אימהות קריסטל

אימהות קריסטל - על משקל ילדי קריסטל.
פוגשת בדרך שלי אימהות שהיו "ילדי קריסטל"וכעת הן אימהות.
כאשר הן לא מסונכרנות עם עצמן, הן חוות תסכול ובדידות, ומצד שני כאשר יש להן מקור תמיכה אפילו קטנטן הן "מתאפסות" כמעט מיד, תורמות מעוצמתן כי זה מה שהן. מקור לעוצמה ואיזון.
כותבת מהבטן. לא מתוך ידע בנושא ילדי קריסטל. פשוט רואה ומזהה
מה שיכול להסיט אימהות כאלה מ"קו האמצע שלהן" הוא רעש חיצוני ופנימי. ומה שיכול להחזיר אותן לעצמן הוא שקט.
שקט כזה יכול לבוא כמעט מיד, מישיבה ליד עץ, מחיבוק, ממילים טובות מהמגע עם התינוק שלהן..
נכון. כל אחד צריך שקט. אני מציינת במיוחד אימהות אלה משום שאצלן מאד בולט ההבדל בין אי שקט לשקט. במקרה של אי שקט התחושה מוקצנת יחסית לאחרים. <עולה לי דימוי של רעש של מיקרופון שמקרבים אותו למערכת הגברה> . ויחד עם זאת החזרה שלהן אל עצמן מהירה מאד.
מתחברת לנושא הזה בעקבות דברים שהתחלתי לכתוב לעצמי בנושא תדר. ומתוך כך חיבור לתדר. כאשר אימהות מיוחדות אלה מחוברות לתדר שלהן הן במקום המאוזן והמפוקס שלהן.

המאזינים ברשת מוזמנים להשתתף.

ראו גם:

ילדי רטט הקריסטל
ילדי האינדיגו

Doreen]ילדי האינדיגו וילדי הקריסטל Virtue Crystal Children[/po].htm

know]עוד על ילדי האינדיגו וילדי הקריסטל yourself[/po]/transfig remind/reincarnation sigalit saban11.htm

Children]ילדי כדור הארץ החדש Of New Earth[/po].htm

Attributes]תכונות ילדי הקריסטל of a Crystal Child[/po].htm

אתר העוסק בילדי/ות ובאנשי/בנשות הקריסטל

energies]אנרגיית הקריסטל doritlev1 crystal energy[/po].htm

channeling]אנרגיות וילדי הקריסטל tikva28[/po].htm

כן.

תודה לך יעלי לה
||||

גמני מאזינה

אולי את יכולה לכתוב על היחסים בין פנים לחוץ בהרבה מובנים: בין הפנים לבין אנשים אחרים/העולם וגם יחסים בין הצורך בלהיות לבד לצורך להיות בחברה, הצורך בשקט לבין הצורך לתקשר, הצורך להיות בבית-בקונכייה-במאורה לבין הצורך לצאת לעולם. וגם על היחסים בין גוף לנפש, בין החומר לרוח, בין עניינים רוחניים לעניינים פרקטיים ויום יומיים וכו' וכו'.

ושאלה כללית, הנוגעת הן לאימהות האינדיגו/הקריסטל והן לילדי/ות האינדיגו/הקריסטל: בדרך כלל אני קוראת הכללות, תכונות מאפיינות וכו' וכו'. אבל נראה לי שגם לגביהילדים/ות וגם לגבי האימהות מדובר באינדיבידואלים. אז אולי את יכולה לכתוב על המאפיינים השונים והדרכים השונות לביטויים, הדרגות-ההדגשות השונות, הסקאלה וכו', וגם על מאפיינים של שונות אצל הילדים/ות ואצל האימהות.

גמני מאזינה
הולכת לשנות את הפנייה שלי. כיף שיש מאזינים. ממקדת: כוונתי בפתיחת הדף היא ליצור ערוץ שבו ישתתפו אלה שהדברים פוגשים אותם במידה זו או אחרת.
נראה לי שגם לגביהילדים/ות וגם לגבי האימהות מדובר באינדיבידואלים.
מסכימה איתך. כפי שציינתי למעלה אין לי ידע בנושא. מה שכתבתי כתבתי מתוך הכרות עם מספר אימהות כאלה.
הכוונה שלי כאן היא גם לתת מקום לאימהות שהדברים מדברים אליהם וגם להרחיב את הידע המקצועי על הנושא.
לפי הנקודות שציינת ברור שיש לך מה לתרום לנושא. מוזמנת באהבה.
תודה לך לי אורה

מאזינה

מה שכתבת מדבר אלי מאוד. אני לא יודעת אם אני ילדת קריסטל (חשבתי שילדי הקריסטל הם הילדים שלנו, אלה שנולדים עכשיו. אבל אני צעירה מכדי להיות ילדת אינדיגו, אני חושבת. ילידת 80' ). אבל מאד בולט ההבדל בין אי שקט לשקט. במקרה של אי שקט התחושה מוקצנת יחסית לאחרים. <עולה לי דימוי של רעש של מיקרופון שמקרבים אותו למערכת הגברה> . ויחד עם זאת החזרה שלהן אל עצמן מהירה מאד. זה מתאר אותי בדיוק

יעלי לה
מודה לך מאד על השיתוף.
אני לא יודעת אם אני ילדת קריסטל (חשבתי שילדי הקריסטל הם הילדים שלנו, אלה שנולדים עכשיו
אני מכירה לפחות 2 ילדות קריסטל שנולדו לפני 1980.
את מוזמנת לשתף עוד אם מתאים לך. השיתוף הזה חשוב מאד.

איפה אפשר לקרוא קצת באינטרנט על ילדי קריסטל?

שליחה על ידי י* » 24 יוני 2006, 16:41

איפה אפשר לקרוא קצת באינטרנט על ילדי קריסטל?

אני גיגלתי את זה

שקט כזה יכול לבוא כמעט מיד, מישיבה ליד עץ, מחיבוק, ממילים טובות מהמגע עם התינוק שלהן..
אצלי זה נכון. גם להיכנס לחדר שינה שלי ולהיות לבד בשכיבה מאוד מרגיע.
[המרגיעון אומר- "כבד את עצמך"]
אין לי מושג אם אני אמא קריסטל, אני כנראה אישה עצלה כי אין לי כוח לקרוא את האנגלית ולברר...
מישהי/ו מוכן לתמצת לי??

ברכות על פתיחת הדף @}

חני, תודה רבה.

תמרוש, את יכולה לקרוא מאמרים בעברית שעוסקים הן בילדי האינדיגו והן בילדי הקריסטל, ולעתים בייחוד על ילדי הקריסטל

ילדי רטט הקריסטל
ילדי האינדיגו

Doreen]ילדי האינדיגו וילדי הקריסטל Virtue Crystal Children[/po].htm

know]עוד על ילדי האינדיגו וילדי הקריסטל yourself[/po]/transfig remind/reincarnation sigalit saban11.htm

Children]ילדי כדור הארץ החדש Of New Earth[/po].htm

Attributes]תכונות ילדי הקריסטל of a Crystal Child[/po].htm

אתר העוסק בילדי/ות ובאנשי/בנשות הקריסטל

energies]אנרגיית הקריסטל doritlev1 crystal energy[/po].htm

channeling]אנרגיות וילדי הקריסטל tikva28[/po].htm

ומעתיקה לינקים אלו גם בראש הדף.

לי אורה ו י תודה על התרומה .
כל מידע שניתן לאימהות בקשר לעצמן ובקשר לילדיהן ערכו לא יסולא בפז.

סטיב רות'ר והקבוצה קוראים לילדים האלה "עושי השלום" לקוח ממאמר באתר שמצויין למעלה: תכונות ילדי הקריסטל מאד ברור, קריא ומאיר עיניים.

מאד מזדהה עם עניין הרעש. יש פעמים שזה משבש לי את הריכוז לחלוטין. ממש תלוי עד כמה אני בסנטר שלי.
בדיוק הייתה לנו שיחה בנושא היום, עם חברים. חברתי (שעדיין אינה אמא) ואני הגענו למסקנה שזה עניין של נשים. אני ייחסתי את זה לעומס של האמהות.
אולי אני טועה וזה טיפוס.

ורד לב
תודה על השיתוף.
מה שמשך את תשומת ליבי הוא הביטוי שלך עד כמה אני בסנטר שלי שזה ביטוי נדיר ביותר במחוזותינו.....

גם אני מאוד מזדהה עם התיאור הזה.
מרגיע אותי לקרוא את זה, כי לעיתים קרובות יש בי קושי לקבל את התכונה הזו בי. יש בי חלק ביקורתי שאומר- "מה את כזאת כבדה? מה כבר קרה?", ותמיד נדמה לי שכולם חוץ ממני הרבה יותר זורמים בקלות עם המציאות ורעשיה.
אחד הדברים שלמדתי הוא באמת להקטין את כמות הסיטואציות שמלחיצות אותי, וגם כשכבר יש כאלו- להשתדל, במהלך הפעילות האינטנסיבית, להתכנס למנוחות פנימיות כמו שתיארת -
מישיבה ליד עץ, מחיבוק, ממילים טובות מהמגע עם התינוק שלהן.. .
אבל, בינתיים לפחות, אני תמיד מתישהו מאבדת את הקשר עם עצמי ושוכחת לקחת את המנוחות האלו, ואז התוצאות הן מבאסות לי ולילדיי.
תודה @}

וואו !!!

מרגישה המון חיבור למילים שנכתבו כאן, כאילו נחצבו מתוך המחשבות והרגשות שלי בתקופה האחרונה ובכלל...
מקווה שבקרוב אמצא זמן לקרוא את כל הלינקים ולתת מעצמי בהתאם.

תודה

ברכות על פתיחת הדף ענתי, היית פה ולא ראיתי? תודה חמודה.

אמא בתיקון, מרגיע אותי לקרוא את זה . מאד שמחה. זו בדיוק הסיבה לפתיחת הדף. מאחלת לך לחדש את הקשר שלך עם עצמך. לפעמים עוזר לומר אני זוכרת.

רסיסים של אור -מודה לך על התגובה.
|| ||

למה זה נראה לך משפט לא שגרתי, חני?
אני ממש רגילה אליו, גם בתחושה.

חני היקרה,
כל עוד כתבת על האמהות שאת פוגשת - הזדהיתי . נמשכתי.
אהבתי את כאשר יש להן מקור תמיכה אפילו קטנטן הן "מתאפסות" כמעט מיד, תורמות מעוצמתן כי זה מה שהן. מקור לעוצמה ואיזון.

ברגע שקראת להם "קריסטל" - אופס, איבדת אותי (-;

עברתי על המושגים האלה במקומות שונים בעבר, ותודות ל לי אורה וקישוריה, בשנית.
ככל שאני קוראת יותר, זה יותר מבלבל: גילגולים, הילות ותקשורים, שכינות ואלים, חזון ונבואה ובעיקר - יעוד.

הבנתי ש: ילדי הקריסטל הם משכיני השלום שבאים אחרי פורצי הדרך - ילדי האינדיגו.
קריסטל - בגלל צבע אופקי OPAC של ההילה.

מה שהמיין סטרים יתייג כתופעות שונות של של חוסר קשב, התפרצויות זעם (H ו-D וכאלה ) אלו ילדי האינדיגו (ילידי אחרי מלחה"ע 2 - היפיס אולי?ושנות ה70 ) שהגיעו עם ידע מגילגולים קודמים לגבי מה הם רוצים מעצמם ומהעולם
(לכן, בצפר=חבל"ז).

המתוייגים כאוטיסטים תחת כל עץ רענן ובעלי בעיות התקשורת (לא מדברים גם בגיל 3 ) הם ילדי הקריסטל - בעלי עולם פנימי עשיר, חכם, נעלה ונכון.

אבל רגע! כאן WHAT ARE INDIGO AND CRYSTAL CHILDREN AND ADULTS?
(הכותרת של הקישור שניתן על ידי (י) : חס ושלום אוטיזם. חס ושלום בעיות תקשורת: חביבים, חמים, מתקשרים עם כולם...

ויש גם עניין של תיארוך: ילדי קריסטל כתופעה נולדים רק משנת 2000 .
וילדי אינדיגו ממשיכים להוולד, כך הבנתי.

דוגמאות נוספות לבילבול:

שימו נא לב לדמיון בין המילים "קריסטל" ו-"קרייסט" (Christ). האם ילדים אלה מהווים חלק ממנה שנזכר כ"הגעה השניה"? ("The second coming"). אין כאן כל התייחסות לדת מסוימת; המונח "קרייסט" מתייחס לסוג מסוים של הוויה; הוויה עם מאפיינים מסוימים שבקרוב יהיו דברים שבשגרה.
ציטוט מתוך "ילדי כדור הארץ החדש".

מקום אחר מציע את התפתחות האנושות דוקא על פי הקבלה
בגלל הקשר המיוחד בין השכינה ליהודים, רק אצלם יכול להתקיים האיחוד המושלם בין שכינה למטטרון, מה שיביא לביטול הדואליות ויתבטא באור גדול (משיח שבלב), שיופץ בכל העולם. זו המשמעות של: יהודים אור לגויים. לעזרת התהליך, מצוי בירושלים שער אנרגטי, שייעודו הארת היהודים (הוא לא שייך ליהודים). הבה נתפלל שנדע לטפח ולשמור על שער זה כדי שכל האנושות תוכל ליהנות "אנרגית הקריסטל" מאת ד"ר דורית לב

אגב, חלק מהקישורים בעברית הנם תירגום של חלק מהקישורים באנגלית (לא, לא קראתי את הכל..)

אני חושבת שאלו ביטויים של עידן ושל הורות אחרת.
הורות שרואה את הילדים כמו שהם ולא את השבלונות החברתיות הריקות מתוכן והמאיימות.
הורות המחפשת את הברכה שבתוך הקושי, את המנהיגות מתוך השונות, את היחוד כחץ מקשת במקום שעיר לעזאזל.

ויכול להיות שלשם הורות כזו, נדרש כיוון פנימי מדוייק מאד וכיוון פנימי מדוייק ישגשג בסביבה שקטה, סבלנית, תומכת.

אני ממש רגילה אליו, גם בתחושה.
ורד לב
זו שפה שמעט מאד מדברים בה. לא כולם חשים את קו האמצע שלהם. ובטח לא רגילים אליו.
מההכרות שלי אנשים מאד מיוחדים מכירים את קו האמצע שלהם או מזהים אותו כשהם רואים אותו בתמונה
והרוב לא.

מתחברת קצת למילים של דגנית,
גם אני לא מתחברת למושגים ולהגדרות, אלא הרבה יותר לתיאור החווייתי והרגשי.

התחושה הזאת של "לצאת מהאיפוס שלי" ואיך רעשי רקע יכולים להוציא אותי או יותר נכון להעיף אותי מהמסילה שעליה אני מנתבת את עצמי ואת חיי ומאידך, התחושה החזקה שאהבה, חום, מילה טובה, מקור תמיכה, חיוך של הקטנצ'יק ועוד ועוד
יכולים לחדש אצלי את המצברים, להזכיר לי את העוצמה שבי, להזכיר את הגוונים הנוספים שיצאו מהרשתית.

ובעיקר מרגש לקרוא ולהבין: אני לא לבד בעולם. יש עוד נשים ואמהות שמרגישות כמוני.

ברגע שקראת להם "קריסטל" - אופס, איבדת אותי
מחפשת אותך....
א. עשיתי תיקון קל מאד בנוסח הדברים.
ב. האימהות המסויימות שאני מדברת עליהן מאד מחוברות לקריסטל: אחת יודעת לגמרי שהיא ושני ילדיה הם ילדי קריסטל והשנייה מאד מחוברת לקריסטל.
באופן חיצוני שתיהן מאד מיוחדות, והאור שלהן קורן מהן במיוחד מהעיניים.
ג. תודה לך על התגובה.

ובעיקר מרגש לקרוא ולהבין: אני לא לבד בעולם. יש עוד נשים ואמהות שמרגישות כמוני
מאד מרגש
|| ||

מה שמדבר יותר אל כל אחד ואחת מאיתנו אלה הן חוויות ותחושות של אימהות אחרות שמשתפות וגורמות לנו להרגיש שמצד אחד אנו לא לבד, ומצד שני אנו מאד מאד מיוחדות. <מאיפה בא לי האנו הזה?> זו הייתה הכוונה המקורית שלי בפתיחת הדף. מאותה מטרה אם יש אימהות שהמאמרים מדברים אליהם זו המטרה ששהקישורים נמצאים שם.

ציפציף ממחשב אחר.
אין לי כח כרגע לקרוא את המלצות הדפים אבל אני מתחברת לחלק גדול מההגדרות,
האם הצורך בגירוי מוסיקאלי כמעט כל הזמן הוא גם חלק מההגדרה?
אני מרגישה רוב הזמן צורך במוסיקה,סוג המוסיקה משתנה לפי האנרגיות ומצב הרוח.
מצד שני רעש הרבה פעמים מוציא אותי לגמרי מאיזון.
אני מסוגלת לחוות עוצמות רוחניות גבוהות מאוד ממוסיקה שנוגעת בי.
במיוחד עם יש חיבור לטקסט נקי.כלומר לא סתם להג של מילים אלא מילים עם כוונות עמוקות,עם משמעות רגשית.

תודה לך ציפציף על השיתוף.
אני מרגישה רוב הזמן צורך במוסיקה
מזמינה את מי שזה מדבר אליו להגיב לך.
מה שעולה בדף הזה הוא ביטויים ותחושות של מה שמוציא מאיזון, ומצד שני מה שמחזיר כמעט מיד לאיזון ולתחושה של השלם וה"חזרה הביתה" ולחיים מתוך שמחה.

ילדים קיימים מראשית האנושות...אי לכך גם קבוצות התדרים בהן הם חווים את הוויתם כאשר גודל הקבוצה ועוצמתה מושפעים מכלל הגורמים היקומיים.כך שלמעשה תמיד היו אינדיגואים קריסטליים וקבוצות נוספות אשר מתהוות שוב.מה שמאפיין את אותם ילדים ומלווה אותם למעשה כל חייהם זו רגישות אדירה לכל דבר.הם יכולים להזדהות עם כאב של אדם קרוב או רחוק עד לכדי תחושה ממשית של אותו כאב. הם אוהבים ללא תנאי ובדרך כלל נפגעים מכך.יש להם יכולת לראות מעבר לזמן ולמקום.יש להם חוש שמיעה מפותח במיוחד,תנסו לכוון מכשיר רדיו לתחנה מסוימת ,עכשיו כשמצאתם,תכבו את המכשיר ותמשיכו להאזין...מבלי לשים לב אנו מכנים אותם לעיתים קרובות ילדים אנרגטיים,כמה מפתיע...למעשה מה שאנו כבוגרים קריסטלים או הורים לילדים אנרגטים אלה יכולים לעשות זה להכיל אותם,ובכך להכיל את עצמנו וללמוד את אחד השיעורים החשובים בחיים -שיעור הגבולות.הכוונה היא למצא את אותה נקודת זמנמרחב שבה אני נוגע בעולם במלא הוויתי ולא נפגע.אם אתם הורים קריסטלים או הורים לילדים קריסטלים א הרווחתם ב מחכה לכם עבודה רבה .בהצלחה.

למעשה מה שאנו כבוגרים קריסטלים או הורים לילדים אנרגטים אלה יכולים לעשות זה להכיל אותם,ובכך להכיל את עצמנו וללמוד את אחד השיעורים החשובים בחיים -שיעור הגבולות.הכוונה היא למצא את אותה נקודת זמנמרחב שבה אני נוגע בעולם במלא הוויתי ולא נפגע

תודה
|| ||

איזה יופי של דף... ממש מאזן אותי....
אני בטוחה שבתי היא קריסטל.... כבר כתבתי על זה מזמן בבלוג שלי בלוג אנחנו מתמודדים....
אבל על עצמי כקריסטלית?!!? מעולם לא חשבתי על זה. אולי!
בכל אופן התחברתי מאוד
אני מרגישה רוב הזמן צורך במוסיקה,סוג המוסיקה משתנה לפי האנרגיות ומצב הרוח.
אני מחוברת לזה לגמרי, לעתים אני מרגישה שכל חיי הוא שיר עם מנגינה, כשצריך למלא את המצברים זה רק מוסיקה (ונהיגה), אני חיה בשביל המוסיקה, המוסיקה בתוך נשמתי כאילו תמיד מתנגנת בתכי.

התחושה הזאת של "לצאת מהאיפוס שלי" ואיך רעשי רקע יכולים להוציא אותי או יותר נכון להעיף אותי מהמסילה שעליה אני מנתבת את עצמי ואת חיי ומאידך, התחושה החזקה שאהבה, חום, מילה טובה, מקור תמיכה, חיוך של הקטנצ'יק ועוד ועוד יכולים לחדש אצלי את המצברים, להזכיר לי את העוצמה שבי, להזכיר את הגוונים הנוספים שיצאו מהרשתית.
מתחברת לחלוטין, מזדהה לגמרי. רעשי רקע עלולים להוציא אותי מאיזון (וכך גם את בנותי).

וגם יחסים בין הצורך בלהיות לבד לצורך להיות בחברה, הצורך בשקט לבין הצורך לתקשר, הצורך להיות בבית-בקונכייה-במאורה לבין הצורך לצאת לעולם.
זה מאוד מזכיר לי שכששואלים אותי איזה חיה אני רוצה להיות - אני אומרת קנגרו (זו שבתוך הכיס, שיוצאת לעולם מתי שנוח לה ולרוב מוגנת).
מה שמזין אותי: מוסיקה, נופים יפים, מילים מילים מילים שנוגעות, אור השמש, ריחות טובים-מאורעות שאני זוכרת לפי הריחות, וגם לבקר בבתים יפים של אנשים טובים ויצירתיים, וגם יצירה כמובן (רצוי עם הילדים).

אצלי זה נכון. גם להיכנס לחדר שינה שלי ולהיות לבד בשכיבה מאוד מרגיע.
וואו, זו אני! זו אני! זו אני!!!
בעצם גם הבנות שלי ובעיקר הגדולה, לשכב לבד בשקט במיטה של אמא ואבא זה דרוש לה לאיזון!

חברה הגדירה יפה את חוסר האיזון בדימוי שבין להיות על הבמה כשאת "מחוברת"
או להציץ מהשורות האחוריות כשלא. בשבילי הדימוי ממש מתאר שני מצבי קיום מוכרים ביותר
יש לי דילמה שאני רוצה להביא כאן: במבט רחב נראה שרק אנשים טוטאליים מביאים לשינוי וליצירה משמעותית.
מול זה השאיפה לאיזון נראית כמו הדרך הבטוחה לשרוד את החיים בלי ללכת לשום כיוון באמת
אני עצמי חיה את החיפוש אחר איזון אבל תמיד תמיד מדהימים אותי אלה ש"הולכים עד הסוף" במין הליכה חזקה ולא מתפשרת...

נראה שרק אנשים טוטאליים מביאים לשינוי וליצירה משמעותית.
מעניין באמת מי הם האנשים שמצליחים למלא את היעוד של אנשי הקריסטל.
תמיד יש מן פיצול בין הנה אני מצליחה, אני על "הבמה" ואז מיד מגיע הרצון והצורך באיזון ודוחק אותי אחורה להציץ מהשורות האחוריות (אם השתמשתי נכון בדימויים והסברתי אותם נכון), הצידה אל מאחורי העץ, הצידה אל השלווה והשקט. - ואני חשבתי שאצל כולן זה ככה!! פחות או יותר.

ואני חשבתי שאצל כולן זה ככה!! פחות או יותר
בגלל זה לא כ"כ ברורה לי ההגדרה הקריסטלית
<אולי כולנו פשוט עשויות מזכוכית רגילה פּוּשטית ושבירה?...>
בכל מקרה, מה אכפת לי ההגדרות. העיקר השיתוף

אני עצמי חיה את החיפוש אחר איזון אבל תמיד תמיד מדהימים אותי אלה ש"הולכים עד הסוף" במין הליכה חזקה ולא מתפשרת...
גם אני מתרשמת מאוד מאנשים טוטאליים, אבל בכל זאת יש לי הרגשה שטוטאליות היא פרי איזשהי תקלה ב'מנוע'. שגם יש לה מחיר גבוה מאוד.

הצורך להאזין למוסיקה,להכנס למיטה,להיות לבד-בבית בקונכיה במאורה ובכיס הקנגורו מאפיינים אנשים בעלי רגישות גבוהה לאו דווקא קריסטלים.כל אלה מאפשרים לקחת אתנחתא מהשיגרה ולהרגע. הקריסטלים זקוקים לאתנחתאות אלה ואחרות לעיתים קרובות ובמיקרים קיצוניים הם בוחרים באתנחתאות אלה כדרך חיים לפרקי זמן שונים דבר שעלול להתפרש על-ידנו באופן שגוי. הקריסטלים מוגדרים <משכיני השלום>הווה אומר חיבור בין הגופ הנפש והרוח מרמת הפרט ועד לרמה האוניברסלית כאשר כל חיבור שכזה נעשה בהסכמה מלאה של כל הגורמים.השלום בפי הקריסטלים מכונה האור הגודל,במקום שיש אור אין חושך...כמה פשוט. ולכם ההורים אל נא תנסו לבדוק מה עוצמת האור של ילדכם -אין ילד חשוך -יש סביבה לא מוארת.אנא קבלו את דבריי באהבה .

אנא קבלו את דבריי באהבה .
מקבלים מאד באהבה.
מודה לך מאד.
עם מי יש לנו את הזכות?
והמשפט החכם שעלה בצהוב: <עוצמה היא לא להשתמש בכוח העומד לרשותך>

היחסים בין פנים לחוץ בהרבה מובנים: בין הפנים לבין אנשים אחרים/העולם וגם יחסים בין הצורך בלהיות לבד לצורך להיות בחברה, הצורך בשקט לבין הצורך לתקשר, הצורך להיות בבית-בקונכייה-במאורה לבין הצורך לצאת לעולם. וגם על היחסים בין גוף לנפש, בין החומר לרוח, בין עניינים רוחניים לעניינים פרקטיים ויום יומיים

הקריסטלים מוגדרים <משכיני השלום> כאן מדובר על אימהות הקריסטל כמשכינות שלום. כלומר, הן אמורות להשפיע על אנשים אחרים, על האנושות. אבל בשל הרגישות העצומה, כל כך כיף להן לשבת בבית-בקונכייה-במאורה המוגנת, עם תריסים מעט מוגפים, כדי לא לשמוע את הרעשים החיצוניים, לא להריח את הריחות שמבחוץ. וכך מוגנות בקונכייה, מוקפות בריחות נעימים של שמנים ארומטיים ושל בישול ביתי, ובנוכחות של קריסטלים מקסימים ומרגיעים, ובשקט שקט שקט ביתי שכולל בתוכו לפעמים מוזיקה נעימה, בלי כל המהומה שבחוץ וחיכוכים עם בני אדם אחרים. ואולי יצליחו להגשים את המטרה (השכנת השלום) דווקא כשימצאו את השלום בתוך עצמן ואחר יקרינו אותו החוצה בלי צורך ממש לצאת מביתן? באסוציאציה אני חושבת על אימהות היושבות בביתן כשכל מוקד עניינן הוא משפחתן וכל נושא מהגדול ביותר ועד לפרטי הפרטים הקטנים ביותר הקשורים לילדיהן. לאימהות הקריסטל מתאים להיות אימהות ובבית, ולהשכין שלום תחילה בעצמן ואחר במשפחתן ואחר להקרין החוצה בלי מאמץ. ולפעמים דווקא במעשים היום יומיים הגשמיים, כשהם נעשים בכוונה, הן הולכות אחר ליבן ונשמתן ומוצאות ומבטאות את הרוח.

רק עכשיו חיברו לי ת,מחשב
אני קוראת את הדף וכמו אתן נותנות מילים לצבעים והצלילים שבי
תודה

גם אצלי זה ככה.
איזו נפלאה אני כששקט ונעים. איזו איומה אני ברעש איום.
ואני בורחת מצפיפות ומעומס ומהרבה אנשים, מתבודדת, מעדיפה מפגשים אינטימים.
היה לי יום קשה קשה היום.

לי אורה יקרה אימהות קריסטל הינן בנות קריסטל להוריהן ובעצם היותן אימהות הן מעצימות ומועצמות על-ידי ילדיהן.ואולי יצליחו להגשים את המטרה דוקא כשימצאו את השלום בתוך עצמן?לא אולי יקירה זהו תנאי הכרחי לתהליך.עד כמה שהדבר ישמע נדוש השקט האמיתי טמון בנו כזרע הממתין בסבלנות אין קץ לרגע בו נכיר בו ונפעל .ניחוחות שונים ומוסיקה הינם תפאורה ואם אבני המרפא ניצבות דוממות הן חלק מאותה תפאורה של בית-אותם ארבעה קירות בינהם מתגוררים אנו.אך ביתנו האמיתי הוא גופנו על כל רבדיו בו שוכנת הוויתנו- אם תעברי דירה יאבדו לך הזיכרונות ממנה? ואותו שקט נכסף,יעבור איתך או ישאר לדייר הבא?את יודעת היכן התגוררת לפנים,האם הינך יודעת היכן תתגוררי בעתיד? לאן שלא תפני שם תהיי במלא הוויתך ובמלא עוצמתך בין אם בין ארבעה קירות ובין אם במרחב . ולפעמים דוקא במעשים היום יומיים הגשמיים ג-שמיים,הרוח היא זו שמביאה את הגשם, אין כאן הפרדה.הרשי לי לשאול אותך דבר מה אישי המצטייר אל מול עיניי,היתכן ותחושותייך נובעות מהדהוד לא תואם עם היקום ?להזכירני כי עוסקים אנו כאן גם בסוגיית התדרים. ישנן דרכים קסומות ביופיין בעדינותן ובעוצמתן ,בעזרתן תוכלי לעבור תהליך של התאמת תדרייך לתדריי היקום. ולפני סיום אומר שוב אין כאן שיפוטיות או ביקורת מכל סוג שהוא, הכל מבורך ,ובינתיים יקירה שלוחה אלייך ברכת אור ואהבה.

ישנן דרכים קסומות ביופיין בעדינותן ובעוצמתן ,בעזרתן תוכלי לעבור תהליך של התאמת תדרייך לתדריי היקום.
ארבע בבוקר, אפשר פירוט?

עוסקים אנו כאן גם בסוגיית התדרים
אכן.
וכל מה שנדרש הוא להיזכר במי שאנחנו. בשלם שהננו.
וברגע המופלא הזה אנו והיקום אחד הם.
אהבה

ארבע בבוקר
הרשי לי לשאול אותך דבר מה אישי
הפניה האישית שלך בדף לליאורה אינה עולה בקנה אחד עם התדר של הדף הזה. כל הרעיון של פתיחת הדף הוא לתת מקום לכל אחד להתבטא ולהביא לדף את התדר האישי שלו.
אם אתה מבקש רשות כדאי שתחכה ותקבל אותה.
.

חני בונה

מה גם שממש לא ברור ומובן מאליו, שטקסט שכתוב כולו בגוף שלישי ובצורה כללית, משקף בהכרח משהו אישי.

וכמו אתן נותנות מילים לצבעים והצלילים שבי
מרתק.
לוטם מרווני
תודה על השיתוף

ליאורה היקרה אנא קבלי התנצלותי הכנה על שהפנתי אלייך שאלה אישית ,הדבר נעשה בתום לב ולא יקרה בשנית.
אור ואהבה.

ארבע בבוקר

|| ||

מוגנות בקונכייה,
הדמוי מדהים. זה בדיוק מה שאני מרגישה רוב הזמן בה לי להיכנס לקונכיה להיות מן שבלול. רכה מבפנים אך מוגנת מבחוץ. איך אפשר לחיות כל הזמן עסוקה בהגנות מהסביבה? או איך אפשר כל הזמן להרגיש הכל?
מרגישה אנרגיה של מילה, של צבע, של רעש, חיספוסשל מלח,מגע של אדמה הכל נכנס הכל נוגע. הכל מרגש באופן נפלא או פגע עמוקות.

קריסטל- שקוף כל כך. כמו האדם (אמא קריסטל). כל תחושה, רגש, מחשבה ישר נראת החוצא. לא ניתן להסתיר. כמו קריסטל שיחד עם שקיפותו הוא משקף החוצה את הצבעים של הגוף בו הוא נוגע.
כך הסביבה קולטת את האור הרב של האדם שמועצם על ידי הקריסטל.
היום בשיחה סיפרה לי משהי שהיא רואה גנן שעובד ליד ביתה בשרות העירייה. הוא אדם שנראה פגוע מוחית, עם איזה עיוות פיזי אבל מספרת האישה- כל כך הרבה אור יוצא מהאדם הזה. תמיד יש לו מילה טובה לכל אדם וחיוך. קריסטל? ברור. האם הוא יודע את זה על עצמו? לא בטוח...

מרגישה אנרגיה של מילה, של צבע, של רעש, חיספוסשל מלח,מגע של אדמה הכל נכנס הכל נוגע. הכל מרגש באופן נפלא או פגע עמוקות.
תודה
אהבה
<באופן טבעי כולנו שייכים >

מחשבות על אמהות קריסטל.
אמא קריסטל מרגישה את הילד שלה בכל נימי נפשה. אני זוכרת איך אני תמיד שם שניה לפני הבכי שלו. עומדת מחכה שיגיד שיקרא לי.
זוכרת שיוצאת לבלות משאירה חלב שאוב ותמיד מגיעה דקה לפני שהוא מקבל אותו. או ברגע שנכנסת בדלת הוא כבר יודע לקרוא לי... זה תמיד היממם אנשים איך אני יודעת. אז אמרתי חושים ציציים:-)
אבל גם כשהחזיקו אותו, תינוק קטן שרק נולד. ולא תמיד ידעו איך להחזיק ולתת תחושה מחבקת ובטוחה אני הרגשתי את האי נוחות שלו. את המצוקה שעשו לו כל מיני קולות ופרצופים לא נעימים ריחות משונים. (אגב חוש הריח שלי התפתח לשיאים חדשים אחרי הלידה) אפילו את האנרגיה של אנשים מסוימים שלא התאימה לילד הרגשתי . אולי זה גם לא התאים לי- אולי אנחנו פשוט באותו תדר. אמא קריסטל והילד שלה בתדר משותף אבל אולי יותר מזה ממשאותו תדר (אם יש כזה דבר).
מה עשיתי עם זה? כלום! ישבתי והתפתלתי כי לא ידעתי להסביר. אם הערתי בעדינות חשבו שאני אובר פרוטקטיב. אבל אני פשוט ידעתי להרגיש מה שהוא מרגיש בכל הגוף.
לכי תסבירי לאנשים שמאמינים שרגש זה דבר שעדיף למתן...

תודה לך ענת קדם על השיתוף.
אמא קריסטל והילד שלה בתדר משותף אבל אולי יותר מזה ממשאותו תדר (אם יש כזה דבר).
באינטואיציה שלי יש לגמרי דבר כזה. זה נחווה לי כמשהו חזק ביותר.

מה עשיתי עם זה? כלום! ישבתי והתפתלתי כי לא ידעתי להסביר.
מאד מובן התסכול הזה. והוא גובר כאשר אימהות קריסטל לא נמצאות בדיוק בתדר <קו האמצע> שלהן.

אני כל כך מחוברת לכל הדברים הנפלאים בדף הזה:
מרגישה אנרגיה של מילה, של צבע, של רעש, חיספוסשל מלח,מגע של אדמה הכל נכנס הכל נוגע. הכל מרגש באופן נפלא או פגע עמוקות.
לגמרי אמיתי וכנה.

במקום שיש אור אין חושך...כמה פשוט. ולכם ההורים אל נא תנסו לבדוק מה עוצמת האור של ילדכם -אין ילד חשוך -יש סביבה לא מוארת.
אין ילד חשוך, אני מסכימה איתך, אין אדם חשוך.

אבל
במקום שיש אור אין חושך
קצת קשה לי עם זה. לעתים אני כל כך מרגישה, כל כך חשה את הרגשות, חווה את הרגשות בצורה כל כך חדה, כאילו הרוחניות משתלטת עלי ונכנסת לתוכי, מרגישה פתאום כל כך חשופה (אפילו לטבע)שלעתים דווקא אז מגיע החושך הפתאומי, הפחד, - ואז באה הדרישה של שקט, של הלבד, של המנוחה עם עצמי, של הרצון להיכנס לתוך הכיס של אמא קנגורו. של רצון להתנתק מעצמי לרגע.

ברוכים הינכם, אנו נולדים מוארים כאשר במהלך חיינו אנו חווים לעיתים תקופות של חושך אשר לא תמיד קל לנו להחלץ מהן,מכאן שאכן יש <אדם חשוך> אין זה אומר כי המצב סופי -הכל בר שינוי. אותו פחד הנחווה לאחר תחושת הישתלטות הרוחניות נובע למעשה מההכרה בעוצמה הטמונה בנו ,עוצמה זו מלווה אותנו במהלך כל חיינו ,אך לא תמיד עולה בקנה אחד עם המציאות הסובבת אותנו , הדבר קשה לנו , במיוחד כאשר מדובר בהוויות קריסטליות , ומכאן הרצון להתנתק.אל נא תחששו מן הרצון להתנתק ,הרי לא מדובר בהתנתקות ממשית אלא במצב של בו-זמניות.מצב שבו הינכם נוכחים בו זמנית בשניי "מקומות".(קצת מעייף..)במקום שיש אור -אין חושך: דמיינו בעיניי רוחכם מערה אשר גודלה אינו ידוע והיא חשוכה עד מאוד.. עתה התבוננו פנימה אל אורכם ,עדיין חשוך? .. נמצא לנכון להזכירנו כי לא כל רצון להתנתקות נובע ממצב של הוויה קריסטלית , אך בכל מקרה יש לתת לגוף ולנפש להרגע ולהתאזן מחדש.הדברים הנכתבים כאן מגיעים ממקור של אור ואהבה .שוב-אין כאן לא שיפוטיות ולא ביקורת וקיימת אותה בקשה צנועה לקבל את הדברים בהבנה . שלוחה אליכם ברכת אור ואהבה.

יפה מה שנכתב כאן. אם כן אני שואלת -
האם באמת מדובר במצב הייחודי דווקא לאנשים קריסטלים, או לכל אחד באשר הוא??

מיכלי
האם באמת מדובר במצב הייחודי דווקא לאנשים קריסטלים, או לכל אחד באשר הוא??
שאלתי את השאלה הזאת בלי סוף ולי יש תשובה שמתאימה לי. תמיד חשבתי שכולם חווים את הדברים כמוני. או שרק מספיק שיהיו יותר מחוברים לעצמם אז ירגישו אבל העוצמה היא אחרת. זה אולי כמו לשמוע רדיו. כולם נהנים מהמוזיקה אבל לילד\אמא קריסטל זה נחווה בעוצמה- בשיחה עם אחותי היא אומרת: איך לא כולם מרגישים את האנרגיה של כל מילה בשיר? מאותו תיסכול שאנשי הקריסטל מרגישים שונים אבל לא תמיד המובן החיובי.לפעמים היא אומרת: צוחקים עלי כי אני משתמשת במילים גבוהות אבל אני מרגישה שאם אשתמש במילה יותר פשוטה\אחרת לא תהיה לזה אותה המשמעות. כי למילה יש אנרגיה.
אני סיפרתי לה על ילדי קריסטל וזה הרגיעה אותה היא סוף סוף יכלה להרגיש את עוצמות הדברים בלי להיות נשפטת על ידי ערכי חברה שמדברת על מינון רגשות נמוך ככל האפשר...בפעם הראשונה היא הורידה מעצמה שיחות על המוזרות שלה.
אין רע בלדעת שאת יוצאת דופן בכמות התחושות האופפת אותך ובעוצמתן. כולםפ מרגישים זה נכון אבל השאלה עד כמה ומה?
אתמול הייתי עם הילד שלי הגינה. הוא כבר חודשים יושב על המגלשה וחוקר את הנושא. הוא בודק מה הוא מרגיש. הוא לא אוהב לגלוש במגלשה. הוא אוהב לטפס.
וראיתי עוד כמה ילדים במצב דומה. ומה האמהות עושות לרוב? הן מעודדות: תתגלש, נו, יופי. אז הילד מתגלש כי ככה מעודדים אותו. משהו עצר לחשוב אולי התחושה של גלישה לא נעימה ? למה רוב התינוקות מעדיפים לטפס ורק הגדולים עושים את זה אולי הם למדו להנות מזה או ממש נהנים מזה אני לא יודעת ?נקודה למחשבה...
אני כן יודעת שילד קריסטל יבדוק שוב ושוב את תחושותיו עד שיחליט אם מתאים לו.
הילד שלי יושב בצד חושב, חולם, מרגיש מלא בעצמו. בגן לא הבינו אותו כינו אותו ילד רגיש, בוכה בקלות (מיותר לציין שתודה לאל הוא כבר לא שם). אני יודעת שהוא ילד קריסטל עם עוצמות שלא כ לאחד יכול להכיל.

ילד קריסטל רואה צורך בחיבוק וניגש לחבק. ימים של עצבות שעברו עלי והילד שלי היה קורא לי שם יד על החזה ולא מרפה עד שהרגיש שהכל בסדר.

חיבור ילד קריסטל-אמא קריסטל הוא מעבר למילים

קריסטל,כאשר הוא מתגלם בצורתו האנושית ,הינו בעל עוצמה בל תתואר,על אחת כמה וכמה כאשר חווים אנו חיבור של הורה/ילד.נכונו לך הפתעות מרגשות מעבר לדימיון ,מעבר למילים..ברוכה הינך.

תודה שכתבת עבורי כל-כך הרבה תחושות ורגשות:

חיבור ילד קריסטל-אמא קריסטל הוא מעבר למילים

וגם זה:

אבל גם כשהחזיקו אותו, תינוק קטן שרק נולד. ולא תמיד ידעו איך להחזיק ולתת תחושה מחבקת ובטוחה אני הרגשתי את האי נוחות שלו. את המצוקה שעשו לו כל מיני קולות ופרצופים לא נעימים ריחות משונים. (אגב חוש הריח שלי התפתח לשיאים חדשים אחרי הלידה) אפילו את האנרגיה של אנשים מסוימים שלא התאימה לילד הרגשתי .

וגם אני:

מה עשיתי עם זה? כלום! ישבתי והתפתלתי כי לא ידעתי להסביר. אם הערתי בעדינות חשבו שאני אובר פרוטקטיב. אבל אני פשוט ידעתי להרגיש מה שהוא מרגיש בכל הגוף.
אבל דברתי עם בן הזוג שיעזור לי ולא ישתף פעולה עם ה" תנו לנו להחזיק אותו..." והשתדלתי לעטוף במנשא ולתת לכולם לחשוב שהוא מעולם לא יורד ממני.

וגם, אני משתדלת לשמור על הרגישות הזאת ואחרי שהוא חווה את הבלבול/יציאה מאיזון שנגמרת לעתים ע"י החזקה של אדם מסויים וכו' - משתדלת לעשות תיקון, להחזיק, לגעת, לשלוח משהו שינקה.

בהתחלה חשבתי שיש כאן משהו מתנשא מצידי, כאילו אני אמא שלו וחושבת לעצמי שרק אני בסדר. אחר כך ראיתי שזה ממש לא זה. שכמו שעבורי יש אנשים שהאנרגיות שלהם מותירות אותי חסרת נשימה ומעורערת, ככה גם הוא, ואולי אפילו יותר. מישהי הסבה את תשומת ליבי למרפסים הפתוחים של התינוקות וכמה חשוב לא לתת לכל אחד לגעת להם באזור ההוא, בכתר שלהם...

(והמרגיעון: "שאת לא יכולה יותר - אל תכילי")

...אימהות קריסטל הינן בנות קריסטל להוריהן ובעצם היותן אימהות הן מעצימות ומועצמות על-ידי ילדיהן.
מרגישה שהילדים שלי פתחו לי עולם שלם, נתנו לי את הלגיטימציה להיות מי שאני באמת עם כל המוזרויות שבי. אין לי מושג אם הם קריסטל או לא, אבל אני יודעת על עצמי שאני או קריסטל או אינדיגו. כשקראתי את הספר 'ילדי האינדיגו' בכיתי מרוב התרגשות עד כמה כלכך הרבה תכונות וקשיים ומוזריות ש'הבדילו' אותי מהנורמה, משותפים לאנשים אחרים.
אחד הדברים החזקים אצלי זה שאני פשוט יודעת מה נכון ומה לא...נשמע מתנשא, הא? אני מדברת על דברים שבדרך כלל קשורים לי ולמשפחתי - אני פשוט יודעת וזהו וזה לפעמים גורם לחיכוכים בזוגיות כי למעשה לא אני המחליטה היחידה במשפחה (למרות שבעלי אוהב אותי עם כל מה שאני!).
לדוגמא: אחרי שהתאומים נולדו - כחודשיים אחרי, הייתי מאוד חולה, התייבשתי כניראה. כל הלילה התפתלתי מהזיות תוך כדי נסיון עיקש לשתות כדי להרפא ולא להגיע לבית חולים - היה כאן איזשהו מאבק פיזי-רוחני שאני לא יודעת להסביר אותו והיו לי המון הזיות-חלומות תוך כדי....בכל אופן בבוקר התעוררתי עם התובנה שלנו כמשפחה מתאים חינוך ביתי כדרך חיים ושאנחנו צריכים להוציא את בתנו (בת 4 אז) מהגן. וכל זה בבום של יום אחד - לפני זה לא שקלנו כלל חינוך ביתי... בקיצור בעלי כמעט השתבץ ולקח לו זמן לעכל - כשאני פשוט יודעת שזה הדבר המתאים הנכון...ללא שום בירורים - פשוט ידעתי.
אני יודעת שהילדים שלי מעצימים אותי במובן של חיבור לessence שבי - הטהור (ללא הקליפות).
מה עוד? אינטואיציה מאוד חזקה ויש לי הרגשה שאנשים מה'סוג' שלנו מתחברים לאותו 'סוג' של אנשים - חיבור אמת. הכוונה היא שאני חושבת שחברות מאוד טובות שלי הן גם בעלות אינטואיציה חזקה ותכונות נוספות...

קריסטל- שקוף כל כך. כמו האדם (אמא קריסטל). כל תחושה, רגש, מחשבה ישר נראת החוצא. לא ניתן להסתיר. כמו קריסטל שיחד עם שקיפותו הוא משקף החוצה את הצבעים של הגוף בו הוא נוגע.
כ"כ מתחברת לזה באופן כללי ובמיוחד בשקיפות שלי עם ילדי - הם קולטים הכל עלי.

וגם יחסים בין הצורך בלהיות לבד לצורך להיות בחברה, הצורך בשקט לבין הצורך לתקשר, הצורך להיות בבית-בקונכייה-במאורה לבין הצורך לצאת לעולם.
תמיד היה לי מאבק עם העניין הזה של תקופות ההתכנסות עם עצמי, אל תוכי לצורך מציאת השקט הפנימי - האיזון. היום אני פשוט מקבלת אותי ככה - אז מה, יש לי תקופות של התנתקות מחברה - אני ממש זקוקה לזה.
גם העניין של 'smalltalk' או להמצא בחברה של אנשים שאני לא מכירה. אני פשוט מעדיפה בדרך כלל שיחות ברובד אמיתי, כנה עמוק על נושאים אינטואטיבים לפעמים שעולים. בחברה אני בדרך כלל שקטה, ביישנית ולא עצמי. לא טובה בלנהל שיחות על הא ודא.

קולטת צביעות וחוסר כנות מקילומטרים. יודעת מה אנשים חושבים באמת ולכן לפעמים קשה לי מול בנאדם שאני יודעת שאינו אמיתי. לפעמים יודעת דברים על אנשים שחולפים מולי ברחוב. פעם עקבתי אחרי ילד שממש באופן חזק הרגשתי שמתעללים בו מינית. הרגשתי חסרת אונים כי ידעתי אבל מי יאמין ולמי אפנה בכלל עם כזו האשמה שאני רק מרגישה אותה. בסוף ויתרתי.

בעניין התדר - לא מסוגלת לדבר בפלאפונים ואפילו בטלפונים. כואב לי מיד ומרגישה שהקרינה - תדר חודר אלי ומפר את האיזון שבי.
גם למשל הרעש של המחשב כשדולק....

יש עוד המון, אבל זהו לבינתיים..@}

בעניין התדר - לא מסוגלת לדבר בפלאפונים ואפילו בטלפונים.

תודה על ההערה וההארה הזאת. יש ימים שבהם אני ממש מרגישה איך שיחות טלפון מוציאות אותי מאיפוס. עצם הנסיון לתקשר דרך המכשיר, תחושה של שיח דמיוני לא מציאותי לא אמיתי לא מצליח לגעת. גבשושי מילים שיוצאות ממני ואני בכלל רוצה להיות נוכחת בבית שלי, בהוויה שלי ובטלפון שין שום נוכחות רק נפקדות גם למול הצד השני וגם למול הבית.

שליחה על ידי אני* » 28 יולי 2006, 09:51

קראתי הרבה ועכשיו אני "גונבת" לי זמן בין לבין, ויש המון מה לעשות, החלטתי שאני חייבת להוציא קצת החוצה. במחילה עם כולכן.
למה אני צריכה לדעת תחת איזו כותרת אני? מה תעזור לי הידיעה הזאת. גם כך וגם כך האגו שלי צריך להיות בביטול, אז מה, מה אני צריכה את זה לאגו?!
טוב, אז הייתיילדת קריסטל, ועכשיו אני אמא קריסטל. האבי גזונט!

אולי זה יסביר לי את הרגישות המשוועת אותה חוויתי יומיום בילדות ועד בעלי לא ידעתי שיום אחד הרגישות הזאת במקום לרועץ תהיה לי לכתר.

למדתי למצוא את השקט הכה נכסף בתוכי. למדתי לישון ברעש למדתי להתרכז בתוך המהומה, התגברתי ומצאתי בתוכי כוחות שלא ידעתי שיש להתגבר על מדורים שבעה...

יצאתי אל העולם וחשבתי בכל זאת שמשהו בתוכי לא בסדר, למשל באוטובוס חשופה לאנרגיות ולמחשבות של כל האנשים. חשבתי "מה רק אני מרגישה את המהומה שבתוך כולם?"...
העדפתי להישאר בתוך קירות ביתי שהיו כל כך עשירים ומלאים. בשביל מה לי לצאת אל הכאוס?...
ויש ימים שאני בחוץ מצילה את כל העולם או לפחות מנחמת, והבנתי שאולי הדואליות הזאת היא חלק ממני. אולי אני לא כ"כ שפויה.

לאכול אני חייבת אחרי כולם כי אלמלא כך הרעש פוגע לי בעיכול המזון, חד וחלק. אני צריכה שלא ידברו אלי או אפילו מסביבי. השקט הזה המדובר הוא מעין צורך כמו שבלילה לימוד תורה הוא עדיף כי יש פחות אנרגיות שמערפלות את "הקליטה" איזו קליטה? השמיים בתדר מבורר יותר...

ולפעמים קולות של אנשים מחדרים אחרים ואני מרגישה ששמו לי מקרופון בתוך הראש. לא באוזניים. אני שומעת מהסולר פלקסוס.

טוב, יש תינוק בוכה. ולי יש את אורך הרוח להכיל. מה, רק לי?

אולי אמשיך אחר כך.

קריסטל,כאשר הוא מתגלם בצורתו האנושית ,הינו בעל עוצמה בל תתואר,על אחת כמה וכמה כאשר חווים אנו חיבור של הורה/ילד.נכונו לך הפתעות מרגשות מעבר לדימיון ,מעבר למילים..ברוכה הינך
תודה אני מרגישה כזאת

ובנושא יש לי שאלה: האם לאמא קריסטל בהכרח יוולד ילד קריסטל? האם יש פה איזה מעבר "גנטי"?
האם אני ושני אחי שאוכל בקלות להגדיר כילדי קריסטל. כל חשיבתם היא על טובת היקום. מוטרדים מבעיות קיומיות כאילו עול העולם מונח על כתפייהם. וכן ניכנו ברגישות מדהימה לכל. וכן כך גם הילד שלי.
אבל מאיפה כל זה הגיע? האם קיבלנו את זה מההורים? האם זה נולד out of the blue?

ועוד דבר אני חושבת בתור ילדת קריסטל אני חשופה יותר למצב בו אתנתק. כלומר ניתוק מעצמי או מסיכות הגנה דווקא בגלל הקריסטליות והרגישות הגדולה. אבל בגלל הצורך בלהיות אמיתית המחיר הוא כפול ומכופל כי חוסר האמת לוקח מאדם קריסטל עוד יותר מאדם רגיל. אני רגישה לחוסר אמת, שקרים של הסביבה.
קולטת צביעות וחוסר כנות מקילומטרים בדיוק.
לכן המחיר להתנתקויות שלי בעבר הוא כל כך גדול. כי קלטתי את המסיכה שלי= חוסר אמת אז לא יכולתי להכיל את התחושות ופשוט התנתקתי.

הרעש פוגע לי בעיכול המזון, חד וחלק
מדהים! איזה תובנה. אני סובלת מבחילות כל פעם שיש לי איזה תחושה לא נוחה, מחשבה, אנרגיה גדולה.

אבל בגלל הצורך בלהיות אמיתית המחיר הוא כפול ומכופל כי חוסר האמת לוקח מאדם קריסטל עוד יותר מאדם רגיל
תודה על המשפט הזה -כלכך נכון!...(עוזר לי להתבונן על עצמי מהצד לגבי מקרה ספציפי לא קל שיש לי עם מישהי).

לכן המחיר להתנתקויות שלי בעבר הוא כל כך גדול.
כשאיני מסוגלת להכיל את חוסר האמת של אנשים (בעיקר עם עצמם) אני פשוט מתנתקת. ההתנתקות היא ממש כלי השרדותי בשבילי לפעמים.

אבל מאיפה כל זה הגיע? האם קיבלנו את זה מההורים? האם זה נולד out of the blue?
גם אני שואלת את אותה השאלה. תמיד הרגשתי שיש לי איזו משימה כאן על כדור הארץ - שיש לי איזו מטרה...וזה קשור גם למה שמדובר למעלה על האמת. ככל שאני אמיתית עם עצמי, ככל שיש לי פחות מאבקים עם העולם סביבי, ככל שאני מונחה על ידי הפנים שלי, כך אני מרגישה קרובה יותר לאותה תכלית...כרגע בחיי אני חשה שמתקרבת יותר ויותר אל המקום הזה. ואני מדברת לא רק על מחשבות או תובנות אלא ישומן ביום יום בקטן אפילו...כשאותן התובנות הופכות לארציות אז אני מרגישה שמתקרבת לאותו מקום - שלשמו אני כאן.
האם בכלל מישהו מבין אותי?

ועוד משהו...כשההנחייה לעשייה מגיעה מתוך האמת הפנימית הזו שלי, אז אני מתמלאת בעוצמה אדירה. וזה גם מתחבר למה שכתבתי למעלה בדף אחד הדברים החזקים אצלי זה שאני פשוט יודעת מה נכון ומה לא.

ומה הקשר בין קריסטל ויצירה?
ואיך אפשר לזהות מאיזה מקום באה היצירה? מהמקום הכואב או מהמקום הקריסטלי? או אולי משניהם?

ברוכים הינכם,רבות דובר על הגנטיקה האנושית על רבדיה השונים ,תפקידם וסגולותיהם. התכונה הקריסטלית הינה תכונה המוטבעת בנו בהסכמתינו ,באותו שלב מרהיב ביופיו ובילתי ניתן לתאור במילים ארציות,ברגע התמזגותם של הגוף הפיזי והנשמה והפיכתם לאחד. התכונה הקריסטלית מגיעה עם פרוט מדיוק של כל תכונותיה והשלכותיהן ואנו" חותמים "על כך, לעיתים ברגע הוולדינו אנו שוכחים מכך ,מה שמקשה עלינו בעתיד...אנו יכולים להיוולד קריסטלים להורים שאינם קריסטלים ,אנו יכולים להיות הורים קריסטלים לילדים שאינם קריסטלים , ,אנו יכולים להיות הורים לא קריסטלים לילדים שאינם קריסטלים ,ואנו יכולים להיות הורים קרסטלים לילדים קריסטלים .הכל מ- ב - ו - ר -ך ונעשה ממקום של בחירה מודעת ברמה הנשמתית. כאשר אנו מרגישים כי אנו מתקרבים למקום שלשמו אנו כאן ומתחילים ליישם את יעודינו ולו ברמת היומיום בדברים הקטנים- סימן שכבר הגענו ונותר רק... להמשיך.כפי שכבר אמרנו בעבר -להיכן שלא תיפנו שם תהיו במלא הוויתכם ובמלא עוצמתכם ,כמו כן כל הפרדה בין מעשי היומיום ה"קטנים" למעשי הרוח הגדולים קיימת רק בעולמכם ונובעת מתפיסת זמנמרחב ליניארית. היצירה הקריסטלית באשר היא נובעת ממקום שכולו אור ואהבה וכל אותן תחושות כאב , צער ותיסכול נובעות מבילבול הגדרתי בסיסי בין רחמים לחמלה .אנו מוצאים לנכון לשוב ולהזכירכם כי אחד מתפקידכם הוא למצא את אותה נקודת זמנמרחב בה הינכם נוגעים בעולם במלא הוויתכם ואינכם ניפגעים .שלוחה אליכם ברכת אור ואהבה.

אנו מוצאים לנכון לשוב ולהזכירכם כי אחד מתפקידכם הוא למצא את אותה נקודת זמנ מרחב בה הינכם נוגעים בעולם במלא הוויתכם ואינכם ניפגעים

מרגיש כמו חיפוש בלתי נגמר

מרגיש כמו חיפוש בלתי נגמר
ולפעמים אפשר לנוח מהחיפושים האלה, ובדיוק במקום הזה של המנוחה מופיעה לה במלוא הדרה נקודת החיבור.

האנרגיה של הדף הזה מדהימה בעוצמתה.

תמיד הרגשתי שיש לי איזו משימה כאן על כדור הארץ
האם בכלל מישהו מבין אותי?
מבין ? את לקחת לי את המילים מהפה:-)

כמו כן כל הפרדה בין מעשי היומיום ה"קטנים" למעשי הרוח הגדולים קיימת רק בעולמכם ונובעת מתפיסת זמנמרחב ליניארית. היצירה הקריסטלית באשר היא נובעת ממקום שכולו אור ואהבה וכל אותן תחושות כאב , צער ותיסכול נובעות מבילבול הגדרתי בסיסי בין רחמים לחמלה .אנו מוצאים לנכון לשוב ולהזכירכם כי אחד מתפקידכם הוא למצא את אותה נקודת זמנמרחב בה הינכם נוגעים בעולם במלא הוויתכם ואינכם ניפגעים .שלוחה אליכם ברכת אור ואהבה.
ארבע בבוקר אתה כותב יפה בנושא הגנטיקה התשובה מאוד ברורה ונעימה. אך לא ברור לי החיבור האישי שלך לנושא. נראה שהביטויים: עולמכם,תפקידיכם,הוויתכם, שלוחה אליכם... מעניין אותי איפה כל האור הזה פוגש אותך?

_ומה הקשר בין קריסטל ויצירה?
ואיך אפשר לזהות מאיזה מקום באה היצירה? מהמקום הכואב או מהמקום הקריסטלי? או אולי משניהם?_
אני יכולה להעיד רק על עצמי.
היצירה שלי הגיעה תמיד ממקום של אור. גם כשהכל סביבי היה ערפל מטשטש כשהיגעתי ליצור היה החיבור עם האמת הפנימית שלי. העיניים נעצמות ואני יוצרת. חושבת באסוציאציות, במילים, מילים,מילים עד שמגיע למילה הנכונה והיא מרגישה בגוף נכון משם יוצרת. משרבטט בשיעורים עוד ועוד עד שמרגיש לי נכון. ועכשיו אני נזכרת המקום שהכי מוציא ממני היה כשאני בתנועה-ננחי אוטובוס זה ה-מקום לחשוב להתכנס. אני תנועה אבל לא חייבת להיות בשליטה, אני מרגישה נמצאת לא נמצאת. אם ישאלו אותי מה חלף על פני לא אדע אני כאן וגם שם-הראיה מטשטשת אך גם מתחדדת פתאום. הרעיון מבליח.
גם כשיצרתי את הכאב הגדול שלי, גם כשצעקתי, עדיין היצירה עצמה הייתה האור שלי. להוציא כאב החוצא לא חייב לבוא ממקום חשוך. עכשיו עולה לי-גם המקום של הכאב ברגע שהתחברתי עם להרגיש אותו-יצרתי. שאר הזמן פשוט לא הרגשתי.
כאב אינו אומר רחמים כאב לפעמים זה רגע של חיבור עם האמת הפנימית שלי. והיצירה מתמירה את הכאב אולי למעט אור שנשפך פנימה ומקל על הכאב עצמו.
וואו לא ידעתי שככה אני מרגישה לגבי היצירה שלי. תודה על השאלה.

אוי זאת אני הפלונית למעלה

אתן מדהימות, ממש אפשר להרגיש אתכן בין המילים. הכוחות שאתן משדרות עצומיים ומעבר למילים.
כששמעתי בפעם הראשונה את המילה אינדיגו והפרוש שלה ידעתי ללא ספק - זאת אני. אף אחד בסביבתי מעולם לא איבחן (כמובן) או הבין אותי.
תמיד אהבתי להיות בחברת עצמי ונמנעתי מהתכנסויות ואנשים רבים וריקנים סביבי...
לפני שנתיים נולדה לי ילדת קריסטל אמיתית. מדהימה. מלאכית (גם נראית כמו מלאך). ביום שנכנסתי להריון היא "שלחה" לי את שמה.
הכרתי אותה עןד כשהיתה בבטני. חיבור אלוהי.
היא חכמה בצורה יוצאת דופן אני לומדת ממנה כל יום יותר. כ"כ רגישה לתינוקות ולבעלי חיים שזה מדהים.
יש לנו ציור גדול בסלון של כפר אסייתי, מקום חלומי. בתוכו יש דמות של אישה (בקטן קטן) שעומדת לבד ורואים רק את הגב שלה. כל פעם כשהיא רואה את הציור היא שואלת "אמא, למה היא בוכה?" אני אומרת לה מי בוכה? והיא עונה "האישה בוכה". כל פעם. אותי זה מדהים. אבל אני גם יודעת שזה הייחוד של הילדה שלי של הילדים האלו.
אני יכולה לכתוב מליון דוגמאות וסימנים אבל באמת שאין צורך. אתן יודעות בדיוק על מה אני מדברת. הרי גם לכן יש ילדים כאלו.
הלוואי רק שנזכה לתת להם את המקום השקט והפסטורלי לגדול בו. זה שהם צריכים. הלוואי. כל השאר כבר יגיע .

היצירה שלי הגיעה תמיד ממקום של אור... ומה שכתבת בהמשך, מדהים, מבינה ומתחברת לכל מילה שלך.
אצלי היצירה היא פשוט חלק ממני, לפעמים גועשת בתוכי ורוצה לפרוץ. פעם חשבתי שאני צריכה ל'הגדיר' את היצירתיות על יד כלי מסויים, מקצוע מסויים,הקצבת זמן ספציפי, תארים וכו'. חשבתי שאהיה מעצבת, חשבתי שאהיה ציירת...כל אותם כוונות שיתקו אותי ואת היצירה שבי. כשהבנתי שהיצירה נמצאת בכל רובדי החיים שלי ואני יכולה לבטא אותה בהכל - אז היא באמת פורצת החוצה. את זה הילדים שלי לימדו אותי...בשבילי לשתול עציץ, לאסוף עלים ולשזור אותם לשרשרת, לגלות מילה חדשה ועוד ועוד כל אותם דברים הם בשבילי כלי ביטוי ליצירה. גילוי ועשייה-יצירה. (לארגן קנווס מתוח, לקנות מברשות, להקצות זמן מוגדר וליצור תוצרת שתעמוד בסטנדרטים - כל אלה כבר לא ניתפשים אצלי כביטוי-כדרך לבטא את היצירה שלי).
ככל שאני נמצאת במגע עם חומרים טבעיים - עם הטבע, עם האדמה, עם המדבר כך יותר יצירתית, יוצרת ולומדת וגודלת.

וואו, כל מה שכתבת, בועה שקופה כל כך מגדיר אותי!
אני חיה את היצירה! אני נושמת אותה! (וכך גם בתי הבכורה שגם היא מתאימה מאוד להגדרות הקריסטל)
למדתי ולימדתי גם את בנותי שהתוצאה ביצירה בכלל לא חשובה, תהליך היצירה הוא שחשוב! הרצון הזה שגובר בתוך הבטן (בימים שיש לי קצת עומס ואין לי את הזמן ליצור) וגובר בכל יום יותר ויותר ואז אני חייבת פשוט לשבת בפינת האוכל וליצור! ולא חשוב מה! פשוט להתנתק מהעולם, לנתק טלפונים וליצור, לנשום את היצירה! והיא שמחזירה אותי אחרי כמה ימים של יצירה - אל השפיות! נותנת לי את הכוח להמשיך!
בשבילי גם לבשל זה סוג של יצירה. למדתי אילו תעסוקות מרפאות אותי - עבודה בגינה, לפעמים אפילו לצבוע את הקיר בחדר, ציור, שטיפת כלים (כן, כן זו תרפיה של ממש), פיסול בפימו.

http://ahava.netfirms.com/[po]Celia Fenn What are indigo crystal children and adults[/po].htm

דמיינו בעיני רוחכם כי כדור הארץ הינו גינתו "הקטנה הפרטית" של הבורא, איך זה מרגיש לכם ? והלא הבורא שוכן בכל אחד ואחת מאיתנו...לכן כל יצירה באשר היא על אחת כמה וכמה יצירה הבאה לידי ביטוי בחיבור לטבע הינה יצירה של אור ואהבה.אמצו לכם הרגל ,טפחו לכם בביתכם אדניות של צמחי מרפא ותבלין והוסיפו צמחי נוי שונים ,הביאו את הטבע אליכם ותחושו בשינוי. אין הדבר מונע מכם לצאת אל הטבע ולהתפאל מן הבריאה. במקום ממשי בכדור הארץ מצוי מרכז הידע והמידע היקומי הקרוי בפי העם "הסיפריה הקוסמית" מקום זה פתוח בפני האנושות כ-ו-ל-ה והחומר המצוי בו קריא ונגיש, למרות זאת תפקידנו ,בשלב זה - כתפקידם של מדריכים נוספים,הינו להביא את הכתוב אליכם ,וזאת אנו עושים באהבה רבה.מברכים אנו אתכם באור אהבה .

תפקידנו ,בשלב זה - כתפקידם של מדריכים נוספים,הינו להביא את הכתוב אליכם ,וזאת אנו עושים באהבה רבה.מברכים אנו אתכם באור אהבה .

תודה לארבע בבוקר.

תודה לכל האימהות. בכל אחת מכן/מאיתנו יש את הקריסטל.
אהבה

כשאני אומרת לבת שלי ליה, שהיא יפה, או מיוחדת, או מדהימה, או טובה וכ"ו, באופן קבוע היא עונה לי: אמא למה את אומרת את זה? כל הילדים בעולם יפים, כל האנשים מדהימים, את אומרת שאני טובה, למה? כולם טובים, אמא תפסיקי להגיד שאני מיוחדת כל האנשים בעולם מיוחדים, כבר שנים שהיא מתעקשת על זה, כולם רוצים להרגיש מיוחדים להיות ילדי קריסטל, ילדי אור, ילדים של החיים, מתנות מאלוהים, ומסתבר שכולנו באמת מיוחדים, אחד הוא קריסטל, השני קשת, השלישי, אור, ציפור אש, פרח אהבה, תמצית מרוכזת, גלגל של צחוק, חיבוק של דב, מים שקטים, לב הדברים, כולנו מיוחדים, אין יותר או פחות, יש רק אחרת וזה מה שיוצר את הייחודיות, אני חושבת שמה ששונה בדור שלנו מהדורות הקודמים הוא שנפתחה לנו יכולת לזכור מי אנחנו, מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים.
שבעים פנים לתורה, רק שבעים? נו באמת (-: