הריון מקשר מיני קצר איך לספר לאב

שליחה על ידי אבא* » 12 מרץ 2015, 15:22

נכנסתי להריון מגבר שהיתה לנו מערכת יחסים מינית קצרה מאוד.
לא היה בינינו קשר חברי, וגם אין סיכוי לחיבור כזה (שונים מאוד ואני גדולה ממנו משמעותית).

לא יודעת איך לספר לו. ההיריון הפתיע אותי ומילא אותי בשמחה. אני בטוחה שאותו לא. רחוק מזה.
אני מאוד לא רוצה מלחמות ולהתעסק בזה עכשיו.
מה הדרך הכי נכונה לספר לו ואיך להתמודד עם תגובות צפויות?
דף תמיכה

שליחה על ידי אמאלה* » 12 מרץ 2015, 15:33

אולי לא לספר לו בכלל?
אם אין סיכוי לקשר חברי והוא בטוח לא רוצה את ההריון, ואת כן, אז למה להכניס את עצמך למאבקים (שאולי יהיו) ולחצים מיותרים? זה הרי לא נגמר בהריון ולידה, אם הוא יהיה נוכח בתמונה, ועוד נוכח נגטיבי, זה ישפיע על כל החיים שלך ושל הילד, גם (אולי) לטובה אבל גם לרעה. וזה לא רק האבא- יש גם את המשפחה שלו ובתי משפט ועניינים אחרים... על כל דבר קטן יהיה מאבק. אני הייתי פוחדת לצאת לדרך כזו כשיש בתמונה אבא שלא רוצה את ההריון והילד. עדיף לבד.

שליחה על ידי מיכל* » 12 מרץ 2015, 15:49

כן לספר. למה שלא יהיה לילד אבא? זה לא מחייב בתי משפט אם לא תרצי.
להגיד מראש שלא רוצה מלחמות. להודיע וזהו.

הדבר ההוגן הוא לספר לו על ההריון.
את יכולה אפילו ליידע אותו במייל.

לפי דעתי כדאי לך לא לצפות ממנו לכלום, כך לא תתאכזבי .

הדבר הנכון כרגע לדעתי הוא לחשב איך את מתכוונת לכלכל את עצמך ואת התינוק ומי יכול לסייע לך.

שליחה על ידי אמאלה* » 12 מרץ 2015, 16:09

הלוואי שזה ייגמר ב"לא לצפות ממנו לכלום".... הלוואי שזה ייגמר בלהודיע לו (במייל???) וזהו.
זה יכול להגיע למאבקים מכוערים- הוא יבקש ממך להפיל, ואת תהיי בלחץ מיותר, ואחר כך משמורת, וברית מילה, וחינוך לילד וכל ההחלטות החשובות בנוגע אליו. אם האבא יבחר להיאבק אז זה לא יעזור לך שתגידי לו שאת לא רוצה מלחמות. זה תלוי באופי שלו, במשפחה שלו, בהתנהגות שלו, וזה יכול להרוס כל כך הרבה בדרך. למה להכניס את עצמך לזה?
נכון שיכול להיות גם תרחיש חיובי ובו היתרון של אבא בתמונה יעלה על החסרונות, אבל ברוב הסיפורים שאני מכירה ממרום גילי- זה מתנהל אחרת.

אני גם מכירה סיפורים לא נעימים על אבות שלא בחרו להיות אבות. כדאי לבחור היטב עם מי מקימים משפחה, ואם זה אדם שלא היית מקימה איתו משפחה, אז לא כדאי. אם הוא לא בעדך, ולא רוצה ילד, זה יכול להוביל להרבה נקמנות.
זה אפילו מעבר למה שאמאלה כתבה מעלי: הוא יכול לקבוע לך איפה תגורי (כמה רחוק ממנו), אם תוכלי לנסוע עם הילד לחו״ל ( דרכון לילד מותנה בהסכמתו) או אם תוכלי לצאת לחופשה עם הילד על חשבון בית הספר. לאילו חוגים תשלחי אותו, אילו טיפולים רפואיים תתני לו ( אולי הוא נגד הומיאופתיה ואת בעד?), וזה בלי לדבר על דברים ריאקציונריים כמו לישון איתך במיטה או לגדל בלי חיתולים, או הנקה שיכולה להשתבש בגלל הסדרי ראייה, ועד למישהו שדאג לערב רווחה שתוציא את הילד לפנימייה כי הוא לא רצה לשלם מזונות. הכל סיפורים אמיתיים

וזה בלי לדבר על הכסף שהולך לבית משפט ועורכי דין.

לצערי מסכימה עם אמאלה ועם תפוח אדמה, כל מה שהן כתבו נכון מאוד. אני לא רואה אף לא יתרון אחד בלומר לו, ולעומת זאת הרבה חסרונות. נכון שיש איזו תקווה ורודה שהוא פתאום יתרצה ויסכים לשתף פעולה, אבל ריאלית, זה לא עובד ככה במציאות.
אנשים מאבדים את שיקול הדעת בגלל נקמנות כזו. וגם חשוב ש אם האבא יבחר להיאבק אז זה לא יעזור לך שתגידי לו שאת לא רוצה מלחמות
תחשבי טוב האם את רוצה (ויכולה) לגדל ילד לבד, ולמרות הקלישאה, מאחת שיודעת.

אני דווקא מכירה סיפור מוצלח מאוד על אבא בעל כורחו, ששמע לראשונה על קיומו של הילד כשזה היה בן 5-6, גם כן ממערכת יחסים קצרצרה שלאחריה לא היה קשר בינו לבין האם. היא החליטה להודיע לו באותו שלב מפני שהילד התעקש ושאל שוב ושוב מיהו אביו ולמה לכולם יש אבא ולו אין. האם כתבה לאב מכתב, עם תמונות של הילד, הסבירה שהיא מאוד רצתה את ההריון ושמחה מאוד, שהיא לא מבקשת ממנו דבר, שהיא לא סיפרה לילד דבר, ורק מבקשת ממנו לשקול האם הוא רוצה להיות נוכח מעט בחייו של הילד. האב היה כבר נשוי לאשה אחרת, ללא ילדים, ולמעשה הילד הזה הפך להיות כוכב המשפחה, והרוויח לא רק אבא ואם חורגת, אלא סבים ודודים ומשפחה עניפה.
ברור שלא כל מקרה עשוי להיות מוצלח באותה מידה וקיימים הסיכונים שהוזכרו על ידי כמה מגיבות. אם באמת אין כוונה לדרוש מהאב תמיכה כספית, לקיחת אחריות, עזרה בגידול הילד - נראה לי שאין מה למהר עם ההודעה לאב. עם זאת, רצוי בשלב כלשהו שהאב ידע על קיומו של הילד, ולו רק אם יתעורר מצב קריטי, כמו צורך בתרומת דם, חקר היסטוריה רפואית משפחתית וכד'.
מעל לכל, למרות הסיכונים, יש לתת מחשבה על טובת הילד. אומר רק, שאני עצמי נולדתי בתנאים מאוד דומים. בגלל החלטות הוריי, מעולם לא הכרתי את אבי, מעולם לא הוסבר לי למה לכולם יש אבא ולי לא, מעולם לא היה אדם בחיי שמילא תפקיד זה. תחושות האבדן והיתמות, הדחייה והחריגות, פוגעים בילד שכזה לאורך חייו. בהחלט יתכן שהודעה לאב תהיה כרוכה בעשיית ויתורים והתחשבות בדעתו - למרות שמהנאמר נראה שלא ירצה להיות מעורב - אבל הנוחות שבניתוק מוחלט מהאב מגיעה עם מחיר, בעיקר עבור ילד שמגיע לעולם ללא כל אפשרות להחליט עבור עצמו. אם האב הוא לא אדם אכזרי ממש, אין סיבה שירצה מתוך נקמנות או רכושנות או מכל סיבה אחרת למרר את חייך. כפי שאמרתי, אין צורך למהר עם ההודעה, אבל בהחלט הייתי ממליצה לשקול לעשות את זה בעתיד. ובכל מקרה, לא לשמור על אווירה של "סוד נוראי" בנוגע לנסיבות לידתו של הילד.

מה הדרך הכי נכונה לספר לו ואיך להתמודד עם תגובות צפויות?

לדעתי, הכי טוב שגורם שלישי ידבר איתו. גם לרכך את ההלם, גם להבין מה זה אומר ומה הוא ירצה. אם את פונה אליו ישירות, גבר יכול לראות בכך איום מצדך. אשה כמעט תמיד שמחה בהריון. גבר יראה בהריון לא רצוי איום. ואז הוא עשוי להרגיש צורך להתגונן, והתגוננות לפעמים גם התקפת נגד... ומהר מאוד נפתחת מלחמה.
ברכותי

שליחה על ידי אני* » 13 מרץ 2015, 16:32

זו אני שכתבה את השאלה כיצד לבשר לו.
אני מבינה את הדאגה אבל מבחינתי אין שאלה אם לספר לו, יש פה זכות וחובה של כולם. אני כן יודעת שזה יטלטל את עולמו. הוא צעיר ממני משמעותית והוא ילד פלא, מצטיין בהכל, (הקשר כאמור היה מיני) ואם גברים בני 40 מגיבים בהיסטרה אני לא רוצה לחשוב עליו.
כשאמרתי שאין חיבור, התכוונתי שיש בינינו בפער גילאים גדול ואין סיכוי לזוגיות כמובן אבל שנינו מאוד מתחברים ברמת האינטלקט, האינטליגנציה, ההומור, הרקע המשפחתי, ערכים טובים, שאפתנות.. הוא גם משפחתי,הוא מאוד עוזר להוריו ומשפחתו מקסימה. סוג של לידר שעושה את הדבר הנכון כמעט תמיד. זה עדיין לא נותן ערובה למשהו, אולי להיפך, הוא עלול להתחרפן לגמרי.

תגיע טלטלה ובטח כעסים ואני לא יודעת מה, ואני רוצה להבין עם עצמי ואולי עיצה טובה מכאן - איך לנסח איזו עמדה שתבהיר - אני משתפת ומספרת וכן מצפה למעורבות אבל גם לא לוחצת ולא משתפת פעולה עם רוח שלילית. לא כי לא צריכים לדבר ולהוציא אלא כי אני בהריון ואני די לבד בו גם מבחינה משפחתית ויש גם מעקבים רפואיים הדוקים מכל מיני סיבות, הרבה בדיקות ואני צריכה שקט.
אני לא חושבת שלומר לו שאני לא מצפה לדבר יהיה חכם. עשינו את זה ביחד, אבל גם לא יכולה לצפות ממנו להיות נחמד וחביב על ההתחלה או תומך.
ואני גם חוששת מכתבה שקראתי על תביעות, בגלל שהקשר היה מיני אני פתאום בדאגה שלא ייקח את זה לכיוונים של רמייה וכאלה.
בקיצור השאלה היא מה יקרה אם אשמע איומים או הטחות אשמה או כאלה. אך אני מנסחת קודם כל לי איך להתנהל מול זה. מה לומר ומה לא בשלב הזה. איך לא ללבות את זה מצד אחד ולהישאר בלי מצד שני. זו שיחה שתוביל להרבה אחרות ואני צריכה להגיע עם שלד ברור של מה הגישה שלי ואיך היא מנוסחת מולו

מה הדרך הכי נכונה לספר לו ואיך להתמודד עם תגובות צפויות

לספר בשבילו ובשביל הילד... את סבבה לך, נכנסת להריון את מרוצה
אבל אין שום סיבה בעולם שהאבא לא יידע וגם הילד(מהרגע שנולד ... ובכל גיל הוא ילמד מחדש שוב ושוב עד סוף חיוו כיצד להתמודד עם זה וכיצד הוא מחליט לקבל את זה בכל תקופה )
שניהם צרכים לדעת ועם המידע תתמודדו ביחד וכל אחד לחוד

להסתיר .. זה כמו גניבת זרע, ובעיני זה נורא בדיוק כמו כל פגיעה מינית אחרת
תתארי לעצמך שגבר היה יכול להיכנס להריון , ובכל פעם שהיה מקיים יחסים, היה מחליט אם הוא רוצה להיות בהריון או לא... ומחליט שלאישה איתה שכב לא צרכה להיות שום דעה או קשר לנולד.....

שליחה על ידי אני* » 13 מרץ 2015, 16:41

פולנייה אנחנו בדיעה דומה.

_נכנסתי להריון מגבר שהיתה לנו מערכת יחסים מינית קצרה מאוד.

לא היה בינינו קשר חברי, וגם אין סיכוי לחיבור כזה (שונים מאוד ואני גדולה ממנו משמעותית)._

אני הייתי מחכה עם להודיע.
כל-כךהרבה דברים יכולים לקרות בדרך.
ראשית עליך לבדוק עם עצמך (ולא בושה להעזר בעזרה מקצועית חיצונית) מה את רוצה,ורק אז להמשיך הלאה.
לשמוח על הריון זה דבר אחד,לגדל ילד זה כבר משהו שונה לגמרי.
המון דברים שצריך לחשוב עליהם.יש לך זמן.
לדבריך,הבחור צעיר ממך בהרבה,ומן הסתם נמצא במקום לגמרי אחר בחייו.
נסי גם לחשוב איך זה נראה מהמקום שלו.
כמו שכתבו מעלי,לידע אותו בהמשך תמיד אפשר.
בינתיים קחי לך את הזמן לבחון ולהרגיש מה את רוצה.
הריון זה מסע,זמן של הרבה שינויים,היי רכה עם עצמך.
בהצלחה.

שליחה על ידי אמאלה* » 15 מרץ 2015, 00:15

פולנייה מכשפה טובה (?), מציעה שתירגעי.
היא לא גנבה זרע מאף אחד- מי ששוכב עם אשה ללא אמצעי מניעה, צריך להיות מודע לאפשרות שיהיה הריון וגם אם הוא לא חשב על כך- זו לא בעיה שלה אלא שלו לחלוטין. היא לא התכוונה לזה יקרה, לאף אחד לא היתה כאן כוונת זדון, ואם היא תחליט לספר לו בשלב מאוחר יותר, זה לא מתוך זלזול או אינטרסנטיות אלא מתוך מחשבה בריאה והגיונית עליה, על הילד, וכן, גם על האב.

שליחה על ידי אני* » 15 מרץ 2015, 06:06

אני שוב אומרת אין לי שאלה האם לספר לו, אני רוצה לספר לו ובקרוב (לקחתי את הזמן גם ככה).
אני לא יודעת למה לצפות ממנו ולא נראה שיש לי על זה שליטה. אבל כן על התגובות שלי.

אולי פשוט אספר לו ונמשיך משם. אני כן חוששת שתגובות קיצוניות שלו יעשו לי רע מדי בתקופה שאני הכי צריכה רוגע.

ומחקתי תגובה של פולניות או משהו שלקחו את הדיון למקום נמוך. זה דף תמיכה וחשוב שיישאר כזה.

הייתי מתחילה בהתבוננות עצמית עלייך בהקשר של ההריון
כשתבואי אל האב כשאת בחיבור עם עצמך תוכלי להתמודד טוב יותר עם התגובות שלו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאלה כללית: האם עברת כבר את השבוע ה - 12? האם ההריון בסיכון?
הכוונה שלי בשאלות הללו היא כפולה.
קודם כל כדי לראות שההריון הוא הריון בר-קימא, אחרת יהיה חבל לייצור את כל המהומה... (אני יודעת שההתנסחות שלי אולי בוטה אך זו אינה כוונתי, אני במקומך לא הייתי מספרת עד מינימום חודש 5-6 ואולי אפילו 7... זו אני)
וכן כדי לכוון אותך שתתמקדי כעת בעצמך במיוחד בשלבים הראשוניים של ההריון , ולא להיות חשופה לטלטלה רגשית שיכול להתבטא גם פיזית.

בהצלחה בכל מקרה

אשמח לשמוע, אם תסכימי, לאחר זמן, כיצד התפתחו העניינים ואם יש לך עצה כבעלת נסיון. אני כרגע במצב דומה. תודה

אני אמנם לא הייתי בדיוק במצב הזה אבל עתי לך היא להסתדר כמה שאפשר מבחינת אמצעים כלכליים, ותמיכה של משפחה/חברים.
המזונות שנקבעים במקרים כאלו הם מינימליים ובד"כ האב לא מעוניין להיות מעורב .

באופן טבעי

באופן טבעי