק את כל הצרכים החברתיים שלה (ואל תדאגי, לא לקחתי אישית )
או כי היא אומללה? לא עניין אותה כלום. לא יודעת מה עובר עליה
כל אחת מהמחשבות האלה ראויה לבירור מעמיק, שיתחיל בשאלה: האם את בטוחה שזה נכון?
ו
-
- הודעות: 8089
- הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
- דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*
עברנו דירה ונשארנו בבית
עכישו היא אומרת לי במפגשים שוב ושוב: 'משעמם לי'.
לדעתי "משעמם לי" בדרך כלל אומר "אני רוצה לעשות משהו איתך".
לדעתי "משעמם לי" בדרך כלל אומר "אני רוצה לעשות משהו איתך".
-
- הודעות: 899
- הצטרפות: 13 מאי 2004, 12:15
- דף אישי: הדף האישי של דגנית_ב*
עברנו דירה ונשארנו בבית
זאת רגרסיה אצלה, וזה מה שמטריד אותי.
אני לא חושבת שזו רגרסיה. זה אחרת ממה שהתרגלת לראות. היא השתנתה וכנראה עוד תשתנה שוב ושוב. אני חושבת שאם תוכלי לא לבקר את ההתנהגות החברתית שלה, היא תרגיש חופשייה לשנות והשתנות לכאן לכאן ושוב לכאן.
יכול להיות שהימים הספורים שלה בבית הספר יצרו עומס או שובע או מה בעניין של להיות עם ילדים?
יכול להיות שפשוט כל כך כיף לה בבית (מה מוכר לי מביתי ה"משעמם לי, מתי חוזרים")? אני כל כך מזדהה איתה. היא קצת תולעת ספרים נכון?
אני לא חושבת שזו רגרסיה. זה אחרת ממה שהתרגלת לראות. היא השתנתה וכנראה עוד תשתנה שוב ושוב. אני חושבת שאם תוכלי לא לבקר את ההתנהגות החברתית שלה, היא תרגיש חופשייה לשנות והשתנות לכאן לכאן ושוב לכאן.
יכול להיות שהימים הספורים שלה בבית הספר יצרו עומס או שובע או מה בעניין של להיות עם ילדים?
יכול להיות שפשוט כל כך כיף לה בבית (מה מוכר לי מביתי ה"משעמם לי, מתי חוזרים")? אני כל כך מזדהה איתה. היא קצת תולעת ספרים נכון?
-
- הודעות: 3831
- הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41
- דף אישי: הדף האישי של טליה_אלמתן*
עברנו דירה ונשארנו בבית
לדעתי "משעמם לי" בדרך כלל אומר "אני רוצה לעשות משהו איתך".
וואו זה אף פעם לא עלה על דעתי אני לגמרי הולכת לבדוק את זה לעומק בהזדמנות הראשונה אצלנו! תודה!
וואו זה אף פעם לא עלה על דעתי אני לגמרי הולכת לבדוק את זה לעומק בהזדמנות הראשונה אצלנו! תודה!
-
- הודעות: 1543
- הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
- דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*
עברנו דירה ונשארנו בבית
אם אני קוראת את זה יחד עם מה שכתבת על הבילוי המשפחתי הכיפי שלכם, גם אני מרגישה שיש כאן איזו קריאה לחזרה הביתה וללהיות רק אתם המשפחה. גם איפשהו מרגיש לי שגם לך זה נכון, אז אולי זה זמן כזה קצת פחות לצאת וקצת יותר לבד-ביחד בבית?
לכולנו יש תקופות כאלה. זו לא רגרסיה, זו הקשבה לצרכים הפנימיים שלה ובעיני זה מצוין שהיא יכולה.
לכולנו יש תקופות כאלה. זו לא רגרסיה, זו הקשבה לצרכים הפנימיים שלה ובעיני זה מצוין שהיא יכולה.
עברנו דירה ונשארנו בבית
ואל תדאגי, לא לקחתי אישית
<הוקל לי> המרגיעון: זה לא נגדך, זה בעדי
למה קשה לך עם החריגות?
כותבת ומוחקת, ושוב ושוב. לא יודעת. אני אשתדל להקדיש לזה מחשבה בהירה.
כי זה לא נראה לך נכון להתפתחות שלה?
כי זה מאותת לי לא בסדר איכשהו... היא התחברה נגיד עם גוני, שיחקו במפגש אחר, הזמינה אותה אליה, בילו יחד יום שלם, היה כיף...וזהו? למה היא לא רוצה להמשיך להיות איתה ואפילו לא מחליפה איתה מילה? למה זה נראה לי שמשהו פנימי מעכב אותה? אולי אני פשוט בוחשת בזה יותר מדי והולכת רחוק מדי עם הרעיונות שלי.
<הוקל לי> המרגיעון: זה לא נגדך, זה בעדי
למה קשה לך עם החריגות?
כותבת ומוחקת, ושוב ושוב. לא יודעת. אני אשתדל להקדיש לזה מחשבה בהירה.
כי זה לא נראה לך נכון להתפתחות שלה?
כי זה מאותת לי לא בסדר איכשהו... היא התחברה נגיד עם גוני, שיחקו במפגש אחר, הזמינה אותה אליה, בילו יחד יום שלם, היה כיף...וזהו? למה היא לא רוצה להמשיך להיות איתה ואפילו לא מחליפה איתה מילה? למה זה נראה לי שמשהו פנימי מעכב אותה? אולי אני פשוט בוחשת בזה יותר מדי והולכת רחוק מדי עם הרעיונות שלי.
-
- הודעות: 961
- הצטרפות: 21 ספטמבר 2003, 07:18
- דף אישי: הדף האישי של ארני_ש*
עברנו דירה ונשארנו בבית
עם האכזבות באמת קצת קשה לי, אבל בבית קשה יותר
'משעמם לי, אני רוצה הביתה'
כשהילדים שלי אומרים שהם רוצים הביתה אני מסכימה . קמה ומתחילה לארוז .
להפתעתי משהו משתחרר אז .
ופתאום הם מוצאים משהו או מישהו וכבר לא רוצים ללכת .
לפעמים לא ואז באמת הולכים.
זה לאו דוקא במפגשים בכל מיני יציאות מהבית,גם בתקופות שהיינו יוצאים מהבית יותר.
לכפות עליהם מפגש , או כל עשייה שכיף לי אבל להם לא ,חוטאת למטרה בעיני.בדיוק כמו להשאר בבית עם ילדים שרוצים לפגוש חברים .
בעיני שיחה אמיתית בה כל אחד אומר מה הוא צריך , גם אני ומציאת איזון עוזרת גם עם הקושי בבית , וגם במפגשים .
אולי היא באמת צריכה זמן איתך ,אולי זמן לעצמה ,
חוץ מזה המגוון מצומצם בהרבה ממה שנראה.
זה כמו שנכנסים לחצר בית ספר בהפסקה במבט ראשון רואים חבורות או ילדים נורא עסוקים בקבוצות או זוגות . המבט השני אחר.
'משעמם לי, אני רוצה הביתה'
כשהילדים שלי אומרים שהם רוצים הביתה אני מסכימה . קמה ומתחילה לארוז .
להפתעתי משהו משתחרר אז .
ופתאום הם מוצאים משהו או מישהו וכבר לא רוצים ללכת .
לפעמים לא ואז באמת הולכים.
זה לאו דוקא במפגשים בכל מיני יציאות מהבית,גם בתקופות שהיינו יוצאים מהבית יותר.
לכפות עליהם מפגש , או כל עשייה שכיף לי אבל להם לא ,חוטאת למטרה בעיני.בדיוק כמו להשאר בבית עם ילדים שרוצים לפגוש חברים .
בעיני שיחה אמיתית בה כל אחד אומר מה הוא צריך , גם אני ומציאת איזון עוזרת גם עם הקושי בבית , וגם במפגשים .
אולי היא באמת צריכה זמן איתך ,אולי זמן לעצמה ,
חוץ מזה המגוון מצומצם בהרבה ממה שנראה.
זה כמו שנכנסים לחצר בית ספר בהפסקה במבט ראשון רואים חבורות או ילדים נורא עסוקים בקבוצות או זוגות . המבט השני אחר.
עברנו דירה ונשארנו בבית
כשהילדים שלי אומרים שהם רוצים הביתה אני מסכימה
אם שניהם רוצים הביתה - מה שלא קורה כמעט אפעם - אז אני זזה. אבל אם המפגש רק התחיל, איתי בדיוק התחיל ליהנות ומשחק, אז למה שנזוז? בסוף היום שאלתי אותה אם היא שמחה שנשארנו, והיא אמרה שכן.
לכפות עליהם מפגש, או כל עשייה שכיף לי אבל להם לא, חוטאת למטרה בעיני
איזו מטרה? אם אני נהנית והם כבר רוצים הביתה, אני אומרת שעוד מעט נזוז כי אני נהנית ולא בא לי ללכת. אני מכבדת את הצורך שלהם אבל לא תמיד יכולה או רוצה להענות לו. גם אני גורם במשוואה, ולא נהג בשכר שמתחיל לארוז כשנמאס להם. ואני רוצה שיכבדו גם את הצרכים שלי. אני בודאי לא כופה עליהם שום דבר שהוא לא כיף להם.
חוץ מזה המגוון מצומצם בהרבה ממה שנראה.
אני אנסה להסתכל על זה אחרת. תודה.
אם שניהם רוצים הביתה - מה שלא קורה כמעט אפעם - אז אני זזה. אבל אם המפגש רק התחיל, איתי בדיוק התחיל ליהנות ומשחק, אז למה שנזוז? בסוף היום שאלתי אותה אם היא שמחה שנשארנו, והיא אמרה שכן.
לכפות עליהם מפגש, או כל עשייה שכיף לי אבל להם לא, חוטאת למטרה בעיני
איזו מטרה? אם אני נהנית והם כבר רוצים הביתה, אני אומרת שעוד מעט נזוז כי אני נהנית ולא בא לי ללכת. אני מכבדת את הצורך שלהם אבל לא תמיד יכולה או רוצה להענות לו. גם אני גורם במשוואה, ולא נהג בשכר שמתחיל לארוז כשנמאס להם. ואני רוצה שיכבדו גם את הצרכים שלי. אני בודאי לא כופה עליהם שום דבר שהוא לא כיף להם.
חוץ מזה המגוון מצומצם בהרבה ממה שנראה.
אני אנסה להסתכל על זה אחרת. תודה.
עברנו דירה ונשארנו בבית
_אם אני קוראת את זה יחד עם מה שכתבת על הבילוי המשפחתי הכיפי שלכם, גם אני מרגישה שיש כאן איזו קריאה לחזרה הביתה וללהיות רק אתם המשפחה. גם איפשהו מרגיש לי שגם לך זה נכון, אז אולי זה זמן כזה קצת פחות לצאת וקצת יותר לבד-ביחד בבית?
לכולנו יש תקופות כאלה. זו לא רגרסיה, זו הקשבה לצרכים הפנימיים שלה ובעיני זה מצוין שהיא יכולה._
אני יודעת שהיא צריכה זמן בית, אולי יותר מכולנו. היא באמת לא בן אדם של המון חברה כל הזמן. היא צריכה לפעמים עוד חבר או חברה, המפגשים ההמוניים לא בשבילה. לפחות עכשיו.
אבל בתחילת השנה היא נהנתה גם בהמוניים, והיתה חלק מחבורה גדולה. ובגלל שזה מה שעושים כל הילדים, והיא עכשיו כבר לא (למרות שיש חבורות של ילדות שכולן חברות שלה, ואני לא מדברת על מפגש אחד. שמעתי הרבה 'משעמם לי'), אז אני מפרשת את זה כנסיגה משימוש במיומנות שכבר היתה לה ועכשיו היא לא עושה בה שימוש. אז תשאלו - למה היא צריכה לעשות שימוש אם היא לא רוצה? אז אני מנסה להבין איך זה שעכשיו היא כבר לא רוצה להיות עם כולם. אם אני אדע שזה רק לא רוצה, אז יופי. אני מכבדת את הצורך שלה במשהו אחר. אני רק לא בטוחה שזה לא רוצה, אני חוששת שהיא רוצה אבל נמנעת להתמוד עם החשש מדחייה שהיא חוותה כמה פעמים - או משהו שהיא פירשה כדחייה, או תחושה אחרת לא נעימה.
אבל גם אם זה זה, אני צריכה לכבד את הקושי הזה שלה ולאפשר לה המון תמיכה ואהבה במקום הזה, שממנו היא תגדל להבין דברים, יחסים ואנשים בדרך שלה. (-:
לכולנו יש תקופות כאלה. זו לא רגרסיה, זו הקשבה לצרכים הפנימיים שלה ובעיני זה מצוין שהיא יכולה._
אני יודעת שהיא צריכה זמן בית, אולי יותר מכולנו. היא באמת לא בן אדם של המון חברה כל הזמן. היא צריכה לפעמים עוד חבר או חברה, המפגשים ההמוניים לא בשבילה. לפחות עכשיו.
אבל בתחילת השנה היא נהנתה גם בהמוניים, והיתה חלק מחבורה גדולה. ובגלל שזה מה שעושים כל הילדים, והיא עכשיו כבר לא (למרות שיש חבורות של ילדות שכולן חברות שלה, ואני לא מדברת על מפגש אחד. שמעתי הרבה 'משעמם לי'), אז אני מפרשת את זה כנסיגה משימוש במיומנות שכבר היתה לה ועכשיו היא לא עושה בה שימוש. אז תשאלו - למה היא צריכה לעשות שימוש אם היא לא רוצה? אז אני מנסה להבין איך זה שעכשיו היא כבר לא רוצה להיות עם כולם. אם אני אדע שזה רק לא רוצה, אז יופי. אני מכבדת את הצורך שלה במשהו אחר. אני רק לא בטוחה שזה לא רוצה, אני חוששת שהיא רוצה אבל נמנעת להתמוד עם החשש מדחייה שהיא חוותה כמה פעמים - או משהו שהיא פירשה כדחייה, או תחושה אחרת לא נעימה.
אבל גם אם זה זה, אני צריכה לכבד את הקושי הזה שלה ולאפשר לה המון תמיכה ואהבה במקום הזה, שממנו היא תגדל להבין דברים, יחסים ואנשים בדרך שלה. (-:
עברנו דירה ונשארנו בבית
אני לא חושבת שזו רגרסיה. זה אחרת ממה שהתרגלת לראות. היא השתנתה וכנראה עוד תשתנה שוב ושוב. אני חושבת שאם תוכלי לא לבקר את ההתנהגות החברתית שלה, היא תרגיש חופשייה לשנות והשתנות לכאן לכאן ושוב לכאן.
תראי, הבנתי את זה לבד כבר, אבל תודה על החיזוק
יכול להיות שפשוט כל כך כיף לה בבית (מה מוכר לי מביתי ה"משעמם לי, מתי חוזרים")? אני כל כך מזדהה איתה. היא קצת תולעת ספרים נכון?
קצת? D-: תולעת ברמ"ח איבריה.
תראי, הבנתי את זה לבד כבר, אבל תודה על החיזוק
יכול להיות שפשוט כל כך כיף לה בבית (מה מוכר לי מביתי ה"משעמם לי, מתי חוזרים")? אני כל כך מזדהה איתה. היא קצת תולעת ספרים נכון?
קצת? D-: תולעת ברמ"ח איבריה.
עברנו דירה ונשארנו בבית
לדעתי "משעמם לי" בדרך כלל אומר "אני רוצה לעשות משהו איתך".
אני לא יודעת. אולי. שווה בדיקה.
אני לא יודעת. אולי. שווה בדיקה.
-
- הודעות: 899
- הצטרפות: 13 מאי 2004, 12:15
- דף אישי: הדף האישי של דגנית_ב*
עברנו דירה ונשארנו בבית
תודה על החיזוק
באמת יצאתי נחרצת מידי...
באמת יצאתי נחרצת מידי...
-
- הודעות: 1677
- הצטרפות: 03 מאי 2006, 05:13
- דף אישי: הדף האישי של צפרדע_ית
עברנו דירה ונשארנו בבית
באתי לחזק - יצאתי מחוזקת...
ץ
ץ
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
עברנו דירה ונשארנו בבית
קוראת אותך.
אני שמתי לב שאם יוצאים מהבית יום אחר יום - כולנו יוצאות מאיפוס...
לנו האיזון של יום בית יום חוץ עושה הכי טוב, ( וגם הבחוץ אם הוא המוני לא עושה טוב...)
@}
אני שמתי לב שאם יוצאים מהבית יום אחר יום - כולנו יוצאות מאיפוס...
לנו האיזון של יום בית יום חוץ עושה הכי טוב, ( וגם הבחוץ אם הוא המוני לא עושה טוב...)
@}
-
- הודעות: 3305
- הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
- דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*
עברנו דירה ונשארנו בבית
כי זה מאותת לי לא בסדר איכשהו... היא התחברה נגיד עם גוני, שיחקו במפגש אחר, הזמינה אותה אליה, בילו יחד יום שלם, היה כיף...וזהו? למה היא לא רוצה להמשיך להיות איתה ואפילו לא מחליפה איתה מילה? למה זה נראה לי שמשהו פנימי מעכב אותה? אולי אני פשוט בוחשת בזה יותר מדי והולכת רחוק מדי עם הרעיונות שלי.
בלה אהובה ויקרה,
אני הולכת לכתוב ככה ישר מהבטן והלב שלי ותקחי את זה לאן שנכון וטוב לך.
תראי, בעיניי, מי שבאמת בקטע של ללמוד משהו בכל ה"חינוך הביתי" הזה הוא אנחנו ולא הילדים. תקראי את כל הדברים שכתבת כאן ואולי תעיזי לכתוב בינך לבין עצמך עוד כל מיני לגבי הנושא הזה של חברה למשל (זה יכול להיות גם בהקשר של למידה, פיתוח כישורים כאלה ואחרים ועוד רבות ושונות) תנסי לראות כמה דעות קדומות ואמונות אנחנו מביאות לנושא הזה ואז, כשנסתכל על הילדים שלנו נגלה שהם לא אנחנו !!! לא ייאמן ולפעמים אפילו חצוף... אבל הם מי שהם ואם נסכים נוכל ללמוד מהם לא מעט. התשובות בשבילך לא נמצאות אצלה, זה לא התפקיד שלה ויש משהו נורא מקשה בעיניי כשהאמא נושאת עיניים אל הילד שלה שיעזור לה להחליט מה עושים (הכל הכל אני כותבת מתוך הניסיון האישי והקרוב שלי...). תני לעצמך זמן לברר מה טוב ונכון לך\ מכאן בעיניי מתחיל הכל. לפעמים זה נורא מפחיד, אנחנו חוששות שנתעלם מהצרכים של הילדים שלנו אם נעיז לנווט את הספינה לפי מה שעושה לנו טוב אבל אני מגלה שזה לא מדויק. כשאנחנו דואגות לעצמנו בעצמנו ולא מצפות מהילדים שירמזו לנו במעשיהם מה בדיוק נכון שנעשה ונחליט הם משוחררים להיות מי שהם, זה גם מאפשר לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה קצת יותר בכלליות ולא להיתפס לכל פרט ופרט (היום היה טוב, אתמול זוועה לפני שניה קטסטרופה וכו' וכו'). החיים במהותם הם תנועה, זרימה, השתנות, הנסיון שלנו לעצור כל רגע ורגע ולעשות עליו פריז ולנסות לשחזר אותו, לשמר אותו, לקבע אותו מבזבז לנו הרבה כוחות...
לא יודעת אם יצאתי ברורה (אני מקלידה על מקלדת חדשה ומעוותת להחריד...) בשורה התחתונה אני יותר ויותר מגלה שתשעים ומשהו אחוז מכל העסק הוא אנחנו ולכן כדאי שנתרכז בעצמנו, בתהליכים שלנו ונאפשר לילדים להיות מי ומה שהם (תקראי את זה ממקום מזדהה, של מישהי שנמצאת לגמרי באמצע הדרך... ).
שבוע טוב
בלה אהובה ויקרה,
אני הולכת לכתוב ככה ישר מהבטן והלב שלי ותקחי את זה לאן שנכון וטוב לך.
תראי, בעיניי, מי שבאמת בקטע של ללמוד משהו בכל ה"חינוך הביתי" הזה הוא אנחנו ולא הילדים. תקראי את כל הדברים שכתבת כאן ואולי תעיזי לכתוב בינך לבין עצמך עוד כל מיני לגבי הנושא הזה של חברה למשל (זה יכול להיות גם בהקשר של למידה, פיתוח כישורים כאלה ואחרים ועוד רבות ושונות) תנסי לראות כמה דעות קדומות ואמונות אנחנו מביאות לנושא הזה ואז, כשנסתכל על הילדים שלנו נגלה שהם לא אנחנו !!! לא ייאמן ולפעמים אפילו חצוף... אבל הם מי שהם ואם נסכים נוכל ללמוד מהם לא מעט. התשובות בשבילך לא נמצאות אצלה, זה לא התפקיד שלה ויש משהו נורא מקשה בעיניי כשהאמא נושאת עיניים אל הילד שלה שיעזור לה להחליט מה עושים (הכל הכל אני כותבת מתוך הניסיון האישי והקרוב שלי...). תני לעצמך זמן לברר מה טוב ונכון לך\ מכאן בעיניי מתחיל הכל. לפעמים זה נורא מפחיד, אנחנו חוששות שנתעלם מהצרכים של הילדים שלנו אם נעיז לנווט את הספינה לפי מה שעושה לנו טוב אבל אני מגלה שזה לא מדויק. כשאנחנו דואגות לעצמנו בעצמנו ולא מצפות מהילדים שירמזו לנו במעשיהם מה בדיוק נכון שנעשה ונחליט הם משוחררים להיות מי שהם, זה גם מאפשר לקחת צעד אחורה ולהסתכל על התמונה קצת יותר בכלליות ולא להיתפס לכל פרט ופרט (היום היה טוב, אתמול זוועה לפני שניה קטסטרופה וכו' וכו'). החיים במהותם הם תנועה, זרימה, השתנות, הנסיון שלנו לעצור כל רגע ורגע ולעשות עליו פריז ולנסות לשחזר אותו, לשמר אותו, לקבע אותו מבזבז לנו הרבה כוחות...
לא יודעת אם יצאתי ברורה (אני מקלידה על מקלדת חדשה ומעוותת להחריד...) בשורה התחתונה אני יותר ויותר מגלה שתשעים ומשהו אחוז מכל העסק הוא אנחנו ולכן כדאי שנתרכז בעצמנו, בתהליכים שלנו ונאפשר לילדים להיות מי ומה שהם (תקראי את זה ממקום מזדהה, של מישהי שנמצאת לגמרי באמצע הדרך... ).
שבוע טוב
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
עברנו דירה ונשארנו בבית
מעלה עוד אפשרות:
ואולי באמת יש מצוקה של התמודדות (ובין ילדים יש התמודדות, כולנו יודעים- אין שם מסננים שיש אצל מבוגרים) ואז אין לה חשק להתמודד והיא באה להלין על ההפרדה בינה ובין אמא שלה- אולי ברגע כזה הייתה רוצה לשחק גם עם אמא, לצבור בטחון להישאר בצד ההתרחשות החברתית של הילדים , אבל לא להיות בודדה..
ואולי באמת קשה כל ההמולה הזו- צריכה רק חברה אחת או שתיים (גם את זה אפשר להבין לפעמים)
ומי אמר שכישורים חברתיים זה מן קלפים שיש לנו בכיס כל הזמן?
מה, לא יכול להיות שהצליחה להפעיל את קסמיה בקונסטלציה שהייתה אז, ועכשיו יש שם ילד חדש או אינטראקציה חדשה שאין לה נגיעה בה, או שלא הצליחה לבקוע אותה?
מה, אנחנו מצליחים במשימות האלה כל הזמן? אנחנו צריכים להצליח כל הזמן?
ואולי באמת יש מצוקה של התמודדות (ובין ילדים יש התמודדות, כולנו יודעים- אין שם מסננים שיש אצל מבוגרים) ואז אין לה חשק להתמודד והיא באה להלין על ההפרדה בינה ובין אמא שלה- אולי ברגע כזה הייתה רוצה לשחק גם עם אמא, לצבור בטחון להישאר בצד ההתרחשות החברתית של הילדים , אבל לא להיות בודדה..
ואולי באמת קשה כל ההמולה הזו- צריכה רק חברה אחת או שתיים (גם את זה אפשר להבין לפעמים)
ומי אמר שכישורים חברתיים זה מן קלפים שיש לנו בכיס כל הזמן?
מה, לא יכול להיות שהצליחה להפעיל את קסמיה בקונסטלציה שהייתה אז, ועכשיו יש שם ילד חדש או אינטראקציה חדשה שאין לה נגיעה בה, או שלא הצליחה לבקוע אותה?
מה, אנחנו מצליחים במשימות האלה כל הזמן? אנחנו צריכים להצליח כל הזמן?
-
- הודעות: 3625
- הצטרפות: 19 יוני 2007, 18:46
- דף אישי: הדף האישי של נקודות_ורודות_אגדיות*
עברנו דירה ונשארנו בבית
רוצה להוסיף , שמבינה מאוד את ההזדהות שלך, את הדאגה והכאב. הרצון שיהיה לה טוב, שלא יהיה לה קשה ובודד..
מאוד מבינה.
מאוד מבינה.
-
- הודעות: 2
- הצטרפות: 07 מרץ 2009, 23:59
עברנו דירה ונשארנו בבית
לא גרים יותר באמריקה?
עברנו דירה ונשארנו בבית
לא גרים יותר באמריקה?
כבר כמעט שנתיים לא (-:
כבר כמעט שנתיים לא (-:
-
- הודעות: 961
- הצטרפות: 21 ספטמבר 2003, 07:18
- דף אישי: הדף האישי של ארני_ש*
עברנו דירה ונשארנו בבית
אני מסכימה עם רסיסים לגבי הזרימה של החיים .
על שאר מה שכתבה על לעשות מה שנכון לנו , אני צריכה לחשוב .
באמת אני לוקחת את זה כחומר למחשבה .
לגבי עצמי :
יש לי כזה דימוי על עצמי שאם לא הם הייתי עוד יותר עסוקה בחיי חברה מהיום , ושאני ממתנת את עצמי בשבילם ,
אבל אולי בעצם הכל אני קובעת לפי מה שמתאים לי ?
אבל נחזור לעניין הזרימה . אני מאמינה שמיומנויות חברתיות לא נעלמות . מי שיש לו אותן הן קיימות .
ושואלת עצמי מה בכל זאת השתנה . שבתקופה מסויימת זה ככה ובתקופה אחרת ההתנהגות משתנה .
אולי באמת עוד מישהו נכנס למשוואה ושינה את התמונה , אולי זה בקשרים שבמשפחה . ממש שאלה טובה .
מה שבטוח שאם היא הוכיחה שהיא יודעת , זה צריך פחות להדאיג , אפשר לסמוך עליה שבתנאים שמתאימים לה היא תדע לחזור על אותו הקסם . ואולי היא מתעצבת יותר ומרשה לעצמה להיות יותר היא , אחרי שהוכיחה גם לעצמה שהיא יודעת 'לעשות מפגשים', ולרוץ עם כולם בחבורה
על שאר מה שכתבה על לעשות מה שנכון לנו , אני צריכה לחשוב .
באמת אני לוקחת את זה כחומר למחשבה .
לגבי עצמי :
יש לי כזה דימוי על עצמי שאם לא הם הייתי עוד יותר עסוקה בחיי חברה מהיום , ושאני ממתנת את עצמי בשבילם ,
אבל אולי בעצם הכל אני קובעת לפי מה שמתאים לי ?
אבל נחזור לעניין הזרימה . אני מאמינה שמיומנויות חברתיות לא נעלמות . מי שיש לו אותן הן קיימות .
ושואלת עצמי מה בכל זאת השתנה . שבתקופה מסויימת זה ככה ובתקופה אחרת ההתנהגות משתנה .
אולי באמת עוד מישהו נכנס למשוואה ושינה את התמונה , אולי זה בקשרים שבמשפחה . ממש שאלה טובה .
מה שבטוח שאם היא הוכיחה שהיא יודעת , זה צריך פחות להדאיג , אפשר לסמוך עליה שבתנאים שמתאימים לה היא תדע לחזור על אותו הקסם . ואולי היא מתעצבת יותר ומרשה לעצמה להיות יותר היא , אחרי שהוכיחה גם לעצמה שהיא יודעת 'לעשות מפגשים', ולרוץ עם כולם בחבורה
-
- הודעות: 1543
- הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
- דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*
עברנו דירה ונשארנו בבית
שמתי לב שדוקא האנשים החברתיים יותר, זקוקים ליותר מנוחה בבית.
עברנו דירה ונשארנו בבית
אני רוצה לענות לכולכן..... נקודות, את צודקת בכל מה שכתבת. לגמרי. יש כל מיני מצבים, מצב הרוח משתנה גם הוא, היחסים, האווירה, ההרכב החברתי - הכל משתנה כל הזמן.
מה, אנחנו מצליחים במשימות האלה כל הזמן?
לא
היום היה מפגש אחר לגמרי, הרכב קצת (הרבה? אוקיי, הרבה) שונה של אנשים, במקום אחר - והילדה אחרת לגמרי. ממש קשה לתאר. מה שגורם לי לחשוב שהכל קשור ליחסים עם שתי ילדות שדחו אותה במפגש לפני כשבועיים, ובגלל שהן היו גם במפגש ביום חמישי, עליו כתבתי לעיל, היא קצת התקפלה. כמו שארני כתבה:
מה שבטוח שאם היא הוכיחה שהיא יודעת , זה צריך פחות להדאיג , אפשר לסמוך עליה שבתנאים שמתאימים לה היא תדע לחזור על אותו הקסם . ואולי היא מתעצבת יותר ומרשה לעצמה להיות יותר היא , אחרי שהוכיחה גם לעצמה שהיא יודעת 'לעשות מפגשים', ולרוץ עם כולם בחבורה
רסיסים, יקרה. כמעט העתקתי את כל מה שכתוב כדי להדגיש כמה הדברים מדברים אליי, אבל הבנתי שזה מיותר, אז אני פשוט אגיד שהכל נוגע בי מאוד מכוון ונכון. זה דומה למה שכתבתי בעניין הציפיות מהילדים כשנוסעים איתם למפגש כי חושבים שזה טוב להם..... והכי נכון זה ש מי שבאמת בקטע של ללמוד משהו בכל ה"חינוך הביתי" הזה הוא אנחנו ולא הילדים_. תבורכי.
מה, אנחנו מצליחים במשימות האלה כל הזמן?
לא
היום היה מפגש אחר לגמרי, הרכב קצת (הרבה? אוקיי, הרבה) שונה של אנשים, במקום אחר - והילדה אחרת לגמרי. ממש קשה לתאר. מה שגורם לי לחשוב שהכל קשור ליחסים עם שתי ילדות שדחו אותה במפגש לפני כשבועיים, ובגלל שהן היו גם במפגש ביום חמישי, עליו כתבתי לעיל, היא קצת התקפלה. כמו שארני כתבה:
מה שבטוח שאם היא הוכיחה שהיא יודעת , זה צריך פחות להדאיג , אפשר לסמוך עליה שבתנאים שמתאימים לה היא תדע לחזור על אותו הקסם . ואולי היא מתעצבת יותר ומרשה לעצמה להיות יותר היא , אחרי שהוכיחה גם לעצמה שהיא יודעת 'לעשות מפגשים', ולרוץ עם כולם בחבורה
רסיסים, יקרה. כמעט העתקתי את כל מה שכתוב כדי להדגיש כמה הדברים מדברים אליי, אבל הבנתי שזה מיותר, אז אני פשוט אגיד שהכל נוגע בי מאוד מכוון ונכון. זה דומה למה שכתבתי בעניין הציפיות מהילדים כשנוסעים איתם למפגש כי חושבים שזה טוב להם..... והכי נכון זה ש מי שבאמת בקטע של ללמוד משהו בכל ה"חינוך הביתי" הזה הוא אנחנו ולא הילדים_. תבורכי.
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
קרה לי משהו מדהים:
לפני איזה חצי שנה ראינו בעין כרם רכבל קטן עם קרון תלוי עליו, שנוסע על הכבל מצד אחד של החצר לצד השני. אפשר להניח בו דברים, אבל לא מיועד לילדים, מקסימום לבובות. ממש מקסים. מושקע כזה, שווה נורא.
איתי התלהב ורצה כזה גם. לסבא וסבתא יש חצר גדולה במושב, והצעתי לו שיבקש מסבא..... גם אני רציתי שלילדים שלי יהיה כזה למשחק.
הוא שכח לאיזה זמן, אבל איתי לא שוכח שום דבר לגמרי. רק זונח לאיזה זמן עד שזה מבשיל....
בקיצור, יצא שהשבוע, כשהם היו אצל סבא וסבתא, איתי הבין שסבא יבנה את זה איתו באותו יום (כי בפעם שעברה שנפגשו סבא אמר לו שיצייר לו את זה...), ולי היה ברור שלסבא שלו יש תוכניות אחרות, וגם אמרתי לו את זה אבל הוא העדיף לדבוק בתקוות....
וכך יצא שכאשר אמרתי לו שתיכף אנחנו נוסעים הביתה הוא התחיל לבכות כי הוא חשב שבאותו יום הוא אמור לבנות עם סבא את הרכבל והקרון והכל.... P-:
הבנתי שמסבא לא תבוא הישועה ("בקיץ, בקיץ" הוא אמר) וש(רק)אני יכולה לעזור לילד להגשים חלום.
רק שתבינו, עד אותו רגע לא היה לי מושג מאיפה להתחיל. אם הייתם שואלים אותי איך בונים דבר כזה לא היה לי מושג קלוש לא לגבי החומרים, המבנה, כלום! לא סתם שלחתי אותו לסבא שלו....
ברגע הראשון חשבתי ללכת לשדוד את שבט הצופים שלי ולהרים כמה סנדות כדי לבנות שתי חצובות שביניהן יהיה הכבל מתוח. פצרון יצירתי, אכן. נשבעת, זה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו!
ברגע השני התעשתתי ואמרתי - רגע, יש להם יופי של סככה בחצר, מלא עמודים, נמתח את הכבל בין שני עמודים. השאלה היחידה שנותרה לי לפתור היא איך מחברים לעמודים את הגלגלות שביניהן הכבל יהיה מתוח. כי לרתך אני לא יודעת, בטח לא בגובה.... משיחת תכנון עם היזם הראשי (איתי, שכבר חשב כמעט על הכל) הובהר לי שלא צריך שתי גלגלות אלא רק אחת, והיא זאת שתיסע על הכבל ואליה הקרון יהיה מחובר. הבנתם? פשוט.
איתי הכין שיעורי בית, וכבר הספיק למצוא במחסן של סבא חוט ברזל מתאים, אבל הסברתי לו למה חבל עדיף מחוט ברזל וגם יותר בטיחותי ונוח לעבודה. בעצה אחת עם סבתא החלטנו שבחצר הקדמית, בין העצים, יהיה יותר נוח ומתאים מאשר בין העמודים בסככה, וכך יצאנו לאתר שני עצים מתאימים. מצאנו שניים, מדדנו את המרחק ביניהם כדי לדעת כמה חבל נצטרך, ועכשיו רק נשאר לחשוב ממה נבנה את הקרון. ושוב אני מתחילה עם מה שאני לא יכולה - אני לא עובדת בפח, לא בעץ, לא בפלסטיק... אז ממה נבנה?
יש! מקרטון. נמצא ארגז מתאים (ביתיים כבר מצאנו), נצבע אותו, נפתח בו חורים לדלת וחלונות, נתלה אותו (עדיין אל תשאלו אותי איך) על הגלגלת, ויש לנו קרון תלוי על רכבל בחצר!!! וזה אפילו יהיה יותר שווה משל החבר'ה בעין כרם כי הם קנו את שלהם בלונדון (אני יודעת לפי הקרון של הדואר האנגלי) ואנחנו עשינו לבד!!!
איזו תחושה מופלאה של מסוגלות, אתם לא מתארים לעצמכם!!! הצלחתי להפיק בניה של משהו שלא היה לי מושג אפילו איך מתחילים לחשוב עליו!! אני גדולה!! |@
לפני איזה חצי שנה ראינו בעין כרם רכבל קטן עם קרון תלוי עליו, שנוסע על הכבל מצד אחד של החצר לצד השני. אפשר להניח בו דברים, אבל לא מיועד לילדים, מקסימום לבובות. ממש מקסים. מושקע כזה, שווה נורא.
איתי התלהב ורצה כזה גם. לסבא וסבתא יש חצר גדולה במושב, והצעתי לו שיבקש מסבא..... גם אני רציתי שלילדים שלי יהיה כזה למשחק.
הוא שכח לאיזה זמן, אבל איתי לא שוכח שום דבר לגמרי. רק זונח לאיזה זמן עד שזה מבשיל....
בקיצור, יצא שהשבוע, כשהם היו אצל סבא וסבתא, איתי הבין שסבא יבנה את זה איתו באותו יום (כי בפעם שעברה שנפגשו סבא אמר לו שיצייר לו את זה...), ולי היה ברור שלסבא שלו יש תוכניות אחרות, וגם אמרתי לו את זה אבל הוא העדיף לדבוק בתקוות....
וכך יצא שכאשר אמרתי לו שתיכף אנחנו נוסעים הביתה הוא התחיל לבכות כי הוא חשב שבאותו יום הוא אמור לבנות עם סבא את הרכבל והקרון והכל.... P-:
הבנתי שמסבא לא תבוא הישועה ("בקיץ, בקיץ" הוא אמר) וש(רק)אני יכולה לעזור לילד להגשים חלום.
רק שתבינו, עד אותו רגע לא היה לי מושג מאיפה להתחיל. אם הייתם שואלים אותי איך בונים דבר כזה לא היה לי מושג קלוש לא לגבי החומרים, המבנה, כלום! לא סתם שלחתי אותו לסבא שלו....
ברגע הראשון חשבתי ללכת לשדוד את שבט הצופים שלי ולהרים כמה סנדות כדי לבנות שתי חצובות שביניהן יהיה הכבל מתוח. פצרון יצירתי, אכן. נשבעת, זה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו!
ברגע השני התעשתתי ואמרתי - רגע, יש להם יופי של סככה בחצר, מלא עמודים, נמתח את הכבל בין שני עמודים. השאלה היחידה שנותרה לי לפתור היא איך מחברים לעמודים את הגלגלות שביניהן הכבל יהיה מתוח. כי לרתך אני לא יודעת, בטח לא בגובה.... משיחת תכנון עם היזם הראשי (איתי, שכבר חשב כמעט על הכל) הובהר לי שלא צריך שתי גלגלות אלא רק אחת, והיא זאת שתיסע על הכבל ואליה הקרון יהיה מחובר. הבנתם? פשוט.
איתי הכין שיעורי בית, וכבר הספיק למצוא במחסן של סבא חוט ברזל מתאים, אבל הסברתי לו למה חבל עדיף מחוט ברזל וגם יותר בטיחותי ונוח לעבודה. בעצה אחת עם סבתא החלטנו שבחצר הקדמית, בין העצים, יהיה יותר נוח ומתאים מאשר בין העמודים בסככה, וכך יצאנו לאתר שני עצים מתאימים. מצאנו שניים, מדדנו את המרחק ביניהם כדי לדעת כמה חבל נצטרך, ועכשיו רק נשאר לחשוב ממה נבנה את הקרון. ושוב אני מתחילה עם מה שאני לא יכולה - אני לא עובדת בפח, לא בעץ, לא בפלסטיק... אז ממה נבנה?
יש! מקרטון. נמצא ארגז מתאים (ביתיים כבר מצאנו), נצבע אותו, נפתח בו חורים לדלת וחלונות, נתלה אותו (עדיין אל תשאלו אותי איך) על הגלגלת, ויש לנו קרון תלוי על רכבל בחצר!!! וזה אפילו יהיה יותר שווה משל החבר'ה בעין כרם כי הם קנו את שלהם בלונדון (אני יודעת לפי הקרון של הדואר האנגלי) ואנחנו עשינו לבד!!!
איזו תחושה מופלאה של מסוגלות, אתם לא מתארים לעצמכם!!! הצלחתי להפיק בניה של משהו שלא היה לי מושג אפילו איך מתחילים לחשוב עליו!! אני גדולה!! |@
-
- הודעות: 1086
- הצטרפות: 04 מאי 2004, 21:31
- דף אישי: הדף האישי של יעל_צ*
עברנו דירה ונשארנו בבית
@} @}
בחצר של ההורים שלי יש רכבל כזה, שנוסע כבר הרבה שנים בין העצים והרבה נכדים (וגם ילדים אחרים) זכו לנסוע בו.... אבא שלי בנה אותו.
אם את צריכה עצה או חבלים או גלגלות, אני בטוחה שאבא שלי ישמח לעזור. זה אפילו לא רחוק כל כך מכם (ההורים שלי גרים באזור גדרה).
בחצר של ההורים שלי יש רכבל כזה, שנוסע כבר הרבה שנים בין העצים והרבה נכדים (וגם ילדים אחרים) זכו לנסוע בו.... אבא שלי בנה אותו.
אם את צריכה עצה או חבלים או גלגלות, אני בטוחה שאבא שלי ישמח לעזור. זה אפילו לא רחוק כל כך מכם (ההורים שלי גרים באזור גדרה).
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
עברנו דירה ונשארנו בבית
את באמת גדולה
כל הכבוד
כל הכבוד
-
- הודעות: 1078
- הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
- דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*
עברנו דירה ונשארנו בבית
_את באמת גדולה
כל הכבוד_
וחוץ מזה, אצלינו בחצר יש אומגה שזזה על כבל מתכת (זה נראה לי כמו חוט ברזל רק יותר עבה) שמחובר לשני עצים בשיפוע, עם גלגלת שיורם קנה באייס או משהו כזה. זה זז חלק לגמרי ומדליק. את מוזמנת לראות בשומרי הגן הבא או אפילו לבוא במיוחד (בואי! בואי!) אפשר במקום שהילדים יחזיקו בוו של הגלגלת, שיהיה תלוי עליו קרטון או איזושהי סלסלה או מכל כלשהו.
כל הכבוד_
וחוץ מזה, אצלינו בחצר יש אומגה שזזה על כבל מתכת (זה נראה לי כמו חוט ברזל רק יותר עבה) שמחובר לשני עצים בשיפוע, עם גלגלת שיורם קנה באייס או משהו כזה. זה זז חלק לגמרי ומדליק. את מוזמנת לראות בשומרי הגן הבא או אפילו לבוא במיוחד (בואי! בואי!) אפשר במקום שהילדים יחזיקו בוו של הגלגלת, שיהיה תלוי עליו קרטון או איזושהי סלסלה או מכל כלשהו.
עברנו דירה ונשארנו בבית
דגמר נאוברונר. הבחורה מחנכת בבית, ונאלצה לעזוב את גרמניה עם משפחתה כדי שיוכלו להמשיך כך. היא ביולוגית בהכשרתה, ודיברה על קריסת מערכת החינוך במערב ולמה זה קורה. היא תולה את האשם בחוסר בדמויות להיקשרות בתוך מערכת בית הספר. בקצרה, היא אומרת שילדים זקוקים לדמויות קבועות בחיים שלהם שאליהם הם קשורים רגשית כדי לאפשר לימוד. ילדים, כמו גורי יונקים אחרים, רוצים להיות כמו הבוגרים מסביבם ורוצים ללמוד מהם. אבל כשאין היקשרות רגשית אין סיבה ללמוד. מעבר לכך, הריחוק מדמויות ההיקשרות הקבועות - בד"כ ההורים - והשהייה לתקופות ארוכות בחברת ילדים שבה אין היררכיה ברורה ויש צורך להילחם על מקומך, גורמים לבניית מחסומים רגשיים שמקשים על הפתחות ולימוד גם מחוץ לכתלי בית הספר.
רחל ברמן משתפת בחוויות מכנס על חינוך ביתי שהתקיים בהולנד.
רחל ברמן משתפת בחוויות מכנס על חינוך ביתי שהתקיים בהולנד.
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
חוויות מנסיעה שכתב סבא של איתי:
באוטו נסעו איתנו צור ואיתי.
באיזשהו מקום צועק צור: "תראו, עדר כבשים!". לא תאמינו אבל איתי משיב באינסטינקט (וזה ציטוט מדוייק!): "מה אתה מחפש כבשים, תחפש סטייק! זה יותר טעים...".
(-:
באוטו נסעו איתנו צור ואיתי.
באיזשהו מקום צועק צור: "תראו, עדר כבשים!". לא תאמינו אבל איתי משיב באינסטינקט (וזה ציטוט מדוייק!): "מה אתה מחפש כבשים, תחפש סטייק! זה יותר טעים...".
(-:
-
- הודעות: 942
- הצטרפות: 13 ספטמבר 2005, 00:47
- דף אישי: הדף האישי של אלודאה_בלבן*
עברנו דירה ונשארנו בבית
ברור שאת גדולה! את מהממת!
ואני נמסה מקינאה כי את עושה את מה שאני רוצה. וגם היינו בבאר שבע ולא חשבתי להרים טלפון ולהפריע לכם.
ואני נמסה מקינאה כי את עושה את מה שאני רוצה. וגם היינו בבאר שבע ולא חשבתי להרים טלפון ולהפריע לכם.
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
ביקשתי מהילדים בסופר להביא 30 פיתות, חצי מקמח מלא וחצי מקמח לבן. תמר מיד קפצה- 15 ו-15. זה נראה לכם רגיל לילדה בגילה (שמונה וחצי+), אבל בשבילה זה הישג. כשהגגענו הביתה, בארוחת ערב, היא רצתה לחשב כמה זה 15 לחלק ל-2... ואחר כך כמה זה 7.5 לחלק ל-2....ובשביל זה היא היתה צריכה לחשב כמה זה 1/2 ועוד 1/8. היא לא פתרה אף פעם לפני כן תרגילי חיבור של שברים. הצעתי להראות לה איך עושים את זה, והיא שמחה.
הביאה דף ועט. כתבתי את השברים, והסברתי לה מונה ומכנה, הראיתי לה איך פותרים ע"י חיבור המונים תרגיל שבו המכנים זהים (1/8 ועוד 1/8 למשל), והראיתי לה שאי אפשר לפתור כשהמכנים שונים, כמו ב- 1/2 ועוד 1/8. אז היא מיד קפצה - כמה שמיניות יש בחצי?!
דוגמא נפלאה בעיני לכמה בקלות אפשר לקלוט משהו כשהוא נלמד מתוך עניין וצורך, כשמוכנים לקלוט אותו באמת.
איתי מקלף גזר כדי לסחוט אותו במכונה. צועק לי מהמטבח: יש לי כבר שני גזרים! אני אחתוך אותך לגזרים! (-:
הביאה דף ועט. כתבתי את השברים, והסברתי לה מונה ומכנה, הראיתי לה איך פותרים ע"י חיבור המונים תרגיל שבו המכנים זהים (1/8 ועוד 1/8 למשל), והראיתי לה שאי אפשר לפתור כשהמכנים שונים, כמו ב- 1/2 ועוד 1/8. אז היא מיד קפצה - כמה שמיניות יש בחצי?!
דוגמא נפלאה בעיני לכמה בקלות אפשר לקלוט משהו כשהוא נלמד מתוך עניין וצורך, כשמוכנים לקלוט אותו באמת.
איתי מקלף גזר כדי לסחוט אותו במכונה. צועק לי מהמטבח: יש לי כבר שני גזרים! אני אחתוך אותך לגזרים! (-:
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
איתי מפסל על הרצפה בסלון בקוביות עץ גדולות כאלה. "אימא, בואי תראי את הפסל שעשיתי!"
אחר כך מחליט שהפסל, כמו אצל כל פָּסַל רציני, צריך שם.
הוא לוקח דף, גוזר אותו לגודל של שלט קטן, מדביק על קוביית משחק ומעמיד אותו לפני השלט. כתוב שם:
'שחור ולבן, איתי ספיר, שנת 2009'
ופסל אחר:
'יפה אבל מגניב, איתי ספיר, שנת 2009'
<אני תוהה האם זה יכול להיכלל ברשימת התוצרים הצפויים מהלמידה שצריך לכתוב בבקשה לחינוך ביתי (-; >
אחר כך מחליט שהפסל, כמו אצל כל פָּסַל רציני, צריך שם.
הוא לוקח דף, גוזר אותו לגודל של שלט קטן, מדביק על קוביית משחק ומעמיד אותו לפני השלט. כתוב שם:
'שחור ולבן, איתי ספיר, שנת 2009'
ופסל אחר:
'יפה אבל מגניב, איתי ספיר, שנת 2009'
<אני תוהה האם זה יכול להיכלל ברשימת התוצרים הצפויים מהלמידה שצריך לכתוב בבקשה לחינוך ביתי (-; >
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
ביטיים שתמר משתמשת בהם:
מדוע פנייך הרצינו באחת?
לאן פנייך מועדות?
את רחמניה (ולכן כנראה לא הערתי אותה מוקדם יותר...)
מדוע נעלמה בת השחוק מפנייך?
שיחק לו המזל (לאיתי, כשהצליח לגלות מספר זוגות ברצף במשחק הזיכרון)
כשאת מציירת בפיזור נפש זה יוצא לך טוב
אני זוכרת, גם כשהייתי פעוטה היינו פה.
מדוע פנייך הרצינו באחת?
לאן פנייך מועדות?
את רחמניה (ולכן כנראה לא הערתי אותה מוקדם יותר...)
מדוע נעלמה בת השחוק מפנייך?
שיחק לו המזל (לאיתי, כשהצליח לגלות מספר זוגות ברצף במשחק הזיכרון)
כשאת מציירת בפיזור נפש זה יוצא לך טוב
אני זוכרת, גם כשהייתי פעוטה היינו פה.
-
- הודעות: 702
- הצטרפות: 20 פברואר 2005, 20:31
- דף אישי: הדף האישי של עולם_ומלואו*
עברנו דירה ונשארנו בבית
מקסים
שומעים שהיא קוראת המון
וברור תערוכת יצירות פיסול נכללת בתוצרים
<גם בבי"ס עושים את זה>
< לא בכזאת יצירתיות והצלחה>
שומעים שהיא קוראת המון
וברור תערוכת יצירות פיסול נכללת בתוצרים
<גם בבי"ס עושים את זה>
< לא בכזאת יצירתיות והצלחה>
-
- הודעות: 899
- הצטרפות: 13 מאי 2004, 12:15
- דף אישי: הדף האישי של דגנית_ב*
עברנו דירה ונשארנו בבית
איזו עברית מקסימה יש לתמר! אני קראתי המון כילדה ולא דיברתי ככה. כמה נעים לשמוע משפטים כאלה בבית.
<אצלנו לוקחים מקלחת ויודעים את האיש הזה...>
<אצלנו לוקחים מקלחת ויודעים את האיש הזה...>
-
- הודעות: 784
- הצטרפות: 20 דצמבר 2005, 05:55
- דף אישי: הדף האישי של בלה_שנדמה_לה*
עברנו דירה ונשארנו בבית
_מקסים
שומעים שהיא קוראת המון_
איזו עברית מקסימה יש לתמר!
תודה תודה
סיכום אחר הצוהריים שהיה לנו היום:
הייתי ביום לימודים, הגעתי לרחובות ברכבת מת"א, ופגשתי את הילדים במכון ויצמן על הדשא, בסיומו של מפגש חינוך ביתי. הם מבלים שם עם עוד משפחות כשאני לומדת, פעם בשבועיים, הודות לאימהות נפלאות שעוזרות לי בימים האלה. מנפלאות הקהילה.
מצאתי שני ילדים - מפורקים לגמרי, מקטרים, בוכים, מתלוננים, חסרי כוחות, על הפנים. בחיים לא ראיתי אותם ככה.
הלכנו הביתה ברגל... למה אין אוטו, למה לא סיפרת לנו שיחגגו היום יומולדת לירדן ואנחנו אף פעם לא מביאים מתנה כשיש יומולדת במפגש, למה המפגשים בימי שלישי, למה את לומדת בימי שלישי, בא לי עוף, אין לי כוח, כואבות לי הרגליים.............
ואני הייתי אימא למופת. לא הפסקתי להיות מכילה, יריתי משפטים אמפתיים בלי אבחנה על ימין ועל שמאל, לא נפלתי לשימוש בשום חסם תקשורת. <טוב, חזרתי מיום לימודים מכיל מאוד, בקבוצה נהדרת, אחרי קורס מיומנויות תקשורת....>
הגענו הביתה, איתי קיבל בדואר חלק של איזה משחק שהיה חסר לו. תמר התעצבנה שהיא לא מקבלת כלום, העיפה את הדגם של איתי על הרצפה, הלכה לחדר צורחת, נשכבה על הרצפה עם השמיכה עליה, איתי בכה כי דאג שנשבר לו הדגם, התישב מטונף מכל היום להרכיב את החלק החדש, שכנעתי אותו להתחיל ממקלחת, וקילחתי אותו..... מתחת למים הוא ייבב מכל המכות שהוא קיבל היום כשהם שיחקו, את מכאיבה לי, אמרתי לך שפה קיבלתי מכה, אני לא יכול להרים את הרגל, אוף, פה סיבנת כבר.... בוכה ובוכה. אמרתי לעצמי שהוא צריך להוציא בכי ונתתי לו לבכות. עזרתי לו ללבוש מכנסיים - ע"ע המכות בברכיים - והלכתי לטפל בתמר. הרמתי את תמר מהרצפה, הכנסתי אותה לאמבטיה, מילאתי לה מים שתתפנק ותשטוף מעצמה את כל מה שהצטבר, שניה לפני זה התקלחתי בעצמי..... ועכשיו כולם רגועים ושמחים, הולכת לחמם שניצלים ולהכין לימונדה קרה.כ
שיהיו לי בריאים, איזה התמודדויות!
בריאות לכולם,
נשיקות
שומעים שהיא קוראת המון_
איזו עברית מקסימה יש לתמר!
תודה תודה
סיכום אחר הצוהריים שהיה לנו היום:
הייתי ביום לימודים, הגעתי לרחובות ברכבת מת"א, ופגשתי את הילדים במכון ויצמן על הדשא, בסיומו של מפגש חינוך ביתי. הם מבלים שם עם עוד משפחות כשאני לומדת, פעם בשבועיים, הודות לאימהות נפלאות שעוזרות לי בימים האלה. מנפלאות הקהילה.
מצאתי שני ילדים - מפורקים לגמרי, מקטרים, בוכים, מתלוננים, חסרי כוחות, על הפנים. בחיים לא ראיתי אותם ככה.
הלכנו הביתה ברגל... למה אין אוטו, למה לא סיפרת לנו שיחגגו היום יומולדת לירדן ואנחנו אף פעם לא מביאים מתנה כשיש יומולדת במפגש, למה המפגשים בימי שלישי, למה את לומדת בימי שלישי, בא לי עוף, אין לי כוח, כואבות לי הרגליים.............
ואני הייתי אימא למופת. לא הפסקתי להיות מכילה, יריתי משפטים אמפתיים בלי אבחנה על ימין ועל שמאל, לא נפלתי לשימוש בשום חסם תקשורת. <טוב, חזרתי מיום לימודים מכיל מאוד, בקבוצה נהדרת, אחרי קורס מיומנויות תקשורת....>
הגענו הביתה, איתי קיבל בדואר חלק של איזה משחק שהיה חסר לו. תמר התעצבנה שהיא לא מקבלת כלום, העיפה את הדגם של איתי על הרצפה, הלכה לחדר צורחת, נשכבה על הרצפה עם השמיכה עליה, איתי בכה כי דאג שנשבר לו הדגם, התישב מטונף מכל היום להרכיב את החלק החדש, שכנעתי אותו להתחיל ממקלחת, וקילחתי אותו..... מתחת למים הוא ייבב מכל המכות שהוא קיבל היום כשהם שיחקו, את מכאיבה לי, אמרתי לך שפה קיבלתי מכה, אני לא יכול להרים את הרגל, אוף, פה סיבנת כבר.... בוכה ובוכה. אמרתי לעצמי שהוא צריך להוציא בכי ונתתי לו לבכות. עזרתי לו ללבוש מכנסיים - ע"ע המכות בברכיים - והלכתי לטפל בתמר. הרמתי את תמר מהרצפה, הכנסתי אותה לאמבטיה, מילאתי לה מים שתתפנק ותשטוף מעצמה את כל מה שהצטבר, שניה לפני זה התקלחתי בעצמי..... ועכשיו כולם רגועים ושמחים, הולכת לחמם שניצלים ולהכין לימונדה קרה.כ
שיהיו לי בריאים, איזה התמודדויות!
בריאות לכולם,
נשיקות
-
- הודעות: 384
- הצטרפות: 25 ינואר 2009, 00:00
- דף אישי: הדף האישי של שוות_נפש*
עברנו דירה ונשארנו בבית
אופטימיות בין השורות. כיף לקרוא אותך